כוכבת באדום

מחווה לרכב משפחתי שבמשך שש שנים צלח את מהמורות הגולן וכעת פורש מהזירה

אנחנו עוצרים הכל למבזק פרידה מיוחד מהגברת והאגדה – המיצובישי Space Star. המכונית שליוותה אותנו בשש השנים האחרונות והביאה אותנו לכל מקום ולכל אתר ברמת הגולן. טוב, לא בדיוק לכל מקום, אבל קרוב, די קרוב. מכונית המיני המשפחתית שמצאה את עצמה מגויסת לחקר קרבות 1967, נאבקת בתנאי שטח לא קלים.

היא היתה אדומה עם פסים לבנים שהבליטו אותה ונתנו לה לוק ספורטיבי. אמרו שהמראה שלה מהווה מטרה נוחה שנראית היטב מהאוויר. מומחי רכב זלזלו ביכולותיה לצלוח מהמורה וחצי. אמרו שזה טירוף שהיא נכנסת לשדות בור, ואדיות, טרשים, וגבעות סלעים.

ובאמת לפעמים זה הרגיש כמו להכניס כבשה לאיזור שורץ זאבים. כי על מה אנחנו מדברים? לא הנעה כפולה, לא מרווח גחון, לא מגן גחון, לא מתלים, לא גלגלים רחבים, לא דיפרנציאל. שום תכונה שתיתן הגנה מינימלית כנגד פגעי קרקע.

היא היתה מודל 2013, קלה ועדינה, פח דק במיוחד, סל"ד מוגבל, גלגלים רכים, קפיצים ענוגים, גחון נמוך של סנטימטרים. לא הרבה נהגים שפויים היו נותנים לה לנוע בתנאי שטח ולת לגלגליה הרכרוכיים להתמודד עם קרקע בזלת שמבוצרת בבולדרים וסלעים, חרוצה במהמורות ובבורות, לפעמים גם שלוליות ובוץ, כשהגחון העדין משתפשף לא פעם ומשמיע נאקות, ומנוע אלף כ"ס בסך הכל שמתקרב לקצה גבול היכולת.

לא פעם זכתה המכונית הצנועה למבטי תמיהה וזלזול מצד רכבי שטח חסונים ומפוארים, שחלפו לצידה באמצע שומקום בגולן. היא נכנסה למגרש של הגדולים. בלב הולם נכנסה, בחשש ובחרדה, אבל לא היתה לה ברירה. ההגה לא היה בידיים שלה, אלא בידיו של נהג שהיה חייב להגיע כמה שיותר קרוב ליעדים זנוחים, מאחר שבשנים האחרונות הוא בעל כושר גופני כושל. בתעודת בית ספר עממי, תחת סעיף התעמלות, זה היה מתורגם לציון 4.

עקב מכשלה זו העז לדרבן אותה לסטות מהאספלט הנוח אל דרכי עפר מפוקפקות, אל גבעות קטנות שעל קודקודיהן יכולה היתה להתיישב ולמצוא את עצמה תקועה עם גלגלים באוויר. שלא לדבר על סתם פנצ'ר, מכה בתחתית, אגזוז שנופל, מתלה שקורס, ולאורך זמן גם בלאי מוגבר. הוא ידע את הסכנות שאליו הוא מכניס את עצמו ואת האדומה עם הפסים הלבנים. כל היתקעות בשטח עלולה היתה לסכן יום סיור שלם. במילים אחרות, אם אתה נוסע עם מיני משפחתית בשטח של בזלת, תדאג קודם לגרר צמוד עם מכונאי ופנצ'ר מאכער.

אבל המכונית הזו התעלתה על עצמה כל פעם מחדש. אולי קיללה חרש, אבל עשתה את המוטל עליה בנאמנות. הגיעה כמעט עד לפסגת תל עזזיאת ועד כמעט לבורג' בביל ועד כמעט לג'לבינה ועד כמעט למחסום הקוביות ועד כמעט למוצבי זעורה הדרומיים ועד כמעט לגבול סוריה שממזרח למסעאדה, וזו רשימה לא מלאה. נסענו לא פעם ברכבי שטח של אחרים, אבל שני שליש מהנסיעות ממרכז הארץ לרמת הגולן היו עם הספייס סטאר עם הצבע המיוחד.

חייבים לציין שהקטנה המשפחתית והקומפקטית הזאת לא עשתה פריצת דרך מבחינת התמודדות וסיכונים בתנאי שטח שמתאימים רק לרכבי 4 על 4 עם גחון גבוה. יש מספיק משוגעים שעשו זאת קודם, וגם יצא לנו כמה פעמים להשתתף בסיורים בשטח כאורחים על פרייבטים של אחרים, שנסעו במקומות שאלוהים ירחם, ואפילו נתקעו ונדרשו לחילוץ. ובכל זאת, כששחקן קטן עולה למגרש של הגדולים, זה אירוע ראוי לציון ולמכונית האדומה הזו שעשתה בשטחי הגולן שש שנים עם קילומטראז' מכובד מגיע צל"ש.

זה הזמן להיפרד ממנה, להגיד תודה ולהיזכר בכמה מקומות שאליהם הביאה אותנו בבטחה והחזירה אותנו בשלום. ואין בכתבה זו משום המלצה לבעלי רכבים דומים להסתכן גם הם. המזל לא תמיד יאיר פנים.

יונדאיי ברמה

תחילה סגירת חוב. מי שהחלה במצווה היתה יונדאי אקסנט 1300 אפורה, שעשתה בשנתיים הראשונות של הבלוג כמה וכמה נסיעות לא פשוטות באיזור קו המוצבים הראשון של סוריה וישראל 1967, עד שהוצאה משימוש לטובת האדומה. לשיאה הגיעה כשטיפסה מגבעת האם לדרך המוצבים הסורית, התחבטה בדרך כמה וכמה פעמים עד שחנתה מעדנות למרגלות השלט של בחריאת. ההמשך מכאן צפונה היה לא כל כך אפשרי עבורה בשל תנאי קרקע בעייתיים וגם כמה קטעים מוצפים במים. אבל היא הגיעה עד לכאן. הישג לא רע בהתחשב בתנאי הקרקע ובמרווח הגחון המינימלי של המכונית – ראו בתמונה. לפיכך מקומה בספר הזהב מובטח.

ספייס סטאר בתל עזזיאת

תל עזזיאת. המיצובישי הצליחה לעבור ללא דופי שני קילומטר מעט בעייתיים. היא ירדה מכביש הנפט צפון אל דרך המוצבים הסורים, נעה דרומה במהירות של כ-20 קמ"ש, פה ושם במקומות קצת מאתגרים האטה לכיוון האפס – זהו הלקח הכי חשוב שלמדנו מהנסיעות איתה. בשטח לפעמים הדרך נראית טובה ויש פיתוי ללחוץ על הגז ולטוס על 60 קמ"ש. שום דבר לא מכין אותך לכך שעוד 10 מטר יש בור שתיכנס אליו במהירות גבוהה ואז תשבור את עמוד השדרה שלה. לפיכך, סוד ההישרדות הכי חשוב של פרייבט בנסיעת שטח – תנועה איטית וסבלנית.

מדרך המוצבים פנינו מערבה לכיוון מוצב תל עזזיאת, נסענו כ-700 מטר על דרך בעייתית לסירוגין, התחלת עלייה לכיוון פסגת המוצב ואז עצירה מתחת לעצים. המשך תנועה מכאן לפרייבט עירוני מפונק מותנה רק אם מאחוריך יש זחל"ם צוות טכני עם 8 גלגלים רזרביים. בסך-הכל מכאן ועד למוצב יש כעת כ-300 מטר הליכה בלבד. האוטו עשה את שלו בכבוד.

על כביש הנפט – בצילום אמנותי

כביש הנפט בקטע הצפוני שלו. צר עם כמה סימני אזהרה. רוב הכביש הוא אספלט, אבל בשנתיים האחרונות המצב הורע ובכמה וכמה מקומות הכביש מאתגר מכוניות פרטיות. מעין פית ועד לצומת ראוויה נוספו כחמישה קטעים בני עשרות מטרים שבהם הכביש נמחק, אם בגלל ואדיות וערוצים שזולגים ממזרח ולקחו איתם את האספלט, ואם בשל רק"מ בזמן אימונים. יש קטעים שנאלצים לנסוע גלגל על האספלט וגלגל על השוליים, פה ושם עם הפרשי גובה חריפים עד כדי מחשבה לעשות אחורה פנה. נתקלנו כאן לא פעם ולא פעמיים ברכבים שהתפנצ'רו.

כשהכביש עוד בסדר ואין הפרשי גובה עם השוליים. כאן בערך מתחת לזעורה. צילום לפוזה בלבד.

כביש הנפט הקטע המרכזי

כביש הנפט בקטע האמצעי בין נפח לראוויה. אנחנו עם הפנים צפונה לכיוון ראוויה. יום קיץ לוהט. מיד עם הכניסה לקטע זה הרגשנו סכנה לביטחונו של הרכב. התקדמנו עוד כמה עשרות מטרים ועצרנו לבחון את המצב. גם המכונית הרגישה שהפעם צפויות בעיות ולחשה בתחינה – לא. אמרנו לה – רגע, נתקדם עוד קצת ונחזור. התקדמנו קצת ולא חזרנו. העמקנו צפונה על כביש שהיה פס אספלט צר מאוד שמתאים לאופנוע. לפעמים גם אספלט לא היה. רוב הזמן נסענו בשוליים שטמנו כמה בורות רציניים שאיימו בפנצ'ר ודאי. נאלצנו לעיתים לצאת מהרכב ולתכנן את ההמשך. כך עברנו לאורך הדרך הזו כמה מכשולים לא נעימים עד שיצאנו בצומת ראוויה באנחת רווחה. נסיעה מאוד לא סימפטית לרכב עירוני.

בצל גבעת האם

עלינו לכיוון גבעת האם מדרום, אבל תנאי שטח לא טובים לקראת העלייה והאפשרות שהגחון הנמוך יעלה על שרטון וייתקע גרמו לעזיבת הרכב כ-250 מטר לפני הגבעה. ועדיין עשתה כברת דרך בעייתית. צולם ממרומי התל. לחצו להגדלה.

חברתן הטובה של הבקר

סיר א-דיב, די סמוך לכביש הנפט. בעבר ניסינו לעלות מכאן עם האדומה לכיוון מחסום הקוביות, אבל במרכז הכפר יש קטע בעייתי ביותר של ואדי שחורץ את הדרך. כבר היינו עם רכבי שטח שאדוניהם הנהגים המיומנים עבדו קשה כדי לחצותו. ואם הם ככה – מה תאמר אזובת הקיר שלנו? הותרנו כאן את האדומה עם הפרות החומות ועלינו ברגל לכיוון קלע. לא נכחיש שזכרנו את האגדה האורבנית על הסוסיתא היהודית שנתקעה אי שם בנגב ונאכלה על-ידי גמלים. לך תדע מה עלולות לעולל הפרות של משק שמיר לפרה האדומה שהתנחלה בשטחן. למזלנו היינו כאן איתה בעיצומו של החורף, כשהעשב עודנו שופע.

וכאן בהזדמנות אחרת בסיר א-דיב, משקיפה על רכב שטח שחלף על פניה. מרוצה שלא תצטרך להתחבט כמוהו בתנאי הקרקע.

בחום ובאבק של טובא

מתחת לכפר טובא זנגריה. הדרך עוד איכשהו נסבלת, אבל לא מומלצת. מה למכונית עירונית ולאדמה זרועת אבנים?

בקור ובבוץ של זעורה

בדרך מהכפר זעורה לכביש 98. יום חורפי ומעורפל בפברואר 2019 כשעשרות ואדיות ויובלים זלגו ממזרח למערב. הספייס סטאר רגישה לכל מגע מים מתחת למנוע, כשאז היא משתעלת והבלמים מתחילים לחרוק. דווקא כאן פיזזה לא רע בבוץ ובשלוליות.

וכאן בחול ובאבק של הקיץ, במוצב 9136 צפון זעורה.

אדום וירוק

זעורה חורף 2018. אדום מבריק שהשתלב יפה עם הירוק ועם יתר צבעי הטבע. בעצם היא נראתה נהדר בכל מזג אוויר. פוטוגנית משהו משהו.

הכי קרוב לגבול

במקום הכי מזרחי. כאן די קרוב לכפר סחיתא הנטוש, כשני קילומטר מזרחית לברכת רם ומסעאדה, כמה מאות מטרים מקטע גבול בעייתי עם סוריה, שדרכו התבצעו לא פעם חדירות לשני הכיוונים. את הדרך לכאן עשתה הספייס סטאר דרך שביל עפר שעובר מצפון לעין קיניא ונמשך לאורך מצוק ששוליו נושקים לתהום, וכל זאת ללא מעקה. תנועה לא זהירה ימינה ותמצא את עצמך נופל מגובה של יותר מ-100 מטר, ואף אחד לא ישמע את הצעקה האחרונה שלך. לאחר מכן עלינו מבקעת יעפור בדרכים שעליהן נעים רק ג'יפים צה"ליים מאובזרים היטב וטנדרים מנוסים של חקלאים דרוזים.

מדרום לנפח – בנסיעה טראומתית

סינדיאנה, הכי מאתגר שהיה. נכנסנו לשטח דרך שביל עפר מצוין שהוביל מהמחצבות הישנות ממזרח לנפח. לאט לאט שינה השטח פניו והחל להציע מבחר קשיים ואתגרים. הספייס הנבונה בחנה את המצב הבעייתי, חרקה שן והמשיכה באיטיות אך בנחישות. עד שהגיעה לקטע שבו אמרה – אינני יכולה עוד. תל שיפון הסמוך גיחך למראה הרכב הצנוע שהתברבר. הסתובבנו והתחלנו לחזור, אבל פתאום הדרך נמחקה קצת, לקחנו שמאלה מדי ותוך כמה עשרות מטרים התברר שאנחנו כבר לא על דרך ולא על שום דבר, סתם באמצע שום מקום עם שקערוריות שאיימו לבלוע את הרכב על קרביו. התמונה כאן אינה משקפת. נזכור את החרדה הקלה שהחלה לנשב לנוכח האפשרות שלא נוכל להיחלץ בכוחות עצמנו, כשאנחנו קרובים כשעה וחצי לחשיכה. בסוף יצאנו מזה איכשהו ולמרות ההקלה היה אפשר לחוש במשב רוח צונן מצד הספייס סטאר, ובצדק. היא לא בנויה לסוג כזה של תלאות הדרך.

פירוט של ההרפתקה הזו אפשר למצוא בכתבה על המג"ד גוטפריד, שלמעשה יצאנו בעקבות הגדוד שלו במלחמת יום כיפור, שכמעט נמחק בשדות האלה [ראו כאן].

יום אחד אולי גם אותי יתלו כפסל סביבתי

הג'יפ התלוי, איזור תל פארס. הספייס מביטה בסקרנות על הג'יפ הסורי מ-1967, משתעשעת במחשבה שבמקום לצאת לגמלאות  במגרש גרוטאות נידח, היא תיתלה לראווה על עמוד בצומת מרכזית בגולן ורבבות מטיילים יעצרו על ידה ויצטלמו למזכרת. זה יהיה סוף ראוי. אנחנו בעד.

לא עוצרת – באדום

צילום לפוזה בלבד מאיזור זעורה צפון. הלבן של החרמון, הירוק של שדות עין קיניא והאדום של הספייס סטאר. שילוב מושלם ביום של צבעים יפים.

ואי אפשר בלי פנצ'ר אחד

תל פאחר. הפעם היחידה שלא סיימה מסע עם אפס תקלות. פנצ'ר שהתגלה בחניה בתל פאחר. קודם לכן ירדנו מכביש הנפט כ-700 מטר מצפון לתל פאחר אל השטח שממזרח לכביש ונעמדנו במקום קצת בעייתי. כנראה ששם נקרע הסחוס לגלגל. התקלה התגלתה מאוחר יותר על התל. למזלנו קיבוצניק שהיה שם התנדב לעשות הכל בעודנו ישובים באפיסת כוחות אחרי מסע רגלי. והזחל"ם ליווה במבט תוכחה.

—————————————————————————————————————————–

9 מחשבות על “כוכבת באדום

  1. מאד לא במקום המאמר הזה. נעמוש זה לא פייסבוק פתוח. ולדעתי אין שום מקום על מכונחת טיפשית. מיותר לגמרי המאמר הקשקשני על מכונית אדומה. מה יהיה הדבר הבא? המכנסיים של אחד שטייל ברמה? לדעתי צריך להוריד את המאמר המיותר הזה.
    זה סוג הדברים שבגללם אנשים מבוגרים ורציניים עוזבים את הקבוצה.

    אהבתי

    • נעמוש זה לא פייסבוק. זה בלוג ששלמה הקים אותו ומקיים אותו בזיעת אפיו. המכונית הזאת ליוותה אותו בדרכי המחקר על הבלוג הזה ובמהלכיו הבלתי נלאים להגיע לחקר האמת על קרבות רמת הגולן. המכונית הזאת עבורו אינו דבר טיפשי. היא כלי העבודה הצנוע שלו ששירת אותו בנאמנות בהשקעה האין סופית של משאביו האנושיים והכלכליים בבלוג הזה, אשר לטעמי הינו היהלום שבכתר מחקרי קרבות כיבוש רמת הגולן. את פרי מאמציו הוא העמיד לרשות הציבור חינם ואף יזם מיזמי הנצחה ומורשת לנופלים וללוחמים. אני במקומך לא הייתי ממהר להתנפל עליו, התנפלות מתלהמת וגסת רוח כפי שנעשה לעיל. לא מעניין אותך הקטע, אינך חייב לקראו.

      אהבתי

  2. כבעל רכב לנד קרוזר טויוטה בעבר שלהערכתי הוא רכב השטח הכי טוב שיש ונסעתי על לא מעט רכבי שטח בארץ ובעולם חייב לציין שהיתי בכמה מסלולים בגולן והם היו מאתגרים בצורה בלתי רגילה גם ביחס למסלולים הרריים באלפים או הרוקי בשל אופי הקרקע הגעשי ושיפועים מענינים במספר מקומות, ומי שמעונין לפני צומת קצרין צפון למי שמגיע מגשר בנות יעקוב פניה ימינה לדרך עפר והמשך למקום שנקרא מעלה פטמן שהוא סכנת נפשות והצלחנו לחצות רק בעמל רב עם קשירות וגרירות, עוד מסלול אתגרי ישנו מואדי אל תינה צפונה מסלול קשה מלא בולדרים ומעברי מים בתוך סבך,כמובן שלא מומלץ לפרייבטים וטוב שניתנה ההזדמנות להמליץ לנהגים חובבי אתגרים ומסלולים מורכבים. יש בצפון ובגולן לא מעט השכרות רכבי שטח ובעליהם ישמחו לתת המלצות וגם לקחת לסיורים במקומות מעלפים.
    ג'וני

    אהבתי

  3. סליחה גדולה אם פגעתי במישהו. בשום מקום לא ראיתי שזה נכתב ע"י שלמה מן, שלמה הוא גורו וחוקר מדהים בשבילי של אותה מלחמה נוראית שבה השתתפתי, שלמה הוא היחיד שהצליח לקבץ ולרכז את מה שבאמת היה שם וספרו הוא התנך של הקרב הזה ברמת הגולן. המחקר של שלמה ופרסום בתום 50 שנה מאותו קרב הרואי, עזרו לאנשים רבים שסוחבים איתם טראומות מאז המלחמה ברמה, והביאו מידע חדש לאנשים על מהלכי הלחימה על הפצועים וההרוגים ונתנו למשפחות ולחברים מבט אמת למלחמה ההיא. ומשום כך הבלוג הזה, סיפורי זכרונות חדשים המופיעים בו , תגובות מחשבות ותחושות – הם אולי המקום היחידי אליו מתנקזת המורשת החברות הזיכרונות וכן כל הפחדים כולם.
    יחד עם זה ודווקא בגלל זה אין בבלוג הזה שום מקום לכתוב על מכונית עאדומה שנסעה ברממת הגולן ולא על כובע ירוק שחבש שלמה בסיוריו , הבלוג הזה קדוש, ויחודי – יש מספיק במות לכתוב על מכוניות , – והנה כהוכחה לדברי מישהו כבר כותב תגובה על לנד קרוזר ואני חושש שמישהו יספר כאן על הבימבה לש בנו איתו נסע בביקורו בתל פאחר. זאת זילות. במפגשים התדירים שלי עם לוחמי גולני במתן מורשת קרב לפלוגות בגולני ובעיקר בסיירת ובחהן – אני מפנה את הלוחמים לאתר נעמוש ומצפה שיקראו שם את מורשת הקרב – המכונית האדומה אינה חלק מזה.
    הכינויים שלי כחוצפן, ככפוי טובה, ומילים כמו: "להתנפל עליו, התנפלות מתלהמת וגסת רוח כפי שנעשה לעיל" הן מיותרות , לא במקום, והם ההתנפלות באמת כאן. חג שמח לכולם, הרבה בריאות . ועוד שנים של מורשת.

    אהבתי

  4. מצטרף להצדעה למכונית הקטנה האמיצה. אגב שתדע שאם היית דופק את הרכב בטרשים הללו גם ביטוח מקיף לא מכסה הנזק. לקחת סיכון גדול. ושוב מסיר את הכובע בפניך על המפעל היפה שהקמת. לא מעט חובבי הסטוריה צבאית שואבים ידע רב הודות לך.

    אהבתי

  5. אין על כוכבה

    הסיוע שנתנה לשלמה לא יסולא בפז בעזרתה הגיע למקומות שמתכנניה לא חשבו עליו וסייעו לו בעבודת המחקר המדהימה.

    בהזדמנות אחרת הייתי עם כוכבה אחרת ( חדשה יותר משל שלמה ) שעלתה בגאון גם לפסגת גבעת האם.

    בהזדמנויות אחרות שימשה את שלמה גם מכוניתי הצנועה סובארוB4 שגם הגיעה לקלע דרך מחסום הקוביות למשל כאילו הייתה שרמן .

    אם שלמה יהיה נחמד יצרף תמונתה ליד מחסום הקוביות. או מהעלייה לזעורה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s