"בבוקר התחיל ציד"

חטיבה 80 נוחתת בהליקופטרים בדרום הרמה * עדויות המח"ט דני מט והסמח"ט שמואל פרסבורגר * אחרי נחיתה במוצבי פיק, הוטסה החטיבה היישר אל צומת בוטמיה בקצה המזרחי של הרמה * היתקלות עם חיילים סורים נסוגים וירי על כל מיני מסתובבים לא מאורגנים כפי שמתאר המח"ט – "בבוקר התחיל ציד, ירו על מה שירו" * ומה עשה כוח משייטת 13 שהגיע לשטח? מט: הם עסקו בביזה ובשלילת שלל

מח"ט 80 דני מט [משמאל] עם מפקד אוגדה 36 אלוף אלעד פלד [במרכז] מתכננים את הנחתת הכוחות בדרום הרמה [צילום: דוד מאסטרו]

את רגעי התהילה שלה בכיבוש הרמה הסורית החמיצה חטיבה 80 בגלל פקקי תנועה.

זה היה ביום שישי ה-9 ביוני 1967, לקראת סיום יום הקרבות הראשון. במקביל להצלחה הגדולה של כוחות פיקוד צפון בכיבוש מספר יעדים חשובים בגזרה הצפונית והמרכזית, ניתן אור ירוק לחטיבת הצנחנים במילואים בפיקודו של אל"מ דני מט לעלות בשעות החשיכה אל מצוקי דרום הרמה ולכבוש את תאופיק.

חטיבה 80 שחנתה סמוך ליבנאל החלה לנוע באוטובוסים, אבל בירידות לכינרת נתקלה בחטיבה 45 ובכוחות נוספים ואף בכלי רכב אזרחיים. את הפלונטר הזה היה קשה להתיר. במטה הכללי היו קצרי רוח, אלוף פיקוד צפון דוד אלעזר ניסה להרוויח זמן, אבל לבסוף בשעת לילה החליט הרמטכ"ל יצחק רבין לבטל את הפעולה לאחר שהתברר שרק חלק מהחטיבה הגיע לאיזור צמח – אפילו לא לאיזור האון, שמשדותיו המזרחיים היו צריכים לעלות.

חטיבה 80 המאוכזבת נכנסה לשקי השינה, אבל בצהרי יום המחרת, שבת 10 ביוני, קיבלה פקודה לנחות על אדמת דרום הרמה בהליקופטרים. עשרות סבבים שעלו מיבנאל הנחיתו את החטיבה מצידו השני של הגבול, לאחר שהכוחות הסורים כבר נטשו את העמדות הקדמיות ונסוגו מזרחה. למעשה, מלבד היתקלויות עם חיילים סורים נסוגים, לא הזדמן ללוחמי החטיבה קרב של ממש.

ברשימה זו: עדויותיהם של מח"ט 80 אל"מ דני מט וסגנו סא"ל שמואל פרסבורגר על כיבוש דרום הרמה. לעדויות המג"דים ראו כאן.

עדויות אלה ניתנו בתחקיר שעברו מפקדים בחטיבה 80 כמה ימים לאחר סיום המלחמה.

מקור: ארכיון צה"ל. בסוגריים בכחול – הערות הבלוג.

מט: "הסורים קפצו מהמשאית, תפסו עמדות וירו לכיוון שלנו. יש מי שטוען שהניפו משהו בדומה למטפחת לבנה, יכול להיות"

מח"ט 80, אל"מ דני מט: "בשבת 10 ביוני בערך בשעה 10:30 נקראתי למיפקדת האוגדה לחפ"ק יעל, שהיה בפוריה, ולמעשה שם נמסר לי שיש סימני התמוטטות ראשונים, לפחות במערך הקדמי.

אי לכך, התוכנית, אני למעשה עשיתי תכנון מהיר שם במקום, והתוכנית שהסתכמה היתה כזו: הגדוד של אפרים [מג"ד 57, אפרים ברנד], בלי להתייחס בשלב זה אם יש אויב או אין, יש לזה משמעות לגבי תוכנית האש – עולה על תאופיק ומשם משאיר חלק בתאופיק וממשיך לטהר לכיוון אל חמה [חמת גדר]. למעלה, בשעה שימצא לנכון, ומבחינת אש, ברגע שימצא לנכון – יסמן.

הגדוד של אלישע [מג"ד 98, אלישע שלם] נוחת למעלה כשהמשימה שלו לטהר משם לכיוון כפר חרב. מתאופיק-בטין-עמרת עז א-דין, למעשה כל מה שנמצא בשטח עד כפר חרב, כשבמקביל עולה פלוגת טנקים של עזרא [רס"ן רון עזרא, מ"פ בגש"פ 181], כשבשלב הזה עדיין היתה הערכה וזה על סמך הערכות קודמות שיש צורך בהכשרה של שלוש עד שש שעות.

אלישע נוחת [בכפר פיק], החפ"ק של מיפקדת החטיבה יורד אחרי מטס ראשון ומתחיל לטהר עד הפקק של כפר חרב. באיזשהו זמן לאחר אלישע, זה בהתאם להתפתחות, נוחת הגדוד של עוזי (טרכטנברג – מג"ד 71 מחטיבה 55 שצורף לחטיבה 80, במקום גדוד 65 שעבר צפונה תחת פיקוד חטמ"ר 3]) כ-4-3 ק"מ מדרום לפיק, מטהר את פיק, ממשיך לסקופיה, הסיירת נוחתת עם אלישע. אפשרויות נוספות שהצעתי (ושתי התפתחויות שאז לא ידענו): אפשרות אחת של נחיתה מצפון לאל-על. אפשרות נוספת, שבשלב זה נראתה קצת רחוקה אבל סבירה בהחלט, למעשה זו אפשרות שהצעתי אותה עוד יום לפני זה לאלעד – נחיתה בצומת בוטמיה באיזור התלים.

אל"מ דני מט, מח"ט 80 [צלם לא ידוע]

"כפי שאמרתי, היו ידיעות, כמו הידיעות על ג'לבינה [שנכבש בליל 9-10.6 ע"י גדוד 65 מחטיבה 80 שנתקל בהתנגדות עזה], שתאופיק ריקה או עזובה. לומר את זה בבירור אי אפשר היה. אי לכך היתה תוכנית אש עם אש מכינה של איזה 20-15 דקות, ומשימות אש להפעלה לפי השיקולים של אפרים במקום. התכנון למעשה נשמר שם מיד במקום. המג"דים הגיעו לשם. את כל מה שקשור לבעיות ההנחתה העברתי לשמוליק [הסמח"ט שמואל פרסבורגר] במכשיר. למעשה, מה שקבעתי זה קדימויות: החל בחוליית הסימון הראשונה ועד סוף הכוח.

עוזי [מג"ד 71] קיבל, היות שהוא הגיע בנפרד, אז הוא קיבל מאלעד ישירות לפני שאני הגעתי, את המשימה של פיק. ניסיתי לשכנע את אלעד – היתה בעיה של תור – להכניס את אלישע. הוא אמר: הם כבר למדו, הם תודרכו. העניין ירד. תוך כדי הפעולה נוצר למעשה מצב שאלישע כבר ישב בתוך הכלים, כך שהעניין שונה.

אפרים במכשיר (הקשר) קידם את הגדוד שלו. נפגש איתו בצומת פוריה וירד למטה ועזב את הכביש בערך בשעה 13:00 או 13:30, משום שבאמצע התנועה היה לך דיווח שאתה מעריך שבערך ב-15:15 תהיה למעלה. במקביל, הטנקים נעו. הסתבר שהבעיות היו הרבה פחותות בהשוואה למה שחשבו לפני זה. אפרים עלה למעלה. את תוכנית האש הפעלנו ואני חושב שבסביבות 15:15 או 15:30 אפרים היה למעלה.

לאור הדיווחים שהגיעו סוכם שהגדוד של אלישע לא ינחת במקום, לא ינחת מעל תאופיק, ינחת ישירות בפיק. שוב היה צריך לנחות 4-3 ק"מ דרומה מפיק, הסיירת עם מספר כלים, ג'יפים, מספר תול"רים ו'אשף' (טילי נ"ט). מיפקדת החטיבה אחרי המטס הראשון.

אפרים, לאחר כיבוש תאופיק, המשיך לטהר לכיוון אל חמה. נחתנו בפיק. אלישע טיהר את הכפר. מיכה [רס"ן מיכה קיש, מ"פ הנדסה] נחת עם מספר ג'יפי סיור ותול"רים וגם אשף. התחילו להגיע ראשוני הטנקים. נתתי אז הוראה למיכה לעלות על הציר לפני הטנקים ולנוע מיד לכיוון אל-על ואם אפשר – לעבור את אל-על משום שכבר אז הסתמנה אפשרות של נחיתה בבוטמיה.

"בשלב הזה נחת אלעד [אלוף אלעד פלד, מפקד אוגדה 36] למעלה. אנחנו בינתיים הגענו לאיזור הכביש [החוצה את הרמה מפיק לצומת בוטמיה]. סיכמתי איתו שאין טעם, גם לאור האינפורמציות שהיו, לנחות באל-על, אלא לנחות ישירות בבוטמיה.

"למעשה בוטמיה היתה כבר מוכנה (תוכננה) שם מראש, ופה נעשה איזה חילוף. ברגע שהגיע אלישע, עוזי תוכנן לבוטמיה. בינתיים הגיע גם ברזני [סא"ל צבי ברזני, מג"ד 202] , ולמעשה 50-30 איש של עוזי הועברו לבוטמיה, ולמעשה ברזני נכנס. עוזי יצא, ונתקבלה הוראה שיתקפלו לאיזשהו מקום כי הם היו צריכים להשתחרר למחרת.

"מיכה בינתיים נע על הכביש, ואשף אחד של ציפורי [מ"פ אשף, סרן חיים ציפורי]. אני הודעתי במכשיר אחורה, את הגדוד הבא להנחית מיד בבוטמיה. על מנת לחסוך בזמן, החלטתי לא לקחת את הסימון המקורי כי למעשה ההליקופטרים הורידו כל הזמן כוחות בצ'יק. זה היה לוקח עוד רבע שעה עד 20 רגע. אילתרנו במקום חוליית סימון מהחבר'ה של אלישע ושלושה הליקופטרים. סוכם עם צ'יטה [רס"ן אליעזר כהן, מפקד טייסת סיקורסקי S-58] והוא טס למקום, בודק, אפשר לנחות – נוחת, מקבל אש ולפי שיקולו אם אי אפשר – חוזר. הוא הנחית את הכוח.

"עוד לפני שחזר קבעתי את הקדימויות באופן כללי. הודעתי לשמוליק [הסמח"ט] שישלח שלושה הליקופטרים על מנת להעביר את מיפקדת החטיבה אחרי המטס הראשון שיורד בבוטמיה. פה למעשה חל שיבוש קטן, אני לא קיבלתי את שלושת ההליקופטרים שחזרו מהסימון, כך שמעשית הם חזרו די מוקדם לפני שהגיע המטס הראשון.

תרשים הטסת כוחות חטיבה 80. 1) יבנאל-פיק. 3-2) פיק-צומת בוטמיה/רפיד. סה"כ כ-40 ק"מ מיבנאל [לחצו להגדלה]

"נחתנו בבוטמיה, קילומטר בערך לפני הצומת, בין הכפר לצומת. את רפי פגשתי מיד במקום. שאלתי אותו – מה יש לך? הסביר לי שיש לו 30 איש, כשכוח קטן נמצא באיזור הכפר בוטמיה עצמו, ולמעשה באיזור הזה גם נחתו ההליקופטרים. כוח קטן נמצא בצומת וכוח קטן נוסף נמצא כמה מאות מטרים מעבר לצומת, לכיוון שייח מסכין [כוח בפיקודו של המ"מ רן חכים מגדוד 98]. למעשה, זה כל הכוח והחפ"ק של מיפקדת החטיבה שמנה עשרים וכמה איש.

"כללית, היתה שלווה יחסית. הלכנו על הכביש די בטוחים לכיוון הצומת. אני חושב שהגענו בערך כ-200 מטר מהצומת ולמעשה יש מחנה צבאי קטן בצומת עצמו. הכפר בוטמיה נמצא כשני ק"מ מהצומת לכיוון אל-על, מימין לכביש, ושני כפרים קטנים משני עברי הצומת: אחד לכיוון שייח מסכין [עיירה כ-20 ק"מ דרומית מזרחית לצומת בוטמיה/רפיד], עניין של מאות מטרים, ואחד שני ק"מ לכיוון קונייטרה [לכיוון צפון], מימין לכביש, שכל הדרך עולה במעלה.

"לאחר עניין של דקות לפני חושך, מגיעה מכונית מטה סורית שהיו בה שני קצינים ושני חיילים. הם הגיעו מהצומת די קרוב. דפקו בהם ררנ"ט ואש נק"ל מטווח 20-10 מטר מהצומת. מיד אחרי זה מכונית שנייה, ג'יפ, הוא עבר, אך נפגע ברגע שעבר את הצומת. ופה, בהפרשים של דקות, הגיעה משאית אחת מספר מאות מטרים מהצומת. 40-30 איש. הם קפצו מהמשאית, תפסו עמדות וירו לכיוון שלנו. יש מי שטוען שהניפו משהו בדומה למטפחת לבנה, יכול להיות. אני חושב שהריצה שלהם היתה בעיקר ריצה של לחץ. אין לשכוח שבשלב הזה אנחנו היינו כבר בקונייטרה [חטיבה 8], או כוחות ראשונים היו, ונוצר לחץ מכיוון קונייטרה כלפי מעלה.

"חטיבה 10 בכל מקרה במשך הלילה, על מנת שלא יהיו פנצ'רים [ירי כוחותינו על כוחותינו], עצרו אותם מצפון לצומת במרחק של 10 ק"מ.

"מספר דקות אחרי המשאית הזו הגיעו עוד שלוש-ארבע משאיות, עצרו אחרי המשאית, התפרסו והתחילו לרוץ לכיוון הצומת, כשחלק מנסה לאגף במין עמק שפונה לכיוון הכביש שמוביל לכיוון אל על [לדרום-מערב]. במקביל, הליקופטרים ממשיכים להגיע. יגאל [יגאל תלמי, קצין אג"מ] רץ לשם על מנת להרחיק אותם. סך הכל היו מספר רגעים לא כל כך נעימים. לפחות באותו מקום, המשך הנחיתות היה קצת בסימן שאלה.

"סך הכל, הכוח היה די קטן. הכוח הראשון היה די קטן עם חפ"ק ויער של אנטנות. התחילו לנהל איתם חילופי יריות, ותוך כמה דקות מופיע מיכה מכיוון אל-על [מדרום-מערב] עם מספר ג'יפי תול"ר, ג'יפי סיור וג'יף אשף אחד. הם תפסו עמדות מהצומת כ-400-300 מטר והשחילו מיד את המשאיות.

"למעשה, באותו רגע חלה תפנית. האשף ירה טיל אחד והרים משאית. המשאית מיד נדלקה. ירה טיל שני, אבל שכח לפרק משהו והטיל עשה לו רונדלים מאחורי הגב. תוך מספר דקות הגיעו גם מספר טנקים ותפסו עמדות לאורך הכביש והתחילו לדפוק על המשאיות. למעשה, מאותו שלב ובמשך הלילה המשיכו להגיע כוחות (סורים). אני לא חושב שזה היה משהו מתוכנן. אלה היו כוחות בורחים שהגיעו מאיזור קונייטרה.

כוחות צה"ל באיזור צומת בוטמיה סמוך לתל פארס [צילום: רן חכים, מ"מ בגדוד 98]

"הטנקים וכולנו התארגנו במשך הלילה די צפוף באיזור הצומת, כשחלק מהטנקים מופנה לכיוון קונייטרה, חלק לכיוון שייח מסכין. מדי פעם מתקרב רכב, מדליקים זרקורים, מטילים פצצות תאורה ודופקים ברכב. ובבוקר הצטברה שם כמות לא מבוטלת גם של רכב, שהחלק הראשון שלו דפוק והזנבות שלו לא דפוקים. אלה ציבור שקפץ מהרכב ומשך הלילה ניסה לחפש לעצמו דרך לכיוון הצומת והלאה, ולכיוון שייח מסכין.

"הגדוד של ברזני, לאחר שחלק מהכוח שירד היה כוח של עוזי, המשיך לרדת (לנחות). אחרי כמה עשרות של אנשים ועוד כל מיני זנבות של שייטת ושל חייקה [מ"פ סיור מחטיבה 35], ולפחות לגבי הזנבות שלא שלנו יש לנו מסקנות ברורות. הכוח של השייטת היה ציבור די בכיר ומבוגר, השליטה עליו היתה מאוד קשה. בבוקר התלבשו על רכב ולמעשה הם עסקו שם בביזה ובשלילת שלל.

"לקראת אור ראשון סיור קטן עם ברזני, התארגנות להגנה, ופה בגלל האפשרות של התנגשות עם כוחות שלנו, נקבע עם האוגדה שהכוחות שלנו ייצאו בטווחים די קצרים קדימה בציר של שייח מסכין. זה התבטא בכמה מאות מטרים. חלק מהטנקים עם עזרא ואשף נעו קדימה שניים-שלושה ק"מ לכיוון קונייטרה, תפסו עמדות, ומספר טנקים לכיוון אל-על. סך הכל נוצר מצב שאנחנו דילגנו למעלה, שטחים לא מטוהרים.

"מיכה עבר, ירו בדרך מה שירו. גופים אחרים שעברו אחר-כך בנסיעה שוב סגרו ושוב ירו. למעשה, השטח שרץ די הרבה. ובבוקר התחיל ציד, כשברוב המקרים יצא מיכה, מספר פעמים גם חייקה, עם מספר כלי רכב וג'יפים, כשמטהרים את השטח מכל מיני חבר'ה שמסתובבים. בצומת עצמו שרצו די הרבה חבר'ה לא מאורגנים.

"קילומטר מהצומת היו שני גדודי ארטילריה (סורים), שהיו ממוקמים למעשה והיו בלי צוותים. די הרבה נ"ט ממוקמים בשטח. בצומת היו גם מספר טנקים T-34, שבמשך לפני הצהריים ניגשו אליהם והתניעו אותם. הם היו בלי צוותים.

"בשעות הבוקר היה קשה מאוד ליצור קשר עם חטיבה 10, שידענו שהיא נמצאת עשרה ק"מ צפונה. מהאוגדה הודיעו שהם מתקדמים, אבל לא היה להם שום קשר איתם. לא היתה להם שום אינפורמציה על איזה ערוצים הם עובדים. קיבלנו סדרה של ערוצים למיניהם, התחילו לנסות להתקשר בכל ערוץ אפשרי, ניסינו לעשות שם כל מיני אלתורים. עזרא מודיע – שני כלים כבדים מתקדמים. ובסיכומו של דבר, נדמה לי שזה היה הערוץ האחרון שקיבלנו ועלינו על הערוץ שלהם ובזה העניין נפתר.

"הגיע שם גדוד חרמ"ש עם טנקים, ובמקביל הגיע שליח מהאוגדה והודיע שאנחנו יוצאים מהגזרה לפנות ערב, ביום ראשון. אחר הצהריים הוחלפנו על-ידי חטיבה 10, חטמ"ר 2 תפס קצת מאחור, חטיבה 10 קיבלה את האחריות על הצומת.

"קיבלנו פקודה בשלב ראשון להתקפל עד איזור כפר חרב. שם היו ידיעות די סותרות מה אנחנו צריכים לעשות. הפיקוד הודיע לחזור לבקעת יבנאל. ביררנו ובסיכומו של דבר התברר שאנחנו צריכים לחזור לרמלה. החלטנו לישון למעלה, ישנו באיזור תאופיק במשך הלילה. בבוקר התקפלנו וכל החטיבה ירדה דרך בקעת הירדן לירושלים וחזרה. למעשה, למחרת השתחררנו".

הסמח"ט פרסבורגר: "לקח הרבה זמן עד שאפשר היה לשכנע את הטייסים שישנו את נתיב הטיסה ויטוסו בקו ישר, וזה קיצר כל סיבוב לפחות בעשר דקות"

סמח"ט 80 שמואל פרסבורגר

סמח"ט 80, סא"ל שמואל פרסבורגר: "כאן היו שלושה סופרים [פרלון] בסוף ו-12 S-58 [הליקופטרים]. ניתנה עדיפות על-ידי המח"ט לסדר בניין הכוחות כשנקבע שבהתחלה גדוד 98, מטס ראשון רק כוחות, ולהמשיך לבנות את גדוד 98, להתחיל להעביר את הסיירת ואשף, ואחרי שמעבירים את כל הרכב להמשיך עם עוזי [גדוד 71] ואחר-כך גדוד 202.

"מה ששם קרה: מטס ראשון ניתן כולו לגדוד 98, ולאחר המטס הראשון ירד המח"ט עם החפ"ק שלו. אחרי המטס הראשון, הסופרים התחילו להטיס את הסיירת ואת האשף, וה-S-58 המשיכו לבנות את גדוד 98. תוך כדי בניין גדוד 98 ניתנה הוראה שלי להתחיל להטיס כוחות לכיוון בוטמיה. את כל הפקודות שקיבלתי, קיבלתי באלחוט. לא ניתנה שום פקודה בעל-פה, ובזה יש לי מסקנות.

"ואז הוחלט להפסיק להטיס את גדוד 98 ולהטיס את הכוחות של עוזי. לפני זה היתה הטסה של חוליית סימון, וכבר המח"ט הזכיר שבטעות שלושת המסוקים האלה שהטיסו את חוליות הסימון לקחו אותו (את עוזי) והביאו אותו לפני שנבנה המטס הראשון באיזור בוטמיה. כפי הנראה זה היה מטס אחד שעשה כמה נאגלות.

"התחילו להטיס את עוזי. למעשה, כשהכוחות הראשונים של עוזי היו באוויר נתקבלה פקודה שאת עוזי יש להחליף, כי הוא חייב לצאת, הוא משתחרר למחרת. מוטה [אל"מ מוטה גור, מח"ט 55] הגיע אישית, הגיעה הוראה מהאוגדה להפסיק את ההטסה של עוזי ולהכניס את גדוד 202.

"המשכנו לבנות את גדוד 202 לצומת [בוטמיה]. תוך כדי, הטסנו לצומת את גדוד 98, למעשה כולם הגיעו כבר לצומת. זה היה 90 איש: הסיירת עם האנשים הנוספים שהיו לה שם מלבד הג'יפים, ובשעה מסוימת בסביבות חצות הגיעה הטייסת ואמרה – לא מסוגלים להמשיך לטוס. א') מכיוון שהם 'הרוגים'. ב') משום שהם מצאו סימון שמופנה ישר לכיוון חוטי חשמל, ומחוטי חשמל היישר לכיוון התל שהיה שמה בשטח. הצלחתי לשכנע אותם שיעשו עוד מטס אחד, ובמטס הזה הביאו אותי לשטח.

10 ביוני 67. חטיבה 80 בהליקופטרים מעל קיבוצי הכינרת בדרך לכיבוש דרום הרמה. צילום מחפ"ק פוריה

"כשהגעתי לשטח באמת מצאתי את הסימון. היה שם אחד מבית הספר, יוסי, הוא טען שהוא באמת העביר כבר את הסימון, וזה נכון, אבל הוא העביר את הסימון מצד אחד של הכביש של החוטים לצד השני של החוטים. הרבה כבר לא שינה. נתתי הוראה לשנות את הסימון, הוא שינה את הסימון, אבל יותר מטוסים לא נחתו, לא בלילה ולא ביום.

"אני הייתי האחרון שהגעתי ומצאתי שם את כל גדוד 202, לא ברור לי למה, צריך לברר אצל ברזני. אני הגעתי די מאוחר ומצאתי שם את כל גדוד 202 עם הסמג"ד באותה נקודה ששם נחתתי. ולמעשה בדקתי שם עם הסמג"ד אמנון [ליפקין שחק] מאיזה סיבה הוא יושב שם, והוא אמר שאמרו לו להמתין. לקחתי אותו והעליתי אותו לצומת.

"כמה דברים נוספים: ראשית, מהניסיון של אום כתף, היה לי ברור שיש בעיית קשר. כאן פשוט עצרתי זחל פיקוד אחד והחזקתי אותו לידי ולא נתתי לו לזוז. הייתי צריך את כל הזחל"מים לסיירת שיעלו לרמה. אני חושב שבזכות הזחל הזה היה לנו קשר כל הזמן גם עד בוטמיה, ולמעשה עם הזחל הזה עשינו את כל התיאומים עם מיכה והחטיבה שנעה בדרך, וכל מיני הוראות שאפשר היה להעביר אותן, ושבדרך אחרת אי אפשר היה לקיים אותן.

"היה גם עוד דבר אחד, וגם זה אפשר ללמוד הרבה. הטייסים התכוננו לטוס בהתחלה לפי ההנחיות שהיו להם, בהתחלה מעל ואדי אל חמה, להיכנס לשטח לכיוון חרב ולהנחית את גדוד 98 כאן. לקח הרבה זמן עד שאפשר היה לשכנע אותם שישנו את נתיב הטיסה, ושיטוסו בקו ישר מכאן [יבנאל] לכיוון הזה [פיק]. וזה קיצר כל סיבוב לפחות בעשר דקות. אני חושב שהחבר'ה חונכו לסופר-ביטחון [בטיחות] ממה שצריך. וכמה לא עשיתי איתם, היו לי בעיות בנושא הזה. אתמול ישבתי עם צ'יטה [מפקד טייסת ההליקופטרים] וסיכמתי את הנושא. אני חושב שקיימת בעיה של חינוך הטייסים לדברים מסוימים שעליהם הם לא מחונכים, כולל מספר דברים שאפשר היה להכין לילה או שני לילות לפני זה, אם הם היו מוכנים במידה רבה יותר להסתכן".

—————————————————————————————

7 מחשבות על “"בבוקר התחיל ציד"

  1. דברי דני מט כמה ימים אחרי המלחמה כי נחיתת ההליקופטרים בבוטמיה היה עניין מתוכנן שדובר עליו יום קודם, מעמידה באור אחר את דבריו של צ'יטה מפקד טייסת ההליקופטרים שסיפר בכנס בחיספין בגולן בשנת 2017 כי הוא זה שיזם את ההנחתה בצומת בוטמיה על דעת עצמו, בלי שקיבל פקודה – לא מהמח"ט, לא ממפקד האוגדה ולא מאלוף הפיקוד.

    דני מט מספר בעדותו כי חלקו של מפקד טייסת ההליקופטרים היה – "סוכם עם צ'יטה והוא טס למקום, בודק, אפשר לנחות – נוחת, מקבל אש ולפי שיקולו אם אי אפשר – חוזר. הוא הנחית את הכוח". כלומר, צ'יטה קיבל פקודה לטוס לבוטמיה ולבדוק את השטח ובמידת האפשר להנחית את הלוחמים שהיו איתו ואז להטיס גם את היתר ישר לבוטמיה – וכך אכן היה.

    צ'יטה סיפר באותו כנס כי אחרי שנחת בבוטמיה ניגש אליו דני מט שנדהם לשמוע שצ'יטה קיבל את ההחלטה לבד, ואז – כך סיפר צ'יטה – שניהם טסו לחפ"ק בפוריה לחפש את מפקד האוגדה. בעדות מט אין שום איזכור לכך שהוא טס עם צ'יטה לפוריה לברר מה עושים לגבי בוטמיה.

    כמו כן סיפר צ'יטה שגדוד נ"מ סורי ירה עליו כמו מטורף. אין שום סימוכין באף עדות אחרי המלחמה על נ"מ סורי שירה לעבר ההליקופטרים. אפילו רן חכים המ"מ מגדוד 98 שהיה מפקד הכוח הראשון שהונחת בבוטמיה וסיפר שהם טסו עם דלת פתוחה והיו מוכנים לירות מהאוויר – לא העיד על שום ירי נ"מ. פשוט להד"ם אחד גדול.

    אם כבר, אז להיפך: הכוחות מצאו שלושה חיילים סורים ליד תותח נ"מ עם פגז בלוע – שלושתם היו בהלם ולא העזו לירות.

    אהבתי

    • תמסור לציטה שאם היו יורים עליו גדוד נ"מ הוא לא היה איתנו היום.
      אתה לא מכיר אותו, אצלו הכול אגדות מומצאות ואורבניות לפאר את עצמו.

      אהבתי

  2. מסתייג מהיביטוי "בבוקר התחיל ציד… "
    נראה שככה היו מדברים אז בשנות ה60 על האויב.
    מי עושה צייד אחרי בני אדם או ש"ערבושים " הם לא בני אדם.
    ירינו על כל מיני מסתובבים…. ירו על מה שירו…
    מהמר שירו גם באזרחים תמימים שלא היוו איום. הם ערבים לא?
    אנחנו לא יותר טובים בהרבה מהם בגישה אנושית ומוסרית לחיי אדם. לא במלחמה לא בשלום.

    אהבתי

  3. מסכים עם מוטי, "ערכים" לא ראויים, שמקומם אולי במלחמת העולם השנייה או ב-48', זה לא היה צריך לקרות ב-67'. לא "צדים" בני אדם במדינת ישראל. לא מתמקדים בביזה ושלל. מזכיר לי את ל"ג בעומר בילדותי, בשנות ה-60, עם בובות של "המן" ו"היטלר" נשרפות במדורות, והשיר האלמותי שהלך בערך ככה, "טו טוטו – הערבים ימותו…" או משהו כזה. בושה וחרפה. ככה לא מתנהג עם.
    לעצם המהלך המקצועי של כיבוש דרום רמת הגולן – עם ההטסות והאלתורים – כל הכבוד, צה"ל במיטבו, מנצלים הזדמנות, רצים קדימה, קובעים עובדות. וזה עוד הלך בלי נפגעים, ככל שאני זוכר. עם עוד 10 מח"טים בסגנון דני מט – צה"ל היה נראה אחרת.

    אהבתי

  4. עם שסבל מרצח בלתי פוסק ע"י הערבים מזה 100 שנים בהתעללות בגופות הנרצחים לא ראוי ליחס שונה .ומה שמתואר בכתבה זה מעט מדי.

    אהבתי

  5. למי שמעוניין להלן כתובת הרצאה של הרב אלי סדן ראש המכינה הקדם צבאית בעלי
    בנושא טוהר הנשק.
    e/VirtualTorah/Lessons/Default.aspx?subject=&rabi=&name=&rfs=&serie=&childSub=&rfh=&id=6166&key=163

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s