גירוש הסורים מהגולן (2), היסטוריון סורי

"כדי להשלים את פינוי התושבים ולגרשם מבתיהם וכפריהם, צבא ישראל חתם במכוון על הצהרות שווא לפיהן החותם דרש ממנו לעזוב את הגולן מזרחה (גירוש מרצון) או שעצר אנשים בכלא בעתלית למשך חודשים והוציא החלטות למניעת חזרתם * ארכיאולוגים ישראלים השתתפו בתהליך ההשמדה, אחרי שערכו סקר מקיף בכל כפר כדי לחפש מונומנטים היסטוריים, לבדוק אותם ולזייף את מקורותיהם" * היסטוריון סורי מתאר את גירוש תושבי הגולן הסורי ב-1967 * כתבה שנייה בסדרה

תושבי הגולן הסורי עוזבים את כפרם [ייתכן זעורה] אחרי מלחמת יוני 1967 [צילום מאתר jawlan]

זוהי כתבה שנייה בסדרה על גירוש האזרחים הסורים של רמת הגולן. היא מתפרסמת כאן בגרסה סורית, שלאור עדויות הפליטים ומקורות ישראלים שונים התבססה עם השנים כאמת היסטורית של המגורשים לגבי החיים בגולן עד ליוני 1967 ולאחר מכן גירוש התושבים והריסת הכפרים.

לאורך שנות פעילות הבלוג כאן, פירסמנו אינספור גירסאות ישראליות של מפקדים בצה"ל, תחקירי מחלקת היסטוריה, מסמכי ארכיון צה"ל ועוד, ובהם תיאור העימות מול הסורים והקרבות. עכשיו אנחנו מביאים את הגירסה הסורית לגבי פרק גירוש האזרחים.

לקריאת חלק 1 של גירוש הסורים מהגולן לחצו כאן

לקריאת חלק 3 של גירוש הסורים מהגולן לחצו כאן

העקורים הסורים מרמת הגולן

כתב: מאמון קיואן, היסטוריון וחוקר

עריכה ותרגום: איימן אבו ג'בל

התואר "עקור" בסוריה ניתן לאזרחים שנעקרו מהגולן בשנת 1967. הם גרים בדמשק ובפרבריה ובאיזורים הכפריים שלה. רובם מפוזרים במחנות שנבנו בחיפזון ובאופן אקראי לאחר העקירה.

הם חשבו שיחזרו לבתיהם תוך מספר ימים.

כיום הם נמצאים בשכונות שיח מסכין, ברזה, אל מוהאג'ריין, מחנה אל-ירמוק, שכונת אל חג'אר' אל אסוואד, קודסאיה, דומאר, כיכר קלע וזאהירה.

מספרם של אנשים אלה גדל והגיע ל-410 אלף, שחולקו במשך השנים בנפות סוריה, כולל 30 אלף במחנה אל-וופידין ליד הבירה, מחנה ג'רמנה, אל-חאג'אר אל-אסוואד ודרעא. בנוסף לכ-60 אלף בכפרים שנבנו מחדש בקטע המשוחרר של מחוז קונייטרה לאחר 1974. מספר תושבי המחוז הוא 150 אלף. כ-35 אנשים חיים עדיין בקונייטרה ההרוסה.

נושא הסורים העקורים, למרות ההזדקנות והאצת האירועים, נשכח במעמקי הזיכרון, אך עדיין זהו חלומם של אלה שנולדו וגדלו ביישובים הצפופים המכילים משפחות בגולן ממוצא סביבתי וחברתי שונה (אזרחי, חקלאי ובדואי).

מצוין כי בכל מה שנכתב על הגולן בעיתונות המערבית, הישראלית ולעיתים הערבית, הגולניסטים מגדירים את שייכותם העדתית ולא את שייכותם הלאומית. ידוע הרבה על האיזור ועל הדמוגרפיה שלו. בנוסף, רבים מאיתנו האמינו שכל תושבי הגולן הם דרוזים, כאשר זו אינה האמת.

הכפר הצ'רקסי חושניה. המסגד שנותר

הרוב המכריע של תושבי הגולן הוא מהשבטים שהגיעו מחצי האי ערב. שבטי ע'אסאן, אל-אזד ולכים הגיעו מתימן והתיישבו ברמת הגולן מאות שנים לפני האיסלם. באשר לשבטי אל טיי, הם התיישבו בגולן אחרי האיסלם. שבט אל-פאדל, שהוא הגדול מבין השבטים הערביים, שוכן כיום בחלק הצפון מערבי של הגולן, ומתחקה אחר מקורותיו לאל-פאדל בן עבאס, מבני דודיו של הנביא מוחמד. שבט אל-פאדל מורכב מ-40 חמולות. ישנם שבטים ערבים נוספים שהתיישבו בגולן, בנוסף ל-15 אלף פלסטינים שחיפשו מקלט ברמת הגולן בשנת 1948 אחרי הנכבה.

לפני השלטון האיסלמי התיישבו בגולן מיעוטים כגון צ'רקסים, שמספרם בגולן בשנת 1967 הגיע ל-16 אלף. הכפרים הצ'רקסיים בגולן היו: חושניה, אל-עדנניה, תל אל-סורמן, מנסורה, עין זיוואן, ביר עג'ם, פזארה ואל-מדריה (אל-קטאניה), ומזרעת אל-פרג', אל-פחם, רוחאיינה, אלון, ברגה, ג'לבינה, מויסא (ע'סאנייה) וגויזה.

היו תורכמנים, שהיוו 4.2 אחוז מכלל אוכלוסיית הגולן. העיירה עין עיישה נחשבה למרכז האנושי והתרבותי של התורכמנים בגולן.

באשר לדרוזים, המוערכים כיום ב-25 אלף איש, הם מתגוררים בכפרים מג'דל שמס, מסעאדה, בוקעתא ועין קיניה. לאחר ההחלטה על סיפוח הגולן בשנת 1981, רוב הדרוזים סירבו לשאת את תעודות הזהות הישראליות והכריזו על שביתה כללית. הוצא איסור חמור מצד השייחים הדרוזים על כל אדם שיבקש אזרחות ישראלית. הוא נחשב כאילו הוא מוותר על הלאום הסורי.

כיום רובם המכריע נושא מעמד של "תושב קבע" בישראל, שבו הם יכולים לממש את מרבית הזכויות המוענקות לאזרחי ישראל, מלבד להצביע לכנסת ולשאת דרכונים ישראלים. על פי הרשומות הישראליות, רק 12 אחוז מהתושבים הדרוזים ברמת הגולן הם בעלי אזרחות ישראלית. בנוף להם, 2,700 תושבים עלאוויים מהכפר רג'ר קיבלו אזרחות ישראלית מלאה.

ישראל מסרבת להכיר באזרחות הסורית, כפי שכתוב על השובר של "לאום" המונפק להם: "אזרחות לא ידועה".

בנוסף חיו בגולן לפני 1967 מיעוטים אתניים, דתיים או עדתיים קטנים, שכל אחד נע בין 500 לאלף איש. מיעוטים אלה הם ארמנים, עלאווים וכורדים. כמו כן היו מפוזרים קבוצות נוודים או בדואים, שלא נשאו שום אזרחות או תעודות.

העקורים ממבט ישראלי

סיפור העקירה הישראלי מבוסס על שלוש גירסאות:

1) רדיו דמשק ביקש מהתושבים לעזוב את אדמותיהם, על מנת שצבא סוריה ינהל את הקרב בחופשיות מבלי לסכן את חייהם.

2) לא היו כפרים ותושבים, אלא רק 60 כפרים שתושביהם עבדו במגזר השירותים הצבאיים, ואלה נסוגו מרצון עם הצבא הסורי.

3) לא היו טיהורים אתניים בגולן, ומי שהיה שם היגר בצורה חופשית.

כמה עדויות פורסמו בישראל, למרות ההאפלה בתקשורת הישראלית על עקירת האוכלוסייה הערבית הסורית מכפריה בתקופת יוני 1967 ולאחריה, שמפריך את הטענות הישראליות הרשמיות, שלפיהן "חלק מהתושבים שהתגוררו בגולן ברחו מהכפרים, כמו הבריחה הפלסטינית שהיתה ב-1948, ואילו החלק האחר נענה לקריאת הצבא הסורי לעזוב את הגולן.

החוקר וההיסטוריון הישראלי מיכאל אורן כתב בספרו "שישה ימים של מלחמה", כי 95 אלף תושבי הגולן עזבו את כפריהם מרצונם, ואלה שנותרו היו דרוזים וצ'רקסים. ישראל הרשמית מעולם לא הכירה בפשע של עקירת האוכלוסייה הסורית, הגירושם מבתיהם וכפריהם ומחיקתם המוחלטת.

הראשון שדיבר על עקירתם והריסתם של כפרי הגולן היה אלוף הימין הקיצוני, רחבעם זאבי, בהקשר של מחלוקת תקשורתית בעיתון "ידיעות אחרונות", שם הודה: "דוד אלעזר, הידוע בכינויו דדו, הורה על גירוש הכפריים מבתיהם לאחר מלחמת ששת הימים וביצע פינוי בכוח זה באישורם של הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה לוי אשכול". יצוין כי בבוקר ה-9 ביוני 1967 אמר אלוף זאבי במטה הכללי לקציני הצבא: "אנחנו רוצים לקבל את הגולן ריק מאנשים".

סיומו של הגולן הסורי. תושבים סורים נכנעים לכוחות צה"ל [צלם לא ידוע]

ישראלי נוסף, חוקר ומרצה באוניברסיטת חיפה, פרופ' ארנון סופר, אמר בראיון לסופר השמאל דויד גרוסמן: "באמת גירשנו 70 אלף סורים מרמת הגולן תוך יומיים". באשר לווידוי הישראלי האחרון, נאמר בספר "הקורבנות" מאת ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, כי כ-80-90 אלף אזרחים סורים ברחו או גורשו מהגולן, וכי הנהגת צבא ההגנה הישראלי רצתה לרוקן את האוכלוסיה האזרחית מהגולן, ואלה ברחו עקב הפצצת התותחנים הישראלים על כפריהם באותה תקופה בין 5 ל-8 ביוני ובמהלך המתקפה הקרקעית הנרחבת בתאריכים 9 ו-10 ביוני.

ההיסטוריונית טביתה פטרן אמרה חצי שנה אחרי מלחמת יוני 1967: "ישראל גירשה 95 אלף אזרחים מהגולן על-ידי השמדת והפצצת בתים. עשרות נהרגו ונפצעו. אזרחים חפים מפשע אחרים (בכפר אל-דרדרה ובעיר קונייטרה) נותקו מאספקה ​ומ​מים ומנעו את כניסתם לבארות. הם עונו ואף הוציאו להורג מספר אנשים לעיניהם, והם גורשו כשהם עוזבים את הכרמים, מטעי התפוחים והפירות, מישורי החיטה והשעורה, את הפרות והכבשים ואת חנויותיהם המלאות מזון. הם השאירו את בגדיהם וזכרונותיהם האישיים באיום כוח הצבא הישראלי".

בעיר קונייטרה רוכזו 7,000 אזרחים בשכונה אחת, במה שדומה למחנה מעצר המוני. על התושבים הופעל לחץ לעזוב על ידי איומים וסחיטה עליהם באמצעים שונים.

על מנת להשלים את פינוי התושבים ולגרשם מבתיהם וכפריהם, צבא ישראל חתם במכוון על הצהרות שווא, לפיהן החותם דרש ממנו לעזוב את הגולן מזרחה (גירוש מרצון) ולעתים נקט במעצר של אנשים בכלא הצבאי בעתלית למשך חודשים, והוצאו החלטות צבאיות ישראליות רצופות למניעת חזרתם. הצבא הסתובב באיזור וירה בכל מי שחצה את קו החזית ורצה לחזור לביתו.

על מנת למחוק את ההשפעות הגיאוגרפיות, ההיסטוריות והאנושיות של העולם הערבי הסורי בגולן ולחסלן, במהלך הכיבוש ולאחריו, ובאמצעות רשות מקרקעי ישראל וקרן קיימת, הרסה ישראל באופן שיטתי את הכפרים בגולן לאחר גירוש התושבים. ארכיאולוגים ישראלים השתתפו בתהליך ההשמדה, אחרי שערכו סקר מקיף בכל כפר כדי לחפש מונומנטים היסטוריים, לבדוק אותם ולזייף את מקורותיהם.

אחד מהארכיאולוגים הישראלים, פרופ' דני אורמן, פירסם רשימה של 127 כפרים ואתרים מוכנים להשמדה, וכתב: "בסוף שנת 1968 ערכנו סקר מקיף על הכפר הזה, ולא מצאנו בו אנדרטאות בעלות ערך היסטורי או בסביבתו. הכפר מוכן להשמדה מוחלטת". אחרי שבוע הכפר נהרס עד היסוד.

כדי למנוע את חזרת האוכלוסייה האזרחית לבתיהם, שר הביטחון משה דיין הוציא החלטה בדצמבר 1967 להשמיד את העיירה בניאס. בשנת 1969 הגישה סוריה מחאה למועצת הביטחון. באשר לאגודה לזכויות האזרח בישראל, היא פרסמה ביוני 1970 את שמותיהם של ארבעה כפרים סורים בגולן שנהרסו כליל: עין אל-זיוואן, תל אל-סאקי, אל-רזאניה וחאן אל-ג'וחאדר בדרום-מזרח הגולן.

אזרחים סורים עוזבים [צלם לא ידוע]

מאידך, הסיפור על עקירה אתנית בגולן הסורי קובע כי לא היתה שום הודעה ברדיו על אנשים שעזבו את אדמותיהם כלל. בגולן היו 147 אלף איש שהתגוררו ביותר מ-200 כפרים או נקודות יישוב. אף אחד מאנשי הגולן לא עזב מרצון, אלא בכוח המעשה. כוח ישראל.

יש מפות צרפתיות ועות'מאניות בארכיונים של ממשלת סוריה לפני הכיבוש. כולן מאשרות שהיו בגולן יותר מ-60 כפרים. אנשי הגולן היו תלויים בחקלאות ובמרעה. עובדות ומקורות אחרים מצביעים על כך שמספר תושבי הגולן לפני הכיבוש הישראלי, על-פי מיפקד 1966, הגיע ל-153 אלף. אוכלוסיית הגולן שנכבש בשנת 1967 הגיעה ל-138 אלף. מספר האנשים שנעקרו על ידי ישראל במהלך התוקפנות ולאחריה הגיע ל-131 אלף, ובשנת 2000 הפך לכ-500 אלף.

יצוין כי על פי המרכז הערבי לזכויות אדם בגולן הסורי הכבוש, מספר הכפרים והחוות שהתרוקנו מיושביהם בגולן הכבושה הוא 340 כפרים וחוות חקלאיות. מספר העקורים הגיע לכ-130 אלף איש.

מספר הכפרים שנותרו מיושבים הגיע לשישה: מג'דל שמס, מסעאדה, בוקעתא, עין קיניה, רג'ר וסחיתה (לאחר מכן הועברו תושבי סחיתה לכפר מסעאדה). הכיבוש הישראלי השמיד 131 כפרים, 112 חוות ושתי ערים – פיק וקונייטרה.

מראיונות שקיים ההיסטריון הסורי תייסיר כלף, מעקורי רמת הגולן, שהיה תושב הכפר קנעבה (על אדמותיו נבנו הישוב קלע-אלון-ברוכים, ולאחר מכן החלו לבנות את רמת טראמפ), הוא מביא עדויות שישראל ביצעה כמה מעשי טבח נגד האוכלוסייה האזרחית בגולן לאורך שנות העימות.

1) הטבח בדוקה (כפר עקב) ליד חוף אל-כורסי בטבריה (11.2.1955): תשעה גברים ואישה נהרגו.

2) טבח סקופיה 7.4.1967: 13 חללים ו -13 פצועים במהלך הפצצת שכונת מגורים.

3) הטבח בדרדרה (דהיאבט) יוני 1967: 11 חללים.

4) הטבח באל-חושניה, יוני 1967: 20 חללים.

5) הטבח בקונייטרה, יוני 1967: 7 חללים.

6) הטבח בתל אל-עזיזייאת יוני 1967.

הדגלים השחורים. כפר דרוזי בגולן נכנע בפני כוחות צה"ל [צלם לא ידוע]

העקורים חולמים לחזור לגולן

למרות שחלפו 53 שנים מאז נעקרו בכוח מבתיהם, העקורים עדיין חולמים לחזור לבתיהם. ביניהם איסמאעיל קואיאדר, חקלאי סורי מהכפר בטיחה שממזרח לכינרת. הוא עזב את ביתו בגולן הכבוש כשהיה בן 25. איסמעיל המתגורר במחנה אל-וופיידן (20 ק"מ צפונית-מזרחית לדמשק) אומר: "אני כאן במחנה שבו חיים כ-22 אלף סורים עקורים מהגולן. נדרתי לעצמי לחזור על אופניים לביתי בבטיחה ע'זיל, מכיוון שמצבי הבריאותי אינו מאפשר לי הליכה ברגל. אנחנו מקווים מאלוהים שנחזור לכפר שלנו".

נראה כי החלום להתעקש על החזרה אינו מוגבל רק לאלה שגרו בגולן, אלא עבר מאבות לילדיהם ונכדיהם. הנה נכדתו  של אל-חטיב, בת 10, תלמידת כיתה ד', שאומרת: "אבי מלמד אותי את האהבה לארץ, ואני מקווה שהארץ תחזור לבעליה כי ישראל כבשה את אדמתנו. היא צריכה להחזיר לנו אותה".

יש לציין כי בין הנושאים העיקריים בכל הסכם שלום בין סוריה לישראל, בולט נושא ההתנחלויות בגולן. בניגוד לטענות הישראליות כי דמשק קיבלה את נוכחותם של כמה מתנחלים בגולן לאחר הנסיגה הישראלית, העמדה הסורית היא לסרב לנוכחות של מתנחלים בגולן. במקום לתת פיצויים למתנחלים, על ישראל לפצות את הסורים שנעקרו מהגולן בכוח במהלך מלחמת 1967 וסבלו מאוד במשך חמישה עשורים.

מבקרים על הצריח של המסגד בכפר סורמן שנמחק [צילום: איימן אבו ג'אבל]

מוניר פאחר אל-דין ממג'דל שמס על השאלה המעצבנת שנשאלים הדרוזים

"לעתים קרובות אני נשאל את השאלה המעצבנת: תגיד, לא יותר טוב לכם בישראל מאשר תחת שלטונו של אסד?

ייתכן שמי ששואל זאת איננו יודע את הסיפור המלא של הגירוש והדיכוי שמתקיים בגולן הכבוש.

האפשרות השנייה חמורה יותר: השואל מכיר ויודע את הסיפור, אבל אינו חושב שיש חשיבות לגירושם של 130 אלף איש מהגולן במלחמת 1967, הריסת שתי ערים ו-133 כפרים. הוא דורש מאיתנו, אלה שנשארו, לשכוח את כל זה ולהתעלם מההיסטוריה ומסבלם של בני עמנו.

ולטובת מה? לטובת המצב הכלכלי והדמוקרטי שישראל "מעניקה" לנו.

אני תוהה איך יגיבו אם אשאל אותם: "לא יותר טוב לכם לגור באירופה ואמריקה מאשר במזרח התיכון העלוב שלנו?".

כתבה 2 בסדרה

———————————————————————————-

תרגום הכתבה / מרק מרשל

Naamoush / The Syrian Heights / The Six-Day War

Expulsion of the Syrians from the Golan (2)

“In order to complete the evacuation of the residents and to expel them from their homes and villages, the Israeli army signed false declarations according to which the signer requested to leave the Golan and go east (willing expulsion) or they detained people in a prison in Atlit for months and issued orders to prevent them from returning * Israeli archaeologists participated in the process of destruction, after they conducted a comprehensive study of every village in order to look for historical monuments, to examine them and falsify their origins * A Syrian historian describes the expulsion of the residents of the Syrian Golan in 1967 * Second article in a series

(Photo caption: Residents of the Syrian Golan leave their village [probably Zaoura] after the war of June 1967. [Photo from the jawlan website])

This is the second article in a series about the expulsion of the Syrian residents of the Golan Heights. It gives the Syrian side of the story, which in the light of the testimony of refugees and various Israeli sources has turned out to be well founded as the historical truth regarding life in the Golan until June 1967 and the subsequent expulsion of its residents and destruction of their villages.

Over the years this blog has published countless Israeli accounts of the conflict with the Syrians from IDF commanders, the Historical Department, documents from the IDF archives etc. Now we present an account of the expulsion of the Syrian citizens from the Golan from the Syrian perspective.

To read part 1, click here: לקריאת חלק 1 של גירוש הסורים מהגולן לחצו כאן (wordpress.com)

By Ma’mun Kiwan, historian and scholar

Editing and translation to Hebrew from Arabic: Ayman Abu Jabal

In Syria the label “displaced” is applied to citizens who were uprooted from the Golan in 1967. They live in Damascus and its suburbs and the surrounding area. Most of them are scattered throughout camps that were quickly and haphazardly built after their displacement.

They thought that they would return to their homes in a few days.

Today most of them are in the Yarmouk camp and the residential neighbourhoods of Masaken Barzeh, al-Muhajireen, al-Hajar al-Aswad, Qudsiyya, Dummar, al-Qa’a Square and Zahiriyyeh.

Their number has increased to 410 thousand, spread out over the years throughout Syria, including 30 thousand in the Wafideen camp near the capital, the Jarmana camp, al-Hajar al-Aswad and Dar’a, as well as about 60 thousand in villages that were rebuilt in the liberated part of the Quneitra district after 1973. The number of residents of the district is 150 thousand. About 35 people still live in the ruins of Quneitra.

The cause of the displaced Syrians, despite the passage of time and the acceleration of events, is forgotten in the depths of memory, but still it is the dream of those who were born and grew up in the crowded settlements that have absorbed families of various backgrounds (urbanites, peasants and Bedouins).

It is notable that in all the writings about the Golan in the Western and Israeli media and sometimes the Arab media as well, the Golanites have been defined by their religious affiliation, not their nationality. Consequently many people believe that all the residents of the Golan were Druze, but that is not the case.

The vast majority of the residents of the Golan are from tribes that came from the Arabian Peninsula. The tribes of Ghassan, al-Azd and Lakhm came from Yemen and settled in the Golan Heights hundreds of years before Islam. The tribes of Tayy settled in the Golan after Islam. The al-Fadl tribe, which is the biggest of the Arab tribes, now lives in the north-western part of the Golan, and traces its roots back to Fadl ibn Abbas, a cousin of the prophet Muhammad. The al-Fadl tribe is composed of 40 clans. There are other Arab tribes that settled in the Golan, in addition to the 15 thousand Palestinians who sought refuge in the Golan Heights after the Nakba.

Minorities settled in the Golan in the successive eras that followed the Islamic conquest, including the Circassians, who numbered 16 thousand in the Golan in 1967. The Circassian villages in the Golan were: Housayniya, al-Adnaniya, Tal al-Surman, Mansoura, Ein Ziwan, Bir ‘Ajam, Fazara and al-Madariya (al-Qahtaniya), Mazra’at al-Faraj, al-Fahham, Ruwayhina, Sindyana, Bariqa, Jalibina, Mumsiya (Ghassaniya) and Juwaiza.

There were also Turkmen, who comprised 4.5% of the population of the Golan. The town of Ein Aisha was considered the human and cultural centre of the Turkmen in the Golan.

Regarding the Druze, who are now estimated to number 18,500, they live in the villages of Majdal Shams, Mas’ade, Buqa’ta and Ein Qiniyye. After the decision to annex the Golan in 1981, most of the Druze refused to accept Israeli ID documents and declared a general strike. The Druze sheikhs issued a prohibition against Israeli citizenship.

Today the vast majority of the Golan Druze have the status of “permanent resident” in Israel, which confers most of the rights of Israeli citizens, except voting for the Knesset and receiving Israeli passports. According to Israeli records, only 12% of the Druze residents in the Golan Heights are Israeli citizens. In addition to them, 2,700 Alawite residents of the village of Ghajar received full Israeli citizenship.

Israel refuses to recognize Syrian citizenship, and the laissez-passers Israel issues to Golan residents are marked “citizenship unclear”.

The Golan before 1967 was also home to several small ethnic, religious or confessional minorities, each between 500 and a thousand people. Those minorities were Armenians, Alawites, Kurds and Africans. There were also scattered groups of Romani nomads called Qurbat who had no citizenship or identity documents.

The Israeli view of the displaced

The Israeli account of the displacement is based on three versions:

  • Radio Damascus asked the residents to leave their lands, so that the Syrian army could freely fight the battle without endangering their lives.
  • There were only 60 villages in the Golan, whose residents made their livings providing services to the military, and they voluntarily withdrew with the Syrian army.
  • There was no ethnic cleansing in the Golan, and those who had lived there moved away of their own free will.

Some accounts have been published in Israel, despite the Israeli media blackout of the uprooting of the Syrian Arab population in June 1967 and afterwards, which refute official Israeli claims to the effect that some of the residents who lived in the Golan fled from their villages, like the Palestinian flight in 1948, and others obeyed the instructions of the Syrian army to leave the Golan.

The Israeli historian Michael Oren wrote in his book, Six Days of War: June 1967 and the Making of the Modern Middle East that 95 thousand residents of the Golan left their villages willingly, and that those who remained were Druze and Circassians. Official Israel never recognized the crime of the expulsion of the Syrian population from their homes and the destruction of their villages.

The first Israeli to speak about the uprooting of the population of the Golan and the destruction of their  villages was the extreme right-wing Israeli General Rahavam Ze’evi, in context of a media controversy in the newspaper Yedioth Ahronot, in which he said that IDF Northern Command chief David Elazar, known by his nickname Dado, ordered the expulsion of the villagers from their homes after the Six Day War with the authorization of Chief of Staff Yitzhak Rabin, Defence Minister Moshe Dayan and Prime Minister Levi Eshkol. It will be noted that on the morning of 9 June 1967 General Ze’evi said to army officers in the General Staff: “We want to receive the Golan empty of people.”

(Photo caption: The end of the Syrian Golan. Syrian residents surrender to IDF forces. [photo: unknown])

Another Israeli, a researcher and lecturer at Haifa University, Prof. Arnon Sofer, said in an interview with the left-wing writer David Grossman: “In fact we expelled 70 thousand Syrians from the Golan Heights within two days”. And the latest such Israeli acknowledgment came from the Israeli historian Benny Morris in his book Righteous Victims: A History of the Arab-Zionist Conflict, 1882-1999, in which he wrote that about 80-90 thousand Syrian citizens fled or were expelled from the Golan, and that the leadership of the Israeli army wanted to empty the Golan of its civilian population, who fled after Israeli artillery shelled their villages between 5 and 8 June and during the broad ground attack on 9-10 June.

The historian Tabitha Petran said after the 1967 war: “In the next six months Israel expelled another 95,000 people by demolishing villages, cutting off water and food supplies, and by threats reinforced by torture and execution of those who refused to leave. Expellees were compelled to leave behind everything they owned – shops full of goods, sheep and goats, clothes and household possessions, as well as lands, homes vineyards and apple trees.”

In the city of Quneitra 7,000 civilians were concentrated in one neighbourhood, in what resembled a mass detention camp. They were pressured to leave by threats and various forms of extortion.

In order to complete the removal of the residents and expel them from their homes and villages, the Israeli army deliberately signed false declarations, according to which the purported signer requested to leave the Golan towards the east (willing expulsion), and sometimes they detained people in the military prison at Atlit for months. The Israeli army issued a series of orders imposing a curfew throughout the area, and shot at whoever crossed the front line to return to their homes or villages.

In order to eliminate the geographical, historical and human influences of the Syrian Arab world in the Golan, in the course of the conquest and afterwards, Israel systematically destroyed the villages in the Golan after the expulsion of the residents, with the help of the Israel Land Authority and the Jewish National Fund. Israeli archaeologists participated in the process of destruction by conducting a comprehensive study of every village in order to find historical monuments, examine them and falsify their origins.

One of the Israeli archaeologists, Prof. Danny Orman, published a list of 127 villages and sites ready for demolition, and wrote: “At the end of 1968 we conducted a comprehensive survey of this village, and we found no monuments of historical value in it or the surrounding area. The village is ready for complete demolition.” A week later the village was razed to the ground.

In order to prevent the civilian population from returning to their homes, Defence Minister Moshe Dayan issued an order in December 1967 to destroy the town of Banias. In 1969 Syria submitted a protest to the Security Council.

In June 1970 the Association for Civil Rights in Israel published the names of four Syrian villages in the Golan that were completely demolished: Ein al-Ziwan, Tal al-Saqi, al-Razzaniya and Khan al-Jawkhadar in the southwestern Golan.

On the other hand, the Syrian account of the ethnic cleansing of the Syrian Golan indicates that there was no announcement on the radio about people leaving their lands. In the Golan there were 147 thousand people who lived in more than 200 villages. None of them left the Golan voluntarily, but due to Israeli force.

French and Ottoman maps and Syrian government archives from before the Israeli occupation all confirm that there were more than 60 villages in the Golan. The people of the Golan made their livings from agriculture and livestock-herding. According to the 1966 census, the population of the Golan was 153 thousand. The population of the Golan when it was occupied in 1967 was about 158 thousand. The number of people who were uprooted by Israel in the course of the aggression and afterwards reached 131 thousand, and in the year 2000 they had become about 500 thousand.

It will be noted that according to the Arab Centre for Human Rights in the Occupied Syrian Golan, 340 villages and farms were emptied of their residents in the occupied Golan. The number of displaced was about 130 thousand.

Six villages that remained inhabited: Majdal Shams, Mas’ade, Buqa’ta, ‘Ein Qiniyye, Ghajar and Suheita (later the residents of Suheita were transferred to Mas’ade). The Israeli occupation destroyed 131 villages, 112 farms and two cities: Fiq and Quneitra.

The Syrian historian Taysir Khalaf, himself a displaced person from the Golan village of Qana’abe (on the lands of which were built the settlements of Kela Alon and Beruchim, and on which the construction of Ramat Trump was later begun), said in interviews that Israeli carried out several massacres against the civilian population in the Golan over the years of conflict.

  • A massacre at Doke (Aqab) near al-Kursi on the shore of the Sea of Galilee (11/2/1955): 9 men and a woman were killed.
  • A massacre at Skoufiya, 7/4/1967: 13 killed and 13 wounded in the shelling of a residential area.
  • A massacre at Derdara (Dhiyabat), June 1967: 11 killed.
  • A massacre at al-Houshaniye, June 1967: 20 killed.
  • A massacre at Quneitra, June 1967: 7 killed.
  • A massacre at Tal al-Azizat, June 1967.

(Photo caption: Black flags. A Druze village surrenders to the IDF. [Photo: unknown])

The displaced people’s dream of returning to the Golan

Despite the passage of 53 years since they were forcibly removed from the Golan, the displaced still dream of returning to their homes. Among them is Ismail Quwaidir, a Syrian farmer from the village of Buteiha east of the Sea of Galilee. He left his home in the occupied Golan when he was 25 years old. Ismail, who lives in the Wafideen refugee camp (20 km. northeast of Damascus) says: “I live in a camp where about 22 thousand Syrians live who were uprooted from the Golan. I swore to myself that I would return by motorcycle to my home in Buteiha Ghazeel, because my health does not permit me to walk. We hope we will return to our village, with the help of God.”

And evidently the dream of returning is not limited only to those who had lived in the Golan, but has been passed from parents to their children and grandchildren. Walaa’ al-Khatib, a 10 year old girl in grade 4, says: “My father teaches me to love the land, and I hope that the land will return to its owners because Israel occupied it and must return it to us.”

The issue of the Israeli settlements in the Golan will figure prominently in any peace agreement between Israel and Syria. Counter to Israeli claims that Damascus has accepted that some Israeli settlers will remain in the Golan after an Israeli withdrawal, the Syrian position is to reject the presence of settlers in the Golan. Instead of giving compensation to the settlers, Israel should compensate the Syrians who were forcibly uprooted from the Golan in the 1967 war and have suffered greatly for five decades.

(Photo caption: Visitors on the minaret of the mosque of the demolished village of Surman. [Photo: Ayman Abu Jabal])

Munir Fakhr al-Din from Majdal Shams on the question the irritating question that Druze are asked

“I am often asked the irritating question: Tell me, isn’t it better for you in Israel than under the Assad regime?

“Those who ask that question presumably don’t know the full history of the expulsion and oppression that have taken place in the occupied Golan.

“The other possibility is worse: the questioner acknowledges and knows the history, but does not attribute much importance to the expulsion of 130 thousand people from the Golan in the 1967 war and the destruction of two cities and 133 villages. They ask us, those of us who stayed, to forget all that and ignore the history and the sufferings of our compatriots.

“And for what? For the economic and democratic situation that Israel has ‘granted’ us.

“I wonder how they would reply if I asked them: ‘Wouldn’t it be better for you to live in Europe and America than in our miserable Middle East?’”

Translated from Hebrew by Mark Marshall

31 מחשבות על “גירוש הסורים מהגולן (2), היסטוריון סורי

  1. ",,,עדויות שישראל ביצעה כמה מעשי טבח נגד האוכלוסייה האזרחית בגולן ,,,".
    נו , באמת !
    הם מאמינים למעשי הטבח הדמיוניים שלהם.

    Liked by 1 person

  2. הצ'רקסים הגיעו לגולן בשלהי התקופה העות'מאנית, כדי לרסן את הבדואים שהשתוללו בדרום הרמה ומנעו ישוב מסודר. לא כפי הנכתב בכתבה זו.

    ככלל הסורים אינם חפים מפשע, לו כבשו ישובים ישראלים בעמק החולה, 'טיהור אתני' היה הגדרה עדינה למה שהיה קורה שם. בפועל ניזוקו הסורים פחות ממה שחשבו לעולל לישראלים.

    וכמובן שהריבוי הטבעי של 'הפליטים' הולך ועולה עם השנים ומגיע למספרים בלתי-נתפסים… פליט צריך להיות מוגדר מי שנולד במקום שנעקר ממנו, לא צאצאים דור 2 ו־3 שנולדו במחנות פליטים.

    אהבתי

  3. קראתי את הכתבה , מתחילתה ועד סופה . נחרדתי . אפשר אף לומר שהזדעזעתי מכמות האינפורמציה השיקרית /הבלתי נכונה והמכפישה, לגבי מה שקרה עם תושבי ה"רמה-הסורית" . תהיתי , איזו יד שמאלנית מרושעת כתבה את הדברים .
    עובדה מס' 1 : הייתי שם . לחמתי בתל-פאחר . הקרב היה ביום שישי . בלילה , לאחר שהעברתי את שיירת השבויים ( בפיקודו ובהובלתו של קמב"ץ הגדוד יוסי פרידמן ) ישנתי שינה טרופה של כמה שעות ובבקר יום שבת , כבר התייצבנו ( מעט הלוחמים ששרדו את הקרב . אולי 50 לוחמים מכל הגדוד) ליד מעיינות הבניאס , לקבל את פניו של יגאל אלון , זיכרו לברכה , כדי לשמוע את דבריו אלינו .
    בנאומו הקצר, מלא הפאתוס , נאום נרגש שהציף אותנו בערכי ציונות וארץ ישראל , הוא החדיר בנו מוטיבציה עצומה , מתוך הבנה שצריך לרוץ קדימה ולנסות להגיע עד קונייטרה , "כי במקום שאליו תגיעו – ייקבע קו הגבול החדש של מדינת ישראל" .
    להזכיר לכולנו : מועצת הבטחון של האו"ם עמדה להיתכנס ולהצביע בעד שביתת-הנשק בין ישראל למדינות ערב , מתוך מטרה אחת ויחידה לעצור בעד היהודים מלהמשיך ולהתקדם ולהגיע אף לדמשק .
    על-אף עייפותינו ( והזעזוע שלאחר הקרב הנורא שעברנו בתל-פאחר ) – אכן "הימשכנו בריצתנו" . (הפעם באוטובוסים , כי כל הזחל"מים היו הרוסים ומושבתים במעלה הדרך לתל) – והיגענו לקונייטרה והישתלטנו עליה .
    המראות של אותו היום היו בלתי נישכחות :
    ראשית – כפר הבניאס עצמו , היה ריק מאדם . הבתים היו ריקים . אף אחד מאיתנו לא גרש משם אף-לא-אחד . התושבים פשוט ברחו משם כל-עוד-נפשם-בם .
    עובדה היא , שלא קיבלנו כל פקודה , לגרש תושבים . לא מיגאל אלון (הדרג המדיני) ובוודאי גם שלא ממעט מפקדינו שנותרו בחיים . גם לא ממפקד החטיבה , יונה אפרת שניצב שם ליד יגאל אלון . מעולם לא ניתנה פקודה לגרש תושבים . הדבר גם לא עלה במוחינו , כי זה לא היה החינוך אותו קיבלנו בקורס-המ"כים בג'וערה .
    שנית – פה ושם ראיתי תושבים מקומיים , צועדים בצידי הדרך המוליכה לקונייטרה . בורחים מפחד "האוייב הציוני" , אך לא מגורשים . אף אחד לא הרג בהם , הם הניפו דגל לבן וצעדו מזרחה . אני אישית , לא הייתי מצליח לגרום לאצבעי ללחוץ על הדק ה"עוזי" שלי , גם אם היתה פקודה שכזו ניתנת לנו .
    אך אני מדגיש : שום פקודה כזו לא נתנה לנו .
    בבואנו לקונייטרה , לקראת השעה 10 של אותו יום שבת , מצאנו עיר ריקה מאדם , כמעט לחלוטין . אלה שעדיין נותרו בה , הניפו דגל לבן ומילטו עצמם מיזרחה . בשום-פנים לא משום שאיימנו עליהם ובוודאי שלא הרגנו בהם .
    צר לי על ההכפשות הקשות שניכתבו בכתבה הזו . נראה לי שזה ניסיון שמאלני נואל , שנועד לשכתב את ההיסטוריה .

    Liked by 2 אנשים

  4. קראתי והבנתי איך התעמולה עובדת, כמעט השתכנעתי מהכתוב.

    ואז הציל את נפשי הדר דור-און היקר שכתב לפני, והזכיר לי בעצם מי הכותב, מה השיטה.
    בדרך שבה הוצגו הדברים, ברוב המלל המשכנע, קל היה, אפילו לי, שהייתי שם, לשכוח שמדובר בגירסה מטעם. מידע זה מופיע רק בתחתית הכותרת, וקל לפספס ו\או לשכוח זאת במהלך הקריאה.

    אינני בטוח שלא צריך לתת כלל בימה למאמר כזה, כפי שהציע יוסי, המגיב הראשון, אך בהחלט קיימת סכנה גדולה בהבאת הדברים כפי שהם. עוד יקום דוקטורנט שאפתני באוניברסיטת חיפה, או כדומה, ויצטט קטעים ממאמר זה, עם ציון המקור כ:"נעמוש, אתר של לוחמי צהל ותיקים"
    אני ממליץ, כפי שנעשה כאן בצורה טובה מאד בעבר, בניתוח מהלכי צה"ל, להביא הערות בגוף הטקסט, בצמוד לכל מידע מטעה\ בספק\ עדויות ונתונים סותרים.

    ובינתיים, תרומתי הצנועה:
    – אני הייתי בין "כובשי" כפר הבניאס (שכאמור היה ריק מאדם כמעט עם הגעתנו). זה היה כפר מטופח ויפה, שלא היה לו עורף חקלאי, ולפי כל הסימנים וגם המידע שקיבלנו, שיכן את קציני החזית, אשר נעלמו לפני הגיענו.
    – גם אנו נסענו לקונייטרה, ביום שלאחר הלחימה. לא נראו בדרך יותר מדי אנשים או כפרים. המספרים בסקירה לעיל מוגזמים ללא ספק.
    עם הגיענו לקוניטרה, כטירוני גולני שלא לאחר לחימה קשה, היינו כח אדם טבעי למשימות גרוש כפריים, אילו היו כאלו.
    ולראיה, שלחו אותנו למשימה המלוכלכת שכן היתה, איסוף תחמושת בבונקרים, עם תוצאתה הטרגית.

    מה שכן, בהחלט נראה שנעשתה הריסה שיטתית של הכפרים, ביחוד כפר הבניאס (שם היה מה להרוס) אשר נחרב עד היסוד.

    בריאות וראש נקי לכולם.

    Liked by 1 person

  5. כתבה שקרים על שקרים מזכיר לי את קול הרעם מקהיר במקרה זה מדמשק
    הסורים ברחו ולא רצו לחזור לארץ שנשלטת על ידי ישראל שאותה שנאו
    בעיה שלהם
    יצא טוב לכל הצדדים
    שילמדו לא להפגיז קיבוצים של נשים וילדים ויהרגו בעלי חיים
    זה העונש שקיבלו
    להמשיך לבכות אחרי 53 שנים לא יעזור
    הגולן לא יוחזר אף פעם וירושלים הבירה לעולמי עד

    אהבתי

  6. האמת מן הסתם נמצאת אי שם באמצע. ברור וגלוי שמדינת ישראל עשתה הכל כדי שהגולן יהיה ריק מתושביו הסורים, ושלמעלה מ-100 כפרים הוחרבו לחלוטין ובשיטתיות קפדנית. אין דרך להתווכח עם העובדות האלה, שרידי הכפרים מפוזרים בכל רחבי הגולן, קבורים תחת קוצים ובין ערימות עפר. גם מי שמתאר למעלה איך מצא כפרים ריקים, לא יכול להסביר למה החריבו בהם כל בית וכל קיר. ולא חסרים תיאורים של חיילי צה"ל ששירתו בגולן מיוני 67 ואילך, על ירי באזרחים שניסוי לחזור, על מארבים נגדם… המגיבים פה שטוענים "הכל שקר" וכ' וכ' – מתכחשים לאמת ומנסים להציג אך ורק את הצד הישראלי-יהודי בסיפור. 100 אלף תושבים? פליטים? לא היו ולא נבראו, לדבריהם.
    מהצד השני – ה"מחקר" הסורי נגוע גם הוא באינטרסים, בגוזמאות, באי דיוקים ובשקרים שזועקים לשמיים. אזרחים נהרגים תוך לחימה בכל מקום, זה לא תמיד "טבח". שלא להזכיר את ה"טבח בעזזיאת" לטענתם – האם הם מתכוונים לחיילים שנהרגו בקרב במוצב? גם זה "טבח"? תכלס – כל צד מציג פה את הרצון שלו – אלה אומרים "הגולן שלנו לעולמים", ואלה "תמיד נחלום על שיבה לכפרים". טוב לא ייצא מכל זה, כי ברגע שהם יסיימו את ענייני מלחמת האזרחים שלהם, וזה יקרה מתישהו, הם שוב יביטו עלינו.

    אהבתי

  7. "ברגע שהם יסיימו את ענייני מלחמת האזרחים שלהם, וזה יקרה מתישהו, הם שוב יביטו עלינו."
    אין שום בעיה .
    אנחנו כאן ואין לנו שום כוונה ללכת מכאן לשום מקום.

    אהבתי

  8. בנושא דומה, אם כבר גולשים לתחומים נלווים, מציע לאסוף ולהציג קריקטורות ומאמרי שטנה שנמצאו על ידי אנשינו בעמדות הסוריות.
    הייתי די המום מעצמת השנאה והשטנה, החזקתי זמן מה ונפטרתי מחמת הגועל. מן הסתם יש עוד, ולא לזמן רב, אנשים שמחזיקים חומר כזה.יכול לשמש עדות, אמנם תעמולתית, אך אמיתית. דרך אגב השטנה מופנית במידה רבה גם אל צרפת, שמוצגת בחלק מהיצירות בצורה של נקבה המתמסרת (פורנוגרפית) ליהודי גדול אף ו..

    אהבתי

  9. חבל שאיש מהמגיבים פה לא למד לקח מהאירוע הפוליטי החשוב של השנה. טראמפ, שהקפיד להכחיש את הקורונה, את המציאות, את העובדות ואת ממצאי המדע המודרני – הובס בבחירות. מי שימשיך לעצום את עיניו וללחוש את המנטרות החבוטות "שקרים", אנטישמיות, "קול הרעם מקהיר", לנוכח עדויות רבות על מעשים חריגים של חיילי צה"ל – מי שינהג כך, המציאות תמשיך לטפוח על פניו.
    לא ניתן לשנות את המציאות באמצעות משאלות לב, ואת חוקי הטבע באמצעות אמונות עממיות.
    אם המפעל הציוני לא ימצא דרך להשתלב במרחב, ולחיות בשלום עם שכניו – גורלו יהיה כגורל ממלכה דומה שניסתה להקים "וילה בג'ונגל" המוסלמי וה"נבער", וסופה שהובסה וגורשה מכאן בחזרה לאירופה, על ידי אותה תרבות מוסלמית שלה היא בזה ושבה היא זלזלה. בימים ההם זה לקח כ-200 שנה (1099 עד 1291), ואילו כפי שהמדינה נראית היום, והתהליכים העוברים עליה – הרס הדמוקרטיה, החופש, הנורמות הציבוריות, השחיתות וחוסר המקצועיות – נראה שהפעם זה יהיה קצר יותר.
    אלא אם כן תתעשתו ותתעוררו בזמן.

    אהבתי

  10. נורא … אני קורא את הכתוב
    וחושב לעצמי איך ישראל לא הסכינה להשאיר את הכפרים בגולן
    הרי יכלנו לחיות איתם בשותפות מלאה
    גניבות חקלאיות , גביית דמי חסות נסיעה פרועה בכבישים נסיעה פרועה בטרקטורונים
    גניבת רכבים, גניבת מים ,גניבת חשמל, גניבת ציוד צבאי, השחתת תשתיות המדינה
    השחתה של אתרים ארכיאולגים ואתרי תיירות , זריקת פסולת בניין ופסולת בכלל ברשות הרבים
    הונאות ביטוח לאומי , פוליגמיה , הטרדה מינית של יהודיות
    הנפת דגלי פייקסטין ודגלי סוריה , השתתפות בפרעות אוקטובר 2000 וביום האדמה
    איך הרשינו לפספס את כל הטוב הזה של הדו קיום…

    אהבתי

    • מנימת דבריך אני מבין, ש"כל הטוב הזה" (שאכן קיים, רמת הפשיעה בחברה הערבית גבוהה יותר, זאת עובדה) – הוא יותר גרוע מההפליה המתמשכת של המגזר הערבי, בידי מדינת ישראל, באופן מכוון, שיטתי, ובהיקפים גדולים הרבה יותר מאשר גניבות ופסולת. (כפי שקבעה באופן חד-משמעי לפחות ועדת חקירה רשמית אחת של המדינה – וועדת אור; ואני לא מזכיר בכלל את כל המידע שבו המדינה מסרבת להכיר).

      עם גזענות וראייה חד-צדדית של המציאות – נלך בעקבותיו של אנרי השני המלך האחרון של ירושלים, שגורש מפה, והפך למלך קפריסין ב-1291.

      אהבתי

      • אבנר
        נכון יש אפליה נגד ערבים ויש קיפוח
        ויש שנאה של מרבית העם היהודי ישראלי לכל מה שקשור לתרבות הערבית
        אז למה הערבים לא עוברים למדינה ערבית שבה יחושו בבית ויחיו בלי קיפוח ובלי אפליה?
        מדינה שבה מדברים בשפתם והתרבות היא אותה תרבות ערבית שהם מכירים מבית
        והדת היא אותה דת
        שם הם בטוח ירגישו בני חורין
        שווים בין שווים
        אבנר! צא והצל אותם ממלתעות המדינה היהודית
        גש אליהם וזו תהיה משימת חייך
        הם יודו לך
        הראה להם את האור שכנע אותם להגר ממדינת האפרטהייד הזו ישראל שמקפחת אותם

        אהבתי

  11. למה משום מה אני נוטה להאמין לגרסה הסורית יותר מאשר לישראלית?
    כן אני ישראלית גאה וגם יהודיה גאה אבל משנה לשנה מאבדת אמון במדינה שלי ובהודעות שלה.
    רואה וקוראת את הזוועת של הכיבוש שנגרמו מאותה מלחמה "מהוללת".
    חבל שמדינאים דגולים ושוחרי שלום כמו אשכול, דיין, אבא אבן וגולדה לא ניצלו את ההישגים מ-67 למו"מ אפקטיבי עם ירדן, מצרים וסוריה ולהפסיק את מעגל האלימות.
    הפכנו למדינת כיבוש אלימה, מושחתת ומשחיתה.

    אהבתי

  12. הכתבה מהצד הסורי מלאה שקרים ומידע כוזב בכל אשר לטבח אזרחים סורים כי זאת דרכם בתעמולה העוינת נגד ישראל . השקרים הם חלק מתרבותם ומסורתם . נכון שהיה פינוי או גרוש של התושבים. והחלטת הממשלה הייתה צודקת .גם להזכיר לציבור שצ.ה.ל נהג באיפוק רב עם סרבני הפינוי .גם לא היה שום מקרה של אונס ע"י חיילי צ.ה.ל .בעניין זה הערבים יודעים לשקר הייטב.

    אהבתי

    • לא היה שום מקרה של אונס? מציע שתבדוק קצת לעומק. תעשה חיפוש קליל בגוגל…. חיילי צה"ל, שזה מעשה אנחנו, לא צדיקים, קדושים, טהורים, מוסריים או כמעט מלאכים כמו שמנסים לתאר אותם. הם בני אדם רגילים, שפה ושם מיעוט קטן מהם גם עושים מעשים נוראיים. ההיסטוריה של כל המלחמות שלנו, מ-48' ואילך, מלאה במעשים של רצח אזרחים ושבויים, ביזה שיטתית, אונס. בואו לא נטשטש ולא נסתיר, ולא נתחבא ולא נאמין לשקרים של עצמנו, ולא נתעלם מהצד השני. מי שחי בהכחשה מוחלטת, מי שדוחה לחלוטין את דברי הצד השני, עלול להתעורר בוקר אחד עם מציאות אחרת. מלחמת יום הכיפורים היא דוגמה טובה לכך, האינתיפאדות גם. תיאר פה למעלה אחד הכותבים מציאות מכלילה שחורה לגמרי של אנשים שמבוקר עד ערב עוסקים בפשע.. בחייך, תביט ימינה ושמאלה על אחיך היהודים, יש בהם בדיוק כאלה ויש כאלה שלא, וברור שגם בצד השני – יש אנשים נתעבים ויש רבים (הרוב) שלא. משנאה מכלילה לא מתקדמים לשום מקום, גם לא מנצחים.
      לעניין הגירוש מהגולן: על מה יש בכלל להתווכח, היה גירוש, בהחלטה מלמעלה, ניקוי מוחלט של השטח מתושבים וחיסול כל סימן לחייהם (הרס הכפרים). יצרנו בעיית פליטים נוספת על זו של 48', וביום מן הימים ניאלץ להתמודד איתה. זה הכל.

      אהבתי

    • "זאת דרכם… השקרים הם חלק מתרבותם ומסורתם" (של מי? של הערבים? רק הסורים? כל המוסלמים?) – זאת בדיוק הגזענות שדיברתי עליה.
      ייחוס תכונות שליליות לעם שלם היא גזענות. העובדה שאחד העמים שהכי סבל מגזענות (היהודים) – שהיה צפוי שדווקא הם יהיו יותר רגישים לגילויים של גזענות – נוהגים היום באותו אופן, עובדה זו מוכיחה שאין הבדל בין עמים שונים לעניין זה. כמו שכתבה האנונימית מתחתי – יש אנשים (רבים) טובים בכל עם, ויש חולירות. גם יהודים.

      בהזדמנות אספר כאן מתי ואיך הפסקתי להאמין להודעות דובר צה"ל – זה קרה בביירות, 1982, כשראיתי את הפער בין המתרחש בשטח לבין ההודעה הסטנדרטית "כוחות צה"ל השיבו אש לעבר מקורות הירי".

      אהבתי

  13. לאנונימי שהגיב ב6/12 אם אתה יודע על מקרה אונס שביצעו חיילי צ.ה.ל ברמת הגולן ב-67 אנא ספר על כך .ואל תומר דברים מליבך .אם כך אתה טוען. האם לוחמי הפל"מח ב-48 בצעו מעשה אונס עם גירוש האוכלוסיה הערבית.או לוחמי ההגנה . לי ברור מדברך שאתה מזוהה עם בשמאל הרדיקלי.

    אהבתי

    • מר עטר אתה קצת תמים, דובר צה"ל זה תעמולה מערכת שקרים והפצת מסרים שמשרתים את מדינת ישראל וצה"ל. דוגמאות לא חסר כולל מזמן לפני מלחמת ששת הימיים וכדאי שתברר במקום לירות לאויר תעמולה דביקה ששוטפת לך ולשכמותך את המוחות.

      אהבתי

  14. לאנונימי ! ראשית תציג את שמך .שנית שאלתי אם אתה יודע על מקרא שחיילי צ.ה.ל בצעו אונס ברמת הגולן אנא ציין זאת בפרוש.שנית שאלתי אם היו מקרים שלוחמיי הפלמ"ח או ההגנה אנסו ערביות ב-48 או לוחמיי האצל. אם ידוע לך כתוב בברור.

    אהבתי

  15. יחיאל היקר:
    לא ידוע לי על על מקרים של אונס ברמת הגולן.

    אבל אם תעיין בספריו של פרופ' בני מוריס, תמצא שם עדויות מפורטות של עשרות מקרים של אונס וטבח באוכלוסיה אזרחית ב-1948. לא רק דיר יאסין. על פי מחקריו, ב-1948 היהודים הוציאו להורג כ-800 אזרחים ערבים. נא לא לקפוץ מיד עם "שמאלני רדיקלי" – בני מוריס טוען שזה מעט מאד יחסית, ושזה מעיד על רמה גבוהה של מוסר לחימה מצד היישוב היהודי!

    בני מוריס היה פעם שמאלני, אבל בשנת 2000 בערך שינה את דעתו. כיום הוא סבור שהיה רצוי לגרש את כל הפלסטינים מהשטחים שנכבשו ב-1948. זכותו לשנות את דעתו, הוא לפחות חוקר את ההיסטוריה ולא כתוב מהרהורי ליבו. ציינתי את העובדה הזאת, לנוכח ההרגל האוטומטי לתייג כל מי שמביא עדויות לא נעימות כ"שמאלני רדיקלי". בני מוריס כבר לא שמאלני.

    בני מוריס: "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים" (1988), ו"לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים – בחינה מחדש" (2004)

    אהבתי

  16. ראשית היסטוריה כותבים על סמך עובדות . ולא על סמך סיפורים או שמועות או מעשיות.שנית. במלחמת העצמאות היו מקרים של טבח באוכלוסיה הערבית מצד לוחמי ההגנה הפלמ"ח והאצ"ל מתוך מעשה נקמה. לא היו מקרים של אונס צעירות ערביות וגם לא בששת הימים כל מי שמספר שהיו מקרים. משקר ביודעין הפצת שמועות הייתה כנחלה בקרב העם.אם יש מהכותבים שיודע על מקרה אחד או יותר שיכתוב עם פרטים מלאים.

    אהבתי

    • תגובה עצובה

      איך אתה יודע שלא היו מקרים כמו אונס . לא אומר שהיו או לא היו אבל להגיד שלא היו. על בסיס מה?

      אהבתי

  17. תכלס, אונס על ידי חיילי צה"ל לא היה עניין נפוץ, אבל לטעון שלא היה – זו היתממות מוחלטת. הנה למשל, שתי פרשיות מאוד מפורסמות, במיוחד זו של נירים, שגם הגיעה לישיבת ממשלה ובן גוריון, למיטב זכרוני, גם כתב עליה ביומנו.

    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%91%D7%97_%D7%A6%D7%A4%D7%A6%D7%90%D7%A3

    וגם:
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A0%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D

    חמורים יותר היו אינספור מקרים של רצח אזרחים ושבויים. ב-48' זה קרה ללא הרף, אי אפשר אפילו להתחיל לאסוף את העדויות, הן נמאצאות בכל כתבי זכרונות וספרים של הלוחמים האמיתיים ב-48'. במלחמת 56' היו מקרים ידועים של עשרות שבויים שנרצחו במתלה ובא-טור, אחרי ששת הימים היו מקרים ידועים באזור פתחת רפיח, שלא לדבר על מקרי רצח "בקטנה", של שבוי פה, אזרח שם.
    זה קורה בכל צבא, בכל מלחמה, וצה"ל רחוק שמיים וארץ מזוועות שהתרחשו בעולם – במלחמת העולם השנייה או במלחמות הבלקן בשנות ה-90 – אני רק רוצה לציין שאנחנו לא צדיקים וטהורים ב-100%, כמו שיש מי שחושבים או כותבים. יש לנו היכן להשתפר, ובטח לא להתנשא מעל אחרים, גם לא מעל השכנים.

    אהבתי

  18. בקיצור כל יפי הנפש הימנים שרושמים פה ומשבחים את טוהר הנשק של צה"ל וכו' וכו' טלו קורה!!
    אנחנו הישראלים היהודים לא יותר טובים מהגויים או הערבים או הסורים. מעשי זוועה שקרים ותעמולה זה לחם חוק בישראל.
    מספיק להסתכל על השחיתות שכבשה כל חלקה טובה בין אם בשלטון ובין אצל אזובי הקיר.

    אהבתי

    • נו באמת,תתבגרו: מה בכלל הקשר? אף אחד לא מכחיש את הזוועות שחלק (לא קטן) מבין הערבים עשו ליהודים, ואין לי שום אשליות במה היה קורה אילו הם היו מנצחים. אין לזה שום קשר לכך שאנחנו, היהודים, הישראלים, חייבים להתנהג אחרת. לא מנצחים מלחמה ולא מנצחים בכלל עם מעשי טבח של אזרחים, עם רצח שבויים או עם דברים דומים. אנחנו חייבים להיות אחרים. לא דומים להם. כאמור למטה – בואו נסיים בזה, ונשוב לחקירת ולימוד הקרבות בגולן ב-67'.

      אהבתי

      • " לא מנצחים מלחמה ולא מנצחים בכלל עם מעשי טבח של אזרחים, עם רצח שבויים או עם דברים דומים. "

        טבח ?! רצח ?!

        נו באמת !
        על מה אתה מדבר ?!

        אהבתי

  19. לכל הכותבים .אני מציין שמעשה טבח באוכלוסיה הערבית ב- 48 היה הן בצפון ובגוש ירושלים ובדרום .כחלק מהמאבק לכניעתם של הערבים וכן כמעשה נקמה . לא היו מקרים ידועים של אונס ערביות ולא נערכו משפטים צבאיים לחיילים שביצעו מעשים כאלו .אם היו מקריי אונס אז ההסטוריונים אנשי השמאל היו כותבים על כך.כמו שכתבו על הטבח בדיר יאסין .אם היה בכלל. לא צריך להסיק מגירוש הערבים ברמת מגולן ב-67 שצ.ה.ל גם אנס ערביות .

    אהבתי

  20. בזמנו לאחר מלחמת יום הכפורים הייתי בהרצאה של
    האלוף דני מט ז"ל על הנושא של בטחון ישראל .
    הוא אמר בין היתר כי אם ח"ו הערבים היו מנצחים אותנו
    אז "אושוויץ זה משחק ילדים" לעומת מה שח"ו היה קורה פה.
    זהו ההבדל !
    אצלנו אם מישהו נכשל זאת מכשלה פרטית שלו בלבד , אין כאן מדיניות.
    יש אצלנו כאלה שלא מבחינים בין חושך לאור ובין ישראל לעמים.

    אהבתי

  21. אין קשר בין מה שהערבים היו עושים לנו לבין מה שאנחנו עשינו.

    עדיין זה לא מנקה שנעשו מעשים ביזה אונס וירי בשבויים / אזרחים.

    מה הקשר בין זה לבין דעותיו הפוליטיות של בר השיח.

    וברור שלא הייתה מדיניות בעד המעשים הללו , אלא מדיניות הפוכה.

    ניקוי רמת הגולן מתושביה היה מדיניות.

    והייתי ממליץ שנסגור כאן את התגובות לפוסט הזה. אני בכל אופן סיימתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s