התמונות החדשות של 129

בזכות יום צילומים בשטח לקראת סרטון שיציג את הקרב של גדוד 129, נחשפנו לתמונות חדשות מ-1967 מהאלבום של המ"פ אילן לבנון: מחסום הקוביות, קבוצת פקודות, הטנקים שנפגעו, האם השכולה והמג"ד בירו * וגם: סיפורו של סמל המודיעין שאול פייגנבוים, ומפגש בכפר קלע עם חייל סורי ממלחמת ששת הימים

רחפן מעל קלע ביום הצילומים לקראת סרטון הצגת הקרב של גדוד 129 בכיבוש הרמה הסורית

גדוד 129 ממלחמת ששת הימים שם את הקורונה קצת בצד, וממשיך להנציח את המורשת שלו. על הפרק – הכנת סרטון שיתאר וימחיש את פעילותם של הלוחמים והמפקדים בטנקי השרמן בכיבוש איזור קלע, במסגרת המאמץ העיקרי של צה"ל להבקעת הרמה הסורית ב-9 ביוני 1967. בנוסף לכך, ממשיכים ותיקי הגדוד לקדם את בניית אתר עוז הקלע, שנמצא כעת בשלבי האישורים.

יצאנו עם מצלמת וידאו ורחפן ליום צילומים ארוך, שהחל סמוך לגשר יוסף על יד קיבוץ עמיר, נמשך לגבעת האם ועלה לנקודה הגבוהה של הכפר קלע, כ-800 מטר מעל פני הים.

הגיע אילן לבנון, מ"פ ו' בגדוד 129 בזמן המלחמה ומיוזמי הסרטון. היו גם שאול פייגנבוים, שהיה בששת הימים סמל המודיעין של הגדוד, שוקי בן ארצי, אחיו של יובל, קצין הקשר הגדודי ואחד מהרוגי הקרב, וגם יוסי הירש מ"ארטישוק", שיבצע בפועל את הסרטון [ב-2016 הכין את מצגת קרב תל פאחר שצברה עד כה אלפי צפיות ביוטיוב] והצלם המסור דרור שמחוני.

שני האחרונים היו במלחמת ששת הימים צנחני גדוד 202, שפעל בגזרת הרמה הסורית במסגרת חטיבה 80, הוטס בשעת לילה של ה-10 ביוני 1967 אל צומת בוטמיה ונחת שם לאחר שהמקום כבר נכבש והמלחמה למעשה הסתיימה. ביומה הראשון של המלחמה, ב-5 ביוני 1967, השתתפו הירש ושמחוני בלחימת גדוד 202 בפיקודו של סא"ל צבי ברזני בכיבוש גבעת עלי מונטר בצפון רצועת עזה במסגרת אוגדת טליק.

טיפסנו לאיטנו בשני ג'יפים, עצרנו ב-16 מקומות לאורך תנועת הגדוד, הרחפן הוטס לשמיים עשרות פעמים כשמדי פעם נטפלו אליו בעלי כנף, שביקשו למחות בפני הציפור המשונה שהשמיעה זמזום של מאות דבורים על הפלישה לתחום מחייתם.

שמענו שוב את סיפור לחימת 129, שבמרכזו השיבוש הדרמטי בתנועה לעומת המשימה המתוכננת – הגעה לזעורה, ולאחר מכן פציעת המג"ד בירו, נסיונו של המחליף רפי מוקדי להפנות את הגדוד צפונה ואז נפילתו, העברת הפיקוד למ"פ נתי הורוביץ, התנועה לשטח השמדה מוכה אש, המעבר דרך קוביות הבטון, המאמץ האחרון בעלייה אל הכפר, הטנקים שנפגעו, החברים שנהרגו, וגם המאמץ העיקרי כיום – להעביר את סיפור הגדוד לדורות הבאים באמצעות הסרטון, שהוא רק תחנת ביניים קטנה למאמץ העליון – הקמת בית עוז הקלע בשטח הכפר ההרוס.

הבאנו כאן כמה צילומים מהיום הזה. הפואנטה חיכתה לקראת סיום, כשגילינו צילומים חדשים מאיזור הלחימה ב-1967, שחלקם בוצעו יום-יומיים לאחר הקרב. כל הקרדיט לאילן לבנון ולאלבום התמונות שהביא.

המ"פ מששת הימים אילן לבנון על גבעת האם. ביום כיפור היה אילן מג"ד 129 בלחימה בציר הגידי מול הארמיה המצרית השלישית

צילום שטח הרמה מגבעת האם

קרב אוויר בגובה 40 מטר מעל תל עזזיאת. בז מנסה להרחיק את הרחפן שלנו [הגבוה יותר] מאיזור המחייה שלו

האלבום של אילן לבנון: התמונות שצילם הקמב"צ פרח

קצת אחרי שעברנו בסיור שלנו את מחסום הקוביות, פנה אילן שמאלה וצפונה לעבר צדו המזרחי של מוצב 8173. על מוצב זה במהלך הקרב ב-1967 עלה אילן עם חלק מהפלוגה שלו. בקטע זה נהרגו אביגדור גרינשפן וזאב דרורי בטנק שעליו פיקד יאיר רומבק.

בשלב זה בערך מצאנו ברכבו של אילן אלבום תמונות כחול שהביא. זיהינו מיד את התמונות שצילם איתמר בן דוד, קמב"צ חטיבה 8, ממש עם סיום הקרב: את הטנק הסורי עם הקנה המפוצץ, את הטנק של גדוד 129 שנפגע אנושות וצריח עף ממנו, את המ"פ נתי והמ"מ נחום עם סיום הקרב, ועוד. כל אלה פורסמו כאן בחודש מרץ 2017.

אבל אז גילינו תמונות שעוד לא ראינו. התברר מאילן שאת מרביתן צילם אברהם פרח, קמב"צ הגדוד, יומיים אחרי הקרב, והוא זה שהביא אותן לאילן בזמנו. פרח נפטר ב-1993, ותמונותיו שחלקן דרמטיות מתפרסמות כאן לראשונה. אשתו, צפי, סיפרה לאילן כי לפני שנים רבות הגיע אליה בחור צעיר שביקש את האלבום של בעלה. היא מסרה לו בלי לקחת פרטים מזהים. האלבום לא חזר יותר ועימו נעלמו גם תמונותיו של פרח ממלחמת ששת הימים.

להלן חלק מהתמונות וההסבר להן.

הטנק הפגוע של אילן 

הטנק הפגוע של אילן לבנון, מ"פ ו'. לבנון היה הראשון לחצות את מחסום קוביות הנ"ט, המשיך ועלה מכיוון דרום לחלק המזרחי של מוצב 8173 ולאחר מכן נע אל קלע. בקטע העלייה האחרון נפגע הטנק פעמיים. עמנואל רונקין נהרג בתוך הטנק. אילן צודד את הצריח כדי לאפשר לאחרים להיחלץ. עם ירידתם חטפו אש נק"ל מתל זעתר [הגבעה שמעל הטנק], שממנה נהרגו מוריס איפרגן, גדעון וייס ואלי והבה. אילן נפצע בינוני ופונה זמן קצר אח"כ על-ידי שאול ורדי. הקמב"צ פרח צילם את הטנק מכיוון צפון לדרום במרחק כמה עשרות מטרים מהדרך. צילום שמזכיר את תמונת הטנק הפגוע מתל פאחר של המ"מ עזרא ברוש מגדוד 377 כפי שצולמה למחרת הקרב [צילום: אברהם פרח]

וכך זה נראה היום – לא בדיוק מאותה זווית ואותו מרחק. הרכב של אילן לבנון במקום שבו נפגע הטנק שלו, וברקע כ-400 מטר מדרום – תל זעתר

מרכז הכפר קלע: שניים משלושה טנקים שנפגעו

כאן בנקודה הגבוהה של קלע, סמוך לכביש הראשי [כביש 978] נפגעו שלושה טנקים – של אלפרד פנקס, שנהרג עוד קודם, של המ"פ אפי וולך ושל המ"מ נחום טויב. בצילום: שניים מבין השלושה. בחזית: הטנק המפורק של אלפרד. ברקע משמאל מבנים של הכפר שמעבר לכביש. על שטחם שוכן כיום בסיס גדוד 12 גולני [צילום: אברהם פרח] 

טנק פגוע מגדוד 129 בקלע. סימני פגיעה בחזית בין תא הנהג והמקלען. מכיוון שהפגז הגיע מהצד הוא לא חדר את השריון אלא החליק עליו 

כיפת המפקד נפגעה ונקטעה. טנק זה עשוי להיות של המ"פ נתי הורוביץ או של המ"פ אפי וולך, שספג ארבע פגיעות [צילום: אברהם פרח]

תמונה עצובה מבית הקברות לטנקים בקלע. צריח מהטנק של אלפרד פנקס מוטל על הארץ ועוד טנק פגוע מימין, עדות ללחימה הקשה [צילום: איתמר בן דוד]

מחסום הקוביות יוני 1967

מחסום קוביות הטנקים לכיוון מערב. כך הוא נראה לפני שפינו קוביות כדי להרחיב את המעבר [צילום: אברהם פרח] 

נתי הורוביץ במחסום הקוביות

ג'יפ במחסום הקוביות. ברקע – קלע התחתונה. מאחורי ההגה המ"פ/מג"ד נתי הורוביץ. האיש שמאחוריו לא מזוהה. אפשר להתרשם מהפתח הצר שדרכו נדחקו הטנקים בעת שחצו את המקום. צולם כנראה ב-11 ביוני 1967 לפני שהגדוד עם חטיבה 8 ירדו מהגולן לגדה [צילום: אברהם פרח]

קומנדקר במחסום הנ"ט, אחרי שחלק מהקוביות הוזזו [צלם לא ידוע]

קבוצת פקודות של גדוד 129 – מה-8 ביוני 1967

צילום מרתק. קבוצת פקודות של חטיבה 8 וגדוד 129 עם הרב הצבאי של פיקוד צפון, סא"ל הרב גד נבון [בכובע המצחיה], שכורע על יד המג"ד בירו ומחלק ספרי תהילים למפקדים. מעל בירו ניצב סרן דני בונה [מזוקן], קמב"צ חטמ"ר 3, שצורף לחטיבה 8 כדי להוביל אותה לזעורה. משמאל יושב איתמר בן דוד, קמב"צ חטיבה 8. שני משמאל עם הסיגריה – אפי וולך, מ"פ פ'. עומד עם הגב: הקש"א אהוד אברהמסון. אילן לבנון זוכר שקבוצת הפקודות התקיימה מצדו המערבי של כביש 90, כקילומטר מדרום לצומת גומא, מספר שעות אחרי שהגדוד הגיע מגזרת סיני [צילום: אברהם פרח, קמב"צ 129]

מנוחת הלוחם בשוך הקרבות. סגן אהוד אברהמסון, הקש"א של גדוד 129 [צלם לא ידוע]

המ"פ עם האמא השכולה במקום שבו נהרג בנה זאב דרורי

אילן לבנון עם ציפורה, אמו של זאב דרורי מחללי גדוד 129. דרורי נהרג על מוצב 8173 מירי טנק סורי בקלע. הוא נשרף ביחד עם אביגדור גרינשפן. גופתו לא נמצאה. האמא, שבצעירותה היתה פעילה בלח"י, לא ויתרה והתרוצצה במשך שבועות וחודשים בניסיון לאתר אותו. מפגש זה התבצע בסביבות 1980 כשאילן לבנון ואדם נוסף נסעו עימה, לבקשתה, למקום שבו נהרג בנה, שם סיפר לה אילן על אירועי אותו קרב. אילן מספר שהאמא לא השלימה מעולם עם מותו של בנה. מכיוון שלא היתה גופה היא האמינה שיום אחד הוא יצוץ ויופיע. ציפורה היא האמא שעיתונאית "על המשמר" שסיירה בגולן כשבועיים אחרי המלחמה פגשה בה, לקחה אותה בטרמפ ושמעה ממנה שהיא לא תוותר עד שתמצא את הילד שלה [לפירוט – לחצו כאן] 

גדוד 129 מגיע לצפון

גדוד 129 עושה דרך ארוכה מעומק הנגב אל הגליל העליון, כאן באיזור צומת גומא 8 ביוני 1967 [צלם לא ידוע]

טנק מ-129 בהמתנה מצפון לאיילת השחר

יום לפני העלייה ללחימה על הרמה: מימין טנק המ"פ אילן לבנון, שלא עלה ללחימה עם כולם בגלל תקלה בהיגוי, שתוקנה בהמשך ואז הצטרף טנק זה והגיע לקלע. משמאל מילוי תחמושת

הטנק הסורי עם הקנה המפוצץ

T-34 בקלע שעשה צרות רבות לגדוד 129. הצוות הסורי שנטש ונסוג פוצץ קודם לכן את התותח עם רימון. צילום זה התפרסם כאן בעבר, עכשיו מגיעה תמונה חדשה של אותו טנק [צילום: איתמר בן דוד]

זווית אחרת לטנק הסורי עם הקנה המפוצץ בקלע. משקיפים עליו המ"פ נתי הורוביץ ואדם נוסף לא מזוהה [צילום: אברהם פרח]

גדוד 129 בצניפים – המג"ד והקמ"ן

מג"ד 129 אריה בירו מחבק את איצלה מודעי הקמ"ן. צולם בשטח הר צניפים בתקופת ההמתנה. שימו לב לאקדח התופי התלוי על איצלה. מאחור משקיף נהגו של בירו [צילום: אברהם פרח]

גדוד 129 מתחת להר צניפים בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים 

בחזרה ליום הצילומים, יולי 2020

דרור שמחוני [מימין] ויוסי הירש על גבעת האם

שוקי בן ארצי משמש כן שיגור לרחפן

צבי ארץ-ישראלי באיזור נעמוש. בדרך כלל הם נעלמים לפני שמצליחים לצלם אותם

תכונה לא נורמלית ליד מוצב נעמוש. שישה אנשים, שני רכבי שטח, רחפן אחד

על דרך הנפט. מימין: שוקי בן ארצי, שאול פייגנבוים, אילן לבנון

הפסקת קפה-אבטיח במרפסת הספה בכפר סיר א-דיב

ביציאה מסיר א-דיב מזרחה. הבתים המערביים של קלע [לחצו להגדלה]

שקט, מצלמים. מחסום הקוביות

שאול פייגנבוים זיהה עמדת מרגמה ונכנס לתוכה. העמדה נמצאת בחלק המזרחי של מוצב 8173א', סמוך לדרך שהולכת לזעורה, צפונה

פייגנבוים לא שכח שהיה קמ"ן. נכנס לעמדת המרגמה בדק אותה וגילה פצצה חלודה בתוך כוך. אילן לבנון זיהה: מרגמה 81 מ"מ מהסוג שהיה בשימוש הסורים

סמל המודיעין שאול פייגנבוים: העברנו מנבי יושע לנתי את ההודעה על העברת הפיקוד אליו

לסיור הצטרף שאול פייגנבוים, שבמלחמת ששת הימים היה סמל המודיעין של גדוד 129. פייגנבוים, יליד רמת גן, התגייס ב-1961 לנח"ל של בני עקיבא והוצב בקיבוץ לביא על יד צומת גולני. בצבא עבר קורס מ"כים ולאחר מכן הדריך בקורס מ"כים בשבטה, עבר קורס מש"קי מודיעין וקורס מש"קי טופוגרפיה, והוצב בגדוד השריון 129, למרות שלא היה לו מושג בטנקים.

קמ"ן הגדוד היה סגן איצלה מודעי, פייגנבוים היה מספר 2 בצוות ומלבדם היו פיני בלכר מש"ק מודיעין, מנשה סובול השרטט, משה שאשו חוקר שבויים ומיכאל אייכל נהג הזחל"ם.

פייגנבוים מספר שבלחימת הגדוד בגזרה המצרית ביום הראשון למלחמת ששת הימים, הם התקדמו בזחל"ם המודיעין אחרי הטנקים. "חטפנו הרעשה של מרגמות כבדות וקיבלתי רסיס בלחי, שני סנטימטר מתחת לעין. תפרו אותי והמשכתי את המלחמה עם תחבושת על הראש".

איש המודיעין של 129 שאול פייגנבוים מרוצה להתארח במוצב החוץ של קלע [צילום: אילן לבנון]

ב-7 ביוני בבוקר קיבלה חטיבה 8, שגדוד 129 היה חלק ממנה, פקודה לעלות לגליל העליון. הקצינים נסעו ברכבים ועל פייגנבוים הוטל להביא את זחל"ם המודיעין מאיזור צניפים לצפון. "הייתי מפקד הזחל ונסענו קרוב ל-24 שעות", הוא מספר. "לא נסענו בשיירה, אלא כל אחד בקצב שלו. אמרו לנו באופן כללי לנסוע לקרית שמונה ושם יגידו לנו לאן להגיע".

הוא זוכר את המסלול שעשו: כביש הערבה, העליות מסדום לבאר שבע ["שם זרקו עלינו סנדביצ'ים, פרחים ועוגות"], כביש 4, חדרה ["בדרך שמענו בטרנזיסטור שהר הבית בידינו והייתי נרגש מאוד"], חיפה, עכו, כרמיאל, צפת, ראש פינה, איילת השחר.

פייגנבוים מספר שהוא היה הנהג חלק מהדרך, על אף שלא היה לו רישיון. כשהצטרפו לגדוד לפנות בוקר ה-8 ביוני, איצלה הקמ"ן הגיע מהפיקוד ואיתו מפות עם סימוני המוצבים הסורים, שחולקו למ"פים. בשישי בבוקר עם תחילת התנועה לכיבוש הרמה הסורית, נע זחל המודיעין אחרי טנק המג"ד בירו. מתחת לגבעת האם החלה הפגזה על הכוח. פייגנבוים מספר שבשלב זה הורה בירו לאיצלה לחזור אחורה ולעלות לצומת נבי יושע. הסיבה: היה להם מכשיר קשר חדש וסודי, שהיווה גרסה ראשונית לתקשורת לוויינית, ועזר לקשר בין הגדוד לבין החטיבה והפיקוד. "בירו רצה שנעלה למעלה ונהיה תחנת ממסר שתקשר בין חלקי הגדוד. טווח הקשר היה כ-30 ק"מ ובתנאי שאין מיסוך, ובאמת מנבי יושע לרמה הסורית זה קו ישיר ללא הפרעות [כ-14 ק"מ לסיר א-דיב], כך שהבאנו תועלת".

הוא מספר שמצד אחד היה מתסכל לעזוב את שדה המלחמה ולחזור לעורף – "אבל מצד שני היתה קצת רווחה שלא נהיה תחת האש הישירה". הוא מספר שבגלל העומסים הכבדים לקח להם כשעתיים להגיע לנבי יושע. הוא אינו שוכח את ההודעה ברשת הגדוד של בירו, שהודיע על חציית הגבול, ולאחר מכן הודעתו גם ברשת החטיבה שנמסרה בשעה 11:30 ["עניין של כמה דקות בין שתי ההודעות"].

שאול פייגנבוים [מימין] עם חברים במערת המכפלה, אוגוסט 1967

לדבריו, היה להם חלק בהעברת הפיקוד על הגדוד למ"פ ז', נתי הורוביץ, אחרי שמחליפו של בירו שנפצע ופונה, רס"ן רפי מוקדי, נפגע בזמן שניסה למשוך אחריו את הגדוד לכיוון צפון. "באיזשהו שלב שמענו מישהו קורא בקשר – זווית קח פיקוד. שמענו שנתי לא מגיב, כנראה שהיה שם מיסוך, ואז אנחנו התקשרנו אליו ואמרנו לו קח פיקוד. לא זוכר אם זה היה איצלה או אני. קראנו לזוית כמה פעמים עד שהוא קלט ואמר רות. ברגע שנתי קיבל את הפיקוד, איצלה החליט שעכשיו מצטרפים לגדוד. זה היה כבר אחרי הצהריים.

"ירדנו מנבי יושע, נסענו דרך גבעת האם, שם בכניסה ראינו חלקי גופות של אנשי זחל ההנדסה מרוסקים על הארץ. בדרך למעלה מדי פעם באו מולנו רכבים שפינו נפגעים. כשעברנו על יד אחד המוצבים, נעמוש, היו עלינו יריות מהתעלות. אני ישבתי על ה-0.5 ויריתי חזרה. השתרר שקט, ירדנו ונכנסנו לאחת התעלות של נעמוש, שם ראינו חייל סורי פצוע שגנח ונפח את נשמתו למול עינינו.

"המשכנו למעלה לקלע, הגענו אל הגדוד עם רדת החשיכה. זוכר שראינו טנק שלנו עם הצריח הפוך שהתנתק ועף. אני לא יודע של מי הטנק הזה [של המט"ק אלפרד פנקס]. אני אישית לא הכרתי את הטנקיסטים, אלא יותר את הקצינים. בשישי בערב בזמן ההתארגנות היתה החוויה שהכי זכורה לי מהמלחמה הזו: ראינו את יישובי עמק החולה נדלקים באור. זה היה מרגש לדעת שצה"ל עשה את העבודה ושהסורים לא יפגיזו יותר.

"במשך הלילה היתה התארגנות גדולה. ישבנו על המפות לראות איך נוסעים לצומת וואסט. בבוקר מוקדם התחילה תנועה לקונייטרה. הזחל שלנו היה אחרי הטנק של נתי. לקונייטרה נכנסנו כמעט בלי יריות. זוכר את בניין המיפקדה הסורית שהיה קצת פגוע מהתקפות אוויר. בבניין ראינו גופות של סורים הרוגים וחדר עם מכשירי קשר".

הסיור הנוכחי, ביולי 2020, היה הפעם הראשונה שפייגנבוים חוזר לזירה ההיא מאז יוני 1967. "זה היה שיחזור מורשת ובהחלט היה מרגש", סיכם פייגנבוים שהודה בחום לאילן לבנון, שצירף אותו לסיור.

הג'יפ של אילן צולח על חוט השערה ואדיון במרכז איזור הכפר קלע

50 מטר מהצילומים בין הריסות הכפר קלע רבץ עדר בקר משועמם. הרחפן שנע לכיוונם הצליח להקים כמה בהמות כעוסות על האורחים הלא קרואים. אחרי שלוש דקות הגיע הרועה ושלח אותן מערבה. ידענו שזה שטח המרעה של קיבוץ שמיר, אבל הרועה לא נראה קיבוצניק. אז ניגשנו אליו

הרועה הדרוזי. יש לו כאן יותר מ-200 פרות, כולן שייכות לכמה אנשים בעיירה מסעאדה. הן רועות בגבול גזרה עם מרעה שמיר. יש מספיק לכולן ואין בעיות. ובן כמה הרועה? בן 74, ענה. אם ככה, שאלנו, איפה היית ב-1967? הייתי חייל בצבא הסורי, ענה, חייל פשוט ממסעאדה ששירת בלטקיה. הצגנו לו את האנשים שהתעסקו מאחור בצילומים. אמרנו לו שאלה היו חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים. כל הכבוד, אמר בחיוך אמיתי. עשינו הכרה מנומסת בין הצדדים. פייגנבוים כיבד אותו בבייגלה. תודה תודה, אמר ומיהר אחרי העדר שנעלם במורד, מאחורי ענן אבק גדול  

סרטון הצגת קרב גדוד 129 יצא לדרך. הצצה לפריים ראשוני ממחסום קוביות הנ"ט תחת ירי מהכפר קלע

————————————————————————————————-

14 מחשבות על “התמונות החדשות של 129

  1. עם כל הכבוד לקרב ההירואי על תל-פאחר, המהלך שהכריע את הקרב על רמת הגולן בוצע על ידי חטיבה 8, ובעיקר גדוד 129. כמעט קרב התאבדות, אבל כזה ששובר שיוויון.

    אהבתי

  2. מי קבע את זאת שההיסטוריה אינה חוזרת ?
    מחזות מאותו קרב קשה שאותו אני וחברי לוחמי גדוד השריון 129 חווינו לעולם לא ישכחו, ואותן התמונות אשר מהוות הוכחה על חלק מאותם מהלכי הנצחון הגדול על הצבא הסורי, אינן נעלמות מזכרוני, ומראות הקרב פוגשות אותי מדי פעם יותר ויותר, ועוד וכאשר לאחרונה הקצב אף התגבר משום שהתחלנו להניע פעילות מיוחדת במינה, כאשר פנינו מופנות אל עבר מטרה כה חשובה שהצבנו לפנינו, אל עבר הקמתו של מצפה ומרכז מבקרים מיוחד במינו
    ששמו יהיה "עוז הקלע" אשר יוקם בכפר קלע, שם נקבע מצחוננו הגדול על הצבא הסורי שהיה אימתם של על ישובי הגליל העליון.
    אני מאוד מקווה שכולנו ביחד נזכה להגיע בכדי לראות במו עינינו את מורשת הקרב של גדוד השריון 129 בלחימתו העיקשת לכיבושה של רמת הגולן, סיפור של גבורה עילאית של לוחמי הגדוד וזכרם של לוחמיו אשר חרפו את נפשם למען הנצחון, הקרב שישאר לעד ולא יישכח.

    Liked by 1 person

  3. מעניין שמעיין המידע עדיין נובע. חשבתי ששמעתי כבר את כל הסיפורים ועדין יש עוד מה לשמוע.

    רק נקודה אחת מפריעה לי: מה מכשיר קשר סודי, שהוא " גרסה ראשונית לתקשורת לוויינית". איזה לוויני תקשורת היו באותם ימים. נער הייתי וגם זקנתי. הכרתי את ציוד הקשר של אותם ימים וגם של 30 שנה מאותר יותר ולא הכרתי מכשיר כזה בגדודי ובחטיבות השריון. מישהו התבלבל כאן…..

    אהבתי

    • בוקר טוב. בזחל״מ מודיעין בגדוד טנקים היו כמה מעשירי קשר. חלקם רגילים לתקשורת בתוך היחידה אך בנוסף היה מכשיר חזק במיוחד שלפי מיטב זכרוני, וכבר עברו למעלה מחמישים שנה, נקרא מכשיר SSB והיה מוגדר כתקשורת לוויינית. איני איש קשר ולכן לא יכול לענות על שאלות טכניות, אלא רק משתמש והמכשיר הזה הוכיח את עצמו. הוא היה מכוון על הרשת החטיבתית ורמה גבוהה יותר כמו הפיקוד.

      Liked by 1 person

      • כ.עת ברור. המכשיר נקרא בעברית "חד פס". מכשיר קשר העובד בתדרי ת"ג ומשמש לטווחים ארוכים. הקשר מושפע פחות מתוואי קרקע, אבל יש לו את הבעיות שלו. במיוחד כדאי להזהר מנגיעה באנטנה בעת שידור.
        אין שום נגיעה לתקשורת לווינים.

        אהבתי

  4. הכיתוב מתחת לתמונה :
    "וכך זה נראה היום – לא בדיוק מאותה זווית ואותו מרחק. הרכב של אילן לבנון במקום שבו נפגע הטנק שלו, וברקע כ-400 מטר מדרום – תל זעתר".

    האם יש מצב ששם נפגע גם הטנק של רס"ן רפי מוקדי ז"ל ?

    אהבתי

  5. לדעתי. לצורך הסרט על הגדוד בכיבוש קלע וזעורה בששת הימים כדי לראיין את הפצועים מאותו קרב שעדיין חיים כמו יעקוב חורש הסופר.שנפצע מאד קשה .גם אני היתי שם.

    אהבתי

  6. יישר כוח לשלמה שמעביר את הגיבורים של פעם למעשיהם הגדולים היום.

    מהתמונה של בירו שופעת עוצמה שלא פלא שלוחמיו שעטו כאיילות שלוחות

    יש ליתן פקודה לכל אלה שחיים עדיין איתנו ולבני משפחה של אלה שכבר נפטרו לחפש בבוידמים כדי להביא תמונות מפעם.

    וכן לראיין את כולם אחד אחד.

    שילוב התמונות של אז והיום מקסים בעיני.

    ולמגיב הראשון – על מה ולמה התחרותיות. אלו גם אלו פעלו שלא בנתיב המקורי שלהם אלו גם אלו ביצעו את משימתם בנחישות ובהקרבה כאשר הקצונה הזוטרה והלוחמים "הפשוטים" מבצעים את משימתם.

    Liked by 1 person

  7. המצגת יוזמה יפה של מנהלי הגדוד שלנו
    ביקרתי לפני 5 שנים בעמק הבכא עוז77 בדיוק היתה שם הרצאה לתלמידים
    סיפרו להם שכוח צביקה עם 2 טנקים כבשו את כל רמת הגולן
    התלמידים בלעו בפה פעור כל מה שמספרים להם
    בקשתי רשות הדיבור הצגתי את עצמי וסיפרתי את האמת
    חשוב לעשות סרט ולהכניס את המורשת יותר חזק למערכת הלימודים בבתי הספר בכל הרמות
    להדגיש שכבשו את הגולן במלחמה ששת הימים ולא ביום כיפור ומה תרומת גדוד 129 חטיבה 8 וחטיבת גולני וכו.
    תודה למארגניים.

    אהבתי

  8. המדף ההרוס של מפקד טנק איננו של הטנק אפי ולך כי הטנק שלנו היה M50 ומדף הנהג היה צר ולא רחב כמו בM51
    בתמונה של הטנק של אלפרד שעף לו הצריח רואים את הקצה של הטנק שלנו שעקף משמאל ומאחור נפגע הטנק של טויב

    אהבתי

  9. למעלה, בכיתוב לתמונה: "מג"ד 129 אריה בירו מחבק את איצלה מודעי הקמ"ן … שימו לב לאקדח של בירו על גופו של איצלה מצד שמאל"

    – ה"אקדח של בירו על גופו של איצלה מצד שמאל"? המחובר ברצועה (היורדת מכתף הקמ"ן) הוא אקדח? ושל בירו?

    אהבתי

    • לפי אנשי גדוד 129 מה שתלוי על איצלה זה אקדח תופי בנרתיק תקני צהלי. וייתכן שהאקדח היה של איצלה ולא של בירו.
      הכיתוב עודכן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s