גירוש הסורים מהגולן (3), עדויות

גירוש הסורים מהגולן פרק 3 * החיים על הרמה הסורית לפני מלחמת ששת הימים ועדויותיהם של אזרחים סורים שנעקרו מבתיהם והפכו לפליטים בארצם * "בא חייל וביקש מאיתנו לעזוב את הכפר ולהתרחק לכיוון קונייטרה. חבריו התחילו לירות באוויר"

רגעים אחרונים בכפר פיק, יוני 1967. תושבים מקומיים מול חייל ישראלי [צילום: בניה בן נון]

זוהי כתבה שלישית על גירוש האזרחים הסורים מרמת הגולן ומחיקת הכפרים לאחר מלחמת ששת הימים, ולמעשה עד 1974 לאחר שישראל נסוגה מקונייטרה, לא לפני שהרסה אותה לגמרי.

פרק זה עוסק בחיים בגולן הסורי לפני מלחמת ששת הימים ובמספר עדויות של פליטים, או עקורים כפי שהסורים כינו אותם. גם כתבה זו, כמו קודמתה, היא מהזווית הסורית-פלסטינית.

כתבה זו מתבססת על חומרים שהתפרסמו באתר "גולן" [לשעבר Jawlan] באתר "נכבה" ובאתר "זוכרות".

לפרק 1 של גירוש הסורים מהגולן לחצו כאן.

לפרק 2 של גירוש הסורים  לחצו כאן

סיפורי העקורים הסורים מ-1967 מזכירים את סיפורי הפליטים הפלסטינים מ-1948. רבים מהם סיפרו כיצד ברחו מכפריהם בגלל ההפגזות, ישנו בשדות ועברו מכפר לכפר עד שהגיעו למקום מבטחים.

הגולן פרח והתפתח אחרי 1948. אלפי פלסטינים גורשו על-ידי הכוחות הישראלים, חלק מהם מכפרים בגליל העליון. העלייה במספר התושבים לא היתה בשל ריבוי טבעי, אלא בגלל הגירה לגולן מהמחוזות הסורים השונים בשל צמיחתו והתפתחותו הכלכלית. איזור הגולן הפך למקום חשוב מבחינה צבאית וכלכלית בשל קרבתו לפלסטין.

ערב מלחמת יוני 1967 חיו בשטח הגולן כולו, כולל זה שלא נכבש בידי ישראל, כ-153 אלף תושבים ב-275 ערים, כפרים וחוות. המספר אינו כולל את אנשי הצבא הסורי ששירתו בגולן ואת בני משפחותיהם.

בשטח הגולן שנכבש על-ידי ישראל ביוני 1967 התגוררו כ-128,000 תושבים – בעיר קונייטרה ובעוד 222 ישובים כפריים. רוב הכפרים היו קטנים – פחות מ-1,000 נפש, וכמה עשרות היו קטנים מאוד והתגוררו בהם פחות מ-100 איש [הנתונים הם על פי מחקרו של ד"ר יגאל קיפניס, על היישוב הסורי בגולן ערב מלחמת ששת הימים שהתפרסם באתר קתדרה ב-2003].

קונייטרה, ששימשה כבירת המחוז וכמרכז עירוני ראשי בגולן, מנתה בין 20 ל-30 אלף איש. בפיק, ששימשה כבירת נפה ומרכז עירוני לדרום רמת הגולן, התגוררו פחות מ-3,000 תושבים.

פרנסתם של תושבי הגולן התבססה בעיקר על חקלאות. אפילו ביישוב עירוני כמו קונייטרה החקלאות היתה הפרנסה העיקרית. רוב החקלאות נועדה לצריכה עצמית של החקלאים וכמעט שלא היה מסחר של תוצרת בין הכפרים.

עיבוד הקרקע התבסס על שיטות מיושנות והיבולים היו דלים. הגידולים העיקריים היו חיטה, שעורה וקטניות. בצפון הגולן היו איזורי מרעה רחבים, ובכפרים הדרוזים שלמרגלות ג'בל א-שייח' [החרמון] גידלו גם עצי פרי. מקורות פרנסה נוספים היו מסחר, תעשיה, בניין, שירותים ותחבורה. הכפריים עבדו גם בעבודות מזדמנות עבור הצבא.

ביתו של הפלח הבדואי המסורתי בדרום הגולן היה בנוי לרוב מטין, ולפעמים מעורב באבני בזלת. בבית היו שני חדרים. בחדר המגורים ישנו בני המשפחה על מזרונים ושמיכות, שהיו פרוסים לאורך הקירות. בשקעים שבקירות אוכסנו חפצי הבית, לרוב חפצי הנשים, כגון כלי איפור, תפירה וסריגה וכן תכשיטים, קמעות וצעצועים. החדר השני שימש כמחסן מזון וכלי עבודה של בעל הבית. שמן זית הוחזק בכדי חרס.

חורבות הכפר סיר א-דיב כשלושה ק"מ ממזרח לקיבוץ שמיר [צילום מרחפן. לחצו להגדלה]

מחוץ לבית היתה חצר המוקפת חומת אבן ובה פינת בישול (תנור אפייה) ופינת מים, שאוחסנו בכד ענק שעמד בפינה. מתקן מיוחד היה לחביצת חמאה. גללים מיובשים שימשו כחומר הסקה. המשק החי כלל תרנגולות שהסתובבו בחצר וכמה ראשי צאן ובקר.

ממשלת סוריה פיתחה את הגולן בעיקר לצרכי הצבא, סללה כבישים ומתחה קווי חשמל וטלפון. מפיתוח זה נהנתה בעקיפין גם האוכלוסיה האזרחית, בעיקר זו שישבה לאורך הצירים הראשיים. ל-50 מיישובי הגולן היתה אספקת מים מסודרת, פרי פיתוחם של מפעלי המים הסוריים. שאר הישובים השתמשו במי מעיינות, מי נחלים ומי גשמים.

ברחבי הגולן היו למעלה מ-100 בתי ספר יסודיים, ורק כ-10 עד 15 בתי ספר תיכוניים. מבני הבטון של בתי הספר בלטו על רקע בתי הכפרים. בבתי הספר היסודיים מספר התלמידים היה כפול ממספר התלמידות, ואחוזי הנשירה היו גבוהים: בכיתות א' היו פי שניים תלמידים מאשר בכיתות ו'. בבתי הספר התיכוניים למדו בעיקר בנים.

שירותי הבריאות בגולן היו מצומצמים ביותר: מרפאות היו רק בקונייטרה ובפיק, וכנראה גם במג'דל א-שמס. שירותי אשפוז אזרחיים לא היו כלל.

גירוש הגולן בעיני הישראלים

ההיסטוריוגרפיה הציונית מתעלמת לחלוטין מגירוש תושבי הגולן ב-1967 והרס כפריהם. ההסבר הישראלי הרשמי, שנתמך בידי היסטוריונים ציונים, הוא שתושבי הגולן ברחו ב-1967 כפי שהפלסטינים ברחו ב-1948.

כך למשל נכתב על רמת הגולן בלקסיקון "כל מקום ואתר" בהוצאת משרד הביטחון הישראלי: "במלחמת ששת הימים נכבשה רמת הגולן בידי צה"ל ורוב יושביה נמלטו".

לקסיקון סמי-צבאי אחר ["לקסיקון לביטחון ישראל", איתן הבר וזאב שיף] כתב על תושבי הגולן: "רובם נטשו את בתיהם במלחמת ששת הימים", מבלי לציין את העובדה שבסיום המלחמה הם ניסו לחזור לבתיהם והצבא חסם את דרכם ובהמשך הוחל בהרס הכפרים.

חורבות הכפר העלאווי היוקרתי עין פית שבצפון מערב רמת הגולן. יחידות צה"ל מתאמנות בו לעתים

ההיסטוריון נתן שור אף הרחיק לכת וטען כי "לפני נסיגתם נתנו שלטונות הצבא הסורי הוראה ליושבי הכפרים בגולן לנטוש את בתיהם ורכושם, ולצאת מיד מכפריהם לגלות במרחבי סוריה. רק יושבי הכפרים הדרוזים בצפון הגולן לא נשמעו להוראה זו. מכל שאר הכפרים נעלמו התושבים כבמחי יד".

גם מיכאל אורן בספרו "שישה ימים של מלחמה", כתב על "מבוכה" ב-10 ביוני בעקבות "יציאתם של 95 אלף אזרחים סורים מן הגולן", ונתן דוגמאות של אנשים שברחו. לטענתו, רק "הדרוזים והצ'רקסים" נותרו במקום כדי "לקדם בברכה את הכובשים".

רמזים לפרשת הגירוש עלו מפעם לפעם במאמרים ובספרים ישראלים, בעיקר בהתדיינות על רקע פוליטי. אחד הראשונים שהתייחס לכך היה הגנרל הישראלי בדימוס רחבעם זאבי, שבוויכוח עם איש פלמ"ח בעיתון "ידיעות אחרונות" טען כי "הפלמ"חאי דוד אלעזר (דדו) ז"ל סילק את כל הכפרים הסורים מרמת הגולן אחרי מלחמת ששת הימים, באישורם של רבין הרמטכ"ל, דיין שר הביטחון ואשכול ראש הממשלה".

ישראלי נוסף שהתייחס לפרשה היה הגיאוגרף פרופ' ארנון סופר, שטען בפני הסופר דויד גרוסמן, שברמת הגולן "גירשנו בפראות 70 אלף סוריים ביומיים".

ההיסטוריון בני מוריס בספרו "קורבנות" כתב ש-90-80 אלף אזרחים ברחו או גורשו מרמת הגולן. לדבריו, מפקדי הצבא הישראלי "חתרו לפינוי האוכלוסיה האזרחית של רמת הגולן, וזו אכן ברחה כמעט כולה במהלך ההפצצות וההפגזות של צה"ל ברחבי השטח בימים 5 עד 8 ביוני, ובמהלך התקיפה על הקרקע ב-9 ו-10 ביוני".

העיתונאי הבריטי פטריק סיל כתב שישראל בזזה את קונייטרה, פינתה את הכפרים המקיפים אותה ובששת החודשים שלאחר המלחמה גירשה "בכוח ובחוסר כל" כ-90 אלף איש לסוריה. אלה הצטרפו ל-30 אלף נוספים שנמלטו בזמן הלחימה.

ההיסטוריונית טביתה פטרן כתבה, ש"בששת החודשים שלאחר המלחמה ישראל גירשה עוד 95 אלף בני אדם על ידי הרס כפרים, ניתוק אספקת מים ומזון, ואיומים מגובים על ידי עינויים והוצאות להורג של אלה שסירבו לעזוב. המגורשים אולצו לעזוב מאחוריהם את כל רכושם – חנויות מלאות כל טוב, כבשים ועיזים, בגדים וחפצי בית, וגם אדמות, בתים, כרמים ומטעי תפוחים".

גירוש הגולן הסורי ומחיקתו מעל פני האדמה הוא סיפור שכמעט ואינו ידוע בשיח הישראלי. הוא מיוחד במינו בגלל שיעור המגורשים הגבוה במהלך תקופה קצרה: 96% מתושבי הגולן. רק 7,000 איש נותרו בכפרים הקיימים כיום בצפון הגולן.

מניעת השיבה

כדי למנוע מהפליטים שברחו לסוריה לשוב לכפריהם בגולן, ישראל איימה לירות – ואף ירתה, בכל מי שייכנס לשטחי הכיבוש. המימשל הצבאי הכריז על הכפרים הנטושים כ"שטחים צבאיים סגורים", ובמקביל החלו הציונים להרוס אותם. מי שנתפס מסתנן לכפר שלו נאסר או נקנס.

בהדרגה החלו לקום בגולן התנחלויות יהודיות במקום כפרי הערבים הסורים. ב-1969 אישרה ממשלת ישראל תוכנית לעשר שנים, שכללה את סיפוח הגולן למדינת היהודים, יישובו ב-50 אלף מתנחלים ישראלים והקמת עיר בת 30 אלף איש. בגולן הכבוש הוקמו עם הזמן 33 התנחלויות, שחלקן פזורות על אדמות ושרידי כפרים הרוסים, שבהם חיים כיום יותר מ-30 אלף מתנחלים יהודים.

המתנחלים מנצלים כחמישה אחוז מהשטח החקלאי של הגולן. 11% מהשטח מוגדר כשטח פתוח, 17% מוגדר כשמורות טבע, בנוסף לרוב השטח של הר חרמון. שאר האדמות משמשות למרעה, למחנות צבאיים ואיזורים צבאיים סגורים לצורכי אימונים, בנוסף לשדות מוקשים. בגולן יש כמעט 60 מחנות צבא ו-67 שדות מוקשים. חלק מהם נמצאים בתוך או בקרבת תחום השיפוט של הכפרים הערבים המאוכלסים.

הדרוזים שנשארו בגולן משתמשים רק ב-75 קמ"ר מהאדמה. מתוך 31 מיליון ממ"ק מים הנשאבים כל שנה, 28 מיליון מיועדים למתנחלים ורק ארבעה מיליון לתושבים הדרוזים. הדרוזים משלמים על המים לחברת "מקורות", זאת למרות שרוב המים נשאבים מבארות בתוך אדמתם, שישראל חפרה והכשירה.

מאז 1967 נהרגו 21 איש ונפצעו 31 מיריות כוחות הכיבוש הישראלים. כ-700 איש נידונו למאסר על פעילותם הפוליטית.

1967, כפר אל חמה הנטוש מ-350 תושביו, שנהרס בהמשך. בסמוך נמצאים כיום מרחצאות ועתיקות חמת גדר [צילום: יצחק עמית, אוסף הרווארד]

להלן מספר עדויות של תושבי הגולן הסורי. תירגם: איימן אבו ג'אבל.

פאדא אל סאלח: חיה את הגירוש השני על ידי אסד

"במשך עשרות שנים אבא שלי חי בתקווה לחזור לעיר הולדתו בגולן. עכשיו אני חיה את אותה הטרגדיה שלו, פעמיים. פעם אחת כשקיבלתי מעמד של 'עקור', נאזח, מלידה, והאחרת לאחר מסע העקירה בכפייה לצפון סוריה, אחרי המלחמה של אסד נגד העם הסורי.

במאי 2018, עם יציאת האוטובוסים לעבר המחסום הרוסי בסוריה, נתקעה במוחי המחשבה: מה ההבדל בין תאריך 5.5.2018 ל-10.6.1967?

הרגשתי שפניהם של הכובשים זהים, כל עוד התוצאות דומות. לגלגתי על התואר 'עקורה' שהוצמד לי. מה ישתנה אז? אמרתי לעצמי, מנסה לחפש תרחישים אפשריים חדשים לגבי החיים שמחכים לי בצפון סוריה, המקום שמאפשר לי לברוח מהמוות, מההריסות ומההרג שמבצעים אסד, הרוסים והאיראנים בכל סוריה, החותרת לחרות ולסיום שלטון הבעת'. כולנו חיכינו לזמן הנכון לוותר על גאוותנו.

יוני 1967, נשים בכפר בגולן בוחנות פגיעה שנגרמה לבית [צילום: אתר jawlan]

באוטובוס חאג' מוחמד לא שלט בעצמו כשהגענו לעיר עדרה. עיניו זלגו בנדיבות ובשתיקה.

ניגשתי אליו בניסיון לנחם אותו. שאלתי אותו בבדיחה: 'כשגורשתם  מהגולן בשנת 1967 יצאתם בהליכה על הרגליים והעשיר ברח על גב החמור. תראה איך העולם השתנה. היום אתם מגורשים שנית – אבל באוטובוסים ירוקים עם מזגנים'.

הוא שיחרר חיוך חיוור: 'עכשיו אני יודע לאן ללכת, ושאי-שם אוהל מחכה לי'.

כשגורשנו מהגולן, סיפר לי, הייתי בן 17, תלמיד תיכון. בבוקר ה-10 ביוני 1967 שמענו את הצהרת רדיו דמשק שקונייטרה נפלה. היחידות הצבאיות החלו לסגת. רובן השאירו את כלי הנשק וברחו. המטוסים היו הדבר היחיד שראינו. האנשים החלו לעזוב את המקומות. הכפרים והחוות התרוקנו מתושביהם. כולם פנו לכל מיני מקומות באיזור קונייטרה ולאחר מכן התפזרו בסוריה. חלק הגיעו לדרעא ואחרים לדמשק ולחומס.

בשנת 1967 העם היה חי בשקט עד אשר גורש. כשנכנסו היהודים לכפר שלנו באל-חושניה היינו מחוצה לו ליד הבוסתן, בצל העצים. כשחזרנו לכפר היו הרבה חיילים וטנקים של היהודים. פחדנו מאוד. בא חייל וביקש מאיתנו לעזוב ולהתרחק לכיוון קונייטרה. חבריו התחילו לירות באוויר. ביקשנו מהם בסימנים לחזור לבית ולקחת דברים. לא נתנו לנו. אחד מהם היה ג'נטלמן, התקרב ואמר בשפה שדומה לערבית – 'תתרחקו מהר, אחרת  יירו בכם'.

הסורים הפסידו במלחמה. היהודים  הפכו לאדוני הארץ הזאת".

מרכז הגולן הסורי במפה ישראלית לפני מלחמת ששת הימים. קדריה, סמסם, נירן, דבורה, ג'לבינה, דיר סרס, עמודיה, עלייקה ועוד

יוסף איברהים ממג'דל שמס: הצענו לחיילים דובדבנים בתמורה להשבת הכסף שלקחו מאיתנו

"משפחתי גרה בקונייטרה מאז 1952. כשפרצה המלחמה ב-1967 הייתי בגיל 19 ועבדתי בתפירה. לפני המלחמה שמנו לב כי יש אווירה של מתח והכנות צבאיות: נחפרו תעלות בנקודות רגישות, כמו למשל בכיכר המפקד ליד כיכר הקצינים. האנשים שקדו על אגירת מזון ומצרכים.

בבוקר שמענו שהמלחמה התחילה. האנשים התגודדו והחלו לנוע ברחובות עם קריאות 'רוצים להילחם' – בדנא נחארב, בדנא נחארב. האויב הנחית את המכה הראשונה על מבנה המיפקדה. פנינו לאחד המרכזים הצבאיים כדי להשיג נשק, ובעוד אנחנו מחכים שם הותקף המקום והופצץ על-ידי מטוס ישראלי. אני זוכר שהאבק והעפר כיסו אותנו. במשך שלושה ימים אחרי זה נשארנו בבתים ובמקלטים.

בתום שלושת הימים החליט אבא שלי לעבור למג'דל שמס. הוא נתן לי באותו יום 500 לירות והשכיר רכב לנדרובר ממישהו מבניאס. בדרך, כל פעם שראינו מטוס ישראלי, היינו עוצרים בצד ונשכבים על הארץ, עד שהגענו למג'דל שמס.

קונייטרה, יוני 1967. חנויות פרוצות וסגורות. ימים אחרונים בבירת הגולן [צילום: אנה ריבקין-בריק, האוסף הציוני, אונ' הרווארד]

יומיים אחרי זה הגיעו היהודים לפאתי מג'דל שמס. אני ועוד מספר חברים הלכנו לברכת רם, כדי להסתכל עליהם ולצפות בהם מאחר והרבה סיפורים נשזרו סביבם וסביב המראה שלהם. כאשר הם הבחינו בנו שם, כמה חיילים תקפו אותנו וכיוונו את נשקם אלינו. ציוו עלינו לרדת על הברכיים והתייחסו אלינו כאילו היינו חיילים שבויי קרב. חשבנו שהם הולכים לירות בנו.

הם לקחו את כל מה שהיה בכיסים שלנו, את ה-500 לירות שאבא נתן לי ואת השעונים והשרשראות. אחרי שעתיים של פחד ובהלה, ציוו עלינו לרוץ לכיוון מזרח עם ידיים מורמות מעל לראש.

הגענו לקבר אל יעפורי, כאובים על האובדן שלנו (באותם ימים 500 לירות סוריות היה סכום גדול) בנוסף לאבידה הגדולה שלנו – שנוצחנו במלחמה. אחד החברים שלי העלה רעיון – לשחד אותם בדובדבנים כדי שיחזירו לנו את מה שלקחו מאיתנו.

הלכנו לאחד הכרמים הגדולים של הדובדבנים, אספנו כמות גדולה של פרי וחזרנו אליהם. הם שוב כיוונו את נשקם אלינו, אבל אנחנו כיוונו אליהם את הדובדבנים שלנו. הם התפלאו למראה הפרי הזה, וכדי שיירגעו ציוו עלינו לאכול כמה פירות, ואז אכלו אותם כמו משוגעים. רעיון הדובדבנים הצליח – קיבלנו בחזרה את מה שלקחו לנו.

אחרי שהצבא נכנס למג'דל שמס, החליטו כמה אנשים מהכפר לעקור ממנו. אבל קבוצת שייח'ים בכפר, בראשם עמד השייח' אחמד טאהר אבו סאלח ז"ל, עמדו בדרכם והטיפו להם שלא לעזוב את הכפר יהיה אשר יהיה".

אם ע'סאן נהאד מחמוד – מג'דל שמס: הבת שלי צעקה לחיילים – אתם בני השטן

"שנה לפני המלחמה עברנו לגור בקונייטרה. בעלי אבו ע'סאן עבד בגיהוץ. קצת לפני המלחמה עברנו חזרה למג'דל שמס.

בבקר שמענו את קולות המלחמה. האנשים קמו מבוהלים, במיוחד אחרי ששמענו שהיהודים כבשו את קונייטרה. המלחמה היתה הפתעה לכולם. היא היתה מהירה מאוד. לא הבנו איך הספיקו היהודים להגיע לכל מקום. אפילו לא הרגשנו במלחמה.

שיירת העוזבים מכפרי הגולן היתה גדולה מאוד. חלק מהם עברו דרך מג'דל שמס. הם באו מכפר ג'ובתא א-זית וזעורה. חלק גדול התאספו בכיכר בית הספר. תושבי הכפר אירחו אותם ואחר כך הוגשה להם עזרה במעבר לכיוון דמשק.

מג'דל שמס 1967 [צילום: אן ריבקין-בריק, אוסף אונ' הרווארד]

באותם ימים הבת שלי, פריאל, היתה קטנה. כשהתקרב אליה אחד החיילים כדי לתת לה ממתקים, היא צעקה עליו: 'אתם בני השטן!'. הוא לעג לה וצחק עליה יחד עם חבריו.

חשבנו שהמצב הזה הוא עניין של כמה ימים, ושהיהודים יעזבו את רמת הגולן בקרוב. אבל זה לא מנע מכמה אנשים להזדרז לעזוב את הכפר. לולא התערבותם של כמה מהשיי'חים בכפר, הם היו עוזבים.

אחרי שהמצב נרגע החלו בעלי הבתים לבקש מהמושל הצבאי אישורים כדי לבקר בכפר שלהם. כאשר בעלי ביקש אישור לנסוע לקונייטרה, כפו עליו מעצר בית למשך שלושה חודשים.

כך היה עלינו להיות בצל הכיבוש אחרי מלחמה, שהתחילה ונגמרה כהרף עין. השלטון עצר את בעלי (אבו ע'סאן) בפברואר 1973 כשעבד באילת עם כמה חברים, שנעצרו גם הם. היו לנו חמישה ילדים שהגדול ביניהם בן 5. היתה לי תחושה שבעלי ייכנס לכלא לתקופה ארוכה.

בהתחלה לא נתנו לי לבקר אותו. הוא עמד בעינויים קשים ולא הודה בהאשמות אשר יוחסו אליו. באחד הדיונים בבית המשפט עצרו אותי. אישה אחת הכניסה אותי לחדר חקירות וניסתה לערוך עליי חיפוש בצורה משפילה. דחפתי אותה וצרחתי עליה. אחד הקצינים שעמדו בחוץ שמע אותי וכשיצאתי החוצה אמר לי: "נאהד, למה אנחנו תמיד שומעים את הצרחות שלך?". עניתי לו :"כי אתם מכריחים אותי לעשות כן". הוא אמר לי: "את מהווה סכנה גדולה!".

אני זוכרת עד היום שבאחד מדיוני בית המשפט אמרתי לבני הקטן, ג'מיל, לזחול מתחת לכיסאות לכיוון הסורגים איפה שאבא שלו. הוא הצליח להגיע אליו בלי שיבחינו בו. ואז אמר לו: "אבא, זה אני ג'מיל!". זה היה מחזה מרגש. השומרים ניסו להרחיק אותו, אך השופט ציווה עליהם שיעזבו אותו ומאז אישרו לבני האסירים להתקרב אל אבותיהם.

אבו ע'סאן בילה בכלא 12 שנים מתוך 13 שקיבל. במשך כל אותה תקופה הייתי אמא ואבא לילדים שלנו. עבדתי כדי לספק להם את צרכיהם, ולימדתי אותם כי אהבת המולדת היא הדבר הנעלה מכל".

האב ג'ורג מחסל: נכנסתי לכנסיה שבניתי בידיים שלי, איזה מראה נורא

"שנת 1967 היתה טרגדיה לאומה הערבית ושואה לבני צאן מרעיתי וכנסייתי בקונייטרה, אשר סיימנו לבנות והיינו גאים בה. כנסיות אחרות ומאמינים תרמו אייקונים יקרים לכנסייה. הבאנו אבני מרמר מאיטליה בשביל גדרות הכנסייה, ומנורה מארץ אחרת. הכנסייה היתה יפהפייה. בכיבוש של 1967 פלשו החיילים הישראלים לתוך העיר שלי אל-קונייטרה, שהיתה ידועה כפרח של הגולן.

הכנסייה היוונית על רקע הריסות קונייטרה [צלם לא ידוע]

הכיבוש של 67' גרם לגירוש בני אל-קונייטרה. הם הוכרחו לעזוב את הבתים שלהם. אפילו אחרי שבע שנים עוד חשבנו שנחזור. מספר חודשים אחרי מלחמת אוקטובר 1973 הצבא הישראלי עזב את אל-קונייטרה. הייתי בין הראשונים שנכנסו לעיר, ליתר דיוק למה שנשאר ממנה.

נכנסתי לכנסייה שאותה בניתי בידיים שלי. איזה מראה נורא! נהרסו הרבה חלקים ממנה, היא היתה עירומה, שדודה. הצלב, הפעמונים, המנורה, התמונות היקרות ואפילו החלונות המקושטים, כולם נגנבו או שהיו שבורים. הגדרות היו ללא אבני המרמר היקרות. לא הצלחתי למצוא את הבית שלי בין ההריסות של הכנסייה.

אפילו את בית הקברות חיללו. שברו מצבות וקברים ברובים ובפצצות ידניות. שאלתי את עצמי פעם אחר פעם – איך יכול בן אדם לעשות מעשה נוראי כזה?".

"זוכרות" את כיבוש הגולן

עמותת "זוכרות" מארגנת סיורים בכפרים פלסטינים הרוסים ברחבי מדינת ישראל ומפיקה חוברות לזכר הנכבה הפלסטינית והפליטים משנת 1948 ו-1967.

בשנת 2006, לציון 39 שנות כיבוש ברמת הגולן, התארחה עמותת "זוכרות" אצל עמותת "אלג'ולאן ללתנמיה" (הגולן לפיתוח) במג'דל שמס. עמותת הגולן פועלת משנת 1991 בארבעה תחומים עיקריים: בריאות, חקלאות, סביבה ותרבות, ועוסקת גם בתיעוד אירועי כיבוש הגולן. הסיור נערך בכפרים חושניה ורמתניה במרכז הרמה.

סיור "זוכרות" בחורבות הכפר רמתניה ברמת הגולן 2006 [מתוך אתר "זוכרות"]

החוברות שמפיק האתר נועדו לספר את גירוש העקורים הסורים, תושבי הגולן הכבוש, והרס הערים והכפרים בזמן פלישת הצבא הישראלי ב-9 ביוני 1967 ולאחריו. זאת במטרה למקד את תשומת הלב לטרגדיה שהתרחשה ונמשכת מאז 1967, ולהדגיש את החשיבות של סיום הכיבוש בגולן וחזרת הפליטים.

————————————————————————————————

37 מחשבות על “גירוש הסורים מהגולן (3), עדויות

  1. בין העדויות אפשר במפתיע לראות תמיכה בטענה הישראלית שהייתה תנועה משמעותית של תושבים שעזבו את הכפרים מרצונם, כדרכם של מלחמות בעבר, מפחד הכובש.

    מסתבר שבדרום הגולן, שנכבש בסערה ובהנחתה ממסוקים ביום האחרון של המלחמה, כפריים רבים לא יכלו לצעוד לסוריה, גם לו רצו, בגלל מהירות הכיבוש. בצפון הרמה ובמרכזה, הייתה אפשרות לנסיגה מתונה, כפי שגם מתוארת בעדותה של תושבת מג'דל.

    אגב, 13 שנים בכלא לא הולכים ברגל, כנראה מדובר באחד החברים מרשת הריגול של שכיב אבו ג'בל, שנתפסה בחורף 1973

    אהבתי

    • בבית האריזה ת"ג(תפוחי גליל) בקרת שמונה קיבלנו וטיפלנו בסוף שנות ה-60 בתפוחי עץ של תושבי רמת הגולן. הדרוזים בעלי הפרי סיפרו לנו כי בתקופת השלטון הסורי ברמה הם קיבלו "פרוטות" על הפרי שלהם בשווקי דמשק ואילו כעת הם מקבלים את המחיר הכי טוב מכל תפוחי החקלאים הישראלים. אני שוב מדגיש את רגשותי כתושב הגבול מול רמת הגולן בגדות.
      הבית שלי לא היה מוצב צבאי והסורים הרסוהו פעמיים (שביעי באפריל 67 וששת הימים).
      אוי לאזרחים היהודים באם היו נופלים לידי הסורים הידועים באכזריותם (העם ובמיוחד הצבא). ראינו ורואים כיצד הם טובחים אלה את אלה בתוך סוריה עצמה.לכן איני מזיל אפילו דמעה אחת ומזלנו הרב שהאוכלוסיה לא הוחזרה לכפרים

      Liked by 1 person

  2. אולי תזכירו גם את ההפגזות של הצבא הסורי על דן שמיר כפר סאלד קציר וכל יתר הישובים שסבלו קשות מהסורים במשך עשרים שנה

    אהבתי

  3. תפילה לשלום חיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ
    אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,
    הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל
    [וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן],
    הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ,
    מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם,
    וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה
    [וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם],
    בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

    יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ
    נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
    הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ
    מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה,
    וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה,
    וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
    יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם,
    וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן.
    וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד):
    "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם,
    לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם
    לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
    וְנֹאמַר: "אָמֵן".

    אהבתי

  4. למה להמשיך לפרסם את השקרים והגוזמאות של הסורים והפלשיתינים מאתר נקבא
    אתרים שונאי ישראל מבקשים לקחת את נפשו של היהודי ולדחוף אותו לים לטבוע
    מקוה שתשנו את היחס הייתם פרו יהודים מה נהיה איתכם לא מבין
    אנחנו לא אוהבי הסורים
    טוב עשו כשגרשנו את כל הסורים
    הגולן ישאר לנצח חלק ממדינת ישראל

    אהבתי

  5. שלמה, כל הכבוד שוב על מפעלך החשוב לתיעוד המלחמות בגזרות הצפון, ובמיוחד על סדרת הכתבות הזאת על גירוש תושביה של רמת הגולן.
    עיתונאים מעטים מאד עסקו בצד החשוך של הניצחון ב-1967, ואתה אחד הצדיקים.
    בין אם זה היה מוצדק ובין אם לא, בין אם היו או לא היו מעשי טבח ואונס (ברמת הגולן – כמעט שלא היו), זה לא משנה – העובדה היא, כנראה, שאחת המטרות של כיבוש הגולן לא הייתה צבאית אלא כלכלית: לחץ של תושבי עמק החולה (גילוי: אני עצמי גדלתי שם כילד, עד גיל 21) לקבל את האדמות הפוריות של הגולן, וגם: שהתושבים שניסו לחזור לבתיהם נחסמו באופן שלא הוסיף כבוד למפעל הציוני.
    אילו לא הייתה כל בעייתיות מוסרית בחסימה הזאת – מדוע ניסו להסתיר זאת כל השנים?

    לסיכום: בין אם יש הצדקה להחזקה ברמת הגולן ובין אם לא – חשוב מאד ששלמה מן עושה לילות כימים כדי לתעד זאת. וכל מי שלא ממש מרוצה מהתיעוד – זה מעיד על חוסר ביטחונו בצדקת הדרך שלו, יותר מכל דבר.
    תודה לשלמה.

    אהבתי

    • את תגובתי אחלק לשניים

      היסטורית אלפי שנים – רמת הגולן הייתה חלק של של הישוב היהודי מימי קדם ולכן חזרנו לארצנו אחרי ששת הימים.

      היסטורית עכשווית במאה מאתיים השנים האחרונות – התיישבו בה ערבים מכתות שונות דרוזים ועוד.

      ללמוד היסטוריה ממקורות ערביים בעיני זה קצת על גבול הגיחוך.

      האם הייתה בריחה או גירוש כנראה שרוב רובה של האוכלוסיה ברח וחלקה הקטן גורש

      הייתה אוכלוסיה , בהחלטה נכונה הוחלט שהיא לא תשוב לבתיהם. וכדי לקיים את ההחלטה הזו נהרסו הכפרים הללו.

      הבעיה של פליטים קיימת בכל מלחמה רק אצל הצד הערבי היא הפכה למקצוע כבר דור שני או שלישי במקום שיישבו אותם כאחד האדם שומרים אותם במחנות פליטים כדי להנציח בעיה מדינית.

      בושה למדינות הקולטות בושה לאו"מ שהקים גופים שמטפלים לסייע להם וכעת הגוף עצמו שמספק תעסוקה לאנשיו מבקש לעצמו להישאר.

      לא ראיתי גוף כזה של האו"מ שיסייע לקליטת כל העקורים מאירופה ומארצות ערב שהגיעו לישראל.

      אהבתי

      • את תושבי הכפרים שהיו ברמת הגולן זה לא ממש מעניין מה היה לפני אלפיים שנה – הם באו לחבל ארץ ריק, לא נישלו אף אחד, והם לא אשמים בחורבן הבית השני.

        היסטוריונ/ית טובים לומדים מכל מקור – גם כזה הנחשב מפוקפק, ורק מנסים לשקלל את המידע אל מול מידת האמינות שלו. העדויות (האישיות) ששלמה הביא – אין שום סיבה לפקפק בהן, רק בגלל שהמקור שלהן ערבי. "אם יאמר לך אדם: יש חכמה בגויים – תאמין" (מדרש איכה רבה). "שמע האמת ממי שאמרה" (הקדמת רמב"ם לשמונה פרקים). "מימי לא פגשתי אדם כל כך טיפש, שלא יכולתי ללמוד ממנו משהו" (גלילאו).

        הטענה שמקור מסויים משקר כי הוא התחנך בתרבות של אי אמירת אמת – היא הבחנה ריאלית. וזה אכן המצב באשר לדיווחים רבים של מנהיגים ערביים (בימינו בלבד). אבל הטענה שמקור הוא לא אמין כי הוא ערבי – היא גזענות (אני בטוח שהוברמן היקר לא התכוון לזה, אני רק מחדד את הדברים).
        ואת העובדה שגם יהודים יכולים לשקר, כולל דוברים רשמיים של הצבא – את זה למדתי בלבנון, ב-1982.

        אהבתי

    • אוי אבנר אבנר…, זה שאתה מציין "שאחת המטרות של כיבוש הגולן לא הייתה צבאית אלא כלכלית: לחץ של תושבי עמק החולה (גילוי: אני עצמי גדלתי שם כילד, עד גיל 21)", כנראה שטרם נולדת לפני ששת הימים, אולי תקרא את ההיסטוריה שעברה על כל הגזרה הסורית הפונה לישראל, כולל הירדנים בעמק בית שאן, הם שלחו מפגעים לשטח המדינה, ירו מכל הבא ליד לעבר חקלאים, בתי תושבים, גני ילדים, הרסו את בירי הכבד שלהם את היישובים לאורך הגבול, גרמו למותם של רבים, הפריעו לדייג בכנרת, כך זה נמשך מאז 1948 ועד ל- 1967…, אז כיבוש הגולן לא היה צבאי, אלא, כלכלי???, תתעורר מהתרדמה או שתשכיל לקרוא מה שעבר עלינו לאורך הגיזרה הצפונית הזו של המדינה.

      אהבתי

      • אברהם,
        זה לא משנה מתי נולדתי. רק 12 אנשים הלכו על הירח; אבל יש עשרות אלפי אנשים שיודעים יותר מהם על הרכב הירח.
        כל (רוב…) מה שכתבת הוא נכון, אבל זה רק חצי מהסיפור.
        החצי השני הוא, שישראל ובעיקר צה"ל עשו הרבה מאד כדי להסלים את הסכסוך. זה כתוב בין היתר בביוגרפיה של מפקד פיקוד הצפון אז, דדו אלעזר. הוא מספר בעצמו איך דאג להסלים את האירועים, כדי לדפוק את הסורים. הדאגה הכי גדולה שלו בבוקר ה-9 ביוני הייתה שחלילה המלחמה תסתיים בלי שהפיקוד שלו יכבוש את רמת הגולן. יש לזה גם הצדקה בטחונית – לא אמרתי שאין – אבל לא רק זה.

        ראיה חד-צדדית הופכת אותך לפגיע מאד ע"י ההיסטוריה. הטבע לא סולח למי שמתעקש לראות את המציאות איך שבא לו, במקום לאסוף את כל המידע הזמין ואז לקבל החלטה מושכלת.

        אהבתי

        • ברוח ימי החנוכה שאנו נמצאים בהם :

          ידועה תשובתו של שמעון החשמונאי (שכבש את יפו ואת גזר) לשליח אנטיוכוס השביעי שבא אליו בדרישות טריטוריאליות:

          "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו".

          (מתוך הויקיפדיה).

          אהבתי

        • אבנר
          מה שכתבת על הסלמת האירועים הוא נכון, אבל מאוד חסר ולכן הופך להשמצה נבזית. חבל שלא כתבת שההסלמה היתה כניסת טרקטור ישראלי לשטחים המפורזים, מה שגרר ירי תגובה סורי. מכאן שהסורים אשמים בתקרית ולא ישראל.
          השטחים המפורזים היו בתוך הקו הירוק. לאחר מלחמת העצמאות ב 1948, ישראל החלשה מבחינה מדינית והמרוסקת כלכלית נאלצה להחזיר את צה"ל משטחים שכבשנו מעבר לגבול הבינלאומי במצריים ובלבנון, אך בהסכם שביתת הנשק עם סוריה נכנענו ללחץ חיצוני ולגבי הגבול עם סוריה, הסכמנו לפירוז שטחים מסוימים שבתוך ישראל. הסורים פירשו זאת כאיסור על ישראל לחרוש את השטחים האלה. אנו פירשנו שמותר לחרוש ואכן חרשנו. כל פעם שחרשנו, הסורים ירו. הסורים גם ירו על דייגים ישראלים בכינרת אם לטעמם סירות הדיג הישראליות התקרבו אליהם, למרות שכל הכינרת לא הייתה מפורזת אלא היתה ישראלית .
          לאחר הפיכה בסוריה בשנות השישים, הסורים שיגרו חוליות מחבלים לישראל, ולא פסקו מכך למרות אזהרות חמורות ישראליות. גם זאת שכחת להזכיר.

          טענתך כי מטרת מלחמת ששת הימים היתה גם שקיבוצי עמק הירדן חמדו את אדמות הגולן הפוריות, היא מופרכת.
          ראשית אין שום קשר בין מה שרצו (אם רצו) הקיבוצים ובין ההחלטה לפעול נגד הסורים . ידוע כי במהלך המלחמה הממשלה אישרה את עמדת שר הבטחון משה דיין לא לתקוף את הסורים, וכי רק ביום לפני האחרון של המלחמה דיין הפך את דעתו והורה על התקפה נגד סוריה. אין אף גורם שטוען שדיין רצה להיטיב עם הקיבוצים או שבכלל שקל את עמדתם הנ"ל (אם היתה כזו).

          אגב, רמת הגולן רחוקה להיות גן עדן חקלאי, וסובלת מבצורות.

          אמנם מלחמת ששת הימים היתה מלחמת מנע נוכח הצבאות הערבים האדירים שהתרכזו על גבולינו, ולא מלחמה יזומה כדי לכבוש את סיני ואת רמת הגולן, אך בפועל החזרת סיני למצרים (עם מנגנוני בטחון) הביאה לנו את השלום עם מצריים, שלום שנראה כחלום עד אז. חבל שהסורים לא פעלו כמו המצרים אלא לא ראו בהחזרת רמת הגולן עד לגבול הבינלאומי סיבה מספיקה לשלום איתנו

          אהבתי

    • אבנר יש לדייק. אמנם יישובי הגליל העליון ועמק החולה לחצו על הממשלה לכבוש את הגולן, אך העניין הכלכלי לא עלה על הפרק כלל. לומר שכיבוש רמת הגולן לא הצבאית אלא כלכלית דורשת הוכחה. "הנייר סובל הכל" כמו שנאמר, כמו שהוכחת את מר הוברמן, אנא הבא ראיות לאמירותיך. כל בר-דעת ולא חייב להיות איש צבא או פרשן צבאי לגלות את היתרון שהיה לסורים על היישובים לאורך הגבול הצפון-מזרחי. מדינה שוחרת חיים לא יכולה לאפשר מצב מאיים שכזה. לא יכול לדמיין צבא סורי חוזר לעמדותיו טרום מלחמת ששת הימים.
      במלחמה כמו במלחמה כדברי הצרפתים, נעשים דברים איומים והצד החזק רושם את ההיסטוריה. אני מתלבט עם עצמי למה ולמי יעזור המידע שהיה גירוש. לא רוצה לחשוב על מצב בו התוצאה הייתה הפוכה.

      אהבתי

      • כל מה שכתבתם נכון ושריר וקיים. ועדיין, זה רק חלק מהתמונה.

        ראשי הישובים בעמק החולה והמועצה האזורית הגליל העליון נפגשו עם ראש הממשלה אשכול, ודרשו לכבוש את רמת הגולן. השיקול העיקרי היה בטחוני, אבל רק אחד מהם.
        שלמה כבר כתב על כך כאן:
        https://naamoush.wordpress.com/2017/05/30/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D-8-6-67/

        משה דיין סיפר בראיון לרמי טל מעיתון ידיעות, בסוף ימיו, שהממשלה אז הנחתה את צה"ל להתגרות בסורים. לא פעם נשלח טרקטור לנסוע בשדה, סתם וללא כל צורך חקלאי, רק כדי שהסורים יפתחו באש ואפשר יהיה להשיב אש "לעבר מקורות הירי", כלשונו הסטנדרטית של דובר צה"ל (שב-1982 התבררה לי כשקרית, ראיתי במו עיני). אלה דבריו של משה דיין, שר הביטחון באותה העת (הראיון התפרסם ב-27/4/1997).

        כך שמדינת ישראל, עם כל צדקתה (ואני מסכים), לא היתה תמיד תמימה בסכסוך הזה. מי שמטאטא את העובדות הלא-נעימות לו, סופו שיפעל בניגוד לאינטרס של עצמו.

        אהבתי

        • אבנר שלומות

          על אף שזכרתי את הדיון המרתק הלכתי לקרוא אותו עוד הפעם

          אף אחד מאנשי הישובים לא דיבר על כיבוש הרמה כדי להשיג עוד שטחי מרעה או שטחי חקלאות אחרים. אנשי הישובים דיברו על הצורך הביטחוני להסיר את האיום הסורי ורק על זה דיברו.

          יצא לנו להיות בגדות כחבלנים ב 8.4 ולראות את ההרס שהיה בקיבוץ לאחר אותו יום קרב ב 7.4.

          רצה המזל והחליטו לבסוף להטיל את המשימה על היחידה לסילוק פצצות.

          דיין היה בדעה אנטי ציונית שהוא מעדיף להוריד יישובים מאדמתם ובלבד שלא להסתבך במלחמה מול סוריה מהחשש של הדוב הרוסי.

          ורק מספר שעות לאחר מכן שינה את עמדתו ב 180 מעלות הסיבות לכך נכתבו גם כאן בנעמוש ובניגוד להחלטת הממשלה נתן את ההוראה לדדו לתקוף והשאר היסטוריה.

          אהבתי

        • לאבנר
          אתה מסתמך על הראיון שדיין נתן לרמי טל, ופורסם ב 1997, כ 16 שנה לאחר מותו. האם בטוח שהראיון אמיתי? תוכן הראיון לא נתמך בעדויות אחרות, ורמי טל ידוע בדמיונו המפותח ובנטייתו לכיוון שרואה את חטאי ישראל, אבל לא את חטאי הערבים.
          ואפילו אם הראיון הזה נכון, ודיין אכן אמר זאת., ההתיחסות שלך ל"חטאי" ישראל הנקובים בראיון מעידים על שיפוט סלקטיבי.
          שלחנו טרקטור כפרובוקציה לסורים והם אכן ירו והפגיזו אותנו בתגובה. לא ראיתי שגינית את הסורים על התגובה הרצחנית שלא במקומה.
          הסורים בכל זאת יזמו לפעמים הפגזות גם ללא פרובוקצית טרקטור שלנו. לאחר אחת מאלה לא היו לנו מספיק כוחות באזור, וצה"ל החליט לרכז כוחות ולהשיב להם כעבור שבוע, והתחיל את ההתקפה עם פרובוקציה של טרקטור ישראלי שחורש באזור המפורז (מזכיר – בתוך ישראל לפי הגבול הבינלאומי) כדי שהסורים ירו ראשונים. האם אתה רואה בזה פגם?

          ושוב- אתה מתעלם לגמרי מהמחבלים שהסורים שלחו אלינו בשנים שמיד לפני מלחמת ששת הימים. אז מי כאן מטאטא את העובדות הלא נעימות לו?

          לגבי שקרים של דובר צה"ל- זה לא חדש. כל דובר משקר לטובת אדונו לפעמים, ודובר צה"ל לא שונה מעמיתיו למקצוע.

          מדינת ישראל לא תמימה ואסור לטאטא עובדות לא נעימות, אבל חשוב לא להפעיל שיפוט סלקטיבי מקטין או לא מתיחס לרע של אויבינו אך בו זמנית מסתכל על חטאי ישראל בזכוכית מגדלת ודורש מאיתנו להיות קדושים ותמיד לתת את הלחי למי שמכה אותנו

          אהבתי

          • יהודה ק. היקר,
            אני לא מתעלם מפשעי הסורים. אחד המשטרים הרצחניים ביותר בעת החדשה. אני לא מצדיק את הירי על הטרקטור – זהו פשע. אבל אני מאמין לדיין שלפחות במספר מקרים, נשלח טרקטור ללא מחרשה.
            אתה מציג בשוויון נפש את העובדה שדובר צה"ל שיקר לפעמים, אבל בשבילי כחייל צעיר בלבנון, זה היה הלם מוחלט. עד אז האמנתי שישראל היא הצד הצודק והיפה, והערבים הם הרעים. היום אני חושב שיש גוונים של שחור ואפור בכל צד.
            אני זוכר קצין בכיר בצה"ל מתבטא בזו הלשון: "אם דובר צה"ל אומר, אני לא בטוח; אבל אם נסראללה אמר את זה – זה כבר יותר אמין…"
            ושלא תטעה, גם נסראללה הוא בעיני מנוול גדול.
            מכיוון שזהו בלוג על הגבול הסורי – לא אפתח פה דיון על הסכסוך עם הפלסטינים, רק ארמוז שכאן דווקא ישראל היא נושאת באחראיות העיקרית, לעניות דעתי.

            אהבתי

            • היי אבנר, אני כלל לא מבין מה אתה עושה באתר זה שאינו מיועד לך ולכמוך, אינך מכיר את הסורים לא בעבר, ולא בהווה, ולא מאחל לך "להכירם מקרוב", אחרת יבולע לך מסוג אוכלוסיה זו והראייה כיצד הם נוהגים איש לרעהו…
              כנראה אתה מחפש ריב ומדון ומעוניין לגלוש למקומות לא להם, רק אציין כי מעולם לא היו פלסתינים, לא עם פלסטיני, לא מדינה פלסטינית, לא ממשלה ולא מטבע וכיו"ב הנקראים פלסטין. כך שההשכלה שלך רדודה מבחינת ההיסטוריה ואין מקומך עימנו, אולי אתה "ערב רב" למרות היותך חייל בלבנון מכורח המציאות, מקווה שהבנת כי מקומך לא עימנו באתר זה, חפש לך אתרים המתאימים לרוח שלך…

              אהבתי

              • תגובה עלובה מילר מי שמך לקבוע מי ראוי לאתר ומי לא?? לא ידעתי שעושים פה מבחני קבלה
                אני מציע לך לחפש לעצמך אתר אחר שם תוכל למצוא מקרום לרוח שלך המתנשאת… המתגזענת

                אהבתי

                • לצשתמש האנונימי – עצם האנונימיות מצביעה עליך ועל טיפוסים מסוגך, כנראה נגעתי בנקודה הכואבת של שכמותך שאין להם מה לחפש באתר זה, אזי מוטב שתבינו – אתה אבנר שאין לכם מה לחפש כאן…

                  אהבתי

                  • מילר אתה דמוקרט גדול
                    מי שלא חושב כמוך אתה מגרש אותו
                    איזה ישראלי נחמד
                    עברו 50 שנים ומדיניות הגרוש נמשכת
                    אגב אני לא אבנר
                    יללה הלכתי … תחסוך מעצמך את הצורך לךהגיב לי

                    אהבתי

              • אבי מילר הנכבד,
                כבר אמר חכם (ואולי חכמה) ממני:
                להתווכח עם גאון זה קשה מאד.
                להתווכח עם אידיוט – זה כבר בלתי אפשרי.

                עם מי שיודע היסטוריה כל כך טוב כמוך – אני לא מתווכח.
                אבנר

                אהבתי

                • שלום אבנר
                  תגובתך לגופו של אדם מצביעה על רמתך ואישיותך, זאת מאחר ואינך מסוגל להשיב עניינית ולגופו של דבר, כולל ההיסטוריה של עם ישראל על הגולן…
                  מוטב שתסיר עצמך מאתר זה אשר דוחה את טיעוניך אחת לאחת מבחינה עובדתית…

                  אהבתי

                  • שלום אברהם,
                    "הפוסל – במומו פוסל".
                    אנא, האר את עיני, איזה טיעון שטענתי נסתר ע"י מה שנכתב באתר? כל מה שנכתב בפוסטים האחרונים תומך בטענותי.
                    אין זה מוכיח שטענותי נכונות – אבל לפחות, העובדות פה מהוות תמיכה לטענותי.

                    טענתך ש"מעולם לא היה עם פלסטיני" נכונה בחלקה, אבל לא רלוונטית. כל עם נוצר מתישהו. גם העם היהודי נוצר בערך לפני 3000 שנה, ולפני זה לא היה קיים. העם הפלסטיני נוצר במאה ה-19, ומאז הוא קיים. אם אתה טוען שהוא אינו קיים – אשמח לשמוע ממך, מה אתה מציע לעשות עם 5 מיליון ה(אקרא להם סתם "אנשים"), שחיים בשטחים שנכבשו ב-1967. עד כאן – רק עובדות, ולא דעות שלי. מה אתה מציע לעשות איתם? לגרש? להשמיד? להשאיר כתושבים חסרי זכויות אזרחיות? לתת להם אזרחות ישראלית? מעולם לא שמעתי מאיש ימין תשובה לשאלה הזאת.

                    חג מולד שמח לכם.

                    אהבתי

                    • היי אבנר
                      צר לי על כך שכנראה אתה מקשר את הפלישתים עם פלסטינים, אי לכך פשפש בהיסטוריה ותלמד מהיכן הגיעו הפלישתים כאשר אין להם קשר כלשהו לא גנטית, לא מבחינה כלשהי אחרת לפלסטינים, יש היסטוריונים הטוענים כי הפלסטינים הם ערב רב של אוכלוסיה אסיאתית, אפריקאית וחלקה אירופאית,
                      מעולם לא טענתי או כתבתי על טיעונית לעיל, יתר על כן הנתונים שאתה מציין כלל אינם נכונים, אין בגדה או בעזה 5 מיליון ערבים, וכך להערכתי יש קרוא להם..,
                      אשר לדעתי מה לעשות עם אלה החיים בשטחים שנכבשו ב1967 ממדינת ירדן, להערכתי הי עליהם להגר למדינתם שהינה ירדן, ולעזתים כזכור לך, רצועת עזה טרם 1967 היתה בשטח מצרים…, אך המצרים לא מעוניינים בהם, כפי שהירדנים לא מעוניינים בערבים הללו ביהודה ושומרון, ואילו יכולתי להעלות דעות של ערבים על ערביי עזה ויהודה ושומרון, אולי דעתך היתה משתנה על אותה אוכלוסיה שאתה אוהד כל כך, מאידך אילו היית שולח אלי מס' טלפון שלך הנייד יכולתי לשלוח לך לפחות שתי דוגמאות לכך.

                      אהבתי

            • לאבנר
              בסכסוך, אין צד שכולו טוב או צד שכולו רע. במלחמת העולם השניה לדוגמא, ידועות הזוועות שהגרמנים עשו ולא רק ליהודים. אבל מצד שני ארה"ב ובריטניה הפציצו ישובים אזרחים באופן שיטתי, למשל הפצצת המבורג ב 1943 או הפצצת טוקיו ב 1945 שהרגה יותר מאשר הפצצה האטומית. האם הפצצות אלה הופכות את ארה"ב ובריטניה לרעים כמו הגרמנים?
              לדעתי לא. הפצצת אזרחים היא נוראה ואיומה, גם אם הם אזרחים גרמנים. אבל ההפצצות האלה קיצרו את משך המלחמה העולמי ו"חסכו" הרוגים בשני הצדדים. יותר מזה, הגרמנים הפציצו אזרחים ראשונים ומיד בפרוץ המלחמה , למשל את וורשה ורוטרדאם.

              בכל סכסוך, הצד הנפגע לא יכול לשרוד אם יתן את הלחי השניה למי שמכה אותו. התרשמותי היא שלמרות זאת, זה מה שאתה דורש מאיתנו בסכסוך בינינו ובין הערבים. אתה מקפיד לציין את חטאינו, ואיני נכנס כרגע לשאלה האם "חטאים" אלה הם אמיתים, אבל נמנע מלציין במה צדקנו ובמה הערבים חטאו , התחילו בפיגועים וליבו את המלחמות.

              חבל מאוד שאתה גורם לעצמך להיראות טועה, מוטה לטובת הערבים ונגדינו,

              לגבי דובר צה"ל- אין מחלוקת שיש לגנות שקרים גם כאשר מקורם דובר צה"ל. האם בכוחינו להתנגד? לדעתי לא. לדעתי יש בעיות חמורות יותר בצה"ל, למשל שליחת חילים להנפת דגל על בית בלבנון כדי לצרוב את התודעה של האויב ! , גם אם כתוצאה יהרגו לנו חילים.

              אהבתי

              • אבי מילר הנכבד,
                תודה על השיעור המעניין בהיסטוריה, הפלישתים וכדומה. זה מאד מעניין.
                עם זאת, כרגיל, לא ענית על שאלתי.
                אמרת שלדעתך, "היה עליהם להגר למדינת ירדן". זה היה יכול להיות נעים ונחמד, אבל הם לא היגרו. עכשיו הם גרים בשטחים שאתה מכנה אותם "יהודה ושומרון", ואפשר לכנות אותם בכל שם אחר, זה לא משנה. מה שחשוב שהם גרים שם. מה עושים איתם? לא ענית לי. אם אתה חושב שהם צריכים לחיות בירדן, איך בכוונתך להביא אותם לכך? אם אקבל ממך תשובה ברורה, שמתיישבת עם ערכים אנושיים בסיסיים (אני מקווה שאתה שייך למיעוט בימין שעדיין מאמין באנושיות – אני יודע שיש כאלה), אז אתה תהיה הראשון מהימין שעונה על כך מבלי לקוות לנס מהשמיים.

                ליהודה: אני יכול לתת לך רשימה ארוכה מאד של פשעים שביצעו מדינות ערב, זה באמת מזעזע.
                אבל איך כל זה רלוונטי? אם הם פשעו – אז התשובה שלך היא להשיב להם במעשי פשע?
                זאת התכנית שלך לגדל כאן ילדים ונכדים? במעגל מתמשך של אלימות?
                כמעט כל המלחמות בהיסטוריה הסתיימו באחת משתי תוצאות: צד אחד השמיד את הצד השני, או שלשני הצדדים פשוט נמאס להילחם ולסבול. מעניין מתי יימאס לנו.
                אבנר

                אהבתי

                • ציטוט מממואר של אזרח סורי לשעבר: "לפני שמונה שנים, בשיא המלחמה, רוב הנפגעים רצו נקמה. כיום, אחרי שנים של הרס, של אֵבֶל ושל עייפות קרב, רוב הסורים מתמקדים במי מאיתנו שעדיין כאן, והם מקווים לעתיד טוב יותר. כשנתבסס על עובדות ולא על רגשות ועל דעות קדומות, תפחת השאיפה לנקמה. כשרעיונות האלימות, המלחמה והשאיפה להישגים פוליטיים וכלכליים אישיים יאבדו את הרלוונטיות שלהם, שיקום המדינה יהיה בראש סדר העדיפויות."

                  https://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/.premium-1.9405863

                  אהבתי

                • לאבנר

                  טענותיך מתבססות רק על חלק מהעובדות, ורק על העובדות שמציגות אותנו באור רע.
                  במלחמת העולם השניה , לפני פלישת האמריקאים והבריטים לנורמנדי, בעלות הברית הפציצו צמתי כבישים ומסילות ברזל באיזור הפלישה, כדי לשבש את יכולת הגרמנים לתגבר את כוחותיהם באיזור הפלישה. הצמתים האלה היו במרכזי ערים, ועשרות אלפי אזרחים צרפתים חפים מפשע נהרגו כתוצאה מההפצצות. (אגב, צ'רצ'יל התנגד ).
                  הריגת אזרחים היא פשע מלחמה ברור.

                  לשיטתך, יש להזכיר רק את ההפצצות האלה ותוצאותיהם הנוראיות לצרפתים, ולהתעלם מהרקע- הנאצים ביצעו מעשי זוועה בכל אירופה והפלישה נועדה להביס אותם, ואכן הצליחה בכך, יחד עם הצבא האדום.
                  נראה שבמצב זה היית מגנה את האמריקאים והאנגלים ולא מתיחס כלל לנאצים. (!)
                  אתה מרגיש נוח עם גישה זו?
                  אתה מבין מדוע אתה מקומם אנשים?

                  יהודה ק

                  אהבתי

    • שלמה מן, העבודה שבצעת אודות מרבית ההיבטים : הקרבות , כיבוש הגולן, ועוד, יוצא מן הכלל, מעניין הכל היבט שניתן. אני אמנם נלחמתי בסיני -אום כתף, אל עריש , גיראדי אך בהחלט התרגשתי מאחר שמאז יולי 1966, הייתי עם חברי לגרעין בקיבוץ עין גב שמאז תקומתו, "אכל" מרורים מצד מזרח- הסורים ברמת הגולן, ומאוחר יותר בר בקיבוץ זה, וההבדל ניכר בחיי היום יום , בגישה, בהתיישבות ובחיים !! יישר כוח !!
      אודי שגיא-נייד 0505570598

      אהבתי

  6. לידע את החברים באת!.בעקבות הכתבות הרבות בענין גרוש הסורים מרמת הגולן ב-67 הנני להזכיר כי במאה ה-18 תחילת 19 נרכשו כמליון דונם של קרקעות ע"י יהודים ברמת הגולן ובחלקם היינו צריכים לקבל את הקושן עוד בימי השלטון הצרפתי בסוריה .ב1947 נשלח עורך דין יהודי מישראל (פלסטינה דאז) אל ממשלת סוריה כדי לקבל את המסמך הרשמי לבעלות על הקרקעות .אך היה סירוב בשל תחילת מלחמת העצמאות .אפשר לקרא את כל החומר בענין זה. בספרו של עו"ד יעקוב סולומון בדרכי שלי יש תיאור מפורט .כך שחלק גדול מאד מרמת הגולן נקנו ע"י ציונים יהודים בשל זיקתם לחבלי מולדת.

    אהבתי

    • מעניין יחיאל עטר. במדינת ניו יורק נרכשו כחצי מליון דירות ע"י ישראלים ועוד למעלה מזה ע"י יהודים אחרים. והכל רק בשל זיקתם לחבלי מולדת. האם לא ראוי לטפל בדיירים האחרים באותו חבל ארץ מכורה.

      אהבתי

  7. יש מסמכי רכישה של הקרקעות ברמת הגולן בארכיון הציוני שהעביר העו"ד יעקוב סולומון .לאחר קום המדינה.בזמנו צרפת סירבה ללחוץ על הממשל הסורי לתת את הקושן על הקרקעות למדינת ישראל וכך זה נשאר עד היום .לכן הסורים גזלו את רמת הגולן מהעם היהודי. בששת הימים ישראל שחררה את הגזל הזה לעד.

    אהבתי

  8. בעצם הסורים ישבו ברמת הגולן על אדמות שנרכשו ע"י יהודים בשל חוסר התיישבות. רוב רמת הגולן בדרומה הייתה קרקע יהודית .לכן קשה לומר היום שהסורים שגורשו מהרמה מסכנים .לכל אלו מהחברים שרואים את הגרוש כבעיה הומניטרית שיראו את הצד החיובי בהחזרת הקרקעות לידנו. גם בגליל הייתה השתלטות ערבית על קרקעות המדינה מיד אחר מלחמת העצמאות בין 1950 ל-1953 נגזלו 750 אלף דונם .על ידי האוכלוסיה הערבית. גם על זה כתב עו"ד יעקוב סולומון בספרו בדרכי שלי .ממליץ לקרא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s