המבנים שבחלק הצפוני

תמונה חדשה משיחזור קרב תל פאחר מציגה את מבני האבן שבחלק הצפוני בגובה העיניים * פוקוס על הקטע שאותו חצה עיקר כוח סולוביץ בדרכו האחרונה

מתוך צילומי שיחזור קרב תל פאחר, תקיפת החלק הצפוני [מקור: ארכיון צה"ל] לחצו להגדלה

תמונות שלא הכרנו מתל פאחר "צצו" לאחרונה, חלק במאגר ארכיון צה"ל ממלחמת ששת הימים. הן מספקות התבוננות מעמיקה יותר לנעשה במהלך הקרב ולמראה אותנטי של המוצב, כפי שהוא היה פחות או יותר בזמן הקרב עליו ביום שישי 9 ביוני 1967.

התמונות לקוחות משיחזור הקרב שהתקיים כחודשיים אחרי המלחמה לצורך סרט שהפיק שירות ההסברה הישראלי דאז. מלבד צלם קולנוע נכח במקום גם צלם סטילס, שסיפק תמונות מהשיחזור, ביניהן של חיילים קופצים מזחל"ם, מסתערים וחוצים גדרות על גב חברם. חלק מהתמונות התפרסמו באלבום שהוציא פיקוד צפון באותה תקופה.

יצוין כי אותו שיחזור מוסרט לא היה אחד לאחד כפי שהיה בקרב, אלא כל מיני פוזות של חיילים לפי בקשת הבמאי, כמו שסיפר לנו יאיר ישי, אחד מלוחמי הקרב הזה [ראו כאן], שנכח בשיחזור ההוא על התל עם אשתו, באוגוסט או בספטמבר 1967.

ואכן, מי שיחפש בשלל עדויות הלוחמים סיטואציה שבה הם רצים, כמו בתמונה כאן, אל מבנה האבן הגדול ותוקפים במקביל גם את המבנה הקטן – לא ימצא.

רשימה זו מתמקדת במבנה האבן הצפוני. עם השנים נצברו מספר תמונות שלו – הזדמנות לקבץ אותן בדומה לפרסום מ-2015 על צומת האמ.איקס, שהציג מספר צילומים של המקום מתחת לתל פאחר. בקרוב נפרסם שתי תמונות נוספות מהשיחזור.

מבנה האבן נמצא בצפונו של חלק המוצב הצפוני, סמוך לשביל המרכזי כיום. מבנה שלם נוסף נמצא כ-50 מטר מצד דרום של השביל, מול המבנה הצפוני, אבל שטחו מוקף בגדר תיל ושלטי מוקשים.

את הצילום המקורי המופיע בפתיחת כתבה זו חילקנו לשניים:

בצד השמאלי של הצילום – חיילים מסתערים על הבית.

החלק הצפוני של התל הוא שייצר את מירב ההתנגדות הסורית להסתערות של גדוד 12. בחלק הדרומי, כ-200 מטר דרומית למבנה הצפוני, התרכזו בהדרגה כוחות של לוחמי גולני שהגיעו בעלייה ברגל מתוואי ההטיה ובהמשך באיגוף הזחל"מים. המבנה הצפוני זכור לרבים כנקודת ציון מרכזית לעיקר האש שריתקה את החלק הדרומי.

חזית הבית פונה לשביל ההליכה המרכזי, כלומר לדרום, כאשר בצילום נראה הקיר המזרחי עם חלון. מכאן יכלו הסורים שהתבצרו במבנה להשקיף על התנועות מכיוון שער הכניסה ודרך הנפט.

המשקוף חרוך כתוצאה משריפה שהיתה במבנה, או כתוצאה מפגיעת פצצה. במהלך הקרב ידוע על לפחות ארבעה ררנ"טים שנורו אל המבנה. שניים נורו מהחלק הדרומי על-ידי יהושע ישי, חייל בכוח הסמ"פים, לאחר פקודה של הסמ"פ שמיל גולן. אחת מהן היתה פצצת זרחן שפגעה במבנה. ישי זוכר סורים שיצאו במרוצה כשהם אחוזים באש ולאחר מכן פסק משם הירי.

הסיכויים שהפגיעה נגרמה מהירי של יהושע ישי אינם גבוהים. בשפת הכדורגל – זו זווית קשה להבקעה. חזית המבנה היא זו שחשופה בעיקר לחלק הדרומי. ישי מאשר זאת ואומר כי הוא כיוון לדלת הכניסה ובה פגע פחות או יותר.

אפשרות נוספת לזהות היורה מגיעה מסיירת גולני. בזמנו העיד צביקה פרגמין מהסיירת, כי לפי פקודת דוד כהן, שהיה מס' 2 בפיקוד על הסיירת תחת רובקה אליעז, הוא ירה ררנ"ט אחד כנראה עם כניסת הכוח לתעלה הצפונית [המובילה אל המבנה]. הפצצה לא פגעה. לדבריו, כהן לקח ממנו את הנשק וירה את הפצצה השנייה. ייתכן כי פצצה זו היא שפגעה בחלון ויצרה את כתם הפיח.

יצוין כי יאיר ישי מכוח סולוביץ, שנכנס עוד קודם לכן אל תוך היעד הצפוני, סיפר לצורך הכנת כתבה זו כי הוא לא שמע ולא ראה ירי של ררנ"ט וכי המבנה לא בער בשום שלב שהוא זוכר. לעומתו, אפי עמדי מאותו כוח זכר שהמבנה בער.

שלט על קיר המבנה החיצוני מבשר למבקרים בתל פאחר מה היה כאן פעם – "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית". יאיר ישי מאשר: "המבנה הזה שימש רק ללינה. היו בו מיטות ברזל, מיטה ליד מיטה, ששרדו המון שנים. כל פעם שהייתי מגיע לביקור בתל, היו יותר ויותר מיטות שהוציאו מחוץ למבנה עד שהן נעלמו כליל". נראה כי סילוקן הסופי קרה לאחר שיפוץ האתר בשנת 2002.

עוד משהו לפרוטוקול: גג המבנה היה מפח שעליו הונחו אבנים כבדות.

החלק השני של הצילום – מצד ימין:

המבנה הקטן יותר נמצא פחות מעשרה מטרים למבנה הגדול, מצד צפון שלו. לא יאיר ישי מכוח סולו ולא צבי פרל מפלוגה ד' של גדוד 12 שהגיעה למקום כמה שעות לאחר סיום הקרב ונותרה בו למחרת כדי "לנקות" את התעלות והבונקרים, זוכרים את המבנה הזה ואת מה שהיה בו. נראה ששימש כמבנה שירותים, או מחסן כלשהו.

בסמוך למבנה הקטן עברה תעלה שתחילתה בכניסה המזרחית למוצב. בהגיעה למבנה היא עוברת מצפון לו ונמשכת לכיוון מערב ודרום בהסתעפויות שונות, ובאופן כללי חובקת את רוב שטחו של המוצב הצפוני.

לתעלה זו נכנס כוח סולוביץ, סמ"פ ב' של גדוד 12, עם חייליו לאחר שהגיע בזחל"ם באיגוף מצפון. עם תחילת התקדמות הכוח הושארו שני חיילים ברתק – נחמיאס ועמדי, שבהמשך ניסו להצטרף לחבריהם. נחמיאס נהרג, עמדי נפצע קשה. כשכוח סולוביץ התקרב למבנים, הושארו לחיפוי גם אייזנברג ויאיר ישי.

סולוביץ המשיך עם ארבעה חיילים – לייבו, כהנא, דוד-זאדה וקרקוקלי. יאיר ישי מסכים שסולוביץ עבר בתעלה שמצפון למבנה הקטן לכיוון מערב. לאחר שחלפו על פני המבנה הגדול נורו החמישה מטווח קצר ונהרגו סמוך למחפורת.

החלק הצפוני של תל פאחר בצילום אוויר אחרי מלחמת ששת הימים. סולוביץ וחייליו נהרגו במחפורת או בסמוך לה, ממערב למבנה

יאיר ישי: "הנושא של מה קרה לסולו עניין אותי, וקרוב לאחר סיום המלחמה התחלתי לחפש איפה זה היה לפי התיאורים ששמעתי, שמצאו אותם הרוגים ממש אחד על השני. מצדו המערבי של מבנה האבן [הגדול] יש חפירה ריבועית עם צלעות שוות, שהיתה כנראה עמדת מרגמה והיו שם כוכים מהצד. לפי מה שהבנתי בזמנו, הם הגיעו ועברו לריבוע הזה, או שהלכו על ידו, ושם נמצאו הרוגים. זה המקום היחיד שנראה לי סביר. התעלה שמצפון-מערב למבנה הזה היתה די רדודה ושם הם הלכו גלויים. התרשמתי שהם קפצו מהתעלה החוצה, ולמה הם יצאו? כי בתחילת התנועה שלנו לתוך החלק הצפוני, סולו ראה כל פעם ראש עם קסדה מציץ, או רובה בתעלה שיורה בנו, ולא מאותו מקום. הוא אמר לי שזה צלף והוא הולך לחסל אותו. זו היתה תפיסה שגויה לחשוב שזה אותו חייל סורי שמציץ כל פעם ממקום אחר. הוא אמר לצבי ולי שנחפה עליו, נע קדימה וחיפש את הצלף הזה והם קפצו לעמדה החפורה הזו למצוא מסתור ושם נורו מהצד. את התיאור הזה שמעתי מהחיילים שמצאו אותם וקיבלתי אותו, כי אין לי משהו אחר. את המקום הזה סימנתי לא מזמן כמקום שעל ידו צריך לשים את הסלע לכוח של סולוביץ" [במסגרת פרויקט סלעי ההסבר].

מבני האבן בחלק הצפוני – צילום מרחפן [לחצו להגדלה]


המבנים הצפוניים כפי שצולמו יום אחרי הקרב עם חיילי פלוגה ד' מגדוד 12 [צילום חלקי ברזולוציה נמוכה, סוכנות צילום גט-אימג'ס]

מבנה האבן מהשביל המרכזי, 2014

צבי פרל שהיה בפלוגה ד' מגדוד 12 מספר על שני המבנים: "המבנה הקטן היה אולי מטבח,  המבנה הגדול היה ריק  ללא חפצים וללא גג. לא ברור אם הגג עף מהדף הפצצות חיל האוויר או מפצצת בזוקה שנורתה אליו, או שהוא עדיין לא נבנה. בבוקר שלמחרת הקרב ישבנו ליד המבנה הגדול וצפינו בירידת הכוחות לבניאס עם שחר, כשבראש טנקי שרמן שירו אש מקלעים תוך כדי תנועה. אחרי כן הקדשנו זמן ניכר למדי לשוטטות בבונקרים לחיפוש שלל. הבונקרים המעניינים היו בחלק המזרחי של המוצב הצפוני, שם היה בונקר הקשר. כל הבונקרים  שימשו גם למגורים. היו מיטות, בגדים וחפצים של חיילים. במבנה הגדול בחלק הצפוני לא היה מה לחפש".

המבנים בחלק הצפוני – צילום ממזרח למערב [צילום: חיים סטרז']

לאותה תעלה היקפית של החלק הצפוני שבה נע כוח סולוביץ, נכנסו בהמשך גם המ"פ רובקה אליעז ולוחמיו מסיירת גולני. קצת לפני המבנה הגדול החליט רובקה מסיבה כלשהי לבצע דילוג שמאלה וקפץ מתעלה זו אל תעלה אחרת, לכיוון מרכז החלק הצפוני, ואחריו גם אנשיו. אם רובקה היה ממשיך לנוע באותה תעלה ראשונה, סיכויים רבים שהיה נתקל בהרוגי כוח סולוביץ.

חיילים בתעלה מול המבנה הגדול. החייל המוביל נמצא במקום שבו התעלה מתעקלת ימינה וצפונה, ולאחר מכן נמשכת מערבה

בתעלה המובילה לאיזור שני המבנים בחלק הצפוני של תל פאחר [צילום מתוך הסרטת שיחזור הקרב, 1967]

צילום מתוך החלון המערבי לכיוון מזרח, אל מה שנותר בתוך מבנה האבן הצפוני

תמונה מפעם: המבנה עם כתמים מפוייחים. בפנים – מה שנראה כגג הפח שקרס [מאלבום המ"מ יורי הירשפלד]

צילום גובה מכיוון צפון

צילום ממערב למזרח: הבית הצפוני וגשרון שעובר מעל תעלה עמוקה שהולכת מצפון לדרום

חזית המבנה בצילום לכיוון צפון. מצד שמאל – תלולית ומתחתיה בונקר עם כוכים. לצידם – תעלה שהולכת מצפון לדרום [לחצו פעמיים להגדלה]

צבי אייזנברג, אחד ששרד מכוח סולוביץ. ברקע המבנה הצפוני. משמאל למבנה: המקום שבו נהרגו חבריו

——————————————————————————————————-

176 מחשבות על “המבנים שבחלק הצפוני

  1. כאמור, למבקרים כיום באתר ונכנסים אליו ממזרח, ה"מקלט" המדובר הינו הפריט הראשון של המוצב שנותר בשלמותו מאז 67' – אך האם ה"מקלט" הזה השתתף בקרב תל-פאחר? כלומר, האם היה בו מישהו מחיילי האוייב, שנהרג או נשבה, או שמא היה ריק?

    בתיאורים על התקדמות הכוח הכובש מערבה, אין איזכור לטיהורו.

    אהבתי

  2. כעת, אחר ההתעכבות על הנעשה בצדו הדרומי של השביל, אפשר לחזור אל תעלת האורך הצפוני, למקום בו היא מתעקלת צפונה ומערבה (עיקול שלגירסת הסגן בו הוא השאר ברתק ביחד עם אייזנברג, אך ראו לעיל שקשה לקבל את גרסתו). זהו האזור שבו המשיך כוח סולו – אברהם סולוביץ' ועמו עוד כמה לוחמים נוספים (שלושה או ארבעה, ראו לעיל) – את ההסתערות מערבה, עד לנפילת כולם מכדורי האוייב.

    ובכן, כדי לנסות ולברר מה היה המסלול של מסתערי כוח סולו, עד המקום בו נורו ונפלו, היה טוב להתחיל דווקא מהמקורות הראשוניים.

    ואחד המקורות הראשוניים הוא הדו"ח שנרשם על פי דברי עדותו הקדומה של צבי אייזנברג, שסיפר על המאורע זמן קצר אחרי המלחמה, בתחקיר שנערך על המוצב בפני המח"ט.

    אז מה הבעיה? – הבעיה שהיא שמהתחקיר שרד לפרסום רק *העתק* של קטע קצר.

    בפוסט שהתפרסם בבלוג ב-11 ביולי 2019 (לפני שנה, פלוס קצת), קראנו את המשפטים הבאים:

    "בסוף שנות ה-80 התבקש ישי להכין חוברת הדרכה על הקרב. הוא נדהם לגלות שבארכיון צה"ל ובמחלקת היסטוריה אין תחקירים, וכמעט לא עדויות שעליהן יוכל להתבסס. עכשיו הוא היה זה שרדף אחרי הקרב – לאן נעלם כל החומר ולמי היה אינטרס?"

    "בסוף שנות ה-80 הוא קיבל פנייה מראש מדור מורשת קרב בקצין חינוך ראשי, אביטל ליבנה, להכין חוברת על הקרב שתשמש את קציני החינוך ביחידות. "הם ידעו שבאתי מענף היסטוריה, אבל לא ידעו שהשתתפתי בקרב תל פאחר. לא רציתי שיידעו, שלא יחשדו שיש לי מניעים. אמרתי לראש מדור מורשת – בשביל לעשות חוברת אני צריך להגיע לעובדות. אז אמר לי – בסדר. עברתי תחקיר בטחוני קשה אצל השב"כ, הגעתי למחלקת היסטוריה, חיפשתי חומרים ולא מצאתי"."

    בהמשך לזה שאלו עורך הבלוג: "למה לא מצאת?" – וקיבל תשובה: "להערכתי השמידו".

    במענה לשאלה "מה כן היה?" – היתה התשובה: "הדוחות של יומן הקשר, וכמעט שום עדויות. היה לי את העדות של צבי אייזנברג, כמה שורות שהוא סיפר שם שהוא היה עם הסגן, ואני רואה שאין לי חומר. בעיקר חיפשתי את העדות שלי, אבל לא מצאתי את זה אף פעם. ההשערה שלי היא שהעלימו את הדברים".

    על העדות שלו סיפר הסגן שניתנה "מספר חודשים אחרי המלחמה", אחרי שרס"ן מיכה אדר, ששימש אז כעוזרו של סא"ל אפרים ריינר (שהתמנה לראש מדור היסטוריה של פיקוד צפון), שמע ממנו במקרה שהוא השתתף בקרב תל-פאחר. "הוא וריינר לא הסתדרו עם מה שיש ולא הבינו מה היה"; "הם הזמינו אותי לפיקוד צפון בנצרת, והייתי אצלם בתחקיר בסביבות חמש שעות. הם שאלו והכל היה מוקלט ומחלקת היסטוריה קיבלו את העדות הזו".

    וכשנשאל לגבי הדברים שלא מצא במחלקת היסטוריה בסוף שנות ה-80: "שאלת אותם איפה העדות שלך?" – השיב: "אני לא שאלתי אותם, חס וחלילה שהם יידעו שהייתי בקרב הזה, כי אם הם יידעו היו חושדים שאני מנסה פה לעשות משהו".

    אהבתי

  3. כדאי לזכור את השאלה "לאן נעלם כל החומר ולמי היה אינטרס?".

    ובכן, בהמשך הפוסט על הסגן סופקה גם תשובה…

    אז אחרי שהסגן נשאל למה הוא לא מצא במחלקת היסטוריה חומר, ותשובתו "להערכתי השמידו", התבקשה השאלה הבאה:

    "למה לא מצאת?"

    והתשובה:

    "להערכתי השמידו".

    (השמידו, בלשון רבים)

    ושוב שאלה מתבקשת:

    "מי השמיד?"

    והתשובה, תחזיקו חזק:

    "לפי דעתי זה יונה".

    לא פחות ולא יותר, לפנינו האשמה חמורה ביותר כנגד מי שהיה מח"ט גולני (ומאוחר יותר שימש בעוד תפקידים בכירים, כמו עוזר ראש אג"ם, אלוף פיקוד מרכז ועוזר הרמטכ"ל): הוא הואשם, ביולי 2019 – 26 שנה אחר אחרי שנפטר – בגניבת חומר השייך לארכיון צה"ל ובהשמדתו.

    אהבתי

  4. ומאחר והשאלה כללה גם המשפט "למי היה אינטרס?" – אז הנה, הסגן סיפק תשובה גם לכך, בסגנון שאלה:

    "אם יונה אפרת, שהוא כבר היה אלוף, רוצה לראות חומר, הוא לא יקפל משהו שיש נגדו, ישים בכיס ויילך?"

    כלומר, זו הנחה פשוטה: אלוף בצה"ל רואה בארכיון צה"ל תחקיר בו מישהו אמר משהו נגדו, מה הוא עושה? שם בכיס והולך… ואח"כ משמיד…

    כל כך פשוטה, עד שהמראיין לא טרח להקשות עליה. אפשר להניח שהיה בסוג של הלם.

    שום קושיה. לא על עצם ההנחה, וגם לא על המילה הראשונה שבה: "אם" (האמנם היה חומר שנכתב בו נגד מח"ט גולני?).

    בהמשך זכה לשמוע מפי הסגן עוד אשמות כנגד מח"ט גולני, אותו השווה לאריק שרון, עליו ששמע שדאג שבארכיון צה"ל לא יישאר כלום מתיעוד קרב שהתנהל בפיקודו. זה הנרטיב של הסגן: "לדעתי, יונה השתלט על הסיפור וקבע את הנרטיב. זה ששנים אחרי המלחמה אנשים לא הכירו את הקרב וסיפרו כל מיני סיפורים, זה יונה אפרת אחראי לזה".

    הסגן לא הסתפק בזה, ובהמשך אף סיפק עוד האשמות מוטעות ומופרכות כנגד יונה אפרת (על חלקן כבר הערתי בשעתו).

    כנראה שבשלב זה המראיין כבר השתחרר מההלם, ומצא לנכון לשאול את הכתובת הנכונה:

    "איפה תחקירים עם ורדי, שמיל, יוסי פרידמן, יונה אפרת, זוהר נוי, שמחוני?"

    אהבתי

  5. כדאי לדעת: בשנים האחרונות השקיע המראיין שעות על גבי שעות בחיפוש חומר בארכיון צה"ל. הצליח (הן בעזרת חריצותו, והן – כך אני מתאר לעצמי – בעזרת המופקדים על שמירת החומר בארכיון) למצוא חומר מענין, לפענחו, להקלידו ולפרסמו. הוא יודע היטב איזה תחקירים רצה למצוא ולא מצא. והנה עתה הוא מראיין אחד שבסוף שנות ה-80 חיפש את אותו חומר בארכיון…

    זהו הרקע העומד מאחורי שאלתו: "איפה תחקירים עם ורדי, שמיל, יוסי פרידמן, יונה אפרת, זוהר נוי, שמחוני?"

    למרות שהוזכרו בה פריטים, הרי שזו שאלה כללית, ועם זאת נבונה, הגם – ואולי דווקא בגלל – שקרוב לוודאי שהמראיין זכר שכמה מן השמות שהזכיר כבר העידו, ודבריהם פורסמו, שאיתם לא נערכו תחקירים…

    אהבתי

  6. וזו התשובה שקיבל מהסגן:

    "היה תחקיר, לא שלם כנראה, ואם תחקרו, אז יונה דאג שזה לא יהיה. הנה, אותי חקרו שעות ולא מצאתי את זה".

    צרור השאלות המתבקש לנוכח האשמה זו, לא נשאל באותו ראיון:

    "היה תחקיר" – מנין לך שהיה תחקיר? מכך שמצאת "כמה שורות" מעדותו של אייזנברג? ("וכמעט שום עדויות": האם ה"כמה שורות" הן ההופכות "שום הודעות" ל"כמעט"?).

    "לא שלם כנראה" – על סמך מה נראה לך כך? אולי כן היה שלם והכל נגנב?..

    "ואם תחקרו" – תחליט, "היה תחקיר", או "אם" היה תחקיר?

    "שזה לא יהיה" – אתה טוען שמח"ט גולני גנב את כל התחקיר? לא רק את מה ש"נגדו"? או שאתה מניח פה שהיה ברור לו שכולם יעידו נגדו…

    תמורתן נשאלה שאלה אחת, אכן חשובה: "במה העדות שלך לא נעימה לאפרת שהוא עשוי לפעול להיעלמה?"

    הבהרה: מדובר במי שנספח לגדוד (כמו נספחים נוספים, שבעצם הצטרפותם לגדוד תפסו למעשה את מקומם של לוחמי הגדוד ומנעו את השתתפותם בקרב), שלא היה קרוב למפקדי הכוח.

    תשובת הסגן:

    "תיארתי את הקרב כמו שאני תיארתי לך. לא אמרתי שיונה לא תפקד, לא אמרתי שרובקה לא נכנס. אמרתי רק מה שהיה, כמו שאני מספר עכשיו. אבל יונה לא טיפש. הוא אומר לעצמו – רגע אחד, מה שהוא מתאר פה זה בעצם שרובקה לא גיבור ואני לא תפקדתי כמו שצריך, וזה לא בסדר, ואני לא טיהרתי בסיום הקרב. אז הוא לוקח את העדות שלי או מארכיון צה"ל, או מאפרים ריינר שהוא מגויס והוא סא"ל, ושורף ומשאיר מה שנשאר".

    כן התגלה שהסגן גם יודע איך בוצעה השמדת החומר ("שורף"), וכן, שהוא אינו פוסל אפשרות שגם סא"ל ריינר היה שותף לפשע, ששיתף פעולה בשתיקה עם אלוף שלקח ממנו חומר ולא החזיר…

    אהבתי

  7. נבחן את הדברים שמספר הסגן על העדות שנתן מספר חודשים אחרי המלחמה.

    תחילה, סתירה מרישא לסיפא. ברישא: "לא אמרתי שיונה לא תפקד". בסיפא: "הוא אומר לעצמו … מה שהוא מתאר פה זה בעצם … אני לא תפקדתי כמו שצריך". החילוק המתבקש: לא אמרתי, רק תיארתי.

    "לא אמרתי שרובקה לא נכנס" – למה לא? מה הסוד פה? ראוב'קה עצמו סיפר שהוא לא נכנס, עד לאחר זמן.

    מדבריו עולה שסיפר כי המח"ט לא טיהר בסיום הקרב. מה הבעיה בכך? האם זה תפקידו של המח"ט, לטהר תעלות בסיום הקרב?

    אהבתי

  8. נבדוק מה סיפר הסגן על המח"ט בראיון של 2019:

    אנחנו שואלים מתי הגיע המח"ט יונה אפרת. יאיר עונה: "להערכתי הוא הגיע לפחות חצי שעה אחרי סיום הקרב. בוא נגיד שעד שפינינו את שני הפצועים זה בטח לקח 20 דקות, וזה היה לפני שהמח"ט הגיע. הוא הגיע ברגל בדרך הצמודה למוצב ואחריו קבוצה גדולה של חיילים. זה עוד היה באור והוא נפגש עם הסמח"ט. זה השלב שאוספים את כל ההרוגים, הפצועים והשבויים הסורים.

    "בשלב מסוים נתקלתי ביונה, הוא הסתכל עליי, לא הבין מי אני. אמרתי לו שאני מאלמגור והצטרפתי, ושאני צריך לחזור. בינתיים ירד החושך … אני התמקמתי באיזה מקום, ואז יונה בא אליי ואמר לי – טנדר של הסיירת יורד לחורשת טל. הצטרפתי אליהם…".

    כ"הכרת תודה" למח"ט שחשב על מישהו בלתי מוכר שנספח לגדוד, בלי ידיעתו, וטרח להודיעו על טנדר העוזב את השטח, נידב הסגן דיאגנוזה עליו: "יונה היה מבולבל, לחוץ, הוא לא תיפקד. ככה לא מתפקד מח"ט בקרב. הוא לא עשה את זה בכוונה, הוא רצה – אבל זה לא יצא".

    אלא שאת הערכת הסגן שמח"ט גולני הגיע לתל-פאחר "לפחות חצי שעה אחרי סיום הקרב", יש לדחות מפני עדותו הקדומה של סא"ל שלום סלע, שניתנה ב-25 בדצמבר 67':

    "גיליתי את הסמח"ט. שאלתי אותו למצב. אמר לי שהוא משתתף בטיהור. כעבור כמה רגעים הגיע המח"ט עם כמה חיילים … המשכנו לחטוף אש מטווח קרוב 200-100 מטר מתוך הצברים. אז בדיוק הגיע סא"ל בני ענבר, מג"ד 51, ויונה פקד עליו להיכנס עם כמה זחל"מים לתוך הצברים ולהבריח את הסורים".

    מדבריו למדנו שמח"ט גולני הגיע לתל-פאחר זמן קצר לפני גדוד 51, וכי בטיהור עסק, עוד קודם לכן, הסמח"ט.

    ביומן הקשר נרשמו הודעות של הסמח"ט למח"ט בקשר לסיום הקרב, כאשר בשעה 18:07: "עדין מטהרים את הקצה הצפוני של היעד", ואח"כ, ב-18:22: "פחר בידינו". קודם לכן, ב18:04, דיווח מג"ד 51 למח"ט: "נמצא מערבית לפחר", והמח"ט משיבו: "עלה על דרך ההטיה בכיוון אלי".

    כמה זמן לקח לזחל"מי גדוד 51 לעלות על תוואי ההטיה ולהגיע לתל-פאחר? – כאמור, לפי עדות סלע המח"ט הגיע למוצב לפני גדוד 51.

    אגב, ביומן הקשר שהתפרסם לראשונה בבלוג ב-2014, נרשמה גם הודעה של מג"ד 51 למח"ט בשעה 18:30 על המצאות "בתל-פאחר" – וכך חזר ונדפס בבלוג גם ב-2018 – אך כבר הערתי (21 בנובמבר 2016 בשעה 17:12) שמדובר בקריאה לא נכונה של הרשום ביומן, והקריאה הנכונה בהודעה זו אינה "בתל-פאחר", כפי שהתפרסם, אלא: "בא-סודה".

    אהבתי

  9. אגב, סתירות מרישא לסיפא נפוצות מאד בסיפורו של הסגן.

    בתחילה הוא אומר על ההיסטוריון אריה יצחקי: "לפי דעתי חלק מהמסמכים של תל פאחר הם אצלו".

    אך בהמשך, כשהוא מדבר על לקיחת חומר מהארכיון, שינה גרסתו: "לפי דעתי זה יונה. אני חשבתי שאולי אריה יצחקי שעבד שם לקח את החומר, אבל הוא לא לקח".

    וכשנשאל "איך אתה יודע שהוא לא לקח?", השיב: "כי הוא לא יודע הרבה על הקרב"…

    חבל שיצחקי אינו נמצא במצב בריאותי טוב – ולא יכול להגיב על הדברים.

    אהבתי

  10. עדיין זוכרים את השאלה שהציג עורך הבלוג בתחילת הראיון עם הסגן: "לאן נעלם כל החומר ולמי היה אינטרס?"

    מענין מאד "למי היה אינטרס"…

    הראיון ההוא ארוך, וקוראיו שלא התעייפו מכל הסיפורים יתכן שהחזיקו ראש כשהגיעו לקראת סופו למשפט המחץ, במענה לשאלה האם טרח ליידע את העובדים בענף היסטוריה (שהציגו בפניו את המסמכים השמורים אצלם) שגם הוא השתתף בקרב:

    "חס וחלילה שהם יידעו שהייתי בקרב הזה, כי אם הם יידעו היו חושדים שאני מנסה פה לעשות משהו".

    (ובדומה לזה סיפר שלא יידע את ראשי מדור מור"ק בקצח"ר, כשביקשוהו להכין חוברת מור"ק: "לא ידעו שהשתתפתי בקרב תל פאחר. לא רציתי שיידעו, שלא יחשדו שיש לי מניעים"…)

    אהבתי

  11. ב-4 במרץ 2014 התפרסמו בבלוג דברים שנשמעו מפי הסגן ששה ימים קודם לכן, ב-26 בפברואר, במענה לשאלה מאיפה הוא מכיר את שמו של אייזנברג:

    "כמה שנים אחר כך קראתי בארכיון צה"ל ואמרתי לכם, עדות אחת היתה של צבי אייזנברג שסיפר שהוא הלך בתעלה עם סגן יאיר ישי, משפט כזה בערך".

    ב-24 בספטמבר 2014 התפרסם בבלוג ש-"באירוע של לוחמי תל פאחר [16] בספטמבר 2014 מסר ישי לאייזנברג חלק מעדותו (ראו צילום)".

    אייזנברג הראה את הצילום לשלמה מן, וזה הנציחו במצלמתו:

    כששאלתי (תגובה מה-30 בספטמבר 2014) האם הנראה בצילום הוא *כל* מה ששרד מהעדות הזו, השיב שלמה: "זה מה שאמר לי אייזנברג וזה מה שקיבל מיאיר ישי. אשאל בהזדמנות את ישי איפה יתר העדות".

    עברו חמש שנים, וביולי אשתקד, בראיון של שלמה איתו, כשנשאל מה מצא בסוף שנות ה-80 בארכיון צה"ל, סיפר הסגן:

    "הדוחות של יומן הקשר, וכמעט שום עדויות. היה לי את העדות של צבי אייזנברג, כמה שורות שהוא סיפר שם שהוא היה עם הסגן".

    הוא גם סיפר שבארכיון צה"ל הוא לא הורשה לצלם מסמכים שהוגשו לו, למרות ש-"היו כבר מכונות צילום גדולות, ואני יושב ומעתיק המון. ואם חבל לי הזמן, אני פשוט יכול לקפל, להכניס לכיס וללכת".

    וכמצוטט לעיל, את סמח"ט גולני האשים הסגן בהשמדת החומר. "יונה לא טיפש … אז הוא לוקח את העדות … ושורף ומשאיר מה שנשאר"; "אם יונה אפרת, שהוא כבר היה אלוף, רוצה לראות חומר, הוא לא יקפל משהו שיש נגדו, ישים בכיס ויילך? זה היה טירוף. וכך זה התנהל".

    כעת נעיף מבט בצילום ההעתק המוקלד. מדובר ב-12 שורות. לפי פונט האותיות ברור שההדפסה הזו נעשתה בשנים האחרונות (מסתבר שבכדי למוסרה לאייזנברג בספטמבר 2014), שהרי אין זה פונט בו נעשה שימוש בסוף שנות ה-80.

    ציטוט קטע העדות המוקלד (אחרי הכותרת "עדות צבי אייזנברג") מתחיל בשלוש נקודות. גם מהתוכן מובן שההתחלה חסרה. קטע העדות המצוטט בדף המוקלד מסתיים באמצע משפט.

    ננסה לתאר לעצמנו איך נראה היה המקור. לפי הפרסומים בבלוג של מסמכים מתחקירים אחרים שצילם שלמה מן בארכיון צה"ל, אין מדובר בדפים קטנים, אלא בדפים בגודל רגיל, מוקלדים במכונת-כתיבה. 12 שורות הנ"ל בוודאי שאינן ממלאות עמוד שלם!

    הכותרת הופיעה במקור שבארכיון צה"ל, כך עולה מהמסופר ב-26 בפברואר 2014, שהרי כך הכיר את סגן את שמו של המעיד.

    ובכן, מה ההגיון לומר שכאשר מח"ט גולני יראה את העדות הזו, הוא ישאיר בה את הכותרת, יקח את ההתחלה (שכעת חסרה ומסומנת בשלוש נקודות), ישאיר בה 11 שורות (פחות או יותר, כתובות במכונת-כתיבה), ואז יקח גם את ההמשך, "ישים בכיס ויילך", ואח"כ "שורף"?

    בנוסף לזה: הרי מדובר בדברים שנרשמו על פי דברי אייזנברג שסיפרם באוזני המח"ט ובנוכחות מאזינים נוספים. מה ההגיון לומר שאייזנברג יאמר אז, בתחילת ובסיום עדותו, דברים שהם "נגד" המח"ט? בלתי הגיוני בעליל!

    זאת בנוסף לכך שספק גדול אם בכלל היה לאייזנברג מידע כלשהו שאפשר להחשיבו כ"נגד" המח"ט.

    אהבתי

  12. מאז 18 יולי 2013, ובעיקר מאז 13 במאי 2014, פורסמו בבלוג מסמכים שמקורם בארכיון צה"ל, וכבר ציינתי לעיל את החריצות בנושא, של שלמה מן, וכנראה גם של המופקדים על שמירת החומר בארכיון, שסייעו בידו.

    ואיזה מסמך היה בוודאות בארכיון צה"ל לפני 30 שנה, אך בשנים האחרונות לא נמצא, וכמסתבר שכבר איננו שם? – אותן "כמה שורות" מעדותו של אייזנברג, שהוגשו בסוף שנות ה-80 לעיונו של הסגן ("ואני יושב ומעתיק המון. ואם חבל לי הזמן, אני פשוט יכול לקפל, להכניס לכיס וללכת").

    לאן נעלם ה"שריד" מהעדות הזו?

    הנגחך את עצמנו ב"הערכה" (צינית) שתסמוך על האשמה חסרת-בסיס כנגד מח"ט גולני המנוח, ונאמר כי בתחילת שנות ה-90, שלוש שנים קודם פטירתו, הוא שינס את מותניו בחזרה לארכיון צה"ל כדי להשמיד את השריד האחרון, שלא רק שאין בו מילה או חצי מילה בגנותו, אלא אפילו הוא אינו מוזכר?

    או שמא הגיע הזמן למסקנה ברורה בנושא?

    האם לא ראוי לעשות הכל על מנת לחשוף את העדות כולה?

    אהבתי

  13. לכשהזכרתי תחקיר שבסוף שנות ה-80' היה בארכיון צה"ל, ואח"כ כבר לא נמצא בו, אזכיר מסמך נוסף של מחלקת היסטוריה, שעל עצם קיומו ועובדת היותו בעבר בארכיון צה"ל אנו יודעים רק מדברי הסגן, לא פעם ולא פעמיים. הנה:

    במרץ 2013 סיפר: "אחרי איזה 50 מטר, הם התחילו כבר לצעוק לנו בחזרה, שמענו את הקריאות מוסא, של הערבים, של הסורים. אנחנו צועקים מוסא וגם עונים לנו מוסא, כי היה להם קל להגיד את זה. אז עברנו לצעוק גדוד 12. כל הזמן צועקים "גדוד 12" ומתקדמים. ועל זה ראובקה, אחר כך בתחקיר שלו, הוא אמר, הוא לא יודע למה אנחנו אמרנו גדוד 12, שהוא אמר לנו זה סוד צבאי, צריך להגיד מוסא. אבל כשאני קראתי את זה בעדות שלו בארכיון צה"ל הוא כבר היה הרוג, אז כבר לא יכולתי להגיד לו למה עברנו לגדוד 12".

    ושוב, אוקטובר 2013: "ראוב'קה אמר לסולו תכנסו פנימה ותתחברו למוסא, אבל כשאתם הולכים תצעקו מוסא. הלכנו על הדרך וצעקנו מוסא, הסורים ענו לנו מוסא, כי זה שם קליט. עברנו לצעוק גדוד 12. בעדות להיסטוריה, קראתי את זה אחרי הרבה שנים, הוא אמר, הוא לא מבין למה פתאום עברנו לגדוד 12, שזה גם סוד צבאי, למה אנחנו צעקנו. אבל הוא כבר אז היה אחרי מלחמת יום הכיפורים שהוא נהרג",

    [הדברים הללו הובאו גם בבלוג, אך בשיבוש: "בתחקיר במחלקת היסטוריה קראתי אחרי שנים ש*החוקר* לא מבין למה צעקנו גדוד 12 כי זה היה סוד צבאי". זהו שיבוש של הרושם, שכן המספר אמר, כנ"ל, שקרא בראיון שראוב'קה אמר על עצמו שאינו מבין וכו']

    וכעבור כמה שנים סיפר שוב (בתאריך לא ידוע, אך קודם 2016): "אז הפסקנו לקרוא [מוסא] וצעקנו גדוד 12. המ"פ של הסיירת, ראוב'קה, כששמע שאנחנו צועקים 12 – הוא נשאר שם, לא הצטרף אלינו – אז הוא אח"כ בעדות שלו, רשמו את הקרב הזה בהיסטוריה הצבאית של צה"ל, ואני קראתי עדות שלו אחרי שנים כשחקרתי את זה, והוא לא הבין, הוא אמר בראיון, אני לא יודע למה הם עברו לגדוד 12, זה הרי זה סוד צבאי, מה פתאום הם צעקו גדוד 12. הוא לא ידע. הייתי איתו בקשר, אבל כשקראתי את זה, זה היה אחרי מלחמת יום הכיפורים והוא נהרג במלחמת יום הכיפורים".

    בבלוג הזה התפרסמו כמה חומרים שבהם דברי ראוב'קה. התפרסם דו"ח הסיכום שכתב אחרי המלחמה, אך בו לא נמצאת הערתו הנ"ל על הסוד הצבאי.

    התפרסם גם רישום מדבריו בפאנל החטיבתי, שנערך שבוע וחצי אחרי המלחמה, וגם שם לא נמצא כנ"ל, אלא:

    "[סולוביץ'] נכנס לתוך התעלה והתחיל לטהר את התעלה ולצעוק כל הזמן '12, 12'. אני אמרתי לו לצעוק מוסא, אבל מישהו [כאן נוספה הערה בבלוג: "כנראה סגן יאיר ישי"] תיקן אותי אחר כך ואמר לו לצעוק '12', כנראה מפני שמוסא זה שם ערבי".

    אך לא נמצא ראיון עם ראוב'קה למחלקת היסטוריה, שבו – לפי סיפורו החוזר של הסגן – גם דבריו ש-"12" הוא סוד צבאי.

    האם נניח מכאן שבסוף שנות ה-80' היה בארכיון צה"ל ראיון עם ראוב'קה, ושגם הראיון הזה נעלם מאז?

    אהבתי

  14. בפוסט הנוכחי קראנו:

    "יאיר ישי מסכים שסולוביץ עבר בתעלה שמצפון למבנה הקטן לכיוון מערב. לאחר שחלפו על פני המבנה הגדול נורו החמישה מטווח קצר ונהרגו סמוך למחפורת".

    מישהו יודע איך שודכה למשפט הראשון המילה "מסכים"? מסכים למי?

    ובמשפט השני: "ונהרגו *סמוך* למחפורת", האם ה"סמוך" בא לומר שלא נהרגו בתוכה אלא רק לידה?

    אהבתי

  15. ועוד בפוסט הנוכחי:

    "מצדו המערבי של מבנה האבן [הגדול] יש חפירה ריבועית עם צלעות שוות, שהיתה כנראה עמדת מרגמה והיו שם כוכים מהצד. לפי מה שהבנתי בזמנו, הם הגיעו ועברו לריבוע הזה, או שהלכו על ידו, ושם נמצאו הרוגים … את המקום הזה סימנתי לא מזמן כמקום שעל ידו צריך לשים את הסלע לכוח של סולוביץ [במסגרת פרויקט סלעי ההסבר]".

    מהנ"ל משתמע שהתוכנית היא, שלצד הנחת "סלע ההסבר" גם *תחפר* "חפירה ריבועית עם צלעות שוות", כי נכון להיום ומאז 67', *אין ולא היתה* באזור חפירה שכזו.

    ועל כך יש להמליץ ביטוי מהשפה המדוברת: וסליחה שאני חופר.

    אהבתי

  16. ברשומה "כל העסק הזה נראה לי תמוה" ,
    ישנו תרשים החלק האחרון של כיבוש המוצב.
    מתוך דיווח שמסרה חטיבה 1 לענף היסטוריה.
    לכאורה מחזק את עדותו של אייזנברג לגבי מקום נפילת כח סולוביץ .

    אהבתי

    • עדיין לא הגעתי לדון ב"עדותו" על הענין הזה (וחילוקי הגרסאות שבה, על מה שראה ומה שלא ראה),

      אך כיוון שאתה כן הגעת לכך, אשאלך לגבי התרשים שהזכרת (שהתפרסם כמה פעמים בבלוג): מה בדיוק ראית בו? הרי אין בו ציון מדויק של המקום, רק כתובת "כאן נהרגו סולוביץ וחבריו" התופסת שטח רחב…

      במקום אחר כבר הערתי על השיבוש בשרטוט הזה לגבי מסלול ההגעה של כוחו סולו, שבשרטוט הזה סומן שנעשה *בתוך* שטח המוצב (דרומית לגדר הצפונית), כאשר הנכון הוא שכוח סולו לא רק שלא נסע בדרך האוגפת את התל וצמודה לגדר מצפון, אלא עשה איגוף גדול מאד, היות ונסע עד נחל פרע, ורק שם עלה לדרך הנפט.

      בהמשך אכתוב על שיבוש נוסף בשרטוט הזה.

      אהבתי

    • המקום שבו לדברי הנ"ל נפל כוח סולו, הוא "מצדו המערבי של מבנה האבן" הגדול, ליד או בתוך "חפירה ריבועית עם צלעות שוות, שהיתה שהיתה כנראה עמדת מרגמה".

      עמדת המרגמה שהיתה (ועודנה) מערבית למבנה הנ"ל, שהיא עמדה *עגולה*, נמצאת צפונית מעט למבנה הנ"ל, ומיקומה [שאינו נראה] בתרשים הנ"ל: מעט שמאלה לאות ו' שבמילה "נהרגו", מחוץ לעיגול הצהוב שסימנתי.

      אך כפי שכבר כתבתי לך לעיל, הכתובת הנ"ל תופסת שטח רחב, ואינה מסמנת במדויק את המקום.

      והרי זה בדומה לכתובת הנוספת על השרטוט הנ"ל: "קרב ה"ידיים" של רובקה", קרב שאנו יודעים בדיוק היכן התרחש, ואינו בשטח הכתובת הנ"ל, אלא בתוך שטח העיגול הצהוב הנ"ל…

      בקיצור, הכתובת הנ"ל אינה בעלת אמירה מדוייקת, ואינה מסייעת באיתור המקום המדוייק. וכי היכן חשבת שכוח סולו נפל? בכניסה למוצב? במוצב הדרומי?

      אהבתי

  17. אין דיוק במילים כאן נהרגו סולוביץ וחבריו
    אבל זה קרוב יותר לעדות יאיר ישי
    ומרחיק את האירוע מדרום החלק הצפוני שם הוצב שלט
    או לכל הפחות ממרכז החלק הצפוני מצדו הדרומי של השביל המרכזי
    שירטוט זה נעשה בזמנו על סמך עדות יאיר ישי
    או אחרים שמצאו את החללים ממערב לבית האבן
    וזו ניתנה תכף אחרי המלחמה שהזיכרון היה טרי

    אהבתי

    • על שלילת האפשרות שהמיקום הוא במקום שבו ב-2003 הוצב שלט ברזל (בדרום המוצב הצפוני) כבר כתבתי לעיל. שם גם כתבתי מה מקורו. זהו בוודאי מיקום מוטעה.

      אהבתי

    • "שירטוט זה נעשה בזמנו על סמך עדות יאיר ישי" – – – זו סתם אמירה שאין לה בסיס. הוא הרי לא ראה את נפילתם, ואת גופותיהם היו אחרים שראו.

      אהבתי

  18. לשמואל'ק ,

    אתה כותב על "קרב ה"ידיים" של רובקה",
    שזהו קרב שאנו יודעים בדיוק היכן התרחש.
    אני חייב לציין שאני מופתע מדבריך אלו.
    מקריאת רשומות שונות כאן באתר הבנתי שזה לא ברור היכן בדיוק זה התרחש,
    אלא רק בערך.
    אדרבה נמתין להבהרותיך לגבי מיקומים גם לגבי כח סולו וגם לגבי רובקה.

    אהבתי

  19. " יאיר ישי מסכים שסולוביץ עבר בתעלה שמצפון למבנה הקטן לכיוון מערב. לאחר שחלפו על פני המבנה הגדול נורו החמישה מטווח קצר ונהרגו סמוך למחפורת."

    האם התעלה שמצפון למבנה הקטן לכיוון מערב עדיין קיימת ?
    היכן , על פי ההשערה, היה החייל הסורי שירה בהם ?

    אהבתי

  20. המיקום של החייל הסורי צריך להיות כזה שהיתה לו האפשרות
    לפגוע בחיילי כח סולוביץ ז"ל ,
    בלי להחשף מיידית ,
    אולי הוא היה על גג המבנה הסמוך ?!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s