"חי"ר מסתובב על שאר ישוב"

דיווח רדיו משאר ישוב, יום אחרי ההתקפה הסורית ב-6.6.1967 * איך השתרבב היישוב שמתחת לתל עזזיאת לשלל הידיעות על תקיפתו, כשרדיו דמשק אף הודיע על כיבושו? * וגם: שיחה עם דן רודולף, מפקד ג'יפי תול"ר, שהוביל מחלקת טנקים לבריכות שאר ישוב במקום לאלו של קיבוץ דן

צילום רחפן מעל מוצב תל עזזיאת לכיוון השדות של שאר ישוב ובריכות הדגים של קיבוץ דן [לחצו להגדלה]

בשעת בוקר מוקדמת ביומה השני של מלחמת ששת הימים הבזיק לכמה רגעים השם "שאר ישוב" בחזית ההתרחשויות בצפון. המושב שנמצא מתחת למוצב הסורי תל עזזיאת ידע עשור של הפגזות על השדות והבתים, אבל הפעם היה דומה שמשהו קריטי יותר מתרחש.

"חי"ר מסתובב על שאר ישוב", היתה ההודעה הדרמטית שהתקבלה ברשת פיקוד צפון ב-6 ביוני 1967 בשעה 07:10. אלה היו הדקות שהסורים פתחו בהסתערות ישירה על האיזור, בחסות הפגזה כבדה שהחלה כשעה וחצי קודם לכן.

"פלוגת טנקים יצאה לעבר שאר ישוב", נאמר בתגובה להודעה, וגם – "ניתן אישור להפעיל את גדוד 51".

שאר ישוב עמד אם כן במוקד העניינים, אבל הדיווחים ממנו לא היו מדויקים. מא"ז היישוב, משה גבעוני (פליקוביץ'), הקדים את זמנו, כמו שאומרים. גבעוני שישב בחדר הפיקוד של היישוב קיבל דיווח ממ"מ התול"רים של גדוד 34, דן רודולף, ומתצפיות בשטח היישוב שדיווחו על חיילים סורים בתנועה מגבעת תל עזזיאת כלפי מטה. על סמך דיווח זה נולד הסיפור ששאר ישוב מותקפת.

רס"ן מוטל בולדו, מפקד חבל דן של ההגנה המרחבית, דרש בשלב זה מגבעוני לצאת מהבונקר שלו ולבדוק אישית מה באמת קורה. דרישה דומה השמיע כלפי המא"ז של דן, ישראל רונן. לאחר מכן התקשר בולדו עם מפקד מוצב גבעת האם [מגדוד 34], שהיה לו קשר עין עם שאר ישוב, ושאל אותו מדוע הוא אינו יורה לכיוון החי"ר הסורי המסתער. התשובה שקיבל: לא יודע על מה אתה מדבר, אין שום חי"ר על שאר ישוב. כעבור דקות חזר גבעוני לבולדו ודיווח כי אין סורים שמסתערים על היישוב.

לימים סיכם בולדו את האפיזודה: "לי כבר היה ברור שאין הסתערות על שאר ישוב, מפני שלו היתה הסתערות שם, המקום היה נכבש כי זה בטווחים קצרים מאוד".

ההתקפה הסורית על קיבוץ דן בבוקר 6.6.67. לא כולל שאר ישוב [מתוך מפה 1965]

כל תשומת הלב הופנתה כעת אל משק דן, שחבריו ניצבו מול כוח חי"ר סורי שכלל שישה טנקים. בתום מאמץ שאותו הובילו הקיבוצניקים בסיוע מרגמות ותול"רים, ושאליהם הצטרפו בהמשך גם טנקים ומטוסים, נהדפה ההתקפה.

ההתקפה נהדפה, אבל שאר ישוב נותר בכותרות, ולמעשה עד לסיום המלחמה הוזכר הוא כמי שההתקפה כוונה אליו. דיווחי קול ישראל והעיתונים למחרת עסקו בהתקפה על שאר ישוב, ובעקבותיהם הלך רדיו דמשק, שהוסיף סיפורים שלא היו ולא נבראו: הצבא הסורי כבש את שאר ישוב.

שאר ישוב מותקפת – מתוך ספר על המערכה הסורית בצפון

בספר "משני עברי הרמה" מתאר הכותב יחזקאל המאירי את מה שהתחולל בשאר ישוב בבוקר ה-6 ביוני 1967:

"מוצב הפיקוד בשאר ישוב מדווח: 'אנו מופגזים קשה והתצפיות שלנו מדווחות על כוח שריון ורגלים המתכוון כנראה לנוע לעבר שדותינו בצפון'.

בשאר ישוב 160 מתיישבים, מהם 90 נשים וילדים היושבים במקלטים. כוחו של היישוב מוגבר במחלקת חי"ר, מחלקת נ"ט ו-20 סטודנטים מתנדבים מהטכניון. מפקד הנקודה הוא משה גבעוני בן 55, ממייסדי קיבוץ דן, איש ביטחון מובהק שמאחריו 35 שנות פעילות בטחונית בגליל, ברכש ובעלייה בלתי ליגלית.

המא"ז של שאר ישוב, גבעוני

לפתע הוא נתקף חרדה, צועק באפרכסת אל התצפיות: 'איפה הכוח הסורי? האם התחיל לזוז? כמה הם?'.

'רואים כמה טנקים, כנראה כמה פלוגות, רואים רק את ראש הטור, היתר מוסתר בבקעה, רואים גם כוח רגלים'.

'האם הם בתזוזה?'.

'הם כנראה עוד מתארגנים, יזוזו בכל רגע'.

גבעוני מבקש ממיפקדת החבל סיוע אווירי. הוא נענה: 'אין כל אפשרות לתת מטוסים ואין לצפות בשעות הקרובות לעזרת מטוסים'.

התצפיות חוזרות ומדווחות: 'כוח הרגלים והטנקים ממשיך להתרכז מצפון-מזרח לשאר ישוב'. ההפגזה נמשכת במלוא העוצמה. ההתקפה צפויה בכל רגע.

גבעוני תולה הרבה מבטחונו בכוח הבלימה של שלושה ג'יפי תול"ר המוצבים בקצה מטעי המשק. הוא מבקש עכשיו ממפקד החבל בולדו מרדכי, הידוע בכינויו מוטל, מקיבוץ דן: 'אם ורמוט ייכנס לסיוע, שייקח בחשבון שבאותה גזרה מצויים התול"רים'. ורמוט הוא כינוי של מחלקת הטנקים הערוכה בגזרה [פלוגה ו'/377].

מוטל משיב נדהם: 'הרי התול"רים כבר אינם שם, הם הוצאו הלילה והועברו למקום אחר'.

גבעוני נשטף זיעה קרה. יגידו מה שיגידו על עוצמת צה"ל, ב-6 ביוני 1967 מפרידים כמה מאות מטרים, כמה גדרות תיל, כמה מקלעונים ואגרופים קמוצים בין אנשי הנקודה (והנשים והילדים!) לבין עוצמתו המתנחשלת של הצבא הסורי. אחד האנשים העומדים ליד גבעוני שואל בלחש: 'אם הסורים יזוזו, תוך כמה זמן הם יגיעו אלינו?'. 'ארבע-חמש דקות', משיב גבעוני בקול חנוק.

במקלט יושבת מינה אדרי ומאמצת אל לבה את בנה יניב בן השנתיים. מינה, רפתנית במושב, עזבה את לימודיה באוניבריסטה בארה"ב לפני כארבע שנים, ועלתה לארץ לביקור קצר. כאן הכירה את גבי, נישאה לו וקשרה עמו את גורלה בשאר ישוב. אתמול קיבלה מינה מברק דחוף משגרירות ארה"ב בישראל: 'תוך שלוש שעות עלייך להתייצב בנמל התעופה בלוד לפינוייך מישראל, יחד עם כל הנתינים האמריקנים. אם לא תופיעי – הרי השגרירות לא תישא בשום אחריות לשלומך'.

מינה רכונה עתה על דרגש עץ במקלט. המברק מונח עדיין בכיסה. מחשבות קודרות נמזגות בהדי הנפץ הנשמעים מבחוץ. מינה מתבקשת פתאום לטלפון שבמקלט. 'יש לנו עוד מטוס העומד להמריא בעוד כמה שעות, האם את מתכוונת לעזוב את ישראל?', מקשה איש הקונסוליה האמריקנית בתל אביב.

'לא, לא, אני נשאר בישראל, בשאר ישוב', צועקת מינה. היא חוזרת אל ספסל העץ וחובקת חזק את יניב".

עד כאן הקטע מהספר.

האזינו לשידור משאר ישוב על רקע צילומים מרחפן

למחרת ה-7 ביוני נשלח לשאר ישוב כתב רדיו מקול ישראל או גלי צה"ל [לא זיהינו], כדי לדווח מ"היישוב שנכבש", ולמעשה להזים את השמועות והדיווחים.

לחצו על התמונה:

תמלול ההקלטה:

"בהגיענו הבוקר בשעה 10 וחצי לשאר ישוב, מצאנו את המושבה היושבת על הגבול רגועה אך דרוכה לאחר שידורי הכזב החוזרים של תחנות השידור הערביות על כיבושה כביכול של שאר ישוב, הנה מצאנו את הכל מתנהל כלל לא כבישוב כבוש. האוכלוסיה לרבות הנשים והילדים נמצאו כבר מחוץ למקלטים. אפילו עבודות חקלאיות דחופות התנהלו באילו חלקות של המושב הפחות חשופות לאש הסורית. לרגע התבוננו ברמה הסורית המזדקרת למראשותינו, כאשר בפסגתה מאיים בינתיים המוצב תל עזזיאת, הרוכב על המושב כמה מאות מטרים מזרחה ממנו.

"למען האמת, קצת נבוכנו, ואולי התפעלנו מהשלווה השוררת כאן. אך היתה זו שלווה מדומה בלבד. פחות מחמש דקות לאחר הגיענו לשאר ישוב, אך פנינו למפקד המושבה משה גבעוני, על התרחשויות יום אתמול, הנה לפתע נשמעה קריאה טלפונית דחופה מהתצפיות שבחוץ. ההודעה מסרה על כוחות חי"ר סוריים המתרכזים שוב ברמת הבניאס הסמוכה, בניסיון מחודש לתקוף או אולי אף לפרוץ לעבר דן ושאר ישוב.

"…בשלווה מפתיעה קיבל צוות הפיקוד את הידיעה על ניסיון התקיפה הסורי, הרביעי עד כה מאז אתמול. נראה כי אנשי שאר ישוב כבר מתורגלים לכגון אלה עוד ממלחמת הקוממיות והעניין הפך למשהו מהשגרה.

"מיד ניתן אות האזעקה המי יודע כמה במספר עד כה. האוכלוסיה נראתה ממהרת בסדר ובשקט מופתי ונבלעה במקלטים. כוחותינו הערוכים בגזרה הועמדו על המצב והוכנסו למצב של ירי מיידי בהיותם ערוכים זה מכבר בכוננות עליונה. אז הובהר בוודאות למפקד המקום, שהכוח הסורי אומנם מנסה כנראה לפרוץ או לתקוף והוא נעמד במחלקת חי"ר. המחלקה הסורית נראתה מתפרסת סביב אחד הטנקים הסורים שנפגע ועלה באש, במישור שלמרגלות הדן בניסיון הפריצה אתמול.

"כוחותינו בגזרה ריכזו מיד את אישם לעבר כוחות החי"ר הסוריות. האש כללה מקלעים ומרגמות, נראה שהאש היתה יעילה ומדויקת והעובדה שכעבור דקות אחדות בלבד נראו הסורים מתקפלים ונמלטים בחזרה אל מעבר לקו הגבול. לעזרתם באו אותה שעה גם המוצבים בתל עזזיאת, המצויים כקילומטר מזרחה לשאר ישוב. הם באו בחיפוי אש שטוחת מסלול לעזרת יחידותיהם שבמישור.

"תוך שניות מועטות, ממש שניות, איני יודע מאיפה, שמענו לפתע שריקותיהם הצורמניות של שני מטוסי חיל האוויר הישראלי שלנו שהגיחו משטח ישראל, איגפו את מוצב תל עזזיאת מכל עבריו, הקיפו את התל פעם ועוד פעם כשאש אנטי אווירית סורית מנסה לשווא להדביקם. בהגיע מטוסינו נמצאו כבר היחידות הסוריות מעבר לקווים, ושוב השתררה דממה בשאר ישוב, דממה כזאת משונה של דריכות ונכונות להדוף שוב כל ניסיון פריצה חדש אשר סופו בוודאי יהיה כסופם של הנסיונות הקודמים".

דן רודולף – האיש שהוביל את מחלקת הטנקים לבריכות של שאר ישוב

דן רודולף, מפקד גונדת נ"ט

כדי להעמיק באירוע פנינו לדן רודולף, דמות מרכזית בסיפור של דן/שאר ישוב ביוני 1967. רודולף, חבר קיבוץ עמיר, היה בששת הימים בן 27, קצין במילואים של גדוד 34 ששימש מפקד גונדת נ"ט – ארבעה ג'יפי תול"ר. בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה, רודולף והכוח שלו היו ממוקמים באיזור גונן ובהמשך בבית הלל.

ביום שני ה-5 ביוני 1967, יומה הראשון של המלחמה, קיבל רודולף פקודה מהמג"ד שמחה אסף להוביל מחלקת טנקים מפלוגה ו' של גדוד 377 לבריכות הדגים של דן. כוח זה אמור היה להגן על האיזור של דן ממזרח. רודולף מספר שהוא הוביל את הטנקים לבריכות ואמר להם – "זה המקום".

כשאנחנו אומרים לרודולף שלמעשה הוא הוביל את הטנקים לבריכות של שאר ישוב, כפי שסיפר לנו בזמנו המג"ד שמחה אסף, ולא לבריכות דן, הוא עונה: "אני מקבל אם שמחה אומר שאלה היו הבריכות של שאר ישוב. אני לא זוכר שהיו בריכות לשאר ישוב, יכול להיות שהיו, אני מעמיר, לא מדן. אני זוכר את הקטע שהובלתי את הטנקים ואמרתי להם – פה תתפסו עמדות. אין לזה משמעות אם אלה היו הבריכות של דן או שאר ישוב".

אנחנו אומרים לו שטנקים בבריכות שאר ישוב ולא בבריכות דן – המשמעות היא שכל השטח שממזרח לדן היה לא מכוסה, ורודולף משיב: "באיזור הזה העמק היה בולט, כך שזה לא ייתכן".

בריכות שאר ישוב 1948. משמאל תל עזזיאת [צילום: הארכיון הציוני, אוסף הרווארד]

עד כאן פרשת הטעות בניווט, כפי שכינה אותה המג"ד שמחה אסף בשיחה עימו בינואר 2015, ושבגללה נותר קיבוץ דן חשוף להתקפת טנקים סורים שגלשו מרמת הבניאס.

רודולף מספר שהיה לו חלק רב בבלימת טנקי האויב. הג'יפים שלו התמקמו ברחוב הראשי של שאר ישוב בין שני בתים – בית-דו ובית נוסף שהמשפחה בו עזבה עד שתסתיים המלחמה. עם תחילת ההפגזה הסורית בבוקר ה-6 ביוני ולאחר מכן ההתקפה החזיתית, נעה מחלקת הנ"ט שלו משאר ישוב לכיוון דן: "אני באתי משאר ישוב עוד לפני תחילת ההתקפה בשעה 6 בבוקר. שמחה [המג"ד] אמר לי לקפוץ לדן, כי צפויה התקפת שריון מתל עזזיאת".

על הכביש בכניסה לדן פגש במא"ז הקיבוץ, ישראל רונן, שאמר לו שהמצב לא נעים. "הוא אמר לי לגשת לבית אוסישקין, לתפוס עמדות ולהתחיל לירות. הגעתי לבית אוסישקין ומיקמתי את הג'יפים משני צידי הקשת שמאחורי הקיר ויצאתי לתצפית. ראיתי את התקפת הטנקים, וכשהיא החלה הוצאתי את התול"רים. הם היו יוצאים, יורים ומתכנסים חזרה מאחורי הקיר. ככה דפקנו את אחד הטנקים. ראיתי סורים קופצים ממנו, החיילים שלי רצו לירות בהם ולא נתתי להם".

יצוין כי בדו"ח שחיבר ישראל רונן מדן, הוא כתב כי מחלקת התול"ר של רודולף הגיעה רק בשלב שבו הטנקים הסורים פתחו בנסיגה.

מסיפורו של רודולף משתמע כאילו חלקם של חברי משק דן בהדיפת ההתקפה הסורית אינו כה גדול, כפי שסיפרו לאחר מכן מעל כל במה ולכל דכפין. רודולף גם מפריך את הטענות כאילו צה"ל הפקיר את משק דן ולא דאג להגנה ראויה: "בעיניי, החברים שם, וגם יוסי לב ארי [מפקד מוצב דן], שמו להם נוצות על הכנפיים שלהם, נוצות לא שלהם. אני לא אומר שהם לא נלחמו, אבל הם לא יכלו לעצור את הטנקים עם מקלעים".

והוא מסכם: "זה לא נכון שהשטח היה בלי כוחות צה"ל. הסתובבו מלא חיילים שלנו בכל מקום. בדן סיפרו אחר כך על שישה טנקים סורים. אני מודה, הייתי בבית אוסישקין ולא ראיתי מעולם שישה טנקים. בשום רגע. אני ראיתי רק ארבעה טנקים שהגיעו מכיוון הרמה. אני יריתי, אחד נסע אחורה ולא חזר יותר ואחר-כך התברר שנפל לבניאס. אחר-כך ירדו שלושה טנקים. החבר'ה של דן היו בתעלות, ואיך אפשר לעצור טנקים עם מקלעים? אני יריתי וירו גם טנקים שלנו, היו בומים מכל הכיוונים. בדן אומרים שהם שרפו את השדות ושבגלל זה הטנקים הסורים נעצרו. אני לא זוכר שום דבר כזה, או שנעשיתי סנילי. מה שהם אומרים זה חנטריש. זו אגדה אורבנית שמסתובבת אצלם בקיבוץ כל השנים. אבל אין לי בעיה עם 'אחיי גיבורי התהילה'. הם רוצים תהילה, שיקחו אותה".

——————————————————————————————————————-

עוד בנושא, ראו – קיבוץ דן נגד הצבא הסורי

6 מחשבות על “"חי"ר מסתובב על שאר ישוב"

  1. שלום רב ותודה על הכתבה המענינת.
    הגעתי למסקנה על מקור הטעות של הצבת הטנקים היתה שהם יצאו מחורשת טל והובילו אותם לכניסה הדרומית של שאר ישוב ומשם נמשכו מהדרך שהיום לוקחת לחורשת נופלי אסון המסוקים והמשיכו צפון מזרח עד לגשר הביילי מעל הבנייאס משם הגיעו לבריכות הישנות של שאר ישוב שהיום אינם וחשבו שהם בבריכות דגים דן ובפרט מי שאיננו מכיר את האיזור קל מאוד לטעות, אם היו לוקחים את הטנקים מהכביש הראשי של צומת חורשת טל לכיוון של דן והיו נכנסים ימינה היו מגיעים בלי בעיה.

    אהבתי

  2. https://www.gvura.org/a343823-%d7%a1%d7%92%d7%9f-%d7%93%d7%9f-%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a3

    "הריני לציין את סגן דן רודולף לשבח על גילוי אומץ לב ודבקות במשימה תחת אש אויב. ביום 23 בדצמבר 1964 בעת תקרית אש עם האויב חילצת תחת אש את רב"ט וייט דב וזאת למרות היותך פצוע. יוסף גבע, אלוף אלוף פיקוד המרכז פברואר 1965".

    אהבתי

    • מי צודק במה?

      ולגבי הפאתוס – להגיע לשאר ישוב ב-6 או ב-7 ביוני זה להגיע לחזית של החזית. בין שאר ישוב לתל עזזיאת הפריד קילומטר אחד בלי גדר כמעט ולא יותר מדי כוחות שלנו. אם הסורים היו מורידים פלוגה לקיבוץ דן ועוד פלוגה לשאר ישוב – היו כובשים את שני המקומות בלי הרבה בעיות. הכתב שהגיע לשאר ישוב למחרת חש על עצמו, בתנאים של אז, שליחות – כאילו גורל היישוב מונח על כתפיו וכל מדינת ישראל מחכה רק לבשורה על הדיפת הסורים וסילוק הסכנה.

      אהבתי

      • מי צודק לגבי ההתקפה על דן? אנשי הקיבוץ שאומרים שנלחמו לבד או איש התול"רים שטוען שהוא הדף אותם?

        לגבי הפאתוס, אתה צודק. לא ציינתי את זה בהכרח לגנאי. זו היתה צורת הדיווח אז, בטח בימים הלחוצים שלפני ששת הימים, ועם זאת קצת משעשע לשמוע את זה באוזניים של היום.

        אהבתי

        • היה שילוב של דברים, כשאנשי דן נשאו בעיקר המאמץ, אבל מלבד המקלע המיושן שלהם (שפעל היטב) וכמה רובים, הם נעזרו בתולרים, במרגמות, כנראה בחיל האוויר שהגיע מתישהו בעיצומה של ההתקפה, ולבסוף בטנקי גדוד 377 מפלוגה ז' שחשו כתגבורת (לא אלה מפלוגה ו' שהתמקמו בטעות בבריכות שאר ישוב) והספיקו לזנב בבורחים. הסורים לא היו מספיק נחושים בהתקפה שלהם. גם העובדה שהטנקים שלהם נפגעו מכל מיני סיבות, כולל הבערה מכוונת של השדות ע"י קליעים נותבים, ונעצרו בפאתי דן המזרחיים, תרמה אף היא לבלימה.

          אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s