ששת הימים: האתרים השווים

המלצות ביקור ל-10 אתרים מיוחדים ממלחמת ששת הימים – לא כולל מוצבים ואנדרטאות

טיולים בעקבות מלחמת ששת הימים. כביש הנפט מתחת לזעורה לכיוון צפון

רמת הגולן מתוירת בעיקר בזכות הטבע שלה – החרמון, המעיינות, המפלים, התלים והנופים המדהימים, אבל יש לה גם תיירות מלחמה בשל היותה שדה קרב בשתי מערכות משמעותיות. מלחמת יום כיפור היא הפופולרית יותר בגולן בזכות אתרי עמק הבכא, הר בנטל, תל סאקי ועוד, אבל גם למלחמת ששת הימים המעט נשכחת יש מה להציע.

לפניכם עשרה אתרים מיוחדים שקשורים למלחמת ששת הימים. אם אתם ברמת הגולן ואתם עם זיקה להיסטוריה צבאית, כדאי לבקר בהם. בחרנו מקומות שהם לא מוצבים סורים ולא אנדרטאות. אין ספק שתל פאחר ומצפה גדות הם אתרי ההנצחה הבולטים ביותר שנמצאים על שטח מוצבים סורים ומספרים את סיפורו של מאבק מתיש בין ישראל לסוריה. שני מוצבים אלה הם חלק מעשרות מוצבים סורים זנוחים הפזורים ברחבי הגולן, שוממים ומוקפי גדרות. נזכיר על קצה המזלג את תל עזזיאת, ג'לבינה, תל הילאל, זעורה, עלמיין, דוריג'את, השפך, עמרת עז א-דין. מי שיכול להגיע אליהם וגם ילמד את סיפורם, מזומנת לו חוויה. בנוסף קיימות אנדרטאות של לוחמי כוחות או בודדים, שאותם פירטנו בכתבה זו [לחצו]. רשימה זו נותנת משהו שונה.

בחרנו בפינצטה עשרה מקומות מעניינים שקשורים למלחמת ששת הימים ושווים ביקור. סיפורם כבר פורט כאן בעבר בהזדמנויות שונות, ואנחנו מרכזים אותם כעת לטובת מטיילים וכאלה שלא נתקלו בהם.

הטנק בבניאס

לטעמנו, האטרקציה הכי מיוחדת. שילוב מדהים של טבע ומלחמה.

בתוך העוצמה המהפנטת של זרימת הבניאס, בין העצים המיתמרים, השיחים וחלוקי האבנים, במקום שבו קרני השמש מתקשות לחדור את המעבה הירוק, נח לו במים הכחולים טנק טי.34 סורי הפוך.

הטנק הסורי בנחל הבניאס

הסיפורים קושרים את הטנק כאחד מהשישה שתקפו את קיבוץ דן ביומה השני של מלחמת ששת הימים, ובמנוסתו חזרה אל רמת הבניאס [קיבוץ שניר כיום] קיפד את חייו בנפילה אכזרית לתהום השוצף. כאן תמצאו רוגע ושלווה לצד הזרם הרועש בכל ימות השנה, לצד גוף זר וענק שהפך לחלק אורגני מהמקום.

איפה: נחל בניאס, מתחת לקיבוץ שניר.

איך מגיעים? עולים לכיוון קיבוץ שניר, חולפים על פני הכניסה לבית ספר שדה חרמון ואחרי כ-400 מטר מימין מבחינים ברחבה קטנה ועץ גדול. זהו איזור הכניסה לבית העלמין של הקיבוץ. חונים ונכנסים דרך שער, יורדים בשביל אל הבניאס תוך מעבר על פני בית העלמין. בחצי הדרך למטה תיתקלו בשלט עם ציור טנק שיכווין שמאלה. השביל בחלקו צר ויש ללכת בזהירות ולהשגיח על ילדים. בזמן גשם או אחרי גשם הדרך חלקה ומסוכנת. סך הכל, הירידה אל הבניאס והטנק נחמדה ונעימה. מי שסובל מקוצר נשימה יצטרך בדרך חזרה לעלות במתינות רבה. בכל זאת, 50 מטר גובה לא הולכים ברגל.

להרחבה ראו כאן: https://naamoush.wordpress.com/2017/09/10/%D7%98%D7%A0%D7%A7-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%9F/

ציר הנפט

כביש מופלא, זר ומוזר. חותך את כל רמת הגולן, אבל רק בודדים נוסעים עליו.

נוסד ב-1950 כדרך שירות לצד צינור הנפט שתחילתו בערב הסעודית וסיומו בנמל צידון בלבנון, כ-1,200 ק"מ. נקרא גם כביש טפ-ליין [Trans-Arabian Pipeline Company] – צינור הנפט הטראנס-ערבי.

כביש צר, משובש בחלקו הגדול ולא מתוחזק מלבד הקטע הצפוני, הסלול, שהוא היחיד שניתן לנוע עליו במכוניות רגילות. קטע זה מתחיל בצומת רוויה סמוך ליישוב קלע-אלון-ברוכים ונמשך עד ליציאה לכביש 99 באיזור מעיינות הבניאס.

כביש הנפט הצפוני והמצוקים

במלחמת ששת הימים היה כינויו הצה"לי "טרומבוזה". הוא שירת את אנשי הכפרים ואת הצבא הסורי שהחזיק בגובה זה מוצבים בקו שני ושלישי. המפורסם שבהם היה תל פאחר, שגדוד 12 של גולני היה אמור לכבוש אותו בתנועה מציר הנפט [אבל הביצוע היה אחר].

דרך הנפט מעניינת, לעתים מאתגרת, הנוף הפראי מעניק חווית נסיעה. פה ושם תצטרכו לצלוח בזהירות בורות שנגרמו על-ידי טנקים ושטפונות, זהירות מתקר. קחו בחשבון שבקטעים רבים כמעט שאין שוליים.

הקטע הצפוני, כ-15 ק"מ, עוצר נשימה בחלקים ממנו. הכביש צר, ישר כמו סרגל, עולה מעלה מעלה ואז יורד, מתפתל ימינה ושמאלה. בחלק ממנו בצידו המזרחי תקבלו נופך גיאולוגי בדמות מצוקי בזלת שניצבים כמו קיר אלכסוני, מהימים שהגולן היה הר געש פעיל והלבה זרמה כמו יין.

לאורך קטע זה יש כמה נקודות עצירה שוות [מדרום לצפון]: הכניסה לשמורת נחל עורבים, מצפור שמיר, הכפר הסורי החרב סיר א-דיב, אנדרטת מוקדי ובן ארצי שנפלו בששת הימים [מעט אחרי סיר א-דיב בצדו המזרחי של הכביש], מצפור הבוקרים הכולל תצפית בגובה של יותר מ-400 מטר אל אצבע הגליל ועמק החולה, מצפה זעורה [מעט מדרום לבסיס צה"ל שיושב על הכביש], הכניסה לכפר עין פית ואתר מוצב תל פאחר. קטע שמומלץ לרוכבי אופניים ואופנועים.

איפה: מדרום רמת הגולן ועד לצפון – קטע של כ-45 ק"מ.

איך מגיעים? הציר מתחיל בצומת אורחה שבדרום הגולן, ממשיך לצומת קשת ומשם לבסיס נפח. קטעים אלה בסך כ-18 ק"מ מזוהים עם קרבות מלחמת יום כיפור שהתנהלו לאורך כל הציר. בנפח נקטע ציר הנפט בכקילומטר בגלל הבסיס הצה"לי [יש דרך שעוקפת את הבעיה] ולאחר מכן ממשיכים לצומת רוויה – קטע שעשינו פעם ברכב רגיל, התחרטנו באמצע, אבל היה מאוחר מכדי לחזור, איכשהו המשכנו וסיימנו בצומת רוויה בעור שינינו. מרוויה צפונה בא הקטע הסלול, הכאילו תרבותי של הציר, אבל בהמשך יצוצו כמה וכמה שיבושים לא פשוטים. נסיעה שיש לעשות בניחותא, לא יותר מ-40 קמ"ש.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2015/11/28/%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99/

בניין החזית הסורית

מבנה מסתורי, סוריאליסטי, אהוב במיוחד על רוחות רפאים וציירי גראפיטי. מאות ציורים וכתובות על הקירות שבוצעו במשך השנים החדירו צבעוניות וקצת חיים, אבל קדרותו של המבנה ההרוס בחלקו עודנה מאפילה על האווירה.

בבניין זה, בפאתי העיירה ההרוסה קונייטרה, שכנה עד למלחמת ששת הימים מיפקדת הצבא הסורי ברמת הגולן. המקום הופצץ במלחמת ששת הימים וגם במלחמת יום כיפור. נכבש ביום שבת ה-10 ביוני 1967 ושימש כמיפקדה של אוגדה 36 ושל כוחות נוספים שהתיישבו בחדרים המרווחים, שבחלקם היו כורסאות קטיפה אדומה.

בשנים האחרונות הפך הבניין לתחנה סופית במסלול הטיול לזכרו של אלי כהן ז"ל. בחזית הבניין הוצב פסל בצורת מנעול – המפתח לסודות הצבא הסורי שחשף המרגל הישראלי. בקומה השנייה באחד החדרים הפונים למזרח הוצבו שלטים שסיפרו שאלי כהן ביקר כאן, אבל לאחרונה הם הוסרו ונעלמו.

בניין מפעם. מיפקדת הצבא הסורי ברמת הגולן

המבנה כולל קומת מרתף, שתי קומות עם מאות חדרים ושירותים, וגג הצופה אל קונייטרה לשעבר, לחרמון ולתלים הסמוכים. זהירות – חלק מהמדרגות הרוסות וללא מעקות. מקום מרתק במוזרותו, ששווה סטייה מהדרך אם אתם באים מהחרמון או מברכת רם ומסעאדה, לכיוון צומת עין זיוון.

איפה: כשני ק"מ דרומית מזרחית לצומת בראון.

איך מגיעים? מכיוון צפון – על כביש 98 מצומת בראון ממשיכים דרומה, אחרי כשני ק"מ הכביש מתעקל ימינה ובדיוק במקום הזה אתם ממשיכים ישר לדרך עפר כשמצד שמאל שלה תראו בבירור את הבניין. מכיוון דרום: מצומת עין זיוון ממשיכים צפונה עוד כארבעה ק"מ ובמקום שבו הכביש פונה שמאלה וצפונה לכיוון מסעאדה ומג'דל שמס, תפנו ימינה לדרך העפר שאחרי 200 מטר משובשים תנחית אתכם בחזית הבניין.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2019/04/27/%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%97%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA/

מחסום הקוביות

בלב לבו של שום מקום, קילומטר מתחת לאיזור בסיסי צה"ל בכפר קלע הסורי לשעבר, מונחות כ-50 קוביות נ"ט, שיצרו צוואר בקבוק שנועד לבלום ולעכב כוחות שריון. את המחסום הזה הציבו בזמנו הצרפתים נגד האנגלים. חלפו שנים והמחסום עבר לשמש את הסורים כמכשול נגד הצבא הישראלי, אם וכאשר.

האם וכאשר הזה התרחש במלחמת ששת הימים: גדוד טנקי שרמן 129 מחטיבה 8 התנתק מתוכנית המאמץ העיקרי לכיבוש הרמה ונע לכיוון מוצבי קלע. מחסום הנ"ט עיכב אותם מעט, אבל לא עצר מבעדם להמשיך במעלה הרמה עד לכיבוש קלע. היה זה ביום שישי ה-9 ביוני 1967.

קוביות הבטון בין סיר א-דיב לקלע

מאז ועד היום שוכבים להם ריבועי הבטון, עדות ליום שבו רתמו לתועלתם אנשי צבא תוואי שטח של אדמה חרוצה בוואדיות, והוסיפו את הבטונדות האדירות כפיתרון מתוחכם לעצירת גייסות. מי שיגיע לכאן יתרשם מהשליטה הטופוגרפית של הסורים על השטח שממערב ויוכל לתהות לעצמו איך לעזאזל למרות העליונות הזו והקוביות, הפסידו הסורים את המערכה כאן.

20 שנה אחרי מלחמת ששת הימים, בשנת 1987, התווסף גל-עד עם שמות נופלי גדוד 129 וחלק מחטיבה 8, אולם מאז ועד היום [שנת 2020] לא ידוע על קיום עצרת זיכרון במקום זה, בהשתתפות לוחמי הגדוד והמשפחות השכולות. יותר מאשר אנדרטה, מהוות הקוביות נקודת ציון אטרקטיבית בסיורי מורשת קרב של יחידים וקבוצות, וכן לנהגי שטח. פרייבטים מחוץ לתחום.

איפה: בין כביש הנפט של הכפר סיר א-דיב לבין בסיסי קלע על כביש 978.

איך מגיעים? ממערב – בכביש הנפט, בנקודה שבה נראים מבנים הרוסים בעיקר מצידו המזרחי של הכביש [כשלושה ק"מ מדרום לבסיס צה"ל שנמצא על הכביש שמעל אתר תל פאחר], ישנה דרך שעולה למזרח. נעים עליה כקילומטר וחצי עד שמגיעים לקוביות. ממזרח: מכביש 978 ישנן שתי דרכי עפר שיורדות מערבה. נועו איתן בכיוון כללי מערב, בדרך תעברו מתחת לאשנב של בונקר סורי ומשם לא תתקשו להבחין בקוביות ולהגיע אליהן.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2014/08/26/%D7%94%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C-%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%9F-4-%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A8-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91/

בית המכס העליון

עוד נגיעה צרפתית מהתקופה שבה שלטו על סוריה. בניין מפואר בסגנון אירופי שהוקם סמוך לשנת 1930 והיווה נקודת בידוק ומיפקדה. עם תום השלטון הצרפתי הפך המקום למיפקדה סורית, שהשקיפה אל שטח מדינת ישראל והיתה האחראית על מספר מוצבים קדמיים סמוך לנהר הירדן. במקום זה התנהלו בשנות ה-50 וה-60 מספר דיונים בין סוריה לישראל בתיווך האו"ם בניסיון לפתור סכסוכי גבול.

במלחמת ששת הימים הפכו מבני בית המכס מטרה להפצצות והפגזות של צה"ל. המקום ניזוק בצורה קשה. בית המכס העליון נכבש ביום שבת ה-10 ביוני 1967 ללא קרב, לאחר שהסורים נסוגו מהאיזור. כשבוע אחרי המלחמה נספו בשטח שממול לבית המכס 11 חיילי גדוד 13 של גולני בפיצוץ תחמושת בבונקר.

מבני בית המכס העליון

קרוב ל-50 שנה עמד בית המכס בשיממונו – מבנים כה יפים וכה הרוסים בצומת דרכים כה מרכזית, עד שהגיע היזם ליאו גלזר שקיבל אישור לבנות בו מלון. בימים אלה נשלמת המלאכה שבמסגרתה נשמרה החיצוניות של המבנים, תוך עבודת שימור כירורגית ומוקפדת. בשטח המלון נחנכה בשנת 2017 אנדרטה לזכר 11 החיילים – כולל שולחן אבן, כיסאות וצל, והמקום הופך יותר ויותר לנקודת עצירה מבוקשת למטיילים תוך הסבר על המקום ועל הטרגדיה.

איפה: צומת בית המכס.

איך מגיעים? ממערב – כביש 91 מצומת גדות מזרחה, חוצים את גשר בנות יעקב ועולים כשני ק"מ בכביש המתפתל. כדי להגיע למבנים ולאנדרטה יש להמשיך מצומת בית המכס עוד כ-300 מטר מזרחה [לכיוון קצרין] ואז לפנות שמאלה לתוך המתחם. חניה בשפע.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2019/09/24/%D7%97%D7%A5-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9F/

הזחל"ם בגבעת האם

פעם, לפני שנים רבות, זו היתה גבעה צנועה שהשקיפה מלמטה על השטח הסורי שמעליה. לא היו סביבה שום דרמות והיא יכולה היתה להישאר מקום עלום שמוכר אך ורק לפרות של קיבוץ כפר סאלד ולכמה או"מניקים משועממים שכאן היה ביתם הזמני. אבל אז חלה תפנית מפתיעה במעמדה: צה"ל בחר בה כנקודת זינוק לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.

פעמי המלחמה ניכרו בגבעת האם בתקופת ההמתנה שלפני ששת הימים, במאי 1967, כאשר התיישבה עליה פלוגה של צה"ל ככוח מגן וחרצה באדמתה כמה תעלות. גנרלים שונים בלבוש אזרחי פקדו אותה לעתים תכופות בתצפיות סקרניות על השטח הסורי.

יומה הגדול הגיע ב-9 ביוני 1967, כאשר דרכה החלו לזרום טנקים, זחל"מים וחיילים. צבא אמביציוזי ושאפתן, שהתגבר על מכשולי קרקע ותנאי שטח הרריים וכבש תוך שעות ספורות את כל מוצבי הסורים באיזור.

הזחל"ם שנפגע בקרב על תל פאחר ונמצא כיום בגבעת האם

עדות פיזית יחידה לאותו יום היסטורי מהווה זחל"ם חלוד כהה, שהוצב מתחת לגבעה. זחל"ם זה שנפגע בקרב על תל פאחר, כשלושה ק"מ מגבעת האם, מסמל מספר זחל"מים שנפגעו באיזור גבעת האם והלאה ממנה בפגיעות ישירות וכואבות. בדלת הנהג אפשר להבחין בחור שנגרם מפגיעת פגז. זחל"ם זה התפוצץ ועליו נהרגו ארבעה לוחמים. בזחל"ם אחר שספג מתחת לגבעה פגיעה ישירה נהרגו שישה אנשים.

במרומי הגבעה נמצאים מספר שלטי הסבר על כיבוש הרמה, אבל היה ראוי להציב כאן לפחות גם טנק, ובכלל להשקיע מעט יותר בעיצוב פניו של המקום שהפך לאחד מסמלי ניצחון צה"ל בחזית הסורית.

איפה: כ-1.5 ק"מ מצפון לקיבוץ כפר סאלד.

איך מגיעים? מדרום – בכביש 918 עוברים את קיבוץ כפר סאלד צפונה ואחרי כקילומטר יש פנייה ימינה ומזרחה, על שלט חום. מצפון – מצומת חורשת טל נוסעים על 918 כשני ק"מ דרומה ואז פונים שמאלה בעקבות השלט החום. מכאן תעברו דרך חורשה קטנה ומשם בעלייה מתונה של כ-600 מטר עד לגבעה. הזחל"ם הוא נקודת זיהוי לשביל העולה למרומי הגבעה. רכב רגיל יחרוק שיניים במאמציו להגיע לכאן, ויקרוס טוטאלית בדרך הספציפית העולה לפסגת הגבעה. אפשר להגיע לתחתית הגבעה גם מצפון, מאתר נבי הודא ועתיקות עומרית. נעים על דרך כורכר טובה בכיוון כללי דרום, מזהים את הגבעה במבט לכיוון דרום-מערב ומתקדמים אליה. רכב פרטי יגיע עד כדי 150 מטר מגבעת האם, ומשם ברגל.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2019/03/23/%D7%96%D7%97%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%98%D7%97-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%93%D7%94/

https://naamoush.wordpress.com/2014/04/11/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%96-%D7%91%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%95%D7%97/

כפר עין פית

כפר סורי הרוס, ציורי ופסטורלי. עדות אחת מני רבות להתיישבות הסורית האזרחית ברמת הגולן עד למלחמת ששת הימים.

מספר האזרחים הסורים ברמה נע ביוני 1967 סביב ה-100 אלף. מרביתם חקלאים של שדות ושל מרעה. חיים פשוטים ובסיסיים בכפרים קטנים עד בינוניים, חלק מזרעות קטנות של חושות ובתי בוץ. רק מעטים היו מחוברים לחשמל ולמים. העיר הגדולה היתה קונייטרה. התנועות העיקריות של רכבים על הצירים היו של הצבא, שנוכחותו היתה דומיננטית וכך גם מספר אנשיו שאיכלסו חלק מהכפרים, בעיקר אלה הסמוכים לגבול ישראל.

הכפר עין פית

עם פרוץ מלחמת ששת הימים גרמו הפצצות חיל האוויר לרבים מהסורים לעזוב את כפריהם עד יעבור זעם. לאחר סיום המלחמה התברר להם כי לא יוכלו לשוב לבתיהם והם הפכו לפליטים חסרי כל. רבים ניסו לחזור בלילות כדי להציל מעט מרכושם, אבל נתקלו בקו גבול חדש ובחיילים תקיפים שיורים כדי לפגוע. המעטים שלא נמלטו ונותרו בכפרים נאלצו לבסוף לעזוב מאחר שהשירותים הסורים חדלו להתקיים, כולל הכסף המקומי.

זמן קצר אחרי סיום מלחמת ששת הימים, החל צה"ל להרוס את הכפרים בגולן. מבצע הנדסי זה נמשך כשנתיים-שלוש, שבסיומן נחרבו כל הכפרים כמעט עד היסוד.

עין פית היה כפר עלאווי המקורב לשלטון, מבוסס ומודרני יחסית ליתר הכפרים. למרות ההריסות הכבדות, אפשר להתרשם פה ושם מבית מודרני עם מרפסת, מרתף, חלקת אדמה, טראסות, עצים שנותנים עדיין את פריים. במרכז הכפר נובע מעיין שהופך בחורף לשלולית ענק. בקצה הדרומי של הכפר הוצבה אנדרטה לזכרו של אורי אילן מגולני, שהיה בחוליה שנשלחה לכאן ב-1954 כדי להחליף סוללות למיתקן ציתות ונתפסה בדרך על-ידי הסורים. אורי אילן התאבד בשבי. מעין פית אפשר להבחין בחורשת העצים של אתר תל פאחר, כקילומטר לכיוון מערב.

איפה: בצפון רמת הגולן, סמוך לכביש 99.

איך מגיעים? האפשרות הנוחה ביותר היא דרך כביש הנפט. מגיעים על כביש 99 מקרית שמונה, דן, מעיינות הבניאס, פונים ימינה ודרומה לכביש הנפט [לכיוון תל פאחר]. נעים על הכביש הצר, עוברים את אתר תל פאחר ועולים עם הכביש עד שהוא מתעקל בחדות ימינה. הכניסה לעין פית נמצאת מצד שמאל, צפונה. מי שיכול שייכנס עם הרכב בדרך קצת משובשת [ומי שלא – שימצא חניה בשולי כביש הנפט]. נכנסים לכיוון צפון ואחרי עשרות מטרים נתקלים באנדרטת אורי אילן. בהמשך תגיעו למרכז הכפר ולמעיין שזולג מערבה והופך לוואדי פרע. יש אפשרות להיכנס גם מצפון, דרך כביש 99, מאחד העיקולים שבדרך. תפתחו מפת לוויין ותמצאו.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2014/07/30/%D7%9E%D7%A8%D7%A4%D7%A1%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%97%D7%A8/

טנק פנצר בכפר נוחיילה

תל דן הוא כיום שמורת טבע מתויירת בהמוניה, אבל עד מלחמת ששת הימים היה מוצב צה"ל בנקודה הצפון-מזרחית מול גבול סוריה. מאות מטרים הפרידו בין המקום שבו נובעים מעיינות הדן המרהיבים ועד לכפר הסורי הצבאי למחצה נוחיילה. קני הנשק היו מכוונים לפה ולשם. עם כל הכבוד לטבע, המוות ארב כאן כהרף עין.

פנצר בנוחיילה

נוחיילה השגיח על תנועות צבא ישראל. בכל פעם שצה"ל ניסה לבצע תיקוני גבול, או שלח סיור להצהרת ריבונות, בנוחיילה לא היו יושבים בשקט. השגרה נשמרה עד לאותה תקרית ענק בנובמבר 1964, שבה החלה המלחמה על המים, במסגרת פרויקט הטיית מקורות הירדן מצד הסורים בגיבוי מדינות ערב. קיבוץ דן הופגז קשות, וחיל האוויר הישראלי ירד לראשונה על מוצבי הסורים בגזרה. לפחות שני טנקי פנצר נפגעו מאותה גיחת הפצצה.

במלחמת ששת הימים נכבש הכפר נוחיילה ללא קרב, ובו נותר למעצבה אחד הפנצרים הפגועים. הוא, ביחד עם שלדות כלים הנדסיים כבדים פגועים של הסורים שמונחים באתר תל דן, מהווים עדות אילמת לקרב על המים, שנמשך קרוב לשנה והיה אחד מנקודות העימות העיקריות והכואבות בין ישראל לסוריה.

איפה: כשני ק"מ מצפון-מערב לצומת שיאון.

איך מגיעים? לבאים ממערב על כביש 99, מצומת שיאון [לשעבר צומת הטנק], פונים שמאלה לכיוון צפון-מערב אל הכפר רג'ר. אחרי כשני קילומטר, במקום שבו ישנה דרך – מעלה גדעון, שעולה ימינה ומגיעה למעשה להר דב, יש לחנות איפשהו, לחצות ברגליים גדר שנמצאת בצד המערבי של הכביש ולנוע על שביל כחצי קילומטר עד להגעה לחורבות הכפר, הריסות מוצב וטנק הפנצר. אפשר להגיע גם מהשדות הצפוניים של קיבוץ דן – הליכה של כשני ק"מ. היעזרו במפת לוויין, במצב רוח קרבי וכמה פלסטרים למקרה שתישרטו מהגדרות. ההגעה קצת מאתגרת, אבל שום דבר לא יעצור את המשוגעים לעניין.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2013/10/18/%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%A0%D7%95%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%94/

תותח מבוא חמה

מגזרת העימות מול הסורים בדרום הכינרת, אפשר לבחור בטיול באיזור תאופיק שמעל קיבוץ תל קציר, אבל הלכנו על קיבוץ מבוא חמה, שעל שטחו ישב בעבר המוצב עמרת עז א-דין, שהשקיף על קיבוץ האון ולא פעם הטריד בירי את חקלאיו.

בחלק הצפוני של מבוא חמה, על שפת המצוק, הוצב לפני כ-40 שנה תותח נ"מ 85 מ"מ סורי מתוצרת סובייטית, שנגרר מאיזור קונייטרה ושימש את הסורים בתקופת ההתשה ומלחמת יום כיפור. בשנת 2011 התלבשו עליו האחיות קרין וגוני שביט, חברות הקיבוץ, וצבעו אותו בוורוד כאנטי תזה למלחמה. עכשיו עומד לו תותח השלום הזה חשוף לשמש הלוהטת ולרוחות העזות, ממתין למבקרים שיבואו ללטף אותו ולהצטלם.

תותח נ"מ ורוד צופה אל הכינרת מגובה 600 מטר

איזור דרום הרמה נכבש ביום שבת ה-10 ביוני 1967 ללא קרב על-ידי צנחני חטיבה 80, שהונחתו בהליקופטרים ולאחר מכן נעו מזרחה לצומת רפיד ותל פארס.

איפה: קיבוץ מבוא חמה.

איך מגיעים: נכנסים לקיבוץ [השער בדרך כלל סגור, צריך להמתין מעט], נוסעים בכביש הראשי לכיוון מערב, פונים ימינה, שמאלה ושוב ימינה ומגיעים. יש חניה קטנה.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2018/05/29/%D7%A2%D7%9E%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%96-%D7%90-%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%9F/

הג'יפ התלוי

נסיים באטרקציה חביבה. ג'יפ סורי התלוי על עמוד חשמל בצומת תל פארס לכיוון בוטמיה/רפיד. היצירה לא ממש קשורה ישירות לקרבות ששת הימים, או לעימות מול הסורים. הג'יפ נתלה על-ידי אנשי חיל התותחנים בדצמבר 1967, בשירות המילואים הראשון שעשו אחרי המלחמה, והוא ביטוי לשעמום שלהם ולנידחות של המקום שבו ישבו. אין ספק שמרגע שתלו את הרכב אחר כבוד בחנוכה תשכ"ז, השתנו חייהם באותו חור מקצה לקצה.

הג'יפ התלוי וברקע תל פארס

חיילים אלה היו מגדוד 336, מרגמות 120 מ"מ, שבמלחמת ששת הימים היו מוצבים על תל סוסיתא וניהלו דו קרב ארטילרי מול הסורים. ב-6 ביוני 1967, ביום השני למלחמה, נחתה פצצה סורית בתוך אחת העמדות וגרמה להתלקחות. היה חשש שמצבור פצצות יתפוצץ. במצב זה גילו שלושה מאנשי הסוללה אומץ לב ופינו בידיהם את הפצצות למקום מבטחים. על כך זכו לצל"שים. אנחנו מצידנו מעניקים להם עיטור כבוד גם על יצירה זו.

איפה: צומת בוטמיה/תל פארס – מרכז רמת הגולן.

איך מגיעים? לבאים מדרום – על כביש 98 נעים ועוברים את רמת מגשימים לצפון-מזרח. חולפים על פני אתר תל סאקי  ואחרי כשבעה ק"מ מגיעים לצומת אורחה – מימין תל, משמאל חאן דרכים עתיק. ממשיכים עוד כחצי ק"מ ובעיקול שמאלה, לצפון, מגיעים לצומת קטן שמימין לה [מזרח] לא תתקשו לגלות את הג'יפ התלוי במלוא הדרו.

להרחבה: https://naamoush.wordpress.com/2020/06/14/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A4-%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%95%D7%99-%D7%AA%D7%9C-%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%A1/

———————————————————————————————–

14 מחשבות על “ששת הימים: האתרים השווים

  1. תודה על ההמלצות אנחנו נהיה שבוע הבא בגולן ומעונינים להגיע לבנין הנטוש בקוניטרה. לא כל כך הצלחתי להבין הוראות ההגעה האם הווייז מכיר המקום ומה לכתוב?
    תודה על תשובה ותודה כפולה על בלוג מדהים בעושר החומר והמידע.
    אוהד

    אהבתי

  2. כבר הוער על הקטע הצפוני של כביש הנפט, מאזור הכניסה למוצב תל-פאחר וצפונה, שהוא אינו במקום בו עברה הדרך ב-67', אלא הוסט כ-20 מטר מזרחה.

    אהבתי

    • תראה מוצב סורי ואת השליטה הטופוגרפית שלו על שאר ישוב ובריכות דן. אפשר להגיע ברכב רגיל אבל בנסיעה זהירה מאוד בחלקים מהדרך, עד כ-250 מטר מהמוצב ולאחר מכן ברגל. ההליכה על ציר בטוח ללא מוקשים וכך גם ברחבי המוצב.

      אהבתי

    • שמעתי בזמן אמת. יחידת חילוץ גולן חילצה שני חבר'ה כבני 60 שהתדרדרו לתהום של הבניאס בסביבות שעה 13:45. כנראה באיזור שמעל הטנק. אולי מעדו בשביל צר מדי, אולי ניסו לרדת מהשביל ולקצר מרחק. יודע שחולצו עם חבלות קשות.

      אהבתי

      • עדכון – שני המטיילים החליקו בשביל בדרך למטה לטנק וצנחו מגובה של 6 מטר. כשיחידת החילוץ הגיעה אליהם כבר עמדו על ידם במים שני רופאים ומטיילים שעברו במקום. השניים סבלו מפגיעות חמורות רבות. היות שהיה צורך בהנשמה לאחד מהם הוזעק מסוק מ-669 והם חולצו באמצעותו לבית החולים.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s