למה הדר דור-און מחכה שיזכירו את שמו בין אלה שהלכו לעולמם, למה הוברמן רוצה לשרוף את העצים ומה גילה אורי קידר אחרי 53 שנים? * סיקור המפגש השנתי בתל פאחר – 9 ביוני 2020 * למרות הקורונה – עשרות מלוחמי גדוד 12 בששת הימים לא ויתרו על האירוע
9 ביוני. יש אנשים שהתאריך הזה מעביר בהם חלחלה ויראת כבוד. יום השנה לכיבוש רמת הגולן ב-1967. הזכרונות הצרובים, החברים שלא חזרו, הקרבות הגדולים. תל פאחר. זעורה. קלע. תל עזזיאת. ראוויה. תל הילאל.הקורונה שינתה סדרי בראשית. עולמות הזדעזעו, החיים השתבשו ועכשיו מנסים לשוב לקדמותם. המפגש השנתי "הרשמי" בתל פאחר התבטל השנה, אבל האנשים הגיעו. עם מסיכות ובלי מסיכות, לא תמיד עם שמירת מרחק, אבל לא ויתרו. נאחזו בפיסת הארץ, שתחילתה בגבעת האם וסופה במרומי התל.
הגיעו בעיקר בשם המחויבות לתת כבוד לחברים שאינם, וגם בשביל עצמם. בשנים האחרונות זה הפך לכוח אנרציה שגורם להם כל 9 ביוני לקום בבוקר, להיכנס לאוטו ולגמוא את המרחק לגולן, לתל פאחר. לעשות את הדרך מהכניסה אל האנדרטה וממנה אל התצפית המערבית. שוב חיכה להם אתר זנוח ומאובק עם שטיח של עלים יבשים ואלפי שיחי פרא גבוהים שהסתירו את התעלות וחלק מהבונקרים. אבל למי אכפת.המגיעים לא יכלו לפספס את סימני הנפט הראשונים בתל פאחר: חידוש פניו של האתר. יומיים קודם החלו עבודות יציקה לתשתית האנדרטאות וסלעי ההסבר הגדולים – סיפור הקרב בתל פאחר וקורות חטיבת גולני כולה בששת הימים.
עבודות אלה אמורות להסתיים תוך חודש ואז יוחל בהנחת יסודות לכ-20 סלעי ההסבר על פעולות הכוחות השונים בקרב. פרויקט זה שהתעכב בגלל הקורונה עשוי להסתיים כולו באיזור ספטמבר, ואם הזמן יאפשר זאת ייחנך האתר המחודש כבר באיזור החגים בהשתתפות חטיבת גולני. לכל היותר, יידחה לשנה הבאה.
לאירוע ה-9 ביוני 2020 הגיעו למעלה מ-50 איש בשני גלים. הראשונים עשו זאת בשעה 12:00 והרוב שהגיעו במסלול שעשה גדוד 12, דרך השטח, נחתו בתל בסביבות השעה 15:00.טקס מאולתר – הקראת שמות הנופלים [כולל אלה שנפטרו לאחרונה – אפי עמדי, שמיל גולן, יעקב נחום, משה ביבר] מפי שרהל'ה סייג, גיסתו של מיכאל סייג ז"ל, "יזכור" שהקריא יצחק דוד-זאדה, אחיו של שלמה דוד-זאדה ז"ל, וקדיש מפי אמנון שוקרון, בנו של אמנון שוקרון ז"ל. הודלקו 34 נרות נשמה.
בחלק הנאומים נחצבו כמה משפטים בסלע.ראשון דיבר ישראל הוברמן: "אני רוצה לברך את כל הלוחמים, ואת החברים שלנו, שנשארו כאן, נשארו צעירים. אנחנו התבגרנו.
"כפי ששמתם לב, יש פה כל מיני סרטים אדומים שבהם הולך לרקום עור וגידים תוכנית השיפוץ של תל פאחר. אני כבר מודיע לכם – זה לא ייראה אף פעם כמו גבעת התחמושת, אבל זה יתקרב למציאות שהיתה פה בתל לפני 53 שנה.
"שאלו אותי מה אני רוצה, אז אמרתי את כל האקליפטוסים שיש כאן לשרוף, כי הם לא היו אז. הם עושים צל למי שנכנס לפה, אבל זה לא מבטא את השחור שהיה בתל הזה.
"טוב לראות אתכם פה, אני מקווה שנראה אתכם גם בשנה הבאה. התל ישנה צורה, ייראה יותר טוב, ייראה יותר אימתני, כי מי שהולך פה בתעלות אומר – מה זה הגן ילדים הזה? איזה תעלות… כולה עומק של 30 סנטים. אבל אנשים שברו פה רגליים כשקפצו לאיזו תעלה. עד כדי כך הן היו עמוקות.
"אני מברך את ורדי ואת כל מי שפועל לילות כימים כדי לקדם את הנושא, ואני מעריך שבשנה הבאה אם ירצה השם הדברים ייראו לגמרי אחרת. נגיע בכוחות הרבה יותר גדולים, בצורה מסודרת, הרס"ר יהיה פה, יעשה לנו צל ויביא כיסאות, מה שנמנע מאיתנו בשנה הזו. וכמו שאמרתי – קורונה שמורונה. דיבר איתי אמנון נמט [שיזם האירוע], אמר לי – שמע, אולי יסגרו את השער של תל פאחר ולא נוכל לעשות פה אירוע. אמרתי לו – אנחנו כבשנו את תל פאחר פעם אחת, אולי נכבוש אותו פעם נוספת. אז בסוף לא היה צורך, ואנחנו נמצאים פה בכבוד, בשביל החברים שלנו. לראות את כולכם כאן גם בפעם הבאה, זה הדבר הכי טוב שאני יכול לאחל לכולנו".
הדר דור-און בנאום מהדהד ומצמרר: "כל פעם ששרהל'ה קוראת את השמות של החבר'ה שהשארנו כאן מאחורינו, אני שואל בתוכי – מתי היא כבר תקריא את השם שלי? אני יודע שמה שאני אומר כרגע זה הזוי-משהו, אבל כן, זאת התחושה, כי גם אני נהרגתי פה, גם אני השארתי פה חלק ממני, מתוכי, במקום הזה, יחד עם אותם חברים יקרים שלא חזרו איתנו הביתה."אני בטוח שכל אחד מהחבר'ה שלחמו במקום הזה חשים פחות או יותר את התחושה הזו של אובדן, של שכול. אנחנו מקיימים את זה שנה שנה במקום שעל ידי – בנימינה, זכרון. אירוע למיכה תשבי, המ"פ שלנו, שהתרסק פה, שבעצם פתח עבורנו במותו את המחשבה ואת הדרך לאגוף את התל, להגיע אליו מציר הנפט ובעצם בכך לסיים את הקרב הזה.
"בתוך השכול הזה, בתוך הזכרונות הקשים האלה, יש קרן אור. לפני שש שנים בקע אור גדול כאשר הופיע האתר נעמוש בחיינו ונוצר הספר 'תל התעלות'. אבל מעבר לזה נוצר מפגש של כל אותם לוחמים, שבמשך 50 שנה לא ראו אחד את השני. היה נתק עצום.
"המפגש באותו לילה של הוצאת הספר ביקב תשבי חיבר בינינו. הוא לא רק חיבר, הוא גם הביא לכך שנולד הצורך להנציח, נולד הצורך לשקם את התל. אומנם באיחור של עשרות שנים, אבל גם אם זה החל לרקום עור וגידים 50 שנה אחרי הקרב, אז אני אומר זכינו, דיינו, ותודה לאל שנתן לנו את הכוחות להגיע ליום הזה, למקום הזה, ואינשאללה גם נזכה לראות את ההנצחה ואת הסלעים, שיתעדו את הקרב, יעבירו את זה לדור הבא, לילדינו, לנכדינו.
"אני רק מבקש בקטע הזה – מאוד כואב לי שמיכה תשבי, שהתרסק כאן על התל, אין מי שידבר בשבילו ובשביל מה שקרה, בשביל המורשת שהשאיר. פלוגה ג' שלו עשתה עבודה עצומה. השלטים אינם מספרים את הסיפור, לפחות לא מספיק, והייתי מצפה מכל מי שיש בו יד ורגל בעניין הזה לחשוב שוב, לשנות, לעשות מצווה גדולה לאלה שאינם".שמשון מיאלי: "אני מאוד מתרגש לראות את החברים שלי פה, ותענוג שהשנה השנייה שלי שאנחנו נפגשים פה. תענוג היה לי לבוא לפה עם שמונה נכדים והבנים שלי, ששלושתם היו בגולני. זה עושה לי טוב להראות להם את מה שהחיים שלנו היו. אני מקווה שבשנה הבאה בעזרת השם נראה את האתר יותר מסודר ותודה לכל המשתתפים והמארגנים. יישר כוח".
רגע לפני סיום עוד הוסיף הדר דור-און: "ישראל רוצה לשרוף את העצים כאן, ואני אומר הלוואי שחיל האוויר היה מפציץ את המקום הזה, שורף את המקום הזה. אילו זה היה קורה, לא היו נהרגים כל כך הרבה מחברינו. הבעיה שחיל האוויר לא הוריד פה אפילו פצצה אחת, ואנחנו באנו וכל הסורים חיכו לנו ולכן נהרגו כל כך הרבה חברים".
הדר דור-און סיפר אחרי 53 שנים לאורי קובץ': אני חבשתי אותך
רגע מרגש באירוע היה פגישתם אחרי 53 שנה של הדר דור-און ואורי קובץ' (קידר), שניהם מפלוגה ג', שהגיעו לקרב על התל באיגוף של כוח הסמ"פים. במהלך שהותם בחלק הדרומי התפוצצה בסמוך פצצת מרגמה שממנה נפצע קובץ' מרסיסים, אחד מהם חדר ללחיו.
היה זה הדר שצילצל אליו לאחרונה אחרי כל השנים וסיפר לו – אני זה שחבש אותך.
"מהיום הראשון בטירונות גולני היינו כמו אחים", סיפר לנו הדר. "המשכנו יחד לקורס מ"כים בג'וערה כשלוחיו של המ"פ מיכה תשבי וגם חזרנו אליו כמ"כים בפלוגה ג'. את הרסיס אורי חטף בלחי, היה כולו שותת דם ואני שוטף אותו, מנקה אותו. זה היה פגז 52 מ"מ שהתפוצץ על ידינו. איך אני לא נפצעתי מזה – אני לא יודע. הוא היה כולו מלא רסיסים ונהר של דם".קובץ': "אני גיליתי לראשונה אחרי שהדר יצר איתי קשר, שהוא היה איתי מרגע הפציעה שלי והוא זה שחבש אותי. כנראה איבדתי את ההכרה, לא יודע בדיוק מה קרה איתי, זה היה רסיס בלחי, אבל קיבלתי עוד הרבה רסיסים, והוא חבש אותי. וכשאני שומע את הסיפור הזה פעם ראשונה בטלפון, הוא מספר לי – ואני בוכה".
על זה נאמר כל מילה בסלע
העברת את התמונות את התחושות את הדברים כרגיל ברגש..
עבורי זה היה יום קשה במיוחד ולא דיברתי עליו כי ככל הנראה הייתי פורץ בבכי וכמאמר השיר הגברים בוכים בלילה..
במקום בו שמיל הציל את חיי על תוואי ההטיה הוא היה חי עבורי כאילו לא חלפו 53 שנים.
אז לא הגעתי לתל
אתמול שמיל לא היה איתי על התל, האיש שלו אני חב את חיי נפטר אחרי מאבק עיקש בסרטן ואילו אני הייתי.
אהבתיאהבתי
ישראל היקר, אני מגיב לך פה מבעד לדמעות אבל הרגשתי שאני חייב להגיד לך שאין לי ספק שאבא היה איתכם אתמול על התל גם אם הוא לא היה שם בגופו. אתם שחוויתם איתו את הרגעים הכי קשים בחייו. אתם שהייתם איתו ואיתנו לאורך כל הדרך. אתם שהייתם המשפחה השניה שלו. אתם תמיד תהיו חלק מהמשפחה שלנו. אבא אהב את כולכם ואני בטוח שאם הוא היה איתנו, הוא היה הופך את העולם להיות שם איתכם עוד פעם אחת.
אוהבים את כולכם ותודה על זה שתמיד הייתם שם בשביל אבא.
שניר גולן
אהבתיLiked by 1 person
מחבק אתכם משפחה יקרה וברור שהוא היה מגיע גם אם זה בכוחותיו הדלים האחרונים.
איתי הוא הולך כל הזמן ושומר עלי גם שם מלמעלה.
והכי מצחיק הוא היה אומר עם תנועת יד מבטלת מה לכם הרגשנות הזאת.
אהבתיאהבתי
"והכי מצחיק הוא היה אומר עם תנועת יד מבטלת מה לכם הרגשנות הזאת"
זה כל כך נכון ומדויק
שניר גולן
אהבתיאהבתי
מרגש.
לגבי האקליפטוסים נראה לי שצריך לשקול זאת.
אפשר ובעתיד תל פאחר יהיה מושקע כמו גבעת התחמושת.
אהבתיאהבתי
עקב וירוס הקורונה, והדרישה לשמור על הוראות משרד הבריאות הקפדניות לשמירת בריאותינו וגם רצוננו לכבד את הנופלים, החלטנו לבצע התגנבות יחידים לתל פאחר, זו הסיבה שהתפצלנו לשני מניינים.
הראשון בשעה 11:00 של אלו שעלו ישירות לתל פאחר לאחר מפגש בצומת הגומא עם אלו שעלו עם רכבים 4X4 מגבעת האם, שקיימו מניין גדול יותר בשעה 14:00 אליהם הצטרפו חברים נוספים ומשפחותיהם.
הטקסים היו מרגשים ביותר, בהם הזכרנו את זכרם של הלוחמים שהשנה הצטרפו אל הנופלים בקרב, משה ביבר ושמיל גולן זכרם לברכה.
ת.נ.צ.ב.ה.
אהבתיאהבתי
חצי שעה אחרי שכולם הלכו נישארנו שם שני אנשים אחרונים והגיע אוטובוס מטיילים
הללו לא האמינו שהאתר כל כך מוזנח ומלוכלך.
אמרו שזה לא לכבודם של חללי צה"ל הקדושים, לא מגיע במדינת ישראל שבאתר כל כך חשוב למדינה ולצבא יש כזאת עזובה והזנחה
מקוה שהאחראים יתעשתו ויעשו משהו!!
אהבתיאהבתי
תלמדו מהאמריקאים אך שומרים ומכבדים אנדרטאות .ואיך מתחזקים אותם מקרבות הפסיפיק ועד אירופה.
אהבתיאהבתי
אני מצטער על היעדרות גדוד המסייעת של החטיבה שהינם גדוד גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ) 334 מהרשימ במצבה.
לצערי גם באתר גולני לאחר עשרות שנים ולאחר התערבותי וכן אחרים, הגדוד שהיה גדוד אורגני של החטיבה (טירונות בחטיבה, קורס מכים בג'וערה – בחטיבה, כל אימוני הקיץ והחורף של החטיבה, כולל תפיסת קו + מארבים לאורך הגיזרה הצפונית ועוד).
צר לי אך כאחד מהגדוד שהשתתף בקרב על תל פאחר, ההיעדרות של ציון הנופלים של הגדוד במצבה מצער.
אהבתיאהבתי
אבי, על מה אתה מדבר? כל עשרת חללי 334 בששת הימים מונצחים בתל פאחר.
אהבתיאהבתי
אבי יקר
האם לא היית על התל בשנים האחרונות?
כל ההרוגים עשרה במספר מגדוד הרעם 334 נמצאים על המצבה.
הם יהיו גם חלק מתוך המצבה הכללית של לוחמי גולני שנהרגו בששת הימים שתועבר לקדמת התל ליד מיקומו של הזחל"מ במסגרת תוכנית השיפוץ שמתחיל ביצועה בימים אלו.
התמונות שצולמו בפוסט הזה לא קלטו את אותם חיילים משום שהתמקדו ככל הנראה בחבר'ה מגדוד 12 שנפלו בקרב שאנחנו ומשפחות שכולת באו לפקוד ביום הזה
אהבתיאהבתי
לצערי לא פקדתי את המקום מאז 1967. אם כך מבקש סליחתכם.
אהבתיאהבתי
אם זה היה במאה שערים כבר היו זורקים עליהם רימוני הלם פה במדינה כולם שווים יש שווים פחות ויש שווים יותר
אהבתיאהבתי
https://www.bhol.co.il/news/1108091 ההבדל בין מאה שערים לתל פאחר בלי מסכות צמודים אחד לשני אין משטרה אין אכיפה הכל מותר ואנחנו עוד נהיה פריירים להתגייס בשביל שלטון שמפלה אזרחים
אהבתיאהבתי
הדר דור-און משמאל ואורי קידר נפגשים בפעם הראשונה מאז הקרב.
אהבתיאהבתי
ככה צמוד בלי מסכות בלי מרחק להם מותר
אהבתיאהבתי