53 שנים / המהלכים הגדולים

53 שנים למלחמת ששת הימים בחזית הסורית: האנשים, האירועים והקרבות שהשפיעו יותר מכל בזירה זו

שרמנים עולים לרמה, יוני 1967 [צילום: אסושיאייטד פרס]

במלאת 53 שנים למלחמת ששת הימים ולקרבות הרמה הסורית, מדרגת רשימה זו את גיבורי אותה שעה, המקומות, האירועים והכוחות הלוחמים.

בחלק הראשון דירגנו את האנשים, ההחלטות והמהלכים הגורליים שהשפיעו על החזית הסורית על כלל היבטיה.

בחלק השני דירגנו את חשיבות ההבקעות שגרמו למערך הסורי להתמוטט ולסגת מהגולן.

דירוג משפיעי החזית הסורית – יוני 1967

מ"מ טנקים, סגן זאב חטין

דוגמה לקצינים זוטרים ששינו את גורלו של קרב, או את פניה של מלחמה, מהווה זאב חטין, מ"מ טנקים בן 24 מגדוד 129, שנע בראש הכוחות שביצעו את מאמץ ההבקעה העיקרי לכיבוש הרמה הסורית וגרם לשינוי תוכנית הקרב.

המשימה העליונה של מתכנני פיקוד צפון בששת הימים היתה כיבוש זעורה והשתלטות על כביש בניאס-מסעאדה. מיטב המוחות הגו תוכנית מצוינת, שתביא את הכוחות אל היעדים כמה שיותר מהר עם כמה שפחות חיכוך. נווטי וסיירי חטיבה 8 שינסו מותניים ומפות, אבל בשלב מוקדם של התנועה נותרו מאחור וכך הפך חטין למוביל של החטיבה.

חטין לא ידע ולא הכיר את תוכנית הקרב. הוא נע במעלה המדרגה הראשונה של הרמה כשמאחוריו המ"פ והמג"ד שלו, ואז הבחין בירי נ"ט לכיוונו. האש נורתה מאיזור קלע, מתחם נ"ט מבוצר שפיקוד צפון לא התכוון להגיע אליו באותו מהלך של המאמץ העיקרי. בטח לא חזיתית. אלא שחטין החליט ליישם את מה שלמד בעקרונות השריון – זיהוי מקור אש ותנועה אליו במטרה לתקוף ולהשמיד. הוא לחץ על הגז – לשרמן שלו היה מנוע מחוזק, ומרגע זה אי אפשר היה לעצור את הסוסים.

המ"מ לא האריך זמן בקרב הזה. הוא נפצע ויצא מהמשחק עוד לפני שהחל הקרב העיקרי בעלייה אל קלע. אבל הוא זה שהיתווה את הדרך וקבע איך ייראה יום הקרבות הראשון מול הסורים. גדוד 129 כבש את קלע בעור שיניו, אבל עם ההצלחה האסטרטגית אי אפשר להתווכח.

צה"ל ניצב בסיום אותו יום כארבעה ק"מ ממזרח לקו הירוק, בפישוק רחב של כשישה ק"מ, מזעורה ועד קלע. להישג כזה לא חלמו בפיקוד צפון. הוויסקי שאולי פתחו באותו לילה בחפ"ק בהר כנען וזרי הפרחים שביקשו לשלוח למח"ט מנדלר, כל אלה היו צריכים להגיע לבית הכנסת בקרית שמונה, שם שכב על אלונקה הגיבור האמיתי של האירוע והאחראי להגדרה שבפיקוד צפון חזרו עליה אחר-כך פעמים רבות – "טעות מבורכת".

הרס"נים בבור

בוקר יום שישי, 9 ביוני 1967. לילה לא שקט עבר על שר הביטחון. יש אומרים שמשה דיין התקשה להירדם, והפעם לא רק בגלל הכאבים בעין. הלחצים עליו מצד ראש הממשלה, שרים, ח"כים, בכירי צה"ל והציבור – לתקוף ולכבוש גם את הסורים, לא הירפו ממנו. עד עכשיו הפגין מנהיגות, עמד כחומה בצורה מול מכבש אדיר וסירב לאשר לצה"ל לעלות על הרמה בשרשראות וברגליים. מצד שני, כאיש של נוסטלגיה וארכאולוגיה, הציקה המחשבה שהוא עלול יהיה להצטייר כאיש שהחמיץ הזדמנות היסטורית.

היה זה יומה החמישי של המלחמה. סיומה נראה כעניין של שעות. אבל אז האיש הלא צפוי הפתיע.

הוא ירד אל בור הפיקוד העליון לבדוק מה העניינים. בחמ"ל המודיעין פגש בשלושה רס"נים. הוא ביקש לדעת האם ראס סודר בידי צה"ל. הקצינים ענו מה שענו וסיפרו את מה שכבר ידע כשעתיים קודם – נאצר הודיע לעמיתיו בירדן ובסוריה על החלטתו לבקש הפסקת אש. אחד מהם, רס"ן גרשון, אף עידכן על בריחה סורית מהמחנות.

משה דיין בששת הימים [אוסף הרווארד]

בספר "המערכה על הגולן" מאת ד"ר מתי מייזל, מסופר כי רגע לפני שדיין יצא מהחדר העז אחד מהם, רס"ן בני, ושאל: "למה לא תוקפים רמה סורית?". על כך ענה דיין: "אם נכה הרמה הסורית, היד עלולה לכאוב לנו".

על פי עדותו של רס"ן פסחוביץ', הרס"נים לא ויתרו והתפתח ויכוח שבמהלכו שאל אחד מהם את השר – "מה עם ניצול ההצלחה וכיבוש נקודות מטרידות יישובים?", דיין לא ענה ועזב את החדר.

כעבור דקות הגיע מברק בקשר לראס סודר. רס"ן פסחוביץ' ניגש לחדרו של השר כדי למסור לו. בפתח פגש במזכיר הצבאי של השר, אל"מ יצחק נסיהו, ומסר לו את השדר. בהזדמנות זו שאל את המזכיר מה בנוגע לסוריה, וזה ענה לו שכרגע הודיע דיין לאלוף פיקוד צפון לתקוף את הסורים, ושהרמטכ"ל והאלופים יקבלו מזה שוק.

לימים הסביר דיין את החלטתו לתקוף את הסורים מבלי לציין את אותם קצינים בבור. להערכתנו [הבלתי מבוססת] תעוזתם להתווכח עם השר ושאלותיהם המרומזות, היו נקודת הכרעה בהחלטתו המתבשלת של דיין באותה שעה לתקוף את הסורים.

פענוח תצ"א מחנות קונייטרה – והפרשנות מהבטן

לא רק הרס"נים מהבור: חשיבות גדולה להטיית הכף לאישור המלחמה בסורים יש גם לדו"ח מודיעיני – תצלום אוויר שנעשה יום קודם, ה-8 ביוני ופוענח על-ידי שני קציני אמ"ן ממחלקת מחקר בענף 1. מהתצ"א הסתמן שהמחנות והבסיסים באיזור קונייטרה נעזבו.

התצ"א הגיע בשעות הערב לקריה בת"א לידי סרן אלי ויסברוט, ראש מדור סוריה באמ"ן, שכתב בהערותיו: "מחנות קונייטרה ריקים, לא ברור לאן הוסגו הכוחות, להערכתנו ייתכן שהמערך הסורי בגולן מתמוטט, לא ברור אם מצב זה יחזור על עצמו".

הסיומת היתה חריגה, מאחר שהיתה זו פרשנות שלא בסמכותו. למעשה, כפי שסיפר ויסברוט לאחר מכן, הוא ביטא בכך את תסכולו לפיו סוריה עומדת לסיים את המלחמה מבלי שתיפגע.

תצ"א מהדהד זה מתווסף לרשימת המשפיעים על גורלה של זירה זו, מאחר שהיווה משקל רב בהחלטתו של דיין לתקוף.

רמטכ"ל סוריה, אחמד אל סוידאני

ההתקפות הנרחבות של חיל האוויר הישראלי בארבעת הימים שקדמו למתקפה היבשתית, ולאחר מכן טורי השריון הישראלי המטפסים במעלה הרמה, לא הותירו לסורים ברירות. הנסיגה מהמחנות החלה ב-8 ביוני והפכה לרשמית בשעות אחר הצהריים של ה-9 ביוני, כשכוחות שריון, חי"ר וארטילריה של הסורים החלו לנוע לכיוון דמשק במטרה ליצור קו הגנה.

לפי ספרו של פסח מלובני "מצפון תיפתח הרעה" על מלחמת ששת הימים מבעד לעיני הסורים, התקשר בשבת בצהריים, 10 ביוני 1967, הרמטכ"ל אחמד אל סוידאני מקונייטרה לשר ההגנה חאפז אסד בדמשק, והודיע שהטנקים הישראלים מתקדמים לעבר הבירה וכי מיפקדת ארמיית השדה נמצאת בסכנת כיתור, מוות ונפילה בשבי.

אסד השיב שעליהם להישאר במקומם ולהחזיק מעמד עד אור אחרון, שכן האו"ם אמור להודיע תוך זמן קצר על הפסקת אש, אבל סוידאני התעקש: "אם אתה רוצה שהרמטכ"ל הסורי ידבר מהרדיו הישראלי, אזי אשאר יחד עם מיפקדת הצבא עד שניפול בשבי". על כך השיב אסד: "אם כך, חזור לדמשק".

סוידאני נכנס לרכבו ומיהר לעזוב את הגולן. אחמד אל מיר, מפקד החזית הסורית, ברח כשהוא רכוב על חמור כדי שרכבו לא יופצץ מהאוויר. האגדה הסורית הוסיפה שבשלב מסוים החמור סירב להמשיך בגלל עייפותו והקצין הבכיר נאלץ להמשיך ברגל והגיע ברגליים נפוחות.

רוח הקרב שאזלה מהרמטכ"ל הסורי לנוכח המצב, נתנה את האות לקריסת המערכת הסורית כולה.

מג"ד 12, מוסא קליין

ברמה הטקטית – ההחלטה הגורלית ביותר של המלחמה כאן.

בצהרי ה-9 ביוני נע גדוד 12 לכיבוש מוצב תל פאחר. בחטיבת גולני לא נתפס מוצב זה כבעייתי במיוחד, אבל דווקא כאן נאלצו לחרוק שיניים כשהעניינים השתבשו בצורה חריגה.

הכוח היה אמור לתקוף את המוצב מהעורף, אבל לא מצא את הדרך לביצוע האיגוף. כקילומטר אחד לפני היעד נעצר הגדוד בתהייה אחרי הציר לביצוע המשימה. בשלב שבו הילך המ"פ המנווט בשטח בניסיון לאתר, עלו מספר טנקים לעמדות אש וירו, אבל מעדויות שהגיעו אחרי הקרב טנקים אחרים התקשו לעלות ומ"פ השריון הפגין מעין התנגדות למהלך בגלל תנאי השטח. במקביל החל הגדוד שעמד על מקומו לספוג הפגזה מדויקת.

כשכל הבעיות האלה התערבבו בו זמנית, קיבל המג"ד מוסא קליין החלטה דרמטית – להמשיך בתנועה אל המוצב ולתקוף אותו משטח נחות ונשלט, בניגוד לתכנון להגיע אליו מהעורף.

התוצאה: קרב מבורדק שיצא משליטה, נפגעים רבים וגדוד שהתפרק. על אף זאת, היעד נכבש תוך גילויי גבורה והפך למפורסם ביותר מבין הקרבות לכיבוש רמת הגולן בששת הימים.

"קונייטרה נפלה" [צילום: לע"מ]

רדיו דמשק

"קונייטרה נפלה", הודיע רדיו דמשק בבוקר יום שבת ה-10 ביוני, כמה שעות אחרי שצה"ל החל בהבקעת הרמה, כבש מספר יעדים והמשיך לנוע לעומק. הודעה זו, כמו רבות אחרות ששודרו בתחנות הרדיו הערביות במהלך המלחמה, היתה שקרית.

כמו שזה נראה, היה זה ניסיון סורי לצייר מציאות קשה על מנת לזרז את ההחלטה על הפסקת אש ולהציל את רמת הגולן מציפורני האויב הישראלי. ההודעה עשתה לסורים שירות דוב. היא האיצה את אובדן רוח הקרב ואת הבריחה מהמוצבים והמחנות. באמ"ן ניצלו את שעת הכושר, הקליטו את ההודעה ודאגו לשדר אותה שוב ושוב בקול ישראל בערבית.

קול הרעם מדמשק בשירות ישראל.

ראשי יישובי הצפון

מיום הכרזת המדינה סבלו יישובי עמק החולה ודרום הכינרת מעימותים מול הסורים. לאורך השנים הם קיבלו הבטחות רבות מהממשלה ומבכירי צה"ל להשיב לסורים כגמולם, וכשתצוץ שעת כושר – לכבוש את הרמה. באה מלחמת ששת הימים ועימה ההצלחות במרכז ובדרום, ורק בצפון נותרו באותה שגרת הפגזות, מקלטים ואש בשדות. ראש הממשלה לוי אשכול ועימו שרים רבים ובראשם יגאל אלון תמך במערכה מול הסורים, אבל שר הביטחון משה דיין סירב.

אחרי מספר שיחות טלפון נזעמות עם אשכול ואלון, נסעו [ביום חמישי 8.6.67] שלושה מראשי יישובי הצפון לתל אביב כדי להפוך שולחן אצל מי שצריך. אחרי שיחה טעונה עם ראש הממשלה, הסכים לוי אשכול להכניס את השלושה לישיבת ועדת שרים לענייני ביטחון, כדי שישמיעו את מצוקתם וימוססו את התנגדותו של דיין, שאשכול היה מולו חסר אונים.

תחינתם הנרגשת ריגשה ושכנעה את מרבית הנוכחים, מלבד את האיש שקובע. דיין הודיע שוב כי צה"ל לא יתקוף כרגע את הרמה ובסיום הדיון אף צילצל לאלוף פיקוד צפון והודיע כי אינו מאשר לפעול, אבל הוסיף שההחלטה עשויה להשתנות – מה שקרה למחרת בבוקר.

לימים, לקחו לעצמם ראשי היישובים קרדיט על שינוי דעתו של דיין. קרדיט זה אינו נכון: דיין התייחס בזלזול להופעתם באותו דיון וכעס על אשכול שאישר זאת. נקמתו הגיעה כמה שעות אחר כך, כשלא עידכן תחילה את אשכול בהחלטתו לתקוף את הרמה. בכל אופן, שיקוליו העיקריים של דיין אינם קשורים למצוקת היישובים.

אף על פי כן, ראשי היישובים נכנסים לרשימת המשפיעים בשל היותם כל השנים חשופים בצריח. כל מפקד וכל חייל בקרבות הרמה הסורית היה מודע לסבלם המתמשך וידע כי הוא נלחם כדי להסיר מתושבי הצפון את איום התותחים.

אלוף פיקוד צפון, דוד אלעזר

רשימת המשפיעים על החזית הסורית לא יכולה להיחתם מטבע הדברים ללא אלוף פיקוד צפון. שינוי דעתו של דיין והאישור שנתן לכיבוש הרמה, העלה את דוד אלעזר ברגע האחרון על עגלת המנצחים הגדולים ובהמשך סייעה לו להיבחר לרמטכ"ל צה"ל.

בתקופת ההמתנה שקד דדו על תוכניות "מקבת" להבקעת המערך הסורי המבוצר. הכל השתבש עם פרוץ המלחמה כשפיקוד צפון נאלץ להפריש יותר משתי חטיבות לגזרה הירדנית בצפון השומרון ובעקבות כך נותר עם כוח מצומצם מול הסורים. ב-7 ביוני בוטלה פעולה לכיבוש תל עזזיאת ומוצבי הבניאס. הובטח לו כי הפעולה תאושר למחרת, וכשזה לא קרה – כמו ילד שלקחו לו את הצעצוע, דדו יצא מהכלים וזעם על הרמטכ"ל וסגנו. הוא צעק בשם החטיבות שעמדו כמו קפיץ וחיכו להשתחרר, הוא זעם בשם הקיבוצים המופגזים והסובלים, והוא צעק גם בשם עצמו לנוכח ההצלחות של הקולגות שלו במצרים ובירדן, שגרפו תהילה עצומה.

להיטותו היתה מובנת, אבל לא הכי אחראית. כאלוף, היה צריך להבין את התמונה הכללית: כל עוד צה"ל עסוק בגזרות אחרות, זה לא חכם לפתוח חזית שלישית בפרט כשלרשותך כוח מוגבל. אם היה ניתן לו [ב-8 ביוני] אישור תקיפה רק כדי שהוא וכולם יהיו מרוצים, זה עלול היה להתגלות כטעות קשה. דיין הבין זאת היטב ולא התפתה חרף התחינות והלחצים. עד ה-9 ביוני כבר הגיעו עוד שלוש חטיבות לצפון והיו נוספות בדרך, כך שאפשר היה להתחיל לפעול.

מקריאת החומרים בשנות מחקר זה, מעורבותו הישירה של דדו בניהול קרבות ההבקעה היתה מינורית. הוא לא הירבה להתערב בהחלטות ובסך הכל הותיר את העבודה בידי הרמ"ט שלו דן לנר והמח"טים בשטח. חוסר דומיננטיות זה לא בא להצביע על פגם במנהיגותו. דדו היה מפקד שנתן לאנשים לעבוד והירבה לתת קרדיט.

בסיכומו של דבר, גם אם במקומות רבים בחזית הצפון שלטו חובבנות וברדק, התוצאה היתה כיבוש הרמה תוך כ-30 שעות במחיר דמים נמוך בהרבה מהתחזיות הקודרות, וזה צריך להיזקף קודם כל לזכותו של דדו.

חמש ההבקעות המכריעות – לפי סדר חשיבות

ארבע הבקעות יבשתיות יצאו לדרך ב-9 ביוני 1967 אל הרמה הסורית. במהלך השנים האחרונות שמענו לא פעם מחיילים וממפקדים שהקרב שבו השתתפו היה החשוב ביותר. במבט לאחור של יובל שנים – מי היתה חשובה יותר ומכריעה יותר, ומי גרמה לסורים לסגת יותר מהר?

להלן הבחירה של הבלוג:

חיל האוויר

הבקעה שלא כתובה בתורה. מורשת כיבוש הרמה נוטה להתעלם מחשיבות הפעולה שעשה כאן חיל האוויר – "ההבקעה האווירית".

זה החל ב-5 ביוני בהשמדת מרבית מטוסי הקרב הסורים ופגיעה בבסיסיו, ונמשך בגלי הפצצות על מוצבים, מחנות, שיירות, תגבורות, קווי קשר, אספקה ועוד. ההפצצות הנרחבות גרמו לנטישת מחנות צבא ולבריחת אזרחים מהכפרים. עם תחילת ההבקעה היבשתית, סייעו המטוסים בריכוך יעדים ובתקיפת תגבורות, ולמעשה ניתקו את מוצבי הסורים הקדמיים מכל אפשרות של קבלת סיוע.

בלי תרומה אווירית זו, כיבוש הרמה הסורית לא היה סיפור הצלחה כזה גדול – אם בכלל.

מיראז', יוני 1967 [צילום: חיל האוויר]

חטיבה 8

המאמץ העיקרי של פיקוד צפון יצא מגבעת האם לכיוון זעורה בהובלת חטיבה 8. בגלל גדוד 129 שנמשך דרומה לעבר קלע, הורחבה הגזרה שלא כמתוכנן. שיבוש התנועה הביא את צה"ל להתיישב על המדרגה השלישית של הרמה לאורך כשישה ק"מ ובעומק כ-4 ק"מ מהגבול.

מנקודת זינוק זו כבר ראו למסעאדה את הלבן בעיניים, ואף כוח סורי לא יכול היה לעצור את המשך ניצול ההצלחה. המאמץ העיקרי, כשמו כן הוא – הבטיח וקיים.

חטיבה 37

מאמץ משני, התקפת הסחה. שתי פלוגות מגדוד 266 של טנקי אמ.איקס מצד אחד, שתי פלוגות מגדוד 17 של חיילי גולני מצד שני, בתווך מפעילי צמ"ה מגדוד הנדסה 602, וכולם ביחד עולים בטיפוס אדיר בדרך לא דרך לגובה כ-500 מטר, בשיפוע חד, עם מצוקים, בולדרים ומילכודים. בקצה העליון חיכתה לכוחות אש מדויקת, תלולת מסלול ושטוחת מסלול. בתום חמש שעות עקשניות – היה ראוויה בידי צה"ל.

מכאן הציצה ממזרח צומת וואסט על משמעויותיה הצבאיות והתחבורתיות. מאמץ עלום יחסית, שראוי להערכה רבה ואינו מפגר בהרבה אחרי הנועזות של חטיבה 8.

חטיבה 1

שלוש שעות, ארוכות כמו נצח, נאלצה חטיבת גולני להמתין לפני שהצטרפה לקרבות. ההשהיה נגרמה בגלל כוחות חטיבה 8 שתפסו את הציר היחיד שעלה מגבעת האם אל הרמה. החיסרון: איבוד מסוים של גורם ההפתעה. מצד שני, כשגולני נכנסה לשטחי האש שלה במוצבי תל פאחר ותל עזזיאת, היתה חטיבה 8 על חלק מהרכסים שממעל.

תל פאחר היה הקרב הכי קשה, תל עזזיאת נכבש בקלות וכך גם עוד כמה ממוצבי הקו הראשון. בסך-הכל, השתלטו כוחות גולני על רצועה של כשישה קמ"ר, עם נקודת זינוק צפונה לכיוון מחנות הבניאס, שנכבשו למחרת ללא התנגדות.

העובדה שחטיבה 8 כבר היתה בזעורה, מדרגה אחת מעל תל פאחר, ובסמיכות לצירים המוליכים אל מסעאדה, דחקה את ההבקעה של גולני מבחינת חשיבותה האסטרטגית.

חטמ"ר 3

הם היו הראשונים לעלות ולתקוע דגל [גם אם לא באמת]. התקפת הסחה של חיילי החטיבה שהגנה על הגבול ולא יועדה למשימות התקפיות, אבל דרשה את ליטרת הבשר שלה בביצוע התקפה. העניין נסגר בשיחת טלפון בין המח"ט לאלוף, וההמשך היה תוך זמן קצר כשפלוגות גדוד 33, שחלק מחייליהן לא היו לוחמים בהכשרתם, נשלחו לתפוס את הגבעות שממזרח.

חטמ"ר 3 כבש את תל הילאל ואת כתף דרדרה במחיר דמים כבד. את ג'לבינה הוא לא הצליח להכריע, ומוצב זה נכבש רק מאוחר בלילה על-ידי גדוד צנחנים 65, שהגיע במיוחד. בסך הכל, הבקעת כוחות חטמ"ר 3 הסתכמה בקילומטר אחד ממזרח לגבול, אבל הם הראשונים לומר לסורים – אנחנו כאן.

———————————————————–

38 מחשבות על “53 שנים / המהלכים הגדולים

  1. שלמה יופי של כתבה אבל שכחת בה דבר אחד

    את החייל הישראלי ואת הקצונה הזוטרה שלולא הם ודבוקתם במטרה, רמת הגולן הייתה נשארת הרמה הסורית ( הסוררת )

    אהבתי

    • לא שכחתי גם אם לא הוזכרו במפורש. חטין מייצג את הקצונה הזוטרה וגילויי הגבורה שהוזכרו בסעיף מוסא/תל פאחר – לא הגנרלים הגדולים עשו אותם.

      אהבתי

  2. לואא' (אלוף) אחמד אל-סוידאני (1930 – 22 בפברואר 2000) היה איש צבא סורי, אשר כיהן כראש המודיעין הצבאי בשנות השישים ורמטכ"ל במלחמת ששת הימים. במקביל לפעילותו הצבאית עסק בפעילות פוליטית פנים-סורית. היה אחראי לחשיפתו ולכידתו של אלי כהן בינואר 1965.
    מתוך ויקיפדיה.

    אהבתי

  3. שלמה שלום , מתוך מרחק של זמן ופרספקטיבה הסטורית , ראוי וטוב שנכתבה הכתבה הזאת . יש נושא שנשכח והוא כיבוש החרמון , "העיניים של המדינה" , הרעיון לתפוס את החרמון בא אומנם באיחור , זמן מועט לפני סימון קו כוחותינו ע"י כוחות האו"מ . אוי היה לנו אם לא היה מתבצע, הדבר נכון גם לשנים שעברו וגם לזמן הנוכחי..בנוסף , כמו תמיד , מי שקובע גורל ותוצאות הקרב והמלחמה הם הלוחמים והקצונה הזוטרה..

    אהבתי

    • בז'ה יש מן הצדק בדבריך, גם תפיסת החרמון שעליו הוחלט יום אחרי המלחמה ובוצע ביום שלמחרת (יומיים אחרי סיום ששת הימים) ראוי להיכנס לדירוג. הקרדיט על הרעיון ליובל נאמן עוזרו של דיין ולמוטי הוד מפקד חיל האוויר שביקש מדיין את החרמון בתור ילד שחלם יום אחד להשתכשך בשלג. ביצוע גדוד 13 ללא קרב.

      אהבתי

  4. אני בניגוד לדעתו של ישראל הוברמן,סבור,שרמת הגולן,לא הייתה נשארת "הרמה הסורית",למרות הקרב ההרואי,וגילויי הגבורה של מפקדים פקודים ,וחברים לנשק!!כי כמו שצויין בכתבה,כח הטנקים של חטיבה 8 היה מדרגה אחת מעלינו,והם כבר היו בפאתיי מסעדה,,למעשה ההבקעה שלהם המשמעותית ביותר ,היא שהטתה את הכף והביאה לכיבוש רמת הגולן!!ומכאן הדרך לקוניטרה שננטשה היתה קצרה!!!!

    אהבתי

    • משה ידידי

      האם טענתי לגבורה של לוחמי תל פאחר או מי מהלוחמים האחרים

      טענתי לדבקות במטרה של לוחמים מן השריון וקצינים זוטרים מחטיבה 8 כמו לוחמים מגדוד12 וקצינים זוטרים שבדבקותם הביאו לכיבוש תל פאחר הכל ביחד עם כתישת חיל האוויר הביאו לסילוק הסורים מן הרמה.

      אהבתי

      • ישראל ידידי! אין חולק לגבי דבקותם של חברינו לנשק,ולוחמי השריון,כי לולא זה,הבקעת המערך הסורי,היתה נכשלת!!! מסכים איתך לחלוטין!

        אהבתי

  5. כתבה מעניינת וחשובה הנותנת פרספקטיבה לענינים. אני למשל חשבתי כל השנים שתל פחר היה הקרב המכריע לכבוש הגולן ואחריו נמלטו הסורים. די נדהמתי שדורג די בסוף והיו חשובים ממנו. כנראה שזה נכון אחכה לתגובות נוספות לראות מה יאמרו מלומדים ובקיאים.

    אהבתי

    • לוסטיג ידידי! קרב תל פאחר,שגם אני השתתפתי בו,קרב מיתולוגי,עם נחישות והקרבה,שגבה דם רב!הוא לא הביא כמו שמצויין בכתבה להבקעה של רמת הגולן!הקרב היה חלק ממהלך ההבקעה,והחלק המשמעותי היא חטיבת השריון 8 שתוך כדי הקרב בתל פאחר,כבר היתה מדרגה אחת למעלה,והיתה בפאתי מסעדה,,ולאחר מכן נכבשה קונייטרה שננטשה!!

      Liked by 1 person

  6. חיטין כמייצג הזוטרים הוכיח דבקות במשימה גם בלא להכיר את פרטי תכנית הקרב. לא עצר, לא חיפש תקלה, לא המתין לפקודה נוספת פשוט שעט קדימה ועל כך שילם בפציעתו הקשה. משום מה, וכמי שהכירו מני אז לעולם לא דרש "הכרה" במעשה גבורה זה והגיע הזמן שצה"ל יכיר בכך ויעטרהו בהתאם למקובל.

    אהבתי

  7. שלמה. הדירוג חידש לי פינות וזוויות לא מוכרות מלפני 53 שנים. בפרספקטיבה של זמן, בראיית מכלול הפעולות ומקורות אויב ,אתה עושה צדק עם ההיסטוריה. אם כי יהיו כאלו שיחלקו על חלק מהדרוג.

    אהבתי

  8. שלום לך שלמה
    53 שנים – דירוג המהלכים הגדולים ואישים משפיעים, היא רשימה מעניינת. אך ללא הצבת סרגל של קריטריונים לבחירת הדירוג, היא נשארת בגדר סיפור עיתונאי, ואפילו מעניין.
    אם אני הייתי מדרג (בחוסר אובייקטיביות ברורה) את אירועי ה-9 לאוקטובר כי אז הייתי מדרג במקום הראשון את טנקי השרמן וצוותיהם המתבגרים . טנק זה ושאר יחידות השרמן נדחקו להדרגה לקו האחורי. את מקומם תפסו טנקי המג"ח והשוט ששטפו בסערה באותה מלחמה את חצי האי סיני.
    הטנקים שהבקיעו את המערך הסורי בגולן וקבעו אחרי 8 שעות את התוצאה הצפויה של המלחמה הזו בגולן, היו שני גדודי 'שרמנים'. האחד שמספרו 129 עטור הצל"שים, אותו נוהגים להציג ולציין שוב ושוב. והשני 377 האלמוני מבניהם, (גם בכתבה זו) על אף שהגיע ל'קלע' במסלול לחימתו האחר עם 20 טנקים (ולא 3 בלבד) ופלוגותיו האחרות סופחו וסייעו לכל גדודי חטיבת גולני בלחימתם על מוצבי הקו הראשון.
    עוזי קרן

    אהבתי

    • שכחת, או לא ידעת על הציר הציר מעל גונן , גדוד 266 חטיבה 37 טנקי AMX שהוביל את הפריצה, ראוויה, צומת ווסט, נפח, קצת טילים לקינוח ובקיצור מרכז הרמה. מאחד שהיה שם רן גוטפריד. בעוד 5 ימים לפני 53 שנה. ולא כמו השרמנים שזה הקרב הראשון שלהם. שלנו זה היה אחרי לחימה קשה של שלושה ימים לכיבוש צפון הגדה כולל טובס שכם וכד.משם על שרשראות לגונן ולרמה.

      Liked by 1 person

      • תגובות הקוראים, ובפרט אלה שהשתתפו בקרבות הללו לא נועדו "להתנצחות בין כוחותינו", כי כולם נלחמו ותרמו לניצחון . אולם שנשאלתי בדיאלוג זה ע"י ר.ג. האם ידעתי או שכחתי… אז לא שכחתי, רק חזרתי לעיין בלוחות הזמנים של אותו היום:
        שני גדודי השרמנים 129 ו-377 התחילו בקרבת ההבקעה לכבוש רמת הגולן בשעה 10 בבוקר, והתייצבו בקלע שהיא סוף המדרון התלול עליו נפרס מערך ההגנה הסורי העיקרי, בשעה 17:00 בערב. אחרי שהיחידות הסוריות בגזרה הושמדו או ברחו.
        גדוד 266 שהגיע לגליל אחרי שנלחם בצפון השומרון, עם טנקי הא.מ.איקס. שלו התחיל בקרב ההבקעה שלו בגזרתו (עפ"י דברי המג"ד), 6 שעות מאוחר יותר בשעה 16:00 והגיע לקו סוף המדרון התלול והמבוצר בציר: רוויה – ווסט – קלע, בשעה 20:00.

        אהבתי

        • היי עוזי. התחלתי לעלות באיזור 12.00 עיקר הגדוד עם המג"ד התעכב אחרי במכשול הממוקש כמה שעות בגלל התוואי הקשה. התחלתי את הלחימה לבדי כחצי שעה, שעה לאחר מכן. רק קצת אחרי כן הצטרפו עוד 3 טנקים וכשעה פלוס לאחר מכן המ"פ רן שריג עם טנקים נוספים ואז הסתערנו קצת לפני השקיעה. מבחינתי לא היו כוחות מסייעים והמוצב מולנו היה מאויש , מחומש ולוחם. . מוצב נ.ט. עם כ 6 תותחים . יורה שדופק לנו 4 טנקים בשטח הריגה. זה מה שיש. זה מה שהיה. זה מה שהיה בציר שלנו. לא קשור לציר שלכם. רן .ג.

          אהבתי

  9. ראויי לציין,טנקי השרמן שהיו החוד ,של גדוד 12 בדרך לתל פאחר,שהיו אמורים כק"מ לפני התל,לעלות מדרך ההטיה לציר הנפט,בכדי לאגף את התל ולהגיע מאחור,לא הצליחו לעלות ונתקעו,אילו בדיעבד היו שוטים(סנטוריונים) במקומם,הקרב היה מסתיים אחרת לגמריי!!!!

    אהבתי

  10. ימים ארוכים חיכיתם בכליון למתן פקודה
    כשניתנה עליתם ללא פחד
    אל הקשים שבבמשימות צה'ל
    באמונה ורצון לא לאכזב את מדינת ישראל והישובים
    ניצחתם עכשיו שלב הסיכומים והתודות.

    אהבתי

  11. היה מקום לתת למבצע הטסת ההלקיופטרים מעל הכנרת. עמדנו בישובי הכנרת המזרחי שסבלו שנים מירי על טרקטורים והפגזות, הבטנו בתדהמה על עשרות הליקופטרים טסים מעל הכנרת ונעלמים מאחורי הרכס, היו שמועות לא מבוססות שצה"ל פרץ במקומות אחרים וניצח. בלילה הגיעה הבשורות שהגענו עד קוניטרה, אנשים תפסו את הראש. המבוגרים התארגנו עם טנדרים לעלות מחר דרך תאופיק. אלעזר דוד הגיע בערב בהליקופטר הרימו אותו על כתפיים ורקדו הורה על הדשא. ביום ראשון בבוקר נסעו למעלה ונכנסו לבונקרים. ביום חמישי פרקנו את הגדרות.

    Liked by 1 person

  12. בששת הימים היה לנו חיל האויר טוב שהתיישן, רוב המטוסים רכש מאחרי מבצע קדש באספקה צרפתית כמחוה על שיתוף הפעולה בהשתלטות על התעלה שהיתה אינטרס כלכלי של אירופה המערבית. אבל היו בנחיתות לעומת מיג 21 ואף מיג 17. היתרון שלנו -טייסים טובים ומאומנים ונשק שובר שויון אמצעי גילוי מכמ "רקפת" שאפשרה לחיל האויר להכנס לעיני המכמים המצרים והירדנים ועל ידי כך להפעיל את המטוסים שלנו ממקומות שהם לא רואים. ברגע שלצבא אין חיל אויר שירוץ לפניו ויכתוש את האויב גורלך נחרץ. אכן כך היה. חיל האויר הוא הקלף המנצח בששת הימים אבל הערבים התאוששו במהרה וקיבלו מהרוסים מיידית סוללת סאם ולא הרבה זמן אחרי ששת הימים כשהחלה ההתשה חיל האויר שלנו נפלו כמו זבובים. אבל זה סיפור אחר.

    אהבתי

    • מתוך כ-200 מטוסי קרב של חיל האוויר ב-67' – כ-65, שליש מהם, המיראז'ים, היו מטוסים מהשורה הראשונה באותה תקופה, וניצבו בשורה טכנולוגית אחת או אפילו יותר מול המיג 21 הרוסי ששימש את צבאות מצרים וסוריה. המיראז' היה מוצלח כל כך שהמשיך בחיל האוויר עד 82' והגרסה הישראלית שלו – הכפיר – עד אמצע שנות ה-90, ובעולם טסים מיראז'ים וכפירים גם היום. גם הסופר מיסטר (כ-35 מטוסים במלאי ב-67') היה מטוס שניצב שווה מול המיג 17 והמיג 19, ככה שחיל האוויר לא היה חלש ומסכן (וקח בחשבון שלא כל המטוסים של מצרים וסוריה היו מיג 21. גם להם היו מטוסים מיושנים). תכלס, צה"ל לא היה מסכן וחלש ב-67', אלא אחרי יותר מ-10 שנים של התעצמות מדהימה, גם בחיל אוויר, גם בשיריון, גם בצנחנים. השיריון למשל, צמח פי 4 ממלחמת 56' עד 67'. לא פלא שהצבא היה בטוח בעצמו לפני המלחמה.

      אהבתי

  13. חברים , כבודו וחשיבותו של חיל האוויר במקומם מונח , איש אינו יכול להתעלם מכך ואין על כך כל וויכוח , עם זאת , עם חיל האוויר בלבד לא מנצחים מלחמות , ללא כוחות יבשה , חי"ר , שריון , הנדסה, תותחנים וכו' אין השטח נכבש ואין האוייב מובס . אחד הדברים שאינם ברורים לי למשל זו השאלה מדוע לא נכתש תל פאחר , שגבה כל כך הרבה קורבנות , ע"י חיל האוויר טרם הכנסת גדוד 12 ללחימה שם . לחימת הכוחות היתה לאור יום ( התכנון היה לבצע זאת בתקיפת לילה ) , חט' 8 וחט' 1 נכנסו ללחימה באור יום , בתנאים קשים ביותר , חיל האוויר פעל נגד חיל האוויר הסורי וכנגד מטרות בעומק השטח , ראוי היה שחיל האוויר והארטילריה יכתשו את קו המוצבים הסורים טרם הכנסת הכוחות ללחימה , למיטב ידיעתי חוץ מארטילריה על היעדים כמעט שלא היתה פעילות חיל האוויר עליהם . כתוצאה מכך שילמנו באבידות כבדות בכמה קרבות של כוחות חט' 8 ו-1 .

    אהבתי

    • חיל האוויר איבד במלחמה 10 מטוסים וכמה טייסים – כולל שני מפקדי טייסות – בהפצצות על מטרות ארטילריה, מוצבים ושיריון ברמת הגולן, כך שלומר שלא התקיפו זה די לא מדויק, להפך. צריך לזכור, שלא הייתה אז טכנולוגיית ההפצצה המדויקת של ימינו, ושהסיכוי לפגוע ישירות בגבעה או טנק או תותח היו די קלושים. צריך היה לצלול לתוך אש נ.מ. ולקוות לטוב, ובפעמים רבות זה לא הלך או שהמטוס נפגע ואבד. בנוסף, אנחנו יודעים שלא חשבו על תל פאחר כעל יעד סופר חשוב וסופר מבוצר, שאי אפשר לקחת אותו בקלות אלא אם מרסקים אותו בהפצצות בלתי מוגבלות, ולכן זה גם לא קרה. הרי אם הקרב היה מתנהל כמתוכנן, כמו שהתנהל הקרב על תל עזזיאת, כל הסיפור וגם כל הבלוג כאן לא היו קיימים.

      אהבתי

  14. לא סבלתי את משה דיין בגלל יהירותו ועוד מסםר דברים שהצנעה יפה להם אבל מהכתבה התרשמתי שהיה אחראי מאד ושקול במתן או אי מתן פקודה ליציאה למלחמה בסורים. הוא לקח החלטה גם של שר בטחון וגם של ראש ממשלה. ניתן קרדיט גם לאשכול שלא כפה עליו דעתו.

    אהבתי

  15. 1.השידור של רדיו דמשק בשבת בבבוקר על כניעה \ בריחה סורית נוצר על ידינו. השתלטנו על התדר של המשדר שלהם שהיה בקוניטרה ושידרנו את ההודעה הנ"ל !
    2. האלוף דדו, בלהיטותו לכבוש את הרמה, הטעה את משה דיין שהכוחות שלנו שנסעו מהגדה לרמה כבר הגיעו. דיין מאוד כעס על כך.
    3. היה ראוי לחלק את הרשימה לשניים: אירועים שהשפיעו לטובה ושגיאות שלנו שעלו לנו ביוקר, כמו טעות הניווט של הכוח שתקף את תל פאכר

    יהודה

    אהבתי

    • יהודה, לא היתה טעות ניווט בתל פאחר. המג"ד ידע היטב איפה הוא נמצא. היו כמה עניינים שקרו במהלך התנועה שהביאו אותו לשנות משימה ולתקוף שלא על פי המתוכנן.

      אהבתי

  16. גיבורים רבים היו לנו במלחמת ששת הימים. שנת 67. קראו להם בלעג דור האספרסו אבל הם הוכיחו שהם לא רק שותים ומבלים.
    לא ראיתי בעיתונים סופ'ש שום כתבה על מלחמת ששת הימים 53 שנים. רק קורונה קורונה. רק בערוץ11 שידרו כתבה יפה.
    לחיי האמיצים שפילסו הדרך ולזכרם של הלוחמים שלא זכו לחגוג.

    אהבתי

  17. כפיים לרשימה המסכמת והמחכימה. כיבוש הגולן ב-67 היה משימה גדולה שהתבצעה על ידי צבא קטן יחסית, שרירי ואמביציוזי. באותה מלחמה צה"ל היה צבא ההתקפה לישראל ועשה המוטל עליו בנחישות, מה שאי אפשר לומר על הצבא הזה היום אחרי 53 שנים שהפך לצבא ההגנה או צבא המגננה, עסוק במלחמת חפירות מול פלנגות טרור בעזה ובמקום לתת להם בראש קונה עוד ועוד כיפות ברזל. הרמטכל ממשיך לספר סיפורים על התחמשות ענק אצל האויב, מאדיר איומים קלושים רק בשביל לקבל עוד תקציב. נותנים אישור למכור צוללות מתוחכמות למצריים וקונים צוללות שלא צריכים. הימ"חים כרגיל לא מוכנים לשום דבר וכנופיות בדואים גונבות מכל הבא ליד בבסיסי אימונים בדרום. מצה"ל לצערי נשאר רק השם. אין לו את הרוח של לוחמי ששת הימים ויום כיפור. אולי רק אלוהים ישמור אותנו מהמלחמה הבאה. גם זה בספק.

    אהבתי

    • אל תהיה פסימי כל כך. לפני הכל – הפעילות של צה"ל כפופה להוראות הדרג הפוליטי והממשלה, וכך זה צריך להיות אלא אם אנחנו בצפון קוריאה. ככה שלא צה"ל קובע מה הוא אמור לעשות. אבל בעיקר: ב-67' לא היתה לצה"ל פעילות בט"ש בלתי פוסקת בהגנה על התנחלויות ובלוחמה בטרור בלתי פוסק, כולל עממי ולא מאורגן של בקבוק פה ואבן שם – כולם ענינים מטרידים אבל רחוקים שמיים וארץ מסכנה קיומית. ב-67' הצבא היה אחר, הוא התכונן למתקפת השמדה מכל החזיתות, לפלישה של מאות ואלפי טנקים, להפצצות של מטוסים שיופיעו מעל תל אביב וחיפה. זה לא המצב כיום. לצבא יש משימות אחרות. הוא בנוי אחרת. המלחמות השתנו לגמרי, אין אלפי טנקים שבעוד רגע יפלשו לכאן, אין מטוסים שיופיעו מעל גוש דן. הצבא חייב להיערך לטילים שישוגרו ממרחק 1500 ק"מ מכאן – עניין שאין לו תשובה בפלישה יבשתית או באוגדות שיריון אלא במערכות הגנה. הצבא חייב להיערך לרקטה פה ורקטה שם, ובלונים, גם הם מטרד מעצבן אבל לא סכנה קיומית, כזאת שפותחים בגללה במלחמה כוללת עם מאות הרוגים. נכון, זה פוגע לנו בגאווה, נכון זה מטריד ומציק, אבל כל אלו רחוקים שמיים וארץ מסכנת השמדה שמחייבת יציאה למלחמה כלשהי. ולא לשכוח: כשצריך, ויש על כך מאות דוגמאות, צה"ל עובד יפה. תשאל את הסורים והאיראנים.

      אהבתי

  18. בתגובתי הנוכחית ובזו שאחריה לא אעסוק בדירוגים, שהם ענין של השקפה, אלא בעובדות.

    לידיעתי, במחילת כבודם של כל החושבים אחרת, נכללו בפוסט הזה עובדות שאינן נכונות, שתיהן עוסקות בטעויות. בשורות הבאות אנסה לנגוע, בנקודות, במה שכן אירע, גם אם בקיצור לפי הערך הנדרש. אצעד לפי סדר הזמנים ולכן אפתח בטעות של חטיבה 8.

    הפוסט מדרג את האחראי לטעות, ומציין שהוא גם "האחראי להגדרה שבפיקוד צפון חזרו עליה אחר-כך פעמים רבות – "טעות מבורכת"."

    על אותה "טעות ברוכה" – זה הביטוי שבו השתמש תחילה הרמטכ"ל אלעזר ושעליו חזר גם המח"ט מנדלר – כבר נכתב הרבה בבלוג. שניהם, הרמטכ"ל והמח"ט, נימקו את דבריהם בטעמים שונים, שבהחלט אפשר להתווכח עליהם. מנדלר אף ציין שמלכתחילה חשבו על אפשרות שכזו, אך דחו אותה, מכיון שידעו שמדובר בלחימה רצינית שתגבה מחיר כבד. בהחלט ניתן להניח שהמחיר הזה היה יכול להמנע אילו לא קרתה הטעות. לכן, במבט כלל ישראלי – שלא לדבר על מבט בני המשפחות השכולות – היה זה יותר אסון ('א בראך' באידיש) מאשר ברכה.

    אך זו רק טעות בהגדרה, ולא טעות בתיאור עובדה. הטעות בעובדה היא המסופר בפוסט כאילו שינוי התכנית נגרמה בגלל מפקד טנק שהבחין בירי נ"ט לכיוונו מאיזור קלע ושבעקבות כך החליט ליישם את שלמד בעקרונות השריון לנוע לעבר מקור האש וכו' וכו'. סליחה, אבל זו עובדה מוטעית, שכן המ"מ, בפוסט מיוחד שכתב בבלוג, העיד אחרת. לדבריו, רק אחרי שהטעות נעשתה – מהסיבה הנכונה שנכתבה גם כאן בפוסט, שהוא "לא ידע ולא הכיר את תוכנית הקרב" – והוא דהר ראשון והגיע לסיר-א-דיב, מקום שבשלב זה לא היו צריכים להגיע אליו, רק שם ראה שעל שאר הטנקים, שהיו הרחק מאחוריו, נורית אש תותחים דלילה מכיוון קלע.

    הרבה גיבורים היו לחטיבה 8 בקרב שהתפתח. אפשר והגיבור הטרגי של החטיבה הוא הסייר רפאל שמואל (רפי) מוקדי. בגלל תקלה טכנית – כלי רכב תקוע – לא הצליח למלא את תפקידו כסייר, ובלית-ברירה אחרת עשה נסיון, הוא וחבורתו, לעצור את הטנק בנפנוף ידיים. מפקד הטנק ראה אותם מנפנפים, התעלם והמשיך בדרכו, למרות שידע שאין הוא מכיר את תוכנית הקרב. מוקדי לא ויתר, וגם אחרי שלא הצליח למנוע את הטעות, לא רפו ידיו והוא השקיע מאמצים גדולים לתקנה. למרבה הצער ללא הצלחה, ואף במחיר חייו.

    אהבתי

  19. הטעות השניה, בזמן, קשורה לזו של גדוד 12 מחטיבה. בפוסט נכתב, כעובדה, כאילו ההחלטה הדרמטית על השינוי בתכנית נגרמה מכמה "בעיות" ש"התערבבו בו זמנית", או, בסגנון שונה (שנכתב למעלה, בתגובה): "היו כמה עניינים שקרו במהלך התנועה" והביאו לשינוי המשימה.

    בין הבעיות שנמנו כאן:

    הטנקים "התקשו" לעלות – – – אלא שיותר מדוייק לומר, לפי העדויות: ניסו ולא הצליחו. למה? כי נסיון העליה נעשה במקום בלתי-עביר, לא במקום שתוכנן מלכתחילה.

    "מ"פ השריון הפגין מעין התנגדות למהלך בגלל תנאי השטח" – – – על כך אין "עדויות" (כמשפט הפותח: "מעדויות שהגיעו אחרי הקרב"), אלא עדות אחת, שאין לה חבר, והיא גם מופרכת מצד עצמה. בנוסף, בעל העדות, שניתנה לפני שש וחצי שנים, נתן גרסאות שונות גם למהלכים נוספים של הקרב, וגרסאותיו התבררו, אם לנקוט בלשון המעטה, כלא-מדוייקות. לאידך, הוא גם לא זכר מהלך חשוב שהוא עצמו נטל בו חלק. אך אפילו אם נתעלם מפרטי עדותו (שכאמור, איש מבלעדיו לא אישרם), ונקבל כעובדה שמ"פ הטנקים גילה מורת-רוח כלשהי ממהלך נסיון לעלות טנקים שלו בציר בלתי-עביר, מה בכך, הרי לפועל הוא צדק! גם טנק וגם זחל"ם, של מג"ד 12, ניסו לעלות ולא הצליחו. האין זו סיבה מוצדקת לגלות מורת-רוח מול פקודת עליה בציר בלתי-עביר?

    עוד נכתב כאן: "במקביל החל הגדוד שעמד על מקומו לספוג הפגזה מדויקת" – – – שעה שאין שום מקור שיעיד כי המג"ד ידע בשעת מעשה שהירי פגע בשדרה. אדרבה, הדיווח הראשון שלו על פגיעה, כך מופיע ביומן הקשר, נעשה רק כשהגיע קרוב למוצב הצפוני. זאת ועוד: פקודה להמשך נסיעה צפונה אינה מונעת את הכוח מלהיות חשוף, אפילו עוד יותר, לפגיעה.

    מה כן אפשר היה לעשות? אפשר היה להעלות את הכוחות ברגל. אפילו היתה אמירה שצעד כזה תוכנן מראש כאפשרות. אפשרות נוספת, וטובה הרבה יותר, היה להמשיך קדימה ולמצוא – כי שם הוא נמצא – ציר עליה עביר.

    תמורת כל זאת מתקבלת "החלטה דרמטית": לשנות את תכנית התקיפה. השינוי הוא כה דרמטי, עד שמפקדי פלוגות וסגניהם אפילו אינם מקבלים דיווח עליו…

    ואיך לשנות? בפוסט נכתב: "להמשיך בתנועה אל המוצב ולתקוף אותו משטח נחות ונשלט" – – – אך אין כל עדות על כך שכבר בעת שינוי התכנית היתה כוונה לתקוף משטח נחות ונשלט. העובדה היא שראש השדרה המשיך ונעצר להתייעצות ממש מתחת למוצב הדרומי, ובאותה שעה לא נורה עליו אפילו כדור אחד, לא מהדרומי ולא מהצפוני.

    אז אכן, "לא היתה טעות ניווט בתל פאחר", כפי שנכתב בתגובה למעלה, אך היו טעויות אחרות. החל מנסיון העליה בציר הלא נכון; עבור להורדת פקודה לטנקים שכבר עלו – במקום קודם – והתמקמו בעמדות רתק, לוותר עליהן, לרדת ולהמשיך צפונה, אל מקום בו טנקים לא יכולים להיות אפקטיוויים, רק פגיעים כבמטווח ברווזים; המשך בהתקדמות צפונה עד למרגלות היעד, מבלי לפנות בדרך (כנ"ל) לציר המאפשר עליה ותקיפה כמתוכנן, וכלה בהובלת הכוח, כולל הטנקים, אל מתחת לעמדות האוייב.

    על כל זה כבר כתבתי בבלוג כמה פעמים, בפירוט יתר, וכאן באו רק כמה נקודות, כתזכורת. כתבתי גם על הסיבה לטעות הקריטית, שגרמה לכל האחרות.

    למרבה הצער, מי שהפגין תבונה צבאית בשלב הזה הוא דווקא האוייב המחופר בתל-פאחר (בספר שנדפס בשנת 70' ניתנו שמות מפקדיו, אך עד היום לא נחשפו מקורותיו של המחבר, לכן הסתפקתי כאן באיזכור כללי), שהחליט לנצור אש עד לרגע המתאים.

    אהבתי

  20. "כיבוש הרמה, המהלכים הגדולים שהשפיעו"
    הגבול בין ישראל וסוריה היה תמיד חם ולא שקט. הקטע בין אל חמה למקורות המים בגבול הצפון היה תחת אש עד מלחמת ששת הימים. ישובים היו תחת אש והאזור תחת סכסוכי גבול ומים משנת 1948 כאשר הקטע בין צפון הכינרת "השפך" ועד החרמון היה הקשה ביותר. בתכנית המלחמה הסודית היה בתכנון עליית הכוחות לרמה דרך מסעדה לעבר קונטרה, ראשית כיבוש קו המוצבים הראשון בין כפר סולד לתל דן שברובו היה ידוע מודיעינית, ולכן אם פתיחת המלחמה הוצב גדוד הטנקים 377 להגנה על אזור זה עד אפשרות כיבוש הרמה, בתכנון חטיבת גולני ושריון על ציר "קדחת" דרך ההטעיה לכיבוש המוצבים בקו הראשון, נעמוש, בחריאת, גור אל אסקר, בורג' בביל, תל פאחר ורמת הבניאס עד תל חמרה. תל עזזיאת נחשב מכשול ראשון להפקעה מאזור גבעת האם לעבר קלע וזעורה לעבר קונטרה כאזור הפקעה שני! והראשון בחשיבותו. אולם, כיבוש הבניאס מעסדה לעבר קונטרה הייתה האפשרות המרכזית לעלות כוחות גדולים לרמה. גדוד 12 קיבל את ציר הלחימה "קדחת" דרך ההטעיה שלאורכו קו מוצבים, שכיבושם מאפשר להגיע לכבוש את מוצב "שפרה" (תל פאחר) שידוע כמוצב פלוגתי, פיקודי באזור שעליו לא היה ידוע מודיעין מדויק, מבחינת דרכי גישה מבני המוצב. התכנית לפי התשקיף שהיה לא נבדק ביסודיות ולא נמסר לכוחות בזמן אמת, לא ללוחמי גדוד 12 ולא ללוחמי כוח השריון תחת פיקוד גדוד 12. ורק בנחישות ובסיוע כוחות תומכים נכבש תל פאחר עד הערב ואיפשר לכוחות לעלות לרמה לעבר קונטרה (בשבת בבוקר). כאשר כוחות הסורים ברחו בלילה מכל הגולן עד דמשק. הרבה סיפורי מודיעין מפיקוד צפון שזקף לזכותו סייעו, אולם הקרדיט והאמת היא לזכות לוחמי גדוד 12, ולפיקוד העליון ופיקוד צפון קרדיט אחד על מתן הפקודה לכיבוש הגולן.
    לחיל האוויר קרדיט על הפקעת והשמדת המערך האווירי הסורי ותקיפות מוצלחות בסוריה שאיפשר לכוחות הקרקע חופש תנועה ולהגיע ולהתגבר על המערך הקרקעי הסורי הקשה ביותר במלחמת ששת הימים. ("קו מג'ינו") הרמה הסורית כולה היא השטח הקשה ביותר שישראל נלחמה בו! נחישות לוחמי גולני הצעירים עם רוח לחימה ודבקות במטרה, השרמנים הקשישים והצוותים מימי מבצע קדש 56, תחת פיקוד גדוד 12 כולם ראויים להערכה הרבה ביותר, ברוש עזרא!!!

    אהבתי

  21. כמה תשובות למגיבים:
    א. תגיבו בבקשה תגובה על מה שהיה ב67 ולא תגיבו כאילו הקרב הים ב9/06/2020. ותגובה של לוחמים ולא מומחים!
    ב. יש בהתייחסות של מגיבים שאינם מצויים בחומר לדוגמה:
    -בידע שלי משירות מגדוד 82 1960 שריון האימונים בשטח הררי השרמנים היו טובים יותר מהצנטוריונים, האימונים היו ברמת מתרד בנגב, ובנס הרים בהרי ירושלים כהכנה לרמת הגולן. (גדוד 82 בפיקודו של גורדיש היה הגדוד המוביל בטנקי השרמן והצונטוריונים)
    -בשום קטע או מקום לא היה מצב שהשרמנים לא הצליחו לעלות גם אם גלשו אחורה ועלו במדרגה אחרת אני כמפקד מחלקת חוד של גדוד 12 שעלינו לעמדות רתק לא ניתנה עדיין הפקודה לעלות לכביש הנפט (רק נבחנה האפשרות על ידי הנווט סגל) ומזל שכך מפני שהתרסה לפי כביש הנפט לא ניתנת לעלות עד היום (טעות בתשקיף המודיעין). "משתמש אנונימי" 5/06/2020 שעה 11:16 צריך לבדוק את העובדות
    -מה שמספרים מאז 2013 מאותה פגישה בין פיקוד 12 ומפקד כוח החוד של השרמנים שבדקו את השטח ובדקו את העובדות בתכנון ובמתן הפקודות בזמן אמת ובהחלטת המג"ד (יש חילוקי דעות, המפקד קובע). מגיבים בדיעבד ולא ידעו אז על מה שהם מגיבים היום, יש עובדות אחרות. במציאות לא הייתה דרך מעין עדסה לכביש הנפט המודיעין סימן טרסה כדרך! ברוש עזרא

    אהבתי

  22. גולני ושריון שלנו!
    לצוות הפעיל, ואל מפקדי ולוחמי גולני מקרב תל פאחר 9/06/67. מאז 2013 שנפגשנו בביתי וקיבלתם ממני חומר על קרב זה, וקבענו וביצענו מספר סיורים ותחקורים בשטח.
    מחפשים את האמת!!!
    מאז שעזבתי את תל פאחר בערב 9/06/67 בשעה 18:30 על אלונקה שנישאה על ידי חיילי גולני ופינוי מוטס לרמב"ם.
    חזרתי מבית חולים תל השומר בעודני מאושפז בשיקום, למסלול הקרב והיה זכור לי כל מטר וכל שנייה ממנו! אם צוות תורת חש"ן, תחקירן רס"ן אריה לוי, צלם חש"ן פנחס יזראלוב, קצרנית וצוות מלווה על קומנדקר (רכב שטח) וברגל ותועד המסלול וצולם.
    אך התחקיר נעלם או הועלם! אולם אני נשארתי אם קרב זה מאז ועד היום!
    מאז ועד היום 53 שנים הייתה לנגד עיניי, התיעוד וההזנחה של אתר תל פאחר, והנצחה לא ראויה ללוחמי תל פאחר, לנופלים ולמשפחותיהם!

    ראויה ללוחמי תל פאחר, לנופלים ולמשפחותיהם!
    נמצא בידי תיעוד ניסיונות הנצחה הכושלים לאורך השנים בהם הגעתי למוצב עם משפחה, דיירים, חברים ומטיילים!
    מאז 2013, נרקמה מערכת יחסים מכבדת לקיום נושא תחקירים והנצחה לקרב זה.
    נפתח אתר "נעמוש" וצוות בפיקודו של לוחם ומפקד מגולני, אהרון ורדי, ולוחמי שריון. אני מצוי בקרב זה כמפקד מחלקת החו"ד מחלקה 3 מפלוגה ז' ("זיווה") מגדוד 377 מחטיבת שריון 37. אני לוחם בכתיבת האמת, שחזור האמת והנצחה ראויה. אני קורא למפקדי גדוד 12 ולוחמיו, ולוחמי שריון לעלות פרטים לפי ידיעתם בזמן אמת מיום הקרב 9/06/67 על הלחימה, ולבדוק שנית תוכן שילוט ההנצחה לאורך מסלול הקרב, והקרב על המוצב עצמו. נשמעו כמה סיפורי סיפורים מפה לאוזן ולא דברים מדויקים.
    האמת תמיד יוצאת לאור, מוטב עכשיו מאשר מאוחר זה יהיה לא מכובד ללוחמי גולני ומשפחותיהם. לארכיוני מערכת הביטחון שנפתחים לציבור וחשוב לבדוק כל פרט! אני מצידי כנציג השריון הערתי על תוכן של מספר שלטים המתארים את שהיה
    קרב תל פאחר! בכבוד לעוסקים בהנצחה, ונזכה לטקס 2021 בכבוד!
    אם כוח הסמח"ט שהגיע לתל פאחר בתום הקרב בשעה 18:00 והכריז אל מפקד החטיבה, תל פאחר בידי! בשעה 18:22 ולחם 22 דקות אז אם הוא מקבל שלט של כוח שהשתתף בהתקפה אז בוודאי מחלקת החוד של השריון בפיקודו של ברוש עזרא שהובילה את הגדוד מחורשת טל ועד לרגלי תל פאחר ראויה לציון של כוח מיוחד!!

    ברוש עזרא!

    אהבתי

  23. ברוש

    מילים: אהוד מנור
    לחן: אריאל זילבר

    ואני ראיתי ברוש
    שניצב בתוך שדה מול פני השמש
    בחמסין, בקרה
    אל מול פני הסערה.

    על צידו נטה הברוש
    לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב.
    והנה, מול הים
    קם הברוש ירוק ורם.

    הנה ברוש, לבדו
    מול אש ומים.
    הנה ברוש, לבדו
    עד השמיים.
    ברוש, לבדו איתן.
    לו רק ניתן ואלמד
    את דרכו של עץ אחד.

    ואני כמו תינוק
    שנשבר ולא יכול מול פני השמש.
    בחמסין, בקרה
    אל מול פני הסערה.

    הנה ברוש, לבדו…

    אהבתי

  24. שלום.
    אני מבין שההנצחה של קרב תל פאחר היא על פי מפקדי הכוחות השונים.
    אולם לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל.
    לעניות דעתי ספורו של קרב תל פאחר לא יהיה שלם אם לא יינתן ביטוי
    גם לספורים היוצאים מן הכלל.
    אני מתכוון בכך גם לפעולתו של חמאווי וגם לפעולתו של ברוש.
    אם פעולותיהם לא תשתקפנה בהנצחת קרב תל פאחר הרי שההנצחה תהיה חסרה.
    אני מבקש להציע שלאחר ספטמבר לכשיושלם השלב הראשון ,
    תכונס וועדה של חברים ותשקול אילו פעולות יש להשלים שלא על פי הכללים ,
    וזאת על מנת לקבל תמונה שלמה ואמיתית של הקרב.
    וודאי שאין לעכב עכשו את השלב הנוכחי,אולם יש להשלימו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s