לא לפרסום!

מה מסתתר מאחורי מחיקות בתיאורי קרבות, מה לא רוצים שהציבור יידע והאם אחרי יותר מ-50 שנה זה עדיין רלוונטי? * חידות מסקרנות מבניאס, תל עזזיאת, מוצב 8100, אל חמה ועוד

לא לפרסום. אילוסטרציה

הכי מסקרן, הכי מבאס וגם הכי מכעיס זה לראות שורות מחוקות בתחקירים, עדויות ודיווחים של חומרים שאתה עובר עליהם בארכיון צה"ל.

כמעט בכל פעם צצים להם משום-מקום 8-7 איקסים כאלה על משפט אחד או שניים, או איזו שליכטה נדיבה של טיפקס שמסתירה מילים ושורות, שמישהו אי-שם שממונה על כבודו של צה"ל, מחק ביד זריזה מחשש שהן יגרמו מבוכה למישהו, או יסדקו את תדמית "הצבא המוסרי ביותר בעולם", או סתם יפגעו בביטחון המדינה השברירי.

אז מה אם חלפו 50 שנה, ולפי החוק מותר כבר להראות ולחשוף? חומרי מלחמת ששת הימים עברו את שלב ההתיישנות, אבל עדיין לא הכל פתוח. לא כל דבר המימסד מעוניין שתדעו. אנחנו לא מדברים על תיקים אישיים או רפואיים, גם לא על חשיפת מרגל ישראלי שפעל במדינה ערבית עוינת במיוחד. סך הכל אירועים שהתרחשו במהלך קרבות. קרבות משנת תשכ"ז, 1967.

ואם תבקשו במסגרת מדיניות השמיים הפתוחים, אחרי יובל שנים, לדעת מה צופנות המחיקות ותגישו בקשה רשמית, תיאלצו להמתין חודשים ארוכים עד שוועדה כלשהי תתכנס ותחליט. גם אם היא תאשר, זה יעבור ממנה לביטחון שדה ולצנזורה, ואולי אף יישלח לעיונו של גנרל במיל' שמישהו במימסד הצבאי יזכור לו חסד נעורים ויחליט שכדאי לשמוע מה יש לו לומר. בקיצור, אחרי כל הסיבוב המייגע הזה, עוד עלולים להחליט שהשורות העלומות עדיין יישארו כאלו, ולתסכול לא יהיה גבול.

אז ויתרנו כרגע על כל הפרוצדורה המייגעת, והחלטנו להביא כמה דוגמאות שבהן נתקלנו בשנים האחרונות, ואולי לנסות לקצר תהליכים: אם יש אנשים שהיו חלק מאירועים שנמחקו ויוכלו לגלות לנו מה היה שם – יבורכו, בעיקר בשם ההיסטוריה שרוצה לדעת הכל ולפרסם. למען האמת ולמען נדע אנחנו ויידעו גם הדורות הבאים.

צנזורה – אסון בית המכס

סיפור קצת ישן, אבל משקף: אסון בית המכס, 15 ביוני 1967, פיצוץ בונקר תחמושת, 11 חיילי גדוד 13 נהרגו – ואף אחד לא יודע.

האירוע צוין ביומן מבצעים מטכ"לי או פיקוד צפון [צילום עליון] כשמצד שמאל נכתבו המילים המצמררות – "מאופל לצמיתות".

פקידת המבצעים שכתבה למחרת דיווח נוסף, ככל הנראה פירוט נוסף מהאירוע הקשה, טרחה לשווא. יד נעלמה מרחה הרבה צבע לבן ומחקה את הכתוב לגמרי [צילום תחתון]. המשפחות קיבלו הודעה שיקיריהן נהרגו במלחמה עצמה [שהסתיימה חמישה ימים קודם] והחברים שהיו שם וידעו את האמת הצטוו לשתוק.

טוב שהמשפחות לא שתקו, והסיפור שניסו להאפיל לצמיתות נחשף לציבור לפני כעשר שנים. יש עדיין כמה משפחות שכולות וחברים שרוצים לקבל מידע נוסף, אבל המערכת הצבאית משתדלת לשמור לעצמה עוד איזה משהו אחד חסוי או שניים – כמיטב מסורת ההשתקה של מבוכות ופגיעה במוראל הלאומי.

מה מסתתר מאחורי הלבן? מחיקת דיווח מיומן המבצעים של פיקוד צפון ב-17.6.1967

מחיקה – גדוד 17 בשכם

סא"ל משה יוסף, מג"ד 17, סידר שהוא וחייליו יישארו בגזרת ג'נין ב-6 ביוני 1967 וזכה בנתח מהמלחמה בשומרון – הקרב על כיבוש שכם.

"ואז נודע לאנשים שנפצעתי", סיפר לבכירי חטיבת גולני, והמשפט הבא שלו נמחק כאילו לא נאמר.

מחיקה – גדוד 13 בכפר בניאס

איזה סוד צבאי אפל מסתתר מאחורי דבריו של סמג"ד 13, רס"ן אורי כהן, על כיבוש הכפר בניאס? הצילום הוא מפרוטוקול פאנל חטיבתי לסיכום קרבות ששת הימים.

נותר רק לקרוא את המשפט שמופיע אחרי המחיקה שאומר …"ראינו עוד שניים שברחו, כנראה שהיו בתוך הכפר אך לא פתחו באש".

לסיכום: שתי פלוגות נכנסו עם בוקר לכפר הציורי, לאחר מכן קרה משהו מסתורי ואז שני סורים ברחו.

התוכלו לפתור את החידה – איזה אירוע קרה שם שגרם למחיקתו מדפי ההיסטוריה?

מחיקה – גדוד 51 בתל עזזיאת

מחיקה מסקרנת ביותר. משפט קצר של מג"ד 51 סא"ל בני ענבר בפאנל חטיבת גולני ב-1967, שבו תיאר את נפלאות הקרב שעליו פיקד ושהתנהל לפי הספר.

ואז צצה בדבריו חידה במתימטיקה: אם גדוד 51 מצא 30 חיילים סורים בכוכים של תל עזזיאת ומתוכם 16 שבויים [או לפי המקור – "שבועים"] – כמה הרוגים היו לאויב?

התשובה קלה.

השאלה היותר קשה שעשויה להשתמע מדברי ענבר: מה קרה לאלה שנותרו בחיים?

בשלב זה הטילו גורמים מסוימים וטו על המשפט הבא כדי שלא יגיע לידיעת הציבור ולא יופיע בכלל.

אולי מישהו מלוחמי הגדוד דאז יכתוב לנו כאן את המשך הסיפור שמסתתר מאחורי המלבן הריק ושעלול היה להעיב על ההילה.

מחיקה – הנדסה אוגדה 36

ומה יש להסתיר בדברי קצין ההנדסה של אוגדה 36?

מתברר שיש גם יש. עובדה – היה גורם כלשהו שחשב ששתיים שלוש המילים שנאמרו על שני חיילים סורים שנלקחו בשבי הן לגמרי מיותרות.

ככה זה לפעמים כשאיזו אמת כואבת מעיבה על חגיגות הניצחון.

מחיקה – סמח"ט גולני בירידה אל תל פאחר

מעניין מה צופנת הדרך היורדת מדרום לכיוון תל פאחר, שגרמה למישהו מחטיבת גולני/פיקוד צפון/ביטחון שדה/הפיה הטובה להעלים?

סא"ל משה גת ז"ל כבר לא איתנו כדי להסביר ולפרט.

מחיקה – סיכום חטמ"ר 3

שורות אלה נלקחו מסיכום חטמ"ר 3 שחיבר סא"ל אפרים ריינר, שהיה הסמח"ט וגם ההיסטוריון של פיקוד צפון לענייני מלחמת ששת הימים. מתברר שאפילו דברים שכתב גורם מוסמך נמחקו.

אז מי יודע מה קרה אחרי שגדוד 17 של גולני פרץ את גדרות מוצב 8100 ושבר את התנגדות האויב?

* * * *

עד כאן מקבץ קטן של מחיקות מתיאורי מלחמת ששת הימים ברמה הסורית. כדאי להוסיף שהמחיקות הללו פתוחות לציבור וכל אחד יכול לראות אותן בארכיון צה"ל. אבל את המחיקות וההסתרות, השיופים והמריחות, שנעשו על טיוטות או שנסגרו בחדרי חדרים, והעלימו מידעים משמעותיים הרבה יותר, את זה לא נוכל לדעת לעולם.

נעדכן כאן בכל פעם שנגלה מחיקות נוספות, בתקווה שיבוא יום והאיפול מעל חלק מהן יוסר.

19 מחשבות על “לא לפרסום!

  1. לגבי גדוד 17 זה נראה מתאים לזיכרון שלי מכיבוש שכם. היינו בפאתי העיר לאחר ש"כבשנו" את העיר. אנחנו רק "טיהרנו" בתי מגורים בצלע ההר. הבתים היו נטושים ולא נתקלנו בשום התנגדות. הכתה שלי (היינו שייכים לגדוד נח"ל ת"פ של גדוד 17) חזרה לנקודת הכינוס ושם בא אלינו המג"ד משה יוסף כאשר יד אחת שלו היתה במעין מתלה בהיר לאחר שנפצע בקסבה, שם היתה התנגדות. ליחידת גולני היו שם נפגעים ומיד הוטל על העיר העתיקה עוצר.
    המג"ד הגיע אלינו עם כ-12 ערבים צעירים שנתפסו ברחוב. הוא טען שהם חיילים ירדניים שפשטו את מדיהם ולכן דינם הוא כדין מרגלים או משהו כזה ועלינו בהתאם להוציאם להורג.
    הסיפור נראה לנו הזוי לגמרי. אם זה היה נכון, אזלמה שיסתובבו ברחוב? הרי בוודאי היו מסתתרים. הם גם לא היו חמושים, אז בוודאי שלא היתה סיבה להוציא אותם להורג ללא משפט.
    אנחנו, נחלא"ים בני 19 , טוראים מושתנים, סירבנו למלא את הפקודה הבלתי חוקית בעליל ואז יצאו שתי נבלות מהמחלקה שלי וביצעו את הפשע. אחד היה הסמל המחלקתי שלנו ששמו זכור לי והוא בינתיים נפטר. השני היה מצורף לגרעין שלי ששמו לא זכור לי, אבל יש לי תמונה שלו. אף אחד מחברי הגרעין שלי ששאלתי לא זוכר את שמו. הוא היה מעין עוזר הסמל ועסק באספקה וכאשר היה יכול להיות מסוכן למשל בעליה לרמה. הוא השתמט. זכור לי שייבב מלא רחמים עצמיים תוך שהוא מצביע על איזה פצע מוגלתי באצבעו.

    על כל פנים מבחינת הזמן המצויין בדיווחו של המג"ד זה מסתדר עם האירוע שעליו אני מדבר. כלומר זה היה לאחר שנפצע ולפני שהעביר את הפיקוד.
    לכן סביר שכתוב שם משהו בסגנון: "הוראתי להרוג 12 חיילים ירדנים שפשטו את מדיהם והפרו את העוצר" .
    האפשרות שזה מה שבערך נמחק שם היא מאוד סבירה, מכיוון שברור שיש איזה פשע מלחמה משמסתירים שם. אירוע בעל אופי בטחוני סודי פשוט לא היה שם.
    הטבח הזה מציק לי עד היום, מכיוון שזכור לי אחד השבויים הרגיש שמשהו לא טוב עומד לקרות להם. הוא זחל על האדמה ובציפורניו שרט אותה, תוך שהוא משמיע יבבות לא אנושיות. איום ונורא.
    אני מודה ומתוודה שעד היום לא הצלחתי לאתר מישהו אחר שזוכר. כל חברי הגרעין שלי שהיו בשכם, טוענים שהיו בגזרה אחרת. היחיד שאני בטוח שהיה שם, טוען שהוא לא זוכר ושכנראה הדחיק את זה. לעומת זאת הוא ואחרים זוכרים שהשכם בבוקר שבת ה-10.6.1967 כאשר היינו על הרמה, עלו על הטור שלנו שני חיילים סורים. שני השומרים במשמרת האחרונה (אנחנו כולנו ישנו), שניהם חברי גרעין (שמם ידוע לי) תפסו אותם והזעיקו את הסמ"פ או המ"פ (אני צריך לבדוק את הרשימות שלי) והוא ירה בשניהם. אנחנו התעוררנו לקול היריות.
    לדעתי לא סביר שמשה יוסף לא שמע על כך. האם הוא נתן הוראות לטיפול כזה בשבויים?

    Liked by 2 אנשים

      • שרגא תודה ששיתפת. עדות קשה, מטרידה ומקוממת. זכורני שמשה יוסף בראיון איתו לבלוג ב-2014 סיפר כי לא הרגו אצלו שבויים סורים: "אנחנו לא הרגנו שבויים, אני דאגתי בצורה קיצונית שיידעו שמלחמה זה מלחמה, צריך להרוג כשזה מפריע וכשזה משפיע, אבל אם הסורים כבר ביד – אז לא". וגם סיפר כי החרים מחייליו את כל הביזה והעלה את הכל באש.

        אהבתי

        • תודה צביקה ושלמה. זכור לי הראיון עם משה יוסף. יש לי עדויות מוקלטות של חברים על האירוע ברמת הגולן, אבל אין לי בינתיים אישור לפרסם אותן. ישנה עדות של מי שהיה שומר אז, כלומר חווה את הדברים ישירות. אנסה שוב לשכנע אותו.
          כמובן שאינני יכול להוכיח שמשה יוסף ידע על האירוע. אבל קשה לי להאמין שלא ידע על כך. אינני יודע מה ההוראות שנתן לגבי הטיפול בשבויים. וידוע לי מחבר טוב שבחטיבת צנחנים דני מט נתן להם הוראות לגבי טיפול בשבויים. ההוראות היו כנראה לא צמחוניות, אני כבר לא זוכר מהן. החבר מ.פ. שהיה מילואמניק חבר כפר-עזה סיפר שמישהו שאל את מט: ומה עם אמנת ז'נבה?
          לפי הסיפור מט ענה: ז'נבה פינ טיזי…
          אני מניח שהשיחה בינינו היתה ב-1968 לאחר שיצא לאור "שיח לוחמים" וקיבלנו אותו חינם. אנחנו היינו בכפר-עזה במה שנקרא של"ת מאוחר.
          הסיפור בנוגע לביזה לפי זכרוני בעיקרון נכון אבל עם הרצון הטוב ביותר לא היתה למשה יוסף יכולת לשלוט על המצב. לא זכור לי שנעשה חיפוש אצלנו והיה די קל לקחת דברים ולהחביא אותם ואני בטוח שהיו שעשו זאת.
          בשכם לעומת זאת זכור לי מישהו שהיה בכיתה שלי שאינני זוכר את שמו. בבוקר ה-7.6 טיילנו בכביש ראשי בפאתי שכם. בא ממולנו ערבי לא צעיר והחבר שלי הצביע על שעונו של האיש ואמר לו בקול תקיף: ג'יב!
          אני שאגתי עליו: השתגעת?
          החבר היה קומונר, כלומר שליח מטעם הגרעין שלו להדריך בסניף של התנועה בעיר. כלומר היה צריך להיות מוסרי מהממוצע. ואם בארזים נפלה…?

          אהבתי

    • לגבי הלחימה בשומרון של אוגדה 36 ושל גדוד 17 בשכם:

      המלחמה עם ירדן החלה במפתיע בצהרי 5 יוני אחרי שבגזרת פיקוד צפון הירדנים הפגיזו את איזור בסיס חיל אוויר ברמת דוד [והחלו בהפגזת ירושלים ובהשתלטות על ארמון הנציב]. אוגדה 36 הופנתה לאיזור ג'נין משם ירו התותחים הירדנים. לשם כך היא קיבלה את חטיבה 45 ואת חטיבה 37 מינוס גדוד 377 שהושאר להגנת הגבול עם סוריה. למחרת אחה"צ 6 ביוני הופנתה לשומרון גם מרבית חטיבת גולני אבל כשהגיעה לגזרת ג'נין קיבלה פקודה לשוב לגליל העליון והיא חזרה כלעומת שבאה מלבד גדוד 17 שהושאר ת"פ חטיבה 37. מח"ט 37 אמר למשה יוסף שהוא לא צריך אותו, אבל משה יוסף עשה שם תרגיל – הוא העמיד את הגדוד שלו על ציר התנועה מדרום לג'נין לכיוון שכם ובעצם חסם אותו ולא היתה ברירה אלא להמשיך קדימה, וכשחטיבה 37 כבשה את שכם והיתה צריכה טיהור – גדוד 17 קיבל מיד את המשימה.

      הפניית שתי חטיבות משוריינות לג'נין-שכם העמידה את פיקוד צפון עם המכנסיים למטה בכל הקשור ליכולת התקפה על הסורים, אם וכאשר יקבלו פקודה. ההגנה על כל הגזרה היתה בידי כ-50 טנקים של הגש"פ ושל גדוד 377 ועוד כוחות חי"ר וארטילריה, אבל יש לזכור שחיל האוויר הסורי היה מנוטרל כבר משעות אחה"צ של ה-5 ביוני כך שחיל האוויר הישראלי היה למעשה הכוח העיקרי לבלימת התקפה סורית, וכשהוא נדרש לכך לפנות בוקר ה-6 ביוני כשהסורים החלו להתרכז לצליחת הירדן מאיזור בית המכס – הוא הפציץ שם ופיזר אותם.

      אהבתי

      • שלמה, זה מעניין מאוד מה שאתה כותב. אבל אם אתה קורא את הציטוט מהפיקוד העליון שהבאתי, אפשר לראות שכבר ב 0730 דובר על להשאיר בצפון 50 טנקים כלומר קשה לדבר על הפתעה בחזית הירדנית. אפשר לדבר אולי על "הפתעה" ידועה אם לא מתוכננת.
        ברור שכחפ"ש לא היה ידוע לי לאיזו חטיבה היינו מסופחים. או שאולי שכחתי. זכורים לי טנקים שלנו שרופים, אם אינני טועה אמקס, ממערב לשכם. הם הופצצו על ידי מטוסי חיל האוויר שלנו.
        טנקים אמקס היו יחד איתנו כאשר עלינו רגלית לרמה. הם כמובן לא עלו איתנו, אלא נתנו מין ריכוך מגוחך כאשר ירו מלמטה כלפי המוצב שעליו עלינו. אנחנו צחקנו כאשר תרמיל הפגז היה נפלט מאחורי קופסת הסרדינים הזו.
        באו גם שני מטוסי ווטור שהטילו פצצות נפל"ם שלא פגעו במוצב אלא לידו (די רחוק). היה לנו קצת ריכוך על ידי מרגמות 81 מ"מ וכמה120 מ"מ לזכרוני. כאשר הגענו למוצב לא זכורות לי פגיעות בו.
        במבט לאחור, הכל נראה ממש מגוחך והיה לנו יותר מזל מאשר שכל.

        אהבתי

  2. אינני חושב שמשה יוסף סידר שנשאר בגזרת ג'ינין. כאשר פרצה המלחמה היינו בחורשה ליד נבי יושע. לקראת הערב, כאשר נראה שהסורים לא מתכוונים לתקוף ברצינות, העבירו את כל אוגדתו של אלעד פלד ולא רק את גדוד 17 לגדה.
    למעשה אם הסורים היו מחליטים בכל זאת לתקוף ברצינות, המצב בצפון היה בוודאי קשה. אבל ככל הנראה, היה ברור למטכ"ל ולדיין שאין הסורים מתכוונים לעשות זאת. אלעד פלד לא יכול היה או לא רצה להגיד לי מה הסתתר מאחורי ההחלטה הזו. ממש כפי שלא יכול/רצה לומר מה הניע את המטכ"ל להחליט בבוקר התשיעי בכל זאת לעלות על הרמה. פלד סיפר לי שלקראת חצות בין חמישי לשישי אמרו לו לסגור את העסק וללכת לישון. בבוקר העירו ואמרו לו לעלות לרמה. הגענו לשדות הקיבוץ גונן בסביבות 10 בבוקר. פלד טוען שהוא לא יודע מה הביא לשינוי ההחלטה, מה שקשה לי להאמין. אולי בזמן אמת לא ידע וגם בזה אני לא בטוח. יותר מאוחר אבל בוודאי. נראה לי שאיך ששלחו אותנו לעלות לרמה ומעט הסיוע שקיבלנו, כנראה לא חשבו שניתקל שם בהתנגדות משמעותית ואכן כך היה. עלינו בשביל עיזים תלול ואם איזה חייל סורי היה זורק עלינו אבנים, לא היינו מגיעים למעלה. במוצב הנטוש שאותו תפסנו ללא קרב, לא היתה אפילו גוויה אחת. כאשר התקדמנו קצת חטפנו אש קלה ממרגמות קטנות קליבר ואז קיבלנו פקודה לסגת וירדנו מהרמה כדי לעלות רכובי אטובוסים דרך גשר בנות יעקב.

    חזרה אבל לגדה. בלילה בין החמישי לשישי שמענו את קולות הקרב בעמק דותן ונדמה לי שכמה פגזים אפילו נפלו בסביבתנו. אח"כ עלינו על האוטובוסים והגענו לשכם מטובאס וזה היה למעשה כבר אחרי שהקרבות בעצם הסתיימו. אנחנו רק סרקנו חלקים של העיר שהיו כאמור נטושים.

    אהבתי

    • למה העבירו את אוגדת פלד מרמת הגולן לשומרון? זה ברור לדעתי, אצבע הגליל, שהייתה מאויימת על ידי הסורים, אינה אזור בעל חשיבות אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל. ברור, שהיה כואב מאוד אילו הסורים היו מצליחים לתקוף ולכבוש את האזור, אבל לא זה מה שהיה מפיל את המדינה. לעומת זאת, השומרון קרוב מאוד ללב המדינה, לאזורים בעלי חשיבות עליונה אז (וגם כיום) כמו מפרץ חיפה, הנמל, בסיס חיל האוויר ברמת דוד, נמל התעופה לוד (נתב"ג של היום) ומישור החוף המאוד מאוכלס. כשצה"ל מתוח עד הקצה מבחינת כוח – אין ספק שעושים מה שחשוב והכרחי ומוותרים על מה שאולי חשוב אבל לא הכרחי.

      אהבתי

      • לא נראה לי שאתה צודק. ראשית המלחמה הרי פרצה על רקע עימות של שנים עם סוריה. אם זה היה השיקול, אז לא היו מעלים אותנו לצפון. בתקופת ההמתנה גדוד 17 היה בג'וערה והגדה בוודאי יותר קרובה.
        אם הסורים היו כובשים את הצפון, ישראל היתה בבעיה גדולה מאוד. כי למה שהיו עוצרים בעצמם בטבריה למשל?
        יש כאן כמה שאלות עקרוניות:
        1) מדוע הסורים לא תקפו ברצינות? הרי בגלל איום צבאי לכאורה על סוריה, הכניס נאצר את כוחותיו לסיני וכו' וכו'.
        איפה שהסורים כן תקפו בכוחות קרקע כמו בקיבוץ דן, הדפו אותם בעצם חברי הקיבוץ ולא הצבא. כלומר אפשר להגיד שזה היה אקט סימבולי מצד הסורים.
        2) איך ידעו בישראל בביטחון רב עוד בבוקר שה-5 ביוני שאכן הסורים לא עומדים לתקוף ברצינות?
        אם לא היו בטוחים בכך בוודאי לא היו מעבירים את אוגדת פלד. שליטת חיל האויר במרחב האווירי בוודאי לא היתה מספיקה כדי להדוף כוחות רצינים.

        תשובה לדעתי יש בקטעים מפרוטוקולים של הפיקוד העליון:
        5.6.1967
        "בדיון שהתקיים בשעה 0730 אצל הרמטכ"ל, סוכם להשאיר בגזרה הסורית 50 טנקים בלבד ואת כל היתר להפנות לגזרה הירדנית."

        "כאינדיקציה לגישה ששררה ב-מטכ"ל ביחס לסוריה ראוי להביא את דבריו של הרמטכ"ל ב-קד"מ שהתקיים בשעה 1305, בו אמר, כי אם הסורים לא יתערבו לא יבוצעו מחטפים בשטחם.
        ב-1650 היתה פניה סורית להפסקת כל פעילות מלחמתית.
        התשובה שנמסרה היתה, כי אם הם לא יפעלו גם אנחנו לא נפעל."

        איך ידעו כבר לפני 0730 שהסורים לא יתקפו ברצינות?
        אפשרות אחת היא שהסורים העבירו מיד מסר למשל דרך ברה"מ שהם לא יתערבו ברצינות והאמינו להם בפיקוד העליון.
        אפשרות אחרת שלא שוללת את הראשונה והיא שהיה מידע מודעיני שאין בכוונת הסורים להצטרף למלחמה.

        אינני זוכר מתי בדיוק התחלנו לנוע לכיוון הגדה. אני חושב שזה היה מתישהו אחה"צ. זה ניתן לבדיקה.

        אהבתי

    • שלמה שלום רב..
      להלן הערותי למוצג בכתבה :
      1. לעניין כיבוש העיירה בניאס – כוח הסמג"ד אורי כהן ז"ל שכלל את פל' ג' בפיקודו של מונטי (דוד מגן) פל' ד' בפיקודי (בז'ה , יעקב דביר) , פל'
      מסייעת בפיקודו של גדעון המאירי , מח' טנקים בחיפוי . הכניסה לעיירה נעשתה בחיפוי ותוך כדי טיהור באש בית בית , ציפינו להתנגדות מצד הסורים , להפתעתנו התברר שאין כל התנגדות והטיהור נמשך תוך נצירת אש , היה חשש מירי צלפים מן המערות שבמצוק מעל מעיין הבניאס , לאחר שנורו פצצות ררנ"ט ואש רובים , התברר שאין סורים גם שם . פלוגה ד' הגיעה ראשונה למי מעיין הבניאס , לאחר שהגענו לשם חדלנו אש , לשמחתנו לא נמצאו כוחות סורים בעיירה , בגזרת הפלוגה לא נמצא אף סורי אחד . בסיום , נתקבלה הפקודה לעלות לאוטובוסים ולעלות לחבירה עם כוחות הגדוד ( פל' א' ו-ב' בפיקודו של המג"ד אלוש ) שנמצאו באזור זעורה עין פית . יחד נסע הגדוד לקוניטרה , שם נערכו סריקות לאיתור סורים בעיר . בהמשך ניתנה הוראה להעלות כוח מיידים לפסגת החרמון , המחלקה המיוחדת של הפל' המסייעת הועלת להר בסבבים של מסור סופר פרלון ומסוק סיקורסקי . למחרת עלתה פל' ד' רגלית להר כשהיא עמוסה בכלי נשק, תחמושת, חומרי ביצורים , מנות קרב , לצורך התחלת התבצרות ובניית מוצב החרמון .
      פל' ד' פרקה את הציוד בהר , ירדה ועלתה פעם נוספת למחרת כשהיא מצויידת הפעם בציוד רב נוסף שהועמס על גב בהמות משא (סוסים,פרדות וחמורים) שננספו בכפרים הדרוזים הסמוכים.

      2. לעניין הדיווח של הארוע בבית המכס העליון – הדיווח המופיע ביומן המבצעים של אג"מ/מבצעים שגוי מיסודו . האסון ארע בתאריך ה-15/6/67 בין השעות 1330-1415 לערך ולא כפי שמצויין בדו"ח אג"מ-מבצעים .
      להלן פירוט השתלשלות הארועים עד לפיצוץ הבונקר :
      משימת הפלוגה היתה לסרוק ולאסוף כלי נשק ותחמושת ממוצבים סורים בגזרת בית המכס התחתון – בית המכס העליון ומזרחית לו . הפלוגה פוצלה לכוחות משנה שפעלו בגזרה . משימת הפלוגה הסתימה בצהרים , ובהנחיתי התרכזה בסמוך לבית המכס העליון שם החלה להתארגן לארוחת צהרים קלה בניהול הרס"פ והסמ"פ . תוך כדי ארוחה ומנוחה הגיע אלוש המג"ד קרא לי ופקד להוציא כוח נוסף לרוקן בונקר שהיה במרכז המוצב הסורי שממערב לבית המכס העליון . בתחילה הנחה אותי להעמיד לצורך כך את כל הפלוגה , התנגדתי והסברתי שכוח של 10-11 לוחמים יחד איתי יספיק לרוקן את הבונקר. (את שאר הפלוגה תכננתי לשלוח למאהל למנוחה והתארגות בסמוך לקוניטרה) , לשאלתי אם הבונקר נבדק (ע"י כוח כלשהו ) השיב בחיוב . קראתי לסמל ג'מיל אהרון להכין כוח של 10 לוחמים כולל החובש הפלוגתי לביצוע המשימה , הכוח החל להתארגן . כעבור מספר דקות , שוב הגיע המג"ד וביקש לזרז הוצאת הכוח למשימה , הודעתי לו שמיד נצא למשימה , לפני שעזב שאלתי אותו בשנית האם הבונקר נבדק , השיב בחיוב , שאלתי אותו – ע"י מי נבדק , השיב לי שהבונקר נבדק ע"י פל' חה"נ חטמ"ר ראש פינה .
      יצאתי בראש הכוח והתחלנו להכנס לשביל המוביל לבונקר , שביל שחצה שד"מ מגודר שהקיף את המוצב הסורי . תוך כדי הליכה נשמעו צפירות רכב המג"ד שעצר במקום בו מוצבת כיום תחנת אוטובוס , בסמוך וממערב לבית המכס העליון , המג"ד קרא לי וסימן לי להגיע אליו. הנחיתי את הסמל להמשיך לבונקר , אמרתי לו שאראה מה המג"ד רוצה ואחזור מיד אליהם . בהגעתי לרכב המג"ד הכנסתי ראשי לרכב ושאלתי מה רצה , באותו הרגע נשמע פיצוץ אדיר , האדמה רעדה, היתה דממת מוות והחל לרדת מטר של אבני בזלת גדולות (בולדרים) , חלקי אדם וחלקי נשק .
      הסתכלתי למקום הפיצוץ , ראיתי פטריה שחורה ענקית עלתה לשמיים , אלה החיילים שלי , אמרתי למג"ד . בהמשך ריכזתי הפלוגה לביצוע סריקות בנסיון למצוא ניצולים , לשווא כל 11 הלוחמים נהרגו ושרידיהם רוכזו בשמיכה צבאית שנשלחה לביה"ח רמב"ם בסיום הסריקות.
      בהמשך ניתנו הנחיות שלא לדבר על הארוע , חוליות מצ"ח הגיעו לחקור את האסון . לאורך שנים נשמר האסון בפרופיל נמוך , המערכת השתדלה שלא לעסוק בו מסיבות לא ברורות . ניתן לשער מה היו הסיבות , אבל איש לא הסביר או הביא זאת לידיעת המשפחות או הקהל הרחב.
      עד כאן .
      בז'ה .

      אהבתי

  3. בעניין בניאס אני אולי יודע מה הסתירו – אבל לא נוח לי לכתוב זאת כאן. אם זה נכון מה שאני חושב – אין ממש סיבה להסתרה.
    באמת מעניין מה הניע את "המצנזר" למחוק – חשיפת המסמך הרי נעשתה בשנים האחרונות. כנראה שלמשרד הביטחון אין ביצים עד היום לעמוד מול האמת והוא מנחה את אנשיו למחוק כל פרט שנראה לו לא מתאים להבנתו .
    זה עוד כלום לעומת השקרים שהמערכת חורטת על מצבות של לוחמים שנפלו.
    בעניין בית המכס העליון – אני לא מכיר שהודיעו למשפחות שהנופלים נפלו במלחמה! זה לא נכון. לא שאמרו את האמת לכל המשפחות… לחלקן אמרו את האמת.
    על המצבות חרטו "נפל בקרב ברמת הגולן במלחמת ששת הימים" . במשך השנים הבנתי שזה היה נוסח קבוע לחללי מלחמה זו ולא היה זדון. היו שאמרו שעשו זאת "למען המשפחות" (ואין צורך לפרש). עד היום יש משפחות שרוצות שנוסח זה יישאר כמות שהוא.

    אהבתי

  4. עוד משהו באותו עניין: במסמכים רבים ראיתי שמחקו בטוש מספר אישי, ושם משפחה כאשר השם הפרטי נותר גלוי . זה נובע כך הסבירו לי מרצון לשמור על צנעת הפרט. המסמכים הללו פתוחים לציבור כולו ויש הגיון במחיקת נתונים כאלה. אני מניח שכאשר מבקש המסמך הוא בן משפחה או חוקר מוסמך נתונים אלה יחשפו לו. אבל – אני מאוד מסכים אתך שאין להסתיר אירועים שלמים.

    אהבתי

  5. צה"ל מתחקר את עצמו בצורה לקויה, קרבות כושלים לא מתוחקרים כלל ונגנזים בעודם באיבם. חפשו תחקיר צה"ל על קרב החווה הסינית או תחקיר קרב החרמון. אין דברים כאלה. מי שיקרא את תיאורי הקרבות של צה"ל הרשמיים לכל אורך שנות קיומו יגלה צבא שנמצא בתחושת שביעות רצון תמידית מהישגיו כתוצאה מהאמור דלעיל. ביקורת עצמית ראויה לא בלקסיקון. הרמטכ"ל כוכבי הודיע שישנה את תרבות ההסתרה. כדאי לנצל את השעה ולפנות לגורמי צה"ל המוסמכים לבקש להסיר את מעטה החשאיות מעל הדוגמאות שהובאו ובכלל.

    אהבתי

  6. יותר חמור ממחיקות של משפטים זה העלמת של דוחות ותחקירים שעברו מפקדים בכירים שהתגלה ערוותם
    לא מסוגלים לשלוט על כוחות ולא לנהל מלחמות
    איבוד עשתונות מח'טים ומג'דים
    הדוחות האלה באם קיימים היכן שהוא בארכיון צהל זהו האתגר למצוא אותם

    אהבתי

  7. לגבי המסמך הראשון שמתואר שנלקח מ'יומן מבצעים פיקוד צפון', מיד לאחריו מופיע דיווח על טנק שעלה על מוקש ברפיח, עם ציון 'דרום', כך שנראה שמדובר ביומן מבצעים מטכל"י, ולא כזה של פיקוד צפון בלבד

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s