כל מילה בסלע

הצצה ראשונה לסלעי ההסבר של הכוחות שכבשו את תל פאחר * ביצועם הושלם לאחרונה והם ממתינים להצבתם באתר * איפה ימוקם כל סלע? * יום עבודה בחצור הגלילית ועל התל

אהרון ורדי [מימין] ושמואל מוראד בהגהה אחרונה על סלעי ההסבר, זמן קצר לפני העברתם מחצור לתל פאחר

בחצר הענקית של מפעל אבני גזית בחצור הגלילית, בין מאות ואלפי סלעים, שיש ואבנים מכל הצבעים והמינים, מסתתרת לה פיסת היסטוריה צבאית שמחכה לפריצה הגדולה שלה בקרוב מאוד.

14 סלעי הסבר שמפרטים את פעולת כל הכוחות שהשתתפו בכיבוש מוצב תל פאחר במלחמת ששת הימים, מונחים כאבנים שיש להן הופכין, ממתינים ליום שבו יועמסו על משאיות ויוסעו אחר כבוד לאתר תל פאחר. היום הזה אמור לקרות בקרוב מאוד, תוך שבוע עד שבועיים. למעשה, בתחילת חודש מאי 2021 תל פאחר ישנה את מראהו בזכות הסלעים – וזו רק ההתחלה לשלל התכנונים והביצועים שינחתו על התל ויעצבו את דמותו החדשה.

ניסוח תיאורי הקרב של הכוחות השונים שנלחמו על התל נקבע לפני כשלוש שנים, בתום אינספור דיונים, ויכוחים, התנצחויות ומריבות. זה היה מייגע, מתיש, לפעמים מייאש, אבל בסופו של דבר השלב הזה הסתיים, עבר לביצוע במפעל האבנים ובקרוב מאוד גם בשטח.

את הפרויקט שהחל בקיץ 2017 הוביל מ-א' ועד ת' אהרון ורדי, שהיה בזמן הקרב מ"פ א' בגדוד 12 וכעת פועל כנציג המשפחות השכולות והלוחמים. ורדי דחף את הנושא אל מול שורה של גורמים, ובראשם עמותת גולני ואגף ההנצחה של משרד הביטחון, עד להשגת התקציב, ומול קבלני הביצוע – אבני גזית, קק"ל, המועצה האזורית גולן ועוד, ובסיוע של חטיבת גולני ופיקוד צפון.

כוח סולוביץ/סגל – סמוך למבנה האבן

השלבים השונים בפרויקט ההנצחה פורטו כאן מדי פעם, והם ייכנסו בימים הקרובים לישורת האחרונה עם הצבתם של הסלעים ברחבי האתר.

את הסלעים ביצעה חברת אבני גזית, בניהולם של איתן ובועז הופרט, שברזומה שלהם בין היתר ביצוע המצבות של יצחק רבין, יצחק שמיר ושמעון פרס. למי שהשם הופרט מצלצל מוכר, נאמר שאביהם של השניים הוא בן דודו של יונה אפרת (הופרט) ז"ל, שהיה מח"ט גולני במלחמת ששת הימים ובקרב על תל פאחר.

לבדיקת הסלעים והטקסטים שעליהם, הגיעו למפעל אבני גזית ורדי, איציק זמיר מעמותת גולני [היה מ"פ בגדוד 51 במלחמת ששת הימים] שפעל עם ורדי בשותפות, שמואל מוראד [מ"מ בגדוד 12 בקרב תל פאחר], שהיה בצוות ההיגוי של הפרויקט, טל גולן, מהנדס מרחב צפון של קק"ל. אליהם הצטרף בתל פאחר איציק כהן, מנהל יחידת הביצוע של מרחב צפון בקק"ל.

קובעים את מיקומו של סלע 11, כוח גולדה

בתום בדיקה והגהה של הטקסטים על הסלעים, המשיכה החבורה לתל פאחר, כדי לקבוע סופית היכן יוצב כל סלע.

ראוי לציין שחלק מהסלעים לא בהכרח יוצבו במקומות המדוייקים. דגש ניתן לניראות שלהם בשבילי האתר. סלע כוח הארטילריה הוצב בצד שמאל של השביל המרכזי (עם הפנים מערבה), בין הכניסה לאתר למבנה האבן הצפוני. סלע התאג"ד הרפואי הוצב לאחר דיון לא הרחק מהתצפית המרכזית, כ-25 מטר ממערב לאנדרטת נופלי תל פאחר.

סלע 4 – המג"ד מוסא קליין, במקום מרכזי על התל בתצפית למערב

הסלע של המג"ד מוסא קליין לא הוצב במקום שבו נהרג, אלא במקום שבו נמצא בסיום הקרב, כאשר המ"כ חמאווי גרר אותו לאיזור מסתור בניסיון לטפל בו.

מיקומם של סלעי כוח השריון וכוח הסמג"ד נוי עם המ"פ תשבי נקבעו קרובים זה לזה בפינה הצפון מערבית. כדי להגיע לסלעים אלה יש לרדת מהשביל המרכזי – לכיוון צפון-מערב. לסלעים אלה תיוצר גישה מיוחדת. שלט על השביל המרכזי יפנה את המבקרים לשני סלעים אלה, הצופים אל מורדות תל פאחר, למקום שבו פעלו שני כוחות אלה שהסורים הצליחו לבלום.

בין קוצים ודרדרים. ורדי במקום המשקיף אל מורדות התל אל איזור לחימת השריון ופלוגה ג'. כאן יונחו סלעים 5 ו-7

על הדרך האוגפת, שם נפגע הטנק שהוביל את פלוגת השריון, מתוכננת אנדרטה שתורכב מהגלגל המניע של הטנק שנמצא במקום, שרשרת, בוגים ותרמיל פגז 75 מ"מ שהתגלה בזירת הקרב בשנת 1967 ונמצא ברשותו של המ"מ עזרא ברוש.

סלע "כוח גולדה", שנהרג סמוך לכניסה למוצב, יוצב כ-40 מטר ממערב למקום, בחלק המזרחי של הרחבה הגדולה שבה הוצבו סלעי האנדרטה החטיבתית, וזאת כדי שלא יילך לאיבוד "אי שם" בכניסה. סלעי סולוביץ והסיירת יוצבו על הדרך הראשית בסמוך למבנה האבן.

התייעצויות בסבך סמוך לשלט כוח דני

שלושת סלעי הכוחות שפעלו בחלק הדרומי [ורדי, המחלקה המיוחדת והסמ"פים] יונחו זמנית בחלק המערבי של מגרש החניה, זאת עד לפריצת הדרך לשטח המוצב הדרומי על-ידי פלסי הנדסה של פיקוד צפון ויצירת דרך מאובטחת של כ-100 מטר. שלושת אלה יוצבו לאורך דרך זו.

הסלעים הם מבזלת טבעית, שעמידה לכל תנאי אקלים. משקל כל סלע הוא טון. הסלעים יונחו על הארץ בזווית קלה, ללא בסיס או יציקה, כאשר לכל סלע צורה מיוחדת משלו.

בשבועות האחרונים בוצעו עבודות גינון באתר, שבמרכזן דילול ענפי העצים. יצוין שמלבד העבודות באתר תל פאחר, מעורבת קק"ל בפרויקטים חדשים נוספים של הנצחות באיזור הצפון, בשיתוף משרד הביטחון: האנדרטה במצודת ישע, אנדרטה באיזור ברעם לזכר חללים נוצריים, אנדרטת שיירת יחיעם ליד צומת כברי ואנדרטה לחללי צד"ל בגדר הטובה במטולה.

תרשים – מיקום כללי של סלעי הכוחות בתל פאחר (ייתכנו שינויים)

חנוכה רשמית של האתר המשופץ אמורה להיערך ב-9 ביוני 2021, או בסמוך לכך, באחריות חטיבת גולני. מועד מדויק יתפרסם בימים הקרובים. עד אז, יוצבו כל 14 הסלעים במקומם תוך יום עבודה אחד, כולל מרשם הקרב של גדוד 12 ומרשם קרב חטיבת גולני בששת הימים.

מהפינה הדרום-מערבית של החניה תיפרץ דרך שתעלה אל החלק הדרומי עם השלטים 1, 6, 8

בנוסף ייחפר קטע תעלה שהתרדדה עם השנים, ונמשכת מהכניסה פנימה – לאורך 30 מטר ובעומק של כחצי מטר. לכבוד האירוע יבוצע ניכוש מאסיבי של צמחיית אביב שכיסתה חלקים ניכרים משטח האתר ונסקה לגבהים של עד כשני מטר. שמונה פחי אשפה גדולים יפוזרו ברחבי האתר.

ורדי עם אנשי קק"ל איציק כהן [משמאל] וטל גולן

כל אלה ועוד נכללים במסגרת תקציב מיוחד שהעניק משרד הביטחון לאתר תל פאחר. עבודות נוספות יתבצעו בהתאם לתרומות שייאספו מהציבור [לפרטים – לחצו כאן].

כך נראים הסלעים שיונחו בקרוב בתל פאחר

שלט 1

שלט 2

שלט 3

שלט 4

שלט 5

שלט 6

שלט 7

שלט 8

שלט 9

שלט 10

שלט 11

שלט 12

שלט 13

שלט 14

עדכון: 6 במאי 2021 כל הסלעים הונחו במקומם

חברת אבני גזית הציבה ביום חמישי 6.5.2021 את הסלעים במקומות שנקבעו על התל. כן הוצבו ספסלים ופחי אשפה חדשים. בביצוע בקרוב: עבודות ניקיון וניכוש עשביה. וכן פריצה של הדרך לחלק הדרומי והצבת שלושה סלעי הסבר של הכוחות שפעלו בו.

54 מחשבות על “כל מילה בסלע

  1. יש להדגיש כי איציק זמיר (שהיה מ"פ בגדוד 51 במלחמת ששת הימים) הוא נציג עמותת גולני ושותף מלא בפרויקט חידוש ההנצחה והמורשת בתל פאחר ובהזדמנות זו אברכו על כך. ורדי

    אהבתי

  2. הקביעה כאילו "ניסוח תיאורי הקרב של הכוחות השונים שנלחמו על התל *נקבע* לפני כשלוש שנים" – איננה מדוייקת.

    לפני *פחות משנתיים* פורסם בבלוג – אחרי שלפני כשלוש שנים פורסמו בבלוג הצעות נוסחאות *שונות* – נוסח שנכתב עליו כי נבדק ע"י "מחלקת היסטוריה" [וכבר הוער שאם זו ידיעה נכונה, הרי שאפשר ללמוד מכך על רמת התמצאותה בחומר], אך בתמונות שבפוסט זה ניתן לראות שיש והנוסח הנחקק *שונה* מאז.

    בעבר הערתי על שיבושים בתיאור העובדות. חלקם תוקנו, על סמך ההערות, אך עדיין נותרו לא מעט, אף מאלו שכבר הוער עליהם.

    מלבד מתיקון השיבושים הנ"ל, היה מצופה שתהיה הגהה קפדנית בנוסח הנחרט. מהפוסט הנוכחי נראה שגם זו לא נעשתה.

    כעת, לאחר שהשיבושים כבר נחרטו בסלע והיו לקביעה "בלתי הפיכה" (ובהתאמה לנוסח אימרתו המפורסמת – במשמעות אחרת – של ריב"ב: כאבן שאין לה הופכים), הרי שאין טעם לאסוף ולמנות את כולם (וכמאמר במערבא: מילה בסלע, משתוקא בתרין). המעוניין בעובדות הנכונות יטרח וימצא אותן במתפרסם בבלוג,

    ~ אף כי מי יודע, ואולי, כשם שהסלעים החדשים באו לעולם כדי להחליף סלעים שהוצבו בתל רק לפני ארבע שנים, עוד יתברר לנכון המשפט שיוחס להם בפוסט הנוכחי: כאבנים שיש להן הופכים… ~

    – אך פטור בלא כלום אי-אפשר, לכן אציין כאן תיקון למשפט המופיע בפוסט הנוכחי:

    "הסלע של המג"ד מוסא קליין לא הוצב במקום שבו נהרג, אלא במקום שבו נמצא בסיום הקרב, כאשר המ"כ חמאווי גרר אותו לאיזור מסתור בניסיון לטפל בו."

    שיש לתקנו בהשוואה לסיפורו של חמאווי, כפי שהובא בבלוג ב-2014 (ונעתק, בכמה השמטות, בספר עמ' 61):

    "אני רץ אליו מיד, הופך אותו על הגב, גורר הצידה ורואה את העיניים שלו מתגלגלות, הוא נעשה צהוב, מחרחר חרחורים אחרונים ונדם"

    (וזו לא הפעם היחידה שהובא סיפורו בנוסח זה)

    – משמע: יש את המקום בו המג"ד נפגע, וכמה מטרים דרומית ממנו ישנו המקום אליו הוא נגרר, שם הוא נפח את נשמתו ושם נמצאה גופתו בסיום הקרב.

    אגב, בסלע על כוח קרינסקי נחקק:

    "מפקד הכוח השאיר מ"כ לרתק" – ה-מ"כ הוא חמאווי,

    ~ בוגר קורס מ"כים, שהיה בכוח המסתער כשאין כיתה תחת פיקודו ~

    – המוזכר גם בהמשך הסלע: "הגיעו … מפקד הגדוד סא"ל משה (מוסה) קליין וקצין הסיוע הארטילרי … וחברו למ"כ שעוד לחם לבדו במקום. לאחר לחימה קצרה וטיהור קטע תעלה נוסף בכיפת היעד, יצא ממנה המג"ד כדי לתאם בין הכוחות,"

    ~ ויוער: [1] בשונה מהמשתמע מהנוסח הנ"ל, קצין הסיוע [משה הראל] חבר לחמאווי רק *אחרי* הפגיעה במג"ד, ולא השתתף *עמם* בטיהור תעלות. [2] הקביעה שהסיבה ליציאה נועדה "כדי לתאם בין הכוחות", אינה אלא השערה, חסרת מקור מבוסס. ירידת המג"ד (והמ"כ אחריו) לתעלה, והיציאה ממנה (וכנ"ל), נעשו בדיוק באותו מקום. קודם הירידה, בהיותו בכיפת היעד, לא פעל המג"ד "לתאם בין הכוחות", אלא בחר – מבלי להסביר את פועלו; גם אין עדות על צורך מבצעי שהכריח פעולה זו – לרדת לתוך אחת התעלות. ~

    ובהמשך הטקסט החקוק מסופר על המג"ד: "נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג. מפקד הכיתה שהיה לידו פינה אותו למחסה הקרוב." – גם כאן משתמע, בשונה מעדות הנ"ל, שהפינוי למחסה היה אחרי שהמג"ד נפח נשמתו.

    ~ מענין מהי הסיבה התחבירית לכתוב פעמיים בראשי תיבות: מ"כ, ורק בפעם השלישית לפתוח: מפקד הכיתה [ובפרט שעל כיתה בוודאי שהוא לא פיקד שם] (וזאת בשונה מהסדר, ההגיוני, לגבי המג"ד: בתחילה פתוח, ואח"כ בר"ת). למאיר שלו פתרונים.

    הסיפור הנ"ל *חזר* ונחקק על סלע נוסף, המיוחד למג"ד:

    "עלה ליעד הצפוני … כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי ונכנס יחד עמו לאחת התעלות, ובה ניהלו קרב קצר מול הסורים. לאחר טיהור קטע התעלה יצא ממנה המג"ד, נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג".

    – כאשר בסלע *הזה* התאים יותר לספר על עלייתו ביחד עם הקש"א (השייך לכאן יותר מאשר בסלע על כוח קרינסקי) ועל פינויו למחסה ע"י המ"כ.

    ~ וכאן יוער: [3] המילים "כאן פגש" *יכולות* להתפרש כציון מדויק למקום הפגישה, אך הסלע הזה הרי הוצב לא במקום הפגישה, אלא במקום בו הנפגע נפח נשמתו (כנ"ל). [4] "קרב קצר מול הסורים"? בעדות בנידון מסופר רק על ירי לעבר חייל סורי, יחיד, שנעלם. ~

    כמו כן, במקום לכתוב "כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי" – לפי ה'שיטה' שלא מזכירים לוחמים חיים בשמותם, אך הוא מוזכר כשייך לכוח שבראשו עמד לוחם שנפל – היה פשוט יותר לכתוב: כאן פגש בחייל (וכיו"ב). כך, לפי עדותו של חמאווי, קרא לו המג"ד בשעה שראה אותו: "חייל, בוא אליי!".

    ובכלל, אי-אפשר שלא לשוב ולתמוה על ההמנעות מאזכורו של יצחק חמאווי – כיום איזי גרנות – בשמו. העובדה היא שמידע חשוב על קרב תל-פאחר, כולל הנחקק בסלעים הנ"ל, מבוסס על עדותו, זאת כמובן מלבד העובדה שלפועלו הרב במהלך הקרב, אין אח ורע. נכון, הוא לא קיבל צל"ש, אך אם עובדה זו אמורה להעיד על משהו, הרי זה על מי שמתוקף תפקידו היה אמור לתחקר את פקודיו (ויש מי שהעיד שהדבר לא נעשה), לברר מה בדיוק הם עשו ולהמליץ בהתאם. לאידך, יצויין שיש מי שלא קיבל צל"ש ובכל זאת זכה ששמו נחקק לא פחות משבע פעמים…

    אהבתי

    • אתייחס כרגע רק לפיסקה האחרונה שלך שהיתה שם הערה שכוונה כלפי ורדי. הערה מקוממת, יש לומר.

      גם לי כמי שהיה בצוות ההיגוי ושותף לקביעת נוסח הסלעים כאב ששמות של כמה ממצטייני הקרב אינו מוזכר. הוחלט בזמנו שהיחידים שיצוינו בשמותיהם הם רק מפקדי כוחות וחללים. נוסח אחיד זה מנע מצב שבו היינו צריכים להזכיר עשרות רבות של חיילים נוספים, מה עשו ומה פעלו, ובמסגרת סלע הסבר, שמטבע הדברים צריך להיות קצר ולעניין, זה לא מעשי. לפיכך ובעקבות כך לא צוינו שמות כמו חמאווי, עזרא ברוש, מוראד, חודרה, גרשפלד, העליון, הוברמן, בן מרדכי, יהושע ישי, ג'מיל, מיכאלי, עמדי, מוקי – וזו רשימה לא סופית.

      כתבת שורדי היה אמור לתחקר את פקודיו, אבל ורדי הוטל מיד לתעסוקה שוטפת בגבול החדש ומלבד השתתפותו בפאנל חטיבתי כמה ימים אחרי המלחמה, לא היה לו זמן לכלום, כפי שכבר סיפר כאן, מה עוד שחלק מפקודיו היו בבתי חולים, ומכל מקום הוא לא שוחרר ממטלותיו על מנת לתחקר את חייליו. יש לציין שחמאווי לא היה בקרב הזה ת"פ ורדי, ועל מעשיו של חמאווי ידעה כל החטיבה שהרי הוא התראיין לתקשורת של אז וסיפר, ואף השתתף בתחקור שהתקיים על התל, המח"ט ידע היטב מה עשה חמאווי, ידע אפילו טוב יותר מורדי, ובכל זאת זה הסתיים בצל"ש המג"ד [משה יוסף] בלבד, וחבל מאוד גם לי שלא תורגם בהמשך לצל"ש יוקרתי יותר במסגרת חלוקת הצל"שים לקטגוריות ב-1973.

      כתבת – "יצויין שיש מי שלא קיבל צל"ש ובכל זאת זכה ששמו נחקק לא פחות משבע פעמים"… תגובתי: ורדי הומלץ לצל"ש והתייצב בפני ועדת הצל"שים שם הודיע כי הוא מוותר על הכבוד ובתמורה ביקש מיו"ר הוועדה האלוף גנדי שיעניק צל"שים לחייליו בכוח. כך שורדי הוא צל"שניק בפוטנציה. ויתר על זה מרצונו.

      לגבי אזכור שמו של ורדי שבע פעמים, אני מודה שבמסגרת העבודה על נוסח הסלעים מעולם לא טרחתי לספור כמה פעמים מוזכר כל אחד ולא חשבתי שזה נחוץ בכלל. כל שם שנחרת ואינו חלל, הוזכר מסיבות ענייניות לגמרי.

      אם כבר החלטת להשתמש בסטטיסטיקה כסוג של ניגוח כלפי ורדי, עברתי שוב על הטקסטים של הסלעים:

      בשלט שלו, ורדי מוזכר פעמיים בלבד – פעם אחת בכותרת (בכל זאת הוא עמד בראש הכוח שלו) ופעם אחת בתיאור עצמו. מינימלי ומוצדק.

      פעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של קרינסקי – כי מה לעשות ורדי חילק ביניהם את הכוח לפני ההסתערות על התל. פעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של דני, כי מה לעשות ודני פגש את המג"ד שהורה לו להמשיך לתוך המוצב ולהצטרף לורדי. פעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של המג"ד שם כתוב שהמג"ד הורה לדני להצטרף לורדי. ורדי מוזכר גם בשלט של עזרא סלע כי מה לעשות הכוח של עזרא התחבר לכוח של ורדי בחלק הדרומי. ופעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של הסיירת כי מה לעשות והמח"ט הורה למ"פ הסיירת לתאם עם ורדי את הכניסה ליעד.

      כך שאזכור ורדי בכל שבע הפעמים מוצדק ולא נבע ממניעים כאלה ואחרים כפי שאפשר להבין במשתמע מדבריך, אלא מתוקף העובדה שכוח ורדי תפס חלק משמעותי בשטח המוצב והחזיק בו לאורך כל 3.5 שעות הקרב, כך שנוכחותו של ורדי היתה בולטת בהיותו עוגן מרכזי בקרב הזה. עכשיו במחשבה שנייה יש מצב שהיה צריך להזכיר את ורדי פעם נוספת, פעם שמינית, בשלט של הסמ"פים שנכנסו לחלק הדרומי והיה מקום לציין שקטע זה של המוצב כבר נתפס בחלקו כשעה וחצי קודם לכן ע"י כוח ורדי.

      לסיכום, מצאנו את הדרך "לפצות" חיילים ומפקדים שבלטו בקרב ושמותיהם לא הוזכרו על הסלעים, בדמות הרחבה אינטרנטית – כל מי שירצה לשמוע פרטים נוספים על פעולת כל כוח יוכל לעשות זאת בסריקת ברקוד שיוצמד לכל סלע, ולשם כך נקבעו אנשים בכל כוח שמרכזים את החומר.

      עוד אגיד שכל מי שמכיר את ורדי יודע שמשחקי כבוד ואגו הם ממנו והלאה. עמידתו בראש הצוות לא נועדה להאדרת שמו והוא לא עשה תחרות עם אף אחד על מספר הפעמים ששמו יוזכר על הסלעים. בשלוש השנים האחרונות הוא נפגש עשרות פעמים עם לוחמים ומשפחות ועם כל מי שהיו להם טענות כאלה ואחרות לגבי אזכור או אי אזכור, הקשיב להם, ולא הותיר אף מתלונן ללא תשובה או התייחסות, הכל בכדי להביא את הפרויקט ואת מלחמות הניסוח לסיום ראוי והגון. וכך גם היה.

      Liked by 1 person

      • לאחר שיקול הדעת, החלטתי להגיב.

        אפתח בעובדת התייחסותך רק לפיסקה האחרונה, שאותה אתאר כניסיון, די מוצלח, להסטת הדיון מהנושא. למדתי מכך שאת ההמשך עליי לעשות בתגובות קצרות (יחסית…), שעליהן אם תרצה לענות, תענה, אך יהיה ברור על מה ענית ועל מה *לא*.

        ניסית, וסיבותיך עמך, ליצור רושם כאילו כיוונתי הערת "ניגוח" ("סוג של") כלפי פלוני – שאת שמו *לא* הזכרתי – וכאילו כדי לטעון שמטרת פעילותו נועדה "להאדרת שמו" (הציטוטים שכאן הם מתגובתך, כן?). בכשרון אף הצלחת למתוח זאת יתר על המידה: "והוא לא עשה תחרות עם אף אחד על מספר הפעמים ששמו יוזכר", ועוד כיו"ב, כאילו לפרשן את דבריי.

        הנני בז לניסיון מקומם זה. בטוחני שרוב קוראי דבריי יכולים לראות ולשפוט שלא מופיעים בהם הדברים שייחסת לי. כתבתי "רוב", שכן לא נעלם ממני המיעוט דמיעוט, א' או ב', מאסכולת הרוח הרעה השופטת לחובתי. בשלב זה אמשיך להתעלם ממי שקשה לו להתמודד עם עובדות והוא גיבור בגיבוב דברי הבל ורעות רוח.

        אהבתי

      • אודה ולא אבוש, שמצאתי לנכון להעיר, לא אחת ולא שתיים, על חלק מהטעויות והשיבושים ההיסטוריים שהתפרסמו, על המסך או גם בדפוס, וכעת גם בחקיקה.

        הערות אלו הן לצנינים בעיני א'למוני? מצטער בשבילו. לתומי חשבתי שעומדת הזכות לכל אחד, על פי ידיעותיו, להשתמש במערכת התגובות של הבלוג ולכתוב את הידוע לו, והרוצה לחלוק, יחלוק.

        בענין הזכות להעיר, כדאי שאזכיר שב-2017 פירסמת כאן פוסט שלם שבו הערותיך על ה"אנדרטה המחודשת" בתל-פאחר. לא חסכת שבטך. "לעזאזל". "שערורייה". אפילו לרוסית נדרשת: "סמטוחה", ולא ויתרת מלהעיר גם על ציון "אי הקפדה על הגהה באנדרטה החדשה"…

        ~ אגב, אם מישהו יטרח להשוות את הגהתך הראשונה שם: "צ"ל סולוביץ' אברהם – ולא סולוביץ כמו שמופיע כעת", עם הנחקק על הסלעים ב-2021, הוא בוודאי יתמה איך זה קרה שגם בהם נחקק, וכמה פעמים, שם המשפחה הנ"ל כשהאות ץ' אינה גרושה… [בשעתו בחרתי, וסיבותיי עמי, שלא לכתוב כל תגובה בפוסט ההוא, ולכן לא ציינתי לידיעה שבדפי 'יזכור' מופיעים כך, ללא הגרש, כל שמות המשפחה עם הסיומת הזו. כך החליטו במחלקה להנצחת החייל / משרד הבטחון אגף השיקום] ~

        באם אינך מעוניין להתמודד עם הערותיי, גם זו זכותך, אך ניסיונך לתלות עליי את הרהורי לבך, מכריחני להגיב, ובפירוט, כדלהלן.

        אהבתי

      • ומכיון שכך, אין לי כוונה לעבור בשתיקה על הניסיון המקומם הנ"ל. אפרק וארכיב:

        בתגובתי דלעיל התייחסתי אל ה'שיטה' – להלן אכנה אותה: 'חוק הסלעים' – שכעת ניסחת כך: "היחידים שיצוינו בשמותיהם הם רק מפקדי כוחות וחללים"; "כל שם שנחרת ואינו חלל, הוזכר מסיבות ענייניות לגמרי".

        ותגובתי התייחסה אל העולה מ'חוק' זה, כפי שבא לידי ביטוי בחקיקה בשני סלעים:

        בסלע המיוחד לכוח שהגיע לכיפת המוצב הצפוני, בראשו הסתער אלכס קרינסקי, נחקק שהוא "השאיר מ"כ לרתק".

        ה-מ"כ הוא יצחק חמאווי.

        מ'חוק הסלעים' הנ"ל למדנו שאין סיבה עניינית להזכיר את שמו, רק לציין שהוא בוגר קורס מ"כים (פרט מאוד 'ענייני' שחשוב שיחקק בסלע…), שהרי בעת שהסתער עם הכוח על התל לא היתה כיתה תחת פיקודו.

        כך גם בהמשך הנוסח באותו סלע, על המג"ד והקש"א שעלו לתל "וחברו למ"כ שעוד לחם לבדו במקום".

        ממשפט זה למדנו, שהעובדה – וכל הכבוד שהיא צויינה! צל"ש למחוקק! – שהוא "עוד לחם לבדו במקום", עדיין אינה בגדר 'סיבה עניינית לגמרי' שבגינה הוא ראוי להיות מוזכר בשמו.

        ובהמשך לזה – וכאמור: בסלע על הכוח שעלה ראשון לתל הצפוני – מסופר על המג"ד שעלה לשם רק אח"כ: "נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג. מפקד הכיתה שהיה לידו פינה אותו למחסה הקרוב."

        נראה מכאן שחשוב היה להנחיל לקוראי הסלע את הידיעה זו – ש"מפקד הכיתה" פינה את המג"ד למחסה הקרוב – כחלק חשוב מתיאור פעולת הכוח הצפוני.

        אלא שעם כל החשיבות בפרט זה של הסיפור, נראה שהמחוקקים סברו שעדיין אין בו הצדקה לאיזכור שמו של מי שעשה מה שעשה. זוכרים את החוק על 'סיבה עניינית לגמרי'? חוק זה חוק!..

        אהבתי

      • ובהמשך להערתי בתגובה דלעיל (27 באפריל, קטע המתחיל: – אך פטור) בעניין משפט שהתפרסם בפוסט זה, אוסיף ואעיר: גם מהנוסח הנחקק בסלע משתמע שהפינוי היה לאחר שהמג"ד כבר היה הרוג.

        מדוע אם כן היה חשוב לציין זאת על הסלע? לא ברור. ברם, הנכון הוא, כאמור, שיצחק חמאווי פינה את מפקדו רגעים ספורים קודם שהלה נפח את נשמתו.

        הוא, חמאווי, עשה זאת ביודעו שבהתקרבותו אל המקום בו נפל מפקדו הרי הוא חושף את עצמו לשטח מוכה אש! שהרי הוא, חמאווי, שהה במקום עוד קודם הגעת המג"ד לתל והכיר טוב את המצב בשטח. אך חמאווי סיכן עצמו לטובת הצלת מפקדו – הוא לא ידע שהפגיעה אנושה ושהלה יפח נשמתו זמן קצר אח"כ – כפי שקודם לכן סיכן את עצמו באותו שטח (לפחות) שלוש פעמים: פעמיים כשנחשף לטובת לוחמים פצועים, לגרירה למקום מבטחים ולחבישה, ופעם נוספת, כאשר לפקודת המג"ד הגיע אליו, בעוברו שוב בשטח מוכה האש, כדי לעדכנו במצב.

        אך כנראה שמבחינת 'חוק הסלעים' אין פעולות הרואיות אלו נחשבות למשהו ענייני ועל כן הן לא נזכרו (הגם ש*אפשר* היה, אילו רק היה רצון, להזכירן בקיצור נמרץ).

        אהבתי

      • ציל"שתי לעיל את הניסוח הנחקק: "עוד לחם לבדו במקום",

        ועליי לציין שהוא בשינוי מהנוסח האחרון שפורסם בבלוג לפני פחות משנתיים, שבו רק: "שלחם במקום".

        המילה *לבדו* מייחדת את פעולת לחימתו, שכן באותו זמן נותרו בראש התל רק שישה מהכוח הראשוני שעלה אליו: שלושה הרוגים, שני פצועים, והוא, ה-"מ"כ" האנונימי, לוחם לבדו.

        להלן אתעכב על הקשר של "לבדו" עם הנוסח שנחקק לפניו באותו הסלע,

        – אך עוד קודם לכן, באותו עניין:

        כמה לוחמים נמנו עם הכוח הראשוני שהוקצה לעלייה למוצב הצפוני?

        למי שיעמוד מול הסלע ויחפש את המידע על כך, נועדה אכזבה. המידע הזה לא מופיע בו.

        לעומת זאת, בסלע על הכוח הראשוני שעלה למוצב הדרומי,

        ~ שלפי המתואר בפוסט זה, הסלע ההוא אמור להיות מוצב במוצב השני, הדרומי, כך שמרחק ההליכה בין שני הסלעים יהיה של כ-350 מטר (ובקו-אווירי: כ-150 מטר) ~

        – שם נחקק כי מפלוגה א' "נותרו למפקד הפלוגה 25 לוחמים בלבד" שהגיעו עמו אל מתחת למוצב הסורי [כבר ביולי 2018 הערתי שזו ידיעה מוטעית, שכן המס' 25 כולל בתוכו *גם* לוחמים ש*לא* השתייכו לפלוגה א', כלומר, הם לא *נותרו* למפקד מהפלוגה שאותה הוביל לעבר תל-פאחר. אדלג כעת על ההסבר לעיקשות לכתוב בכל זאת בנוסח מטעה], אשר "השאיר לעצמו 12 לוחמים לכיבוש היעד הדרומי, משימתו המקורית, ואת השאר הקצה לסרן אלכס קרינסקי לצורך כיבוש פאתי היעד הצפוני".

        אהבתי

        • להלן ציטוט מהמשך הסיפור שנחקק בסלע המיוחד לכוח הצפוני:

          "הלוחמים הגיעו לגדרות העליונות של המוצב ונכנסו ללחימה בעמדות הסוריות שבחזית. אחדים מהם נפצעו, אך המשיכו במשימה."

          כך, "אחדים", בלשון רבים ("נפצעו", "המשיכו"), אף שאין זה מתאים לעדויות שנאספו: ידוע רק על לוחם אחד, שלפי דבריו, בעלייתו לתל – עוד לפני ההגעה לתעלה שבחזית – הוא נפגע ברגליו מרסיסים, ולמרות זאת המשיך במשימה. שאר פצועי הכוח, ארבעה, לא המשיכו במשימה. פשוט כי לא יכלו.

          ואחרי הזכרת שמותיהם של ארבעת חללי הכוח המדובר, נחקק בסלע:

          "על אף הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים ולדחוק אותם לתוך הבונקרים."

          וכבר הוער, יוני 2019, שמשפט זה אינו מדוייק, למרות שיש מי – שלא היה אז על המוצב הדרומי – שחשב שזהו כן משפט נכון.

          ובהמשך לזה מופיע המשפט על ה-"מ"כ שעוד לחם לבדו במקום", מבלי לספר מה קרה – חוץ מלשלושה שנהרגו – לשאר "הכוח הקטן" שהגיע לראש התל, כוח שנותר ממנו רק אחד שלחם לבדו.

          אהבתי

      • ועוד בענין המשפט על ה-"מ"כ שעוד לחם לבדו במקום":

        יש גם להעיר על הנוסח שנחקק בסלע המספר על לוחמי כוח הסיירת (שנכנסו למוצב לקראת סוף הקרב):

        "החיילים שלא נפגעו המשיכו בלחימה בתעלות יחד עם כוח הסמח"ט, עד שהגיעו לכיפת החלק הצפוני של המוצב, שם נפגשו עם הפצועים *והלוחמים* מכוח אלכס קרינסקי"

        – שאינו מדוייק, שכן הלוחם האחרון בכוח הזה, יצחק חמאווי, היה עסוק באותה שעה בפינוי פצועים מהערוץ שבין שני המוצבים, והם לא פגשו בו.

        לכן נכון יותר הנוסח שנחקק בסלע על כוח הסמח"ט:

        "המשיכו הסמח"ט ועוזרו עם כמה לוחמים מהסיירת ומכוח סולוביץ לטהר את הקטע האחרון של התעלה, עד שהגיעו לכיפת המוצב הצפוני; שם נפגשו עם הפצועים מכוח אלכס קרינסקי" – בלי המילה "והלוחמים".

        (סיפור הפגישה עם הפצועים הנ"ל נכפל ומופיע בשני הסלעים. בסלע שלישי, על כוח סולו, נכתב רק: "הצטרפו בהמשך לכוח הסמח"ט בטיהור האחרון של היעד").

        ועדיין גם הנוסח הנ"ל אינו מדוייק, שהרי חוץ מהפגישה בפצועי הכוח הנ"ל (שניים, והם נחבשו קודם לכן ע"י חמאווי) פגשו הראשונים פצוע שהשתייך לכוח דני.

        אהבתי

        • אציין כאן עוד עובדה, שאינה מתאימה לנוסח הנחקק בסלע הסיירת:

          ראשוני הלוחמים בכוח הזה המשיכו בלחימה בתעלות כשהם *מקדימים* את כוח הסמח"ט.

          אהבתי

        • לכשהזכרתי, בתגובתי למעלה, את המועד שבו היה חמאווי עסוק בפינוי פצועים מהערוץ שבין שני המוצבים, אוסיף ואציין:

          בסלע המספר על פציעתו האנושה של יואל זבדי, נחקק: "עם רדת הערב הוא פונה מהתל".

          הפינוי מהתל – בו השתתף מיודענו חמאווי, שקודם לכן גם חבש את יואל – היה עוד קודם רדת הערב, וקודם ההכרזה על סיום הקרב. חמאווי, כשרק נודע לו על הפצועים בערוץ, לא חשב פעמיים, אלא עלה, ופעמיים, כדי לחלצם.

          (וזה אחרי שעוד קודם לכן הוא עסק בפינוי פצועים למרגלות התל, פעילות שהמשיך בה גם אחר כך).

          אהבתי

      • בתגובתי דלעיל (27 באפריל) כתבתי על סיפור פינוי המג"ד, שהוא "*חזר* ונחקק על סלע נוסף, המיוחד למג"ד", כשהכוונה לסלע שמוספר 4. הסלע הראשון שהוזכר מוספר 2,

        ~ הערה לפרטיכל: כבר ב-27 ביולי 2018 היה מי שהעיר בבלוג: "שלט מס 4: – סיפור נפילתו של מוסא קליין מופיע כבר בשלט מס 2 – יש כאן כפילות". הערתו זו נותרה ללא מענה, והכפילות נחקקה. כנראה ישנו ב'חוק הסלעים' סעיף המחייב כפילות במקרים חשובים מאוד… ~

        – וכעת אתמה: מה המרחק בין שני הסלעים, שיש צורך לכפול בהם את הסיפור?

        בסלע השני אנו קוראים על פעולותו של חמאווי:

        "כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי ונכנס יחד עמו לאחת התעלות, ובה ניהלו קרב קצר מול הסורים. לאחר טיהור קטע התעלה יצא ממנה המג"ד, נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג".

        כנראה שגם הכניסה עם המג"ד ופעולת טיהור קטע התעלה [קטע מסויים, שבסופו בונקר, טיהרו חמאווי לבדו], עדיין אינה נכללת בקריטריון של 'סיבות ענייניות לגמרי', ולכן שמו של חמאווי אינו מוזכר.

        אהבתי

      • אז מה היה לנו שם, בשני הסלעים? – הנה:

        "השאיר מ"כ לרתק"
        "וחברו למ"כ שעוד לחם לבדו במקום"
        "מפקד הכיתה שהיה לידו פינה אותו למחסה הקרוב."
        "כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי ונכנס יחד עמו לאחת התעלות, ובה ניהלו קרב קצר מול הסורים"

        זה כן. רק לא שמו של יצחק חמאווי. בעניינו איזכור השם אינו משהו "מינימלי ומוצדק".

        תשאר בשטח [בודד] לרתק,
        תשאר במקום לבדך כלוחם המונע מהאוייב להתקרב אליך ואל חבריך הפצועים,
        תכנס לתעלה ותפעל לטיהורה [כנ"ל],
        תפנה [תוך כדי חירוף נפש (וכפי שפעלת קודם לכן, וכנ"ל)] את המג"ד שנפגע,

        – כל הכבוד לך. אבל אנו את החוק לא נפר. אי-אפשר. איננו סבורים שהתיאורים הנ"ל הם בגדר 'סיבות ענייניות לגמרי', ויקוב הדין את ההר [והסלע]!

        אהבתי

        • לשמואל'ק היקר,
          אנחנו נמצאים בשלב שכל האבנים כבר מוכנים להשמה בשטח.
          אפשר יהיה לתקן את הטעון תיקון במסגרת סריקת הברקוד שתוצמד לכל סלע.
          הבה נשלים את המשימה הזאת מתוך תמימות דעים.

          אהבתי

      • ואי-אפשר שלא לשאול: אם 'חוק הסלעים' קובע כי "היחידים שיצוינו בשמותיהם הם רק מפקדי כוחות וחללים",

        ואנו רואים ש-"מפקדי כוחות" – החיים לאורך ימים ושנים טובות ובריאות – מוזכרים, גם אם מדובר ב-: מפקד מחלקה שהגיע ליעד ללא מחלקה (אלא רק עם יחידה בסדר גודל של כיתה) / מפקד פלוגה שהגיע ליעד ללא פלוגה (אלא רק עם יחידה בסדר גודל של מחלקה),

        – מדוע שלא יוזכר גם מפקד כיתה, שאמנם הגיע ליעד ללא כיתה הכפופה לו, אך לפועל פיקד במהלך הקרב על חוליית חיילים שהיו עמו?

        כאשר המג"ד (שעלה ליעד לפני שהייתה עליו אפילו פלוגה) הגיע לראש התל, הוא ראה עליו את יצחק חמאווי וקרא לו: "חייל, בוא אליי!". ביקש להתעדכן מפיו על מה שקורה בשטח, מפני שהוא – חמאווי – היה היחיד שעדיין לחם במקום. אז למה, בכפוף ל'חוק', אין שמו ראוי להיות מצויין?

        מ"פ כן, מ"מ כן, רק מ"כ לא?

        אהבתי

      • טענת הנגד: "ובמסגרת סלע הסבר, שמטבע הדברים צריך להיות קצר ולעניין, זה לא מעשי", היא הנותנת חיזוק לטענתי:

        יותר קצר ולעניין לכתוב: "פגש ביצחק חמאווי" (אם רוצים אפשר להוסיף לפני השם: בלוחם/ברב"ט/במ"כ) – מאשר את הנוסח המסורבל: "פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי".

        מישהו צריך עזרה בספירת המילים?

        אהבתי

      • חשוב לי לציין במפורש שכתיבתי הנ"ל היא מטעם עצמי, מבלי התייעצות/תיאום עם הנידון. יתכן והוא – שבהחלט אינו טיפוס שמחפש כבוד – אולי אפילו כועס עליי. זכותו.

        אבל, כאשר בתגובה לדברים שכתבתי (27 באפריל), באופן כללי, שאי-אפשר שלא לשוב ולתמוה על ההמנעות מאזכורו בשמו, נכתב מענה לפיו הוא אינו נכלל בהגדרה של אותן "סיבות ענייניות לגמרי",

        – הרי שבעיניי, כלומר, מול העובדות המוכרות לי, מענה זה נראה כהיתממות, ודי מפותלת. על כך הגבתי עד כה, ועל כך אגיב גם בהמשך, כשאתייחס לעוד עניינים שהופיעו באותו מענה, שאני רואה אותם אחרת.

        אהבתי

        • לשמואל'ק ,

          שמיעת תאור הקרב באמצעות סריקת הברקוד , היא
          הרבה יותר חוויתית מאשר קריאת תוכן כתוב.
          לדוגמא : לשמוע את איזי בקולו מתאר את הקרב זה הרבה יותר חי .
          כמו כן ,
          לאורך הזמן עם התפתחות הטכנולוגיה לאורך השנים הקרובות והרחוקות ,
          יהיה יותר שימוש באפשרויות אלו מאשר לעמוד ולקרוא.
          למיטב ידיעתי מוזיאונים היום משקיעים יותר בטכנולוגיה מאשר בקריאה.
          תנוח דעתך.

          אהבתי

          • לא ברור לי מה חידשת (בתגובתך זו ובקודמתה). הרי ענין זה מופיע גם בסיכום התגובה שלמעלה:

            "לסיכום, מצאנו את הדרך "לפצות" חיילים ומפקדים שבלטו בקרב ושמותיהם לא הוזכרו על הסלעים, בדמות הרחבה אינטרנטית – כל מי שירצה לשמוע פרטים נוספים על פעולת כל כוח יוכל לעשות זאת בסריקת ברקוד שיוצמד לכל סלע".

            זהו אכן רעיון יפה. מאחר ואינני זוכר שדווח עליו בפרסומי הבלוג עד כה, אזכיר שהוא אינו חדש, כי כבר הועלה בשעתו בתגובות הקוראים, יולי 2018:

            "ניתן להוסיף ברקוד עם מידע נוסף ולסרוק דרך הנייד למי שמתעניין"; "כדאי לחשוב על האופציה הסלולרית של סריקת ברקוד, זה ידבר יותר לקהל הצעיר"; "בהנחה שיהיו דפי הסבר מפורטים לחלוקה לכל מבקר [יהיה צורך במנקה מיוחד שיסתובב לאסוף אותם מרחבי האזור…] + הורדה לאפליקציה באמצעות ברקוד או אמצעים טכניים כאלה ואחרים, אותם יכול יהיה המבקר לקחת לביתו"; "בשלט ההכוונה בכניסה לתל יהיה בר קוד שאיתו יוכלו להתחבר לאתר ולדפי הנופלים עם כל סמרטפון עם האפליקציה"; "בכניסה על עמוד השער צריך להיות בר קוד וכתובת האפליקציה של הבר קוד – כל בעל סמרטפון יוכל להיכנס ולהתחבר לסיפור תל פאחר … אפשר ורצוי יהיה להפוך את האתר אליו מגיעים כאתר כל הסיפור של תל פאחר ואפילו עם תחנות והתקדמות במסלול כל אחד בסמרטפון שלו".

            אם היה צורך גם בסלעים – לא לי להחליט, ואת דעתי בזה אשמור לעצמי.

            ועדיין, זכותי להתייחס לטעויות עובדתיות ולהעיר עליהן, ואינני מתפעל ממי שמתיימר לחתום בחותמו את ההיסטוריה, והואו עוד מתרעם (בנוסח: "הגיע הזמן לחדול מעיסוק מי קפץ ראשון ומי צעק אחרי מי היה שם ומי היה פה, מחקר הקרב מוצה האבנים הודפסו הגיע השעה להניח לנושא") על מי שלא מצטרף למנוחתו (והגדיל לעשות כשקבע: "חקר האמת זה מה שיש". איזו בדיחה!).

            לא ביקשתי ולא דרשתי – ואינני חושב שיש חשיבות למשהו כזה מצדי – לשנות משהו. לכן כבר יצאתי ידי חובה כשכתבתי בשעתו, 23 ביוני 2019, את התגובה הבאה:

            אמור מעתה: טעויות ושיבושים בתיאור הקרב (שעד כה הופיעו בדפוס או רק נראו על המסך) יחרטו בסלע.

            ויען ויאמר, "בעט-ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון", ואני ידעתי וגו'

            אהבתי

            • לשמואל'ק ,
              המחאה שלך – מובנת .
              ואולם ,
              לפעמים כל המוסיף – גורע.
              הנח לזה.
              אולי ישנם עוד דעות נוספות על מה שנכתב או לא נכתב.
              אולם סוף סוף צריך גם להחליט ולבצע.
              גם זו לטובה.

              אהבתי

      • מתגובתך אפשר לטעות ולחשוב כאילו נקבתי בשמו של מי ש-"היה אמור לתחקר את פקודיו", ובהמשך ואתה מסביר מדוע התחקיר האמור לא נעשה.

        לא מדוייק. כך כתבתי (בעניינו של חמאווי):

        "הוא לא קיבל צל"ש, אך אם עובדה זו אמורה להעיד על משהו, הרי זה על מי שמתוקף תפקידו היה אמור לתחקר את פקודיו (ויש מי שהעיד שהדבר לא נעשה), לברר מה בדיוק הם עשו ולהמליץ בהתאם."

        לא כתבתי מיהו בעל התפקיד והסמכות שהיה אמור לתחקר את פקודיו; לא ציינתי אם היה זה מג"ד (הרי מונה מג"ד לגדוד), מ"פ או מ"מ.

        גם לא כתבתי מהו ה-"משהו" שעליו עובדה זו אמורה להעיד, ושזהו משהו שלילי.

        אבל אתה, אשריך, יודע הכל.

        ואתה גם מודיע ש"כאן" – בבלוג – "כבר" סופר מדוע אחד מבעלי התפקידים (הנ"ל) לא יכל לתחקר: היו לו מטלות, לא היה לו זמן לכלום, לא קיבל שחרור כדי לתחקר.

        כן, גם אני מכיר את שסופר כבר בבלוג, ויודע שב-2016, בקשר לדיבור על *שיקומו העגום* של גדוד 12 [ולמען הסר טעות: ההגדרה המודגשת כאן אינה שלי. היא פורסמה בבלוג], נאמר רק שבקונייטרה אי-אפשר היה לעמוד בכל המטלות ולכן שיקום הגדוד היה בלתי אפשרי. העדר תחקיר, ולו רק מינימלי, *לא* הוזכר בהקשר זה.

        ומכיר גם את שפירסמת ב-2014, שאמר לך מי שאמר שלא היה תחקיר פלוגתי בגלל שחצי פלוגה *לא* הייתה.

        וגם, שכאשר הייתה הפלוגה בקונייטרה קיבל יצחק חמאווי ריתוק למשך חודש (מפקדו לא נתן לו רשות לבקר בבית, עד שיסכים ללכת לקורס קצינים) ונמצא שהוא בהחלט נמנה עם החצי ש*כן* היו.

        כך שלא היה אמור להיות סיפור גדול לשמוע ממנו (היחיד שהיה ליד המג"ד ברגעיו האחרונים) מה היה איתו על התל, ולהחליט אם הוא ראוי לצל"ש או לא.

        אהבתי

        • אז, ב-2014, גם פירסמת שאמר לך מי שאמר שהוא מצטער על שלא ידע מה עשה פקוד שלו, שנפצע, וזאת למרות שהוא כן ביקר כמה חיילים פצועים שלו, אך לא את הפקוד שלא תוחקר.

          פירסמת גם – ויותר מפעם אחת – שאותו פקוד פצוע הומלץ לצל"ש מבלי שיתוחקר. הפקוד, שכעס על שאיש לא התעניין לדעת מה היה, איך נהרגו ונפצעו לוחמים, לא הגיע לאירוע והצל"ש נשכח.

          אהבתי

          • על שכתבת: "מה עוד שחלק מפקודיו היו בבתי חולים", הערתי לעיל – מלבד לציון העובדה שחמאווי היה כל הזמן עם הפלוגה, כך שלגביו תירוץ זה אינו תופס – "שהוא כן ביקר כמה חיילים פצועים שלו", ובהקשר זה ציינתי: "אך לא את הפקוד שלא תוחקר".

            לא דייקתי במשפט שבסיום, ואתקנו כעת: אותו פקוד כן זכה לביקור, קצר מאוד. כך סיפר: "גם כשהוא הביא לנו את הכידון [מזכרת מרובי הקלצ'ניקוב של הסורים], לרמב"ם, אז הוא לא שאל אותנו מה זה [=מה היה], הוא נתן לנו את הכידון והלך".

            אהבתי

        • מוכר לי גם הפירסום שלך ב-2016 על המשתתפים במסיבת עיתונאים [והיה מי שנשב עליה – אוי, "כמה רוח רעה"… – את התאריך המדוייק בו התקיימה: 5 ביולי 67'] – וכעת לא כתבת איך קרה שעבור זה התקבל שחרור מטלות – כולל סיפור גבורת "בזוקאי אחד בשם משה כהן" [שאגב, לא אני הערתי על הטעות בזה].

          אהבתי

      • בקשר לזה שמצאת לנכון לציין "שחמאווי לא היה בקרב הזה ת"פ",

        – כאילו שאם הוא לא ת"פ, זו סיבה מספיקה שלא להכיר בגבורתו –

        הרי חוץ מזה שקביעתך הנ"ל אינה לגמרי מדוייקת (וכי הקרב התחיל רק כשהכוחות הגיעו לראשי המוצבים? מי הפנה את חמאווי לכוח שעלה לצפוני?), הרי שכאמור לעיל (תגובתי מהיום, בשעה 18:55), באותה מסיבת העיתונאים סופרה גבורת "בזוקאי אחד בשם משה כהן", למרות שבאותה מידה גם יהושע ישי – וגם משה כהן – לא היו, באותם רגעים, ת"פ.

        אהבתי

      • ולכותבך: "ועל מעשיו של חמאווי ידעה כל החטיבה שהרי הוא התראיין לתקשורת של אז וסיפר, ואף השתתף בתחקור שהתקיים על התל", אשאל: האם זו סיבה שהוא לא הומלץ? או שמא זה רק מגדיל את התמיהה! (שהרי אין מטלות המונעות לדעת מה שכולם יודעים).

        אהבתי

      • בהמשך לזה כתבת: "המח"ט ידע היטב מה עשה חמאווי … ובכל זאת זה הסתיים בצל"ש המג"ד [משה יוסף] בלבד".

        רגע אחד, האם זו ביקורת על המח"ט?

        עליו מותר?

        לך מותר?

        אהבתי

      • אגב, בקשר לצל"ש המג"ד, מעניין שחמאווי עצמו לא ייחס לזה חשיבות ולא הזכירו בראיון איתו ב-2014. שווה ציטוט:

        "צל"ש לא קיבלתי וגם לא אקבל. אני זוכר שנתנו לי את דרגת הסמל לאות הוקרה על מה שעשיתי. היו שני תחקירים על התל שלקחו אותי אחרי המלחמה. לא חשבתי שעשיתי משהו מיוחד, לא הבנתי למה לוקחים אותי לתחקיר, אני בסך הכל רב"ט פשוט. בעיניים שלי אז לא ראיתי שעשיתי משהו מיוחד. היום כשאנחנו מבוגרים יותר, אני אומר לעצמי כנראה שכן עשיתי משהו מיוחד."

        אח"כ נודעת ממנו על הצל"ש הגדודי שקיבל והצילום פורסם בבלוג ב-2019 (ואז כתבתי בתגובה שמתברר, מנוסח הצל"ש, שהחותם עליו לא טרח לחקור ולהכיר היטב את פרטי המעשה).

        אהבתי

      • ושלא בדרך אגב: מאותו פוסט מ-2014 למדו הקוראים לדעת שהמראיין את חמאווי דאג למסור לו שיש מי שלא מאמין לו. שטען שהוא ממציא. שלכן חמאווי – שכעבור שנים התברר שישנן מספיק ראיות התומכות בסיפורו – נאלץ להתגונן: "אז איפה פה ההמצאות?"; "איזה סיבה יש לי להמציא?".

        אז כל הכבוד שכעת כבר אין מפקפק בעובדות שמקורן בחמאווי וחלקן אף נחרטו בסלע. אבל להזכיר את שמו? לא צריך להגזים. 'חוק הסלעים' מעל הכל.

        Liked by 1 person

      • יפה שחזרת על הדברים – הידועים לקוראי הבלוג כבר מפוסטים שהתפרסמו ב-2013-2014 – שהיה מי שהומלץ לצל"ש, התייצב בפני ועדת הצל"שים ואמר על עצמו: לי לא מגיע [כעת ייפת קצת את הנוסח. זה בסדר] וביקש שיוענקו צל"שים לחייליו.

        נו, ובקשתו מולאה? הצל"שים שהעניקה הועדה היו לבקשתו? חבל שלא פירטת. גם לא על השחרור מהמטלות כדי להופיע בפני הוועדה, או שבעצם גם זו הייתה מטלה.

        אהבתי

        • ולחילופין: אולי זכור לך מי מצא לנכון לפרסם ב-2014 סיפור על צל"ש המח"ט שניתן בלווית ביקורת חריפה, שהוגדרה כמזעזעת. "צל"ש עם פליק", בו נשמעו מילים חריפות כמו "לא מגיע לך".

          (זה שסיפר את הדברים – כנראה שלא לפרסום – כתב אח"כ, ב-2016, שהוא כבר לא בטוח)

          אז הנה לך, אם חיפשת ולא מצאת, פירסום מקומם שתוכל גם אותו להגדיר כסוג של ניגוח.

          כמובן שאפשר להביא עוד דוגמאות כאלו מרחבי הבלוג, אך דומני ודי בטעימה מרה זו.

          ואגב, בענין הנ"ל: למען הסר ספק אציין שהנני בהחלט מקבל את ההכחשה של זה שהסיפור עליו, ואת עדותו שהוא לא קיבל צל"ש המח"ט.

          אמנם, זה שהוא הוסיף ואמר לך שמח"ט גולני בכלל לא נתן צל"שים – אמירה שעליה לא הערת דבר – נסתר מהמתפרסם בבלוג כשנתיים קודם לכן. אפרת כן נתן.

          לאידך, מאחר ולא פורט מי היה הממליץ לפני ועדת הצל"שים, אציין כאן לדברים שאמר בשעתו המח"ט: מגיע צל"ש לכל מי שעשה משהו כשלא קיבל הוראות.

          ואזכיר, בקיצור, שישנה עדות, מאותה תקופה, לפיה חלוקת הכוח לשני חלקים, לעלייה על שני המוצבים בו זמנית, הייתה בהוראת המג"ד, או אולי מדוייק יותר שהייתה זו הצעתו של קרינסקי שקיבלה את אישורו.

          אהבתי

      • אחזור ואודיע, שהבנתך על "מניעים כאלה ואחרים כפי שאפשר להבין במשתמע מדבריך", מוטעית. לא רמזתי לשום מניעים, ולבטח לא כתבתי שאיזכורו של פלוני לא היה מוצדק. אין צורך לחקור במשתמע מדבריי, שעה שכתבתי בצורה ברורה דבר אחד, מאוד פשוט: שאני תמה על ההמנעות מאזכורו של יצחק חמאווי בשמו.

        אם לדבר על המשתמע, האם לשיטתך חמאווי לא היה "עוגן מרכזי" בקרב הזה? ואולי "במחשבה שנייה יש מצב"?

        אהבתי

      • ובהתייחסות לכתיבתך הפרטנית, הנה הערותיי:

        על האיזכור בשלט של קרינסקי כתבת: "כי מה לעשות" והרי הוא "חילק ביניהם את הכוח לפני ההסתערות על התל".

        יפה. אך אם חשוב לציין מיהו המ"פ שהעביר לפיקודו של קרינסקי לוחמים, מדוע שלא יוזכר בהקשר זה גם המג"ד? הרי הוא זה שקרינסקי הגיע עם פקודת העלייה שלו!

        (כנחקק בסלע המיוחד למג"ד: "על פי פקודת המג"ד – כוחות פלוגה א', הראשונים מכוחות החי"ר שהגיעו ליעד, הסתערו חזיתית לעבר המוצב הסורי המאיים". אגב, משפט זה תוקן לפי הערתי 25 ביולי 2018).

        הוא, המג"ד, שבפאנל החטיבתי, עשרה ימים אחרי הקרב, סיפר עליו מי שסיפר שנתקבלה ממנו הוראה, *בקשר*, לנוע ולתקוף!

        אהבתי

        • אגב, הנוסח בפאנל מדבר על תקיפה *מ*דרום, אך כנראה, מאחר ומדובר על שלב בו כבר עמדו ממערב ליעד, הרי – אם לא שהנוסח הנ"ל מוטעה וצ"ל ממערב – שהכוונה הייתה לתקוף את המוצב הדרומי.

          אין כאן אמירה האם המג"ד אישר תנועה במקביל למוצב הצפוני.

          באותו פאנל הביע המח"ט דעתו שהמג"ד לא הורה על פיצול הכוח לטובת עלייה לשני המוצבים במקביל. אך לפי עדות שנרשמה אחרי המלחמה – ואליה כיוונתי בתגובה קודמת (מהיום, 16:01, בסופה) – המג"ד הוא שהורה על כך, או אולי מדוייק יותר שהייתה זו הצעתו של קרינסקי שקיבלה את אישור המג"ד.

          לאידך, בעדות אחרת מפי אותו מקור, קדומה ג"כ, סופר שהמג"ד הורה לקרינסקי להצטרף לפלוגה א' ולכבוש את היעד *מ*דרום (וגם כאן, אם לא שהנוסח הנ"ל מוטעה וצ"ל ממערב, הרי שהכוונה כנ"ל).

          אהבתי

        • אגב, מעניין מדוע העדות הזו – שהמג"ד מסר הוראה *בקשר* לנוע ולתקוף, ושהיה זה כשהכוח כבר הגיע לגדר המוצב הדרומי – לא נזכרה בספר 'תל התעלות'?

          אהבתי

      • עוד כתבת על "פעם נוספת", "בשלט של דני": "כי מה לעשות", ההוראה של המג"ד לדני הייתה להצטרף אליו.

        שוב אתה מתעלם מכך שכבר הערתי ב-2018 שאין זה ניסוח מדוייק, כי משתמע ממנו שהנחיית המג"ד לדני הייתה לעלות לדרומי.

        לא כך היה. ההנחיה לדני היתה לחבור לפלוגה שלו, *מבלי* לנקוב בשם המפקד, ומהפלוגה היו במוצב הדרומי ובמוצב הצפוני.

        שכך סיפר דני ב-2014: "והמג"ד כשאני הגעתי אליו, הוא אומר לי: 'טוב שהגעת/ם, תצטרף לפלוגה שלך'. אני שואל אותו 'איפה הפלוגה?', אז הוא אומר לי 'או פה [מצביע על המוצב הדרומי], או פה [מצביע על המוצב הצפוני]'. אני אומר לו: 'אז או פה או פה, לאן ללכת?'. הוא אומר לי: 'תקשיב לקולות הירי, איפה שיהיה קולות של ירי, לשם תלך'".

        וכיוצא בזה התפרסם בשעתו בבלוג.

        לא נעלם ממני שבספר שינית מעט את הנוסח, ובמקום המסופר על "הפלוגה" החלפת מילה זו (פעמיים) בשמו של המ"פ. אך שינוי עריכה זה אינו אמור לשנות את העדות.

        מה לעשות, יש עובדות וצריך לדייק.

        אהבתי

        • מיד אח"כ כתבת על "פעם נוספת", "בשלט של המג"ד", ש*גם* שם – כנראה חשוב להודיע על כך ביותר מסלע אחד – מסופר על ההוראה הנ"ל לדני.

          אך כאמור, מה לעשות, גם אלף סלעים לא ישנו את העובדה: יש כאן שיבוש ולא זו העדות.

          אהבתי

      • ועוד כתבת: "גם בשלט של עזרא סלע כי מה לעשות", הכוח שלו התחבר בחלק הדרומי לכוח שלו.

        נכון, אלא שהעובדה הזו מנוסחת היטב במשפט הבא – כפילות משפטים, שורה אחר שורה – באותו הסלע: "והצטרפו ללחימה לצד הכוח שהיה במקום".

        מעניין, מהמשפט האחרון נראה שאפשר להזכיר את הכוח גם בלי איזכור שם…

        יובהר: לא אכפת לי אם בחרת להזכיר את פלוני אפילו שבעים פעם. אך במטותא, סמי מכאן הצטדקות בנוסח "מינימלי ומוצדק", כאשר גיבור תל-פאחר החי – שאחרי כל מה שעבר על היעד (ומה שראה למרגלותיו, כשנפנה לטפל בפצועים) עוד חזר אליו פעמיים לחלץ פצועים – זוכה להתפתלות המצחיקה ותליה בשמו של חלל: "מפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי"…

        אהבתי

  3. לשלמה וכולם עשיתם דרך יפה והצלחתם במשימה שקבעתם, הסלעים הם למופת ולכבוד הנופלים, אל תיתנו לרוחות רעות להעיב על ההנצחה שעשיתם. המטרה להגיע לחנוכת הבית באוירה מאחדת. כל הכבוד.

    אהבתי

  4. להתחיל לספור כמה פעמים מופיע כל שם בשלטים זה הזוי. גם אזכור שמו של המג"ד מוסה קליין מופיע 7 פעמים בשלטים השונים ואזכור שמו של אלכס קרינסקי אף יותר. כפי ששלמה מן ציין, ההסברים בשלטים נעשו באופן ענייני ושיקפו את אשר קרה בקרב. הרוח הרעה לא מכבדת אותנו

    אהבתי

  5. הויכוחים האין סופים על תל פחר מיצו עצמם מזמן. הגיע הזמן לחדול מעיסוק מי קפץ ראשון ומי צעק אחרי מי היה שם ומי היה פה,מחקר הקרב מוצה האבנים הודפסו הגיע השעה להניח לנושא, עייפנו מהויכוחים והחילוקי דעות שכל פעם קופץ חכמולוג תורן וחושב שהמציא את הגלגל אם איזה ציתות שגילה אי שם בשנת איכה שמישהו אמר ומנסה לשנות את התמונה.
    חאלס חקר האמת זה מה שיש, מספיק תרפו מזה. אני מברך על כל הפועל שנעשה על ידי כל השותפים.
    מקוה בקרוב שנזכה להגיע ולראות על התל מחלק כבוד לנופלים ולכל מי שלחמו.

    אהבתי

  6. באמת לא לעניין הוויכוח על הפרטים. בסופו של דבר, מגיע מבקר לאתר ורוצה בהינף עין להבין מה קרה במקום, מי נפל והיכן. יש גבול לפירוט שמניחים לפניו, אחרת זה לא ייגמר, איש לא יקרא וכל המטרה תתפספס. אחלה פרויקט שנעשה פה, אחרי שנים של תחקירים ועדויות פה בבלוג. תכלס – זה לא דוקטורט. נכון, שרצוי מאוד להיצמד לעובדות, אבל להתמקד כל כך דווקא בקרדיטים לאנשים? בעיניי, זה קצת מיותר.

    אהבתי

  7. עדכון בסוף הכתבה: סלעי ההסבר הוצבו היום ברחבי האתר. עבודות תחזוקה ופריצת הדרך לדרומי – בקרוב. במהלך יוני יתקיים אירוע שתערוך חטיבת גולני לחנוכת האתר המחודש.

    אהבתי

  8. היום יום שני כ"ח אייר התשפ"א – יום שחרור ירושלים.
    ביום רביעי א' סיון התשפ"א – יום שחרור רמת הגולן.

    הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
    זוכרים את הנופלים ומכירים להם טובה .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s