פלוגה ד' בגדוד 12

האימון המפרך לרמות נפתלי, המסע הלילי לתל פאחר, סריקת התעלות, ההיתקלות בחייל סורי, פינוי חללי האויב, איסוף השלל, ההגעה לקונייטרה ומילוי השורות של יתר הפלוגות שמספר חייליהן התדלדל * צבי פרל מפלוגה ד' מתאר את חלקם של טירוני גדוד 12 במלחמת ששת הימים

חיילי פלוגה ד' בתל פאחר. צולם כנראה יום אחרי הקרב [מתוך הספר "שישה ימים" בהוצאת משרד הביטחון בעריכת מרדכי בר-און]

מאת צבי פרל

הקדמה

התגייסתי בפברואר 1967. אחרי סיום טירונות שלב א' בבא"ח בחודש מאי, עברה פלוגתי לגדוד 12 כפלוגה ד'  (הפלוגה הטירונית של הגדוד) לאימוני טירונות שלב ב'. מלחמת ששת הימים קטעה אימונים אלו. בהמשך, אחרי קורס מ"כים, שירתתי בפלוגה ב' כמ"כ וסמל מחלקה, ולקראת סוף השירות כרס"פ במהלך מלחמת ההתשה עד לשחרורי בפברואר 1970.

למרות שבמהלך שירותי בגדוד השתתפתי במספר אירועים שבהם הסבירו בעלי תפקידים בגדוד ובחטיבה את מהלכי הלחימה, קרב תל פאחר נותר בתודעתי כקרב גבורה חידתי ובלתי מפוענח.

קריאה קפדנית ועיון בספר "תל התעלות" ובאתר האינטרנט "נעמוש", בהם מוצגים עדויות, תחקירים אמינים ומדויקים, ודיונים רבי משתתפים של הלוחמים והמפקדים עצמם, מתארים היטב באיחור של עשרות שנים את מה שהתחולל בקרב הדמים על תל פאחר ביום שישי 9 ביוני 1967.

"תל התעלות" ו"נעמוש" פתרו לי את התעלומה. דני ביזר ולוחמים אחרים שסייעו במחקר ראויים להערכה על עבודתם המצוינת עשרות שנים אחרי הקרב – ביסודיות, בהגינות ובאלגנטיות חתרו בסבלנות, ברגישות ובשקידה לתיעוד הקרב ולגילוי האמת. תחקיר היסטורי ותעודה מופתיים. הודות להם הבנתי מה קרה שם.

חמישה שנמנו עם פלוגה ד' מעידים מזכרונם באתר "נעמוש" על חלקה של פלוגה ד' באירועי יום הקרב ב-9 ביוני 1967: סגן דוד נובלמן, מפקד הפלוגה. יגאל מנשה, רץ מ"מ של יהונתן גפן במהלך האימונים. יגאל מונה לרץ המ"פ נובלמן במהלך הרה-ארגון שביצע  נובלמן בפלוגה ד' כהכנה ללחימה (המ"מ יהונתן גפן ומספר ניכר של חיילים בעלי כושר או מוטיבציה נמוכים הופרדו מהפלוגה והוכפפו עם תחילת המלחמה לפלוגת המיפקדה. אברהם פולק, חייל בפלוגה ד' בתגובה שכתב לצילומים של חיים סטרז', חייל בפלוגה ד' שהתמונות המרהיבות שלו מחיות מחדש את המראות, האנשים והזכרונות מאותם ימים.

אנוכי צבי פרל, כותב מאמר זה וחייל בפלוגה ד', כתבתי ל"נעמוש" תגובה המתארת את התנועה של הפלוגה לתל פאחר עם רדת הלילה, אחרי תום הקרב. הגרסאות של כולם לגבי העובדות העיקריות דומות מאוד.

מחלקה 2 בפלוגה ד' מגדוד 12 בחזרות לקראת טקס סיום טירונות שלב א' במחנה בן עמי [צלם לא ידוע]

בגרסאות של נובלמן ומנשה יש דמיון בלוחות הזמנים של התחלת התנועה וההגעה לתל פאחר. מאידך, לוח הזמנים שאברהם פולק ואני זוכרים שונה מלוח הזמנים המוזכר על ידי נובלמן ומנשה. פולק ואני זוכרים עובדות מרכזיות ולוח זמנים באופן דומה מאוד התואם את הרישומים ביומן הקשר של החטיבה.

מבוא

חיילי פלוגה ד' של גדוד 12 התגייסו בפברואר 1967. בסוף חודש אפריל או בתחילת מאי 1967 סיימה הפלוגה את אימוני הפרט בבסיס האימונים החטיבתי במחנה בן עמי ועברה לפיקודו של המ"פ סגן דוד נובלמן. המעבר למחנה שרגא היה בערב, בבגדי א', בהליכה מזורזת עם הקיטבג על הכתפיים. במחנה שרגא התכבדנו בארוחת ערב חגיגית (בצלחות פלסטיק, לא במסטינג) ובמופע אימה של רס"ר יום טוב.

למחרת היום, אחרי סדרת מסדרים לבדיקת החגור וכלי הנשק, נאספנו לשיחת מ"פ שבו הציג לנו נובלמן את תוכנית האימונים.

כעבור יום נסענו לשטח האימונים בגליל התחתון, דרומית לפרוד ואמירים וצפונית מערבית לחוקוק, בשטח שבין הישובים קדרים וכלנית כיום (היישובים הללו הוקמו מאוחר יותר). הגישה לשטח היתה בחלקה דרך כביש 807   מע'ר-מגדל. כביש 65 וכביש 85 שמבתרים איזור זה עדיין לא נסללו.

השטח גבעי, הררי, סלעי, מכוסה צמחיית עצים נמוכה ושיחים. במשך מספר שבועות למדנו ותרגלנו אימון פרט, אימון חוליה, אימון כיתה ואימון מחלקה ביום ובלילה, יבש ורטוב, כושר גופני ומסעות אלונקה. עם סיום אימונים אלו הוכנסנו לכוננות, דילגנו לשטח 9 באיזור עראבה, תרגלנו באופן מזורז כיבוש יעד מבוצר שבו היו תעלות קשר רדודות עד גובה הברכיים בקושי, ללא בונקרים ומצדיות. על דגם זה תירגלה כל חטיבת גולני כיבוש יעד מבוצר. זה היה רחוק מלהידמות לתל פאחר.

מחלקה 2 בפלוגה ד' בגדוד 12 בחזרות לקראת טקס סיום שלב א' של הטירונות [צלם לא ידוע]

במהלך האימונים בלטה הנוכחות של נובלמן במסדרי ההשכמה ובמסדרי הבוקר. הוא קיים בקרה אישית קרובה מתמדת וליווה את האימונים של המחלקות תוך מעורבות רבה והקפדה על ביצועים נכונים. ניכר היה כבר אז שדעתו אינה נוחה מיכולות הפיקוד וההדרכה של המ"מ יהונתן גפן על המחלקה שבפיקודו.

תקופת הכוננות: להרי נפתלי ובחזרה עד קצה גבול היכולת

אחרי סיום האימון בשטח 9 בשבוע הרביעי של חודש מאי 1967, חברנו לגדוד בשטח הכינוס בחורשת המייסדים הסמוכה לשמורת החולה. חפרנו עמדות רובאים בעומק הכתפיים בין חורשת עצי אקליפטוס עבותה. לא הוקמו אוהלים. המשכנו באימוני כושר ומסעות אלונקה, וחזרנו על אימונים בשטחי מושב שדה אליעזר הסמוכים, שם תרגלנו לראשונה שיתוף פעולה עם טנקים, הרבה מאוד תרגילים יבשים ובתרגיל רטוב, הרבה זיעה ואבק.

קינאנו בפלוגות הוותיקות ש"התפננו" במנוחה במכנסיים קצרים בצל העצים, ובחפירת עמדות רדודות עד עומק הברכיים.

בחורשת המייסדים זכינו אנו הטירונים יחד עם הגדוד לחזות במופע בלתי נשכח של "החלונות הגבוהים". שירתם  הענוגה וחצאית המיני הלבנה של ג'וזי כץ הנפלאה ליוו אותנו ימים רבים. זכינו גם במופע גדודי נוסף לא מענג כל כך של רס"ר יום טוב, פרפורמר גדול וחובב ידוע של מופעי סטנדאפ רבי משתתפים. הוא פקד עלינו  בקול  סופרן גבוה, חזק וצייצני, לסלק את העלים והצמחייה מאיזורי השינה שלנו בחורשת האקליפטוס – "בשביל שנחש מחוריין לא יעקוץ אותכם".

בעיניי זה היה גילוי של דאגה אמיתית לשלום החיילים. הביטויים שבהם השתמש יום טוב האגדי העלו חיוכים בקרב חיילי הגדוד ותרמו למוראל.

המג"ד מוסא קליין הבין כנראה ש"המנוחה" הממושכת של הפלוגות הוותיקות אינה טובה לבריאות, ולכן הוכן תרגיל פשיטה גדודי, רגלי, לילי, על מתחם דמוי יעד מבוצר ברכס רמות נפתלי. גם פלוגה ד' הטירונית קיבלה משימה בתרגיל.

רמות נפתלי נמצאת כ-9-8 ק"מ צפונית מערבית לחורשת המייסדים בגובה של כ-500 מטר מעל פני הים. המרחק אינו גדול, אך יש קטע תלול מאוד שבו עלייה אנכית של כ-400 מטר נפרסת על פני מרחק קטן. זהו שיפוע תלול מאוד וקשה. הפלוגות הוותיקות היו בכושר גופני מצוין, הלכו עם חגור קל, ללא נשק ותחמושת מחלקתיים, טיפסו בעלייה הקשה כמו איילות שלוחות, הגיעו ליעדים בקלילות, כבשו אותם בירי קליעי עץ וחסרי קליע.

המ"פ נובלמן 2016

פלוגה ד' נשאה עימה את כל הנשק והתחמושת המחלקתיים (מא"גים, ארגזי פעולה, בזוקות ופצצות בזוקה, מרגמה 52 ופצצות, פצצות ררנ"ט ופצצות בזוקה). הפלוגה הגיעה ליעד אחרי שהאוטובוסים של הוותיקות החלו בנסיעה חזרה לחורשת המייסדים. כהפקת לקח מיידית, שיחרר נובלמן את האוטובוסים של פלוגה ד' שחזרו ריקים לחורשת המייסדים, ואנו החיילים המותשים על נשקנו האישי, הפלוגתי, המחלקתי, וכל התחמושת, התחלנו במסע חזרה. הגענו עם בוקר אחרי עלות השחר, מי על סף אפיסת כוחות ומי אחרי אפיסת כוחות, נגרר או נישא על ידי חבריו.

לימים, עשיתי הרבה מאוד מסעות קשים בקורס מ"כים ובפלוגה ב', ולא חשתי אף פעם קרוב לשבירה כמו במסע החזרה מרמות נפתלי לחורשת המייסדים. מסע זה נחרט בזכרוני כקשה ביותר שהצריך מאמצים נפשיים וגופניים עילאיים עד קצה גבול היכולת (נובלמן תמיד שינן באוזנינו – 'תמיד, גם כאשר בטוחים שאי אפשר יותר, אפשר עוד קצת ועוד קצת, אם רוצים'). חוויה ותחושה דומים חוו גם חיילי הפלוגה והסגל. כן, גם נובלמן הלך איתנו, הלוך ושוב. הוא לא עשה הנחה לאף אחד, גם לא לעצמו.

הלקח השני היה שיש לארגן את הפלוגה מחדש. מספר ניכר של חיילים חסרי מוטיבציה וחיילים שהתקשו באימונים הופרדו מהפלוגה והוכפפו לפלוגת המיפקדה. סג"מ יהונתן גפן מונה למפקדם. נשקם הכבד, מקלעונים ונשק מחלקתי הועברו לחיילים שנשארו בפלוגה.

לפלוגה הצטרף סגן דני כנעני, מד"כ מבה"ד 1, שקיבל פיקוד על מחלקה חדשה שהוקמה מחיילים שצוותו אליה מהמחלקות האורגניות של הפלוגה.

הלקח השלישי היה הגברת קצב האימונים. כשחזרנו ממסעות אלונקה מתישים באמצע הלילה, הפלוגות הוותיקות ישנו שנת ישרים, וקינאנו בהן מאוד.

כשבועיים אחרי הפשיטה לרמות נפתלי פרצה סוף סוף המלחמה. אימוני הכושר והסיבולת של הפלוגה נמשכו כמקודם.

החזרה מצפון הגדה והתדרוך של המג"ד

ימים ספורים אחרי פריצת המלחמה, עלתה הפלוגה על אוטובוסים של אגד. נסענו בשיירה מנהלתית לצפון הגדה המערבית (כך זה נקרא אז) יחד עם הגדוד. זו היתה נסיעת לילה עם עצירות רבות. זכור לי שחצינו את ג'נין לכיוון דרום בשעות הבוקר המוקדמות. לא זכור לי אם הפלוגות הוותיקות נסעו בזחל"מים או באוטובוסים. כעבור זמן לא ארוך פנינו לאחור וחזרנו לעמק החולה. התמקמנו בשטח כינוס גדודי חדש כקילומטר דרומית מערבית לצומת כ"ח, במעלה הכביש למצודת ישע, בשטחי צמחייה לא גבוהה או פרדס צעיר, במרחק לא גדול מהכביש.

הפלוגות הוותיקות חזרו לשגרת מנוחה, פלוגה ד' המשיכה  בשגרת אימוני כושר וסיבולת מפרכים. אחרי חזרה מאימוני לילה המשכנו לחפור לעצמנו עמדות רובאים, אלא שכאן לרגלי מצודת ישע במדרון ההררי, אחרי שכבת אדמה דקה, היו אבנים וסלעים שהיינו צריכים לעקור באתי חפירה מתקפלים קטנים, ששירתו בנאמנות את חיילי הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. נובלמן לא התפשר ולא נתן הקלות על עומק העמדות.

סמוך לאחר שובנו מצפון הגדה המערבית, התכנס הגדוד לשיחה עם מוסא קליין המג"ד. רס"ר יום טוב (שעוד לא היה מיתולוגי, רק מאיים ומפחיד) נתן כדרכו מופע ראווה מקדים כפי שאהב. אחר כך קיבל את המג"ד בקריאת "הקשב" מהדהדת וצייצנית, בהצדעה מתוחה ובהודעה מבטיחה לפי כללי הנימוס הטקסיים עוד מצבא הוד מלכותה – "הגדוד ערוך ומוכן לפקודתך".

במהלך השיחה סיפר המג"ד בטונים נעימים ולא פומפוזיים, בניגוד למקובל ובניגוד למה שניתן היה לצפות, על מהלכי המלחמה בחזית הדרום והמרכז, ועל המשימה של הגדוד. היה חשש שהמלחמה תסתיים בלעדינו, אך היתה תקווה שהרמה הסורית תותקף על ידינו ונסיר את האיום הסורי מעל יישובי הגבול. גאוות היחידה היתה גם היא מניע משמעותי לרצון להשתתף בלחימה.

פלוגה ד' הטירונית ישבה רחוק ממנו. לא שמעתי את רוב דבריו. ניכר היה שמוסא אוהב את חייליו והחיילים מחזירים לו אהבה. לא חזיון נפרץ בגולני של אותם ימים. לא שמעתי את השם תל פאחר. הבנתי שפלוגה ד' תהיה עתודה של הגדוד ושאין לנו משימה מוגדרת. בגדוד לא תכננו שנילחם.

יום שישי בערב, 9 ביוני 1967: בדרך לתל פאחר

ואז הגיע יום שישי ה-9 ביוני. בשעות הבוקר המוקדמות התרוקן שטח הכינוס. הפלוגות הוותיקות עלו על הזחל"מים ונסעו. גם פלוגת המיפקדה העמיסה משאיות והתחילה להתפנות. הבנו שגם המלחמה שלנו בצפון עומדת להתחיל. נותרנו בשטח הכינוס עם שלושה אוטובוסים מגויסים של אגד.

נובלמן אסף אותנו וסיפר על הצפוי לגדוד באותו יום, על המשימה לכבוש יעד מבוצר, מוצב סורי עורפי בקו השני בשם תל פאחר, הזכיר שאנו פלוגת העתודה של הגדוד וייתכן שתוטל עלינו משימת לחימה. הוא הביע בנו אמון וביטחון שנוכל לעשות זאת בהצלחה.

התפזרנו לשוחות, שימנו פעם נוספת את העכברים של רובי ומקלעוני ה-FN והסדנים של העוזים, בדקנו שוב שכל המחסניות טעונות, נשכבנו בצל להמתין לבאות באפס מעשה. מכונסים, שקטים ונרגשים. זמן מה אחרי כן התחילה הרעשה ארטילרית. מהמדרון החום של הרמה הסורית במזרח עלו אלומות עשן אפורות ושחורות, שמיסכו את האופק. מטוסים של חיל האוויר הגיחו, צללו והטילו פצצות.

בשעות אחר הצהריים נקראנו לעלות לאוטובוסים. כל מחלקה קיבלה אוטובוס. ערמנו את הפק"לים עם שקי השינה והתד"לים במושבים האחוריים, לפניהם הונחו כלי הנשק המחלקתיים, תרמילי הפצצות ומנשאי ארגזי הפעולה. ישבנו חגורים, החזקנו את הנשק האישי בין הרגליים, קפל"דים ו"טרנזיסטורים" הונחו במדף העליון מעל לראשינו (טרנזיסטור זה לא רדיו קטן, אלא תרמיל גב ייחודי לנשיאת עשר מחסניות FN, משקל 7 ק"ג, נישא על גב חיילים שנשקם האישי היה מקלעון FN).

השתלבנו בשיירות כלי רכב צבאיים ואזרחיים מגויסים, שגגותיהם ודפנותיהם נמרחו בבוץ להסוואה. זחלנו בתוך השיירה צפונה. במקומות אחדים לצדי הכביש עמדו נשים, נערות וילדים ונופפו לנו בקולניות. היו שניגשו לחלונות והגישו לנו עוגות וממתקים.

אחרי זחילה ממושכת פנו האוטובוסים מזרחה לכביש אספלט גס, ששוליו תוחמו באבני שפה לא מסותתות. שדרות אקליפטוסים סוככו על הכביש בקטעים ארוכים משני צדדיו. מפעם לפעם הגיחו מולנו  טנדרי ויליס מגוייסים, שעל ארגזיהם הותקנו אלונקות. עמוסים בפצועים מיהרו הטנדרים למוקדי חיל הרפואה. רעמים עמומים של אש ארטילריה, יציאות ונפילות, ליוו אותנו כל הדרך.

מפעם לפעם נפלו לצידי הכביש פגזי ארטילריה בירי לא יעיל, שגרם לנו לרדת מהאוטובוסים ולשכב בינות לאקליפטוסים.

אימת המלחמה התחילה לחלחל לתוכנו והשקיטה את ההתלהבות. לקראת ערב התקרבנו לשיפולי הרמה הסורית, לגבול, לתל אבו חזניר – היא גבעת האם. ירדנו מהאוטובוסים והמתנו בשכיבה מתחת לעצי האקליפטוס בשדרה לצד הכביש. נובלמן ניתק מהפלוגה ונסע לכיוון התל עם כלי רכב של הלגיון הירדני, שהביא עמו בחזרה מנסיעת הלילה לצפון הגדה.

לעת ערב הוא חזר. התכנסו למסדר יציאה, חגור, נשק, קפל"ד, ונשק ותחמושת מחלקתיים ופלוגתיים. ללא פק"ל (תרמיל קטן שהכיל בין השאר לבנים להחלפה, גרביים, שק שינה, מסטינג וכלי רחצה וגילוח). נובלמן תידרך, מסר לנו שהגדוד סבל מאבידות קשות ואף על-פי כן המוצב הסורי, היעד המבוצר תל פאחר, נכבש כנראה, אולי לא במלואו. המשימה של הפלוגה שלנו ככוח עתודה היתה לעלות לתל ולהשלים את טיהורו באם ידרש.

עוד מסר נובלמן, כי ננוע לתל פאחר בתל"מ – "תנועה לקראת מגע", מאובטחת וזהירה מכיוון שתל עזזיאת ובורג' בביל נכבשו, אבל ייתכן מאוד שחיילים סורים שנמלטו ממוצבים אלו נעים בסביבה ובצירים שנעבור, בדרכם מזרחה בחסות החושך.

נובלמן סיפר כי בדרך לתל פאחר ערוכים או מצויים בתנועה כוחות של גדוד 51 וגדוד 13, וכן כוחות סיוע של טנקי שרמן למשימותיהם. בדרכנו לתל פאחר אנחנו מיועדים לעבור דרכם וייתכן שהם יעברו דרכנו בצירים משותפים.

במהלך מסדר היציאה עבר לידינו רכב מהגדוד. בקול רם, שנשמע על ידי רבים, נשאל נובלמן על ידי נוסעי הרכב אם יש לו קשר עם המג"ד. נובלמן ענה בקול רם באופן שלא הבנו את פשרו ומשמעותו, ואמר: "הלוואי שהיה לי קשר למג"ד", ולא יסף.

צילום אוויר מעל איזור גבעת האם צפונית-מזרחית אל הרמה הסורית לשעבר

הסתדרנו בסדר התנועה, פנינו החוצה, הכנסנו מחסניות, ההולכים בחוד הכניסו כדורים לקנה, הסגל דרך את העוזים. התחלנו בתנועה, חצינו את הגבול על דרך עפר דרומית לתל אבו חנזיר. כעבור  הליכה קצרה בחושך מוחלט, לאחר טיפוס קצר בעלייה, נעצרה התנועה. בהתאם לתרגולת נשכבנו ותפסנו עמדות כלפי חוץ. אחרי שניות הבחנו אני והחיילים לצידי בגוויה מפויחת שכובה על הגב, שאחד מברכיו היה כפוף  וזקור. מטרים אחדים מגופת הפחם עמד זחל"ם שחור ומרוסק מפגיעה ישירה. מכת ריח מעורבת של דלק, גומי ובשר שרופים היכתה באפינו והעלתה בנו תחושת קבס, שליוותה אותנו ימים רבים במשך שירותנו על הרמה הסורית.

אימת המלחמה הומחשה עוד פעם כאן, סמוך לגבול הבינלאומי, מרחק 3 שעות הליכה לתל פאחר.

"הוריתי לו לרוץ": התנועה לתל פאחר

באתר "נעמוש" ניטש ויכוח סרק על משך הזמן שארך מסעה של הפלוגה לתל פאחר. היו הערות ביקורתיות, והיו לא מעט אמירות לגלגניות ולא מכבדות, חלקן מחוסר ידע וחלקן מחוסר נימוס.

התפלאתי שחלק מלוחמי גדוד 12 הוותיקים והטובים שכחו מה היא תנועה מאובטחת לילה, ובמה כרוך מעבר בצירים שיש בהם תנועה להיערכות של כוחות נוספים של החטיבה וטנקים, שהובילו בהמשך את טורי הלוחמים של גדוד 51 למחנה הבניאס. היו גם טורי הלוחמים של גדוד 13, שנערכו לכבוש את כפר הבניאס ומוצבי זעורה, בהמשך הלילה ולפנות בוקר בשבת 10.6.67. גם כוחות אלו היו בתנועה שעות אחדות באותו לילה חשוך, עד שהגיעו לשטחי ההיערכות שלהם.

עוד אומר לסוגיית משך זמן התנועה לתל פאחר, כי אינני יודע אם התברברו הנווטים. יכול להיות שאפשר היה להגיע יותר מהר. אני יודע שנשאנו את נשקנו בהיכון, לא עצרנו לנוח, אני גם יודע שאי אפשר לרוץ במעלה הרמה הסורית לתל פאחר עם מנשאה שעליה שלושה ארגזי פעולה של מא"ג וקנה רזרבי (אולי עשרות מטרים, אלא אם נושאי המנשאה הם ארנולד שוורצנגר ודומיו).

"הוריתי לו לרוץ", דיווח "אולר" נחוש אחד ממיפקדת החטיבה למח"ט (מיומן הקשר של החטיבה). זה מעלה בדיעבד הרהורים על החשיבה הריאליסטית והתבונה הפיקודית של בעלי תפקידים במטה החטיבה.

מכל מקום אסור להתבלבל: זו לא היתה צעדת ארבעת הימים. יש לזכור שתנועה מאובטחת בהגדרתה אינה תנועה מהירה. הדגש בה היא על דריכות ומוכנות להיתקלות אפשרית מקרוב, במארב או ירי של חיילים סורים שנמלטו מתל עזזיאת, נעמוש או בורג' בביל, בדרכם לכוחותיהם מזרחה.

חיילי פלוגה ד', שיועדו ללחימה על ידי נובלמן והסגל, חצו את הגבול בחושך ראשון ליד גבעת האם. הפלוגה עלתה "בתנועה מאובטחת לילה" לתל פאחר, להילחם. נשקים דרוכים נישאו בהיכון, חיילים אחדים נשאו מקלעי מא"ג, אחרים נשאו בזוקות ומרגמות 52 מ"מ, ררנ"טים. תחמושת רבה לכלים אלו נישאו על גבי חיילים במנשאי חי"ר (אברהם פולק למשל).

אני זוכר שירדנו ותפסנו עמדות לצדדים מספר פעמים, בזמן שהמתנו למעבר כוחות בצירים שבהם הלכנו. עיינתי ביומני הקשר של החטיבה שתיעדו תנועה והימצאות של כוחות באותם צירים.

עברנו ליד טנק שרמן פגוע בסמוך לתל פאחר. אחרי כן נעצרנו פעם נוספת. חוליית הפיקוד של נובלמן ירתה זיקוק. דקות לאחר מכן  פגשנו כיתה או שתיים של כעשרה שבויים מובלים במורד הרמה. יחפים, בבגדיהם התחתונים וקשורים אחד לשני. כל כיתת שבויים לוותה על ידי שני חיילים, שעוזי מוצלב לחזיהם. המלווים צעקו בערבית פקודות לשבויים.

חיילי פלוגה ד' מגדוד 12 בתל פאחר, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים [צילום: חיים סטרז']

אחרי דקות ספורות של הליכה, חברנו לחניון של חפ"ק החטיבה במשטח המצוי ממזרח לכניסה למוצב הצפוני של תל פאחר. לפי יומן הקשר של החטיבה השעה היתה 23:00.

מיד עם הגיענו, חיילי הפלוגות הוותיקות ששרדו את יום הלחימה החלו במסע רגלי מערבה לחורשת  טל למנוחה והתארגנות. הנחיצות של פלוגה ד' בתל פאחר היתה שולית. עם הגיענו, מספר חיילים נקראו להעמיס על משאיות את גופות חללינו, שהיו מונחות בשורות על אלונקות.

יתר חיילי הפלוגה חולקו לחוליות תשמוע שאבטחו את חניון חפ"ק מיפקדת החטיבה. נקבעה תורנות לתשמועים עד הזריחה. הלכנו לישון בכפיות, כשחולצותינו המיוזעות דבוקות לגופנו בלי אוכל ובלי ציוד שינה. קמנו כעבור זמן קצר לתורנות התשמוע.

העליה לתל פאחר בתנועה מאובטחת והשכיבה בתשמוע, היו הפעילות המבצעית הראשונה של חיילי פלוגה ד'. כל המשימות הללו יכלו להתבצע על ידי חיילים ממיפקדת החטיבה, אבל אם יש פלוגה טירונית זמינה, למה לא להאיץ בה להגיע בריצה?…

במהלך התשמוע לפני עלות השחר נשמעו קולות נפץ וירי מכיוון צפון. הבנו שהלחימה נמשכת.

עם אור ראשון הפלוגה כונסה למוצב הצפוני. הפלוגה התקבצה בתעלה ההיקפית הצפונית, שבהמשכה לכיוון מערב היה מבנה אבן. התעלה היתה רדודה בגובה המותניים. גוויות בודדות של חיילים סורים היו מוטלות בתעלה. רוב חיילי הפלוגה התיישבו מחוץ לתעלה עם הפנים צפונה. ראינו טור מחיילי החטיבה מובל על ידי מספר טנקים, מתחיל בתנועה צפונה לכיוון הבניאס, על כביש הנפט.

הטנק הראשון, ואולי עוד טנקים, פתחו באש מקלעים מאסיבית תוך כדי תנועה. הקולות, מראה הכדורים הנותבים שהבהיקו באדום בתאורת הבוקר המוצלת ודמויות החיילים בשני טורים הזכירו מראות מרהיבים מסרטי מלחמה אמריקאיים עם פירוטכניקה דרמטית ממלחמת העולם השנייה. כעבור דקות אחדות נעלמו הטנקים ושני טורי החיילים. קולות הירי והנפץ נשמעו עוד זמן לא מבוטל.

חפ"ק החטיבה על רכביה עזבה את מקום חניונה ממזרח למוצב הצפוני והחלה לנוע צפונה על כביש הנפט לכיוון הבניאס.

ההצגה נגמרה. פלוגה ד' נותרה לבדה בתל פאחר. התפנינו לאכול את מעט מנות הקרב שהואילו לנדב לנו מחפ"ק החטיבה. נשארנו רעבים ומשועממים, ולכן התחלנו בשוטטות סקרנית בתעלות ובבונקרים של המוצב הצפוני. לא סריקות מסודרות כפי שזוכר נובלמן. חיילי הפלוגה אספו קופסאות שימורים, טרנזיסטורים, סיגריות, חפצים אישיים, והיו שהורידו שעוני יד מגופות חיילי אויב שהיו מוטלות בתעלות ובבונקרים. התפעלנו מעומק התעלות ומהמאסיביות של הבונקרים, וכן מהשליטה ומהתצפית הטובה שהיתה להם מערבה לכיוון עמק החולה.

כעבור זמן, בעודנו משוטטים, נשמעו ירייה עמומה ואחריה צרור עמום של עוזי. חייל הפלוגה, משה בן עטיה ז"ל, שהלך לעולמו לפני חודשים אחדים,  נכנס לבונקר ומצא מולו חייל סורי. הוא הספיק לדרוך את המקלעון ולירות בסורי ברגל. הוא נסוג מהבונקר ועידכן את המ"כ פרידמן (תושב אחד ממושבות השרון), שהיה סמוך אליו. פרידמן דרך את העוזי ונכנס לבונקר תוך כדי ירי אוטומטי וטיהר את הבונקר. ייתכן שתוך כדי אותה שוטטות בוקר במוצב הצפוני נורה חייל סורי נוסף.

לאחר זמן נקראנו להסתדר במסדר על הדרך הצמודה לתעלה ההיקפית הצפונית. נובלמן ביקש, פקד עלינו להניח את כל החפצים שאספנו בשוטטות במוצב בערימה. הצטברה ערימה גדולה של חפצים. אחד מסמלי המחלקות שפך דלק על הערימה, זרק גפרור וכל השלל שאספנו בשקדנות בשעה שחלפה עלה באש מול עינינו  הכלות.

נובלמן תידרך אותנו וסיפר כי התחולל כאן קרב קשה. הפלוגות הוותיקות ספגו אבידות קשות של חיילים ומפקדים. הפלוגה שלנו היא היחידה שלא נפגעה ומוכנה למשימות.

בתום התדרוך, סמלי המחלקות הטילו על המחלקות להתפרס בתעלות ובבונקרים ולאסוף את גוויות חללי האויב לבונקר המצוי באחת מתעלות הקשר המובילה לתעלה ההיקפית המערבית.

הבונקר בתל פאחר שבו נקברו חללי האויב [צילום: יגאל אשוח, ארכיון הגולן]

או אז הגיע למוצב רס"ר הגדוד יום טוב, ששוטט מעל התעלות בסקרנות רבה. ניכר היה שזה ביקורו הראשון. בתוך כך, הוא נתקל בחייל שהתיישב בתעלה שמתחתיו, על יד גופת חייל סורי שגרר, כדי לאסוף את הנשימה ואולי לאסוף את כוחות הנפש כדי להתגבר על ההלם שנתקף מגרירת הגופה. ואז נשמעה צעקה חדה בקולו המוכר של הרס"ר:  "מה אתה מפחד מהמנוולים שהרגו את האחים  שלך?".

חיש קל התאושש החייל וגרר את עצמו ואת גופת החייל הסורי לשטח בטוח מחוץ לטווח הראייה של הרס"ר. גם יהונתן גפן הגיע לתייר במוצב, ייתכן שגם הוא היה עד לשיחת המוטיבציה של הרס"ר – כיצד יש לגרור גופת חייל אויב.

להערכתי, כ-15 עד 20 גופות חללי אויב נמצאו במוצב הצפוני. הן נאספו ונטמנו בקבר אחים בבונקר שגגו מוטט בפיצוץ מבוקר.

לקראת הצהריים הגיעו להקות של עיתונאים וצלמים זרים. הם היו בטוחים שאנו שנמצאנו שם, כבשנו אתמול את המוצב בקרב גבורה רב קורבנות  ובחירוף נפש. זכינו מהם ליחס של גיבורים. הם סידרו אותנו בפוזות לחימה קרביות, צילמו תמונות רבות, שלימים התפרסמו באלבומי ניצחון ובמגזין הצרפתי "פארי מאץ'", עם כיתוב מטעה שייחס למצולמים את כיבוש המוצב המפלצתי ולצלמים שצילמו בזמן הקרב… [ראו כאן וכאן].

בשעות אחר הצהריים המוקדמות ירדנו בתנועה רגלית מנהלתית על דרך הנפט לכפר הבניאס, לשטח כינוס של הגדוד. קיבלנו מעט מנות קרב ולאחר מנוחת אוכל קצרה תדרך אותנו נובלמן בשלבי הלחימה, מסר לנו שהשריון עבר בעיירת המחוז קונייטרה, שננטשה על ידי הצבא הסורי, שהחזית הסורית התמוטטה וכוחות השריון התפרסו בקו הגנה מזרחית לקונייטרה. עוד מסר המ"פ, כי מחר הגדוד ימשיך לעבר קונייטרה על אוטובוסים וכי יתכן שנותרו בעיר כיסי התנגדות וצלפים.

מכיוון שהיינו הפלוגה היחידה בגדוד 12 שלא ספגה אבידות ונותרה שלמה, נהיה הראשונים להיכנס לעיר בתנועה מאובטחת, ומכיוון שטרם למדנו ותרגלנו לחימה בשטח בנוי, חיש קל קיבלנו הדרכה ונערכנו לתרגולים יבשים של טיהור חדרים ומבנים ברמת חוליה, כיתה ומחלקה.

אחרי רדת החשיכה ביצענו עוד תרגולים קצרים, ולאחר מכן נערכנו לשינה בכפיות, כאשר חולצותינו המיוזעות היו הגנתנו היחידה מהקור שגלש מכיוון החרמון במהלך הלילה.

בבוקר יום ראשון 11.6.1967 השכימה הפלוגה ועלתה על האוטובוסים שחברו אלינו שוב. התיישבנו עם חגורים על גופינו וקסדות על ראשינו. הרובאים והמקלענים ליד החלונות, מחזיקים את נשקם כשהקנים בחוץ. כך בנסיעה מזדחלת  בכבישים משובשים ודרכי עפר עם עצירות מפרכות עברנו את זעורה, קלע, וואסט, מיפקדת החזית המערבית ונכנסנו לקונייטרה מצפון, עוברים את בית הקולנוע  מימין (לימים קולנוע גולן), ממשיכים ברחוב הראשי.

ניכר היה שהעיר אך זה ננטשה. לא ראינו אזרחים. ראינו חלונות ראווה מנופצים וסימנים של ביזה. לפני שפנינו ימינה לרחוב שבתים נמוכים ווילות היו משני עבריו, הבחנו בחנות פרוצה שבכניסה אליה התגוללו על הרצפה אלפי קופסאות סיגריות. לימים, כשהגענו למשימות שמירה בעיר, ביקרנו בחנות והצטיידנו בקופסאות סיגריות תקניות של הצבא הסורי. על עטיפתן ציור חייל סורי בפוזת גבורה. טעם הסיגריות היה רע וריח העשן שלהן לא היה נעים. גם האמיצים שבינינו לא יכלו לעשן אותן.

הגדוד התכנס במחנה צבאי סורי נטוש בפאתי קונייטרה, על הכביש המוביל דרומה לצומת רפיד וחושניה. החיילים שהופרדו מהפלוגה לפני המלחמה חזרו אליה. בשבועות הבאים ביצענו משימות של שמירה בבית הדואר ובפינות רחובות ראשיים של קונייטרה, וכמובן הרבה שמירה בסיסית במחנה של הגדוד (משימה שבה גם חיילי פלוגה טירונית יכולים להצטיין). טוב, היינו הפלוגה היחידה שנותרה שלמה.

במחנה הזה זכינו למופע שירה של זמרת אלמונית, נמוכה ושמנמנה, עם גיטרה בתחילת דרכה – חוה אלברשטיין הנפלאה. חיים סטרז' הזכיר לי שגם יפה ירקוני האגדית הנעימה לנו בשירתה.

הודות לאוטובוסים המגוייסים של אגד, זכינו לטיולים בצפון רמת הגולן – ברכת רם,  מג'דל שמס,  התלים א-שייחה ואבו נידה, ובדרום רמת הגולן באל חמה ומרחצאות הגופרית, עמרת עז א-דין, המוצב ששלט על קיבוץ האון ממרומי המצוק.

בחודש יולי התפזרה פלוגה ד'. חייליה שובצו בפלוגות הוותיקות ומילאו את השורות במקומם של ההרוגים והפצועים מקרב הגבורה. קבוצת חיילים גדולה מהפלוגה נשלחה לקורס מ"כים בג'וערה.

לפני העלייה לאוטובוס שהסיע אותנו לג'וערה, נפרד מאיתנו נובלמן ואמר לנו בערך כך:

אתם הולכים לקורס קשה מאוד פיזית ונפשית, כל הקשיים שחוויתם עד עכשיו זו קייטנה לעומת מה שצפוי לכם בקורס. אל תסתבכו בבעיות משמעת. הסגל בג'וערה יחפש תירוצים להקשות עליכם, להשפיל ולשבור אתכם. אל תתנו להם הזדמנות להתעמר בכם. ולהמחשה הוסיף: אל תהיו  גבוהים ואל תהיו נמוכים, אל תהיו שמנים ואל תהיו רזים, אל תהיו ג'ינג'ים, אל תתחכמו ואל תתבדחו, תימנעו מתעלולים, אל תמשכו תשומת לב, תבליטו את עצמכם רק בלימודים ובאימונים. בהצלחה".

למזלנו, הסגל שקיבלה המחלקה היה של יוצאי גדוד 12 בג'וערה. הסמל, מפקדי הכיתות ומפקד המחלקה הקפידו מאוד על אימונים, כושר גופני (המ"מ היה אלוף הארץ לנוער באחד ממקצועות הריצה) ולימודים, אך לא זכור לי שהקשו עלינו שלא לצורך.

במחלקות אחרות של הפלוגה היו בסגל מ"כים יוצאי סיירת גולני. בלשון המעטה אומר, שהם הכבידו מאוד שלא לצורך על חניכיהם.

רמת הגולן 1967, חיילי פלוגה ד' באימון אחרי המלחמה [צילום: חיים סטרז']

במהלך סדרת ספורט הוזנקנו ממכון ווינגייט לחיפושים וסריקות אחרי חוליית מחבלים במחוז טול כרם. החניכים דני שלזינגר ומרדכי זולונדק הצטרפו לחוליה של משמר הגבול וסרקו כרם זיתים במדרון טראסות. נפתחה עליהם אש מטווח אפס, הם השיבו באש, אחד המחבלים הסתער על שלזינגר, שנפגע ממספר כדורים בבטנו. דני עמד ותקע שתי אצבעות לעיניו של המחבל, כפי שאך זה למד בסדרת הספורט. המחבל נשך את בהונו. בעודם מתגוששים וצמודים אחד לשני, העביר מרדכי זולונדק את הנצרה של העוזי לבודדת וירה בקור רוח בירי כוונות מכוון במחבל.

דני פונה בהליקופטר לבית חולים וחייו ניצלו. דני הראה לי לפני חודשים אחדים את בוהן ידו המרוסקת, את זרועו ובטנו הפגועים ומצולקים מירי.

המאבק של דני שלזינגר מזכיר את מאבקו בתל פאחר של רובקה, מפקד הסיירת, עם הקצין הסורי. במקרה של שלזינגר וזולונדק לא חולקו צל"שים. אף אחד לא חשב על זה, גם הם לא, ואין להם משקעים מהעניין. הם בסך הכל בוגרי פלוגה טירונית, חניכים בקורס מ"כים. הם פשוט נלחמו כפי שלימדו אותם.

בנובמבר 1967 הסתיים קורס מ"כים. חזרנו לגדוד 12, למחנה בקונייטרה שממנו יצאנו לג'וערה. התפזרנו לתפקידי מפקדי כיתות בפלוגה המסייעת ובפלוגות הרובאיות. חיילי הפלוגה הטירונית במלחמת ששת הימים מילאו את השורות והשלימו את שיקום הכוח הלוחם של גדוד 12.

נובלמן כבר לא היה, משה יוסף היה המג"ד, אורי אלחנני סגנו. תם סיפורה של פלוגה ד' מגדוד 12 במלחמת ששת הימים.

סוף דבר

פלוגה ד' הטירונית של גדוד 12 לא נלחמה ולא עשתה שום משימת לחימה במלחמת ששת הימים. רבים מבין חייליה המשיכו בתפקידי לחימה בפלוגות של הגדוד וביחידות החטיבה עד לשחרורם משירות סדיר בפברואר 1970.

32 חודשים מתוך 36 שירתנו במלחמת ההתשה – אחת המלחמות הקשות בתולדות המדינה, שהחלה  למעשה ביוני 1967 והסתיימה באוגוסט 1970, חצי שנה אחרי שחרורנו.

הטירונים שלא נלחמו בתל פאחר עשו את חובתם, כמו שנאמר בשירים ששרנו אז – "ברוחות בשרב", "באור היום ובמחשך" ו"בלילות האימה הגדולים". נלחמו ושמרו על גבולות המדינה במסירות נפש בתקופה ארוכה וסוערת מאוד, באימוני קיץ וחורף מפרכים, במארבים, בסיורים ובמוצבים, ממורדות הלבנון, רמת הגולן, עמק הירדן, עמק בית שאן, בקעת הירדן בואכה ים המלח והערבה, רצועת עזה וצפון סיני, בתעלת סואץ, ולפעמים גם מעבר לגבול.

———————————————————————————————————-

28 מחשבות על “פלוגה ד' בגדוד 12

  1. מודה לשלמה מן ולצבי פרל בן מחזור פברואר 1967 על הסקירה ההיסטורית של פלוגה ד, גדוד 12 של גולני, בזמן כיבוש רמת הגולן 9/6/1967 בה השתתפתי כטירון בטירונות שלב ב'. אני לא ירדתי עם הפלוגה לחורשת המייסדים, אותי הציבו עם מספר חיילים נוספים על הגנה ההיקפית של התל, בזמן שכוחותינו סרקו את השטח ו"התאגד ברשותו של ד"ר ישראל הונר המשיכו בטיפול בפצועים ו…

  2. כתבה יפה.
    סקרן לשמוע פרטים נוספים באם יש על מצא מולו חייל סורי וירה בו ואחרי זה הגיע מ"כ וטיהר ויתכן שנורה חייל סורי נוסף.

    • לא הייתי עד לפגיעה או הרג שבויים, לא שמעתי גם על ארועים כאלה, במיקרה שספרתי עליו מדובר בשני חיילי אויב שנבהלים אחד מהשני ופועלים כפי שפועלים במלחמה, לא היה בספורי הרג של שבוי, גם הספור של אחיק שפירא על הרג שבויים על ידי יום טוב מופרך לחלוטין.

  3. מכיוון שלא מזמן פגשתי שוב עם צבי ( אחרי שנים) ואת דני שלזינגר אני פוגש מדי פעם זה מעלה בי שוב את הזכרונות. חלק מהזכרונות, מדרך הטבע וממרחק הזמן קצת שונים אבל בעיקרון הסיכום של צבי פרל, מסכם היטב את שעבר על הפלוגה. את ההבדלים כבר אברר איתו.

    • אינני טוען שהספור המבוסס ברובו על זכרוני אמין או מדויק יותר משל אחרים, האמינות של ספורי אינה גוברת על אמינות של אחרים, לגבי לוחות הזמנים של התנועה וההגעה לתל פאחר , לוח הזמנים שזכרתי
      תאם את רשומי יומן הקשר של החטיבה , לא זכרתי שעות אבל זכרתי שיצאנו עם חושך ןהגענו קרוב לחצות כי בשעה 02:00 קמתי לתורנות תשמוע וזה היה אחרי זמן שינה קצר מאד לכן השעה 11:00 כשעת ההגעה הרשומה ביומן הקשר נראתה לי מאד וחיזקה את בטחוני לגבי לוח הזמנים של ארוע זה.
      חוץ מזה זה לא באמת מאד חשוב אם גירסתי נכונה או גירסתם של אחרים נכונה .
      שלום חיים

  4. שבוע טוב.

    [א] בנידון הכיתוב לתמונה: "חיילי פלוגה ד' בתל פאחר …. מתוך הספר "שישה ימים"…" – – – לא הבנתי מדוע נכתב בו: "צולם *כנראה* יום אחרי הקרב", בשעה שכותב הפוסט מעיד במפורש כי באותו יום "לקראת הצהריים הגיעו להקות של עיתונאים וצלמים זרים … הם סידרו אותנו בפוזות לחימה קרביות, צילמו תמונות רבות, שלימים התפרסמו באלבומי ניצחון…".

    בסוף הקטע הזה אף ניתן קישור: "וכאן", והתמונה הקשורה צויינה בפוסט #421 "תמונה 8 קבוצת חיילים בתנועה מאובטחת לעבר היציאה הצפונית" [הכוונה היא ליציאה שבצדו המזרחי של התל הצפוני]. בתגובה לפוסט ההוא פורטו – ע"י כותב הפוסט הנוכחי – שמות כמה מחבריו הנראים בתמונה (שהיא דומה אך שונה מזו שהתפרסמה כאן מהספר "שישה ימים"), כך שתאריך התמונה ברור ואינו משוער.

    [ב] בפוסט הנוכחי פורסמה לראשונה תמונה צבעונית שתחתיה הכיתוב: "הבונקר בתל פאחר שבו נקברו חללי האויב"

    ה' הידיעה ("*ה*בונקר") מפרשת את הכיתוב כמכוון לאותו בונקר שעליו מספר הכותב בפוסט:

    "להערכתי, כ-15 עד 20 גופות חללי אויב נמצאו במוצב הצפוני. הן נאספו ונטמנו בקבר אחים בבונקר שגגו מוטט בפיצוץ מבוקר."

    וכעין זה כבר כתב בינואר 2018 בתגובה לפוסט הנ"ל:

    "גופות חללי האויב נאספו על ידי חיילים מפלוגתי בבוקר יום 10.6.67 לבונקר מרכזי, אם נכון זכרוני הבונקר היה בתעלת קשר לא רחוק מהתעלה ההיקפית המערבית, גג הבונקר מוטט בפצוץ מבוקר והונח שלט שסימן את המקום כקבר חללי האויב. בבקורי בתל אחרי המלחמה ראיתי שהבונקר נפתח ומדווח בעתונים הבנתי שהגופות הוחזרו לסורים במסגרת הסכם הפסקת האש או הסכם החזרת השבויים."

    ברם, הבונקר הנראה בתמונה [מהתל הצפוני] גגו מקורי וברור שלא מוטט [וזה מלבד העובדה שמיקומו אינו מתאים לזכרון על היותו "לא רחוק מהתעלה ההיקפית המערבית"], כך שלא מדובר בו.

    אם דייק גפן בתיאורו – שנכתב כעבור שנים, דצמבר 99' – על ריכוז גופות האוייב "בפתח המוצב" (ולא פירט איזה מהם, הצפוני או הדרומי), אפשר ושם הם הוכנסו לבונקר שגגו מוטט (אלא שפתח המוצב הוא כידוע בצד המזרחי, ואין זה מתאים לתיאור הנ"ל על קירבה לתעלה ההיקפית המערבית).

    האם מישהו מכיר דיווח עיתונאי על החזרת גופות החיילים הסורים מרמת-הגולן? מתי זה קרה?

    ואולי יש זכרון יותר ממוקד על אותו ביקור "אחרי המלחמה" בו נראה הבונקר (זה שגגו מוטט) פתוח?

    יש לציין שהתמונה הצבעונית שפורסמה בפוסט הנוכחי צולמה באוגוסט 69'. ומאחר שנראה בה עדיין השלט "חללי האויב", משמע לכאורה שעד אוגוסט 69' לא בוצעה אותה החזרה.

    אציין עוד שב-2011 התפרסמה ב'פרש' ידיעה על שלט שכזה שהיה בתל-פאחר גם בשנת 71', ועוד סופר שם על שלד במדים שהיה שכוב בצד תעלה, באזור שבין שני התלים. ציינתי שם לידיעה מיולי 68' שתיארה בתל-פאחר "חדר תת-קרקעי גדול: מיטות, כלי נשק, חפצים פזורים, בקבוק קוניאק מלא כדי מחציתו … בפינת החדר, על מיטה, נראתה צללית. אדם יושב וידיו על ברכיו … לאיש מדים סורים. כעבור רגע מתברר כי זה שלד." ובאותו ענין, אך לגבי מקום אחר: בתגובה – מהתאריך 3 במאי 2017 בשעה 8:04 – ציינתי לסרטון בו נראה שלט מאולתר שציין את קבורתם של חללי האויב שנקברו בתל-עזזיאת.

    ובכל אופן, השלט הנראה בתמונה מאוגוסט 69' אינו קבוע על הבונקר, אלא על השטח שבקרבתו, שתוחם בתיל. ומכבר שכתבתי – בהסתמך על תמונות אחרות (ועוד) מאותו אזור – שמסתבר להניח ששם נקברו, מחוץ לבונקר, חללי האוייב. כעת פורסמה התמונה עם השלט ואישרה את הנחתי.

    אם אכן תבוצע תוכנית ההתחדשות כפי שהתפרסם, יש לקחת בחשבון שאפשר ויהיו הפתעות (במקום הנ"ל, ובמקומות נוספים, שעל סמך תמונות וכו' אפשר להצביע גם עליהם), זאת כמובן באם לא בוצעה ההחזרה הנ"ל.

    • שמואל'ק שלום
      קראתי בעיון את הערותיך המלומדות', על חלק מהן יש לי תשובות או הסברים מניחים את הדעת.
      אשיב לך בעוד כשבועיים בצורה מסודרת.
      בברכה
      צבי פרל
      לגבי גפן יש להתיחס לכל דבריו על תלקו בתל פאחר במסגרת חופש היצירה הנתונה לאמנים ולא כאל דברים בעלי ערך תעודי.
      בעוד שבועיים אנמק

      • שלום שמול'ק
        לקבר חללי האויב ומקומו לא היה עניין מיוחד עבורי בשעתו וגם לא עכשיו, הבעתי דעה על כך רק משום שנשאלתי, אני חושב שאסוף הגופות והטמנתם בבונקר נעשו בצורה מכובדת.
        אינני יודע אם התמונה של הבונקר עם השלט המסודר של "חללי האויב" הוא אותו בונקר שאליו אספנו את הגופות גם אם זכרוני על מיטוט הגג אינו נכון, ברור לי שהשלט אינו השלט שהונח על הקבר ב 10.6.67, לפלוגה ד' לא היו שם אמצעים להכנת שלט כל כך מסודר.
        לגבי המיקום, אברהם פולק בהיתייחסות שלו לצלומי חיים סטראז' מיום 23.9.17 מצביע על מיקום דומה.
        באשר לפנוי קבר חללי אויב, לא בדקתי עניין זה, ההסתכלות שלי על כך היתה אקראית ובהסח הדעת ולפני הרבה מאד שנים, לכן אם הדברים אינם מתיישבים עם דעות, זכרונות או מידע אחר, אזי יתכן מאד שהזכרון שלי מתעתע ואינו תואם את העובדות.
        בהכירי (באותם זמנים) את יום טוב ויהונתן גפן אומר: שניהם ניחנו בדמיון מפותח ובמוטיבציה ליחצ"ן את המצאותם בסמוך לארוע הגבורה של קרב תל פאחר, (אף שלא מצאתי שאיש מהם טען שהשתתף בלחימה עצמה), זכורה לי ההשתלחות של יום טוב המנוח בחייל שפינה גופת חלל אויב, לא זכור שסטר לו כפי שמיחסים לאמירה של גפן.
        בסדרת טלויזיה תעודית שכתב והגיש יהונתן גפן לטעמי בחן רב, הוא אומר בהקשר של מלחמת ששת הימים וקרב תל פאחר בערך כך "הגענו אחרי שפחות או יותר הכל נגמר" מאד לא מדויק, הוא הגיע לתייר בתל למחרת אחרי שהכל לגמרי נגמר. עוד מספר גפן לבתה של נעמי שמר בפרץ של "צניעות", ונפש סוערת, כי הצרור היחידי שהוא ירה במלחמה היה על רדיו טרנזיסטור שהשמיע בתעלה את "ירושלים של זהב" השיר שכתבה והלחינה אימה, לא זכור לי שב 10.9.67 נשמע השיר "ירושלים של זהב " מרדיו טרנזיסטור בתעלות תל פאחר, לא זכור לי גם ששמעתי קולות ירי של צרור יריות המשתיק את השיר, הספור נשמע מאד מעניין ונותן בטוי לסערת רגשותיו של יהונתן גפן, ואם הוא לא התרחש במציאות ואין עליו עדות או תעוד בשום מקום אז מה? מי יודע? ואת מי זה מעניין? ולמי זה צריך להפריע?
        אני אוהב ומעריך מאד את יצירתו של יהונתן גפן, אני חושב שהוא יוצר חשוב, אמירות אלה הפריעו לי. לאמנים ויוצרים מותר להגזים, להמציא, לדמיין, זה חופש היצירה, זה בכל זאת הפריע לי.
        עוד על יום טוב המנוח ויהונתן גפן, יום טוב ספר בראיון שנתן בעבר כי היה עד ליריקה של שבוי סורי על חייל, הוא לקח את העוזי ורצה לירות בכל השבויים, אולם יהונתן גפן "השמאלן" איים להתלונן עליו לכן הוא נמנע מלירות בשבויים ורק "שם לסורי בעיטה בפרצוף", זה יכול להישמע הירואי, אני מפקפק אם זה באמת קרה, יום טוב נתפס כמי שמסוגל לבעוט בחייל סורי ויש כאלה שיטענו כי גם בחייל ישראלי במעצר, אני לגמרי לא בטוח שכל זה קרה, יום טוב המנוח היה פרפורמר , אהב מופעים של הפגנת גבורה פיזית , לא שמעתי על אף מיקרה שהשתמש בכוח פיזי, (טוב אולי חוץ מפעם אחת שראיתי ממש, זה ארך שניות ספורות, וזה הסתיים בתיקו) הוא גם ספר שדחף את שמוליק קראוס המסטול והכריח אותו להופיע בפני הגדוד עם ג'וזי כץ ואריק איינשטיין בזמן הכוננות, לא הכרתי אף אחד שהיה עד לזה, אבל הספור היה יפה בעיני רבים ואולי אף יותר בעיניו של יום טוב המנוח.
        במחשבה שניה, יכול להיות שכך נעשים "מיתולוגיים".
        ניראה לי שנסחפתי רחוק מקבר חללי האויב.

        • תודה לך צבי על המענה.

          הכרתי את דברי י.ג. באותה סידרת טלביזיה (שהופקה ב-2014 וציינתי לה בתגובה לפוסט #263 – בין היתר כתבתי שם: "פתרונים לאלה הנותנים אמון בדבריו. אני לא". חוץ מזה אינני מוצא ענין באישיותו, ואפשר שהפרפורמר שניהל 'מוזיאון גולני' היה "יוצר חשוב" ממנו…); גם את האמור בתגובתו של אברהם פולק שהזכרת, בפרט את צמד המילים "או לידו" שסימנתי להלן בציטוט ממנה: "זכור לי שחיילי הפלוגה למחרת בבקר ריכזו את הגופות של החיילים הסורים, בבונקר *או לידו*, הבונקר שנימצא מספר מטרים מהעץ המטיל צל במרכז השטח".

          בעקבות האמור בתגובתך זו (במשפט המתחיל: "לכן אם הדברים אינם מתיישבים" וכו'), אחזור ואשאל בענין שהוזכר בתגובתי הקודמת: עד כמה אתה סומך על הזכרון בענין הדיווח בעתונים על גופות שהוחזרו לסורים ("במסגרת הסכם הפסקת האש או הסכם החזרת השבויים"?

          • שלום שמול'ק
            מכיון שעסוקי בקבורת חללי האויב היתה בהסח דעת ואקראית ולא מתוך בדיקה, אני לא יכול לסמוך על זכרוני במובהקות רבה.

            • אוקיי.

              רק אודיע, למען הפרטכל… שחללי האוייב אינם מעסיקים אותי יתר על המידה…

              להבדיל, כן, ומאד, מעניין אותי לדעת, וברמת הדיוק הכי אפשרית, איפה נפל כל חלל ישראלי. חבל שיש בזה יש אי-בהירות לא מעטה. לדוגמה: משה פנקס (עליו נכתב בפוסט האחרון, #556), איני יודע על מישהו שידע לציין *במפורש* את המקום בו נמצאה גופתו (ומעניין אם בשעתו מישהו ידע לענות על שאלה זו להוריו, שללא ספק התעניינו בכך), ורק על סמך ידיעות נלוות אפשר לנסות ולשער זאת.

  5. נושא ההרוגים הסורים מעניין למדי: האם מישהו סיכם וספר כמה חיילים סורים נהרגו בתל פאחר? האם מישהו – אולי מאנשי המודיעין של הגדוד – בדק את התיעוד של החללים האלה, וביצע רישום לגבי מי הם היו (אולי נמצאו ביניהם דמויות מעניינות או חשובות או בעלי תפקידים בכירים)? האם קיים תיעוד לגבי החזרת שרידי הגופות לסורים או מיקום הקבר כיום?

  6. אין מה להצטער אם היה הרג שבויים אם מיתכוונים לזה ברמזים שראיתי, תתארו לכם היום אם כובשים מוצב של חמאס בעזה ונשאר פצוע חמאס בתעלה ומישהו בא לטהר ליתר ביטחון זה לגיטמי לגמרי, פצוע חיזבאלה אותו דבר, פצוע דא"ש אותו דבר. לא מרחמים על אכזרים אויבי ישראל ומספיק עם כל יפיי הנפש שמחפשים בציציות מה היה לא בסדר.

    • מביש לגמרי לחשוב ככה. יש חוקים וכללים ל"ניהול" מלחמה וענייני שבויים – וחיסול ברברי של שבוים אינו כלול בהם. ברוב המקרים, למעט כמה אירועים חריגים, גם צבאות ערב שמרו ושומרים על הכללים. אין במדינת ישראל ובעם היהודי בכלל מקום להתנהגות כזאת, שמתאימה לכנופיות של אספסוף ברחובות סומליה או עזה.

  7. כתבה אמיתית וישרה.יש מספיק אנשים שהיו מתפארים בסיפרי מעשיות וכאן אף אחד בפלוגה לא לקח תהלה שלא מגיעה לו,הם היו חיילים בתחלת דרכם שקיוו לתפוס משהו מהמלחמה אבל לא הספיקו.התייחסו אליהם כמו טירונים סוג ג ונתנו להם את העבודות הכי בזויות שנותנים לטירונים אבל סוף טוב לפחות וגאוה גדולה לבחורים שהתמונות הכי טריות מהמקום הם זכו להצטלם..

    • לא ראיתי אז ולא היום את העמסת חללינו על משאיות ולא את אסוף חללי האויב לקבר אחים כמלאכה בזויה.
      התייחסו אלינו בצורה הוגנת ובכבוד התייחסו אלינו כטירונים סוג אא
      בברכה
      צבי פרל

  8. נעתי עם מ.ק 10לתל בראש התור יחד עם נולבמן וגפן, לאחר שכ"צעיר" הוריד אותי – קצין הקשר פליקס ממש ברגע האחרון מהזחל של "מוסה" ;
    נובלמן עם יונתן בדקו מעבר בשדה מוקשים , טרם שחדרנו לתל , כשצעקות של ורדי בקשר לתגבורת מהדדות עד היום באוזני.

    ליבמן ברוך

    • ברוך שלום
      תקרא בנעמוש את הראיון עם נובלמן והפוסט של אחיק .
      תוכל להבין שלא גפן היה אתך בחוליות הפקוד של נובלמן .
      יתכן שהיו דני כנעני או גבי ברוש הממים של נובלמן

  9. אחרי עדותו של ברוך ליבמן, הסוטרת את סיפורו של צבי פרל המתאר את חלקה של פלוגה ד' בקרב תל פאחר ובקשר להשתתפותו או אי השתתפותו של הממ"ק יונתן גפן. שכאילו גפן הלך בראש הכוח חשוב להשיג את תגובתו של המ"פ דוד נובלמן, בכדי ללבן את העניין הזה. (אני באמת ובתמים, שואל איפה היה המ"מ שלי בזמן שאני עליתי ברגל עם מנשא עמוס תחמושת למקלע מסוג מא"ג על הגב).חשוב לי לציין, שדני חוכמה היה החייל השני שהוביל את הכוח יחד עם ברוך ליבמן, דני חבלן מהמחלקה המיוחדת שהורד מהזחל ברגע האחרון, ע"י חיים שלמברג מפקד הזחל, (עקב נקע ביד וחוסר יכולת לתפל נשק), זה גם הזחל שנפגע ראשון קרוב מאוד ליעד המבוצר, מפקד הזחל, סמל המחלקה המיוחדת חיים שלמברג שחייו ניצלו בנס למרות הפגיע הישירה בזחל ובוא היו פצועים והרוגים, הוא זה שהמליץ לאחר הקרב למתן צל"שים לישראל הוברמן פצוע קשה מאוד, ומשה דרימר ז"ל.
    צבי פרל תרשה לי שוב להודות לך על שסיפרת את סיפור פלוגה ד' הטירונית גם אם יש מי שחושב וראה את זה אחרת. (הייתי מוסיף רק הערה או שתיים כפי שנוהגים לעשות העיתונאים, התמונות להמחשה בלבד והכל לכאורה).
    הערה נוספת לא כל פלוגה ד' השתתפה בכוח העתודה שהרכיב דוד נובלמן.
    כוח זה היה מורכב מהסגל של הפלוגה וחיילים נוספים כמו ברוך ליבמן, דני חוכמה ונוספים שאני לא יודעה מי הם. (הנושא מוזכר בנעמוש).
    ציטוט מנעמוש: דוד נובלמן היה המ"פ המתוסכל ביותר בגדוד 12 עם פרוץ מלחמת ששת הימים. כל הגדוד עשוי לצאת לקרב בכל רגע, ורק הוא יישאר תקוע עם פלוגה של טירונים, עוד לא חצי שנה בצבא. ייעודה של הפלוגה שלו היה לשמש כוח עתודה, ושום קצין לוחם לא רוצה לחכות לנסים ונפלאות כדי להבטיח את מקומו במלחמה. נובלמן דאג להגדיל את סיכוייו: הוא יצר מחלקה שהורכב מסגל הפלוגה, סמלים ומ"כים, וחיכה לבאות.

    אלא שבסופו של דבר הוא לא הוזעק בשום שלב לתל פאחר לעזרת עמיתיו מגדוד 12. המח"ט העדיף לשלוח את פלוגת הסיור כעתודה. פלוגה ד' לא נלחמה בסופו של דבר. היא נקראה לעת ערב להגיע למוצב הכבוש, לבצע בו סריקה יסודית של התעלות ולפנות את הרוגי האויב.

    • נובלמן מעיד בנעמוש שגפן הופרד מהפלוגה יחד עם חיילים בעלי מוטיבציה וכושר לקויים.
      אחיק שפירא מעיד בנעמוש שבא עם חברו גפן לתל פאחר עם ג'יפ לחפש את גופת תשבי מ"פ ג למחרת היום, מחורשת טל לכן, זה ודאי שגפן לא עלה יחד עם פלוגה ד, כך גם אני זכרתי.
      אתה עלית לתל עם מנשא ארגזי פעולה כבדים מאד זכור לך בודאי שלא חצינו גדרות ולא נכנסנו לתעלות של המוצב בלילה אלא רק בבוקר עם הזריחה, ליבמן שאני מאד מעריך את תגובתו לא מודע לעדויות נובלמן ושפירא בנעמוש לגבי גפן.
      פינוי הגופות של חללי האויב היו למחרת.
      מותר לכולנו לזכור את הדברים בצורה שונה בכל זאת עברו עשרות שנים וקצת כולנו התבגרנו.
      למזלנו אין לפרטים הללו ערך היסטורי אמיתי
      אולי טוב שכך שכן אחרת יתכן אולי לא היינו
      חיים חברי לנשק מהפלוגה ד.

        • אני לא זוכר את מראה הבונקר, מה גם שהתמונה של הבונקר מאד מקורבת ללא פרטי נוף או ופרטים סביבתיים נוספים

        • "הבונקר הנראה בתמונה [מהתל הצפוני] גגו מקורי וברור שלא מוטט [וזה מלבד העובדה שמיקומו אינו מתאים לזכרון על היותו "לא רחוק מהתעלה ההיקפית המערבית"], כך שלא מדובר בו."

  10. שלום רב
    הבונקר הנראה בתמונה בו היו חללים סורים ליתר דיוק היו בו 3 סורים מתים וסגרו אותו. אבל ללא בעיה אפשר היה להיכנס שנתיים ושלוש שנים אחרי המלחמה ולראות שלד של חייל סורי חצי שוכב על מיטה. זהוא הבונקר שעל הגג שלו כל השנה קיימת רשת הסואה וגולני בתרגילי ראוה למלש"בים שמים עליו "חייל סורי". אשנב בונקר זה מופנה למערב והוא נמצא פחות או יותר לכיוון האנדרטה ומתחתיו עוברת תעלה מצפון לכיוון הדרומי ובהמשכה התפצלות תעלה ימינה ושמאלה כשימינה אתה מגיע לאשנב בונקר שמשקיף למערב. בשיפוץ שעבר האתר לפני 20 שנה סילקו את שאריות השלדים וניקו מסביב ולמעלה.
    מקוה שהועלתי.
    עוקב אחרי האתר הזה כל ימות השנה.
    דיימון שם בדוי

    • אכן, לבונקר הזה הכוונה. והיות וגגו מקורי, הרי שלא עליו סופר בפוסט שלמעלה.

      יש תמונה מהבונקר הזה שצולמה אחרי המלחמה, והוא לא ממש סגור (כמו גם בתמונה שלמעלה מאוגוסט 69')

      עד לפני 20 שנה היו שם שאריות שלדים? (כלומר, רצונך לומר שלא בוצעה ההחזרה עליה סופר למעלה?) שרידי מיטה נמצאים בו גם היום.

      הבונקר הזה כונה בשם "המרפאה", וכמה סיפורים כרוכים בו, ואכ"מ.

      "אשנב בונקר זה מופנה למערב" – – – הפתח הנראה גם בתמונה שבפוסט זה, אינו "אשנב", אלא פתח הבונקר, שהתעלה שלידו כוסתה וכך נחסם רוב הפתח (והיום חסום גם החלק העליון בסורג ברזל). האשנב (פתח קטן) פתוח גם היום והוא בצד הדרומי קרוב לפינה המזרחית.

      "כשימינה אתה מגיע לאשנב בונקר שמשקיף למערב" – – – לא מדוייק. הפנייה ימינה לתוך תעלה (שכיום כולה מקורה) מובילה לצומת T (תעלה מקורה, מצפון לדרום) ובפנייה שם ימינה מגיעים לבונקר (עמדת קת"ק) שבו חלון גדול המשקיף למערב (ישנם במערב שתי עמדות קת"ק, וזו הצפונית שביניהן).

      אגב, השם שבחרת די מתאים לנושא, עיין ישעיהו פרק טו פסוק ט.

  11. פלוגה ד אמנם לא לחמה על התל אבל שאבה מרוח הקרב והשליכה את זה על מלחמת ההתשה במארבי הירדן ועמק בית שאן גם שם נדרשה רוח קרב והקרבה יוצאים מהכלל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s