קונייטרה, القنيطرة

זרקור על בירת מחוז הגולן הסורית * בזכות מגורשי הגליל 1948 הפכה העיירה קונייטרה לעיר קטנה ומשגשגת * במלחמת ששת הימים נכנעה ללא תנאי באמצעות רדיו דמשק * הטנקים של חטיבה 8 הופתעו לגלות אותה ריקה * דרכה של קונייטרה מימי תהילתה ועד לחורבנה המוחלט

קונייטרה אחרי מלחמת ששת הימים [צילום: חיל האוויר]

6 ביוני 1967, היום השני למלחמת ששת הימים. בפיקוד צפון מבקשים מהמטה הכללי של צה"ל ומשר הביטחון להכניס אותם למערכה מול סוריה. בינתיים נלחמים בגזרת ג'נין. לא בשביל זה אלוף הפיקוד דדו הגיע עד הלום. משאת נפשו היא לשכשך במקורות המים בבניאס, לכבוש את תל עזזיאת, לעלות על ג'לבינה, לתקוע דגל בבית המכס העליון. להגיע למרומי המצוקים שמעל האון ותל קציר.

כל אלה היו אפשרויות בנות הגשמה. אף אחד לא דיבר על קונייטרה.

בירת הסורים ברמת הגולן היתה כלולה בתוכנית גרנדיוזית יותר, אבל בתחילתה של המלחמה דיברו רק על כיבוש מוצבי הקו הראשון. כשדיין נתן לדדו את הפקודה לפעול בבוקר ה-9 ביוני 1967, אלוף הפיקוד יצא לדרך עם התוכניות הכלליות שבראשן חטיבה 8 לזעורה וחטיבה 1 לתל עזזיאת ולתל פאחר.

קונייטרה? איש עדיין לא מילל ולא פילל.

קונייטרה במפת מודיעין של פיקוד צפון מעודכנת לינואר 1966. כ-30 מחנות, בסיסים ויעדים שונים ברדיוס של כשני ק"מ מהעיר מסומנים במספרי קוד. מימין למעלה ציון לבית חרושת למקלטי לוחמים

אלא שרצה הגורל, ורמת הגולן של ה-10-9 ביוני 1967 נשטפה תחת שרשראות ורגליים. הצבא הסורי התפרק לחתיכות. תוך שעות לא נותר זכר לנוכחותו בגולן, מלבד מוצבים חרוכים ושלל אדיר של נשק. כ-150 יישובים סורים ננטשו זמנית. מהר מאוד התברר שהזמני יהפוך לקבוע. ומה שעמד על תלו, הפך לעיי חורבות.

קונייטרה, בירת מחוז הגולן, עיר מרכזית ושוקקת, נדמה באחת.

ביום שבת ה-10 ביוני 1967 אחר הצהריים נכנסו אליה הטנקים של חטיבה 8. הם גילו רחובות שותקים וקומץ תושבים אמיצים אך מפוחדים שהסתתרו במרתפים ומאחורי תריסים מוגפים.

נפילת קונייטרה סימלה את תבוסת הסורים במערכה המאוד קצרה על רמת הגולן 1967.

הבאנו כמה עובדות על קונייטרה ההיא, שהחליפה אותה עם השנים קונייטרה האחרת. חפרנו קצת בארכיונים, כולל אצלנו כאן, והבאנו כמה תמונות חדשות ומעניינות מההיסטוריה של קונייטרה. העיר שחרבה.

כמה דברים על קונייטרה הפורחת של עד יוני 1967, ועל עיר הרפאים כיום

פירוש המילה אל-קונייטרה הוא גשר הקשתות.

העיר נמצאת בגובה של כ-950 מטר מעל פני הים. ממערב לה נמצאים שני תלים געשיים גדולים – הר בנטל (תל אל-ערם] והר אביטל [תל אבו נידה] שגובהם כ-1,200 מטר מעל פני הים.

במאה ה-19 העיירה נחרבה על-ידי השלטון העותמאני, שבהמשך דאג ליישב אותה מחדש בכ-1,300 צ'רקסים שהוגלו ב-1877 מהבלקן על-ידי הרוסים, וחלק מהם הובאו על-ידי הטורקים לגולן כדי ליישב אותה ולהתמודד מול כנופיות של בדואים.

העיירה החלה לשגשג מ-1948 לאחר שהגיעו אליה אלפי ערבים שגורשו מהגליל העליון.

קונייטרה יוני 1967 [צילום: משה מילנר, לע"מ]

ב-1964 הוכרזה כבירת רמת הגולן. מספר תושביה בשיא עמד על כ-35 אלף – כשליש מכלל תושבי הגולן דאז. קרוב למחצית מתושבי קונייטרה היו קציני צבא ומשפחותיהם.

בעיר היתה עד למלחמת ששת הימים המיפקדה הראשית של הצבא הסורי ברמת הגולן, לצד מחנות ובסיסים. גם המינהל בגולן, משרדי ממשלה וכו', פעלו בקונייטרה.

העיר שימשה מוקד של סחר איזורי [פעלו בה שני בנקים] ושל תיירות ותרבות [בתי קפה, מסעדות, בתי מלון ושני בתי קולנוע – אנדלוס ודוניא].

קולנוע אנדלוס בקונייטרה 1967 [צילום: אלי חדד]

קולנוע אנדלוס, מבט מבפנים

בקונייטרה חיו אנשים מכל העדות – מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים ותורקומנים.

בשכונה הצפונית של העיר התגוררו אנשי משטרה, ובחלק הדרומי – קציני הצבא.

המרחק בין קונייטרה לדמשק – כ-70 ק"מ.

שרידי בית החולים "גולן" בקונייטרה. צולם ב-2001

תושבי העיר התפרנסו מחקלאות, בקר וצאן. התעשיות הנפוצות בקונייטרה היו לבד, מכשירים חקלאיים מעץ ומתכת, הרכבת פגיונות, עיבוד עורות, תעשיית פרווה, טחינת דגנים, תעשיית חומרי בניין (מפעל מרצפות ומפעל לבנים), מפעל למוצרי חלב ותעשיית ממתקים.

מדי שבוע נערך בעיר שוק בהמות וסחורה חקלאית.

במלחמת ששת הימים הופצצה קונייטרה מהאוויר כמה פעמים, כולל עשרות בסיסים ומחנות שמסביב לעיר.

טנק סורי פגוע במבואות קונייטרה, 11.6.1967 [צילום: משה מילנר, לע"מ]

חיילי צה"ל בין הריסות העיר קונייטרה 11.6.1967 [צילום: פטר סקינג לי, UPI]

בשבת בבוקר, 10 ביוני 1967, הכריז רדיו דמשק כי קונייטרה נפלה בידי ישראל [הצהרה סורית 66] בין השאר במטרה לגרום לאו"ם להכריז על הפסקת הקרבות ולעצור את התקדמות צה"ל. ההודעה רק הגבירה את מנוסת התושבים והחיילים. יותר מזה: שר הביטחון משה דיין, שבבוקר ה-10 ביוני 1967 הורה לרמטכ"ל יצחק רבין לייצב קו המבוסס על ההישגים נכון לאותה שעה, חזר בו בעקבות הודעת דמשק. בספרו "פנקס שירות" כתב רבין: "היתה זו טעות סורית ששינתה את מהלכי המלחמה. שר הביטחון התיר בהשפעתה של התפתחות זו להמשיך בהתקפה בקצב מואץ". יצוין שעד היום רבים מהסורים רואים באותה הודעת רדיו כבגידה ו"מכירה" של הגולן לישראל על-ידי אסד.

העיר נכבשה על-ידי צה"ל ללא קרב בשעה 15:30 של ה-10 ביוני 1967 על-ידי טנקי גדוד 377 מחטיבה 8.

צה"ל כובש את קונייטרה [צלם לא ידוע]

מתחת לקשת. טנק שרמן בשערי העיר קונייטרה [צילום: משה מילנר]

הטנק הראשון בקונייטרה. יהודה ארזי, סמ"פ בגדוד טנקי השרמן 377 מחטיבה 8, סיפר על כיבוש קונייטרה: "בבוקר ה-10 ביוני הייתי טנק מוביל של הגדוד. מצומת וואסט פניתי שמאלה לקונייטרה, זו היתה הפקודה. נסענו עד שהגענו לרכסים ששולטים על קונייטרה. עשינו ריכוך, הרבצנו פגזים כדי להגיד להם שאנחנו פה, ואחר כך נכנסנו בשדרה. אני הייתי הטנק היהודי הראשון שנכנס לקונייטרה. יריתי לחזית וכל טנק מאחור ירה ימינה ושמאלה. לא ידענו שהעיר נטושה".

רחובות נטושים בקונייטרה של אחרי מלחמת ששת הימים [צלם לא ידוע]

אחרי המלחמה התמקמו בקונייטרה מיפקדות של כמה מכוחות צה"ל בגולן ושל המושל הצבאי.

כתב גלי צה"ל יונדב נבון תיאר את מראה העיר ימים אחדים אחרי כיבושה: "בחלק אחד של העיר מחנה צבאי וקסרקטינים חומים, מכוערים ומלוכלכים. הבסיס עצמו מכיל מחסני נשק עצומים ובית חרושת לעמדות ומיצדיות בטון ופילבוקס. העיר עצמה עיר ערבית טיפוסית על חנויותיה הקטנות והאפלות, והסמטאות המזוהמות. פה ושם נראים תושבים המנסים לגשש מה טיבו של צבא זה שעלה מן העמק… הם מופתעים שאין יורים בהם ואפילו לא מתנהגים איתם בגסות יתרה. שוחחתי עם אחד מהם שפחד לדבר למיקרופון, אבל באמצעות מתורגמן אמר לי: היינו בטוחים שתשחטו אותנו כמו שהצבא שלנו היה עושה לכם".

קיץ 1967, ישראלים בצילום למזכרת מקונייטרה [אוסף הצילומים היהודי, אונ' הרווארד]

התקרית הראשונה. הסכם הפסקת האש בין ישראל לסוריה, אחרי מחמת ששת הימים, הופר לראשונה ב-18 ביוני 1967 לאחר שכוח סורי התקרב אל עמות צה"ל שממזרח לקונייטרה ופתח לעברן באש מקלעים. הושבה אש והסורים נסוגו. 

המתיישבים הישראלים הראשונים שהתכוונו להקים את קיבוץ "גולן", תפסו ב-1967 כמה מבנים בקונייטרה והתגוררו בהם. ב-1972 עזבו את קונייטרה והקימו את קיבוץ מרום גולן כשלושה ק"מ ממערב לעיר הנטושה.

בית אחד קטן. קיבוץ מרום גולן באחד מגלגוליו הראשונים – לאחר שהתמקם בקונייטרה [צילום: לע"מ]

אכלוס קונייטרה. במאי 1969 קיימה ועדת השרים לענייני השטחים המוחזקים דיון – האם לאכלס את קונייטרה במתיישבים ישראלים? בדיון דובר על 8,000 תושבים בשלב ראשון ועד 1990 להגיע ל-20 אלף נפש. ההצעה דיברה על הריסת כ-40 אחוז מהמבנים בגלל מצבם, ואת היתר לשפץ ולשקם. ראש הממשלה גולדה מאיר טענה כי אם קונייטרה לא תיושב, יש להרוס אותה עד היסוד, כמו שנעשה בכפרים ערבים ב-1948. סגן ראש המשלה יגאל אלון אמר שהוא אינו רואה את קונייטרה כאידיאלית להתיישבות ישראלית, מכיוון שהיא מרוחקת מקו הפסקת האש כחמישה ק"מ והיא בטווח מרגמות. כן טען שאסור להרוס את העיר ולמחוק אותה כיוון שזה ישמש חומר תעמולה נגד ישראל. השר משה קול הציע ליישב את קונייטרה בחיילים דרוזים משוחררים ומשפחותיהם. בסופו של דבר, ההצעה לבנות עיר ישראלית על שטחה של קונייטרה נדחתה. באותה ישיבה הוחלט להרוס את המבנים בקונייטרה שאינם ניתנים לשיפוץ.

אחרי מלחמת יום כיפור, בהסכם ההסדרה במאי 1974, נקבע שקונייטרה תהיה בשטח מפורז. ישראל נסוגה מהעיר לא לפני שצה"ל פוצץ כמעט את כל המבנים בה. בעקבות כך כינו אותה הערבים "הירושימה של המזרח התיכון".

יוני 1974. חייל צה"ל בין הריסות קונייטרה. הכנסיה היוונית האורתוקסית נותרה שלמה. ברקע הר בנטל [צילום: יעקב סער]

החלטה 3240. בנובמבר 1974 גינתה מועצת הביטחון של האו"ם את ישראל על ההרס השיטתי של קונייטרה, והגדירה זאת כהפרה חמורה של אמנת ז'נבה משנת 1946. ישראל טענה בתגובה כי בתי העיר משמשים מחבלים ביציאתם לפיגועים ומכאן הרצון לצמצם את המקומות שמהם הם פועלים.

חאפלה סורית בקונייטרה 1974, עם הנשיא חאפז אסד

אסד מניף את הדגל. בעקבות הסכם ההסדרה ופינוי קונייטרה מנוכחות ישראלית, קיימו הסורים ב-26 ביוני 1974 טקס "חזרה לקונייטרה". אלפי סורים הגיעו ומילאו בהמוניהם את הרחובות ההרוסים. הנשיא חאפז אסד הניף את דגל סוריה ודיבר על הצורך לשחרר את האדמות הכבושות.

השריד האחרון של קונייטרה שנמצא בשטח ישראל הוא בניין מיפקדת החזית הסורית, שנמצא סמוך לצומת בראון בצפון רמת הגולן.

הריסות קונייטרה הישנה וברקע קונייטרה החדשה [מתוך הרשת]

ב-1986 הוקמה קונייטרה החדשה כשלושה ק"מ ממזרח לגבול הנוכחי. העיירה מאכלסת כיום כ-7,000 תושבים, חלק מהם פליטי 1967 שנמלטו מקונייטרה הישנה ומכפרי הגולן. העיירה מהווה מעוז של הצבא הסורי ואנשיה הם תומכי הנשיא אסד. לא מזמן סולקו ממנה המורדים בסוריה שכבשו אותה.

רשימה זו מבוססת בין היתר על חומרים שהתפרסמו באתר "זוכרות" [zochrot.org].

היה לנו בית בקונייטרה: עדותה של בהיה אבו ג'בל ב-2006 [מתוך אתר "זוכרות"]

מספרת בהיה: "היה לנו בית באל-קונייטרה. בית מאבן. בנינו אותו בידיים שלנו. מכרנו את הירושה שלנו והאדמה במג'דל שמס, שהיה הכפר המקורי שלנו, בשביל לבנות בקונייטרה. בעלי מכר חומרי הדברה חקלאיים. הוא אחר-כך איבד הכל. אפילו את החובות לאנשים לא יכל להחזיר.

העיר היתה יפה והחיים היו יפים. נשים עבדו כמורות ואחיות. בעיר היה בית חולים שקיבל תושבים מכל האיזור. היה גם בית פרטי למשפחת המלך חוסיין.

ב-1967 כאשר התחילו ההפגזות, התינוקת שלי היתה בת 40 יום. בן גיסי והבן שלי למדו בחדר השינה. הליקופטרים עברו מעל הבית. זה הפחיד אותנו מאוד. הילדים התחילו לצעוק 'המלחמה החלה'. יצאנו לרחובות, הגברים היו עם נשק.

תושבים בקונייטרה שנעצרו על-ידי צה"ל לאחר כיבוש העיר [צילום: פטר סקינג לי UPI]

בזמן הפלישה של היהודים לקונייטרה ביקשו ברמקולים מהאנשים לעזוב את העיר. למרות שיש מקלטים מתחת לבתים, לא ביקשו מאיתנו להיכנס אליהם. ביקשו מהנשים לקחת את הילדים שלהן ולעזוב את האיזור. עזבנו מרוב פחד.

רוב תושבי אל-קונייטרה הם במקור מהכפרים הסמוכים לעיר. לכן כשהחלה המלחמה הם עזבו לכפרים המקוריים שלהם.

מחוץ לתחום. שוטר צבאי בכניסה לקונייטרה, יולי 1967 [צלם לא ידוע]

עזבנו את העיר ומרוב פחד שכחנו את התינוקת במיטה. בעלי חזר לקחת אותה. האוכל היה על האש. חשבנו שנחזור בהקדם.

הגענו למג'דל שמס והתגוררנו בתחנת המשטרה. זאת היתה תקופת המימשל הצבאי והיו צריכים להוציא אישורי יציאה מהכפר כדי לבקר במקומות אחרים.

אחרי מספר חודשים בא מושל צבאי בשם שמוליק [אל"מ שמואל אגמון] שדיבר ערבית. אמר שהאדמה הזאת שייכת לממשלה. אמרתי לו שאנחנו בנו מאל-קונייטרה. הוא שאל: למה עזבתם את אל-קונייטרה? אמרתי לו שפחדנו. אמר: שקר, לא היה פחד. אמרתי לו – אתה משקר. לעגו לי כולם. הוא ביקש ממני את ניירת המשטרה, אמרתי לו שאני ניקיתי את הבית והשתמשתי בנייר להדלקת אש, אפיתי בזה לחם.

קונייטרה החרבה 2001, ברקע הר אביטל [צילום: כריסטיאן כהן]

אסור היה לנו לחזור לבית שלנו במשך שמונה חודשים. אני חזרתי מאוחר יותר ולקחתי חלק מהאוכל שאוחסן בבית. בשנת 1968 החלו בהריסת הבתים. נשארו באל-קונייטרה כ-3,000 תושבים. שמו אותם בשכונה נפרדת במשך שנה, ואחר כך גורשו לדמשק. אחרי חמש שנים בנינו בית במג'דל שמס.

קונייטרה נהרסה באופן מוחלט. היהודים לא השאירו בה כלום. גנבו את הבתים ואפילו את הדלתות לקחו. ראינו אותם גונבים מהחנויות ולוקחים דברים על טרקטורים. איבדנו את כל הכסף והרכוש שלנו באל-קונייטרה. אין לנו כלום היום.

חנויות בקונייטרה שנפרצו ונבזזו [צילום: יוסי שן, חטיבה 45]

החלום שלי הוא לחזור לשם. כאשר ביקשו הרשויות הסוריות מסמכי בעלות מהפליטים של אל-קונייטרה, הבן שלי שהיה בן 6 ב-1967, צייר את הבית על פרטיו, כולל הגג והשכונה".

עד כאן עדותה של אחת מתושבות קונייטרה הישנה.

1969, בניין ממשלתי סורי בקונייטרה שהפך למשכן המימשל הצבאי ברמת הגולן ובית המשפט הצבאי [צילום: גיורא סלמי]

הקולנוע של קונייטרה בצילום כ-100 מטר מהגבול – שטח ההפרדה

לצפייה בסרטון שתיעד את מראה העיר ההרוסה בשנת 2001

29 מחשבות על “קונייטרה, القنيطرة

    • כנער שהתחנך בגדות ולאחר הצבא כחבר ותושב גדות, חיינו את היומיום המתוח והמסוכן מול הסורים ונתונים לחסדיהם של הצבא הסורי ואף ביתי נהרס פעמיים( ה-07.04.67 ושוב במל. ששת הימים)
      הבית לא היה מוצב צבאי אלא בית אזרחי ואותו צבא סורי הפגיז את היישובים האזרחיים
      על מנת להשמיד ולהרוג.
      לכן כאשר נלחמתי בכיבוש הרמה, מצפוני היה נקי ומי שהכיר את הרמה הסורית
      עם כיבושה ורואה היום למה נהפכה
      פשוט: מארץ אוכלת יושביה לארץ המאכילה תושביה….

      אהבתי

  1. היי שלמה,

    יש לי גזר עיתון תמונה שאני יושבת באולם הקולנוע בקוניטרה ומקשיבה לקונצרט של הפילהרמונית. אני חושבת שזה היה בעיתון במחנה.

    אתה רוצה שאסרוק אותה בשבילך? האיכות לא תהיה טובה, אבל אותי אפשר למצוא את המקור.

    בתיה

    אהבתי

  2. חטיבה 8 אכן כבשה את קוניטרה בצהרח יום שבת, ללא ירי, כאשר שיירה רגלית של כמאה תושבים נושאים דגלים לבנים הגיעו לכוחות הישראלים, מפקדת החטיבה, גדוד 377 ושיירי גדוד 129ף חתמו על כתב כניעה ורק אז נכנסו כוחות השריון לעיר. היו מקרי ביזה לא של החיילים שהיו בטנקים ויצאו מזרחה מהעיר לתפוס עמדות, אלא של אזרחים בעיקר….בהחלט לא מראה ולא זכרון מלבב.

    אהבתי

    • נחום, היו על פי הרשומות היו 14 טנקים לגדוד 129. לא הייתי מכנה אותם שיירי גדוד 129. נכון, אלו מחצית מממספר הטנקים שעלו לקרב יום קודם לכן ורבע ממספר מטנקי הגדוד שהתחילו את מלחמת ששת הימים בסיני. אבל עם מספר כמעט דומה עמדה פלוגה ו' שהיית חלק ממנה בששת הימים, במלחמת יום הכיפורים שנקראה אז פלוגה א' עם מפקדה החדש עמיצור בר מול דיביזיה 4 המצרית בראס סודר, על " קו עצירה" עד שיתארגן מערך המארב שהכינו גדוד צנחנים 202 בפיקוד דורון רובין, גדוד 52 בפיקוד עמנואל סאקל ואחרים בואדי מעבוק. את המארב הזה לומדים בבתי הספר בכל העולם.

      אהבתי

    • אכן, אני מעיד כחייל שהיה במעמד כניעת מושל קונייטרה עם דגל לבן(הזחל"ם שלי שימש לחיפוי על קציני צה"ל שקיבלו את דגל הכניעה כ-500 מ' מערבית לבניין המימשל על הכביש)
      וכאן עלי לציין שאנחנו הלוחמים לא העזנו ולא השתתפנו במסע הביזה של קונייטרה אלא בעיקר אזרחים שהגיעו לרמה ופשטו על החנויות והבתים.

      אהבתי

  3. הגענו לקוניטרה פלוגת הנדסה ביום שני או שלישי לפני החג תמונות הביזה הולכות איתי מאז
    חגיגה מכל הבתים שנעזבו והחנויות
    הגיעו הרבה חברי קיבוצים אם מסחריות וטרקטורים והעמיסו כמה שיכלו
    לשוטרים הצבאיים שעצרו אותם אמרו שזה הנקמה שלהם על ההפגזות
    נתנו להם לעבור
    " הצבא המוסרי בהיותר בעולם "

    אהבתי

  4. כיבוש קוניטרה היה על ידי טנקים מגדוד 377 מחטיבה 37 ולא מחטיבה 8 כפי שנכתב. פלוגת טנקים אחת מגדוד129 של חטיבה 8 היה מאחורי גדוד 377 .בעת הכיבוש .החנויות והרכוש נבזזו ע"י כוחות חי"ר מהמילואים ומיחידות ההספקה .הטנקיסטים לא בזזו כי הם לא ירדו מהטנקים .אני הייתי בטנק המוביל הראשון .

    אהבתי

  5. על הטנק המוביל הראשון בכיבוש העיר היה מפקד הכוח אלוף משנה אלברט מנדלר.הי"ד שנפל ביום הכיפורים בסיני.בסך הכל גורשו מרמת הגולן ביום השלישי לכיבושה 116.אלף אזרחים למעט 4 כפרים של דרוזים שנשארו עד היום .הגירוש היה מסיבי ולכן לא נשארו סורים ברמה עד היום את זה צריך להביא לידיעת הציבור .כי חלק מפליטי 48 שהיו ברמה גורשו שנית לסוריה.סוף דבר.

    אהבתי

  6. משפט המפתח ותמצית הסכסוך היהודי מוסלמי :היינו בטוחים שתשחטו אותנו כמו שהצבא שלנו היה עושה לכם".
    כתב גלי צה"ל יונדב נבון תיאר את מראה העיר ימים אחדים אחרי כיבושה: "בחלק אחד של העיר מחנה צבאי וקסרקטינים חומים, מכוערים ומלוכלכים. הבסיס עצמו מכיל מחסני נשק עצומים ובית חרושת לעמדות ומיצדיות בטון ופילבוקס. העיר עצמה עיר ערבית טיפוסית על חנויותיה הקטנות והאפלות, והסמטאות המזוהמות. פה ושם נראים תושבים המנסים לגשש מה טיבו של צבא זה שעלה מן העמק… הם מופתעים שאין יורים בהם ואפילו לא מתנהגים איתם בגסות יתרה. שוחחתי עם אחד מהם שפחד לדבר למיקרופון, אבל באמצעות מתורגמן אמר לי: היינו בטוחים שתשחטו אותנו כמו שהצבא שלנו היה עושה לכם".

    כמו כן אני מת על השקרים המתוקים שלהם מתוך אתר נוחרות: הוא ביקש ממני את ניירת המשטרה, אמרתי לו שאני ניקיתי את הבית והשתמשתי בנייר להדלקת אש, אפיתי בזה לחם.
    עדותה של בהיה אבו ג'בל
    אחרי מספר חודשים בא מושל צבאי בשם שמוליק [אל"מ שמואל אגמון] שדיבר ערבית. אמר שהאדמה הזאת שייכת לממשלה. אמרתי לו שאנחנו בנו מאל-קונייטרה. הוא שאל: למה עזבתם את אל-קונייטרה? אמרתי לו שפחדנו. אמר: שקר, לא היה פחד. אמרתי לו – אתה משקר. לעגו לי כולם. הוא ביקש ממני את ניירת המשטרה, אמרתי לו שאני ניקיתי את הבית והשתמשתי בנייר להדלקת אש, אפיתי בזה לחם.

    אהבתי

  7. יחיאל, על מה אתה מבסס שגירשנו את כל תושבי רמת הגולן? אני הייתי ממ טנקים בגדוד 266 חטיבה 37 והגעתי כחוד לכמה כפרים כולל גם חושניה ולא נתקלתי בכל גירוש יזום שלנו. כן היו ריקים מאדם אבל בבריחה מבוהלת בעידוד רדיו דמשק. יתכן כי היה גירוש פה ושם אבל לא כמגמה. עובדה שאת הכפרים הדרוזים שיכנעו (ביוזמת אלון להשאר) לא לברוח. רן גוטפריד

    אהבתי

    • חד משמעי היה גירוש.

      לא על ידי הכוחות של קרבות 10-9 ביוני, אבל בהמשך. הכפרים ננטשו עד יעבור זעם, ישראל סגרה כמיטב יכולתה את הגבול החדש, מי שניסה לחזור לביתו נעצר או נורה. כפרים הוחרבו. קראנו לזה כאן "הגירוש השקט". שווה דיון.

      אהבתי

      • " חד משמעי היה גירוש ".

        חשוב מאוד שהיה גירוש אחרת עלולות היו להיות לנו שתי בעיות רציניות.
        א. ייתכן ותושבי הצפון היו נתונים לטרור של תושבים מרמת הגולן.
        ב. הלחץ למסור את הגולן לסורים היה גדול יותר וכתוצאה מכך
        היתה לנו בגבול הסורי אותה בעיה שיש לנו בגבול הלבנוני.

        ברצוני להוסיף שבזמנו אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס גרש לפחות יישוב אחד
        בגזרת לטרון ( פארק קנדה ) , שוב מאותה סיבה של בטחון .

        כמו כן בגבול הצפון במלחמת העצמאות גורשו שני כפרים ידועים
        איקרית ובירעם מאותו שיקול מוצדק .

        גם במלחמת העצמאות וגם במלחמת ששת הימים ראשי הממשלה
        היו אנשי מפלגת העבודה.
        הם הבינו שאין מקום להיות " יפה נפש " כשמדובר בבטחון ישראל.

        את הלקח צריכים להפיק אוייבנו.
        ייתכן ובמלחמת לבנון השלישית ( מאוד מקווה שלא יהיה צורך במלחמה ),
        מה שנעשה בגולן יהיה צורך לעשות גם בדרום לבנון.
        הכפרים שם הפכו למחסני תחמושת.

        אנו חפצי חיים ועלינו לעשות מה שדרוש לבטחוננו .

        אהבתי

        • במסגרת גירוש כפרים עוינים לאחר מלחמת העצמאות, תושבי הכפר פוריידיס קיבלו את חסותם של תושבי זכרון יעקב דבר שלא מנע מהם "לשכוח" זאת בתקופת האינתיפדה והם השתתפו אקטיבית באינתיפאדה(וגם ג'סר א זרקא פעלו באופן דומה לתושבי פורידיס)

          אהבתי

  8. מי שלא יודע שלא יגיב היה גרוש כללי על פי החלטת הממשלה וכן הרס מכוון של הכפרים הכוח שהיה ממונה על ביצוע האיסוף של התושבים וגירושם היה מכוחות מילואים אחרים שלא השתתפו בקרבות הפיקוח על הגירוש היה ע"י חיל המודיעין חלק קטן של תושבים סרבו לגרוש בעיקר מבניי העדה העלווית וצ'רקסים שהיו בכפרים הסמוכים לקונטרה מחלקת טנקים מגדוד 377 אבטחה את הגירוש בנקודת הגבול החדש.עם יחידה מסיירת אגוז.

    אהבתי

    • וכל הכפרים הוחרבו לגמרי, עד היסוד, במהלך מאסיבי יותר ממה שהתרחש עם הכפרים הפלשתינים שנותרו בשטח ישראל ב-48'. הפליטים משם יושבים עד היום במחנות סביב דמשק, ומשם צמחו לא מעט ארגוני טרור וחבלה, גם כנקמה בנו. גם הצד הישראלי שפך לא מעט דלק על מדורת הסכסוך. בואו לא נהיה נאיבים.

      אהבתי

      • חבל שבלוג היסטורי מעניין הופך להיות בלוג פוליטי עם דעות עבשות שחוזרות על עצמם בכל אתר נשים בשחור (שלא עושות רגלים ובת'שחי)
        שלמה מנהל – כדאי שתמחק תגובות כאלו ואחרות שלא תורמות להעשרה הידע של הקוראים

        אהבתי

        • חבל על הדברים האלה. נכון שאומרים, שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים, ואז ההיסטוריה של המפסידים נעלמת ונמחקת. זה לא אומר שהיא לא קיימת היכנשהו. מה פוליטי בלכתוב את האמת, שהיו מעל 100 כפרים מאוכלסים ברמת הגולן ב-67', וכולם הוחרבו עד היסוד? זה לא נכון? זאת "דעה"? מה שייך פה נשים בשחור או גברים בירוק? איפה הכפרים? נותרו מהם גלי אבנים מכוסים קוצים. לתושבים אתה יכול לשלוח אי-מייל, הם גרים סביב דמשק. זה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של מלחמת ששת הימים – לא "דעה פוליטית", מה שמפתיע – זה שלא כל מה עשינו בששת הימים היה מופת לעמים. הייתה ביזה, היה רצח שבויים ואזרחים, גם את השכונה שהשתרעה מול רחבת הכותל המערבי החריבו עד עפר וגרשו את תושביה. גם לספר על זה זו "דעה פוליטית"? מה פוליטי בזה? ובכלל לא שייך לכאן מי רעים ומי טובים, ושהערבים ב-67' רצו לזרוק אותנו לים. אז הם רצו. אנחנו ניצחנו. בהיסטוריה אין רעים וטובים, יש עובדות היסטוריות. מצטער, אבל כל האירועים הם חלק מההיסטוריה של מלחמת ששת הימים, מי שמכניס לפה "פוליטיקה" זה מי שמנסה למחוק את ההיסטוריה, לא מי שכותב עליה.

          אהבתי

  9. מדוע אינכם רושמים דבר על בתי הכנסת היהודים בגולן שהגויים הסורים ימ"ש החריבו?
    מדוע אינכם רושמים על הכפרים היהודיים בגולן מימי שבטי ישראל שהרסו?
    מדוע אינכם רושמים דבר על שרידי קודש של מגן דוד ועמודים שנותצו שנתגלו בחפרות ארכאולוגיות?
    מדוע אינכם רושמים על המבצרים האדירים בגולן שהיהודים נלחמו בהם עד טיפת דם אחרונה?
    למה כל הזמן הלקאה עצמית וליילל על הרס כפרי מוסלמים שונאי ישראל??

    אהבתי

  10. המדור הזה הוא בעיקר אודות מלחמת ששת הימים ברמת הגולן . הוא לא מדור היסטורי וכמובן לא פוליטי. שהחברים יתיחסו לתוכן המדור.אם כתבתי על גירוש הסורים מהרמה והריסת הכפרים בששת הימים זה חלק מתוצאות המלחמה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s