המדריך למדריך

אלפי מטיילים באתרי מלחמת ששת הימים ברמת הגולן צמאים למידע אמין, מעניין ואותנטי * איך עושים זאת נכון? כמה טיפים והצעות למדריכים עם צילומי מבקרים שאספנו לאורך השנים

הרמה הסורית ואצבע הגליל. האנשים שרוצים להבין מה היה ואיך היה. צולם באתר תל פאחר

רמת הגולן מתויירת בזכות הטבע והנוף, אבל גם בשל היותה אתר קרבות משתי מלחמות קריטיות. מוצבים סורים נטושים, כפרים הרוסים, שדות מוקשים ואינספור אנדרטאות לנופלים.

בשנים האחרונות אספנו צילומים רבים של מבקרים ומטיילים שהגיעו לשמוע ולהתרשם מעלילות מלחמת ששת הימים. תל פאחר, תל עזזיאת, גבעת האם ומצפה גדות, בעיקר אלה, הפכו למוקדים אטרקטיביים שרבים רואים חובה לבקר בהם ולהתרשם.

מרבית המוצבים הסורים שהיו ברמת הגולן עד יוני 1967 ובהם התרחשו הקרבות הגדולים, אינם מתוחזקים, אינם מוסברים מספיק, או שלא מוסברים כלל. אין להם אבא ואמא. תל פאחר יוצא מעט מהכלל בזכות שניים-שלושה שלטי הסבר, כאשר במהלך קיץ 2021 יתווספו לו כ-20 סלעי הסבר ודמויות חיילים מברזל, שיהפכו אותו לאטרקטיבי ומעניין הרבה יותר. תרומות שייאספו יסייעו לפתוח מעט מהחלק הדרומי שלו וגם לשפץ פה ושם.

איך מתווכים את נושא מלחמת ששת הימים למטיילים בצורה מעניינת? איך מספרים לבחור בן 20 על כיבוש רמת הגולן בלי להיות טרחני וחופר? שאלה מורכבת למלחמה שעבור הדור הצעיר נתפסת כישנה וארכאית. יש הבדלים בצורת הסיפור לחבר'ה צעירים לבין מבוגרים. אלה האחרונים מכירים בגדול את עניין ששת הימים, יודעים דבר או שניים על העימותים בין סוריה לישראל עד יוני 1967, הקרבות על מקורות המים והפגזות היישובים.

מבחינת הצעירים, יש סכנה לאבד חלק מהם כבר בתיאור הרקע למלחמה, עוד לפני שמגיעים לסיפור הקרב. הם רוצים להגיע מהר יותר לאקשן ולתיאורים. כאן זה כבר תלוי במדריכים – שליטה בחומר, היכולת לספר בצורה מרתקת ובניית מסלול שלא יהיה מעיק מדי.

עשינו קצת סדר באתרים ובהדגשים בכל מקום, עם טיפים שיעזרו להעביר טוב יותר את הדרכת קרבות ששת הימים בחזית הסורית [לפחות על פי ראייתנו].

צירפנו מבחר צילומים של מטיילים וקבוצות שנתקלנו בהם לאורך השנים האחרונות – תיכוניסטים, חיילים ומבוגרים. מרבית הצילומים הם מ-2017, שהיתה שנת שיא בתיירות המלחמה ברמת הגולן במלאת יובל שנים לששת הימים.

מדריכים מוזמנים להוסיף תובנות והערות.

אתר גבעת האם

השתאות וקסם – התחושה הראשונית של העולים למרומי גבעת האם

על המקום: בדרך העוברת מתחת לגבעה החלה תנועת עיקר כוחות צה"ל לכיבוש איזור צפון הרמה הסורית ביום החמישי למלחמת ששת הימים, 9 ביוני 1967.

נגישות הגעה: קלה-בינונית. קלה ל-4 על 4, בינונית לרכב רגיל. אפשר להגיע מכיוון דרום בפנייה מזרחה על כביש 918 כקילומטר וחצי מצפון לקיבוץ כפר סאלד. רכב רגיל לא יוכל לעלות על פסגת הגבעה, והמגיעים ייאלצו לעשות זאת תוך דקות ברגל. אפשר להגיע ברכב גם מצפון, מכיוון אתר נבי הודא. דרך זו הוכשרה ב-2017, אבל השתבשה קצת מאז. רכב רגיל יוכל להגיע קרוב מאוד לגבעה.

זחל"ם פגוע מתל פאחר שהובא לגבעת האם. להציג בפני המטיילים את החור מפגיעת פגז ליד דופן הנהג

האתר כמתווך של הסיפור: ציון 10. כל העלילה ב-360 מעלות.

מה להדגיש כאן: בעיקר את הקטע הגיאוגרפי והטופוגרפי. מצפון מערב – היישובים שסבלו מהפגזות. בצפון – מוצב תל עזזיאת, שממנו ירו על היישובים ועל החקלאים. בצפון-מזרח – מוצב תל פאחר, שבו היה הקרב הגדול של גולני. ושם מאחוריו קלעת נמרוד, החרמון, וממזרח – הרמה הסורית המתנשאת, וכביש הנפט, וזעורה, ושם שם שם רחוק באופק – הכפר קלע, עוד סיפור ש קרב מהאגדות, ומדרום קיבוץ כפר סאלד שגם הוא חטף, ובאופן כללי אתם עומדים על מקום מרכזי, שהוא לב הסיפור.

לציין שמכאן ועד לדרך המוצבים הסורית, קילומטר אחד מזרחה, אפשר היה לעלות בלי הכשרה הנדסית מוקדמת, ולכן נבחר המקום הזה כביצוע המאמץ העיקרי. ואכן הטנקים של חטיבה 8 גמאו את העלייה הראשונה הזו בשלוק אחד ויותר אי אפשר היה לעצור בעדם. חטיבה 8 הלכה דרומה, חטיבת גולני הלכה צפונה. דגש לציון: כאן במרומי הגבעה ישבה במשך שנים נקודת או"ם.

טיפ: מתחת לגבעה יש זחל"ם – נגמ"ש שנות השישים. רצוי וכדאי להתעכב על ידו. שימו לב לחור ליד דלת הנהג, שנגרם מפגיעת פגז טנק סורי. הזחל"ם שייך לקרב תל פאחר והובא לכאן להמחשת הקושי ההתחלתי של הבקעת המערך הסורי המבוצר.

תמונות של מבקרים מגבעת האם:

ליד זחל"ם שנות ה-60. מבטים סקרנים של החיילים

מתחת לתל עזזיאת. אוטובוס מטיילים מנבי הודא בדרך לגבעת האם. מעט לפניו רכבים שנעצרו על יד מצפור אורי אילן [צילום מגבעת האם: ישראל הוברמן]

האוטובוס חנה 200 מטר צפונה מהגבעה והחיילים מגיחים מעבר לעיקול בדרך למעלה

אוטובוס שהצליח להגיע קרוב לגבעת האם בחיפוי טנדר צבאי

עוד מאמץ קל ומגיעים לפסגת הגבעה

מראה כללי של איזור הזחל"ם מתחת לגבעה

אתר תל עזזיאת

על המקום: תל עזזיאת מוצב סורי קדמי, שנחשב לאחד מעושי הצרות הגדולים ביותר ליישובים שמתחתיו – שאר ישוב, דן ודפנה.

נגישות הגעה: קלה-בינונית לרכב 4 על 4, לא מומלצת לרכב פרייבט. הדרך העיקרית להגעה היא מכיוון דרך הנפט בצפון וממנה ירידה דרום-מערבה לדרך המוצבים הסורית. דרך זו הוכשרה ב-2017 והיא מגיעה עד מתחת לתל עזזיאת, אבל החורפים שעברו מאז חרצו בה בקיעים.

מוצב סורי מרכזי שעומד בשיממונו עם כמה סלעי הסבר. אין טוב ממנו להמחיש את השליטה הסורית הקרובה על שטח ישראל

האתר כמתווך של הסיפור: ציון מעולה. מכ-140 מטר גובה מעל שדות שאר ישוב ובריכות דגי דן, אפשר להתרשם מהיתרון הטופוגרפי שהיה לסורים. בנוסף, ההליכה אל המוצב עצמו נעשית בדרך שבה נכבש המוצב על-ידי גדוד 51 של גולני.

מה להדגיש כאן: את מלחמת ההתשה על שטחים חקלאיים, או כפי שנקראו השטחים המפורזים. סיור במוצב, הדגשת עוצמת הביצורים שעמדו גם בפני הפצצות אוויר. ואיך הדימוי שיצא למוצב כאגוז קשה במיוחד, התרסק בקלות מפתיעה על-ידי חיילי גולני שאיבדו בקרב הזה חבר אחד בלבד. את המטיילים המבוגרים יעניין לדעת שהיו כאן קרבות גם ב-1948 שבהם ניצחו הסורים, ושישראל ויתרה בעצם על גבעה ששייכת לה על-פי המפה הבינלאומית.

טיפ: ברדיוס של קילומטר מתל עזזיאת נמצאים שלושה מוצבי מישנה – בחריאת, בורג' בביל וחירבת סודה. אפשר להגיע ולצפות בהם מחוץ לגדרות. כולם היו חלק ממערך ההגנה הסורי. במלחמת ששת הימים נכבשו שלושתם ללא התנגדות. ההגעה לבחריאת רק ב-4 על 4.

תחת גג המוצב המרכזי של תל עזזיאת. אבני בזלת שחורות וגג מבטון מזוין

עולים לתל עזזיאת לשמוע את הסיפור

עוד 100 מטר מגיעים. ושם ממול החרמון ביום של קיץ

על גג העולם. טוב, לא בדיוק, אבל גם ממרומי עזזיאת מרגישים עליונות

מטיילים מבוגרים יתעכבו ברצון ליד אנדרטת חללי צה"ל בקרבות על הגבעה 1948. נמצאת בצד המערבי של השביל בישורת האחרונה למוצב

ויש שיעדיפו להגיע עם הג'יפים עד למוצב ממש

חיילות ליד סלע על תעלות לחימה בתל עזזיאת. איך מרתקים אותן בסיפורי קרב?

מהמקום שבו השקיפו פעם הסורים על אדמות חקלאיות שנויות במחלוקת ובריכות קיבוץ דן

צפון ירוק. תצפית מהמוצב המרכזי

עומס תנועה נדיר בתחילת העלייה לתל עזזיאת

תל פאחר

על המקום: תל פאחר – מוצב סורי, כשני ק"מ ממזרח לתל עזזיאת. נכבש באחד הקרבות הקשים במלחמת ששת הימים ובכלל. הפך לשם נרדף בכל הקשור לערכים של לחימה ורעות, שעליהם מתחנכים חיילי חטיבת גולני.

נגישות הגעה: קלה. על דרך הנפט מכיוון צפון מכביש 99.

בעקבות רובקה. סיירת גולני 2017 בתל פאחר

האתר כמתווך של הסיפור: ציון נמוך. ההגעה לאתר מכיוון מזרח היא בניגוד לתנועת גדוד 12, שכוחותיו הראשונים עלו לכיבוש התל מצידו האחר. לפיכך אין למטייל את הרושם של מורא המוצב והשליטה שלו על השטח שמתחת, וכן את הקושי שהיה ללוחמי גולני לתקוף מלמטה. תיאור מוחשי יותר של הקרב אפשר לקבל רק אם מגיעים לתל מתחתיו, מכיוון מערב.

מה להדגיש כאן: את שינוי המשימה שקיבל מג"ד 12 תחת אש, ותקיפת היעד שלא על-פי התכנון. כלומר, לא היתה טעות בניווט כפי שסבורים רבים. זוהי נקודה חשובה מכיוון שציבור שקצת מכיר את קרב תל פאחר יודע לספר שהגדוד טעה בדרכו. להדגיש את הטנקים שהובילו ונעצרו בעלייה מתחת לגדרות, את פיקוד הגדוד שנפגע, את המפקדים הזוטרים שלקחו את ניהול הקרב בניסיון לפתור את המצב, את הנפגעים וההרוגים הרבים [34], ואת מספר הצל"שים הגבוה.

מכיוון שזהו קרב מסובך שקצת קשה להסבר, מומלץ ללמוד היטב את מהלך העניינים ולתכנן איך לספר אותו בצורה פשוטה ככל האפשר, כולל התאמתו לאוכלוסיית הגיל. לא לשכוח את גילויי הגבורה – החיילים שנשכבו על הגדרות ומפקד הסיירת שהלך מכות עם קצין סורי, שני סיפורים שזוכים להקשבה מלאה אצל כל הגילאים ומעצימים את חוויית הביקור.

טיפ: להוביל סיור קצר בתעלות המקורות, החשוכות. התרשמות מהביצורים החזקים והידיעה ששום פגז תותח או פצצה מהאוויר יוכלו למקום הזה.

מצב רוח טוב של יציאה משגרת הצבא

התחברו לסיפור. תלמידי תיכון לאו בק מחיפה עם תמונות של המג"ד מוסא קליין ז"ל, חייל שנשכב על הגדרות והזחל"מים הפגועים בגבעת האם

יום משוגע בתל פאחר: 8 אוטובוסים בתוך חניית האתר, עוד 8 [בצילום] שנותרו בחוץ ומאות תיכוניסטים וחיילים

אתר מעניין עם סיפור מרתק. עם איזה מטען יחזרו מכאן המטיילים בסופו של הביקור?

ויש את אלה שמגיעים מלמטה ומבינים טוב יותר את הקושי של הלוחמים לתקוף מלמטה

המדריך מתן מלכה מעביר את הסיפור

תיירים אמריקאים, יותר נכון תיירות, מוצאות עניין בזחל"ם

צופים בהצגת תכלית של חיילי גולני: כך כבשנו את המוצב האיום

מטיילים שכיבדו את זכר הנופלים בטקס הקראת שמות ואמירת קדיש

קבוצות רבות של גימלאים בסיור מאורגן. קשובים, סקרנים ותמיד תורמים פיסות ידע

המדריך אבשלום שחר מסביר בתל פאחר. מדריכים מנוסים יודעים להתאים את ההסבר לגילם של השומעים

עלייה לתל פאחר ממערב. למטיילים שמחפשים אתגר ורוצים להבין את הקושי שהיה ללוחמים בהסתערות רגלית

התחלת הדרכה בכניסה לאתר. הטירונים קשובים וצמאים לדעת. החוכמה היא להחזיק את מרביתם במצב הזה גם בהמשך

כ-300 תלמידי תיכון מהקריות ממלאים את רחבת האנדרטה. יפה לראות בתי ספר שמתכוננים מבחינת תוכן ומגיעים מוכנים עם טקסטים להקראה וטקס לנופלים

דבר המ"פית לסיכום הביקור, החיילים בהקשבה

אנחנו יושבים על גג של בונקר? סבבה, עכשיו בוא תספר לנו דברים מעניינים על הקרב

החיילים יכולים לחכות עד שהמדריכים אבשה וישי יסיימו לעבוד כפועלי ניקיון. בעיה כאובה בתל פאחר

מדריכות נגמ"ש מבית ספר להנדסה [בהל"צ] מרוצות מהזחל"ם הישן

מ"מ בגולני מנסה לרתק תלמידי תיכון. לא מעט מהם יתרשמו מעלילת תל פאחר וכבר כאן יגבשו החלטה לשרת בחטיבה

זחל"ם, תעלות, בונקרים. תל פאחר כמגרש שעשועים לילדים

תצוגת תכלית. אין כמו פיצוצים, ירי, עשן וחיילים רצים בתעלות כדי להמחיש לקהל צעיר את הקרב שהיה כאן ב-1967

מקום טוב במרומי היציע לשמוע את העלילה

הבניאס

על המקום: הנחל השוצף והשמח כל ימות השנה ואחד ממקורות נהר הירדן, הפך לסלע מריבה רציני בעקבות נסיונם של הסורים להטות את מימיו ולמנוע אותם מישראל.

נגישות הגעה: יש כמה מקומות לביקור והתרשמות. תחילה מעיינות הבניאס ושמורת הבניאס [שני אתרים בתשלום אחד]. שלוש נקודות נוספות שמוצעות כאן: 1) הקטע ממזרח לשאר ישוב – הליכה של כעשר דקות. 2) חורשת הנופלים בדרום שאר ישוב – חניה צמודה בשפע. 3) הטנק הסורי שבתחתית הקניון. חניה בדוחק לפני הכניסה לקיבוץ שניר והגעה ברגל אל המקום. זהירות – שביל צר. בחורף בוצי, הירידה קצת מסוכנת.

המלחמה על המים, גרסת חיילי צה"ל

האתר כמתווך של הסיפור: ציון גבוה במיוחד לנקודת הטנק הסורי. הזרם השוצף מכה בעוז על השריון הסורי וסבך הצמחיה פורס צל כבד. בעיה: המדריכים יצטרכו קול חזק במיוחד או רמקול כדי להתגבר על רעש המים.

מה להדגיש כאן: את סיפור המלחמה על המים, לאחר שהסורים החלו בחפירת תעלה שאליה יועברו מימי הבניאס, ובכך תדולדל הכמות שמגיעה לנהר הירדן וממנה לברזים שלנו בבית ולהשקיית שדות. לציין את המאמץ של ישראל לפגוע בפרויקט מבלי להיגרר למלחמה. מטרה שהושגה במחיר עימות מינימלי של כמה הפגזות ושניים-שלושה ימי קרב בגזרות מוגבלות.

למגיעים לטנק בבניאס: הטי-34 היה כנראה בכוח סורי שכלל שישה טנקים ופלוגת חי"ר שתקפו את קיבוץ דן ביום השני של מלחמת ששת הימים, נהדפו על-ידי חברי הקיבוץ. אחד הטנקים נפל במהלך מנוסתו לנחל מגובה של כ-60 מטר.

טיפ: למגיעים לקטע שממזרח לקמפינג שאר ישוב, לא להתעצל: במקום לרדת לנחל, להמשיך על גשר הביילי ועל הכביש עוד 200 מטר – עד לנקודה שבה נראה מוצב תל עזזיאת מתנשא ומאיים על השדות שמתחתיו. מקום טוב להסבר, ולאחר מכן לחזור לנחל.

חיילות בבריכת השכשוך בחורשת הנופלים

תכונה בבניאס מתחת לגשר שמחבר את שאר ישוב לאדמות החקלאיות שמתחת לתל עזזיאת

גשר הבניאס שממזרח לשאר ישוב

הטנק הסורי שנפל. רגעי קסם ומרגוע מעל המים האדירים

סיור מלחמה לצעירים. עם תחנות כמו תל פאחר ועזזיאת חייבים חוויה רטובה. לבניאס יש הרבה מה להציע

טיול חוויה הודות לבניאס, צילום מגניב לחברים ולהורים

בקיוסק של חניון הבניאס. יורדים על ארטיקים ואוספים כוחות. גם בן גוריון כאן

ועידת מים בין קני הסוף

אנדרטת לב טוב במוצב צפון זעורה

על המקום: לזכר מ"פ שריון מגדוד 377 בחטיבה 8 שנהרג בקרב לכיבוש הכפר זעורה. נקודת ציון גם לגדוד 13 גולני שכבש את המוצב ללא התנגדות.

נגישות הגעה: קלה ונוחה, נסיעה על כביש 99, פנייה דרומה לשטח וחניה.

חיילי גדוד 13 בזעורה. מורשת הגדוד מששת הימים מתחילה כאן ונגמרת בחרמון

האתר כמתווך של הסיפור: בינוני מינוס. ההגעה למקום מהכביש מנוגדת לתנועת חטיבה 8 וכוחות גדוד 13 שהגיעו מדרום. בנוסף, שרידי בתי הכפר נמצאים במרחק של קילומטר. הדרך מהאנדרטה לתוך הכפר מתאימה גם לפרייבטים. הערה: למרות השלט בכניסה "שטח אש", אין בעיה ואין חשש לעמוד על האנדרטה שנמצאת ממש בכניסה. ההמשך לתוך הכפר תלוי אם יש לצה"ל אימון באותו יום.

מה להדגיש כאן: את גובהו של המקום – למעלה מ-500 מטר מעל שטח ישראל. אצבע הגליל נראית היטב. אנחנו באמצע הדרך בין בניאס לכפר מסעאדה. המקום שבו אתה עומד היה היעד האסטרטגי החשוב ביותר שהגדיר פיקוד צפון לקרבות ההבקעה של ה-9 ביוני 1967. המקום שעליו הוקמה האנדרטה היה מוצב תותחים, שהיו חלק מכוחות שהפגיזו את צפון הגליל. מראהו של הכפר הדרוזי הסמוך עין קיניא מהווה הזדמנות לספר על ארבעת הכפרים הדרוזים, הסורים לשעבר, שנותרו ברמה מכל ההתיישבות הסורית שהיתה בגולן ערב מלחמת ששת הימים.

טיפ: מצד שני של הכביש – "גזלן" דרוזי. לבנה בפיתה, כנאפה ופירות צפון הגולן.

אוטובוס שנכנס לשטח מוצב "ציפורה" בזעורה והחיילים בדרכם לאנדרטה

אין כמו ארוחת צהריים בזעורה, גם אם היא כוללת סנדביצ'ים עם פסטרמה בלי מיונז ובלי מלפפון חמוץ

אנדרטת מוקדי ובן ארצי על כביש הנפט

על המקום: לזכרם של שניים ממפקדי גדוד 129 בקרב לכיבוש קלע.

נגישות הגעה: קלה מינוס. הגל-עד לצד דרך הנפט, 200 מטר מצפון לשרידי הכפר סיר א-דיב. זהירות: הכביש הצר משובש לסירוגין.

עולים על התלולית שממזרח לכביש הנפט, ומאזינים לעלילות חטיבה 8 וגדוד 129

האתר כמתווך של הסיפור: לא מעביר את הסיפור מכיוון שהאנדרטה נמצאת כ-700 מטר ממערב למקום ההתרחשות.

מה להדגיש כאן: את סטיית חטיבה 8 מהתנועה המתוכננת לכיבוש זעורה. גדוד 129 משך דרומה ועלה מול הכפר קלע במקום לעלות לזעורה – כ-4 ק"מ מצפון. קצין הסיור של חטיבה 8 לקח את הפיקוד על הגדוד מהמג"ד שנפצע וניסה להטות את הטנקים צפונה – לשווא. גם הוא וגם קצין הקשר הגדודי נהרגו כשעברו מתחת למוצב סורי, שנמצא כאמור 700 מטר מזרחה מהאנדרטה. גופות השניים נמצאו בשטח רק אחרי שמונה ימים – פרשייה עצובה בפני עצמה שחשוב לדעת ולספר.

טיפ: 200 מטר דרומית לאנדרטה – בתיו ההרוסים של הכפר סיר א-דיב. תזכורת עצובה לחיים שהיו כאן.

אנדרטה ישנה, דגל, כיתוב תמציתי ויבש לזכר השניים. לא רבים מכירים את הסיפור הטרגי שמאחורי [ואחרי] נפילתם

מחסום הקוביות / האנדרטה לחללי גדוד 129

על המקום: נקודת ציון בולטת בקרב של גדוד טנקי השרמן 129 בכיבוש קלע.

נגישות הגעה: אתר שנמצא בלב השטח. פרייבטים מחוץ לתחום. הגעה בירידה מכיוון קלע במזרח, או בעלייה מכביש הנפט ממערב.

פנים אל מול שמות באנדרטת הנופלים במחסום הקוביות

האתר כמתווך של הסיפור: מצוין. מי שעומד על יד הקוביות האימתניות יבין מה עברו הגדוד ואנשיו, כשמצאו את עצמם כאן במרכזו של שטח השמדה מוקף טנקים ונ"ט משלושה כיוונים ובנחיתות גובה. להמחשת הקרב, כדאי מאוד להגיע למקום מלמטה, ממערב.

מה להדגיש כאן: בעיקר נחישות ועקשנות של לוחמי שריון, שברוח המג"ד הנערץ שלהם [נפצע בשלב מוקדם ופונה] הלכו עם הראש בקיר כל הדרך עד לניצחון הדחוק. סיפור הקרב – ולאחריו אפשר דיון על תכנון מול ביצוע, סטייה מנתיב, שיבוש בתנועה וההשפעות של כל אלה על מהלכו של קרב, כל קרב. ואיך אחרי כל הצרות של הקרב הזה, בצה"ל בירכו על המוגמר. מקום מרתק.

טיפ: לא לוותר על סיור בין חורבות הכפר קלע. יצוין שהמקום משמש לעתים כשטח אימונים ואש לשריון.

אחד שכן התעקש לעלות עם הפרייבט שלו לקוביות הנ"ט – ואיכשהו הצליח. לא כדאי לנסות

קונייטרה

על המקום: הריסות בירת רמת הגולן הסורית ומקום משכנה של המיפקדה הצבאית לשעבר.

נגישות הגעה: קלה. הצעה לשלושה מקומות: 1) בניין מיפקדת הצבא הסורי, כשני ק"מ דרומית מזרחית לצומת בראון. 2) מרפסת קונייטרה או רמפת כוח נתי – תצפית לסוריה. 3) הר בנטל.

מהריסות גג בניין המיפקדה הסורית רואים את מה שנשאר מהעיר קונייטרה

המקום כמתווך של הסיפור: לא משהו. העיר שטוחה על הריסותיה והתצפית עליה ממרחק של קילומטר. הגולן הסורי נפרש במלוא הדרו.

מה להדגיש כאן: את היישוב הסורי שהיה עד למלחמת ששת הימים, כ-130 אלף תושבים בכ-250 יישובים ואת העלמתם מהרמה על-ידי צה"ל, שלא נתן לאלפים שנמלטו מאימת ההפצצות האוויריות לחזור לבתיהם. וגם היותה של קונייטרה וסביבותיה איזור של מחנות ובסיסי צבא לרוב. על נפילתה של העיר ללא קרב ביום שבת ה-10 ביוני 1967, שהפכה למקום משכן למיפקדות צה"ל ובהמשך לגרעין הראשון של קיבוץ מרום גולן.

חיילים בהר בנטל מקשיבים למדריך ישי אלף, סקירה על עמק קונייטרה ועל המליציות הנלחמות שם למטה

הצצה מהחלונות הרחבים של בניין מיפקדת הצבא הסורי בגולן

בבניין המיפקדה עם הפנים לקונייטרה הישנה

חייל או"ם במרומי בנטל עוקב מכאן אחרי המלחמות בסוריה. בינתיים מתפנה להשיב לשאלות חיילים

אשמורה

על המקום: מוצב צה"ל לשעבר שהוקם על מה שהיה היישוב דרדרה – ממזרח לאגם החולה.

נגישות הגעה: קלה. ירידה מזרחה מכביש 918 מעט מצפון לגשר הפקק.

אתר דרדרה. לשעבר בין אגם החולה לרמה הסורית

האתר כמתווך הסיפור: טוב. במקום שרידים מועטים למוצב שהיה כאן, שלטים שמספרים את סיפור המקום ואנדרטה לחברי גרעין אייל שנפלו כאן בקרב מול הסורים ב-1948.

מה להדגיש כאן: את ההתיישבות הבלתי אפשרית שקמה כאן כנגד רוב הסיכויים ב-1943 כאשר ההגעה אליו היתה רק בסירות באגם החולה. בסופו של דבר, המתיישבים חברי גרעין קיבוץ אייל לא עמדו בתלאות החיים כאן ועזבו. לציין את עמידת כוחות צה"ל מול מיתקפה סורית ב-1948, את ההתקפה על המקום במלחמת ששת הימים, שאותו הדפו בקושי כוחות דלים, ואת התחלת התקפת ההסחה של חיילי חטמ"ר 3 מכאן על דרדרה הערבית וג'לבינה.

טיפ: חניון, צל, מים מפכים, צמחייה עשירה, שולחנות עץ – מקום מצוין לפיקניק.

קמפינג דרדרה-אייל

מטיילים בשמורת דרדרה

צומת גדות / משמר הירדן הישנה

על המקום: המושבה שנכבשה על-ידי הסורים ב-1948, תושביה נהרגו או נלקחו בשבי ובתיה הוחרבו. בנוסף, איזור עימות מרכזי על שטחים מפורזים ומים.

נגישות הגעה: הכי קל שיש. על כביש 91 כ-100 מטר ממזרח לצומת גדות.

סיפורה של משמר הירדן הישנה ליד אנדרטת הנופלים

האתר כמתווך של הסיפור: טוב מאוד. המטיילים ניצבים במקום שבו נכבשה המושבה, כולל תצפית לכיוון הרמה הסורית לשעבר.

מה להדגיש כאן: את הקמת המושבה, החיים בה והחרבתה המוחלטת. מכאן אפשר להרחיק לכת להתיישבות היהודית בצפון ארץ ישראל הכוללת את מתיישבי תל חי וסיפורו של טרומפלדור ומשם להקמת יישובי חומה ומגדל – דן, דפנה, כפר סאלד ושות', שמ-1948 הפכו לקו הראשון מול הסורים.

מכאן ללכת כמה עשרות מטרים מזרחה – תצפית על איזור גשר בנות יעקב והשטח הסורי לשעבר. באיזור זה התנהלו עד למלחמת ששת הימים העימותים על שטחים מפורזים והטיית הירדן [בגזרה זו על-ידי ישראל ב-1953], כולל הפגזות וצליפות על קיבוץ גדות הסמוך. לציין שהכביש היה בימים רחוקים הדרך הראשית מארץ ישראל לדמשק.

טיפ: לנסוע בכביש 91 עוד קילומטר מזרחה למתחם גשר בנות יעקב הישן. מתחתיו הירדן זורם.

תצפית משמר הירדן הישנה לכיוון מזרח. לדעת את הסיפור ולתאר אותו היטב

צומת גדות, משמר הירדן הישנה והרמה הסורית שמבצבצת ממול

ספסלים, נוף למזרח, רגעי קסם

מצפה גדות / אנדרטת חללי חטיבת אלכסנדרוני

על המקום: מוצב סורי [המורתפע] שהטריד רבות את קיבוץ גדות.

נגישות הגעה: קלי קלות. כביש 91 בין גשר בנות יעקב לבית המכס. חניה גדולה.

ההר שהפך למפלצת. מטיילים בדרך לתצפית המערבית של מצפה גדות, לשעבר מוצב המורתפע

האתר כמתווך של הסיפור: טוב מאוד. גדות ממרחק 1.7 ק"מ מגובה 100 מטר. גם היותו של הקיבוץ מוסתר מעט בין העצים לא מנע ממנו לחטוף הפגזות מדויקות.

מה להדגיש כאן: את העליונות הטופוגרפית הסורית ו-19 שנים של עימות מול ישראל. כל מה שנכתב על תל עזזיאת מתאים גם לכאן, בהבדל אחד: המורתפע המאיים והמפחיד נכבש ללא שום התנגדות.

טיפ: "בתי את בוכה או צוחקת". זה המקום להשמיע.

קציני חטיבת אלכסנדרוני (חטמ"ר 3 לשעבר) מגיעים למצפה גדות ליום מור"ק על ששת הימים

חיילי גולני עם הגב למערב, מהמוצב ששלט על גדות

גל-עד ל-11 חללי אסון בית המכס העליון

על המקום: אנדרטה בשטח מלון בית המכס. נחנכה ב-2017 במלאת 50 שנה למותם של 11 מחיילי גדוד 13.

נגישות הגעה: בלי שום בעיה, על כביש 91 וכניסה למתחם המלון, כולל חניה לאוטובוסים.

האתר כמתווך הסיפור: בינוני. לצד האנדרטה יש מסבירן ושלט, אבל כדי להתרשם באמת משטח המוצב שבו אירע הפיצוץ צריך לחצות את הכביש וללכת כ-200 מטר אל הצד השני. אפשר להסתפק ביציאה לכיוון שפת הכביש ולהתבונן מכאן אל שטח המוצב הסורי לשעבר שנמצא ממול.

אנדרטת חללי בית המכס. אתר חדש יחסית שתוך זמן קצר הפך למוקד הגעה של קבוצת מטיילים ברמת הגולן

מה להדגיש כאן: את ההסתרה וההשתקה של צה"ל מהמשפחות. בתקופת מלחמת ששת הימים ואף לפניה אלה היו נורמות מקובלות בצבא, שבמקרי אסון ותאונות לא סיפר את כל האמת. וגם: על מאבק המשפחות להוצאת האמת לאור והצלחתן להקים אחרי 50 שנה אנדרטה לזכר יקיריהן.

טיפ: שימת דגש על מבני הבאוהאוס של בית המכס שלא נהרסו ושימשו בזמנו את השלטון הצרפתי כנקודת מעבר. בהמשך הזמן שימשו המבנים לפגישות ועדת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה. בקרוב: בית מלון.

תאופיק, דרום הרמה

על המקום: איזור מוצבים סורי בגזרה הדרומית של הרמה, מעל קיבוץ תל קציר. היה מעורב בתקריות של המפורזים.

נגישות הגעה: נוחה לגמרי, כביש 98 כארבעה ק"מ מדרום לקיבוץ מבוא חמה.

אתר תאופיק. הרמה הסורית לשעבר בניחוח הכינרת

האתר כמתווך של הסיפור: טוב מאוד. אחרי הליכה קצרה לכיוון מערב – תצפית טובה אל הכינרת והיישובים.

מה להדגיש כאן: את העימות הסורי מול תל קציר/האון והשטחים המפורזים, את העליונות ממזרח על כל איזור הכינרת. כמה מאות מטרים מכאן התבצעה ב-1960 פעולת תגמול גדולה נגד הכפר תאופיק. בהזדמנות זו אפשר להזכיר גם את פעולת צה"ל בנוקייב 1962 בצפון-מזרח הכינרת.

אי אפשר שלא להתייחס לפסל לזכרו של המרגל הישראלי בדמשק אלי כהן. מקום מצוין לספר על פועלו ולהשלים את נבכי העימות ישראל-סוריה. וגם: ביום האחרון של מלחמת ששת הימים עברו מעל הכינרת לתוך דרום הרמה רכבת אווירית של הליקופטרים שהנחיתו את צנחני חטיבה 80, שהשלימו את כיבוש רמת הגולן.

טיפ: כ-400 מטר מכאן לכיוון מערב נמצא מוצב תותחים מקורה שזכה לכינוי "תותחי נברון". נבנה במלחמת ההתשה עבור תותחי 130 מ"מ שכוונו לירדן. באופן כללי, איזור זה גדוש בפינות חמד – נביעות, מקומות צל ושרידי מוצבים.

ירידה של כמה מאות מטרים לכיוון מערב – חורבות הכפר תאופיק, הקצה הדרומי של הכינרת ויישובי עמק הירדן [לחצו להגדלה]

29 מחשבות על “המדריך למדריך

  1. הזחל"ם למרגלות גבעת הם הובא מאיזור קלעה והיה זחל"ם פיקוד של המ"פ נמיר מגדוד 377 . הזחל"ם נפגע לפני קלעה ואני זוכר את נקודת הפגיעה כאשר חלפנו על פניו לאחר הפגיעה בעליה לרמת הגולן(הייתי החובש של הזחל"ם אך לפני העליה לרמה נמיר העדיף חובש טנקים ואילו אני הייתי חובש חרמ"ש) ולפני שהזחל"ם נפגע המ"פ נמיר לקח איתו את החובש ועלו על הטנק לכיוון קלעה) מבקש לאמת האם הסיפור נכון הסיפור כי נמיר הודח מתפקידו מכיוון שהכניס ראשו לטנק ולא עמד זקוף בצריח

    אהבתי

    • הסיפור שהעלית אינו מדוייק. הזחל"ם לא נפגע באיזור קלעה, ולא בעליה לרמת הגולן, אלה על ציר ההטיה, מתחת לעין- א-דייסה, על הדרך בואכה תל פאחר. נמיר גם הוא לא נסע לכיוון קלעה ולא תוכנן לנסוע לשם, אלא לכיוון תל פאחר ועצר למרגלות התל. איני יודע במדויק את הסיבה להדחתו,או אם הוא הודח בכלל, אך הועלו טענות רבות באשר לתפקודו, ע"י פיקודיו שנפצעו , והוא לא דאג להם. היו גם טענות מצד אנשי גולני. באתר הזה ניתן למצוא חומר בעניין הזה.

      אהבתי

  2. כדאי לדעת, שציר הנפט, בעיקר בחלקו הדרומי יותר, מהכניסה לתל פאחר והלאה, משובש ביותר, ודי מסוכן לנסיעה. מי שאין לו רכב שטח, שלא ייכנס לשם בשלב זה.

    אהבתי

  3. קודם כול לודא שלא יתפתח פסטיבל מספרי סיפורים
    כמו האדון שרשם שהיה חובש אצל נמיר והזחלם נפגע לפני קלעה
    זה לא נכון הזחלם נפגע ליד גבעת האם
    תבדוק מה המרחק מגבעת האם לקלע זה לא שייך בכלל
    יש אנשים שנלחמו בגולן ולא מכירים העובדות אחרי זה הם מספרים דברים לא נכונים שמשתרשים והופםכים לעובדות
    זאת הבעיה הגדולה אנשים שנלחמו בתל פחר עומדים בתל פחר ומספרים ציזבטים
    הסכנה הכי גדולה לחקר האמת
    נכתב בידידות

    Liked by 1 person

  4. כתבה יפה ומקיפה. אוסיף משהו מהנסיון שלי כמשתתף בטיולים מאורגנים עם הדרכות כמה פעמים בשנה. הבעיה עם מדריכים שיש בקיאים וידענים ויש מחפפים וחרטטים, בסיור של מלחמת יום כיפור ברמת הגולן נוכחתי בכמויות שטויות שיצאה לו מהפה או סיור עם בליל של אגדות ממדריך שלא מכיר החומר עברתי בסיור מדרך בורמה לירושלים. הבעיה שאנשים שיצאו לטיול ולא יודעים ולא מכירים סומכים על המדריך ושותים בצמא את ההסברים, מקבעים את הידע שלהם לפי דברים מפורכים. אני קורא לאגודת מדריכי הטיולים או למשרד התירות להעביר אחת לכמה זמן ימי השתלמות ועיון של קרבות צה"ל והסטוריה של ארץ ישראל. אני מקוה שהמבחנים שנעשים למורי דרך הם אמינים ומקיפים ועל כל מקרה שכל מדריך יום לפני טיול ישנן את החומר ממקורות אמינים וירשום לעצמו נקודות. באם אחרי הקורונה מתוכנן סיור לתל פאחר ותל עזזיית אשמח שתפרסמו ולהרשם.

    אהבתי

    • צודק. גם אני נתקל לא פעם מדריכים שמספרים "סיפורי סבתא".
      . אני גאה כתושב גדות (מ-1959 ועד 1971) מעדיף לספר את חוויותיי וריגשותיי הן כתושב הקיבוץ והן כלוחם בששת הימים ויום הכיפורים ברמת הגולן.
      אפרופו טיפ למדריכים.
      במסע הבחירות שלו,ריצ'ארד ניקסון ביקר בגדות והוא נילווה עם אורי גפן ז"ל מזכיר הקיבוץ
      למורתפע (מצפה גדות) ולאחר הביקור אמר את המשפט "לאחר מה שראיתי ,אינכם צריכים להחזיר את רמת הגולן.
      באותה נשימה שאל ניקסון את אורי גפן "אם איבחר כנשיא מה תבקש ממני"? ענה לו אור גפן. בני טייס בחיל האוויר (ניר גפן הבן הבכור של הקיבוץ..) ואם תיבחר לנשיא, מבקש בשבילו מטוס פנטום."
      ניקסון מיד ענה. " אני מבטיח ברגע זה שאם אבחר, אקיים את בקשתך.."!!!

      אהבתי

  5. מבקש להודות על פוסט מרתק, מעניין, מפורט ומסייע!
    כמורה לשל"ח, אני מסכים עם ניתוח האתרים ועם ההנחה הנכונה שהדרכת מורשת קרב היא מלאכה קשה. בהדרכה על מהלכי קרבות, גלום גם חומר צבאי – טקטי, גם סקירה גיאוגרפית היסטורית, וגם ואולי חשוב מכל – נקודת מבטם של הלוחמים עצמם. שמחתי לראות תמונות של תלמידי בתי ספר, איתם אנו אנשי השל"ח מגיעים לאתרים האלה. ההגעה עם תלמידים מורכבת ומושפעת ממשתנים רבים כמו עייפות, מזג אויר קר או חם מדי, חוסר הבנה של ההקשר ועוד.
    לנו אנשי החינוך חשוב להנגיש את האתרים, הסיפורים, הדמויות והערכים של כל מקום ומקום. וכמובן לדייק, לדייק, לדייק. אסור בשום פנים ואופן למדריך להגיע לא מוכן, או מרפרף בויקיפדיה רגע לפני שיורדים מהאוטובוס.
    נראה כי חשוב לפתוח הדרכה בסיפור אישי ודרך דמות אחת או שתיים, לספר את הסיפור כולו. הסיפור, הרגש, ההתחברות לאדם הם בעיניי חשובים יותר מהבנת המרחב או הרצף ההיסטורי. חייבים להמחיש ולהראות את הדמויות עליהן מדברים באמצעות תמונות/דיוקנאות מכובדות ומכבדות.
    מרבית המודרכים אינם אנשי צבא ומעוניינים להבין דרך הרגש והעוצמה הסיפורית את שהתרחש במקום.
    בכל מקרה חשוב לצאת מכל הדרכה עם איזשהוא מסר ערכי שקשור בסיפור הלחימה, הלוחמים, ההשלכות או המציאות שהתהוותה בעקבות הקרבות.
    שוב תודה על בלוג מאלף, מועיל, ומרתק!

    אהבתי

  6. אהבתי, עבודה יפה. יכולה לשמש כלי מצוין למורי דרך מצויינים (מורי דרך בינוניים לא זקוקים לכלי הזה – הם יודעים הכל – מהגוגל… לא יפה…).
    הזחל"מ שבתל-פאחר מדגים ומוכיח שאם שמים מוצג – חשוב שיהיה מטופל וצבוע ואנשים יוכלו לטפס עליו וכד'.
    על אותו משקל – כדאי שיפתחו תעלות ובונקרים ועמדות לתנועה של המבקרים.
    התמונה של תאופיק מטושטשת.
    במלון בית המכס העליון מופיע ציון "חץ הדורות" שכדאי לציין בכתבה (הזכרת את הנסיבות), והחל מהחודש הבא יהיה ציון לאלי כהן.

    אהבתי

  7. טיפ נוסף.(לא תמצאו בשום ספר) סיפורו של יצחק יערי ז"ל(פלמ"חניק, קצין קישור עם קציני האו"ם בימי מל' 6 הימים והיה מדריך בכיר בארץ ובעולם)
    עם סיום הקרבות ב-ששת הימים, נמסר כי אנשי האו"ם מגיעים לערוך את קו ההפרדה בין ישראל לסוריה ברמת הגולן.
    איציק(יצחק יערי) שהכיר בחשיבותו של תל חרא(או חרה…)וידע שהאזור של התל נטוש, פנה לכמה יחידות בבקשה לשלוח קבוצת חיילים לתל ובכך לקבוע עובדות בשטח ושום יחידה לא הסכימה להקציב חיילים משלה וכך נקבע הגבול עד היום. נתאר לעצמנו את החשיבות של התל וסביבתו במל' יום הכיפורים אם היה מישהו מקבל ומיישם את בקשתו של איציק יערי שאותו תל אפילו במל' יום הכיפורים לא הצלחנו לכבוש(בששת הימים הצבא הסורי לא אייש את התל כמו כמעט כל התילים בגולן)
    הסיפור המובא כאן קיבלתי אישית מאיציק יערי כידידו ושותפו באגד נתניה
    יהי זכרו ברוך

    אהבתי

    • תל חרה ממש לא קרוב לקו הגבול של רמת הגולן, קו שאותו קבענו מיד בתום המלחמה ושנקבע בכוונה שיהיה מעט מזרחה מכבישי צפון-דרום כדי לאפשר להגן טוב על רמת הגולן הישראלית. אז, לא היה שום צבא סורי באזור ומבחינה זו יכולנו לקבוע את קו הגבול אפילו רחוק יותר. מצד שני יש לשקול ברצינות האם הרחקה נוספת של הגבול היתה מועילה לנו (למשל מבחינה הגנתית), ואם כן כמה רחוק היה עלינו ללכת.
      יצירת בליטה ישראלית רק כדי לכלול את תל חרה היתה יוצרת שטח פגיע שבשלב מסוים הסורים היו יכולים ליצור התקפת מלקחיים שהיתה מאוד מקשה עלינו.
      בלי לנקוט עמדה אם היה או לא היה צריך לספח את תל חרה והגישה אליו, נראה שהקו שנקבע בזמנו אכן היה קל יחסית להגנה והצריך יחסית הצבת פחות כוחות שלנו לשמירה על הגבול במשך השנים.

      אהבתי

  8. תל חרה היה תל אסטראטגי מבחינת גובה ושליטתו מרחבית. הראיה, צה"ל לא הצליח לכבשו(הסורים הבינו בדיעבד שאת התל ניתן לבצר והיה כמעט בלתי ניתן לכיבוש)

    אהבתי

  9. שלום.

    אפתח בציטוט קביעות שנכתבו בפוסט הנוכחי בקשר לתל-פאחר:

    "האתר כמתווך של הסיפור: ציון נמוך. ההגעה לאתר מכיוון מזרח היא בניגוד לתנועת גדוד 12, שכוחותיו הראשונים עלו לכיבוש התל מצידו האחר. לפיכך אין למטייל את הרושם של מורא המוצב והשליטה שלו על השטח שמתחת, וכן את הקושי שהיה ללוחמי גולני לתקוף מלמטה. תיאור מוחשי יותר של הקרב אפשר לקבל רק אם מגיעים לתל מתחתיו, מכיוון מערב.
    מה להדגיש כאן: את שינוי המשימה שקיבל מג"ד 12 תחת אש, ותקיפת היעד שלא על-פי התכנון. כלומר, לא היתה טעות בניווט כפי שסבורים רבים. זוהי נקודה חשובה מכיוון שציבור שקצת מכיר את קרב תל פאחר יודע לספר שהגדוד טעה בדרכו."

    ובתגובה להנ"ל, ולמרות שבעבר כבר כתבתי על כך יותר מפעם אחת, אכתוב שוב: חזרה על קביעות מהסוג הנ"ל הן שמקבעות טעויות ומונעות הכרה בטעות הטרגית, זו שלמרבה הצער קרתה גם קרתה, למרות שאפשר להבין את הרצון להתעלם ממנה.

    ובכן, העדויות, התחקירים והמסמכים, מלמדים כי ההגעה לצדו המערבי של היעד היתה טעות, שקרתה אחרי שבדרך אל היעד התעכב הכוח בנסיון פנייה מזרחה, שכשל, משום שבמקום הספציפי שבו הוא נעשה אי-אפשר היה לעלות עם רק"ם. לעומת זאת, במקום שתוכנן מראש לעלייה, לא רחוק מהמקום הספציפי הנ"ל, בהחלט אפשר לעלות גם עם רק"ם.

    על תוכנית הקרב סיפר כעבור שנים קמב"צ הגדוד, יוסי פרידמן ז"ל, שהוזכרה בה אפשרות שרק"ם לא יצליח לעלות, ושבמקרה כזה יעלו לוחמי הגדוד רגלית וכך יתקפו את היעד (כעת, לפני כותבי דברים אלו, דפדפתי מעט בספר 'תל התעלות' כדי לחפש בו את העדות הנ"ל על התוכנית, אך לא מצאתיה במקום בו היתה אמורה להופיע). מהלך עניינים זה ("מהלך" תרתי-משמע: תרחיש אפשרי, למהלך רגלי) לא בוצע.

    בכל אופן, ברור שבזמן הנ"ל, לפני השינוי בתכנית, לא נורתה אש על *ראש* הכוח, לא מתל-פאחר, ולא מכל מקום אחר. היתה אש טנקים שנורתה על שדרת הגדוד מצפון-מערב (ממקום שנקרא "חירבת סודה", אשר עוד באותו בוקר, בקבוצת-הפקודות החטיבתית, שמע המג"ד דיווח מפי קמ"ן החטיבה על עשרה טנקים שהיו שם). כנראה שהמג"ד לא ידע כי האש הזו פגעה באחד הזחל"מים שנספחו לגדוד (הוא הזחל"ם שבמשך שנים רבות נותר במקומו וממנו נצפה למבקרים בתל-פאחר ושימש סימו למסלול ההגעה של הגדוד, עד שמאוחר יותר הוא הועבר, בהחלטה תמוהה, אל מרגלות גבעת-האם).

    ההחלטה על שינוי המשימה נעשתה לא רק מבלי שידווח עליה למפקדת החטיבה, אלא אף מבלי ליידע בה את המפקדים הנמצאים בהמשך הכח! בהקשר זה אפשר גם לצטט מדברי אחד מהם, שכעבור שנים רבות היה נחוש לקבוע שמדובר היה בשליטה לקויה לאורך כל הדרך.

    האמור לעיל על-כך שמתל-פאחר לא נורתה אש, נכון גם לזמן שלאחר שינוי המשימה וההתקדמות לעבר צדו המערבי, כולל גם את זמן הגעת ראש הכוח אל מרגלות המוצב הדרומי – חשוף לעמדות האוייב שבו ולאלו שבמוצב הצפוני – והתעכבותו שם.

    האש מתל-פאחר נפתחה רק לאחר מכן, עם התקדמות קבוצת לוחמים בסדר גודל של מחלקה אחת, שפנתה מזרחה ופוצלה לטובת עליה בו-זמנית על שני המוצבים. גם ההתקדמות הזו לא דווחה ליתר הכוח שעדיין לא הגיע למקום (לא רק המג"ד לא דיווח, אלא אף לא מפקד הפלוגה שהיה בראש הקבוצה הזאת. יצויין כי הסבר על-כך לא סופק על-ידו עד עצם היום הזה!..) – וזו הסיבה לכך שאף אחד מהכוח שמאחור לא ידע שזה המקום בו יש לפנות ולהתקדם לעבר היעד, כדי לנצל את העובדה שהעמדות הקדמיות-מערביות כבר טוהרו ע"י הכוח הראשוני. תמורת זאת המשיכו כמעט כולם על הדרך המובילה אל מול המוצב הצפוני, אל האזור המכונה כיום "שטח ההריגה".

    המקום שבו נעשתה ההתקדמות הנ"ל, קודם הפיצול, נראה בפוסט הנוכחי בתמונה הבאה:

    (בה נראה, משמאל, צדו המערבי של המוצב הדרומי. המוצב הצפוני, הגבוה יותר – שרק הוא פתוח היום למבקרים – לא נראה בתמונה) והכיתוב תחתיה: "עלייה לתל פאחר ממערב. למטיילים שמחפשים אתגר ורוצים להבין את הקושי שהיה ללוחמים בהסתערות רגלית", מתאים למצוטט לעיל על "הרושם של מורא המוצב והשליטה שלו על השטח שמתחת, וכן את הקושי שהיה ללוחמי גולני לתקוף מלמטה. תיאור מוחשי יותר של הקרב אפשר לקבל רק אם מגיעים לתל מתחתיו, מכיוון מערב".

    ברם: בעדויות הלוחמים שהשתתפו בהסתערות הנ"ל לא דובר על קושי בהסתערות רגלית למקום גבוה. עובדה זו מובנת בהחלט, שהרי לוחמים קרביים לא מחשיבים עלייה שכזו לקושי. ברור שהקושי התבטא בכך שההתקדמות המדוברת נעשתה תחת אש מתל-פאחר. היתה זו אש בלתי מדוייקת, ולפיכך לא נפגעו ממנה אותם שהתקדמו ועלו למוצב הדרומי. מאלה שהתכוננו לעלות למוצב הצפוני (בהסתערות הנ"ל) ידוע על שניים שנפגעו: חלל אחד ופצוע אחד. הירי פגע בהם עוד לפני שהספיקו לעלות, כשהיו מתחת למוצב. הנותרים הצליחו לעלות על המוצב הגבוה מבלי להפגע בעת העלייה.

    כדאי גם לזכור שבשלב מאוחר יותר נורתה אש אוייב גם על אלו שהגיעו לתל-פאחר במטרה להיכנס אליו מהצד המזרחי, בדרך שבה מגיעים היום אל האתר (ולכן הקביעה ש-"ההגעה לאתר מכיוון מזרח היא בניגוד לתנועת גדוד 12", אינה מדוייקת). מהאש ההיא נפגעו יותר, מהם ידוע לפחות על שלושה [ואולי ארבעה] חללים ופצוע קשה אחד.

    כמו כן, למרות שכמעט כבר התעייפתי מלחזור ולציין לעובדה דלהלן, שמשום-מה הוחלט שלא להביאה לידיעת המטיילים,

    – הן לאותם שיבחרו לצפות על השטח ממרומי צדו המערבי של המוצב הצפוני (הפתוח למבקרים, ובהחלט יכולים לראות גם משם את "השליטה שלו על השטח שמתחת"!), והן לאלה שיחפשו "תיאור מוחשי יותר של הקרב" ויגיעו לתל מתחתיו –

    הנה היא שוב, לפי שהתברר מהתחקירים וכו':

    עיקר הירי על רוב הלוחמים שהגיעו בטעות ל"שטח ההריגה" (וכנ"ל, שהטעות היתה שלא עלו על היעד במסלול שהעמדות השולטות עליו כבר טוהרו ע"י הכוח הראשוני), ירי שהיה אחראי לעיקר המהומה במקום וריתקה את הלוחמים לקרקע, נורה מעמדת מק"כ של האוייב שלא היתה בתל-פאחר, אלא בשטח שמערבית-צפונית לו. אמנם מיקומה המדוייק שעל העמדה הזו טרם אותר כיום, אך היא זוהתה בשעתו ע"י קמב"צ הגדוד, והוא ולוחמים נוספים – עמם גם הסמ"פ שמיל גולדברג (גולן) ז"ל ויבדל-לחיים שלמה שחורי – עלו על זחל"ם וממנו ירו עליה עד ששותקה.

    מאוחר יותר, כשלא היה במקום מי שיקרא בשטח את מפת הקרב כדי לגלות שהמקום שממנו הכי טוב להגיע ליעד נמצא מעט דרומה – וכנ"ל, שזהו אזור שעליו כבר לא שלטו העמדות הקדמיות של תל-פאחר, עם אפשרות כניסה דרך הגיאיון שבין שני המוצבים – הנה תמורת זאת הוחלט אז על איגוף צפוני עמוק עם זחל"מים, איגוף שבחלקו סבל מאש אוייב שנורתה מהעמדות הצפוניות ואשר גרמה לאבדות קשות (כנ"ל).

    אהבתי

    • " ירי שהיה אחראי לעיקר המהומה במקום וריתקה את הלוחמים לקרקע, נורה מעמדת מק"כ של האוייב שלא היתה בתל-פאחר, אלא בשטח שמערבית-צפונית לו. "

      לשמואל'ק , היכן היא העדות על כך ?
      כמו כן , האם משמעות הדבר שהירי היה מאחור ולא מלפנים ?

      אהבתי

      • א, כבר נכתב בנושא כמה פעמים בתגובות לבלוג, בפוסטים שעסקו בקרב תל-פאחר.

        ב, מהצד (מערבית-צפונית לתל-פאחר, צפונית ל"שטח ההריגה". אולי למסתערים על גדרות המוצב הצפוני נחשב המיקום הזה לירי מאחור).

        אהבתי

      • לשמואל'ק ,

        אבקש אם אפשר התייחסותך לשתי נקודות :

        א. אם עיקר הירי שריתק את הלוחמים לקרקע היה ירי של מק"כ שלא היה בתל פאחר,
        אז מדוע המ"פ תישבי והסמג"ד נוי הסתערו אל המוצב למעלה ?
        לכאורה קודם כל הם היו צריכים לטפל בירי של המק"כ הארור הזה ?

        ב. ציינת שאף אחד מהקצינים שעלו אל המוצב הצפוני והדרומי לא דיווח
        על כך לאחור וכתוצאה מכך כל הגדוד המשיך אל "שטח ההריגה".
        שאלתי היא , מכיון שהם עלו אל גובה ההר גם בצפוני וגם בדרומי
        אז לכאורה הם היו צריכים להראות גם ממרחק לכל מי שנמצא למטה
        גם בלי שדווחו על כך ?!
        האם כששמיל ז"ל הגיע אל המוצב הדרומי הוא הופתע לראות שם
        את הכח של וורדי ?

        תודה.

        אהבתי

        • א. אציע לפניך כמה אפשרויות, מהן תוכל לבחור את הנראה לך:

          1, אולי הם עלו את הדרך בזחל"מים ולא ניזוקו מהירי הזה.

          2, אולי הירי הזה התחיל לא מיד בהגעתם לאזור, אלא רק כשעלו למעלה בדרכם להתסערות.

          3, אולי לא קל היה לזהות מיד את מקור הירי (מדובר בשעת יום). עובדה שמפקד בכיר שנכח במקום סיפר שלא הוא, אלא מפקד אחר, זיהה את מקור הירי.

          ב. לא ברור לי מה כוונתך ב-"הם היו צריכים להראות גם ממרחק" – מתי: בדקות בהן עלו על המדרונות? מנין לך שאלה שהיו במרחק היו ממוקדים כל הזמן במה נעשה על המדרונות? ואם כוונתך לזמן בו הם כבר היו למעלה, הרי העולים לא נשארו לעמוד בקצוות המערביים, אלא התקדמו מזרחה, כולל כניסה לתעלות, כך שאי-אפשר היה לראותם.

          ג. אינני יודע להגדיר את מידת ההפתעה שהיתה או לא. רק יודע שכאשר הוא נשאל אם ידע שוורדי כבר עלה למוצב הדרומי, השיב שהוא לא היה בקשר ולא ידע איפה הוא.

          וכן, ידוע לי שהתפרסמו – בשנים האחרונות – גם כל מיני אמירות שונות, כאילו ידעו וכאילו ראו. את השאלות המתעוררות מול זה כבר העליתי בשעתו.

          אהבתי

  10. אני מבקש שתימסר הגרסה האמיתית היכן נפגע הזחל"ם של זאב נמיר מ"פ פלוגת הטנקים שהוא כעת כאנדרטה למרגלות גבעת האם( נהגו היה אברהם עמר ז"ל מבית השיטה)
    מכיוון שלדעתי הזחל"ם לא השתתף בקרב תל פאחר כפי שכתוב…

    אהבתי

    • לדניאל חפש בתיקית תל פחר יש פה המון כתבות על תל פחר
      הזחלם הזה ממה שקראתי וידוע השתתף בקרב ונפגע לא הרחק לפני שהגיעה לתל. כמה מאות מטר
      הכי טוב תעשה חיפוש במנוע על השם

      אהבתי

      • הרי בתחקיר נאמר במפורש שהזחל"ם עם אפשטיין הקשר ז"ל ואברהם עמר ז"ל
        ולכן אני מופתע שכותבים שהזחל"ם השתתף בקרב תל פאחר מביוון שזה היה זחל"ם פיקוד ולא זחל"ם של חרמ"ש ניקים או לוחמים. וידוע לי גם כי בעת העליה לרמת הגולן החליט ארז נמיר לעזוב את הזחל"ם ולעלות על טנק ומירף את החובש אליו(שאיתו התחלפתי ממש לפני העליה לרמה) נוכך ניצלו שניהם מהפגיעה….
        דני דניאל

        אהבתי

  11. בפוסט למעלה נכתב: "הזחל"ם שייך לקרב תל פאחר"

    ובכיתוב לתמונה שבהמשך: "זחל"ם פגוע מתל פאחר"

    ובתגובה למעלה כתבתי: "הוא הזחל"ם שבמשך שנים רבות נותר במקומו וממנו נצפה למבקרים בתל-פאחר ושימש סימון למסלול ההגעה של הגדוד, עד שמאוחר יותר הוא הועבר, בהחלטה תמוהה, אל מרגלות גבעת-האם".

    היות והזחל"ם הזה היה בתנועה בדרך לתל-פאחר, והנוסעים בו – מהם שנפגעו ונפחו נשמתם, ויש שמתוך יסורים, הי"ד, ומהם, יבדלו לחיים טובים וארוכים, שהספיקו למלט נפשם ולהנצל – השתייכו לכוחות (שריון וגולני, או גולני ושריון – איך שתרצה) שנלחמו בתל-פאחר, הרי שיש בהחלט מקום לשייכו לקרב זה.

    אהבתי

    • ישראל הוברמן היקר. אני מבקש שתיצור איתי קשר ל-0524252777
      מכיוון שאני מעוניין לשוחח איתך על אלברט אמר ואפשטיין הקשר שאיתם הספקתי לשרת במילואים בשנים 1965/67 כאשר הזחל"ם היה זחל"ם הפיקוד של המ"פ זאב נמיר ובק"ש הוחלפתי והועברתי לפלוגת החרמ"ש מכיוון שהמ"פ נמיר ביקש חובש טנקים ועד כמה שסופר לי, כי המ"פ והחובש עברוו לטנק בעת העליה לרמה ובכך גם ניצלו.
      ממתין לקש ממך
      בברכה דני דניאלח

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s