"אני זוכר אחרת"

האזכרה ל-11 חללי מוצב בית המכס שהתקיימה ליד מכתש קטן שהוצג כמקום האירוע, הביאה אותנו לנסות לבדוק ולאמת את המקום * בור אחר שגילינו כ-100 מטר מזה שנכרה לכבוד האירוע ולצידו שברי בונקר, החזיר אותנו למ"כ משה קרון שהזיכרון שלו לגבי מקום ההתרחשות הלך איתו מ-1967 לאורך כל השנים * ויש גם סרטון מיוחד להמחשה

שטח מוצב בית המכס ושברי בטון מזוין, מבט ממערב למזרח. לחצו להגדלה

ביוני 2020, חמישה ימים אחרי טקס האזכרה לחללי אסון בית המכס, שהתקיים לצידו של בור, נכנסנו גם אנחנו לשטח האירוע. ניצבנו מופתעים מעט מעל מכתש בקוטר של כשישה מטר ובעומק כשלושה מטר.

מכתש זה, כך קבעו אנשי חטיבת גולני, הנדסה וחברה לפינוי מוקשים, הוא המקום שבו אירע הפיצוץ האדיר, שגבה את חיי 11 לוחמי פלוגה ד' בגדוד 13. היה זה בשעות אחר הצהריים של יום חמישי 15 ביוני 1967, כמה ימים לאחר סיום מלחמת ששת הימים.

קבעו ועשו: את טקס האזכרה השנתי לנופלים קיימו על יד מקום שעליו החליטו שהוא המדויק. הביאו טרקטור שיצר מכתש יפה, הציבו צל, הביאו כיסאות, מח"ט גולני נאם, הרב החטיבתי אמר קדיש והנוכחים הוזמנו לסייר בשטח ולהציץ לשני בונקרים סורים שנותרו כמו שהיו. היתה התרגשות גדולה.

כל זה קרה ביום שני 15 ביוני 2020.

שנה וחצי קודם לכן, ב-26 באוקטובר 2018 סיירנו לראשונה בשטח המוצב. היינו לפני פירסום כתבה תחת הכותרת "ממליץ לסגור את התיק", ובה סיכום תיק מצ"ח על האירוע והמלצת הפרקליט של פיקוד צפון בנובמבר 1967. עברנו דרך הגדרות במטרה למצוא שרידי שרידים לאותו אסון, ובעיקר לנסות לאתר את הבונקר שהתפוצץ בקול רעש אדיר שלאחריו התעטף בשתיקה רועמת של כ-30 שנה.

שירכנו רגלינו בינות למאות אבנים ובולדרים, על אדמה שחורה ולחה, בינות לכמה עצי אקליפטוס. ראינו שרידי בטון של בונקר שהתפוצץ ותהינו אם זה המקום המדובר. בשטח אפשר היה למצוא שרידי לחימה שונים, פה ושם מכתשים קטנים. למעשה, מלבד שברי הבטון לא מצאנו ממצאים למה שחיפשנו. רשמי הביקור וכמה צילומים פורסמו באותה כתבה.

צילום משטח מוצב בית המכס אוקטובר 2018

חשבנו להניח לעניין. במילא נראה שאין משמעות גדולה למיקום המדויק, אם היה 50 מטר לכאן או 100 מטר לשם. אבל אז באה היוזמה המפתיעה והמרגשת של גדוד 13 ביוני 2020: טקס האזכרה בהשתתפות המשפחות השכולות וחברי הנופלים נערך בשטח המוצב הסורי, ובור גדול הוצג כמקום ההתפוצצות. האיזור הספציפי נסרק ונוקה ממיקוש ונפלים. אותו מכתש קטן הוצג לנוכחים כנקודת ציון הפיצוץ. האחיות והאחים השכולים עמדו מעליו דוממים ודומעים. "קשה לי לראות את המקום שנפל", אמרה רבקה חודרה, אחותו של שמואל לוי, בכתבה על האירוע ששודרה בערוץ כאן 11.

גם עיניים לא מקצועיות זיהו בור חדש שנכרה לאחרונה, ולא בור של 50 שנה. גורמים הקשורים לחברת IEOD/IMAG לפינוי מוקשים שעבדה בשטח [קבלנית של הרשות לפינוי מוקשים] והיתה בין אלה שקבעו את מקום הפיצוץ, מסרו שבמקום היה מכתש שנוצר מהפיצוץ ונסתם במהלך השנים. הוא הועמק לכבוד הטקס. כן נמצאו במקום שרידי חומר נפץ ואף מקלעון אף.אן [ששוייך לעובדיה זנדני ז"ל, המקלען באותה חבורה]. בנוסף אמרו שבמקום של הבור היה בונקר [זה שהתפוצץ].

לא כל-כך השתכנענו.

אם הפיצוץ יצר פטריית הדף שזרקה אבנים ופריטים שונים ברדיוס גדול, המקלעון לא היה אמור להימצא במקום הפיצוץ, ולפיכך אין לראות בו הוכחה כלשהי.

לגבי בונקר שהיה במקום שבו היה המכתש, לא מצאנו בשטח שרידי בטון שיעידו על כך.

לחצו וצפו בסרטון – הניסיון לאתר את מקומו המדויק של הפיצוץ

בספטמבר 2020 חזרנו למוצב בית המכס והרחבנו את השוטטות. והנה בחלק הקרוב לכביש 91, במרחק מטרים אחדים מהגדר, גילינו בור הגון ולידו שברי בטון ופריטים שהתעוותו. לא התייחסנו לפריטים כעל הוכחות. ראינו גג מוצב, פתחים, פיר עמוק. הבנו שאנחנו עומדים על מוצב גדול ובסמוך שרידי בטון ופסולת בניין, שמאוד ייתכן שהוצאו מתוך הבור. נראה שגם הבור הזה נחפר לפני זמן לא רב. למיטב זכרוננו, לא נתקלנו בו בסיור שערכנו באוקטובר 2018.

המ"פ בז'ה סיפר בזמנו שהלך עם קבוצת הטירונים אל הבונקר שאותו התבקש לפנות, ההליכה היתה במגמת ירידה, וכשהגיעו סמוך לבונקר ציפצף לו מאחור המג"ד אלוש שהיה בטנדר וקרא לו לבוא אליו. בז'ה הסתובב והגיע לאלוש ואז נשמע פיצוץ אדיר.

בטקס חנוכת האנדרטה ביוני 2017 בז'ה לא כל-כך זכר היכן בדיוק היה הבונקר שהתפוצץ. היה לו מבט כללי על השטח. יצוין שהמקום קצת השתנה מאז – הכביש זז מעט דרומה ממיקומו המקורי לפני 53 שנים.

עמדנו עם מספר בני משפחות שכולות שבז'ה הוביל להסבר קצר. הוא הצביע אל צידו השני של הכביש, בערך למקום שבו יתקיים שלוש שנים מאוחר יותר, ביוני 2020, טקס האזכרה למרגלות בור שהוצג כמקום הפיצוץ.

באותו מעמד במהלך סרטון וידאו קצר שצילמנו, שמענו את המ"כ משה קרון ממלמל – "אני זוכר אחרת".

מה אתה זוכר? שאלה מישהי.

"אני זוכר שהבונקר היה באיזור השלט", ענה והצביע לעבר המקום, לכיוון דרום-מערב.

כ-20 מטר מדרום לשלט הדרכים נמצאים אותם שרידים של בונקר, ונמצא הבור. נראה ששרידי הבטון אינם פזורים כפי שהיו אחרי הפיצוץ, אלא נערמו לערימה אחת.

מוצב בית המכס עם שני המכתשים [לחצו להגדלה]

ביוני 2020, ימים ספורים אחרי טקס ההנצחה, סיירנו במקום ולאחר מכן כתבנו למשה קרון שאנחנו לא משוכנעים שהבור שהוצג בפני המשפחות השכולות הוא מקום הפיצוץ.

קרון, שנכח באותה אזכרה, ענה: "לאורך כל השנים סברתי שמוקד הפיצוץ היה כ-150 מטר, אולי אפילו יותר, מערבית מהמקום שעליו מצביעים כיום [הבור], משום ששם ראיתי הבזק אור. בסיור שערכנו ביום חנוכת האנדרטה הצביע בז'ה על המקום שעליו מצביעים היום כמקום הפיצוץ. באותה הזדמנות חלקתי עליו וטענתי שמוקד הפיצוץ היה כאמור מערבית.

"עליי להבהיר: ברגע הפיצוץ עמדתי כמטר או שניים מחוץ לחומה המקיפה את בית המכס מדרום. לא ראיתי את ה-11 ולכן איני יודע בוודאות היכן היה מוקד הפיצוץ. ראיתי בתחילה לפניי הבזק אור חזק כברק, הרגשתי הדף חזק בגופי, נשכבתי על האדמה וצעקתי 'לחבוש קסדות'. האוויר היה מלא עפר ואבק, והתחיל לרדת עלינו גשם של אבנים במשך שניות שנראו כנצח. לקח זמן עד שאפשר היה לראות משהו. הייתי 'המפקד הבכיר' בשטח. השארתי את החיילים בחיפוי ליד חומת בית המכס ויצאתי עם גיורא [מ"כ] לבדוק מה קרה. קראתי בשמותיהם של אלי בן יקר, ג'מיל ונסים החובש. מצאתי תמ"ק עוזי מעלה עשן. כעבור זמן הופיעו מ"פ, מג"ד ואחרים. קשה לי לשלול או לאשר את המקום שעליו מצביעים כיום".

הכיוון מערב. משה קרון בצומת בית המכס 2017

קרון לא רוצה להתחייב. גם הוא לא יודע על סמך מה קבעו בחטיבת גולני או בגדוד 13 את מקום הפיצוץ. אבל כבר שלוש שנים לפני הבור שהוצג בטקס, הוא זכר משהו אחר. הבזק שהוא ראה סמוך מאוד לאותו שלט דרכים [לקצרין]. "ההנחה שלי היתה שמוקד הפיצוץ היה מולי, כמאה מטר או יותר בכיוון דרום-מערב מהחומה שעל ידה עמדתי. כשהייתי עובר שם אחר-כך בדרך הביתה מקונייטרה, ולאחר מכן במהלך כל השנים כשנסעתי לבית המכס, הייתי מסתכל אל המקום".
ואיך הוא מרגיש כעת כשמקום הפיצוץ "נקבע" במקום אחר? קרון: "כשראיתי את הבור בטקס חשבתי לעצמי שאולי טעיתי. לא שאלתי אף אחד מאנשי צה"ל שהיו בטקס על סמך מה זה נקבע, אני בדרך כלל סומך על המערכת".
משה קרון אדם מנומס שנותן קרדיט לגורמים המוסמכים, אבל הזיכרון שלו מרגע הפיצוץ לא יימחה. "גל הנפץ נע מול עיניי ממערב למזרח. זה היה גל אדיר, בוהק, מתכתי, ומיד אחר-כך גשם אבנים שירד מלמעלה. אבני בזלת בגודל חופן, לא סלעים ענקיים. גם לא ראיתי חלקי גופות".
לצידו של קרון היה באותם רגעים מ"כ נוסף, שלקה מאז בהלם ומסרב לדבר על הנושא ולחזור אל המקום. קרון זכר בסמוך לו גם בחור בשם סבג מטבריה, שאותו לא הצליח לאתר מאז. אלה היו האנשים הקרובים ביותר למוקד האירוע, באיזור הכביש הראשי, כפי שידוע לנו נכון לפרסום כתבה זו.
בנוסף להם, היה המ"פ בז'ה, כפי שסיפר כאן בעבר כי צעד לכיוון הבונקר בעקבות החיילים, אבל אז המג"ד אלוש צפר לו מאחור להגיע אליו. אלוש, כך סיפר בז'ה, ישב ברכב שלו במקום שבו עומדת כיום תחנת האוטובוס לכיוון מערב. בז'ה הגיע למג"ד ואז אירע הפיצוץ. יתר החיילים היו בארוחת צהריים בתחומי בית המכס, או עסוקים בפינוי אמל"ח מבונקרים שהיו ממערב לבית המכס.

דו"ח החקירה: האם יש נ"צ ב-12 מספרים וצילומים?

כמה מילים על החקירה או הבדיקה שנעשתה בזמנו: הדו"ח הוסתר כל השנים מעיני המשפחות. גם החומרים שהתגלו מאז לא סיפקו אותן, או חלק גדול מהן.
כשהתהלכנו בשטח מוצב בית המכס, בולעים בעיניים כל בור, גל אבנים וכל פריט חלוד או מעוות, תהינו אם איפשהו בכספות של צה"ל ומשרד הביטחון יש תיעוד מפורט של האירוע ושל השטח. למשל, נ"צ ב-12 מספרים שיסמן את המקום המדויק של הפיצוץ, מפת המוצב, צילומי ההרס, מדידות, הערכות מומחים – עבודה שגרתית של מחלקה לזיהוי פלילי במשטרה. ואם הפעולות הללו נעשו – למה החומר הזה שכבר אינו סוד צבאי [עברו מאז 50 שנה או לא עברו?] אינו מגיע לידיעת המשפחות והציבור.
סיכום: הכדור חוזר לאנשים שקבעו את מקום הפיצוץ, כדי לעמוד על שלהם או לתקן את עמדתם בהתאם לממצאים כאן [ייתכן גם שהבונקר נמצא בכלל במקום אחר מאשר שני המקומות הללו].
כתבה זו אינה קוראת תגר על איש ולא באה בטענות לאף גורם. לזכותם של מארגני הטקס ביוני 2020, הם עשו מחווה מרגשת למשפחות השכולות, וגם אם יתברר שהבור שנכרה במיוחד לאירוע איננו המקום, אין בכך כדי להוריד מערכו של האירוע.
לקחנו גם בחשבון שייתכן שהמארגנים סבורים או יודעים שהבור הקרוב לכביש 91 הוא המקום האמיתי, אבל מסיבות שונות, כמו בטיחות ונוחות, חפרו בור במקום נוח ונגיש יותר למבקרים.
———————————————————————————————————————–

19 מחשבות על “"אני זוכר אחרת"

  1. מרתק
    הגעתי לפני מס שבועות לבית המכס וחפשתי לאורך הגדרות את המעבר לתוך השטח מדרום
    כמו שהיה בטקס אזכרה שקראתי
    לא מצאתי
    הכל מוקף גדרות תיל מוקשים

    אהבתי

    • לפי הידוע לי השטח סגור עדיין. רק חלק קטן ממנו נוקה באופן יסודי לצורך הטקס שהיה בו ב-15.6.2020 וחלק זה סומן בסרטי סימון לבנים. בתום הטקס השטח נסגר לכניסה.

      אהבתי

  2. שלמה, כל הכבוד על הנכונות שלך לרדת לעומקי עומקם של דברים.
    אתה עושה עבודה גדולה. עבודת קודש. וגם כתבה זו והסרטון שמלווה אותה הם חלק מעבודה חשובה זו.

    יש לי, אבל, כמה הערות – חלקן חשובות בעיני:
    בסרטון אתה אומר כי למשפחות נאמר שהנופלים נהרגו בקרבות… זה לא היה כך, בטח לא נאמר כך לכל המשפחות. יש לי עדויות של כמה בני משפחה שסיפרו כי אלוש (המג"ד) הגיע לביתם וסיפר את האמת (את האמת). באחד המקומות "זכה" לאגרוף מאם שכולה.
    בנוסף אמנם יש גם, בעיקר עדויות של אחים ואחיות, שהיו אז ילדים, שסיפרו שלא אמרו להורים את האמת.
    אז לא יהיה נכון לומר שלכל המשפחות סיפרו כי נפלו בקרבות (אמירה זו מאוד לא הגיונית בעליל – כי הם נפלו 5 ימים אחרי תום הקרבות. וכל הורה בטח שם לב לנתון בסיסי זה!)
    כנגד – היה אירוע אחרי 10 שנים שבו נלקחו משפחות (הורים וילדים חלקם קטנים) לסיור בגולן ויש שזוכרים כי אלוש אמר להם שנהרגו בנסיבות אחרות. לא בפיצוץ שהיה בבית המכס העליון. אני לא נכנס לסיבות אפשרויות מדוע עשה זאת באותו אירוע.

    במשך שנים, כשהייתי בסדיר ואחר-כך במילואים וכאשר ירדתי מהגולן דרך בית המכס העליון, השתדלתי לשבת באוטובוס בצד הכביש הפונה לאזור הפיצוץ. אני זוכר שגם אחרים מהפלוגה נהגו לעשות כמוני.
    אני זוכר שראיתי פעמים רבות את הבור של הבונקר שהתפוצץ. היה זה בור לא גדול ולא עמוק ובו אבני בזלת שחורות. אני לא זוכר שראיתי אי פעם גושי בטון גדולים בסביבה.
    לדעתי אלו גושי בטון שהוסעו ממקומם בעת פינוי המוקשים.
    פינוי המוקשים נעשה על-ידי כלים כבדים שחפרו והזיזו וסיננו. ושינו לא מעט את תוואי השטח.

    לדעתי – חובה עליך היה לראיין את אנשי הרשות לפינוי מוקשים לפני פרסום הכתבה.
    כמו גם את אנשי ההנדסה של פיקוד צפון ואת אנשי חטיבת גולני.
    העדויות שלהם חסרות מאוד להשלמת הכתבה.

    אני חוזר לבור שראינו כשהיינו עדיין צעירים – הכביש היורד לגשר בנות יעקב הורחב במשך השנים. למיטב הבנתי התוואי שלו לא השתנה, רק הכביש התרחב. במהלך העבודות כנראה נסתם הבור. בשנים הבאות לא ראיתי אותו יותר.

    אתה כותב כי בור נחפר במיוחד לטקס של 15 ליוני 2020!
    קשה לי להאמין שכך היה! לא ראיתי בכתבה על מה אתה מבסס דעה זו?
    אם כך נעשה – זה חמור מאוד. אני לא מאמין.
    אמנם הבור שלידו התקיים הטקס היה רחב מאוד ועמוק מאוד יחסית לבור "המקורי". אבל קשה לי מאוד לקבל שחפרו אותו בשביל הצגה.
    אני כן מאמין שחפרו בהיקפו ובעומקו על מנת לסלק כל חשש לנפל או שארית מסוכנת אחרת שעשויים לסכן מישהו מהמשפחות השכולות או המשתתפים האחרים.
    לחפור בור במיוחד? תמהני!

    בעניין המקלעון – הוא לא נמצא (לא נמצא) ליד הבור. למעשה הוא נמצא רחוק מאות מטרים ממנו. ההנחה שהצגת אינה נכונה מבסיסה.

    אם מטרת הכתבה הזו בנעמוש הינה לעורר את הנושא לחקר נוסף – תבורך.
    אבל, למיטב הבנתי , חלק מהמסקנות וההשערות שהצגת – אינן נכונות.
    כמוך – אשמח אם יימצא הנ.צ. המדוייק של הבונקר שהתפוצץ
    ואז גם נוכל להציב שם שלט או עמוד "כאן בדיוק התפוצץ הבונקר הסורי שבו נהרגו 11 לוחמי גדוד 13".

    אהבתי

    • לזאב, האמירה שלמשפחות נמסר שיקיריהן נפלו בקרבות אכן היתה כוללנית ולא היתה צריכה להיאמר כך. את העניין שסיפרו למשפחות שבנם נפל בקרבות שמעתי לפחות משתי משפחות. זנדני היא אחת מהן. למשפחות אחרות מסרו משהו אחר.

      כשאתה כותב שראית פעמים רבות את הבור שהתפוצץ מחלון האוטובוס – אתה לא זוכר איפה זה היה בשטח המוצב?

      כתבה זו היא כתבת שטח בעיקר ואת המדרגה הבאה של תשאול אנשי גולני אעשה אולי בשלב הבא. בינתיים אולי הכתבה הזו תגיע אליהם והם ירצו להגיב ולספק הוכחות. אדרבא.

      כתבתי שהבור הזה נחפר במיוחד מפני שבסיור שעשיתי באוקטובר 2018 בשטח המוצב לא נתקלתי בו. לא נכחתי בטקס ביוני 2020 וכשקיבלתי את הצילומים מיד לאחר סיום האירוע די הופתעתי. לסיקור אירוע ההנצחה שאתה כתבת כאן, הגבתי שאולי עוד יהיה לי מה לומר על קביעת המקום. הגעתי אליו אחרי כמה ימים. מיד כשראיתי את הבור תהיתי מאיפה צץ. חשבתי שאולי פספסתי אותו בסיור שעשיתי בשטח המוצב לפני כשנתיים (לפני תחילת העבודות לטיהור השטח ממוקשים), עשיתי שיחזור על תצ"א של הדרך שהלכתי בה, הגעתי למסקנה שקרוב לוודאי לא הייתי מפספס את הבור הזה.

      שלחתי את תמונת הבור לאיש הנדסה (שלא קשור לעבודות בשטח המוצב) שאישר שזהו בור חדש.

      אתה מוזמן לבדוק את הנושא דרך המקורות שיש לך בגדוד 13.

      אהבתי

      • זה לא מדוייק שלמשפחת זנדני סופר שעובדיה נפל בקרבות.אבל לגבי מקום הפיצוץ אני זוכר בוודאות שהוא קרוב לתאור בסרטון ( ראה תגובתי בנפרד) כילד בן 12 + אני זוכר את אלוש פנחס נוי ז"ל, מג"ד 13 מופיע אצלנו בבית במוש ינון בשבעה ומספר לאבא את הדברים הבאים כשאני מקשיב לכל מילה וכך הוא אמר:(כמעט ציטוט) הכיתה הלכה לסרוק/לפנות את הבונקר,קודם לכן חיל הנדסה לדבריו בדק את דרך הגישה לבונקר.הוא סיפר שנגרם פיצוץ של כמה טונות של חומר נפץ ואפילו איזה חייל שעמד במרחק של כ 150 מטר נפצע בראשו מאבן שנפלה עליו כתוצאה מהפיצוץ.
        הוא בשיחתו הוסיף שאפשר להתנחם בעובדה
        שהחיילים שנהרגו,מתו שבעים,ונהרגו מיד ולא סבלוכי לא הספיקו אפילו לגסוס.ומכיוון שאף אחד לא חזר חי מהבונקר לעולם לא נדע מה קרה שם.

        אהבתי

  3. נסה לחפש בתמונות שלך בור קטן בהרבה שבמרכזו/תחתיתו צומח עץ אקליפטוס צעיר. אפשר שזה בור שלידו התקיים הטקס (אחרי שחפרו והעמיקו אותו )

    אהבתי

  4. שמי זאנדני יונתן אחיו של עובדיה זנדני ז"ל,שנפל במקום.הייתי אז ילד בן 12 שנים ושלושה חדשים.במלאת 30 לאסון אלוש פנחס נוי המג"ד לקח אותנו משפחת זנדני לסיור במקום הנפילה.למכתש שנוצר כתוצאה מהפיצוץ .נהייתי באזכרה 15.6.20 במקום ואכן גם למיטב זכרוני זה לא היה המיקום של הפיצוץ כפי שהציג לנו אלוש.וגם לא נתיב הגישה.הצכתש שנוצר אז היה קרוב מאוד לכביש של אז ממול לטרמפיאדה הקיימת כיום אך מצידו השני של הכביש.המכתש התוקף בגדר חייל ובקטאר גדול מהמכתב שהוא באזכרה.הגישה אליו הייתה מכיוון הטרמפיאדה שבגב המבנים שמשמשים היום את המלון פשוט חוצים את הכביש לכיוון דרום ומזכרוני אני קרוב לכביש ובוודאי לא מהגישה מהשביל הנמצאת בסמוך לטרמפיאדה ששימש את המשתתפים באזכרה.לפי התיאור בסרטון הוידאו זה דומה למה שאני זוכר ובוודאי זה לא המיקום שצויין באזכרה .ואני זוכר היטב,אפילו את תוכן הדברים על האירוע בזמן השבעה כשבא לנחם וסיפר את גירסתו לאסון.

    אהבתי

  5. שלמה שלום רב..

    קראתי הכתבה וצפיתי בסרטון שהכנת , נראה שהשקעת מאמץ רב בהכנתם ועל כך מגיעה התודה לך והברכה על כל מי שסייע . להלן כמה הערות לדברים כפי שהוצגו ותמצית השתלשלות הדברים כפי שארעה :

    1. הפלוגה סיימה את משימותיה בסביבות השעה 1230-1300, התארגנה למנוחה וארוחת צהרים קלה במתחם בית המכס ולאחריה התארגנות לחזרה למאהל .

    2. המג"ד הופיע ברכבו על הכביש , צפר וקרא לי אליו , הנחה אותי לפנות עוד בונקר אחד בקרבת בית המכס . שאלתי אותו אם הבונקר נבדק , השיב שהוא נבדק , הציע לי לקחת את כל הפלוגה למשימה , הודעתי לו שאין צורך בכל הכוח , מסרתי שארד עם 10-11 לוחמים לבצע המשימה , הוא קיבל זאת והסכים .

    3. קראתי לסמל ג'מיל אהרון , הנחיתי אותו להכין כוח יחד עם החובש הפלוגתי ניסים צאיג , אמרתי לו שארד עם הכוח לבונקר .

    4. כעבור מספר דקות הופיע שוב המג"ד וצפר , כאשר הגעתי אליו שאל מה קורה עם הכוח, הודעתי לו שהכוח מסיים להתארגן תוך מספר דקות , שאלתי את אלוש בשנית – האם הבונקר נבדק , השיב בחיוב , אז שאלתי אותו על ידי מי נבדק הבונקר, השיב- הבונקר נבדק ע"י פל' חה"נ של חטמ"ר ראש פינה ( חטמ"ר 3 ) . קיבלתי תשובתו ויצאתי לבצע המשימה עם הכוח .
    אספתי הכוח והתחלנו לצעוד לכיוון הבונקר בשביל בתוך שדה המוקשים של מוצב בית המכס העליון .

    5. תוך כדי צעידה בשביל נשמעו צפירות מכיוון תחנת ההסעה שממערב למתחם בית המכס ( לכיוון גשר בנות יעקב ) , המג"ד ישב ברכבו סימן לי לבוא אליו . קראתי לג'מיל אהרון , אמרתי לו להמשיך לבונקר , הודעתי שאני עולה לראות מה רוצה המג"ד ושמיד אצטרף לכוח .

    6. כאשר הגעתי לגלדיאטור , רכב המג"ד , הכנסתי ראשי מבעד לחלון ושאלתי את אלוש מה רצה, באותו הרגע היתה התפוצצות אדירה , האדמה רעדה , מאזור הבונקר עלתה פטרייה שחורה ענקית ( דמויית פטריה אטומית) , שנייה של שקט ואז החל יורד מבול של סלעים ( בולדרים) , חלקי בטון , חלקי חגור ונשק וחלקי אדם .

    7. הסתכלי לכיוון הפיצוץ ואמרתי לאלוש – אלה החיילים שלי , זה הכוח שירד לבונקר , תשובתו היתה – ,"זה לא יתכן , זה לא הם " .

    8. מיד לאחר מכן אירגנתי את הפלוגה לסריקות בניסיון למצוא ניצולים מן הפיצוץ , ללא הועיל , מה שמצאנו היו חלקי אדם , חלקי נשק וחגור , איש מן הכוח לא שרד את הפיצוץ .

    עד כאן השתלשלות הדברים כפי שארעו וכעת מספר הערות לכתבה ולהערות כמה מן הכותבים :

    1. ביום בו חנכנו את האנדרטה לזכרם בבית המכס , לקחתי חלק מן המשפחות אל הנקודה הקרובה לכניסה לשביל היורד לבונקר , שם הצבעתי על נקודת כניסת הכוח למוצב הסורי ועל נקודת תחילתו של השביל . כמו כן הצבעתי על אזור הבונקר שהיה דרומית מערבית לבית המכס , לא כפי שניתן להבין בסרטון ובכתבה ( שלמה , אנא תקן , אם ניתן ) .

    2. המג"ד , אלוש , לאורך כל הדרך שיקר וחמק מאחריותו למותם של חיילי , גם בשני מפגשים וסיורים כאשר נפגש עם המשפחות לא אמר אמת , באחת הפעמים גם טען שלא הבין מה עשה שם הכוח ( לפי עדות חלק מאנשי המשפחות שאל : "מה הלכו לעשות שם , הלכו לחפש שלל ? " !! ,
    לחלוטין לא ברורה לי מסקנתו של זאב שקבע בנחרצות שאלוש "דיבר אמת" … דברים מצוצים מן האצבע . את מסקנתו זאב גיבש אולי משמיעת חלק מבני המשפחות ( יש לזכור שאיש מהורי הלוחמים איננו בין החיים , כלאמר שאם שמע דברים , הם מפי כאלה שאינם מכלי ראשון ) .

    3. הסיורים של אלוש עם המשפחות נעשו בתקופה בה שהיתי בחו"ל בתוקף תפקידי , כך שלא נכחתי באף סיור . גם כאשר שבתי ארצה , אלוש עשה הכל בכדי שלא תהייה נוכחות שלי כאחד שהיה מעורב באופן מלא בעניין ( כך גם היה כאשר נערכה כתבה בנושא בגלי צה"ל לפני כשנתיים-שלוש ) כאשר שוחחתי עם עורכות התוכנית הסבירו שאלוש הנחה אותן את מי לזמן ולתשאל . בקצרה – אלוש דאג לכך שהאמת בדבר אחריותו לאסון – לא תאמר .

    4. לשאלת זיהוי מקום הבונקר , הבונקר נמצא כאמור דרומית מערבית לבית המכס , ניתן לראות את השרידים כ- 50-60 מ' מערבית לתחנת ההסעה שנמצאת בסמוך לצומת לכיוון דרום בכביש 888 . נראה לי שהשרידים שצולמו ע"י שלמה מן הם שרידי הבונקר שהתפוצץ .
    בשעתו , לפני שהחל פרוייקט טיהור השטח ממוקשים , נתבקשתי ממנהלי הפרוייקט להצטרף אליהם לשטח בכדי לסייר עימם ולהסביר כיצד נראו הדברים בשנת 67 , רק לאחר מכן החלו עבודות טיהור השטח .

    5. שמות החללים הופיעו שנים ארוכות על לוח האנדרטה של גדוד 12 בתל פאחר שם נכתב שהם היו נספחים לגד' 12 , הכותרת היתה – "חללי גדוד 12 ונספחיו" (נהרגו תוך כדי לחימה) , מה שהיה לחלוטין לא נכון , לפני כשנתיים שונה השילוט במקום . כיום קיים שם שלט הכולל את שמות חללי החטיבה בחתך יחידות , שם הם מופיעים כחללי גדוד 13 .
    למותר להזכיר שמשך שנים ארוכות נעשה הכל בכדי לטשטש ולהסתיר את אסון בית המכס , יש האומרים שההנחייה ניתנה בכדי שלא לקלקל את שמחת ניצחון מלחמת ששת הימים ..

    אהבתי

  6. שלמה..

    מבדיקה חוזרת של הצילומים בכתבה, חלקי הבטון , שרידי הבונקר שצילמת מתאימים לבונקר שהתפוצץ , אך המיקום הנכון של הבונקר הוא פחות או יותר היכן שנערך הטכס לאחרונה , לא בצמוד ובקרבת בית המכס כמו שמופיע בצילומים . יתכן ששברי הבונקר הועברו למקומם הנוכחי במהלך טיהור השטח .

    בז'ה .

    אהבתי

    • ראה למה גרמת שלמה.
      לא בכוונה רעה עשית זאת – אבל עשית.
      אגב – אתה כותב: "כתבתי שהבור הזה נחפר במיוחד מפני שבסיור שעשיתי באוקטובר 2018 בשטח המוצב לא נתקלתי בו".
      נחפר במיוחד??
      כמובן שלא נתקלת בו ב-2018!!!!! הוא היה קטן, קשה היה להבחין בו, אחרי ש-50 שנה הזמן והטבע ועבודות עפר כיסו אותו. גם צמח בו עץ.
      אנשי הרשות לפינוי המוקשים – אתה יכול להבין מדוע – הרחיבו אותו.
      ולקראת הטקס ב- 15.6.20 כשהזמינו משפחות שכולות ואורחים – חיטטו בו עוד וגם חפרו. לרוחב ולעומק. אתה יכול לנחש מדוע.
      ומכאן הגעת למסקנה הנוראית שחפרו סתם בור! רימו שוב!
      לדעתי אסור היה לך לפרסם כתבה זו לפני שביררת נקודה זו עד תום.
      אני לא מסוגל להוסיף מילה.

      אהבתי

  7. לבונקר יש קירות יש רצפה יש גג

    הפיצוץ הגדול ביותר לא יכול להשמיד לחלוטין את קירות הבונקר ואת רצפתו בטח אם הוא תת קרקעי כפי שמובן ממציאות של בור.

    אהבתי

  8. פרשה אומללה מצד כל הגורמים,
    ראשית שלחו טירונים לא מיומנים לפנוי בונקרים שהיה בהם תחמושת מסוכנת ולא בדקו
    אחרי המוות ש/יקרו למשפחות עם ערמה של גרסאות
    קברו את הילדים ללא נוכחות משפחות
    גם שני קורבנות שהעבירו אח"כ מנהריה קברו אותם כמו גנבים בלילה שוב ללא נוכחות המשפחות
    השביעו את החברים לא לפתוח את הפה
    רימו הסתירו השתיקו
    דוח חקירה מפורט מסודר ומלא לא קיבלו עד היום
    גם שהמשפחות ביקשו לעשות הנצחה מינמלית על חומת בית המכס צה"ל התחמק מזה
    עכשיו בא הבור שחפרו ולא במקומו
    למה חפרו בור חדש שלא קשור לשום דבר רק לאלוהים הפתרונים
    נדבך נוסף מעודכן לכל שנות ההסתרה הכחשה והשתקה
    זאת הקארמה והד.נ.א. של הטרגדיה בית המכס
    53 שנה שכול ושקרים
    ואני שואל עד מתי ????

    אהבתי

  9. כבר כתבתי זאת בעבר, ואומר שוב: כל הכעסים והטענות מובנים לגמרי, אבל יש פה ראייה של אירועי 1967 במשקפיים של שנות ה-2000. בתקופה ההיא, ולמעשה עד סוף שנות ה-90 ועד המצאת הסלולר והאינטרנט, צה"ל כמעט ולא דיווח על תאונות, תקלות, פשלות וליקויים שאירעו, והיו הרבה מקרים באותן שנים – בשל חוסר מודעות, חוסר מקצועיות, וחוסר הקפדה על בטיחות. בשנות ה-50 וה-60 וה-70 נהרגו לעתים יותר מ-100 חיילים בכל שנה בתאונות אימונים, נשק, תקלות ופשלות למיניהן, בתאונות טיסה, באש "ידידותית" ועוד. כמעט דבר מזה לא דווח ולא פורסם, הכל כוסה תחת שמיכת הצנזורה, במחשבה שמידע על פשלות תקלות ותאונות מחליש את צה"ל, פוגע במורל הלאומי, מעניק מידע לאויב ומחזק אותו. שלא לדבר על הצורך להאדיר ולפאר ולרומם את שמו ותדמיתו של צה"ל, כמי שתמיד מצליח ומנצח, ואף פעם לא טועה ושוגה. רק עיון במודעות האבל בעיתונים של אז יכול היה לתת מושג חלקי על היקף האירועים, כשמדי כמה ימים פורסמו שמות חללים תחת הביטוי "נפל במילוי תפקידו". השמיכה הורמה רק כשהופיעו האינטרנט ואחר כך הסלולר, ולא ניתן היה עוד להסתיר דברים כאלה. כיום כל חייל ששובר ציפורן או מעקם רגל במסע מקבל כותרת בעיתון ודיווח בחדשות… מגזימים לכיוון ההפוך.
    בחזרה לאסון ב-67': כאמור, התרבות הארגונית אז הייתה לטשטש, להסתיר, לא לדווח, לא להרחיב, לא לתת מידע. המחשבה הייתה "למה זה טוב"? הגישה הייתה למה לתת מידע לאויב, למה להעכיר את רוח הציבור והמורל, ולמה לפגוע עוד יותר במשפחות. וגם – מן הסתם היו מי שסברו, ש"קל" יותר למשפחות לקבל נפילת חייל בקרב, למען מטרה, ולא לאבד חיים ב"סתם" תאונה. אז סיפרו סיפורים.
    אני לא משוכנע שהיה פה רק "כיסוי תחת" של מפקדים ובכירים, זה פשוט היה הנוהג אז: לטשטש, לא להרחיב, לא לנדב פרטים. תבררו בעשרות מקרים דומים אחרים בשנות ה-50 וה-60 וה-70, מה בדיוק דיווחו למשפחות. לדעתי יתקבל במקרים רבים מידע דומה, על גרסאות מגומגמות, על מידע מומצא. לדעתי כעת זה זמן לתיקון, בכל המקרים, לאורך ההיסטוריה הצה"לית. גם אם ההורים כבר אינם איתנו. אין כמו האמת, וצה"ל חייב להפנים את זה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s