התוכנית להתחדשות תל פאחר (4)

לקראת תחילת העבודות להצבת סלעי הזיכרון בתל פאחר מציג מרכז הפרויקט, אהרון ורדי, את עיקרי התוכנית עד כה כפי שאושרה ותוקצבה ע"י משרד הביטחון, את הנוסח שיופיע על שלטי ההסבר והתוכנית למיקומם

מפגש תל פאחר, יוני 2019. אהרון ורדי מפרט את עיקרי תוכנית שדרוג האתר כפי שאמור לצאת לפועל בשנת 2020

לכבוד המשפחות השכולות ולוחמי קרב תל פאחר במלחמת ששת הימים

בשנתיים האחרונות השקענו עבודה רבה באיסוף מידע ובתכנון, גיבשנו פרוגרמה לחידוש ההנצחה והמורשת בתל פאחר. במהלך העבודה הוחלט על ידי עמותת גולני ומח"ט גולני, באישור משרד הביטחון, להתייחס לתל פאחר כאתר מרכזי לציון קרבות חטיבת גולני במלחמת ששת הימים, להנציח את חללי החטיבה והכוחות החבירים על-ידי הקמת אנדרטה חטיבתית שתוצב בכניסה לאתר והשארת האנדרטה הקיימת ייעודית לחללי קרב תל פאחר.

משפחות שכולות שבניהן נפלו בקרב תל פאחר ולוחמים רבים לקחו חלק בתכנון ובשיח הציבורי הפתוח שניהלנו. הצגנו את התוכניות לכל המוסדות והגורמים המוסמכים ופעלנו לקבל אישור אחר אישור ותקציב לביצוע הפרויקט. בימים אלה אמור להיחתם הסכם עם החברה הקבלנית המתמחה בעבודות בסלע בזלת וגרניט.

עיקרי התוכנית בתקציב המאושר:

הקמת אנדרטה חטיבתית בה יונצחו כל חללי חטיבת גולני והכוחות החבירים.

הסדרת האנדרטה הקיימת שתהיה מיועדת ל-34 החללים שנפלו בקרב תל פאחר.

הצבת שלטים (טקסטים החרוטים בסלע) הכוללים תיאור הקרבות ומרשמי קרב.

העמקה ושחזור תעלות לחימה בשני קטעים שונים.

הסדרת הכניסה, שערים, גדרות, דגלים ועוד. 

המרכיבים בתוכנית שלא נכללים בתקציב המאושר (נפעל לגייס תרומות כדי לבצעם)

הצבת תחנת מידע בכניסה לאתר.

הקמת מבנה עם שישה תאי שירותים.

החלפת עמדות שמע המותאמות לסיפור הקרב.

הכנת חוברות מפורטות של מהלכי הקרב החטיבתי וקרב תל פאחר שיחולקו בתחנת המידע.

הצבת שלדות או חלקי שלדות של טנקים וזחל"מים בחזית המוצב.

התוכניות המפורטות מצויות בתיקי העבודה.

תקציב ופיקוח

משרד הביטחון, אגף משפחות, הנצחה ומורשת בראשות מר אריה מועלם וסגנו מר הרצל שמואל, פעלו בשיתוף עם יו"ר קק"ל מר דני עטר, סגנו ירון אוחיון ומטהו, ואישרו תקציב לביצוע הפרוגרמה ועיקרי מרכיביה. שלב א' מאושר לביצוע ובהמשך יתבצע שלב ב'.

הפיקוח הכולל על החברה הקבלנית לביצוע בשטח עבר לקק"ל שניאותו לבצע מרכיבים שונים של הפרויקט במסגרת התקציב שאושר.

העבודה תתבצע בשני שלבים:

שלב א' – הקמת האנדרטה החטיבתית, הסדרת התיקונים הנדרשים באנדרטה ללוחמי קרב תל פאחר. הצבת חמישה שלטים, ביניהם תיאור משימות החטיבתי, עברית ואנגלית, מרשם קרב חטיבתי, תיאור משימת גדוד 12 והכוחות המסייעים, עברית ואנגלית, מרשם קרב ושלט ערכי לחימה כולל שמות מקבלי הצל"שים.  

בנוסף לכך, תחודש גדר הכניסה, תתבצע העמקת תעלות ועוד.

שלב ב' – שיתבצע בהמשך, ייצור והצבת 14 שלטים המתארים את מהלכי הכוחות בכיבוש תל פאחר וכן שלט המראה מרחקים ומקומות שיוצב בתצפית. בנוסף לכך ייוצרו ויוצבו בשטח דמויות מסתערות ושלטים ונקודתיים ממתכת בחזית המוצב (טרם סוכם כיתוב ההסבר).

לוח זמנים משוער

ביצוע הפרויקט (המתוקצב) שלב א' ייקח חודשים רבים, שבהמשכו כאמור יתבצע שלב ב'. לא ברור לנו לוח הזמנים של הרשות לפינוי מוקשים (פתיחת דרך לדרומי), שניאותה לבצע את עבודת הבדיקה ואף לא דרשה תקציב לכך.

אנו בקשר עם רשות העתיקות לקבלת אישור לעבודות (בחפירות הצלה שנערכו בשנת 2005 נתגלו ממצאים המעידים שהתל היה מיושב בתקופות הברונזה והברזל. כמו כן, נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית). נקווה שאלה לא יעכבו את הפרויקט).

הטקסטים

בגיבוש הטקסטים שייחרטו על גבי השלטים ניהלנו שיח ציבורי פתוח ועברנו תהליך לא קל, תוך התמודדות עם תעצומות רגשיות, נחשפנו לדעות שונות שכולן היו ראויות להישמע ולהיבחן.

בבואנו לסכם את הסוגיה, התקבלה החלטה כי בשלטים הנוגעים לכוחות המשנה שפעלו בקרב יוגדרו שם הכוח, פירוט מהלך הקרב של הכוח ויוזכרו שמות הנופלים בלבד. הטקסטים המציינים את שמות החללים בכוח אושרו על ידי המשפחות השכולות.

את העריכה הלשונית של כל הטקסטים ביצע בקפדנות האופיינית לו הסופר מאיר שלו, שבמלחמת ששת הימים היה לוחם בסיירת גולני. בנוסף לכך, משרד הביטחון דרש אישור ממחלקת היסטוריה של צה"ל לטקסטים. המחלקה בראשות ד"ר יגאל אייל והחוקר בעז זלמנוביץ' סיירו בשטח, בדקו את הטקסטים, תיקנו ודייקו פרטים עובדתיים שהתבססו על דוחות צה"ל משנת 1967 וספרו של שלמה מן, "תל התעלות". מחלקת היסטוריה העבירה את אישורה למשרד הביטחון.

פירוט הטקסטים, תמונות ומרשמים ראו בהמשך.

שמות החללים

חטיבת גולני אמורה להעביר אלינו בימים אלה את שמות החללים של החטיבה, שנפלו בקרבות מלחמת ששת הימים והכוחות החבירים לה. שמות חללי קרב תל פאחר ידועים ומסוכמים.

תרומות

עמותת גולני החליטה לבקשתנו לפתוח חשבון בנק ייעודי לקבלת תרומות וגיוס משאבים להשלמת מרכיבי הפרוגרמה בפרויקט ההנצחה והמורשת בתל פאחר. את הפרטים נפרסם בהמשך.

תודות

בהזדמנות זו נבקש להודות ולהוקיר את פועלם עד כאן של הגורמים והאישים שלקחו חלק בעיצוב וקידום הפרוגרמה, לחידוש ההנצחה והמורשת של חטיבת גולני וכן להנצחת הלוחמים שנפלו בקרב תל פאחר.

נודה ל:

למשפחות השכולות ולוחמי קרב תל פאחר.

משרד הביטחון: למר אריה מועלם, סמנכ"ל וראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת. למר הרצל שמואל, ראש תחום אנדרטאות ואתרי הנצחה.

עמותת גולני: לאלוף(מיל') גבי אופיר, יו"ר עמותת גולני היוצא. לאלוף(מיל') משה קפלינסקי, יו"ר עמותת גולני הנכנס, לתא"ל (מיל') ארוין לביא מנכ"ל העמותה, תא"ל (מיל') דוד כץ יו"ר ועדת מורשת בעמותת גולני, ותא"ל(מיל') שוקי שחרור. תודה מיוחדת ניתנת לתא"ל (מיל') איציק זמיר, ועדת כספים ונציג העמותה לקידום פרויקט תל פאחר.

חטיבת גולני: למח"ט אל"מ שי קפלר, לסמח"ט סא"ל דדון, לקצין נפגעים רס"ן יובל נגר.

העורך הלשוני: לסופר מאיר שלו, לוחם בסיירת גולני במלחמת ששת הימים.

מחלקת היסטוריה של צה"ל: אל"מ (מיל') ד"ר יגאל אייל ראש המחלקה, החוקר אל"מ (מיל') בעז זלמנוביץ'.

קק"ל: ליו"ר דני עטר, לעוזרו ירון אוחיון, לאינג' טל גולן, מהנדס מחוז הצפון, לאיציק כהן, מנהל ביצוע פרויקטים.

המועצה האזורית גולן: למר חיים רוקח, ראש המועצה, מר אריה שרון, ראש אגף הנדסה, אסי מזור, מנהל הלוגיסטיקה, ליאור רויכמן, מנהל תחום התיירות.

אדריכלית נוף: איילת זמיר אגמי. 

לצוות הפעיל: לשמואל מוראד, דני ביזר, שמיל גולן, שרהל'ה סייג ושלמה מן.

סיכום ביניים: אני מקווה שעד השנה הבאה המרכיבים העיקריים שבתוכנית יוקמו ויוצבו בשטח ואתר תל פאחר (מצפה גולני) יהווה אתר מרכזי וממלכתי להנצחת חללי חטיבת גולני והכוחות החבירים לה במלחמת ששת הימים, וכן להנצחת חללי קרב תל פאחר ומורשתו.

תודה לכם, ורדי

בתכנון – הכניסה למתחם אתר תל פאחר

בתכנון – כך תיראה האנדרטה החטיבתית [המחשה בלבד]

השלטים – ניסוח ומיקום

הטקסטים שיופיעו על גבי השלטים עברו עריכה לשונית על ידי הסופר מאיר שלו, לוחם בסיירת גולני במלחמת ששת הימים. 

מחלקת היסטוריה של צה"ל, על פי דרישת משרד הביטחון, אישרה אף היא את הטקסטים והמרשמים לאחר שבדקה, תיקנה ודייקה מספר עובדות.

שלט מס' 1 (עברית ואנגלית) – השלט יוצב במתחם הכניסה לאתר,  הרמה החטיבתית

כיבוש רמת הגולן – רקע

ב6 ביוני 1967, יום לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים, נקראו כוחות מחטיבת גולני להשתתף בכיבוש צפון השומרון. גדוד 17 וסגל מפקדים מבסיס האימונים החטיבתי של גולני השתתפו בכיבוש שכם.

המערכה על הגולן החלה ב9 ביוני 1967. כוחות פיקוד הצפון פרצו לרמת הגולן בגזרה הצפונית בשלושה צירים. חטיבה 8 הובילה את ההבקעה מגזרת גבעת האם כדי להגיע במהירות למוצבים בעומק האויב באזור קלעה וזעורה. בעקבותיה כבשה חטיבת גולני את קו ההגנה הראשון ואת מערך ההגנה השני שבגזרה הצפונית.

קרבות נוספים נערכו בגזרה המרכזית של רמת הגולן בפיקוד החטיבה המרחבית 3, ובדרומה –בפיקוד חטיבה 2. במשך 36 שעות כבש צה"ל את הרמה הסורית, נערך על קו התילים ושלט על מקורות המים של הבניאס והדן. הכוחות הנוספים שהשתתפו בכיבוש הרמה היו: אוגדה 36, החטיבות 80, 37, 45, 10, 55 וכוחות ארטילריה, אוויר והנדסה. 

משימות חטיבת גולני

כחלק מקרב ההבקעה כבשה חטיבת גולני את צפון רמת הגולן באמצעות גדודי החי"ר 12, 51 ו13, גדוד מכמ"ת 334, פלוגת הסיור ופלוגת ההנדסה החטיבתית, ובסיוע פלוגת טנקים מגדוד 377 וסיוע אווירי וארטילרי. ב9 ביוני 1967 נכבשו המוצבים הסוריים שבקווי ההגנה הקדמיים: תל פאחר, תל עזזיאת, בחריאת, בורג' בביל, ח'רבת אסודה. גדוד 17 בפיקוד חטיבה 3 כבש את המוצבים הסוריים מעל לקיבוץ גונן.

ב10 ביוני 1967 השלימה החטיבה את כיבוש מוצבי הבניאס, עין פית, וכן זעורה שבה פעל גדוד 13 תחת פיקוד חטיבה 8. כמו כן, השתתפה חטיבת גולני בטיהור מסעדה וקוניטרה ובהשתלטות על הרכסים השולטים בסביבה. ב12 ביוני 1967 השתלטה החטיבה על כתף החרמון.

שלט מס' 2 יוצב ליד שלט 1

שלט מס' 3 (עברית ואנגלית) – יוצב בתחילת שביל ההליכה המוביל לכיפת המוצב (ליד הזחל"ם)

כיבוש תל פאחר 

תל פאחר היה מוצב סורי פלוגתי מתוגבר ששלט על הדרכים לצפון רמת הגולן. המוצב נכבש לאחר קרב עקוב מדם ביום שישי, 9 ביוני 1967, א' בסיוון תשכ"ז, היום החמישי למלחמת ששת הימים.

המשימה הוטלה על גדוד 12 של חטיבת גולני בסיוע פלוגת שריון מגדוד 377, גדוד המרגמות 334 ומחלקת ההנדסה החטיבתית.

כאשר נעצר הטור הגדודי בשל אי-יכולתם של הטנקים לעלות מתוואי ההטיה לציר הנפט כדי לתקוף את המוצב מעורפו, כמתוכנן, החלו פגזי הטנקים והמרגמות של האויב לפגוע בכוחותינו. משום כך המשיך מג"ד 12 לנוע צפונה על תוואי ההטיה, ויחידות הלוחמים נעו אחריו. כשהגיעו הכוחות אל מתחת לתל, פקד המג"ד לתקוף את המוצב בחזיתו ממערב.

על אף מספרם הקטן של לוחמי הכוחות הראשונים, הם הסתערו בחירוף נפש, במעלה התל המבוצר על היעדים הדרומי והצפוני, כשהם חשופים לאש הסורים. כאשר נפגעה שדרת הפיקוד הבכיר של הגדוד, הפגינו מפקדי המשנה תושייה, ובאומץ לב ניסו לפרוץ במקומות נוספים כדי לסייע בלחימה. מפקדים נוספים התארגנו ב"גיא ההריגה", ציוותו לוחמים על זחל"מים, איגפו את המוצב מצפון בצמוד לגדרות כדי לחדור במהירות לתל מעורפו, להיכנס לתעלות, להתחבר עם הכוחות שלחמו כבר על היעד ולסייע בכיבושו.

מתחילת ההסתערות נמשך הקרב יותר משלוש שעות, ובשלב האחרון השתלבו וסייעו בלחימה כוח מפלוגת הסיור של גולני וכוחות מאולתרים אחרים. 14 כוחות משנה קטנים שנלחמו בגבורה הכריעו את המוצב בשעה 18:22.

בלחימה על תל פאחר נפלו 34 מפקדים ולוחמים ונפצעו כ100. אבדות האויב: כ60 הרוגים וכ30 שבויים. על גבורתם עוטרו 20 לוחמי גולני ושריון בציונים לשבח, יותר מבכל קרב אחר בתולדות צה"ל.

שלט מס' 4 – השלט יוצב בכיפת היעד במערב 

אנדרטת חללי קרב תל פאחר

שלט מס' 5 – יוצב בקצה התעלה העליונה בנקודת התצפית ביעד הדרומי

כוח מפלוגה א' – בפיקוד המ"פ סגן אהרון ורדי

כבר בתנועה על תוואי ההטיה לעבר תל פאחר נפגעו זחל"מים ועלו באש. לוחמים רבים נפצעו ואחרים סייעו בחילוצם. בהגיעו אל מתחת למוצב הסורי בשעה 15:10 נשארו למפקד פלוגה א', אהרון ורדי, 25 לוחמים בלבד. לאחר הערכת מצב קצרה שעשה המ"פ בשטח, השאיר לעצמו 12 לוחמים לכיבוש היעד הדרומי, משימתו המקורית, ואת השאר הקצה לסרן אלכס קרינסקי לצורך כיבוש פאתי היעד הצפוני. הלוחמים בכוח ורדי הסתערו אל חזית המוצב הדרומי, אך סבך הגדרות שהקיף אותו לא איפשר פריצה מהירה. שני לוחמים נשכבו על הגדר, הכוח עבר על גביהם, נכנס לתעלות וטיהר את הבונקרים שבמוצב הקדמי.

בעוז רוחם התקדמו הלוחמים וכבשו גם את העמדות הסוריות העליונות שבמרכז היעד הדרומי. בהסתערות האחרונה לעבר הסככות, נורתה אש מקלעים עזה מצפון, וחוליית החוד בפיקוד מפקד מחלקה נפגעה. סמל דב רוזנבלום, שניסה קודם לכן לפרוץ את הגדר הראשונה של המוצב במגזרי התיל שבידו, נהרג. לוחמים אחרים המשיכו בירי לעבר הסורים מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה. תוך כדי ירי במקלע נהרג טר"ש דוד שירזי, שבהסתערות החזיתית על המוצב נשכב ראשון על הגדרות. אף שרבים נפצעו ולמרות המחסור בתחמושת, החזיקו הלוחמים ביעד הדרומי במשך שלוש שעות, עד להשתלטות על המוצב הצפוני לקראת שעות הערב .

יהי זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 6 –  יוצב מאזור התצפית שביעד הצפוני 

כוח מפלוגה א' – בפיקוד סרן אלכס קרינסקי

11 לוחמים תחת פיקודו של סרן אלכס קרינסקי, שהיה בעבר מפקד פלוגה בגדוד 12 וחזר והצטרף אליו ערב המלחמה, הסתערו תחת אש במעלה התלול לעבר היעד הצפוני. רב"ט אליהו שטיגליץ, שנשא להביור על גבו, נהרג בהסתערות. הלוחמים הגיעו לגדרות העליונות של המוצב ונכנסו ללחימה בעמדות הסוריות שבחזית. אחדים מהם נפצעו, אך המשיכו במשימה. מפקד הכוח השאיר מ"כ לרתק בעת שהוא ושני לוחמים חדרו לתעלות הפנימיות, נלחמו בחירוף נפש, ירו מטווח קרוב, זרקו רימונים וניהלו קרב פנים אל פנים עם הסורים.

סרן אלכס קרינסקי נהרג כשכבר היה בלב היעד הצפוני. רב"ט יעקב אביטן ורב"ט משה פינקס נהרגו בלחימה עיקשת בתוך תעלות המוצב. על אף הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים ולדחוק אותם לתוך הבונקרים. כך הוא הפחית את עוצמת הירי הסורי ומנע פגיעה חמורה בכוחותינו שהתחילו להתרכז בשטח שמתחת לחזית המוצב, שנקרא מאז הקרב "גיא ההריגה". באותה עת הגיעו למוצב הצפוני מפקד הגדוד סא"ל משה (מוסה) קליין וקצין הסיוע הארטילרי כדי לתאם בין הכוחות שלחמו על היעד, וחברו למ"כ שלחם במקום. לאחר לחימה קצרה וטיהור קטע תעלה נוסף בכיפת היעד, יצא ממנה המג"ד כדי לתאם בין הכוחות, נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג. מפקד הכיתה שהיה לידו פינה אותו למחסה הקרוב.

יהי זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 7 –  יוצב בתעלה הנכנסת למרכז היעד הצפוני (קצה הערוץ שבין שני היעדים)

כוח מפלוגה א'– בפיקוד סג"ם דני ביזר

בתנועתו על תוואי ההטיה נפגע הזחל"ם של מפקד המחלקה דני ביזר ליד עין א-דיסה, כקילומטר לפני תל פאחר, ושלושה מחייליו נפצעו. הזחל"ם השני של המחלקה המשיך בציר התנועה לתל פאחר. לאחר שחבשו את הפצועים המשיכו המ"מ וחייליו רגלית לעבר היעד. מפקד הכיתה יוסי קילמן, אף שנפצע בזרועו, התעקש להמשיך עם המ"מ. בהגיעם לערוץ הקטן שבין שני חלקי המוצב, פגש דני ביזר את מפקד הגדוד סא"ל משה (מוסה) קליין, שהורה לו לחבור למפקד הפלוגה אהרון ורדי. "לך לפי קולות הירי", אמר לו, וצירף אליו שני חיילים שהיו עמו.

הכוח, שמנה שבעה לוחמים, עלה בערוץ לכיוון מרכז המוצב ונתקל בשני חיילים סורים. המ"מ פתח באש והניסם לתעלה ביעד הצפוני. הלוחמים הסתערו לעבר פתח התעלה ונכנסו אליה. חייל סורי השליך רימון לעבר הכוח, המ"מ הדף את החיילים שהיו אחריו אל מחוץ לתעלה כדי שלא ייפגעו, אך נפצע בעצמו מהרימון שהתפוצץ. רב"ט יוסי קילמן פרץ ביוזמתו ראשון לתעלה, ואחריו שני לוחמים, ונהרג. רב"ט יואל זבדי חש לעזרת המ"מ הפצוע כדי לחלצו מפתח התעלה ולגרור אותו למחסה. בניסיון החילוץ נורה צרור מתוך התעלה ופצע קשה מאוד גם אותו. רב"ט יואל זבדי נותר מול פתח התעלה כשהוא חוסם את פצעו באצבעו. עם רדת הערב הוא פונה מהתל ונפטר בדרך לבית החולים.

יהי זכרם של הנופלים לברכה. 

שלט מס' 8 – יוצב בכיפת היעד הצפוני במקום נפילת המג"ד 

גדוד 12 בפיקוד סא"ל משה (מוסה) קליין

מפקד גדוד 12 (גדוד "ברק") סא"ל משה קליין הוביל את לוחמיו ואת פלוגת הטנקים לכיבוש מוצב תל פאחר. הכוח נע על תוואי ההטיה והגיע לעין אדיסה, משם היה אמור לעלות אל דרך הנפט ולפרוץ למוצב מעורפו. כאשר התברר כי נבצר מהטנקים לעלות לדרך הנפט כמתוכנן, והתעורר החשש שייפגעו לוחמים וזחל"מים רבים שהצטברו בציר התנועה, החליט המג"ד לשנות את התוכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו. כוחות הגדוד והטנקים בראשם המשיכו צפונה בתוואי ההטיה שעבר מתחת לחזית המוצב ובשטח נחות.

על פי פקודת המג"ד – כוחות פלוגה א', הראשונים מכוחות החי"ר שהגיעו ליעד, הסתערו חזיתית לעבר המוצב הסורי המאיים. דקות לאחר תחילת ההסתערות נפגע זחל"ם המג"ד, ומערכת הקשר עם כוחות הגדוד והחטיבה נותקה. המג"ד צירף אליו את קצין הסיוע הארטילרי, והיתר נשארו לסייע בפינוי הפצועים. המג"ד, שכבר ידע כי הכוחות הראשונים לוחמים ביעד הדרומי וביעד הצפוני, התכוון לעלות רגלית לחלק הצפוני. בדרך פגש בכוח דני ביזר, מ"מ בפלוגה א', והורה לו להצטרף לכוח אהרון ורדי. קליין המג"ד, שנודע באומץ ליבו ועוטר באות העוז כבר במלחמת קדש, ומתוך הכרה שאת המשימה יש לבצע בכל מחיר, עלה ליעד הצפוני כדי לברר את תמונת הקרב ולתאם בין הכוחות הלוחמים. כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי ונכנס יחד עמו לאחת התעלות, ובה ניהלו קרב קצר מול הסורים. לאחר טיהור קטע התעלה הזה יצא ממנה המג"ד, נפגע מצרור של חייל סורי ונהרג, בערך בשעה 16:10.

יהי זכרו של סא"ל משה (מוסה) קליין לברכה. 

שלט מס' 9 – יוצב ביעד הצפוני בחלקו הצפון מערבי סמוך לעמדת תותח הנ"ט

כוח השריון – בפיקוד רס"ן זאב נמיר

פלוגת שריון מגדוד 377, שמנתה תשעה טנקי שרמן ושלושה זחל"מים, צורפה לגדוד 12 לכיבוש תל פאחר. ראשוני הטנקים של מחלקה 3 שהגיעו לכפר עין א-דיסה עלו לעמדות אש וירו לעבר תל פאחר. טנקים אחרים לא הצליחו לעלות לדרך הנפט כמתוכנן. במהלך ניסיונות העלייה, נפגעו כוחות הגדוד שהמתינו בציר התנועה מפגזי טנקים סוריים שנורו מח'רבת אסודה ומארטילריה. ביניהם נפגע גם זחל"ם מ"פ השריון. מפגיעה זו נהרגו מפקד הזחל"ם סמל אפרים אפשטיין, טכנאי הקשר טוראי יצחק רביבו, הנהג טוראי אברהם אמר מהשריון וטר"ש משה דרימר מגדוד 12.

על פי פקודת מג"ד 12 המשיכו הטנקים לנוע על דרך תוואי ההטיה צפונה לכיבוש תל פאחר מהחזית, וזחל"ם המג"ד ביניהם. לפני עיקול הדרך במעלה התל הצפוני נפגע גם זחל"ם המרגמה של השריון. מפעיל המרגמה, טוראי רחמים משיח, נהרג. כשהם חשופים לירי טנקים סוריים מכיוון ח'רבת א-סודה, נפגעו כמה טנקים. הנהג בטנק מ"מ 2, רב"ט מישאל לוי, נחלץ מהטנק שנפגע אך נהרג מאש שנורתה מהמוצב. הטנק שהוביל את כל הכוח בפיקודו של מ"מ 3, נע סמוך לגדרות היעד הצפוני ונפגע אף הוא. פגז תול"ר שנורה מתל פאחר פגע בו שנית ופצע קשה את אנשי הצוות. למרות פציעתו, צידד המפקד את התותח כדי לאפשר לאנשי הצוות להיחלץ מהטנק. הטען-קשר רב"ט יוסף מולכו שנחלץ מהטנק נפגע ונהרג מאש שנורתה מהמוצב. מפקד הטנק ארגן את חילוץ הנפגעים עד בוא העזרה הרפואית. 

יהי זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 10 – יוצב ביעד הדרומי עם הפנים מערבה במקום הגעת הזחל"ם 

כוח המחלקה המיוחדת – בפיקוד סג"ם עזרא סלע

זחל"ם מפקד פלוגת השריון נפגע בציר התנועה ושלושה מחיילי השריון נהרגו. עימם היה גם טר"ש משה דרימר מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12, שהמשיך לירות במקלע גם לאחר שנכווה באש. חברו למחלקה שהיה על אותו זחל"ם חש ללא היסוס להצילו ונכווה גם הוא. טר"ש משה דרימר לא פסק לירות עד שנהרג.

מפקד המחלקה עזרא סלע, שפיקד על זחל"ם אחר של המחלקה המיוחדת, הגיע אל מתחת למוצב הסורי המבוצר. כאן נפגע ונהרג נהג הזחל"ם, איש המילואים אמנון שוקרון. המ"מ, שדחק כל הזמן להגיע במהירות למוצב כדי לסייע בלחימה על היעד, פגש בקמב"ץ הגדודי שנפצע בידו (לפני כן הורה הקמב"ץ לפלוגה ב' לתקוף את בורג' בביל על פי פקודת המג"ד). על אף פציעתו הצטרף הקמב"ץ כנהג בזחל"ם של המ"מ עזרא. כוח המחלקה המיוחדת שמנה כעשרה לוחמים ביצע איגוף עמוק והגיע עד לפאתי מוצבי הבניאס, פנה לדרך הנפט ונע דרומה לתל פאחר. תוך שהוא יורה במקלע ליעד הצפוני וגופו חשוף, נפגע ונהרג רב"ט ברוך (אברהם) צוקרמן. הכוח נכנס ראשון דרך השער הדרומי, נע סמוך לסככות עד שהתחבר עם כוח ורדי. לוחמי המחלקה המיוחדת קפצו לתעלות והצטרפו ללחימה לצד הכוח שהיה במקום. תול"ר סורי פגע בזחל"ם, וטר"ש יוסף ברוך נהרג לפני שהספיק לקפוץ לתעלה. בעמדה זו הצטברו נפגעים רבים שטופלו על ידי חבריהם הלוחמים תוך כדי הקרב. 

יהי זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 11 – יוצב בתעלה הקדמית בחלקו המערבי שביעד הצפוני

פלוגה ג' –בפיקוד סגן מיכאל (מיכה) תשבי

במהלך התנועה אל היעד הצפוני נפגעו מספר זחל"מים מפלוגה ג'. הלוחמים קפצו מהם וחשו רגלית אל המוצב. לזחל"ם של מפקד הפלוגה, סגן מיכה תשבי, הצטרף סגן מפקד גדוד 12 רס"ן זוהר נוי. הזחל"ם הגיע לאזור "גיא ההריגה" שלרגלי המוצב, שכבר היו בו נפגעים רבים. לאחר שהתברר להם שהמג"ד עלה למוצב, ארגנו נוי ותשבי כוח לחימה מקרב החיילים שהתרכזו במקום, רובם מפלוגה ג', וכן לוחם מילואים מפלוגת ההנדסה החטיבתית.

הכוח הסתער לעבר היעד הצפוני במטרה לחצות את הגדרות הסבוכות ולחבור לכוח שעל התל, אך לא עלה בידם להתקדם בגלל האש העזה שנורתה מהיעד הצפוני. המ"פ מיכה תשבי היה נחוש לבצע את משימתו המקורית –כיבוש היעד הצפוני. הוא השאיר כמה לוחמים ברתק והסתער בראש לוחמיו אל עבר הגדרות הראשונות, כשהם חשופים לאש החזקה שנורתה מהמוצב הסורי. בזמן שלוחם ההנדסה הניח את מטען הצינור לפיצוץ הגדרות, נפגע המ"פ תשבי ונהרג. לוחם ההנדסה ולוחמים מהפלוגה שהיו בקרבתו נפצעו. זמן קצר לאחר מכן ניסה הסמג"ד לארגן כוח נוסף להסתערות, אך נפצע קשה בצווארו. 

יהי זכרו של סגן מיכאל תשבי לברכה.

שלט מס' 12 – יוצב ביעד הדרומי עם הפנים דרומה, אזור הלחימה של הכוח 

כוח בפיקוד סמ"פ א' סגן שמואל (שמיל) גולן וסמ"פ ג' סגן מרדכי שוורץ

שדרת הפיקוד נפגעה – מפקד הגדוד ושלושה מפקדי כוחות נהרגו, סגן מפקד הגדוד נפצע קשה, והלוחמים שמתחת למוצב היו תחת אש עזה. סגני מפקדי הפלוגות, שמיל גולן ומרדכי שוורץ, דבקים במטרה ונחושים למלא את המשימה, פינו את הפצועים אל מחסות. תוך כדי תפיסת עמדות נפגע ונהרג טר"ש יוסי גבריאל. טוראי מיכאל סייג נפצע מרסיס שחדר לעינו ונפטר עקב כך שנה וחצי מאוחר יותר. הסמ"פים איתרו שלושה זחל"מים שיכלו לנסוע והעלו עליהם לוחמים כשירים מכל היחידות שהצטברו ב"גיא ההריגה". אל כוח זה, שנע באיגוף המוצב מצפון, חבר זחל"ם נוסף מפלוגה ב' בפיקוד מפקד מחלקה שחזר מכיבוש המוצב בורג' בביל.

במהלך התנועה נורתה אש סורית חזקה שממנה נהרג רב"ט אלימלך הרטמן, שזמן קצר קודם לכן גילה עוז רוח בתעלות הלחימה שבבורג' בביל. עם הגעת הכוחות האוגפים ליעד הדרומי, הם חילקו ביניהם משימות, נכנסו ללחימה בתעלות והחלו בטיהור העמדות הסוריות שלאורכן. בלחימה זו נפגע שמיל גולן, סמ"פ א', מכדור בכתפו אך המשיך בלחימה. טר"ש אפרים יצחקיאן, שפעל עם מפקד מחלקה מפלוגה ב', סייע בחילוץ פצועים תחת אש. בתוך כך הוא נפגע ונהרג. הלחימה בתעלות התנהלה בנחישות ובאומץ רב תוך כדי סיוע הדדי צמוד בין הלוחמים וריתוק הסורים ביעד הצפוני. פגז בזוקה שנורה על ידי לוחם בכוח שיתקה עמדת צלף סורי. ירי כוחותינו לעבר היעד הצפוני נמשך עד להכרעת המוצב כולו. 

יהי זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 13 – יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הכוח 

פלוגה ב' – בפיקוד סגן שלמה סגל וסגנו סגן אברהם סולוביץ'

מפקד הפלוגה שלמה סגל ניווט את תנועת הכוחות מגבעת האם דרך תוואי ההטיה עד לחזית מוצב תל פאחר, כשהוא חשוף על הטנק הראשון. באזור "גיא ההריגה" הוא עבר לזחל"ם כדי להצטרף ללחימה, אך נפגע ומת מפצעיו בעת הפינוי. סגנו אברהם סולוביץ' נטל את הפיקוד, הוביל את פלוגה ב' על ארבעה זחל"מים וכבש את מוצב בורג' בביל, הנמצא כקילומטר מערבית לתל פאחר. כשחזר לכיוון התל ארגן מחדש את הכוח על שני זחל"מים והחל באיגוף המוצב. תוך כדי תנועה נפגע אחד הזחל"מים בכוח ונעצר. הזחל"ם שבפיקוד אברהם סולוביץ', ובו כעשרה לוחמים, הגיע לשער הצפוני בסביבות השעה 17:30 וחבר אל מפקד פלוגת הסיור, שהגיע לשם זמן קצר קודם לכן. בהתאם להנחייתו  של מ"פ הסיור, נכנס סולוביץ' עם לוחמיו לתעלה הצפונית והחל בלחימה כשהוא משאיר שניים מהם לחיפוי.

הלוחמים התקדמו תוך כדי ירי וטיהרו את עמדות הסורים לאורך התעלה הצפונית, עד שהגיעו לנקודה זו. הקרב היה קשה, אבל קצר יחסית. מרבית הלוחמים נפגעו מאש שנורתה לעברם מעמדה סורית מוסתרת. כאן נהרגו סגן אברהם סולוביץ', רב"ט יגאל כהנא, רב"ט שלמה דוד-זאדה, רב"ט יוסף לייבו ורב"ט ששון קרקוקלי. טר"ש משה נחמיאס, שהיה ברתק ודילג לתעלה עם חברו, נפגע ונהרג גם הוא. שני לוחמים שלא נפגעו הצטרפו בהמשך לכוח הסמח"ט בטיהור האחרון של היעד.

יהי זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 14 – יוצב ביעד הצפוני בחלקו המרכזי מקום לחימת הסיירת

כוח מסיירת גולני (פלוגת הסיור) – בפיקוד סרן ראובן (רובקה) אליעז

בהוראת מפקד החטיבה אל"ם יונה אפרת, הגיע כוח מהסיירת ובו כ20 לוחמים בפיקודו של מ"פ סיירת גולני סרן ראובן (רובקה) אליעז לתל פאחר בדרך הנפט מדרום. לאחר תיאום עם כוח ורדי שלחם ביעד הדרומי, התמקם הכוח מהסיירת מול השער הצפוני בשעה 17:20. עם הגעתו של הסמח"ט סא"ל משה גת, נכנסו לוחמי הסיירת לקרב לאורך התעלה הצפונית אל עבר מרכז היעד.

מ"פ הסיירת הציב צוות לוחמים כדי לרתק את הסורים ולחפות על חייליו שהתקדמו בתעלות אל עומק המוצב. הלוחמים המשיכו בטיהור, כאשר באחת מתעלות הלחימה נקלע מ"פ הסיור לקרב פנים אל פנים עם קצין סורי, לאחר שכלי הנשק האישיים שלהם חדלו מלפעול. חיילי הפלוגה זינקו לעזרתו והרגו את הסורי. בהמשך הלחימה נהרג טר"ש יעל ירון כאשר חיפה על חבריו. תוך כדי התקדמות בלחימה בקטע אחר של התעלה, נפגע ונהרג סמל אברהם רימון. החיילים שלא נפגעו המשיכו בלחימה בתעלות יחד עם כוח הסמח"ט, עד שהגיעו לכיפת החלק הצפוני של המוצב, שם נפגשו עם הפצועים והלוחמים מכוח אלכס קרינסקי. בכך הסתיים הקרב על תל פאחר.

יהי זכרם של הנופלים לברכה. 

שלט מס' 15 – יוצב בכניסה ליעד הצפוני בחלקו המזרחי 

כוח בפיקוד רס"ן צבי פז (גולדה)

"גולדה", סגן מפקד בסיס האימונים של חטיבת גולני שנקבע כמפקד כוח פינוי חטיבתי, שמע בקשר על הקשיים בקרב וחבר ביוזמתו אל הכוח הלוחם כדי לסייע בארגון הלחימה בתל פאחר. הוא הגיע עם צוות לוחמים שהיה ברכבו, ובתנועתו על דרך הנפט מכיוון דרום אסף אליו מספר לוחמים מסיירת גולני שהזחל"ם שלהם נתקע.

כאשר הגיע קרוב לשער הצפוני התקדם ברגל ובאומץ רב לכיוון המוצב המבוצר וצפה במשקפת כדי ללמוד את תמונת הקרב; אולם כדור של צלף סורי פגע בראשו והוא נהרג. מפקד הכיתה רב"ט ששון קרקוקלי שהגיע עמו, הצטרף עם המקלע שלו ללוחמי פלוגה ב' בפיקודו של סגן אברהם סולוביץ', ובלחימה בתעלה נהרג. החובש שהגיע עם צבי פז טיפל בפצועי גדוד 12 בחלקו הדרומי של המוצב ופינה אותם לטיפול בעורף.

יהי זכרם של הנופלים לברכה.

שלט מס' 16 – יוצב ביעד הצפוני בחלקו המערבי מקום לחימת הכוח 

כוח הסמח"ט – בפיקוד סא"ל משה גת

סגן מפקד החטיבה סא"ל משה גת נשלח על ידי מפקד החטיבה אל"ם יונה אפרת לתאם בין הכוחות הפועלים בתל פאחר ולפקד על הכוחות. הוא נע על דרך הנפט והגיע למוצב מדרום בשעה 18:00. עם הגעתו הורה הסמח"ט למ"פ הסיור להיכנס ללחימה בתעלות. בעקבותיה, ולאחר שמ"פ הסיורּ נפגע בכתפו ופונה, המשיכו הסמח"ט ועוזרו עם כמה לוחמים מפלוגת הסיור ומכוח סולוביץ' לטהר את הקטע האחרון של התעלה, עד שהגיעו לכיפת המוצב הצפוני; שם נפגשו עם הפצועים מכוח אלכס קרינסקי, בשלב זה החלו סורים שלא נפגעו לצאת מהבונקרים בידיים מורמות. בשעה 18:22 הכריז הסמח"ט ברשת הקשר: "תל פאחר בידינו", ולאחר מכן ניהל את פינוי הפצועים וההרוגים. 

שלט מס' 17 – יוצב בחלקו המערבי שביעד הצפוני (מיקום מדויק יקבע בתכנית המפורטת)

כוח הרפואה– בפיקוד סגן ד"ר ישראל (ג'קי) הורנר

שישה חובשים בפיקודו של סגן ד"ר ג'קי הורנר העניקו בשטח, תחת אש, טיפול רפואי ראשוני וחיוני לפצועים רבים, ולאחר מכן פינו אותם לבתי חולים בכלי רכב שנמצאו בשטח. החובשים גילו אומץ לב וחירפו את נפשם בחילוץ הפצועים. עד לתום הקרב פונו לתאג"ד (תחנת איסוף גדודית) חלק מההרוגים, וכ40 פצועים טופלו בו. ד"ר הורנר קידם את התאג"ד קרוב מאוד לחזית ולזירת הלחימה. בזכות זאת והודות לטיפול הראשוני המהיר שהעניק יחד עם החובשים ניצלו חייהם של פצועים רבים.

שלט מס' 18 – יוצב בחלק הצפוני שביעד הצפוני קרוב לאנדרטה החטיבתית (מיקום מדויק יקבע בתכנית המפורטת) 

הסיוע הארטילרי – בפיקוד סא"ל אלי עשת, מג"ד 334

בסיוע לחטיבת גולני הופעלו כוחות ארטילריה שהיו פרוסים במטעי הקיבוצים דן ודפנה ובאזור כפר סאלד ושמיר. סיוע האש כלל ארבע סוללות מרגמות כבדות 120 מ"מ מתנייעות מגדוד 334 בפיקודו של סא"ל אלי עשת, שלוש סוללות תותחי שדה 25 ליטראות מגדוד 828 ופלוגת מרגמות 81 מ"מ. בהמשך הקרב הצטרפו שתי סוללות של מרגמות כבדות מתנייעות מגדוד 335. טיווח היעדים על ידי יחידות הארטילריה החל מספר שעות לפני תחילת הקרב. לאורך צירי התנועה הופעל הסיוע לכוחות לפי התכנון המקורי ובהתאם לשינויים שנדרשו מהתפתחות הקרב.

הירי הארטילרי ריתק את הסורים לבונקרים. ירי הסיוע המסיבי והמדויק בוצע על ידי כל יחידות האש שעמדו לרשות משימות הכיבוש, ונמשך חרף הנפגעים הרבים שספגו לוחמי התותחנים מירי ארטילריה וטנקים סוריים במשך המלחמה בצפון רמת הגולן. במסגרת הסיוע ירו כוחות הארטילריה על תל פאחר אלפי פגזי תותחים ופצצות מרגמה. אש הסיוע הופסקה על פי דרישת מג"ד 12 רק כאשר ראשוני הכוחות הגיעו ליעדים והחלו בהסתערות חזיתית על מוצב תל פאחר.

שלט מס' 19 (עברית ואנגלית) – השלט יוצב בחלקו המערבי קרוב לאנדרטה של חללי קרב תל פאחר

ערכי לחימה

קרב תל פאחר התאפיין במעשי גבורה של מפקדי כוחות ושל לוחמים מן השורה. תוכנית הקרב שונתה בשל אילוץ הרה גורל וההתקפה התבצעה משטח נחות, מול אויב מבוצר היטב ותחת אש עזה; אך הלוחמים לא היססו ולא הרפו. גם לאחר שנפגע הפיקוד הבכיר, חתרו מפקדי כוחות המשנה והלוחמים למגע עם האויב והפגינו אומץ לב ודבקות במשימה.

גבורתם התגלתה בכל שלבי הלחימה, גם במצבים קשים ביותר, והעידה על נחישות בביצוע משימותיהם. לוחמים נשכבו על הגדר כדי לאפשר לחבריהם לפרוץ למוצב ולהילחם בסורים, קרבות פנים אל פנים התנהלו בתעלות ובבונקרים, לוחמים חילצו את חבריהם הפצועים מאש התופת ובתוך כך נפגעו אף הם.

ביוזמת מפקדים וחיילים בשטח "גיא ההריגה" התארגנו כוחות מאולתרים שאיגפו את המוצב ונכנסו ללחימה מעורפו.

גילויי גבורה, נחישות ודבקות במטרה אפיינו את מהלכי הקרב כולו וקבעו מסמרות וערכי מופת ברוח הלחימה של צה"ל בכלל ושל חטיבת גולני בפרט.

ואלו 20 הלוחמים להם הוענקו עיטורים על גבורתם בקרב תל פאחר

עיטור הגבורה –  טוראי משה דרימר ז"ל, טוראי דוד שירזי ז"ל

עיטור העוז –  רב"ט ישראל הוברמן, טוראי אפרים יצחקיאן ז"ל

עיטור המופת – סא"ל משה קליין ז"ל, רס"ן אלכס קרינסקי ז"ל, רס"ן צבי פז ז"ל, סרן ראובן אליעז, סגן עזרא ברוש, סגן אברהם סולוביץ' ז"ל, סגן שמואל גולדברג, סגן עזרא סלע, סג"ם שמואל מוראד, סמל אברהם רימון ז"ל, סמל יהושע ישי, רב"ט ברוך ברנדס, רב"ט ברוך צוקרמן ז"ל, רב"ט יעקב גרשפלד, טוראי אליהו ג'מיל, טוראי דוד מזרחי.

ההסברה במרחב הקרבות – כך זה אמור להיראות [המחשה בלבד]

ההסתערות כפי שהיא נצפית מחזית היעד הצפוני

הסברה במרחב – הלחימה בחלק הדרומי

התוכנית למיקום שלטי הכוחות

——————————————————————————————————-

62 מחשבות על “התוכנית להתחדשות תל פאחר (4)

  1. כל הכבוד על השיתוף והפתיחות לכול
    בצנעה נעשתה עבודה חשובה מעין כמותה
    תודה לורדי ולדני ביזר על העבודה הקשה על כל שלט לטובת הכלל

    אהבתי

  2. אמור מעתה: טעויות ושיבושים בתיאור הקרב (שעד כה הופיעו בדפוס או רק נראו על המסך) יחרטו בסלע.

    ויען ויאמר, "בעט-ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון", ואני ידעתי וגו'

    אהבתי

  3. בהצלחה ובשעה טובה, עוקב אחרי הפרויקט החשוב מרחוק, סקרן לראות את התוצאה הסופי, ממתין בסבלנות.
    כל הכבוד למושכים בעגלה.

    אהבתי

  4. שוב נשכחו הטנקים הכוח שהוביל את גדוד 12עד לרגלי המוצב ומחלקת החוד עלתה וסיעה בהשמדת צלפים מעדות חילי גולני וגם נפצעו ונהרגו לוחמים.

    אהבתי

  5. הערכתי הרבה נתונה לעוסקים במלאכה.

    הנני מבקש לבצע 2 תיקונים:
    1. שלט מס' 4 – שרטוט כיבוש תל פאחר. ליד הכח של אלכס רשומה השעה 15:30 בקירוב. לידו רשומים כוחותיהם של דני ביזר ותשבי – שהגיעו אחרי כח אלכס – כי הגיעו בשעה 15:25. כמו כן, בעת ההסתערות של הכח על התל היו עדיין שתי נפילות של פגזי זרחן של כוחותינו, ואש זו הופסקה רק בשעה 15:20.
    2. שלט מס' 6 – כח קרינסקי : רשום "על אף הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים ולדחוק אותם לתוך הבונקרים". הנכון יותר לרשום: הכח כולו נפגע, נהרג או נפצע, למעט מפקד כיתה אחד שהמשיך ללחום, לפגוע בסורים וגו'.

    תודה
    איזי גרנות – חמווי

    אהבתי

    • איזי שלום.

      1. א, מנין לך שהאש ממרגמות כוחותינו "הופסקה רק בשעה 15:20"?
      לפי הידוע לי, היא פסקה כרבע שעה קודם לכן.
      ב, בשרטוט הנ"ל נפלו שיבושים נוספים,

      2. בשלט מס' 6 נרשמו עוד דברים שאין להם שום מקור.

      אהבתי

  6. לאיציק גרנות
    לגבי שלט מס' 4 – לוחות הזמנים יבדקו שנית ויתייחסו לניתוח שערך דני ביזר (ראה ספר "תל התעלות")
    לגבי שלט מס' 6 -אתה מבקש לשנות את המשפט "על אף הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים ולדחוק אותם לתוך הבונקרים". אני חושב שהוא משפט נכון וחשוב. לחימת המ"כ מוזכרת אף היא

    אהבתי

    • ואולי איזי יודע שהמשפט "ולדחוק אותם לתוך הבונקרים" הוא לא נכון?

      (בדיוק כמו שעוד משפטים בשלט הזה, ובשלטים נוספים, אינם נכונים, למרות הנמסר כי "ממחלקת היסטוריה של צה"ל … בראשות ד"ר יגאל אייל והחוקר בעז זלמנוביץ' … בדקו את הטקסטים, תיקנו ודייקו פרטים עובדתיים". אגב: אם המשפט המצוטט כאן נכון, אפשר רק ללמוד ממנו על רמת התמצאותם בחומר)

      אהבתי

  7. קראתי בעיון את הצעות ההנצחה בתל פאחר לכל החיילות.כל היחידות שנחלמו בכיבוש רמת הגולן בחלקו הצפוני מצפון לכינרת עד מטולה. כוחות שונים לחמו בצירים שונים לכיבוש הרמה!כל הלוחמים הקצינים,והמפקדים מכל היחידות .עם דגש מיוחד לכוח גולני ושריון שלחמו על ציר קדחת עד כיבוש תל פאחר ותיעוד מיוחד לקרב זה לגדוד 12 ופלוגת שריון הטנקים מגדוד 377.שני חיילות אלה הובילו את כל מלחמות ישראל מראשיתן ועד היום. השריון מוביל בראש וראו את הנצחת השריון בלטרון החייל שאיבד מלוחמיו יותר מכל חייל אחר. גם היום הקרב 9/6/67 בצפון הגולן השריון היו בראש!כוח השריון שהיה בתל דן זיהו את לוחמי השריון שהיו ראשונים לרגלי תל פאחר שנפגעו מאש כוחותינו. הם דווחו לפיקוד ברשת הקשר בשעה 15.40 הופסקה אש הסיוע.
    (יש עדות של איציק גרנות)
    עוד לפני כן דיווח מפקד מחלקת החוד של גדוד 12 סגן ברוש עזרא לממ"פ השריון שנראים פגזי מרגמה ופגזי זרחן שלא היו בידי הסורים. רק בעדות מאוחרת התגלה הדבר (לאחר תחקיר מרגמות הסיוע)ובא לידיעת כולם בבלוג נעמוש הרמה הסורית שהתחיל תחקיר של קציני גולני שהיו בקרב,באחור של כמה שנים 2012.
    לאחר עיון בחומרים נפגשו קציני גולני עם קצין שריון עם ברוש עזרא ב2013 שפרס לפניהם חומרים שתיעד עוד בהיותו פצוע בבית חולים תל השומר בשיקום,ונחקר וסייר בשטח על ידי חש-ן (תעוד חייל השריון).בסיור מתועד מצולם ומוקלט על ציר קדחת ע"י הצוות ברשותו של רס"ן אריה לוי (ראו תעוד בבלוג).
    על ציר זה לחמו גדוד 12 ופלוגת שריון זיווה והשאר זו הסטוריה.
    כן עלי לציין את שיתוף הפעולה המלא בין מפקדי גולני ושריון שתיעדו בכתב ובצילום בבלוג נעמוש את מהלך הקרב.
    את קרבות רמת הגולן מוביל תיעודו של שלמה מן בבלוג נעמוש.
    אולם אין זאת אומרת שאפשר להתיחס לכל הסיפורים בנאמנות מחומר תחקירי שיתכן שחלקו מפוברק.!
    כדאי לקרא את דברי האלוף גנדי ותחקירי ריינר ואחרים שכותבים בבלוג בעילום שם אנונימיים מהרהורי לבם בלי עובדות בדוקות. שלמה מן בדעה שכל אחד יכול לכתוב -זה נכון אך בתחקירים נכתבו גם דברים לא נכונים. בספר הוציא שלמה מן "תל התעלות "יש לא מעט טעיות ואי דיוקים שהתחייב לתקנם במהדורות הנוספות ואילו לא דברים מינוריים.
    "סיפור כתוב בספר זו הנצחה לנצח"-מדברי ברוש.
    שלמה אמר שמפי לוחמים לא רצוי להנציח אם זו לא האמת!
    בבלוג מתפרסם פוסט "מחפשים את האמת"זו חייבת להיות הדרך.
    אני מברך את שני לוחמים ותיקים שהצטרפו לצוות הפעיל משנת 2012,שלמה מן שמתעד כל סיפור גם אם אינו בדוק,ושרה'לה שעוזרת במנהלה בקשר ובארגון הכנסים ללוחמים כבוד גדול לה על פעילותה זו.מקווה אני שאת תכני ההנצחה משאירה למומחים.

    אהבתי

  8. הצעות לתיקונים בהתחדשות תל פאחר (מס 4)
    פורסם 23/6/19 כיבוש תל פאחר 9/6/67מבקש לבצע תיקונים לפי אמת הקרב בשלט מס 3 שורה 18.
    כתוב "בגיא ההריגה צוותו לוחמים על זח"למים ואגפו את המוצב מצפון בצמוד לגדרות המוצב כדאיי לחדור במהירות לתל מעורפו"
    הכוח בו מדובר איגף המוצב בדרך ההטעיה התחבר לכביש הנפט והגיע לשערי המוצב במזרח,בתנועה מצפון לדרום.
    אלמלא היה נע לאורך הגדרות היה בא לעזרת לוחמי השריון הפצועים על יד הטנק המוביל מחלקה 3 סגן ברוש עזרא מטפלים ומחלצים את הצוות הפצוע לפני השעה 18.30.
    דבר אשר נעשה בהכוונתו של נהג הצוות דנגור ראובן ששכנע את הרופא הגדודי ד"ר הורנר וצוות החובשים שהגיע ברגעים האחרונים בשל פציעה אנושה.
    מבקש לתקן את הטקס לפי העובדות שכתובות בספר "תל התעלות"עליו מתבסס צוות ההיגוי.
    הצוות הפעיל :שמואל מורד דני בייזר (האם דני בצוות הפעיל?!)שמיל גולן שרל'ה סייג שלמה מן.(מי מייצג את כוחות השריון שעמד בראש כל הלוחמים כוחות ?)

    שלט 13
    לתיקון :"פלוגה ב' בפיקודו של שלסגן שלמה סגל היה על הטנק המוביל מגבעת האם עד עין עדסה ועד רגלי תל פאחר שם לחזר לפלוגתו לפני צומת הmxלארגן את פלוגתו לעבר תל פאחר"

    אני מבקש לתת עוד זמן לעיון והצעות לתיקון.

    אהבתי

  9. "כוח השריון שהיה בתל דן זיהו את לוחמי השריון שהיו ראשונים לרגלי תל פאחר שנפגעו מאש כוחותינו. הם דווחו לפיקוד ברשת הקשר בשעה 15.40 הופסקה אש הסיוע." – – – אין דבר כזה ברישום מרשת הקשר.

    מי שנתן את הטיפול הראשוני לפצועי הטנק המוביל, ודאג לפינוים לתאג"ד, היה יצחק חמאווי (גרנות). גם למשה הראל היה חלק בפינוים.

    אהבתי

  10. "דיווח מפקד מחלקת החוד של גדוד 12 סגן ברוש עזרא לממ"פ השריון שנראים פגזי מרגמה ופגזי זרחן שלא היו בידי הסורים. רק בעדות מאוחרת התגלה הדבר (לאחר תחקיר מרגמות הסיוע) ובא לידיעת כולם בבלוג" – – – זה התגלה בזכות התחקיר של ריינר עם הטנקיסטים, 7 בינואר 68', שהתפרסם בבלוג בדצמבר 2014, ושם:

    "מכאן [צומת האי.אם.אקס] נפתחה עלינו אש מרגמות חזקה כולל פגזי זרחן ואש שטוחת מסלול שפגעה בין הטנקים"

    ובהמשך:

    "טנק המ"פ עמד קצת מעל האם.איקס וכאן הדביק אותי הזחל של המג"ד עם מוסא קליין ועוד מישהו בפנים ומסר לי לעלות עם המחלקה חזיתית על תל אל פאחר. השיחה בינינו קצרה, אבל אש המרגמות היתה חזקה מאוד גם מסביבי וגם ראיתי על תל אל פאחר, היה נדמה לי שזה סיוע שלנו על תל אל פאחר, ואז שאלתי אותו אם זה מרגמות שלנו או שלהם, ואם זה שלנו האם האחרון נורה כדי שאוכל לעלות דרך הדרך לתל אל פאחר".

    אהבתי

  11. עזרא ברוש -הצעה ראשונה שלי לנוסח מתוקן :
    שלט מספר 9 – יוצב ביעד הצפוני בחלקו הצפון מערבי סמוך לעמדת תותח הנ"ט.
    כוח השריון –
    פלוגת שריון מגדוד 377 שמנתה 9 טנקי שרמן ושלושה זחל"מים צורפה לגדוד 12 לכיבוש תל פאחר.
    ראשוני הטנקים של מחלקה 3 בפיקוד סגן עזרא ברוש שהגיע לכפר עין א-דיסה, עלו לעמדות אש וירו לעבר תל פאחר. טנקים אחרים לא הצליחו לעלות לדרך הנפט כמתוכנן.
    במהלך נסיונות אלו נפגעו כוחות הגדוד שהמתינו בציר התנועה מפגזי טנקים סורים שנורו מח'רבת א- סודה,בינהם נפגע גם זחל"ם מ"פ השריון (שלא היה על הזחל"ם).
    מפגיעה זו נהרגו מפקד הזחל"ם סמל אפרים אפשטיין, טכנאי הקשר טוראי יצחק רביבו,הנהג טוראי אברהם אמר מהשריון וטר"ש משה דרימר מגדוד 12.
    על פי פקודת מג"ד 12,המשיכו הטנקים בפיקודו של סגן עזרא ברוש לנוע על דרך תואי ההטיה צפונה לכיבוש תל פאחר מהחזית וזחל"ם המג"ד בינהם.
    בהגיעם מתחת לתל הדרומי פגעו בירי פגז בצלף של האויב שירה על הכוח שמתחתיו.
    לפני עיקול הדרך במעלה התל הצפוני נפגע גם זחל"ם המרגמה של השריון.
    מפעיל המרגמה טוראי רחמים משיח ,נהרג. כשהם חשופים לירי טנקים סורים מכיוון ח'רבת
    א-סודה נפגעו כמה טנקים.
    הנהג בטנק מ"מ 2 רב"ט מישאל לוי,נחלץ מהטנק שנפגע אך נהרג מאש שנותה מהמוצב.
    המג"ד פקד על סגן ברוש להמשיך לעבר המוצב הצפוני ולהסתער עליו חזיתית.
    הטנק שהוביל את כל הכוח בפיקודו של מ"מ 3 הגיע עד לגדרות היעד הצפוני ונפגע אף הוא.
    פגז תול"ר שנורה מתל פאחר פגע בו שנית ופצע קשה את אנשי הצוות.
    למרות פציעתו צידד המפקד את התותח כדי לאפשר לאנשי הצוות להיחלץ מהטנק.
    הטען-קשר רב"ט יוסף מולכו ,שנחלץ מהטנק נפגע ונהרג שאש שנורתה מהמוצב.
    מפקד הטנק ארגן את חילוץ הנפגעים עד בו העזרה הרפואית.

    יהי זכרם של הנופלים לברכה.

    עזרא ברוש

    אהבתי

  12. עזרא ברוש
    נימוקים לתיקון-
    כוח פלוגת השריון "זיוה" בפיקודו של רס"ן זאב נמיר היה תחת פיקוד חטיבה 1 של גולני, עם קצין קישור שריון בינהם.
    4 מחלקות פלוגת השריון "זיוה" היו מחולקות לשני כוחות של גולני בצירי לחימה שונים עליהם הופקד המ"פ נמיר זאב,בתיאום עם קצין התיאום מהשריון.
    המחלקות היו תחת פיקוד מג"דים של גולני בשני צירים שונים.
    שתי מחלקות שריון לגדוד 51 בציר תל עזזיאת ושתי מחלקות שריון לגדוד 12 בציר "קדחת":ציר דרך ההטיה למוצבים בחריאת ,עין א-דיסה , בורג' בביל,עין סודה,תל פאחר ובניאס.
    למפקד החוד,קצין שריון,מפקד הכוח המוביל,מ"מ מחלקה 3 -סגן ברוש עזרא ניתנה ההובלה ונימוקי הפיקוד לכך היו ברורים,מטעמי ותק,ידע וניסיון.
    מפקד מחלקת החוד,סגן ברוש עזרא קיבל את הפקודות ממג"ד 12, מוסא קליין ז"ל,שפיקד על כל הכוח. כפי שצוין בשלטי ההסברה באתר תל פאחר. המג"ד פקד על הכוח לרדת מהרתק, צפונה לעבר תל פאחר ולסתער חזיתית.
    כך כתבתם גם אתם,המומחים לקרב! בספר "תל התעלות" ולא מ"פ "זיוה" שהיה פסיבי בשיירה .
    התוצאות ידועות לכולם!

    אהבתי

    • עזרא, כוח השריון מוגדר ככוח אחד, ולכן הוא בפיקודו של המ"פ נמיר לטוב ולרע, ואנחנו הבנו שהוא לא תיפקד כמצופה ממנו, או כפי שכתבת – היה פאסיבי, אבל זה לא רלבנטי לענייננו. העובדה שהתעלית והובלת ונלחמת ונפגעת מתחת ליעד אינה הופכת אותך לכוח עצמאי, שהרי יתר הטנקים היו בעקבותיך ואחריך – בין אם 200 מטר ובין שהיו למטה כי לא יכלו לעלות בדרך שהיתה חסומה בטנקים שנפגעו או כי לא קיבלו פקודה.

      זאת לעומת כוחות אחרים של גדוד 12 שפעלו עצמאית ותקפו מכיוונים שונים (דני, שמיל, עזרא סלע) ולכן הם מוגדרים ככוח בפני עצמו ושמות המפקדים מוזכרים בסלעים אלה, כמו שמוזכר שמו של מ"פ השריון.

      אלה העקרונות שהוחלט עליהם בקביעת נוסח השלטים לפני כשנה, ולכן עם כל הסימפטיה לפועלך ולהקרבתך אי אפשר לציין את שמך על השלט, אחרת נצטרך לציין שמות מפקדים אחרים מגדוד 12 שפעלו ככוחות משנה (מוראד, גרונר, יוסי פרידמן, חמאווי ועוד) – והרי הוחלט כבר על נוסח אחד.

      אהבתי

      • על כל פנים שמו של עזרא יימצא ברשימת מקבלי העיטורים , בשלט מספר 19.
        כמו כן כדאי לספר על כל אחד ממקבלי העיטורים בחוברת שתיוחד לכך.

        אהבתי

        • כמו כן בכתיבת קורות הקרב בחוברת שתחולק בכניסה כדאי להוסיף גם ספורי קרב
          מיוחדים,כגון ספור הקרב של יצחק חמאווי , אפרים עמדי ועוד.

          אהבתי

  13. בפלוגות של גולני יש התייחסות לכוחות המשנה כגון :

    כוח המחלקה המיוחדת – בפיקוד סג"ם עזרא סלע.
    כוח מפלוגה א'– בפיקוד סג"ם דני ביזר, ועוד.

    ואילו בפלוגת השריון נדמה לי שאין התייחסות לכוחות המשנה,
    אלא התייחסות כוללת לכלל הפלוגה בלבד,

    ואולי יש לתת את הדעת על כך.

    אהבתי

  14. התחדשות תל פאחר (4)
    תגובות והערות לבדיקת התוכן המדוייק הנכתב בשלטים.
    שלט 3
    המשימה הוטלה על גדוד 12 של חטיבת גולני בסיוע שתי מחלקות טנקים מפלוגת זיוה מגדוד 377 בלבד.
    מחלקת החוד מחלקה 3 סג"ן ברוש עזרא מחלקה שניה סג"ן צוק מאיר!.
    שתי המחלקות של פלוגת זיוה היו תחת פיקוד של גדוד 51 בתל עזזיאת תחת פיקוד הקצין אורי שגיא.
    "בגיא ההריגה צוותו לוחמים על זחל"מים הגיפו את המוצב מצפון בצמוד לגדרות כדי לחדור במהירות לתל פאחר מעורפו"
    (על האיגוף המדובר לאורך הגדרות לא היה ולא נברא .אלה הזחל"מים שהמשיכו בתווי ההטעיה עד כביש הנפט והגיעו לשער תל פאחר.)
    העובדה האמתית היא שאם היו נעים לאורך הגדרות היו באים לעזרת מ"מ 3 סגן ברוש עזרא!

    שלט 9 כוח השריון
    "טנקים אחרים לא הצליחו לעלות"
    מפני שגם לא ניסו פרט למחלקת החוד שעלתה לעמדות האש לרתק.
    לדרך הנפט לא ניסו לעלות מפני שלא היתה דרך .ומיד אחרי 20 דקות בערך
    כשכוח המגד ופלוגות גולני היו תחת הפגזה קשה של הסורים וכוחותינו הורדה מחלקת חוד 3
    ונתנה פקודה להמשיך לעבר תל פאחר.
    הכוח של מחלקה 3 בפיקודו של סג"ן ברוש עזרא הסתערה על גדרות תל פאחר עד שנפגע.
    כוח ייחודי זה במשימתו היתה להוביל את גדוד 12 מחורשת טל ועד גמר כיבוש תל פאחר.
    תוך תנועה פגע במוצבים בדרך לעבר תל עזזית מצידו המזרחי (בטנק הפנצ'ר שהיה בעזזיעת והיום במוזאון השריון במחנה צלף קרית גת)
    זה הסיפור של הכוח ששם מפקדו לא מוזכר ואין להשוואתו ללחימתו של שום כוח אחר.
    לחימתו לאורך כל ציר קדחת וסיוע לגולני בפגיעה במוצבים בחרייאת בורג' בביל עין עדסה ולכיוון תל פאחר .
    לשיקול הצוות הפעיל האוטנטי וורדי אהרון ושמואל מורד.

    שלט 13
    סג"ן שלמה סגל היה על הטנק המוביל ממחלקת החוד בפיקודו של סג" ן ברוש עזרא מתחילת התנועה עד עין עדסה שם ירד לאיתור הדרך ,דרך העליה לכביש הנפט(דרך שלא היתה)
    עם תחילת התנועה לתל פאחר היה על הטנק המוביל חסוף כמו מפקד החוד,עד צומת האי אם איקס.
    שם ירד והצטרף לפלוגתו. מפקד מחלקת החוד סג"ן ברוש עזרא המשיך את הסתערותו לגדרות תל פאחר
    שם מול עמדת התולאר שם נפגע הטנק בשעה שלוש וכמה דקות ועצר, כשהמפקד דואג לחילוץ הצוות הפגוע
    מהטנק ושמירה על חיי הצוות עד לקבלת עזרה רפואית בשעה שש וחצי על תאג"ד ד"ר הורנר מגולני.
    הצוות טיפל גם בחובש גולני (אלכס פורדי)אשר נפגע בכדור בראשו טופל ופונה עם הצוות וחייו ניצלו.
    לאחר החילוץ מהטנק נפגע ונהרג הטען קשר מולכו יוסף ז"ל!

    שלט 14
    כוח הסיירת היגיע בשעה 17.20 התמקם בשער הצפוני!
    הכוח נכנס ללחימה כשהיגיע הסמח"ט בשעה 18.00
    עם הגעת הסמח"ט נכנסו ללחימה!
    השאלה :מה עשו 40 דקות כוח הסיירת כשהלחימה הסתיימה ב18.22 ?!
    כשהסמח"ט אירגן את כוח הסיירת ללחימה ביחד נגמרה הלחימה לאחר 22 דקות.

    שלט 16
    סג"ן מפקד החטיבה משה גת הגיע לתל לפאחר בשעה 18.00 בשעה 18.22 הכריז "תל פאחר בידי"
    22 דקות של לחימה נועזת.
    כוח גת איזה כוח זה?
    מתאם בין הכוחות שהיו בתל פאחר ואולי היה מפקד אחר?

    שלט 15
    צבי פז ז"ל(גולדה)כוח שאסף את לוחמי הסיירת והיגיע לתל פאחר בשעה 17.20 נהרג מירי צלף
    נכון יהיה לבדוק האם לא נפגע מהכוח שעלה מכביש הנפט מהצפון כוח טנקים וזחלמ"ים כוח שנקרא "הכוח של עזרא סלע".
    וכבוד לכול הלוחמים שלחמו בעוז וגבורה.

    אהבתי

    • שלמה היקר,
      ההחלטה על תוכן השלטים התקבלה בהרכב המצומצם של ורדי, שמיל, מוראד, דני ושלמה.
      בזמנו התפרסמו שני נוסחים לשלטים והוחלט שיערך משאל בבלוג שבו יבחרו לוחמי תל פאחר והמשפחות השכולות בנוסח שנראה להם ולא אנשים אחרים שלא קשורים באופן ישיר לקרב תל פאחר.
      ההחלטה היתה אמורה להיות דמוקרטית.
      הספירה של הקולות של אלה שתמכו בהזכרת השמות של הלוחמים שעשו מעשה ראוי לציון זכתה ברוב קולות של לוחמי תל פאחר.
      לטענתך שאם שמי יוזכר יהיה צריך להזכיר את מוראד, גרונר, פרידמן, וחמאווי אני חושב שבאמת צריך להזכיר את שמם.
      האם לא ראוי להזכיר את יצחק חמאווי על לחימתו בתל הצפוני?
      האם לא ראוי להזכיר את פרידמן שיזם את האיגוף הראשון?
      אני קיבלתי פקודות מהמג"ד מוסא קליין ז"ל ולא מנמיר והוא שפקד עלי לתקוף חזיתית את המוצב הצפוני. במקום לעשות צדק ולהזכיר את מה שעשיתי לעומת כאלה שמצאו דרך לא לעשות הרי שאתה מצדיק את השכחת חלקי.
      אני מאד מעריך ומוקיר את כל מה שעשית למען הנצחת הסיפור של תל פאחר אבל אתה לא לחמת בתל פאחר ולא סבלת כל חייך את תוצאות הקרב הזה.
      כפי שהובטח ולא קויים היו אלה לוחמי תל פאחר והמשפחות השכולות ורק הם שהיו אמורים לקבוע את תוכן השלטים.
      אז לא אתה זה שצריך לענות מדוע נעשה לי העוול הזה.
      ההחלטה אם להזכיר את שמי על שלט השריון צריכה להתקבל ברוב קולות הלוחמים והמשפחות השכולות.

      אהבתי

      • עזרא, אני האחרון שיגמד את פועלך בקרב או שיפעל להשכחת חלקך. זה שקיבלת פקודה ישירה מהמג"ד לא רלוונטית לעובדה שהיית תחת פיקוד המ"פ שלך. כל פלוגת השריון בהגדרה היבשה [וגם לא יבשה] היתה תחת פיקודו הישיר של רס"ן נמיר. לא של מג"ד 12, לא של שלום סלע ולא שלך. אתה למשל לא היית המפקד של מאיר צוק, המ"מ הנוסף בפלוגת זיוה. נמיר – כן.

        כל שמות הלוחמים שציינת שראוי להזכירם, אני לא חולק על פועלם ומסירותם, אני רק טוען ששלטי ההסבר צריכים להיות קצרים ותמציתיים ככל האפשר, ואין מקום להכביר במילים ובשמות, מלבד חללים וראשי כוחות.

        עניין הסבל כתוצאה מפציעתך הקשה אינו קנה מידה לחקיקת השמות. אגב, יש כמה שנפצעו קשה יותר. גם הם לא יופיעו על הסלעים.

        פנית כאן אליי ישירות, אבל אני לא הכתובת היחידה לטענות. אני רק אחד מבין 20 וכמה שהיו בצוות המורחב בתחילת הדרך, ואחד מתוך הצוות המצומצם.

        בכנס האחרון בתל פאחר לפני כמעט חודשיים ישבת בשורה ראשונה כשוורדי הציג בפני הנוכחים את התוכנית בכללותה. זו היתה הבמה הכי טובה להשמיע את זעקתך רגע לפני שהפרויקט נכנס לביצוע. יכולת שם לשטוח את טענותיך על התהליך וההחלטות ולזכות באוזן קשבת של רבים בקהל וגם במענה מצד האיש שלקח על עצמו לרכז את הפרויקט ולהוביל אותו.

        לא עשית את זה.

        פרויקט הסלעים הוא אכן אחד משיאי ההנצחה לקרב תל פאחר, אבל לא ההנצחה היחידה. השם עזרא ברוש כיכב ומככב בכל הפרסומים ובכל הסיפורים מהקרב הזה. אף אחד לא יוכל למחוק את זה גם אם לא תופיע על סלע אמיתי.

        אהבתי

  15. לשלמה מן שכתב בשם הצוות הפעיל,
    צריך להיות מלוחמים שהיו בקרב תל פאחר ורדי אהרון מורד שמואל דני ביזר (פרש מהצוות) וכיועצים שלמה מן ושרה סייג.
    מן הראוי שיהיו בצוות גם מחיל השיריון שאחד ממחלקותיו הוביל את גדוד 12 לאורך ציר "קדחת" (דרך ההטייה).
    ממיזוג הכוחות בחורשת טל ועד גמר כיבוש מוצב תל-פאחר!
    שלמה אמר "כוח השיריון מודגש ככוח 1" למרות שלחם בשני צירים שונים אחד בתל עזזית וציר קדחת!
    מי מגדיר לצורך הנצחה (כתובה לנצח) את מה שעולה על דעתו של שלמה מן או ורדי אהרון או שרלה סייג או אולי הדו"ח של נמיר זאב ז"ל שפיצל את כוח השיריון בהתאם למשימותיו,
    או מפקד החטיבה, שטייח תחקירים של יום לחימה אחד ב"ציר קדחת"
    מדובר בכוח שהיה תחת פיקוד מגד 12 ולא מפקד פלוגת השיריון בלבד,
    גם פלוגות גולני מוגדרים לכוחות מפוצלים מאותה פלוגה וכל כוח מצויין מפקדו של הכוח.
    איפה היו כל הטנקים של פלוגה זיוה זה לא רלוונטי לכוח מחלקת החוד מחלקה שלוש שהיה לה תפקיד יחודי שמלאה אותו בדרך הטובה ביותר!
    כל הסיפור שטנקים חסמו את העליה לתל-פאחר מופרחים מיסודם, שהרי אפשר לעקוף טנק פגוע זה מה שעשו הכוחות בהם מדובר ראו תמונות שהעלה היועץ והעיתונאי שלמה מן.
    מדובר בטנק מוביל את כל הקרב כולל פגיעה במוצבים בדרך, בחריית, בורג' בביל, עין עדסה ועד גדר מוצב תל פאחר שם נפגע!
    טנק מוביל שהתגבר על העלייה הקשה עד גדרות המוצב ורק טנקים סורים T54 שלא היה ידוע עליהם ולא דווח לגדוד 12 והשיריון שהוביל הכוח.
    בגלל רשלנות של מודיעין פיקוד צפון שזה ביזיון בפני עצמו!
    בקטע זה שום כוח לא היה בעיקבותיי.
    גם הזחלמים ושני הטנקים שנסעו צפונה על דרך ההטייה למפגש עם כביש הנפט ועלו דרכו דרומה לכניסה אל מוצב תל-פאחר, ולא כפי שנכתב בשלט הטנקים נסעו לאורך גדרות המוצב! אם כן היו פוגשים את מפקד הטנק המוביל של מחלקה שלוש והצוות (כולל חובש גולני אלכס פורדי שטופל ע"י צוות הטנק וניצלו חייו)
    הצוות היה פגוע ושהה בשטח עד שעה 18:30 ופונה ע"י הצוות של ד"ר הורנר וצוות החובשים, להם מגיע על כל הקרב והטיפול בפצועים צל"ש, ולא צלש"ים שניתנו כדי להשקיט את מצפונם של מפקדים ואת משפחות החללים!
    סופית לידיעת האמת הצוות של ד"ר הורנר ושני חובשים ואולי כמה מלווים היחידים שהגיעו אל טנק מחלקת החוד, שבצוות תותחן עודד גולן, טען קשר מולכו יוסף ז"ל, דנגור ראובן נהג, כהן חיים מקלען, ומפקד הצוות והמחלקה סגן ברוש עזרא.
    בצוות החובשים היה אברהם דוד ושפינו את הנפגעים אל תאגד שהיו בו כהן זמיר וצוות חובשים, שותפים לסיפור היו עוד!
    מחלקת החוד מתפקידה לפגוע עם פגזים בכל מוצב בדרך ההטייה כדי שחיילי גולני יקבלו מקסימום סיוע לטיהור המוצבים.
    שלמה מן או ורדי אהרון קבעו שכל זה לא הופך את הכוח לכוח עצמאי.
    אז שאלה, איזה כוח עצמאי היה הסמח"ט שהגיע לתל-פאחר בשעה 17:45 ובשעה 18:20 הכריז על תל-פאחר בידי!
    באמת כוח נועז שכבש את תל-פאחר בחצי שעה.
    על העקרונות שאתם מדברים דובר לפני שנה, ויש הבטחה מאהרון ורדי על התייעצות גם לעניין סיפור הקרב בעין עדסה שאמר "נדבר ונחליט".
    הרי לא היה שום קרב בעין עדסה,
    מישהו יודע על איזה קרב שהיה בעין עדסה חוץ מההמתנה לחיפוש דרך העלייה לציר הנפט שלא נמצא!
    ואז תחת אש ארטילריה קשה של הסורים ושל כוחותינו החליט המגד על התקפה חזיתית בדרך ההטייה אל תל-פאחר וסוף הסיפור ידוע לכולם!!!
    התייעצות זה גם עם נציג מהשיריון וכוחות אחרים, סיפור הקרב הקשה וההרואי של לוחם גולני שהיה בזחל מ"פ השריון שנפגע והתפוצץ בעין עדסה היה לוחם שחיפה על חבריו ושנהרג ונשרף בזחלמ!
    וזאת הצוות הפעיל צריך לדעת ולתת את דעתו איך מעלים את מה שהיה שמה באמת ורק את האמת מה לכתוב בשילוט את האמת בלי לפגוע במשפחות השכולות ובלוחמים.
    אני יכול גם להמליץ לצוות הפעיל את מי לתחקר לחקר האמת ולא ללכת שולל אחרי סיפורים כדוגמת הסיפורים של האלוף גנדי ז"ל מודעת הצל"שים.
    שעדותו פורסמה לא מזמן ונימוקיו לא היו מקובלים בחקר האמת בקרב זה (איזה החלטות הזויות התקבלו בזמנו ע"י ועדת הצל"שים).
    דעותי חלוקות עם הצוות הפעיל האם ראוי לציין שמות מפקדים ואין קשר בין אחד לשני.
    אם יש צורך לציין עוד שמות של ארבעה חמישה לוחמים.
    וכן יש תחקירים של השנה האחרונה על לוחמים כמו ריבקין יצחק, יוסי יופה (הדיסקית של יוסי יופה) וגם ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל אל"מ (מיל) ד"ר יגאל אייל בדיעה זו.
    בתודה על ההקשבה גם אם יש למישהו דיעה אחרת, שיכתוב זאת בנימוס ולא בשם נאמן או אנונימי, זה לפחדנים שלא רוצים להתמודד עם האמת, האמת חייבת להכתב.

    אהבתי

    • עזרא. כל הכבוד. מי שילמד על הקרב, ידע בדיוק מה חלק פלוגת הטנקים בכלל וחלקך בפרט. על הטנקים בתל-א-סודה היה ידוע בצה"ל ודומני שגם בחטיבת גולני (צריך לבדוק את יומני המבצעים של החטיבה ורצוי גם של חטיבה 8). צריך לזכור שהטנקים הסוריים היו T-54-כלים שתותח השרמן M-50 אינו חודר מטווח של קילומטר ואפילו פחות (למדנו על כך מקרב חטיבה 60 מערבית לרפידים באותה מלחמה) לעומת זאת, לT-54 היה תותח מהיר לוע של 100 מ"מ שחודר שרמן בקלות גם מטווח יותר גדול. כך שהפעלת הכוחות על ציר ההטיה ממערב למזרח היה מלכודת מוות לשריון. עדיף היה להשאירכם, יחד עם כל בזחלמים לסייע מעין- עדיסה באש ישירה שתפצח את המצדיות הסוריות- ובאותה הזדמנות תביא גם לשיתוק הקת"ק הסורי שבתל. בכך היו כולם נשכרים, פרט לסורים.
      ושוב: כל הכבוד לך ולחבריך. חבל שהוכנסתם למלכודת וחבל שלא היה פיקוד ראוי לכח הטנקים.

      אהבתי

  16. " בתודה על ההקשבה גם אם יש למישהו דיעה אחרת, שיכתוב זאת בנימוס ולא בשם נאמן או אנונימי, זה לפחדנים שלא רוצים להתמודד עם האמת, האמת חייבת להכתב."

    לעזרא היקר , שמי נאמן – תושב חצור הגלילית.
    זה איננו שם פיקטיבי.
    שרתתי בזמנו בחיל השריון כטען קשר.
    אהבתי ואוהב את החיל הזה.

    לעצם הדיון שאתה מעלה – אני קטונתי.

    אהבתי

  17. אני מבקש להוסיף משהו.
    בעוד מאה שנה השמות החרותים על הסלעים לא יאמרו שום דבר לאף אחד.
    מה שחשוב זה ספור הקרב.
    העברת המורשת של רוח הלחימה ומסירות הנפש למען עם ישראל ומדינת ישראל.
    הנצח האמיתי איננו בסלעים אלא ברוחנו.
    דוד לדור יביע אומר.

    אהבתי

  18. הנצחת הסלעים פרויקט מיותר שלא היה צריך לבוא לעולם
    היה ניתן להסתפק במה שקיים- אנדרטה לחללים הסבר קצר על הקרב. סלע כללי על גבורת הלוחם
    במקום הפשטות קיבלתם מגלומניה מלחמות יהודים מי יהיה רשום בסלע ומי לא יהיה רשום
    מי יוכתר כגיבור ומי לא יוכתר כגיבור
    אנשים בני 75 נעלבים ומתקוטטים על הכבוד והתהילה
    מיותר מביך ולא צריך !!!
    על החתום וטרן ששת הימים לא מתל פאחר

    אהבתי

    • שלמה היקר,
      ההחלטה על תוכן השלטים התקבלה בהרכב המצומצם של ורדי, שמיל, מוראד, דני ושלמה.
      בזמנו התפרסמו שני נוסחים לשלטים והוחלט שיערך משאל בבלוג שבו יבחרו לוחמי תל פאחר והמשפחות השכולות בנוסח שנראה להם ולא אנשים אחרים שלא קשורים באופן ישיר לקרב תל פאחר.
      ההחלטה היתה אמורה להיות דמוקרטית.
      הספירה של הקולות של אלה שתמכו בהזכרת השמות של הלוחמים שעשו מעשה ראוי לציון זכתה ברוב קולות של לוחמי תל פאחר.
      לטענתך שאם שמי יוזכר יהיה צריך להזכיר את מוראד, גרונר, פרידמן, וחמאווי אני חושב שבאמת צריך להזכיר את שמם.
      האם לא ראוי להזכיר את יצחק חמאווי על לחימתו בתל הצפוני?
      האם לא ראוי להזכיר את פרידמן שיזם את האיגוף הראשון?
      אני קיבלתי פקודות מהמג"ד מוסא קליין ז"ל ולא מנמיר והוא שפקד עלי לתקוף חזיתית את המוצב הצפוני. במקום לעשות צדק ולהזכיר את מה שעשיתי לעומת כאלה שמצאו דרך לא לעשות הרי שאתה מצדיק את השכחת חלקי.
      אני מאד מעריך ומוקיר את כל מה שעשית למען הנצחת הסיפור של תל פאחר אבל אתה לא לחמת בתל פאחר ולא סבלת כל חייך את תוצאות הקרב הזה.
      כפי שהובטח ולא קויים היו אלה לוחמי תל פאחר והמשפחות השכולות ורק הם שהיו אמורים לקבוע את תוכן השלטים.
      אז לא אתה זה שצריך לענות מדוע נעשה לי העוול הזה.
      ההחלטה אם להזכיר את שמי על שלט השריון צריכה להתקבל ברוב קולות הלוחמים והמשפחות השכולות.

      אהבתי

      • לשלמה.
        אני שוב עונה לך כי ורדי עצמו לא מגיב ואתה מוצא לנכון לענות לי בצורה מעליבה.
        זה שהייתי תחת פיקוד המ"פ שלא תפקד רק מחזק את תרומתי שלמרות זאת פעלתי ללא היסוס בראש הגדוד ובהתאם לפקודות של המג"ד.הייתי מפקד עצמאי לא פחות ממממי"ם של גולני שזכו לציון שמם וגם יותר מהממ"ם השני של הטנקים.
        לכן זה מאוד רלונטי שפעלתי ישירות תחת פיקודו של המג"ד ולא של נמיר.
        זה שפורמלית נמיר היה המ"פ לא משפיעה בשום דבר על הפעולה של מחלקת הטנקים שלי
        בהובלת הכוח,בעליה בעין א-דסה ובתקיפה החזיתית של התל הצפוני.
        נכון, לא הייתי המפקד של מאיר צוק,אלא,נמיר והתוצאה שהמחלקה של צוק תרמה פחות
        בקשר לאור הטקסט הכתוב.
        הוספת שמי לא תשנה דבר ואם זה הצדק ההיסטורי אז כן צריך להיות אזכור לכך ולכל האחרים שההחלטה להזכיר רק את החללים ומפקדי הכוחות הובאה להצבעה בבלוג ולא זכתה במירב הקולות.
        אבל,אם החלטה בועדה המצומצמת לכלול את שמות מפקדי הכוחות מדוע אתם רוצים לקפח אותי?
        עניין הסבל שעברתי אני ומשפחתי מאז ועד כנראה סוף ימיי בהחלט מקנה לי זכות לדרוש צדק ואזכור.
        כל הלוחמים זכאים להביע את דעתם ולתבוע את הצדק ולא רק ועדה שמינתה את עצמה
        ולך ,שלמה אין זכות להחליט אם להזכיר את שמי לשלט.
        אני פניתי אליך כי אתה התנדבת לענות בשם אחרים.
        אתה לא היית צריך להיות בין המחליטים בוועדה מצומצמת אלא, רק לייעץ.
        זכות ההחלטה ניתנה רק ללוחמי תל פאחר.
        כל יתר עשרים האחרים שכביכול בוועדה הם למעשה 'קישוט' לוועדה המצומצמת ואין להם שום השפעה. העשרים האלה נבחרו ולא אחרים ,בלי שום סיבה
        אני מסכים שהייתי צריך להגיב מיד כשורדי הציג את השלטים בתל פאחר , אבל לא הספקתי לעכל את הנאמר ולא רציתי לפתוח בויכוח לפני כל הנוכחים בטקס זה, השם שלי לו 'כיכב' כי אני לא כוכב קולנוע ,אני לוחם שלא חס על חייו ועשה יותר מכמה אחרים ושילם על כך בגופו ובנפשו.
        האם לאף אחד מהלוחמים לא אכפת על חוסר הצדק המשווע ו ה א מ ת בקרב זה.
        אני מצפה לתגובת הלוחמים כולם והצוות הפעיל.
        עזרא ברוש

        אהבתי

        • עזרא לא התכוונתי להעליב אותך ולא לפגוע וצר לי שכך אתה מרגיש. מתנצל אם הובנתי שלא כהלכה. עניתי לך כי פנית אליי אישית. בוודאי שלא אני קובע ולא מחליט. סהכ הבעתי את דעתי האישית לגבי הנוסח שצריך להיות. גם אתה יודע שלא אני הכתובת בפועל. כנראה שאני לא צריך יותר להתבטא בנושא הזה.

          אהבתי

    • לוטרן האנונימי שאיננו לוחם מתל פאחר,
      נהג אתה לפי עצתך ואל תטיף מוסר לאחרים.
      של נעליך מעל רגליך לפני שאתה מלמד את עזרא ברוש כיצד להגיב.

      אהבתי

    • מדבריך עולה שאתה איש של כבוד וצנוע בניגוד לאותם טיפשים זקנים שלחמו בתל פאחר שרוצים ששמם יוזכר.
      כוטרן של ששת הימים (ובטח של עוד אין ספור קרבות אחרים שאתה לא מזכיר כי אתה צנוע ואיש כבוד) אתה אמור לדעת שהכבוד שלו זוכה זה שמצטיין בקרב הוא מניע מדרגה ראשונה של הלוחמים לרצון שלהם להקרבה ודבקות במטרה.
      אם לוחמים יווכחו לדעת שלא כך הדבר יפחת מספר המצטיינים.
      קרב תל פאחר גבה מחיר כבד בהרוגים ופצועים פיזית ועוד יותר בפגועים נפשית.
      "הכבוד" שמעניקים לאלה מהנפגעים בעודם בחיים הוא המעט שהציבור ובעיקר מפקדיהם יכולים לגמול להם.
      לך שאינך קשור לקרב זה בטח לא עולה הרבה לכבד, זה רק מילים אבל לא אתה מעדיף להיות איש של כבוד מדומה.
      על חמלה לא שמעת?
      הביך אותך ומיותר לך שאנשים נעלבים בנוסף לסבלם שנשאר מאותו הקרב.
      אבל לא הביך אותך ,איש של כבוד שכמוך, שמקפחים או לפחות מתקמצנים בכבודו של עזרא ברוש.

      מי יתן וימעטו אנשי כבוד כמוך.

      אהבתי

      • הבהרה למושג חמלה שהוזכר למעלה,
        חמלה הוא מין של רגש אנושי שהחש אותו מביע הזדהות ואמפתיה לגבי אחרים ומשתתף איתם בסבלם.
        הרגש הזה מצוי ברוב האנשים אבל לפעמים הוא נעדר אצל וטרנים ממלחמת ששת הימים שלא לחמו בתל פאחר.

        אהבתי

        • צודקים האנונימים למיניהם. לדעתי צריך להניח את גבורת אותם שריונאים על שלט מיוחד שיותן במקום בו נמצא גלגל השיניים של טנק המ"מ ולציין כי שם נפגע.

          אהבתי

  19. נדמה לי שצריך להוסיף שלט שבו יהיה צילום פנורמי של הנוף מסביב,
    עם הסבר על האזור בכלל ושל הנופים הנשקפים מסביב.
    זה יקנה התמצאות בשטח למבקרים.

    אהבתי

  20. נגמר לכם האומץ?
    חברכם לקרב עזרא ברוש זקוק לעזרה כל כך קטנה ואתם פוחדים אפילו לכתוב תגובה אוהדת?
    אתם עומדים להקדיש שלט מיוחד לערכי הלחימה, האם אחוות לוחמים ורעות לא כלולים בערכי הלחימה?
    אתם משאירים לכל מיני אלמונים שלא יודעים ולא ידעו מה עברתם להגיב כאן בהטפות מוסר.
    אתם באמת מסכימים לתירוץ שהוספת שמו של עזרא לא תשאיר מקום על השלט?
    האם הוספת שמו תגרום לכם לדרוש שגם שמכם יחרט על שלט כפי שנטען באחת התגובות?
    הראו בפעם האחרונה שנשאר בכם קצת אומץ ושיש לכם לב.

    אהבתי

    • תגובה לצוות הפעיל ורדי אהרןו ומורד שמואל.
      מי לוקח לעצמו את הזכות לקבוע מה זה כוח ייחודי מיתוך מכלול של מלחמה בת שישה ימים?
      בהתחדשות אתר ההנצחה שבו מתיימרים לכלול הנצחה של הכוחות השונים !
      כדוגמת מלחמת ששת הימים הרמה הסורית ,שהוחלט בשתל פאחר תהיה ההנצחה של כל הכוחות!.
      ההנצחה בתל פאחר היא לא רק יום הלחימה 9/6/67 בתל פאחר אלא,כל שבוע הלחימה ולא רק של גדוד 12.(כל העובדות והסיפורים כתובים בבלוג לידיעת כולם.)
      לדוגמא:
      פלוגת הטנקים מגדוד 377 פלוגה ז' "זיוה" שהיתה במרחב הצפוני מקיבוץ כפר סולאד עד מטולה.
      מקום ראשון לאחר ירידה מעין זיתים אל חורשת כפר גלעדי ליד האריה השואג.
      כל ששת הימים וכל שעות הלחימה של הפלוגה היו בהובלת מחלקה 3' בפיקודו של ברוש עזרא.
      יום לחימה מול הסורים שתקפו את הקיבוצים דן ודפנה ובלמו התקפה זו.
      עלית הפלוגה לבלימת האיום מאזור מטולה בלילה,בהובלת מחלקה 3' (בפיקודו של סג"ן עזרא ברוש)והורדת הפלוגה בסיכון לאורך התהום בכביש היורד אל חורשת טל לחניון לילה והמשך הפעילות!.
      9/6/67 בשעה 11.30 מיזוג עם גולני לאחר תדרוך קודם "בנבי יושע" ,ומיזוג עם גדוד 12 על ציר קדחת לאורך המוצבים עד תל פאחר .
      כל זאת לעומת התקפה אחת על ציר קדחת על תל פאחר וכיבושו ע"י חיר גולני גדוד 12' בשיתוף והובלה מחלקה 3' טנקים ומחלקתו של סגן צוק מאיר .
      ארבע שעות לחימה לעומת שישה ימים מול הסורים .
      האם זה לא כוח ייחודי מיתוך כיבוש הרמה הסורית?
      זאת כהכרה במחלקה 3' הוותיקה והמגובשת ערוכה ומצוייה בכול פירטי תוכנית הקרב על ציר קדחת, ועל כל פרטיו ,תצפיות ,מגבעת האם יחד עם המג"ד מוסא קליין ולא המ"פ היה נוכח בשלבים אלו.
      בתצפיות אלה ובתדרוכים היה נוכח הסמ"פ גדעון נויימן שאף ננזף על הערותיו בפני המח"ט והמג"ד שצריך להזמין מראש את "חברת קדישא".
      במצב קרב זה כל האש הסורית מכוונת אל מחלקת החוד והמג"ד .
      האם זה לא כוח שביצע את תפקידו ומשימותיו בצורה ראויה לציון -קרב מחלקה 3'
      "מפלוגת זויה".לאור המלצות של מפקדים בכירים שמכירים קרב זה אבקש לשקול שנית את ציון מחלקה 3' מחלקת החוד מבלי צורך לפנות לגורמים נוספות שמפקחים על ההנצחה.

      אהבתי

  21. ללוחמי גולני גדוד 12 קול קורא, נלחמתם בעוז ובגבורה ומגיע לכם כל הכבוד,
    אבל לצדכם נלחמו גם שריון שחרפו נפשם לא פחות ממכם והקיזו דם ופצועים שעד היום נאנקים תחת פצעיהם ומכאוביהם
    מדוע בגיל 70 נאלם קולכם למראה העוול שנגרם לאנשים שמגיע להם שיונצחו מעל הבמות הגבוהות של תל פאחר?
    האנדרטאות עם הכתובים שיוצבו בקרוב יהיו לדורות ומאוד חבל שבמאמץ הסופי אנשים שרצו מול האש של הסורים ולא פחדו הפכו היום לשפנים ולא ניצבים לצד הגיבורים שמגיע להם להיות מונצחים בגאון
    חבל על לוחם אמיץ כמו עזרא ברוש שאת תלאותיו קראנו לפני שבועות אחדים והזדהנו עמו שצריך להתחנן ששמו ושמם של מצטיינים נוספים מהקרב לא יגרע מהכתובים ויוזכר בהסטוריה של האתר לעיני אלפי המטיילים.
    אני פונה שוב לצוות הקובע ולצוות שלא קובע לעשות מחדש תיקון מצב ולשבת ע ל המדוכה לתקן את הטעון תיקון, ויפה שעה אחת קודם!!

    אהבתי

    • ישראל הוברמן, ידידי, לוחם גדוד 12 –
      כתבתי לבלוג ולא אליך אישית. בשם מי הגבת – בשם הצוות הפעיל או לוחמים רבים?
      אינני כותב "אמת היסטורית", כהגדרתך, אלא את נתוני האמת, נתוני תכנון הקרב לכיבוש הרמה הסורית, והגנה על היישובים בין קיבוץ כפר סאלד למטולה. בשטח בו שהיתי זמן ארוך יותר מרוב הכוחות האחרים אשר לחמו באזור, מתוך גדוד 377 פלוגת טנקים "זיוה" 50M (שרמנים) הייתה בהגנה והתקפה כל ששת ימי המלחמה וכן ימים רבים לפני פרוץ המלחמה, כמו לדוגמא בקבוצת פקודות שנערכה לרגלי נבי יושע, בחורשה הדרומית לקריית שמונה, אליה נקראתי יחד עם הסמ"פ גדעון נוימן (ולא המ"פ – נמיר – מפקד פלוגת "זיוה") בגין היותי מצוי בכל תכנון ושת"פ וגם בתיאום כוחות עם מח"ט ומג"דים של חטיבת גולני, וביום פקודה אכן לחמתי יחד עם גדוד 12 של גולני.
      לאחר המלחמה, בחודש ספטמבר 67' – בעודני במהלך טיפולי שיקום, כשתותבת צינור, ונעל, וטרנינג עלי -נלקחתי מבית החולים תל השומר לתחקיר שנערך ביוזמת חש"ן (חיל השריון). התחקיר החל בחורשת טל, המשיך אל נקודת הפריצה בגבעת האם ודרך ההטיה, ומשם עבר דרך כל המוצבים עד לנקודת הרתק ב"עין עדסה", צומת ה-AMX, ועד גדרות תל פאחר – מול עמדת התול"ר. בתחקיר הנ"ל רס"ן אריה לוי שואל אותי ומקליט את תשובותיי, ובנוסף מזכירה מתמללת כל מילה וצלם תמונות מתעד במהלך כל היום. תחקיר כזה תקדימי, שלפניו לא נערך תחקיר כה מדויק ומדוקדק בשטח, גרם כנראה לכמה קצינים בכירים להבין כי קידומם ייפגע, וחומרים רבים הועברו מארכיון צה"ל לארכיון ענף ההיסטוריה של משרד הביטחון. לכן, כפי הנראה, תיק תל פאחר בארכיון צה"ל ממנו דלה שלמה מן חומרים לבלוג נעמוש, ריק.
      רק לאחרונה, כאשר התעורר ספק לגבי מיקום תחקירי תל פאחר, נרמז כי ייתכן ועברו לתוך ארכיון המטכ"ל או ארכיון ענף ההיסטוריה, והפכו לחסויים (הולאמו), כמו חומרים רבים אחרים על מלחמות ישראל כדוגמת תיק "דיר יאסין" מתש"ח, שלא הביא כבוד רב – בלשון המעטה – למבצעיו או למורשת צה"ל, או דוגמת תיק "כפר קאסם" שפרטיו נודעו ברבים ולא היה מנוס מלהביא את האשמים לדין.
      בראש מערך התחקירים של פיקוד צפון עמד סא"ל אפרים ריינר שכתב, גם – כביכול – מפי לוחמים שתיחקר. לוחמים אלה מעולם לא ראו אותו, כמוני. גם מתחקיר חש"ן נלקחו חומרים, שכביכול נאמרו לו על ידי – במהלך שהותי במצב אנוש בבי"ח רמב"ם… זה רק בא ללמד שתוכן התחקיר של חש"ן אשר ביצעו אריה לוי וצוותו הגיע אל ריינר, ובשיחה עם פרופ' מייזל – בידיו היה בזמנו תחקיר חש"ן – נטען על ידו כי התחקיר הועבר לארכיון ענף ההיסטוריה של צה"ל.
      בשנת 68' קצינים מפיקוד צפון אספו עדויות וסיפורים של לוחמים, גם של כאלה אשר כלל לא השתתפו בלוחמה על תל פאחר. להזכירכם, הלוחמה בתל פאחר התרחשה בין השעות 15:00 ועד 18:30 ביום 9 ביוני 1967. כדי שלא תתקבל הנצחה מגמתית, להאדיר את "גולני" ולא להתייחס לכוחות האחרים, חשובים לא פחות ואולי אף יותר, שלחמו בשטח, יש לבדוק מחדש את העובדות והפרטים הקשורים לקרב על תל פאחר ולתפקודיהם של הכוחות השונים שלקחו חלק בלחימה. בבלוג עצמו מצוינת רשומה של מפקד סורי אשר כתב כי הישראלים הסתערו והסורים הרגו בהם, ושוב חוזר חלילה, עד לנפילת תל פאחר בידי הישראלים.
      שאלה – מדוע "סיירת" נחשבת ל"כוח ייחודי" ו"מחלקת חוד וניווט" בראש כוח, אינה נחשבת ל"כוח ייחודי"? כפי שכתוב בבלוג, מחלקת הסיור (הסיירת) פעלה במשך זמן קצר של כשעה, לעומת מחלקת חוד על טנקיה, שפעלו וסייעו במהלך 4 שעות, ממש לרגלי תל פאחר.
      תחקירי הקרב בתל פאחר התחילו בשנת 2012, על ידי צוות קצינים מטעם גולני, אשר הגיע למסקנה כי הם זקוקים להיפגש עמי. בשנת 2013 החל שיתוף הפעולה על פרויקט נעמוש וחיפוש האמת על קורות הקרב. בידי היו חומרים רבים והוחלט על סיור ראשון משותף לגולני ולשריון, כדי לחפש עובדות וממצאים בשטח שיתרמו להבנת קרב זה. ידוע לכולם כי עד שנה זו היו סיפורים רבים – חלקם בדויים – ועובדות לא בדוקות ומאומתות, והתפנית במציאת האמת החלה בסיור עם הלוחמים שהיו במקום בעת הקרב.
      בזמנו, טענה מוטעית שהועלתה ע"י מפקדת החטיבה הייתה שהמג"ד – מוסא קליין, ז"ל – טעה בניווט. אני אמרתי כי במידה והייתה טעות, הייתה זו טעותי שלי, מכיוון שאני היה זה שהוביל עם מחלקת החוד את המג"ד וכל הכוח הלוחם, בציר "קדחת". איתי ישב, על הטנק, שלמה סגל ז"ל מגדוד 12 של גולני, שלא התערב בניווט עד להגעתנו לעין עדסה. כאן נקלענו לאש כבדה, גם סורית וגם של כוחותינו (פגזי זרחן), ועל כך התרעתי בקשר בזמן אמת. העובדה הידועה היום, היא שהמודיעין טעה ולא הייתה לכוח גולני אפשרות לאגף את תל פאחר ממזרח ולעלות דרך ציר הנפט כמתוכנן, ולכן מג"ד גולני קיבל החלטה לתקוף את תל פאחר חזיתית.
      ישראל –
      סיפורך מעניין אך אינו מעוגן בעובדות אך אני מבין שכל חייל הנמצא באמצעו של אירוע כזה אבחנתו אינה מדויקת. גם אני, שהייתי 100 מ' קדימה מהזחל"מ, ראיתי את פטריית הלהבה וסיבת הפיצוץ הייתה לי ברורה (בנזין 110 אוקטן וק"ג רבים של לבני חבלה). לאחר בדיקות שנעשו בשטח התברר כי הזחל"מ נפגע מפגז ח"ש של טנק 54T (פיצוץ ראשון), אשר פגע בתא הנהג והרג את אלברט אמר ז"ל, אפרים אפשטיין ז"ל ויצחק רביבו ז"ל, משם המשיך דרך כננת מקלע ה-0.5 והרג את משה דרימר (אשר נשרף במקום בו עמד), ואז נתקע במיכל הדלק הימני אחורי וגרם לפיצוצו, יחד עם חומר הנפץ שהמחלקה המיוחדת העמיסה על הזחל"מ (פיצוץ שני).
      מהסרט "הדיסקית של יוסי" והתחקיר מלפני כשנה וחצי של שלמה מן בביתו של יצחק ריבקין ז"ל, עולה תמונה אחרת מזו שתיארת בתגובתך בבלוג, ועובדה נוספת הידועה לנו היום היא שבעין עדסה הכוח היה תחת הפגזה כבדה, במצב STAND STILL, ולא התחולל שום קרב שהיה צורך למישהו לחפות על חבריו ללוחמה (מזכיר לך את תגובתו של חיים שלמברג בטקס הזיכרון ביוני האחרון).
      איני "מוכר" דבר לגולני ו/או ל"צוות הפעיל", אולם חשוב לבדוק שוב את העובדות האמיתיות ולשתף בבדיקות מישהו מהשריון (לא אותי), כפי שהובטח על ידי אהרון ורדי לעניין השילוט בעין עדסה. סיפור מורשת קרב ומהלכים מיוחדים עם שמות הלוחמים אשר יזמו וביצעו פעולות מיוחדות, ייתן חיים ונופך אמיתי להנצחה ראויה לדורות!
      ול"צוות הפעיל" אני מציע לבדוק אנדרטאות שונות של מלחמות ישראל (למשל, שד' קוגל בחולון).

      אהבתי

  22. לעזרא ידידי שלומות

    "מבלי צורך לפנות לגורמים נוספות שמפקחים על ההנצחה."

    כאן לדעתי חצית קווים אדומים.

    והמלצתי החמה תתעשת על עצמך.

    גם לא כל מה שאתה מתאר כאמת ההיסטורית הוא אכן האמת ההיסטורית.

    לוחות ההנצחה באים להנציח את מה שקרה בתל פאחר ביום 9.6.67.

    חוץ מזה לשמש אתר הנצחה לחללי חטיבת גולני במלחמת ששת הימים.

    לכן זה מרתק מאוד מה עשיתם או לא עשיתם לפני ה 9.6.67 אבל…

    זה לא יחקק עלי סלע.

    וכדי שהדברים יהיו ברורים לכל אלה המתחבאים מאחורי אלמוני או פלמוני.

    יש לי גם ביקורת על התהליך,ועל הכיתוב לצערי לא יכול להקצות את הזמן היקר לכך כעת.

    אהבתי

  23. בשלט "ההסברה במרחב הקרבות"
    "ההסתערות כפי שהיא נצפית מחזית היעד הצפוני".

    מצוין בתחתית צילום הטנק : " טנק מוביל עזרא ברוש".
    צריך לתקן " טנק מ"מ מוביל עזרא ברוש".

    אהבתי

  24. חייל תלמיד ישיבה נרצח היום בגוש עציון המדינה במצב קשה ואתם מתווכחים על ענינים פעוטים
    די למלחמות היהודים זה לא לכבודו של תל פאחר והחללים הקדושים שמסרו נפשם.
    מה זה משנה מי רשום על המצבה ומי לא רשום

    אהבתי

    • עזרא היקר. הפורום הזה נתן לך כבוד רב. דומני שאין חולק עתה כי היה לך חלק חשוב בקרב. איש אינו חולק על כך ועובדה כי קיבלת תעודת הערכה. עם זאת, מעודי לא ראיתי אנדרטאות עליהן נרשמו שמות לוחמים שלא נפלו בקרב. אלפי לוחמים נלחמו בקרבות קשים מאוד בכל מלחמות ישראל. הרבה יותר קשים ורוויי דם מאשר פעילותה של פלוגת זיוה קודם ל9 ליוני. שמותיהם לא נחקקו על אבן. עם ישראל מכיר להם תודה ומוקיר את גבורתם גם ללא שם החקוק בסלע. אל נא תייסר את עצמך. חבל עליך. סבלת כבר מספיק יסורים אמיתיים. שמך כבר יחקק לעד באתוס הלאומי.

      אהבתי

  25. שלט מספר 13:

    נכתב : " טר"ש משה נחמיאס, שהיה ברתק ודילג לתעלה עם חברו ,,,"
    אולי יותר מתאים : " ,,, ודילג לתעלה עם לוחם נוסף,,, ".

    נכתב בהמשך " שני לוחמים שלא נפגעו הצטרפו בהמשך,,,"
    לכן לכאורה נראה יותר מתאים המילה "לוחם".

    תחזקנה ידי כל העושים במלאכה,
    ולמען הדורות הבאים.

    אהבתי

    • השלט יוצב בעין עדסה

      הקדמה – בהתכתבות והתייעצות אישית של ארון ורדי לכתוב את הנוסח המתאים לשלט זה
      ייעשה עם נציגי השריון.
      "הצוות הפעיל" עושה זאת על דעת עצמו מבלי לשתף ולהתייעץ עם מפקד מחלקת החוד
      בפיקודו של סגן ברוש עזרא שהיה אמור להיות שותף לטקסט לשלט זה,
      תוכן השלט לא תואם את כל האמת והעובדות הידועות לצוות הפעיל.
      המחלקה המיוחדת, מחלקת החבלה הצטרפה לזחלמ הפיקוד של פלוגת זיוה בפיקודו של סמל
      אפרים אפשטיין ז"ל שנהרג מפגיעת T54 מעין סודה.
      מחוסר זחלמים לגולני צורפו במיזוג בחורשת טל אל כוח השריון ארבעה לוחמים לזחלמ הפיקוד
      של סרן נמיר זאב מ"פ זיוה הם סמ"ל שלמברג חיים שלא היה ולא מונה כמפקד על זחלמ זה
      אלה היה כנוסע לפי עדותו של חיים שלמברג.
      ארבעה לוחמים נוספים של גולני ממחלקת החבלה צורפו לזחלמ המרגמות של פלוגה זיוה
      שנפגע לרגלי תל פאחר.
      על זחלמ הפיקוד של השריון לפי עדותו של חיים שלמברג נפגע זחלמ זה בשיירה בצומת עין עדסה
      במצב של המתנה, אין עדות לכך שקיבל פגיעה נוספת מלבד אותו פגז של T54 שפגע בכננת ה0.5
      ובקו ישיר אל מיכל הדלק הימני אחורי שהתפוצץ בזחלמ,
      הזחלמ נבדק מספר פעמים ואין עדות גם לפגז מרגמה אלמלא כן ארבעה חיילי גולני היו נהרגים במקום.
      עקב מטען החבלה שנשאו ברשותם.

      לתוכן העניין –
      אין חילוקי דיעות שישראל הוברמן ניסה להגיע לזחלמ לחילוץ משה דרימר ז"ל שכשל בניסיון!
      משה דרימר ז"ל אחז במקלע והפגז פגע בכננת ובו וגרם לנפילתו לאחור ומשיכת המקלע תוך כדי ירי
      היות ונמצאו תרמילים וחלקי שרשרת לרגלי הכננת בזחלמ הנ"ל.
      אולם כפי שידוע לכולם השיירה הייתה בעמידה ובהמתנה ולא היה שום קרב בעין עדסה שהיה צריך לחפות
      על חבריו הלוחמים כי לא הייתה לחימה במקום כולם ישבו בזחלמים ובטנקים בזמן שמחלקת החוד
      עלתה לגבעת הסיוע בעין עדסה וסרן סגל שלמה עלה מזרחה לחפש את הדרך לציר הנפט (כביש הנפט)
      באם ירה משה דרימר מהמקלע כפי שזה תואר היה פוגע בשיירת המגד שהייתה לפניו לכיוון צפון,
      מאחוריו דרומה הייתה שיירת פלוגות הזחלמים של גולני.
      מימינו הייתה גם מחלקת החוד שעלתה לעמדות הרתק עם המ"פ שלמה סגל ז"ל (שנהרג לרגלי תל-פאחר).
      זמן העמידה היה בערך בין חמש עשרה לעשרים דקות עד שמחלקת החוד קיבלה הוראה לרדת ולהמשיך
      צפונה לעבר תל-פאחר היות שכל הכוח היה תחת הפגזה כבדה, שני זחלמים נוספים של גולני נפגעו
      בזמן הזה בתוך השיירה.
      מצד מערב לזחלמ המדובר נמצאת ישראל (קרית שמונה) האם ידוע למישהו מהמפקדים שעדיין בחיים
      והיו בזמן אמת במקום וזוכר מה אירע בעין עדסה והאם היה קרב הרואי בעין עדסה?
      שאלה זאת היא לקוראי הבלוג וכמובן לצוות הפעיל לכן האמת לא כתובה בשלט ההנצחה
      (לכאורה הסיפור על דרימר הוא לא אמת).
      רצוי לברר את העובדות הנ"ל ולא להסתמך על חייל טר"ש! הזחלמ המדובר שהיה עליו שלט הנצחה
      לשריון בשלב כלשהו נגנב להנצחה בגבעת התחמושת ועד היום וממתין לתגובות מומחים לאיתור פגיעת
      מרגמה או פגיעה נוספת מלבד העובדות שקיימות על הזחלמ הנ"ל ושמיכל הדלק שלו חלקיו נמצאים
      על הזחלמ וחלקיו בשטח עד היום!

      הערות –
      האלוף גנדי שהיה אמון על ועדת הצל"שים והאותות התוודא שלא כל החומרים שהוגשו לועדה נבדקו
      ויתכן שהיו אי דיוקים (לקוראי הבלוג יש על כך פוסט ויש על כך סיפורי המח"ט)

      כדאי לשאול עוד מספר לוחמים שהיו בקרבת מקום על האירוע המצער הזה אמנם ישראל הוברמן
      מספר את סיפורו 52 שנים אבל אפילו מפקדו שלו סמ"ל חיים שלמברג בנוכחותי שאלה סיפורים הזויים
      ולא היו דברים מעולם במפגש 13 ליוני 2019.
      קשה לשנות סיפורים שמסופרים חמישים שנה גם כשלפעמים זה לא נעים ופוגע באמינות, אבל להנצחה
      שהיא לא אמת פוגע יותר בהנצחה.
      זו לא הנצחה שצריכה לפגוע במישהו או במשפחות אולם כדאי שהנוגעים בדבר יעשו חשבון נפש
      על מעשי ההנצחה שלהם שיהיה עוד קלון לדורות הבאים.
      האמת שתכתב תחזק את אחוות הלוחמים.

      אהבתי

  26. " ואלו 20 הלוחמים להם הוענקו עיטורים על גבורתם בקרב תל פאחר ".

    אני מבין שהשמות מסודרים לפי הדרגה.
    אולם בתוך אותה דרגה צריך להחליט לפי איזה סדר.

    אהבתי

  27. שלט מספר 11:
    ציטוט מתוך הרשומה "מיכה רץ לבד".
    סרט "גבעה באדום" [של אידו סלע ועמית גורן] ששודר בשנת 2002 סיפר נוי: "מוסא עלה למעלה, לתל הדרומי [המג"ד אכן התקדם לדרומי, אולם לבסוף עלה לצפוני], ואז אני מחליט ללכת דרך הגדרות, בדרך המוקשים, מה שיהיה יהיה. ברגע שאנחנו קמים, אני מסתובב אחורה, אני רואה שהמ"פ תשבי חוטף כדור במצח, ממש אני רק הסתובבתי, אני הייתי ראשון, הוא היה שני. ואחרי שהוא חוטף כדור במצח, אני מסתכל אחורה ויש לי שמה, נשארו לי איזה עשרה איש. מכל ה-30. חלק נפצע וחלק פשוט לא קמו. וראיתי שמעשרה איש אני לא יכול לעשות שום דבר. אני חוזר בחזרה, מארגן שלושה זחל"מים עם אנשים ובעוד אני מארגן את האנשים ואני עושה סימנים יותר מהר, תחישו את ה…, ופתאום אני חוטף כדור בצוואר, כאילו חטפתי פטיש בראש. אני מאבד את ההכרה בשלב מסוים, היתה בהתחלה פאניקה – הסמג"ד נפצע, כל אחד ניסה לטפל, אמרתי תעזבו את הכל, תעלו על הזחל"מים, תנסו לכבוש מצפון את היעד".
    נראה ש :
    א. הפיקוד כאן הוא של נוי יחד עם תשבי ואולי צריך לתקן גם את הכותרת.
    ( בכל זאת רב סרן ! ).
    ב. " אמרתי תעזבו את הכל, תעלו על הזחל"מים, תנסו לכבוש מצפון את היעד".
    נראה שצריך לשפר את הניסוח במשפט המסיים בשלט.

    אהבתי

  28. תגובה לאתר נעמוש:
    אל הלוחמים שדעתם אינה כדעת "הצוות הפעיל" –
    נכון שאין במדינת ישראל הנצחה לכל הלוחמים שלחמו במלחמות ישראל, עוד מלפני קום המדינה ועד היום. המקובל והקיים בהנצחה הינו סיפורי מורשת ושימת דגש על קרבות ואירועים יוצאי דופן, אולם תמיד קיימים שמות של מפקדים, חיילים וכוחות שונים, ואם אפשר – עם שמות מדויקים (כאשר הפרסום מותר).
    ללא פרסום מדויק שכזה, אין חיים להנצחה. דוגמה למופת בהקשר זה הינה "גבעת התחמושת" אשר אינה יותר מתל פאחר. לא חייבים להנציח את כל לוחמי צה"ל, זה לא קיים בהנצחה, אך כוחות ולוחמים אשר מספרים את סיפור ההנצחה – כן!
    לענייננו, נכון שאין זה אתר הנצחה של השריון, כמתואר בתכנית ההנצחה, אשר מתוכננת להנציח את כל הכוחות הלוחמים בתל-פאחר, ובמיוחד את הכוחות המיוחדים למיניהם, וככלל את חטיבת גולני. שנאמר, את כל הכוחות שפעלו יחד עם חטיבת גולני וזכאים לקבל הכרה על חלקם בקרב מיוחד זה.
    לגבי התבססות "הצוות הפעיל" על הספר "תל התעלות" בו קיימים טעויות ואי דיוקים – אשר אמורים להיות מתוקנים במהדורה הבאה – השאלה הנשאלת הינה באם תיקונים אלה יגיעו לביטוי גם באתר ההנצחה או שהטעויות ואי הדיוקים יתגלגלו לתכנון החדש של השילוט שבאת. דוגמה אחת היא המידע שעולה מאחד התחקירים של שלמה מן על האיגוף הצפוני של הכוח אשר נע לעבר הבניאס ועלה לתל-פאחר דרך ציר/כביש הנפט, אינו תואם את השילוט באתר המציין כי הכוח נע לאורך גדרות תל-פאחר. דוגמה נוספת הינה סיפורו של זחל"מ מ"פ "זיוה" אשר נפגע ישירות מפגז שנורה מטנק סורי וגרם לכך שמיכל הדלק שלו יתפוצץ.
    כוח גולני שפנה אלי זכה למלוא שיתוף הפעולה בהבאת האמת לכתוב ובהנצחתה, לדוגמה – המפה בה משתמש שלמה מן בכל מהלכיו היא צילום של המפה המקורית שדאגתי לקבל בעזרתו האדיבה של משה יזרעאלי, אשר אסף אותה בתום הקרבות מסגן שוקי נחום, מפקד מחלקה 4 שלחם עם גדוד 51 בתל עזאזיאת. חשוב לציין כי לכל מפקדי מחלקות השריון של פלוגת "זיוה" היו מפות זהות, בין אם נלחמו בתל-פאחר או במקום אחר.
    במאמר מוסגר נזכיר כי תיק תל-פאחר בארכיון צה"ל ממנו "הושאלו" ע"י מפקדים בכירים חומרים הקשורים לתיעוד הקרב, נשאר ריק.
    רצוי לציין שהחיפוש הגדול אחר האמת על השתלשלות העניינים בקרב על תל-פאחר התחיל במפגש הראשון שלי עם קציני "גולני" וסיורנו הראשון בציר "קדחת".
    בכל תהליך של הנצחה חייבים לבדוק את העובדות היטב ולעומק, ולכן להסתמך על ספרו של שלמה מן בלבד, במיוחד לאור העובדה שיש לערוך בו תיקונים רבים בהמשך לעדויות של לוחמים נוספים אשר סיפרו את זיכרונותיהם על הקרב האמור, הינה טעות מיסודה. הדוגמה הטובה ביותר עובדתית הינה שזחל"מ מ"פ השריון אשר תועד – הן בתחקיר עם יוסי יופה ממחלקת החוד והן בראיון עם יצחק ריבקין מטנק מחלקת החוד 3 שאומת עם אמנון ישראלי מאותו צוות טנק, אשר נכנסו לזחל"מ הפגוע ב"עין עדסה" על מנת לחלץ נפגעים – נסחב ל"גבעת האם" והונצח כ"זחל"מ של משה דרימר" (שגויס ל"גולני" להנצחת הבלוף).

    אהבתי

  29. עזרא ברוש ידידי היקר שלומות.

    אני גאה להיות ידידך , ושמח לראות את הנחישות בה אתה מנסה להביא לידי שינוי את הכיתובים עלי סלע. נחישות שהפגנת גם באותו יום בו נלחמו כוחות גדוד 12 יחד עם כוח שריון מפלוגה זיוה.
    אבל אין זה אומר כי הנתונים שאתה מעלה עלי כתב כאמת היסטורית הם האמת ההיסטורית.
    בכל הקשור לזחל"מ עליו היו לוחמי שריון יחד עם לוחמים מהמחלקה המיוחדת , אתה טועה ומטעה.
    הזחל"מ אכן הוא זחל פיקוד שהיה שייך לפלוגה זיוה, אבל הוא סופח לכוח של המחלקה המיוחדת מהפלוגה המסייעת של גדוד 12 , שתפקידו היה לפלס דרך לכוחות ולהתגבר על מכשולים טבעיים או מכשולים שנעשו בידי הצבא הסורי.
    בניגוד לאמת ההיסטורית שלך המ"פ נמיר לא היה על הזחל"מ הזה בכל אותו יום קרב וירד ממנו סמוך לפגיעה בו. הוא היה בטנק מחורשת טל ועד לסיומו של אותו יום.
    בניגוד לאמת ההיסטורית שלך הפיקוד על הזחל"מ היה של סמל חיים שלמברג , סמל המחלקה המיוחדת. יחד איתו היו עוד 5 אנשי המחלקה המיוחדת , 4 אנשי השריון רק הצטרפו לזחל"מ הזה , אלברט אמר ז"ל כנהג, סמל אפרים אפשטיין ז"ל כקשר, יצחק רביבו ז"ל כאיש טכני, וחובש גדודי בשם שלום ( מקווה שזוכר את השם הנכון ) יבדל לחיים ארוכים .
    בעת הפגיעה הראשונה מפגז טנק סורי שנורה מכיוון חירבת סודה נהרגו אמר רביבו ואפשטיין, ונפצע משה דרימר.
    כל חיילי הזחל"מ האחרים לרבות שלום קפצו מן הזחל"מ דרך דופן שמאל לכיוון מערב ותפסו מחסה במורד תוואי ההטיה.
    אנוכי יצאתי מהדלת האחורית ותפסתי מחסה ממזרח לזחל"מ כשפניי לכיוון הזחל"מ.
    לקריאתו לעזרה של משה דרימר שכאמור נפצע מן הפגז הראשון וירה לעבר כוח סורי שהיה בעין אדיסה , לפני הפגיעה וגם לאחריה, חזרתי לזחל"מ ובמשך עד כדקה ניסיתי לחלץ את משה דרימר.
    תוך כדי כך נפגע הזחל"מ פגיעה נוספת הפעם מפגז מרגמה שפגע ישירות במיכל הדלק הימני של הזחל"מ.
    כתוצאה מכך התפוצץ הזחל"מ להבות אש היתמרו אל על, וירדו ושטפו את הזחל"מ.
    כל מי שהיה בתוכו נשרף וכך מצא את מותו משה דרימר.
    אנוכי נשרפתי , בנסיון אחרון משכתי את דרימר , אבל ללא הועיל ונחלצתי מן המקום.
    אף אחד אחרי זה לא היה יכול להיכנס לתוך הזחל"מ שהיה אפוף בלהבות ופיצוצים עולים ממנו מחומרי הנפץ שהיו בו לרוב.
    לא יוסי יופה ולא יצחק ריבקין נכנסו לתוך הזחל"מ בטח שלא חילצו ממנו איש. הם עברו במקום ירדו מן הטנק כך לדברי יוסי, לא כך לפי דברי ריבקין בראיון עימו להלן. הא ותו לא. בזמן הזה נשמטה הדיסקית של יוסי וכך נמצאה לאחר שנים.
    להגדיר את התוכנית הבידורית של יום שישי אצל מני , כתחקיר היא עלבון לאינטלגנציה של הקוראים.
    וכך כותב עזרא היום בתגובתו
    הן בראיון עם יצחק ריבקין מטנק מחלקת החוד 3 שאומת עם אמנון ישראלי מאותו צוות טנק, אשר נכנסו לזחל"מ הפגוע ב"עין עדסה" על מנת לחלץ נפגעים –
    שלמה מן הגיב שם כתגובה לראיון עם ריבקין פוסט 477 מ 25.6.18 :
    26 ביוני 2018 בשעה 17:17
    עברתי עם ריבקין "מטר-מטר" מרגע שעלה מגבעת האם והוא לא ציין כלל את הפגיעה בזחל"ם המ"פ (4 הרוגים).

    עזרא איזה אמת עובדתית אתה מנסה למכור לנו?

    ככל הידוע לי הבסיס לכיתובים הוא ספר תל התעלות שמבוסס על האמת ההיסטורית הכי קרובה לאמת שהייתה בידי שלמה בעת הוצאת הספר לאור. ככל שנתגלו עובדות חדשות , אלה מוצאים את ביטויין גם בכיתוב עלי סלע.

    אהבתי

  30. האם עזרא ברוש מבקש משהו קונקרטי, או שמא מבקש הוא לקבוע רק אובליסק באתר עליו יחרט סיפור גבורתו המופלא משך ששת ימי הלחימה וכיצד עזר לו גדוד 12 לכבוש את התל.

    אהבתי

  31. עזרא ברוש מבקש כי שמו יונצח עלי סלע כמי שהיה הראשון בין הטנקים בעת התנועה לתל פאחר , ולטעמו היה המוביל של מספר טנקים ויש להחשיבו כמפקד הכוח בנוסף או במקום מ"פ הטנקים.

    בניגוד לחלק מהטנקים האחרים שנשארו במסתור , עזרא התקדם לכיוון תל פאחר עד שנפגע הטנק , במיקום קרוב מאוד לתל.

    אחד מאנשי הצוות נהרג אחרים נפצעו.

    עזרא איבד עין וחלק מרגלו.

    לכן של נעליך אדון משתמש אנונימי

    אהבתי

  32. לכבוד עזרא ברוש – המנון השריון ( לפחות בזמנו ).

    כֻּמְתַּת הַשִּׁרְיוֹן

    מילים ולחן: שאול ביבר

    יֵשׁ הַרְבֵּה כּוֹבָעִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם
    אַךְ שֶׁלָנוּ נָאָה וְיָפָה מִכּוּלָם.
    עַל הַפֵּטוֹן, הַשֶּׁרְמָן וְעַל צֶנְטוּרְיוֹן
    הַכֻּמְתָּה הַשְּׁחוֹרָה הִיא כֻּמְתַּת הַשִּׁרְיוֹן.

    קוֹם תָּקוּם, קוֹם תָּקוּם, כֻּמְתַּת הַשִּׁרְיוֹן
    קוֹם תָּקוּם, קוֹם תָּקוּם, כֻּמְתַּת הַשִּׁרְיוֹן.

    בַּבִּקְעָה, בְּסִינַי וְעַל גְּבוּל הַצָּפוֹן,
    בֵּין רִכְסֵי הֶהָרִים וּמִדְבָּר יְשִׁימֹון
    אָתְּ שֶׁלָנוּ תָּמִיד עַד לְיוֹם נִצָּחוֹן
    הַכֻּמְתָּה הַשְּׁחוֹרָה היא כֻּמְתַּת הַשִּׁרְיוֹן.

    קוֹם תָּקוּם…

    וְעַל כֵּן נְזַמֵּר וְנַשִׁירָה בְּאוֹן
    לַכֻּמְתָּה הַשְּׁחוֹרָה הִיא כֻּמְתַּת הַשִּׁרְיוֹן
    כִּי הָלַכְנוּ אִתָּךְ עַד הִגַּעְנוּ הֲלוֹם
    וְאִתָּךְ גַּם נֵלֵךְ עַד יָבוֹא הַשָּׁלוֹם.

    קוֹם תָּקוּם…

    אהבתי

  33. עזרא ברוש ידידי

    נמצא בחו"ל אז אין לי זמן להגיב לאסופת השטויות / הבדותות שכתבת.

    כשאחזור אפרט אותם אחת לאחת

    אהבתי

  34. תגובה לישראל הוברמן!
    ישראל ידיד!
    ללוחם שלא היה בזמן אמת במקומות עליו הוא כותב ומדבר הרבה.
    קצת ענווה וכבוד לאחרים !
    כתבת"יש כאן בליל של עובדות שלא ברור כמה מהן עובדות וכמה מהן פרי דמיונו של המחבר".
    אתה צודק ככותב על כל עניין מתוך סיפורים ששמעת לאחר פציעתך ושלא הייתה בכל המקומות,והצטרפת ל"צוות המוביל"כדי לכתוב להנצחה בתל פאחר. הסיפורים והתיאורים שהיגיעו אליך מפי לוחמים שלא היו במקום אינם נכונים בחלקם הגדול.
    לדוגמא: סרט התדמית שהופק ע"י מחלקת ההסברה עם גולני למען איסוף כספים לישראל !
    הרצון להרחיב את נפח הבלוג כוללים לאחר 50 שנים חומרים רבים שהשקר עולה על האמת.
    כך קרה גם בהנצחת קרב תל פאחר. כדאי לקוראים לקרא בעיון את תוכן השלט בעין עדסה,כשהצוות המוביל לא יודע מה לכתוב ,וכיצד יוצאים מסיפורי השקר על הקרב ה"הרואי"
    שלא היה אך צלשי"ם חולקו ביד רחבה.
    (לתוכן השלט אכתוב תגובה נפרדת).
    כמובן שהחייל הוברמן מחלק ציונים "כתוב נפלא" אך לא ברור לו.
    בתודה ברוש עזרא.

    אהבתי

  35. כול הכבוד עזרא היקר על מאמצך לחקר האמת האבסולבוטית
    גולני קנאו בסיפורי אגדות צנחנים וגם הם רצו להיות גבורים כמוהם
    הלכו והמציאו מורשת קרב מפוקפקפת מתל פחר ונצלו עובדה שקרב זה לא נחקר כלל
    בדיות עלילות כזבים שהברון המהולל פון מנכהואזן היה מתגאה בהם.
    מקוה שהצוות המוביל של שלטי האתר לא ילכו שולל אחר הצי'זבטים שחטיבת גולני וקצין חנוך מיהרו לפזר בעתונות ולקבוע כאילו היו באמת.
    מי שרוצה תהילה בבקשה שירויח עם זעה ומאמץ אמיתי לעשות דברים
    ולא לחלק ציונים לשבח על סמך הזיות של מומחים לחולמי אשליות.

    אהבתי

  36. שלט עין עדסה

    כותרת :
    "כוח מהמחלקה המיוחדת בפיקוד של חיים שלמברג,
    כוח של שישה חבלנים מהמחלקה המיוחדת סופחה לפלוגת השיריון לשם מתן סיוע לטנקים בפינוי
    שדות מוקשים או התגברות על מכשולים פיזים."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    אם יהיה צורך בפינוי? לא היה צורך עד תל פאחר!

    "הם השתמשו בזחל"ם מ"פ השריון והעמיסו בונגלורים וחומרי נפץ לרוב."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    הם סופחו לזחל"ם מ"פ השריון ארבעה לוחמים ושני לוחמים סופחו לזחל"ם המרגמות של פלוגת
    השריון מפני שלא סופקו להם זחל"מים ע"י חטיבת גולני!
    הם היו "טרמפיסטים" על זחל"ם מ"פ השריון שמפקדם היה סמל אפרים אפשטיין ז"ל
    נהג אמר אברהם ז"ל טכנאי יצחק רביבו ז"ל וחובש מהגדוד שלום שקד שנפצע ונשאר בחיים,
    לוחמי השריון שנהרגו בזחל"ם שנפגע והתפוצץ!

    "איתם היו 4 חיילים מהשריון."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    מי היה עם מי? המסופחים או צוות פיקוד השריון!
    ההנצחה צריכה להיות אמת ולא שקר או בזחל"מ הנ"ל חייבים להנציח את חיילי השריון שהיו
    כמובילי הכוח כולו בקרב זה ולא להלל טעות של שילוב.

    "בעת התנועה בתוואי ההטיה נפגע הזחל"ם פגיעה ישירה מפגז טנק סורי מחירבת סודה."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    טנקים T54 שהיו במערב והמודיעין לא דיווח על קיומם לפלוגת השריון המובילה קרב זה
    ובעיקר למחלקה שלוש מחלקת החוד שעלתה על תל-פאחר!!!

    "זמן קצר לאחר מכן נפגע הזחל"ם פגיעה ישירה נוספת,
    הפעם מפגז מרגמה במיכל הדלק הימני."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    לאחר עדות מהשטח ולאחר בדיקת הזחל"ם בו נמצא קליע T54 חש שחדר לתא הנהג, עבר את הכננת
    0.5 (בו אחז משה דרימר ז"ל) וכנראה הרגו וחדר למיכל הדלק הימני האחורי ופוצץ והצית את הזחל"ם,
    ואם התחמושת וחומרי החבלה של חוליית החבלה המיוחדת היה פיצוץ ושריפת הזחל"ם והעדויות
    (בידי תרמילי מקלע 0.5 ו0.3 מפוצצים שלא נורו), בבדיקות רבות לא נמצאה עדות לפגיעת מרגמה
    במיכל הדלק אלא לפיצוץ התחמושת והדלק וחומרי חבלה שהיו בזחל"ם.
    אגדת הירי מהמקלע 0.5 הוא סיפור הזוי ולא בדוק.
    (בעין עדסה לא היה שום קרב)

    "בין הלוחמים שהיו בזחל"ם היה גם טר"ש משה דרימר
    מהמחלקה המיוחדת של גדוד 12,
    שהמשיך לירות במקלע ולחפות על חבריו עד אשר נשרף בלהבות הזחל"ם."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    יתר לוחמי המיוחדת וחיילי השריון היו במצב פסיבי בטור על דרך ההטייה.
    ההסבר למצב הזה המתנה של מחלקת החוד של השריון עלתה לעמדות רתק
    (שלוחת הרתק) לחיפוי על תנועת הכוח לפי התוכנית הידועה לפלוגת השריון לכיוון כביש הנפט
    אל כיבוש תל-פאחר מהמזרח, זמן ההמתנה הזה גבה פגיעות קשות בכוח בינהם זחל"ם מ"פ השריון.
    בנקודה זו של ההמתנה בעין עדסה לא היה שום קרב הרואי ירי מצד כוח השריון וגולני, למעט
    מחלקת החוד שהייתה בעמדות חיפוי וירי אל תל-פאחר עד שהמגד מוסא קליין ז"ל נתן פקודה להמשיך
    תנועה צפונה לכיבוש תל-פאחר חזיתית, המשך הקרב כבר סופר!!!

    "על גילוי הגבורה ודבקות במשימה
    הוענק לדרימר עיטור הגבורה."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    לפי עדות של ישראל הוברמן שנכללים בשלט עין עדסה, מי שהיה מפקד החוליה המיוחדת
    הוא חיים שלמברג וזה נכון אבל לא מפקד זחל"ם מ"פ השריון שבו היה סמל אפרים אפשטיין ז"ל
    תמיד ולאורך תקופה ארוכה עוד לפני 67'
    האם ישראל הוברמן הרב"ט הדיח את סמל אפריים אפשטיין במהלך הקרב שלא היה ? או שהדיח אותו
    אחרי שנהרג (קצת כבוד למשפחת אפשטיין)
    במפגש זיכרון 13.6.2019 בעימות בין חיים שלמברג לישראל הוברמן בנוחחותי בתל-פאחר סיכם
    זאת חיים שלמברג כך :
    "ישראל אתה מספר הזיות"

    "חברו למחלקה רב"ט ישראל הוברמן חש ללא היסוס להצילו ונכווה באורח קשה בעת
    ניסיון החילוץ על גילוי אומץ לב ואחוות לוחמים תוך סיכון נפשו הוענק להוברמן עיטור העוז."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    ניסיון הזוי שלא צלח שהזחל"ם בוער וכל חומרי החבלה, התחמושת ומיכל הדלק מתפוצצים,
    לעומתו שני לוחמי שריון ממחלקת החוד רבקין יצחק ז"ל תותחן, ויוסי יופה טען קשר מטנק ממחלקת החוד
    ירדו לאחר שהבערה פסקה נכנסו לזחל"ם לבדוק את האפשרות לעזור ולחלץ, שם נמצאה הדיסקית של יופה יוסף
    (ראה סרט של אורי זכריה ומני פאר על הסיפור הזה).

    "בזחל"ם נהרגו סמל אפריים אפשטיין,
    טוראי יצחק רביבו וטוראי אברהם אמר מהשריון, וכן משה דרימר מגדוד 12."

    *תגובתי לציטוט הנ"ל:
    סמל אפרים אפשטיין מפקד זחל"ם הפיקוד של מ"פ השריון של פלוגת זיווה גדוד 377 חטיבה 37
    שריון.

    -סוף תגובה לשלט-

    סיום
    האם לוחמים מלוחמי גולני ושריון שהיו קרוב וראו את האירועים בעין עדסה וזוכר עמידת הכוח
    באיזור צומת עין עדסה והיה קרוב כמפקד כוח החוד ברוש עזרא ולכל האירועים במקום וראה עובדות
    אחרות ולא מסיפורי סיפורים של לוחמים אחרי 09.06.67
    מוזמן לכתוב לפוסט לבלוג.
    תוכנית הנצחת תל פאחר 4 ולא בעילום שם או אנונימי שיכתוב לצוות הפעיל אשר מוטלת עליו משימה
    לבדוק ולכתוב שנית את תוכן הדברים, הדברים לשלט בעין עדסה בנקודה שהחל הקרב אל ועל תל-פאחר!!!
    עם הטעויות ועמידה במשימה! כיבוש תל פאחר! שלאחריו, ולמחורת נפל כל המערך הסורי בצפון הגולן,
    ולאחריו כל הרמה הסורית (הגולן הישראלי)

    לדרוש מצוות ההנצחה, הצוות הפעיל : אהרון ורדי, שמואל מורד, שלמה מן ושרה'לה לבדוק שנית את
    נוסח המוצע כל שורה ועובדה להנצחת האמת שתהיה כתובה ולא רק למאה שנה. ההנצחה היא לנצח!
    תזכורת לכולם במלחמות ובהיסטוריה של עם ישראל.
    הקרבות עם הפלישתים בר כוכבא במצדה, הכתוב בחשמונאים א' וב' וכו' הם לא הנצחות למאה שנה.
    לקבל את חוות דעתו של אייל יגאל מפקד ארכיון משרד הביטחון ועוד הסטוריונים שעסקו בנושא
    ובניסוחו המקצועי של מאיר שלו.
    אני מצפה לתגובות ענייניות ולא (בליל של השמצות) דיבורי סרק, נתמודד עם האמת!
    עזרא ברוש

    אהבתי

  37. עזרא ברוש ידידי

    כדי להתמודד עם האמת צריך להכיר אותה.

    וכמעט כל מה שכתבת כאן זה בליל של חצאי אמת שגרועות משקר ובדותות.

    אם סרט מבושל של מני פאר זו ההיסטוריה שעליה אתה מסתמך אוי ואבוי לנו.

    אין לי לצערי זמן לענות לך בצורה מקיפה אבל גם זה יגיע

    אהבתי

  38. נכנסתי לתל פאחר אחרי שמצאתי אחרי מאמצים כי הוייז לא עבד.
    בסוף מצאתי באינטרנט אותכם.
    נתאכזבתי לראות אתר זכרון שומם ומוזנח שהלכלוך בכל פנה והמון אבנים ועלים יבשים.
    הייתי בגבעת התחמושת לפני שהתחילה הקורונה. אין בכלל מה להשוות..
    אין לי קשר לתל פאחר רק הייתי שותךף ליזמת הנצחת החייל הבודד יוסי ליבו שארגנתם לפני שנתיים והייתי מהמאות שהניחו פרח על קברו בירושלים.
    אני חושב שליבו לא היה שמח לדעת איך נראה אתר הזכרון שעליו נפל והוא מונצח.
    מקוה שתעשו משהו בנדון לזכר החללים הקדושים.

    אהבתי

כתיבת תגובה