"ראיתי אותם קופצים במהירות מהמשאית"

עדויות המג"דים מחטיבה 80 בכיבוש דרום הרמה * מג"ד 57 שעלה רגלית עם טנקים משדות האון אל תאופיק: "אם היה יושב שם כוח סורי, אז היה העסק רע מאוד" * מג"ד 98 שנחת בהליקופטרים במחנות פיק: "היה חשש מנ"מ, היו פה ארבעה תותחים טעונים עם הצוותים שישבו ורעדו ולא ירו" * וגם: סמ"פ מגדוד 98 שמספר על הלחימה מול אחרוני הסורים בצומת רפיד 

חטיבה 80 בשטח כינוס ביבנאל, מחכה לקבלת הפקודה לעלות על הרמה הסורית [צילום: יעקב אגור]

זהו חלק שני של עדויות בכירי חטיבה 80 בכיבוש דרום הרמה הסורית. בחלק הראשון פורסמו עדויות המח"ט אל"מ דני מט וסגנו סא"ל שמואל פרסבורגר [ראו כאן].

ברשימה זו – עדויות מג"ד 57 סא"ל אפרים ברנד ומג"ד 98 סא"ל אלישע שלם. כן מופיעים דבריו של סמ"פ ב' בגדוד 98.

חטיבה 80 הוכנסה לכיבוש הרמה הסורית ביום שבת ה-10 ביוני 1967. מאות לוחמים הוטסו אל הרמה בעשרות סבבים של הליקופטרים, משטח הכינוס ביבנאל אל מעל הכינרת ומשם לכפר פיק ולאחר מכן לצומת בוטמיה/רפיד. הסורים בשלב זה כבר נטשו את עמדותיהם הקדמיות ואת המחנות והבסיסים, ונעו מזרחה לכיוון כללי דמשק ולמקומות אחרים. מלבד מספר היתקלויות עם חיילים סורים נסוגים או בודדים שאיכשהו נותרו בשטח, לא הזדמן ללוחמי החטיבה קרבות של ממש.

עדויות אלה ניתנו בתחקיר שעברו מפקדים בחטיבה 80 כמה ימים לאחר סיום המלחמה.

מקור: ארכיון צה"ל. בסוגריים בכחול – הערות הבלוג.

לכל הכתבות על חטיבה 80 לחצו כאן 

מג"ד 57: "העסק הלך לאט. פשוט היה חם והעלייה קשה במיוחד, זה איזה 600 מטר הפרש על טווח 3 ק"מ"

אפרים ברנד [בר]

סא"ל אפרים ברנד, מג"ד 57: "לנו מבחינת התכנון לא היו בעיות. היינו צריכים לעשות ביום את מה שהיינו צריכים לעשות בלילה, ולפחות מבחינת התדרוך של הכוחות של הפלוגות זה היה יתרון. קיבלנו בערך בשעות לפני הצהריים את ההוראה לעלות על תאופיק ביום, עם ההנחיה שכנראה הם בורחים כולם.

"הכנו שיירה ברווחים גדולים ובתכנון כזה שכשהאוטובוס מגיע לפתח המטע של הבננות החבר'ה קופצים, נכנסים למטעי הבננות והאוטובוס ממשיך לעין גב. ככה בא כל פעם אוטובוס מאחורה, מפיל את החבר'ה לבננות ועל ידי זה לקבל פיזור גדול של חבר'ה, משום שהחשש העיקרי היה לקבל הפגזה במקום הירידה. כל זה הלך בסדר.

"פה עליתי עם המ"פ, הסתכלנו על השטח. בשלב זה די הייתי בטוח שאין ערבים, כי עמדנו די גלויים. הטנקים אומנם דפקו, אבל לא שמענו ירייה בכל הגזרה. אחרי זה התחלנו לעלות, שם היה עניין עם סיוע אווירי: נותנים לנו סיוע אווירי עד שתפעל הארטילריה. בסוף לא קיבלנו אותו. כנראה בגלל טעות של האוגדה, שחשבו על אש הטנקים שזה אש של ארטילריה.

"בקצה מטע הבננות ביקשנו 15 דקות הכנה ארטילרית וזה לקח הרבה מאוד זמן עד שזה התחיל. זו היתה אחת הסיבות לעיכובים. עמדנו מוכנים והארטילריה לא התחילה. כיוון שעוד לא הייתי מאה אחוז בטוח שאין אף ערבי למעלה, להתחיל לעלות את זה בלי שום ארטילריה לא רציתי. זה היה עוד 10 דקות. הארטילריה התחילה לתת ואנחנו עלינו. את כל השטח הפתוח עד הכניסה לוואדי שלפני תאופיק היינו צריכים לעלות.

"תכנון הכוח היה כזה: פלוגה ד' הולכת לתעלות צפון תאופיק, פלוגה ב' הולכת עם סיוע אל הכוכב, פלוגה א' ממשיכה פה לכיוון הכוכב [מצפון לתאופיק] ומוצב הנ"ט.

"העסק הלך לאט. פשוט היה חם והעלייה קשה במיוחד. זה איזה 600 מטר הפרש או 500 מטר הפרש בין האון לזה (ראש המעלה), על טווח של שלושה ק"מ. דעתי האישית, שאם היה יושב שם כוח, אז היה העסק רע מאוד. אבל מכיוון שלא ישב, ומכיוון שכבר בשטח הפתוח אחרי הבננות הייתי בטוח שאין ערבים, הכל היה בסדר.

"לגבי האש הארטילרית על תעלת צפון, יחד עם הטנקים היתה אש טובה ויש להניח שאם היו שם חיילים שלהם הם לא היו יכולים כמעט לירות בנו. לפני מוצב הפילבוקס, במשך כל שלב העלייה שלנו, ראינו אותו ואת התעלה שלידו ויש להניח שאם היה שם כוח היה רואה אותנו. הוא קיבל הפגזה לא טובה. סך הכל דובר פה על שש סוללות. ירו פה ארבע סוללות של 120, מתוכן שתיים פגעו טוב ושתיים לא טוב. לדעתי, כשגדוד עולה ביום על ציר אחד, זו הכנה ארטילרית גרועה. על כל פנים, הטנקים נתנו סיוע טוב מאוד. תעלת צפון היתה מכוסה מצוין.

"בשלב שפה היינו, מאחור, פלוגה א' שלי ביוזמת המ"פ עשתה דבר טוב: היא עזבה את הציר, שהיה ציר לאדם יחיד, זאת אומרת לא היו כמה שבילים, והיא עלתה ימינה, קרוב יותר לטנקים. הוא שאל אותי אם זה בסדר, ואמרתי לו שימשיך עד גב השלוחה. פיצלתי גם את המסייעת שתעלה על שלוחה אחרת ולא תלך בציר אחד, ועלינו בשלושה צירים כש-א' הולכת ליד הטנקים שכבר רצו קדימה. היה פה מצב לא נעים שאחרי כל העלייה הקשה ראיתי שעוד רגע הטנקים יגיעו לפניי.

תרשים תנועת גדוד 57 מהאון לכיבוש מוצבי תאופיק ודרום הרמה

"הגענו למעלה, היה שקט. נכנסנו. את תעלת צפון טיהרו כמו במלחמה. את השאר כבר הלכו, כי היה ברור שאין אף אחד. התכנון הראשוני היה שאנחנו הולכים לכפר חרב ומסמנים לאלישע [מג"ד 98], והוא הולך מימין ואנחנו משמאל. כשהגענו כבר לפה קיבלנו את שינוי המשימה לאל-חמה. כשישבתי כבר במוצב הנ"ט, מכיוון שקיבלנו פה שינוי משימה, החלפתי את כל העבודה של הפלוגות. אלה שהיו צריכות ללכת פה נשארו לידי, והפלוגה שלקחה את תאופיק קיבלה הוראה ללכת עד הסוף, עד 'הסכין הדרומי' מעל ואדי אל חמה. היא הלכה וניקתה את הכל".

שאלה: פגשתם שם ערבים? ראיתם בורחים?

תשובה: "שום דבר".

"אותו דבר לגבי צד צפון. עיכבתי אותם פה עד הנה, השארתי פה פלוגה אחת על הצומת הזה שתחפה על ההנדסה שעבדה. ההנדסה פה פתחה דרך, ועם כל הגדוד הלכנו על הכביש. שלחתי את א' קדימה, א' ירדה לכיוון אל חמה כששאר הגדוד הולך מאחוריה. באיזור הסרפנטינות יש הרבה מטעני בור, שהחבר'ה של קיש [מ"פ הנדסה] פינו אותם ובקטע לפני האחרון החוד של א' גילה שני חבר'ה שלהם שרצו אל פצץ להפעיל מטענים וכאלה, והורידו אותם לפני שהם הפעילו, ובשלב הזה של חשיכה התיישבנו פה מעל אל חמה עם הפלוגה המסייעת.

"עם חשיכה הורדנו את פלוגה ד', שעברה את כל אל חמה וסרקה אותה, ובמשך הלילה קידמתי פה את הפלוגות. נשארנו רק פה ופה ומעל אל חמה עם פלוגות, ובבוקר הכנסנו את כל הגדוד לאל חמה.

"בינתיים התחילו לחזור שבויים בודדים אל המוצבים האלה. הם ברחו אל הגבעות ומי שלא תפס רכב התחיל לחזור בלילה. תפסנו כמה שבויים. בדיווח שקיבלנו מהאוגדה היה לנו סוללה 81 מתה, כשמצאנו אותה זה היה סוללת 120, שישה קנים. אם היו שם חיילים ולא היו בורחים, הסוללה היתה פעילה. פה היו שני תותחי נ"מ בלי צוות".

אלישע שלם: "בוצע טיהור של המחנות. הרגו שם מספר חיילים, אספנו כ-60 שבויים"

אלישע שלם

סא"ל אלישע שלם, מג"ד 98: "הגדוד שלנו עוד בלילה תוכנן לעלות על כפר חרב, בפעולה שלא בוצעה. ובעצם אותו תכנון או תכנון דומה נשאר גם ליום.

"לעצם התכנון, אני מוכרח להודות שהתכנון כפי שהוא, מאוד מאוד לא נראה לי, וזה – ההתניה של הורדת הליקופטרים לכיבוש של אפרים. אני ניסיתי באוגדה משהו אחר, אבל זה לא התקבל וגם דני [המח"ט] לא אישר את זה. על כל פנים, זה היה המצב. אני מדבר כרגע על התכנון, על זה שהתנו את הורדת ההליקופטרים רק אחרי העלייה של אפרים. זה עשה את ההליקופטרים בעצם כתגבור, והיה נראה לי, ונראה לי גם עכשיו, למרות שלא היה כוח שם, שהמפתח לכל העניין זה העלייה לתאופיק. אם היה שם כוח [סורי] בהחלט היה מקום לעזור לאפרים, כי הוא עלול היה לא לעלות לשם. אם לא היה שם כוח, אז ממילא היה כדאי לקפוץ קדימה ואולי כל רמת כפר חרב לא היה כדאי להתעסק איתה.

"בביצוע עצמו, ברגע שדווח על-ידי אפרים שהוא עולה ללא התנגדות, דני שינה את המשימה וקיבלתי הוראה עם הגדוד שהיה בתוך המסוקים לנחות ולבצע את פיק. ככה בוצע. אנשים לא קיבלו תדריך. הם התכוננו לכפר חרב, אם כי בפקודת ההתראה שנתתי, הסברתי להם שהפעם יש הרבה אפשרויות – גם פיק ואולי אל-על, ואולי הלאה, כי היה נראה לי שעלולות להיות תזוזות.

"השיטה היתה כזאת: בהתחלה נע הליקופטר של סימון, וזה לאחר שחששות די כבדים של הטייסת בעיקר מחשש נ"מ ואחר שמועות שאין באיזור פיק נ"מ. אנחנו טסנו מעל כפר חרב, ראינו כבר מלמעלה שאין התנגדות של ממש. בניגוד למתוכנן, ההנחתה היתה הרבה יותר קרובה לפיק ממה שתכננו. ירדנו, אני מעריך, 600 מטר מהתעלה. פיק, יש לה תעלה כפולה ארוכה עם עמדות.

"סימנו לשאר ההליקופטרים ברימון עשן צבעוני. הם ירדו. אנחנו התחלנו לנוע קדימה ובנינו את הכוח תוך כדי תנועה. היות שראינו שאין יריות מהכפר נענו קדימה. כל פעם שהגיעו הליקופטרים היינו מורידים אותם ממש עלינו. כל כוח, ברגע שהיה מגיע מפקד הכוח, היה ניגש אליי ואני הגדרתי לו יעד והוא נע ליעד שלו.

"באופן כללי היו בפיק שני מחנות די גדולים. היתה תעלה ממזרח לפיק עם עמדות, היו כל העמדות של צוואר הבקבוק שתכננתי אותן, אם כי הטנקים פעלו יותר מהר ממה שחשבנו והם עברו את משלטי צוואר הבקבוק עוד לפני שהכוח שלי הגיע לשם. היה פה מחנה מצפון לכביש, שהתברר שהיה מוצב נ"מ. היו פה ארבעה תותחים טעונים עם הצוות. הצוותים ישבו ורעדו ולא ירו. היו שני תותחים עם הפגז בלוע.

"הכוחות התפצלו. הפלוגה המסייעת הלכה על המחנה הגדול שמדרום לכביש. פלוגה ב' מעל לכביש. חלק שני של המסייעת הלך לכפר, כוח של השייטת טיהר פה תעלה אחת ונע לתפוס את רוג'ם פיק, כשהוא קיבל משימה גם לבצע חסימה בשלב ראשון לפני שידענו מה תהיה מידת ההתנגדות. ומיד בשלב השני נשלחו כוחות לסקופיה וסרקו גם את המחנות שמסביב קודם כל, וגם את הכפר עצמו. התנגדות מאורגנת לא היתה למרות שעוד נמצאו חיילים במחנות, בעיקר במחנה הדרומי. פה ושם ירה מישהו. בוצע טיהור של המחנות. הרגו שם מספר חיילים, לקחו ביום הראשון כ-30 חיילים ולמחרת עם הסריקה אספנו פה במחנות כ-60 שבויים.

כיבוש איזור הכפר פיק על-ידי גדוד 98 וכוחות נלווים

"בינתיים כמו שדני סיפר, הגיעה מיפקדת החטיבה ועוד כוחות נוספים. סך הכל, ההורדה היתה בהחלט בסדר. יש פה ליקוי אחד: אנחנו נוהגים לסמן להליקופטרים בעשן, והיו הרבה עשנים שם, ואחד העשנים היה מטיהור העמדות וההליקופטר הוריד על העמדה המעשנת. כך שיש להקפיד שיהיה עשן צבעוני אם יש צורך, ולא עשן רגיל.

"עמדנו גם בפני בעיה: היות שזו היתה רכבת שנמשכה הרבה זמן, נגמרו לנו רימוני העשן, למרות שהיינו מצויידים די טוב לסימון.

"לקראת לילה לא רציתי להשאיר כוחות בתוך הכפרים. יצאנו מהכפר, כל הגדוד התארגנו בתעלה שנמצאת ממזרח לכפר. היה כל הגדוד פחות כמעט שתי פלוגות שהורדו בבוטמיה ועשרה אנשים שקיבלתי הוראה מהחטיבה להעביר מסימון לבוטמיה, והם הורדו בהליקופטר הראשון שנחת שם.

"במשך הלילה ועם דמדומים בציר הזה עוד נעו כוחות של סורים, כנראה שיצאו גם מהמחנה של אל-על. ב-20:00 נתקל ג'יפ שלנו שהסתובב, וב-22:30 היתה באל-על היתקלות של ג'יפ של מיכה עם הסיירת, היתקלות עם סורים שנסעו במשאיות ונהרג להם אחד [משה ויזל] ואחד נפצע. יותר מאוחר פינינו אותם בהליקופטרים.

"למחרת בבוקר המשכנו בטיהור רחוק יותר של מחנות אל-על, של צוואר הבקבוק, ועברנו עוד פעם על מה שטיהרנו עם דמדומים ובלילה להוציא שבויים. ובאמת נמצאו עוד חיילים. בזה הסתיימה הפעולה של הגדוד. כמה שיכולנו התחלנו לרכז נשק של אויב. היה שם הרבה מאוד נשק לכיוון הכביש הראשי. ואחרי הצהריים עברנו להתארגנות של הגדוד לירידה".

סמ"פ: "רצתי לאורך החדר אל המטהרים, זרקתי רימון פנימה, אני שומע שוב יריות. הכנסתי עוד רימון, חיכיתי שנייה ושוב יורים. הבינותי שיש כאן טריק

סמ"פ ב' בגדוד 98: "המשימה שלי היתה בכפר חרב, ולאחר שעלינו עם ההליקופטר אני רואה את כל המראה היפה הזה של העלייה לרמה, את כל המשטח העצום. אני מחכה כל שנייה שהוא ינחת, אני רואה שהוא ממשיך לטוס צפונה, אני רואה את כל המוצבים, עושה רושם ריקים, הרבה תותחים מכוסים עם רשתות הסוואה, והבחור טס. אני שואל את מכונאי האוויר מה העניינים, הוא לא יודע. עד שאנחנו מגיעים לאיזה מקום. מפה לא היתה לי, מכשיר קשר היה אצל הקשר שלי שנחת עם כוח בדרום, המטוס יורד. מובן שלא ידעתי איפה אני. כאן אני פוגש את אחד המ"מים מהפלוגה והוא אמר לי שהיה קידום כוחות [לצומת רפיד/בוטמיה].

"התגלתה תנועה חשודה בכפר רפיד. אני והרס"פ נשארנו אחרונים מהפלוגה, כל הפלוגה בהליקופטרים לפנינו. הוא אומר ששתי כיתות שלח לבדוק את החוליה שנמצאת ברפיד, בכפר.

נחיתה רכה על אדמת סוריה. חטיבה 80 ביום שבת 10 ביוני 1967 [צילום: ארכיון צה"ל]

"הוא אמר – תישאר, עוד מעט מגיעים כולם. כשהמ"מ שהלך עם שתי כיתות התחיל לבדוק כאן את המבנים, אני נכנסתי איתו למשטרת רוכבים. קופצים מחדר לחדר, בודקים בזהירות, רואים פה רק כמה סוסים. פתאום אני שומע כמה יריות. אני קופץ מהמשטרה החוצה, אני רואה שחבר'ה כאן רצים. התחלתי לרוץ לעברם. אני שומע צעקות 'חובש'. התברר שיש חוליה בתוך בית בן ארבעה חדרים, וכמו שהתקרבנו לשם הם ראו חייל אויב. החייל הרגיש בהם ברגע האחרון. כנראה שהנשק שלו היה על הארץ. הוא התכופף להרים את הנשק, אז הם ירו לעברו והוא הרים את הידיים והם לקחו אותו בשבי. כמו שהם ניגשים אליו, נפתחה אש מתוך הבית ואחד האנשים שלנו נפצע. ישר המ"כ הרג את השבוי והתחילו בטיהור.

"טיהרו את החדר הראשון, ובשלב זה קפצתי והייתי כבר איתם. לקחתי בזוקאי והם טיהרו את החדר הראשון. נכנסנו, בפנים לא היה שום דבר. זרקו רימון לחדר השני, וכמו שהרימון התפוצץ שמענו יורים מתוך החדר. ישר קראתי לבזוקאי. הוא דפק פגז בתוך החדר, הפגז התפוצץ. שני צרורות מתוך החדר. אני צעקתי לבזוקאי לטעון עוד פצצה. ראיתי שהוא טוען פצצה. רצתי לאורך החדר אל המטהרים, זרקתי רימון פנימה. אני שומע שוב יריות. הכנסתי עוד רימון, חיכיתי שנייה ושוב יורים. הבינותי שיש כאן טריק.

"היתה סבכה בחלון. ניסיתי עם העוזי לפרוץ שמה פתח לזרוק רימון יותר רחוק פנימה. חטפתי ריקושט בעין מהיריות של עצמי ולא הצלחתי לפרוץ את הסבכה.

"בינתיים, בשלב הזה ראינו ג'יפ בא מלמעלה מכיוון קונייטרה. ראינו אותו על קו הרכס. זה היה כבר שעות אחרונות של השמש. ישר צעקתי לכוח. היה לי כאן מא"ג אחד בצומת. ממש צעקתי לכוח שבא ג'יפ והם נערכו ישר. היה שם ררנ"טיסט, הוא הרביץ שלוש פצצות והג'יפ התלקח. ומיד כמו שחוסל הג'יפ הזה, ג'יפ שני בא בטיסה מהירה מאוד. כל הכוחות התחילו לדפוק עליו והצלחנו לדפוק אותו כשהוא עובר את הצומת.

"עם הכוח שמה, בשלב הזה, שמרנו שלא ייצאו מהדלתות. ופתאום אנחנו רואים על קו הרכס מופיעה משאית ונעצרה ממש על קו הגובה, כשהשמש כבר ירדה וחיילים מתחילים להתפרס. התחילו צעקות בקרב החיילים – שלנו, לא שלנו. נתתי פקודה שרק קצינים מדברים. האזנתי, שמעתי פקודות בערבית. נדמה לי, לא הייתי בטוח במאה אחוז, שהם מנופפים באיזשהו דגל לבן. אני לא ראיתי את הכוח שדני קודם סיפר שהתפרס לכיוון הזה, אני ראיתי אותו כאן.

"כאן היתה גדר אבנים וראיתי אותם קופצים במהירות מהמשאית ומתחילים לרוץ הנה. כאן היה הרבה שטח מת בטווח של 250 מטר, שלא יכולתי לדעת מה נעשה שם. היתה גדר אבנים ולא ראיתי מה נעשה מתחת. ראיתי חייל בודד שלהם בורח מכאן ישר צפונה. ראיתי שכאן מתחיל להיות עסק רציני.

"בינתיים איתרנו עוד כלי רכב שמגיע לשם ואנשים קופצים ממנו. כנסתי את הכוח, כיתה אחת למשטרה עצמה להתמקם על הגג בפיקוד המ"מ, שיתפסו אבטחה. כיתה שנייה אני נשארתי איתה, כ-30 מטר על יד גדר אבנים שליד המשטרה. התמקמנו. בהתחלה החבר'ה התחילו לשפוך אש בכמות עצומה. ישר פקדתי על הפסקת אש ועם שני מקלעונים ירינו לכל מטרה שנראתה.

"לדעתי האש שלנו לא היתה יעילה. לא הצלחתי גם להרגיש אש מהם. על כל פנים אש יעילה עלינו לא הרגשנו. ישר דיווחנו לאחור לרן על מצבנו. הערכנו שעולות עלינו שתי מחלקות ודיווחנו כמובן על הפצוע. בשלב הזה שאני כבר כנסתי את כל הכוחות וכיתה אחת כבר היתה למעלה והכיתה השנייה בפיקודי היתה למטה, ידעתי שחסר לנו אותו בזוקאי, שאני פקדתי עליו לדפוק את הפצצה השנייה. מיד התארגנו לחפש אותו. שלחתי חוליה ולא מצאו אותו. כנסתי חזרה את הכוח.

"המשכנו עוד כחצי שעה לנהל איתם קרב אש, ועם חשיכה הכיתה מפלוגה א' עם אורי רייכמן, שטיהרה את הבתים ברפיד, עברה והתקדמה לכיוון שלנו. נצנצנו עם פנס כחול. אני שלחתי מיד אדם שירוץ אליהם להסביר להם שאנחנו כאן. מיקמתי אותו כאן לקראת אפשרות מפגש עם האויב, והגיעה עוד כיתה, ואז גם הגיע מיכה עם שני ג'יפים. גם חלפון היה שם וקפץ אחורה לדווח מה הולך כאן.

"שלחתי עוד פעם כיתה למצוא את הנעדר. אני לקחתי טנק – אותו שלב הגיעו ראשוני הטנקים – והתקדמתי איתו לכיוון אותו מבנה מפורסם, כשהוא מאיר בפרוז'קטור ומסנוור את האנשים שבפנים. בינתיים, זאביק מצא את האדם, הודיע לי שהוא הרוג, וכמו שהוא הגיע ליד הבית הוא ראה חייל סורי יוצא והוא ישר דפק אותו. החייל נפצע וזחל החוצה. פקדתי על זאביק להתחיל לסגת. הוא אמר לי שהוא מפחד שיירו עליו, אבל למרות זה אמרתי שייסוג כי אני עם הטנק מחפה עליו. ואז הפצוע באמת זז. עם המקלע של הטנק הרגנו אותו. בזה חשבתי שמסתיימת הפרשה עם אותו בית.

"בינתיים התחילו להגיע עוד כוחות, עוד כיתה ועוד כיתה. נודע לנו שגם 202 צריכה להגיע. הגיעה כל פלוגת הטנקים. הם התמקמו בהגנה כמעט בכל הגזרה 270 מעלות, פרט אולי לציר הדרומי, וכאן מיקמתי כוח של צברי. אני פרסתי את האנשים שלי שהגיעו בין הטנקים. הם שכבו במיגנן, ובמשך הלילה, כל כמה זמן, היו מתקרבים חיילים. פעם אפילו אורי, המ"מ מפלוגה א' ששכב כאן עם כיתה, אמר לי שהוא שומע צעקות, אבל הם היו מתקרבים והיינו מדליקים אורות. אורי הרים פגזי תאורה 52 והיינו דופקים אותם. כך עבר הלילה.

"יותר מאוחר הגיע ברזני [מג"ד 202] עם הגדוד שלו. סיכמנו שעם הכוח שלי אנחנו תוקפים את הצומת והוא בטווחים יותר רחוקים מיקם את הפלוגות שלו, ובבוקר החלטנו ללכת לסרוק את הבית. זאביק הלך עם עשרה איש, אני הלכתי מאחוריו. מגיעים לבית, זורקים רימון – שוב פעם כל הסיפור. שיערתי בהתחלה שיש להם בונקר בתחתית הבית. לא ידעתי לאן הם יורים. פניתי למ"פ הטנקים, אמרתי לו שיכניס פגז לתוך הבית. הכניס פגז, ושוב ירו. הבינותי שצריכים לפוצץ את הבית או להבעיר אותו. להביורים או מטעני הצתה לא היו. היו שני מונ"רים [מוקשים נגד רכב]. הצמדנו לקיר המזרחי, פוצצנו, זה הרביץ פער די יפה. אחרי זה נכנסנו לבית ומצאנו ארבעה הרוגים.

"כמובן בגלל המהירות לכל אותו עסק של מקום נחיתה בלתי ידוע, אם רן [מ"מ בגדוד 98 שהיה הראשון שנחת בצומת רפיד] תודרך וידע מה הולך כאן, אם היתה אפשרות, צריך שלאדם כזה יהיו ידיעות יותר ברורות. כי אנחנו באנו לכאן ולא ידענו שום דבר. ברגע שהגיעו המשאיות שבאו, התייחסנו כאילו אלה כוחות שלנו. רק כששמענו את הצעקות בערבית הבנו שהם שלהם. ואחר כך הגיע הקשר מהחטיבה שכל מה שממזרח וממערב זה כוח אויב.

"האבידות שלנו – בזוקאי הרוג [זבולון יוניש] וחייל שקיבל צרור".

—————————————————————————————-

4 מחשבות על “"ראיתי אותם קופצים במהירות מהמשאית"

  1. כמה מילים על גדוד 57 שעלה רגלית את המצוקים מעל הכינרת שהיו האיזור הכי קשה מבחינה טופוגרפית לכל אורך גבול ישראל-סוריה.

    יום קודם פיקוד צפון שלח את גדוד הטירונים 908 נח"ל לכבוש את תאופיק ברגל. הסורים עוד היו כאן במלוא כוחם והם לא התקשו לפזר את ההפגנה בארטילריה מדויקת שהרגה את המג"ד ואת קצין הקשר.

    יום ורבע למחרת העסק נראה אחרת לגמרי לאחר שהסורים קיפלו זנב והעלייה של גדוד 57 היתה ללא שום התנגדות, אבל גם מג"ד 57 יודע ואומר – "אם היה יושב שם כוח, אז היה העסק רע מאוד".

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s