מלחמות על הגשר

עבודת גמר על גשר בנות יעקב כזירת קרבות בעת החדשה * הכוח הצרפתי 1799, הצבא הבריטי 1918, ליל הגשרים 1946, כיבוש משמר הירדן 1948 ומלחמת ששת הימים 1967 * אחיק דור ואורן פוקס, שני מדריכי טיולים מהגולן, התעמקו בקורותיו של אחד הגשרים ההיסטוריים בישראל

גשר בנות יעקב 1991 [צלם לא ידוע]

מאת אחיק דור ואורן פוקס

את העבודה על גשר בנות יעקב כתבנו בספטמבר 2014 במסגרת קורס גיאופוליטיקה אימפריאלית – ארץ ישראל הצפונית כזירת מלחמה בעת החדשה, של פרופ' יגאל שפי במכללת תל חי (לימודי גליל).

כתושבי האיזור ומדריכי טיולים, גשר בנות יעקב מרתק אותנו. ציר העלייה החשוב לרמת הגולן, תוואי הדרך לדמשק ומעבר הכרחי בין החולה בצפון לירדן ההררי בדרום. בגלל קוצר היריעה, התמקדנו בתקופה שבין מסע נפוליאון למלחמת ששת הימים. אולי בעתיד נכתוב עבודה נוספת על איזור הגשר בימי הצלבנים, האיובים והממלוכים, מצד אחד, ועל מלחמת יום הכיפורים מצד שני.

להלן העבודה:

1. מבוא

גשר בנות יעקב הוא שער הכניסה למרכז הגולן. הגשר נמצא על הציר העולה מראש פינה לכיוון נפח, קונייטרה ומשם לדמשק. בעבודה זו נבדוק את תנאי השטח וכיצד השפיעו אלה על הטקטיקות של הכוחות השונים בקרבות שנערכו באיזור גשר בנות יעקב, בין מסע נפוליאון באפריל 1799 למלחמת ששת הימים ביוני 1967.

בחרנו שלא לעסוק בקרבות מלחמת יום הכיפורים ובפלישה הבריטית לסוריה ביוני 1941, מפני שאירועים אלו לא התרחשו באיזור גשר בנות יעקב אלא מזרחית אליו.

לאורך התקופה בה עוסקת עבודה זו חלו שינויים גדולים בשיטות הלחימה ובטכנולוגיה. בחרנו לא להתמקד בנושאים אלו, אלא לבדוק כיצד השפיע מבנה השטח על התנהלות הקרבות, בחירת הטקטיקה ותוצאות הקרב. הרחבנו את שטח המחקר למסדרון מעבר, שגשר בנות יעקב הוא חלק ממנו, ולא התמקדנו רק בגשר. את הקרבות שנערכו באיזור הגשר נחלק לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה היא פשיטות שנערכו באיזור הגשר.

הקבוצה השנייה כוללת קרבות שבהם הכוחות עברו או ניסו לעבור דרך איזור גשר בנות יעקב. בתחילת העבודה, בפרק השני, נדון בשטח המחקר. נתחם את גבולות שטח המחקר, ננתח את התנאים הגיאוגרפיים, צירי התנועה והגשר עצמו. בפרק השלישי ננתח את הפשיטות על איזור הגשר. נעסוק בפשיטה של הכוח הצרפתי שהגיע לגשר בנות יעקב באפריל 1799, בליל הגשרים ביוני 1946 והפשיטה על הכוחות הסוריים בבית המכס העליון במאי 1948.

בפרק הרביעי ננתח את הקרבות שבהם היתה הבקעה באיזור הגשר, או שהיה ניסיון להבקעה. נבדוק את המסע הבריטי לכיוון קונייטרה ודמשק בספטמבר 1918, הפלישה הסורית וכיבוש משמר הירדן ביוני-יולי 1948 ובקרבות מלחמת ששת הימים. בפרק החמישי נציג את המסקנות מניתוח הקרבות ונסכם.

בעבודה זו התבססנו על מקורות בהתאם לקרבות השונים. הסתמכנו בעיקר על ספרות המתארת את מהלך הקרבות. תיאור הקרב במלחמת העולם הראשונה מתבסס גם על יומני המבצעים של בריגדות הפרשים האוסטרליות.

תיאור הקרב במלחמת ששת הימים מתבסס גם על ראיונות שקיימנו עם אמנון לוין, קמ"ן גדוד 32 מחטיבה 3, ועם יואב חורין, מ"פ ג' בגדוד 33, שהשתתפו בקרבות באיזור.

לצערנו, מקורות המידע הם חד צדדיים. לא הצלחנו לאתר מקורות עות'מניים גרמניים ומקורות סוריים היכולים לשפוך אור על הקרבות מהצד השני.

2. תיאור גיאוגרפי של מסדרון גשר בנות יעקב

2 א'. הגדרת שטח המחקר

שטח המחקר כולל את מסדרון המעבר של גשר בנות יעקב בין אגם החולה בצפון לירדן ההררי בדרום. הגבול המערבי של שטח המחקר הוא המדרגה הטופוגרפית שלמרגלות מושב משמר הירדן. מדרגה זו מהווה קו הגנה טבעי כנגד כוחות אויב שהגיעו ממזרח וחצו את הירדן.

במזרח בחרנו לתחום את שטח המחקר בקו העובר בין העיר קצרין לצומת נשוט ומשם לדיר סרס. קו זה מפריד בין החלקים העמוקים והלא עבירים של נחל ג'ילבון בצפון ונחל משושים בדרום, לחלקים הרדודים והעבירים של נחלים אלה. כלומר, מזרחית לקו זה ניתן לנוע בקלות יחסית צפונה ודרומה, ומערבית לקו זה התנועה מוגבלת לציר דרום מערב-צפון מזרח.

2 ב'. תנאי השטח

מסדרון גשר בנות יעקב כולל מספר תתי איזורים הנבדלים במבנה הטופוגרפי ובסוג המכשול שהם מהווים:

1. איזור גדות-משמר הירדן: שתי מדרגות טופוגרפיות, הראשונה יורדת מרום של כ-240 מטר מעל פני הים באיזור מושב משמר הירדן, לרום של כ-120 מטר באיזור המושבה הנטושה משמר הירדן. המדרגה השנייה יורדת מהמושבה הנטושה משמר הירדן לגשר בנות יעקב בשיפוע חריף (13%). מדרגה זו יוצרת שטח מת במפנה המזרחי של נהר הירדן. כלומר, כוח המגיע מכיוון ראש פינה אינו חשוף לכוחות הנמצאים באיזור הגשר.

2. נהר הירדן – ערוץ נחל איתן הזורם מצפון לדרום. עוצמת הזרימה משתנה בין העונות ומשנה לשנה, בהתאם לכמות המשקעים שירדה בחורף של אותה שנה.

הספיקה הממוצעת של הירדן היא 10 מ"ק לשנייה. בחודשים ינואר-אפריל הספיקה עולה ל-20 מ"ק לשנייה. בזמן אירועי גשם יכולה להגיע ל-50-150 מ"ק לשנייה.

3. המדרון המערבי של רמת הגולן – עלייה תלולה יחסית, מרום של 70 מטר מעל פני הים בגשר בנות יעקב, לרום של 290 מטר מעל פני הים בצומת בית המכס, הנמצאת במרחק אווירי של 2,100 מטר מגשר בנות יעקב. המדרון אינו אחיד: חלקו הראשון עד למצפה גדות תלול יחסית – עלייה של 140 מטר במרחק של 1,100 מטר (שיפוע של 8%). באיזור מצפה גדות יש מדרגה מתונה שרוחבה כ-300 מטר. בין מצפה גדות לבית המכס יש הפרש אנכי של כ-80 מטר (שיפוע של 7.2%).

4. רמת הגולן – רמה בזלתית המשתפלת במתינות ממזרח למערב (שיפוע של 2.5%). הרמה חרוצה בנחלים היורדים לכיוון בקע הירדן. הגבול הצפוני של שטח המחקר הוא נחל ג'ילבון הזורם ממזרח למערב. הגבול הדרומי הוא נחל משושים הזורם מצפון מזרח לדרום מערב. שני הנחלים מתחתרים בחלקם התחתון ויוצרים מכשול בלתי עביר לרכב וקשה למעבר כוח רגלי.

המבנה הטופוגרפי הוא תוצאה של המבנה הגיאולוגי. השטח שממזרח לירדן בנוי מקילוחי בזלת, שזרמו בכיוון כללי ממזרח למערב. ממערב לירדן מופיעים סלעי משקע צעירים. המסלע הוולקני טרשי יותר ופחות נוח למעבר, בהשוואה לסלעי המשקע. אפיק הירדן באיזור זה התחתר לאורך קו השבר של בקע הירדן.

ממזרח לירדן עוברים שני שברים נוספים, בציר צפון-דרום. שברים אלו יוצרים את המדרגה מעל בית המכס התחתון ואת המדרגה של מצפה גדות. האזור שמזרחית לצומת בית המכס הוא של קילוחי הבזלת, וכאמור הוא מתאפיין בטופוגרפיה מתונה.

מדרום לשטח המחקר עובר שבר שיח' עלי שכיוונו צפון מזרח דרום מערב. ציר שבר שיח' עלי מכתיב את כיוון הזרימה של נחל משושים המקביל לשבר (ראה מפה 1).

2 ג'. צירי תנועה

מסדרון גשר בנות יעקב מהווה מעבר הכרחי בין הירדן ההררי בדרום ואגם החולה בצפון. רוחב מעבר זה הוא כשלושה קילומטר בין גשר הפקק של ימינו (גשר ש"ן) לעיקול הנהר מדרום למצד עתרת, ממנו מתחיל הירדן להתחתר לכיוון הכינרת. הדרך שחצתה את הירדן בגשר בנות יעקב טיפסה לרמת הגולן, ניצלה את הטופוגרפיה הנוחה מצומת בית המכס מזרחה והמשיכה דרך נפח לקונייטרה.

בחלקו הצפוני של שטח המחקר, כקילומטר מדרום למוצא הירדן מהחולה, יש מעבר על הירדן (מעבר דוריג'את). מעבר נוסף נמצא מדרום למצד עתרת בעיקול הנהר (מעבר אל עלמין). במפה 1 ניתן להבחין במעברים אלו המסומנים כ-Ford.

קווי השבר המקבילים לבקע הירדן, וקילוחי הבזלת, יצרו מדרגות בעלייה לרמת הגולן. על המדרגה הנמוכה עברה דרך אורך (צפון דרום). עד למלחמת ששת הימים עברה בציר זה דרך המוצבים הסורית.

ציר אורך נוסף עבר לאורך המסילים [כינוי לערוץ רדוד בנחלי הגולן] של נחל ג'ילבון ונחל משושים. בחלקו הדרומי של ציר זה עובר כיום כביש צומת נשוט-קצרין. בצפון שטח המחקר חוצה ציר זה את נחל ג'ילבון באיזור דיר סרס. הציר עביר רק לרכב בעל עבירות גבוהה כמו האמר ורק"מ.

מפה 1: איזור גשר בנות יעקב וכביש הרוחב ראש פינה-קונייטרה. מעברות הירדן מדרום ומצפון לגשר בנות יעקב, מוקפות בעיגול שחור ומסומנות כ-Ford [מקור: מפת השטח המפורז ישראל-סוריה 1949, מתוך אוסף מפות, מכללת תל חי]

2 ד'. גשר בנות יעקב

נקודת החציה של הירדן באיזור המחקר היא גשר בנות יעקב. הגשר נבנה במאה ה-13 על ידי הסולטן הממלוכי בייברס. הגשר שופץ לאורך השנים ובשנת 1934 בנו הבריטים גשר מודרני דרומית לגשר הממלוכי. הגשר הממלוכי פוצץ על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה. הגשר הבריטי פוצץ בליל הגשרים ובינואר 1948.

מאז שופץ ונבנה מחדש מספר פעמים. בשנת 2007 נבנה גשר חדש דרומית לגשר הבריטי והממלוכי.

תמונה 1: המעבר על הירדן צפונית לגשר בנות יעקב. מבט לכיוון צפון מזרח

תמונה 2: מעבר הירדן מדרום לגשר בנות יעקב, מבט לכיוון צפון מזרח

3. פשיטות על אזור הגשר

3 א'. הפשיטה הצרפתית, אפריל 1799

באפריל 1799 פשט כוח צרפתי על גשר בנות יעקב. מטרת ההתקפה היתה להוריד את הלחץ של הכוחות הדמשקאים על צפת.

ב-13.4.1799 נע גנרל מירה לכיוון הגשר. באיזור חנה כוח שהיווה שלוחה של הכוח העיקרי. בזכרונותיו העריך נפוליאון גודל כוח זה בכ-2,000 חיילים. מירה ביקש מקפטן סימון, מפקד הכוחות הצרפתיים בצפת, לתקוף את הכוחות הצרים על צפת, כפעולת הסחה מההתקפה על גשר בנות יעקב.

בבקעת מחניים אורגן הכוח הצרפתי בשני ריבועים מאחורי שורת קלעים. הקלעים דיווחו על כוח דמשקאי גדול מצידו המזרחי של גשר בנות יעקב. הריבועים הצרפתיים גלשו לכיוון הגשר והגיעו עד לשפת הנהר. הכוחות הדמשקאים חצו את הגשר ותקפו את הצרפתים. ההתקפה של הכוחות הדמשקאים נשברה על ידי הקלעים והגעת הריבועים לשפת הנהר. כוחות צרפתיים חצו את הגשר וחדרו למחנה הדמשקאי בצידו המזרחי של הנהר.

הפגיעה במחנה גרמה לבריחה מזרחה של החיילים הדמשקאים [ראו מפה 4]. בין הבורחים גם עבאס, מפקד הכוח. ההתקפה הצרפתית השיגה את מטרתה ושברה את ריכוז הכוח שהתכוון לתקוף את צפת ולנוע לכיוון הגליל.

ההתקפה הצרפתית ניצלה את המבנה הטופוגרפי באיזור גשר בנות יעקב. הכוחות הדמשקאים חנו קרוב לגשר באיזור נחות מבחינה טופוגרפית. מהמחנה הדמשקאי שדה הראייה מערבה מוגבל על ידי המדרגה הטופוגרפית של משמר הירדן הישנה. כאשר הבחינו הדמשקאים בכוח הצרפתי הם חצו את הירדן ואיבדו את האפשרות להתבסס על הירדן כקו הגנה. תנועת הריבועים והפרשים הצרפתיים היתה יכולה להיבלם על ידי הנהר והצרפתים היו מאבדים את יתרון ההפתעה והמבנה של הריבועים היה נשבר, אילו היו צריכים לחצות את גשר בנות יעקב המהווה מעבר הכרחי.

חציית הירדן בסדר הכוחות הצרפתי בקרב זה, היתה בעייתית מכיוון שבחודש אפריל ספיקת הירדן עדיין גבוהה יחסית. למעשה הצרפתים הצליחו בקרב זה, גם הודות לטעות הטקטית של הכוח הדמשקאי שחצה את הירדן ולא התבסס מצידו המזרחי של הנהר.

מפה 2: תאור הקרב בגשר בנות יעקב 14.4.1799

תמונה 3. שדה הקרב 1799, מבט ממזרח

תמונה 4, שדה הקרב 1799, מבט מדרום

תמונה 5: שטחי ההיערכות של הצבא הצרפתי, אפריל 1799 . מבט מזרחה ממושב משמר הירדן (נ.ג. 213), ברקע רמת הגולן

3 ב'. ליל הגשרים יוני 1946

אור ליום 17.6.1946 ביצע הפלמ"ח את מבצע מרכולת – פשיטה מתואמת על 11 גשרים בארץ ישראל ובצירים המובילים אליה. גשר בנות יעקב פוצץ באותה פעולה.

הגשר לא היה ציר מעבר במבצע מרכולת, אלא מטרה בפני עצמה. הכוח שמנה 20 לוחמים יצא מאיילת השחר על שתי עגלות פלטפורמה שנסעו על כביש ראש פינה משמר הירדן. ממערב למשמר הירדן הכוח החל ללכת ואיגף את המושבה מדרום. במסגרת הפעולה נותקו קווי הטלפון בין הגשר לתחנה בראש פינה והתבצעה פעולת הסחה באיזור הר כנען.

בדרך הכוח השמיט שתי חסימות על הכביש מערבה לכיוון ראש פינה ועל הציר הבא מדרום באיזור מצד עתרת. בנוסף הוצבה עמדת מקלע מעל הגשר. התנאים הטופוגרפיים נוצלו על ידי הכוח הפושט. באותו לילה היה ירח מלא. תנועת הכוח היתה ברובה בשטח מת מנקודת המבט של מאבטחי הגשר, והודות לכך הכוח לא התגלה למרות אור הירח.

ההשתלטות על הגשר היתה על ידי אנשי פלמ"ח שהיו מחופשים לחיילים בריטיים, שהשתלטו על הזקיפים. חומר הנפץ הונח בצידו המערבי של הגשר. לאחר פיצוץ הגשר הכוח נסוג לאיזור חולתה והתחבא בסבך באיזור זה. ציר הנסיגה נמנע ממעבר בצירי תנועה ועבר בשולי אגם החולה, שהיווה מכשול למעבר ואיפשר לכוח הפושט תנועה בטוחה יותר.

3 ג'. הפשיטה על בית המכס העליון מאי 1948

מטרת הפשיטה על בית המכס העליון היתה לפגוע בכוח הסורי שהתכוון לפלוש למדינת ישראל. הפשיטה התבצעה אור ליום 19.5.1948, י' באייר תש"ח. על פי נתנאל לורך, הכוח חצה את הירדן מצפון לגשר בנות יעקב. לעומת זאת, באטלס כרטא טוענים נתנאל לורך ואריה יצחקי שנקודת החציה היתה מדרום לגשר בנות יעקב. בשתי הגרסאות הכוח לא ניסה לחצות את הגשר, שפוצץ בינואר 1948 על ידי הפלמ"ח, אלא עקף אותו במעברות שהיו פחות מוגנות. מעברות אלו היו בשימוש גם במלחמת העולם הראשונה וגם במבצע ברוש.

את הכוח הובילו מורי דרך מהמושבה משמר הירדן, שהכירו את מעברות הירדן. למרות שהירח זרח כל זמן הפעולה, הכוח לא התגלה. ייתכן שעובדה זו היא תוצאה של מערך ההגנה הסורי, שהתבסס על הציר העולה מגשר בנות יעקב, וראה בירדן מכשול בלתי עביר. כלומר, ניתוח השטח הסורי לא התייחס למעברות הירדן כנקודת תורפה במערך ההגנה. לעומת זאת הכרת השטח והמעברים על הירדן על ידי תושבי האיזור סייעה להצלחת הפעולה.

4. כיבוש ומעבר דרך איזור גשר בנות יעקב

4 א'. הכיבוש הבריטי, ספטמבר 1918

במסגרת ההתקפה לכיוון דמשק הגיעו ב-27.9.1918 כוחות בריטיים לגשר בנות יעקב במטרה לכבוש את העיירה קונייטרה. אלנבי העריך שלפרשים הקלים יש ניסיון בלחימה בטופוגרפיה לא מישורית, ולכן הטיל על בריגדות הפרשים הקלים האוסטרליות, השלישית והחמישית, לכבוש את גשר בנות יעקב.

על פי יומן המבצעים של החטיבה, מטרתם היתה להגיע לקונייטרה לפני חשיכה. הכוח אסף מידע על השטח מתושבי ראש פינה ומהערבים באיזור. הגשר עצמו נותק במרכזו על ידי הכוח התורכי-גרמני [ראה תמונה 6]. הגדוד הצרפתי הספאהי מבריגדת הפרשים הקלים האוסטרלית החמישית, ניסה להתקדם לגשר, אך נבלם באש הכוח התורכי-גרמני.

הכוח התורכי-גרמני, בפיקודו של הגנרל הגרמני לימן פון סנדרס, ביסס קו הגנה באורך של כשלושה קילומטר מעל גשר בנות יעקב. הכוח הסתווה מאחורי הסלעים והעשב הגבוה. סוללות התותחים והמקלעים הבריטיים לא הצליחו לזהות את מיקום הכוח התורכי. מטרת כוח זה היתה להשהות את תנועת הבריטים, כדי שעיקר הכוחות התורכיים יספיקו לבסס קו הגנה מצפון ללג'ה, בדרך לדמשק, וכדי לאפשר לארמיה הרביעית התורכית לסגת לכיוון דמשק.

הכוח התורכי כלל גדוד חי"ר מוקטן, מתוגבר בפלוגת מקלעים (6 מקלעים כבדים) וסוללת תותחי שדה. סיור אווירי בריטי דיווח על כ-600 עד 800 לוחמי אויב בשטח. הכוח היה מצויד במשאיות שאיפשרו לו לנתק מגע בשלב מאוחר יותר של הקרב.

הפרשים האוסטרלים איגפו את הגשר מצפון ומדרום. הבריגדה השלישית חצתה את הירדן בקצה הדרומי של החולה, מצפון לגשר בנות יעקב [תמונה 1] והבריגדה החמישית חצתה באיזור אל עלמין, מדרום לגשר [תמונה 2]. סוללת תותחים בריטית שיתקה את תותחי התורכים ופלוגת המקלעים מספר 3 חיפתה על צליחת הירדן.

תמונה 6: גשר בנות יעקב במלחמת העולם הראשונה. במרכז הגשר ניתן להבחין בחלק שנהרס על ידי הכח התורכי-גרמני

צליחת הירדן החלה על ידי הגדוד העשירי בשעה 16:30 ונמשכה עד 19:15. באותו היום שקעה השמש בשעה 17:31. כלומר, הכוחות הבריטים ניצלו את השמש הנמוכה בגבם ואת החושך שירד תוך כדי הצליחה.

בשעות החשיכה הבריגדה השלישית עלתה לכיוון דיר סרס לחסום את נתיב הנסיגה התורכי גרמני. פלוגה ב' מהגדוד העשירי, הבריגדה השלישית, ירדה דרומה לאורך הגדה המזרחית של הירדן לכיוון גשר בנות יעקב. הפלוגה נתקלה במארב תורכי-גרמני והצליחה לאחר קרב קשה לכבוש את העמדה התורכית-גרמנית . הכוח שבה 12 גרמנים, 40 תורכים ושלושה תותחים.

הבריגדה החמישית צלחה את הירדן באיזור עין עלמין ועלתה במדרון התלול והגיעה בשעה 19:00 לא-דורה [תמונה 14]. בגלל החשיכה הם לא תקפו והכוחות התורכיים ברחו לכיוון צפון, לפני שהבריגדה השלישית חסמה את דרכי הנסיגה בדיר סרס. לאחר הגעת הכוחות לדיר סרס, הופיעו שלושה מטוסים גרמניים שהפציצו את הכוחות באיזור גשר בנות יעקב. מהלך הקרב מתואר בתרשים הקרב במפה 3.

מבחינת הכוחות התורכים-גרמניים, קרב גשר בנות יעקב השיג את מטרתו. לימן פון סנדרס רצה לעצור את הבריטים בכרמל או על הירדן, אך מצבם הירוד של הכוחות התורכיים לא איפשר זאת. לכן הכוחות התורכים-גרמנים ניהלו קרב נסיגה והשהייה מול סדר כוחות הגדול פי שישה. גדוד חי"ר מוקטן הצליח לעכב שתי חטיבות פרשים אוסטרליות ואיפשר את נסיגת הארמיה הרביעית.

למרות שהקרב נערך בחודש ספטמבר, כשספיקת הירדן מינימלית, צליחת הנהר גזלה זמן רב מהפרשים האוסטרלים. אלנבי הניח שהפרשים מנוסים בתנועה בשטח קשה מבחינה טופוגרפית, אך בפועל ההתקדמות במעלה מורדות הגולן היתה איטית. רכיבה בין סלעי הבזלת של רמת הגולן קשה לסוסים שאינם מורגלים בהליכה ביחידת שטח זו. למעשה, העלייה לגולן היתה המפגש הראשון של הפרשים האוסטרלים עם קילוחי בזלת טרשיים. הבריגדה החמישית הגיעה לדיר סרס, הנמצאת כחמישה קילומטר מנקודת החציה, רק לאחר יותר מחמש שעות.

לאחר הקרב עוכבה התקדמות הכוחות הבריטיים עד לאחר תיקון הגשר והעברת עוד כוחות לכיוון קונייטרה. רק למחרת, 28.9.1918, הגיעו הכוחות הבריטיים הראשונים לקונייטרה. הכוחות הבריטיים נהנו משמש בגבם בזמן הצליחה שהתבצעה בשעות אחר הצהריים. באותו לילה אחוז התאורה של הירח היה גבוה ואיפשר לבריטים תנועה בשטח טרשי, אך כאמור התנועה היתה איטית והכוח נכשל במשימתו לעצור את נסיגת כוחות האויב.

מיקומו של דיר סרס אינו ברור. במפה מנדטורית משנת 1943 מופיעים שרידי דיר סרס על גדות נחל ג'ילבון [להלן: הצפוני] ודיר סרס נוסף כקילומטר דרומה, באיזור הכפר עוינאת אל ג'נוביה, שנוסד במאה העשרים. נראה לנו שהכוח הבריטי הגיע לעוינאת אל ג'נוביה ולא לדיר סרס, הנמצא על גדות הג'ילבון. אנו מבססים השערה זו על מיקום הכפרים ותמונה 8. בתמונה זו ניתן להבחין שהבית המצולם ניצב על גבעה. הכפר עוינאת אל ג'נוביה נמצא על גבעה ואילו הכפר דיר סרס בשטח מישורי יחסית [ראו תמונות 9 ו-10].

לזיהוי הכפר דיר סרס יש חשיבות בהבנת הטקטיקה הבריטית. עזרא פימנטל ["נתיב אנזק בארץ ישראל" – סיפור הלוחמים האוסטרלים והניו זילנדים במלחמת העולם הראשונה] טוען שהכוחות התורכיים ברחו צפונה מדיר סרס. לדעתנו, הנסיגה התורכית-גרמנית היתה מזרחה לכיוון קונייטרה. המעבר צפונה באיזור דיר סרס הצפוני מצריך את חציית נחל ג'ילבון הקשה למעבר [תמונה 11].

כלי הרכב שהיו בשימוש במלחמת העולם הראשונה לא יכלו לחצות את נחל ג'ילבון. בנוסף לכך, הדרך הנוחה והקצרה ביותר לקונייטרה היא על הציר הראשי, מזרחה לכיוון נפח, עין זיוון וקונייטרה. במפת שומאכר מופיע הכפר דיר סרס הצפוני בלבד. ייתכן שבריגדת הפרשים האוסטרלית השלישית ניסתה להגיע למה שהם קראו דיר סראס [עוינאת אל ג'נוביה] כדי לחסום את ציר הנסיגה התורכי-גרמני על הדרך הראשית לכיוון קונייטרה, ולא לדיר סרס, הנמצא בשוליים הצפוניים של מסדרון המעבר והוא חסר חשיבות אסטרטגית.

מפה 3: תרשים קרב גשר בנות יעקב 27-28.9.1917. הכוחות הבריטיים מסומנים בכחול והתורכים-גרמנים באדום. 1: הכוחות הבריטים מגיעים לגשר ההרוס ונתקלים בכוח תורכי-גרמני מצידו השני של הנהר. 2: קו ההגנה התורכי-גרמני. 3: בריגדת הפרשים הקלים החמישית צולחת את הירדן באיזור אל עלמין ועולה לכיוון א-דורה. 4: בריגדת הפרשים הקלים השלישית צולחת את הירדן מדרום לחולה ועולה לכיוון דיר סרס. 5: גדוד 11 מהבריגדה החמישית פונה דרומה ונתקל בעמדה תורכית-גרמנית. הכוח משתלט על העמדה. 6: הכוח התורכי-גרמני נסוג מהשטח במשאיות לפני שהבריגדה השלישית חוסמת את הדרך בדיר סרס. 7: ייתכן שהכוונה לדיר סרס הנמצא על גדות נחל ג'ילבון

תמונה 7: חיילים הודים בגשר בנות יעקב

תמונה 8: דיר סרס במלחמת העולם ראשונה. התמונה מצולמת ממקום הנמוך מהכפר הנמצא על קו רכס

תמונה 9: עוינאת אל ג'נוביה, מבט מדרום. התמונה מצולמת ממקום נמוך יחסית לכפר

תמונה 10. דיר סרס הצפוני בימינו. הכפר נמצא במקום הנמוך מנקודת הצילום. ברקע ניתן להבחין בגדה השנייה של נחל ג'ילבון, שאינה מופיעה בתמונה 8

תמונה 11: הדרך החוצה את נחל ג'ילבון לכיוון צפון ליד דיר סרס הצפוני. הדרך עבירה לרכב רב מינוע בלבד

תמונה 12: גשר בנות יעקב הממלוכי, ברקע המושבה משמר הירדן

תמונה 13: שרידי הגשר הממלוכי בנות יעקב, מבט ממזרח. ברקע שרידי המושבה משמר הירדן. צולם מנקודת המבט של תמונה 12

תמונה 14: חרבת א-דורה, מבט מדרום מערב, מיובל נחל משושים

4 ב'. הקרב על משמר הירדן יוני יולי 1948

הקרב על משמר הירדן במלחמת השחרור הוא הקרב היחיד בעבודה זו בה שימש גשר בנות יעקב לפלישה מערבה. קרב זה הוא דוגמה לחשיבות מעברות הירדן מצפון ומדרום לגשר בנות יעקב, ולהשפעת המבנה הטופוגרפי על מהלך הקרב.

לאחר שההתקפה הסורית בעמק הירדן נכשלה, החלה ביוני 48' התקפה על המושבה משמר הירדן. הסורים חצו את הירדן ועלו למדרגה הטופוגרפית מעל הנהר. שתי ההתקפות הראשונות ב-5.6.1948 וביום שלמחרת נהדפו. ב-10.6 השתלט הצבא הסורי על מעברות הירדן מול טובא, משמר הירדן ותל המעברה, כבש את משמר הירדן ושבה 39 מהמגינים.

קו ההגנה הישראלי התבסס על נקודת גובה 243, הנמצאת כיום בקצה המערבי של מושב משמר הירדן. נקודה זו שולטת על איזור המושבה משמר הירדן וקיבוץ גדות של היום.

לאחר שהסורים השתלטו על נ.ג. 243, התמקד הקרב בחרבת ירדא [תמונה 15]. עם תחילת ההפוגה הראשונה ב-11.6 שלטו הסורים בחרבת ירדא.

לאחר סיום ההפוגה הראשונה החל צה"ל במבצע "ברוש", ותקף את ראש הגשר הסורי במשולש משמר הירדן. הכוחות הישראלים הצליחו להפתיע את הסורים ולכבוש חלק מהעמדות הסוריות, אך מספר טעויות מנעו את ניצול ההצלחה. הסורים הזרימו תגבורת לאיזור וחזרו וכבשו את העמדות. על פי מוסה פלד ["הסורים פשוט טבחו בנו, נסעו וירו, נסעו וירו", מתוך שיריון חוברת 1 עמותת השריון, לטרון], גדוד 11 שהיה אמור לפוצץ את גשר בנות יעקב לא הגיע למקום והסורים העבירו כוחות על הגשר.

הסורים הדפו את הכוחות הישראלים מהעמדות שנכבשו. כוח של גדוד 22 יועד לחצות את הירדן ולכבוש את בית המכס העליון. כיבוש בית המכס העליון היה מנתק את דרכי הגישה הסוריות לראש הגשר באיזור משמר הירדן. חציית הירדן התארכה בגלל היערכות לא נכונה של הכוחות, וההתקפה על בית המכס נדחתה ליום שלמחרת. תגבורות סוריות שהגיעו באותו היום הפכו את כיבוש בית המכס העליון למיותר וההתקפה בוטלה.

כוחות ישראלים השתלטו על מעברות הירדן באיזור תל מעברה [המעבר הצפוני] ובאיזור אל עלמין [המעבר הדרומי], אך גשר בנות יעקב נשאר שלם בידי הסורים ואיפשר להם להזרים כוחות לראש הגשר ממערב לירדן.

עד להסכמי שביתת הנשק לא חל שינוי מהותי בקו בין הכוחות הסורים לישראלים באיזור משמר הירדן. הקרבות לא נערכו על נהר הירדן, אלא על השטח הנמצא ממערב לו.

פשיטה לפיצוץ גשר בנות יעקב, שתוכננה ל-13-14.7.1948, נכשלה עקב חשיפת הכוחות שנעו מדרום מערב לגשר. במפה 4 ניתן לראות את פריסת הכוחות ערב מבצע ברוש [9.7.48]. כאמור, מיקום הכוחות ערב המבצע לא השתנה עד לשיחות שביתת הנשק במרץ 1949.

השטח שהיה בידי הסורים הוגדר כשטח מפורז. בקרבות משמר הירדן היתה חשיבות למבנה השטח באיזור גשר בנות יעקב. יעדי ההתקפה הישראלית במבצע ברוש כללו את בית המכס העליון, היושב על המדרגה הטופוגרפית מעל הירדן. חיל האוויר הפציץ מספר פעמים את קונייטרה הנמצאת על הציר המוביל לגשר בנות יעקב. מערך ההגנה הישראלי התבסס על נ.ג. 243 וחרבת ירדא, הנמצאות על מדרגות טופוגרפיות השולטות על השטח ממזרח להן.

הסורים ניצלו את מעברות הירדן מצפון ומדרום לגשר בנות יעקב, ולא התבססו רק על המעבר בגשר. על פי פקודת המבצע של חטיבת עודד, הסורים תיקנו את גשר בנות יעקב, הכשירו מעבר לכלי רכב וחי"ר במעברה הצפונית ומעבר לחי"ר במעברה הדרומית. תוכניות מבצע ברוש כללו כיבוש מעברות אלו מתוך הבנת חשיבותן.

תמונה 15: מבט ממצפה גדות מערבה

מפה 4: תרשים קרב 9-10.7.1948. הכוחות הסורים מסומנים באדום, הכוחות הישראלים בכחול. החצים הכחולים מסמנים את נקודת החציה של הסורים

1 ג'. קרבות מלחמת ששת הימים 9.6.1967

עד מלחמת ששת הימים היה הצבא הסורי ערוך בשלוש רצועות אורך – קו המוצבים הקדמי, קו מוצבים שלושה קילומטרים מזרחית לקו הראשון וקו הגנה על צמתי תחבורה במזרח הגולן.

במסגרת תוכניות ההתקפה הסוריות, ציר גשר בנות יעקב היה מתוכנן להיות ציר חדירה לישראל. ההתקפה הסורית לא יצאה לפועל, למעט נסיונות למחטפים בדרדרה ובקיבוץ דן. ניסיון סורי לחצות את הירדן מצפון לגשר בנות יעקב נכשל. על פי קמ"ן גדוד 32, אמנון לוין, היה ניסיון סורי לחצות את הירדן גם באיזור מצד עתרת. דדו אמר למפקדי חטיבה 3, שתוכנית ההגנה מפני התקפה סורית תתבסס על שטח ההשמדה שבין חולתה, גדות ומשמר הירדן. כלומר, השריון הסורי יחצה את הירדן, אך יושמד בתוך השטח הישראלי.

תוכניות ההגנה מפני פלישה סורית לא התבססו על גשר בנות יעקב כמעבר הכרחי, אלא על המדרגות הטופוגרפיות שממערב לירדן [ראו תמונה 5 מבט ממערב ותמונה 15 מבט ממזרח].

הציר המרכזי של הפלישה לרמת הגולן היה באיזור גבעת האם, שם על פי הפיקוד היתה החוליה החלשה של מערך ההגנה הסורי. פעולת הסחה שהוגדרה כסיור אלים היתה אמורה להתבצע בגזרה שבין גונן לגשר בנות יעקב. חטיבה 3 לא תכננה התקפה ישירה על גשר בנות יעקב, כיוון שמעבר זה היה המבוצר ביותר. המאמץ להבקעת איזור גשר בנות יעקב איגף את איזור הגשר מצפון.

פלוגה ג' מגדוד 33, בפיקודו של יואב חורין, כבשה את מוצב תל הילאל. הכוח עלה למוצב דרך נחל שוח. מדרגת הסלע ותחתרות הנחל יצרו שטח מת מבחינת המוצב. דבר זה איפשר לכוח להגיע עד למוצב עצמו ולהסתער עליו.

לאחר כיבוש תל הילאל החלה תנועת כוחות צה"ליים על דרך המוצבים הסורית. התנועה לגשר בנות יעקב היתה מכיוון צפון, ולא כפי שציפו הסורים – ממערב.

מדרגות הקילוח [ראו סעיף 4ב'] איפשרו לסורים לתפוס עמדות מעל הכוחות הישראלים שנעו על ציר המוצבים הסורי. בשעות הבוקר סבלו הכוחות הישראלים מירי סורי. רק בשעות אחר הצהריים, כשהשמש נטתה מערבה, הצליחו חיילי גדוד 33 לפגוע בסורים. על פי יואב חורין, טנקים לא יכלו לסייע בהתקפה בגלל פגיעה בגשר הפקק, וכוחות השיריון נעו צפונה, חצו את הירדן, עלו על דרך המוצבים הסורית צפונית לגונן והגיעו לאיזור גשר בנות יעקב מצפון.

5. סיכום ומסקנות

בעבודה זו ניתחנו את תנאי השטח והטקטיקה בקרבות שהתרחשו במסדרון גשר בנות יעקב, תוך סקירה של כמה קרבות עיקריים. סקרנו את התנהלות הפשיטות על איזור הגשר והקרבות בהם חצו הכוחות את הירדן במגמה לכבוש שטחים מעבר לו.

נהר הירדן הוא מכשול המעכב תנועת כוחות, אך אינו מתעל אותם למעבר בגשר בלבד. ראינו שבקרבות שונים נעשה שימוש במעברות הירדן, מצפון ומדרום לגשר, בדוריג'את ואל עלמין. גשר בנות יעקב מהווה מוקד להגנה, אבל בחלק מהקרבות, ההיצמדות להגנה על הגשר לא עזרה כי התוקפים עקפו את הגשר. חציית הנהר אפשרית, אך דורשת היערכות. במלחמת העולם הראשונה ובמבצע ברוש, הכוח לא היה ערוך כראוי ולכן חל עיכוב שהשפיע על תוצאות הקרב.

בפשיטה של הצרפתים על הגשר ב-1799, ניצלו כוחותיו של נפוליאון את הגשר כנקודת מעבר הכרחי לכוחות הדמשקאים, אך טעו בניתוח השטח. ניצחונם התאפשר בין היתר, הודות לטעויות של הכוח הדמשקאי, שלא ביסס את קו ההגנה שלו על הגשר והנהר.

תנאי השטח איפשרו לצרפתים להפתיע את הכוחות הדמשקאים. הכוח הדמשקאי בחר בשטחי כינוס נמוכים מדי, שלא איפשרו תצפית על שטחי ההיערכות של הצרפתים.

בניגוד לכוח הדמשקאי ב-1799, הסורים שהגנו על איזור הגשר ב-1948 בחרו למקם את רוב הכוח בראש המדרון, בבית המכס העליון. הטעות של הכוחות הסורים היתה הזנחת מעברות הירדן. הכוח התוקף עלה בליל ירח דרך מעברות הירדן עד לבית המכס בלי להתגלות ופוצץ מחסני תחמושת סורים. לכוח התלוו מורי דרך מהמושבה משמר הירדן שהכירו את השטח.

גם כוח הפלמ"ח שפוצץ את הגשר בליל הגשרים, יוני 1946, השתמש במורי דרך מתושבי האיזור היהודיים. הכוח ניצל את השטחים המתים לתנועה נסתרת עד לטווח קרוב לגשר. הפעולה היתה שקטה עד לפיצוץ הגשר. הודות לכך, היה זמן לנתק מגע ולהצפין לאיזור החולה, שם הסתתר הכוח לאחר הפעולה.

בתקופה בה עוסקת עבודה זו, נכבש איזור הגשר על ידי כוח שהגיע ממערב ופעם אחת על ידי כוח שהגיע ממזרח. ההתקפה ממזרח התבצעה על ידי כוחות סורים במלחמת השחרור, יוני-יולי 1948. יתרון הגובה של הגדה המזרחית של הירדן גרם להסטת שדה הקרב מערבה. קו החזית לא עבר על נהר הירדן, אלא על המדרגה הטופוגרפית באיזור מושב משמר הירדן של היום.

גם במלחמת ששת הימים תוכנית ההגנה, במקרה של פלישה סורית, התבססה על מדרגה טופוגרפית זו. המושבה משמר הירדן השולטת על גשר בנות יעקב, נשלטת על ידי מורתפע מעל דוריג'את [מצפה גדות] הגבוה יותר. במלחמת השחרור, הכוחות הסורים חצו את גשר בנות יעקב כמעט ללא הפרעה וניצלו גם את המעברים בדורג'את ואל עלמין כדי להזרים עוד כוחות לשדה הקרב.

ההתקפות ממערב לא חצו את הירדן בגשר בנות יעקב. במבצע ברוש [יולי 1948] היה ניסיון לחצות את הירדן ולנתק את הציר היורד מבית המכס לגשר בנות יעקב. ניסיון זה נכשל בגלל היערכות לקויה והתארכות חציית הנהר באיזור דוריג'את. הכוח הבריטי שנע לכיוון קונייטרה בספטמבר 1918, חצה את הירדן במעברים מצפון ומדרום לגשר. הפגיעה בגשר לא מנעה את מעבר הכוחות, אלא רק עיכבה אותם. כוחות צה"ל במלחמת ששת הימים חצו את הירדן מצפון לגשר, באיזור תל הילאל. התנועה לגשר היתה מצפון לדרום, על דרך המוצבים הסורית. איזור הגשר נכבש ללא קרב.

התנאים בקרבות מסדרון גשר בנות יעקב מושפעים משני גורמים עיקריים: 1) כמות המים בנהר: ספיקת הנהר עולה בחודשי החורף ויורדת מהאביב ועד לסוף הסתיו. הפלישה הבריטית התבצעה בספטמבר שבו כמות המים בנהר מינימלית. דבר זה איפשר לפרשים האוסטרלים לחצות את הנהרות במעברות.

2) כיוון השמש: נהר הירדן זורם בכיוון כללי צפון-דרום. בשעות הבוקר השמש מסנוורת את המגינים/תוקפים ממערב ובשעות אחר הצהריים את המגינים/תוקפים ממזרח. הבריטים חצו את מעברות הירדן בשעות אחר הצהריים וניצלו את השמש המסנוורת. כוחות צה"ל שהתבססו על דרך המוצבים הסורית סבלו מירי ממזרח עד לשעות אחר הצהריים, כשהשמש ירדה מערבה והיתה בגב הכוחות הישראלים.

בקרבות שהתרחשו במסדרון גשר בנות יעקב בולט היתרון של המקומיים, שהכירו את השטח. גם הצרפתים וגם הדמשקאים טעו בבחירת טקטיקת ההתקפה. הדמשקאים טעו בבחירת שטחי הכינוס, אלנבי לא העריך את אופי השטח בגולן ולכן שלח את בריגדות הפרשים שתנועתם בשטח היתה איטית בהשוואה לחי"ר רגיל. לעומתם, הסורים במלחמת השחרור בחרו בבית המכס העליון כנקודת ההיערכות בלי לסכן את כוחותיהם באש ממערב.

הכוחות הישראלים ידעו לנתח את השטח, לבחור צירי תנועה ולהכיר את השטחים המתים. לכן שתי הפשיטות על האיזור בליל הגשרים והפשיטה על בתי המכס הצליחו. מערך ההגנה הישראלי התבסס על המדרגה הטופוגרפית של מושב משמר הירדן, מתוך הבנת מבנה השטח. הכוחות הישראלים ניסו לפגוע בציר הגישה לגשר בנות יעקב ולפוצץ את הגשר, מתוך הבנת חשיבותו בהעברה מהירה של כוחות לצד המערבי של הירדן.

הקרב במלחמת ששת הימים הוא דוגמה למאבק מוחות בין שני כוחות שהכירו את השטח בצורה טובה. מערך ההגנה הסורי התבסס על המדרגות הטופוגרפיות של מורדות רמת הגולן, תוך חיפוי מערבה. מערך זה החזיק יפה עד לירידת השמש מערבה בשעות אחר הצהריים של היום הראשון ללחימה ברמת הגולן [9.6.67]. כוחות צה"ל ניצלו את התנאים הטופוגרפיים ונעו מצפון על דרך המוצבים הסורית. המדרון של הגולן והערוץ המנקז את האיזור לעמק החולה יצרו שטח הנסתר מעיני הסורים. שטח זה נוצל על ידי יואב חורין, מ"פ ג' בגדוד 33, להגיע אל תל הילאל ולכבוש אותו.

*****

בעבודה זו התמקדנו באיזור גשר בנות יעקב בתקופה שבין מסע נפוליאון למלחמת ששת הימים. בחרנו לא לעסוק בקרבות שהתרחשו מזרחית לשטח המחקר, בקונייטרה, במבצע אקספורטר במלחמת העולם השנייה, ובקרבות הבלימה בנפח במלחמת יום הכיפורים. קרבות אלו לא התרחשו באיזור הגשר, ולמעט מעבר כוחות בדרך לשדה הקרב, לגשר לא היתה חשיבות באירועים אלו.

לאורך התקופה בה עוסק מחקר זה חלו שינויים באמצעי הלחימה. מחקר המשך יכול לבדוק האם השתנתה ההתייחסות לירדן כמכשול או גורם מעכב עם השתנות אמצעי הלחימה.

—————————————————————————————————————————

19 מחשבות על “מלחמות על הגשר

  1. 1948 עשרת הימים.
    הסורים תוקפים את איילת השחר במגמת ניתוק הגליל העליון.
    חברי איילת וחברים גרעין השלמה של עמיעד מחזיקים מוצב קדמי של הקיבוץ כה 700 מטר ממזרח.
    שמונה התקפות סוריות על המוצב לרבות התקפה עם פלוגת טנקים נהדפות.
    (קרב הדגניות בגליל העליון).
    קרב עלום ומכריע בבלימת הסורים שלא זכה לפרסום.

    אהבתי

  2. חבל שהם לא הגיעו למלחמת יום הכיפורים, כי ב-7 באוקטובר, ביום התבוסה של צה"ל ברחבי רמת הגולן ואחרי הכישלון של חיל האוויר במבצע "דוגמן 5" להשמדת מערך הטילים הסורי, התבצעה נסיגה לא מסודרת ולא מאורגנת של חיילים וכוחות מרמת הגולן דרך גשר בנות יעקב לתוך שטח ישראל, ובמקביל נשלח כוח של חיל ההנדסה להכין את הגשר לפיצוץ, כדי לעכב את התקדמות הסורים לתוך אצבע הגליל, במידה ושרידי כוחות צה"ל ברמת הגולן יוכרעו לגמרי. למרבה המזל (או נכון יותר, בזכות צה"ל), זה לא קרה, אף שזה היה קרוב מאוד, והסורים לא הגיעו לשם.

    אהבתי

    • לא הייתה שום תבוסה לצה"ל. ב7/10 בערב כבר הגיע אסד למסקנה כי נכשל במלחמה. ב7/10 נבלם הצבא הסורי בכל הגרות ולמחרת החל להדחף לאחור. בערב ה-9/10 הוסג כל הצבא הסורי מזרחה לקו הסגול, חוץ מהחרמון.

      אהבתי

      • ככל הזכור והידוע, הסורים הצליחו לכבוש בתוך 24 שעות את רוב דרום רמת הגולן, חלקים מחלקה הצפוני ואת החרמון, השמידו חטיבת שריון ("ברק") כמעט כליל, פגעו קשה ברוב שאר היחידות שפעלו ברמה, הפילו ב-6 וב-7 מעל הרמה למעלה מ-30 ממטוסי חיל האוויר. טנקים שלהם עקפו את נפח והתקרבו לבית המכס העליון, קילומטר ומשהו מגשר בנות יעקב. צה"ל הכין את הגשרים לפיצוץ, חיילים וכחות נטשו את הרמה וחזרו לשטח ישראל. קשה לקרוא לזה משהו אחר אלא תבוסה ונסיגה. נכון,החל מסוף אותו יום החלו לעלות כוחות תגבור לרמת הגולן, הסורים נדחפו לאחור, וב-9 לחודש כבר שבו פחות או יותר לקו ההתחלה. אבל בכוונה ציינתי למעלה, "ב-7 באוקטובר, יום התבוסה". זה היום שבו משה דיין אמר "בית המקדש השלישי בסכנה", ועל פי דיווחים שונים, הציע להציג את היכולת הגרעינית של ישראל כדי למנוע התמוטטות מוחלטת. והייתה לו סיבה טובה.

        אהבתי

  3. אם זו עבודת מחקר שמתיימרת להיות "אמינה", "רצינית" וכד', מדוע לא מזכירים מה קרה למג"ד של יואב חורין בקרב על תל הילאל, ב"מלחמת ששת הימים"?

    אהבתי

  4. עבודה מעניינת במיוחד הקרבות העתיקים מימי הצרפתים והאנגלים.

    לגבי ששת הימים: אף צבא ביוני 1967 לא יכול היה לבנות על הגשר כציר של מאמץ עיקרי ממזרח למערב, או ממערב למזרח, מאחר שבמחי אצבע אפשר היה למוטט את הגשר או לפגוע בו בצורה כזו שרק"מ לא יוכל לעבור עליו, כך שמבחינה תכנונית אין הרבה משמעות לגשר. יצוין שבתקופת ההמתנה מאי 1967 הגשר הוכן לפיצוץ ע"י פלוגת הנדסה של חטמ"ר 3.

    הסורים בנו בעיקר על הקטע שמצפון לגשר, באיזור דוריג'את [וגם מכיוון עלמין – קילומטר מדרום לגשר], כמקומות שמהם יתבצע המאמץ העיקרי שלהם בדומה להצלחתם לחצות את הנהר בכיבוש משמר הירדן 1948.

    לכיבוש איזור גשר בנות יעקב – דוריג'את, ג'לבינה, תל הילאל ושות', לפיקוד צפון לא היתה תוכנית סדורה דוגמת פקודת מקבת-צפון למאמץ העיקרי בגבעת האם. כל שהיה זה שליפות להסתערויות הסחה, העיקר לחצות הגבול ולעלות. למרבה המזל ידידנו יואב חורין לא קיבל את הדברים כפשוטם, ישב על המפה כמה דקות והגה תוכנית יפה לעלות לתל הילאל משטח מת – תוכנית שחטמ"ר 3 או פיקוד צפון היו צריכים לתכנן בעצמם במקום לשלוח אנשים כבשר תותחים.

    תל הילאל לבדו לא היה מפתח לכיבוש לגשר בנות יעקב מכיוון צפון. רק כיבוש ג'לבינה בחצות הלילה 10.6.67 ע"י גדוד 65 אחרי קרב עז וקצר פתח את הדרך. בשלב זה מלבד מארב סורי אחרון על פלוגת הסיור מחטמ"ר 3 שדהרה ברכב רך כי לא היתה להם סבלנות לחכות לטנקים וקיבלו נ"ט קטלני [2 הרוגים], הסורים כבר לא היו.

    מוצב הברך, המורתפע, בית המכס העליון, עלייקה, נפח, סנבר, עין סמסם, עלמיין – כל הקומפלקס האדיר הסורי הזה, היה נטוש כולו. שום קרב לא היה.

    לצורך הפרוטוקול של עניין גשר בנות יעקב, יש לציין שהכוח הראשון שצלח בגלגליו את הגשר אל סוריה היו ג'יפים של מג"ב משמר הירדן, ואחריהם גדוד 32. פלוגת הסיור של חטמ"ר 3 עלתה מצפון לגשר בנות, דרך איזור דוריג'את אל המורתפע ובית המכס ותפסה אותם ללא התנגדות.

    אהבתי

  5. גשר בנות יעקב המקורי הינו גשר פרה הסטורי שרידי ישוב יש שם מתקופת הברונזה אבל ראשיתו נבנה בתקופה הממלוכית המוסלמית כמה מאות מטרים מדרום לגשר הקיים, האתר נחקר על ידי האונברסיטה העברית מ-1930 כל עוד המצב הבטחוני אפשר זאת וסך הכול הושקעו במחקר 30 שנים. יש על זה ספר.

    אהבתי

  6. כתבה מעניינת

    יואב חורין שלח לשלמה את החומר על הקרב ב 1948

    אני מאמין שכדאי לפרסמו כאן לטובת לא מעט קוראים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s