"הדרוזים מאושרים משלטון ישראל"

"אני אינני רוצה שהוא יחזור, ואני משתדל שהוא לא יחזור" * כך התייחס דוד אלעזר, אלוף פיקוד צפון, לנסיונות של תושבי הרמה הסורית לחזור לכפריהם אחרי המלחמה * עשרות סורים שניסו לחזור – נורו ונהרגו * פרוטוקול דברי האלוף בוועדת חוץ וביטחון בינואר 1968 משרטט את התקופה הראשונה של ישראל ברמת הגולן * מכ-85 אלף תושבי הרמה נותרו 6,400 * "הדרוזים מאושרים מהשלטון הישראלי"

על המשקל. 1967, שגרת חיים חדשה בין חיילים לדרוזים על רקע טנק סורי בצומת מפל סער [הארכיון הציוני, אוסף אונ' הרווארד]

ינואר 1968 – ישראל יושבת כבר שבעה חודשים ברמת הגולן, זמן מספיק כדי להתחיל להבין את החיים וצורת החיים בחבל הארץ המדהים, שנפל לידי כוחות צה"ל בקלות תוך יום אחד.

הגבול החדש, מיעוט האוכלוסיה הסורית, ניצני ההתיישבות הישראלית, החי והצומח, מקורות המים והחורף הראשון והקשה, שהביא סערות שלגים בגבהים נמוכים בהרבה מהחרמון – עם כל אלה התמודדו יחידות צה"ל וגורמים ממשלתיים שונים באותה תקופה ברמת הגולן.

ב-19 בינואר 1968 הגיעו שני מפקדי צה"ל בכירים לוועדת חוץ וביטחון, כדי לתת סקירה על העניינים שבתחום פיקודם. הראשון שדיבר היה דוד אלעזר, אלוף פיקוד צפון, שסקר את המצב ברמת הגולן. אחריו דיבר אל"מ מוטה גור, מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה ובצפון סיני. חלק קטן מדבריו של דדו צונזר. להערכתנו, אלה דברים הקשורים ל"ניקוי" רמת הגולן מתושביה המוסלמים בעיקר. בסקירתו של מוטה גור בפני הח"כים מחקה הצנזורה קטעים רבים יותר.

ישיבת חו"ב התקיימה ביום שישי 19 בינואר 1968 בשעה 09:30 בתל-אביב. היו"ר היה ח"כ דוד הכהן.

על סדר היום: 1) הערות לגבי הפרסומים על עיכוב שחרור חיילי הסדיר. 2) דיווח אלוף אלעזר על המצב ברמת הגולן. 3) דיווח אל"מ גור על המצב בעזה. 4) דיווח שר החוץ אבא אבן.

מקור: ארכיון המדינה.

סקירת דדו על המצב בגולן

אלוף דוד אלעזר: אנסה לסקור בקצרה את כל הנושאים מסביב לרמת הגולן ואתחיל בצד הבטחוני.

קו הפסקת האש מוחזק כיום על ידי מוצבים לאורך הגבול כפי שהם מוצבים במפה. אלה הם מוצבים בסדר גודל של שתיים-שלוש כיתות, דהיינו 30-20 איש, שהצפוני הוא מוצב החרמון לאורך כל הקו עד המוצב הדרומי באל חמה. בינינו ובין המוצבים הסורים הנמצאים על קו הפסקת האש, שהוא קו סורי, יש שטח הפקר שאנחנו מקפידים שאיש לא ייכנס לתוכו. קיימות חדירות גם לתוך שטח ההפקר וגם לתוך רמת הגולן, ואנחנו משתדלים למנוע אותן על-ידי מארבים בלילה ואש ביום. כתוצאה מהמארבים נהרגו עשרות סורים מאז תום המלחמה, אשר ניסו לבצע חדירות לתוך השטח לשם מטרות שונות. נתפסו עשרות אנשים המועמדים לפני בית דין צבאי שמושבו בקונייטרה. הם נשפטים לתקופות מאסר של מספר חודשים, בדרך כלל בעוון הסתננות.

עד התקופה האחרונה נהגנו לשחרר את אלה אשר סיימו את תקופות המאסר שלהם ולגרש אותם לסוריה. כיום אין אנחנו משחררים, אלא לגבי כל מי שמסיים את תקופת המאסר אני חותם צו אדמיניסטרטיבי והוא נשאר בבית הסוהר. הסיבה לנוהג זה היא שעדיין אין אנחנו יודעים מה קרה לשני חיילים שירדו מן החרמון. אנחנו חושבים שהם בידי הסורים. אנחנו אוספים את הנשפטים השונים שמספרם מגיע ל-20 בערך, מתוך תקווה שאולי יהיה בכך כדי לעזור להחליפם בשני החיילים שלנו, אם הסורים יודו שהם נמצאים בידיהם.

סיור משמר הגבול בקונייטרה, יוני 1967 [צילום: משה מילנר]

יש לנו מחלוקת עם אנשי האו"ם ביחס לשטח ההפקר. האו"ם איננו רואה כהפרה של הסכם הפסקת האש חדירה של אזרחים לתוך שטח ההפקר או לרמת הגולן. הטענה לכך היא שהאו"ם החליט שהסכם הפסקת האש חל על הכוחות המזוינים, ובמקביל לכך פנה האו"ם בבקשה לסייע לאזרחים לחזור לחיים אזרחיים שקטים. לפיכך, חדירה של אזרח לשטח ההפקר או מעבר לקווי הפסקת האש איננה מהווה הפרה של הסכם הפסקת האש.

אנחנו טוענים שכל הכוחות של החבלנים ודומיהם לובשים בגדים אזרחיים ואין באפשרותנו להבחין. אנחנו מציינים שבידינו הוכחות שמדובר בחדירות עוינות. אנחנו מציעים לאנשי האו"ם לפנות אל הצד השני ולהסביר שלטובת האזרחים עליהם להפסיק כל מעבר מצד לצד. מכל מקום אנחנו נוקטים בדרך תקיפה ומונעים כל חדירה.

ח"כ ראובן ברקת [המערך]: האם האו"ם מכיר בעובדה שבישראל יש חוקים האוסרים כניסתם של חוגים מסוימים אליה? האם יש מחלוקת בינינו ובין האו"ם על חקיקת חוקים מצידנו?

אלוף אלעזר: המחלוקת היא בפירוש הסכם הפסקת האש. האו"ם טוען שהסכם הפסקת האש פירושו הפסקה של תנועה צבאית משני צידי הקווים, ולעומת זאת מביעים אנשי האו"ם את הרעיון המובע במכתבו של גנרל ג'ונסון, שכתב את הדברים לפני זמן קצר בהיעדרו של אוד בול [ראש משקיפי האו"ם במזרח התיכון], שמועצת הביטחון פנתה לישראל וביקשה לעזור לתושבים לחזור לחיים סדירים. לפי זה, הם אומרים, אם תושב קונייטרה מבקש לחזור לביתו – יש לסייע ולעזור לו.

ח"כ ברקת: הוא צריך לפנות אליך.

אלוף אלעזר: אני אינני רוצה שהוא יחזור, ואני משתדל שהוא לא יחזור. אנשי האו"ם אינם מודים בזכות שלנו לירות. אנחנו יורים מקודם יריות אזהרה, אבל בלילה אין אנו יכולים להבחין וכל מי שמתקרב למארב – נפתחת עליו אש.

ברצוני להסביר לכם מה אנחנו עושים מבלי להיכנס לוויכוח מהו הניסוח הנכון במחלקות בינינו ובין אנשי האו"ם. אנחנו מונעים כניסתם של אנשים מהצד השני לרמת הגולן. כרגע לא מתבצעות פעולות חבלה בקנה מידה מדאיג. אנחנו מניחים שהסיבה לכך היא החשש של הסורים שנטיל עליהם את האחריות לפעולות החבלה. כלומר, נטיל את האחריות על הממשלה הסורית ונגיב נגדם.

אלוף אלעזר [צילום: פריץ כהן, לע"מ]

הצבא הסורי איננו ערוך כיום בצורה כזו שיש בה כדי למנוע פעולת תגמול בקנה מידה שנרצה בה, והסורים יודעים זאת. הצבא הסורי חלש כיום יותר משהוא היה ב-4 ביוני. הוא נמצא במערכים פחות מבוצרים, שהם קרובים יותר לדמשק. אנחנו מניחים שזה החשש אשר מכתיב את המדיניות האומרת שדרך הגבול הסורי לא תבוצע פעולת חבלה, ואפילו לא יריות. הם אינם עונים אפילו על יריות האזהרה שלנו. אומנם הסורים מחדירים פעולת חבלה דרך הירדן, אבל זה לא העניין שאנחנו עוסקים בו עכשיו.

השטח של רמת הגולן נשאר כמעט ללא אוכלוסיה ערבית. מרכזי האוכלוסיה כיום הם הכפרים הדרוזים מג'דל שמס, בוקעתה, מסעאדה, עין קיניא וכפר קטן בשם סחיתה, הנמצא על הגבול. זה כפר שבו 200 תושבים ופרובלמות שונות. יש לו בעיות של מים. אנחנו מנהלים עם התושבים משא ומתן כדי שיעברו לכפרים הדרוזים האחרים. בארבעת הכפרים האחרים יש כ-5,800 תשובים דרוזים.

פרט לאוכלוסיה הדרוזית במקומות אלה יש אוכלוסיה בשני מקומות נוספים. בקונייטרה יש מספר צ'רקסים שאנחנו מעבירים אותם לצד השני. כיום יש בקונייטרה כ-115 דרוזים, זאת לעומת 30 אלף שהיו בה. מכל מקום, אני מניח שבעיית הצ'רקסים תיפתר – אם בעזרת הצלב האדום ואם ללא עזרתו. אנחנו עובדים בעניין זה לאט ובדרך טובה.

[השורות הבאות נמחקו ולאחריהן המשך דברי האלוף:]

בסך הכל נמצאים כיום כ-6,400 נפש ברמת הגולן. כ-500 מהם אינם דרוזים, והיתר דרוזים. פרט לקונייטרה יש ברמת הגולן 101 כפרים רשומים, שאנחנו לא התייחסנו אליהם כאל כפרים. חלק מכפרים אלה ננטשו תוך כדי המלחמה, חלק מהם נאלצנו לשפר לצרכי דרכים ובחלק מהם אנחנו משתמשים לצרכי אימונים. חלקם של הכפרים נהרסו בגלל הגשמים והפגזים. השלגים שירדו במקום הגיעו במקומות מסוימים לגובה של מטר וחצי, ויש בתים שהתמוטטו כתוצאה מן הכובד. במקרה של התמוטטות בתים, אנחנו מיישרים את השטח על-ידי בולדוזרים.

בקונייטרה יש מושל צבאי הכפוף לי, אשר היה מקבל את ההוראות מוועדת המנכ"לים ושבהן נאמר כיצד יש לטפל באוכלוסיה. ועדת המנכ"לים קבעה את דרגת המשכורת שהיתה בסדר גודל של שלוש לירות לפועל שחור וארבע לירות לפועל מסוג א' ושש לירות למורה. כדי לקיים רמת חיים במחירים אלה נקבעו בהתאם לכך גם מחירי התוצרת. רמת הגולן היא שמורת טבע כלכלית, שאיננה דומה לא לחיים ולא למחירים הנהוגים במדינת ישראל, אם כי יש מצרכים שצריך לקנותם בישראל ולמכרם ברמת הגולן.

קיבלתי אישור לחתום על צווים, שיקבלו תוקף ב-21 בינואר, לפיהם נסיר את כל ההגבלות החלות על אוכלוסיית רמת הגולן. דבר זה אומר תנועה חופשית של ישראלים לרמה ללא מחסומים וללא רשיונות. תנועה חופשית של הדרוזים מהרמה לישראל, ללא מחסומים וללא רשיונות. הסוחרים הדרוזים יהיו רשאים לקנות בישראל כל דבר במחיר ישראלי. כל דרוזי המועסק על ידינו יקבל שכר עבודה כמקובל בישראל. תהיה זו אינטגרציה מלאה, כפי שהוצע על ידינו, שתבוצע על-ידי כמפקח צבאי, ולא תהיה קשורה בסיפוח. דבר זה איננו חל על 400 תושבי רג'ר, שלגביהם יישאר מימשל צבאי בנוסח הקודם, וזה לא חל על 115 תושבי קונייטרה, שאנחנו מעוניינים להשאיר לגביהם את המסגרת הלא נוחה במגמה לפתור סופית את בעייתם.

אשר להתיישבות היהודית ברמת הגולן: בחודש ינואר נסיים את ההתיישבות ונגיע לתוכנית של שבעה ישובים ברמת הגולן. אינני כולל כאן את ההיאחזות ברמת הבניאס [שניר], שהיא איננה רמת הגולן, אלא שטחה של מדינת ישראל מימים ימימה. נקודת התיישבות אחת היא קיבוץ השייך לקיבוץ המאוחד. הם קוראים לעצמם גולן [הכוונה למרום גולן], אבל נדמה לי שהשם הזה לא אושר. קיבוץ זה נמצא במבואות קונייטרה, בבתים קיימים ששימשו שיכונים לצבא הסורי.

נובמבר 1967, ראשוני גרעין נח"ל שניר ברמת הבניאס [צילום: אילן ברונר, לע"מ]

קיבוץ אחר הוא עין זיוון, שגם הוא שייך לקיבוץ המאוחד. בשבוע הבא יעלו אנשיו על הקרקע. הנקודה השלישית היא היאחזות נח"ל של השומר הצעיר. ייתכן שהם יעלו בחודש הבא. יש היאחזות נח"ל מתוכננת של הקיבוץ המאוחד באל חמה. מדובר על שלושה מושבים וכרגע יש סיכום על שניים מהם – בסקופיה ובאל-על. יכול להיות שיוקם מושב שלישי. הכוונה היא שעלה הרמה של אל-על וסקופיה יוקמו שניים-שלושה מושבים. אחד מהם צריך להיות מושב דתי, אבל אינני בקיא בתוכנית הפנימית של תנועת המושבים.

מדובר גם על היאחזות בג'בין וגם בעמרת [הכוונה למבוא חמה] הנמצאות מעל לתל קציר. במקום זה מיועד להיות קיבוץ של האיחוד. בשלב ראשון יתגוררו המתיישבים באל חמה, בבתים קיימים, ורק יעבדו את האדמות למעלה. הייתי שמח אילו היינו מיישבים את אל חמה, ואין אני מדבר על המרחצאות שצריך להפעיל אותן, אלא אני מדבר מבחינה בטחונית. מתוך נסיוני בבעיות ביטחון למדתי לדעת שכאשר יש במקום יישוב קבע, הרי תקרית זו או אחרת אין בכוחה לזעזע את המקום. לכן אילו אל חמה היתה מיועדת להיאחזות, אין ספק שהיה טוב בכך. מכל מקום, בשלב זה היא איננה כישוב קבע, אלא כמרחצאות בלבד. אם כן, כל המקומות הללו מתוכננים להיות במקום תוך חודש ינואר, אבל מתוך ניסיון אני אומר שאם הדבר יהיה בפברואר – יהיה טוב.

ביחס לאדמות הראויות לעיבוד ברמת הגולן, נעשו שני סקרים המצביעים על מספרים שונים, אבל המספרים שאציין אותם משקפים פחות או יותר את המצב. יש במקום 45 אלף דונם הראויים לעיבוד מיידי ועוד 50 אלף דונם הראויים לעיבוד לאחר הכשרה מסוימת של הקרקע.

היו"ר דוד הכהן: כמה דונמים חרשו השנה?

אלוף אלעזר: בערך את כל השטח של 45 אלף דונם, שאני אומר שהם ראויים לעיבוד מיידי. יש שטח נוסף של 30 אלף דונם הראויים לעיבוד לאחר הכשרת הקרקע, ועוד 50 אלף דונם הראויים לעיבוד לאחר הכשרה מסובכת יותר של הקרקע. נתנו רשות לחקלאים מהגליל העליון ומעמק הירדן לעבד קרקעות לפי חוזים לתקופות קצרות. כתוצאה מכך עובדו 50 אלף דונם.

היישובים שהזכרתי יקבלו משבצות במגמה להקים משקים מעורבים, לא אינטנסיביים, ולא בגלל חוסר מים אלא מפני שאין לנו ידיעות מספיקות ביחס לכמויות המים. לפי סקר ראשון מתברר אומנם שיהיו מים לעיבוד אינטנסיבי, אבל אין אנחנו יודעים מספיק בשטח זה, עדיין לא עשינו דבר לניצול מים, ולפיכך בשלב הראשון יהיה זה בעיקר עיבוד אינטנסיבי.

כאשר מדובר על פיתוח דרכים אציין את הדרכים המבצעיות שסללנו אל המוצבים שלנו, כדי שתהיה אליהם גישה טובה יותר במשך כל השנה. עובדה היא שבימי הגשמים והשלגים שום מוצב לא היה מנותק יותר מ-24 שעות, בשעה שהצבא הסורי שקוע עד צוואר כתוצאה מהגשמים והשלגים הפסיד את כל קווי הטלפון שלו, נאלץ לדלל קווים ולהוציא שריון, כי הם לא עמדו בתנאי מזג האוויר.

אנחנו מתכננים גם דרכים בטחוניות ואחת מהן היא דרך הגבול, שהקיף את כל המוצבים, כדי שקו הפסקת האש יהווה דרך אחת. אנחנו צריכים דרך אלטרנטיבית לכביש הגבול, שתיתן קו רוחב להעברת כוחות ושלא תהיה דווקא על כביש החזית. ביצענו שיפורים בעלייה לרמה, אשר אינם מחייבים אותנו לעלות לגליל, אלא מהכינרת אפשר להגיע לרמה. המגבלה במקרה זה היא הוצאה של 4.5 מיליון.

ח"כ חיים לנדאו [הליכוד]: מה השיפוע של דרך כזו?

אלוף אלעזר: השיפוע הוא טוב, אבל בגלל ההוצאה הגדולה יש לי ספק אם הביצוע יהיה בשנה התקציבית הקרובה. אציין כאיזור פיתוח גם את עמק הבטיחה. זה איזור של 2,000 דונם שאפשר להפוך אותו לגן עדן הודות למים, טיב הקרקע, האקלים ועונות השנה לגידולים. אבל השטח מחייב הכשרת קרקע יסודית מאוד. במקום זה היתה התיישבות ערבית וכל שטח קטן של פחות מדונם מוקף בגדר וצפצפות, והוא איננו בא בחשבון לעיבוד יהודי רציונלי.

אשר לאל חמה: העובדה הסופית היא שמינהל מקרקעי ישראל התחייב לפנינו להפעיל את אל חמה בחודש מרס 1968. לעניין זה הוא מינה סגל, יש לזה גם מנהל, בני גלילי, חבר קיבוץ האון, שהיה המא"ז של האון בתקופת התקריות. בחור נחמד מאוד ומוכשר מאוד. הוא מכין את אל חמה להפעלה. הפועלים יהיו מטבריה. יש התחייבות לפני טבריה שאיש לא יפתח במקום בית מלון. אישית אני מצטער שזה הכל, אבל גם זה טוב.

היו"ר ח"כ דוד הכהן: מה המצב הנפשי של התושבים הדרוזים, שמאות מבניהם עדיין חיילים בצבא הסורי? כיצד מסתדרים הדברים כשהסורים רואים שהדרוזים משתפים פעולה איתנו?

אלוף אלעזר: אני מבקר קבוע בבתי הדרוזים במג'דל שמס. הדרוזים מאושרים מהשלטון הישראלי. הם מאושרים מפני שאנחנו עשינו עבורם דברים שהסורים לא עשו בשבילם במשך 20 שנה, כגון דואר, מרפאה, טלפון, דרך למקום קדוש לתפילה, סעד וכדומה, דברים שהם לא זכו להם במשך 20 שנה. נכון שיש משפחות שיש להן בנים המשרתים בצבא הסורי. הבטחתי להם שכל בן דרוזי אשר יערוק מהצבא הסורי יעבור חקירה ויוחזר לכפר, ואומנם יש עשרות שחזרו.

הכפר מג'דל שמס שמתחת להר חרמון [צילום: משה מילנר, לע"מ]

חיים לנדאו: האם יש קשר עם ג'בל דרוז?

אלוף אלעזר: לא לי באופן אישי.

ברקת: מהי האוכלוסיה שהיתה ברמת הגולן לפני המלחמה?

אלוף אלעזר: לא מצאנו את האומדנים הסופיים. המספר נע בין 70 אלף ל-80 או 85 אלף.

ברקת: האם הם פליטים?

אלוף אלעזר: הם פליטים, אינני יודע מה מצבם המדויק. עד לפני חודשיים ידעתי שיש 50 אלף פליטים בדמשק ו-20 אלף מתגוררים באוהלים לאורך ואדי הרוקאד.

ח"כ עקיבא גוברין[מפא"י]: איך המצב עם החלק הירדני?

אלוף אלעזר: הגבול לאורך הירמוך הוא גבול שקט. אין תקריות ואין בעיות. תה"ל עוסק כיום בתכנון תעלה מהירמוך לכינרת. זה פרויקט בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. כמות המים שבשטפונות הירמוך מוערכת ב-200 מיליון קו"ב. זה פרויקט יקר מאחר שהוא ירים בחורף את מי הכינרת במטר נוסף, אבל יש לזה ערך ממדרגה ראשונה.

מרחצאות אל חמה [צילום: משה מילנר]

ח"כ אריה בן אליעזר [הליכוד]: איך אתה מגדיר את השטח ההפקר? כיצד הוא נוצר? האם בהסכם הפסקת האש או מעצמו?

אלוף אלעזר: הוא נוצר כתוצאה מתרגיל מוצלח שעשינו עם האו"ם. כשסימנו את קו הפסקת האש הסורים סירבו לסמן קו מקביל, אלא אמרו: זוהי סוריה. מה שהישראלים לקחו – לקחו, ומה שלא לקחו – שלנו. אנחנו התנגדנו לכך ואמרתי שיש לסמן שני קווים. האו"ם קיבל את הגירסה שלנו וכתוצאה מכך סומנו שני קווים. המערבי – קו ישראל, המזרחי – הסורי. בין שני הקווים יש רווח שבמקומות מסוימים הוא מגיע ל-3-2 ק"מ, ויש מקומות שבהם הרווח מצטמצם עד ל-200 מטר.

ח"כ אלימלך רימלט [המפלגה הליברלית]: כיצד נוהגים הסורים שעל הקו? האם הם מתחפרים?

אלוף אלעזר: הסורים מתחפרים. הצבא הזה, אף על פי שהפסיד מלחמה והיה זקוק לאימונים, ממשיך להתחפר. הוא איננו מתאמן, אלא חופר ומנסה להיכנס לאדמה, אבל ללא הצלחה, כי כל החפירות נשטפות ולכן יש לצקת בטון. יש סימנים שהם מתכוננים ליציקת בטון. הם הביאו חומר ומכונות לבטון. אני צופה שבקיץ הקרוב הצבא הסורי יעשה מאמץ כדי להיכנס לקו מבוצר עם בטון וחפירות, ואני מוכרח לומר שבזה הוא לא רע.

ח"כ חיים לנדאו [הליכוד]: מה היה התכנון המכריע ביחס למיקומם של שבעת היישובים? האם הוא היה כלכלי או בטחוני?

אלוף אלעזר: היו שני קריטריונים, והראשון היה בטחוני. קודם כל ניסינו להקיף את הרמה. השיקול הראשוני היה בטחוני. השיקול היכן להקים את המשבצת היה כלכלי. מכל מקום, השיקול הראשון היה בטחוני.

ח"כ יזהר הררי [המפלגה הליברלית]: מה עם תוכניות המים של הירדנים ביחס לירמוך? מה מצאנו על החרמון?

אלוף אלעזר: היו שלוש תוכניות ביחס לירמוך, ואחת מהן קיימת. התוכנית הקיימת היא המפעל הירדני, שיש לו מינהרה ליד אל חמה. הירדנים התחילו בבניית סכר מוחייבה, שיש לו תפקיד בניצול מי הירמוך. זה סכר שעלול היה לפגוע בנו מפני שהתוכנית היתה שהוא יחסום לנו את המים על-ידי כך שבאמצעותו תהיה אפשרות לאגור את מי הירמוך.

התוכנית האחרת היא הטיית מקורות הירדן, ולשם כך סכר מוחייבה צריך היה להיות גדול יותר כדי לקלוט מים. כרגע אין עובדים על סכר מוחייבה. כל עבודה על הירמוך יכולה להתבצע רק איתנו. כל מה שקיים הוא מפעל הרור [תעלת העור].

אשר לחרמון: הר חרמון התחלק בזמנו בין סוריה ולבנון. החלק הלבנוני נשאר בלבנון. בחלק הסורי היו שתי פסגות, גובהה של האחת 2,200 מטר ושל האחרת 2,800. הפסגה הגבוהה יותר נשארה בידי הסורים.

היו"ר דוד הכהן: אני מודה לך על הרצאתך המאלפת וכן לקציני המטה שלך.

2 מחשבות על “"הדרוזים מאושרים משלטון ישראל"

  1. דדו: …"כל סורי שמסיים את תקופת המאסר אני חותם צו אדמיניסטרטיבי והוא נשאר בבית הסוהר. הסיבה לנוהג זה היא שעדיין אין אנחנו יודעים מה קרה לשני חיילים שירדו מן החרמון. אנחנו חושבים שהם בידי הסורים. אנחנו אוספים את הנשפטים השונים שמספרם מגיע ל-20 בערך, מתוך תקווה שאולי יהיה בכך כדי לעזור להחליפם בשני החיילים שלנו, אם הסורים יודו שהם נמצאים בידיהם".

    סוף דבר: שני החיילים הנעדרים נספו בסערת שלג כמה ימים קודם לאחר שהתעקשו לצאת מהמוצב ולרדת ברגל עצמאית. גופותיהם נמצאו אחרי שהשלגים הפשירו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s