9 ביוני 2020

למה הדר דור-און מחכה שיזכירו את שמו בין אלה שהלכו לעולמם, למה הוברמן רוצה לשרוף את העצים ומה גילה אורי קידר אחרי 53 שנים? * סיקור המפגש השנתי בתל פאחר – 9 ביוני 2020 * למרות הקורונה – עשרות מלוחמי גדוד 12 בששת הימים לא ויתרו על האירוע

טקס הזיכרון באנדרטת תל פאחר 9.6.2020 [צילום: רפי מן]

9 ביוני. יש אנשים שהתאריך הזה מעביר בהם חלחלה ויראת כבוד. יום השנה לכיבוש רמת הגולן ב-1967. הזכרונות הצרובים, החברים שלא חזרו, הקרבות הגדולים. תל פאחר. זעורה. קלע. תל עזזיאת. ראוויה. תל הילאל.

הקורונה שינתה סדרי בראשית. עולמות הזדעזעו, החיים השתבשו ועכשיו מנסים לשוב לקדמותם. המפגש השנתי "הרשמי" בתל פאחר התבטל השנה, אבל האנשים הגיעו. עם מסיכות ובלי מסיכות, לא תמיד עם שמירת מרחק, אבל לא ויתרו. נאחזו בפיסת הארץ, שתחילתה בגבעת האם וסופה במרומי התל.

9 ביוני 2020: לוחמי תל פאחר מ-1967 ומשפחות שכולות על גבעת האם [צילום: אורית ברשי]

הגיעו בעיקר בשם המחויבות לתת כבוד לחברים שאינם, וגם בשביל עצמם. בשנים האחרונות זה הפך לכוח אנרציה שגורם להם כל 9 ביוני לקום בבוקר, להיכנס לאוטו ולגמוא את המרחק לגולן, לתל פאחר. לעשות את הדרך מהכניסה אל האנדרטה וממנה אל התצפית המערבית. שוב חיכה להם אתר זנוח ומאובק עם שטיח של עלים יבשים ואלפי שיחי פרא גבוהים שהסתירו את התעלות וחלק מהבונקרים. אבל למי אכפת.

המגיעים לא יכלו לפספס את סימני הנפט הראשונים בתל פאחר: חידוש פניו של האתר. יומיים קודם החלו עבודות יציקה לתשתית האנדרטאות וסלעי ההסבר הגדולים – סיפור הקרב בתל פאחר וקורות חטיבת גולני כולה בששת הימים.

עבודות אלה אמורות להסתיים תוך חודש ואז יוחל בהנחת יסודות לכ-20 סלעי ההסבר על פעולות הכוחות השונים בקרב. פרויקט זה שהתעכב בגלל הקורונה עשוי להסתיים כולו באיזור ספטמבר, ואם הזמן יאפשר זאת ייחנך האתר המחודש כבר באיזור החגים בהשתתפות חטיבת גולני. לכל היותר, יידחה לשנה הבאה.

תל פאחר, 9 ביוני 2020. הגל הראשון של המגיעים בצילום למזכרת [צילום: ישראל שובל]

לאירוע ה-9 ביוני 2020 הגיעו למעלה מ-50 איש בשני גלים. הראשונים עשו זאת בשעה 12:00 והרוב שהגיעו במסלול שעשה גדוד 12, דרך השטח, נחתו בתל בסביבות השעה 15:00.

טקס מאולתר – הקראת שמות הנופלים  [כולל אלה שנפטרו לאחרונה – אפי עמדי, שמיל גולן, יעקב נחום, משה ביבר] מפי שרהל'ה סייג, גיסתו של מיכאל סייג ז"ל, "יזכור" שהקריא יצחק דוד-זאדה, אחיו של שלמה דוד-זאדה ז"ל, וקדיש מפי אמנון שוקרון, בנו של אמנון שוקרון ז"ל. הודלקו 34 נרות נשמה.

לזכר 34 חללי קרב תל פאחר. מדליקים נרות נשמה באנדרטה [צילום: רפי מן]

בחלק הנאומים נחצבו כמה משפטים בסלע.

ראשון דיבר ישראל הוברמן: "אני רוצה לברך את כל הלוחמים, ואת החברים שלנו, שנשארו כאן, נשארו צעירים. אנחנו התבגרנו.

"כפי ששמתם לב, יש פה כל מיני סרטים אדומים שבהם הולך לרקום עור וגידים תוכנית השיפוץ של תל פאחר. אני כבר מודיע לכם – זה לא ייראה אף פעם כמו גבעת התחמושת, אבל זה יתקרב למציאות שהיתה פה בתל לפני 53 שנה.

ישראל הוברמן נואם

"שאלו אותי מה אני רוצה, אז אמרתי את כל האקליפטוסים שיש כאן לשרוף, כי הם לא היו אז. הם עושים צל למי שנכנס לפה, אבל זה לא מבטא את השחור שהיה בתל הזה.

"טוב לראות אתכם פה, אני מקווה שנראה אתכם גם בשנה הבאה. התל ישנה צורה, ייראה יותר טוב, ייראה יותר אימתני, כי מי שהולך פה בתעלות אומר – מה זה הגן ילדים הזה? איזה תעלות… כולה עומק של 30 סנטים. אבל אנשים שברו פה רגליים כשקפצו לאיזו תעלה. עד כדי כך הן היו עמוקות.

"אני מברך את ורדי ואת כל מי שפועל לילות כימים כדי לקדם את הנושא, ואני מעריך שבשנה הבאה אם ירצה השם הדברים ייראו לגמרי אחרת. נגיע בכוחות הרבה יותר גדולים, בצורה מסודרת, הרס"ר יהיה פה, יעשה לנו צל ויביא כיסאות, מה שנמנע מאיתנו בשנה הזו. וכמו שאמרתי – קורונה שמורונה. דיבר איתי אמנון נמט [שיזם האירוע], אמר לי – שמע, אולי יסגרו את השער של תל פאחר ולא נוכל לעשות פה אירוע. אמרתי לו – אנחנו כבשנו את תל פאחר פעם אחת, אולי נכבוש אותו פעם נוספת. אז בסוף לא היה צורך, ואנחנו נמצאים פה בכבוד, בשביל החברים שלנו. לראות את כולכם כאן גם בפעם הבאה, זה הדבר הכי טוב שאני יכול לאחל לכולנו".

עומדים לזכרם של נופלי תל פאחר [צילום: רפי מן]

הדר דור-און בנאום מהדהד ומצמרר: "כל פעם ששרהל'ה קוראת את השמות של החבר'ה שהשארנו כאן מאחורינו, אני שואל בתוכי – מתי היא כבר תקריא את השם שלי? אני יודע שמה שאני אומר כרגע זה הזוי-משהו, אבל כן, זאת התחושה, כי גם אני נהרגתי פה, גם אני השארתי פה חלק ממני, מתוכי, במקום הזה, יחד עם אותם חברים יקרים שלא חזרו איתנו הביתה.

"אני בטוח שכל אחד מהחבר'ה שלחמו במקום הזה חשים פחות או יותר את התחושה הזו של אובדן, של שכול. אנחנו מקיימים את זה שנה שנה במקום שעל ידי – בנימינה, זכרון. אירוע למיכה תשבי, המ"פ שלנו, שהתרסק פה, שבעצם פתח עבורנו במותו את המחשבה ואת הדרך לאגוף את התל, להגיע אליו מציר הנפט ובעצם בכך לסיים את הקרב הזה.

"גם אני השארתי פה חלק מתוכי". הדר דור-און נואם

"בתוך השכול הזה, בתוך הזכרונות הקשים האלה, יש קרן אור. לפני שש שנים בקע אור גדול כאשר הופיע האתר נעמוש בחיינו ונוצר הספר 'תל התעלות'. אבל מעבר לזה נוצר מפגש של כל אותם לוחמים, שבמשך 50 שנה לא ראו אחד את השני. היה נתק עצום.

"המפגש באותו לילה של הוצאת הספר ביקב תשבי חיבר בינינו. הוא לא רק חיבר, הוא גם הביא לכך שנולד הצורך להנציח, נולד הצורך לשקם את התל. אומנם באיחור של עשרות שנים, אבל גם אם זה החל לרקום עור וגידים 50 שנה אחרי הקרב, אז אני אומר זכינו, דיינו, ותודה לאל שנתן לנו את הכוחות להגיע ליום הזה, למקום הזה, ואינשאללה גם נזכה לראות את ההנצחה ואת הסלעים, שיתעדו את הקרב, יעבירו את זה לדור הבא, לילדינו, לנכדינו.

על התל עם חמאווי [משמאל] שרהל'ה סייג, אורי קידר וילדה חמודה [צילום: רפי מן]

"אני רק מבקש בקטע הזה – מאוד כואב לי שמיכה תשבי, שהתרסק כאן על התל, אין מי שידבר בשבילו ובשביל מה שקרה, בשביל המורשת שהשאיר. פלוגה ג' שלו עשתה עבודה עצומה. השלטים אינם מספרים את הסיפור, לפחות לא מספיק, והייתי מצפה מכל מי שיש בו יד ורגל בעניין הזה לחשוב שוב, לשנות, לעשות מצווה גדולה לאלה שאינם".

שמשון מיאלי: "אני מאוד מתרגש לראות את החברים שלי פה, ותענוג שהשנה השנייה שלי שאנחנו נפגשים פה. תענוג היה לי לבוא לפה עם שמונה נכדים והבנים שלי, ששלושתם היו בגולני. זה עושה לי טוב להראות להם את מה שהחיים שלנו היו. אני מקווה שבשנה הבאה בעזרת השם נראה את האתר יותר מסודר ותודה לכל המשתתפים והמארגנים. יישר כוח".

שמשון מיאלי נואם, משפחתו בצד הימני של הטריבונה

רגע לפני סיום עוד הוסיף הדר דור-און: "ישראל רוצה לשרוף את העצים כאן, ואני אומר הלוואי שחיל האוויר היה מפציץ את המקום הזה, שורף את המקום הזה. אילו זה היה קורה, לא היו נהרגים כל כך הרבה מחברינו. הבעיה שחיל האוויר לא הוריד פה אפילו פצצה אחת, ואנחנו באנו וכל הסורים חיכו לנו ולכן נהרגו כל כך הרבה חברים".

מתחת לתל, מקשיבים לסיפור הכוחות הראשונים שעלו אל התל [צילום: אורית ברשי]

הדר דור-און סיפר אחרי 53 שנים לאורי קובץ': אני חבשתי אותך

רגע מרגש באירוע היה פגישתם אחרי 53 שנה של הדר דור-און ואורי קובץ' (קידר), שניהם מפלוגה ג', שהגיעו לקרב על התל באיגוף של כוח הסמ"פים. במהלך שהותם בחלק הדרומי התפוצצה בסמוך פצצת מרגמה שממנה נפצע קובץ' מרסיסים, אחד מהם חדר ללחיו.

היה זה הדר שצילצל אליו לאחרונה אחרי כל השנים וסיפר לו – אני זה שחבש אותך.

אורי קובץ' (מימין) והדר דור-און [צילום: רפי מן]

"מהיום הראשון בטירונות גולני היינו כמו אחים", סיפר לנו הדר. "המשכנו יחד לקורס מ"כים בג'וערה כשלוחיו של המ"פ מיכה תשבי וגם חזרנו אליו כמ"כים בפלוגה ג'. את הרסיס אורי חטף בלחי, היה כולו שותת דם ואני שוטף אותו, מנקה אותו. זה היה פגז 52 מ"מ שהתפוצץ על ידינו. איך אני לא נפצעתי מזה – אני לא יודע. הוא היה כולו מלא רסיסים ונהר של דם".

קובץ': "אני גיליתי לראשונה אחרי שהדר יצר איתי קשר, שהוא היה איתי מרגע הפציעה שלי והוא זה שחבש אותי. כנראה איבדתי את ההכרה, לא יודע בדיוק מה קרה איתי, זה היה רסיס בלחי, אבל קיבלתי עוד הרבה רסיסים, והוא חבש אותי. וכשאני שומע את הסיפור הזה פעם ראשונה בטלפון, הוא מספר לי – ואני בוכה".

צרור תמונות מהאירוע: הסיור מגבעת האם והאזכרה על התל

שמואל מוראד על התל [צילום: מוטי רוזנבלום]

חמאווי [בצבע] מסביר בשטח [צילום: אורית ברשי]

במרחק כ-200 ק"מ מתל פאחר: דוד פופוביץ' בהר הרצל על קבר חברו יואל זבדי ז"ל

שרהל'ה סייג, לזכרו של מיכאל [צילום: מרקי אסף]

אזכרה בצל הקורונה. יצחק דוד-זאדה, אחיו של שלמה ז"ל

מוטי רוזנבלום, אחיו של דב ז"ל [צילום: שמואל מוראד]

קשיי עבירות היו לפרייבטים בעליות מגבעת האם. הג'יפון של חמאווי עבר בלי בעיות [צילום: אורית ברשי]

החובש עמיאל שהיה בתאג"ד 12 בזמן הקרב, בחזית המערבית של מצפה תל פאחר עם אשתו פנינה

על הטריבונה בתל פאחר

מרקי אסף [מימין] ואריה שרוני. נפגשו לראשונה אחרי 53 שנים. מרקי היה המ"כ של אריה

שרהל'ה סייג עם אמנון ועמרי שוקרון [צילום: אורית ברשי]

ישראל הוברמן מסביר, בצלו של העץ בצומת נעמוש [צילום: אורית ברשי]

איזי חמאוי [מימין] ומשה פלווס [צילום: מרקי אסף]

שיירת הרכבים עוצרת להסבר במקום שבו נפגע הטנק שהוביל את גדוד 12 [לחצו להגדלה]

מקשיבים בדרך ההטיה. מימין: שרהל'ה סייג, אמנון נמט, משה בן דרור, אורי קידר ואורית ברשי

יעקב כהן שלום [מימין] פתח שולחן כדי לברך ברכות הנהנין

מצלמים לכל הכיוונים בגבעת האם [צילום: מרקי אסף]

מקיימי הטקס הראשון בתל פאחר 9.6.2020 מסיימים בארוחת צהריים

7 ביוני 2020, ורדי משגיח על המחפרון עם תחילת עבודות התשתית לאנדרטאות שיוצבו בכניסה לאתר תל פאחר

מחדשים את האתר. סלעים ראשונים [ללא כיתוב] הוצבו באיזור הכניסה לתל פאחר

16 מחשבות על “9 ביוני 2020

  1. על זה נאמר כל מילה בסלע

    העברת את התמונות את התחושות את הדברים כרגיל ברגש..

    עבורי זה היה יום קשה במיוחד ולא דיברתי עליו כי ככל הנראה הייתי פורץ בבכי וכמאמר השיר הגברים בוכים בלילה..

    במקום בו שמיל הציל את חיי על תוואי ההטיה הוא היה חי עבורי כאילו לא חלפו 53 שנים.

    אז לא הגעתי לתל

    אתמול שמיל לא היה איתי על התל, האיש שלו אני חב את חיי נפטר אחרי מאבק עיקש בסרטן ואילו אני הייתי.

    אהבתי

    • ישראל היקר, אני מגיב לך פה מבעד לדמעות אבל הרגשתי שאני חייב להגיד לך שאין לי ספק שאבא היה איתכם אתמול על התל גם אם הוא לא היה שם בגופו. אתם שחוויתם איתו את הרגעים הכי קשים בחייו. אתם שהייתם איתו ואיתנו לאורך כל הדרך. אתם שהייתם המשפחה השניה שלו. אתם תמיד תהיו חלק מהמשפחה שלנו. אבא אהב את כולכם ואני בטוח שאם הוא היה איתנו, הוא היה הופך את העולם להיות שם איתכם עוד פעם אחת.

      אוהבים את כולכם ותודה על זה שתמיד הייתם שם בשביל אבא.

      שניר גולן

      Liked by 1 person

  2. מחבק אתכם משפחה יקרה וברור שהוא היה מגיע גם אם זה בכוחותיו הדלים האחרונים.

    איתי הוא הולך כל הזמן ושומר עלי גם שם מלמעלה.

    והכי מצחיק הוא היה אומר עם תנועת יד מבטלת מה לכם הרגשנות הזאת.

    אהבתי

  3. עקב וירוס הקורונה, והדרישה לשמור על הוראות משרד הבריאות הקפדניות לשמירת בריאותינו וגם רצוננו לכבד את הנופלים, החלטנו לבצע התגנבות יחידים לתל פאחר, זו הסיבה שהתפצלנו לשני מניינים.
    הראשון בשעה 11:00 של אלו שעלו ישירות לתל פאחר לאחר מפגש בצומת הגומא עם אלו שעלו עם רכבים 4X4 מגבעת האם, שקיימו מניין גדול יותר בשעה 14:00 אליהם הצטרפו חברים נוספים ומשפחותיהם.
    הטקסים היו מרגשים ביותר, בהם הזכרנו את זכרם של הלוחמים שהשנה הצטרפו אל הנופלים בקרב, משה ביבר ושמיל גולן זכרם לברכה.
    ת.נ.צ.ב.ה.

    אהבתי

  4. חצי שעה אחרי שכולם הלכו נישארנו שם שני אנשים אחרונים והגיע אוטובוס מטיילים
    הללו לא האמינו שהאתר כל כך מוזנח ומלוכלך.
    אמרו שזה לא לכבודם של חללי צה"ל הקדושים, לא מגיע במדינת ישראל שבאתר כל כך חשוב למדינה ולצבא יש כזאת עזובה והזנחה
    מקוה שהאחראים יתעשתו ויעשו משהו!!

    אהבתי

  5. אני מצטער על היעדרות גדוד המסייעת של החטיבה שהינם גדוד גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ) 334 מהרשימ במצבה.
    לצערי גם באתר גולני לאחר עשרות שנים ולאחר התערבותי וכן אחרים, הגדוד שהיה גדוד אורגני של החטיבה (טירונות בחטיבה, קורס מכים בג'וערה – בחטיבה, כל אימוני הקיץ והחורף של החטיבה, כולל תפיסת קו + מארבים לאורך הגיזרה הצפונית ועוד).
    צר לי אך כאחד מהגדוד שהשתתף בקרב על תל פאחר, ההיעדרות של ציון הנופלים של הגדוד במצבה מצער.

    אהבתי

    • אבי יקר

      האם לא היית על התל בשנים האחרונות?

      כל ההרוגים עשרה במספר מגדוד הרעם 334 נמצאים על המצבה.

      הם יהיו גם חלק מתוך המצבה הכללית של לוחמי גולני שנהרגו בששת הימים שתועבר לקדמת התל ליד מיקומו של הזחל"מ במסגרת תוכנית השיפוץ שמתחיל ביצועה בימים אלו.

      התמונות שצולמו בפוסט הזה לא קלטו את אותם חיילים משום שהתמקדו ככל הנראה בחבר'ה מגדוד 12 שנפלו בקרב שאנחנו ומשפחות שכולת באו לפקוד ביום הזה

      אהבתי

  6. אם זה היה במאה שערים כבר היו זורקים עליהם רימוני הלם פה במדינה כולם שווים יש שווים פחות ויש שווים יותר

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s