כשהמח"ט הצדיע למ"פ

המיגים הפציצו, הארטילריה המצרית הרעישה והמח"ט שהגיע למיפקדת החטיבה בבלוזה היה המום מהזעקות בקשר, מאובדן העשתונות ומהבלגן * ואז ביקש המ"פ זאביק רשות לקחת את העניינים לידיים * סיפור של ניהול קרב מתקופת מלחמת ההתשה

מוצב צה"ל על גדות תעלת סואץ בתקופת מלחמת ההתשה [צילום: משה מילנר]

מאת צבי פרל

מבוא

מחווה למפקד פלוגה צעיר וחייכני שלוקח פקוד על ניהול קרב ארטילרי במפקדת חטיבה.

זהו סיפור קצר בחיי פלוגה רובאית של גולני, הראשונה שירדה לסיני בסתיו 1969 לטמפו/לימוזין, המעוז הצפוני ביותר בקו התעלה והמוכה ביותר על ידי הארטילריה המצרית.

יכולת העמידה של חיילי הפלוגה הזו (לשון המעטה שבהמעטה, "גבורה" תהיה ביטוי הולם יותר) גרמה לשיבוץ הגדוד כולו לקו התעלה אחרי כחודש וחצי. בהמשך ירדו גם גדודי גולני למעוזי התעלה, לסירוגין עד הפסקת האש של מלחמת ההתשה באוגוסט 1970.

הקדמה

הסיפור המסופר כאן הוא פרק מסיפור קצר שכתיבתו טרם הסתיימה. לסיפור יש יסודות עובדתיים כלשהם במציאות, רוב חלקי העלילה, הדמויות ושמותיהן בדיות גמורות, פרי דמיוני, אף ששאבו השראה כלשהי מבעלי תפקידים מאותה תקופה.

הסיפור מסופר בגוף ראשון לנוחותי כמספר. הדבר אינו מעיד על השתתפותי באירועי העלילה. קוראים ששירתו בפלוגה של המספר עשויים למצוא דמיון בין אדם שהכירו ולדמות הראשית, ואולי גם לאירועים המסופרים.

מגדל בבל במיפקדת הגיזרה – דו קרב ארטילרי אחרי שקיעה בציר קנטרה-פורט פואד

אחרי סיום השירות בגיזרה הצפונית של רמת הגולן, הפלוגה שלנו נשלחה לאייש את המעוז הצפוני ביותר בגיזרה הצפונית בקו תעלת סואץ. הוא כונה "טמפו" וסמוך לבואנו שונה ל"לימוזין".

המעוז כלל שלושה מוצבים מחלקתיים בתוך חצר מוקפת סוללות עפר בקוטר של כ 200 עד 300 מטר. לפלוגה סופחו שתי מחלקות טנקי צנטוריון וארבעה טנקי "סטלין" ללא יכולת תנועה, ששימשו כארטילריה נייחת.

המעוז השקיף על פורט פואד ופורט סעיד. כל המעוזים בקו התעלה סבלו ממצור ארטילרי של המצרים. מעוז "טמפו" היה מבודד יותר מכולם וחטף ירי ארטילרי של מאות פגזים ביום. סיפרו לנו שלפני בואנו היו שבועות שלמים שלא הצליחו להעביר לשם אספקה. ניסו בשיירות לילה על גמלים ודרך הביצות, ניסו על תובות של טנקים, ניסו בתרמילים ומנשאים על גבי וכתפי חיילים במסעות לילה בביצות.

היה קשה ולפעמים בלתי אפשרי לפנות פצועים. חיילי פיקוד דרום, יחידות חרמ"ש ונח"ל נשברו מוראלית. היו נסיונות נואשים של חיילים לנטוש את המעוז ברכיבה ואחיזה במגלשי הליקופטרים, שבאו לפנות פצועים בחסות הלילה.

ערב אחד, בחשיכה ראשונה, חצו שני מיגים את תעלת סואץ בטיסה נמוכה צמודת קרקע ותקפו בסיס טילי הוק נגד מטוסים, סמוך למיפקדת החטיבה בבלוזה. הטילו פצצות, חזרו, צללו ותקפו שוב באש תותחים. השמידו סוללת טילים. בסיום ההתקפה עשו גיחת הפחדה מעל מיפקדת החטיבה. אף טיל נ"מ לא נורה עליהם. בסיום התקיפה נפתחה אש ארטילרית על כל מוצבי הגזרה הצפונית של התעלה.

המהומה במיפקדת החטיבה היתה עצומה. נוהל הקשר הוחלף בחצות. התדרים, שמות המנויים ברשת הקשר החטיבתית, מעוזים וכוחות סיוע השתנו. אף אחד מהקצינים התורנים בחמ"ל, קציני האג"ם והמבצעים שהגיעו לחמ"ל עם בנות זוגם לא ידע את השמות העדכניים של המעוזים ולא את תפריטי הקוד החדשים בשפת הדיבור והדיווח בקשר הרדיו. הגיעו דיווחים בקשר הקווי מאחד המעוזים על ירי ארטילרי כבד, מסרו נקודות ציון של יציאות הירי עליהם, וביקשו להפעיל אש נ"ס לשתק את מקורות הירי.

היה חשש ממשי לחדירות ולתקיפות קומנדו מצרי על המעוזים בחסות החשיכה והירי הארטילרי. הסיפור של מגדל בבל מספר "בראשית" התממש לנגד עינינו. המעוזים וכוחות הסיוע דיברו בנוהל הקשר העדכני ובתפריט הקוד החדש שקציני החמ"ל של החטיבה המרחבית עדיין לא למדו ולא שיננו, למעשה לא ידעו על קיומו. הברדק חגג בכל המובנים.

כעבור דקות הגיע המח"ט, אלוף משנה בלונדי נמוך, מלווה במזכירתו, סמלת זקופת חזה, במדי חאקי בהירים, שלפליאתנו היו עדיין מגוהצים. בצעירותו בשנות ה-50 השתייך המח"ט לחבורת הלוחמים האגדיים של הצנחנים. הוא היה המום מהמולת הזעקות שבקעו ממכשירי הקשר, מהבלגן, מחוסר האונים ואובדן העשתונות בחדר המלחמה של החטיבה שלו. הוא הבין שלקציני המטה שלו, כמוהו, אין מושג איך לדבר בקשר עם היחידות והכוחות.

זאביק, מפקד הפלוגה, התקרב אליו ולחש לו שהוא והצוות שלו שולטים בתפריטי הקשר החדשים והציע לעזור לנהל את האירוע.

"תעופו כולכם החוצה מפה", שאג המח"ט. בנות הזוג של קציני המטה התאיידו החוצה חרישית במהירות הבזק, ובני הזוג התאיידו אחריהן בעצלתיים, פולטים מלמולי מירמור שקטים. שפת גופם הביעה עלבון וכעס. מזכירת המח"ט נשארה עימנו בחמ"ל.

זאביק ביקש להנמיך את עוצמת הקול ברמקולים למינימום, לקח את מערכת היד ברשת המעוזים, הזדהה כקודקוד קטן של המח"ט, ביקש בקול שקט, אדיש משהו, להכין דו"ח מצב, נפגעים, נזק, זיהוי נון צדיקים של מקורות ירי ארטילרי, סימני חציית התעלה, איומי תקיפת חי"ר. הורה לתגבר תצפית בשני חיילים, בעדיפות למפקדים בעמדות המקלע, בחזית המעוז ובעורפו מחוץ לבונקר המרכזי. הורה לבצע החלפת משמרות כל "חצי עגולה" בין חיילי העמדות החיצוניות לבין החיילים המצויים במחסה בבונקר המרכזי.

הודיע למפקדי המעוזים שבעוד חמש קטנות נחזור אליהם לקבל דיווח על ביצוע. כשסיים העביר לידיי את מערכת היד להאזנה והורה לי לחזור אליהם אחד אחד בעוד חמש דקות ולרשום את דיווחיהם.

זאביק לקח את מערכת היד של רשת הכוחות הארטילריים הכפופים לחטיבה, וביקש אותם להתכונן להנחתת אש נ"ס [נגד סוללות ארטילריה] בעד כעשר קטנות. ביקש שהסוללות יתחברו בקשר ישיר למעוזים ברשת המשנה שלהם, לקבל מהם תיקוני טווח באופן ישיר. סוללת הארטילריה הצפונית שלנו תתחבר לשני המעוזים הצפוניים, המרכזית לשני המעוזים המרכזיים, הדרומית לשני המעוזים הדרומיים. אישר לכל סוללה חמישה פגזים לטיווח. בגמר הטיווח הורה לחזור אלינו לקבל פקודות. העביר את מערכת היד לרץ שלו להאזנה.

המח"ט התיישב בכורסת פיקוד של קברניטים, שתק, נשם לרווחה, הנהן בראשו לזאביק לאות תודה, הערכה ואישור להמשך ניהול המצב.

עוד יום של קרב על גדות התעלה בתקופת ההתשה [ארכיון צה"ל]

חזרתי בקשר למעוזים לקבל דיווח. כל המעוזים דיווחו על הרעשה כבדה, עשרות נפילות בכל מעוז, נזק לציוד, לתעלות קשר, עמדות ירי ובונקרים. לא היו נפגעים, לא זוהו נסיונות צליחה.

קיבלתי נקודות ציון של מקורות הירי בחיתוך אזימוטים לפנים ובמדידות של אזימוט וטווח. נקודות הציון הועברו לסוללות הארטילריה שלנו, מזכירת המח"ט מיהרה למפת הגזרה, סימנה את נקודות הציון שהיו סמוכים מאוד לרישומי העמדות הקבועות של המצרים.

גילינו שהיתה סמלת מבצעים מיומנת, בעלת ידע ונסיון בעבודת מטה מבצעית בשירותה הסדיר לפני שנעשתה מזכירת מח"ט מיומנת בצבא הקבע.

בינתיים הגיעו לחמ"ל קצין הסיוע הארטילרי וקצין הסיוע האווירי. זאביק הורה לקצין הסיוע הארטילרי לתפוס פיקוד על סוללות הארטילריה ולהורות להם על ירי של 50 פגזים על כל מטרה בגמר הטיווח. קצין הסיוע האווירי התבקש להעביר את נקודות הציון של המטרות לאוגדה לבור של חיל האוויר ברפידים, לבקש גיחות הפצצה לשתק את
הארטילריה המצרית.

כעבור דקות אחדות התחלנו לשמוע את רעמי אש היציאות של כוחותינו. התעודדתי. לא היו לנו נפגעים, הפלוגה שלי תפסה את "טמפו" ("לימוזין"), מתחם המעוז הצפוני. הכרתי את כולם, חרדתי מאוד לחייהם ולשלומם. בינתיים קציני המטה של החטיבה הסתננו חזרה לחמ"ל, הפעם ללא בנות זוגם. ישבו בשקט קשובים ונכלמים.

מדי דקות אחדות לקח ממני זאביק את מערכת היד, קרא למעוזים וביקש מכל אחד מהם בקול רגוע דוח מצב. הקשרים והמפקדים דיווחו לו שכמות הפגזים שיורדים עליהם פחתה מאוד. ביקש שיספרו גם על מצב הרוח של החיילים, מסר להם בנוהל הקשר המקודד והעדכני שחיל האוויר עומד לצאת בהקדם לגיחות הפצצה על סוללות הארטילריה המצריים.

כעבור כשעתיים הופסק הירי הארטילרי של כוחותינו, נשמע שאון רעמים מחריד של מנועי פנטומים, שטסו נמוך מעלינו מערבה. רגעים לאחר מכן שמענו הדי רעמי הפצצות שהוטלו מהם. שמענו בקשר הקווי דיווחים צוהלים מהמעוזים. האש המצרית פסקה, לא היו לנו נפגעים. דומיה, שקט מאיים של הפוגת אש ירדו על הגזרה.

המח"ט ירד מכורסת הקברניטים שלו, פנה לזאביק, הצדיע לו, לחץ את ידו בחמימות, אמר תודה ועזב את החמ"ל עם מזכירתו.

באי החמ"ל התפזרו, קציני המטה הותירו שם קצין תורן וצוות קשרים, כל האחרים שבו לחדרי מגוריהם בצריפים המרוצפים והממוזגים, לכלי מיטה מפנקים של בית, צבעוניים, רכים, צוננים ונעימים, שציפו את מיטותיהם ולחמימות חיקן של בנות זוגם האוהבות.

אנחנו, זאביק וצוותו, עלינו על רכבנו נסענו בחושך סמיך ולח באורות "עיני חתול" [אורות קטנים מאוד בכלי רכב קרביים המשמשים לנסיעה מבצעית בלילה] 15 ק"מ מזרחה, לנווה המדבר "רומני".

באנו למאהל הפלוגתי שלנו, אוהל לאפסנאות ואוהל למגורי מפקד הפלוגה וצוותו המצומצם. שני אוהלים הודיים מרושלים, על חול רטוב ומלוח, מדגרה רוחשת ברחשים צמאי דם, מיתריהם רפויים ויריעותיהם מקומטות.

שבנו למיטות השדה הרעועות שלנו, לשק השינה שחלקו הפנימי עשוי בד צמר גס ומגרד. בשעתיים שמירת מאהל כילינו את לילנו.

——————————————————————————————-

20 מחשבות על “כשהמח"ט הצדיע למ"פ

  1. מה זה הדבר הזה? עברת לסיפורים דמיוניים? לדעתי זה לא ראוי. לא כאן.
    אגב, הייתי בלימוזין בספטמבר 69 , בפעם הראשונה שגדוד 13 (וגולני) היו בתעלה.
    ירדנו לחודש ובגלל העבודה המעולה שהגדוד עשה, בזכותו של אמיר דרורי המג"ד ובזכות סגל הקצינים שלו ובזכות לוחמי הגדוד, נשארנו חודש נוסף. אחר כך הגדוד וגדודים אחרים של גולני ירדו לתעסוקה מבצעית לקוי התעלה.
    אגב הפגזות, את ההפגזה הכי קשה בלימוזין קיבלנו ממטוס חיל האויר שלנו שירד על המוצב וקרע לו את הצורה. גם הרג לוחם במוצב המרגמות השכן (בלימוזין היו , כפי שכתוב בסיפור, 3 מוצבים שסגרו על חצר פנימית). הלוחם שנהרג בלימוזין קבור בחיפה ובחודש שעבר, בעת האזכרה בחיפה לאיתן דויטש מצאתי את עצמי נשען בלי משים על קברו. על מצבת קברו חרוט "נפל בקרב".

    אהבתי

    • זאב היקר
      אני מעריך את הדעות שאתה מביע באתר, את התבונה, היושרה, הרצינות והאמינות שאתה מביע בהן, משום כך חשוב לי שלא תרגיש נפגע מהספור. אני מניח שלא יהיו מחלוקות ביננו על על מצור האספקה שתארתי. אגב אמרתי במפורש שזה קדם לבוא הפלוגה לקו. יש בספור שלי יסודות עובדתיים, תקיפת בסיס הטילים על ידי המיגים ראיתי במו עיני (ממקום די בטוח), מצור ארטילרי על מעוזים, קרבות הארטילריים, וגיחות הפצצה של מטוסינו כארטילריה מעופפת הן עובדות הסטוריות ידועות לכל.
      תאור ניהול האירוע בחדר המלחמה של החטיבה אינו תאור עובדתי תעודי, אבל לא תלוש מאד מהמציאות, הוא משקף מאד את הרצינות, האחריות, וכושר העמידה של פלוגת גולני מפקדים וחיילים ולעומת המוראל והמוטיבציה השחוקים שהיו שם.
      אנא התיחסותך.
      בברכה,
      צבי פרל

      אהבתי

  2. זאב היקר, זה ספור, לא תעוד ולא הסטוריה. נאמר והודגש במפורש, בכדי למנוע תרעומת. אין בכך להפחית או לעמעם את המסירות של אף אחד אחר, הפלוגה והגדוד בספור אלמוניים. אין שום סתירה בין העובדות שאתה מביא לעלילה הדמיונית בספור, ההיפך, הספור שלי משבח את הגבורה של חיילי הפלוגה במעוז טמפו/ לימוזין,וגם במעוזים אחרים בקו, אל תשכח שהיו שם עוד הרבה פלוגות שחוו שם קשיים דומים עד הפסקת האש באוגוסט 1970.
    לילה טוב.
    צבי פרל

    אהבתי

  3. סיפור דמיוני שמכפיש קציני מפקדת חטיבה. היו אנשים כאלה במציאות. הסיפור על התנהלותם "מוזר" בלשון המעטה. כיוון שאתה לא מפרסם מועד , לכאורה הסיפור פוגע לכאורה בכל קציני מטה חטיבה 275 בין ספטמבר 69 לאוגוסט 70.

    אהבתי

  4. בני היקר
    אני חולק עליך.
    צר לי על כל מי שמרגיש מוכפש מספור שבראשו נאמר בפרוש בפרוש שהוא פרי דמיון ובדיה גמורה, רק בגלל שהוא שרת באותו בסיס באותה תקופה לפני 50 שנה. מה עם חופש ההבעה?

    לשיטתך בני אי אפשר להביע דעה , עמדה, או בקורת על כשלים בצבא, כי יהיו מי שיפגעו. היו הרבה כשלים בצד ההצלחות האם אסור לכתוב על כשלונות בעלום שם ואפילו בגילוי שם אחרי 50 שנה . לשיטתך נעמוש שרבים ממשתתפיו הצביעו על כשלים של בעלי התפקידים עושה עוול היא מעמידה בסמן שאלה את התפקוד של הרבה בעלי תפקידים, בקרו מח"ט, בקרו אלוף פקוד, קצין מודיעין פקודי ועוד. זה נקרא חופש הדבור חופש ההבעה. זכויות יסוד אלמנטריות בדמוקרטיה.
    זה אכן ספור דמיוני, הבקורות של קצינים וחיילים על קרב תל פאחר לא היה ספור דמיוני. טוב שאמרו לכבודם ולכבודנו אמרו וחבל שאחרי כל כך הרבה זמן.
    כן התרשמתי מאד מאד לרע על התפקוד של המטה של אותה חטיבה. וזאת זכותי המלאה לחשוב כך.
    בברכה,
    צבי פרל

    אהבתי

  5. לבני
    אלוף הפקוד, ראש אמ"ן, הרמטכ"ל, שר הבטחון וראש הממשלה מאותה תקופה צריכים להרגיש רע מאד ולאו דווקא קציני המטה של החטיבה.
    הם אנשי המחדל.
    ועדת אגרנט אמרה זאת יפה ממני.
    בברכה,
    צבי פרל

    אהבתי

  6. חברה מה קרה סך הכל סיפור נחמד,אני אמנם מסתייג מביטוים כמו מזכירה זקורת חזה כאילו מה זה קשור גודל החזה שלה אם זקור או לא אבל זה סך הכל סיפור נחמד שמשקף מציאות שהיתה לשיטתו של המחבר. באמת היה הרבה ברדק בימים של קו בר לב.

    אהבתי

  7. תודה על התגובה.
    בגיל עשרים וקצת למראה חזה זקור יש משמעות, כמו גם לחצאית המיני הלבנה של ג'וזי כץ במופע בפני גדוד 12 בחורשת המיסדים בכוננות ששת הימים.
    אם היית רואה את הסמלת הזו גם אתה לא היית שוכח ולא היית מסתייג. הכל לכבודה.

    אהבתי

  8. צבי פרל , איננו מכירים אני מניח , זה אינו האתר לסיפורי נובלות . אם יש מה לספר המבוסס על עובדות ידועות או התנסות אישית , זה המקום , כאן המקום לתאר וגם להזכיר שמות בעלי תפקידים אם צריך , להשאיר מקום לדמיון – רק בסיפורי אגדות , נובלות , וכו' .. לא כאן . לעיניין ההתשה – .מלחמת ההתשה בתעלה , כמו גם בגזרות אחרות (הגזרה הירדנית) , היתה קשה , מסובכת ,לא תמיד מאורגנת – שלא לאמר מבורדקת , צה"ל קטן , גזרות רבות ורחבות .. זה נכון . אבל מכאן ועד לתאור שלך אודות קצינים "ובנות זוגם" .. "חזה זקור".."בנות הזוג של קציני המטה".. , המרחק רב , הגזמת מאוד ומי שלא היה מעורב בדברים בימים ההם – עלול להאמין לכל מה שכתבת . בדבריך קלקלת את מה שפורסם עד כה באתר נעמוש , סיפורי לוחמים , מפקדים , תאורי קרבות המבוססים על ארועים שהתרחשו בשטח , על התנסות אישית , התנסות של יחידה . ראה , אישית , נפצעתי בהתשה בגזרת ירדנה – בית יוסף , בעת חדירה לשטח הירדני , לאחר חודשים של אישפוז , ניתוחים ועוד , הזדמן לי לשהות בפעילות מבצעית גם בתעלה . נכון , הבלגן היה גדול , התנאים קשים , ארטילריה בלתי פוסקת , תקיפת מטוסים מצריים ..נעשו טעויות רבות עליהן שילמנו בהתשה ובעיקר במלחמת יום הכיפורים – מחיר מלא ובהרבה הרוגים ונפגעים . אבל , דווקא בשל כך , כאשר מספרים , ראוי לספר ולהתבסס על עובדות , את הדמיון להשאיר למקום אחר .. ותאור חיילות שסייעו בתפקידהן השונים צריך להיות מכובד ונכון ולא כמו שאתה תיארת . מה תחשוב נכדתך אחרי שתקרא מה שכתבת , מה היא תחשוב על צה"ל ועל השרות שהיא עומדת לעשות.. צבי , יש לחשוב טרם הקלדה ..

    אהבתי

  9. שלום בז'ה
    כפי הניראה איננו מכירים אם כי שמך נשמע לי מוכר. האם היית מ"פ ד' בגדוד 13 בתקופת ששת הימים? הייתי טירון בפלוגה ד' בגדוד 12 באותו זמן.
    אני מכבד מאד את דעתך. אך גם חולק עליה.
    האם דברי רהב בלתי אמינים (בלשון המעטה) של בעלי תפקידים שהתפרסמו בנעמוש יפים בעיניך? איש אינו קורא להדיר אותם מנעמוש. היו לדברים הללו תגובות נחרצות, במה של דיון בקורתי, נוקב וקורקטי אף שהיו בהם נימות של כעס אצור אחרי 50 שנה.
    לעומת זאת ספור נאיבי על חוויות צעיר בן עשרים חורגות לטעמך מהטעם הטוב. חבל לי מאד.
    כל היופי של נעמוש שהוא במה חופשית לדעות והשקפות שונות, מבחינתי הציווי החשוב הוא איסור הפגיעה בשמם של הפצועים והנופלים.
    איני רואה שום פגם ושום דבר לקוי במערכות יחסים שהיו שם בין צעירים וצעירות, במפקדת החטיבה, זה אנושי בהחלט, הבאתי את הדברים על מנת להציג את תרומתם של חיילי גולני שהיו תחת אש ארטילרית איומה וסכנת חיים מתמדת במעוזים לעומת החיים הנוחים של חיילי אותה מפקדת חטיבה.
    רציתי להציג את הניגודיות לכבודם של חיילי גולני פשוטים שנשאו את בטחון המדינה על חייהם.
    המצב שתארתי במטה החטיבה הוא בלי ספק תוצאה של שחיקה קשה של יחידות רבות של הצבא במלחמת ההתשה.
    בקוים שמשתרעים מהחרמון ועד טירת צבי, שם עשיתי את רוב שרותי הסדיר בפלוגה רובאית, לא ראיתי שחיקה מוראלית. נדהמתי מימה שראיתי בסיני.
    אני מאד מקווה שהצלחתי לשכנע אותך שהדיון נמצא בתחום הקורקטי אף שאתה זכאי בהחלט להסתייג ממנו.
    בברכה,
    צב פרל

    אהבתי

  10. לבז'ה
    לגבי נכדותי, אני לא חושב שהן תקראנה מה שכתבתי. זה תאור נאיבי. אבל אתה לבטח יודע שהיו תופעות באמת קשות בצבא, וככל שידעו מזה יטיבו להמנע מהמקומות והאנשים שצריך להזהר מהם. אני סומך על תבונתן של נכדותי.

    אהבתי

  11. צבי שלום..
    ראה , אתר נעמוש שימש עד היום כבמה ללוחמים , מפקדים ברמות שונות לספר על ארועים בהם השתתפו בלחימה ברמת הגולן במלחמת ששת הימים ולאחרונה , גולשים לאט לתקופת מלחמת ההתשה ואולי נגיע יחד למלחמת יום הכיפורים , הקשה מכולן.. . כולם , אבל כולם , מציגים את שעברו אישית , הם מעידים כעדי ראייה , כעדים שהשתתפו פיסית בארועי לחימה . המציגים מציגים את מה שחוו , לא מקריאה ולא ממה ששמעו , יד הדמיון איננה מעורבת בדיבריהם . נכון שלעיתים מקרה מסויים יכול להיות מוצג בעיוות כלשהו , זה מה שהמספר חווה , הוא ראה חלק מן התמונה . עברו מעל ל-50 שנה והדברים , חלקם מיטשטש , מה לעשות , הדברים לעיתים חלקיים והתמונה המלאה והמדוייקת , לא תמיד קיימת.
    ההבדל בין מה שהוצג עד כה לבין הדברים שאתה כתבת , שאלו סיפורים אישיים שמספרים מן השטח ואילו הדברים שסיפרת , חלקם הגדול מקורם בדימיון וחלקם נכון , ההבדל רב מאוד . הדרך בה היצגת את החיילות ואולי גם את הקצינות ששירתו שם – בלשון המעטה – איננו מכבד . מאדם בגילנו המופלג אני מצפה ליתר רגישות .. ליותר זהירות . האתר איננו אתר לסיפורים מן הדימיון , האתר מציג דברים שאנשים חשו על בשרם , לא סיפורים דימיוניים , זה לא המקום לכך . ובהערת אגב , מה לעשות הצבא בנוי מאנשים צעירים ולכן נוצרים שם , גם היום , קשרים יפים מאוד בינו לבינה.. כאן המקום להזכיר שהנני נשוי לפקידת המג"ד שלי ..זה קורה , כאלה יש רבים..הבעייה שאתה הצגת את החיילות באור מאוד לא יפה וזאת בלשון המעטה..

    אהבתי

    • יעקב היקר
      אין לי דעה שלילית ולא היתה לי דעה שלילית על אף אחד ואף אחת שם. לגבי הצגה שלילית של החיילות בעיני לא היה שום דבר שלילי , ניראה שהכל תלוי בעיני המתבונן.
      אם הייתי כותב שלמזכירת המח"ט היה אף סולד אני מניח שזה היה עובר אצלך בשלום. לא זכרתי את האף שלה.
      אני זוכר את שמו של המח"ט, נפטר לפני שנים, היה קצין טוב ואדם טוב, אבל גם הוא נשחק. לא פרסמתי את שמו. לא התיימרתי לכתוב הסטוריה ולכן האמת העובדתית אינה רלוונטית, הספור בא ממקום טוב. חוויה של אדם צעיר במקום חדש ושונה לגמרי.
      יש לנו השקפות עולם שונות לגבי מהות חופש הביטוי וגבולותיו. אני מכבד את דעתך וגישתך. וכן, מכבד מאד את דברי הבקורת שלך על מפקדיך דאז. אף שאיני בקי בפרטים ואינני יכול לגבש עמדה בדברים שהיו בדיון, זה מראה על יושרה ואומץ לב ציבורי. אבל אנשים קונפורמיים יכולים לבוא אליך בטענות שאתה קם על מפקדיך. כל זמן שזה נעשה בנימוס זה תקין בעיני ואפילו יפה בעיני.
      נעמוש הוא גלעד יפה ותוסס ללוחמים, לנופלים, לפצועים ולחברים לנשק שאתנו ובני משפחה.
      במה חופשית של דיון פתוח זה כל היופי.
      אגב היא היתה סמלת, לא זוכר קצינות . תארתי את תפקודה באופן מחמיא וחיובי ביותר בזמן ניהול האש.
      כמו שכתבתי קודם, דעתי נוחה וטובה על יחסים שנרקמים בין בני אדם מרצונם החופשי.
      סחתיין, כל הכבוד לך שפקידת המג"ד בחרה בך להיות האיש שלה.
      בברכה
      צבי פרל

      אהבתי

    • לדעתי סיפור יפה שהכותב כמו משורר ליטש אותו בתיאורים שחלקם דמיוניים וחלקם התרחשו, איני יודע מה קרה במפקדות בבלוזה ומה עשו קציני המטה ובנות זוגם, אך כאחד הלומים מהפלוגה המדוברת הייתי בטמפו/ לימוזין א' וחוויתי על גופי במו עיני ובמו אוזני את אשר תואר בסיפור, שקראתי את הסיפור חזרתי במנהרת הזמן 50 שנה,

      אהבתי

  12. יופי של סיפור המשלב בין דמיון למציאות , ממחיש היטב את קולות האש ואת שעבר על הלוחמים במוצבים בקו ברלב.

    ובכל הקשור לזקירות

    בני דורי זוכרים את חוברות הבוק ג'ונס שהחולצה הנמתחת על החזה הזקור של החתיכה בסוף הסיפור זה היה שיא הפורנו

    חבר זאת לגבעת חלפון והנה אנחנו כאן.

    אהבתי

    • התגובה שלך חביבה עלי. זה רוח הנכונה להתיחס לדברים, היינו צעירים, אוכלוסית כבר סיכון, ועכשיו שזקנו אנחנו שוב אוכלוסית סיכון. עבדנו קשה בצבא והיינו לנו גם מחשבות על בחורות ואירוטיקה היינו אנשים צעירים ובריאים. .
      לגבי החוברות, רק בני דורך? ומה איתך?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s