המבנים שבחלק הצפוני

תמונה חדשה משיחזור קרב תל פאחר מציגה את מבני האבן שבחלק הצפוני בגובה העיניים * פוקוס על הקטע שאותו חצה עיקר כוח סולוביץ בדרכו האחרונה

מתוך צילומי שיחזור קרב תל פאחר, תקיפת החלק הצפוני [מקור: ארכיון צה"ל] לחצו להגדלה

תמונות שלא הכרנו מתל פאחר "צצו" לאחרונה, חלק במאגר ארכיון צה"ל ממלחמת ששת הימים. הן מספקות התבוננות מעמיקה יותר לנעשה במהלך הקרב ולמראה אותנטי של המוצב, כפי שהוא היה פחות או יותר בזמן הקרב עליו ביום שישי 9 ביוני 1967.

התמונות לקוחות משיחזור הקרב שהתקיים כחודשיים אחרי המלחמה לצורך סרט שהפיק שירות ההסברה הישראלי דאז. מלבד צלם קולנוע נכח במקום גם צלם סטילס, שסיפק תמונות מהשיחזור, ביניהן של חיילים קופצים מזחל"ם, מסתערים וחוצים גדרות על גב חברם. חלק מהתמונות התפרסמו באלבום שהוציא פיקוד צפון באותה תקופה.

יצוין כי אותו שיחזור מוסרט לא היה אחד לאחד כפי שהיה בקרב, אלא כל מיני פוזות של חיילים לפי בקשת הבמאי, כמו שסיפר לנו יאיר ישי, אחד מלוחמי הקרב הזה [ראו כאן], שנכח בשיחזור ההוא על התל עם אשתו, באוגוסט או בספטמבר 1967.

ואכן, מי שיחפש בשלל עדויות הלוחמים סיטואציה שבה הם רצים, כמו בתמונה כאן, אל מבנה האבן הגדול ותוקפים במקביל גם את המבנה הקטן – לא ימצא.

רשימה זו מתמקדת במבנה האבן הצפוני. עם השנים נצברו מספר תמונות שלו – הזדמנות לקבץ אותן בדומה לפרסום מ-2015 על צומת האמ.איקס, שהציג מספר צילומים של המקום מתחת לתל פאחר. בקרוב נפרסם שתי תמונות נוספות מהשיחזור.

מבנה האבן נמצא בצפונו של חלק המוצב הצפוני, סמוך לשביל המרכזי כיום. מבנה שלם נוסף נמצא כ-50 מטר מצד דרום של השביל, מול המבנה הצפוני, אבל שטחו מוקף בגדר תיל ושלטי מוקשים.

את הצילום המקורי המופיע בפתיחת כתבה זו חילקנו לשניים:

בצד השמאלי של הצילום – חיילים מסתערים על הבית.

החלק הצפוני של התל הוא שייצר את מירב ההתנגדות הסורית להסתערות של גדוד 12. בחלק הדרומי, כ-200 מטר דרומית למבנה הצפוני, התרכזו בהדרגה כוחות של לוחמי גולני שהגיעו בעלייה ברגל מתוואי ההטיה ובהמשך באיגוף הזחל"מים. המבנה הצפוני זכור לרבים כנקודת ציון מרכזית לעיקר האש שריתקה את החלק הדרומי.

חזית הבית פונה לשביל ההליכה המרכזי, כלומר לדרום, כאשר בצילום נראה הקיר המזרחי עם חלון. מכאן יכלו הסורים שהתבצרו במבנה להשקיף על התנועות מכיוון שער הכניסה ודרך הנפט.

המשקוף חרוך כתוצאה משריפה שהיתה במבנה, או כתוצאה מפגיעת פצצה. במהלך הקרב ידוע על לפחות ארבעה ררנ"טים שנורו אל המבנה. שניים נורו מהחלק הדרומי על-ידי יהושע ישי, חייל בכוח הסמ"פים, לאחר פקודה של הסמ"פ שמיל גולן. אחת מהן היתה פצצת זרחן שפגעה במבנה. ישי זוכר סורים שיצאו במרוצה כשהם אחוזים באש ולאחר מכן פסק משם הירי.

הסיכויים שהפגיעה נגרמה מהירי של יהושע ישי אינם גבוהים. בשפת הכדורגל – זו זווית קשה להבקעה. חזית המבנה היא זו שחשופה בעיקר לחלק הדרומי. ישי מאשר זאת ואומר כי הוא כיוון לדלת הכניסה ובה פגע פחות או יותר.

אפשרות נוספת לזהות היורה מגיעה מסיירת גולני. בזמנו העיד צביקה פרגמין מהסיירת, כי לפי פקודת דוד כהן, שהיה מס' 2 בפיקוד על הסיירת תחת רובקה אליעז, הוא ירה ררנ"ט אחד כנראה עם כניסת הכוח לתעלה הצפונית [המובילה אל המבנה]. הפצצה לא פגעה. לדבריו, כהן לקח ממנו את הנשק וירה את הפצצה השנייה. ייתכן כי פצצה זו היא שפגעה בחלון ויצרה את כתם הפיח.

יצוין כי יאיר ישי מכוח סולוביץ, שנכנס עוד קודם לכן אל תוך היעד הצפוני, סיפר לצורך הכנת כתבה זו כי הוא לא שמע ולא ראה ירי של ררנ"ט וכי המבנה לא בער בשום שלב שהוא זוכר. לעומתו, אפי עמדי מאותו כוח זכר שהמבנה בער.

שלט על קיר המבנה החיצוני מבשר למבקרים בתל פאחר מה היה כאן פעם – "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית". יאיר ישי מאשר: "המבנה הזה שימש רק ללינה. היו בו מיטות ברזל, מיטה ליד מיטה, ששרדו המון שנים. כל פעם שהייתי מגיע לביקור בתל, היו יותר ויותר מיטות שהוציאו מחוץ למבנה עד שהן נעלמו כליל". נראה כי סילוקן הסופי קרה לאחר שיפוץ האתר בשנת 2002.

עוד משהו לפרוטוקול: גג המבנה היה מפח שעליו הונחו אבנים כבדות.

החלק השני של הצילום – מצד ימין:

המבנה הקטן יותר נמצא פחות מעשרה מטרים למבנה הגדול, מצד צפון שלו. לא יאיר ישי מכוח סולו ולא צבי פרל מפלוגה ד' של גדוד 12 שהגיעה למקום כמה שעות לאחר סיום הקרב ונותרה בו למחרת כדי "לנקות" את התעלות והבונקרים, זוכרים את המבנה הזה ואת מה שהיה בו. נראה ששימש כמבנה שירותים, או מחסן כלשהו.

בסמוך למבנה הקטן עברה תעלה שתחילתה בכניסה המזרחית למוצב. בהגיעה למבנה היא עוברת מצפון לו ונמשכת לכיוון מערב ודרום בהסתעפויות שונות, ובאופן כללי חובקת את רוב שטחו של המוצב הצפוני.

לתעלה זו נכנס כוח סולוביץ, סמ"פ ב' של גדוד 12, עם חייליו לאחר שהגיע בזחל"ם באיגוף מצפון. עם תחילת התקדמות הכוח הושארו שני חיילים ברתק – נחמיאס ועמדי, שבהמשך ניסו להצטרף לחבריהם. נחמיאס נהרג, עמדי נפצע קשה. כשכוח סולוביץ התקרב למבנים, הושארו לחיפוי גם אייזנברג ויאיר ישי.

סולוביץ המשיך עם ארבעה חיילים – לייבו, כהנא, דוד-זאדה וקרקוקלי. יאיר ישי מסכים שסולוביץ עבר בתעלה שמצפון למבנה הקטן לכיוון מערב. לאחר שחלפו על פני המבנה הגדול נורו החמישה מטווח קצר ונהרגו סמוך למחפורת.

החלק הצפוני של תל פאחר בצילום אוויר אחרי מלחמת ששת הימים. סולוביץ וחייליו נהרגו במחפורת או בסמוך לה, ממערב למבנה

יאיר ישי: "הנושא של מה קרה לסולו עניין אותי, וקרוב לאחר סיום המלחמה התחלתי לחפש איפה זה היה לפי התיאורים ששמעתי, שמצאו אותם הרוגים ממש אחד על השני. מצדו המערבי של מבנה האבן [הגדול] יש חפירה ריבועית עם צלעות שוות, שהיתה כנראה עמדת מרגמה והיו שם כוכים מהצד. לפי מה שהבנתי בזמנו, הם הגיעו ועברו לריבוע הזה, או שהלכו על ידו, ושם נמצאו הרוגים. זה המקום היחיד שנראה לי סביר. התעלה שמצפון-מערב למבנה הזה היתה די רדודה ושם הם הלכו גלויים. התרשמתי שהם קפצו מהתעלה החוצה, ולמה הם יצאו? כי בתחילת התנועה שלנו לתוך החלק הצפוני, סולו ראה כל פעם ראש עם קסדה מציץ, או רובה בתעלה שיורה בנו, ולא מאותו מקום. הוא אמר לי שזה צלף והוא הולך לחסל אותו. זו היתה תפיסה שגויה לחשוב שזה אותו חייל סורי שמציץ כל פעם ממקום אחר. הוא אמר לצבי ולי שנחפה עליו, נע קדימה וחיפש את הצלף הזה והם קפצו לעמדה החפורה הזו למצוא מסתור ושם נורו מהצד. את התיאור הזה שמעתי מהחיילים שמצאו אותם וקיבלתי אותו, כי אין לי משהו אחר. את המקום הזה סימנתי לא מזמן כמקום שעל ידו צריך לשים את הסלע לכוח של סולוביץ" [במסגרת פרויקט סלעי ההסבר].

מבני האבן בחלק הצפוני – צילום מרחפן [לחצו להגדלה]


המבנים הצפוניים כפי שצולמו יום אחרי הקרב עם חיילי פלוגה ד' מגדוד 12 [צילום חלקי ברזולוציה נמוכה, סוכנות צילום גט-אימג'ס]

מבנה האבן מהשביל המרכזי, 2014

צבי פרל שהיה בפלוגה ד' מגדוד 12 מספר על שני המבנים: "המבנה הקטן היה אולי מטבח,  המבנה הגדול היה ריק  ללא חפצים וללא גג. לא ברור אם הגג עף מהדף הפצצות חיל האוויר או מפצצת בזוקה שנורתה אליו, או שהוא עדיין לא נבנה. בבוקר שלמחרת הקרב ישבנו ליד המבנה הגדול וצפינו בירידת הכוחות לבניאס עם שחר, כשבראש טנקי שרמן שירו אש מקלעים תוך כדי תנועה. אחרי כן הקדשנו זמן ניכר למדי לשוטטות בבונקרים לחיפוש שלל. הבונקרים המעניינים היו בחלק המזרחי של המוצב הצפוני, שם היה בונקר הקשר. כל הבונקרים  שימשו גם למגורים. היו מיטות, בגדים וחפצים של חיילים. במבנה הגדול בחלק הצפוני לא היה מה לחפש".

המבנים בחלק הצפוני – צילום ממזרח למערב [צילום: חיים סטרז']

לאותה תעלה היקפית של החלק הצפוני שבה נע כוח סולוביץ, נכנסו בהמשך גם המ"פ רובקה אליעז ולוחמיו מסיירת גולני. קצת לפני המבנה הגדול החליט רובקה מסיבה כלשהי לבצע דילוג שמאלה וקפץ מתעלה זו אל תעלה אחרת, לכיוון מרכז החלק הצפוני, ואחריו גם אנשיו. אם רובקה היה ממשיך לנוע באותה תעלה ראשונה, סיכויים רבים שהיה נתקל בהרוגי כוח סולוביץ.

חיילים בתעלה מול המבנה הגדול. החייל המוביל נמצא במקום שבו התעלה מתעקלת ימינה וצפונה, ולאחר מכן נמשכת מערבה

בתעלה המובילה לאיזור שני המבנים בחלק הצפוני של תל פאחר [צילום מתוך הסרטת שיחזור הקרב, 1967]

צילום מתוך החלון המערבי לכיוון מזרח, אל מה שנותר בתוך מבנה האבן הצפוני

תמונה מפעם: המבנה עם כתמים מפוייחים. בפנים – מה שנראה כגג הפח שקרס [מאלבום המ"מ יורי הירשפלד]

צילום גובה מכיוון צפון

צילום ממערב למזרח: הבית הצפוני וגשרון שעובר מעל תעלה עמוקה שהולכת מצפון לדרום

חזית המבנה בצילום לכיוון צפון. מצד שמאל – תלולית ומתחתיה בונקר עם כוכים. לצידם – תעלה שהולכת מצפון לדרום [לחצו פעמיים להגדלה]

צבי אייזנברג, אחד ששרד מכוח סולוביץ. ברקע המבנה הצפוני. משמאל למבנה: המקום שבו נהרגו חבריו

——————————————————————————————————-

130 מחשבות על “המבנים שבחלק הצפוני

  1. כוח של סלובו נקטל :בראיון ארוך ומקיף מספר שמיל גם על חלקה של הסיירת בקרב
    לפני שנכנסו לתעלה ראית שהסיירת שלחו אנשים לחיפוי?
    "תחסוך ממני להגיד מלים לא יפות. רק אחרי עשרים דקות אני רואה מישהו בסיירת זז. הם נכנסים על השביל של סולוביץ'".
    מה דעתך על זה?
    "זו פחדנות ונבזות ביחד." אתה כבר מגיע, אתה מפקד בכיר, בא אליך קצין צעיר בגדוד, אתה שולח אותו לבד ולא מצרף אותו אליך? הוא היה יכול לעשות שני דברים: להגיד לסולוביץ' אתה עכשיו חלק אורגני ממני, אנחנו נכנסים ביחד. זה לגיטימי, סביר. אבל לשלוח אותו לבד?".

    Liked by 1 person

  2. אני מבין מכאן שמקום נפילתם של סולוביץ וחייליו ז"ל הוא אינו המקום שצויין עד עכשיו,
    ואשר הצטלם לידו עמדי.
    האומנם ?

    אהבתי

      • ציטוט מדבריו של שמיל ז"ל מתוך " בקרב הזה אל תחפש היגיון " :
        ""כשאנחנו חשים בשקט על היעד מחליטים לעבור ליעד הצפוני, עוברים למטה, יש שם שטח שהיום מסומן כמיקוש, חוצים את הגיא, מופיעים ביעד הצפוני והמחזה שהתגלה היה קורע לב. קודם כל זיהינו את הכוח של סולוביץ', זה הדבר הראשון שנתקלתי בו וכבר לא היה מה לעשות. זה היה מקבץ של חללים. אחר-כך מצאנו הרבה הרוגים."

        חוזר ומצטט :
        " קודם כל זיהינו את הכוח של סולוביץ', זה הדבר הראשון שנתקלתי בו".

        איך זה מסתדר עם עם הגרסה הנוכחית ?

        שמיל שבא מדרום לצפון לא אמור להתקל בהתחלה עם כח סולוביץ ז"ל שנמצא
        בצפון היעד ?!

        אהבתי

  3. תל התעלות…פעם לוחם בשם לורנס אמר לי שהרוסים בנו להם את התעלות…זה נקרא תעלות בריח..אפילו תפסו שם שבויים רוסיים

    אהבתי

    • תל התעלות….לוחם בשם לורנס אמר לי שהרוסים בנו להם את התעלות ..זה נקרא תעלות בריח …אפילו תפסו שם שבויים רוסיים …זה למעשה תעלה שהולכת בצורת ריש..הרבה אסירי עולם סורים היו בקרב…הממשל אמר להם בואו תילחמו אין לכם מה להפסיד…גם ככה אתם בכלא..תצאו חיים תרויחו..

      אהבתי

  4. לשלמה,שתי נקודות להשלמה.

    א. האם ייתכן שיהושע ישי ירה אל חזית המבנה הקטן ואלו דוד כהן ירה אל החלון של
    המבנה הגדול ?

    ב. אם עמדי עומד עדיין על גרסתו שהוא שבר שמאלה , אם כן מקום נפילתו של
    נחמיאס הוא עדיין במקום שבו הצטלם עמדי.

    אהבתי

  5. א) ישי אמר שהוא ירה אל המבנה הגדול, לא הקטן. שניהם ירו על הגדול.

    ב) זה מה שאפי מסר לנו בזמן התחקיר איתו לפני 5 שנים. האמת, שהוא לא היה בטוח שמדובר בתעלה שעליה הצביע ואליה הלך. היה גם שלב, אם אינני טועה, שהוא החל להתקדם לכיוון המבנה הגדול, הציץ כאילו מאחור, ואז חזר לתעלה "שלו". סיכוי לא רע שהוא צדק, מאחר שאם היה ממשיך לנוע באותה תעלה צפונית הוא היה אמור להיתקל ביאיר ישי ובצביקה, וזה לא קרה.

    בכלל, שיפוץ האתר ב-2001 גרם לשינוי גדול של פני השטח. בגלל זה קשה ללוחמים רבים להיזכר איפה ומה. כך למשל מוקי מהסיירת שלא יכול לקבוע לאיזו תעלה הם קפצו בדילוג מול מבנה האבן ואיפה היה העימות מול הסורי בתעלה. אם כי את מסלול סריקת התעלות הסופי שעשה עם שוקי קובץ הוא זוכר מצוין – שמאלה שמאלה ושמאלה.

    אהבתי

  6. שלמה, עבודה מצויינת כרגיל.
    מציע תיקון קטן: במקום "מלבד מצלמות פילם נכח במקום גם צלם סטילס" צריך להיות "מלבד מסריט, נכח במקום" או "מלבד צלם קולנוע, נכח במקום…".

    אהבתי

  7. מענין מאוד. נותן משמעות לבית הריק שחולפים עליו בצעידה אל החזית הקדמית והנוף המדהים. בתל פאחר מאחורי כל מבנה ותעלה יש סיפור.

    אהבתי

  8. מענין מאוד..
    אם אני לא טועה פעם ניתקלתי בשלט בתוך המוצב בכיוון ההפוך לבית שאתם כותבים עליו ושם היה רשום סולוביץ היה פה או משהו כזה. תקנו אותי אם אני טועה. השאלה מי צודק.

    אהבתי

    • בחלק הצפוני לכיוון דרום די קרוב לגדרות הוואדיון קבוע שלט מעל פתח תעלה ועליו כתוב "הכניסה לתעלות של כוח סולוביץ". זהו שלט במסגרת שיפוץ האתר 2002. לא יודע מי קבע שזה שם ועל סמך מה. אישית אני סומך על מה שמספר יאיר ישי שהיה אולי היחיד שבדק את הנושא לעומק בזמנו, גם מפני שהיה לו עניין אישי.

      אהבתי

  9. משהו כאן לא מסתדר .
    בתמונה שעליה נכתב : "המבנים הצפוניים כפי שצולמו יום אחרי הקרב עם חיילי פלוגה ד' מגדוד 12"
    רואים לכאורה את הצד המזרחי מנותץ ,
    ואילו בשחזור רואים חלון מפויח ?
    איך זה מסתדר ?

    אהבתי

  10. שבוע טוב לכל קוראי הבלוג, ותיקים וחדשים
    וברכת קיץ בריא ושמח.

    חזרתי אל הפוסט הנוכחי (#584) כחודש לאחר שפורסם, ואל הפוסט שאחריו (#585), יותר משלושה שבועות לאחר שפורסם.

    בשעתו קראתי את הפוסטים הללו וקיוויתי שעם הזמן – שלא היה בנמצא בעת הקריאה הראשונית והמהירה – ימצאו קוראים שיעירו על אותם עניינים שתפסו את עיניי. בחזרתי מצאתי שזו תקוה שנכזבה.

    בשני הפוסטים האלו,

    [וכאן המקום להערה קלה: בעמוד "תוכן עניינים" של הבלוג, שני הקישורים – שאמורים להפנות כל אחד לפוסט אחר – מפנים כאחד לפוסט #584, וכדאי לתקן]

    פורסמו כמה תמונות מהשחזור – שאמנם אני הקטן לא מצאתי בהן חדש לענין חקר הקרב, אך כמובן שהנני מעריך את ההשקעה שבפירסומן עם כל שמסביב וכו', ואחזור (על שכבר כתבתי בעבר וכמה פעמים) שמגיעה ישר כוח לעורך הבלוג על טרחתו וכו' וכו'.

    אך כשקראתי בשעתו את ה"מסביב", וכך גם עתה, נדמה היה לי, וזו כמובן דעתי הפרטית לאור הנראה לעניות דעתי – לפי ה"משקפיים" שלי, וכמובן שלכל אחד מותר להשתמש ב"משקפיים" אחרות – שבמקום שתהיה התקדמות בחקר הקרב, חלה נסיגה. פרטים שכבר הובררו בעבר, מוחלפים באחרים, בלתי ברורים כלל.

    אפתח במרכזו של הפוסט הנוכחי. המבנה הגדול שבמרכז-צפון התל-הצפוני.

    חשבתי שזה ברור, על פי העדויות שניתנו עד כה בנושא ופורסמו גם בבלוג, שהמבנה הזה הסב אבדות ונפגעים, כולל גם לנמצאים בתל-הדרומי, עד שיהושע ישי פגע בו.

    והנה אני קורא בפוסט הנוכחי כי "הסיכויים שהפגיעה נגרמה מהירי של יהושע ישי אינם גבוהים. בשפת הכדורגל – זו זווית קשה להבקעה."

    ב"שפת הכדורגל" איני בקי, לכן ציפיתי שלקביעה הנ"ל – בענין הירי וסיכויי הפגיעה – יצורף סימון, על תצ"א או סתם מפה, שיסביר מדוע הסיכוים להנ"ל "אינם גבוהים". אך להסתפק סתם בקביעה שכזו? "עפעס פאסט נישט".

    כמובן שהיום, בגלל העצים הרבים שגדלו בשטח, קשה לראות מהתל-הדרומי את המבנה. אך בשעתו זה בהחלט היה אפשרי, והזווית היא זווית ישרה. לי זה ברור.

    אמנם מיד בהמשך למשפט הזה נכתב בפוסט: "חזית המבנה היא זו שחשופה בעיקר לחלק הדרומי".

    ולא הבנתי, האם זו סיבה לכך ש"הסיכויים … אינם גבוהים"? למה?

    ובמשפט ההמשך: "ישי מאשר זאת" – את מה הוא מאשר? שאין סיכויים גבוהים שהוא פגע במבנה? שהחזית חשופה בעיקר לחלק הדרומי?

    (אגב, אם מדברים על "חזית המבנה" – לכל מבנה מלבני יש ארבע קירות חזית, ובנידון דידן, בעיקר החזית הדרומית חשופה לתל-הדרומי, משם ירה יהושע ישי).

    ומשפט ההמשך מוסיף להביא מדברי יהושע: "ואומר כי הוא כיוון לדלת הכניסה ובה פגע פחות או יותר". ואז מה? אז יש יותר סיכויים?

    המשך יבוא.

    אהבתי

  11. אם הוחלט לקבוע, ב2020, שהסיכויים שיהושע ישי הוא זה שפגע במבנה אינם גבוהים, נמצא שהאמור בצל"ש שקיבל הלה ממפקד החטיבה, בו נאמר ש"פגע בעמדה מבוצרת של האויב", הוא בסיכויים גבוהים לא נכון.

    אגב, מענין לציין שכעבור שנים ספורות, כשהצל"ש הנ"ל הומר ל"עיטור המופת", נכתב בו שהוא "פגע בבונקר של האויב". את השינוי הלשוני הזה ערך מישהו שלא ממש הכיר את השטח ולא ידע שמדובר במבנה, שאמנם יכול להקרא עמדה מבוצרת [אכתוב על כך בהמשך], בעוד הכינוי "בונקר" פחות מתאים לו ("בונקר", או "מיצדית", הם כינויים המתאימים לזה הנראה בפוסט #585, זה שהכיתוב תחתיו מתחיל במילים "צילום אוויר". בכיתוב שעל הצילום המדובר צויין הבונקר-מיצדית הנ"ל בחץ שחור שלצידו נכתב: "מוצב" – וזו כמובן טעות-סופר).

    עוד משהו: מהנכתב בפוסט הנוכחי יכול להשתמע שיהושע אמנם ירה פעמיים לעבר המבנה, אך פגע רק פעם אחת. שכך נכתב: "שניים נורו מהחלק הדרומי על-ידי יהושע ישי, חייל בכוח הסמ"פים, לאחר פקודה של הסמ"פ שמיל גולן. אחת מהן היתה פצצת זרחן שפגעה במבנה".

    זה לא מתאים לשאר העדויות.

    אהרן מגד, שערך תחקיר עיתונאי (וככזה הוא אינו מדוייק) זמן קצר אחר המלחמה, כתב ב'במחנה':

    "הצלפים ירו מצד עמדת בטון שמצפון. לא יכלו לזוז ושכבו מאחורי האבנים. ישי ירה בקלצ'ניקוב לחפות על הפצועים. הגיע חייל עם בזוקה. בעזרתו טען את הבזוקה וירה פצצה לעבר עמדת הבטון. פגיעה ישירה, כל התקרה התמוטטה, הצליפה נשתתקה באחת. רצה לפנות את סגן שמואליק [שמיל גולדברג, גולן] הפצוע, אך הסגן סירב להתפנות. פקד לירות פצצת בזוקה נוספת לעבר הבונקר. שוב ירה ישי, שוב פגע פגיעה ישירה לתוך הפתח ממש, והבונקר שהיה מלא תחמושת עלה בלהבות".

    הערות: אם התיאור "עמדת בטון" הוא שהושמע באוזני מגד, הרי שהמספר לא דייק, ומרחוק חשב את המבנה ככזה.

    גם בריאיון שנערך ב2014 עם שמיל גולן (גולדברג) המנוח (הוא "סגן שמואליק" הנ"ל), נרשם מפיו תיאור שהותו על התל-הדרומי: "אנחנו ישבנו בשטח השולט. יצרנו אש, אבל עיקר האש היה למחסן תחמושת (מצביע על המבנה במוצב הצפוני)".

    בפוסט הריאיון עם יהושע ישי, אף הוא מ2014 (וקישור לו ניתן בפוסט הנוכחי), סופר:

    "אני שולח חייל בשם ג'מיל. אמרתי לו – ג'מיל, אתה תלך לזחל ותביא את הפצצות. והוא ממש בחירוף נפש הלך בקפיצות כאלה תחת הירי לזחל"ם, מביא זוויל שהיו בו שלוש פצצות, בדרך כלל שתיים זה חנ"מ ואחד נפיץ זרחן. ואני מכוון את הבזוקה, הוא טוען לי ואני מתרומם ומכוון ויורה ממש לתוך הבניין הזה שירו אלינו אש צלפים מדויקת. הפצצה הראשונה שאני יורה זה חנ"מ, ושמיל אומר לי תן להם זרחן. אני אומר לג'מיל תטען את השנייה, הוא טוען לי ואני יורה, ואז תוך כדי שאני יורה, אני לא אשכח את זה, תוך כדי שאני יורה יוצאים משם סורים והם נתפסים באש (נדלקים). מה קרה איתם אחר כך אני לא יודע בדיוק. אבל שתי הפצצות פגעו."

    ובאותה שנה נרשם שוב מפיו (לא אפרט כאן את השינויים שחלו בכמה חודשים, בטוחני שהקוראים יעמדו עליהם מעצמם):

    "אש נוראה שיורים עלינו מאחד המבנים האלו [ביעד הצפוני]. זו היתה אש של צלפים שהיו בבונקר שהכיל גם תחמושת. אני לא הייתי בזוקאי, אני רק יודע ששמיל אומר לי – ישי, תיקח את הבזוקה ותירה לתוך העמדה הזאת. אני לוקח את הבזוקה, אבל אין לי פצצות, ואז אני רואה את הבחור הזה אליהו ג'מיל … ואמרתי לו רוץ לזחל"ם, יש שם זוויל של פצצות, תביא לי אותן. הוא רץ מהר בחירוף נפש, יורים בכל מקום, הוא בא, מביא, טוען לי את הפצצה הראשונה, זה היה חנ"מ, ואני לא יודע איך זה שפתאום אני נעמד ויורים בי מכל עבר, ושמיל פה פצוע, ואני נעמד ויורים ויורים ואז אני יורה את הבזוקה הזו לתוך הדלת שלהם, או החרך ירי, ואתה רואה שהבניין הזה מתפוצץ ומתחילים לברוח ממנו כמה חיילים סורים. ואז אני לא יודע אם זה במחשבה, או כוונה זדונית שהיתה לי, היתה עוד פצצה שהיא זרחן, ואז אני אומר לו תטען את זאתי, הוא טוען, אני קם ויורה לשם וזה היה הסוף שלהם שעלו לשמיים באיזושהי צורה".

    מענין לציין כי שמיל עצמו, זמן קצר אחר המלחמה, הזכיר רק פצצה אחת (אולי משום שהפצצה השניה כבר הוזכרה בדברי קודמו, כדלהלן). כך במסיבת העיתונאים שנערכה ב-5 ביולי 67':

    "הגיעו הפצצות לאיזור הזה, סמל בשם ישי התרומם מעל העמדה שלו, עמד כמעט גלוי בשטח, תחת אש צלפים, כיוון לתוך בית שזוהה בתור מקור הצלפים, הרביץ פצצה ראשונה בתוך הבית. כל הבית התפזר. בזוקה. בהמשך המשיכו להטריד אותנו הצלפים האלה. התברר שהם קפצו, מי שנשאר מהם, קפץ מהאיזור של הבית, שעמד באיזה הזה [הדובר מצביע על מפה], קפץ פנימה לתוך התעלות".

    בדבריו על הסמל ישי תיקן שמיל את דברי מפקדו, שבאותה מסיבת עיתונאים החליף את ישי בשמו של לוחם אחר: "בזוקאי אחד בשם משה כהן, כאשר קיבל הוראה לירות בבזוקה ולשתק את עמדת הצלפים שהיתה ביעד הצפוני, לא היסס, התגלה מעל התעלה, הרים את הבזוקה וכיוון עד שהיה בטוח שהוא על המטרה ואז ירה. כנ"ל עשה עם עוד פצצה, כאשר מסביבנו אותה אש יעילה שנפתחה עוד קודם. בבזוקה הראשונה הוא חיסל את העמדה, בבזוקה השנייה הוא רצה להיות בטוח בשביל עצמו".

    האם כל אלו מדברים על משהו ש"סיכויים גבוהים" שלא קרה?

    המשך יבוא.

    אהבתי

  12. למעלה כתבתי:

    "כמובן שהיום, בגלל העצים הרבים שגדלו בשטח, קשה לראות מהתל-הדרומי את המבנה. אך בשעתו זה בהחלט היה אפשרי".

    למי שרוצה לראות זאת בעיניו גם היום, מומלץ לעיין בפינה הימנית-עליונה של התמונה הבאה, אותה צילם חיים סטרז' מהתל-הדרומי, סוף יוני 67':

    אהבתי

  13. לשמואלק: לא טענתי בשום שלב שיהושע ישי לא פגע במבנה או שסיכויים נמוכים שפגע, לא חלקתי ואני לא חולק על כך שהוא פגע במבנה. הוא פגע גם פגע. אם לא הבנת כך – לא הייתי די ברור.

    בסה"כ ניסיתי לנתח מה רואים בתמונה החדשה שצצה ומה ההסבר לכתם הפיח השחור במשקוף החלון. כתבתי שזה יכול להיות משריפה שפרצה בתוך המבנה או בגלל ירי בזוקה. זכרתי שכוח הסיירת שהתקדם ממזרח אל תוך המוצב ירה שתי פצצות שעל אחת מהן אמר מי שירה אותה כי לא פגע, אבל ייתכן שהשנייה [שירה אותה מישהו אחר] כן פגעה. כדי להיות בטוח יותר בעניין זה שלחתי הודעה ליהושע ישי שהשיב לי כי הוא כיוון את הררנ"ט לדלת המבנה – ופגע בה. על כך איש לא יכול לקחת מיהושע ישי את הקרדיט על הפגיעה הישירה תחת אש אויב ואת הצל"ש המוצדק שקיבל.

    רק העליתי השערה שכתם הפיח בחלון – במשקוף החלון! החלון המזרחי! – במידה שזה בא מירי בזוקה – רוב הסיכויים שזה הולך לזכות הסיירת מאחר שהיא הגיעה ממזרח וזווית הירי שלה נוחה וברורה, בוודאי לעומת מי שיורה מהחלק הדרומי ולא צריך בשביל זה מד זווית. בכל מקרה, ירי אפשרי זה של הסיירת בא אחרי שהמבנה כבר נפגע על-ידי יהושע.

    כתבת "שבמקום שתהיה התקדמות בחקר הקרב, חלה נסיגה. פרטים שכבר הובררו בעבר, מוחלפים באחרים, בלתי ברורים כלל":
    אני מניח שרוב המחקר מאחורינו, אבל אם צצים דוקומנטים חדשים שפותחים את הראש וגורמים לחשיבה קצת שונה, קצת אחרת, ממה שידענו – אז לא נפתח את זה לדיון? ואם יתגלה יום אחד תחקיר שעבר המח"ט אפרת או הסטנוגרמה מהתחקור שנעשה על התל עם הלוחמים [אותו תחקיר שסופר עליו שהסמח"ט פוצץ אחרי שאמר משהו על יוזמות של מפקדים] – ויתבררו דברים חדשים, אז לא נחזור לאחור? לא נחליף עובדות שאנחנו מאמינים בהן כיום, רק בגלל שזה לא מסתדר לנו עם כל מה שאנחנו לומדים ויודעים בשנים האחרונות על התנהלות וסדר הדברים? אם צריך – ניסוג, נבדוק ונתקן.

    אהבתי

    • תודה. על חלק מתגובתך אשיב בהמשך,

      ולבינתיים רק בהתייחסותך לכתם הפיח במשקוף החלון המזרחי:

      המעיין בתמונות יראה שלא רק משקוף החלון המזרחי מפוייח, אלא גם משקוף הדלת והחלון שלשמאלה, בצד הדרומי. ברור שמדובר בפיח שנוצר משריפה (וכל מי שראה בתים אחרי שריפה יודע שכך נראים משקופי החלונות, כתוצאה מהעשן היוצא דרכם).

      הנ"ל (פיח במשקופים הדרומיים) נראה גם בפוסט זה בתמונה שתחתיה הכיתוב: "תמונה מפעם: המבנה עם כתמים מפוייחים".

      אגב, כדאי לציין שהתמונה הנ"ל היא מהאוסף של יורי הירשפלד.

      ישנה תמונה נוספת, שלא נכללה בפוסט הנוכחי אך אפשר להוסיפה, והיא מהאלבום של זמיר כהן. גם בה המשקופים המפוייחים (והגג שקרס) נראים בבירור.

      אהבתי

  14. בהמשך הפוסט נכתב:

    "אפשרות נוספת לזהות היורה מגיעה מסיירת גולני. בזמנו העיד צביקה פרגמין מהסיירת, כי לפי פקודת דוד כהן, שהיה מס' 2 בפיקוד על הסיירת תחת רובקה אליעז, הוא ירה ררנ"ט אחד כנראה עם כניסת הכוח לתעלה הצפונית [המובילה אל המבנה]. הפצצה לא פגעה. לדבריו, כהן לקח ממנו את הנשק וירה את הפצצה השנייה. ייתכן כי פצצה זו היא שפגעה בחלון ויצרה את כתם הפיח".

    כדאי לציין שבעדות זו שהיתה "בזמנו" – באוגוסט 2013 – אמר פרגמין:

    "אני הייתי ררנ"טיסט, ודוד כהן נתן לי פקודה לירות ררנ"ט לכיוון מקור ירי … דוד כהן נתן לי פקודה לירות את הררנ"ט, אז את הראשון יריתי ואת השני כשהוא ראה שאני לא מכוון לאיפה שהוא רוצה, הוא לקח ממני וירה את זה בעצמו".

    שימו לב: פרגמין בכלל לא מזכיר את המבנה, וגם לא אומר שהוא לא פגע – והרי זה שלא כמובא בשמו בפוסט הנוכחי כי "הפצצה לא פגעה" [ולא כנאמר בתגובה למעלה: "שתי פצצות שעל אחת מהן אמר מי שירה אותה כי לא פגע"].

    יש לציין כי במסיבת עיתונאים שנערכה ב-5 ביולי 67', סיפר פרגמין על שקרה ללוחמי הסיירת אחרי שנכנסו כבר לתוך התל:

    "התעלה נגמרה והגענו לאיזה מין בור כזה. בבור הזה עוד פעם התחילו לצלוף עלינו, אבל אז כבר מצד… מ*תעלה* שנמשכה מצפון לדרום של התל, ולא הצלחנו לזהות בדיוק מאיפה זה. התחלנו לנהל איתם קרב רימונים. הם זרקו עלינו רימון, הבחנו בזה, התכופפנו, לא נפגע אף אחד, ואנחנו זרקנו עליהם רימונים וגם שילחנו עליהם ש[ת]י פצצות ררנ"ט שכנראה שיתקו אותם, הפצצות ררנ"ט האלה".

    ברור איפוא שמכאן עולה שהירי של הסיירת *לא* היה על מבנה – ולא כאמור כאן בפוסט: "במהלך הקרב *ידוע* על לפחות ארבעה ררנ"טים שנורו אל *המבנה*" – אלא לעבר *תעלה* ההולכת מצפון לדרום.

    ומי שקורא את תיאורו וגם מכיר את מפת תל-פאחר, יודע שהמדובר הוא כבר לאחר התקדמות והגעת הסיירת לשטח שממערב למבנה המדובר, ולא (כנכתב בפוסט) "כנראה עם כניסת הכוח לתעלה הצפונית [המובילה אל המבנה]". במילים ברורות: פרגמין לא דיבר על ירי (ממזרח-למערב) על המבנה, אלא על פצצות שנורו לאחרי שכבר עברו את המבנה והגיעו לשטח שממערב לו.

    אהבתי

    • לא זכרתי את הדברים שאמר צביקה פרגמין במסיבת העיתונאים. מה שכן זכרתי – כשעשינו את תחקיר הסיירת "כשהשמש שקעה במזרח" צביקה בכניסה לתל הצביע לכיוון מערב כשסיפר על ירי הררנ"ט. זה נחרת בי. בעקבות הדברים כאן צלצלתי אליו כעת [19.4.2020 בערב] ושאלתי אותו אם הוא זוכר לאן הוא ודוד כהן ירו את הררנט. הוא אמר שירה לכיוון מרכז התל. ואיפה היית כשירית את הררנט? פרגמין אמר שהם היו בבור בכניסה למוצב ומשם ירו את הפצצות, והוסיף שייתכן והמטרה היתה הבית. לא עימתתי אותו עם דבריו במסע"ת, אולי אעשה זאת בהמשך הימים.

      אהבתי

      • מהדברים שהוא אמר פחות מחודש אחרי המלחמה, ברור שה"בור" אינו זה שבכניסה למוצב, אלא זה שממערב למבנה.

        את הציטוט מדבריו, בתגובתי למעלה, התחלתי (כדי שלא להאריך) מהמשפט "התעלה נגמרה והגענו לאיזה מין בור כזה", ותיארתי לעצמי שהקוראים יבינו שמדובר אחרי הכניסה למוצב ואחרי ש"התעלה נגמרה".

        ולתוספת הדגשה ובירור, הנה ציטוט גם מהדברים שאמר קודם לכן:

        "בכניסה לתל היה איזה מין מכתש קטן ששם נאספנו, וישר נערכנו להגנה קצרה על עצמנו, וניסינו לזהות פחות או יותר מה קורה בתוך התל. אחרי שזיהינו … אחרי שהמ"פ שלנו זיהה מה קורה בדיוק בתוך התל, הוא נתן לנו פקודה לבוא אחריו ולהיכנס לתעלות. נכנסנו לתוך התל ורצנו על דרך, פתאום הוא סטה ימינה וקפץ לתוך תעלה, אנחנו אחריו. בתוך התעלה הזאת נפגשנו עם שני סורים שהרגנו אותם. התעלה נגמרה והגענו לאיזה מין בור כזה…".

        דומני וברור שצריך לקבל את הדברים שהוא סיפר אז, בסמוך לקרב, ולא להעדיף עליהם זכרון מאוחר של למעלה מחמישים שנה, כן?

        אהבתי

  15. לפני שאמשיך ואגיע לעדות נוספת וחשובה בענין הירי על המבנה, אציין, כהערת אגב, לעדות נוספת בענין:

    בבלוג הובא בשעתו סיפורו של אליהו ג'מיל, שלדבריו נתבקש להביא בזוקה כדי "להוריד שתי עמדות … רצתי עם עוד חייל והבאנו את הזווילים … הבאנו את הזווילים, כיוונו לעמדה, הורדנו שתי עמדות" (וגם בצל"ש שלו מסופר ש"על הכוח נורתה אש משתי עמדות מבוצרות"). [אגב, המעונין יכול להקים "ועדת חקירה" כדי לברר מדוע ה"עוד חייל" הנ"ל לא זכה לצל"ש, ומיהו בכלל?]

    ג'מיל המשיך וסיפר כי "הכוח התחיל להתקדם וכבשנו שתי עמדות", ונראה כי דבריו אלו מקדימים במקצת את המאוחר, וגם הוא מודה שזכרונו אינו כה החלטי (הוא זוכר שהסמ"פ שוורצי הוא ששלח אותו להביא את הבזוקה, "נתן לי את העוזי שלו", אך כשנשאל על כך אמר: "אני זוכר שזה היה שוורצי, אבל אולי זה ישי, יכול להיות". יצויין שהעוזי של יהושע ישי, לפי עדותו הוא, חטף עוד קודם פגיעה ויצא משימוש, כך שלפי הנ"ל מתאים שהשולח אכן היה שוורצי).

    ובכל זאת אפשר ויתכן – ויודגש שזו השערה גרידא – שעצם העובדה שהוא זכר לספר על "שתי עמדות", קשורה לכך שמאחורי המבנה הנ"ל ישנו מבנה נוסף. אם נכונה השערה זו, הרי שמיקום היורה מהתל-הדרומי היה באזור שהוא מזרחי מעט למבנים הנ"ל שבתל-הצפוני, כך אין המבנה הגדול מסתיר את הקטן.

    ובהקשר זה: איננו יודעים היכן בדיוק התמקם יהושע ישי בעת שירה (יתכן והוא כן יודע, אך הדברים לא התפרסמו), והאם בלתי שייך היה שיפגע (אילו היה רוצה) גם בצדו המזרחי של המבנה (אלא שלדבריו הוא כיוון וירה על הצד הדרומי שלו).

    אהבתי

  16. כהקדמה לתוכן שיובא בהמשך, עדיין בענין המבנה הגדול:

    לוחמי פלוגה ד' הגיעו לתל-פאחר מיד אחרי המלחמה, ולכבוד הפוסט הנוכחי סופר: "המבנה הגדול היה ריק ללא חפצים וללא גג. לא ברור אם הגג עף מהדף הפצצות חיל האוויר או מפצצת בזוקה שנורתה אליו, או שהוא עדיין לא נבנה. בבוקר שלמחרת הקרב ישבנו ליד המבנה הגדול … הקדשנו זמן ניכר למדי לשוטטות בבונקרים לחיפוש שלל … בחלק הצפוני לא היה מה לחפש".

    מאחר והמקור הנ"ל כבר הודיע (במקום אחר בבלוג ולגבי ענין אחר): "ההסתכלות שלי על כך היתה אקראית ובהסח הדעת ולפני הרבה מאד שנים, לכן אם הדברים אינם מתיישבים עם דעות, זכרונות או מידע אחר, אזי יתכן מאד שהזכרון שלי מתעתע ואינו תואם את העובדות",

    – יהיה נכון לציין כי הקביעה שהיות המבנה "ללא גג" משום "שהוא עדיין לא נבנה", מופרכת.

    וכבר פורשה עובדה זו בהמשך הפוסט, בכיתוב לתמונה (זו שהמאוסף של יורי): "בפנים – מה שנראה כגג הפח שקרס", משמע, גג היה גם היה, אלא שקרס [ועל כך בהמשך],

    אך עוד לפני פירסום התמונה הנ"ל (והדומות לה, כמו זו שמאלבומו של זמיר כהן, שהזכרתי למעלה), היה הדבר ידוע, ואפשר לראותו גם בפוסט הנוכחי, שבו קטע מהתצ"א שצולם מיד אחרי המלחמה:

    בתצ"א הזה רואים בבירור איך במבנה המדובר קרס הגג בחלקו הדרומי. על משמעות עובדה זו אכתוב בהמשך, וגם על המשפט שנוסף בפוסט: "עוד משהו לפרוטוקול: גג המבנה היה מפח שעליו הונחו אבנים כבדות".

    ואפרופו גגות, מצורפת פה תמונה שצולמה ממערב למזרח:

    מישהו מזהה?

    אהבתי

  17. לפי העדויות, צבי גולדה (סגן מפקד בסיס האימונים החטיבתי) שעמד ליד גדר-אבנים באזור הכניסה לתל-פאחר הצפוני, במזרח, נורה ונהרג מכדור צלף שפגע בראשו.

    בזמן הפגיעה היה באזור ידידו ראובקה אליעז, מ"פ הסיירת. אליעז ופקודיו ראו את גולדה נופל. גם לוחמים שהיו בתל-הדרומי ראו זאת. זמן קצר אחרי המלחמה, ב-19 ביוני, העיד אליעז: "אני יודע עכשיו בוודאות שזה מצלף שעמד פה בבית הזה. פה השטח מאפשר את זה. הוא נהרג. גררנו אותו עד לבודקה של הש"ג".

    את הדברים על הצלף שהיה "בבית הזה", ניתן להבין כמכוונים על המבנה הגדול, זה שבו עסקנו לעיל.

    גם מהכוח שהיה על התל-הדרומי העידו על אש צלפים שנורתה עליו מהמבנה הנ"ל.

    עוד קודם לכן הגיע יצחק חמאווי (איזי גרנות) אל צדו המערבי של התל-הצפוני, ראש התל, והוא סיפר על אש צלפים שנורתה אליו מצפון-מזרח.

    אמנם איזי לא קבע בהחלטיות שדווקא מהמבנה ירו עליו, אך הכיוון שעליו הוא מצביע מתאים בהחלט גם למבנה (אלא שבאזור המדובר היו לאוייב עוד מקומות שמהם התאפשר לצלוף על ראש התל).

    לפני כמה שנים, כשהתלבטתי בנושא, לא הסתדר לי לומר שהירי מזרחה נעשה מהחלון המזרחי של המבנה, הירי דרומה מהדלת או מהחלון הדרומיים, והירי מערבה מהחלון המערבי, בפרט שהיורה ממנו מערבה לכיוון ראש התל צריך להחזיק את נשקו גבוה. לפיכך חשבתי על אפשרות שמדובר בצלף, אולי יותר מאחד, ששכבו על גג המבנה וצלפו ממנו.

    היות וכיום גג המבנה כבר איננו, תיארתי לעצמי שלא היה זה גג מבטון, אחרת היו אמורים להימצא בשטח שרידים ממנו: שברי בטון עם ברזלים. היות ואלו לא נמצאו – וגם לא במבנה הבזלת הנוסף, זה שבמעט גדול יותר וממוקם בשטח הנמוך שבמרכז התל-הצפוני, ואשר גגו היה שלם בסיום הקרב (כנראה בתצ"א) – תיארתי לעצמי שמדובר בגגות ארעיים, שנעלמו עם השנים.

    זאת בשונה ממבנה אחר, במוצב אחר, דרומית-מערבית לתל-פאחר – הוא שהבלוג דנן קרוא על שמו –שהמבנה שבו – והיחיד בו – בנוי אף הוא אבני בזלת, אך גגו מבטון. מה שמיוחד במבנה ההוא, שעל גגו – בקצהו המערבי – ישנה ערמת אבנים, סדורות זו על זו בשורה, ונראה כי שמשו כמגן לעמדת צלפים.

    כך נראה בכמה תמונות מהשנים האחרונות שהתפרסמו בבלוג, לדוגמה זו, שצולמה ממערב למזרח:

    וכך נראה כבר בתמונה קדומה, שצולמה – ביום הקרב על הגולן! – מצפון לדרום, ע"י הצלם הצרפתי קרון (ונראה בה הטיפול הראשוני בעמי לב-טוב הפצוע, שנפטר שבועיים וחצי לאחר מכן):

    לפיכך חשבתי שגם על גג המבנה בתל-פאחר היתה עמדת צלפים. אמנם גג המבנה לא היה מבטון (כנ"ל), אך אפשר ושורות האבנים הועמדו בקצה הגג, מעל הקיר הדרומי [בשונה משאר הצדדים, שאפשר ובהם לא עמדו שורות שכאלו, אלא רק שורה אחת, כפי שנראה בתמונות וכמצוטט לעיל מהפוסט: "לפרוטוקול: גג המבנה היה מפח שעליו הונחו אבנים כבדות"], ואילו הצלף/צלפים שכבו על גג לוחות הפח, שסודרו על גבי קורות.

    לפי הנ"ל, תיארתי לעצמי שהכוח הלוחם בתל-הדרומי זיהה שהירי עליו הוא מגג המוצב, ולכן ניתנה פקודה לירות לשם. פגיעה בשורות האבנים, ע"י פצצת בזוקה שבה חומר נפץ מרסק, מעיפה את האבנים האלו אחורנית, ופגיעה שכזו גורמת לגג – לצדו הדרומי, כפי שנראה בתצ"א – לקרוס פנימה. פגיעה נוספת, של פצצת זרחן, מבעירה את המבנה (כפי שניתן לראות בתמונות את כתמי הפיח מהשריפה על המשקופים), ויהושע ישי הרי סיפר: "תוך כדי שאני יורה יוצאים משם סורים והם נתפסים באש (נדלקים)" / "וזה היה הסוף שלהם שעלו לשמיים באיזושהי צורה".

    כאמור, זו היתה הערכתי לגבי הצלף – או צלפים – שמיקמו עצמם במבנה הזה, על הגג.

    מאוחר יותר מצאתי עדות מפורשת ממקור מוסמך שדיבר על הכנר על הגג, סליחה, צלפים על הגג…

    אהבתי

  18. והעדות היא של סמ"פ ג', מרדכי שוורץ ("שוורצי") המנוח, שהגיע לתל-הדרומי וסיפר על שראה ממול, על התל-הצפוני:

    "מולנו ראינו ברור תול"ר סורי ומקלע שירה כל הזמן לעברנו, וכן היו צלפים על הבניין. סמל ישי לקח בזוקה וירה פצצה, הבניין התחיל לבעור."

    "צלפים", יותר מאחד.

    "על הבניין", על הגג.

    "הבנין התחיל לבעור", ועל כך יש עוד עדויות.

    Liked by 1 person

  19. האמור בתגובתי האחרונה "ועל כך יש עוד עדויות", בא לחדד, שלעומת העדות בפוסט הנוכחי:

    "סיפר לצורך הכנת כתבה זו כי הוא לא שמע ולא ראה ירי של ררנ"ט וכי המבנה לא בער בשום שלב שהוא זוכר",

    עומדות העדויות הבאות:

    1] אחרי המלחמה הלך אהרן מגד לשמוע עדויות מחיילים, ואח"כ תיאר: "פגיעה ישירה, כל התקרה התמוטטה … פצצת בזוקה נוספת … שוב פגע פגיעה ישירה לתוך הפתח ממש, והבונקר שהיה מלא תחמושת עלה בלהבות".

    2] כך גם בעדותו של סמ"פ ג': "הבניין התחיל לבעור."

    3] גם יהושע ישי סיפר ב2014 (וקישור לו ניתן בפוסט הנוכחי): "שמיל אומר לי תן להם זרחן … תוך כדי שאני יורה יוצאים משם סורים והם נתפסים באש"

    4] כפי שכבר צויין בפוסט, אף "אפי עמדי מאותו כוח זכר שהמבנה בער" [שכך סיפר ב2015: "המבנה הזה בער ואנחנו ברחנו ממנו"].

    יוער כי את דבריו של סמ"פ א' ב-5 ביולי 67': "פצצה ראשונה בתוך הבית. כל הבית התפזר", יש לפרש כמכוונים על התפזרות חיילי האוייב שהיו בבית, שהרי המבנה עצמו נשאר על עומדו ולא יתכן שהוא לא הבחין בזאת.

    אהבתי

  20. עד כאן, פחות או יותר, סיפור חלקו, במהלך הקרב, של מבנה הבזלת בתל-הצפוני.

    העובדה שלפני כעשרים שנה נקבע עליו – בפינה למעלה, סמוך לגג שהיה, אותו גג השייך לסיפור הקרב (וכנ"ל) – שלט ברזל שאומר שכאן מקום "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית", יכולה רק ללמד שהמעורבים בהצבת שלטי ההסבר בזמן ההוא העדיפו כאן את הנצחת שגרת החיים של חיילי האוייב, ולא את שייכותו של המבנה למהלך הקרב.

    [אדלג כאן על פירוט השיבושים שהופיעו בזמנו על שלטי הברזל שנקבעו בשטח, בדוגמת השלט "אזור כניסת הזחל"מים", שעליו כבר נכתב בפוסט #369. אגב, להשערתי, הטעות הזו נולדה מכך שבזמן עריכת התוכנית עמד פלוני, שסיפר על הקרב, בשטח עליון – מערבית לבונקר שעליו נקבע השלט הנ"ל – והצביע על השטח המרוחק שמזרחית לו – הצד המזרחי של הגיאיון ואזור הכניסה לתל-הדרומי – באומרו ששם אזור כניסת הזחל"מים. אלא שמישהו לא קלט לאן הוא מצביע ולכן מוקם את השלט במקום הלא ראוי]

    אגב, מגורים הוא שם כולל ("גור בארץ הזאת…"; "ארץ מגוריהם"), שאינו מיוחד רק למקום השינה. לפיכך, אם נכונה השערתו של צבי פרל ש"המבנה הקטן היה אולי מטבח", אפשר שהמבנה הגדול שימש כחדר אוכל. לאידך, האמירה כי "המבנה הזה שימש רק ללינה. היו בו מיטות ברזל, מיטה ליד מיטה, ששרדו המון שנים" – אינה תואמת לנראה (ליתר דיוק: למה שלא נראה, מיטות) בתמונות הקדומות (ולפי הנכתב בפוסט שהמבנה הקטן "נראה ששימש כמבנה שירותים", לא סביר שכאלו ימוקמו – ללא צנרת ביוב – כה קרוב למקום הלינה). סביר יותר להניח שהלינה נעשתה במקלטים החפורים.

    אהבתי

    • בקשר למסופר על "מיטות ברזל … ששרדו המון שנים",

      יש לציין שלפני 6 שנים נשמע מפי אותו מקור: "פה זה מבנה שהיו פה מיטות וכנראה, פה ישנו סורים. לא יודע מי, אם זה הפיקוד או מה, אבל היו מיטות שדה".

      רק שבשונה מהמיטות ששרדו עד היום במוצב (הן בתל הדרומי והן בצפוני), שהן מברזל, ויש שהן של שתי קומות, הרי ש"מיטות שדה", לפי המקובל, הן מיטות מתקפלות…

      אהבתי

  21. הפוסט הנוכחי פותח בהכרזה כי "תמונות שלא הכרנו מתל פאחר "צצו" לאחרונה … במאגר ארכיון צה"ל ממלחמת ששת הימים". כאן התפרסמה תמונה אחת, עם הודעה על "שתי תמונות נוספות", שהתפרסמו בפוסט הבא, #585. כעת אתייחס לתמונה השניה מהפוסט ההוא:

    הכיתוב תחתיה: "חיילים בחלק הדרומי של תל פאחר [ארכיון צה"ל]",

    ובפוסט נכתב בעניינה:

    "צילום חדש נוסף משיחזור כיבוש תל פאחר שלא הכרנו, הוא של חיילים במצב ירי מהחלק הדרומי של תל פאחר בקרבת המסלעה הסמוכה לסככות. צילום זה מייצג את כוחות גדוד 12 שהגיעו במהלך הקרב לחלק הדרומי העליון…".

    אקדים ואודיע, שבדבריי דלהלן אין לי כוונה להביע תרעומת על העורך. אדרבה. מי שכותב הרבה, ובנוסף לעריכת התחקיר גם עסוק גם בסידור התמונות ובעריכה הגרפית וכו' וכו', לא ימלט שמפעם לפעם יטעה. אם כן יש לי תרעומת – ואולי תמיהה היא המילה הנכונה במקום תרעומת – היא על המבקרים בבלוג, אלו המתעניינים בחקר הקרב, שהשאירו על כנה את הטעות הזו, כבר למעלה מחודש, מבלי להעיר ולתקן. גם בכך מתבטאת אותה נסיגה, עליה כתבתי למעלה, בתגובתי הראשונה.

    אין כוונתי לטעות בדיבור על "סככות", למרות שמכבר שהערתי – על הפירסומים החוזרים ונשנים – שבתל-פאחר היתה רק סככה אחת. אוקיי, הסככה הזו הוקמה על משטח בטון, ובסמוך לה, דרומית-מזרחית, היה וישנו עוד משטח שכזה, ריק, שלא עמדה עליו סככה (לפחות לא בעשור השנים – פחות או יותר – שקודם המלחמה). רוצים שלא לדייק ולקרוא לסככה ולמשטח הריק שלידה בשם "סככות", לא נתעקש לתקן.

    אבל, האם באמת אף אחד לא רואה היכן התמונה הזו כן צולמה?

    האם לשם כך יש צורך ב"התבוננות מעמיקה"?

    קטע מהתמונה הזו הופיע בפוסט בשנית, מוגדל, עם הכיתוב: "מטושטש אבל אפשרי. מי מזהה את החיילים מהשיחזור?" – נכון לעכשיו לא הוצע זיהוי כלשהו. האם המאמץ לזהות את המשחזרים השכיח את זיהוי האזור?

    אגב, אציין שנתקלתי בתמונה הזו כבר ב2011, ברשת, דומני ובאחד מאתרי הצנחנים שאליו נתתי בשעתו קישורים באשכול ב'פרש'. כעת בדקתי והקישורים כבר אינם פעילים, אך לא התפניתי לחפש אם התמונות עברו למקום חדש.

    אהבתי

    • עוד משהו על התמונה הנ"ל (מפוסט #585) מהשיחזור, של שני חיילים שרועים על הקרקע והם במצב ירי:

      בעוד והתמונה הנ"ל צולמה מצפון לדרום, הרי שיש לה "אחות", תמונה אחרת, שצולמה מדרום לצפון, ובה נראה, מלבד השניים, הנ"ל, לוחם נוסף בהסתערות (ממזרח למערב).

      אינני זוכר אם ה"אחות" הזו פורסמה פעם בבלוג, אבל בדפדוף מהיר ב'תל התעלות' מצאתיה בעמוד 97, מעליה הכיתוב: "מפקד מסתער בראש אנשיו (מתוך שחזור קרבות חטיבת גולני לאחר המלחמה)", אך מבלי לציין שמדובר בשיחזור בתל-פאחר עצמו.

      [התמונה שבספר אינה מלאה, ובזו שראיתי הרקע שממול ברור יותר, ובולט בו כתף שיאון, הלא הוא "הר דב"].

      אהבתי

      • מה החשיבות בצמד התמונות הללו מהשיחזור?

        לנכון נכתב כאן כי השיחזור המצולם והמוסרט "לא היה אחד לאחד כפי שהיה בקרב" – וכך לא רק כאן, אלא גם בשיחזור במקומות אחרים ברמת הגולן, כמו גם במקומות אחרים בארץ,

        – ובכל זאת, תמונות שני החיילים בעמדת ירי, באזור המצולם, מתעדות (אף שלא בדיוק) מצב בו שני חיילים נשארו לרתק, פחות או יותר באותו אזור, באחד הפרקים הטרגיים של קרב תל-פאחר.

        אין לי מושג האם מישהו שידע משהו על הקרב הורה להם לעשות זאת באזור המדובר, אך (כמו בדוגמא אחרת, מאוחרת מאד, מהתיעוד בתל-פאחר, גם) התיעוד הזה יש בו מן האמת.

        אהבתי

        • בפוסט הנוכחי קראנו:

          "תעלה שתחילתה בכניסה המזרחית למוצב … לתעלה זו נכנס כוח סולוביץ … עם תחילת התקדמות הכוח הושארו שני חיילים ברתק – נחמיאס ועמדי … כשכוח סולוביץ התקרב למבנים, הושארו לחיפוי גם אייזנברג ויאיר ישי".

          תיאור זה שונה מהמתפרסם בספר 'תל התעלות', בו נכתב:

          "סולוביץ' ולוחמיו התקדמו לאורך התעלה הצפונית. המ"כ אייזנברג וסגן ישי הושארו בעמדות חיפוי … סולוביץ' נע תחילה בתעלה הצפונית סמוך לבית האבן … נחמיאס ועמדי הושארו לחפות מאחור".

          איזה צמד הושאר לחיפוי בהתקרב הכוח למבנים: נחמיאס-עמדי ז"ל, או אייזנברג וישי?

          אפשר להציג את השאלה הזו במילים אחרות, ובכך למעשה אני משיב על שאלה בנושא שכנראה רק יחידים, אם בכלל, מעוניינים להתבונן בו (עובדה זו אני למד מהעדר הזיהוי לתמונה שהוצגה למעלה):

          צמד התמונות הנ"ל, את מי הן מייצגות? (אף שלא בדיוק, כפי שכתבתי למעלה. הרתק היה מתוך התעלה, ולא בשכיבה קרוב לשפתה).

          אכתוב על כך בהמשך, ולבינתיים עוד פרט שכדאי לשים אליו לב.

          לדברי אפרים עמדי, הוראת סולו שניתנה לנחמיאס ולו, היתה משום שכל אחד מהם היה עם מקלעון אפ-אנ.

          לעומת זאת, גם ישי וגם אייזנברג היו, לדבריהם, עם עוזי.

          כמובן שבציון הפרט הנ"ל אין כוונתי להציע לנסות לזהות בתמונות השיחזור איזה כלי נשק אוחזים בידם המשחזרים. הכוונה היא לחדד את התועלת שברתק שבו מדובר.

          אהבתי

          • ובענין התועלת, כדאי לצטט כאן מדברי ישי, על אזור הרתק המדובר:

            "אנחנו כולנו היינו עם עוזי, שזה תת-מקלע, שאי אפשר לכוון אותו, זה טוב בתוך התעלה, זה לא טוב לירות [לרחוק], לצלוף. אף אחד לא היה לו רובה כי כולם היו מפקדים".

            אך כאמור, לדברי עמדי, לו ולנחמיאס היו מקלעוני אפ-אנ.

            אהבתי

  22. שבוע טוב ובריאות איתנה לכולם.

    תל חי וטרומפלדור הם סמל לאומי.
    גם תל פאחר וגולני הם סמל לאומי.

    לכן בהנצחה של המקום לדורות הבאים צריך לדייק ככל הניתן.

    במה דברים אמורים ?
    אני מתכוון לציון מקום לחימתו של כוח סולוביץ ז"ל.
    לעניות דעתי הקביעה הנוכחית של מקום לחימתם ליד המבנה הגדול טעון חשיבה נוספת.

    ציטטתי בשבוע שעבר מדבריו של שמיל ז"ל .
    להלן אצטט שוב : ( מתוך הרשומה " בקרב הזה אל תחפש היגיון " ).

    "כשאנחנו חשים בשקט על היעד מחליטים לעבור ליעד הצפוני, עוברים למטה, יש שם שטח שהיום מסומן כמיקוש, חוצים את הגיא, מופיעים ביעד הצפוני והמחזה שהתגלה היה קורע לב. קודם כל זיהינו את הכוח של סולוביץ', זה הדבר הראשון שנתקלתי בו וכבר לא היה מה לעשות. זה היה מקבץ של חללים. אחר-כך מצאנו הרבה הרוגים."

    משמע מדברים אלו שמקום הלחימה הינו בסמיכות לגיא שבין שני חלקי המוצב.
    יש שם שלט " כאן נלחם כח סולוביץ " .
    אז אולי זה אכן שם ?
    מי ששם בזמנו את השלט עשה זאת על סמך מידע שקיבל.

    יש להניח ששמיל ז"ל לא עבר ליעד הצפוני לבד , מי היו עוד איתו ?

    דבריו של יאיר ישי הם על סמך עדות שמיעה ,
    דבריו של שמיל ז"ל הם על סמך ראיה.

    יש לבדוק ענין זה למען ההסטוריה ולמען הנופלים.

    אהבתי

  23. בתגובה למעלה (בשרשור התגובות בפוסט הנוכחי) עמדתי על חילופי הגרסאות בענין שני הלוחמים שהשאיר אברהם סולוביץ' לרתק, לפני שהמשיך ועמו ארבעה לוחמים, עד למקום נפילתם.

    הערתי כי האזור המדובר, בדרך אל המבנים, הוא שנראה בתמונות השיחזור, וציינתי שבספר 'תל התעלות' נכתב שבתחילה הושארו "בעמדות חיפוי" צבי אייזנברג ויאיר ישי, ובהמשך, "סמוך לבית האבן", הושארו לחיפוי משה נחמיאס ואפרים עמדי. ואילו בפוסט הנוכחי שונתה הגירסה ונכתב שתחילה נשארו "ברתק" נחמיאס ועמדי, ובהמשך, כשהכוח "התקרב למבנים, הושארו לחיפוי גם אייזנברג ויאיר ישי".

    נוסח הגרסאות, כפי שהובא בבלוג, הוא כדלהלן:

    באוקטובר 2013 העיד ישי, בביקור על התל, שההוראה של סולוביץ' היתה "לי ולצבי לרתק מפה", וכדי להבין מהו ה"פה" נוספה בשעתו בבלוג הוספה בין סוגריים: "ליד המבנה הראשון עם רשת ההסוואה" [רשת ההסוואה הונחה על המבנה בעשור האחרון, באחד התרגולים של גולני במקום. יצויין כי בספר 'תל התעלות' לא צויין היכן נעשה הרתק הנ"ל].

    ואילו באפריל 2015 העיד עמדי, גם כן בביקור על התל, שההוראה של סולוביץ' להישאר ברתק היתה כש"באיזשהו שלב הגענו לכאן". כדי להבין מהו ה"כאן" נוספה בשעתו בבלוג הוספה בין חצאי-אריח: "לפני המבנה המסומן כיום "מגורי החיילים מהפלוגה הסורית"". מאוחר יותר, ב'תל התעלות', תוקנו הדברים בתוך דברי עמדי: "באיזהו שלב הגענו לאזור מבנה האבן".

    אין אפשרות ששתי העדויות הללו חופפות. במקום המדובר, לפי כל אחד מהן, נשאר רק זוג אחד לרתק.

    אז מה קורה פה? איזו עדות היא הנכונה?

    כבר ציינתי (בתגובה שכתבתי בבלוג, 11 בפברואר 2014) לעובדה שרבים נוהגים "לחיות בסרט" ולהשוות כל סיפור שבו העדויות חלוקות – וגם סיפור קרב תל-פאחר בקטגוריה זו – ל*סרט דמיוני*, שהופק לפני 70 שנה. כתבתי את דעתי כי ב*מציאות* צריך לנסות, ובדרך כלל אף ישנה אפשרות, לקרב בין הגרסאות.

    לאור זאת אדון בהמשך בעדויות שניתנו על התקדמות הכוח המדובר, כדי לנסות ולברר מה אירע.

    אהבתי

  24. שמואל'ק , ממתין להמשך תגובתך.
    מדבריו של שמיל
    ",,,קודם כל זיהינו את הכוח של סולוביץ', זה הדבר הראשון שנתקלתי בו,,,"
    אני מבין שהמסלול של כח סולוביץ מסתיים בקרבת הגיא שבין שני חלקי המוצב,
    ולכן לא מסתבר לי שזה ליד מבנה המגורים.

    אהבתי

    • על המקום בו נפגעו ונהרגו חללי כוח סולו כבר כתבתי בבלוג יותר מפעם אחת. מכמה סיבות נמנעתי עד עתה לחזור ולהוכיח שאין לקבל את הגרסה ה"מקובלת" עתה (כך נכתב למעלה) ובעניינה של קבלה זו, ובעיקר אליה, התכוונתי בכותבי למעלה "שבמקום שתהיה התקדמות בחקר הקרב, חלה נסיגה. פרטים שכבר הובררו בעבר, מוחלפים באחרים, בלתי ברורים כלל".

      כשאמצע את הזמן הפנוי אשתדל להמשיך ולכתוב בעניינן של העדויות שניתנו בנושא.

      בינתיים, היות ואתה לוחץ לקבל התייחסות לעדות המאוחרת, משנת 2014, ממנה הבנת שיש לקבוע את מיקום נפילת הכוח במקום בו הוצב לפני 18 שנה שלט ברזל בעניין כוח זה, אכתוב כאן כמה נקודות בקשר לעדות הזו.

      ראשית, לא ציטטת נכון מהשלט. לא "כאן נלחם כח סולוביץ", אלא: "הכניסה לתעלה של כח סולוביץ'".

      שנית, לענין העדות שציטטת: אפילו אם היתה זו עדות שנאמרת בצורה ברורה, דוגמת עניינים אחרים שנשמעו מפי אותו מקור באותה עדות מאוחרת, היה בהחלט מקום לשקול אם לקבלה בעומדה מול עדויות סותרות, זאת משום שכבר הוכח בוודאות שהדובר לא ניחן בזכרון טוב, עד שהתכחש לדברים שהוא עצמו סיפר בשנים עברו. והרי בשום מקום לא כתוב שלוחם טוב ואמיץ וכו' חייב בהכרח להיות בעל זכרון מעולה גם בחלוף שנים רבות.

      ולענין הנידון: באותו ראיון לא נאמר על ידו בבירור שהוא גילה את כוח סולו בקרבת הגיא. הוא רק סיפר שאחרי שחצו את הגיע והגיעו ליעד הצפוני, ראו בו את מקבץ החללים הנ"ל. בהחלט אפשר שזה הדבר הראשון שנתקלו בו כשהגיעו לתל הצפוני, אך כאמור, זה לא חייב להיות בקצה הדרומי של התל, בקרבת הגיא (ויש לזכור שהכוח של דני נפגע מערבה משם, וכבר פונה לפני תום הקרב). את דבריו "מופיעים ביעד הצפוני" אפשר בקלות לפרש גם כהגעה למרכז היעד.

      בהמשך, ולפי רשיון הפנאי, כשאעסוק בכיוון ההתקדמות של כוח סולו, אתייחס לאמירה בנידון שנשמעה באותו ראיון מאוחר. כעת רק אזכיר דברים שסיפר הלה זמן קצר אחרי הקרב, אחרי שתיאר את פגיעת הבזוקה במבנה הצפוני שעליו היו צלפים: "בהמשך המשיכו להטריד אותנו הצלפים האלה. התברר שהם קפצו, מי שנשאר מהם, קפץ מהאיזור של הבית, שעמד באיזה הזה [כאן הצביע שמיל על מפה], קפץ פנימה לתוך התעלות והתחיל להפריע לכוח שנע בפיקודו של סגן סולוביץ' ז"ל. התחיל להפריע לו להכנס לתוך התעלות, התחיל לצלוף עליו. אנחנו ניסינו לעזור לו מה שיכולים באש, וחיפינו לו את הכניסה לתעלות. ברגע שהוא נכנס לתעלות אנחנו ריתקנו כל הזמן את האש קדימה, שלמעשה הוא נע וכל הזמן האש שלנו נעה לפניו". דעת לנבון נקל שתיאור זה מתאים להתקדמות כוח סולו בתעלה מזרח למערב, ולא בהתקדמות מצפון לדרום לכיוון הגיא.

      אם למרות זאת תרצה לשער ששלט הברזל הנ"ל נקבע במקום בו נקבע מפני שהדובר הנ"ל היה ב-2002-2003 בצוות שהחליט על מיקום השלטים, ובעקבות דבריו נקבע השלט במקום הלא נכון, לא אתווכח. לא זו בלבד, אלא שאף אביא לכך ראיה, שכן לא מדובר רק במיקום השלט הנ"ל בשטח, אלא: על שלט ברזל נוסף שנקבע אז בתל (ביחד עם שאר שלטי הברזל שנעקרו בשנים האחרונות) שורטטה גם מפה שעליה סומן כיוון ההתקדמות של כוח סולו באלכסון, מצפון-מזרח לדרום-מערב, עד לקצה הדרומי של התל [החץ שבשרטוט זה נראה כמגיע עד קרוב למקום אליו הגיע הכוח של דני בייזר, כוח שכלל לא הוזכרה במפה הזו]. כאן לא מדובר איפוא רק על מיקום קביעת השלט בשטח, אלא ברור שמישהו שהיה מעורב בהכנת השלטים שירטט על נייר את המסלול הזה (מסלול שכאמור, אינו נכון).

      מענין לענין, בראיון המאוחר הנ"ל, כשהדובר סיפר על הירידה מהתל הדרומי והמעבר לצפוני, אמר: "עוברים למטה, יש שם שטח שהיום מסומן כמיקוש, חוצים את הגיא". הוא לא ציין ואף המראיינים לא שאלוהו איך עשו זאת, אם בתעלה, או מעליה. אולי לא זכר, או שלא חשב לנכון שצריך לציין זאת. זה הזכיר לי שבשבוע שעבר צפיתי בהרצאה שמסר מורה-דרך מנתניה, הקובע בצורה ברורה כי "שני המוצבים האלה [הדרומי והצפוני] למעשה לא קשורים ביניהם, זאת אומרת אין תעלות שמחברות בין האחד לשני וכל אחד מהם הוא בפני עצמו", כאשר קביעתו זו, מוכרחני לציין, מצטרפת לעוד קביעות מופרכות שנשמעו באותה הרצאה ואשר לימדוני על חוסר ידיעה גדול במהלכי הקרב.

      אהבתי

  25. ידוע כי זחל"ם בפיקוד סולו הגיע, באיגוף צפוני, אל הכניסה המזרחית של התל הצפוני. מי היו נוסעי הזחל"ם הזה?

    נכון להיום ידועים בשמות רק שמונה (לפי סדר הא-ב של השמות הפרטיים, כך גם יוצא שהמפקד ראשון):

    1. אברהם סולוביץ
    2. אפרים עמדי
    3. יאיר ישי
    4. יגאל כהנא
    5. יוסף לייבו
    6. משה נחמיאס
    7. צבי אייזנברג
    8. שלמה דוד-זאדה

    כמה לוחמים השתתפו בנסיעה הזו?

    בספר 'תל התעלות' צוטט מפיו של אייזנברג: "סולו רץ אל הזחל וקרא לעשרה בחורים. היינו 12".

    לפי זה נמצא שחסרים לנו ארבעה שמות.

    הציטוט הנ"ל מקורו בדברים שקרא אייזנברג ב-2015 מתוך נייר שנמסר לו שנה קודם לכן, ועליו העתק מוקלד של קטע – שרק הוא שרד לפרסום… – שמקורו בדפי תחקיר שנערך זמן לא רב אחרי המלחמה. במשך שנים נשמרו הדפים הללו בארכיון צה"ל, עד שנעלמו. צילום הדף המועתק פורסם בשעתו בבלוג, והנוסח שבו: "היינו כ 12". כלומר, כבר אז לא היה אייזנברג בטוח במספר הנוסעים, ולכן הקדים לו את כ' הדמיון, המעידה שמדובר באומד של ערך מקורב.

    ועדיין, גם אם היו רק אחד-עשר, או שמא רק עשרה, עדיין חסרים שניים/שלושה שמות.

    עוד סיפר אייזנברג בתחקיר ההוא: "התברר שאין נהג. אחד נהג באיגוף ימני. ישבתי ליד הנהג",

    [בציטוט מהדברים שקרא ב-2015: "התברר שאחד נהג. אחד נהג באיגוף ימני", וצ"ל כנ"ל. ב'תל התעלות' צוטט רק ה"ישבתי ליד הנהג". יצויין כי האיגוף בו נסע הזחל"ם מכונה בדרך כלל כאיגוף שמאלי, שהרי האוגפים, שהיו מול חזית התל, נסעו לצד שמאל של התל. אפשר וכאן כוונת המספר לכך שהזחל"ם בצאתו עמד ופניו לצפון, ולכן הפניות בנהיגה, במהלך האיגוף, היו לימין הנהג].

    – ומאחר והמספר ישב ליד הנהג, לא היתה לו הזדמנות להתבונן בלוחמים שישבו מאחור ולכן לא היה בטוח במספר הכללי, רק באומד.

    סיפור ה"אין נהג" התברר בשנת 2003 מפיו של יאיר ישי:

    "סולו שלח מישהו – שאני לא הכרתי אותו, כי לא הכרתי אנשים – שהביא מהתאג"ד זחל"ם, עם נהג מילואים. סולו קרא לנו בקול רם – הוא היה די נסער, סולו כל הפעולה הזאת הוא היה מאד נסער – שהוא רוצה עשרה מפקדים שיעלו. תשעה, יחד עשרה. עלינו לזחל"ם ואז נהג הזחל"ם פתח את הדלת, דלת שמאל, וברח. נעלם".

    בהעתקה לבלוג (ומשם לספר) נכתב בשמו כי "עלו תשעה לזחל"ם", אך מהציטוט הנ"ל מתבאר שב"יחד" עם סולו היו על הזחל"ם עשרה מפקדים. נהג המילואים כמובן שלא נכלל בחשבון.

    כך גם נשמע מפיו של ישי בהזדמנות קודמת: "הוא שלח מישהו, אני לא יודע מי, סמל אני חושב, והביא זחל"ם … ואז סולו קרא בקול 'אני מבקש עשרה' – הוא אמר 'עשרה' – 'מפקדים שיתנדבו', ממש במילה הזאתי, 'שיתנדבו'"; ובמענה לשאלה "כמה הייתם בזחל?", השיב: "עשרה. יחד עשרה. זה בטוח. עלינו עשרה".

    אך למרות שאמר שמספר הנוסעים היה "עשרה, זה בטוח", הרי שבהמשך סיפר (ויועתק להלן): "הזחל"ם כמו שהגענו קפצנו … נשאר נהג והמקלען … ואנחנו… שבעה, לא נכנסנו. שכבנו פה … היתה פה מן שקערוריות כזאת שכל השבעה היינו בתוכה" – ומשמע שהיו רק תשעה…

    בנוסף לזה גם סיפר שבתחילה היה הוא זה שהתיישב במקום הנהג, אך כשלא הסתדר והתברר לו שאחד המ'כ"פים מאחור יודע לנהוג, הם החליפו מקומות. אשתקד הוסיף לספר: "כשאני עובר אחורה, הכל כבר תפוס", ולכן, סיפר, הוא התיישב על מיכל הדלק.

    אם נניח שעל הספסלים המחוברים לדפנות הזחל"ם יכולים לשבת שמונה לוחמים, ארבעה בכל צד, הרי מאחר והוא מספר שהמקומות עליהם כבר היו תפוסים, נמצא שמאחור היו, ביחד עמו, תשעה. אם ישבו לפנים רק שניים – שהרי אייזנברג סיפר: "ישבתי ליד הנהג", ולא הזכיר מישהו נוסף – הרי שבזחל"ם היו אחד-עשר. לפי זה נמצא שסולו ביקש "עשרה מפקדים" חוץ ממנו. אם נאמר שבתיאורו של אייזנברג "ישבתי ליד הנהג" הוא רק התכוון לומר שהוא ישב לפנים, בשורת הנהג, ולא בא לשלול שהיה נוסע נוסף בשורה הזו, נמצא שאכן היו שנים-עשר נוסעים, ולפי זה נמצא שלפועל היו על הזחל"ם יותר מ"עשרה מפקדים" חוץ מסולו. אפשר גם לומר שלאור קריאתו אכן נאספו עשרה כדי לעלות לזחל"ם, ואחד כבר היה עליו עוד קודם לקריאה, הוא זה שהלך להביא את הזחל"ם (כולל את נהג המילואים) מהתאג"ד.

    [אציין כי בויקיפדיה מתואר זחל"ם הכולל "שני ספסלים, ל-10 לוחמים (5 בכל צד)", ולגבי החזית נכתב: "החלון הימני הקדמי נאטם בלוח מתכת משוריין, והותקן בו מקלע בינוני בראונינג "0.3 הפונה לחזית. בחזית הנגמ"ש, ישבו הנהג משמאל, מפקד הנגמ"ש במרכז (על מושב מוגבה), ומפעיל המקלע הבינוני בצד ימין" – כלומר, 13 לוחמים].

    מעניין שבשונה מעדות המאוחרת הנ"ל – שניתנה אחרי 46 שנה – בה הדגיש שהוא בטוח שבזחל היו עשרה (זאת למרות שבאותה עת כבר היה בידיו התחקיר שבו אומר אייזנברג "היינו כ 12"), ובשונה אף מהלו"ז שהכין בשנים קודמות, בו נכתב: "לוקח סרן סולוביץ עשרה חיילים מפלוגה ב' בזחלמ"ים, בתוכם הקצין יאיר ישי", שמזה משתמע שהעשרה הם בנוסף לסולוביץ' [ואגב יש גם להעיר כי אייזנברג, כמו ישי, לא השתייך לפלוגה ב'], הרי שבעדויות מוקדמות שלו, שניתנו שנים ספורות אחרי המלחמה, נמצאת גרסה שונה:

    יחזקאל המאירי, שעמו נפגש, כתב בספרו: "אברהם עולה עם הזחל"ם … עמו ברכב כעשרה לוחמים". הוספת האות כ- מלמדת שלא היו בדיוק עשרה, אלא כמעט.

    (מענין לענין, בסמוך כתב המאירי שלפלוגה ב' היו שישה זחל"מים, וזו טעות וצ"ל ארבעה).

    שנה לאחר הדפסת הספר הנ"ל, בראיון אחר, נרשם מפיו: "היינו *תשעה* אנשים בזחל"ם. הקפנו את התל מצפון, עלינו על דרך-הנפט ובאנו לפינה הצפונית-מזרחית של התל".

    בשני המקורות האחרונים לא נרשם הסיפור על הנהג שנעלם. אולי סופר והרושם דילג עליו, משום שברוח התקופה נמנעו מלספר על אירועים מביכים שכאלו.

    עם זאת, בראיון האחרון נוסף פרט מענין, שעד כה לא הודגש בקשר להגעת הזחל"ם אל הכניסה ליעד: "במקום היו אנשי הסיירת החטיבתית. הם זרקו רימון-עשן ובחסותו פרצנו החוצה".

    ובנוסף לפרט על עזרת הסיירת בזריקת רימון-עשן, נוספו בעדות הנ"ל עוד פרטים חשובים השייכים לאירועים שבסמוך לפריצת הכוח מהזחל"ם: "מיד נפגע נהג הזחל"ם ובסמוך נהרג גולדה ועוד חייל. טנק או תותח נ"ט קרוב ירה עלינו. השעה היתה 4-3 אחה"צ".

    לגבי השעה, כיום ברור שהיתה מאוחרת יותר. מובן שבמהלך הקרב לא מצופה מלוחם להביט בשעונו, וגם כעבור ארבע שנים אפשר שלא לדייק בלוח הזמנים.

    לגבי הגעתו של גולדה ונפילתו, אכתוב בהמשך.

    השאלה היא לגבי שני הפרטים החשובים הנוספים: נהג הזחל"ם "נפגע" (לא כתוב שנהרג) "ועוד חייל" נהרג.

    ולכאורה, הרי מלבד גולדה לא ידוע על עוד חייל שנהרג באזור הכניסה לתל!

    כאן המקום לציין לדברים שסיפר מפקד הסיירת במאי 73', בראיון שנדפס כעבור שנה בספר 'תל פאחר': "…בכניסה לתל, אז א… ערבוביה גדולה של גופות ונשק מפוזרים בשטח". – איזה עוד גופה היתה בכניסה לתל חוץ מזו של גולדה?

    ולגבי הלוחם שנהג בזחל"ם: אייזנברג, בעדותו המוקדמת, הזכירו ללא שם – "אחד נהג" – והתעלם לגמרי מכך שהלה נפגע סמוך ליציאה מהזחל"ם. אולי לא הבחין בכך. גם לא סיפר על חייל נוסף, חוץ מגולדה, שנהרג. אולי גם בכך לא הבחין. אפילו את מותו של גולדה לא הזכיר, אף שהזכיר את שמו בסיפורו על הגעתם: "פגשנו ברובקה, שהורה לנו לא לירות. עצרנו הזחל ושפכנו החוצה. ליד הבוטקה היה גל אבנים. היו שם חלק מהסיירת וחלק מגולדה. ראיתי 30-20 מטר אחרינו נפלו פגזים ורובקה אמר שאלה פגזים שלנו, רובקה התקשר עם ורדי כדי להודיע לו שלא יירו. אח"כ אמר לנו להיכנס עם הכוח". יתכן והסיבה שלא הזכיר את הפגיעה בגולדה היא מפני שבתחקיר המדובר, שידוע שנעשה על התל (בנוכחות המח"ט) מסתבר להניח שכבר סופר על כך בכניסה, כך שלא היה טעם לחזור על כך, למרות שהמאורע נחקק היטב בזכרונו כטראומה (וכפי שסיפר, כעבור שנים, שהוא נתבקש לנסות ולטפל בגולדה).

    ב-2015, בביקורו בתל ביחד עם אפרים עמדי (שלא זכר את מספר הנוסעים וזהות כולם), ציין בפניו אייזנברג: "אם אתה זוכר, לא היה נהג, הוא ברח" [יתכן ואת הפרט על בריחת הנהג שמע אייזנברג מיאיר ישי. קודם שנפגש עמו רק זכר אייזנברג לספר שסולו "התחיל לחפש נהג כי לא היה נהג, ואז בא מישהו והתיישב"]. עמדי אישר והוסיף שיוסף לייבו תפס את ההגה. אייזנברג שאל: "לייבו?", ועמדי תיקן: "לא, זה היה זאדה". אייזנברג אמר אז: "אני זכרתי שאחד מהחיילים לקח את ההגה. זאדה אמר 'אין לי רישיון', אז סולוביץ' צעק עליו שזו מלחמה עכשיו". דו-שיח זה צוטט בשעתו בבלוג, ואפשר להבין ממנו שאייזנברג לא זכר מי נהג ("אני זכרתי שאחד המחיילים לקח את ההגה", שבדברים אלו חזר על תוכן עדותו הקדומה: "אחד נהג"), ורק אחרי שעמדי קבע שזאדה נהג, חזר אייזנברג על שמו ודבריו. יתכן וסיפורו על צעקת סולוביץ' "זו מלחמה עכשיו" – פרט שלא הוזכר ע"י ישי בכל העדויות הנ"ל – הוא אכן מזכרונו.

    כאמור, בראיון הנ"ל סיפר ישי על*תשעה* שנסעו בזחל"ם, ושבהגעתם ליעד מיד נפגע הנהג. לזה יש להוסיף את המשך דבריו: "מפקד הסיירת שהיה במקום, כבר הודיע "התל בידי" בשערו שכך הדבר. הוא פקד על שלושה מאנשיו ללכת וליצור קשר עם אלה שכבשו את החלק הדרומי של התל. לנו, ל*שמונת* אנשי התגבורת, נתן הוראה להגיע למוסה קליין, הפגוע". כלומר, מאחר ונהג הזחל"ם נפגע, נותרו רק שמונה לוחמים כשירים.

    [בלו"ז שנערך בעזרת ישי נכתב: "רובק'ה פוקד לפרוץ פנימה, כאשר הוא ואנשיו בתעלה המרכזית וסולוביץ ואנשיו בתעלה הצפונית". האמור כאן על כניסת הסיירת לתעלה המרכזית, לא מדוייק. הנכון הוא שחוליה מאנשי הסיירת – בפיקודו של יוני לוי; ראוב'קה לא הצטרף אליהם – נשלחו לעבר התל-הדרומי, כנ"ל]

    אם נכונים הדברים דלעיל, ששלמה דוד-זאדה נהג בזחל"ם, הרי שהוא לא הצטרף לכוח שנכנס ליעד, ואין למנותו עם החללים שנפלו בסמוך לסולו! הוי אומר: מקבץ הלוחמים שנפלו בהסתערות סולו היה של ארבעה (ביחד עם סולו), ולא של חמישה.

    הידיעה על כך שבכוח סולו נפלו, בקבוצה אחת, חמישה לוחמים, מקורה בספרו של המאירי שנדפס שלוש שנים אחרי המלחמה, כאן סופר כי סולו התמוטט מצרור שנורה לעברו ו-"לידו נופלים ארבעה מאנשיו", וכי הסמח"ט גילה אותו הרוג ו-"לידו עוד ארבע גוויות – בני חבורתו של אברהם". בנוסף ישנה עדות מאוחרת, מ-2013, של ישראל גרשוני מהסיירת הזוכר שראה מקבץ של חמישה הרוגים.

    יש לציין כי ברישום הפאנל החטיבתי שנערך 19 ביוני 67', מופיעים דברים שסיפר חיים יפרח (שכיהן אז כמג"ד הגדוד, במקום מוסא קלין שנהרג) כפי ששמע על תיאור התקדמותו של סולו: "הוא השאיר כאן מ"כ שנמצא היום חי, רב"ט אייזנברג, ונוסף לזה סגן [ישי] ועוד איזשהו סמל מבא"ח. סגן סולוביץ' עם הרביעייה שלו המשיך להתקדם לעבר התעלות. מאוחר יותר נמצאו כולם הרוגים". המשפט "עם הרביעייה שלו" יכול להתפרש שהיו ארבעה בנוסף לסולו ("עם"), אך אפשר גם לפרש שכל הכוח, כולל סולו, היה של רביעייה. כך נראה לפי שסיפר קודם, על אותו "סמל מבא"ח" שלא נכלל בכוח "הרביעייה" שהתקדם, ומכיון שידוע – מעדותו הקדומה של אייזנברג [תועתק להלן] – שעם סולו נכנס רק חייל אחד מבא"ח, והיות ואנו יודעים שששון קרקוקלי, שהיה מבא"ח, נהרג, נמצא שה"רביעייה" כללה בתוכה את סולו, וקרקוקלי לא נכלל במקבץ. אלא שסביר יותר להניח שיפרח לא דייק בסיפורו (ונראה שהוא התבסס על עדותו הקדומה של אייזנברג, שבחלקה הראשון הזכיר "ועוד אחד מבא"ח". יצויין כי המשך עדותו של אייזנברג טרם התפרסם…).

    הדברים מסתבכים לאור העובדה שבהעתק מרישום עדותו הקדומה של אייזנברג, מוזכר סדר כניסת הכוח אל תוך היעד: "סולו בראש אח"כ כהנ[א], אני, חייל, [ע]מדי, הסגן [הוא "סגן יאיר" שהוזכר קודם כמי שהיה "חוץ מזה", כלומר, שלא השתייך לחיילי גולני] ועוד [בהעתק המוקלד נוסף כאן פסיק, כנראה שבטעות] אחד מבא"ח [=ששון קרקוקלי שהגיע בטנדר עם סגן מפקד בא"ח, גולדה] (סה"כ 7)".

    [בלו"ז שנערך בזרת ישי, נכתב: "סולוביץ מסתער עם שבעה לוחמים פנימה". היות והיתה לפניו עדותו של אייזנברג, הרי שכוונתו שהמס' שבעה כולל את סולו].

    מתוך השבעה שנמנו (והמס' המסכם אף צויין בתחקיר: "סה"כ 7"), ידועה זהותם של שישה. אחד הוזכר בלי פירוט, רק סתם "חייל" [כאמור, אייזנברג לא השתייך לפלוגה ב', ולדבריו אף את סולו לא הכיר קודם לעלייתו לזחל"ם],

    – בספר 'תל התעלות' הועתק קטע העדות הנ"ל כפי שהוקרא ע"י אייזנברג ב-2015: "אחרי חייל שלא ידעתי את שמו", ונוסף בין סוגריים מרובעים: "לייבו או דוד-זאדה", ואיני יודע מדוע לא הוזכרה האפשרות שהכוונה לנחמיאס, עליו העיד עמדי שהיה עמם –

    ואם נאמר שלייבו ודוד-זאדה לא נכנסו לתוך התל – אם מפני הידיעה שנמסרה כי הנהג, דוד-זאדה, נפגע כבר בכניסה, ואם מפני הידיעה שנמסרה על "עוד חייל" (חוץ מגולדה) שנהרג – הרי שמקבץ הלוחמים שנפלו בהסתערות כוח סולו היו (ביחד עם סולו) רק שלושה!

    פחות מחודשיים אחרי סיום המלחמה התפרסמה כתבה עיתונאית של המאירי, בה הוזכרו שלוש הקבוצות שהתארגנו ויצאו לאיגוף התל מהצפון, ובעניינו של כוח סולו כתב: "כח מחץ שלישי התארגן תחת אש. בראש הכח עמד סרן אברהם. שבעה לוחמים בלבד נטל עימו. ביניהם היה יאיר בן ישי, חבר מושב אלמגור שמאס בישיבה באפס מעשה, והתנדב לקרב". המשפט האחרון מעיד כי המאירי היה בקשר עם ישי וממנו נשמעו הדברים.

    מהאמור אפשר להבין שבהתארגנות תחת אש – מצדו המערבי של תל-פאחר – נטל עמו סולו עוד שבעה לוחמים, הם השבעה הידועים בשמותם (ונמנו לעיל) בנוסף לסולו עצמו. אלא שאפשר להניח שכאן המאירי לא דייק וכי המס' שבעה שייך למס' הלוחמים איתם נכנס לתוך היעד. ישנם עוד פרטים המעידים כי המאירי לא דייק באותה כתבה, ולדוגמה הנמצא שם בסמוך, בספרו על סולו ש"עבר בתעלה המזרחית, בה היה מוטל סרן אלכס", שעה שידוע שאלכס לא נפל בתעלה מזרחית, אלא באחת התעלות בצדו הצפוני של התל, מקום אליו סולו לא הגיע. כנראה שישי הוא שסיפר להמאירי איך נתקל בגופתו של אלכס שהיתה מוטלת בתעלה.

    בספרו, שנדפס כאמור שלוש שנים אחר כך, כבר דייק המאירי, ושייך את המספר שבעה לפקודת סולו בכניסה לתל: "שבעה אחרי ליעד. אתם השניים הישארו בזחל"ם יחד עם המקלען. תנו חיפוי, ואנחנו נסתער פנימה". אם נכון שאלו המילים שאמר סולו, הרי שלפנינו שתי אפשרויות: אפשר לטעון שניתן להוכיח מכאן שבזחל"ם עם סולו הגיעו אחד-עשר (קרוב לעדות הקדומה של אייזנברג: "היינו כ 12"); או לנסות לטעון שאין להוכיח זאת, שהרי כשם שאנו יודעים שבכוח שנכנס עם סולו היה גם חייל (ששון קרקוקלי) שהגיע בטנדר עם גולדה, כך אפשר והאמירה "אתם השניים" יועדה לשניים נוספים מכוח הבא"ח (רפי בן-מרדכי, החובש מהכוח הזה – שסיפר על עצמו שפנה לתל-הדרומי אחרי ששמע משם צעקות פצועים – העיד שחוץ מגולדה וקרקוקלי הגיעו איתם עוד שניים, קשר ונהג, ששמותיהם אינם זכורים לו. הוא גם סיפר שבסיום הקרב ראה את הנהג מסתתר בחפירה, הוציאו ממנה והורה לו לפנות עם הטנדר פצוע קשה), ואת הפקודה "השארו בזחל"ם" אפשר לפרש כאמירה: אל תבואו איתנו, אלא השארו פה ועלו לזחל"ם.

    בענין הרתק מהזחל"ם: זה הוזכר כבר בסמוך לקרב, בפאנל החטיבתי הנ"ל שנערך שבוע וחצי אחרי הקרב. ברישומו נכתב, מפי יפרח, על כוח סולו: "חוליה נשארה על הזחל"ם והמק"כיסט [אך ראה להלן שיאיר ישי זוכר שבזחל"ם בו נסעו היה רק מקלע 0.3] ועוד חייל אחד או שניים גם כן ריתקו מעל הזחל"ם, כאשר סגן סולוביץ' והחוליה שאיתו, היה איתם גם עוד סגן מכורזים, אהוד שמו [וכבר העיר כאן דני ביזר שיפרח טעה בשם והכוונה ליאיר], הם נכנסו לתוך התעלות". כאמור, הספק שבפי יפרח, "חייל אחד או שניים", נפתר ברישומו של המאירי: "שניים".

    [בהמשך נרשם מפי יפרח תיאור טיהור חלקה הראשון של התעלה: "כאן היו להם שני נפגעים", ועל כך העיר דני בבלוג: "לא ידוע לי למי הכוונה". לי נראה שזו טעות (של יפרח או של הרושם) והכוונה לשניים שהוזכרו בעדותו הקדומה – עליה התבסס יפרח בסיפורו – של אייזנברג: "בצד שכבו שני סורים הרוגים"].

    מהאמור לעיל יכול להשתמע כי הריתוק והחיפוי האמורים כוונו לעבר תל-פאחר.

    אלא שבעדותו של ישי, ב-2013, מסופר על חיפוי אחר. כך: "הוא [=מפקד הסיירת, ראוב'קה אליעז] אמר לזחל"ם שלנו לפנות לכיוון עין פית, כי שם הוא נתקל, כשהוא בא הנה הוא נתקל בעין פית בטעות, היה שם מוצב, חטפו אש"; "הזחל"ם בא, אני לא זוכר שהיה לו מקלע, אבל כדי לרתק לכיוון עין פית. שכבנו פה משך זמן, אני לא להעריך אם עשר דקות או יותר, היה מכתש כזה, בכניסה. היה מכתש ואנחנו שבעה נכנסנו לתוך המכתש, שכבנו, והזחל"ם…"; [שאלה:] "ושלושה חיילים היו ליד המק"כ וירו? [=השואל הזכיר שלושה, היות ושמע מישי שהיו עשרה בזחל"ם. ישי לא שלל את המס' שלושה, והתייחס בתשובתו לפרט אחר:] – זה לא מק"כ, אני אפילו לא זוכר מה זה היה, אבל ירו מהזחל"ם, כלפי עין פית". ושוב: "הזחל"ם כמו שהגענו קפצנו, הוא [=ראוב'קה. בבלוג נכתב: "כמו שהגענו קפצנו מהזחל"ם, נשארו נהג ומקלען ש*סולו* אמר לו לרתק לעין פית"] הפנה אותו לכיוון… פה זה עין פית, כמה מאות מטר, הוא הפנה אותו לכיוון עין פית, נשאר נהג והמקלען, ואמר לו לחפות לכיוון עין פית כי הוא בא משם תחת אש. ואנחנו… שבעה, לא נכנסנו. שכבנו פה … היתה פה מן שקערוריות כזאת שכל השבעה היינו בתוכה".

    ואילו ב-2019 נרשם מפיו: "ואז רובקה אמר לזחל"ם שלנו לפנות לעין פית כי משם יורים. לא היה על הזחל"ם הזה 0.5, אבל בטח היה לו 0.3 ליד הנהג. רובקה ביקש שהוא יאבטח לכיוון עין פית". – "שהוא יאבטח", לשון יחיד, כלומר, הנהג התבקש לאבטח, במקלע שלידו.

    אך האם הנהג יכל אז לשמש כמקלען? והרי בגירסה מוקדמת נמסר שהנהג נפגע מיד בהגיעם…

    ב-2014 זכר אייזנברג לספר שסולו אמר לו: "אתה מ"כ? שב פה", ואייזנברג ביאר: "הושיב אותי על המקלע ליד הנהג, התחיל לחפש נהג כי לא היה נהג, ואז בא מישהו והתיישב … כמעט שלא ראיתי את הדרך מהחריר הקטן", והכוונה לחריר שמעל המקלע.

    לפי זה, אפשר שאייזנברג המשיך לשבת "על המקלע ליד הנהג" והוא שנשאר בזחל"ם יחד עם הנהג. ולפי הגירסה בספרו של המאירי – שסולו אמר "אתם השניים הישארו בזחל"ם יחד עם המקלען" – אלו השלושה היו אז בזחל"ם: חייל ליד המקלע (יתכן וזה אייזנברג שעשה זאת קודם), הנהג דוד-זאדה שנפגע, וחייל נוסף, שאולי נועד לחבוש את הנהג הפצוע.

    ועוד לגבי מס' החיילים של כוח סולו:

    בדו"ח סיכום של של מפקד הסיירת ראוב'קה אליעז (פורסם בבלוג במאי ובדצמבר 2015) נכתב על הכניסה לתל: "כוח בפיקודו של סגן סולוביץ' מגדוד 12 + 10 לוחמים". כלומר, לדבריו ביחד עם סולו נכנסו 11.

    אבל במאי 73' סיפר ראוב'קה (לספר 'תל פאחר'): "סולוביץ' … לקח איתו שישה 'חבר'ה', נכנס לתעלה הצפון-מזרחית והתחיל לטהר אותה". בדומה לזה התפרסם כבר כמה חודשים אחרי המלחמה, בכתבה של אהרן מגד ב'במחנה': "סולוביץ' … נכנס לתעלה עם שישה אנשים והתחיל לטהרה".

    ואילו בדו"ח הסיכום של גולני, בנוסח שפורסם בבלוג באפריל 2015, נרשם כי סולו העלה על הזחל"ם "כ-10 חיילים", וכי "סולוביץ' ועמו 7 חיילים נעו בראש והצליחו לטהר … כולם נפגעו אגב כך כולל סגן סולוביץ' עצמו שנהרג, פרט למ"כ בודד". כך גם בנוסח השונה מעט שפורסם בבלוג בדצמבר 2015: "כ-10 לוחמים … סגן סולוביץ' ועוד 7 חיילים ירדו מהזחל והחלו בטיהור … מכוח זה נפגעו כולם פרט למ"כ אחד".

    [המ"כ האחד שלא נפגע הוא אייזנברג, אך גם ישי שהצטרף לכוח זה לא נפגע. עמדי היה פצוע קשה ושרד. המאירי, שהתבסס על דברים ששמע מיאיר, כתב בספרו כי "אחד בלבד שרד לפליטה – סגן יאיר", ושוב: "יאיר נשאר לבדו מיחידתו של סולו"].

    על כל פנים, בדו"ח הנ"ל הודגש שהמספר אינו סופי, "כ-" (וכך גם בספרו של המאירי, כמועתק לעיל: "כעשרה לוחמים").

    לעומת זאת, בספר הסיכום שיצא ב-74' מטעם מחלקת היסטוריה (שמחבריו עשו שימוש גם בספרו של המאירי) נכתב כי סולו העלה על הזחל"ם "עשרה חיילים, אותם בחר באופן אישי"; "סגן סולוביץ' ירד מהזחל"ם שלו עם שבעה חיילים (אך השאיר בזחל"ם מקלען ושני חיילים לחיפוי) ונכנס לתעלות … נפגעו כולם פרט למ"כ אחד".

    [על ה"באופן אישי" הוער ב-2015 בבלוג: "המציאות: לסולוביץ' אין זמן לבחור באופן אישי מבין עשרות חיילים שפזורים בשטח … קרא לאנשים לעלות – ומי שעלה עלה. יאיר ישי היה מספר זאת לאנשי מחלקת היסטוריה לו רק טרחו להגיע אליו ולברר עמו". אך ראו לעיל שהקריאה של סולו היתה למפקדים שיתנדבו, ושאייזנברג כבר סיפר שכאשר הגיע לזחל"ם פנה אליו סולו בשאלה: "אתה מ"כ? שב פה", וסולו "התחיל לחפש נהג". כלומר, סוג של בירור ואישור].

    באטלס כרטא (כרך עשור שני, 80') כתב אריה יצחקי: "זחל"מ ובו 10 חיילים בפיקוד הסמ"פ אברהם סולוביץ' חש לעבר תל פח'ר"; "מ"פ הסיירת וסמ"פ ב' נפגשים ליד המוצב מסתערים ומטהרים את התעלה המרכזית … כל החיילים מלבד אחד נפגעים" [חוסר הדיוק שבציטוט האחרון כבר גלוי לאור כל הנכתב לעיל].

    ובספרו של מייזל (2001) נכתב: "סמ"פ ב' …. נע עם עשרה לוחמים על זחל"ם אל הפאה הצפונית של התל … סמ"פ ב' עם חייליו נכנס לתוך המוצב, ובלחימה קשה נפגעו רוב הלוחמים".

    עד כאן סיכום – עדיין אינו מלא, ונשמטו לפי-שעה כמה מקורות – לגבי מספר הלוחמים שהגיעו בזחל"ם שלו סולו. בהמשך אנסה לעשות סדר בין הגרסאות.

    ורק לפני שאשכח, אציין שב-2015 סיכם דני ביזר את הנושא, כתב שבכניסה לטיהור נכנסו ביחד עם סולו תשעה לוחמים (כולל סולו) והוסיף ושיער שהלוחם שנהג בזחל"ם נשאר בו ולא הצטרף אליהם.

    מדבריו עולה שהגיעו בזחל"ם רק תשעה לוחמים, שהרי קרקוקלי רק נכנס איתם אך לא הגיע עמם, ומאחר ואנו מכירים בשמות רק שמונה, כנ"ל, נמצא שעדיין חסר לנו שם אחד. לעיל הבאתי שישנה אמנם גירסה שנקבה במס' תשעה, אלא שישנם גם גרסאות אחרות – לפיהן נמצא שישנם עוד שמות שעדיין איננו יודעים (ובדומה לכך שעדיין חסרים שמותיהם של שניים מהלוחמים שהגיעו עם גולדה). גם לא פירט על מה נשענת השערתו שנהג הזחל"ם נשאר בו ולא נכנס לתל, ומדבריו עולה שזהות הנהג היא שאינה ידועה (ולכאורה הרי באותה מידה אפשר לומר שנשארו עמו עוד לוחמים שזהותם אינה ידועה, וכנ"ל), ולא ברור האם בשעה שכתב את השערה הזו זכר שכבר נמסר, חצי שנה קודם לכן, שדוד-זאדה היה הנהג.

    אהבתי

  26. אל שטח הכניסה למוצב הצפוני, לשם הגיע הכוח בפיקודו של סולו, הגיע גם צבי גולדה, נפגע ונהרג. כאן חלוקות הגרסאות, האם נהרג לפני שהגיע זחל"ם כוח סולו, או לאחר מכן.

    עדות צבי אייזנברג:

    בקטע ששרד מעדותו המוקדמת, שניתנה על התל בנוכחות המח"ט זמן קצר אחרי הקרב, נמצא: "עצרנו הזחל ושפכנו החוצה. ליד הבוטקה היה גל אבנים. היו שם חלק מהסיירת וחלק מגולדה".

    משתמע מכאן שהגעת הזחל"ם היתה אחרי שגולדה כבר הגיע למקום, אך לא פורט שהיה זה גם אחר שגולדה נהרג (לעיל העליתי הסבר, שהיות והתחקיר המדובר נעשה על התל לכן מסתבר להניח שכבר סופר על כך בכניסה, על ידי אחרים, כך שלא היה טעם לחזור על כך כשדובר על פעולות כוח סולו, שעליהן נתבקש להעיד). רק בפברואר 2014 – ועדיין לפני שקיבל את הקטע הנ"ל מעדותו הקדומה – סיפר בראיון לבלוג: "ירדנו מהזחל"ם לתפוס מחסה. היו שם כבר שני ג'יפים של הסיירת ושכב שם קצין, לא שמתי לב לדרגות שלו, היום אני יודע שזה היה גולדה ואמרו לי לך תטפל בו. בהתחלה לא ראיתי איפה הוא פצוע. הורדתי לו את הקסדה, ראיתי חור קליע בראשו. עשיתי מה שמלמדים אותנו לעשות – בייגלה כזה. לא שזה עזר, הוא כבר היה מת. המראה שלו רדף אותי הרבה זמן".

    כעבור שנה הוסיף אייזנברג ופירט את זהות ה"אמרו לי": "רובקה אמר לי – לך טפל בגולדה".

    עדות ראובן אליעז:

    בפאנל החטיבתי, שבוע וחצי אחרי הקרב, סיפר מ"פ הסיירת: "גולדה השאיר את הגלדיאטור והכוח של יונתן רץ והגיע עד לבודקה של הש"ג. במקום הזה סמל וייסהוט ביקש ממני רשות לפתוח באש על כיתת מרגמות ושריונית, שנעו על כביש הבניאס והוא קיבל אישור. באותו שלב קיבלנו הפגזה שאינני יודע של מי, של כוחותינו או של האויב, על המשטח הזה פה. ובאותו שלב כל האירועים האלו היו אחד אחרי השני. רס"ן גולדה שאל אותי מה העניינים, אמרתי לו שאני מנסה לברר מה שלנו ומה שלהם. והוא עמד שם וצפה. כאן יש חירבה, עמד וצפה וכאן קיבל כדור, אני יודע עכשיו בוודאות שזה מצלף שעמד פה בבית הזה. פה השטח מאפשר את זה. הוא נהרג. גררנו אותו עד לבודקה של הש"ג. באותו שלב הגיע הזחל"ם של סולוביץ'. שאלתי אותו איפה הגדוד נמצא והוא אמר שהוא מנותק מהגדוד וזהו. ברגע שהוא אמר לי את זה אמרתי לו שיציב את הזחל לכיוון עין פית, מכיוון שמשם ירו עלינו ויוריד את הכוח למטה".

    בסיכום החטיבתי נערכו הדברים תוך כדי מיספור, 18-21:

    "18) על דרך הנפט הגיע טנדר בפיקודו של רס"ן גולדה, אשר ניגש אליי בריצה ושאל 'מה העניינים?'. השבתי: 'אין קשר עם גדוד 12, לא ידוע מיקומם'.
    19) גולדה עמד וצפה לעבר המוצב ונהרג מכדור צלף.
    20) בשלב זה פתח סמל וייסהוט באש תותח 90 מ"מ לעבר זחל"ם שנע על כביש בניאס-עין פית ובאש מקלעים לעבר עין פית.
    21) באותו שלב הגיח מכיוון צפון זחל"ם בפיקוד סגן סולוביץ' מגדוד 12. שאלתיו למה בא מכיוון זה ואם ידוע לו היכן הגדוד. תשובתו: 'אינני יודע דבר, נותקתי מיחידתי'."

    חוץ מהמס' 19-20, שבפאנל סופרו בסדר שונה, הרי שלגבי הגעת הכוחות נרשם גם כאן שגולדה נהרג לפני הגעת כוח סולו.
    כסדר הזה הופיע גם בכתבה של אהרן מגד שהתפרסמה ב'במחנה' באוקטובר 67': "בינתיים הגיע טנדר של רב-סרן צבי פז לסייע באיסוף הפצועים. זחל"ם אחד משיירתו של רובקה נפגע ואנשיו עברו אל הטנדר, שנשאר ליד היעד הדרומי. כשנפגשו צבי פז ורובקה ונועצו ביניהם מה לעשות, פגע כדור בראשו של פז והרגו … בינתיים הגיע זחל"ם של סרן אברהם סולוביץ'…".

    בספר 'תל פאחר' הובא שכך סיפר ראוב'קה גם במאי 73'. תחילה סיפר על גולדה אשר "ראה אותי והצטרף לבדו לזנב-הטור, עם טנדר שהיה לו", ואח"כ סיפר: "שמעתי רעש של רכב כבד בא מכיוון צפון. הופתעתי ופרשתי מיד את הכוח (2 זחל"מי 90 מ"מ ובזוקה) לכיוון צפון. חשבתי שאלה טנקים סוריים. היו לי כ-24 איש בכוח והסתדרתי איכשהו. בינתיים נתתי תדרוך למפקדי-המשנה לגבי הכניסה ליעד. תוך כדי כך ראיתי את "גולדה" עומד על-יד גדר-אבנים ומשקיף לעבר היעד. צעקתי לעברו וקראתי לו לשכב, והמשכתי בתדרוך. במבט שני, ראיתיו נופל מכדור-צלפים. קיבל בראש". ובהמשך: "רעש-הטנקים מצפון התגלה כזחל יחיד שלנו שהופיע בפתאום, ובו סגן אברהם סולוביץ'…".

    עדות אפרים עמדי:

    בעדות שניתנה אמנם רק בשנת 2015, סיפר עמדי: "זאדה הביא אותנו עד לכניסה. פה בפתח לפני שנכנסנו ראינו את גולדה הרוג עם כדור בראש"; "כשאנחנו ירדנו מהזחל ראינו את גולדה הרוג, שוכב שני מטר לפני הש"ג".

    בספר 'תל התעלות', 2017:

    כנראה שלאור כל הממצאים הנ"ל נכתב – שלוש פעמים לאורך הספר – שהפגיעה בגולדה קדמה להגעת כוח סולו:

    הפעם הראשונה היא בתיאור [על פי הדו"ח הנ"ל של מ"פ הסיירת] על גולדה "שהיה בעל הדרגה הגבוהה ביותר שטח, ניסה לקחת פיקוד … התקדם מעט לכיוון המוצב כדי לצפות במתרחש, נפגע מקליע בראשו ונהרג במקום", ורק בהמשך לזה: "רעש זחלים נשמע מצפון … כעבור זמן קצר נראה זחל"ם של צה"ל מתקרב. היה זה כוח בפיקודו של אברהם סולוביץ'".

    הפעם השניה היא במסופר בו על "גולדה … התקרב לעמדת הש"ג כדי להיטיב לראות לכיוון פנים המוצב. בעודו צופה במשקפת, נפגע מקליע בראשו ונהרג במקום. מותו היכה בהלם את לוחמי הסיירת. המ"פ רובקה אליעז כיסה אותו בשמיכה. המ"כ צביקה אייזנברג, שהגיע מיד לאחר מכן בכוחו סולוביץ' … סיפר כי ניסה לחבוש את גולדה, אלא שזה היה כבר הרוג".

    והפעם השלישית היא במפה המודבקת בסוף הספר, "מרשם ארועים של הוכחות", שם קדמה הגעת סולו (משוערת שם לשעה 17:25) לפגישת סולו עם מ"פ הסיירת (משוערת שם לשעה 17:40).

    – ושלושת הפעמים הנ"ל מלמדים שלא התקבלה הגירסה השונה, שאף היא הובאה בספר, כציטוט מדברי יאיר ישי:

    "כשהגענו ראינו את רובקה עומד ליד הג'יפ. שמעתי אותו אומר בקשר, 'תל פאחר בידי'. קפצנו מהזחל"ם … היתה עלינו אש. הערכה שלי שפגזים חודרי שריון נורו עלינו. אמרתי לרובקה, 'טנק שלנו יורה עלינו'. הוא ביקש בקשר שטנקים שלנו יפסיקו לירות. וכמו שאנחנו שוכבים, הופיע טנדר גלדיאטור ועליו גולדה, והוא יורד גלוי ומחליט לבדוק מאיפה יורים. קראתי לו, 'אל תלך לשם'. לא הקשיב, הלך עוד עשרה צעדים ונהרג" (ההמשך בספר: "רובקה חזר לג'יפ", אף שקודם לא הובא שהוא עזב את הג'יפ, כפי שיובא בנוסח המלא יובא להלן).

    נכון לבדוק מדוע לא התקבלה הגירסה הנ"ל, על אף שהמספר כלל בה זכרון של דיבור שלו אל גולדה, שלא היה אפשרי אילו כוח סולו הגיע למקום רק לאחר שגולדה נהרג. וכחלק מזה, להבליט את יחודה של הגירסה הנ"ל המתארת את האופן בו הוא נפגע, ולמרות זאת, התיאור נשמט מן הספר.

    כהקדמה לבדיקת הנ"ל יש צורך לבדוק רישומים נוספים של האירוע:

    ב-74' הסתיימה כתיבת הספר של מחלקת היסטוריה, ובו סדר הגעת הכוחות הוא כדלהלן: תחילה מסופר כי "סגן סולוביץ' … עקף את התל מצפון, הגיע לעורפו, ובקרבת פתח המוצב הצפוני נפגש עם מ"פ סיור שהגיע אותו זמן למקום"; ורק אח"כ נכתב: "בכתף שמעל תל פאחר על דרך הנפט פגש מ"פ הסיור גם ברס"ן צבי פז (גולדה)".

    אגב, למשפט האחרון לא מצאתי מקור, רק (כמוזכר לעיל מהכתבה של מגד) שבאותה כתף נפגשו כמה מחיילי הסיירת בטנדר של גולדה ועמו ירדו לתל-פאחר. לא מצאתי מקור גם לתיאור הנסיון של גולדה להסביר לראוב'קה "מהיכן להיכנס למוצב" – תיאור הנמצא בקטע הבא:

    ההמשך, בספרה של מחלקת היסיטוריה: "כאשר הגיע רס"ן פז למקום, החלו תותחי ה-90 מ"מ שעל גבי שני הזחל"מים של הסיירת יורים לעבר תותחי נ"ט שירו לעבר הזחל"מים של הסמ"פים. בעוד האש נמשכת ניסה רס"ן צבי פז להסביר למ"פ הסיור מהיכן להיכנס למוצב, ובאותו זמן נפגע בראשו ונהרג במקום. מ"פ הסיור פקד על סגן סולוביץ' להיכנס למוצב וליצור קשר עם חיילי גדוד 12 (מתוך "כיבוש רמת הגולן" של פיקוד צפון ו"מערכות הצפון". לפי יחזקאל המאירי, נהרג "גולדה" אחרי שסולוביץ' נכנס למוצב הצפוני)".

    אלא שמי שיקח לידו את ספרו של המאירי, שאליו ציינו במחלקת היסטוריה בסוגריים האחרונים, יראה שלא רק את מועד נפילתו של גולדה הוא מאחר, אלא גם את מועד הגעתו: על הגעת גולדה סיפר המאירי רק לאחר שסיים לספר על כוח סולו ונפילתו, שאז פתח פרק חדש במילים: "יאיר נשאר לבדו מיחידתו של סולו", ובהמשך לזה החל לספר על הגעתו של גולדה בגלדיאטור.

    אלא שלכל הדעות לא כך היה, ואיחור הגעתו של גולדה הוא כנראה טעות של המאירי. אף כאן, החזרה על שמו של ישי בתחילת הפרק (כנ"ל, למרות שכבר בפרק הקודם, לאחר שסיפר על נפילת כוח סולו, הזכירו: "אחד בלבד שרד לפליטה – סגן יאיר") יכולה ללמדנו שממנו שמע גם על הפגיעה בגולדה.

    בלו"ז שהכין ישי (בבלוג נכתב שהיה זה "בסוף שנות ה-80") נמצא בנידון זה:

    "17:22 – סולוביץ נפגש עם רובק'ה בכניסה המזרחית …
    17:23 – רס"ן צבי פז (גולדה) שהגיע למוצב מצפון, נהרג בפגיעת פגז.
    17:24 – רובק'ה מודיע: "תל פח'ר בידי. הפסק אש על תל פח'ר". אך עד מהרה מתברר, כי הלחימה נמשכת."

    היות ובמענה לשאלת הבלוג, ב-2019, "על סמך מה עשית את הלו"ז?", התקבלה התשובה: "הסתמכתי על דיווחי הקשר, לא על עדויות. מדיווחי הקשר עשיתי חיתוכים של הזמן" – ראוי לציין כי ביומן נרשמו, בהקשר זה, רק הדיווחים דלהלן (הציטוטים ע"פ הצילום שהתפרסם לראשונה לפני 50 שנה, ולפי ההעתק בבלוג, לראשונה במאי 2014):

    ב-17:20 נרשמה הודעה של ראובק'ה למח"ט: "אני בתוך תל פחר".
    ב-17:24 דיווח ראוב'קה לרשת החטיבתית: "תל פחר בידי".
    בעקבות כך ניתנה ב-17:25 הודעה ברשת החטיבתית: "הפסק אש על פחר, פחר בידינו".
    באותה דקה נרשמה גם הודעה מהרשת החטיבתית לראוב'קה, לפיה "2 [=גדוד 12. הכוונה לדיווח בקשר של המ"פ ורדי מהתל-הדרומי] מדווח שצלפים יורים מהחלק הצפוני של פחר".
    בתגובה להודעה זו נרשמה שאלה [שלא הועתקה בספר 'תל התעלות'], והיא כנראה של ראוב'קה: "האם החלק הדרום מזרחי בידך"? – כאן הכוונה כנראה לחלק ממוצב תל-פאחר [בשונה מאשר איזוכר "מדרום מזרח" דלהלן]. לשאלה זו נרשם מענה.
    בדקה הבאה, 17:26, נרשמה שוב הודעה ברשת החטיבתית, דומה לזו שכבר נרשמה בדקה הקודמת: "הפסק אש על תל פחר, פחר ביד[י]נו".
    ב-17:28 נרשמה הודעה נוספת מהרשת החטיבתית: "2 אומר שישנם כוכים [=כך נראה בצילום. ואולי: רובים. בהעתק בבלוג ובספר צויינו נקודות במקום המילה] של צלפים".
    באותה דקה נרשמה תשובתו של ראוב'קה: "הוא יורה אלי כי אני כבשתי את החלק הצפוני".
    בהמשך נרשמו מספר הודעות שתוכן עוסק בזיהוי מיקומי הכוחות,
    ורק בדקה 17:36 נרשמה הודעה ברשת החטיבתית: "הפסק אש על תל פחר, 21 [=הכוונה למח"ט] בדוק אם יורה איזה תותח על תל פחר". על בקשה זו לא נרשם כל מענה.
    בדקה 17:37 הופנתה אל ראוב'קה הוראה מהרשת החטיבתית: "ברר מאיפה יורים",
    ותשובתו: "מדרום מזרח" [בספר 'תל התעלות' נרשם שכוונתו ל"ירי משטח של שיחי סברס ממזרח לתל", אך לפי עדותו של ראוב'קה הוא התכוון לירי מעין פית המרוחק].
    ב17:40 נרשמה הודעה של ראוב'קה: "מודיע שאין לו אף נפגע",
    וארבע דקות אח"כ, 17:44, נרשמה הודעה שלו למח"ט: "יורים עלי מכיוון מערב מבקש להפסיק האש". כיוון מערב הוא אל פנים התל, וראוב'קה, שטעה לחשוב שהיורים הם מגדוד 12, ביקש להעביר להם הודעה שיחדלו.

    נמצא כי רישום ישי לדקות 17:22-23 – בלו"ז שהכין ושהועתק לעיל – אינו אלא זמן משוער שלו, ואין לכך כל מקור ביומן הקשר.

    לאידך, חבל שלמעט ציון לדיווח מ17:24, לא טרח ישי להעתיק את שאר הדיווחים החשובים הנ"ל. חשובה הבקשה לבדיקת ירי תותח, וחשוב בעיקר הדיווחו מ-17:40, שניתן לדעת ממנו – זו הערכתי – שאז טרם נפגע גולדה, שהרי אין זה מסתבר להניח שראוב'קה לא ידווח על מותו רק משום שאינו תחת פיקודו. לפיכך, מסבתר להניח שהפגיעה בגולדה קרתה בדקות שלאחר-מכן, ושבעקבותיה דיווח ראוב'קה, ב-17:44, שיורים עליו מתוך התל.

    כאן חשוב לציין לסיפורו של ראוב'קה בפאנל החטיבתי: "באותו שלב הגיע הזחל"ם של סולוביץ' … . אמרתי לו שיציב את הזחל לכיוון עין פית, מכיוון שמשם ירו עלינו … שאלתי אותו מה התדר של גדוד 12 והוא אמר לי את התדר של גדוד 12. מיד עם ה-GRC עברנו לתדר ויצרנו קשר עם ורדי. ורדי אמר לי שיש לו חובש אחד…",

    – ולדעתי אפשר ללמוד מכך לענין הדיווחים שנרשמו ביומן הקשר על הודעות שעברו דרך הרשת החטיבתית, הודעות שסיפרו לראוב'קה על הודעות שהתקבלו מורדי – כמו ההודעה "2 ראו אותך" (17:35) – היו קודם הגעתו של סולו, אשר מסר לראוב'קה את התדר להתקשרות ישירה עם ורדי.

    לאחרי כל זה נעבור לבדיקת הנוסח המלא של הגירסה המקדימה את ביאת זחל"ם סולו לפגיעה בגולדה, שבענינה סופר על האזהרה שלא נשמעה ומתארת עריפת ראש כתוצאה מהפגיעה. כך סופר פעמיים בשנת 2013, ובראשונה:

    "ראוב'קה היה עם ג'יפ סיור, היה לו מכשיר קשר, GRC, ואותו שמעתי מדווח שלוש פעמים 'תל פאחר בידי'. הנה [הדובר מסתכל ברישום שלפניו, על פי הדיווח ביומן הקשר] זה ב-17:24, כי יש גם את הדיווח. אמרתי לו, לא ידעתי אפילו מי הוא, אמרתי לו תל פאחר לא בידינו – כי כל הדרך עם העיקוף הגדול חטפנו אש נק"ל – אמרתי לו תל פאחר לא בידינו, ואז הוא תיקן את עצמו ואמר 'תל פאחר לא בידי', אחרי 5-10 דקות [ביומן הקשר אין לכך עדות]"; "שכבנו פה איזה זמן, אני לא להעריך אם זה היה עשר דקות או יותר, היה מכתש כזה, בכניסה, היה מכתש ואנחנו שבעה נכנסנו לתוך המכתש, שכבנו"; "ותוך כדי זה התחילו פגיעות של פגזים חודרי שריון, בום, לא מתפוצץ, אלא אתה מרגיש חבטה חזקה. ואז אמרתי לראוב'קה 'הטנקים שלנו יורים עלינו', כי זה בא מכיוון מערב. ראוב'קה דיווח בקשר, אני חושב שכתבתי את זה, הנה, 17:25 ראוב'קה מודיע לחמ"ל [הדובר טועה. הרישום ב17:25 אינו מראוב'קה, אלא הודעה ברשת החטיבתית, בעקבות הודעתו של ראוב'קה הנ"ל מ-17:24] 'הפסק אש על תל פאחר'. זה היה על הטנקים. 'תל פאחר בידי' הוא דיווח יותר מאוחר [שוב, הדובר טועה. 'תל פחר בידי' היה הדיווח הראשוני מ-17:24]. הוא הודיע למח"ט להפסיק את אש הטנקים [ראו לעיל שההודעה ברשת החטיבתית "הפסק אש על תל פחר, 21 בדוק אם יורה איזה תותח על תל פחר" – נרשמה רק ב17:36], ובאמת פסקה. אבל עד שהאש פסקה גולדה מהבא"ח, הוא היה יחד עם ראוב'קה, אני לא יודע איך הוא הגיע. הוא היה עם ראוב'קה, אני פשוט לא ידעתי מי הוא, ראיתי אותו הולך, זה היה פה והוא הולך לידינו, הולך לראות מאיפה הטנקים יורים. ואני עוד אמרתי לו – לא ידעתי מי הוא – 'רד', מה הוא הולך זקוף על הדרך הזאת. לא היה כביש, דרך. הלך עוד איזה חמישה צעדים, ופגז – להערכתי זה פגז – או 0.5 – לא כדור, כי הקסדה של הראש הכל עף איזה שלו.. עשרים מטר באוויר לצד מזרח, וצנח למטה. [שאלה:] כלומר היריה בא ממערב? [תשובה:] כן. [שאלה:] זאת אומרת יכול להיות שירו מתוך התל? [תשובה:] שמע, הכל יכול להיות, ההערכה שלי שזה היתה, ולכן גם אמרתי קודם לראוב'קה, שהטנקים שלנו יורים בנו".

    ופעם נוספת:

    "רק הסיירת היתה פה כבר, שכבו, ראוב'קה היה פה, בערך פה עמד הג'יפ סיור, הוא עמד גלוי, היה לו GRC, המכשיר קשר הגדול שהיה אז, ואני שמעתי אותו אומר 'תל פאחר בידי'. כל הדרך ירו בנו מתל-פאחר. אש נק"ל. הזחל"ם כמו שהגענו קפצנו … שכבנו פה. ואז התחיל, ההערכה שלי של פגזים חודרי שריון, לפגוע בנו. היתה פה מן שקערוריות כזאת שכל השבעה היינו בתוכה, ומהדופן, מהצד ההוא היו החבטות של הנ.ט., אותן חבטות ששמעתי למטה, שירו בנו בזה. ואמרתי לראוב'קה, 'ראוב'קה טנק שלנו יורה בנו', כי זה בא מהכיוון ההוא. הוא הודיע בקשר, ביקש, שטנקים שלנו יפסיקו לירות. והשעה היא כבר 5 ועשרים בערך. משהו כזה. בדיעבד הסתבר באמת שטנק שלנו ירה, שיונה אפרת הפעיל אותו. וכמו שאנחנו שוכבים פה, הופיע גלדיאטור, עם גולדה, וגולדה יורד, גם הוא גלוי, אל ראוב'קה, והוא שומע שטנק שלנו יורה בנו, זה מה שאני אמרתי להם, זה מה שראוב'קה גם הוא דיווח. הוא החליט שצריך לבדוק מאיפה יורה והתחיל ללכת – לא על הכביש, פה היתה דרך, השקע היה פה – כשהוא עבר אותי קראתי לו, אמרתי 'אל תלך לשם כי זה'… לא הקשיב, הלך עוד איזה עשרה צעדים וחטף פגז. אני אומר פגז כי פתאום בום הקסדה, הראש, עפו, נשאר רק כתף. ונשכב. מזרקה. ראוב'קה, זה באמת עשה עלי רושם, לקח שמיכה שהיתה לו בג'יפ והלך וכיסה אותו, אמרתי, ראוב'קה רק על כבוד המת הולך וגם הוא מסתכן, וכיסה אותו. וחזר לג'יפ".

    [אגב, לפי הנרשם אצל מגד, צוטט לעיל, הגלדיאטור נשאר ליד התל הדרומי. משמע, חוץ מהירידה ממנו היה גם צורך להתקדם עד לתל הדרומי. מהמסופר תחילה: "גולדה מהבא"ח, הוא היה יחד עם ראוב'קה, אני לא יודע איך הוא הגיע", משתמע שהמספר לא הבחין בגלדיאטור. ואילו לנוסח השני: "הופיע גלדיאטור, עם גולדה, וגולדה יורד, גם הוא גלוי, אל ראוב'קה", משמע שהגיע בטנדר עד התל הצפוני]

    המענין הוא, שבספרו של המאירי משנת 70' – ספר שכאמור נכתב לאחר שמחברו שמע את המספר הנ"ל – לא מופיע הפירוט הנ"ל על האזהרה לגולדה ועל הפגז וכו', ונמצא רק: "בפתחו של המוצב הצפוני הוא נתקל ברובק'ה. הוא נעצר לידו לברר את המצב. שיחתו של צבי נקטעת. הוא צונח מלוא קומתו לרגליו של רובק'ה. כדור פגע בראשו וריטש את פניו".

    [יצויין כי לפי סיפורו של ראוב'קה, צוטט לעיל, גולדה לא נפגע באמצע שיחתו איתו (כפי שכותב כאן המאירי, וכפי שמשתמע גם מהכתבה של מגד: "כשנפגשו … ונועצו ביניהם מה לעשות, פגע כדור בראשו…"), אלא לאחר מכן].

    בהמשך נמצאו אצל המאירי גם דברים שלא יתכן שנשמעו מפי המספר הנ"ל (שכבר היה בתוך התל בשעה שהגיעו לכניסה הסמח"ט ודוד כהן), אלא מפי ראוב'קה (או/וגם מפי הסמח"ט או/וגם מפי דוד כהן):

    "הסמח"ט לרובק'ה: "מה נשמע כאן?". רובק'ה: "המוצב בידינו". אחר הוא מוסיף בהבעה מודאגת: "יש רק בעיה של צלפים, צריך להיזהר". הוא מצביע על הגוויה שלרגליו. הסמח"ט מבועת: "מי זה? מי שוכב כאן?". רוב'קה: "זה גולדה… עמד כאן ודיברנו, ופתאום כדור בראש". "מה באמת?! הוא מת…" מזדעק דוד נבעת. צבי פז היה ידידו. דוד נשמע כלא מאמין: "באמת הוא מת? הרי הוא כמו ישן, נקי ומגוהץ כמי שהולך למסיבה…". שק החול שעל פניו של גולדה מביך את דוד. רובק'ה מסביר: "הוא קיבל מולי כדור ישר בפנים, הפנים נמעכו לגמרי, זה מראה מזעזע. לא יכולתי לראות, לכן שמתי לו שק על הפנים…" דוד מליט את פניו בכפות ידיו".

    הפירוט על האזהרה לגולדה ועל הפגז וכו' חסר גם בתיאור שהתפרסם מפיו שנה לאחר הדפסת ספרו של המאירי, שם רק: "מיד נפגע נהג הזחל"ם ובסמוך נהרג גולדה ועוד חייל".

    [כבר הוער לעיל שאין עדות ברורה נוספת על "עוד חייל" שנהרג באזור ההוא, ועל כן אין זה מופרך לשער, וזו דעתי, שמדובר בשיבוש עיתונאי. יתכן ונאמר המשפט: "בסמוך נהרג עוד חייל, גולדה", משפט שאפשר להסבירו בעובדה שבאותה שעה לא הכיר המספר את גולדה, ושמו התברר לו רק מאוחר יותר. אך אם נתעקש לקיים את העדות על "עוד חייל" שנהרג, נשאל: האם אפשר – כדי להשוות בין הגרסאות לסיפורו של אייזנברג (כמו הורדת הקסדה, והפציעה שלא נראתה בתחילה) – שאייזנברג התבקש לטפל באותו חייל? אמנם מפיו נרשם כי "שכב שם קצין, לא שמתי לב לדרגות שלו", אך אולי התכוון לומר שלא שם לב בכלל לדרגות, אם קצין או שאינו, ורק ש*לאחר זמן* נמסר לו שבכניסה נהרג קצין?].

    עדות על כדור שפגע בגולדה נשמעה לא רק מפיו של ראוב'קה, כמצוטט לעיל, אלא גם מפי לוחמים נוספים של הסיירת. באוגוסט 2013 סיפרו לבלוג:

    ברוך ברנדס: "הייתי מטר ממנו, ומה שקרה זה שניסינו לראות איפה הכוחות שלנו במוצב ושלא יירו עלינו. בחטיבה כולם הכירו את גולדה, אז הוא אמר 'אני אתרומם ואנופף להם בידיים'. הודענו בקשר שגולדה מתרומם לזיהוי ושלא יירו לכיוון שלנו [ביומן הקשר אין זכר להודעה שכזו. אפשר והמספר התכוון להודעות אחרות שנועדו לזיהוי הכוחות]. איך שהוא התרומם הוא חטף כדור בראש. ניסינו לעשות חסימה במקום הפגיעה, אבל כבר לא היה מה לעשות".

    ישראל גרשוני: "כולנו הצטופפנו ליד הבודקה … גולדה לקח פיקוד מקומי מכיוון שהיה הקצין הבכיר. הוא רצה לאתר את הקרב ומאיפה באה האש. הוא התרומם, חטף כדור ונפל. שמו עליו שמיכה ואז כולם נכנסו לפאניקה די גדולה".

    משה פטלוק: "היתה קבוצת התייעצות, מדברים ומדברים, ופתאום כדור נכנס לגולדה לראש, והוא צונח פה למטה".

    צביקה פרגמין: "גולדה רצה לזהות מאיפה יורים עלינו והתרומם. הוא היה בלי כובע פלדה ובלי חגור, ועל השנייה חטף כדור שנכנס פה ויצא מפה. הוא נפל על ידי. רובקה עוד ניסה להגיד לי 'תנסה לעזור לו במשהו', אבל הייתי חייל צעיר מאוד מאוד, חצי שנה, לא ידעתי הרבה מה עושים בדברים כאלה מה עוד שההתרחשות היתה כל כך מהירה".

    במאי 2014 הוסיף פרגמין לשחזר: "היה בור קטן ליד הש"ג שכולנו היינו שם ביחד, שוכבים על האדמה, וגולדה פשוט נעמד לראות מאיפה יורים עלינו. הוא התרומם והשקיף לכיוון צפון, אולי אל איזור הבניאס, לא היה לו כובע פלדה ולא כלום. הוא התרומם ותוך שנייה חטף את הכדור. רובקה אמר לי תעצור לו את הדימום עם היד, אבל לא היה מה לעשות. הוא נהרג במקום, התמוטט ומת".

    גם משה וייסהוט סיפר אז: "הגעתי ראשון מול הכניסה למוצב … ואז מגיע גולדה ונעמד על ידי. בזיכרון העמום שלי הוא מביט במשקפת עם בגדי א' ובלי קסדה, ופתאום אני רואה אותו נופל. אמרתי 'מה זה?' ואז הבנתי שירו עליו. יריתי מיד בתותח לכיוון צפון, כי זיהינו לא רחוק מהבניאס איזה כוחות סורים וחשבנו שהם אלה שיורים. הם לא היו בטווח שלנו, אבל ירינו בכל זאת איזה פגז אחד".

    ב-2014 סיפר גם סמ"פ א', שמיל גולן, על שראה מהתל הדרומי: "אנחנו מבחינים בגלדיאטור שיורד מדרך הנפט מדרום לצפון … הגלדיאטור יורד במהירות מטורפת, מגיע לשער הצפוני, קופצים ממנו חיילים, רצים לכיוון שטחי הצבר, ואחרי דקה או שתיים מזהים דמות של קצין לבוש בגדי א', את זה אני זוכר בוודאות, עם קסקט, כובע בד. רואים תמונה שנראתה לא קשורה לכלום. פתאום מתרומם קצין עם מדי א' בלי חגור, שממש לא מתאים למקום הזה, נעמד עם משקפת כאילו הוא מונטוגומרי ותוך כמה דקות הוא חוטף כדור ונופל. בוודאות של מאה אחוז שקיבל כדור. בדיעבד התברר לי שזה גולדה".

    [באותו ראיון אין התייחסות מפורשת לשאלה קדימת ההגעה, גולדה או סולו. אלא שבוידאו מספטמבר 2014 שפורסם בבלוג ב-16 בינואר 2020, נראה שמיל על התל הדרומי ומספר: "למעשה זיהינו מהנקודה הזאת את הגעת הסיירת לעבר אזור הצברים, ולאחר מכן את ההגעה של כוח סולוביץ', ובהמשך זיהינו את הכוח שירד מדרום לצפון, ממש על דרך הנפט, הכוח של גולדה ז"ל עם הטנדר שלו". ועל אף דבריו שראה את הגעת הסיירת ושקדמה לסולו בכרבע שעה ראו הערת שלמה מן, 3 באוקטובר 2014: "אם אנחנו יודעים לפי הלו"ז של הקרב שגולדה הגיע אחרי הסיירת משהו כמו דקה-שתיים, או אפילו חמש דקות … כנראה שהוא לא ראה את הגעת זחל"מי הסיירת והג'יפ של רובקה כי היה עסוק, אבל את הגעת גולדה הוא ראה". יש לציין גם שהראיון הנ"ל נערך אחרי שהתפרסמה ב-2013 גירסתו של ישי].

    החובש שהגיע בטנדר עם גולדה, רפי בן-מרדכי, לא היה לידו בשעה שנפל בפתח התל-הצפוני (בן-מרדכי שמע צעקות פצועים מהתל-הדרומי ורץ לשם כדי לטפל בהם), אך ב-2013 זכר "סיפור על חייל ג'ינג'י מהסיירת שהסתובב מאוחר יותר בתל פאחר עם הצרפתית [=כובע עם מצחייה, שכונה "כובע צרפתי"], של גולדה – כובע ובו חור של קליע".

    ב-2015 הושלם הסיפור הנ"ל, כשאורי רבינוביץ', הנהג בג'יפ של ראוב'קה, סיפר לבלוג: "בתל הצטרף אלינו קצין שקראו לו גולדה. הוא הגיע סתם ככה כי בא לו להצטרף, והיה בלי כובע פלדה ועם מדים כאלה. הוא נעמד להסתכל עם כובע מצחייה. אמרו לו – תרד מהר, תתכופף, היו שם גם כמה מילואימניקים, ואז הוא חטף כדור. הדם נשפך ממנו כמו ברז, אפילו לא התעסקו איתו בכלל (=לא טיפלו בו), לא היה מה. היה לי אחר כך שנים את הכובע שלו עם החור, חבל שלא שמרתי אותו. כיסינו אותו עם שמיכה".

    ביוני 2015 העידו על כך שני לוחמי סיירת נוספים. האחד מראיה, חברו משמיעה:

    שוקי קובץ: "תפסנו מחסה מאחורי סלעים ומישהו ריתק אותנו, היו יריות"; "כשאנחנו שכבנו ראינו אותו עומד ליד עץ תאנה, צעקו לו משהו ובום הוא נפל"; "הוא עמד ליד העץ ודוד כהן אמר שהוא נפל"; לא ניגשנו אליו, הוא לא היה בכיוון בכלל".

    מוקי פלג: "אמרו לנו שהוא היה בלי כובע פלדה"; "אנחנו הגענו ועוד לא התכנסנו עם רובקה לכניסה, ואז סיפרו לנו שלפני כמה דקות מת פה קצין מזה שהוא עמד בלי כובע פלדה וצפה, אני זוכר את זה כמו היום"; "לא ראיתי אותו בטנדר וגם לא ראיתי אותו הרוג, אלא רק מסיפורים. שוקי ראה אותו הרוג. רק הגענו לתל וכבר סיפרו לנו את הסיפור הזה".

    (ב'תל התעלות' הובאו דבריהם של וייסהוט ורבינוביץ').

    לסיכום, שנים-עשר הם שסיפרו על פגיעת כדור:
    1. ראוב'קה
    2. ברנדס
    3. גרשוני
    4. פרגמין
    5. פטלוק
    6. רבינוביץ ("והיה בלי כובע פלדה")
    7. בן מרדכי (כנ"ל)
    8. קובץ ("היו יריות")
    9. פלג ("עמד בלי כובע פלדה")
    10. שמיל ("עם קסקט, כובע בד"; "בוודאות של מאה אחוז שקיבל כדור")
    11. אייזנברג ("ראיתי חור קליע בראשו". לפי שאר העדויות מסתבר שדבריו "הורדתי לו את הקסדה" אינם מדוייקים, שכן לא היתה לו קסדה).
    12. עמדי ("הרוג עם כדור בראש")

    ב-2013 – אחרי ששמע את הגירסה על הפגז שפגע והעיף וכו', כתב שלמה מן בבלוג (והסוגריים דלהלן הם שלו. יוער כי תיאור הפגיעה "במצח" לא הופיעה בעדויות שפורסמו): "אני אומר לישי שלוחמי הסיירת טוענים שגולדה חטף כדור במצח, הם היו ממש על ידו. ישי שולל את זה: הם לא ראו את זה, הם לא יכלו לראות את זה. הם גם סיפרו שתותח 90 מ"מ (בזחל שעליו היה לוחם הסיירת משה וייסהוט) ירה. איזה ירה? הם מחזקים אחד את השני. רובקה כיסה אותו עם שמיכה ואמר להם שאם ישאלו אחרי הקרב הוא יגיד שגולדה נפגע בראש. האמת שהוא חטף פגז בראש, ונעלם הראש עם הקסדה".

    אלא שלפי כל העדויות הנ"ל, שמלבד לוחמי הסיירת יש בהם גם שלושה מלוחמי גדוד 12, ברור שדווקא גירסת הפגז היא המפתיעה. אלא שיותר מכל מדהימה השלילה הנ"ל בתוכנה: מדוע לא יכלו חיילי הסיירת לראות מה שראה הוא? הרי אף הם היו במקום! ובעיקר: איזו סיבה אפשר לתלות בראוב'קה שתגרום לו לרצות לתאם עם חייליו שקר שכזה? פשוט מוזר.

    ולגבי הטענה השניה, השוללת את הירי בתותח: על הירי הזה סיפר גם ראוב'קה, והוא סיפר שהירי היה עוד לפני הגעת הזחל"ם עם סולו. לפיכך מובן שהמגיעים בזחל"ם הזה לא ראו את ירי התותח והשלילה הנ"ל אינה במקומה.

    אם כבר, הרי שיש להתייחס לדבריו של סמ"פ א' בראיון מ-2014 (*אחרי* שהשלילה הנ"ל פורסמה…), בו נשאל האם "התותח של הסיירת ירה?", והוא, שבזמן המדובר היה בתל הדרומי, השיב: "לא ירה. הם מתמקמים שם משהו כמו רבע שעה, ואז אני רואה זחל"ם מגיע למפגש ממערב על דרך הנפט, אני מעריך שהם באו בציר שלנו. זה היה הכוח של סולוביץ'". על כך יש להשיב: הנ"ל גם לא זכר דברים שהוא עצמו סיפר זמן קצר אחרי הקרב, כך שיתכן בהחלט ולא זכר גם את הירי המדובר.

    נכון לציין גם לשתי עדויות נוספות של ישי, שהתפרסמו בוידאו. בראשונה, ספטמבר 2014, לא פירט איך נהרג גולדה, אך מזכיר "כי ירו בנו" מבלי לציין שמדובר בהפגזה של טנקים:

    "אמרתי 'אל תלך לשם', כי ירו בנו. והוא בכל זאת הלך לשם. רצה לדעת מי יורה, איפה יורה. לא הספקתי משפט אחד להגיד לו, הלך עוד איזה, אני יודע, אפילו עשרה מטר, ואז הוא נפגע ונהרג".

    ואילו מהשניה (תאריכה לא ידוע, אך קודם 2016) נראה שחזר בו:

    "יצא רב סרן, הוא לא היה מהסיירת, היה מפקד בסיס הדרכה, והתחיל ללכת על הדרך, עכשיו זה כביש, אז זו היתה דרך, של הסורים, דרך אפילו לא מסודרת כל כך, ואני עוד הספקתי להגיד לו – לא הכרתי אותו – 'אל תלך כי יורים עלינו מהכיוון ההוא' [ישי מצביע לצד מערב]. הרגיש בטחון, הלך עוד שני צעדים וכדור פגע לו בראש ונהרג במקום".

    ולמרות כל זאת, הנה ב-2019 התפרסם שוב בבלוג:

    "הגענו עד לכניסה ושם עצרו אותנו הסיירת. אם הם לא היו עוצרים אותנו, היינו ממשיכים כי לא ראינו את הכניסה. היה שם אחד מהסיירת ששכב עם בזוקה, ולדעתי הוא כמעט ירה בנו. הוא ראה אותנו מתקרבים, בהתחלה את החלק העליון של הזחל"ם ואולי גם אותי, ואנחנו מתקרבים. זה כלי שריון שמגיע מהבניאס, זה יכול להיות סורי, והוא לא ירה. היות שיורים עלינו מכיוון מזרח, אנחנו קופצים החוצה. היה שם מכתש בכניסה לצד המוצב, קופצים למכתש ורובקה עמד ליד ג'יפ, גלוי לגמרי, כשהסיירת כולה מסתתרת בין השיחים, ואנחנו קופצים למכתש ואף אחד מהסורים בתל פאחר לא צופה ולא רואה. כי כבר לא ירו עלינו מתל פאחר. גולדה בשלב הזה עוד איננו. ואז רובקה אמר לזחל"ם שלנו לפנות לעין פית כי משם יורים … רובקה ביקש שהוא יאבטח לכיוון עין פית. ואני שומע את רובקה אומר בקשר – 'תל פאחר בידי' – שלוש פעמים! אז אני אומר לו – תל פאחר לא בידינו, הסורים עוד פה. הוא עומד ארבעה-חמישה מטר ממני … אני שומע שיורים עלינו. שומע חבטות של ח"ש. אנחנו במכתש ומוגנים מהצד האחורי שלו, אבל מצד צפון-מערב יש חבטות על סוללת האדמה. אז אמרתי לרובקה, שאז עוד לא ידעתי מיהו – יש טנק שלנו שיורה עלינו. אז הוא הודיע בקשר – טנקים שלנו, הפסק אש על תל פאחר"; "…כנראה הטנק שירה עלינו. זה לפי דעתי מה שהרג את גולדה. כי צלף עושה חור, לא משאיר רק צוואר. זה יכול להיות רק 0.5, אבל לא כדור רובה. וגולדה לא הלך לצפות על תל פאחר, הוא הלך לראות מי הטנק שיורה. גולדה הגיע, בחור די גדול, בא לרובקה ומדברים, ורובקה אומר לו שטנק שלנו יורה עלינו. אז גולדה הולך לראות מי זה, הוא עובר לידי, אני אומר לו – אל תלך. הוא המשיך ללכת על דרך הנפט עוד עשרה צעדים לכיוון הבניאס, לכיוון צפון, ואז בום – לא שמעתי ירייה ולא כלום. הוא נופל, מזרקת דם, ורובקה לקח שמיכה מתוך הג'יפ והלך וכיסה את החלק העליון שלו, וזו ההערכה שלי לרובקה על הכבוד שנתן. אחר כך כל אחד סיפר שהוא טיפל בגולדה, אם זה צביקה אייזנברג ועוד שניים".

    [לענין המסופר כאן: "ואני שומע את רובקה אומר בקשר – 'תל פאחר בידי' – שלוש פעמים!", וכך גם ב-2013: "ואותו שמעתי מדווח שלוש פעמים 'תל פאחר בידי'", להערכתי: המס' שלוש פעמים נחרת בזכרונו של המספר בעקבות יומן הקשר אותו ראה בסוף שנות ה-80', שבו רשומות שלוש הודעות כאלו, האחת מפיו של ראוב'קה (17:24), והשניה (17:25) והשלישית (17:26) לא מפיו אלא מהרשת החטיבתית: "הפסק אש על פחר, פחר בידינו". כבר הערתי למעלה שביומן הקשר אין תיעוד למסופר על ראוב'קה: "ואז הוא תיקן את עצמו ואמר 'תל פאחר לא בידי', אחרי 5-10 דקות", וכאן אוסיף ואעיר שבבלוג הובא סיפורו של חיים יפרח, שהגיע ליעד מאוחר יותר: "אני זוכר שאיך שהגענו שמענו את רובקה מדווח לאיזה סמל 'תל פאחר בידי', ואז מוישה גת אומר לו 'איזה בידי?'", אלא שגם לזה אין תיעוד ביומן הקשר].

    וכל האריכות הנ"ל לא באה אלא כהקדמה, לבדיקת אמינות הגרסאות שניתנו לגבי ההמשך, בהתקדמות הכוח בתוך התל.

    אהבתי

  27. בהמשך לתגובה הארוכה דלעיל, שעסקה בנפילתו של גולדה, אעסוק בהמשך – ואחלק את החומר על פני כמה תגובות – במיקום המדוייק של האירוע:

    לאחרונה, יולי אשתקד, התפרסם בבלוג תיאורו של יאיר ישי, ממנו ניתן לעמוד על המיקומים:

    "הגענו עד לכניסה ושם עצרו אותנו הסיירת. אם הם לא היו עוצרים אותנו, היינו ממשיכים כי לא ראינו את הכניסה. היה שם אחד מהסיירת ששכב עם בזוקה, ולדעתי הוא כמעט ירה בנו …. היות שיורים עלינו מכיוון מזרח, אנחנו קופצים החוצה. היה שם מכתש בכניסה לצד המוצב, קופצים למכתש ורובקה עמד ליד ג'יפ, גלוי לגמרי, כשהסיירת כולה מסתתרת בין השיחים, ואנחנו קופצים למכתש ואף אחד מהסורים בתל פאחר לא צופה ולא רואה. כי כבר לא ירו עלינו מתל פאחר"; "אני שומע שיורים עלינו. שומע חבטות של ח"ש. אנחנו במכתש ומוגנים מהצד האחורי שלו, אבל מצד צפון-מערב יש חבטות על סוללת האדמה. אז אמרתי לרובקה, שאז עוד לא ידעתי מיהו – יש טנק שלנו שיורה עלינו … גולדה הגיע … בא לרובקה ומדברים, ורובקה אומר לו שטנק שלנו יורה עלינו. אז גולדה הולך לראות מי זה, הוא עובר לידי, אני אומר לו – אל תלך. הוא המשיך ללכת על דרך הנפט עוד עשרה צעדים לכיוון הבניאס, לכיוון צפון, ואז בום – לא שמעתי ירייה ולא כלום. הוא נופל, מזרקת דם, ורובקה לקח שמיכה מתוך הג'יפ והלך וכיסה את החלק העליון שלו".

    בסמוך לתיאור הנ"ל התפרסם גם שירטוט של יאיר ישי, שתיאר לפי זכרונו (אחרי 52 שנה) את האירועים בתל. להלן *חלק* מהשירטוט – *רק* הנוגע לנידון ההגעה והמיקום בצידו המזרחי של המוצב – בתוספת רישומים שלי, בצבע אדום:

    מה שחסר בסיפור הנ"ל, וגם בשירטוט – ולכן הוספתי בתוכו, בסימן-שאלה – הוא מיקומה של "סוכת המשמר" שבכניסה, כפי שנרשם ביוני 66' בעת שהוכן פוטוסטט על תצ"א:

    אגב, ראוי לציין שאנשי המודיעין כמובן דייקו וסימנו בתל הדרומי רק סככה *אחת* (למרות שבתצ"א נראה גם משטח הבטון הריק שמדרום-מזרח לה), ולא "סככות" – כבשירטוט הנ"ל שבו הרישום "סככות מגורים". מי יוכל להוכיח שהסככה הנ"ל נועדה למגורים? האם גם שם היו מיטות?… (ראו למעלה).

    [בעבר – בתגובה מ-22 ביוני 2016 – הערתי שכך, "סככות מגורים", נרשם באחד התרשימים שהתפרסם בבלוג ונכתב עליו שהוא מ-67' (ציינתי שלי הוא נראה מאוחר יותר), אך באותה מידה אפשר לכנותה כסככת 'איחסון', או כל כינוי אחר, זאת משום שעדיין אין ידיעה ברורה על השימוש שנעשה בה. באוקטובר 2013 הזכיר מ"פ א' "את הסככות המנהלתיות", וכך נזכר, כעבור חודשיים, גם בדברי הקמב"צ הגדודי בדצמבר אותה שנה].

    אהבתי

  28. בקטע שפורסם מעדותו המוקדמת של צבי אייזנברג, קראנו על הגעת כוח סולו לאזור הזה: "עצרנו הזחל ושפכנו החוצה. ליד הבוטקה היה גל אבנים. היו שם חלק מהסיירת וחלק מגולדה. ראיתי 30-20 מטר אחרינו נפלו פגזים ורובקה אמר שאלה פגזים שלנו".

    מעדות זו משתמע שלוחמי כוח סולו הגיעו בסמוך ל-"גל אבנים", מקום בו היו חלק מלוחמי הסיירת ואלו שהגיעו עם גולדה. ראוב'קה "אמר", משמע, היה בסמוך אליהם.

    [אגב, לפי עדות מוקדמת זו – ראוב'קה הוא שעדכן את הנוכחים בכך שמדובר ב"פגזים שלנו", ולא כמסופר לעיל. כדאי לזכור שרישום העדות הנ"ל נמצא מכבר אצל המספר].

    אפשר שאת הדברים "אלה פגזים שלנו" אמר ראוב'קה כאפשרות, לא בוודאות, שהרי בפאנל החטיבתי שנערך שבוע וחצי לאחר הקרב הוא היה מסופק בזהות היורה: "קיבלנו הפגזה שאינני יודע של מי, של כוחותינו או של האויב, על המשטח הזה פה" (האמירה "פה" – כנראה שכאן הצביע ראוב'קה על המקום בתצ"א שהיה לפני הנוכחים בפאנל).

    במאי 73' סיפר ראוב'קה – ליעקב אורלנד, שרשם את הדברים בספר 'תל פאחר' – שתוך כדי שנתן תדרוך למפקדי-המשנה לגבי הכניסה ליעד, ראה את גולדה "עומד על-יד גדר-אבנים ומשקיף לעבר היעד" [וייסהוט ושמיל סיפרו שגולדה השתמש במשקפת]. ראוב'קה צעק לעברו לשכב והמשיך בתדרוך, ובמבט שני ראהו נופל מכדור-צלפים.

    לזיהוי "גל האבנים" / "גדר אבנים" – אתייחס בהמשך.

    אמנם אייזנברג בעדותו לא הזכיר אלא גל אבנים ולא הזכיר כניסה ל"מכתש", אך זה הוזכר ב-5 ביולי 67' בפיו של צביקה פרגמין מהסיירת: "כאן בכניסה לתל היה איזה מין מכתש קטן ששם נאספנו".

    והשוו זאת לעדות המספר שהועתקה למעלה: "היה שם מכתש בכניסה לצד המוצב, קופצים למכתש … כשהסיירת כולה מסתתרת בין השיחים", ממנה משתמע כאילו לוחמי סולו ולוחמי הסיירת לא היו באותו מקום: כוח סולו במקום אחד (מכתש), ואילו הסיירת – לדבריו: כולם (חוץ מראוב'קה שהיה ליד הג'יפ [ על כך ראו להלן]) – במקום אחר, "בין השיחים".

    בפאנל החטיבתי סיפר ראוב'קה על הגעת גולדה, ביחד עם כוח מהסיירת בפיקודו של יונתן לוי: "גולדה השאיר את הגלדיאטור והכוח [אולי צ"ל: ועם הכוח] של יונתן רץ והגיע עד לבודקה של הש"ג … רס"ן גולדה שאל אותי מה העניינים, אמרתי לו שאני מנסה לברר מה שלנו ומה שלהם. והוא עמד שם וצפה. כאן יש חירבה, עמד וצפה וכאן קיבל כדור, אני יודע עכשיו בוודאות שזה מצלף שעמד פה בבית הזה. פה השטח מאפשר את זה. הוא נהרג. גררנו אותו עד לבודקה של הש"ג".

    לכאורה, "סוכת המשמר" הרשומה על הפוטוסטט הנ"ל היא-היא ה"בודקה" ("בוטקה") של הש"ג. למרות שבדרך כלל "בודקה" (מילה שמקורה בשפות הסלביות, ונכנסה גם לאידיש) מתארת סוכה קטנה, על פי רוב בנויה מעץ, הרי שכאן התכוונו למבנה הבנוי אבן-בזלת (צילומו, ממערב למזרח, הופיע בסוף תגובתי למעלה, 20 באפריל), גודלו בערך 5×7 מטר, פחות או יותר כגודל המבנה הגדול הנמצא בתוך התל (הוא שצילומיו נאספו למעלה בתוך הפוסט). גם הגג הזה היה עשוי לוחות פח, ואבנים כבדות הונחו בצדיו. בדיקה בתצ"א מגלה שהגג אינו שלם: חלק מלוחות הפח קרסו פנימה (ראו צילום להלן). כיצד קרה הדבר – לא ידוע.

    לכאורה, כשראוב'קה עמד בפאנל – תצ"א פרושה לפניו – ואמר: "כאן יש חירבה, עמד וצפה וכאן קיבל כדור, אני יודע עכשיו בוודאות שזה מצלף שעמד פה בבית הזה. פה השטח מאפשר את זה" – הרי שה"חירבה" שהצביע עליה זהה ל"בית הזה" שהזכיר במשפט הבא, הוא המבנה הגדול הנ"ל, הוא שעליו כתבתי לעיל (בתגובות קודמות) שצלפים שכבו על גגו, ולאחר שנפגע בפצצת בזוקה חרב וקרס הגג, כך שבעצם זו "חירבה",

    (וכשראוב'קה אומר, שבוע וחצי אחרי הקרב: "אני יודע *עכשיו* בוודאות שזה מצלף שעמד פה בבית הזה", כנראה כוונתו שלמד זאת בתחקיר שנערך על התל, שמסתבר שסופר בו שעל המבנה הזה היו צלפים, וכעת רואה גם בתצ"א ש"פה השטח מפאשר את זה"),

    –ואילו ה"בודקה של הש"ג", שהזכיר במשפט שאחריו, הוא מבנה האבן שעמד בכניסה למוצב, מימין (צפון) לדרך הכניסה.

    כתבתי שזה "לכאורה", מפני שבעיון בתצ"א נדמה וחוץ מהמבנה ההנ"ל – שלפי רישום המודיעין הנ"ל מ-66' הוא "סוכת המשמר" של המוצב – ישנו בשטח, מצפון למבנה הנ"ל, עוד משהו קטן, קרוב יותר לדרך-הנפט. האם מדובר בסוכה קטנה? מה היה שימושה? והרי אינה צמודה לדרך הכניסה! או שמא זה משהו אחר? מצורף פה שוב הקטע, מסומן, ואולי מישהו יוכל להחכימנו בנידון:

    בהקשר זה סימנתי גם על התמונה מהשיחזור, צולמה מצפון לדרום: מצד ימין נראית דלת?
    מצדה הצפוני של דרך הכניסה למוצב נראים שני בזנ"טים ("קיפודים צ'כים'"):

    ואלו השניים נראים גם בקטע התמונה הבא, צולמה ממערב למזרח:

    אהבתי

  29. ראוב'קה סיפר: "גררנו אותו עד לבודקה של הש"ג", והדברים מתאימים לעדות אפרים עמדי, מכוח סולו, שסיפר ב-2015: "כשאנחנו ירדנו מהזחל ראינו את גולדה הרוג, שוכב שני מטר לפני הש"ג".

    כנראה שרק לאחר שנגרר,

    (בפעולת גרירה זו, שגם בה הייתה כמובן סכנה, כנראה שנטל חלק – אולי בנוסף לראוב'קה –לוחם הסיירת צביקה פרגמין, הוא שסיפר ב-2013: "ראוב'קה עוד ניסה להגיד לי תנסה לעזור לו משהו, אבל אני הייתי חייל צעיר, מאד מאד, חצי שנה בצבא, לא ידעתי הרבה מה עושים בדברים כאלה, ומה גם שההתרחשות היתה כ"כ מהירה, שלא…", והוסיף ב-2014 שראוב'קה "אמר לי תעצור לו את הדימום עם היד, אבל לא היה מה לעשות").

    – הוסיף ראוב'קה להסתכן, ניגש *במהירות* אל הג'יפ שלו, נטל ממנו שמיכה/שק (גם ישראל גרשוני ואורי רבינוביץ' סיפרו על שמיכה. שק, ורק על הפנים, סופר בשמו של ראוב'קה בספרו של המאירי) ואז חזר אל המכתש.

    כאן המקום לאי-אלו הערות נוספות:

    [א] צוטט לעיל מהמתפרסם ביולי אשתקד על *כל* לוחמי הסיירת (הכוונה לכל אלה מהסיירת שהגיעו לתל-פאחר) שהסתתרו במקום אחד, חוץ ממפקדם, ראוב'קה, ש-"עמד ליד ג'יפ, גלוי לגמרי". כך סופר גם באוקטובר 2013: "הסיירת … שכבו, ראוב'קה היה פה, בערך פה עמד הג'יפ סיור, הוא עמד גלוי … הופיע גלדיאטור, עם גולדה, וגולדה יורד, גם הוא גלוי, אל ראוב'קה".

    – אלא שדברים אלו נסתרים מדבריו של ראוב'קה עצמו – כפי שצוטט בספר 'תל פאחר' – שסיפר על גולדה שעמד והשקיף: "צעקתי לעברו וקראתי לו לשכב", וקשה לקבל שהוא עצמו, ראוב'קה, עמד "גלוי לגמרי".

    [ב] כמו כן יש לתמוה על המסופר באוקטובר 2013: "ראוב'קה … לקח שמיכה שהיתה לו בג'יפ והלך וכיסה אותו … רק על כבוד המת הולך וגם הוא מסתכן, וכיסה אותו. וחזר לג'יפ" – וכי הישארות בג'יפ, כנ"ל שבצורה גלויה, אין בה סכנה?

    [ג] הובאו למעלה דברים שסיפר אייזנברג בפברואר 2014: "ירדנו מהזחל"ם לתפוס מחסה. היו שם כבר שני ג'יפים של הסיירת ושכב שם קצין, לא שמתי לב לדרגות שלו, היום אני יודע שזה היה גולדה ואמרו לי לך תטפל בו. בהתחלה לא ראיתי איפה הוא פצוע. הורדתי לו את הקסדה [צ"ל: הכובע], ראיתי חור קליע בראשו. עשיתי מה שמלמדים אותנו לעשות – בייגלה כזה. לא שזה עזר, הוא כבר היה מת",

    כמו כן הובאו למעלה דבריו של עמדי: "פה בפתח לפני שנכנסנו ראינו את גולדה הרוג עם כדור בראש"; "כשאנחנו ירדנו מהזחל ראינו את גולדה הרוג".

    כלומר, שניהם לא סיפרו על שק/שמיכה שהונח/ה על ראשו, וסביר להניח שאחר פעולת כיסוי שכזו שוב לא היה ראוב'קה מורה לאייזנברג "לך תטפל בו". קרוב לשער שהוראה זו היתה לאחר שפרגמין, כעדותו, לא ידע מה לעשות. רק לאחר שגם אייזנברג נואש מלעזור, הלך ראוב'קה ודאג לכיסוי הפנים.

    לאור זאת, לא אתפלא אם הנכון הוא שנפל פה שיבוש בזכרון, כך:

    היות והמספר ב-2013 (ואילך):
    "ראיתי אותו הולך … אמרתי לו – לא ידעתי מי הוא – 'רד', מה הוא הולך זקוף על הדרך הזאת…"
    "והתחיל ללכת – לא על הכביש, פה היתה דרך, השקע היה פה – כשהוא עבר אותי קראתי לו, אמרתי 'אל תלך לשם כי זה'…"
    "התחיל ללכת על הדרך … ואני עוד הספקתי להגיד לו – לא הכרתי אותו – 'אל תלך כי יורים עלינו מהכיוון ההוא'…"

    – לא יכל לספר זאת על גולדה, שהרי הוא הגיע למקום בזחל"ם עם סולו, שהגעתו (כדברי עמדי הנ"ל, ועוד, כמבואר באריכות לעיל) היתה רק אחרי שגולדה כבר שכב הרוג,

    – אפשר ונשתבש בזיהוי האישים, ובעצם הוא הזהיר את ראוב'קה, כשהלה הסתכן כנ"ל בהגעה לג'יפ ובכיסוי פני הגופה.

    כך גם אפשר וסיפורו על "הקסדה, הראש, עפו, נשאר רק כתף" – סיפור המוכחש משאר העדויות (וכמבואר לעיל באריכות) – אינו אלא תוצאה משיבוש בזכרון: היות והשק כיסה את הראש (ורק אותו, כמתואר בספרו של המאירי, שגופו נראה "נקי ומגוהץ",ורק "שק החול שעל פניו", בתוספת דברי הסבר של ראוב'קה: "זה מראה מזעזע. לא יכולתי לראות, לכן שמתי לו שק על הפנים"), לכן זכר המספר שלא ראה לא ראש ולא קסדה, רק מהכתף ומטה.

    [ד] בתגובה למעלה הערתי שתיאור הפגיעה "במצח" – שהוזכר בבלוג – לא הופיע בעדויות שפורסמו, וקודם לכן ציטטתי מעדותו של פרגמין ב-2013, שראה את גולדה אשר "התרומם … ועל השנייה חטף כדור שנכנס פה ויצא מפה".

    כעת אוסיף שבסרטון מעדותו זו רואים את פרגמין מדגים איך גולדה "התרומם ככה, ממש בצורה כזאת" – ומזה מובן שקודם לכן אף גולדה *התכופף* ביחד איתם במכתש – ואז "חטף כדור פה [מצביע על צד שמאל של הראש, למעלה] ויצא לו פה [מצביע על צד ימין, למעלה] והוא נפל ממש לידי". הדברים מתאימים גם לדבריו ב-2014: "היה בור קטן ליד הש"ג שכולנו היינו שם ביחד, שוכבים על האדמה, וגולדה פשוט נעמד לראות מאיפה יורים עלינו. הוא התרומם והשקיף לכיוון צפון, אולי אל איזור הבניאס", ולפי ההדגמה הנ"ל נורה עליו הכדור ממערב, כלומר, מתוך התל.

    – אבל בספרו של המאירי בפיו של ראוב'קה: " הוא קיבל מולי כדור ישר בפנים, הפנים נמעכו לגמרי".

    אהבתי

  30. [ה] באוגוסט 2013, בעומדו בשער הכניסה לתל-פאחר, תיאר פרגמין את הגעת הסיירת לתל, כשהוא מצביע על השביל הדרומי – מקביל לציר בו הוטמן צינור הנפט – הנראה כשהוא עולה משם אל הגבעה הדרומית. בעקבות דבריו הופיעה בבלוג התמונה הבאה עם הכיתוב: "הכניסה לתל פאח'ר (מבט מצפון לכיוון דרום). בשביל הזה (דרך הנפט הישנה) הגיעו לוחמי הסיירת וגולדה" –

    באוקטובר אותה שנה עמד גם ישי ליד שער הכניסה, הצביע על אותו שביל ואמר:

    "אתם רואים את הדרך שם? קו ישר. הכל השתנה פה עם הזמן. זה לא היה כביש, הדרך היתה פה, של תוואי ההטיה [צ"ל: ציר הנפט], דרך לא טובה, של תוואי ההטיה, כמו שם [או שצריך לתקן כנ"ל, או שכוונתו לאותו סוג של דרך]".

    בעקבות הדברים האלו פורסם בבלוג, יוני 2015, השרטוט הבא, שבו סימון "הגעה בדרך הנפט הישנה":

    וכך שורטט גם על מפה עדכנית. באופן כזה תואר מסלול הסיירת גם במצגת שהתפרסמה בבלוג ביולי 2016.

    אלא שתצ"אות ותמונות מהזמן ההוא מעידים שזהו זיהוי שגוי, וגם אז עברה דרך הנפט במסלול בו היא עוברת היום. מי שעיין בשרטוט על צילום מרחפן שפורסם בספר 'תל התעלות', יראה שכך התקבל למסקנה: מסלול הסיירת מגיעה על דרך הנפט המתעקלת, ולא מלמעלה, בצמוד לציר צינור הנפט.

    מה למדנו מכך? – שהנאמר באוקטובר 2013 כזכרון ("קו ישר", "הדרך היתה פה") אינו אלא חזרה על שהתפרסם חודש קודם בבלוג, כלומר, חזרה על זכרון כושל.

    אהבתי

  31. שבוע טוב.

    בתגובה האחרונה כתבתי שמי שיעיין בשרטוט על צילום מרחפן שפורסם בספר 'תל התעלות', יראה שכך התקבל למסקנה: מסלול הסיירת מגיעה על דרך הנפט המתעקלת, ולא מלמעלה, בצמוד לציר צינור הנפט.

    לאחר בדיקה התברר לי שמסקנתי בקשר למסקנת העורך טעונה עדכון: 'תל התעלות' נחתם בחודש מרץ 2017, ואילו בפוסט שהתפרסם בבלוג בדצמבר 2018 הופיעה שוב האפשרות הראשונה. כך נכתב שם (בכיתוב לתמונה הראשונה ששם) על הסיירת שהגיעה "לתל פאחר מדרך הנפט הישנה", וכך סומן שם בשלושה שרטוטים, הנה אחד מהם:

    כיון שכך, אמרתי לעצור לבינתיים בהמשך הדיון על המשך התנועה של כוח סולו, ולעסוק במסלול ההגעה של כוח הסיירת והטנדר של גולדה.

    בפוסט הנ"ל מ-2018 הועתקה מיומן הקשר הודעה שנרשמה בשעה 16:45: "200 מ' מעל פחר אני נמצא עם רובקה", נרשם שלא ברור של מי הדיווח הזה, ונוספה: "השערה – ייתכן שזהו רס"ן 'גולדה', שהצטרף לכוח הסיירת ביוזמה אישית. לא ידוע על כל גורם אחר של החטיבה שנמצא בנקודה זו עם פלוגת הסיור שיכול היה להעביר דיווח כזה".

    מעניין, שכאשר פורסם היומן במאי 2014, הועתק על הודעה זו שהיא מ-21, שזהו הקוד של המח"ט יונה אפרת, ל-4, הקוד של מ"פ הסיירת ראוב'קה אליעז. אכן, תוכן ההודעה "אני נמצא עם רובקה" אינו מתאים לרישום שראוב'קה הוא הנמען, אך האם זו סיבה לשנות גם את זהות המדווח, ולומר שאינו אפרת, כרשום, אלא גולדה?

    גם בפרסום המוקלד של היומן הזה – שהתפרסם (בהקלדה מחדש) בבלוג באוקטובר 2018 – נרשם שההודעה הזו מוענה ל-4.

    יתכן ואם היה מתפרסם צילום כתב-היד של היומן, אפשר והיה ניתן להגיע לבירור כלשהו בנידון [לדוגמה: אולי במקום 4 צ"ל 48, שם הקוד של הסמח"ט].

    (אגב, ההודעה הנ"ל לא נעתקה ב'תל התעלות'. במקומה הועתקה הודעה אחרת מאותה שעה, והיא מהמח"ט לראוב'קה, ונרשמה כך: "היעד … בידינו, תמשיך להתקדם ישר, המשך". הודעה זו, יש לציין, היא מיומן אחר, זה שנרשם בזחל"ם המח"ט – ב'תל התעלות' הועתקו חלקים משני היומנים, מבלי לתת סימן היכר בינהם. חבל – ולגבי ציון הנקודות, שמטרתו לציין שכאן נכתב משהו שקריאתו אינה ברורה: בשעתו תמהתי מה נכתב כאן: "היעד *כן* בידינו"? או שמא "היעד *לא* בידינו"? – בעקבות תמיהתי ראיתי צילום מהעמוד המדובר, ולדידי ברור שנכתבה כאן המילה "חפר", וזו כמובן טעות כתיב של הכותבת, וצ"ל: "היעד [פח]ר בידינו". להלן אכתוב שוב על הודעה זו).

    נחזור להודעה הקודמת: האם ב-16:45 ראוב'קה היה 200 מטר מעל תל-פאחר? בלתי אפשרי!

    באותו יומן נרשמה כמה שורות קודם הודעה מ-16:37, בה המח"ט שאל את ראוב'קה "באיזה מקום בדיוק" הוא נמצא, והתשובה: "באזור …" (כך גם ביומן המוקלד). גם כאן, אילו היה מתפרסם צילום, אולי אפשר היה להגיע לבירור.

    הלאה. בפוסט הנ"ל הובאו דברי ראוב'קה בדו"ח הסיכום שלו, אחרי המלחמה: "מספר מאות מטרים לפני תל פאחר היתה דרך הנפט לא ברורה ולעומת זאת הובילה דרך טובה כמעט באותו כיוון מזרחה. פניתי לדרך זו ולפתע מצאתי את עצמי מתחת לזעורה".

    אלא שבפוסט הנ"ל צויין כי הדרך מזרחה, עליה סיפר ראוב'קה, "נמצאת מעט מדרום לבסיס התותחנים כיום, ליד הדרך העולה לזעורה". הבעיה עם האיבחון הזה, שהמרחק מהדרך ההיא עד לגבול התל הדרומי אינו רק של "מספר מאות מטרים", אלא מרחק של קילומטר וחצי!

    (כך, ולא נכתב בפוסט הנ"ל שהיא "כקילומטר לפני המוצב". כך גם לגבי המובא בהמשך הפוסט, בהתייחס לציטוט מ-"דו"ח הסיכום הרשמי של חטיבה 1 על פעולותיה במלחמת ששת הימים" [לא מצאתי את הציטוט הזה בחומר שפורסם בבלוג. האם זה מלמד שישנו חומר נוסף שטרם פורסם?], שבו צויין שהפניה מזרחה היתה "כחצי קילומטר לפני תל פאחר", ועל כך הוער: "לדעתנו, צ"ל יותר מ-1 ק"מ". כאמור, המרחק הוא של קילומטר וחצי).

    ולכאורה, למפקד הסיירת אין לייחס טעות של הגדרת מרחק של קילומטר וחצי ל"מספר מאות מטרים"!

    לפוסט ההוא נכתבה תגובה של בני, שהציע הסבר סביר יותר לנסיעה של הסיירת: הפניה מזרחה היתה בהמשך דרך הנפט, בקודקוד ה-v הסמוך לתל-פאחר.

    יש להוסיף ולציין שכך הציע הנ"ל כבר שלוש שנים קודם, בתגובה בה התייחס לדבריו של ראוב'קה שהיה זה "מספר מאות מטרים לפני תל פאחר", וכבר אז כתב שמסתבר ש-"הוא לא ירד לאורך הצינור כמסומן במפה [בפוסט – שעליו נסובה התגובה – מדצמבר 2015], אלא נסע על העיקול הגדול (v המורה כלפי מזרח) ונתקל בערכי זעורה".

    המרחק בין קודקוד ה-v לגבול ההתל הדרומי הוא של 500 מטר (ועד לסככה שעמדה עליו ובלטה בשטח: מעל 600 מטר). מרחק זה אפשר לכנותו כ"מספר מאות מטרים".

    לפי זה, גם החזרה של ראוב'קה, אחרי ההסתבכות באזור עין-פית, היתה אל קודקוד ה-v, ומשם, מזרחית לתל-פאחר – ולא מלמעלה, מדרום, בדרך הצמודה לצינור הנפט – הוא ירד לתל-פאחר.

    הדברים נלמדים מהודעה נוספת שנרשמה ביומן קשר, בשעה 17:14, אחרי שראוב'קה כבר סיים את ההסבתכות בעין-פית, והגיע אל השטח שמעל תל-פאחר. באותה הודעה הוא אומר שהוא "יושב מדרום-מזרח על דרך הנפט וצופה". התיאור "מדרום-מזרח" מתאים לעצירה בקודקוד ה-v, שהוא מדרום מזרח, ולא בקטע מדרך הנפט שנמצא מעל הירידה עם צינור הנפט, שעצירה שם היא רק מדרום לתל.

    יש להוסיף שלפי כל הנ"ל, גם אותם לוחמי הסיירת שהזחל"ם שלהם נפגע, רצו בחזרה אל קודקוד ה-v, שם פגשו את הטנדר של ראובקה. כך שגם הטנדר הזה ירד משם.

    והדברים מתאימים לכך שהדרך המגיעה לתל-פאחר מדרום מזרח נראית – ועל כך כתבתי בתגובתי הקודמת – גם בתצ"א ובתמונה מהזמן ההוא, שלא כדברי מי שרצה לומר שהדרך המגיעה מצפון היתה רק זו המגיעה מלמעלה בקו ישר. בנוסף, הרי התברר שהמספר הגיע למקום רק אחרי הגעתם של לוחמי הסיירת, כך שהוא בכלל לא יכול להעיד על שראה אותם מגיעים.

    *

    כאן המקום להתעכב על עוד ידיעה שהופיעה בפוסט הנ"ל ב-2018, בנידון הסטייה של הסיירת מזרחה:

    "לסטייה היתה משמעות מיידית: זחל"ם ה-90 מ"מ בפיקוד סמל משה וייסהוט שהיה חלק מהכוח, לא זיהה בגלל האבק הרב את חבריו שפנו ימינה והמשיך ישר וצפונה על דרך הנפט. זחל"ם זה היה הראשון של הסיירת שהגיע אל מבואות תל פאחר".

    יש לציין כי היסוד לדברים אלו הוא בעדות מאוחרת, מ-2013, של וייסהוט, כפי שפורסמה בבלוג באפריל 2018: "רובקה נסע קדימה עם הג'יפ, אך מהר מאוד איבדתי איתו קשר עין … בעודנו נעים על דרך הנפט צפונה ראיתי כוח שפנה לכיוון מזרח לזעורה ועין פיט, מאחר והאזור כולו היה תחת מעטה של אבק ועשן לא זיהיתי שזה הכוח של רובקה והמשכנו צפונה לכיוון היעד".

    אלא שיש לתת את הדעת לעדות הקרובה יותר למאורעות, והיא בדבריו של ראוב'קה שבוע וחצי אחרי הקרב, בפאנל החטיבתי: "חזרתי חזרה ובערך באיזור הזה בשלוחה עצרנו לשנייה, הסתכלנו על היעד והיה מצב מאוד לא ברור"; "ליד השלוחה הזאת עצרתי לשנייה, אני חיכיתי עם הג'יפ ונתתי פקודה לסמל וייסהוט לקחת את שני התותחים והזחל"מים ולגלוש למטה. הוא גלש למטה ותפס עמדות על הדרך משני הצדדים של הדרך לכיוון הבניאס … אני גלשתי אחריהם עם ג'יפ הסיור שלי והכוח של יונתן שנשאר עם הזחל הצטרף ברגל בשלב הראשון, ואחר כך תפס טרמפ עם הגלדיאטור של רס"ן גולדה והגיע גם כן עד כאן".

    יש לציין שדבריו של ראוב'קה על ירידה למטה עם שני זחל"מים מתאימה גם להודעתו שנרשמה ביומן הקשר (17:17): "יורד עם שני זחלמים לכיוון תל-פחר".

    *

    בהזדמנות זו ברצוני להתייחס גם להודעה של ראוב'קה, שנרשמה ביומן הקשר ב-17:24 – "תל פחר בידי". כמה פעמים צויין בבלוג, ונכתב גם ב'תל התעלות', שזהו "דיווח שגוי", שהרי ראוב'קה עדיין המתין מחוץ ליעד.

    השאלה היא: הרי ראוב'קה ידע שהוא עדיין לא נכנס אל תוך היעד, ולמה דיווח כך?

    לטעמי ההסבר הוא כזה:

    למרות שבשעה 16:45 נרשמה ביומן הודעה של המח"ט אל ראוב'קה (ראו למעלה): "היעד [פח]ר בידינו תמשיך להתקדם ישר המשך", הרי שבשעה 17:14, אחרי שראוב'קה חזר אל דרך הנפט וצפה משם על תל-פאחר, הוא הודיע למח"ט שהוא רואה ש-"יש שם כלים שרופים" [כנראה הכוונה לזחל"מים הפגועים שהגיעו לתל הדרומי], ובמילא שאל: "האם היעד בידינו"? – ותשובת המח"ט, כנרשם ביומן: "לא ידוע אם בידינו נוע בזהירות לכיוון התל".

    כלומר, המח"ט חזר בו מהודעתו הקודמת, בה אמר שהיעד בידינו, וכעת הוא כבר אינו בטוח בזה. ומאחר שאינו בטוח, הורה לראוב'קה לנוע בזהירות, שכן יתכן והגעתו זו תתקל באש אוייב מהיעד.

    בהמשך, ראוב'קה דיווח שהוא מוריד שני זחל"מים לכיון תל פאחר; המח"ט שאל: "האם אתה בתוך תל פאחר"? – וראוב'קה השיב: "נמצא בדיוק בכניסה".

    שוב נרשם ביומן: "עלה מצפון מזרח", והדברים התפרשו (ב'תל התעלות' ובפוסט עם פרסום יומן המוקלד) כהמשך לדברי המח"ט אליו.

    – ולכאורה, אם מדובר בהוראה לראוב'קה, עלינו להניח שמדובר ברישום שאינו מדוייק, והנוסח שנאמר בקשר היה: "עלה *ל*צפון מזרח" (ולא "*מ*צפון מזרח", כנרשם), כלומר, עליך להגיע לצדו המזרחי של התל הצפוני. על כך השיב ראוב'קה: "אני בתוך תל פחר". כלומר, כבר הגעתי.

    וכך, בהקשר זה, יש לראות את דבריו "תל פחר בידי": הגעתי ליעד, אחרי שקיבלתי קודם הודעה "לא ידוע אם בידינו נוע בזהירות לכיוון התל", ושוב קיבלתי הודעה "עלה לצפון מזרח", הנני להודיע שהגעתי לתל בלי שנורתה ממנו אש אוייב לעברי, וכעת השטח הצפון מזרחי של התל, כלומר, הכניסה, בידי.

    אהבתי

    • עוד שתי הערות קצרות בנושא הרישום בבלוג בענין מסלול ההגעה של הסיירת:

      1. כבר במאי 2015 (פוסט #218) שורטט המסלול על ה-V היוצא מדרך הנפט וחוזר ומגיע עד תל-פאחר. כך על שתי המפות ששם, בהבדל אחד: על השניה סומן גם המקום בו הכוח המשיך בטעות לכיוון עין פית, בעוד על ראשונה פרט זה לא סומן (סביר שרק בגלל שכחה).

      2. הזכרתי בתגובה למעלה שבאופן כזה תואר מסלול הסיירת גם במצגת שהתפרסמה בבלוג ביולי 2016. למען הדיוק יש להוסיף, שבמצגת סומנו בו זמנית שני המסלולים, גם על ה-V וגם בצמוד לצינור הנפט.

      אהבתי

  32. כהכנה לדברים שברצוני לכתוב בתגובות הבאות – בנידון ההכנות לכניסה למוצב הצפוני של תל-פאחר – עליי להקדים ולעמוד על עובדה חשובה, שבלעדיה קשה להבין את השטח.

    והעובדה היא,

    כרגע אינני זוכר שראיתי אם מישהו כעבר עמד על כך בבלוג; ואם שכחתי או נעלם ממני, אתן בשמחה את הקרדיט למי שמגיע לו,

    – שבזמן כלשהו, בשנים שאחרי המלחמה, נעשה שינוי רציני בחזית המזרחית – אזור הכניסה – של המוצב הצפוני (ואינני מדבר על השינויים המאוחרים שנעשו ב-2003, עם שינוי פני התל). בלעדי ההבחנה בשינוי אפשר לטעות בחישוב המיקומים לפי הנראה כיום.

    יתכן וארכיון הגולן, או במקומות אחרים הידועים ליודעים (המוזמנים בזאת לשתף במידע שברשותם), ישנו תיעוד *מתוארך* לכך שבזמן כלשהו נכבשה "דרך הנפט" באספלט, והיתה לכביש. דבר זה ברור שנעשה, אך העובדה שהנני כותב עליה כעת – ועליי להודות שהתקשיתי לקבלה, מאחר ובתחילה לא נראתה לי סבירה – שכנראה ובאותה הזדמנות נעשה שינוי נוסף בתוואי הדרך:

    בחלק המקביל לתל הצפוני, וממנו צפונה לאורך מרחק גדול, הוזז מסלול הדרך כ-20 מטר מזרחה!

    אינני יודע לומר בוודאות שהזזת המסלול נעשתה לאורך כל הדרך, עד לבניאס, רק שהדבר נעשה במסלול ארוך:

    בינואר 2014 התפרסמה בבלוג ידיעה על פוטוסטט שהיה בידי הכוחות ב-67', והוא מבוסס על תצ"א שצולם בתאריך 21 ביוני 66'. הנה צילום קטע ממנו, שעליו סימנתי כמה מסלולים, כפי שאפרט להלן.


    את הסימונים הצבתי לא ממש על הדרכים, אלא מעט בצד, כדי שלא להסתיר למעיינים את שחשוב לראות.

    בצהוב, המסלול שעשו *כל* הכוחות האוגפים שהגיעו מצפון (זאת אחרי שכזכור נדחתה הגירסה שסיפרה על הגעת חלק מהם בדרך הצמודה לגדרות).

    בירוק, הדרך מדרום לצפון, בצמוד לצינור הנפט הטמון באדמה (כבר כתבתי בתגובה למעלה על כך שלוחמי הסיירת והטנדר של גולדה לא הגיעו בדרך הזו, וכעת אוסיף ש*אולי* הגיע משם – מאוחר יותר – הזחל"ם עם הסמח"ט).

    באדום, מסלול ההגעה של הסיירת וגולדה, באזור הדרך שהיום היא בצורת v ומתחילה דרומה, בכביש הנפט.

    בכתום: דרך המובילה אל תוך המוצב הדרומי של תל-פאחר. לא ידוע על כוח שנכנס ברכב בדרך הזו (אולי החובש רפי בן-מרדכי, שהגיע בטנדר עם גולדה, רץ דרכה פנימה).

    בכחול, דרך המובילה לעין-פית.

    [החיבור בין הדרך הזו, לדרך ה-v הנ"ל (חיבור הנראה בפוטוססט ליד האות ל בכיתוב המודיעין "לעין פית"), אינו בקודקוד ה-v של היום. עוד יש לציין בעניינה: בעוד והמרחק מקודקוד ה-v ועד לסככה שעמדה על התל הדרומי, הוא של מעל 600 מטר (כפי שציינתי בתגובה למעלה), הרי שהמרחק בין חיבור הדרך המסומנת כאן בכחול ועד לסככה הנ"ל הוא של פחות מ-200 מטר. ברור שלא זו הדרך שבה נעשה ההמשך המוטעה של הסיירת לכיוון עין פית, ושלא כאן, בחיבור עם צלע ה-v, עצר ראוב'קה (בחזרתו מאותה טעות) וצפה על תל-פאחר לפני שגלש אליו, ולא כאן חברו לוחמי הסיירת שזחל"מם נפגע לטנדר של גולדה].

    כפי שאפשר לראות בצילום, הדרך המגיעה מעין-פית עוברת במקביל לדרך שליד צינור הנפט, כשבין שתי הדרכים יש מרחק של כ-20 מטר.

    אלא שכ-60 מטר דרומית ל"סוכת המשמר" – הוא מבנה האבן שבכניסה למוצב הצפוני – הדרך *מתעקלת* מערבה, מגיעה עד לכניסה למוצב, במרחק של כ-5 מטר מהמבנה. משם ממשיכה דרך הנפט צפונה, לא רחוק מגדרות המוצב הצפוני.

    ואילו כיום, הכביש בשטח המקביל לתל-פאחר, הוא ישר (ללא העיקול הנ"ל), ומרוחק מגדרות המוצב הצפוני כ-40 מטר.

    בסימון לבן, סימנתי את המקום בו עובר היום הכביש של דרך הנפט.

    יתכן והזזת המסלול נעשה במטרה לוותר על העיקול הנ"ל, שיכול לגרום חלילה לתאונות-דרכים, בפרט כשהוא במקום שבו כניסה ויציאה מאתר המושך אליו מבקרים.

    בהקשר זה אצרף כאן קטעים ממפות ותצ"אות, בסדר עולה של השנים, עליהן סימנתי כמה מהמסלולים שהוזכרו לעיל.

    אהבתי

  33. שבוע טוב.

    אחרי ההקדמה הנ"ל, על השינוי בצדו המזרחי של המוצב הצפוני, אפשר לחזור ולעסוק בהכנות לכניסה אליו.

    רק קודם לכן אזכיר, שהנכתב בתגובות שבפוסט הנוכחי הוא תהליך, שמטרתו לברר את פעילות הכוח שפעל בראשותו של סמ"פ ב', אברהם סולוביץ' (המכונה סולו), שהסתיים בנפילת שישה לוחמים.

    היום, ראש חודש סיון, הוא יום הזכרון שלהם, בתוך שלושים ושלושה חללי קרב תל-פאחר, בתוך מספר גדול יותר של חללים שנפלו בקרב ההבקעה ברמת הגולן, ביומה החמישי של מלחמת ששת הימים.

    ובכן, מסופר כי בהגיעם לאזור הכניסה התאספו – כפופים ושכובים בשקערוריות הקרקע, מעין סוג של "מכתש" – לוחמי הסיירת, ביחד עם המגיעים מהבא"ח עם גולדה, ואח"כ גם הלוחמים מגדוד 12 בפיקודו של סולו.

    הידיעה על כך שלוחמי הסיירת נכנסו למכתש נסמכת על עדותו של צביקה פרגמין כחודש אחרי הקרב, את דבריו ציטטתי כבר למעלה, שם הוספתי שמהם נלמד שגם בזה אינה מדוייקת העדות שנמסרה לבלוג ב-2019, ממנה משתמע כאילו לוחמי סולו ולוחמי הסיירת לא היו באותו מקום: "אנחנו קופצים החוצה. היה שם מכתש בכניסה לצד המוצב, קופצים למכתש ורובקה עמד ליד ג'יפ, גלוי לגמרי, כשהסיירת כולה מסתתרת בין השיחים".

    השאלה היא: איפה היה המכתש הזה.

    כאן יש לפנינו ארבע גרסאות.

    נפתח ברביעית, שפורסמה אחרונה, בפוסט מיולי 2019, בעדות הסגן מאלמגור: לפי רישומו היה המכתש מצפון לדרך הכניסה, בצידה המערבי של דרך הנפט. להלן חלק מהשרטוט שלו בתוספת כיתובים שהוספתי באדום. לצידם, קטע מצילום רחפן עם רישומי עורך הבלוג בפוסט הנ"ל, כפי שהבין מהשרטוט הנ"ל:

    כאמור לעיל, בשרטוט חסר מיקומה של "סוכת המשמר" וצויין כאן בסימן-שאלה. כמו כן יש לציין, ועל כך בהרחבה בהמשך, שבשרטוט מתחילה התעלה הצפונית בסמוך למכתש וזו טעות.

    המקום בו נרשמו המילים "מכתש"; "כוח סולו מתמקם" על צילום הרחפן, הוא – בחלקו לפחות – על מקום "סוכת המשמר" (כך לפי התצ"א), ולצידה הצפוני/מזרחי.

    אלא שבתצ"א אי-אפשר להבחין במכתש שהיה במקום הזה, אולי משום שעומקו לא היה גדול.

    חסרון נוסף בגרסה הזו, המספרת: "היה שם מכתש בכניסה לצד המוצב, קופצים למכתש … כשהסיירת כולה מסתתרת בין השיחים" (וכנ"ל שגם לוחמי הסיירת נכנסו למכתש),

    – ובתצ"א אי-אפשר להבין בצמחיה ("שיחים") שהיו בסמוך ויכלו להסתיר.

    אגב, הכיתוב "גולדה נהרג" על צילום הרחפן הוא בסמוך לכביש הנפט הנוכחי, אך כבר הוכחתי לעיל שבשעתו עברה הדרך 20 מטר מערבה מהמיקום הנוכחי של הכביש.

    בפוסט הנ"ל לא עומתה העדות מול שתי הגרסאות האחרות, שניתנו קודם לכן, כדלהלן.

    אהבתי

  34. גרסה שניה על המקום בו התמקם הכוח באזור הכניסה למוצב הצפוני, נמצאת בדבריו של סמ"פ א', שהיה באותה שעה על התל הדרומי, וב-2014 סיפר לבלוג:

    "הראשונים שהגיעו זו הסיירת, שמתמקמים בחורשת הצברים מצד מזרח לתוואי [=לדרך הנפט] מול השער הצפוני",

    על תוכן הדברים חזר שוב ב-2016, בתוך דברי ביקורתו על תיפקוד הסיירת:

    "היא לא עמדה, היא התחבאה מאחורי שיחי הצבר לכיוון של המרגמות 120 [העמדה הסורית שהיתה מזרחית-צפונית לתל-פאחר]. הם הגיעו לשער וברחו מתחת לסברס".

    בתצ"א ובתמונה שצולמו בסמוך אחרי הקרב, לא נראים שיחי צבר מעברם המערבי של הדרכים העוברות ליד המוצב, דרך הנפט והדרך מעין-פית. ואילו לגבי העבר המזרחי של הדרכים, זה אינו נראה בתצ"א והתמונה הנ"ל, בחלק שמול הכניסה.

    וכך נראה האזור בתצ"א קדום שצולם כמה שנים לפני המלחמה:

    וכך נראה האזור בפוטוסטט המסומן על תצ"א שצולם שנה לפני המלחמה:

    אהבתי

  35. גרסה שלישית סופרה לבלוג ב-2015 מפי שוקי קובץ – אחד מארבעת לוחמי הסיירת שהגיעו למקום בג'יפ:

    "תפסנו מחסה מאחורי סלעים ומישהו ריתק אותנו, היו יריות"; "כשאנחנו שכבנו ראינו אותו [את גולדה] עומד ליד עץ תאנה, צעקו לו משהו ובום הוא נפל"; "הוא עמד ליד העץ ודוד כהן אמר שהוא נפל"; "לא ניגשנו אליו, הוא לא היה בכיוון בכלל".

    נתעלם מהמשפט האחרון, גם מפני שלא ברור באיזה כיוון היה גולדה ובאיזה כיוון היו לוחמי הסיירת, וגם מפני שהוא סותר את עדותם של ראובק'ה ופרגמין מהסיירת שכן ניגשו אל גולדה. קובץ לא הזכיר מכתש, רק "מאחורי סלעים" – והמיקום לא ברור – אך לפחות לגבי מקום נפילו של גולדה נתן לנו סימן מובהק, שאולי באמצעותו נוכל *לדעת* למקם את הכוחות: לא סתם עץ, אלא עץ תאנה [שהוא, לפי דעה אחת בחז"ל, "עץ הדעת" המקראי…].

    הבעיה היא, שבתצ"א איננו רואים עץ באזור הכניסה, זולת אחד, אקליפטוס צעיר, הנטוע בצדה השמאלי (דרומי) של הדרך אל תוך המוצב, כ-20 מטר מהכניסה למוצב וכ-35 מטר מהדרך המגיעה מעין-פית, ראו:


    אלא שאף לגירסה הנ"ל לא מסופר שגולדה נכנס לתוך התל והתקדם בו כל-כך (עד לעץ), ואין צריך לומר שאין זה מתאים לשאר העדויות!

    לפיכך, עד שלא ינתן הסבר מניח את הדעת, יש לתייג גירסה זו כבלתי מובנת.

    אהבתי

  36. לכשהזכרתי את האקליפטוס הצעיר הנראה בתצ"א, אתעכב מעט בשורות הבאות כדי לספר עליו ועל חבריו לשטח הכניסה:

    לפי המרחק שהוזכר לעיל, היה מקום לטעות ולחשוב שהאקליפטוס הנ"ל הוא העץ הראשון והבודד המקדם כיום את פני הבאים אל תוך שטח התל ממזרח.

    אך אחרי ההקדמה דלעיל, על הזזת הכביש ושינוי פני השטח, התמונה היא שונה, כך:

    כ-20 מטר מערבה מהעץ הראשון הנ"ל, בהמשך השורה, עומדים כיום, בקבוצה אחת, עוד ארבעה אקליפטוסים. בקבוצה זו שלושת העצים הראשונים (ממזרח) גזעם עבות יותר מזה של העץ הראשון והבודד הנ"ל, ואילו הרביעי קוטרו, פחות או יותר, כזה של העץ הראשון והבודד הנ"ל.

    קוטרם של הגזעים מלמד על גילם, ובענייננו: העץ הראשון והבודד הנ"ל אמנם אינו נראה בתצ"א, אך זאת מכיון שהיה אז ללא ענפים, גזעו דק כחוטר (כמדומני שאפשר לראותו בתמונה שצולמה בסמוך לקרב, כפי שאסמן להלן). ואילו האקליפטוס הצעיר הנראה בתצ"א – כמסומן בתגובה למעלה – הוא כנראה העץ הראשון (ממזרח) בקבוצת הארבעה הנ"ל.

    ומה עם שלושת העצים האחרים? מדוע אינם נראים בתצ"א?

    על הסימון דלעיל סימנתי שני פסים ירוקים, ממערב לאקליפטוס, וזאת על סמך הנראה בתמונה הנ"ל: שני גזעים עצים, שנראים כרותים.

    מי כרת את העצים ומדוע רק את שניהם, ולא את השלישי?

    בתמונה אפשר להבחין בענפי עלים על הקרקע, עדיין ירוקים.

    השערתי היא: שני הגזעים הללו נכרתו בירי קליעי מק"כ. להערכתי, מדובר בירי מגג המבנה (עליו כתבתי באריכות למעלה), לעבר הזחל"מים של שמיל-שוורצי-גרונר תוך כדי נסיעתם, על דרך הנפט, לעבר המוצב הדרומי.

    ומה עם העץ הרביעי בקבוצה? (זה שעליו כתבתי לעיל שקוטרו קטן משל שלושת האחרים).

    יתכן והוא צמח רק אחרי המלחמה, אך יתכן וגם הוא נפגע בירי המק"כ והוא, שגזעו היה דק יותר, נפל כולו. אפשר (אינני בטוח בכך) ובתמונה הנ"ל הוא נראה שכוב על הקרקע.

    מצורף שרטוט על שני צילומים, האחד מלפני 53 שנה והשני מלפני 5 שנים.

    בשעתו היו העצים הללו נטועים בצדה השמאלי (דרומי) של הדרך אל תוך המוצב. כיום עובר לשמאלם (לדרומם) כביש הכניסה שנסלל מאוחר יותר ומוביל אל מגרש החניה. עם חידוש פני האתר, ב-2003, סודר שביל הליכה צר, בשני צדיו אבני שפה, והוא מתחיל לימינו (צפונו) של העץ הראשון והבודד, מוביל אל קבוצת ארבעת העצים שממערב לו.

    כי האדם עץ השדה. אילו ידענו "שיחת דקלים" יכולים היינו לשוחח עם העצים הללו, כדי לקבל "עדות מכלי ראשון" על הלוחמים שנכנסו למוצב ויצאו ממנו, כשהם עוברים בסמוך להם. שמונה מאותם לוחמים עשו את חזרה כשהם ללא רוח חיים, נישאים על ידי חבריהם. וכך, באותה הדרך וליד אותם עצים, הוצאו מהמוצב חמישה חללים נוספים, מהכוחות שעלו מתוואי ההטיה אל צדו המערבי של המוצב.

    אהבתי

  37. גרסה נוספת, רביעית, אף שבעצם היא הראשונה שפורסמה בבלוג, אמנם לא נאמרה במפורש, אך כך הובן ממנה עד להגעתן של שלושת הגרסאות דלעיל. מדובר בעדותו של צבי פרגמין, שהוסרט ב-2013 בפאתי המוצב הצפוני, עומד בצדו הדרומי של השער הנוכחי (זה שעליו הכתובת "מצפה גולני"), שם סיפר על ההגעה בנסיעה מהירה בטנדר של גולדה: "והגענו פה לפאתי התל".

    כאמור, פרגמין אמנם לא נשאל בדיוק על המקום בו התאספו, וגם זכרונו אינו כה ברור (על חלק הערתי לעיל), אך השתמע מתיאורו שהגיעו עד דרך הכניסה, ולא עברו את המבנה שבכניסה (ה'בוטקה').

    אהבתי

  38. קשה להכריע בין ארבעת הגרסאות הללו – ואפילו רק לגבי שלוש מהן (שכאמור אחת תויגה כבלתי מובנת) – זאת מפני שטרם ניתנו/התפרסמו בנושא עדויות משאר הלוחמים.

    עד אז הנני נוטה לקבל את הגירסה העולה מסיפורו של פרגמין, כנ"ל.

    זאת מפני שההגיון אומר, שאחרי שמפקד הסיירת כבר צפה קודם הגעתו, מלמעלה, על היעד (כפי שמופיע ביומן הקשר: "רואה את תל פחר מלמעלה"; "יושב מדרום-מזרח על דרך הנפט וצופה)", ובהיותו שם "קיבל הוראה לנוע מיד לחלק הצפון מזרחי של תל פחר", הרי ודאי שהבחין בדרך הכניסה למוצב הצפוני – ולכן סביר להניח שבירידתו לא נעצר אחרי דרך הכניסה (ואחרי "סוכת המשמר") אלא לפניה.

    ואם לסמוך על המסופר ביולי אשתקד: "הסיירת כולה מסתתרת בין השיחים", הרי שצמחייה של עשבים גבוהים היתה (לא בצד הצפוני של הכניסה, אלא) בצד הדרומי של הכניסה. צמחייה זו נראית בתמונה שצולמה בסמוך אחרי הקרב; גם בתמונה שצולמה כמה חודשים אח"כ, בעת השיחזור, ואפשר להבחין בה גם בתצ"א. הנה:

    עוד יש לציין כי ב-2014 הוסיף פרגמין וסיפר לבלוג: "היה בור קטן ליד הש"ג שכולנו היינו שם ביחד, שוכבים על האדמה".

    ולפי הנ"ל משמעות הדברים: "קטן" – בעומקו. "ליד" – ולא בסמיכות ממש.

    אהבתי

  39. בשרטוט שהתפרסם בפוסט הסגן מאלמגור צוייר תיאורו, כאילו "3 מהסיירת" חצו את גבול המוצב הדרומי והתקרבו בו לאזור "סככות מגורים" [אך ראו בתגובה למעלה שהיתה בו רק סככה אחת, שעד עתה לא ברור למה בדיוק שימשה].

    על כך יש להעיר בקיצור: תיאורו אינו תואם לשאר העדויות.

    אתספק בהערה קצרה זו ולא אכנס כאן לפירוט, הן משום והמקום שאליו הגיעה אותה חוליה מהסיירת אינו נוגע להמשך הפעילות של כוח סולו – פעילות שרוב תגובותיי בפוסט זה מתמקדות בה – והן משום שמקום זה אינו מהדברים שהמשרטט טוען שראה במו עיניו.

    יש כן חשיבות למקום הכניסה של חוליית הסיירת, שכן שבוע וחצי אחרי הקרב סיפר מפקד הסיירת על משלוח החוליה:

    "שלחתי חוליה בפיקודו של סג"מ יונתן דרך מגרש הכדורסל … כוח של יונתן יצא וסגן סולוביץ' הלך איתו עד כאן לבודקה. אמרתי לו להתלבש על התעלה הצפונית … הוא הגיע מכאן, נכנס לתוך התעלה והתחיל לטהר את התעלה".

    לפי תיאורו, חוליית הסיירת יצאה מהמכתש ביחד עם כוחו סולוביץ, צעדו "עד כאן לבודקה" – הדברים נאמרו ליד תצ"א, שהדובר הצביע עליו – ושם נפרדו: חוליית הסיירת פנתה לדרום-מערב, בעוד סולו המשיך על הדרך שהתעקלה צפונה, ובהמשך נכנס לתעלה המקבילה לה, שהובילה מערבה.

    בשרטוט הסגן מאלמגור צויירה "רחבת ספורט" בסמוך ממש לכניסה למוצב הצפוני, ובתוך גבולותיו.

    שרטוט זה אינו מדוייק, והנכון הוא שהרחבה המדוברת היתה קרובה יותר אל המוצב הדרומי, ראו סימונה על התצ"א המצורף.

    נעיר שגם מפקד הסיירת שסיפר על "מגרש הכדורסל", לא דייק, והיה זה מגרש כדורעף: בתצ"א רואים את הרשת החוצה את המגרש לרוחבו:

    אהבתי

  40. כבר צויין בתגובה למעלה (24 במאי 2020 בשעה 7:20) כי בשרטוט הסגן מאלמגור סומן בטעות שהתעלה הצפונית מתחילה בסמוך מאד לכניסה למוצב הצפוני. הנכון הוא שהיתה מרוחקת מהכניסה, בהליכה לאורך הדרך, מרחק של לפחות 55 מטר.

    לפי עדותו, את הקטע הזה עשה כוח סולו בהליכה, לא בריצה, ומבלי שירו עליו.

    כשאנו בוחנים את התצ"אות, צילומים א-ב דלהלן, אנו רואים שאחרי כ-20 מטר של הדרך, ובמרחק של כ-12 מטר ממנה לצד צפון, ישנה חפירה של תעלה, לא נראית כעמוקה, שיוצרת בתוכה שטח מצולע, של כעשרה מטר.

    מה היה יעודה של החפירה הזו?

    בפוטוסטט של המודיעין, שנרשם על תצ"א מיוני 66', להלן צילום ג, החפירה הזו רק סומנה בעיגול.

    ורק במפה שהופיע בספר מטעם מחלקת היסטוריה של צה"ל (יצא לאור ביוני 74'), להלן צילום ד, מופיע סימון כלשהו.

    אינני בקי בסימונים, ושניים דומים – אך שונים – נמצאים ב'מקרא' שבפינת הפוטוסטט הנ"ל, להלן צילום ה.

    בכל אופן, לא נמסר שכוח סולו התעכב לבדיקת השטח הזה, ומסתבר שמאחר וכאמור לא ירו על הכוח, הוא התקדם מערבה.

    אהבתי

  41. המסלול בו צועדים רגלית כל המגיעים לביקור בתל-פאחר, לאחר שיצאו מרכבם במגרש-החניה שבפאתי המוצב הצפוני, עובר ליד הזחל"ם המוצג לתצוגה (על הרחבה המוגבהת), וממשיך אל שביל ההליכה הרחב, היוצא מהפינה המערבית-צפונית של מגרש-החניה ומוביל אל התצפית שבמערב.

    בחלקו הגדול מתאים השביל הזה למקום בו עברה הדרך – עתים וכך נכנה את השביל, שכן אפשר היה גם לנסוע בה – בתוך המוצב הסורי. בכניסה לשביל, בפינה הנ"ל, הוא מתעגל-מתעקל מעט צפונה, ואח"כ מתיישר למערב. הסיבה לעיקול הזה, שהיה גם בזמן ששימש כמוצב סורי, נעוצה בכך שבאזור ההוא, מצדה הדרומי של הדרך הזו ובסמוך לה, ישנו מצבור של סלעים (וגם שיחי צבר), שבעיקולה עוקפת אותם הדרך מצפון.

    מעניין, שלמרות שכולם עוברים בהלוך ובחזור ליד הסלעים הללו, שכאמור, סמוכים לשביל המוביל פנימה, הם לא מוכרים, עד שלאחרונה זוהו בשגגה, בתמונה שניתנה למעלה גם בתגובה (23 באפריל 2020 בשעה 23:09), כ"מסלעה" השייכת לחלק הדרומי של תל-פאחר.

    כיום תחום השביל, משני צדיו, באבני-שפה. תיחום זה נעשה כעבור שנים, בעת שהמקום סודר ושופץ, במטרה להקל על התיירים ולכוונם. כמובן שבמוצב המקורי, כפי שהיה בעת הקרב ובשנים שאחר-כך, לא היה כך. גם מגרש-החניה שינה במקצת את פני השטח, ו"העלים" את חלקו של השביל. בקידמת אזור הזחל"ם, סודרו בחצי-גורן שתי שורות של סלעים גדולים, המשמשים כמקומות ישיבה לקבוצות וליחידים. בעוד ואבני-השפה מסתבר שנלקחו ממבנה ומדופני תעלות שפורקו, הרי שהסלעים הגדולים נראים ככאלו שיובאו לכאן מקום אחר (או שמא גם הם בני המקום, רק שוייפו וסודרו כדי שימלאו את מטרתם?).

    במועד בו התחולל הקרב לכיבוש המקום, התחיל השביל/דרך כבר בכניסה למוצב, ודרכו נכנסו הלוחמים שהגיעו ממזרח. כשסודר האתר, תוחם וסומן רק חלק קטן מהשביל הזה, כ-20 מטר (מהעץ הראשון הבודד ועד לקבוצת ארבעת העצים), והוא צר יותר מאשר בהמשך. דומה ורוב המבקרים באתר אינם צועדים על קטע השביל הזה, הראשוני, שכן הרכבים ממשיכים הלאה אל מגרש-החניה, וממנו הם מגיעים, כנ"ל, אל הזחל"ם והשביל הסמוך לו המוביל אל תוך המוצב.

    חלקם הגדול, והייתי אומר כמעט כולם, כולל אלו שמתעניינים בתולדות הקרב ומכירים אותו מהפרסומים השונים, אינם מודעים להרחשויות שארעו באזור הזה. ולמרות שעדות על כך התפרסמה בבלוג כבר ב-2013, היא לא נכללה, משום-מה, ב-2017 בספר 'תל התעלות'. אמנם אשתקד חזר והתפרסם בבלוג תיאור המאורעות, בפוסט הסגן מאלמגור, אך נראה שעדיין יש להשלימו ולתקנו.

    בכוונתי לפרט, בתגובותיי הבאות, את נוסחאות העדות על ההתרחשויות האמורות, ובנוסף לזה, לנסות להצביע בשטח על המקום בו ארעו. מטבע הדברים, יהיה צורך לעשות זאת בשילוב צילומים שיבהירו את הדברים, כפי שנעשה עד כה, בעזרתו של מיודענו העורך הנכבד של הבלוג, שלמה מן. אנצל הזדמנות זו כדי להודות לו בעד טרחתו.

    אהבתי

  42. ארבע שנים אחרי המלחמה נרשמה עדותו של הסגן מאלמגור. להלן החלק השייך לכניסה למוצב הצפוני:

    "מפקד הסיירת … פקד על שלושה מאנשיו ללכת וליצור קשר עם אלה שכבשו את החלק הדרומי של התל. לנו, לשמונת אנשי התגבורת, נתן הוראה להגיע למוסה קליין, הפגוע. הלכנו בדרך שעוברת לאורך החלק הצפוני של התל וצעקנו בקולי קולות מוסה! ‬מוסה! גדוד ברק! החלטתי להכנס לעמדה הסורית הראשונה שבקו־עמדותיהם, ובאפלוליתו ראיתי חייל ניצב מוכן לירי דרך החרך. לא הייתי בטוח – ישראלי? סורי? הרי התל בידינו! הוא הסתובב, כבר לא היה לי ספק ולחצתי על ההדק. חזרתי לסולו וסיפרתי לו את שאירע ונכנסנו כולנו לתעלה, ממשיכים לקרוא מוסה! ‬מוסה!‬ עדיין מאמינים שהוא בחיים. פעם אחת השיב מישהו "מוסה‭,"!‬ ולא יסף. לרגע היתה הרגשה שזהו-זה. הגענו. המלחמה נגמרה. ‬אין לזה כל הסבר רציונלי. אתה רוצה בזה כל־כך עד שאתה מחליט שהכל נגמר וזה קרה פעמים אחדות. רק אח"כ נודע לנו, כי הסורים הם שהשיבו "מוסה", וכי החלק הצפוני שורץ סורים. בהמשך הרגנו עוד אחד מהם."

    נסכם שישה הפרטים העולים מגרסה זו [להשוואה לגרסאות ההמשך]:

    1. כוח סולו שנכנס למוצב מנה 8 לוחמים.

    2. הנכנסים צעקו: מוסה! ‬מוסה! גדוד ברק! (כך, ולא הוזכר שצעקו "גדוד 12")

    3. בעמדה הסורית הסורית הראשונה היה סורי "מוכן לירי דרך החרך" (לא ברור לאן פנה חרך הירי. האם גם לדרום-מזרח? האם יתכן ומשם הגיע הירי שהרג את גולדה?).

    4. הסורי הנ"ל נורה (לא מסופר שבנוסף לירי גם נזרק רימון).

    5. רק פעם אחת השיב מישהו "מוסה", וא"כ התברר שהיה זה (אחד) הסורים.

    6. "בהמשך הרגנו עוד אחד מהם".

    אהבתי

  43. בשנת 2013 סיפר:

    "ראוב'קה אמר לסולו תלכו על הדרך, פה יש במקביל דרך – עד היום, דרך טובה, רכב גם יכול לנסוע – לעבר המוצב, עד המבנה הזה. הוא אמר תלכו על הדרך ותצעקו מוסא, כי הוא [מוסא] נלחם בתוך המוצב. הוא אמר לסולו, "קח את החבר'ה שלך ותלכו על הדרך ותצעקו 'מוסא', כדי שלא ירה בכם". הלכנו על הדרך, ופה בקטע הראשון, ממש מול רחבת הספורט, פה הרגשתי לא בסדר שאנחנו לא בודקים, [אלא רק] הולכים! והיתה, ראיתי תעלה שיורדת, הלכנו מעל התעלה. אגב, התעלה הגיע לנו עד החזה, לא היתה עמוקה. עכשיו היא בכלל רדודה, אבל אז היא הגיעה עד החזה. סולו המשיך ללכת עם הדרך, לאט לאט, הולך לאט לאט וצועק 'מוסא'. נכנסתי לתעלה, ראיתי התפצלות עמוקה הלכתי איתה כמה מטרים, שישה מטרים, עיקול, ואני רואה פתח של בונקר וחייל עומד עם הגב אליי. אני מסתכל. מדים כמו שלי, אבל סורי. אבל להיות בטוח, היה לי מספיק זמן, כי הוא היה עם הגב אליי. קראתי לו, לחייל, סורי, ויריתי בו. לא יודע מי הלך אחרי סולו, אבל פה הלך אחרי רק אחד, צבי אייזנברג, ג'ינג'י כזה, שכל הזמן הלך אחריי. הוא היה נותן לי את המחסנית ואת הרימון. זרקתי את הרימון, לא נכנסתי לראות מה קרה. חזרתי מהר, וצבי חיכה לי בעיקול. והלכתי, לא היה צריך לרוץ כי התקדמו לאט לאט. "סולו", קראתי לו, "אנחנו עברנו עכשיו עמדה של סורים". אז הוא אומר "טוב, בואו נכנס לתעלה", והלכנו בתעלה".

    וששה פרטים עולים מגרסה זו:

    1. בכניסה רק צעקו "מוסא".

    2. בתחילה הלכו "מעל תעלה", לא עמוקה.

    3. ממנה היתה "תעלה שיורדת", וזה היה "ממש מול רחבת הספורט" [לפי התצ"א אין זה מדוייק, אלא אם נפרש "מול" באלכסון…].

    4. היתה "התפצלות עמוקה", ואחרי 6 מטרים "עיקול" ומשם "רואה פתח של בונקר".

    5. לפני הירי בסורי קרא לו ולכן הסורי הסתובב.

    6. בנוסף לירי (בעוזי) גם זרק רימון, אותו קיבל מאייזנברג.

    אהבתי

  44. ושוב סיפר ב-2013:

    "הוא [ראוב'קה] אמר לסולו תכנסו לתל, מוסא – אולי הוא אמר עם פלוגה א', על כל פנים, כוח מוסא – לוחם והוא נתקל כנראה בקשיים, כי הוא עוד לא הגיע הנה. הוא היה בטוח, כי עליו לא ירו על הג'יפ מתל-פאחר. באותו זמן אף אחד לא צפה הנה, זאתי היתה עובדה. הוא הבין שתל פאחר זה בסדר. אמר לסולו "תכנסו פנימה ותתחברו למוסא", "אבל כשאתם הולכים תצעקו מוסא". הלכנו על הדרך וצעקנו 'מוסא'. הסורים ענו לנו, 'מוסא', כי זה שם קליט. עברנו לצעוק 'גדוד 12'… ".

    "ונפתח בונקר, פתח של בונקר, ובפתח של הבונקר ראיתי חייל סורי, והסורי היה – גולני היו עם מדים מנומרים, שלהם היו – חאקי בהיר. שלי גם היה חאקי, לצערי אז, חאקי בהיר. להיות בטוח עוד קראתי לו שיסתובב אליי, אז רק לחצתי על ההדק, להיות בטוח. וחזרתי ואז אמרתי לסולו "יש פה כבר סורים". עברנו פה את הסורי הראשון. עברנו לא בריצה, הלכנו, ולא ירו עלינו. אני יצאתי אחרי שיריתי בסורי, זרקתי רימון ולא הסתכלתי אם פגעתי ואם היו עוד, לא יודע. לא יודע מה היה בפנים. הייתי לבד. צבי אייזנברג חיכה לי בפינה פה, והם כבר התקדמו השגנו אותם פה. סולוביץ עם עוד ארבעה. ובאתי לסולו, הלכנו לאט לאט, לא רצנו, ואמרתי לסולו "עברנו עכשיו עמדה עם סורים". אז הוא אמר בואו נכנס לתעלה. נכנסנו לתעלה".

    אהבתי

  45. ב-2014 סיפר:

    "אני הייתי אחרי סולוביץ', די בהתחלה. נכנסתי לתעלה צדדית שכיום היא מכוסה. ואותו חייל שחשבתי שזה איזנברג חיכה לי בפינה. הגעתי עד לבונקר, ראיתי סורי עומד שם, יריתי בו, חזרתי, זרקתי רימון לבונקר וחזרתי איתו ואז הייתי בקצה הטור. היו דיבורים עם סולו שעברנו על תעלה עם בונקרים סורים. הלכו כמה אחריי, זה בטוח. אני הלכתי אחרי סולוביץ', אולי שניים אחריו".

    ופעם נוספת:

    "אני הלכתי אחרי סולו, המ"פ, ונכנסתי לתוך התעלה הזאתי [המספר עומד על שביל בתל-פאחר, מערבה לעץ שלמזרחו הוצב הזחל"ם, ומצביע צפונה, אל תוך רחבת הקמפינג], לראות מה קורה. תעלה קצרה מאד היתה, עד בערך העמוד [המספר מצביע על עמוד ברזל הנעוץ ברחבת הקמפינג, כ-8 מטרים מהשביל]. ראיתי פתח של בונקר – בונקר זה עמדת בטון מתחת לאדמה – ובפתח עמד חייל, שהיה לי מספיק זמן לזהות שזה סורי, ומה שהיה לי זה לירות בו, לחזור בחזרה. ובאתי לסולו שהוא כבר התחיל… התקדמו לאט ואמרתי לו תראה אנחנו עברנו עכשיו על עמדה של סורים, אז זה כבר לא שלנו. ואז הוא החליט להיכנס לתוך התעלה".

    אהבתי

  46. וב-2019 סיפר:

    "אנחנו הולכים על הדרך פנימה. סולו ראשון, אני שני ועוד חמישה או שישה, מש"קים כולם. וכל פעם מישהו צועק 'מוסא'. לא מתקדמים הרבה. תעלה נפתחת ימינה. כיום יש שם הגבעה של הזחל"ם. משרד התיירות עשה את זה. יש שם תעלות ועמדות בטון וכיסו את כל זה. אני רואה תעלה. צבי הולך אחריי. אמרתי – אני נכנס לראות מה יש פה, ואת צבי אני משאיר בקצה שלא יבוא מישהו אחריי. אני נכנס לתעלה שנעשית עמוקה בבת אחת, מעין שבר, מתקדם ארבעה-חמישה מטר, אני רואה חייל סורי עם הגב אליי בפתח של עמדת בטון, עם מדים כמו שלי, רק יותר בהירים, וקסדה בלי רשת. אני קורא לו ואז רואה אותו מסתובב באימה עם קלצ'ניקוב, ויריתי. הוא היה עם הגב אליי. זרקתי רימון, חזרתי לצבי, לקחתי אותו והשגנו את היתר. הם בינתיים התקדמו לאט לאט. הכל היה לאט, לא התרחקו יותר מדי, ועדיין צועקים 'מוסא'. אני אומר לסולו, לא זוכר אם כבר ידעתי את שמו, שעברנו עכשיו עמדה עם סורים. המשכנו להגיד 'מוסא', ואז צעקו לנו הסורים מבפנים 'מוסא'. אז עברנו לצעוק 'גדוד 12' "

    אהבתי

  47. לא ציינתי את השינויים בין הגרסאות האחרונות, ובזה אסמוך על הקוראים. עם זאת, יש להדגיש שינוי אחד, שיתברר בהמשך כמשמעותי.

    פעמים שצויין כי הסורי באותו בונקר רק נורה, ופעמים שהוזכרה גם זריקת רימון. אך שימו לב למסופר בשנת 2014:

    "יריתי בו, חזרתי, זרקתי רימון לבונקר וחזרתי איתו [עם אייזנברג]" (את הדברים רשם בשעתו שלמה מן ויש להניח שעל-פי הקלטה).

    כלומר, אחרי הירי חזר היורה ("חזרתי") אל תחילת התעלה (שם "אייזנברג חיכה לי בפינה"), ואחרי זה זרק רימון "לבונקר". מאחר ולא הוזכרה חזרה שלו אל פתח הבונקר, האם זריקת הרימון נעשתה מרחוק?

    אך בהשוואה למסופר שנה קודם: "הוא היה נותן לי את המחסנית ואת הרימון. זרקתי את הרימון, לא נכנסתי לראות מה קרה. חזרתי מהר, וצבי חיכה לי בעיקול" – שלגירסה זו עולה שזריקת הרימון נעשתה קודם החזרה אל צבי – משמע שהרימון נזרק מקרוב לתוך הפתח.

    ולפי זה, החזרה שהוזכרה רק ב-2014 ("חזרתי, זרקתי רימון") נועדה כדי לקבל מאייזנברג רימון, שאחריה היתה חזרה לעבר הבונקר כדי לזרוק אותו, ושוב חזרה החוצה.

    אהבתי

  48. להבנת ההתרחשות באזור המדובר הנני מצרף בזה שלושה צילומים (שני הראשונים צולמו ממטוס, השלישי מלוויין). בהמשך אפרט את הנקודות שסימנתי במספרים.

    אהבתי

  49. להלן ביאור לסימונים על קטעי הצילומים שבתגובה הקודמת (3 ביוני 2020 בשעה 17:39).

    1. כניסה לתעלה מהדרך המגיעה מהכניסה (שמאל לצילום, מזרח). בגלל זווית הצילום קשה להבחים בעומקה של התעלה, אך בהמשך אעלה לכאן תמונה שלה ממנה עולה שעומקה (בחלקה לפחות) היה מעל קומת איש.

    2. הקצה הדרומי של התעלה. מכאן ועד הכניסה (שבמס' 1) המרחק הוא של לפחות 12 מטר. כאן, במס' 2, יש עיקול של התעלה למזרח, כשני מטר, עד למס' 3.

    3. גגו של בונקר. כנראה שהכניסה אל הבונקר היא ממול (צד ימין של הסיפרה 3).

    4. גגון פח. כנראה שתחתיו היה המשך של הבונקר (מס' 3). מצד שמאל (מזרח) של הגגון הזה ישנה חפירה. בהמשך אעלה תמונה של החפירה
    הזו והגגון שלצדה.

    5. כאן כנראה נמצא פתחו המזרחי של "מקלט לוחמים" גדול, כשישה מטר אורכו לכיוון מערב.

    6. זהו צדו השני של ה"מקלט", וכאן (צד ימין של הסיפרה 6) הפתח המערבי שלו.

    7. צדה המערבי של התעלה המצולעת התוחמת שטח של כ-20 מטר (תוארה בתגובה למעלה,31 במאי 2020 בשעה 21:36).

    8. עץ קטן (בתצ"א שצולם אחרי המלחמה). כנראה שהוא העץ שגדל מאוחר יותר הקיים עד היום שלימינו (למזרח) מוצג היום זחל"ם לתצוגה (וצויין בתצלום הלוויין). מלבד העץ הזה לא שרדו בשטח המדובר לא בונקר ולא תעלות, הכלם כוסה, וכיום ישנה שם רחבת קמפינג.

    ? בתצ"א הקדום נראה כאן (בין הספרות 8 5) צל של משטח מוגבה. יתכן וחפירת התעלה (בין הספרות 1 2) נעשתה זמן לא רב קודם הצילום, והאדמה שהוצאה בחפירה נערמה מצד המערבי וכך נוצר הצל. יתכן וגם הכתם הכהה הנראה בתצ"א הקדום במס' 8 הוא צל מערמת אדמה שהוצאה מהחפירה. בתצ"א שצולם אחרי המלחמה הצל אי-אפשר להבחין בכך, כנראה וערמת העפר כבר הושטחה.

    9. המקום הראשון בדרך שהוא מקביל לעיקול (מס' 10) "התעלה הצפונית", המובילה ממזרח למערב, והתעלה הקצרה המובילה דרומה (לכיוון מס' 11).

    10. עיקול בתעלה: החלק שלכיוון מערב (אחרי העיקול במס' 14) ממשיך אל תוך המוצב. החלק שלכיוון צפון ממשיך (אחרי העיקול במס' 12) אל "מקלט לוחמים" (מס' 6-5).

    11. עמדות ירי פתוחות, לכיוון צפון. בתצ"א הקדום הן אינן מופיעות. בתצ"א הקדום הסיפרה 11 מציינת את מיקומו של עיקול התעלה במקום שונה, ונראה שיש שם כיסוי ראש.

    12. עיקול בתעלה. בתצ"א הקדום העיקול נמצא מזרחה יותר.

    13. יציאה מהתעלה לכיוון צפון.

    14. עיקול בתעלה. בתצ"א הקדום, מכאן ועד למס' 15 התעלה עדיין לא נחפרה.

    15. המקום בו הדרך קרובה אל "התעלה הצפונית".

    16. חיפוי ראש ראשון מעל "התעלה הצפונית". בסמוך לו (לכיוון מס' 17) חיפוי ראש נוסף. בתצ"א הקדום נראה רק החיפוי הראשון.

    17. המשך "התעלה הצפונית" לכיוון מערב.

    18. קצה החלק המסולע מצדה הדרומי של הדרך. הסלעים קיימים עד היום ונראים בתמונת השיחזור שניתנה למעלה (23 באפריל 2020 בשעה 23:09).

    אהבתי

  50. מעניין להשוות את הנראה בתצ"א שצולם אחרי המלחמה, עם רישומי המודיעין על הפוטוסטט שצולם ביוני 66'. על הקטע דלהלן הוספתי סימונים ומס':

    כאן סימוני המס' הם:

    1. "מיצדית" = בונקר שחלקו העליון מעל האדמה. זהה למיקום הגגון מפח (מס' 4 על התצ"א שצולם אחרי המלחמה) והחפירה שלידו. חסר כאן סימון חיבור אל התעלה (המשך ממס' 3 הנ"ל).

    2. "מקלט לוחמים" (בין מס' 5 למס' 6 הנ"ל).

    3. סימון "מקלט לוחמים" צויין גם בהמשך התעלה הצפונית, אך זו טעות, והנכון הוא שמדובר בחיפוי ראש (מס' 16 הנ"ל).

    4. עמדה פתוחה של מק"ב. אולי הכוונה לנראה בתצ"א הנ"ל קצת למטה (דרומית) לסיפרה 3? או לנראה למטה (דרומית) לסיפרה 2? [ואולי שם הוא הפתח המזרחי למקלט הלוחמים, ולא ליד הסיפרה 5?].

    5. עמדה פתוחה נוספת של מק"ב. אולי הכוונה לנראה בתצ"א הנ"ל במס' 11?

    6. "גדר דו שפועית". הגדרות ששרדו מאז בשטח המדובר אינן כאלו.

    אהבתי

    • בקשר לרישום "גדר דו שפועית" (ברישום המודיעין, ולעיל סומן במס' 6-7), והערתי שבשטח המדובר אין כיום גדרות כאלו, מצורפת תמונה:

      אהבתי

  51. ראינו בתצ"א שישנן שתי תעלות הפונות צפונה מהדרך. הראשונה, הכניסה אליה סומנה בתצ"א במס' 1. השניה תחילת סומנה בתצ"א במס' 10. המרחק בין הכניסות לשתי התעלות הללו הוא כ-17 מטר.

    לפי המתואר ארבע שנים אחרי המלחמה – על כניסה "לעמדה הסורית הראשונה שבקו־עמדותיהם", בה היה "חרך" [ירי] – הרי שמדובר על הבונקר שסומן בתצ"א במס' 3-4 (וכבר הערתי למעלה שלא ברור לאן פנה חרך-הירי בבונקר הזה. יתכן וה"חרך" הוא החלון שמתחת לגגון הפח, מס' 4, אלא שמתוך הבונקר אי-אפשר היה לירות מחלון זה על הדרך – ולפגוע בשורת הלוחמים שנכנסו דרכה למצב – שכן מול החלון, ממזרח וגם מדרום, עמדו דפנות חפירה שהיתה שם).

    לעומת זאת, "מקלט הלוחמים", שסומן בין הפתחים 5-6, אין בו חרך (ולא מסתבר שהאור שבקע מפתחו המערבי היה נדמה למספר כחרך, בעומדו בפתח המזרחי).

    צויין לעיל כי ב-2014 תיאר את מיקומה של התעלה כנמצאת למערבו של העץ (שלמערב זחל"ם התצוגה). כך גם ב-2013. זו סטיה קלה, כשבעה מטר, מהמקום הנכון, שהוא (כנראה בתצ"א, שהתפרסמה בנובמבר 2013) למזרחו של העץ, במקום בו עומד כיום זחל"ם התצוגה.

    גם המסופר לעיל: "ראיתי התפצלות עמוקה הלכתי איתה כמה מטרים, שישה מטרים, עיקול, ואני רואה פתח של בונקר וחייל עומד עם הגב אליי" – אינו תואם לתעלה הראשונה. כנראה בתצ"א, וכפי שצויין לעיל, זו תעלה ארוכה, של לפחות 12 מטר, שבקצה הדרומי שלה יש עיקול חד, והמשך של כשני מטרים (עד לבונקר). כך גם לגירסה ב-2019: "מתקדם ארבעה-חמישה מטר", שאינה מתאימה לשטח.

    בנוסף לא מובן: מדוע ראה רק את פתח הבונקר המזרחי (מס' 3), ולא את פתח מקלט הלוחמים שמדרום (מס' 5) [וכבר נכתב למעלה שאולי הפתח למקלט הלוחמים היה דרומה משם, דרומית לציון הסיפרה 2?].

    ולגבי התעלה השניה: המרחק מהכניסה אליה ועד העיקול מזרחה, הוא של 10 מטר, ומשם ועד לפתח "מקלט הלוחמים" עוד כ-10 מטר.

    ב-2019 שורטט השטח והשרטוט פורסם בפוסט הסגן מאלמגור:

    בשרטוט זה נראה ששתי התעלות יוצאות מהתעלה הצפונית – ואין זה נכון, שכן התעלה הצפונית החלה רק באזור התעלה השניה – שאף היא הולכת באלכסון (גם פרט זה אינו נכון, התעלה השניה עגולה, מסלולה מזכיר את האות U) – עד לחיבורן של שתי התעלות בעמדה, כפי שאכן היה בשטח (היא "עמדת בטון" המוזכרת בפוסט ההוא, הוא "מקלט לוחמים" ברישום המודיעין על הפוטוסטט). על עמדה זו נרשם בשרטוט: "נתקלתי בחייל סורי" [=הרגתי חייל סורי]. אך כאמור, בעמדה המחברת בין שתי התעלות לא היה חרך ירי. ובנוסף, בשרטוט הנ"ל לא צויין הבונקר שמזרחית לתעלה הראשונה.

    בהמשך, בתוך התעלה הצפונית (ובמרחק קטן מחיבור התעלה השניה אליה), נרשם: "השבוי". על סיפור השבוי אתעכב בהמשך, וכעת אתייחס רק לרישום מוטעה שהופיע בפוסט הנ"ל על צילום-רחפן:

    הרישום "הרגו סורי" אמור להתאים לנמצא בשרטוט על התקלות (והרג) חייל סורי שעמד בתוך עמדה. למעשה, כנראה בגלל שכיום כל האזור כוסה וכעת נמצאת בו רחבת קמפינג, והרישום "הרגו סורי" מופיע במקום שבו נרשם בשרטוט "השבוי".

    אהבתי

  52. למעלה כתבתי על התעלה הראשונה המתחילה מהדרך המגיעה מהכניסה, שבגלל זווית הצילום של התצ"א קשה להבחין בעומקה, והוספתי שמתמונה אחרת עולה שעומקה (בחלקה לפחות) היה מעל קומת איש. כעת אפרט:

    בתמונות דלהלן נראים חיילים מפלוגה ד', ובענין זה מעניינים הדברים שהובאו בפוסט הנוכחי בשמו של אחד מהם: "צבי פרל שהיה בפלוגה ד' מגדוד 12 מספר … בבוקר שלמחרת הקרב … הקדשנו זמן ניכר למדי לשוטטות בבונקרים לחיפוש שלל. הבונקרים המעניינים היו בחלק המזרחי של המוצב הצפוני, שם היה בונקר הקשר".

    דומני ו"בונקר הקשר" לא הוזכר עד כה בחומר שהתפרסם על תל-פאחר, כך שעדותו הנ"ל של צבי היא מהדברים "המעניינים", והוא מוזמן בזאת לפרט, אם הוא זוכר, מה בדיוק היה מעניין ב"בונקרים" שבאזור הזה – ידועים לנו רק שניים כאלו (כמפורט בתגובות למעלה) – ומנין לו ש-"שם היה בונקר הקשר".

    מאחר ואחד מהשניים הנ"ל הוא בדוגמת הבונקרים שהוגדרו כ-"מקלט לוחמים", שכמותם כמה במוצב הצפוני, לכן מסתבר ש"בונקר הקשר" הוא המזרחי שבהם.

    אם עד היום היו שחשבו שלא שרדו כלל עדויות מהאזור הזה (שכאמור, כוסה כולו וכיום יש מעליו רחבת קמפינג), הרי לפניכם אוסף של חלקי תמונות, צולמו מדרום לצפון, שבהן תיעוד של: התעלה הראשונה ועומקה, העיקול שבסופה (מס' 2 בתצ"א) וגג הבונקר המזרחי.

    מעל התעלה המדוברת נראה כבל העובר מצד לצד. לאור דברי צבי פרל על "בונקר הקשר", מסתבר שהכבל הזה הגיע מהבונקר המזרחי הנ"ל.

    ובאשר לזיהוי התמונות: לפני כשלוש שנים נכתב בבלוג שהנראה בהן הוא מהתעלה ההיקפית באזור הצפון-מערבי של התל הצפוני. הערתי אז שבעיניי זיהוי זה תמוה, שכן ברקע נראה טנק, ובאזור הנ"ל אין אפשרות לראות טנק בגודל שכזה, גם אם התמונות צולמו בעדשה מקרבת. מאז, לפי השוואת התמונות לנראה בתצ"א – בה אפשר להבחין גם בסלע הגדול על שפתה המזרחית של התעלה (מול המס' 8, שבצד השני), התברר לי מעל כל ספק שהתמונות הן מהתעלה המזרחית.

    למעלה משמאל, שני חלקים מתמונה שצולמה ממזרח למערב, בה נראה גגון הפח (מס' 4. בתמונה נרשם תחתיו הכיתוב: יוני 67') שעליו הונחו כמה אבנים. וראו גם בתגובה הבאה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s