le grand vainuc [המנצח הגדול]

סקירת גליונות מלחמת ששת הימים של השבועון הצרפתי פארי מאץ' * צילומים מזירות סוריה, מצרים וירדן, וכתבות מהללות על משה דיין ועל צה"ל * כך נראתה ההתלהבות של הצרפתים

עשן מיתמר מעל כפר סורי שבקרבתו הפציץ חיל האוויר בונקר תחמושת [צילום: דניאל קאמי, פארי מאץ']

יוני 1967. בבתי הקפה בפאריז ישבו על קרואסון וקפה, ועוד כמה דברים טובים, ועקבו בעניין רב אחרי הניצחון הישראלי המדהים במלחמת ששת הימים ובהשלכותיו.

צרפת היתה אז בת ברית גדולה של ישראל. בחסותה, בעיקר שלה, יצא צה"ל להרפתקה הגדולה שלו 11 שנים קודם לכן – מבצע סיני. צרפת העניקה חיבוק גדול שכלל מערכות נשק, חלפים, סיוע כספי, תמיכה באו"ם.

ב-3 ביוני 1967, יומיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, התכנסו נספחים צבאיים מרחבי העולם כדי לחזות בביצועי המטוסים הצרפתיים בסלון האווירי בלה בורז'ה. היה שם גם אלוף במיל' מוקה לימון, נציג משלחת משרד הביטחון, שהגיע ביחד עם רעייתו רחל. מוקה התקבל בלבביות רבה כיאה ליחסים בין שתי המדינות.

המטוסים ביצעו יעפים אקרובטיים מלהיבים, אבל את הקבלות האמיתיות סיפקו 48 שעות לאחר מכן: המיראז'ים, המיסטרים, הווטורים, האוראגנים והפוגות של חיל האוויר הישראלי, כולם מתוצרת צרפת, חיסלו תוך שעות אחדות שלושה חילות אוויר של מדינות ערב והתמודדו בלי בעיות מול המיגים הסובייטיים.

מאות עיתונאים מרחבי העולם הגיעו לישראל, כדי לסקר את המלחמה. גם התקשורת הצרפתית שלחה לכאן נציגים במספרים מכובדים. אחד מהם היה הצלם ז'יל קרון, שהגיע למשימת צילומי אופנה ומצא את עצמו הופך לצלם צבאי. שלא כמו רוב עמיתיו שנסמכו על שולחנו של דובר צה"ל, נסעו באוטובוס מאורגן והגיעו לשטח שעות רבות אחרי תום הקרבות, קרון הסתובב באופן עצמאי, לפחות עם עוד עיתונאי אחד, והגיע לשלוש החזיתות בזמן אמת. הוא הביא לשבועון הצרפתי הפופולרי פארי מאץ' [Paris Match] צילומים בלעדיים מרהיבים, אליהם התוודענו בפברואר 2019 [ראו כאן].

לאחר שרכשנו את הגיליון האותנטי של פארי מאץ' מה-10.6.1967, קנינו בהמשך גם את שני הגליונות הבאים – מה-17.6 ומה-24.6, בהם התפרסמו דיווחים נרחבים וצילומי ענק כולל מחזית הסורית.

זוהי סקירה של שלושת גליונות פארי מאץ', שיצאו בעקבות מלחמת ששת הימים. גדולתם היא בעיקר בצילומים המרהיבים. פארי מאץ' לא היה המגזין החשוב בעולם. לפניו היו ה"טיים", "ניוזוויק", "ל'אקספרס", "דר שפיגל" ועוד, אבל הוא היה כלי תקשורת נחשב בליגה של הגדולים.

אחרי גיליון ראשון מגומגם ולא הכי מעודכן מה-10 ביוני 1967 [ראו בהמשך], הוא הביא בשניים הבאים סיקור נרחב ומרשים של המלחמה משני צידי המתרס. אפשר להתרשם מהאהדה הרבה, הגישה החיובית וההערצה שבה ראתה התקשורת הצרפתית את מלחמתה של ישראל, כפי שבאו לביטוי בפארי מאץ'.

נפתח עם הגיליון השלישי שיצא אחרי מלחמת ששת הימים וכלל גם את החזית הסורית.

פארי מאץ' – 24.6.1967

שער גיליון 24.6.1967

בשער – צילום של חיילי צה"ל צוהלים ברחבת הר הבית ובידיהם דגלי ירדן. הגיליון מבטיח צילומים מיוחדים של שליחיו למזרח התיכון – ומקיים.

ארבעת העמודים הראשונים עוסקים בפגישות דיפלומטיות ובדיונים באו"ם. לאחר מכן סדרת תמונות מהחזית המצרית ואז ארבעה עמודים שכתב גנרל אנדרה ביפר, שפיקד על הכוחות הצרפתיים במבצע סיני 1956, תחת הכותרת כך ניצחה ישראל שלושה צבאות בשלוש חזיתות. בכותרת המשנה נכתב כי הגנרל, שליחו המיוחד של העיתון, חושף את הסוד האסטרטגי שמאחורי ניצחון צה"ל.

הגנרל הצרפתי מצולם בכתבה עם הרמטכ"ל יצחק רבין, ואת מאמרו מלוות שלוש מפות של הניצחון.

בהתייחסותו לחזית הסורית, אחרי שפירט את שתי החזיתות הראשונות, הוא כתב – ואנו מביאים את רוח הדברים: הכוחות הישראלים הוכיחו את עליונותם בשלוש החזיתות, הן בשדרות הפיקוד העליונות והן בתחתונות. שלושה ימים סיני, שלשה ימים ירדן, יומיים סוריה. זו היתה מלחמה שיטתית. ההקבלות ברורות – כולם הכירו את ההפתעה, ההחלטיות והמהירות, העליונות האווירית, אי-מרכוז של הפיקוד והיחידות. חיילים מלאי מוטיבציה, שלא פועלים בצורה קרה כנהוג בצבאות אירופאים ואמריקאים, עם לוגיסטיקה פשוטה ביותר שאיפשרה תימרון.

אחרי שניצחה בחזיתות מצרים וירדן, לישראל עוד היה חשבון לסגור עם הסורים, וזאת בגלל הפגזותיהם השיטתיות על הקיבוצים. 35 יישובים נפגעו, הסורים הפציצו גם את טבריה ואף יזמו שתי התקפות קרקעיות שנהדפו בקלות. הישראלים, למרות הפסקת האש המתקרבת, היו נחושים לתקוף במטרה לחסל את המורסה הסורית.

הגנרל הצרפתי נפגש עם רבין, מתוך מאמרו בפארי מאץ'

המשימה היתה קשה היות שהסורים תחת דוקטרינה סובייטית פרסו בקו הגבול שני קווי הגנה מחוזקים במוצבים ונתמכים על-ידי חמש חטיבות רגלים מחופרות ושתי חטיבות שריון. הרמה הסורית חולשת על עמק החולה ובקעת הכינרת, ולכן כדי לכבוש את הרמה היה צורך בכוחות נוספים מחזיתות אחרות.

הפעילות הישראלית החלה ב-9 לחודש, אז היו שתיים-שלוש חטיבות ערוכות מצפון לכינרת. ב-10 לחודש הושגה ההכרעה לאחר שלושה קרבות חי"ר קשים בצפון לכיוון קונייטרה דרך מסעאדה ו-וואסט. מדרום לכינרת הגיעו שתי חטיבות לכיוון בוטמיה. ההכרעה הושגה באותה דרך כמו בחזית המרכזית, במהירות החדירה שהתגלגלה ותפסה את כל עמדות האויב. קונייטרה נכבשה בקלות.

עד ערב ה-10 ביוני הושמדו חמש חטיבות סוריות מחופרות. שתי חטיבות שריון נפגעו מהתקפות אוויריות. הדרך לדמשק במרחק 60 ק"מ היתה פתוחה. הסורים הכינו את התושבים בבירה לקרב סופי, אבל הישראלים עצרו בקונייטרה.

הכוחות הישראלים איבדו יחסית קצת יותר אנשים מבמקומות אחרים – 150 הרוגים ו-600 פצועים, ונתנו כבוד להתנגדות של אויביהם. זה נכון שבקרב האחרון לא היתה הפתעה. הישראלים תקפו חזיתית ולא השתמשו בתמרון האהוב עליהם – תנועת מלקחיים. בסך הכל, צה"ל תיקן את המצב שבו היישובים הישראלים היו חשופים לחלוטין לארטילריה הסורית, והרחיק את קני התותחים.

עד כאן מאמרו של הגנרל [תודה לאורית ברשי שסייעה בתרגום המאמר].

צילומים חדשים מהמערכה הסורית

במרכז סיקור המערכה הסורית עומד צילום מרהיב על פני שני עמודים של חיילי צה"ל שניצבים לפני מוצב אדיר מימדים. הצלם הוא מארק אורבך, משליחי המגזין לאיזור הקרבות מול סוריה. מיקום הצילום מתאים למבנה הגדול שנמצא בכפר בניאס, ולפיכך נראה שהתמונה צולמה ב-10 ביוני 1967 בזמן שלוחמי גדוד 13 עסקו בכיבוש הכפר ללא קרב והתנגדות.

צילום נוסף: עשן מיתמר מעל יישוב סורי [מצד שמאל, ראו גם בצילום הפותח]. בהסבר נכתב שזהו מחסן תחמושת סורי שנפגע ליד כפר באיזור טבריה. העיתון מציין שזהו צילום נדיר מהצד הסורי, היות שהסורים לא איפשרו לעיתונאים מערביים להגיע לחזית וכי השליח שלהם דניאל קאמי צילם אותה לאחר שהתחבר לקבוצת עובדים סורים באיזור הגבול.

במקביל אליו, נכתב בעיתון, שליחו מרק אורבך וכתב נוסף בשם טייב נעו עם הכוחות הישראלים לכיוון דמשק, כשהרדיו הסורי קורא לחיילים להילחם עד המוות.

לא הצלחנו לזהות את הכפר שהופצץ. אם אכן מדובר באיזור הקרוב לכינרת, ייתכן שזה באיזור חמת גדר. אם לא – זה עשוי להיות אחד הכפרים באיזור קונייטרה.

בעמוד הבא צילומי תותחים ישראלים בפעולה וחיילי חי"ר מטהרים כפר ששמו לא צוין.

טיהור בית, ייתכן של גדוד 13 בכפר בניאס [צילום: פארי מאץ']

קצין בדרגת סרן וחייל צה"ל במיפקדה סורית [כנראה בקונייטרה] על רקע תצ"א עם חץ. הכיתוב בעיתון מספר שהחץ מורה על כיוון התקפה לישראל, אבל ייתכן שהקצין הפך את החץ – אל סוריה. לא הצלחנו לזהות את האיזור.

חייל מעיין בהנאה בעיתון סורי. בשער – קריקטורה שמציגה את הצבא הסורי שולח את הציונים אל מותם בים.

עד כאן תמונות מגזרת הלחימה בסוריה. בכתבה שפירסמנו לפני מספר חודשים "תמונות שלא רואים", מופיעים צילומים דרמטיים של ז'יל קרון, ביניהם של מ"פ הטנקים עמי לב-טוב שנפצע קשה ומקבל טיפול, ושל זחל"ם המוות של גדוד 121 שנפגע פגיעה ישירה. תמונות אלה לא התפרסמו בגיליון זה של ה-24 ביוני.

הסבר אפשרי עשוי להיות שצילומים אלה לא הגיעו עדיין למערכת העיתון, מאחר שקרון לא חזר לפריז עם סיום המלחמה. יצוין כי קרון חתום על צילום כתבת שער בפארי מאץ' על משה דיין, שהתפרסמה ב-15 ביולי 1967 [ראו כאן], כך שבסבירות גבוהה הוא נותר בארץ עוד מספר שבועות. ייתכן שתמונותיו מהחזית הסורית התפרסמו באחד העיתונים הבאים של השבועון הצרפתי.

תמונות מחזית מצרים

זהו השבוע השלישי שפארי מאץ' מביא סיקור של החזית המצרית. ניכר שהצרפתים ששים למפלתו של נאצר, שעמו התעמתו באוקטובר 1956 לאחר שהודיע על הלאמת תעלת סואץ. ישראל שימשה אז עבורם כשכירת חרב שתפקידה לפתוח במערכה ולגרום לבנות בריתה, צרפת ואנגליה, להצטרף. הכל על רקע שיקולים כלכליים ואסטרטגיים של האירופים.

Gilles Caron, paris match, 24.6.1967

תמונה מדהימה של חיילים מצריים מגיחים מדיונות החול עם ידיים למעלה. הכותרת בלשון חופשית: הוכרעו על-ידי הצימאון. רוחות רפאים בסיני.

עורכי העיתון לא היססו למרוח את הצילום על פני שני עמודים. הטקסט נדחק לפינה התחתונה תוך מתן כבוד לצילום ששווה אלף מילים. את התמונה צילם מיודענו ז'יל קרון, שהגיע לעזה ומשם שכר מתושב מקומי מכונית פליימות, העמיס עליה 15 ליטר מים ויצא לדרכו המופלאה בחצי האי סיני.

שני עמודים דרמטיים נוספים. חיילים מצריים פצועים מדדים בחולות השורפים, משוועים ללגימת מים. צלם: ז'יל קרון. תמונות של מוות, תבוסה והשפלה לאורך 180 ק"מ. גופות שרועות על החולות. כלב שיחיה עליהן.

שליחי פארי מאץ' במזרח התיכון  

המגזין מציג את אנשיו במזרח התיכון הבוער של יוני 1967. בתל-אביב ובירושלים, בדמשק וברמת עמון, בקהיר, בפורט סעיד ובשארם א-שייך. 12 עיתונאים, צלמים ופרשנים.

זוהי נציגות מכובדת שכיסתה את כל החזיתות מארבע המדינות המתעמתות והעניקה תמונה רחבה של האירועים. עורכי המגזין התהדרו ב"דו"ח משני צידי הקו".

גיליון זה של הפארי מאץ' מה-24 ביוני 1967 הוא למעשה סיכום אירועי שלוש החזיתות, לאחר שלמערכת הגיעו גם התמונות מכיבוש הרמה הסורית.

הצרפתים מדווחים מעקבה

חיל הים עובר במיצרי טיראן, תוקע דגל על אחד האיים ומיישם הלכה למעשה את השלאגר "אנחנו נעבור במיצרי טיראן", אחד הבולטים בשירי תקופת ההמתנה, שניסה לזרוע מעט אופטימיות בחרדה הכללית.

עוד מחזית סיני

גזרת מצרים. חיילים דתיים בתפילת שחרית.

חזית ירדן: מנוסה רבתי

הכותרת מדברת על יציאת ירדן כמו על יציאת מצרים במקרא. אלפי פליטים עם הפנים לצד המזרחי של הנהר. חיילי צה"ל בירושלים העתיקה.

המלך המובס חוסיין בלשכתו. בעיתונות העולמית נכתבו שמועות כי נמלט ללונדון. התמונה כאן מספקת רמזים לאפשרות של הימלטות מהירה במידת הצורך: קלצ'ניקוב שעון על הקיר, כספת בהיכון לפתיחה מהירה.

שפת הגוף משדרת חוסר אונים. המלך הוא עירום.

תמונות של פליטים חוצים את גשרי הירדן ההרוסים. אמא אוחזת בשארית כוחה בבנה התינוק. פניה צועקות ייאוש ומצוקה.

החזית המצרית – נאצר בשוק טוטאלי

הנשיא נאצר מאזין לגנרל עבד אל חכים עמאר, שהיה סגנו ואיש אמונו. עמאר נראה על סף דמעות. הכותרת: לנאצר אין נשק, אבל קהיר רוצה נקמה.

בעקבות התבוסה הדיח נאצר את עמאר, בו ראה בו האשם לתבוסה. עמאר התאבד בספטמבר 1967 לאחר שנעצר על-ידי הצבא המצרי והואשם בניסיון לבצע הפיכה צבאית. נאצר עצמו מת ב-1970 מהתקף לב. ידידיו אמרו שלמעשה הוא מת ב-5 ביוני 1967, שעות אחדות לאחר שחיל האוויר הישראלי הפתיע וצה"ל היכה את הצבא המצרי שוק על ירך.

חיילי צה"ל צופים אל הגדה השנייה של תעלת סואץ. ממול – חיילים ואזרחים מצריים. אף אחד לא יורה על השני. המציאות הזו תשתנה. מלחמת ההתשה מעבר לפינה. צילום ג'ק גרופלו.

יעל דיין כותבת לצרפתים על אבא 

המנצח הגדול של מלחמת ששת הימים, משה דיין, מוקף בחבורת גנרלים בפיקוד דרום: שרון, וייצמן, גביש. לצידו בתו סג"מ יעל דיין, ששירתה ביחידת דובר צה"ל, שגם הצטלמה בפוזה קרבית מהורהרת עם קלצ'ניקוב מצרי, וחתומה על כתבה מיוחדת של ארבעה עמודים שהתפרסמה בפארי מאץ' תחת הכותרת "הייתי האישה היחידה בין הטנקים של סיני". דיין התלוותה לחפ"ק אוגדה 38 בפיקודו של אריק שרון, שהבקיעה את המערך המצרי באום כתף.

דיין התמנה לשר הביטחון שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה. בתשע השנים מאז שסיים את תפקידו כרמטכ"ל ב-1958 הוא לא היה מעורב בהכנות של צה"ל למלחמה הבאה, לא בהצטיידות ולא בתכנון מבצעים. הוא הגיע לצבא שהיה מוכן ומאורגן, ורק נתן את האות. אבל בזכות אישיותו, קסמו וערמומיותו זכה למלוא התהילה על מלחמת ששת הימים ונתפס כמנצח הגדול.

הבת יעל כתבה על המלחמה מבעד לעיני אביה, וסיפרה על דרכו הפוליטית ויחסיו המשפחתיים. באיזה עוד צבא יכול קצין זוטר לכתוב לעיתון זר על המלחמה ועל אבא שלו? ככה זה היה בתקופה שבה אשכול היה ראש הממשלה, אבל משה דיין היה המלך.

הכתבה בשבועון הצרפתי מאת יעל דיין

גיליון פארי מאץ' 17.6.1967

עיתון זה יצא בשבת, שבוע אחרי יומה האחרון של מלחמת ששת הימים. הכותרת: מלחמת בזק. העיתון עבה במיוחד – כ-150 עמודים.

חמשת העמודים הראשונים תחת הכותרת "הניצחון של החיים" הם פירוט של מהלכי המלחמה לצד המהלכים המדיניים. הכתבה מתארת מצב של מעין מלחמת עולם קטנה שבה מעורבים המנהיגים הגדולים והיא נעה בין וושינגטון, ניו יורק, מוסקבה, פאריס, לונדון, בון, ירושלים, קהיר, ביירות, רבת עמון, דמשק.

בהמשך מציגים צלמי השבועון שלל תמונות מרהיבות של ניצחון ענק מול תבוסה משפילה, בעיקר מהחזית המצרית. לא כל התמונות בוצעו על-ידי צלמי ושליחי פארי מאץ', יש תמונות שהפיץ דובר צה"ל. אבל התמונות של העיתונות החופשית לא כוללות צנזורות לסוגיהן והן מביאות תמונת מצב אותנטית ולא מיופייפת.

הכותרת: ארבעת ימי מלחמת התעלה. רק כמה ימים קודם לכן הבטיח נאצר לגרש את כל היהודים מישראל. לא חלף אלא זמן קצר – ומי היה מאמין? חייל ישראלי עם חיוך ענק יושב על גדות התעלה כמו היה תייר. ברקע עולים באש כלים ויעדים מצריים. תמונת ניצחון מצוינת.

הם עשו מערכה של 160 ק"מ כדי להגיח מאחורי הדיונות, לתפוס עמדות על גדות התעלה ואף לרדת למים ולהתרענן.

מיג מצרי ששרד את התקפת חיל האוויר הישראלי, הצליח לייצר התקפת-נגד נדירה [תמונה אמצעית]. מספר חיילים פצועים.

החייל המצרי שנתפס מקבל מים משוביו. הוא אחד מ-100 אלף חיילים מצריים שנשבו בסיני. רובם שוחררו לנפשם כשהם יחפים, או רק תחתונים לגופם.

שבויים מצריים שרועים על החול עם הראש בין הידיים על רקע מתחם שהושמד. עוד מעט יועברו במשאיות למחנה שבויים בעורף.

פרצופים של חיילים מהחזית המצרית. עזה סגורה ומסוגרת, חוששת מהבאות. משמאל למטה: חיילים מצריים שהופתעו בג'יפ מבלי שהצליחו להגיב.

חיילי צה"ל הופכים את נאצר לחוכא ואיטלולא. אם מישהו מהחיילים בכל הצילומים שמתפרסמים כאן מזהה את עצמו, הוא מוזמן ליצור קשר במייל maktesh@gmail.com

הכניעה. מושל עזה הקולונל עבדול מונעים חוסייני מובל על-ידי חיילי צה"ל לחתום על הסכם ללא תנאי.

שלושה עיתונאים נהרגו בששת הימים

שלושה עיתונאים זרים נהרגו במהלך מלחמת ששת הימים. צילום דרמטי זה של AP, שפורסם בפארי מאץ', מציג את התקרית שבה נהרג בן עויזרמן בן 55, כתב במאי יהודי-קנדי, כשהרכב הצה"לי שאליו הצטרף נפגע ממטען במבואות עזה ב-5 ביוני.

עוד נהרגו במלחמה הצלם פול שוצר מ"לייף", שהצטרף באישור שר הביטחון דיין לזחל"ם מגדוד 54, שעלה על מוקש בזמן שהתקדם מנחל עוז לכיוון עזה [גופתו התגלתה רק חמישה ימים לאחר המלחמה על-ידי עיתונאי מ"הלייף" שיצא לחפש אותו], וטד ייטס צלם NBC שנהרג בקרבות ירושלים.

מימין צילום יוצא דופן, כפי שציין העיתון: חייל מצרי שלא צולם מת או שבוי. רק מנסה להימלט. משמאל למעלה הסתערות קלאסית על יעד כשאחד מחפה מאחור.

חולות לוהטים. הצרפתים משוכנעים שבלי נעליים, החיילים המצריים רצו מהר יותר.

אל עריש, שבויים ללא חגורה. חיילי צה"ל מעמיסים חיילים מצריים על המשאית, לא לפני שאלה הורידו את חגורת המכנסיים והניחו בערימה.

עבודה של טייסי חיל האוויר. השמידו 400 מטוסים מצריים תוך שלוש שעות ופיזרו לכל רוח חטיבות שריון וחי"ר בסיני. צילומים: דובר צה"ל

המיראז'. הוכתר למלך של המערכה. עליונות אווירית ללא פשרות. פרי ייצור של הצרפתים.

המערכה על ירושלים

שר הביטחון משה דיין בחזית הירדנית [עם אלוף רחבעם זאבי, עוזר ראש אג"מ]. דיין היה רמטכ"ל מבצע קדש ב-1956, והעיתון הצרפתי מציין שמלחמת ששת הימים היתה קשה יותר בגלל שהתנהלה על פני שלוש חזיתות בו-זמנית. העיתון גם מציין: הצבא והחיילים של המפקד עם העין האחת.

בעוד שצה"ל מכה את המצרים ללא רחם, נפתחה ב-5 ביוני גם החזית הירדנית ונקרתה ההזדמנות לכבוש את ירושלים העתיקה והמקומות הקדושים.

למעלה מימין: חיילי צה"ל נכנסים דרך שער האריות, למטה תוקפים מוצב ירדני בכניסה לעיר העתיקה [צילומים: פארי מאץ']

קרבות מרחוב לרחוב בעיר העתיקה. ויה דולורוסה של ישו. סמטה לא פשוטה גם עבור חיילי צה"ל.

מול הר הזיתים: ירדני הרוג. חיילי הלגיון של המלך חוסיין נפוצו לכל עבר.

התמונה המפורסמת של הצנחנים בכותל שצילם דוד רובינגר. מול הקיר הקדוש המלחמה נשכחת לכמה רגעים.

הפנים של הכיבוש – הצברים, רק בני 20. בכיתוב נאמר שמשה דיין אמר שהבחורים האלה טובים יותר מהלוחמים שהיו 10 שנים קודם לכן במבצע סיני.

קצת מנוחה אחרי קרבות של 72 שעות. כתב הפארי מאץ' קלוד אזולאי עם כוחות צה"ל באיסמעיליה על גדות התעלה.

המוות כפי שנראה ממרומי הזחל"ם. העיתון מציין שהחיילים האלה ניצחו במלחמה, אבל עכשיו צריכה לבוא המלחמה על השלום. זו כבר הפעם השלישית ב-20 השנים האחרונות שבחורים בישראל צריכים לעבור את החוויות האלה. צריך לתת תקווה חדשה לדורות הבאים.

פארי מאץ' – 10.6.1967

פארי מאץ', 10.6.1967

הגיליון הראשון של השבועון הצרפתי יצא ביום האחרון למלחמת ששת הימים. הכותרת – ישראל במלחמה. צילום של טנק צנטוריון בחזית הדרומית בפוזה קרבית-משהו, אבל לא מהמלחמה עצמה.

שליחי העיתון לא הספיקו להעביר צילומים ראשונים מהקרבות בחזית המצרית והירדנית, ולכן נותר השבועון עם מלל בלבד ועם כמה צילומים מתקופת ההמתנה. קצת תמוה: המלחמה פרצה ביום שני בבוקר של אותו שבוע, ולעיתון היו ארבעה ימים שלמים כדי להוציא גיליון עדכני הרבה יותר.

על הפיגור שלו אחרי האירועים ניסו עורכי השבועון לחפות בעמוד הראשון עם צילום של משחתת ודיווח על עשר ספינות מלחמה סובייטיות ועוד כמה משחתות אמריקאיות שמשייטות בים התיכון סמוך לחופי מצרים. כמו רוצים לומר ששום דבר עוד לא גמור. בעמודים הבאים הובאה סקירה של המהלכים הדיפלומטיים עם צילומים של נאצר, אבא אבן, משה דיין ושמעון פרס.

ההמשך מכאן מאכזב: ביום שישי, זמן סגירת העיתון, כבר היה ידוע על הניצחון הישראלי הסוחף מול צבאות מצרים וירדן, ועל המו"מ להפסקת אש, אבל השבועון הצרפתי לא עמד במהירות האירועים וסיפק בגיליון זה סיקור מתקופת ההמתנה.

הילדים מרגישים בודדים. ישראל לא רוצה למות

הצעירים הישראלים שעזבו את הכל ובאו לתת כתף לקראת המלחמה. תלמידי תיכון חופרים תעלות הגנה למקרה של הפצצות. הצעירים הם הנחושים ביותר בישראל. הם קוראים לצאת למלחמה ושואלים מדוע מחכים.

ירושלים עיר הקודש תחת אש ירדנית

חיילי הלגיון הירדני עם תותח נ"ט לכיוון ירושלים של ישראל. העיתון מציין כי מצד ימין של התמונה נראה ברקע המתחם הצרפתי בעיר הקודש – צללית הכנסייה, בית החולים ואכסניית נוטרדאם.

בקהיר מתכוננים למלחמה פנים מול פנים

גם במצרים אוחזים בנשק ומתאמנים לקראת הבאות. הזמרת הפופולרית אום כולתום הקליטה שני שירים חדשים לרגל המצב. תוספת למוראל הלאומי. נאצר מבקר במחנות הצבא וממשיך להשמיע את התגרויותיו בישראל. במצרים אין ספק מי ינצח.

אנחנו רוצים מלחמה, זועקים חיילי קומנדו מצריים שמניפים רובים, כידונים וכרזות של מוות. רצועת עזה היא חבית חומר נפץ שמוכנה להתפוצץ. בארגון לשחרור פלסטין בראשות הגנרל אחמד שוקיירי מדברים רק על דבר אחד: השמדת ישראל.

בארמון הליופוליס בקהיר נאצר מותח את החבל עוד יותר

נאצר במסיבת עיתונאים בקהיר מול 300 עיתונאים ממצרים ומהעולם. לוקח על עצמו תפקיד חדש – להוביל את העולם הערבי למלחמת השמד בישראל. העיתון מציין שזה כבר לא אותו נאצר של ההפיכה במצרים, עם אותן אנרגיות והתלהבות. הקול שלו נסדק ואחרי 20 דקות של נאום הוא נזקק לשתי כוסות מים. הוא גם מעשן סיגריות אמריקניות.

סוף דבר: מי עוד קונה פארי מאץ' מיוני 1967?

דוכן עיתונים ישנים בפריז [לחצו להגדלה]

בקיץ הנוכחי, 2019, ביקרנו בפריז. על גדת נהר הסן, ברובע סנט מישל, די קרוב לקתדרלת נוטרדאם שנשרפה לא מזמן, עומדים דוכנים לממכר פריטים עתיקים. נתקלנו שם בדוכן עיתונים ישנים שהשבועון פארי מאץ' כיכב בו. ראינו על השערים את בריזי'ט בארדו ודה גול ופומפידו וז'קלין קנדי.

ביררנו אצל המוכר אם יש לו עיתון מחודש יוני 1967. הוא בדק בערימת עיתונים וחזר ואמר בטון מאוכזב שלא נשאר. אמרנו לו שזה ממלחמת ששת הימים בישראל. הוא ידע על מה אנחנו מדברים וזרק לאוויר את שמו של משה דיין. אתם מישראל? שאל, ואז נזכר: בעצם היה לי גיליון מהמלחמה שלכם, אבל לפני חודש מישהו קנה אותו. הוא צחק: אני אפילו חושב שהוא היה ערבי… תגידו לי עיתון מאיזה תאריך אתם רוצים ותבואו עוד יומיים.

——————————————————————————————–

8 מחשבות על “le grand vainuc [המנצח הגדול]

  1. לראות את נאצר ולמות מצחוק. הברברן הבטיח להשמיד את ישראל וחיסלו אותם תוך יומיים. הזכיר לי את הברברן התורן מאירן שהשבוע הבטיח שאלו הנשימות האחרונות של ישראל. מחכה לקריקטורות מאירן על היהודים שטובעים והערבים שתמיד מנצחים בדיבורים ובסוף בהנף אצבע גומרים אותם. קול הרעם מקהיר או מטהרן או ביירות הם ךלא ילמדו אף פעם.

    • היה גם ברברן שתום עין שהבטיח: "עדיף שארם א שיח ללא שלום מאשר שלום ללא שארםם א שיח". ברבר כמו ההוא שלמעלה ובאוקטובר 73 החל לקונן על חורבן הבית.

  2. תמונות סנסציוניות, מקריאה ברור מאוד שהצרפתים שמחים לאידם של המצרים ושל הרוסים. בעיקר זה על יוקרתו של איכות הנשק ואין ספק מי ניצח, תרמה לכך גם המיומנות של טייסי וחיילי צה"ל בהפעלת הכלים.

  3. לא קל להיות עיתונאי או צלם במלחמות,הארועים דוחפים אותם קדימה להביא סקופים ולכן הם חשופים לא פחות מהחייל הלוחם לפגיעה. מי שהצליח להגיע ממש לחזית ולחזור בשלום הרויח כמה וכמה תמונות דרמטיות כמו הבחורים שעשו את זה כאן בצורה טובה מאד בכתבה בצרפתית.

  4. בתמונה של אשה עם תינוק בזרעותיה על גשרי הירדן, נראה יותר כמו אחות עם אחיה, נשים מוסלמיות בדרך כלל עם כיסוי ראש ולא עם צמות שמתאימות יותר לילדות, כפי שמצולם בתמונה

  5. התמונה של העשן העולה בסמוך לישוב/אזור חקלאי נראה כמו אזור חמת גדר. זה לא יכול להיות אזור קונייטרה בגלל שהמסלע לא מתאים (בגולן – בזלת, בתמונה – גיר). אם הזיהוי נכון, הרצועה הירוקה מתחת לדרך עפר אופקית בחלק העליון היא כנראה הירמוך, המוסתר בחלקו על ידי העשן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s