להציל את ארכיון הגולן

ארכיון הגולן בסכנת שיתוק, ועמו הנגישות של הציבור לחומרים היסטוריים בלעדיים מהיישוב היהודי לפני אלפי שנים ועד ההתיישבות שאחרי מלחמת ששת הימים * מי ידאג שהמוסד החשוב הזה ימשיך לתפקד בלי בעיות? * וגם: כמה צילומים שלא תמצאו באף מקום אחר

1969, ביקור ראש הממשלה גולדה מאיר ברמת הגולן. מימין: ראש מטה פיקוד צפון אל"מ דן לנר, שר הביטחון משה דיין, שר החקלאות משה גבתי, אדם לא מזוהה [מוסתר], גולדה מאיר, מח"ט 3 אל"מ יעקב שטרן, אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר והרמטכ"ל חיים בר-לב [צילום: יגאל אשוח]

את הצילום הזה אפשר למצוא בארכיון הגולן בקצרין. מעין ציון דרך בתולדות ההתיישבות הישראלית ברמת הגולן. 1 באוגוסט 1969, מחנה צה"ל בנפח: ביקורה בגולן של האישה מספר 1 בישראל, ראש הממשלה גולדה מאיר. לצידה פמליה מכובדת – שר הביטחון, שר החקלאות, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד צפון ועוד.

מתחת לתמונה בכתב יד נרשם כי בפגישה זו הוחלט על חיזוק ההתיישבות ברמת הגולן. באותה תקופה, שנתיים וקצת אחרי מלחמת ששת הימים, בעיצומה של מלחמת ההתשה שכללה תקריות רבות ברחבי הגולן, היו על הרמה שמונה היאחזויות.

בפגישה זו אושרה העלאת שתי היאחזויות חדשות, אבל הכל היה על הנייר. תוכניות היו, תקציבים – לא. האישור ניתן רק כדי לרצות את חבורת החלוצים מהיישובים החדשים בתחילת דרכם, ביניהם מרום גולן, מבוא חמה, עין זיוון וגבעת יואב.

המתיישבים, מרביתם אנשי קיבוצים בגליל ובעמק הירדן, שעזבו הכל ועלו לרמה כשהם חדורי שליחות, דרשו גם מראש הממשלה להחיל את החוק הישראלי על הגולן. גולדה הגיבה בהבעה של – "מה אתם רוצים מהחיים שלי?". המתיישבים הגיבו בזעם. כשנתיים מאז שתקעו יתד על הרמה הסורית לשעבר, הם עדיין התגוררו בבתים סורים נטושים, חלקם ללא חשמל ומים זורמים. הם לא הבינו למה הממשלה לא בונה להם בתים ותשתיות, ואיננה מתבססת בחבל הארץ החדש והמדהים הזה. איך במצב הזה יוכלו להגיע זוגות צעירים, ליצור מקומות עבודה ולפתח את האיזור?

ההתיישבות הישראלית ברמת הגולן קיבלה תאוצה אחרי מלחמת יום כיפור. כיום מונה רמת הגולן כ-50 אלף איש ב-33 ישובים יהודים, כולל העיר קצרין, וארבעה דרוזים. את סיפורה המלא, המפורט והצבעוני של ההתיישבות בגולן אחרי מלחמת ששת הימים אפשר למצוא בארכיון הגולן הפועל במסגרת מכון שמיר למחקר.

בארכיון בקצרין שמורים חומרים היסטוריים על הגולן היהודי העתיק ומתקופת השלטון הצרפתי בסוריה, תיעוד ממלחמות ששת הימים, ההתשה ויום כיפור, סיפורם של גרעיני ההתיישבות הראשונים לפני 52 שנים, ארכיונים אישיים של ראשוני המתיישבים, תוכניות בנייה, אוסף גדול של מפות חקלאות, מים ותשתיות, סקרים ארכאולוגיים של רשות העתיקות, מחקרים שונים, סרטים שצולמו על-ידי הישובים, אוספים של תמונות, ארכיון של ועד ישובי הגולן כולל תיעוד המאבקים בעד סיפוח הגולן והמאבקים נגד המו"מ להחזרת הגולן, ספרייה עשירה וקטעי עיתונות הקשורים לגולן, וכל המסמכים של המועצה המקומית קצרין והמועצה האיזורית גולן. בקיצור, עולם ומלואו.

ארכיון הגולן בקצרין

ארכיון הגולן, מאגר חומרים אדיר על הגולן

לפני כשנתיים קיבל הארכיון אוסף גדול של מפות צבאיות סוריות, שנמצאו בתום מלחמת ששת הימים באחד המוצבים. כולן תורגמו, נסרקו ונרשמו. מי שנעזרו במפות הללו הם אנשי הרשות לפינוי מוקשים הפועלים בשנים האחרונות לסילוק מאות אלפי מוקשים מרחבי הגולן.

אלא שעכשיו מרחפת עננה מעל הארכיון. לפני מספר חודשים פרשה לגמלאות המנהלת טובה מנדל ואת מקומה תפס אלישע בן איבגי, שהיה רכז הארכיון. בן איבגי התקדם בתפקיד, אבל הגדרתו לא שונתה והתקן במקומה של המנהלת הפורשת לא התמלא. כעת מתפעלים את הארכיון שני עובדים בשכר ומתנדבת. המועצה המקומית קצרין שסובלת מבעיות כספיות, מתכוננת לקצץ בתקציב הארכיון המקוצץ בלאו הכי.

באופק הקרוב עלול הארכיון המשמש מרכז לימודי לתולדות ההתיישבות בגולן ומורשת הגולן, להפוך לכמעט משותק. תושבי הגולן, סטודנטים, חוקרים ובעלי עניין בהיסטוריה של הרמה, עלולים לאבד משאב מידע ייחודי.

לאחרונה נעשו מספר פניות של אנשי ציבור ברמת הגולן למועצת קצרין כדי למנוע את הגזירה. גם אנחנו כאן, כמי שמתבססים על חומרים היסטוריים וארכיוניים, מצטרפים לבקשות להותיר את הארכיון חי ונושם לפחות כפי שהוא כיום, ולא להתייחס אליו כמחסן גניזה למסמכים מנהלתיים.

המלצה חמה לקוראים: תפנו יום מזמנכם ותבקרו בארכיון. לתיאום – 04-6963290.

המעוניינים לתרום לארכיון הגולן – נא לפנות לאלישע או רחל בטל' 04-6963290, 04-6123902

כמה צילומים מעניינים ובלעדיים מארכיון הגולן

הסורים על הגדרות. T-54 בשדה המערכה אחרי מלחמת יום כיפור [צילום: יגאל אשוח]

12. ביוני 1967, לאחר קביעת הגבול החדש עם סוריה, סיור ראשון של מג"ב בקו [צילום: יגאל אשוח, ארכיון הגולן]

אוגוסט 1969, הכניסה לתל פאחר בצבע. האנדרטה לחללי גדוד 12, גל-עד לזכר הרוגי בא"ח 1, בונקר והסככה בחלק הדרומי [צילום: יגאל אשוח]

צילום מהליקופטר: מחנה סורי סמוך לקונייטרה [צלם לא ידוע]

1967, מתיישבי הגולן הראשונים עם עדר פרות סוריות במחנה עלייקה [צילום: יגאל אשוח, ארכיון הגולן]

הטנדר הראשון של גבעת יואב [ארכיון הגולן]

תחנת הדלק של מרום גולן 1968 – ההתחלה בקונייטרה [ארכיון הגולן]

האוטובוס של מבוא חמה [צילום: חיים אבני]

מפה סורית משנות ה-50 של איזור הרמה הסורית ממזרח לעמק החולה [לחצו פעמיים להגדלה]

רמת מגשימים עולה על הקרקע [צילום: שמעיה הרשקוביץ]

אמצע שנות ה-70: מושב קשת נולד, הבנות חוגגות [ארכיון הגולן]

1994, לא הולכים לשום מקום [צילום: ועד יישובי הגולן, ארכיון הגולן]

14 מחשבות על “להציל את ארכיון הגולן

  1. בושה של מממשלה צבועה עם ראש ממשלה צבוע. לעשות חגיגות רמת טרמפ הם יודעים אבל לדברים אלמנטרים ברמת הגולן הם לא מכניסים כספים. מקוה שהממשלה תתעשט, דובר לפי תוכניות מלפני 25 שנה שהגולן ימנה היום 100 אלף יהודים ויש פחות מרבע מהמספר הזה,ביחסי ציבור אנחנו טובים. בלונים ונאומים יש בשפע…
    נכתב מרמת הגולן.

        • אף אחד לא יודע מיהו הכותב למעלה, כך שפניו לא הולבנו. לעומת זאת, הוא העליב את ראש הממשלה הנבחר (ולכן "זכה" לתגובה), ועל זה אתה שותק. אז מי פה המתנשא, הא?
          תתנחם

  2. חברים – מתוך הערכה וכבוד למה שאתם עושים כאן ולארכיון: הזמנים השתנו – ובהקשר הזה לטובה: צריך להנגיש את כל המידע החשוב הזה לכלל הציבור. להשקיע את התקציב ביצירת אתר אינטרנט מתוחזק היטב ומושקע ואז יהיה ניתן להוריד עלויות בפורמטים האחרים.
    ושוב – הערכה וכבוד על כל העבודה המדהימה שעשיתם.

  3. כתבה יפה. רשמתי את מס הטלפון על מנת לבקר בארכיון.
    אהה… ותודה על האינפורמציה. לא היה לי מושג שארכיון זה קיים!

  4. אם אין תקציב להחזיק בארכיון כמה עובדים שהם תושבי הגולן זה מלמד על המצב. אין מקומות תעסוקה בגולן. אפשר לקנות מגרשים לבניה בכמה עשרות שקלים. אין ביקוש למגורים. אין מקומות עבודה, אין שרותי בריאות מתקדמים. לא הולכים למכולת רק מלחיות בנופים ואוויר צח. נתניהו מגיע לגולן רק כשיש תרגילי אש בשביל לעמוד עם משקפת ולהצטלם בברדס. זה יופי עושה רושם בטלויזיה. אבל לבקר ממש ולדבר עם התושבים לשמוע מה הם חושבים על החיים פה לזה אין לו זמן והוא גם יודע שישמע דברים קשים. צדק מי שכתב שהממשלה והעומד בראשה הם בושה. הגולן אאוט וחוץ מזה על ישובי שורף עזה הס מלהזכיר.

  5. מהתמונה שצילם יגאל אשוח ז"ל, למעלה בכיתוב המתחיל: "אוגוסט 1969", ניתן ללמוד ששנתיים אחרי הקרב הסככה עדיין עמדה על תילה, ושאז טרם הוחרבו המבנים שעל המורד הצפוני של "גבעת הרתק".
    האם יש תאריך להחרבת המבנים הללו?
    אולי אף הבתים בעין א-דיסה עדיין עמדו על תילם במועד הזה.
    והאם הסככה פשוט נפלה מעצמה עם השנים, או שגם היא הוחרבה בהזדמנות הנ"ל?

    • אין לי תאריכים להחרבת המבנים של הרתק. לא יודע מתי הוחרבה הסככה.

      יצוין כי נכון לספטמבר 1969 כל בתי הכפר עין פית, או לפחות רובם, עמדו על תלם.

      • זכרתי שבעבר נכתב שפעולת הרס המבנים הסורים נעשתה מיד אחרי המלחמה.

        ערכתי כעת חיפוש זריז והגעתי לפוסט שכותרתו "עדויות מ"פים הנדסה", פורסם ב-15 ביולי 2015, שעסק בסיפורו של עלי פרינץ:

        "על פעילותו אחרי המלחמה הוא מספר: "התפקיד שלנו היה לנקות את הרמה. הלכנו והרסנו עשרות כפרים. איפה שהבולדוזרים יכלו להיכנס הם נכנסו והרסו, ואיפה שלא יכלו להגיע אנחנו פוצצנו את הבתים"."

        וכעין זה נמצא בעוד מקומות (כמו בפוסט #243, ועוד).

        מה שמענין שלמה, שאת הפוסט שממנו ציטטתי לעיל חיפשתי ברשימת הפוסטים, ולא מצאתיו. ברשימה נמצאים: פוסט #229 שפורסם ב-10 ביולי 2015, ואחריו פוסט #230 שפורסם ב-18 ביולי 2015. האם הפוסט הנ"ל חסר ברשימה? (ואם כן ותרצה להוסיפו, היזהר נא שלא לשבש את המס' שכבר נעשו בהם ציונים… תוכל לסמנו: 229ב).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s