כל מילה בסלע

הצצה ראשונה לסלעי ההסבר של הכוחות שכבשו את תל פאחר * ביצועם הושלם לאחרונה והם ממתינים להצבתם באתר * איפה ימוקם כל סלע? * יום עבודה בחצור הגלילית ועל התל

אהרון ורדי [מימין] ושמואל מוראד בהגהה אחרונה על סלעי ההסבר, זמן קצר לפני העברתם מחצור לתל פאחר

בחצר הענקית של מפעל אבני גזית בחצור הגלילית, בין מאות ואלפי סלעים, שיש ואבנים מכל הצבעים והמינים, מסתתרת לה פיסת היסטוריה צבאית שמחכה לפריצה הגדולה שלה בקרוב מאוד.

14 סלעי הסבר שמפרטים את פעולת כל הכוחות שהשתתפו בכיבוש מוצב תל פאחר במלחמת ששת הימים, מונחים כאבנים שיש להן הופכין, ממתינים ליום שבו יועמסו על משאיות ויוסעו אחר כבוד לאתר תל פאחר. היום הזה אמור לקרות בקרוב מאוד, תוך שבוע עד שבועיים. למעשה, בתחילת חודש מאי 2021 תל פאחר ישנה את מראהו בזכות הסלעים – וזו רק ההתחלה לשלל התכנונים והביצועים שינחתו על התל ויעצבו את דמותו החדשה.

ניסוח תיאורי הקרב של הכוחות השונים שנלחמו על התל נקבע לפני כשלוש שנים, בתום אינספור דיונים, ויכוחים, התנצחויות ומריבות. זה היה מייגע, מתיש, לפעמים מייאש, אבל בסופו של דבר השלב הזה הסתיים, עבר לביצוע במפעל האבנים ובקרוב מאוד גם בשטח.

את הפרויקט שהחל בקיץ 2017 הוביל מ-א' ועד ת' אהרון ורדי, שהיה בזמן הקרב מ"פ א' בגדוד 12 וכעת פועל כנציג המשפחות השכולות והלוחמים. ורדי דחף את הנושא אל מול שורה של גורמים, ובראשם עמותת גולני ואגף ההנצחה של משרד הביטחון, עד להשגת התקציב, ומול קבלני הביצוע – אבני גזית, קק"ל, המועצה האזורית גולן ועוד, ובסיוע של חטיבת גולני ופיקוד צפון.

כוח סולוביץ/סגל – סמוך למבנה האבן

השלבים השונים בפרויקט ההנצחה פורטו כאן מדי פעם, והם ייכנסו בימים הקרובים לישורת האחרונה עם הצבתם של הסלעים ברחבי האתר.

את הסלעים ביצעה חברת אבני גזית, בניהולם של איתן ובועז הופרט, שברזומה שלהם בין היתר ביצוע המצבות של יצחק רבין, יצחק שמיר ושמעון פרס. למי שהשם הופרט מצלצל מוכר, נאמר שאביהם של השניים הוא בן דודו של יונה אפרת (הופרט) ז"ל, שהיה מח"ט גולני במלחמת ששת הימים ובקרב על תל פאחר.

לבדיקת הסלעים והטקסטים שעליהם, הגיעו למפעל אבני גזית ורדי, איציק זמיר מעמותת גולני [היה מ"פ בגדוד 51 במלחמת ששת הימים] שפעל עם ורדי בשותפות, שמואל מוראד [מ"מ בגדוד 12 בקרב תל פאחר], שהיה בצוות ההיגוי של הפרויקט, טל גולן, מהנדס מרחב צפון של קק"ל. אליהם הצטרף בתל פאחר איציק כהן, מנהל יחידת הביצוע של מרחב צפון בקק"ל.

קובעים את מיקומו של סלע 11, כוח גולדה

בתום בדיקה והגהה של הטקסטים על הסלעים, המשיכה החבורה לתל פאחר, כדי לקבוע סופית היכן יוצב כל סלע.

ראוי לציין שחלק מהסלעים לא בהכרח יוצבו במקומות המדוייקים. דגש ניתן לניראות שלהם בשבילי האתר. סלע כוח הארטילריה הוצב בצד שמאל של השביל המרכזי (עם הפנים מערבה), בין הכניסה לאתר למבנה האבן הצפוני. סלע התאג"ד הרפואי הוצב לאחר דיון לא הרחק מהתצפית המרכזית, כ-25 מטר ממערב לאנדרטת נופלי תל פאחר.

סלע 4 – המג"ד מוסא קליין, במקום מרכזי על התל בתצפית למערב

הסלע של המג"ד מוסא קליין לא הוצב במקום שבו נהרג, אלא במקום שבו נמצא בסיום הקרב, כאשר המ"כ חמאווי גרר אותו לאיזור מסתור בניסיון לטפל בו.

מיקומם של סלעי כוח השריון וכוח הסמג"ד נוי עם המ"פ תשבי נקבעו קרובים זה לזה בפינה הצפון מערבית. כדי להגיע לסלעים אלה יש לרדת מהשביל המרכזי – לכיוון צפון-מערב. לסלעים אלה תיוצר גישה מיוחדת. שלט על השביל המרכזי יפנה את המבקרים לשני סלעים אלה, הצופים אל מורדות תל פאחר, למקום שבו פעלו שני כוחות אלה שהסורים הצליחו לבלום.

בין קוצים ודרדרים. ורדי במקום המשקיף אל מורדות התל אל איזור לחימת השריון ופלוגה ג'. כאן יונחו סלעים 5 ו-7

על הדרך האוגפת, שם נפגע הטנק שהוביל את פלוגת השריון, מתוכננת אנדרטה שתורכב מהגלגל המניע של הטנק שנמצא במקום, שרשרת, בוגים ותרמיל פגז 75 מ"מ שהתגלה בזירת הקרב בשנת 1967 ונמצא ברשותו של המ"מ עזרא ברוש.

סלע "כוח גולדה", שנהרג סמוך לכניסה למוצב, יוצב כ-40 מטר ממערב למקום, בחלק המזרחי של הרחבה הגדולה שבה הוצבו סלעי האנדרטה החטיבתית, וזאת כדי שלא יילך לאיבוד "אי שם" בכניסה. סלעי סולוביץ והסיירת יוצבו על הדרך הראשית בסמוך למבנה האבן.

התייעצויות בסבך סמוך לשלט כוח דני

שלושת סלעי הכוחות שפעלו בחלק הדרומי [ורדי, המחלקה המיוחדת והסמ"פים] יונחו זמנית בחלק המערבי של מגרש החניה, זאת עד לפריצת הדרך לשטח המוצב הדרומי על-ידי פלסי הנדסה של פיקוד צפון ויצירת דרך מאובטחת של כ-100 מטר. שלושת אלה יוצבו לאורך דרך זו.

הסלעים הם מבזלת טבעית, שעמידה לכל תנאי אקלים. משקל כל סלע הוא טון. הסלעים יונחו על הארץ בזווית קלה, ללא בסיס או יציקה, כאשר לכל סלע צורה מיוחדת משלו.

בשבועות האחרונים בוצעו עבודות גינון באתר, שבמרכזן דילול ענפי העצים. יצוין שמלבד העבודות באתר תל פאחר, מעורבת קק"ל בפרויקטים חדשים נוספים של הנצחות באיזור הצפון, בשיתוף משרד הביטחון: האנדרטה במצודת ישע, אנדרטה באיזור ברעם לזכר חללים נוצריים, אנדרטת שיירת יחיעם ליד צומת כברי ואנדרטה לחללי צד"ל בגדר הטובה במטולה.

תרשים – מיקום כללי של סלעי הכוחות בתל פאחר (ייתכנו שינויים)

חנוכה רשמית של האתר המשופץ אמורה להיערך ב-9 ביוני 2021, או בסמוך לכך, באחריות חטיבת גולני. מועד מדויק יתפרסם בימים הקרובים. עד אז, יוצבו כל 14 הסלעים במקומם תוך יום עבודה אחד, כולל מרשם הקרב של גדוד 12 ומרשם קרב חטיבת גולני בששת הימים.

מהפינה הדרום-מערבית של החניה תיפרץ דרך שתעלה אל החלק הדרומי עם השלטים 1, 6, 8

בנוסף ייחפר קטע תעלה שהתרדדה עם השנים, ונמשכת מהכניסה פנימה – לאורך 30 מטר ובעומק של כחצי מטר. לכבוד האירוע יבוצע ניכוש מאסיבי של צמחיית אביב שכיסתה חלקים ניכרים משטח האתר ונסקה לגבהים של עד כשני מטר. שמונה פחי אשפה גדולים יפוזרו ברחבי האתר.

ורדי עם אנשי קק"ל איציק כהן [משמאל] וטל גולן

כל אלה ועוד נכללים במסגרת תקציב מיוחד שהעניק משרד הביטחון לאתר תל פאחר. עבודות נוספות יתבצעו בהתאם לתרומות שייאספו מהציבור [לפרטים – לחצו כאן].

כך נראים הסלעים שיונחו בקרוב בתל פאחר

שלט 1

שלט 2

שלט 3

שלט 4

שלט 5

שלט 6

שלט 7

שלט 8

שלט 9

שלט 10

שלט 11

שלט 12

שלט 13

שלט 14

עדכון: 6 במאי 2021 כל הסלעים הונחו במקומם

חברת אבני גזית הציבה ביום חמישי 6.5.2021 את הסלעים במקומות שנקבעו על התל. כן הוצבו ספסלים ופחי אשפה חדשים. בביצוע בקרוב: עבודות ניקיון וניכוש עשביה. וכן פריצה של הדרך לחלק הדרומי והצבת שלושה סלעי הסבר של הכוחות שפעלו בו.

304 מחשבות על “כל מילה בסלע

  1. יש להדגיש כי איציק זמיר (שהיה מ"פ בגדוד 51 במלחמת ששת הימים) הוא נציג עמותת גולני ושותף מלא בפרויקט חידוש ההנצחה והמורשת בתל פאחר ובהזדמנות זו אברכו על כך. ורדי

    אהבתי

  2. הקביעה כאילו "ניסוח תיאורי הקרב של הכוחות השונים שנלחמו על התל *נקבע* לפני כשלוש שנים" – איננה מדוייקת.

    לפני *פחות משנתיים* פורסם בבלוג – אחרי שלפני כשלוש שנים פורסמו בבלוג הצעות נוסחאות *שונות* – נוסח שנכתב עליו כי נבדק ע"י "מחלקת היסטוריה" [וכבר הוער שאם זו ידיעה נכונה, הרי שאפשר ללמוד מכך על רמת התמצאותה בחומר], אך בתמונות שבפוסט זה ניתן לראות שיש והנוסח הנחקק *שונה* מאז.

    בעבר הערתי על שיבושים בתיאור העובדות. חלקם תוקנו, על סמך ההערות, אך עדיין נותרו לא מעט, אף מאלו שכבר הוער עליהם.

    מלבד מתיקון השיבושים הנ"ל, היה מצופה שתהיה הגהה קפדנית בנוסח הנחרט. מהפוסט הנוכחי נראה שגם זו לא נעשתה.

    כעת, לאחר שהשיבושים כבר נחרטו בסלע והיו לקביעה "בלתי הפיכה" (ובהתאמה לנוסח אימרתו המפורסמת – במשמעות אחרת – של ריב"ב: כאבן שאין לה הופכים), הרי שאין טעם לאסוף ולמנות את כולם (וכמאמר במערבא: מילה בסלע, משתוקא בתרין). המעוניין בעובדות הנכונות יטרח וימצא אותן במתפרסם בבלוג,

    ~ אף כי מי יודע, ואולי, כשם שהסלעים החדשים באו לעולם כדי להחליף סלעים שהוצבו בתל רק לפני ארבע שנים, עוד יתברר לנכון המשפט שיוחס להם בפוסט הנוכחי: כאבנים שיש להן הופכים… ~

    – אך פטור בלא כלום אי-אפשר, לכן אציין כאן תיקון למשפט המופיע בפוסט הנוכחי:

    "הסלע של המג"ד מוסא קליין לא הוצב במקום שבו נהרג, אלא במקום שבו נמצא בסיום הקרב, כאשר המ"כ חמאווי גרר אותו לאיזור מסתור בניסיון לטפל בו."

    שיש לתקנו בהשוואה לסיפורו של חמאווי, כפי שהובא בבלוג ב-2014 (ונעתק, בכמה השמטות, בספר עמ' 61):

    "אני רץ אליו מיד, הופך אותו על הגב, גורר הצידה ורואה את העיניים שלו מתגלגלות, הוא נעשה צהוב, מחרחר חרחורים אחרונים ונדם"

    (וזו לא הפעם היחידה שהובא סיפורו בנוסח זה)

    – משמע: יש את המקום בו המג"ד נפגע, וכמה מטרים דרומית ממנו ישנו המקום אליו הוא נגרר, שם הוא נפח את נשמתו ושם נמצאה גופתו בסיום הקרב.

    אגב, בסלע על כוח קרינסקי נחקק:

    "מפקד הכוח השאיר מ"כ לרתק" – ה-מ"כ הוא חמאווי,

    ~ בוגר קורס מ"כים, שהיה בכוח המסתער כשאין כיתה תחת פיקודו ~

    – המוזכר גם בהמשך הסלע: "הגיעו … מפקד הגדוד סא"ל משה (מוסה) קליין וקצין הסיוע הארטילרי … וחברו למ"כ שעוד לחם לבדו במקום. לאחר לחימה קצרה וטיהור קטע תעלה נוסף בכיפת היעד, יצא ממנה המג"ד כדי לתאם בין הכוחות,"

    ~ ויוער: [1] בשונה מהמשתמע מהנוסח הנ"ל, קצין הסיוע [משה הראל] חבר לחמאווי רק *אחרי* הפגיעה במג"ד, ולא השתתף *עמם* בטיהור תעלות. [2] הקביעה שהסיבה ליציאה נועדה "כדי לתאם בין הכוחות", אינה אלא השערה, חסרת מקור מבוסס. ירידת המג"ד (והמ"כ אחריו) לתעלה, והיציאה ממנה (וכנ"ל), נעשו בדיוק באותו מקום. קודם הירידה, בהיותו בכיפת היעד, לא פעל המג"ד "לתאם בין הכוחות", אלא בחר – מבלי להסביר את פועלו; גם אין עדות על צורך מבצעי שהכריח פעולה זו – לרדת לתוך אחת התעלות. ~

    ובהמשך הטקסט החקוק מסופר על המג"ד: "נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג. מפקד הכיתה שהיה לידו פינה אותו למחסה הקרוב." – גם כאן משתמע, בשונה מעדות הנ"ל, שהפינוי למחסה היה אחרי שהמג"ד נפח נשמתו.

    ~ מענין מהי הסיבה התחבירית לכתוב פעמיים בראשי תיבות: מ"כ, ורק בפעם השלישית לפתוח: מפקד הכיתה [ובפרט שעל כיתה בוודאי שהוא לא פיקד שם] (וזאת בשונה מהסדר, ההגיוני, לגבי המג"ד: בתחילה פתוח, ואח"כ בר"ת). למאיר שלו פתרונים.

    הסיפור הנ"ל *חזר* ונחקק על סלע נוסף, המיוחד למג"ד:

    "עלה ליעד הצפוני … כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי ונכנס יחד עמו לאחת התעלות, ובה ניהלו קרב קצר מול הסורים. לאחר טיהור קטע התעלה יצא ממנה המג"ד, נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג".

    – כאשר בסלע *הזה* התאים יותר לספר על עלייתו ביחד עם הקש"א (השייך לכאן יותר מאשר בסלע על כוח קרינסקי) ועל פינויו למחסה ע"י המ"כ.

    ~ וכאן יוער: [3] המילים "כאן פגש" *יכולות* להתפרש כציון מדויק למקום הפגישה, אך הסלע הזה הרי הוצב לא במקום הפגישה, אלא במקום בו הנפגע נפח נשמתו (כנ"ל). [4] "קרב קצר מול הסורים"? בעדות בנידון מסופר רק על ירי לעבר חייל סורי, יחיד, שנעלם. ~

    כמו כן, במקום לכתוב "כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי" – לפי ה'שיטה' שלא מזכירים לוחמים חיים בשמותם, אך הוא מוזכר כשייך לכוח שבראשו עמד לוחם שנפל – היה פשוט יותר לכתוב: כאן פגש בחייל (וכיו"ב). כך, לפי עדותו של חמאווי, קרא לו המג"ד בשעה שראה אותו: "חייל, בוא אליי!".

    ובכלל, אי-אפשר שלא לשוב ולתמוה על ההמנעות מאזכורו של יצחק חמאווי – כיום איזי גרנות – בשמו. העובדה היא שמידע חשוב על קרב תל-פאחר, כולל הנחקק בסלעים הנ"ל, מבוסס על עדותו, זאת כמובן מלבד העובדה שלפועלו הרב במהלך הקרב, אין אח ורע. נכון, הוא לא קיבל צל"ש, אך אם עובדה זו אמורה להעיד על משהו, הרי זה על מי שמתוקף תפקידו היה אמור לתחקר את פקודיו (ויש מי שהעיד שהדבר לא נעשה), לברר מה בדיוק הם עשו ולהמליץ בהתאם. לאידך, יצויין שיש מי שלא קיבל צל"ש ובכל זאת זכה ששמו נחקק לא פחות משבע פעמים…

    אהבתי

    • אתייחס כרגע רק לפיסקה האחרונה שלך שהיתה שם הערה שכוונה כלפי ורדי. הערה מקוממת, יש לומר.

      גם לי כמי שהיה בצוות ההיגוי ושותף לקביעת נוסח הסלעים כאב ששמות של כמה ממצטייני הקרב אינו מוזכר. הוחלט בזמנו שהיחידים שיצוינו בשמותיהם הם רק מפקדי כוחות וחללים. נוסח אחיד זה מנע מצב שבו היינו צריכים להזכיר עשרות רבות של חיילים נוספים, מה עשו ומה פעלו, ובמסגרת סלע הסבר, שמטבע הדברים צריך להיות קצר ולעניין, זה לא מעשי. לפיכך ובעקבות כך לא צוינו שמות כמו חמאווי, עזרא ברוש, מוראד, חודרה, גרשפלד, העליון, הוברמן, בן מרדכי, יהושע ישי, ג'מיל, מיכאלי, עמדי, מוקי – וזו רשימה לא סופית.

      כתבת שורדי היה אמור לתחקר את פקודיו, אבל ורדי הוטל מיד לתעסוקה שוטפת בגבול החדש ומלבד השתתפותו בפאנל חטיבתי כמה ימים אחרי המלחמה, לא היה לו זמן לכלום, כפי שכבר סיפר כאן, מה עוד שחלק מפקודיו היו בבתי חולים, ומכל מקום הוא לא שוחרר ממטלותיו על מנת לתחקר את חייליו. יש לציין שחמאווי לא היה בקרב הזה ת"פ ורדי, ועל מעשיו של חמאווי ידעה כל החטיבה שהרי הוא התראיין לתקשורת של אז וסיפר, ואף השתתף בתחקור שהתקיים על התל, המח"ט ידע היטב מה עשה חמאווי, ידע אפילו טוב יותר מורדי, ובכל זאת זה הסתיים בצל"ש המג"ד [משה יוסף] בלבד, וחבל מאוד גם לי שלא תורגם בהמשך לצל"ש יוקרתי יותר במסגרת חלוקת הצל"שים לקטגוריות ב-1973.

      כתבת – "יצויין שיש מי שלא קיבל צל"ש ובכל זאת זכה ששמו נחקק לא פחות משבע פעמים"… תגובתי: ורדי הומלץ לצל"ש והתייצב בפני ועדת הצל"שים שם הודיע כי הוא מוותר על הכבוד ובתמורה ביקש מיו"ר הוועדה האלוף גנדי שיעניק צל"שים לחייליו בכוח. כך שורדי הוא צל"שניק בפוטנציה. ויתר על זה מרצונו.

      לגבי אזכור שמו של ורדי שבע פעמים, אני מודה שבמסגרת העבודה על נוסח הסלעים מעולם לא טרחתי לספור כמה פעמים מוזכר כל אחד ולא חשבתי שזה נחוץ בכלל. כל שם שנחרת ואינו חלל, הוזכר מסיבות ענייניות לגמרי.

      אם כבר החלטת להשתמש בסטטיסטיקה כסוג של ניגוח כלפי ורדי, עברתי שוב על הטקסטים של הסלעים:

      בשלט שלו, ורדי מוזכר פעמיים בלבד – פעם אחת בכותרת (בכל זאת הוא עמד בראש הכוח שלו) ופעם אחת בתיאור עצמו. מינימלי ומוצדק.

      פעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של קרינסקי – כי מה לעשות ורדי חילק ביניהם את הכוח לפני ההסתערות על התל. פעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של דני, כי מה לעשות ודני פגש את המג"ד שהורה לו להמשיך לתוך המוצב ולהצטרף לורדי. פעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של המג"ד שם כתוב שהמג"ד הורה לדני להצטרף לורדי. ורדי מוזכר גם בשלט של עזרא סלע כי מה לעשות הכוח של עזרא התחבר לכוח של ורדי בחלק הדרומי. ופעם נוספת מוזכר ורדי בשלט של הסיירת כי מה לעשות והמח"ט הורה למ"פ הסיירת לתאם עם ורדי את הכניסה ליעד.

      כך שאזכור ורדי בכל שבע הפעמים מוצדק ולא נבע ממניעים כאלה ואחרים כפי שאפשר להבין במשתמע מדבריך, אלא מתוקף העובדה שכוח ורדי תפס חלק משמעותי בשטח המוצב והחזיק בו לאורך כל 3.5 שעות הקרב, כך שנוכחותו של ורדי היתה בולטת בהיותו עוגן מרכזי בקרב הזה. עכשיו במחשבה שנייה יש מצב שהיה צריך להזכיר את ורדי פעם נוספת, פעם שמינית, בשלט של הסמ"פים שנכנסו לחלק הדרומי והיה מקום לציין שקטע זה של המוצב כבר נתפס בחלקו כשעה וחצי קודם לכן ע"י כוח ורדי.

      לסיכום, מצאנו את הדרך "לפצות" חיילים ומפקדים שבלטו בקרב ושמותיהם לא הוזכרו על הסלעים, בדמות הרחבה אינטרנטית – כל מי שירצה לשמוע פרטים נוספים על פעולת כל כוח יוכל לעשות זאת בסריקת ברקוד שיוצמד לכל סלע, ולשם כך נקבעו אנשים בכל כוח שמרכזים את החומר.

      עוד אגיד שכל מי שמכיר את ורדי יודע שמשחקי כבוד ואגו הם ממנו והלאה. עמידתו בראש הצוות לא נועדה להאדרת שמו והוא לא עשה תחרות עם אף אחד על מספר הפעמים ששמו יוזכר על הסלעים. בשלוש השנים האחרונות הוא נפגש עשרות פעמים עם לוחמים ומשפחות ועם כל מי שהיו להם טענות כאלה ואחרות לגבי אזכור או אי אזכור, הקשיב להם, ולא הותיר אף מתלונן ללא תשובה או התייחסות, הכל בכדי להביא את הפרויקט ואת מלחמות הניסוח לסיום ראוי והגון. וכך גם היה.

      Liked by 1 person

      • לאחר שיקול הדעת, החלטתי להגיב.

        אפתח בעובדת התייחסותך רק לפיסקה האחרונה, שאותה אתאר כניסיון, די מוצלח, להסטת הדיון מהנושא. למדתי מכך שאת ההמשך עליי לעשות בתגובות קצרות (יחסית…), שעליהן אם תרצה לענות, תענה, אך יהיה ברור על מה ענית ועל מה *לא*.

        ניסית, וסיבותיך עמך, ליצור רושם כאילו כיוונתי הערת "ניגוח" ("סוג של") כלפי פלוני – שאת שמו *לא* הזכרתי – וכאילו כדי לטעון שמטרת פעילותו נועדה "להאדרת שמו" (הציטוטים שכאן הם מתגובתך, כן?). בכשרון אף הצלחת למתוח זאת יתר על המידה: "והוא לא עשה תחרות עם אף אחד על מספר הפעמים ששמו יוזכר", ועוד כיו"ב, כאילו לפרשן את דבריי.

        הנני בז לניסיון מקומם זה. בטוחני שרוב קוראי דבריי יכולים לראות ולשפוט שלא מופיעים בהם הדברים שייחסת לי. כתבתי "רוב", שכן לא נעלם ממני המיעוט דמיעוט, א' או ב', מאסכולת הרוח הרעה השופטת לחובתי. בשלב זה אמשיך להתעלם ממי שקשה לו להתמודד עם עובדות והוא גיבור בגיבוב דברי הבל ורעות רוח.

        אהבתי

      • אודה ולא אבוש, שמצאתי לנכון להעיר, לא אחת ולא שתיים, על חלק מהטעויות והשיבושים ההיסטוריים שהתפרסמו, על המסך או גם בדפוס, וכעת גם בחקיקה.

        הערות אלו הן לצנינים בעיני א'למוני? מצטער בשבילו. לתומי חשבתי שעומדת הזכות לכל אחד, על פי ידיעותיו, להשתמש במערכת התגובות של הבלוג ולכתוב את הידוע לו, והרוצה לחלוק, יחלוק.

        בענין הזכות להעיר, כדאי שאזכיר שב-2017 פירסמת כאן פוסט שלם שבו הערותיך על ה"אנדרטה המחודשת" בתל-פאחר. לא חסכת שבטך. "לעזאזל". "שערורייה". אפילו לרוסית נדרשת: "סמטוחה", ולא ויתרת מלהעיר גם על ציון "אי הקפדה על הגהה באנדרטה החדשה"…

        ~ אגב, אם מישהו יטרח להשוות את הגהתך הראשונה שם: "צ"ל סולוביץ' אברהם – ולא סולוביץ כמו שמופיע כעת", עם הנחקק על הסלעים ב-2021, הוא בוודאי יתמה איך זה קרה שגם בהם נחקק, וכמה פעמים, שם המשפחה הנ"ל כשהאות ץ' אינה גרושה… [בשעתו בחרתי, וסיבותיי עמי, שלא לכתוב כל תגובה בפוסט ההוא, ולכן לא ציינתי לידיעה שבדפי 'יזכור' מופיעים כך, ללא הגרש, כל שמות המשפחה עם הסיומת הזו. כך החליטו במחלקה להנצחת החייל / משרד הבטחון אגף השיקום] ~

        באם אינך מעוניין להתמודד עם הערותיי, גם זו זכותך, אך ניסיונך לתלות עליי את הרהורי לבך, מכריחני להגיב, ובפירוט, כדלהלן.

        Liked by 1 person

      • ומכיון שכך, אין לי כוונה לעבור בשתיקה על הניסיון המקומם הנ"ל. אפרק וארכיב:

        בתגובתי דלעיל התייחסתי אל ה'שיטה' – להלן אכנה אותה: 'חוק הסלעים' – שכעת ניסחת כך: "היחידים שיצוינו בשמותיהם הם רק מפקדי כוחות וחללים"; "כל שם שנחרת ואינו חלל, הוזכר מסיבות ענייניות לגמרי".

        ותגובתי התייחסה אל העולה מ'חוק' זה, כפי שבא לידי ביטוי בחקיקה בשני סלעים:

        בסלע המיוחד לכוח שהגיע לכיפת המוצב הצפוני, בראשו הסתער אלכס קרינסקי, נחקק שהוא "השאיר מ"כ לרתק".

        ה-מ"כ הוא יצחק חמאווי.

        מ'חוק הסלעים' הנ"ל למדנו שאין סיבה עניינית להזכיר את שמו, רק לציין שהוא בוגר קורס מ"כים (פרט מאוד 'ענייני' שחשוב שיחקק בסלע…), שהרי בעת שהסתער עם הכוח על התל לא היתה כיתה תחת פיקודו.

        כך גם בהמשך הנוסח באותו סלע, על המג"ד והקש"א שעלו לתל "וחברו למ"כ שעוד לחם לבדו במקום".

        ממשפט זה למדנו, שהעובדה – וכל הכבוד שהיא צויינה! צל"ש למחוקק! – שהוא "עוד לחם לבדו במקום", עדיין אינה בגדר 'סיבה עניינית לגמרי' שבגינה הוא ראוי להיות מוזכר בשמו.

        ובהמשך לזה – וכאמור: בסלע על הכוח שעלה ראשון לתל הצפוני – מסופר על המג"ד שעלה לשם רק אח"כ: "נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג. מפקד הכיתה שהיה לידו פינה אותו למחסה הקרוב."

        נראה מכאן שחשוב היה להנחיל לקוראי הסלע את הידיעה זו – ש"מפקד הכיתה" פינה את המג"ד למחסה הקרוב – כחלק חשוב מתיאור פעולת הכוח הצפוני.

        אלא שעם כל החשיבות בפרט זה של הסיפור, נראה שהמחוקקים סברו שעדיין אין בו הצדקה לאיזכור שמו של מי שעשה מה שעשה. זוכרים את החוק על 'סיבה עניינית לגמרי'? חוק זה חוק!..

        אהבתי

      • ובהמשך להערתי בתגובה דלעיל (27 באפריל, קטע המתחיל: – אך פטור) בעניין משפט שהתפרסם בפוסט זה, אוסיף ואעיר: גם מהנוסח הנחקק בסלע משתמע שהפינוי היה לאחר שהמג"ד כבר היה הרוג.

        מדוע אם כן היה חשוב לציין זאת על הסלע? לא ברור. ברם, הנכון הוא, כאמור, שיצחק חמאווי פינה את מפקדו רגעים ספורים קודם שהלה נפח את נשמתו.

        הוא, חמאווי, עשה זאת ביודעו שבהתקרבותו אל המקום בו נפל מפקדו הרי הוא חושף את עצמו לשטח מוכה אש! שהרי הוא, חמאווי, שהה במקום עוד קודם הגעת המג"ד לתל והכיר טוב את המצב בשטח. אך חמאווי סיכן עצמו לטובת הצלת מפקדו – הוא לא ידע שהפגיעה אנושה ושהלה יפח נשמתו זמן קצר אח"כ – כפי שקודם לכן סיכן את עצמו באותו שטח (לפחות) שלוש פעמים: פעמיים כשנחשף לטובת לוחמים פצועים, לגרירה למקום מבטחים ולחבישה, ופעם נוספת, כאשר לפקודת המג"ד הגיע אליו, בעוברו שוב בשטח מוכה האש, כדי לעדכנו במצב.

        אך כנראה שמבחינת 'חוק הסלעים' אין פעולות הרואיות אלו נחשבות למשהו ענייני ועל כן הן לא נזכרו (הגם ש*אפשר* היה, אילו רק היה רצון, להזכירן בקיצור נמרץ).

        אהבתי

      • ציל"שתי לעיל את הניסוח הנחקק: "עוד לחם לבדו במקום",

        ועליי לציין שהוא בשינוי מהנוסח האחרון שפורסם בבלוג לפני פחות משנתיים, שבו רק: "שלחם במקום".

        המילה *לבדו* מייחדת את פעולת לחימתו, שכן באותו זמן נותרו בראש התל רק שישה מהכוח הראשוני שעלה אליו: שלושה הרוגים, שני פצועים, והוא, ה-"מ"כ" האנונימי, לוחם לבדו.

        להלן אתעכב על הקשר של "לבדו" עם הנוסח שנחקק לפניו באותו הסלע,

        – אך עוד קודם לכן, באותו עניין:

        כמה לוחמים נמנו עם הכוח הראשוני שהוקצה לעלייה למוצב הצפוני?

        למי שיעמוד מול הסלע ויחפש את המידע על כך, נועדה אכזבה. המידע הזה לא מופיע בו.

        לעומת זאת, בסלע על הכוח הראשוני שעלה למוצב הדרומי,

        ~ שלפי המתואר בפוסט זה, הסלע ההוא אמור להיות מוצב במוצב השני, הדרומי, כך שמרחק ההליכה בין שני הסלעים יהיה של כ-350 מטר (ובקו-אווירי: כ-150 מטר) ~

        – שם נחקק כי מפלוגה א' "נותרו למפקד הפלוגה 25 לוחמים בלבד" שהגיעו עמו אל מתחת למוצב הסורי [כבר ביולי 2018 הערתי שזו ידיעה מוטעית, שכן המס' 25 כולל בתוכו *גם* לוחמים ש*לא* השתייכו לפלוגה א', כלומר, הם לא *נותרו* למפקד מהפלוגה שאותה הוביל לעבר תל-פאחר. אדלג כעת על ההסבר לעיקשות לכתוב בכל זאת בנוסח מטעה], אשר "השאיר לעצמו 12 לוחמים לכיבוש היעד הדרומי, משימתו המקורית, ואת השאר הקצה לסרן אלכס קרינסקי לצורך כיבוש פאתי היעד הצפוני".

        אהבתי

        • להלן ציטוט מהמשך הסיפור שנחקק בסלע המיוחד לכוח הצפוני:

          "הלוחמים הגיעו לגדרות העליונות של המוצב ונכנסו ללחימה בעמדות הסוריות שבחזית. אחדים מהם נפצעו, אך המשיכו במשימה."

          כך, "אחדים", בלשון רבים ("נפצעו", "המשיכו"), אף שאין זה מתאים לעדויות שנאספו: ידוע רק על לוחם אחד, שלפי דבריו, בעלייתו לתל – עוד לפני ההגעה לתעלה שבחזית – הוא נפגע ברגליו מרסיסים, ולמרות זאת המשיך במשימה. שאר פצועי הכוח, ארבעה, לא המשיכו במשימה. פשוט כי לא יכלו.

          ואחרי הזכרת שמותיהם של ארבעת חללי הכוח המדובר, נחקק בסלע:

          "על אף הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים ולדחוק אותם לתוך הבונקרים."

          וכבר הוער, יוני 2019, שמשפט זה אינו מדוייק, למרות שיש מי – שלא היה אז על המוצב הדרומי – שחשב שזהו כן משפט נכון.

          ובהמשך לזה מופיע המשפט על ה-"מ"כ שעוד לחם לבדו במקום", מבלי לספר מה קרה – חוץ מלשלושה שנהרגו – לשאר "הכוח הקטן" שהגיע לראש התל, כוח שנותר ממנו רק אחד שלחם לבדו.

          אהבתי

      • ועוד בענין המשפט על ה-"מ"כ שעוד לחם לבדו במקום":

        יש גם להעיר על הנוסח שנחקק בסלע המספר על לוחמי כוח הסיירת (שנכנסו למוצב לקראת סוף הקרב):

        "החיילים שלא נפגעו המשיכו בלחימה בתעלות יחד עם כוח הסמח"ט, עד שהגיעו לכיפת החלק הצפוני של המוצב, שם נפגשו עם הפצועים *והלוחמים* מכוח אלכס קרינסקי"

        – שאינו מדוייק, שכן הלוחם האחרון בכוח הזה, יצחק חמאווי, היה עסוק באותה שעה בפינוי פצועים מהערוץ שבין שני המוצבים, והם לא פגשו בו.

        לכן נכון יותר הנוסח שנחקק בסלע על כוח הסמח"ט:

        "המשיכו הסמח"ט ועוזרו עם כמה לוחמים מהסיירת ומכוח סולוביץ לטהר את הקטע האחרון של התעלה, עד שהגיעו לכיפת המוצב הצפוני; שם נפגשו עם הפצועים מכוח אלכס קרינסקי" – בלי המילה "והלוחמים".

        (סיפור הפגישה עם הפצועים הנ"ל נכפל ומופיע בשני הסלעים. בסלע שלישי, על כוח סולו, נכתב רק: "הצטרפו בהמשך לכוח הסמח"ט בטיהור האחרון של היעד").

        ועדיין גם הנוסח הנ"ל אינו מדוייק, שהרי חוץ מהפגישה בפצועי הכוח הנ"ל (שניים, והם נחבשו קודם לכן ע"י חמאווי) פגשו הראשונים פצוע שהשתייך לכוח דני.

        אהבתי

        • אציין כאן עוד עובדה, שאינה מתאימה לנוסח הנחקק בסלע הסיירת:

          ראשוני הלוחמים בכוח הזה המשיכו בלחימה בתעלות כשהם *מקדימים* את כוח הסמח"ט.

          אהבתי

        • לכשהזכרתי, בתגובתי למעלה, את המועד שבו היה חמאווי עסוק בפינוי פצועים מהערוץ שבין שני המוצבים, אוסיף ואציין:

          בסלע המספר על פציעתו האנושה של יואל זבדי, נחקק: "עם רדת הערב הוא פונה מהתל".

          הפינוי מהתל – בו השתתף מיודענו חמאווי, שקודם לכן גם חבש את יואל – היה עוד קודם רדת הערב, וקודם ההכרזה על סיום הקרב. חמאווי, כשרק נודע לו על הפצועים בערוץ, לא חשב פעמיים, אלא עלה, ופעמיים, כדי לחלצם.

          (וזה אחרי שעוד קודם לכן הוא עסק בפינוי פצועים למרגלות התל, פעילות שהמשיך בה גם אחר כך).

          אהבתי

      • בתגובתי דלעיל (27 באפריל) כתבתי על סיפור פינוי המג"ד, שהוא "*חזר* ונחקק על סלע נוסף, המיוחד למג"ד", כשהכוונה לסלע שמוספר 4. הסלע הראשון שהוזכר מוספר 2,

        ~ הערה לפרטיכל: כבר ב-27 ביולי 2018 היה מי שהעיר בבלוג: "שלט מס 4: – סיפור נפילתו של מוסא קליין מופיע כבר בשלט מס 2 – יש כאן כפילות". הערתו זו נותרה ללא מענה, והכפילות נחקקה. כנראה ישנו ב'חוק הסלעים' סעיף המחייב כפילות במקרים חשובים מאוד… ~

        – וכעת אתמה: מה המרחק בין שני הסלעים, שיש צורך לכפול בהם את הסיפור?

        בסלע השני אנו קוראים על פעולותו של חמאווי:

        "כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי ונכנס יחד עמו לאחת התעלות, ובה ניהלו קרב קצר מול הסורים. לאחר טיהור קטע התעלה יצא ממנה המג"ד, נפגע מכדור של חייל סורי ונהרג".

        כנראה שגם הכניסה עם המג"ד ופעולת טיהור קטע התעלה [קטע מסויים, שבסופו בונקר, טיהרו חמאווי לבדו], עדיין אינה נכללת בקריטריון של 'סיבות ענייניות לגמרי', ולכן שמו של חמאווי אינו מוזכר.

        אהבתי

      • אז מה היה לנו שם, בשני הסלעים? – הנה:

        "השאיר מ"כ לרתק"
        "וחברו למ"כ שעוד לחם לבדו במקום"
        "מפקד הכיתה שהיה לידו פינה אותו למחסה הקרוב."
        "כאן פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי ונכנס יחד עמו לאחת התעלות, ובה ניהלו קרב קצר מול הסורים"

        זה כן. רק לא שמו של יצחק חמאווי. בעניינו איזכור השם אינו משהו "מינימלי ומוצדק".

        תשאר בשטח [בודד] לרתק,
        תשאר במקום לבדך כלוחם המונע מהאוייב להתקרב אליך ואל חבריך הפצועים,
        תכנס לתעלה ותפעל לטיהורה [כנ"ל],
        תפנה [תוך כדי חירוף נפש (וכפי שפעלת קודם לכן, וכנ"ל)] את המג"ד שנפגע,

        – כל הכבוד לך. אבל אנו את החוק לא נפר. אי-אפשר. איננו סבורים שהתיאורים הנ"ל הם בגדר 'סיבות ענייניות לגמרי', ויקוב הדין את ההר [והסלע]!

        אהבתי

        • לשמואל'ק היקר,
          אנחנו נמצאים בשלב שכל האבנים כבר מוכנים להשמה בשטח.
          אפשר יהיה לתקן את הטעון תיקון במסגרת סריקת הברקוד שתוצמד לכל סלע.
          הבה נשלים את המשימה הזאת מתוך תמימות דעים.

          אהבתי

      • ואי-אפשר שלא לשאול: אם 'חוק הסלעים' קובע כי "היחידים שיצוינו בשמותיהם הם רק מפקדי כוחות וחללים",

        ואנו רואים ש-"מפקדי כוחות" – החיים לאורך ימים ושנים טובות ובריאות – מוזכרים, גם אם מדובר ב-: מפקד מחלקה שהגיע ליעד ללא מחלקה (אלא רק עם יחידה בסדר גודל של כיתה) / מפקד פלוגה שהגיע ליעד ללא פלוגה (אלא רק עם יחידה בסדר גודל של מחלקה),

        – מדוע שלא יוזכר גם מפקד כיתה, שאמנם הגיע ליעד ללא כיתה הכפופה לו, אך לפועל פיקד במהלך הקרב על חוליית חיילים שהיו עמו?

        כאשר המג"ד (שעלה ליעד לפני שהייתה עליו אפילו פלוגה) הגיע לראש התל, הוא ראה עליו את יצחק חמאווי וקרא לו: "חייל, בוא אליי!". ביקש להתעדכן מפיו על מה שקורה בשטח, מפני שהוא – חמאווי – היה היחיד שעדיין לחם במקום. אז למה, בכפוף ל'חוק', אין שמו ראוי להיות מצויין?

        מ"פ כן, מ"מ כן, רק מ"כ לא?

        אהבתי

      • טענת הנגד: "ובמסגרת סלע הסבר, שמטבע הדברים צריך להיות קצר ולעניין, זה לא מעשי", היא הנותנת חיזוק לטענתי:

        יותר קצר ולעניין לכתוב: "פגש ביצחק חמאווי" (אם רוצים אפשר להוסיף לפני השם: בלוחם/ברב"ט/במ"כ) – מאשר את הנוסח המסורבל: "פגש במפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי".

        מישהו צריך עזרה בספירת המילים?

        אהבתי

      • חשוב לי לציין במפורש שכתיבתי הנ"ל היא מטעם עצמי, מבלי התייעצות/תיאום עם הנידון. יתכן והוא – שבהחלט אינו טיפוס שמחפש כבוד – אולי אפילו כועס עליי. זכותו.

        אבל, כאשר בתגובה לדברים שכתבתי (27 באפריל), באופן כללי, שאי-אפשר שלא לשוב ולתמוה על ההמנעות מאזכורו בשמו, נכתב מענה לפיו הוא אינו נכלל בהגדרה של אותן "סיבות ענייניות לגמרי",

        – הרי שבעיניי, כלומר, מול העובדות המוכרות לי, מענה זה נראה כהיתממות, ודי מפותלת. על כך הגבתי עד כה, ועל כך אגיב גם בהמשך, כשאתייחס לעוד עניינים שהופיעו באותו מענה, שאני רואה אותם אחרת.

        אהבתי

        • לשמואל'ק ,

          שמיעת תאור הקרב באמצעות סריקת הברקוד , היא
          הרבה יותר חוויתית מאשר קריאת תוכן כתוב.
          לדוגמא : לשמוע את איזי בקולו מתאר את הקרב זה הרבה יותר חי .
          כמו כן ,
          לאורך הזמן עם התפתחות הטכנולוגיה לאורך השנים הקרובות והרחוקות ,
          יהיה יותר שימוש באפשרויות אלו מאשר לעמוד ולקרוא.
          למיטב ידיעתי מוזיאונים היום משקיעים יותר בטכנולוגיה מאשר בקריאה.
          תנוח דעתך.

          אהבתי

          • לא ברור לי מה חידשת (בתגובתך זו ובקודמתה). הרי ענין זה מופיע גם בסיכום התגובה שלמעלה:

            "לסיכום, מצאנו את הדרך "לפצות" חיילים ומפקדים שבלטו בקרב ושמותיהם לא הוזכרו על הסלעים, בדמות הרחבה אינטרנטית – כל מי שירצה לשמוע פרטים נוספים על פעולת כל כוח יוכל לעשות זאת בסריקת ברקוד שיוצמד לכל סלע".

            זהו אכן רעיון יפה. מאחר ואינני זוכר שדווח עליו בפרסומי הבלוג עד כה, אזכיר שהוא אינו חדש, כי כבר הועלה בשעתו בתגובות הקוראים, יולי 2018:

            "ניתן להוסיף ברקוד עם מידע נוסף ולסרוק דרך הנייד למי שמתעניין"; "כדאי לחשוב על האופציה הסלולרית של סריקת ברקוד, זה ידבר יותר לקהל הצעיר"; "בהנחה שיהיו דפי הסבר מפורטים לחלוקה לכל מבקר [יהיה צורך במנקה מיוחד שיסתובב לאסוף אותם מרחבי האזור…] + הורדה לאפליקציה באמצעות ברקוד או אמצעים טכניים כאלה ואחרים, אותם יכול יהיה המבקר לקחת לביתו"; "בשלט ההכוונה בכניסה לתל יהיה בר קוד שאיתו יוכלו להתחבר לאתר ולדפי הנופלים עם כל סמרטפון עם האפליקציה"; "בכניסה על עמוד השער צריך להיות בר קוד וכתובת האפליקציה של הבר קוד – כל בעל סמרטפון יוכל להיכנס ולהתחבר לסיפור תל פאחר … אפשר ורצוי יהיה להפוך את האתר אליו מגיעים כאתר כל הסיפור של תל פאחר ואפילו עם תחנות והתקדמות במסלול כל אחד בסמרטפון שלו".

            אם היה צורך גם בסלעים – לא לי להחליט, ואת דעתי בזה אשמור לעצמי.

            ועדיין, זכותי להתייחס לטעויות עובדתיות ולהעיר עליהן, ואינני מתפעל ממי שמתיימר לחתום בחותמו את ההיסטוריה, והואו עוד מתרעם (בנוסח: "הגיע הזמן לחדול מעיסוק מי קפץ ראשון ומי צעק אחרי מי היה שם ומי היה פה, מחקר הקרב מוצה האבנים הודפסו הגיע השעה להניח לנושא") על מי שלא מצטרף למנוחתו (והגדיל לעשות כשקבע: "חקר האמת זה מה שיש". איזו בדיחה!).

            לא ביקשתי ולא דרשתי – ואינני חושב שיש חשיבות למשהו כזה מצדי – לשנות משהו. לכן כבר יצאתי ידי חובה כשכתבתי בשעתו, 23 ביוני 2019, את התגובה הבאה:

            אמור מעתה: טעויות ושיבושים בתיאור הקרב (שעד כה הופיעו בדפוס או רק נראו על המסך) יחרטו בסלע.

            ויען ויאמר, "בעט-ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון", ואני ידעתי וגו'

            אהבתי

            • לשמואל'ק ,
              המחאה שלך – מובנת .
              ואולם ,
              לפעמים כל המוסיף – גורע.
              הנח לזה.
              אולי ישנם עוד דעות נוספות על מה שנכתב או לא נכתב.
              אולם סוף סוף צריך גם להחליט ולבצע.
              גם זו לטובה.

              אהבתי

      • מתגובתך אפשר לטעות ולחשוב כאילו נקבתי בשמו של מי ש-"היה אמור לתחקר את פקודיו", ובהמשך ואתה מסביר מדוע התחקיר האמור לא נעשה.

        לא מדוייק. כך כתבתי (בעניינו של חמאווי):

        "הוא לא קיבל צל"ש, אך אם עובדה זו אמורה להעיד על משהו, הרי זה על מי שמתוקף תפקידו היה אמור לתחקר את פקודיו (ויש מי שהעיד שהדבר לא נעשה), לברר מה בדיוק הם עשו ולהמליץ בהתאם."

        לא כתבתי מיהו בעל התפקיד והסמכות שהיה אמור לתחקר את פקודיו; לא ציינתי אם היה זה מג"ד (הרי מונה מג"ד לגדוד), מ"פ או מ"מ.

        גם לא כתבתי מהו ה-"משהו" שעליו עובדה זו אמורה להעיד, ושזהו משהו שלילי.

        אבל אתה, אשריך, יודע הכל.

        ואתה גם מודיע ש"כאן" – בבלוג – "כבר" סופר מדוע אחד מבעלי התפקידים (הנ"ל) לא יכל לתחקר: היו לו מטלות, לא היה לו זמן לכלום, לא קיבל שחרור כדי לתחקר.

        כן, גם אני מכיר את שסופר כבר בבלוג, ויודע שב-2016, בקשר לדיבור על *שיקומו העגום* של גדוד 12 [ולמען הסר טעות: ההגדרה המודגשת כאן אינה שלי. היא פורסמה בבלוג], נאמר רק שבקונייטרה אי-אפשר היה לעמוד בכל המטלות ולכן שיקום הגדוד היה בלתי אפשרי. העדר תחקיר, ולו רק מינימלי, *לא* הוזכר בהקשר זה.

        ומכיר גם את שפירסמת ב-2014, שאמר לך מי שאמר שלא היה תחקיר פלוגתי בגלל שחצי פלוגה *לא* הייתה.

        וגם, שכאשר הייתה הפלוגה בקונייטרה קיבל יצחק חמאווי ריתוק למשך חודש (מפקדו לא נתן לו רשות לבקר בבית, עד שיסכים ללכת לקורס קצינים) ונמצא שהוא בהחלט נמנה עם החצי ש*כן* היו.

        כך שלא היה אמור להיות סיפור גדול לשמוע ממנו (היחיד שהיה ליד המג"ד ברגעיו האחרונים) מה היה איתו על התל, ולהחליט אם הוא ראוי לצל"ש או לא.

        אהבתי

        • אז, ב-2014, גם פירסמת שאמר לך מי שאמר שהוא מצטער על שלא ידע מה עשה פקוד שלו, שנפצע, וזאת למרות שהוא כן ביקר כמה חיילים פצועים שלו, אך לא את הפקוד שלא תוחקר.

          פירסמת גם – ויותר מפעם אחת – שאותו פקוד פצוע הומלץ לצל"ש מבלי שיתוחקר. הפקוד, שכעס על שאיש לא התעניין לדעת מה היה, איך נהרגו ונפצעו לוחמים, לא הגיע לאירוע והצל"ש נשכח.

          אהבתי

          • על שכתבת: "מה עוד שחלק מפקודיו היו בבתי חולים", הערתי לעיל – מלבד לציון העובדה שחמאווי היה כל הזמן עם הפלוגה, כך שלגביו תירוץ זה אינו תופס – "שהוא כן ביקר כמה חיילים פצועים שלו", ובהקשר זה ציינתי: "אך לא את הפקוד שלא תוחקר".

            לא דייקתי במשפט שבסיום, ואתקנו כעת: אותו פקוד כן זכה לביקור, קצר מאוד. כך סיפר: "גם כשהוא הביא לנו את הכידון [מזכרת מרובי הקלצ'ניקוב של הסורים], לרמב"ם, אז הוא לא שאל אותנו מה זה [=מה היה], הוא נתן לנו את הכידון והלך".

            אהבתי

        • מוכר לי גם הפירסום שלך ב-2016 על המשתתפים במסיבת עיתונאים [והיה מי שנשב עליה – אוי, "כמה רוח רעה"… – את התאריך המדוייק בו התקיימה: 5 ביולי 67'] – וכעת לא כתבת איך קרה שעבור זה התקבל שחרור מטלות – כולל סיפור גבורת "בזוקאי אחד בשם משה כהן" [שאגב, לא אני הערתי על הטעות בזה].

          אהבתי

      • בקשר לזה שמצאת לנכון לציין "שחמאווי לא היה בקרב הזה ת"פ",

        – כאילו שאם הוא לא ת"פ, זו סיבה מספיקה שלא להכיר בגבורתו –

        הרי חוץ מזה שקביעתך הנ"ל אינה לגמרי מדוייקת (וכי הקרב התחיל רק כשהכוחות הגיעו לראשי המוצבים? מי הפנה את חמאווי לכוח שעלה לצפוני?), הרי שכאמור לעיל (תגובתי מהיום, בשעה 18:55), באותה מסיבת העיתונאים סופרה גבורת "בזוקאי אחד בשם משה כהן", למרות שבאותה מידה גם יהושע ישי – וגם משה כהן – לא היו, באותם רגעים, ת"פ.

        אהבתי

      • ולכותבך: "ועל מעשיו של חמאווי ידעה כל החטיבה שהרי הוא התראיין לתקשורת של אז וסיפר, ואף השתתף בתחקור שהתקיים על התל", אשאל: האם זו סיבה שהוא לא הומלץ? או שמא זה רק מגדיל את התמיהה! (שהרי אין מטלות המונעות לדעת מה שכולם יודעים).

        אהבתי

      • בהמשך לזה כתבת: "המח"ט ידע היטב מה עשה חמאווי … ובכל זאת זה הסתיים בצל"ש המג"ד [משה יוסף] בלבד".

        רגע אחד, האם זו ביקורת על המח"ט?

        עליו מותר?

        לך מותר?

        אהבתי

      • אגב, בקשר לצל"ש המג"ד, מעניין שחמאווי עצמו לא ייחס לזה חשיבות ולא הזכירו בראיון איתו ב-2014. שווה ציטוט:

        "צל"ש לא קיבלתי וגם לא אקבל. אני זוכר שנתנו לי את דרגת הסמל לאות הוקרה על מה שעשיתי. היו שני תחקירים על התל שלקחו אותי אחרי המלחמה. לא חשבתי שעשיתי משהו מיוחד, לא הבנתי למה לוקחים אותי לתחקיר, אני בסך הכל רב"ט פשוט. בעיניים שלי אז לא ראיתי שעשיתי משהו מיוחד. היום כשאנחנו מבוגרים יותר, אני אומר לעצמי כנראה שכן עשיתי משהו מיוחד."

        אח"כ נודעת ממנו על הצל"ש הגדודי שקיבל והצילום פורסם בבלוג ב-2019 (ואז כתבתי בתגובה שמתברר, מנוסח הצל"ש, שהחותם עליו לא טרח לחקור ולהכיר היטב את פרטי המעשה).

        אהבתי

      • ושלא בדרך אגב: מאותו פוסט מ-2014 למדו הקוראים לדעת שהמראיין את חמאווי דאג למסור לו שיש מי שלא מאמין לו. שטען שהוא ממציא. שלכן חמאווי – שכעבור שנים התברר שישנן מספיק ראיות התומכות בסיפורו – נאלץ להתגונן: "אז איפה פה ההמצאות?"; "איזה סיבה יש לי להמציא?".

        אז כל הכבוד שכעת כבר אין מפקפק בעובדות שמקורן בחמאווי וחלקן אף נחרטו בסלע. אבל להזכיר את שמו? לא צריך להגזים. 'חוק הסלעים' מעל הכל.

        Liked by 1 person

      • יפה שחזרת על הדברים – הידועים לקוראי הבלוג כבר מפוסטים שהתפרסמו ב-2013-2014 – שהיה מי שהומלץ לצל"ש, התייצב בפני ועדת הצל"שים ואמר על עצמו: לי לא מגיע [כעת ייפת קצת את הנוסח. זה בסדר] וביקש שיוענקו צל"שים לחייליו.

        נו, ובקשתו מולאה? הצל"שים שהעניקה הועדה היו לבקשתו? חבל שלא פירטת. גם לא על השחרור מהמטלות כדי להופיע בפני הוועדה, או שבעצם גם זו הייתה מטלה.

        אהבתי

        • ולחילופין: אולי זכור לך מי מצא לנכון לפרסם ב-2014 סיפור על צל"ש המח"ט שניתן בלווית ביקורת חריפה, שהוגדרה כמזעזעת. "צל"ש עם פליק", בו נשמעו מילים חריפות כמו "לא מגיע לך".

          (זה שסיפר את הדברים – כנראה שלא לפרסום – כתב אח"כ, ב-2016, שהוא כבר לא בטוח)

          אז הנה לך, אם חיפשת ולא מצאת, פירסום מקומם שתוכל גם אותו להגדיר כסוג של ניגוח.

          כמובן שאפשר להביא עוד דוגמאות כאלו מרחבי הבלוג, אך דומני ודי בטעימה מרה זו.

          ואגב, בענין הנ"ל: למען הסר ספק אציין שהנני בהחלט מקבל את ההכחשה של זה שהסיפור עליו, ואת עדותו שהוא לא קיבל צל"ש המח"ט.

          אמנם, זה שהוא הוסיף ואמר לך שמח"ט גולני בכלל לא נתן צל"שים – אמירה שעליה לא הערת דבר – נסתר מהמתפרסם בבלוג כשנתיים קודם לכן. אפרת כן נתן.

          לאידך, מאחר ולא פורט מי היה הממליץ לפני ועדת הצל"שים, אציין כאן לדברים שאמר בשעתו המח"ט: מגיע צל"ש לכל מי שעשה משהו כשלא קיבל הוראות.

          ואזכיר, בקיצור, שישנה עדות, מאותה תקופה, לפיה חלוקת הכוח לשני חלקים, לעלייה על שני המוצבים בו זמנית, הייתה בהוראת המג"ד, או אולי מדוייק יותר שהייתה זו הצעתו של קרינסקי שקיבלה את אישורו.

          אהבתי

      • אחזור ואודיע, שהבנתך על "מניעים כאלה ואחרים כפי שאפשר להבין במשתמע מדבריך", מוטעית. לא רמזתי לשום מניעים, ולבטח לא כתבתי שאיזכורו של פלוני לא היה מוצדק. אין צורך לחקור במשתמע מדבריי, שעה שכתבתי בצורה ברורה דבר אחד, מאוד פשוט: שאני תמה על ההמנעות מאזכורו של יצחק חמאווי בשמו.

        אם לדבר על המשתמע, האם לשיטתך חמאווי לא היה "עוגן מרכזי" בקרב הזה? ואולי "במחשבה שנייה יש מצב"?

        אהבתי

      • ובהתייחסות לכתיבתך הפרטנית, הנה הערותיי:

        על האיזכור בשלט של קרינסקי כתבת: "כי מה לעשות" והרי הוא "חילק ביניהם את הכוח לפני ההסתערות על התל".

        יפה. אך אם חשוב לציין מיהו המ"פ שהעביר לפיקודו של קרינסקי לוחמים, מדוע שלא יוזכר בהקשר זה גם המג"ד? הרי הוא זה שקרינסקי הגיע עם פקודת העלייה שלו!

        (כנחקק בסלע המיוחד למג"ד: "על פי פקודת המג"ד – כוחות פלוגה א', הראשונים מכוחות החי"ר שהגיעו ליעד, הסתערו חזיתית לעבר המוצב הסורי המאיים". אגב, משפט זה תוקן לפי הערתי 25 ביולי 2018).

        הוא, המג"ד, שבפאנל החטיבתי, עשרה ימים אחרי הקרב, סיפר עליו מי שסיפר שנתקבלה ממנו הוראה, *בקשר*, לנוע ולתקוף!

        אהבתי

        • אגב, הנוסח בפאנל מדבר על תקיפה *מ*דרום, אך כנראה, מאחר ומדובר על שלב בו כבר עמדו ממערב ליעד, הרי – אם לא שהנוסח הנ"ל מוטעה וצ"ל ממערב – שהכוונה הייתה לתקוף את המוצב הדרומי.

          אין כאן אמירה האם המג"ד אישר תנועה במקביל למוצב הצפוני.

          באותו פאנל הביע המח"ט דעתו שהמג"ד לא הורה על פיצול הכוח לטובת עלייה לשני המוצבים במקביל. אך לפי עדות שנרשמה אחרי המלחמה – ואליה כיוונתי בתגובה קודמת (מהיום, 16:01, בסופה) – המג"ד הוא שהורה על כך, או אולי מדוייק יותר שהייתה זו הצעתו של קרינסקי שקיבלה את אישור המג"ד.

          לאידך, בעדות אחרת מפי אותו מקור, קדומה ג"כ, סופר שהמג"ד הורה לקרינסקי להצטרף לפלוגה א' ולכבוש את היעד *מ*דרום (וגם כאן, אם לא שהנוסח הנ"ל מוטעה וצ"ל ממערב, הרי שהכוונה כנ"ל).

          אהבתי

        • אגב, מעניין מדוע העדות הזו – שהמג"ד מסר הוראה *בקשר* לנוע ולתקוף, ושהיה זה כשהכוח כבר הגיע לגדר המוצב הדרומי – לא נזכרה בספר 'תל התעלות'?

          אהבתי

      • עוד כתבת על "פעם נוספת", "בשלט של דני": "כי מה לעשות", ההוראה של המג"ד לדני הייתה להצטרף אליו.

        שוב אתה מתעלם מכך שכבר הערתי ב-2018 שאין זה ניסוח מדוייק, כי משתמע ממנו שהנחיית המג"ד לדני הייתה לעלות לדרומי.

        לא כך היה. ההנחיה לדני היתה לחבור לפלוגה שלו, *מבלי* לנקוב בשם המפקד, ומהפלוגה היו במוצב הדרומי ובמוצב הצפוני.

        שכך סיפר דני ב-2014: "והמג"ד כשאני הגעתי אליו, הוא אומר לי: 'טוב שהגעת/ם, תצטרף לפלוגה שלך'. אני שואל אותו 'איפה הפלוגה?', אז הוא אומר לי 'או פה [מצביע על המוצב הדרומי], או פה [מצביע על המוצב הצפוני]'. אני אומר לו: 'אז או פה או פה, לאן ללכת?'. הוא אומר לי: 'תקשיב לקולות הירי, איפה שיהיה קולות של ירי, לשם תלך'".

        וכיוצא בזה התפרסם בשעתו בבלוג.

        לא נעלם ממני שבספר שינית מעט את הנוסח, ובמקום המסופר על "הפלוגה" החלפת מילה זו (פעמיים) בשמו של המ"פ. אך שינוי עריכה זה אינו אמור לשנות את העדות.

        מה לעשות, יש עובדות וצריך לדייק.

        אהבתי

        • מיד אח"כ כתבת על "פעם נוספת", "בשלט של המג"ד", ש*גם* שם – כנראה חשוב להודיע על כך ביותר מסלע אחד – מסופר על ההוראה הנ"ל לדני.

          אך כאמור, מה לעשות, גם אלף סלעים לא ישנו את העובדה: יש כאן שיבוש ולא זו העדות.

          אהבתי

      • ועוד כתבת: "גם בשלט של עזרא סלע כי מה לעשות", הכוח שלו התחבר בחלק הדרומי לכוח שלו.

        נכון, אלא שהעובדה הזו מנוסחת היטב במשפט הבא – כפילות משפטים, שורה אחר שורה – באותו הסלע: "והצטרפו ללחימה לצד הכוח שהיה במקום".

        מעניין, מהמשפט האחרון נראה שאפשר להזכיר את הכוח גם בלי איזכור שם…

        יובהר: לא אכפת לי אם בחרת להזכיר את פלוני אפילו שבעים פעם. אך במטותא, סמי מכאן הצטדקות בנוסח "מינימלי ומוצדק", כאשר גיבור תל-פאחר החי – שאחרי כל מה שעבר על היעד (ומה שראה למרגלותיו, כשנפנה לטפל בפצועים) עוד חזר אליו פעמיים לחלץ פצועים – זוכה להתפתלות המצחיקה ותליה בשמו של חלל: "מפקד כיתה מכוח אלכס קרינסקי"…

        אהבתי

      • הגיע תורו של ה-"מה לעשות" הרביעי שכתבת:

        "ופעם נוספת", "בשלט של הסיירת כי מה לעשות", שהמח"ט הורה למ"פ הסיירת לתאם עמו את הכניסה ליעד.

        ברצינות? לא שמת לב שהוראת המח"ט הזו בכלל לא מוזכרת בשלט הזה? גם לא שהתיאום עבר דרכו…

        מה קרה? גם המח"ט כבר לא חשוב בשביל להיות מוזכר?

        אהבתי

      • בהמשך להנ"ל, ומאחר וכאמור – בשונה מהאופן המוטעה בו בחרת להציג את דבריי – לא אכפת לי אם מישהו יוזכר אפילו שבעים פעם, אם יש צורך (וגם אם לא),

        – הרי שאם הקדשת לחיפוש "מחשבה שנייה", אעזור לך במציאת פעם נוספת שיכלה להיות מוזכרת:

        בסלע על המג"ד, שבהגעתו קרוב לראש המוצב הצפוני הוא צעק לעברו שלא לירות, וכו'.

        אהבתי

      • בסלע על כוח השריון נחקק המשפט: "על פי פקודת מג"ד 12 המשיכו הטנקים לנוע … וזחל"ם המג"ד ביניהם."

        וכיוצא בזה נחקק בסלע על הסיוע הארטילרי: "אש הסיוע הופסקה על פי דרישת מג"ד 12 רק כאשר ראשוני הכוחות הגיעו ליעדים והחלו בהסתערות חזיתית על מוצב תל פאחר".

        אחרי כל הצדקנות בדרשת "מה לעשות", מענין לגלות שאפשר היה להזכיר את מג"ד 12 גם בלי לנקוב בשמו, שלא לדבר על שמות מפקדי הכוחות…

        האם זו תקלה?

        אהבתי

      • עוד כתבת, "במחשבה שנייה", שהיה מקום להוסיף ולציין גם בהקשר לקטע שאליו הגיע כוח הסמ"פים, בחלק הדרומי, "שקטע זה של המוצב כבר נתפס בחלקו כשעה וחצי קודם לכן" ע"י הכוח שעלה ממערב.

        כדאי היה להקדיש לנושא גם מחשבה שלישית, כדי לגלות שהדברים שכתבת אינם עולים בקנה אחד עם העובדות:

        הרי ידוע באיזו תעלה התמקם הכוח שעלה ממערב למוצב הדרומי (בצד הצפוני של המוצב, סמוך לערוץ שבין שני המוצבים), כשם שידוע שכוח הסמ"פים, שנכנס ממזרח, הגיע לחלק הדרומי של המוצב הזה (פירסמתי בבלוג ציונים של מיקום הזחל"מים), מקום בו עדיין היו חיילי אוייב, שהכוח שעלה ממערב לא הגיע אליהם ובטח שלא תפס את מקומם.

        וברור שגם הוספת המילה "בחלקו" אין בה כדי לתקן את השיבוש שהצעת.

        אהבתי

    • "כל מילה בסלע", זו כותרתו של הפוסט, ואפשר להבינה, במשמעות הרגילה של ביטוי זה, כאילו כל מילה שנחקקה בסלעי ההסבר (עליהם מספר הפוסט) מייצגת אמת מוחלטת.

      אמנם את רוב תגובתי הראשונה לפוסט זה (27 באפריל) יחדתי לשתי קביעות משובשות שנכתבו בפוסט,

      (הראשונה: כאילו הנוסח *נקבע* לפני כשלוש שנים. השניה: לגבי המיקום בו המג"ד נפח את נשמתו),

      – בעוד שלגבי השיבושים שכבר נחרטו בסלע כקביעה "בלתי הפיכה", ציינתי שאין טעם לאסוף ולמנות את כולם, שכן המעוניין בעובדות הנכונות יטרח וימצאן במתפרסם בבלוג,

      עם זאת, כמה מן השיבושים הללו צויינו אף הם, בתגובתי הראשונה הנ"ל, ובתגובות ההמשך.

      היה מי – אנונימי שלא הצליח לבחור לעצמו כינוי – שמצא לנכון להביע תרעומת על כך. לדעתו (בתגובה מה-5 במאי), "מחקר הקרב מוצה". הוא כבר עייף ממי שחושב להגיע למסקנה כלשהי "אם[!] איזה ציתות[!] שגילה אי שם" [השיבושים שציינתים כאן בסימן-קריאה אכן מעידים על עייפותו. לפיכך לא תקנתים בציטוט], ומסקנתו היא, שאחרי ש-"האבנים הודפסו[!] הגיע[!] השעה להניח לנושא"; "חאלס חקר האמת זה מה שיש".

      אמנם כבר התייחסתי (למעלה) לדבריו, תוך הבעת עמדה הטוענת לזכותי להתייחס לטעויות עובדתיות ולהעיר עליהן, מבלי להתפעל ממי שהתיימר להחליט שלו הזכות לחתום את ההיסטוריה. את משפט המחץ שלו, "חקר האמת זה מה שיש", הגדרתי כלא פחות מבדיחה.

      בדוגמת תגובתו הנ"ל נכתבו תגובות דומות, שהצד השווה שבהן, ניסיון ל-"סתימת פיות". מהן התעלמתי.

      בתגובות שעוד אכתוב, להלן, אתייחס לעוד שיבושים וטעויות שנחרתו בסלע, גם אם לא לכולם, ואוכיח שלא כל מילה, מהנוסח שנקבע לסלעים, מייצגת אמת מוחלטת.

      אך קודם לכן חובה עליי להקדים כמה עניינים…

      אהבתי

    • כשכתבתי על השיבושים שנחרטו בסלע, נזהרתי שלא לנקוב בשמו של האחראי לכך,

      גם אחרי ההכרזה העצמית – בתגובה למעלה (27 באפריל) – שבה הכריז מי שהכריז על עצמו, "שהיה בצוות ההיגוי ושותף לקביעת נוסח הסלעים" (ובתגובה ישנה יותר, 29 ביולי 2019: "אני רק אחד מבין 20 וכמה שהיו בצוות המורחב בתחילת הדרך, ואחד מתוך הצוות המצומצם"),

      ועם זאת, ובנוסף להערכה הרבה לפעילות באיסוף החומר ובכתיבה (הערכה שצויינה לא פעם ולא פעמיים בתגובותיי), הרי שעדיין אין בזה כדי למנוע דיון בשיבושים, שלו או של שותפיו.

      אהבתי

    • ועדיין כהקדמה, חובה עליי להתייחס לתוכן תגובה אחרת, מאוחרת, שנכתבה על דבריי. זו הופיעה באימייל שנכתב ונשלח לאחרים, אך גם אליי, לפני חודש (22.6), ובו כותב השולח:

      "לא ברור לי מדוע בחר הכותב לצאת בכתבה בבלוג אך לפני חודש שהרי הטקסטים פורסמו כמה וכמה פעמים בשנתיים האחרונות ובשקיפות מלאה."

      ובכן, זה שכתיבתי בבלוג, במקום המיועד לתגובות, מוגדרת כ-"כתבה"; וגם זה שמאז מועד הכתיבה (27.4) ועד לתמיהת ה-"לא ברור" דלעיל (22.6) עברו כבר כמעט חודשיים – זה בסדר, גם אם לא הכי ברור. אך יש משהו אחד שמאוד ברור, וכדאי להדגישו:

      לראשונה, כשפורסמו הטקסטים בבלוג, לפני כשלוש שנים, היה זה במטרה שבני המשפחות השכולות והלוחמים יביעו את דעתם לגבי שתי חלופות שהוצעו.

      לפיכך *לא* הבעתי דעתי בנושא הנידון,

      כי אם רק, בתגובה למי שציין כעובדה שבשום אתר-קרב לא מופיעים שמות בשילוט המתאר את הקרב, מצאתי לנכון להעיר בקצרה, שעובדתית אין זה נכון (והוספתי לציין שדבריי אלה אינם בבחינת הבעת דעה בשאלה העיקרית שנידונה בפוסט ההוא). בעקבות דבריי נתבקשתי מאחד העוסקים בנושא לפרט, מסרתי לו את הפרטים [תמונה מאתר קרב, מהמפורסמים ביותר, שבשילוט שהוצב בו תוארו גם פעולות לוחמים ששרדו את הקרב לאורך ימים ושנים] והוא פירסם זאת בבלוג.

      אבל *כן* טרחתי ורשמתי תיקונים לשיבושי עובדות שהופיעו באותו פירסום.

      ברם, רק חלק קטן מתיקוניי "זכה" להתקבל אצל צוות ההיגוי,

      [דוגמה לתיקון שכזה הזכרתי גם למעלה, בתגובתי מה-6 במאי: "אגב, משפט זה תוקן לפי הערתי 25 ביולי 2018"]

      ואילו חלק אחר, *לא*.

      [דוגמאות לתיקונים שכאלה הזכרתי למעלה. בתגובתי מה-4 במאי: "כבר ביולי 2018 הערתי שזו ידיעה מוטעית . . . אדלג כעת על ההסבר לעיקשות לכתוב בכל זאת בנוסח מטעה". ובתגובתי מה-9 במאי: "כבר הערתי ב-2018 שאין זה ניסוח מדוייק"]

      ולפיכך, בראותי שחלק מהתיקונים אינו מתקבל, הסתפקתי בהודעה שכתבתי ב-23 ביוני 2019 [אותה חזרתי והעתקתי גם למעלה, ב-5 במאי], בהאי לישנא:

      "אמור מעתה: טעויות ושיבושים בתיאור הקרב (שעד כה הופיעו בדפוס או רק נראו על המסך) יחרטו בסלע.
      ויען ויאמר, "בעט-ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון", ואני ידעתי וגו' ".

      וכשנתבקשתי לפרט, ולו רק קצת, ציינתי:
      "פרטים כבר כתבתי, וכמדומני שיותר מ"קצת", בתגובות אחרות לאורך הבלוג."

      וכיוצא בזה, יום אח"כ, 24 ביוני, על דברים שנכתבו בבלוג:

      "שמואלק, תודה על תגובתך וטרחתך הרבה בכתיבת התגובות המנסות להעמיד דברים על דיוקם מנקודת מבטך גם אם תועלתם לדעתך נמוכה בכך שלא ישכנעו איש.
      ראשית, הפוסט האמור והדברים שנכתבו בו אינם מתהדרים כקביעות של בטון יצוק ולא כולם על סמך עובדות, אלא נכתבים על סמך ההבנה שלי, הפרשנות שלי ודעתי האישית בלבד. אם יש מישהו מהקוראים שמסכים לאמץ את הדברים . . . בכל מקרה, אני לא רואה את עצמי בר סמכא יותר מכל אחד אחר שמכיר את הקרב בין אם שהיה שם או בין אם קרא עליו. זה בלוג אישי וככה יש להתייחס אליו".

      – הגבתי:

      "לא "קביעות של בטון יצוק", "ולא כולם על סמך עובדות", אבל בקרוב יחרטו על סלעי בזלת."

      בדומה לזה הגבתי באריכות, רק בינואר האחרון, כנגד חזרה על קביעות בלתי מדוייקות המקבעות טעויות.

      כך שלאור כל זאת, המשפט "לא ברור לי מדוע בחר הכותב לצאת בכתבה בבלוג אך לפני חודש שהרי הטקסטים פורסמו כמה וכמה פעמים בשנתיים האחרונות ובשקיפות מלאה." – נראה כהיתממות מעושה.

      אהבתי

    • יתירה מזו:

      כשהזכרתי – בקטע האחרון של תגובתי הראשונה (27 אפריל), בהמשך להערה על טעות שנכתבה בפוסט – את ענין ההתעלמות משמו של אחד הלוחמים, לא באתי לחדש דבר. שכך כתבתי: "אי-אפשר שלא לשוב ולתמוה על ההמנעות מאזכורו" = כאשר צמד המילים, "לשוב ולתמוה", מבהיר שאין כאן תמיהה הנכתבת לראשונה, אלא חזרה על תמיהה שכבר הוזכרה.

      ואם ישאל השואל: היכן ומתי?

      אשיב: בבלוג, באוגוסט 2018, בהתייחס לפירסום הנוסח המיועד להנצחה על הסלעים!

      היה זה אחד מחיילי גדוד 12 שתמה לראשונה, בתגובה שכתב, מדוע הלוחם המדובר אינו מוזכר בשמו.

      ותמיהתו זו, יראה כל מי שיחפש וימצא בבלוג, נותרה ללא מענה!

      אהבתי

    • שבוע טוב.

      עוד כמה נקודות שעליי לחזור ולהבהיר, לפני שאתחיל לגעת באוסף הלא קטן של טעויות ושיבושים.

      בקטע האחרון של תגובתי הראשונה (27 אפריל) כאבתי סוג של התעלמות מאחד הלוחמים – על כאב שכזה העיד גם המגיב שאחריי: "גם לי כמי שהיה בצוות ההיגוי ושותף לקביעת נוסח הסלעים כאב ששמות של כמה ממצטייני הקרב אינו מוזכר." – אך כאמור, לא קבעתי, ואף לא רמזתי, מי אחראי לכך באופן ספציפי.

      היה מי שבחר להשיב על כך בתגובה מקוממת, ובעקבות דבריו, ולאחר שיקול הדעת, השבתי בארוכה בצרור ארוך של תגובות קצרות (יחסית…).

      בין היתר ציינתי (5 במאי):

      "לא כתבתי מיהו בעל התפקיד והסמכות שהיה אמור לתחקר את פקודיו; לא ציינתי אם היה זה מג"ד (הרי מונה מג"ד לגדוד), מ"פ או מ"מ.
      גם לא כתבתי מהו ה-"משהו" שעליו עובדה זו אמורה להעיד, ושזהו משהו שלילי."

      זאת בשונה מהמופיע בדברי הנ"ל, שנקב בשם וכו', דבר שאני הקפדתי ש*לא* לעשות.

      באותו יום אף ציינתי "במפורש שכתיבתי הנ"ל היא מטעם עצמי, מבלי התייעצות/תיאום" עם זה שממנו הייתה ההתעלמות.

      והנה, וכבר אינני יודע אם לתאר זאת כמשהו מפתיע, הכותב של אותו אימייל מה-22.6 מתעלם מכל הנ"ל. הוא מעדיף את ההתקרבנות, ונוח לו להכתיר את כתיבתי כ"התקפה אישית", בעיניו אף "מכוערת" ו"בוטה", שיש בה התייחסות אל ה"אשם" הבלעדי… – אך על כל הגדרותיו, יודע כל מי שקרא את דבריי, נכון מענה קצר: להד"ם!

      לא זו בלבד, אלא שבדבריו הופיעה רמיזה כאילו כתיבתי היתה לאחר פגישה וכו'. כך הוא כותב: "חבל שהכותב לא נפגש *גם* עם אחרים או איתי" – ובזה הוא מתעלם במודע לא רק מהבהרתי הנ"ל, אלא אף מכך שהמדובר הודיעו (19.6) דברים ברורים בקשר לפוסט זה: לא רק שלא נטל בו חלק, הוא אף לא היה ער לנכתב בו.

      לדעתי, היה די באותם תיקונים שכתבתי (אשר כאמור, מחלקם החליט מי שהחליט להתעלם), ובאותן שתי הודעות ברורות על כך שלפי ידיעתי עתידים להחקק בסלע טעויות ושיבושים, ולא היה עליי לדרוש פגישה עם זה או עם אחר, כדי לשכנעם להכיר בטעותם.

      רוצים לדבוק בטעויות? זכותכם. אך זו זכותי, כמו זכותו של כל אחד, להעיר על כך. אלו המכירים את תולדות הקרב ישפטו, על פי המידע שכבר התפרסם, עם מי הצדק.

      אהבתי

    • עוד משהו שעליי להבהיר:

      מדוע בתגובתי הראשונה (27 באפריל) ובתגובות ההמשך, התייחסתי רק לאחד הלוחמים, ולא ל-"עוד אחרים שלחמו באומץ בקרב ושלא הוזכרו בטקסטים"? (כך ציין הכותב באימייל הנ"ל מה-22.6).

      התשובה, מבחינתי, פשוטה: באותה תגובה התייחסתי רק לאותו לוחם ששמו הוזכר בפוסט (למעלה, לענין עדותו על המקום שבו נפח המג"ד את נשמתו),

      וגם זאת, תוך כדי ציון שאין זו תמיהה הנכתבת לראשונה, וכבר פירטתי (בתגובה למעלה) שמדובר בתמיהה שכבר הועלתה עלי בלוג באוגוסט 2018 ע"י אחד מחיילי גדוד 12, ושתמיהתו נותרה ללא מענה.

      (מדוע אותו חייל מגדוד 12 תמה רק על אי-איזכורו של לוחם אחד? צריך לשאול אותו. אולי משום שבמקרה של הלוחם ההוא מדובר בהתפתלות צורמת?)

      מפני שהוזכרו (באימייל הנ"ל) שמות נוספים, היה ברצוני להתייחס, לפחות בקצרה, גם אליהם. אך כדי שלא להאריך, אסתפק כעת בהתייחסות רק לשניים (יתכן שבהזדמנות אחרת אתייחס גם לאחרים), הפותחים את הרשימה באותו אימייל, כך:

      "…ולא אף אחד אחר כמו ברוש, מוראד,"

      ובכן:

      * עזרא ברוש. נכון, בסלע המיוחד לכוח השריון הוא מוזכר כך: "הטנק שהוביל את כל הכוח בפיקודו של מ"מ 3, נע סמוך לגדרות היעד הצפוני ונפגע אף הוא"

      וכל אחד מוזמן לשאול את עצמו, האם ראוי לכתוב: "מ"מ 3" תמורת לנקוב בשמו של המפקד? מס' המחלקה חשוב יותר משמו?

      כיוצא בזה גם בהמשך: "למרות פציעתו, צידד המפקד את התותח כדי לאפשר לאנשי הצוות להיחלץ מהטנק".

      וז כבר פעם נוספת, שתמורת שמו, נכתב רק: "המפקד".

      ופעם שלישית, בהמשך: "מפקד הטנק ארגן את חילוץ הנפגעים עד בוא העזרה הרפואית."

      "מפקד הטנק", עלום-השם.

      אמנם, שמו נחקק על הסלע כאחד מעשרים הלוחמים שצויינו לשבח אחרי המלחמה, אך איזכורו שם אין בו כדי להודיע שהוא זה שעליו סופר שלוש פעמים בסלע המתאר את הצטיינותו בכוח השריון.

      אחת הסיבות לכך שעד כה לא התייחסתי לעיוות הנ"ל – חוץ מהאמור לעיל שהתייחסתי רק למוזכר באותה טעות בפוסט למעלה – היא מפני שאותו מפקד מצטיין אינו צריך שאני הקטן אעזור לו. הוא, שמאז אותה מלחמה סובל יום-יום מתוצאות הקרב ההוא, בעצמו התריע כנגד התופעה הנ"ל בתגובות רבות שכתב לבלוג. משפט אחד מכל אותן תגובות, ראוי שיהדהד בראשו של כל מי שנדרש לנושא. הוא מופיע בתגובה שכתב באוגוסט 2019, בדורשו את עשיית הצדק: "לענות מדוע נעשה לי העוול הזה".

      * שמואל מוראד. מאחר שפועלו כלל לא הוזכר בסלע המתאר את הכוח שבשורותיו לחם, הרי שבעניינו לא נעשתה התפתלות שלא להזכירו בשמו, אשר הונצח לכבוד בסלע המצויינים לשבח.

      אהבתי

    • לפני שאפתח בציון הטעויות והשיבושים, אקדים עוד הקדמה:

      ביוני 2019 התפרסמה בבלוג הידיעה הבאה: לנוסח המיועד להנצחה בסלעים נדרש – ממשרד הבטחון – קבלת אישור ממחלקת היסטוריה הצה"לית. ראש המחלקה [עד אפריל 2020], ועמו חוקר [חיצוני, הכותב מחקרים צבאיים וגם משמש כעורך מקצועי של ספרי המחלקה], "סיירו בשטח, בדקו את הטקסטים, תיקנו ודייקו פרטים עובדתיים שהתבססו על דוחות צה"ל משנת 1967 וספרו של שלמה מן", ואחר העבירו את האישור הנדרש.

      וכיצד זה העזתי לכתוב, בתגובתי הראשונה בפוסט זה: "וכבר הוער שאם זו ידיעה נכונה, הרי שאפשר ללמוד מכך על רמת התמצאותה בחומר"? [ההערה בנידון הופיעה בתגובה מה-30 ביוני 2019]

      אכן, חובה להודות שעיקרי העובדות על קרב תל-פאחר נלמדות מהדו"חות והתחקירים שנרשמו בשעתו, והדבר נזקף לזכותה של מחלקת היסטוריה דאז.

      אך האם ניתן לסמוך גם על המסקנות שהוציאה מהם המחלקה הזו?

      ותיקי קוראי הבלוג בוודאי זוכרים את הפוסט שהתפרסם כאן לפני כחמש שנים, ובו קטילה ביקורתית של "הגרסה הצה"לית הרשמית" על קרב תל-פאחר.

      באותו פוסט צויין כי רבים עמלו במשך שבע שנים על הכנת הגירסה זו, והם גם העידו כי "כל המקורות הרבים שנאספו, הפקודות, הדוחים, התחקירים והעדויות – נבדקו ע"י כמה חוקרים מזוויות ראייה שונות, והספר מתבסס על המידע המנופה שהצטבר במחלקת היסטוריה."

      ולמרות כל זאת, באותו פוסט כותב עורך הבלוג הנכבד:

      "ואחרי הכל, מה נאמר ומה נגיד – התוצאות מאכזבות, בלשון המעטה. עם כל הכבוד למחלקת היסטוריה של צה"ל ולחוקרים – בפרק העוסק בתל פאחר קיימים יותר מדי אי-דיוקים, משגים ואי הקפדה על עובדות (עד כדי שיבוש של שמות ודרגות). בתגובות לפוסט זה אפשר יהיה להרחיב ולפרט בנושא."

      אכן, בפוסט ההוא ניתנה הרחבה שכזו בתגובות הקוראים, כולל גם בתגובות שנכתבו ע"י העורך עצמו. להלן ציטוט חלקי משתי תגובות שלו:

      "תחילה אזהרת קריאה חמורה – אתם נכנסים לתגובה ארוכה כאורך הגלות, אך מחייבת לאור טעויות עובדתיות רבות כחול אשר על שפת הים בדו"ח מחלקת היסטוריה"; "ראשית יש לבקש סליחה מכותבי ספרים כמו יחזקאל המאירי או מייקל אורן, שספגו כאן לאורך הזמן ביקורות על תיאור לעיתים מופרך של קרבות ההבקעה של פיקוד צפון בששת הימים, ובכלל זה של חטיבה 8 וחטיבה 1. בקשת מחילה גם ממדריכי טיולים שממרומי הגדה המערבית של תל פאחר מספרים סיפורי עמים למטיילים תמימים. הטעויות והדברים המופרכים שחלק מהם מתארים, בטלים ומתגמדים מול דו"ח מחלקת היסטוריה. אם הגוף הרשמי הממונה על מורשת קרב מוסמכת ומדויקת ככל האפשר של צה"ל מתרשל כך בתיאור קרב תל פאחר – מה יגידו אזובי הקיר?
      אם כך מתואר קרב תל פאחר, קרב אחד מבין מאות ואלפי קרבות ופעולות לאורך השנים – כמה שיבושים, טעויות וסילופים קיימים בדוחות של קרבות אחרים? מה אגיד לכם – צמרמורת."

      הביקורת על מחלקת היסטוריה הופיעה במקומות נוספים בבלוג. הנה דוגמה נוספת, מפוסט שפורסם ביוני 2019 [הסוגריים המלבניים, במקור]:

      "הטעות [לכאורה] במרשם הקרב של מחלקת היסטוריה היא תוצאה של אי תחקור יסודי של קרב תל פאחר, על אף שלרשות המחלקה היו את כל הסמכויות, התנאים והאמצעים לאתר ולראיין את כל מי שהשתתף בקרב תל פאחר.
      אפשרות אחרת: מחלקת היסטוריה התכוונה לתחקר את קרב תל פאחר, ואף נפגשה עם מספר אנשים שהשתתפו בו, אבל גורם כלשהו סיכל את המחקר בעודו באיבו."

      כאן המקום לציין ששלושה חודשים קודם שהוזכר בבלוג שמו של אותו חוקר ועורך צבאי, הוא פירסם (באתרו) סקירה בכותרת "על תל המוות והגבורה". בסקירה זו, בה הוא כותב: "קשה או אי אפשר לשחזר בדיוק את שקרה. אבל צריך להשתדל", הוזכר גם הבלוג וצויין: "מן נוזף בתחקיר המחלקה להיסטוריה".

      [במאמר מוסגר, כדי לעמוד על רמת הידיעות: במונחון שכתב אותו חוקר ואשר התפרסם מטעם מחלקת היסטוריה ב-2017, נכתב בעמ' 80 על תל-פאחר שהוא "נכבש על-ידי גדוד 12 של חטיבה 1 בקרב עז, שבמהלכו נפלו 22 חיילי צה"ל"…]

      ולפיכך, האמירה כי בנוסח הסלעים נעשו תיקונים ודיוקי "פרטים עובדתיים שהתבססו על דוחות צה"ל משנת 1967 וספרו של שלמה מן", ראויה לתשומת לב:

      אהבתי

  3. לשלמה וכולם עשיתם דרך יפה והצלחתם במשימה שקבעתם, הסלעים הם למופת ולכבוד הנופלים, אל תיתנו לרוחות רעות להעיב על ההנצחה שעשיתם. המטרה להגיע לחנוכת הבית באוירה מאחדת. כל הכבוד.

    אהבתי

  4. להתחיל לספור כמה פעמים מופיע כל שם בשלטים זה הזוי. גם אזכור שמו של המג"ד מוסה קליין מופיע 7 פעמים בשלטים השונים ואזכור שמו של אלכס קרינסקי אף יותר. כפי ששלמה מן ציין, ההסברים בשלטים נעשו באופן ענייני ושיקפו את אשר קרה בקרב. הרוח הרעה לא מכבדת אותנו

    אהבתי

  5. הויכוחים האין סופים על תל פחר מיצו עצמם מזמן. הגיע הזמן לחדול מעיסוק מי קפץ ראשון ומי צעק אחרי מי היה שם ומי היה פה,מחקר הקרב מוצה האבנים הודפסו הגיע השעה להניח לנושא, עייפנו מהויכוחים והחילוקי דעות שכל פעם קופץ חכמולוג תורן וחושב שהמציא את הגלגל אם איזה ציתות שגילה אי שם בשנת איכה שמישהו אמר ומנסה לשנות את התמונה.
    חאלס חקר האמת זה מה שיש, מספיק תרפו מזה. אני מברך על כל הפועל שנעשה על ידי כל השותפים.
    מקוה בקרוב שנזכה להגיע ולראות על התל מחלק כבוד לנופלים ולכל מי שלחמו.

    אהבתי

  6. באמת לא לעניין הוויכוח על הפרטים. בסופו של דבר, מגיע מבקר לאתר ורוצה בהינף עין להבין מה קרה במקום, מי נפל והיכן. יש גבול לפירוט שמניחים לפניו, אחרת זה לא ייגמר, איש לא יקרא וכל המטרה תתפספס. אחלה פרויקט שנעשה פה, אחרי שנים של תחקירים ועדויות פה בבלוג. תכלס – זה לא דוקטורט. נכון, שרצוי מאוד להיצמד לעובדות, אבל להתמקד כל כך דווקא בקרדיטים לאנשים? בעיניי, זה קצת מיותר.

    אהבתי

  7. עדכון בסוף הכתבה: סלעי ההסבר הוצבו היום ברחבי האתר. עבודות תחזוקה ופריצת הדרך לדרומי – בקרוב. במהלך יוני יתקיים אירוע שתערוך חטיבת גולני לחנוכת האתר המחודש.

    אהבתי

  8. היום יום שני כ"ח אייר התשפ"א – יום שחרור ירושלים.
    ביום רביעי א' סיון התשפ"א – יום שחרור רמת הגולן.

    הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
    זוכרים את הנופלים ומכירים להם טובה .

    אהבתי

  9. שלום רב,
    מצרף כאן, לידיעתכם ולעיונכם, מצגת שהכין נדב מן מקיבוץ מרחביה, בעלי ״ביתמונה״.
    מוצגות תמונות שנחשפות לראשונה על גדוד שריון 39 בפיקודו של אדולף אברמוביץ׳, שלחם במלחמת ששת הימים – תחילה בשומרון ובהמשך ברמת הגולן.
    צילם: אוּרי (אלדו) בן-עמי, שעלה לארץ מדרום אמריקה שנים אחדות קודם למלחמה.
    הצלם עצמו אינו יכול למסור פרטים משום מצבו הבריאותי. רוב הפרטים במצגת נמסרו לנדב ע״י קצין בגדוד, אז סגן צביקה אדלשטיין.
    פרטים שונים ניתנים במצגת עצמה.

    בברכה,

    זאב הררי
    מרחביה

    >

    אהבתי

  10. הקדמה לתגובות דלהלן נמצאת בתגובות למעלה, החל מזו שבקישור:
    https://naamoush.wordpress.com/2021/04/26/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%a1%d7%9c%d7%a2/comment-page-1/#comment-17646

    *

    גם מי שיחשף למידע על הקרב רק מתוך קריאה בסלעים, ישים לב לעובדה הבאה:

    רק כוח מצוצמם מכל גדוד 12 ניצל את ההזדמנות לעלות לתל-פאחר בהזדמנות הראשונה של ההגעה מולו.

    מה קרה לשאר לוחמי הגדוד, ולמעשה רובם? מדוע הם לא המשיכו בעקבות העולים לפניהם?

    לא רק בסלעים, אלא גם לא בפרסומים נוספים – לא נמצא הסבר לכך, כמו גם הערכה:

    מה היה קורה באם כן היתה מנוצלת ההזדמנות וכוח גדול יותר היה עולה, בעקבות הכוחות הראשוניים, על היעד?

    האם קשה להניח שעלייה שכזו היתה מקדימה בהרבה את סיום כיבוש היעד? ושפצועים מהכוח הראשוני היו זוכים בעקבות כך לטיפול מוקדם יותר?

    למיטב זכרוני, רק כותב אחד התייחס (ולפחות 10 פעמים) לענין הנ"ל.

    אהבתי

    • כיוצא בזה, מי שיחשף למידע הסלעים – או אפילו אם נחשף לפרסומים נוספים – לא ימצא מענה לשאלה:

      האם הכוח המצומצם שעלה ראשוני לתל, עשה משהו כדי להודיע על כך לשאר הכוח, ובפרט לקשורים אליו? שידעו גם הם לעלות בעקבותיו?

      בהתייחס לפירסומים, יש לציין שגם כאן כמדומני (כנ"ל) שלמעט כותב אחד, לא היתה בכלל התייחסות לשאלה זו.

      אהבתי

    • הסיבה לעיכוב הכוח מאחור היתה, כידוע, ההפגזה שפגעה בשדרה הגדודית.

      וכאן השאלה היא, האם הכוח המצוצמם, הקדמי, ידע בשעת מעשה מה קורה עם שאר הכוח?

      שאלה זו כן נשאלה, לפני שש שנים, אך התשובה עליה לא היתה חד-משמעית…

      אמנם ניתנה תשובה ברורה האומרת שמהמיקום אליו הגיע ראש הכוח לא ניתן היה לראות את הפגיעות וההתפוצצויות שפגעו בהמשך השדרה, וגם נאמר, בבטחון, שנוצר קשר – אלחוטי – בין הפיקוד שבראש הכוח לזה שבהמשכו, אך לא נמסרה עדות ברורה על שנאמר בקשר הזה… ועוד זאת, שאף הוטל ספק האם בקשר שנוצר נמסר דיווח כלשהו…

      אהבתי

      • כאן המקום להזכיר שכבר שנים קודם לכן, לאחר אמירה ממנה עלה שמס' המגיעים ראשונה היה רק כארבעים אחוז מהכוח הפלוגתי אליו השתייכו, נשאלה השאלה "מה קרה לשאר?" – מאותה פלוגה – וזו התשובה שנשמעה, מפי אותו מקור, בהאי לישנא:

        "חלקם נפצעו, חלקם *נהרגו* ונשארו על תוואי-ההטיה. לא הגיעו לתל-פאחר בכלל."

        – וכשנתקלתי בתשובה זו למדתי ממנה שבאותה תקופה לא היה המקור בקי בתולדות קרב תל-פאחר, ולא ידע שבפלוג' לא היה אף הרוג קודם ההגעה אל המקום ממנו נעשתה העלייה על היעד.

        וכאמור, התשובה הנכונה היתה צריכה להיות: הם התעכבו בגלל הפגיעות שהחלו אז בהמשך הכוח, פגיעות שגרמו לעיכובים, כחבישת פצועים ונטישת כלים.

        יצויין שארבעת ההרוגים שהיו לשדרת הכוח שעל תוואי-ההטיה, קודם ההגעה לתל-פאחר, לא השתייכו לפלוגה שממנה עלה הכוח הראשוני.

        אהבתי

    • ובחזרה לדיון בעובדה שרק כוח מצומצם, כחצי פלוגה, ניצל את ההזדמנות ועלה לתל-פאחר בהזדמנות הראשונה של ההגעה מולו. השאר, החצי השני של הפלוגה, ושאר הפלוגות, פספסו את מקום העלייה, המשיכו קדימה ונתקעו במקום המכונה "גיא ההריגה".

      ברור שאילו היתה מנוצלת ההזדמנות וכוח גדול יותר היה עולה על היעד, בעקבות הכוחות הראשוניים, הרי שעליה שכזו היתה מקדימה בהרבה את סיום כיבושו. סביר גם להניח שפצועים מהכוח הראשוני היו זוכים בעקבות כך לטיפול מוקדם יותר, ויכלו להיות להם סיכויים טובים יותר להישאר בחיים.

      בענין זה, נתעכב להלן ונדון בקורות פלוגה ב', האחרונה מגדוד 12 שמכוחותיה עלו על תל-פאחר.

      המידע שעל הסלע המיוחד לפלוגה ב', סלע המוצב במוצב הצפוני, מספר על הפגיעה במ"פ הפלוגה, ועל כך ש-"סגנו אברהם סולוביץ נטל את הפיקוד, הוביל את פלוגה ב' על ארבעה זחל"מים וכבש את מוצב בורג' בביל, הנמצא כקילומטר מערבית לתל פאחר."

      מדוע נשלחה הפלוגה לבורג'-בביל? ולאיזו משימה היא יועדה מלכתחילה? – אף לא מילה בסלע הזה, שכאמור מיוחד לפלוגה ב'.

      לעומת זאת, בסלע אחר,

      אהבתי

      • ההתרשמות היא שלא היה ניהול של הקרב.
        בדרך כלל ישנה שרשרת פיקוד.
        אבל בקרב זה ,
        נראה שכל חלק של כוח נלחם את המלחמה הפרטית שלו.

        אהבתי

    • לעומת זאת, בסלע אחר, המיוחד לכוח המחלקה המיוחדת, סלע שמיועד להיות מוצב במוצב הדרומי, מופיע, בין סוגריים, המשפט הבא, שמיקומו אחר תיאור הפגישה של מחלקה זו עם הקמב"ץ הגדודי:

      "(לפני כן הורה הקמב"ץ לפלוגה ב' לתקוף את בורג' בביל על פי פקודת המג"ד)".

      ומשהו פה לגמרי לא ברור:

      ענין נתינת הפקודה לפלוגה ב' לתקוף את בורג'-בביל, לא אמור להופיע בסלע של פלוגה ב'?

      מה עניינו לכאן, בסלע על המחלקה המיוחדת?

      וכי רק בגלל שהקמב"ץ הצטרף למחלקה הזו, יש להוסיף, בין סוגריים, ש-"לפני כן" הוא היה זה שמסר פקודה של המג"ד לפלוגה ב'?

      ואם משום-מה לא מציינים פקודה זו בסלע של פלוגה ב', למה לא לציינו בסלע המיוחד למג"ד? (להאמור בנוסח המצוטט שזו פקודה שלו)

      אלא שהענין הוא כזה:

      אהבתי

    • ב-10 ליולי 2018, כשפורסמו בבלוג הצעות הנוסח הראשוני של הסלעים, הופיע סיפור הפקודה לפלוגה ב' לא בסלע המיוחד לה, אלא בזה של המחלקה המיוחדת, אליה חבר הקמב"ץ.

      וכך נכתב שם, בנוסח "הכחול" (זה שבו "הטקסט מתאר את פעולות כוח המשנה בפירוט, *ללא* ציון שמות הלוחמים"):

      "…פגש בקמב"צ הגדודי יוסי פרידמן שאמנם נפצע בידו אך יכול היה לשמש כנהג הזחל"מ. קודם לכן, בהעדרו של המג"ד, פקד הקמב"צ על פלוגה ב' לנוע ולכבוש את בורג' בביל."

      והיות ולפי המסופר כאן נעשתה התנועה של פלוגה ב' לעבר בורג'-בביל לפי החלטת ופקודת *הקמב"ץ*, לכן מוקמה ההחלטה והפקודה הנ"ל בסלע *שהוא* מוזכר בו,

      (למרות שכאמור, בנוסח זה, "הכחול", לא אמורים להופיע שמות לוחמים. בצורה דומה מופיע הענין גם בנוסח "האדום", האמור להיות מפורט יותר: "בהגיעם לגיא ההריגה פגשו את הקמב"ץ יוסי פרידמן שבהעדר המג"ד כבר פקד על פלוגה ב' לנוע ולכבוש את בורג' בביל שממערב").

      כעבור שבועיים התפרסם בבלוג נוסח מעודכן יותר, בצירוף הקדמה ממנה עולה שהוא מיוסד בעיקרו על הנוסח "הכחול".

      בשל כך, אודה, לא עברתי בשעתו שוב על כל פרטי הנוסח, רק בדקתי בו לגבי כמה פרטים שכבר הוער עליהם בפירסום הראשוני (שחלקם תוקן, חלקם לא, כפי שכבר הזכרתי למעלה). כנראה שבשל כך לא הבחנתי בשעתו בשינוי תוכני משני הנוסחאות הקודמים ("הכחול" ו"האדום" הנ"ל), שינוי שכעת הבחנתי שהוא חזר והופיע גם בפירסום שנעשה כעבור שנה, ב-24 יולי 2019, וכפי שאכן נחקק בסלע המחלקה המיוחדת, כמצוטט לעיל בענין ההחלטה על כך שפלוגה ב' צריכה לעזוב את תל-פאחר כבר בהגעתה אליו.

      יודגש שהשינוי שאני מדבר עליו עוסק בזהותו של בעל הפקודה (ולא בהשמטת שמו של הקמב"ץ מהנוסח "הכחול"…),

      והשינוי הזה, שהתרחש בין ה-10 ל-24 ביולי 2018 – מבלי שהמשנה יטרח להדגישו בפני הקוראים, כמו גם לגלות להם איזה מידע התחדש לו כשהחליט לשנות פרט חשוב זה – מצריך סקירה של המתפרסם בנושא. כדלהלן.

      אהבתי

    • ב-19 ביוני 67' התאספו מפקדי חטיבת גולני לדיון באירועי הקרבות שעברו.

      מח"ט גולני סיפר על התוכנית: גדוד 12 יתקוף את תל-פאחר *ובמקביל* גם את בורג'-בביל. בשעתו, ב-2014, כשהתפרסם כאן בבלוג התמליל מאותה אסיפה, העיר לנכון דני ביזר, שהמח"ט לא דייק. התוכנית, כפי הידוע גם ממסמכים וגם מעדויות, היתה שמוצב בורג'-בביל יכבש רק *לאחר* כיבוש תל-פאחר.

      על הביצוע סיפר אז קצין אג"מ שבשלב הראשון נעשתה חריגה מהתוכנית ונשלחה פלוגה לכיבוש בורג'-בביל. קצין אג"מ לא פירט מי הורה על החריגה הזו, יתכן משום שלא ידע לפרט. על כל פנים, איש ממשתפי אותה אסיפה לא ביקש לדעת מדוע נעשתה חריגה זו ומי הורה עליה.

      כך היה גם בהמשך, כשרשות הדיבור ניתנה למג"ד המחליף של גדוד 12. הוא תיאר פרטים גם מאירועים בהם לא השתתף (דבר המסביר כמה אי-דיוקים שנפלו בתיאורו), והזכיר את ההוראה/פקודה שניתנה לפלוגה ב' לכבוש את בורג'-בביל. גם הוא לא פירט – ויתכן, כנ"ל, שלא ידע – מי נתן את ההוראה/פקודה הזו, רק שהיה זה לאחר שזחל"מי הגדוד החלו להיפגע באזור "גיא ההריגה".

      מטעם החטיבה הועלה על הכתב דו"ח שסווג כסודי ביותר. בפירוט משימות גדוד 12 נכתב שכוח א' יכבוש את תל-פאחר בעוד כוח ב' ישמש כעתודה לתל- פאחר ויכבוש את בורג'-בביל בשלב ב'. בהמשך, תחת הכותרות תיאור הקרב ופקודות המג"ד, סופר על הגעת הגדוד לרגלי היעד, האש שנורתה עליו והפגיעות, כולל בזחל המג"ד, ואז נכתב שבשלב זה נתן המג"ד פקודה לפלוגה ב' לכבוש את בורג'-בביל – אלא שכאן, מיד אחר איזכור המג"ד בקשר לפקודה זו, נוסף, בין סוגריים, שזהו ענין של *השערה*.

      בשעתו, שלהי 2015, כשהתפרסם הדו"ח הנ"ל בבלוג, הערתי שבשונה מהשערות אחרות הנמצאות בדו"ח הנ"ל, אשר צויינו כעובדות ללא כל הסתייגות,

      (וציינתי שם דוגמה להנחה אחרת המובאת באותו דו"ח, למרות שאין עליה שום עדות),

      הרי שרק על הפרט הזה של נותן הפקודה לשינוי יעודה של פלוגה ב' – פרט שעליו ציינתי שכיום אנו יודעים שהוא *אינו* נכון [ועל כך להלן] – צויין שהוא *משוער*.

      אף מיודענו דני ביזר התייחס אז לאי-נכונותו של הפרט הנ"ל, כשציין לידוע שבאותו שלב המג"ד כבר לא היה בסמוך לתוואי-ההטיה במקום שאליו הגיעה פלוגה ב' ושבו היא קיבלה את הפקודה מהקמב"ץ – פקודה שהמג"ד לא ידע עליה – לפנות לעבר בורג'-בביל.

      כעבור תשעה חודשים הזכיר זאת דני בתגובה נוספת: הקמב"ץ הוא ששלח את פלוגה ב' לבורג'-בביל, כשהמג"ד כבר לא היה בסמיכות מקום.

      כמעט שנה חלפה, ובבלוג התפרסם מסמך שבו מסקנות ולקחי המלחמה בפיקוד צפון. המסמך הזכיר את שיבושי קרב תל-פאחר, כולל חוסר תיאום ושליטה שאירעו בהעדרו של המג"ד, כמו גם את נטילת היוזמה של בעלי דרגות נמוכות – ובהקשר זה ציין אז דני את החלטת הקמב"ץ לשלוח את פלוגה ב' לבורג'-בביל.

      יצויין כי במסמך אחר, שחובר בשנה שאחרי המלחמה, ואף הוא עוסק בהשוואה בין ביצוע לתכנון, לא צויין כלל שיחרורה של פלוגת העתודה לטובת הקדמת כיבוש בורג'-בביל. הוזכר שרק החלק הראשון של הקרב התנהל בתיאום/ניהול של המג"ד, אך כאמור, כיבוש בורג'-בביל לא צויין במסמך הזה ולא ברור אם גם הוא נכלל ב"חלק הראשון".

      אהבתי

    • על סמך מה ציינתי שיחוס הפקודה הנ"ל למג"ד אינו נכון? ומאין ידע דני שהפקודה המדוברת של הקמב"ץ היתה?

      ובכן, דני שמע זאת מפי הקמב"ץ יותר מפעם אחת, ו*תוכן* הדברים אף התפרסם בבלוג, ב-2013 וב-2014. מאוחר יותר התפרסמו *קטעי* תוכן מהאמור (ב-2013-4) בספר תל התעלות.

      ברצוני לדייק, ולכן ארשום כאן את הדברים בדיוק כפי שאמרם הקמב"ץ:

      "אני שלחתי את סולו לבורג'-בביל, בגלל שלא יתכנסו פה יותר מידי אנשים";

      "הסמג"ד ישב עם פלוגה ג', היא היתה אחרונה בטור. התחילו להתקבץ כוחות פה למטה. הגיעה פלוגה ב', בורג'-בביל היה בעצם במשימת משנה שלה. היא היתה עתודה לכיבוש היעד, ואם פה הולך הכל בסדר אז שולחים אותה באיגוף צפוני לבורג'-בביל והיא כובשת את בורג'-בביל. אם לא, היא מתערבת קודם כל בקרב פה. מאחר והתחילו להתקהל הרבה אנשים, היא נשלחה למשימה שלה בבורג'-בביל".

      [במאמר מוסגר, ארשום שתי הערות על הציטוט דלעיל:

      א) אינני יודע האם האמירה "אני שלחתי את סולו לבורג'-בביל" *תועדה* עוד קודם להופעתה בציטוט הנ"ל, והאם הדובר היה מודע לכך שבפירסומים שהזכירו את קרב תל-פאחר, יחסו את השילוח הנ"ל למג"ד (לי ידוע לפחות על שני ספרים שכך מופיע בהם ונדפסו קודם לאמירה הנ"ל).

      ב) קביעתו שפלוגה ג' היתה האחרונה בטור, אינה תואמת לידיעות אחרות, מהן עולה שפלוגה ב', שהיתה בעתודה, נסעה באחרונה. בספטמבר 2014 אף הושמעה בפני הקמב"ץ עדות שאמרה שמיד אחרי הזחל"ם בו היה המג"ד נסע זחל"ם מפלוגה ג'.

      – עד כאן ההערות במאמר מוסגר]

      בפירוט יותר סיפר הקמב"ץ כעבור יותר מעשור [הערותיי בין סוגריים מלבניים]:

      "התחילו להגיע שרידים הראשונים של הטור. היה פה פער, של איזשהו מרחק. התחילו להגיע ולהתווסף, והתחילו להצטופף. והסורים יורים מעלינו [משמעות הדברים, שהירי הגיע מהמוצב הצפוני של תל-פאחר. לא אכנס כאן לדיון בדיוק עובדה זו]. משום מה, הראשונים שהגיעו זה דווקא פלוגה ב', למרות שהיה צריך להגיע חלק מפלוגה א, האמת. האנשים של שמיל. הוא סמ"פ פלוגה א'";

      [בבלוג שוכתבו דבריו אלו *בשינוי*: על תחילת קיבוץ הכוחות באותו אזור נכתב שהגיעו הטנקים, שמיל עם חלק מפלוגה א', ועסקו בפינוי נפגעי הטנקים, ואז, בזמן הזה, הגיע "חלק" מפלוגה ב'.
      שינוי זה, כמו גם הוספת דברים שלא נאמרו, הם לי כתמרור אזהרה שלא לסמוך יתר על המידה על הנמצא בשכתוב מסוג זה]

      "הטנקים שהיו איפשהו פה התחילו כולם להתקבץ. אש נק"ל מתחילה מתל-פאחר [כנ"ל]. פלוגה ב' היתה המשימה המשנית שלה היתה לכבוש את בורג'-בביל";

      "בשלב הראשון פלוגה ב' היתה עתודה: קודם כל שהקרב יתנהל טוב בתל-פאחר. זאת אומרת, פלוגה א' היתה אמורה לעשות את הפריצה ולקחת את הדרומי; פלוגה ג' היתה אמורה לקחת את הצפוני, את הבננה הצפונית [משום מה דמיין הדובר באותה שעה את המוצב הצפוני שהוא בצורת בננה]; ופלוגה ב' באיזשהו מקום, או סיוע איפה שילך קשה, או עתודה, וברגע שהכל מסתדר, תל-פאחר נכנס לקרב מסודר והכל בסדר, היא יורדת ולוקחת את בורג'-בביל. אני ראיתי שכל העסק פה מתחיל להצטופף ואין מקום ונדחסים והטנקים מגיעים והזחלמים מגיעים. מי שהיה מ"פ פלוגה ב' זה היה סגל, שהוא היה הנווט שישב על הטנקים. משום מה לא ראיתי אותו [באותה שעה היה פצוע, וכעבור זמן נפטר], אבל ראיתי את הסמ"פ שלו, זה היה סולוביץ'. אמרתי לו: סולוביץ', לפני שפה יהיה טבח המוני, קח את האנשים, רד תכבוש את בורג' בביל. לא מחכים. עכשיו, מג"ד לא היה, לא יכלתי לקבל הנחיות, אבל ראיתי לנכון שזה המעשה הכי נבון, קודם כל שלא יתקבצו שם".

      וכבר הוזכר לעיל …

      אהבתי

    • וכבר הוזכר לעיל בתגובה
      https://naamoush.wordpress.com/2021/04/26/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%a1%d7%9c%d7%a2/comment-page-1/#comment-17662
      הפוסט שהתפרסם כאן לפני כחמש שנים, שבו קטילה ביקורתית של "הגרסה הצה"לית הרשמית" על קרב תל-פאחר, וצוטטה קביעתו של עורך הבלוג על כך שבפרק העוסק בתל פאחר קיימים יותר מדי אי-דיוקים, משגים ואי הקפדה על עובדות.

      בין היתר נכתב בספר הנ"ל (אחר תיאור הפגיעות הראשונות בשטח "גיא ההריגה") שבאותו פרק זמן נעשה שילוח פלוגה ב' לבורג'-בביל, ושהדבר היה בהוראת המג"ד. הכותבים ממחלקת היסטוריה הוסיפו כאן הסתייגות, בציינם שהיות והמג"ד נהרג, לכן העובדה שהוא ששלח את פלוגה ב' היא בגדר השערה.

      (וכבר הערתי, באחת מתגובותיי בבלוג, על על הניסוח המתמיה שבו צויינה ההשערה הזו)

      עורך הבלוג התרעם על הכרעה משוערת זו של מחלקת היסטוריה, וטען שככל הידוע, על פי המידע שפורסם בבלוג, ההוראה לשילוח פלוגה ב' מאזור תל-פאחר לא היתה של המג"ד אלא של הקמב"ץ, כפי שהעיד הקמב"ץ עצמו,

      (יצויין כי העורך הציג עדות נוספת על האופן שבו נמסרה הפקודה לפלוגה ב', והתרעם על אנשי מחלק היסטוריה שלא הגיעו גם לעדות זו. ברם, אין בעדות המדוברת על אופן המסירה כדי לענות על השאלה של מי היתה ההוראה)

      ולא נתקררה דעתו עד שהגדיר את הנהגת אנשי מחלקת היסטוריה – שפטרו עצמם מתחקור הקמב"ץ והסתפקו בהשערה שאינה נכונה – כ*מוזרה*,

      – אם כי גם מצא לנכון ללמד עליהם זכות, שכנראה שנשענו על הדו"ח הסודי של גולני שכבר בו הופיעה ההשערה הנ"ל (כנ"ל),

      (יש להעיר על ציטוטו של העורך מהדו"ח, שהואשונה במעט מהנוסח שהתפרסם שנה קודם לכן בבלוג, וגם נשמט מהציטוט הציון שזו רק השערה)

      אך ביחד עם זאת הוא קובע בצורה ברורה שגם גולני התרשלו מאוד בבירור הענין.

      ולאור כל זאת:

      העובדה שבסופו של דבר, בין ה-10 ל-24 ביולי 2018, החליט מאן-דהו לאמץ השערה – שנידונה בשלהי 2016 להיות מוגדרת כלא פחות מאשר התרשלות מוזרה – ולקבוע אותה עבור הנוסח שיחקק בסופו של דבר בסלע,

      *בלי לציין* שזו השערה / ולחלופין: מבלי לגלות על סמך איזה מידע היא אוששה,

      – זו באמת עובדה הראויה לציון!

      אהבתי

    • יודגש (לטובת מי שהלך לאיבוד בסבך הפרטים), שבעצם כאן, בסלע המדובר, המוזרות גדולה עוד יותר, היות ולמעשה נחקק בו שילוב של שתי נוסחאות:

      זו שנכתבה כהשערה ע"י מחלקת היסטוריה, לפיה בשלב שאחרי הפגיעות באזור "גיא ההריגה", כולל בזחל המג"ד, נתן המג"ד פקודה לפלוגה ב' לכבוש את בורג'-בביל,

      עם זו שסיפר הקמב"ץ, שההחלטה להפנות את פלוגה ב' לבורג'-בביל היתה רק שלו, של הקמב"ץ, כאשר המג"ד כבר אינו באזור.

      והנוסח המשלב אומר: ההוראה – של הקמב"ץ, והיא ניתנה "על פי פקודת המג"ד"…

      וכל הסיפור הזה מופיע:

      בין סוגריים,

      לא על הסלע המיוחד לפלוגה ב',

      ולא על הסלע המיוחד למג"ד,

      אלא על סלע המיוחד לכוח אחר (המחלקה המיוחדת), שבו הוזכר גם פועלו של הקמב"ץ,

      כאשר ליוצרי הנוסח חשוב היה להעביר – למבקרים במקום – את המידע הזה (תמורת מידע חשוב אחר, שאין לו מקום…). כדי שידעו, בקשר למסופר שם על מ"מ המיוחדת אשר "פגש בקמב"ץ הגדודי שנפצע בידו", ש-"לפני כן" (לפני מה? יש אפשרות להבין שלפני הפציעה ביד, וזה לא נכון) "הורה הקמב"ץ" על תקיפת בורג'-בביל, "על פי פקודת המג"ד"…

      אהבתי

    • לעצם הענין:

      כנ"ל, לדעתי, אחד הפרטים החשובים שאליהם יש לשיב לב בחקר תולדות הקרב, כרוך בעובדה שרק כוח מצוצמם מהגדוד ניצל את ההזדמנות לעלות על היעד בהזדמנות הראשונה של ההגעה מולו.

      בהיות שכך, מותר גם לדעת מדוע רוב לוחמי הגדוד לא עשו זאת. וכחלק מזה, גם הכרת פרטי האירוע על שינוי התוכנית שיועדה לפלוגת העתודה, כאשר במקום שתמלא את תפקידה – כעתודה – להכרעת תל-פאחר, היא נשלחה לבצע את תוכנית ב'.

      יצויין שאמנם ידוע (והדברים כבר צויינו בבלוג) על עדויות אחרים שדבריהם עומדים בסתירה לפרטים מסויימים (בעניינים אחרים) עליהם סיפר הקמב"ץ; ושהוא עצמו, בהתייחסו לכלל האירועים, התבטא כך: "יש לי חורים שאני לא יודע להסביר אותם. לא יודע להסביר אותם לעצמי",

      – אך בענין הנידון כאן, עדותו על ההוראה שנתן לסמ"פ ב', הרי מולה לא עומדת שום עדות נגדית!

      ואילו בנידון הנוסח שאומץ ע"י מחלקת היסטוריה, הרי חוקריה ציינו שאינו אלא השערה, וידוע גם שהקמב"ץ לא תוחקר ע"י המחלקה (כך לפי עדותו, ומתאים גם לעובדה שתחקיר שכזה טרם נמצא), ומדוע שלא לסמוך בזה על עדותו?

      אהבתי

    • שבוע טוב.

      כשפורסמה בבלוג ההשערה שתקיפת בורג'-בביל בפיקוד סמ"פ ב' נעשתה בפקודת המג"ד, היה מי ששאל: האם הפקודה נמסרה ברשת הקשר?

      תשובה לא ניתנה לשואל, ומאחר ומדובר בהשערה, הרי ששערי השערות לא ננעלו: הפקודה יכלה להיות מועברת ברשת הקשר, יכלה להמסר באמצעות רץ, ובאופן תאורטי יכלה להמסר גם פנים אל פנים – אך שלושת האפשרויות הללו הרי אינן תואמות לעדות שנרשמה מפיו של זה שהיה בזמן ההוא בסמוך למג"ד.

      כאן עליי לעצור, ולהתייחס לאפשרות העברת פקודה ברשת הקשר.

      בסלע המיוחד למג"ד גדוד 12 נחקק: "דקות לאחר תחילת ההסתערות נפגע זחל"ם המג"ד, ומערכת הקשר עם כוחות הגדוד והחטיבה נותקה."

      [אגב: בשונה מהמשתמע כאן כאילו הזחל"ם היה של מג"ד 12, הנכון הוא שהזחל"ם המדובר היה של הסיוע הארטילרי מטעם מחלקת המרגמות 334, כשאל הזחל"ם הזה הצטרפו, בשלב מוקדם יותר, גם מג"ד 12 ואנשיו]

      משמעות הדברים פשוטה: מאז הפגיעה בזחל"ם, אין למג"ד אפשרות ליצור קשר אלחוטי, לא עם הגדוד שלו, ולא עם מפקדת החטיבה.

      האם הדברים האלו מתאימים למתפרסם עד כה?

      ממש לא!

      נניח שאתם מחזיקים בידכם את הספר 'תל התעלות' ומעיינים בו: אמנם תקראו בו שכתוצאה מאותה פגיעה בזחל"ם נפגעו ויצאו מכלל שימוש מערכות הקשר, אלא שמדובר בניתוק מרשת *החטיבה* – ולא כנחקק בסלע שהיה גם ניתוק "מערכת הקשר עם כוחות הגדוד".

      ומה עם המתפרסם בבלוג?

      הרי בבלוג פורסמה העדות (שהוזכרה לעיל) של לוחם ששימש בזמן הנידון כקשר המג"ד. הלה סיפר (כשבעה וחצי חודשים אחרי הקרב) שלפני נטישת הזחל"ם הורה לו המג"ד לקחת ממנו מכשיר קשר כלשהו. הוא הצליח לארגן מכשיר שכזה, נשאו על גבו, ותוך כדי הליכה ניסה לכוונו אל הרשת הגדודית.

      המח"ט, שמטעמו נעשו נסיונות להשיג בקשר את המג"ד, הצליח בשלב מסויים להיכנס לרשת הגדודית, וגם בה קרא למג"ד. אותו לוחם שכאמור נשא את המכשיר על גבו, שמע את הקריאה, אך בטעות של רגע, לא אישר מיידית את קבלתה תוך כדי בקשה להמתין, אלא הזדרז להודיע למג"ד שהמח"ט קורא לו בקשר. באותו שלב היה המג"ד קרוב לסיום טיפוסו על המוצב הצפוני והוא המשיך להתקדם, מבלי להתייחס להודעה הנ"ל, כאשר תוך רגעים ספורים, כתוצאה מירי אוייב, ניתק הקשר בינו ובין הלוחם שנשא את המכשיר. האחרון אף נאלץ, כעבור רגעים נוספים, לנטוש את המכשיר. כשחזר אליו מאוחר יותר, שמע בו קריאות אל המג"ד מפלוגות הגדוד, כולל גם מהמח"ט שפנה אליו שוב, אך אנטנת המכשיר כבר נשברה והוא לא הצליח לשדר בו בחזרה.

      ב-2014, כשפורסמה עדות זו בבלוג, הוער …

      אהבתי

    • ב-2014, כשפורסמה עדות זו בבלוג, הוער בסמוך לדברים הללו על כך שביומני הקשר לא מופיעה הידיעה הזו.

      אך הסיבה לכך פשוטה: מאחר ולפועל לא הניבה קריאת המח"ט פרי, לא היה צורך לציין זאת פעם נוספת ביומנים, אחרי שכבר בתחילת הקרב נרשם בהם שהמח"ט פנה בקריאה אל גדוד 12 ולא נענה. לא זו בלבד, אלא שביומנים נרשם שכדי להשיג את המג"ד התחברו לרשת הקשר הפנימית של הגדוד. באלחוט הועברה גם הידיעה שבעקבות הפגיעה בזחל"ם נפגע מכשיר הקשר וכי מעתה יהיה הקשר רק ברשת הגדודית. לפיכך, גם כאשר לפועל נקלטה קריאת המח"ט במכשיר הקשר (שכנ"ל נישא על גבו של לוחם ששימש אז כקשר המג"ד), הרי שלפועל, מאחר ולא נתקבל אישור על כך (כנ"ל שבטעות של רגע), לכן לא היה צורך לרשום זאת שוב ביומני הקשר.

      פרט חשוב זה שבעדות חשובה זו, שניתנה בתוך השנה למלחמה, לא בא זיכרו בספר 'תל התעלות'. חבל, כי חלק ממנה כן נעתק בו, ואפילו משפט האומר שהמח"ט פנה אליו *פעם נוספת* – זאת כאשר בספר לא נזכרה הפעם הראשונה שנקלטה! – וחבל.

      יצויין כי אותו מעיד העלה, אחרי המלחמה, סיכום קצר של האירועים. בין היתר, בכותבו על הגעתו עם המג"ד אל פאתי המוצב הצפוני – ומסיפורו על כך שישב שם עם המג"ד, מובן שהוא מדבר על שהייתם למרגלות התל, שהתעכבו שם בישיבה – טרח לציין שאז עדיין פעל מכשיר הקשר!

      רק בהמשך, אחר שסיפר על עלייתם למוצב, כתב שגילה שאין לו אפשרות לשדר במכשיר הזה [בעדות כתובה זו הוא לא פירט את הפגיעה במכשיר, עליה סיפר בתחקיר].

      גם מהעדות הכתובה הזו נעתק בספר 'תל התעלות', אך באופן מפתיע, דווקא המשפט על הקשר שהיה תקין ביושבם בפאתי המוצב, *הושמט*! – וחבל.

      בספר זה, בו נכללו גם הרבה זכרונות המאוחרים בזמן, חסר עוד פרט חשוב, שמקורו מפי אותו מעיד, בעדות מאוחרת שלו (סופרה אחרי כמעט 46 שנה למלחמה). אף זו פורסמה לראשונה בבלוג, ויש בה פרט שלדברי המעיד הוא זכור לו בוודאות, כדלהלן:

      אהבתי

    • וכך סיפר, באותה עדות המאוחרת, הלוחם ששימש אז כקשר המג"ד:

      [אחרי השלב שבו בהוראת המג"ד, קודם נטישת הזחל"ם, הוא אירגן ונטל מכשיר קשר מהזחל"ם]

      הוא ניסה, כל הזמן, לפנות באמצעות המכשיר אל יתר הכוחות ברשת המבצעים הגדודית, אך אף אחד לא ענה לו,

      [הוא לא נשאל, ולא השיב, מה לדעתו הסיבה לכך].

      והפרט הזכור לו בוודאות: בשלב מסויים,

      [ולפי סדר האירועים מוכרח שהיה זה לאחר נטישת הזחל"ם, ומכשיר הקשר הוא רק זה שנשא על גבו כשהוא משמש כקשר המג"ד]

      התקבל דיווח מסמ"פ ב' [סולוביץ'], שהכוח שבפיקודו גמר בהצלחה את כיבוש בורג'-בביל, ושכעת הוא בדרך לחבור בחזרה אל הגדוד ושואל מה לעשות.

      המג"ד השיב לו – כך סיפר הלה בעדותו המאוחרת – אך הוא אינו זוכר מה.

      [מסיפור זה, על תשובת המג"ד, משתמע שבאותו שלב הצליח המכשיר לא רק לקבל הודעות, אלא גם לשדר]

      אמנם הסיפור הזה *לא* נכלל בעדות הראשונה שניתנה בתוך השנה למלחמה,

      – אם כי בהמשכה, במסופר על שאירע אחרי שהמג"ד נהרג, סיפר שמכשיר הקשר המשיך להשמיע קריאות מכוחות שונים שניסו להשיג את המג"ד, כולל גם קריאה מאחד הכוחות של פלוגה ב', אלא שאז המכשיר כבר היה מקולקל ואי-אפשר היה לשדר ממנו –

      – אך היות וברור שבעדות זו (כפי שהוער בבלוג עם פירסומה) קיים דילוג בתיאור האירועים שאחר נטישת הזחל"ם, הרי שאין בהשמטת הסיפור הנ"ל (על הדו-שיח שבין סמ"פ ב' למג"ד) כדי לשלול את נכונותו, וכאמור, על סיפור זה, שאמנם סופר כעבור שנים רבות, ציין המספר שהוא זכור לו בוודאות.

      ובאם נקבל …

      אהבתי

    • ובאם נקבל את הסיפור כמו שהוא, על מסירת דיווח למג"ד שכיבוש בורג'-בביל נעשה בהצלחה וכו',

      יתכן ואפשר גם לדייק בסיפור: הרי המעיד לא זכר (ולפיכך לא סיפר) שעובדה זו התמיהה את המג"ד / שניסה לברר מדוע נעשתה פעולה שכזו,

      (של נטישת המערכה הנוכחית בנסיעה מערבה לכיוון בורג'-בביל, כדי לבצע פעולה שתוכננה להיות בשלב מאוחר יותר),

      – ואם המג"ד לא הופתע מכך, האם נלמד מכך שבעצם נסיעה זו הייתה בהוראתו?

      אלא שאם כן, הרי שיש צורך לתווך זאת עם גירסת הקמב"ץ, האומרת שההוראה לפלוגה ב' לפנות מערבה לבורג'-בביל היתה שלו, בזמן בו המג"ד בכלל לא נמצא באזור אליו הגיעה פלוגה ב' קודם הפנייה מערבה.

      מאחר ובהשערות עסקינן, שהרי גם לנוסח מחלקת היסטוריה (שיחסו את הפקודה למג"ד) מדובר ב*השערה*,

      אציע בזה השערה משלי:

      אהבתי

  11. זאת ועוד:

    בתחקיר שנערך בשעתו (כשבעה וחצי חודשים אחרי הקרב) עם לוחם שהיה סמוך למג"ד בזמן הנידון, שאל אותו המתחקר האם באותו זמן ניתנה פקודה מהמג"ד לפלוגה ב' לשנות את תוכניתה ולתקוף את בורג'-בביל. התשובה שהשיב היתה שלילית. המתחקר חזר ושאל את העד מתי קיבלה פלוגה ב' מהמג"ד את הפקודה הזו, והעד – שלא השתייך לגדוד 12 ולא הכיר / או שלא זכר / את תוכנית הקרב של הגדוד – חשב שתקיפת בורג'-בביל היתה התוכנית הראשונית של הפלוגה.

    לאור העדות הזו, שכאמור, נרשמה מפיו של מי שהיה סמוך למג"ד בזמן הנידון, היה מצופה שמחלקת היסטוריה תשלול לחלוטין את האפשרות/השערה שנתינת הפקודה הזו – בזמן הנידון – היא של המג"ד, ותחפש/תחקור אחר מקור אחר שהחליט עליה.

    אהבתי

    • ~ ~ ~ התגובה שלמעלה (המתחילה: זאת ועוד) היא בהמשך לתגובה מ-29 ביולי (מתחילה: לעצם הענין) ~ ~ ~

      להלן אמשיך בכמה הערות לגבי הנוסח הנחקק בסלעים, ואחריהן אחזור להערות על מהלכים ותובנות.

      בשני סלעים, המתארים את שקרה במוצב הדרומי, הוזכרו "סככות", לשון רבים:

      "בהסתערות אחרונה לעבר הסככות"

      "נע סמוך לסככות"

      וזאת למרות שכבר הוער – כאן בבלוג, וכמה וכמה פעמים – שבמוצב הדרומי לא היו "סככות"! היתה רק סככה אחת, שבסמוך לה משטח בטון ריק שלא עמדה עליו סככה נוספת.

      כנראה שלמישהו יש עניין, לא ברור לי למה, לקבע טעות שכבר הוער עליה.

      אהבתי

      • אגב, דווקא בספר של מחלקת היסטוריה,

        זה שלמעלה ציטטתי מהנכתב בבלוג על טעויותיו:
        https://naamoush.wordpress.com/2021/04/26/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%a1%d7%9c%d7%a2/comment-page-1/#comment-17662

        הקפידו לכתוב *לנכון*: "סככה" (כך בכל ששת הפעמים בהן נדרשו לציין את הסככה או את האזור שלה).

        אלא שלפני שנתיים התפרסם כאן על אישור ממחלקת היסטוריה, שניתן לאחר שאנשיה – ראש המחלקה ועמו חוקר המשמש כעורך מקצועי של ספרי המחלקה – "בדקו את הטקסטים, תיקנו ודייקו פרטים עובדתיים",

        – ובענייננו: פרטים שגויים, השונים מהנכתב לפני שנים בספר המחקר מטעם המחלקה, לא תוקנו.

        אהבתי

      • בסלע על הכוח מפלוגה א' שעלה למוצב הדרומי ממערב:

        "סבך הגדרות שהקיף אותו לא איפשר פריצה מהירה. שני לוחמים נשכבו על הגדר, הכוח עבר על גביהם . . . סמל דב רוזנבלום, ש*ניסה* קודם לכן לפרוץ את הגדר הראשונה של המוצב במגזרי התיל שבידו, נהרג."

        איך יבינו הקוראים את הדברים? הנסיון של רוזנבלום הצליח, או לא?

        כשמדובר על "ניסה", מבלי לספר על תוצאה, קרוב יותר להניח שהנסיון לא הצליח, ולכן לא עברו את הגדר הראשונה ע"י הפירצה שהוא "ניסה" לפרוץ בה.

        כך מפורש גם ב"נוסח הכחול", שפורסם בבלוג ביולי 2018:

        "ניסיון חיתוך הגדר לא הועיל, סבך הגדרות הנוספות לא אפשר פריצה מהירה, שני לוחמים נשכבו מיד על הגדר, הכוח עבר על גבם"

        כבר אז הערתי שה-"לא הועיל" הזה סותר לנמצא בספר 'תל התעלות', בו נדפס שרוזנבלום חתך את הגדר הראשונה, וכי השכיבה על הגדר היתה על הגדר הבאה. הדברים נכתבו על סמך עדות שניתנה בשעתו בבלוג.

        הערתי הנ"ל לא התקבלה, ובסלע נחקקה גירסה חדשה, שלא ברור האם עומד מאחוריה גם מי שהעיד שהוא וכל הכוח *עברו* דרך הפירצה שרוזנבלום הצליח לעשות.

        אהבתי

        • אזכיר שכבר ב-2014 הערתי על הגרסאות בנושא זה,

          שכמה חודשים אחרי המלחמה התפרסם שרוזנבלום חתך את הגדר הראשונה והכוח עבר בפירצה, ואילו השכיבה על הגדר הייתה על הגדר השניה,

          ורק כמה שנים אח"כ התפרסמה הגירסה השניה, שהוא ניסה לחתוך את הגדר אך לא הצליח.

          המעניין הוא, שאחד העדים לארוע סיפר – 26 יום אחרי הקרב – על חציית הגדרות, אך הוא בכלל לא הזכיר את חיתוך הגדר (לא שהייתה הצלחה בחיתוך הגדר הראשונה, ולא שהיה זה נסיון שלא הצליח) אלא רק את השכיבה עליה.

          ומעניין עוד יותר, ש*אותו העד*, בעדות קדומה עוד יותר – עשרה ימים אחרי הקרב – לא רק שלא הזכיר בכלל את חיתוך הגדר (לא כהצלחה ולא כנסיון שלא צלח), אלא שגם לגבי השכיבה על הגדר הייתה בפיו גירסה מעניינת:

          אהבתי

          • שכך עולה מדברים שסיפר עשרה ימים אחרי הקרב:

            שני לוחמים הושכבו על הגדרות מתוך כוונה שיעברו על גביהם, אך פעולה זו לא הייתה מוצלחת והכוח הסתבך בזה. בסוף הורמו גדרות והכוח התפתל מסביב.

            מישהו מבין את זה?

            מישהו נתקל בתיעוד נוסף המתאר את חציית הגדרות במוצב הדרומי של תל-פאחר באמצעות הרמת גדרות (וזחילה מתחת) והתפתלות מסביב?

            ואיך זה שבספר 'תל התעלות' אין תיעוד של האמור בגירסה קדומה ומעניינת זו?

            אהבתי

          • ואם כבר נגענו בדוגמה הנוגעת בתעתועי הזכרון האנושי, יצויין כי אותו העד, שבעדויותיו הקדומות לא זכר לספר על רוזנבלום וחיתוך הגדר במגזרי-תיל, נזכר ב-2015 שהשכיבה על הגדר נעשתה אחרי שהוא, רוזנבלום, הפעיל בונגלור… (מבלי לפרט שהבונגלור לא פעל).

            וזה אחרי שבעדויותיו הקדומות, וכך גם ב-2014, הוא טען שבהגעה לגדרות בכלל לא היה איתם בונגלור…

            אהבתי

      • ועוד נחקק בסלע על הכוח מפלוגה א' שעלה למוצב הדרומי ממערב:

        "בהסתערות האחרונה לעבר הסככות, נורתה אש מקלעים עזה מצפון, וחוליית החוד בפיקוד מפקד מחלקה נפגעה . . . לוחמים אחרים המשיכו בירי לעבר הסורים מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה."

        יש כאן רישא וסיפא.

        בנוגע לרישא, הרי שעד היום טרם ניתנה עדות על אש שנורתה מהסככה ואזורה [כנ"ל שבמוצב הדרומי היתה רק סככה אחת, לא "סככות"], ולכן – וכפי שכבר הוער למעלה – לא ברור מדוע היה חשוב כל כך להסתער על הסככה ולכובשה, טרם טוהרו כל התעלות והעמדות שבמוצב.

        בסלע הזה הרי לא מסופר מאיזה כיוון הגיע הכוח (שעלה מתוואי-ההטיה שבמערב והתקדם בתוך היעד לכיוון מזרח) אל הסככה: האם בדיוק מולה, או אולי מהצד, ולכן, האמירה כי הפגיעה בחוליית החוד נגרמה מ-"אש מקלעים עזה מצפון", יכולה גם להתפרש כאילו האוייב שירה במקלעים היה ממוקם במוצב המדובר, הוא המוצב הדרומי, אלא שמצפון לכוח.

        לפיכך, הנוסח הסופי שנחקק, על אש "מצפון", הוא פחות מדוייק מהנוסחאות שהוצעו ב-10 ביולי 2018:

        ב"נוסח הכחול": "לבסוף התפרס הכוח בשטח הפתוח ונע לעבר הסככות המנהלתיות כאשר המ"מ מוראד ולוחמיו בשורה הקדמית. הכוח החשוף נתקל באש מקלעים חזקה מהיעד הצפוני שטרם נכבש",

        וב"נוסח האדום": "בהסתערות האחרונה לעבר הסככה נורתה על הכוח אש מקלעים מהמוצב הצפוני"

        [אגב, למרות שה"נוסח האדום" אמור היה להיות מפורט יותר, כאן הוא תמציתי, ומדוייק בכך שהוא מזכיר רק סככה אחת. גם לא אומצה בו ההמצאה –ראו לעיל – שהסככה הזו הייתה מנהלתית]

        אהבתי

        • נעבור לדון בסיפא, בה מסופר על לוחמים אשר "המשיכו בירי לעבר הסורים".

          זהו משפט מקוצר, ורק מי שמכיר את החומר וקרא את העדויות יודע שמדובר על ירי "לעבר הסורים" שבמוצב הצפוני (שעל הירי משם מדובר ברישא). באם המנסח רצה בדווקא להשתמש במילה "המשיכו", הרי שהיה מדייק אילו כתב: "המשיכו בלחימה והחלו בירי לעבר הסורים שבמוצב הצפוני", שכן עד כה הכוח היה עסוק בטיהור המוצב הדרומי ולא ירה לעבר המוצב הצפוני (ולפי המסופר, בשלב ההוא גם לא נורתה על הכוח הזה אש מהמוצב הצפוני).

          הבעייתי הוא המשפט שבהמשך: "מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה"

          – שאינו ברור:

          האם זהו ציון מיקומם של אותם "לוחמים אחרים" (מפלוגה א'), שמנקודת הציון הנזכרת הם "המשיכו בירי לעבר הסורים"?

          או שמא זהו ציון מיקומם של "הסורים" ("מצפון"), שלעבר מיקום זה ירה כוח?

          אציין כי בנוסחאות שהתפרסמו ב-10 ביולי 2018 כלל לא הופיע כאן ציון למיקום כלשהו.

          רק בפירסום הנוסף, 24 ביולי 2018, נוסף: "המשיכו בירי לעבר הסורים מהעמדה המרכזית",

          ורק בפירסום המאוחר, 23 ביוני 2019, נוספו גם המילים: "שבתעלה העליונה".

          בכל אופן, את הספק הנ"ל (האם המיקום "מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה" מכוון על כוח לוחמי פלוגה א', או שמא על "הסורים מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה") אי-אפשר לפשוט מקריאת הנחקק בסלע,

          – ורק מהפירסומים בבלוג, על מיקומו העתידי של הסלע המדובר: "יוצב בקצה התעלה העליונה בנקודת התצפית ביעד הדרומי", אפשר להבין שהמיקום הנחקק בסלע, "התעלה העליונה", מכוון אף הוא למוצב הדרומי, כלומר, למיקום לוחמי הכוח מפלוגה א'.

          לפיכך, הנוסח על הסלע היה אמור להיות מנוסח כך: "לוחמים אחרים השיבו אש, מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה, לעבר הסורים מהמוצב הצפוני."

          ועדיין, ציון המקום "מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה" הוא בעייתי, כדלהלן.

          אהבתי

          • הבעיה היא פשוטה: במוצב הדרומי [כמו גם במצב הצפוני, כנ"ל שמהנוסח הנחקק בסלע לא ברור לאיזה מהשניים הכוונה] אין מקום שניתן לזהותו בכינוי "העמדה המרכזית שבתעלה העליונה"!

            לא בכדי *לא מופיע* הכינוי הזה במקומות נוספים, כמו בפוסטים בבלוג נעמוש, או בספר 'תל התעלות'!

            אך הנה, בשעה טובה ולמזל טוב, החליט מי שהחליט על לידת "עמדה מרכזית" במוצב תל-פאחר, ותחקק בסלע!

            אהבתי

          • איפה נמצאת ה"תעלה העליונה" במוצב הדרומי?

            ואיפה היא התעלה התחתונה, שלגביה נחשבת הנ"ל לעליונה?

            המוצב הדרומי מורכב כידוע משני חלקים, כאשר הקדמי (המערבי) נמוך מהחלק האחורי (המזרחי),

            אך בסלע הנ"ל *כבר סופר* שהכוח "נכנס לתעלות וטיהר את הבונקרים שבמוצב הקדמי", ואז התקדם וכבש "גם את העמדות הסוריות העליונות שבמרכז היעד הדרומי" – כך שאותה "תעלה העליונה" שהוזכרה בהמשך, בוודאי לא באה להבדיל בינה ובין ה"תעלות" הנמוכות שבמוצב הקדמי.

            ובנוסף לכך, הרי בחלק האחורי, מזרחית למוצב הקדמי אך מערבית לאזור הסככה, היו שתי תעלות, שתיהן בכיוון מערב-מזרח:

            האחת, ארוכה, חפורה בצדו הדרומי של המוצב. יש בה כמה כיסויי ראש, וגם עמדות פתוחות (המכונות: עמדות ירי) – כולן מופנות דרומה, אל הצד הדרומי שמחוץ למוצב.

            תעלה זו, הדרומית, טוהרה רק בשלב מאוחר יותר של הקרב, כשהגיע אליה כוח הסמ"פים, עליהם נחקק בסלע: "נכנסו ללחימה בתעלות והחלו בטיהור העמדות הסוריות שלאורכן", שכאמור, אכן היו עמדות בתעלה הזו [אמנם, מן הראוי היה לפרט באותו סלע – דבר שלא נעשה משום-מה – שמדובר *בצד הדרומי* של המוצב הדרומי].

            צפונה מתעלה זו היתה עוד תעלה – כאשר בקטע הקרוב ביותר בין שתיהן המרחק הוא כשל 70 מטר – שלא היו בה כיסויי ראש ולא עמדות ירי, פשוט מפני שלא היה בכך צורך, שהרי התעלה הזו היא כלפי פנים, ומולה, לצפון, נמצא המוצב הצפוני.

            הכוח הראשוני מפלוגה א' שעלה למוצב הדרומי ממערב, הגיע אל התעלה הצפונית הנ"ל,

            – שבכלל, לא ברור עד כמה היא "עליונה" בהשוואה לזו הדרומית (ובה עצמה, בתעלה הצפונית הנ"ל, יש חלק עליון ותחתון).

            קרוב לקצה המערבי של התעלה הצפונית הנ"ל, ישנה חפירה המובילה, מצפון-לדרום, לבונקר. זהו הבונקר המזרחי מקבוצת הבונקרים המבוטנים שבחלק זה של המוצב, הם "העמדות" בנוסח הנחקק בסלע: "התקדמו הלוחמים וכבשו גם את העמדות הסוריות העליונות שבמרכז היעד הדרומי."

            מזרחה לחפירה ולבונקר הנ"ל, בהמשך התעלה – נמצא המקום אליו הגיע כוח זה מפלוגה א' אחרי טיהור קבוצת הבונקרים הנ"ל. אין שם עמדות, אפילו לא אחת, ובטח שאינה מרכזית. רק תעלה.

            לפיכך, תיאור מיקומם של אותם לוחמים שירו [לעבר המוצב הצפוני] "מהעמדה המרכזית שבתעלה העליונה", שגוי.

            אהבתי

            • כאן המקום לציין שגם מיקום הכוח הזה, כפי ששורטט על תצלומי-רחפן בספר 'תל התעלות', שגוי.

              השרטוט הזה מסיט את מסלול התקדמות הכוח – באזור הזה של המוצב הדרומי – מקבוצת הבונקרים הצפונית שבו, ומגיע עד לאזור עמדת התותח – מקום שלוחמי הכוח הזה לא הגיעו אליו עד סוף הקרב.

              (בדומה לזה, גם מסלול התקדמות כוח דני כפי ששורטט על אחד התצלומים הללו, מוטעה. במקום לשרטט את המסלול במרכז הגיאיון, דרך עמדת הטנק, הוא שורטט כעובר על הקצה הצפוני של המוצב הדרומי. בהמשכו שורטטה פניית הכוח צפונה שלא במקום הנכון, אלא מזרחית לו)

              אהבתי

            • במפה שנדפסה ב-74' בספר של מחלקת היסטוריה, סומן מיקום הכוח (עם המ"פ) בתוך 30 מטר מערבית לסככה.

              לעומת זאת, בשירטוט שהתפרסם בבלוג (פעמיים) ב-2014, מיקומו בין 60 ל-90 מטר מערבית לסככה.

              ואילו בשירטוט אחר, שהתפרסם בבלוג ב-2019, מיקומו כ-90 מטר מהסככה.

              אהבתי

      • ועוד מהנחקק בסלע המיוחד ללוחמי פלוגה א' שעלו ממערב אל המוצב הדרומי:

        "אף שרבים נפצעו ולמרות המחסור בתחמושת, החזיקו הלוחמים ביעד הדרומי במשך שלוש שעות, עד להשתלטות על המוצב הצפוני לקראת שעות הערב."

        מההקשר נראה כי ענין המחסור בתחמושת, מתבאר כך: למרות המחסור הצליח הכוח לעשות שימוש רציף בתחמושת במשך כל הזמן, דבר שאיפשר את ההחזקה ביעד.

        ובעצם, הרי כך מפורש בספר 'תל התעלות', במסופר על הכוח "שהיה הראשון להילחם בשטח ולכבוש את תל פאחר הדרומי, נאחז בו במשך למעלה משלוש שעות ושמר על אש רציפה שריתקה את הסורים לעמדותיהם והחלישה את הירי שלהם אל עבר הכוחות שנעו למטה, בדרך ההטיה."

        אך לא ברור: איך באמת הצליחו לשמור "על אש רציפה" במשך כל הזמן הזה?

        גם לעניין החלשת הירי הסורי "אל עבר הכוחות שנעו למטה, בדרך ההטיה" – לא בטוח שהדברים נכונים. ממערב, הרי העמדות – בשני המוצבים, הצפוני והדרומי – הפונות לעבר תוואי-ההטיה, כבר טוהרו בכניסת הכוחות הראשוניים ממערב. ולגבי העמדות מצפון (וגם מהפינה הצפון-מערבית) של המוצב הצפוני, הרי מסופר שאלו המשיכו בירי לעבר הכוחות האוגפים, בעת שנעו לצפון, ושוב, כשהתקדמו בדרך-הנפט מצפון לדרום.

        לפיכך, נראה שיש לסמוך על זכרון מוקדם, הנמצא בדברים שסיפר מפקד הכוח פחות מחודש אחרי הקרב. לדבריו, הכוח גמר את פעולתו ביעד בערך בשעה 3:30, וקרב האש שהוא ניהל מאז, ארך שעה, ולא יותר. מאז – ועד סיום הקרב במוצב הצפוני והגעת כוח פינוי לדרומי – כל שנותר לשוהים באותו מקום [בתעלה הצפונית, במקום שעל מיקומו המדוייק טרם נמצא מי שידע להצביע] היה לעסוק בחבישת פצועים.

        (את דבריו על *גמר* הפעולה שלהם ביעד בערך בשעה 3:30, יש לפרש כמתייחסים לכך שמכאן ואילך הכוח שלו כבר לא פעל בתוך היעד הדרומי, אלא ניהל, במשך שעה, קרב אש מול המוצב הצפוני. השלמת כיבוש המוצב הדרומי, בכיבוש הצד הדרומי והמזרחי שלו, נעשתה רק בהמשך, בהגעת כוח הסמ"פים).

        אהבתי

        • לפי הנ"ל, איך מבינים קוראי הסלע את האמור בו על החזקת היעד (במשך שלוש שעות)?

          ב-2014 התפרסם ראיון בבלוג, בו סופר כי בשלב הראשוני (נאמר שהיה זה עד השעה ארבע ועשרים) הייתה הרגשה לא ודאית לגבי החזקת המוצב הדרומי, והוסבר: הידיעה על לוחמים סורים במוצב הצפוני [שייצרו משם אש לעבר המוצב הדרומי] שפגעו ברוב הלוחמים, יצרה חשש שכל השוהים במוצב הדרומי יהרגו. החשש היה: הסורים יכולים להגיע *מכל מקום* ולחסל את הכוח.

          מהנ"ל אפשר להבין שהגדרת *מכל מקום* כוללת *גם* את המוצב הדרומי, שהרי באותו הזמן הוא טרם טוהר בצדו הדרומי ובצדו המזרחי.

          כעבור שלוש שנים הובאו הדברים בשינוי בספר 'תל התעלות'. כאן כבר לא מדובר על הגעת הסורים *מכל מקום*, רק:

          "השעה היתה 16:20, ועד אז לא ידעתי מה יקרה אתנו, האם נצליח או לא נצליח להמשיך להחזיק ביעד שכבשנו, כי יש עוד הרבה חיילים סורים בחלק הצפוני שיכלו לבצע התקפת נגד ולחסל אותנו."

          כלומר, החשש היה מהתקפת נגד שתגיע מ*המוצב הצפוני*.

          נמצא כי האמור בסלע: "החזיקו הלוחמים ביעד הדרומי במשך שלוש שעות", מתפרש כמניעת התקפת נגד מהמוצב הצפוני.

          כך היה נראה לפרש גם את המסופר בהמשך הראיון ב-2014:

          "לא היתה לנו תחמושת, שמרנו מגע אש, נתתי הוראה שמשאירים מחסנית אחרונה לקרב מגע אם יבואו סורים עלינו."

          אלא שקטע זה הובא אף הוא בשינוי ב'תל התעלות':

          "לא היה לנו כבר הרבה תחמושת";
          נשמט המשפט "שמרנו מגע אש";
          ועל הוראת המחסנית האחרונה לקרב מגע נוסף הסבר: "אם יצוצו סורים שלא איתרנו ולא הצלחנו להשמידם במהלך כיבוש הדרומי".

          כלומר, כאן כבר לא מוזכר החשש ממתקפת נגד העלולה להגיע מהמוצב הצפוני, אלא מדובר רק על אוייב שנותר במוצב הדרומי.

          (אגב, הביטוי "שלא איתרנו" אינו במקומו כשמדובר גם על חלק ניכר מהמוצב הדרומי שלוחמי הכוח הזה בכלל לא הגיעו אליו)

          בכל אופן, מהנ"ל עולה שמאז ועד לסיום הקרב, חוץ מחבישת הפצועים נעשה עוד משהו חשוב: כל הזמן נבדק השטח לכיוון צפון, כדי למנוע התקפת נגד העלולה להגיע משם.

          ~ שבוע טוב, שנה טובה ~

          אהבתי

        • אין לדעת האם תכננו הסורים במוצב הצפוני לבצע התקפת נגד כזו. אך זאת ידוע, שמישהו (מה אתם חושבים, מי?..) סיפר לעיתונאי יחזקאל המאירי את הפרטים הבאים, והוא פירסם זאת בספרו שנדפס שלוש שנים אחרים המלחמה:

          "מתוך התעלות והמחסות משיבים הלוחמים אש למוצב הצפוני. המקלען נפגע ונהרג. דוד שירזי, העומד לידו, נוטל את המקלע ומחפה על חבריו שלא הספיקו לתפוס מחסה. הוא מגלה ומפיל שני לוחמים סוריים שיצאו לאגף את הכוח הישראלי."

          "התעלות והמחסות" – הלוחמים שעליהם מדובר היו בתעלה אחת, הצפונית, והיא שנתנה להם מחסה.

          "המקלען נפגע ונהרג" – נהרג? הרי בכוח הזה נהרגו רוזנבלום (בעת ההסתערות לכיוון הסככה) ושירזי, ולא יותר.

          (וראו לעיל, תגובה מ-26 ביולי, על אמירה מוטעית בנוגע ללוחמי הפלוגה שהתעכבו מאחור: "חלקם נפצעו, חלקם *נהרגו* ונשארו על תוואי-ההטיה. לא הגיעו לתל-פאחר בכלל", כשהנכון הוא שלא היה בהם אף הרוג קודם ההגעה אל המקום ממנו נעשתה העלייה על היעד).

          "הוא [שירזי] מגלה ומפיל שני לוחמים סוריים שיצאו לאגף את הכוח הישראלי" – האמנם?

          (ידוע על שני לוחמים סורים שהיו בגיאיון שבין שני המוצבים – יתכן שהגיעו מהמוצב הדרומי – ונסו אל המוצב הצפוני. בעקבותיהם נכנס לשם כוח דני)

          אהבתי

          • אצל המאירי מופיע גם הפרט הבא:

            אחרי ששירזי נפגע מכדור בפיו, מפקדו "נוטל את המקלע ומנסה להפעילו, אך מגלה שאף זה נפגע במטח כדורים".

            הפרט הזה אינו מתאים לסיפורו של המפקד ב-2014, שסיפר ש*גם אחרי* ששירזי נפגע המשיכו הלוחמים – בתורנות, כפי שנהגו עוד קודם לכן – לירות ב*אותו המקלע*.

            (וגם סיפור זה אינו מופיע בספר 'תל התעלות').

            אהבתי

          • אגב, זו הזדמנות לציין כי בדיקת החומר מגלה שגם על פעולתו של שירזי ישנן גרסאות סותרות.

            ברשימתו של אהרן מגד, שהתפרסמה כמה חודשים אחרי הקרב, מוזכר "שירזי המקלען" [הוא היה מס' 2 של המאגיסט], שנקרא ע"י מפקדו לפתוח גם הוא באש, אלא ש"לאחר כמה דקות" הוא נפגע.

            הדברים מתאימים לדברים שסיפר המפקד 26 ימים אחרי הקרב: שירזי "ריתק במקלע שלו, תוך כדי האש היעילה [=הכוונה לאש האוייב שנורתה עליהם מהמוצב הצפוני], עד שנפגע בראשו". משמע, קודם שנפגע הספיק שירזי לירות משך זמן ("ריתק במקלע").

            (המעניין הוא, שבתקופה של אחרי המלחמה הופיע בפירסום הפלוגתי – שבו גם המ"פ נטל חלק – תיאור מעטו של "נעים" [לא מצאתי את שמו ב'תל התעלות'], המספר כי שירזי נפל "בקרבות פנים אל פנים בתעלות")

            לעומת זאת, ב'תל התעלות' הובא בשמו של המפקד: "בשלב מסוים שירזי התרומם לירות, חטף כדור בפה ונהרג" – ומשתמע מכך שהפגיעה היתה עוד לפני שהוא הספיק לירות (ולא "תוך כדי ירי במקלע", כנוסח הנחקק בסלע).

            כך משתמע לכאורה גם מהתיאור הנדפס במקומות נוספים ב'תל התעלות':

            "במהלך חילופי אש עם הלוחמים הסורים ביחד הצפוני, יזדקף קצת יותר מדי כדי לירות במקלע המאג ויספוג כדור בראשו";

            "במהלך חילופי אש עם החיילים הסורים ביעד הצפוני התרומם קצת יותר מדי בנסיון לירות במקלע המאג ונורה בראשו".

            זאת לעומת גירסה אחרת שנשמעה מפי המפקד, האומרת שהפגיעה בשירזי היתה *אחרי עשרים דקות* של ירי מסיבי (במקלע שהיה אצל שירזי).

            אהבתי

            • לנכתב לעיל על התיאור מעטו של "נעים":

              השם הזה לא מופיע באינדקס השמות שבסוף הספר, אך כנראה שהוא נעים דווינו, ששמו מופיע בספר פעמיים.

              אהבתי

        • לעיל כתבתי שהחל מהשעה 3 וחצי ועד לסיום הקרב, היה על הלוחמים הנ"ל לבדוק את השטח לכיוון צפון, כדי למנוע התקפה משם – מתאים למסופר: "יש עוד הרבה חיילים סורים בחלק הצפוני שיכלו לבצע התקפת נגד ולחסל אותנו" – ועוד כתבתי שאין לדעת האם אכן תכננו הסורים במוצב הצפוני לבצע התקפת נגד שכזו.

          אך על תוצאותיה של בדיקה שכזו אנו יודעים:

          מפקד הכוח טוען שאחד ממקורות הירי עליהם היה מאיזור התעלות שבסמוך לגיאיון שבין שני המוצבים, במקום בו היו לוחמים בפיקודו של המ"מ דני. ועם זאת, לדבריו הוא לא הבחין בלוחמים הללו!

          לעומת זאת, המ"מ דני זוכר בבירור שראה וזיהה שניים מהלוחמים במוצב הדרומי.

          אחרי המלחמה הוא אף סיפר על כך לאהרן מגד, שכתב:
          "בתעלה הדרומית נתגלה לעיני דני – המ"פ, אהרון. דני קרא לו לתת חיפוי כדי שיוכלו להחלץ, אך הוא לא שמע",

          [לפני חמש שנים הועתקו הדברים בבלוג, מבלי שיוער שהכוונה היא לתעלה שהיתה במוצב הדרומי, ולפיכך דרומית למקום בו היו לוחמי כוח דני, בגיאיון, סמוך למרכז המוצב הצפוני. אמנם במוצב הדרומי עצמו לא מדובר "בתעלה הדרומית", אלא בתעלה הצפונית].

          עוד כתב מגד: "שני חיילים חסמו שתי תעלות ודני עצמו חסם את השלישית",

          – כאשר הכוונה לשלושת תעלות רוחב שיצאו מהמוצב הצפוני אל הגיאיון, באזור אליו הגיעו לוחמי כוח דני. חסימת התעלות נעשתה בפקודה של דני, ששכב פצוע ליד התעלה האמצעית שבשלוש – זו שממנה נזרק לעברו הרימון שפצעו, וזו שממנה נורה צרור שפצע קשה מאוד את יואל זבדי.

          כך שלפחות מהאזור הזה – שאליו הגיעו לוחמי כוח דני – הם שמנעו מתקפת נגד, אילו אכן תוכננה מתקפה שכזו.

          אגב, דני העיר בשעתו שבפועל הוא עצמו לא יכל לחסום מתקפה שכזו, היות וכתוצאה מפציעתו הוא לא היה מסוגל לירות. והוסיף: למזלנו הסורים לא ידעו את זה…

          ובכל אופן, גם לגבי הכוח הזה אפשר היה להוסיף את המשפט (בדומה לנוסח שנחקק בסלע של הלוחמים במוצב הדרומי והועתק לעיל): החזיקו הלוחמים במשך כשלוש שעות בגיאיון שבמרכז היעד, עד לחילוצם, עוד טרם הסתיים הקרב, על ידי [ . . . פרטים על המחלצים]).

          אהבתי

        • בדומה לכך שהמשפט "אף שרבים נפצעו . . . החזיקו הלוחמים ביעד . . . במשך שלוש שעות", נחקק רק על סלע אחד,

          כך גם הגדרת הלחימה בתל-פאחר ככזו שנדרש לה עוז רוח, נחקקה רק בסלע אחד, הוא הסלע הנ"ל:

          "בעוז רוחם התקדמו הלוחמים וכבשו גם את העמדות הסוריות העליונות שבמרכז היעד הדרומי",

          – למרות שאת לחימתם של עוד רבים, בקרב תל-פאחר, אפשר היה להכתיר באותה הגדרה.

          בעצם, "עוז רוח" נחקק גם בסלע נוסף (המיועד גם הוא למוצב הדרומי), כשהוזכר לוחם אשר קודם הגעתו לתל-פאחר "גילה עוז רוח בתעלות הלחימה שבבורג' בביל",

          – אך מבלי לפרט במה התבטא אותו גילוי עוז רוח בבורג'-בביל, מקום בו בכלל לא התקיימה לחימה, שכן בהגעת הלוחמים אליו התברר שהמוצב שומם!

          שלכן, באיזכורו של אותו לוחם בספר 'תל התעלות', אפילו לא הוזכר שהוא היה קודם בכוח שהגיע לבורג-'בביל!

          אגב, בחיפוש מצאתי שאיזכור דומה להנ"ל העתקתי ב-2014, בתגובה לבלוג, בה ציטטתי מכתבה עיתונאית כלשהי (שהועתקה לספר שנדפס בערך בשנת 68') שבה נכתב על הלוחם הנ"ל "שגילה גבורה ואומץ לב רב בכיבוש מוצבי [כך, לשון רבים!] בורג'-בביל".

          יתכן והתיאור העיתונאי הזה שצוטט בבלוג הוא שחקק בסלע את עוז הרוח בכיבוש המוצב הריק.

          אהבתי

      • באיזו שעה הגיעו הכוחות הלוחמים אל מרגלותיו המערביים של היעד?

        בסלע המיוחד לפלוגת השריון – שהטנקים וזחל"ם שלה היו בחוד, לא מוזכרת שעה, למרות שזמן קצר אח"כ נפגע הזחל"ם ואחד הלוחמים, רחמים משיח, נהרג.

        גם לא בסלע המיוחד לפועלו של המג"ד, שהזחל"ם שלו היה אף הוא בחוד והגיע למקום באותו הזמן,

        גם לא בסלע המיוחד לכוח בפיקודו של אלכס קרינסקי, שהגיע למקום ביחד עם המג"ד.

        כנראה שהוחלט שאין זה מידע חשוב, להודיע מתי הגיעו הכוחות הללו למקום.

        לעומת זאת, הוחלט שחשוב להודיע מתי הגיע כוח מפלוגה א' עם מפקד הפלוגה: "בהגיעו אל מתחת למוצב הסורי בשעה 15:10".

        והשאלה היא: מדוע לחקוק זמן שגוי?

        אהבתי

      • יש להקדים ולומר שההערה על חקיקת זמן שגוי אינה נזקפת לחובת אנשי מחלקת היסטוריה.

        אמנם ב-2019 נכתב, על ראש המחלקה ועל חוקר חיצוני המשמש כעורך המקצועי שלה, שהם בדקו את הטקסטים ותיקנו ודייקו פרטים עובדתיים שהתבססו על דוחות צה"ל מ-67' ועל הספר 'תל התעלות' מ-2017,

        אך כל מי שכבר הספיק לעבור על חלק מההערות שנכתבו לעיל, לבטח כבר לא חושד בהם שאכן טרחו לעיין במסמכים מ-67' – למרות שאלו כבר התפרסמו כאן בבלוג! – אלא, לכל היותר, הסתפקו בבדיקת המתפרסם בספר מ-2017…

        וכבר צויין (למעלה) שבאותה שנה, 2017, התפרסם מטעם המחלקה שבמהלך קרב תל-פאחר נפלו 22 לוחמים, כך שיחסית לפרסומי המחלקה, הספר הזה נחשב למדוייק.

        ואמנם, בספר 'תל התעלות' אכן התפרסם הזמן דלהלן:

        במקום אחד בספר נכתב: "15:10: תחילת הסתערות מדרך ההטיה מזרחה"

        וכך גם במקום נוסף בו: "15:10: תחילת תנועה מדרך ההטיה".

        (במקום אחר, בתיאור חיתוך הגדר הראשונה של המוצב הדרומי, נכתב שהיה זה "בסביבות השעה 15:10". הגדר הנ"ל נמצאת כ-210 מטר מתוואי-ההטיה [ב'תל התעלות' נכתב: "עלייה תלולה לאורך של כ-300 מטר אל יעד מוקף בגדרות"], לכן נכתב כאן: "בסביבות").

        אלא שבסלע המדובר לא נחקק זמן "תחילת הסתערות"; "תחילת תנועה" – אלא מועד ההגעה ("בהגיעו") "אל מתחת למוצב הסורי".

        ומועד ההגעה ששוער ב'תל התעלות', הוא *עשרים דקות* קודם לזמן שנחקק בסלע, כדלהלן.

        ולהלן אראה שגם זמן "תחילת הסתערות"; "תחילת תנועה" היה מוקדם יותר מאשר 15:10 הנ"ל.

        אהבתי

      • בסוף הספר 'תל התעלות' נדפס "נספח מיוחד": "מרשם ארועים של הכוחות", מאת דני ביזר.

        חובה לציין כי האופן בו סודר ונערך המרשם, המשתרע על דף ארוך (של שלושה עמודים), הוא אחד האמצעים הטובים להבנת הארוע הכולל והסבוך של קרב תל-פאחר.

        הזמנים הכתובים במרשם נחלקים לשניים: "זמן מיומן הקשר", שצויין בצבע שחור, ו-"זמן משוער", שצויין בצבע כחול.

        ולעניין בו עסקנו, ההגעה הראשונית של הכוחות אל מרגלותיו המערביים של היעד, על תוואי-ההטיה:

        בצבע כחול, דהיינו, זמן משוער, נרשמה השעה 14:50 – כמועד "עצירה מתחת לתל הדרומי", שבה [לא מיד] "המג"ד פוקד על [פלוגה] א' דרך [=באמצעות] אלכס לתקוף ממערב". לצדו של הרישום הזה צויינו הכוחות [שנעצרו מתחת לתל הדרומי]: פלוגת השריון, [זחל"ם ה]מג"ד, ומח[לקה] 1 [של פלוגה א', עם המ"פ] ורדי.

        הזמן הבא במרשם, גם הוא משוער: 15:00 – השייך ל[טנק הראשון מ]פלוגת השריון: "התקלות בטנק אי.אמ.אקס ופניה מזרחה"; ולצד רישום זה גם: "המג"ד פונה מזרחה, סגל ופליקס נפצעים".

        קצת לפני הרישום הנ"ל, כלומר, לפני הזמן המשוער הנ"ל, נרשם הארוע בו "זחל"ם מרגמה נפגע ומתפוצץ, משיח נהרג, קרייף נפצע".

        הזמן הבא, שצויין שהוא מיומן הקשר: 15:07, לידו נרשם: "זחל המג"ד נפגע, אין קשר עם גד' 12, הקמב"ץ נשלח אחורה לזרז את הכוחות"

        לצדו של הזמן הנ"ל מיומן הקשר, מופיע אותו הזמן בציון של זמן משוער, 15:07, עם הרישום: "ורדי מחלק את מח' מוראד בינו לאלכס"

        לצד הזמן הבא במרשם, אף הוא משוער: 15:10, נרשם: "ירי תול"ר מהצפוני" – ובאותה שורה גם: "ירי טנק סורי", והתוצאה: "טנק ברוש נפגע, מולכו נהרג, 3 פצועים".

        ובקשר לנידון לעיל:

        א] הזמן "15:10" אינו מופיע במרשם לא כזמן ההגעה של פלוגה א' אל מתחת לתל הדרומי (כאמור, הזמן המשוער להגעה זו במרשם הוא: 14:50),

        ב] וגם לא כזמן "תחילת הסתערות מדרך ההטיה מזרחה"; "תחילת תנועה מדרך ההטיה" – כפי שנרשם בתוך הספר.

        התנועה של הכוח שעלה ראשונית אל שני המוצבים, צויינה במרשם: "תנועה אל הדרומי", בין הזמן המשוער של 15:07 לזמן המשוער 15:10. "תנועה אל הצפוני", בין הזמן המשוער של 15:07, עד לזמן המשוער של 15:15 שבו "כוח אלכס על ראש הצפוני".

        [נמצא מהנ"ל שהכוח שעלה למוצב הדרומי הגיע, למוצב החוץ שלו, עוד קודם שהכוח שעלה לצפוני הגיע לראשו. זו הנחה סבירה, שכן המרחק לשם יותר גדול (ובדרך לשם צויין במרשם: "שטיגליץ נהרג", "תנעמי נפצע"). ברם, עוד לפני הזמן המשוער של 15:15 מופיע הרישום: "מוראד נפצע בטיהור בונקר" – ומיקומו של רישום זה נראה לי מוקדם מידי: הרי הנ"ל נפצע בטיהור הבונקר המזרחי בקבוצת הבונקרים שבמוצב למעלה (מזרחית למוצב החוץ), כפי שכבר ציינתי בשעתו בבלוג. בהמשך המרשם, בין הזמן המשוער של 15:30 ל-15:40 נרשם: "כוח מוראד מסתער לעבר הסככה", וטיהור הבונקר הנ"ל היה בסמוך לפני ההסתערות הנ"ל]

        על סמך …

        אהבתי

      • על סמך מה נקבע במרשם הנ"ל הזמן המשוער של 14:50 כזמן העצירה על תוואי-ההטיה מתחת לתל הדרומי?

        בהערה בשולי המרשם המצויין דלעיל, נכתב כך: "מקור: יומני מבצעים, הבלוג "נעמוש" וראיונות עם לוחמים".

        להלן אעיר על זמנים המופיעים ב-"יומני המבצעים" – שעל פי הנמצא בהם נרשם ה-"זמן מיומן הקשר" הנ"ל – ושאינם מופיעים במרשם הנ"ל.

        אהבתי

      • כאמור, ב-"מרשם ארועים" הנ"ל נרשם – בצבע שחור, המציין שזהו "זמן מיומן הקשר" – הזמן 15:07, ולידו כתוב: "זחל המג"ד נפגע, אין קשר עם גד' 12".

        ומי שיבדוק בהעתקת יומני הקשר שנדפסה בתחילת הספר, יבין שהרישום הנ"ל מבוסס על הנמצא שם: "15:07 מח"ט למג"ד: קורא ל-2, 2 לא עונה",

        ~ כך הועתק בבלוג, פעמיים במאי 2014. אם נדייק, הרי שביומן המקורי – שנרשם באוהל החפ"ק האחורי, שמוקם בכניסה לקיבוץ הגושרים ונוהל ע"י ברוך גורודיש, קצין אג"מ של חטיבת גולני – נרשם, לצד הרישום "מאת" 21 [=המח"ט] "אל" 2 [=המג"ד]: "2 לא עונה לקריאה" ~

        והתבאר שם: "הקשר נותק כיוון שזחלם המג"ד נפגע מתחת למוצב ונותק מהרשת החטיבתית", כפי שהתבאר בשעתו, ב-2014, בבלוג: "בשעה זו נפגע זחל"ם הפיקוד של מוסא קליין ואין יותר קשר עם הגדוד ברשת החטיבתית נחשול" [הכוונה לזחל"ם הקש"א, שעליו עלו המג"ד והנספחים אליו].

        אם רוצים לדייק, יש לציין שההודעה האחרונה מהמג"ד נרשמה ביומן אחר (הנרשם בזחל"ם המח"ט) בשעה 15:05, נמצא שהפגיעה בזחל"ם היתה אחרי זמן זה.

        בהמשך היומנים הנ"ל ישנן גם הודעות מפורשות על הפגיעה בזחל"ם . . . . . . .

        אהבתי

      • בהמשך היומנים הנ"ל ישנן גם הודעות מפורשות על הפגיעה בזחל"ם, וציינתים כאן בסימון ~א-ב~:

        ~א~ ביומן הנרשם במפקדה האחורית נרשם דיווח מאת 64 [עליו להלן] "לנחשול", היא רשת חטיבת גולני:

        "2 נפגע על רשת נחשול[,], מוסר שזחל הפיקוד קיבל פגיעה[,] ישנם שני פצועים קל והמכשיר התקלקל[,] אפשר להתקשר רק באיתן".

        ~ב~ ביומן הנרשם בזחל"ם המח"ט, נרשמה הודעה עבור המח"ט מ-"12":

        "זחל פקוד קיבל פגיעה יש 2 פצועים".

        ולצד ההודעה הזו, בטור שנועד לרישום "הפעולה שננקטנה והערות", נרשם: "עולים על הרשת הפנימית של הגד[וד]".

        מהו המועד בו נרשמו ההודעות בשני היומנים הנ"ל?

        ב-2014 פורסם בבלוג שהודעה ~א~ היא מהשעה 15:16, ואילו הודעה ~ב~ קודמת לה בהיותה מהשעה 15:10. כך פורסם גם ב-2017 בהעתק שנדפס בספר 'תל התעלות'. כך גם בפירסום חוזר של ההודעות הללו, בבלוג, לפני שלוש שנים.

        ומאז היה הענין תמוה בעיני, ומכמה סיבות:

        מיהו המסומן בקוד במס' 64, שהעביר את ההודעה הזו לרשת חטיבת גולני?

        ומהיכן הוא קיבל את ההודעה הזו?

        ומה החידוש בהודעה זו, בשעה 15:16, אם הדברים היו ידועים למח"ט גולני כבר בשעה 15:10, בהודעה שהתקבלה מאת 12, כאשר סימון מס' זה – במהלך רישומי היומן המדובר – הוא להודעות שהתקבלו ממג"ד גדוד 12.

        וגם: . . . . . . .

        אהבתי

        • 64 זה כנראה גורם תיווך קשר פיקודי שישב בקרן נפתלי או באיזור. הספרה 4 כספרה שניה (14, 24, 44 וכו') מיוחסת לגורמי קשר. יכול להיות שהעיקרית קיבלה את הידיעה מגורם קשר ואילו החפ"ק קיבל את הידיעה במישרין מהגדוד שנותר עם מ.ק. 10 ומכאן הפאזה ברישום. גם יתכן שלא נעשה תיאום שעונים בין הסמב"צים שרשמו את ההודעות. אבל באמת איני רואה כל נפקא מינה לפער הזמנים הזה.

          אהבתי

      • וגם:

        בעדות קדומה – ניתנה שבעה וחצי חודשים לאחרי הקרב – סופר שהפגיעה בזחל"ם המדובר היתה ממרגמה, אך בין נוסעי הזחל"ם לא היו נפגעים, אף לא פצועים. בהמשך, לאחרי שנוסעי הזחל"ם ירדו ממנו, המשיכו ליפול עוד פגזי מרגמה בשטח, ורסיסיהם גרמו לפציעות. הקש"א, שבהמשך שימש כקשר המג"ד אך בזמן המדובר, בירידה מהזחל"ם, היה ללא מכשיר קשר עליו, עסק אז בפיזור הלוחמים – כדי שלא יפגעו – ואח"כ בחבישת לוחם שנפצע מרסיס. רק אח"כ קרא לו המג"ד לחזור אל הזחל"ם, לנסות לנהוג בו – נסיון שהצליח רק במעט – ואז, בפקודת המג"ד, הוא מארגן ולוקח מהזחל"ם מכשיר קשר כלשהו, מבלי לדעת בכלל על איזה תדר הוא פועל, ושניהם נוטשים את הזחל"ם, כאשר בהליכתם הקש"א מחפש במכשיר תדר ומגיע לרשת הגדודית.

        (הקפדתי לציין שהנ"ל מקורו בעדות קדומה, כדי לומר שאין סיבה להטיל ספק באמינותה. הידיעה על כך שכתוצאה מפגיעת המרגמה בזחל"ם לא היו נפגעים, קויימה בעדות נוספת, מאוחרת – משנת 97', ושוב בשנת 2013 – שניתנה עוד טרם פורסמה העדות הקדומה הנ"ל, כך שלא הושפעה ממנה. כבר ציינתי בעבר (2016) שזאת בשונה מעדות מאוחרת אחרת, מ-2013, שדיברה על פצועים שהיו בצדו האחורי של הזחל"ם. אגב, באותה עדות מאוחרת סופר שהזחל"ם נפגע מתול"ר).

        המסתבר ביותר הוא לומר שהעדות מ-"12" שנמסרה ל-"64" מקורה בשדר של הקש"א, כאשר הגיע אל הזחל"ם שבו מכשירי קשר (וכנ"ל),

        אך אם ההודעה הזו נרשמה ביומן כבר ב-15:10,

        ואנו יודעים שההודעה האחרונה של המג"ד, קודם הפגיעה בזחל"ם, היתה ב-15:05,

        הרי שלכאורה, משך זמן של חמש דקות – מ-15:05 ועד 15:10 – הוא די מצומצם כדי שיהיה אפשר לדחוס בו את כל האירועים שתוארו לעיל, מהפגיעה בזחל"ם ועד החזרה אליו.

        לאור כל התמיהות הנ"ל . . . . . . .

        אהבתי

        • 12 יכול להיות קש"א ואז קוראים את זה אחת-שתיים, או 112 (קש"א מגדוד ארטילריה 1- 334), או 12 שזה קמב"ץ הגדוד ואז יקרא "שתים עשרה". צריך לברר עם משה הראל.

          אהבתי

        • בתגובה שלמעלה התייחסתי לעדות קדומה האומרת שבפגיעה בזחל"ם לא היו נפגעים, אף לא פצועים. ציינתי שהעניין הזה קויים בעדות מאוחרת, אם כי בעדות מאוחרת אחרת כן דובר על פצועים.

          שוב ראיתי שישנה עדות קדומה אחרת, בה המעיד הזכיר, מיד אחרי איזכור הפגיעה בזחל"ם, מישהו [אחד] שנפצע, וסיפר שהמג"ד הורה לו, למעיד, להשאר עם הפצועים [לשון רבים]. ברם יתכן והפצוע/פצועים עליו דיבר אינם קשורים לפגיעה בזחל"ם, אלא לפגיעה ממרגמות נוספות שנפלו באזור, כמוזכר גם בעדות הנ"ל.

          בעדות מאוחרת נוספת, סופר על חלק מנוסעי הזחל"ם שנפצעו, בהם גם המג"ד, ושהיו אף *הרוגים*. אלא שלכך אין שום תומך, גם לא לפציעת המג"ד, ועל כן יש לראות את העדות הזו כמשובשת עד מאוד.

          אהבתי

      • לאור כל התמיהות הנ"ל טרחתי לבדוק בצילום היומנים (לא את כולם ראיתי), ומצאתי שיש לתקן כדלהלן:

        ההודעה שנרשמה בזחל"ם המח"ט (לעיל: הודעה ~ב~), אינה מ-15:10, אלא מ-15:16,

        בדיוק כמו הזמן בהודעה שנרשמה במפקדה האחורית (לעיל: הודעה ~א~), כי שתי ההודעות הללו נרשמו על פי אותו דיווח בקשר!

        אהבתי

        • כדי להיות מדוייק יותר, אציין כי ברישום הזמן הנ"ל ביומן זחל"ם המח"ט, שתי הספרות האחרונות אינן ברורות.

          הסיפרה האחרונה נכתבה כמו האות C, כך שאפשר לטעות בה ולחשוב שהיא 0, אך בהחלט אפשר שזו 6. מצאתי שבכתב-היד בו נכתב היומן הזה יש וברור שמדובר בסיפרה 6, אך היא נכתבה כמו האות C באופן שאפשר לטעות בה שהיא 0.

          גם הסיפרה שלפני אחרונה אינה ברורה. אפשר וזו 1, אך אפשר גם וזו 2.

          הענין הוא, שגם ברישום הזמן שבהודעה הבאה (העוסקת בגדוד 51) שתי הספרות האחרונות אינן ברורות. בבלוג (ב-2014) פוענח הזמן שלה: 1512, אלא שאותה הודעה ממש נמצאת גם ביומן שנרשם במפקדה האחורית, ושם ברור שרשום: 1522 – ונמצא שזהו הפענוח הנכון גם ביומן האחר: 1522 (כי לא מסתבר שאותה הודעה ממש תופיע ביומנים בהפרש של 10 דקות). ואם כך, ברור שאת הזמן בהודעה הקודמת אי-אפשר לקרוא 1526, אלא רק 1520 או 1516. ומאחר ותוכן אותה הודעה נרשם ביומן המפקדה האחורית בבירור: 1516, הרי שסביר להניח שאותה הודעה שתוכנה זהה בשני היומנים היא מאותו הזמן (1516), מאשר לומר שביומן הנרשם בזחל"ם המח"ט היא נרשמה באיחור של ארבע דקות (1520).

          אהבתי

        • בהמשך להנ"ל, להלן כמה הבהרות, לטובת מי שרוצה לחקור בנושא:

          ב'תל התעלות' ישנו פרק בשם "יומן הקשר", בהקדמתו מסופר על שני הרישומים, זה שנעשה באוהל המפקדה האחורית, וזה שנעשה בזחל"ם המח"ט.

          [על האחרון נכתב בבלוג ב-2014 שע"פ *הערכה* הוא נרשם בחפ"ק הקדמי, וב-2016 כבר נכתב עליו שהוא מחפ"ק מפקד החטיבה שהוא מגבעת האם. אמנם כבר ב-2015 התפרסם בבלוג תחקיר מדצמבר 67' שבו סיפר קצין השריון שלדרישת מח"ט גולני הוא הצטרף אליו לזחל"ם, ולשם העביר את מכשיר הקשר שלו – ומאחר וביומן המדובר נמצאות ההודעות ממנו ואליו, הרי שמכך מוכח שהיומן הזה נכתב בתוך הזחל"ם. עוד הערה, שכרגע אינני זוכר אם כבר פורסמה, על כל פנים בספר היא אינה מוזכרת: הפרסום מהיומן הזה נראה *חסר* בסופו, כלומר, חסר לפחות (וכנראה שיותר מ)עמוד אחד. זאת לפי העובדה שההודעה מהשעה 17:10 נכתבה במקור בסוף עמוד, ואילו ההודעה הבאה שהתפרסמה, מהשעה 18:30 נכתבה במקור בתחילת עמוד אחר]

          בשעתו, כשהתפרסמו היומנים הללו בבלוג, נעשתה חלוקה ברורה שאיפשרה אבחנה בין שני הרישומים.

          לעומת זאת, בהדפסה בספר שולבו שניהם באופן שאי-אפשר להבחין ולדעת שמדובר בשני רישומים שונים. כמובן שדבר זה יש בו כדי להטעות ולבלבל את מי שמעוניין לעקוב אחרי פרטי הקרב.

          גם לפני שלוש שנים התפרסמו שוב, בבלוג, שני היומנים כשהם מאוחדים, אך בשונה מהפירסום הראשוני בבלוג, הפעם הם פורסמו, כמו בספר, מבלי שאפשר להבחין ביניהם. נכתב אז שהפירסום הוא על-פי מסמך מוקלד במכונת-כתיבה שנמצא בארכיון צה"ל (בשונה מהמקור שנכתב בכתב-יד), אך התברר שהמסמך המוקלד הוא רק של אחד היומנים, והמקליד רק הוסיף בו טעויות. בקיצור, עוד מקור שלא כדאי לסמוך עליו.

          אהבתי

      • נזכרתי שעליי למלא את הציון "עליו להלן" שכתבתי לעיל,

        בנידון הנרשם ביומן המפקדה האחורית, בדיווח שנרשם בשעה 15:16 מאת 64 "לנחשול", היא רשת חטיבת גולני: "2 נפגע על רשת נחשול[,], מוסר שזחל הפיקוד קיבל פגיעה[,] ישנם שני פצועים קל והמכשיר התקלקל[,] אפשר להתקשר רק באיתן".

        ובקשר לזהות המדווח, "64", וכן לענות על השאלה מהיכן הוא קיבל את ההודעה הנ"ל.

        ובכן,

        כבר ב-2014 כשפורסמו הדברים בבלוג, וכן גם ב-2017 בספר, צויין ש-"64" הוא "ממסר", היינו שמפני סיבה היו כמה הודעות שעברו דרכו לכוחות השונים.

        אבל עוד קודם לכן, ובקשר לידיעה הספציפית הזו, התפרסם בבלוג מסמך שהועתק מיומן המבצעים, ובו נכתב כי ההודעה הזו שביומן מקורה ב-"ממסר חט' 1" בהודעה אל "מרכזת נח[ש]ול".

        [הצילום שהתפרסם בבלוג אינו מלא ולא נראית השעה שהועתקה בו לצד רישום הודעה הנ"ל, אך בבלוג נכתב שהדיווח הזה הוא מ-1505. ברם, לפי הנתונים שהבאתי לעיל, זהו מועד מוקדם מידי לזמן בו הוא ניתן]

        אם לסמוך על הדיוק בפרסומי הבלוג בנידון יומני הקשר, הרי ש-64 נרשם כ"פלוגה" עם קצין מבצעים. כמו כן, בתחילת הפריצה לגולן נרשמה הודעה שמקורה בזחל"ם הפיקוד של גדוד המרגמות המתנייעות של גולני (זחל"ם שסופר עליו שהיה כל הזמן בסמוך לזחל"ם המח"ט), אל 64, בבקשר למסור הודעה אל אחד מקציני הקישור הארטילרי, לירי מרגמות במשך 10 דקות. בתגובה להודעה הנ"ל נרשמה ביומן שאלה מהקצין הנ"ל אל פיקוד המרגמות, ותשובה שקיבל, אך על אלה לא צויין שהועברו דרך 64. כך גם 13 דקות אח"כ, כשנרשמה ביומן הודעת הקצין אל הפיקוד הנ"ל בה דובר על 10 דקות של ירי, ותשובה, מהפיקוד אל הקצין, להמשך ירי של 10 דקות בקצב איטי. אך כעבור דקה נרשמה הודעה שקיבל הקצין מ-64, המדברת על 20 דקות של ירי בקצב איטי. מתוכנה לא ברור האם גם זו הודעה שרק הועברה כממסר, או של-64 היתה גם דעה בנידון.

        בהמשך, 50 דקות אחרי ההודעה על כך שגדוד 12 אינו יכול לתקשר דרך הרשת החטיבתית, נרשמה הודעה של המח"ט אל 64,

        ~ הודעה זו לא נכללה עם ההודעות הקשורות לקרב תל-פאחר שנעתקו ב'תל התעלות' [להלן אכתוב על עוד הודעות שלא נרשמו] ~

        – בה ביקשו לנסות וליצור קשר עם הגדוד "מתחת לטבלא".

        [דקות ספורות דקות קודם לכן נרשמה הודעת המח"ט אל סגנו, בה זירזו לנסות ליצור קשר כמה שיותר מהר עם המג"ד "מכיוון שהקשר נפגע". ב'תל התעלות' הועתקה הודעה זו במקוטע: "מכיוון שקר… נפגע", ופורשה: "המח"ט מבין שהמג"ד נפגע". אך כאמור, בשלב זה מדובר רק על הפגיעה בקשר]

        ומאחר וסביר להניח שמשה הראל – קצין הקישור הארטילרי שבשלב הנסיעה של גדוד 12 לעבר היעד הצטרפו אליו (על הזחל"ם שלו) המג"ד ופמלייתו – לא נטש את הזחל"ם הפגוע מבלי להעביר על כך הודעה לממונים עליו (שהרי באותו שלב הסתיים תפקידו בקרב כקש"א),

        ואחרי שראינו כי הודעות מסוג זה עברו דרך 64, לכן יש יסוד להניח שקודם ונטש את הזחל"ם בו היו כמה מכשירי קשר – כאשר בפקודת המג"ד הוא מארגן ונוטל עמו רק אחד – זכר שיש צורך להודיע ל-64 הודעה חשובה, האומרת שמכשיר הקשר שעמו תקשרו עד כה ברשת החטיבתית, נפגע, ומעתה יוכלו לתקשר רק ברשת הגדודית.

        כך קיבל גם המח"ט את הידיעה הזו, כנרשם ביומן שנרשם בזחל"ם שלו, כולל ברישום הפעולה שננקטה: "עולים על הרשת הפנימית של הגד[וד]".

        אהבתי

        • שבתי וראיתי שבכרך א של 'בעקבות לוחמים', נדפס ב-88', מופיע הענין כך:

          "15:16 – הודעת הקש"א: "זחל פיקוד נפגע", הודעת ק' הקשר: "זחל"מ המג"ד נפגע בפגז – ישנם שני פצועים קל ומכשיר הקשר פגוע". "

          כלומר, שהמעתיק [שלא בדיוק. הנוסח המדוייק נעתק לעיל] מהיומן [זה שנרשם במפקדה האחורית] הבין ש-"64" הוא הקש"א.

          אהבתי

          • תפסיק כבר להסיק מסקנות מוזרות. 64 הוא גורם תיווך קשר. צומת הקשר ישבה במקום שיכלה לספק תיווך קשר הולם לכוחות בגזרה. קש"א נושא אות קריאה בן 2 ספרות או שלוש ספרות המסתיימות ב-2. כמי ששירת כקצין קשר בחת"ם אתה יכול לסמוך על תשובתי במקום לחפש תשובות באספמיה.

            אהבתי

            • יסלח נא כבודו על ששכחתי מבעיית הבנת הנקרא. אשתדל להבא להיות ברור יותר:

              בתגובתי האחרונה, זו שעליה הגיב כבודו, לא כתבתי שום מסקנה שלי!

              ציינתי רק להבנתו של המעתיק והמפרסם הראשון של ההודעה המדוברת מיומן המבצעים המדובר, בשנת 88',

              זאת בהמשך לציונים שכתבתי קודם לכן, מהם עולה שכבר במסמך קדום שפורסם בבלוג פורש שהמקור הוא "ממסר חט' 1", וכך גם ברישום ב-2014 וב-2017 [ויתכן שלא מדוייק האמור במסמך הנ"ל שהממסר הוא של גולני, והוא של פיקוד צפון. כך עולה גם מתוכן ההודעות שהעתקתי בתגובה למעלה].

              כדי שלא להכנס לדו-קרב עם רוח ההתנשאות הנושבת מכבר מכיוון כבודו ("תפסיק כבר להסיק מסקנות מוזרות"), בחרתי להתעלם מתגובותיו הקודמות. את הפסק שלו, שיש להפסיק מלפרסם את המסקנה הנ"ל (מ-88'), יואיל נא כבודו להפנות אל עורך הבלוג, שכן מאז 2013 הוא מפרסם זאת בקישור המופיע בכל אחד מעמודי הבלוג.

              אגב, ביודעי שגם ל"אספמיה" יותר מזיהוי אחד, ארשה לעצמי להביע בקול תמיהה, אף כי איני חולם לקבל תשובה מכבודו:

              מאחר וידוע לו ש-"קש"א נושא אות קריאה בן 2 ספרות או שלוש ספרות המסתיימות ב-2", איך זה שמילא פיו מים ולא העיר על המתפרסם בבלוג – לפחות בחמישה פוסטים, לא בתגובות, וחלילה שלא על ידי חולם שכמוני – שהאו"ק של קש"א הוא 10?!

              ולפני צורי אדון השלום אקוד ואכרע.

              אהבתי

              • מיותר להתווכח עם אדון בעל המונופול על החוכמה. אני לא מתקן כל אחד ואגב 10 הוא מגד בחי"ר ולא היה קיים כלל בין גורמי ארטילריה. אבל די. כיוון שאתה יודע הכל והאמת אינה כנראה הקו המנחה אותך, אפסיק להעיר לך הערות המבוססות על הידע שצברתי במהלך שירותי ואניח לך למלא את האתר הקדוש הזה בהערותיך העוקצניות והפוגעניות.

                אהבתי

                • כבודו ניחן בזכרון קצר?
                  מי התיימר להיות בעל המונופול? לא זה שכתב רק אתמול "אתה יכול לסמוך על תשובתי במקום לחפש תשובות באספמיה"?

                  נכון, כבודו לא מתקן כל אחד, על כן זו כנראה "זכות" מיוחדת בה זכיתי,
                  – אך בנידון פענוח או"ק דווקא העיר והעיר, גם על הפוסט שבו הועתק מהיומן מהשעות המוקדמות, עוד קודם כניסת החי"ר, כאשר 10 דיווח על פעולות הטיווח שלו (ולא נענה בתדהמה: מי אתה בכלל?! הרי אינך קיים כלל בין גורמי ארטילריה?!).

                  ולסיפא של כבודו, קצת תזכורת:
                  https://naamoush.wordpress.com/2018/08/18/%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9d/#comment-10258

                  אהבתי

                  • לתשומת לב כולנו :

                    "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי אהוביי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם: אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה" (תנא דבי אליהו).

                    אהבתי

      • שבוע טוב.

        לעיל, בכותבי על כך שבסלעי ההנצחה מופיע זמן ההגעה הראשונית אל מרגלותיו המערביים של היעד, רק בקשר לאחד הכוחות, ושגם בעניינו הזמן שנחקק שגוי,

        ציינתי לשאר הכוחות שבסלעים המיוחדים להם לא נחקק זמן ההגעה, ובתוך הדברים הזכרתי את הסלע המיוחד לפלוגת השריון, שהטנקים וזחל"ם שלה היו בחוד, והוספתי: למרות שזמן קצר אח"כ נפגע הזחל"ם ואחד הלוחמים, רחמים משיח, נהרג.

        על כך יש להוסיף, שהמיוחד בנידון הנ"ל מבחינת איזכור זמן, הוא בכך שהחלל המדובר, רחמים משיח, הוא היחיד מכל חללי קרב תל-פאחר, שהזמן בו נפגע ונפח את נשמתו ידוע כמעט במדוייק, ולא רק בהערכה.

        ועל כך להלן.

        אהבתי

      • לעיל העתקתי מהמרשם שבספר 'תל התעלות', בו צויינה, כ-"זמן משוער", השעה 15:00, שבה הייתה "התקלות בטנק אי.אמ.אקס ופניה מזרחה"; ושקצת לפני הרישום הנ"ל, כלומר, *לפני* הזמן המשוער הנ"ל, נרשם הארוע בו "זחל"ם מרגמה נפגע ומתפוצץ, משיח נהרג, קרייף נפצע".

        אמנם בפרק "יומן הקשר" שבספר נרשמו שתי הודעות מזמן מאוחר יותר:

        האחת מהשעה 15:02 שמופיע בה המשפט "זחל שלנו נפגע הרגע",

        והשניה מ-15:04, שגם בה נאמר "הרגע נפגע לידי זחל שלנו"

        תוכן ההודעה השניה התפרסם כבר ב-88' בכרך א של 'בעקבות לוחמים', בו הועתקו כמה ידיעות מאחד היומנים (והיא הובאה שם בקיצור ובשינוי: "זחל"מ לידי נפגע"), בתוספת ההסבר:

        "זהו זחל"מ מרגמה שהתפוצץ על תחמושתו".

        הסבר שכזה גם הובא בבלוג, 24 מאי 2014, ברשימתו של דני:

        "המקום בו נפגע הזחל הוא על תוואי ההטיה למרגלות הגבעה הטרשית שממערב לתל פאחר הצפוני. זהו זחל מרגמה 81 מ"מ של זיוה שבו נהרג משיח רחמים"

        ונמצא גם ב'תל התעלות' (בהקדמת הודעה שהערות וההסברים הם של המחבר):

        "כנראה שהכוונה לזחל המרגמה של השריון, שנפגע סמוך לצומת האיי.אם.אקס."

        – וכדאי להוסיף לציין: חוץ מזחל המרגמה הנ"ל לא ידוע על זחל נוסף שנפגע בסמוך לזחל בו נסע המג"ד, כך שברור שמדובר בזחל המרגמה של פלוגת השריון.

        Liked by 1 person

      • הרישום הנ"ל, של ידיעה אחת מ-15:02 וידיעה נוספת מ-15:04, שתיהן כהודעה ממג"ד 12 אל המח"ט, ובשתיהן מפורש שתוכן ההודעה אירע "הרגע" – וכאמור, הרישום הועתק בספר מבלי לציין שהמקור בשני יומנים – אמור לעורר את הקורא להבחין שמשהו כאן בלתי סביר.

        שהרי בנידון דידן יש לשלול את ההיתכנות "שלא נעשה תיאום שעונים בין הסמב"צים שרשמו את ההודעות", שכן עיון בידיעות נוספות שבשני היומנים הללו מגלה ששאר ההודעות בעלות תוכן זהה נרשמו בזמן זהה,

        כמו גם לשלול את האפשרות שהרושמת של הידיעה מ-15:04, שרשמה בתחילתה דו-שיח בענין אחר (כדלהלן), נזכרה באיחור של שתי דקות להוסיף ידיעה שאירעה "הרגע".

        ועל כן יש לתקנו כדלהלן:

        ביומן שנכתב בזחל"ם המח"ט, נרשמה הודעה – ממג"ד 12 אל המח"ט – בשני משפטים. במשפט הראשון: "נמצא בדרך על היעד" [על תוכנו של משפט זה אתעכב בהמשך].

        ואחריו, בשורה נפרדת, אך ללא ציון חדש של זמן, היינו שנרשם באותו הזמן שהופיע לצד הרישום הקודם, נרשם משפט נוסף: "זחל שלנו נפגע הרגע".

        רישום הזמן המדובר – לצד השורה הראשונה – ברור ואין להסתפק בו: 1505. רק בשגגה הוא פורסם כאשר הסיפרה האחרונה, 5, הוחלפה ב-2.

        ואילו ביומן שנרשם במפקדה האחורית, נרשם בשעה 1504 הדו-שיח הבא. המח"ט פונה אל המג"ד בשאלה:

        "האם ליד היעד ראית טנקים פגועים[?]", ולצידה המענה:

        ותשובת המג"ד נרשמה בסמוך: "לא ראיתי דבר[.] כאן יש 1 פגוע".

        השאלה והתשובה הנ"ל נרשמו בסוף העמוד, בתוך טורי הרישום המיועדים לרישום. בשולי העמוד, מתחת להודעה הנ"ל, נרשם משפט נוסף מפי המג"ד: "הרגע נפגע לידי זחל שלנו".

        ומאחר והמשפט הזה מופיע כתוספת בשולי העמוד, בהחלט אפשר וכתיבתו התאחרה מעט מאז כתיבת המשפט שלפניו, זה אשר *לפני תחילת* כתיבתו נרשם לצדו הזמן 1504, ונמצא שבאמת אין סתירה בין שני היומנים והם מכוונים בזמן של ההודעה הזו, על "הרגע" בו נפגע הזחל, שהיה ב-15:05.

        אהבתי

      • לפני שאמשיך בבדיקת הארועים והזמנים שארעו באזור המדובר – על תוואי-ההטיה מצדו המערבי של תל-פאחר – אתעכב על בירור ענין שהזכרתיו בהודעה הקודמת:

        בשעה 1504 נרשם ביומן המבצעים של מפקדה האחורית,
        דו-שיח בין המח"ט [יונה הופרט] למג"ד [משה קליין]:

        מח"ט: "האם ליד היעד ראית טנקים פגועים"?

        מג"ד: "לא ראיתי דבר[.] כאן יש 1 פגוע".

        מענין מאד שהשאלה והתשובה הללו לא בא זכרם ביומן החפ"ק, שנרשם בזחל"ם המח"ט. איך זה? המח"ט שואל שאלה, מקבל תשובה – ואלו נעדרים מהיומן הנרשם בסמוך אליו?!

        אהבתי

      • ועוד:

        מדוע שאל המח"ט את המג"ד האם הוא ראה ליד תל-פאחר טנקים פגועים? למה חשב המח"ט שיהיו שם טנקים, ופגועים?

        האם ניתן ללמוד מכך שהיתה ידיעה מוקדמת על טנקי אוייב בסמוך ליעד?

        ושאח"כ נעשה נסיון לפגוע בהם?

        האם הענין הובא גם לידיעת מ"פ הטנקים שת"פ המג"ד? בתחקיר ובסיכום שלו, אחרי המלחמה, הענין הזה לא הוזכר. הכיצד?

        אהבתי

      • הסבר לדברי המג"ד – "כאן יש 1 פגוע" – נמצא בספר 'תל התעלות', 2017, כנ"ל שבהקדמת הודעה שההערות וההסברים הם של המחבר:

        "הכוונה לטנק האיי.אם.אקס הסורי".

        יש לציין שזיהוי זה מופיע כבר בתגובה שהתפרסמה בבלוג ב-2016.

        אמנם מאוחר יותר, כשחזר היומן ונעתק בבלוג ב-2018, הושמטה פרשנות זו.

        והשאלה היא: מדוע שהמג"ד יחשוב שטנק הAMX פגוע? האם הוא נראה ככזה?

        שבעה חודשים אחרי הקרב תוחקר מי שהוביל את הכוח ונתקל בו לראשונה. לדבריו, הדבר הראשון שעשה היה לירות לעברו צרור במקלע ה-0.5 – אך מיד הבחין שמדובר בטנק נטוש: פתוח בחלקו העליון והתותח מופנה לאחור, מזרחה, לעבר האדמה הסלעית שעליה שביל העלייה. שני לוחמי גולני הגיעו אל הAMX, רימון נזרק לתוכו והוא נדלק.

        בספר שפורסם לאחר המלחמה נמצאת עדות מפי נהג הטנק המוביל, שזכר לספר על צרורות שירה עליו התותחן, במקלע המקביל לתותח, ועל מפקדו שצעק שמדובר בטנק נטוש.

        העובדה שהAMX נראה נטוש – מבלי להזכיר סוג של פגיעה שנראתה בו – מופיעה גם בעדות שהתפרסמה בבלוג ב-2014:

        גם הפעם הוזכר שהטנק נראה כשקנה התותח שלו מופנה לאחור – כפי שהוא נראה בתמונות שצולמו זמן קצר אחר כך. עם זאת נוספה בעדות מאוחרת זו השערה שהטנק נפגע מפגיעת פגז, שכנראה פגע בצוותו. אך השערה זו חסרה הסבר: מי ירה פגז על הטנק הזה?

        בעדות מאוחרת נוספת, שהתפרסמה בבלוג, סופר כי יושבי הAMX ברחו ממנו כשהם יוצאים מלמטה. ברור שמדובר רק בהשערה, שהרי המעיד אינו מספר שראה זאת בעיניו. יצויין כי עדות זו שונה מקודמתה בכך שהיא מספרת כי קנה תותח הAMX היה מופנה דרומה, לעברם. הם לא הפגיזו אותו בתותח, היה להם פגז זרחן בקנה, כדי שלא לפגוע בחבר'ה מגולני שהיו על סיפון הטנק שלהם.

        יצוין גם כי בתמונות שצולמו זמן קצר אחר כך, לא נראים סימני שריפה על הAMX.

        אם נאמר שדיווח המג"ד "כאן יש 1 פגוע" מכוון עליו, צריך גם לומר שב"פגוע" הוא מתכוון לעשן שהתיימר ממנו לאחר שלוחמי גולני זרקו לתוכו שהציתו מבפנים.

        אך האם המג"ד, שהזחל"ם בו נסע היה רק מעט מאחור, לא הבחין שהפגיעה זו נגרמה אחרי שלוחמיו התקרבו אליו וזרקו לתוכו רימון? ואם כן, האם חשב שזו התשובה שעליו להשיב לשאלה "האם ליד היעד ראית טנקים פגועים"? (במקום: כן, פגענו כעת בטנק אחד).

        אגב, לפי עדות לוחמי השריון בטנק המוביל, הם היו ראשונים. עדות זו מקובלת עליי מפני כמה סיבות, בין היתר משום שכך מופיע כבר בתחקיר שנערך שבעה חודשים אחרי המלחמה. זאת בשונה מגירסה מאוחרת שנשמעה ב-97' מפי קמב"צ גדוד 12 של גולני, שלפי דבריו, החל מעין א-דיסה הוביל את הנסיעה הזחל"ם שבו הוא היה עם המג"ד, ורק אחריו היו הטנקים.

        אהבתי

      • לפני ההמשך, בבירור ההודעות הנ"ל המופיעות רק ביומן המבצעים שנרשם במפקדה האחורית, כדאי להזכיר פרט חשוב:

        מהיומן הנ"ל למדנו לדעת שרק כעבור חצי שעה, ב-15:35, התברר למח"ט שגדוד 12 שינה את מסלול התקיפה המתוכנן. זאת משום שהמג"ד לא דיווח לו על שינוי התוכנית.

        אמנם ב-15:04 נרשם ביומן הנ"ל דיווח קצר של המג"ד: "עולה על היעד" (ביומן שנרשם בזחל"ם המח"ט נרשם ב-15:05: "נמצא בדרך על היעד", ועל כך אכתוב בהמשך),

        – וכיום אנו יודעים שבאותו זמן עלה הכוח הראשוני מתוואי-ההטיה אל התלים הדרומי והצפוני של תל-פאחר –

        אך המח"ט יכל להבין את הדיווח הזה הזה, "עולה על", במשמעות של *כובש את* היעד (אף שלפי התכנון הכיבוש היה אמור להעשות לפועל דווקא באמצעות ירידה ממקום גבוה, ציר הנפט מדרום לצפון, לנמוך ממנו, תל-פאחר),

        – שהרי כאמור, עד ל-15:35 לא ידע המח"ט שהגדוד אינו פועל כמתוכנן.

        לכן, גם אם נקבל לרגע את ההנחה שהייתה ידיעה כלשהי על טנקי אוייב הנמצאים ממערב לתל-פאחר, כדוגמת טנק הAMX הנ"ל, הרי שאם גדוד 12 היה אכן עושה את המסלול שיועד לו, אין מצב שהמג"ד יכל להבחין בנעשה ממערב ליעד ולמרגלותיו, שכן היעד עצמו היה מסתיר את הנעשה למרגלותיו. שלא לדבר על מיקומו של הAMX הנ"ל, שאף הגבעה הטרשית, זו שממערב לתל-פאחר, מסתירה אותו מעיני המתבונן ממזרח-דרום.

        לפיכך לא מסתבר שאילו התכוון המח"ט לברר/לאשר ידיעה כלשהי על טנקי אוייב באזור שממערב לתל-פאחר, הוא היה בוחר להפנות את השאלה הנ"ל דווקא אל הגדוד שאמור להגיע אל היעד מדרום-מזרח. על כן את הבירור על הנעשה באזור שממערב לתל-פאחר, כדוגמת מיקום הAMX הנ"ל, עדיף היה להפנות אל הצופים על האזור מגבעת-האם.

        ולכן, גם כשהמג"ד דיווח על הנעשה "כאן" ("כאן יש 1 פגוע") – ממערב לתל-פאחר על תוואי-ההטיה – ברור לנו שאין זו תשובה על שאלת המח"ט, שכאמור, עדיין לא ידע שהגדוד שינה את התוכנית והגיע לאן שהגיע, "כאן".

        בספר . . . . . . .

        Liked by 1 person

      • בספר 'תל התעלות' התפרסם "רוב יומן הקשר של קרב תל פאחר",

        אך מסתבר שישנן הודעות – שהתפרסמו כמה פעמים בבלוג – שהן קשר ושייכות להבנת אירועי תל-פאחר, כפי שיתבאר להלן, ולא נעתקו בספר.

        אחת מהן נרשמה ב-14:45 בזחל"ם המח"ט, ומקורה בפלוגה ו' של גדוד הטנקים 377, שעמדה בגבעת-האם ועסקה באיתור מטרות ופיצוחן.

        וזה לשון ההודעה [אעתיק להלן את הנוסח המקורי, השונה במעט מהמתפרסם בבלוג ב-2014 וב-2018]:

        "בחורשה מימין לעין פית טנקים[.] נמסר לו שפל'[וגת] טנקים שלנו היא[.] רואה שם מרג'[מות]".

        ב-2018, כשההודעה הנ"ל חזרה ופורסמה בבלוג, נוספה לצידה הפרשנות הבאה, מוצגת כעובדה: המדובר בטנקים מפלוגה פ', אף היא מגדוד הטנקים 377, שהייתה תחת פיקוד חטיבה 8 ונעה איתה לאזור זעורה.

        אלא שפרשנות זו מתעלמת מהודעה מאוחרת יותר – שפורסמה שם ללא כל פרשנות… – שבה קיבלה חטיבת גולני את הודעת רמ"ט צפון [שלא פירש מניין הוא קיבל את הידיעה הזו]. ההודעה היא מ16:14:

        "הטנקים מעין פית שייכים לאויב".

        – ותוכנה של הודעה זו (שנרשמה רק ביומן המפקדה האחורית) מעיד עליה שבאה לתקן את ההודעה שהועברה בקשר שעה ורבע קודם לכן (ושנרשמה רק ביומן זחל"ם מח"ט גולני), כלומר, הטנקים המדוברים אינם "שלנו", אלא "שייכים לאויב".

        על כל פנים, מסתבר שכאשר נשמעה ההודעה הראשונה (14:45) בזחל"ם המח"ט, היא יועדה לאוזני קצין התיאום מטעם השריון, שהצטרף עם מכשיר הקשר שלו לזחל"ם המח"ט, והסמב"צ שרשם בו את היומן כלל ברישומיו גם את ההודעות שנועדו לקצין התיאום מהשריון.

        אפשר להניח שבהמשך להודעה זו ביקש קצין התיאום ממח"ט גולני לברר פרטים על ידיעה זו אצל מג"ד 12 – שאמור היה להיות בזמן הזה באזור הגבוה של ציר הנפט, מקום ממנו יש לו אפשרות צפייה קרובה יותר (מאשר לטנקים של פלוגה ו' הנמצאים בגבעת-האם) על החורשה שמימין לעין פית [כלומר, מגבעת-האם נראה שמדובר "מימין" לעין פית. לפועל אפשר ומדובר בדרומית-מערבית לו, כלומר, קרוב יותר למקום אליו תוכנן גדוד 12 להגיע],

        – וכתוצאה מבקשה זו הגיעה שאלת המח"ט: "האם ליד היעד ראית טנקים פגועים", כאשר ענין ה-"פגועים" נסמך על הפרט בהודעה הנ"ל – שמקורה בצופה מגבעת-האם – ה-"רואה שם מרג'[מות]".

        אהבתי

      • לאור האמור ששאלת המח"ט נסובה על ידיעה שעסקה ב-"טנקים שלנו", אפשר וגם בנוסח השאלה כפי שנאמרה לפועל בקשר צויין שהשאלה היא על "טנקים שלנו", אלא שהרישום ביומן המבצעים נעשה בקיצור ונשמטה ממנו המילה "שלנו" ("האם ליד היעד ראית טנקים פגועים"?).

        [השוואה כללית של הרישומים בשני היומנים, במקרים שתיעדו את אותן הודעות, מוכיחה שזו בהחלט אפשרות]

        ואף אם נאמר שהרישום הוא מדוייק ובקשר לא נאמרה המילה "שלנו" (למרות שזו היתה הכוונה), הרי אפשר שכך הבין המג"ד את השאלה.

        ולאור כל הנ"ל אפשר וכשם שאת חלקה הראשון של תשובתו, "לא ראיתי דבר", אפשר לפרש כמכוונת אל טנקים שלנו – שהרי הטנקים שהיו בסביבתו עדיין לא נפגעו –

        כך גם את חלקה השני של התשובה, "כאן יש 1 פגוע", אין לייחס לטנק הAMX הסורי – שכנ"ל היה נטוש, לא פגוע – אלא לפגוע מהכוח "שלנו", וכפי שהמשיך המג"ד ופירט: "הרגע נפגע ליד זחל שלנו", שכיום אנו יודעים שהכוונה לזחל"ם המרגמה של פלוגת השריון.

        ואפשר . . . . . . .

        אהבתי

      • ואפשר שבכך אפשר גם לענות על השאלה דעיל, מדוע השאלה והתשובה הנ"ל לא תועדו ביומן החפ"ק:

        הסמב"צ שרשם את היומן בזחל"ם מח"ט גולני ידע שהשאלה התעוררה בעקבות המידע שהתקבל בקשר אצל קצין התיאום מהשריון (בידיעה שהתקבלה מפלוגת השריון ששהתה בגבעת-האם, כנ"ל) – שאת המידע הזה הוא כבר רשם קודם ביומן המבצעים – ושעל כן התבקש המח"ט לברר על כך פרטים נוספים. לפיכך, היות ולפועל הפרטים הללו לא התקבלו, שכן המג"ד השיב על השאלה ב-"לא ראיתי דבר" [וכיום אנו יודעים שזאת מפני ששינה את התוכנית והגיע למקום ממנו לא יכל לראות, כנ"ל], לא מצא הסמב"צ טעם לטרוח ולרשום שאין הוספה על הידיעה שכבר נרשמה קודם, ובמקום זה התמקד ורשם רק את שהיה חדש בדיווחו של המג"ד: "נמצא בדרך על היעד. זחל שלנו נפגע הרגע".

        לעומת זאת, הרושמת במפקדה האחורית, שלא שמעה את הדיווח שקיבל קצין התיאום – ולכן לא רשמה אותו ביומן הנרשם שם – מצאה ענין לרשום גם את השאלה והתשובה על הטנקים הפגועים.

        אהבתי

      • הזכרתי לעיל את הודעת המג"ד שנרשמה ביומני המבצעים: "עולה על היעד"; "נמצא בדרך על היעד".

        ב'תל התעלות' נכתב אודות "נמצא בדרך אל היעד" [כך אמנם מתאים מבחינה תחבירית, אך במקור נכתב: "על היעד", וגם זה אפשרי באם נחלק את ההודעה לשתיים: "נמצא בדרך", בהתייחס לרוב הגדוד, ו-"על היעד" בהתייחס לכוח הראשוני שכבר עלה]:

        "משמעות ההודעה: המג"ד החליט לעלות ליעד בדרך האוגפת את התל הצפוני מצפון"

        ועל "עולה על היעד" נכתב:

        "בשלב זה המג"ד מורה לפלוגה א' לתקוף חזיתית, והוא עצמו מנסה לאגף את היעד מצפון".

        כאמור לעיל, מדובר בהודעה אחת שנרשמה (15:04-5) ביומנים שונים. אך ב'תל התעלות' הובא הרישום הראשון ב-15:02 והשני ב-15:04, כאשר הההוראה הנ"ל הוזכרה רק בשני. להלן יתבאר שההוראה המדוברת ניתנה עוד קודם לכן.

        ובאשר לתוכנית המג"ד, כבר הערתי בעבר בבלוג על כך שאין כאן, או בכל עדות אחרת, אמירה על תוכנית המג"ד לאגף בעצמו את היעד מצפון.

        אהבתי

        • יוזכר: גם בסלעי ההסבר, הן בזה המיוחד למג"ד והן בזה של פלוגת השריון, לא הוזכרה תוכנית, ואפילו לא ניסיון, של איגוף צפוני.

          אהבתי

        • ברם, למרות שגם בסלעי ההסבר לא הוזכר שהמג"ד רצה/הורה לאגף את היעד מצפון,

          וגם מן הענין מובן, שהצגת המג"ד כמי שרצה/הורה על איגוף כזה, אחרי שמכבר התפרסמו עדויות על כך שמהמקום בו הגיע עם הזחל"ם הספיקו להבחין בכוח אוייב על התל הצפוני, אינה מציגה אותו באור חיובי. שהרי מה טעם יש בנסיעה מסוכנת מתחת למוצב, בדרך האיגוף שאינה קצרה אך חשופה לגמרי לאש האוייב?

          אך כנראה שהאמירה (שפורסמה, כפי שציטטתי למעלה) על ש-"הוא עצמו מנסה לאגף את היעד מצפון", לא במהרה תדעך.

          הנה רק לאחרונה (פוסט #670, נובמבר 2021) פורסם התיאור דלהלן:

          "זחל"ם המג"ד מוסא קליין תקוע על הדרך האוגפת את המוצב, לאחר שלא הצליח להסתובב שמאלה בשל פגיעה במערכת ההיגוי זמן קצר קודם לכן. המג"ד פנה לעלות רגלית לכיוון המוצב, באיזור שבין החלק הצפוני לדרומי. כאן פגש בראובן דנגור, נהג הטנק שנפגע, שהגיע בריצה לקרוא לעזרה. המשולש החום-אדום הוא מקום המפגש המשוער."

          ה'משולש' המוזכר הוא זה המופיע בתרשים הבא (על תמונה מרחפן):

          ~ הציטוט הנ"ל מחייב תיקון: הרי בפועל לא המג"ד פגש בנהג הטנק דנגור (כמשתמע מ-"המג"ד פנה . . . כאן פגש"). הנכון הוא שפורדי, שלא הוזכר בקטע הזה, הוא שפגש בדנגור. אגב, בסיפורו של פורדי – שבעיקרו כבר התפרסם בבלוג לפני יותר משבע שנים – לא פורט שפגישתו עם דנגור היתה כ-20 מטר ימינה-דרומה מהדרך, כמיקום ה'משולש' שבתרשים (ולגמרי לא ברור מדוע פורדי הגיע למיקום הזה). אסתפק כאן בזה, ואל האי-דיוקים הנוספים (דוגמת המסלול שעשה כוח אלכס) אתייחס בהמשך. ~

          מערבה מה'משולש' הנ"ל סומן מיקום "זחל"ם מג"ד" – מיקום המסביר, לכאורה, את התיאור על כך שהיה "תקוע על הדרך האוגפת את המוצב, לאחר שלא הצליח להסתובב שמאלה בשל פגיעה במערכת ההיגוי זמן קצר קודם לכן."

          – תיאור שאינו אלא אמירה: המג"ד כבר הגיע ונמצא "על הדרך האוגפת את המוצב" = באיגוף מצפון, ועם זאת "לא הצליח להסתובב שמאלה" = צפונה, כדי להכנס לתוך הדרך הזו ולהמשיך באיגוף.

          אלא שהעובדות אינן מתאימות לתיאור הזה, ואלו הן:

          אהבתי

          • בפוסט הנ"ל (#670) לא מוזכרת פגישת קליין דנגור, אלא פגישת פורדי דנגור. לפיכך כתבתי (בתגובה למעלה) שיש לתקן כנ"ל.

            אמנם עליי לחזור בי מהתיקון: לגירסת דנגור, שהיא מוקדמת בזמן ופורסמה לאחר המלחמה, הוא נפגש גם עם קליין.

            עם זאת, יש לציין שיש כאן שינוי גרסאות מהותי, ולהלן בקיצור:

            גירסת פורדי 2014: הוא היה כעוזר חובש במקום בו שכבו הרבה פצועים, כשהגיע דנגור בריצה והודיע על פצועי הטנק. למרות שבדיוק אז המג"ד קליין קרא לו להצטרף אליו לכיוון התל, הוא החליט להצטרף לדנגור ורץ עמו אל הטנק. לאחר שהעניק לפצועים עזרה ראשונה, הסתתר מאחורי הטנק, ובהמשך נפגע בראשו מכדור וחבש את עצמו.

            הנ"ל גירסת 2021: הוא היה במקום בו היו הרבה פצועים, שישה או שבעה, וברגע שנפנה לטפל בהם שמע את המג"ד מורה לו להצטרף לו. הוא התחיל להסביר למג"ד שיש במקום הרבה פצועים וצריך שיטפל בהם, אך המג"ד לא חיכה ולא הקשיב ועזב את המקום בלעדיו. בשלב זה הגיע דנגור וביקש עזרה לפצועי הטנק, והחובש – דני ברגר – הורה לו ללכת לטפל בהם. ההמשך כנ"ל.

            וזו גירסת דנגור, שפורסמה אחרי המלחמה: הוא רץ אחורנית, לכיוון דרום, עבר את העיקול הראשון, ומשם ראה את המג"ד קליין. כשהגיע אליו סיפר לו על הפצועים. קליין היה במקום בו שכבו כעשרה פצועים אחרים, ועמו שני חובשים. קליין פקד עליהם ללכת עמו ולטפל בפצועי הטנק, ונותר לבדו עם הקשר. דנגור הודה לקליין וראהו הולך אל המוצב. אחד משני החובשים שרצו עמו אל הטנק נפצע בראשו, והשני נפצע בידו. דנגור חבש את הפצוע בראש, וביקש מהשני לתת לו מופריום עבור מפקד הטנק.

            מגירסת דנגור, המספר שקליין נותר לבדו עם הקשר, משתמע שחוץ מהפצועים לא נותר במקום חייל מתפקד, ומכאן שגם החובש דני ברגר הגיע אל הטנק. אך בסיפורו של ברגר (#670) לא הוזכר שנפצע ביד. יש גם חילוקי גרסאות בענין הפציעה בראש, אם היתה בריצה אל הטנק (גירסת דנגור), או זמן מה לאחר ההגעה אליו (גירסת הפצוע עצמו); ומי חבש אותה: דנגור, או הפצוע את עצמו.

            כמובן שלאור העדות המוקדמת בזמן, לעומת זו של המעיד המאוחר שאף העיד על עצמו: "הרבה דברים נמחקו לי" – אין מקום להתייסר בשאלה מדוע הוא לא הלך עם המג"ד כשזה קרא לו, שהרי העדות המוקדמת מספרת שהמג"ד הוא ששלחו לטפל בפצועי הטנק.

            אהבתי

            • על האמור לעיל, בענין חילוקי גרסאות בענין פציעת הנ"ל – אם היתה בריצה אל הטנק (גירסת דנגור), או זמן מה לאחר ההגעה אליו (גירסת הפצוע עצמו); ומי חבש אותה: דנגור, או הפצוע את עצמו – יש להוסיף:

              ב-2014 פורסמו דבריו של עד נוסף לאירוע. אז הוא זכר שהפצוע נפגע רק לאחר שהגיע אל מאחורי הטנק (כגירסת הפצוע), אך את החבישה ייחס לדנגור (כגירסת דנגור), והוסיף שהיה זה בהוראתו: "עשינו לחייל חבישה על הראש. אמרתי לדנגור תשים לו משהו שילחץ לו ושישכב פה".

              אמנם ב-2019 נרשמה מפיו גירסה הזהה בשני הפרטים הנ"ל לגירסת דנגור: "הוא בא מלמטה קצת מתנדנד ואז מתיישב לא רחוק ממני. הוא כבר היה עם כדור בראש שקיבל . . . ואז אני אומר לדנגור – תוציא תחבושת אישית מהר ותשים אבן ותחבוש. הוא היה אחר-כך בלי הכרה ארבעה ימים* בבית חולים. ומהחברים שלו אני יודע שבבית החולים שאלו מי חבש לו את הראש, כי זה הציל את חייו. הראש שלו היה פתוח ואני נתתי הוראות לדנגור – תלחץ על זה, תשים אבן ותחבוש חזק חזק, לסגור על החור שנפתח."

              *) ראו גירסת הפצוע כפי שפורסמה ב-2014: "הייתי בבית החולים בנהריה ארבעה ימים ושוחררתי. אחרי יומיים נפלתי פתאום ואיבדתי את ההכרה לארבעה ימים בגלל הפגיעה בראש". אמנם לאחרונה פורסם בשמו: כשבועיים אחרי ששוחרר מהאשפוז הראשוני, במהלכו היה כל הזמן בהכרה, התעלף, נלקח לרמב"ם שם התעורר רק אחרי שלושה שבועות.

              אהבתי

        • שבעה וחצי חודשים אחרי הקרב תוחקר היחיד שהיה עם המג"ד באותה עת.

          הוא [שזה היה הזחל"ם שלו, אליו הצטרפו המג"ד ופמלייתו] סיפר שנקרא ע"י המג"ד לחזור עמו אל הזחל"ם, זמן-מה לאחר שהזחל"ם נפגע וכל נוסעיו קפצו ממנו החוצה. הוא, שלפי פקודה מהמג"ד התיישב ליד ההגה והחל לנהוג בזחל"ם הפגוע, לא סיפר בתחקיר "שלא הצליח להסתובב *שמאלה*" – כפי שהובא לאחרונה – אלא סתם ואמר שכאשר הגיע למקום בו היה צריך להסתובב, לא הצליח. לא פירט אם רצה להסתובב שמאלה או ימינה.

          כדי לאתר את המקום הנכון בו נעצרו ונטשו את הזחל"ם, יש לאתר קודם את המקום בו התחילו בנסיעה, הוא המקום בו קודם לכן נפגע הזחל"ם מפגז מרגמה.

          ב-2017 נדפס ב'תל התעלות' תרשים (על תמונת רחפן), בו צויין מיקום הפגיעה בזחל"ם, לא על הדרך עצמה (העולה מתוואי-ההטייה מזרחה), אלא על השטח שלצדה, כ-30 מטר שמאלה-צפונה מהדרך. זאת על אף שאין שום עדות התומכת במיקום שכזה, ולפי המסופר, הזחל"ם לא ירד מהדרך.

          (בתרשים הנ"ל גם נרשם מועד הפגיעה בזחל"ם: 15:10. רישום זה עומד בסתירה למופיע בשני מקומות אחרים בספר, בהם נרשם שכבר ב-15:07 היה הזחל"ם נפגע. בתגובות למעלה הארכתי בביאור הזמנים הקשורים לכך)

          ואף המיקום שלצד הדרך, הרי שלפי התרשים הנ"ל ב'תל התעלות' נפגע הזחל"ם כשהוא במרחק של כ-115 מטר בקו אווירי מתוואי-ההטיה, כאשר על הדרך עצמה המרחק הוא כשל 200 מטר בערך.

          אך גם זה אינו מתאים לידוע. שהרי . . . . . . .

          אהבתי

        • שהרי בתחקיר הנ"ל (שבעה וחצי חודשים אחרי הקרב) סיפר העד הנ"ל, שאחרי שעזבו את תוואי ההטיה ועלו למעלה, נסעו מרחק של 150 מטר, ואז נפגע הזחל"ם ממרגמה.

          כל מי שרק יטרח למדוד 150 מטר על הדרך המפותלת העולה מתוואי-ההטיה (ובקו אווירי ממקום הפנייה זהו מרחק של כ-75 מטר), יראה שבנסיעה על הדרך מזרחה, ממקום הפגיעה ועד למקום בו הדרך פונה שמאלה-צפונה למרגלות התל הצפוני (ובהמשך אוגפת אותו), ישנו פיתול חד שבו צריך לסובב את ההגה ימינה. בסיומו של הפיתול הזה יש לסובב את ההגה שמאלה, ואז להמשיך במעלה הדרך (וגם אז יש להמשיך ולסובב *מעט* את ההגה, ימינה ושמאלה). בסיום הדרך, כשהיא פונה צפונה אל מתחת לתל הצפוני – במסלול איגופו – הפנייה היא שמאלה.

          וכאמור, בעדותו של הנוהג בזחל"ם אחרי הפגיעה, סופר שכאשר הגיעו למקום בו היה צריך להסתובב, לא הצליח. לפי תיאור השטח שהתבאר לעיל, הוא לא הצליח לסובב את ההגה *ימינה*, בפיתול שמתחיל במרחק כ-15 מטר – אחרי ה-150 מטר בדרך העולה מתוואי-ההטייה (שם חזרו אל הזחל"ם כדי להמשיך בנהיגה),

          – ושם, במרחק של כ-165 מטר בדרך העולה מתוואי-ההטייה, ננטש הזחל"ם.

          כך, כ-165 מטר, ולא כ-280 מטר על הדרך (וכ-180 מטר בקו אווירי), כפי המיקום בתרשים שפורסם לאחרונה (#670).

          אהבתי

        • אגב, ב'תל התעלות' נרשם שבחזרה לזחל"ם, אחרי שנפגע, החל הזחל"ם "לנוע בדרך האוגפת",

          – אך הנכון הוא שהזחל"ם המשיך לנוע בדרך *העולה* (מתוואי-ההטייה אל התל הצפוני), אך היה רחוק מלהגיע אל המקום בו היא פונה צפונה בכיוון לאיגוף היעד.

          אין זה נכון לכנות את מסלול העלייה הזה כ-"דרך האוגפת", והנה "ראייה" לכך:

          אף בסלע המתאר את פעילות כוח השריון, מכונה הדרך לנכון: "מעלה התל הצפוני"!

          אהבתי

        • אין ספק כי הטנק המוביל הגיע אל הדרך האוגפת. מהתמונה שצולמה למחרת הקרב הוא נראה במקום בו נעצר אחרי הפגיעה בו, למרגלות המוצב הצפוני כשפניו צפונה.

          השאלה היא מה היתה הוראת המג"ד בנידון.

          בענין זה ישנן שתי עדויות קדומות:

          ראשונה, בתחקיר 7 בינואר 68': הטנק המוביל קיבל הוראה ישירה מהמג"ד, פא"פ, להתקדם עם מחלקת הטנקים ולעלות חזיתית על המוצב. כשנאמר למג"ד, בתגובה, שזה בלתי אפשרי על דרך, הוא השיב: אין ברירה, אחרת ההתקפה תישבר.

          שניה, בתחקיר 18 בינואר 68': שלושה טנקים (כולל המוביל) עלו בדרך המפותלת והגיעו עד למקום שבו הדרך ניצבת לקו המפריד בין המוצב הדרומי לצפוני. כאן מספר המתוחקר על ששמע אחרי הקרב: הטנק המוביל קיבל פקודה מהמג"ד, שעבר על ידו, להמשיך בדרך ולאגוף את היעד מצפון.

          לדעתי, יש לתת עדיפות לעדות ישירה על פני עדות שמיעה ולשים לב לכך שבעדות הראשונה לא הוזכר איגוף. אלא שלא ברור מה היתה הכוונה בפקודה לעלות חזיתית על המוצב. אמנם הדרך העולה מתוואי-ההטיה הגיעה אל הערוץ שבין שני התלים, ואולי היתה מחשבה להיכנס אליו? נסיון כזה לא נעשה, וכנ"ל, שהטנק המוביל היה על הדרך למרגלות המוצב הצפוני כשפניו צפונה.

          אהבתי

        • בתחקיר הנ"ל (שנערך שבעה וחצי חודשים אחרי הקרב) הוצג לפני המתוחקר תצ"א מסומן, והוא הראה בו את המקום שבו הוא והמג"ד נטשו את הזחל"ם.

          המתחקר ציין אז בשמו של מ"פ השריון, שמקום זה היה אח"כ המקום שאליו נאספו הפצועים.

          המ"פ סיפר זאת, שלושה ימים קודם לכן, בתחקיר שנעשה לו, במהלכו ציין שלוש פעמים את המקום אליו נאספו הפצועים:

          תחילה הזכיר זחל"ם שנפגע כשהגיע למקום מסויים – וכאן הוא הצביע בתצ"א על אותו מקום עליו המצביע המתוחקר שלושה ימים לאחר מכן – ואמר שהוא סבור שבזחל"ם זה היה המג"ד. הוא אף הזכיר שבמקום עדיין נותרו שאריות של חומרי חבישה, שכן המקום שימש אח"כ כתחנה לאיסוף פצועים. בהמשך הזכיר פצועים שהגיעו והתמקדו ליד הזחל"ם הפגוע, אשר שימש כמסתור. ושוב, פעם שלישית, הזכיר את התחנה לאיסוף פצועים ליד הזחל"ם הנ"ל, אליה הפנה את הרופא בהגיעו.

          היות ועד היום טרם נמצא התצ"א המסומן, הרי שיש לאתר את מקום הפגיעה של הזחל"ם בו נסע המג"ד על פי התחקיר הנ"ל עם הנוסע בו, שכאמור, לדבריו היה זה אחרי שפנו מזרחה מתוואי ההטיה ועלו למעלה, אחרי נסיעה במרחק של 150 מטר.

          ומשכך . . . . . . .

          אהבתי

        • ומשכך, הרי שנכון לבדוק מה עוד התפרסם על מיקום תחנת איסוף פצועים בקרב תל-פאחר.

          אפתח בזה שב-2014 התפרסם בבלוג ראיון עם אנשי התאג"ד. אחד המרואיינים סיפר שמיקומו לא היה בטווח ראייה מתל-פאחר. אחד המראיינים הגיב ואמר שלפי הבנתו, התאג"ד היה מאחורי הגבעה הטרשית המסתירה את התל, ומרואיין אחר אמר שאכן, יש במקום קפל קרקע.

          בהתאם לכך סומן בבלוג מיקום התאג"ד על תוואי-ההטיה, מערבית לגבעה הטרשית, כאשר המיקום עצמו, על התוואי, משוער:

          וניתנה גם תמונה של המקום המשוער (צולמה מדרום לצפון):

          כיוצא בזה נדפס ב-2017 ב'תל התעלות':

          "במהלך קרב תל פאחר התקדם זחל"ם הרפואה על דרך ההטיה וניצב בשטח מוסתר מתחת למוצב, סמוך מאד לגיא ההריגה שבצומת האיי.אם.אקס".

          [בראיון הנ"ל, מ-2014, סופר שבתאג"ד היו *שני* זחל"מים]

          "מיקום התאג"ד" מופיע בספר בתרשים שעל תמונת-רחפן, מעל הכיתוב: "מיקום תאג"ד 12 על דרך ההטיה מאחורי גבעת טרשים המוסתרת מתל פאחר"

          – ובתרשים הזה סומן התאג"ד מעט דרומה מאשר בתרשים הנ"ל מהבלוג, מרחק של כ-170 מטר מהצומת הנ"ל, לא ממש "סמוך מאד" לשטח שמצפון לה.

          אהבתי

        • אגב, בדו"ח שכתב רופא התאג"ד זמן קצר אחרי המלחמה, סופר כי פינוי הנפגעים בזמן הלחימה, בערך עשרים לוחמים, נעשה על ציר התנועה, היות שלמעשה לא הוקם תאג"ד!

          הדו"ח הזה פורסם ב-2018, כך שבזמן הראיון הנ"ל, ארבע שנים קודם לכן, לא הייתה התייחסות לאמירה המעניינת הנ"ל.

          אהבתי

        • ובענין זחל"ם/זחל"מי התאג"ד:

          ב-2016 התפרסם בבלוג ראיון עם לוחם שזכר שבמו עיניו ראה את זחל"ם הרופא נפגע, בפגיעה ישירה.

          עם פרסום הדברים הוער, שידיעה זו אינה מוכרת ממקור נוסף.

          ב-2018 התפרסם, מפי אותו מקור, הנוסח הבא (נרשם שזהו ציטוט מהבלוג, אלא שבבלוג לא מצאתי את הדברים בנוסח המועתק): אין חוליית רופא מאחר והזחל"ם שלהם חטף פגיעה ישירה והפך לתל של אינפוזיות ותחבושות בוערות.

          [לא ברור עד כמה אפשר לסמוך על הדיוק בהעברת הדברים. הנה, בפרסום הנ"ל גם נמסר על כוח קטן מפלוגה ג' שהתחיל בעלייה לתל הצפוני, כולל כניסה לגדרות ולתעלות. אלא שגם פרט זה, על הגעת הכוח הנ"ל לתעלה – הנמצאת קרוב לראש התל – אינו מוכר ממקום אחר, ועל כן כנראה שאינו מדוייק].

          אהבתי

        • ובחזרה למיקום התאג"ד:

          בנוסף לאיזכור בתחקירי 68', שהתחנה לאיסוף פצועים היתה ליד המקום בו נפגע הזחל"ם המדובר, שגם שימש כמסתור מירי אוייב, ושהזחל"ם הנ"ל נפגע אחרי נסיעה של 150 מטר על הדרך, ושאחרי החזרה אליו הצליחו לנסוע אליו רק עד הגעה למקום בו היה צריך להסתובב,

          – וכנ"ל שבדיקה מגלה כי המקום הראשון בו יש סיבוב, לאחר ה-150 מטר, הוא בפיתול המתחיל במרחק כ-15 מטר, כלומר, שלא התקדמו הרבה בנסיעה עד שנאלצו לנטוש את הזחל"ם –

          – יש לציין שהמיקום בשטח, בפיתול הדרך העולה על קצה הגבעה הטרשית, מתאים לעדויות נוספות:

          האחת קדומה, של נוסע נוסף בזחל"ם הזה, שירד ממנו (עם שאר הנוסעים) אחרי הפגיעה, אשר סיפר זמן לא רב אחרי המלחמה: הוא אסף את הנפגעים בשטח והסיעם, בזחל"מים התקינים שהגיעו לשם, אל אזור *הסלעים* – כך כינה את נקודת הפינוי, ולא תיארה בצורה פשוטה יותר: אל הדרך למטה, המקום ממנו הגיעו, תוואי-ההטיה שמאחורי הגבעה.

          אהבתי

        • המיקום הנ"ל מתאשר בעדות נוספת, אמנם מאוחרת, אך בהחלט נאמנה: מדובר בזו של מי שבין היתר עסק גם בפינוי פצועים מאזור התל אל התאג"ד. למיטב זכרונו, התאג"ד לא היה על תוואי-ההטיה, כי אם בקפל-קרקע בגבעה הטרשית, צמוד לדרך המפותלת העולה מהתוואי אל היעד.

          אהבתי

        • בנושא הנ"ל יש לתת את הדעת לעדות נוספת, פורסמה אחרי המלחמה:

          נהג הטנק המוביל, ראובן דנגור, סיפר על ריצתו לאחור כדי להזעיק עזרה לפצועי הטנק. לדבריו, את המג"ד הוא ראה כשהגיע מעבר לעיקול הראשון, במרחק 150 מטר מהטנק. באותו מקום, תיאר העד, שכבו כעשרה פצועים ולידם שני חובשים.

          לכאורה, הוא תיאר בדבריו ריצה של 150 מטר על הדרך, המגיעה מדרום לטנק, והעיקול הראשון הוא זה שבו פנה בה ימינה-מערבה.

          כשאנו יודעים בבירור את המיקום בו נעצר הטנק – זאת לפי התמונה שצולמה למחרת הקרב – הרי שהמרחק ממנו ועד אחרי העיקול הנ"ל, הוא כשל 200 מטר. שם אכן ישנה גבעה-תלולית קטנה, שיכולה לתת מסתור.

          מחד, אפשר אמנם לומר שדנגור לא אמד במדוייק את המרחק (150 במקום 200), אך לאידך, לא מסתבר שהמקום בו היו הפצועים, בשלב הזמן המדובר, היה כה קרוב אל היעד.

          לפיכך מסתבר לפרש אחרת את הדברים, ולומר שמרחק ה-150 מטר שהזכיר מכוון למרחק השטח שממערב לטנק, ששם, ודרומית לטנק, היו הפצועים והמג"ד. לפי זה, העיקול הראשון שהזכיר, מכוון על העיקול הראשון שאותו עברו הטנקים והזחל"מים בהגיעם מתוואי-ההטיה.

          מיקום זה של הפצועים מתאים לשאר העדויות שציינתי לעיל.

          אהבתי

        • כמו כן יש לתת את הדעת למסופר בתחקיר 7 בינואר 68':

          תחילה סופר בו שאחרי הפגיעה בטנק המוביל, ואחרי שהמפקד עסק בפינוי פצוע [פעולה שאורכת משך זמן],

          ~ בתחקיר נרשם שמדובר בפינוי הנהג, אך כנראה ויש כאן אי-דיוק ברישום. הנהג סיפר אחרי המלחמה שאחרי פגיעה שלישית בטנק הוא יצא לבדו מפתח המילוט שמתחת לטנק, והדברים תואמים גם לגירסת המפקד שפורסמה בבלוג ב-2014. אגב, אז גם התפרסם בשם המפקד שבהיותו פצוע חילץ את התותחן, פצוע גם הוא, והשליכו מצריח הטנק, בעוד הטען-קשר יצא לבדו מהצריח. לאידך, גירסה אחרת מפי התותחן, שזכר והמפקד חילצו יחדיו את הטען-קשר דרך הצריח ~

          – עוד הספיק המפקד לראות את המג"ד ולצעוק לו שיש צורך ברופא/חובש.

          לדבריו, הוא ראה אז את המג"ד עמד בזחל"ם, בולט בחצי גופו מעליו.

          כאן שאלו המתחקר האם ראה אז את המג"ד כשלידו עוד לוחם אחד,

          – ומשמעות שאלתו שהבין שהיה זה אחרי הפגיעה בזחל"ם, כשכל נוסעיו קפצו ממנו, ואז, לאחר משך זמן (כפי שתואר למעלה), חזרו אליו שניים, המג"ד ולוחם נוסף, נסעו בו מרחק לא רב, עד שנטשוהו בגלל בעיית היגוי.

          על כך השיב המתוחקר שאין זה מדוייק, והחל לתאר את השתלשלות האירועים קודם הפגיעה בטנק:

          הוא התקדם עם הטנק לכיוון היעד, תפס עמדת אש, כשמאחוריו נע רק טנק אחד (של ורסנו). בשלב מסויים – הוא הצביע על המקום בו – הדביק אותו המג"ד, כשהוא ועוד מישהו עמו בזחל"ם, והורה לו לעלות עם מחלקת הטנקים חזיתית על היעד,

          – ומדברים אלו, בהם לא הוזכרו נוסעים נוספים בזחל"ם, רק עוד מישהו חוץ מהמג"ד, משתמע (כנ"ל) שהאירוע בו הזחל"ם הדביק את הטנק קרה לאחר שהשניים חזרו אל הזחל"ם הפגוע וקודם שנטשוהו.

          אך יש לציין שהדברים שבעדות הקדומה אינם מתאימים לאלו שבעדות המאוחרת, שניתנה ב-2014, ממנה עולה שהפגיעה בטנק אירעה כמה שניות לאחר שמפקדו ראה את הפגיעה בזחל"ם ושישה-שבעה לוחמים קופצים ממנו החוצה.

          אהבתי

          • להלן צרור מקוצר מהעדויות על הפגיעה בזחל"ם בו נסע המג"ד, כפי שהובאו בבלוג. את השינויים ביניהן אפשר לתלות, אם לא ברישום בלתי מדוייק, בתעתועי זכרון שגרמו לגרסאות השונות.

            יולי 2013: הזחל"ם *עקף* את הטנק המוביל ואז קיבל פגז על מכסה המנוע [פרט זה שונה מהמופיע בעדותו הקדומה של הנוסע שהיה אחראי על הזחל"ם הזה, שלדבריו הפגיעה היתה בדופן ימין. גם בעדויות מאוחרות, של נוסע נוסף בזחל"ם, סופר שהפגיעה היתה בדופן ימין]. אחד מנוסעיו "עף" החוצה.

            ספטמבר 2013: הזחל"ם נפגע מטרים ספורים – כעשרים מטר – מהטנק המוביל. הזחל"ם נסע משמאל לטנק המוביל [לא ברור איך לפרש את ה*משמאל* הנ"ל: הרי ידוע שהזחל"ם נפגע על הדרך העולה ממערב למזרח, ואיך הוא יכול להיות משמאל לטנק? האפשרות לכך היא רק אם נאמר שגם הטנק עלה על הדרך המפותלת הנ"ל, ואז, בקטע של פיתול, אפשר שהזחל"ם יהיה משמאל לטנק. אפשרות נוספת: כשהטנק המוביל התקדם מזרחה, אפשר שבחלק ממסלול התקדמותו זו, האלכסונית, הוא נסע מדרום לצפון, ואז הזחל"ם שמאחוריו הוא משמאלו]. הפגיעה בזחל"ם גרמה ל-*כל* יושביו "לעוף" ממנו / להוציא 2-3 שקפצו ממנו.

            אוקטובר 2013: הזחל"ם עבר והקדים את הטנק המוביל במרחק של כ-20 מטר [והיות ומדובר על המסלול מתוואי-ההטיה לכיוון היעד, ממערב למזרח, הרי שהזחל"ם היה מזרחית לטנק], ואז נפגע. הפגיעה היתה במכסה המנוע [ראו הערה הנ"ל] שנפתח ככנפיים [להנ"ל יתכן והפגיעה בצד ימין היתה קרוב לחזית וגרמה למכסה להפתח. אמנם ראו עדות מאוחרת, אף היא מאוקטובר 2013, לפיה הפגיעה היתה מאחור. אלא שלעדות זו מדובר בפגז תול"ר, בעוד לשאר העדויות מדובר בפגז מרגמה].

            2014: הזחל"ם נסע *משמאל* לטנק המוביל [ראו הערה הנ"ל], 40 מטר מאחוריו. לידו נסע זחל"ם נוסף [על כך העיר בשעתו דני ביזר, שכנראה שהנוסף הוא זחל"ם המרגמה של פלוגת השריון. ברם, זחל"ם המרגמה לא הגיע בתוואי-ההטיה לצומת שבה הפנייה לכיוון התל, ולפי הנ"ל לא מסתדר תיאור הנסיעה *משמאל* לטנק המוביל]. הפגיעה היתה במכסה המנוע [ראו הערה הנ"ל], ו*כל* יושביו, 6-7 לוחמים, קפצו ממנו. היה זה כמה שניות קודם הפגיעה בטנק המוביל.

            אהבתי

        • אמירה נוספת על מיקום הפגיעה בזחל"ם, התפרסמה ב-2014, בה סופרה עדותו של מי שפעל כעוזר חובש ב-"מקום שבו שכבו הרבה פצועים (סמוך למקום הפגיעה בזחל"ם המג"ד)",

          – אלא שלא ברור האם ההוספה שבין-סוגריים היא מדברי המספר, או (וכך נראה יותר) שהיא של העורך.

          אהבתי

        • הובא לעיל אוסף של מקורות למיקומו של התאג"ד (כולל אמירה מעניינת הטוענת שלמעשה לא הוקם תאג"ד!), על הדרך העולה מתוואי-ההטיה מזרחה.

          הגיוני להניח שעדיין חיים עדים נוספים שיוכלו אף הם להעיד על המיקום. כדאי יהיה לנסות ולקבל גם את עדותם.

          אהבתי

        • ואם כבר מדברים על תאג"ד, כדאי לשים לב לקביעה בעניינו שנדפסה בספר 'תל התעלות':

          "התאג"ד בתל פאחר הוא כנראה הראשון בצה"ל שהפך לתחנה רפואית ניידת תוך כדי קרב. עד אז נהגו התאג"דים להתמקם במרחק מה מאזור הלחימה."

          המקור לאמירה זו הוא בדברי אחד החובשים, בראיון מ-2014:

          "התאג"ד שלנו היה תאג"ד נייד. זו פעם ראשונה שהיה דבר כזה בצה"ל, למעשה אנחנו התחלנו את זה. תחנת איסוף גדודית היא תחנה שהיא כמעט קבועה בדרך כלל, ואנחנו היינו ממש תחנת איסוף ניידת".

          גם ב-2018, כשהוצע לראשונה הנוסח לסלעי ההנצחה, נכתב בעניינו של התאג"ד (בנוסח הכחול):

          "בדרך כלל וכמקובל בקרבות בצה"ל, הטיפול בפצועים מתבצע במרחק בטוח מזירת הלחימה. בקרב תל פאחר קידם הרופא את זחל"ם הרפואה עד מתחת למוצב הסורי, קרוב ל"גיא ההריגה", כשהוא בטווח האש."

          גם בנוסח המאוחר יותר, השני, נכתב על קידום התאג"ד "קרוב מאוד לזירת הלחימה, דבר שלא היה מקובל בצה"ל"

          אך בנוסח השלישי, וגם בנוסח הסופי, הושמטה האמירה על כך שלא היה זה דבר מקובל. לא ברור אם זה משום שהתברר שהדבר כן היה מקובל, או מפני סיבה אחרת.

          אהבתי

          • מה שיותר מעניין, הוא מספר הפצועים שטופלו בתאג"ד. לפי הנחקק בסלע, עד לתום הקרב פונו וטופלו בתאג"ד כ-40 פצועים.

            כשהופיע המספר הזה לראשונה, עם פרסום הצעת נוסח ההנצחה (ובנוסח האדום), עדיין לא התפרסם הדו"ח שכתב הרופא אחרי המלחמה, בו העריך ב*כעשרים* את מספר המטופלים בזמן הקרב, ועוד שישה שטופלו בתום הקרב (של השריון, וכן חיילי אוייב).

            ~ יש לציין שב-2014, כשנשאל הנ"ל האם נעשה אחר כך רישום כלשהו, הוא לא זכר לספר על הדו"ח הנ"ל וסיפר שהוא לא הוזמן לעשות זאת.

            ובאשר להערכת המספרים הנ"ל: אכן ב-2016 נמנו 19 פצועים שכנראה הגיעו לטיפול עוד לפני תום הקרב. לעומת זאת, מסתבר שמספר המטופלים בתום הקרב כולל רק את אלו שהגיעו לטיפול על ציר התנועה, ואינו כולל את המטופלים על היעד עצמו, שמספרם, משום מה, לא נרשם בדו"ח. ~

            והנה, בנוסח הראשוני הנ"ל של הצעת ההנצחה, וגם בנוסח שפורסם אחריו, הוזכרו *גם* הפצועים שטופלו על היעד *בתום* הקרב:

            "עד גמר הקרב עברו בתחנה 12 הרוגים וטופלו למעלה מ-40 פצועים. בגמר הקרב עלה הצוות לתל פאחר, שם טיפל בכ-80 פצועים ובהרוגים שנאספו מהתעלות",

            – אך בסלע הנ"ל הוזכרו, משום מה, *רק* מטופלי התאג"ד.

            אהבתי

      • כמה זמן עבר, מאז ההסתערות הראשונית על היעד, עד שהמג"ד קליין החליט שגם הוא (ביחד עם הקש"א, ששימש אז כקשרו) עולה עליו (על התל הצפוני)?

        מי שיחפש את התשובה בסלע ההנצחה שהוקדש למג"ד – לא ימצאנה.

        היא נמצאת בסלע אחר, המוקדש לכוח מפלוגה א', ומעניין לראות את גלגולי הנוסח שעברה, עד שנחקקה בסלע:

        ב-10 ביולי 2018 פורסמו שתי הצעות: באחת (בנוסח "הכחול", שאומץ בפירסום ב-24 ביולי) צויין שהגעתם היתה "במהלך הקרב", מבלי לציין את הזמן. בשניה (בנוסח "האדום") נכתב שהיה זה "כעבור כשעה" מאז שהכוח מפלוגה א' הגיע לראש התל הצפוני.

        ב-23 ביוני 2019 הוצע נוסח חדש, שהזכיר את תחילת התרכזות הכוחות בשטח שמתחת לחזית המוצב, ובהמשך לזה נכתב ש-"באותה עת" הגיעו המג"ד והקש"א לתל הצפוני.

        ומהי *אותה העת*? – באותו פירסום תועדה עלייתם בזמן: "15:50 בק[י]רוב"…

        לפועל, על הסלע (כנ"ל, על זה המוקדש לכוח מפלוגה א') נחקקה ידיעה, שללא ספק יש בה חידוש. היא אומרת שהמג"ד והקש"א הגיעו לתל הצפוני:

        – "חצי שעה מתחילת הקרב"!

        אהבתי

        • הבה נבדוק איזה מידע אפשר להוציא מהספר 'תל התעלות' לגבי הזמן בו השניים עלו לתל.

          "15:10: תחילת הסתערות מדרך ההטיה מזרחה" [בתגובה למעלה ציטטתי עוד מהאמור בספר לענין זה, והערתי שעוד אשוב ואראה שתחילת ההסתערות היתה עוד קודם לכן].

          "כ-20 דקות אחרי המפגש עם כוח דני, החל קליין עלות על היעד יחד עם הראל".

          "ידוע שהמג"ד עלה לתל הצפוני בשעה 16:00"

          [– לא פורש מהיכן זה "ידוע", כך, בשעה מדוייקת, בלי בערך/בקירוב. לעיל ציינתי כי ביוני 2019 כבר הוקדם זמן העלייה: 15:50 בקירוב].

          עדות מהתל הדרומי: "בערך בשעה ארבע אני רואה את המג"ד על היעד הצפוני".

          ~ המקור לזה בראיונות 2013-2014. יצויין כי עשרה ימים אחרי הקרב סיפר אותו מקור על הגעת זחל"ם המחלקה המיוחדת לתל הדרומי, ושאז, לאחר מכן, נראה המג"ד על התל הצפוני. כשבועיים אחר כך סופר, מפי אותו מקור, כי הגעת זחל"ם המיוחדת היתה אחרי בערך שעה, ואילו ראיית המג"ד לא הוזכרה [ב'תל התעלות' נכתב פעם אחת שהזחל"ם הנ"ל הגיע בסביבות 16:20, ופעם אחרת שוער הזמן: 16:40]. ואילו ב-97' נרשם מפי העד הנ"ל לוח זמנים שבו: 14:30 תחילת תקיפת התל הדרומי [זמן זה מוקדם בהרבה מהידוע לפי יומני המבצעים]; 16:00 המג"ד נמצא *בין*[!] הדרומי לצפוני והוא מדבר [משם] עם הנמצא על התל הדרומי; 16:05 הנמצא בתל הדרומי רואה לאחרונה את המג"ד. עוד נרשם מפי העד הנ"ל, ששני הזחל"מים שנותרו אז, 97', על תוואי-ההטיה, האחד הוא של המג"ד והאחר של מ"פ א', וגם זה אינו נכון [אלא: שני הזחל"מים הנ"ל היו של השריון. האחד הוא שנפגע ליד עין א-דיסה (הוא שכעבור זמן הועבר אל מרגלות גבעת-האם), והשני, שעליו מרגמה, נפגע קרוב לפינה הצפון-מערבית של הגבעה הטרשית שממערב לתל]. ~

          "16:15: המג"ד נהרג". הזמן הזה מופיע בספר עוד פעמיים, אך רק באחרונה צויין שהוא "לערך".

          16:30, רישום ביומן המבצעים מדיווח בקשר של הקש"א, מיד אחרי שירד מהתל ועלה לטנק מ"פ השריון, משם דיווח בקשר: "מג"ד 12 נהרג . . . קצין התותחנים שהלך עם המג"ד מוסר זאת".

          עד כאן מהנמצא בעמודים הממוספרים של הספר. מכאן ואילך מ"מרשם ארועים של הכוחות" שבסופו, שהזמנים שבו צויינו חלקם כלקוחים מנתוני יומן הקשר, וחלקם כזמן משוער:

          אהבתי

        • – "מרשם ארועים של הכוחות" שבסוף 'תל התעלות':

          תחילת ההסתערות על היעד החלה (זמן משוער) 15:07.

          15:20 (זמן משוער) "דני פוגש במג"ד שמורה לו לעלות לתל" [הזמן המשוער הנ"ל כבר פורסם בבלוג ב-2014, ובהערכה שהיה בין הזמן הנ"ל ל-15:30. הוערך אז שבסביבות 16:00 ראה דני, כשכבר שכב פצוע בגיאיון שבין התלים, את המג"ד על התל]

          15:50 (זמן משוער) המג"ד "עולה לצפוני"

          16:15 (זמן משוער) "פגישת חמאווי עם המג"ד",

          ולאחר מכן (לא נרשם זמן) "המג"ד נהרג"

          16:23 "חמאווי והראל יורדים להודיע על מות המג"ד" (ציון הזמן הנ"ל נרשם כלקוח מיומן הקשר, אך הוא שייך לענין אחר, הודעה של המח"ט לסמח"ט)

          16:30 (זמן הלקוח מיומן הקשר) "הודעת הקש"א על מות המג"ד"

          אהבתי

        • אמנם בסלעי ההנצחה *לא* תועד הזמן ל"תחילת הקרב", כלומר, תחילת ההסתערות על היעד,

          אך לאור הפרטים וההשערות הנ"ל מהספר 'תל התעלות', שההסתערות החלה 15:07 (או 15:10),

          נמצא כי הקביעה – שנחקקה בסלע – כי המג"ד והקש"א הגיעו לתל הצפוני – "חצי שעה מתחילת הקרב" (בלי "בערך", בלי "כ-"), מתעדת צעד זה ל-15:37 או 15:40!

          והשאלה המתבקשת: מה התגלה בין 2019 ל-2021, שהקדים תיעוד צעד זה ב-10 דקות (מהקביעה הקודמת: 15:50 בקירוב), או ב-20 דקות (קביעת ה"ידוע" ב-2017: בשעה 16:00)?

          כל זה מול הזמן הברור הידוע, שב-16:30 נרשם ביומן המבצעים דיווח הקשר של הקש"א, מיד אחרי רדתו מהתל.

          האם באיזשהו מקום יש רמז לכך שממועד עלייתו (15:37-40) ועד רדתו (סמוך ל-16:30) היה משך זמן של 50 דקות?!

          כל העדויות שהתפרסמו על שנעשה במשך הזמן שהיו המג"ד והקש"א על התל, אינן מפרנסות משך זמן כה ארוך.

          המסקנה המתבקשת: הנוסח שנחקק בסלע אינו מציג קביעה שנבדקה והוכחה, ואף בתור השערה (אף שהוא לא צויין ככזה) הוא אינו מבוסס.

          אהבתי

      • מה עשה קליין אחרי שלא הצליח להתקדם בזחל"ם בו נסעו והוא הורה לנוטשו?

        בספר 'תל התעלות' אנו קוראים: "המג"ד והראל חצו גבעת טרשים אל האזור שמדרום-מערב ליעד הצפוני, והתייצבו בכניסה לוואדיון שבין חלקי המוצב"

        *חצו גבעת טרשים*? – מי סיפר את זה? אין שום עדות על כך!

        ואגב, בתרשים* שנדפס בסמוך, אכן משורטט המסלול שעשו השניים, באלכסון – מצפון-מערב לדרום-מזרח – כשהוא בשטח שאחרי (ממזרח ל-) גבעת הטרשים.

        *) על התרשים הזה כבר הערתי למעלה, שאין אף עדות התומכת במיקום הזחל"ם – המקום בו ננטש – שלא על הדרך עצמה (אלא על השטח שלצדה, כ-30 מטר שמאלה-צפונה מהדרך, כפי שצויין בתרשים).

        אהבתי

        • יצויין שבתרשים הנ"ל ישנו עוד פרט תמוה, שאין לו מקור באף עדות:

          המג"ד והקש"א מתקדמים אל המוצב ברגל – והם עושים מסלול אלכסוני במרחק של כ-60 מטר, מצפון-מערב לדרום-מזרח,

          ואז, כאשר שום סיבה לא ניתנת לכך בספר (וכנ"ל, אף עדות אינה תומכת בכך), משורטטת פנייה שלהם לכיוון צפון-מזרח, מרחק של כ-90 מטר, אל פתח הגיאיון שבין התלים, שם צויין המקום בו נפגשו עם כוח דני.

          אהבתי

      • ב'תל התעלות' מסופר על פגישתם עם המ"מ דני ביזר, שהגיע מתוואי-ההטיה ועמו כוח קטן ממחלקתו, ועל הפקודה שנתן קליין לביזר: להצטרף לפלוגתו [על נוסח הפקודה כתבתי למעלה,9 במאי 2021]. באותה הזדמנות אף צורפו לכוח שני חיילים, שמסיבה לא ברורה נשרו מהכוח הראשוני שעלה על היעד.

        על פקודתו של קליין נכתב ב'תל התעלות':

        "הפקודה הזו היתה, בדיעבד, כשל מובנה במהלך כיבוש התל: פלוגות הגדוד הגיעו למרגלות התל טיפין-טיפין ותקפו את המוצב הפלוגתי בכוחות קטנים בלבד."

        ואני הקטן לא זכיתי להבין מדוע הפקודה הזו, שניתנה בפגישה לא מתוכננת עם כוח קטן שניתק מפלוגתו (כתוצאה מפגיעה בכלי הרכב על תוואי-ההטיה ועיכוב לצורך חבישת פצועים), זוכה להיות מוכתרת בהגדרה "כשל מובנה"?

        ובכלל, מה היתה האלטרנטיבה? להחזיר את הכוח הקטן הנ"ל אל תוואי-ההטיה, כדי שיצטרף שם לפלוגות האחרות?

        אינני יודע אם ההגדרה הנ"ל מוסכמת על מקבל הפקודה. במקום אחר בספר, בו מובאת ביקורתו על מהלכי הקרב – וטענתו על כי "העדר המקצועיות עובר כחוט השני בסיפור תל פאחר", והוא אף "מונה שורה ארוכה כל כשלים" – לא מדובר על אף "כשל מובנה", והפקודה שקיבל כלל אינה נחשבת לכשל.

        הכשל שכן מוזכר בדבריו, בסמיכות זמן לנתינת הפקודה הנ"ל, הוא זה:

        "המג"ד קליין, מציין ביזר, עזב את ראש הגדוד (כל היתר עדיין התעכבו בעין א-דייסה) כשנכנס לגיא ההריגה ועבר עם קצין הסיוע הארטילרי לוואדיון שבין שני חלקי המוצב. מנקודה זו לא היה יכול להבחין בתנועת הכוחות שהתנתקו מראש הטור בעין א-דייסה והגיעו אל תוואי ההטיה כשהם מוסתרים מעיניו. למעשה, טוען, ביזר, בפעולה זו התפרק הפיקוד על הגדוד כיחידה אחת; מרגע זה פעלו בשטח כוחות קטנים בלבד, ביוזמתם של הקמב"ץ, הסמג"ד וסמ"פים א' וג', ולא בתקיפה מרוכזת ומתואמת."

        אהבתי

        • בציטוט הנ"ל מ'תל התעלות' ישנם כמה פרטים הדורשים תיקון:

          "עזב את ראש הגדוד . . . כשנכנס לגיא ההריגה" – – – עזיבת ראש הגדוד היתה עוד לפני הכניסה ל'גיא ההריגה': הרי כבר בהמשך הנסיעה על תוואי-ההטיה – אחרי העצירה (להתייעצות) בתחילת הגבעה הטרשית (בקצה הדרומי שלה) – למעשה התנתק הזחל"ם בו נסע המג"ד מהכוח שנסע בראש הגדוד, כלומר, מחלק של פלוגה א' שעצר כמה עשרות מטר מאחור (ולא המשיך אחריו, אלא פנה, כתוצאה מפקודתו, מזרחה, לעבר היעד).

          "(כל היתר עדיין התעכבו בעין א-דייסה)" – – – לא מדוייק, כנ"ל, שחלק מפלוגה א' כבר עזב את עין א-דייסה ונסע אחרי זחל"ם המג"ד והשריון.

          "ועבר עם קצין הסיוע הארטילרי לוואדיון שבין שני חלקי המוצב." – – – המעבר של קליין והראל אל הוואדיון הנ"ל, בדרך עלייתם למוצב הצפוני, היה מאוחר יותר. בשלב מוקדם יותר הם הגיעו אל השטח שדרומית לכניסה לוואדיון (ולכן גם האמור בספר על מיקומם קודם הפגישה עם כוח דני: "התייצבו בכניסה לוואדיון שבין חלקי המוצב", צריך להתפרש: בשטח שלפני הכניסה לוואדיון),

          – שהרי העד היחיד שזכר (כעבור שנים) להצביע על המקום בו נפגש כוח דני עם קליין (והשלושה שהיו איתו: הראל, רימר, זבדי), העריך ("אני חושב") שהיה זה למרגלותיו המערביים של היעד, עוד לפני הכניסה לוואדיון, על יד המקום בו גדל בשנים האחרונות עץ, המופיע בתמונה הזו:

          [אגב, כשהיא התפרסמה בבלוג, ב-2014, נכתב שהעץ הנראה בו הוא "למרגלותיו הדרומיים" של היעד, וצ"ל: המערביים]

          "מנקודה זו לא היה יכול להבחין בתנועת הכוחות שהתנתקו . . . והגיעו אל תוואי ההטיה כשהם מוסתרים מעיניו." – – – מהנקודה המוזכרת (באזור העץ) הוא יכל לראות קטע מתוואי-ההטיה. הנכון הוא שכל הכוחות שהגיעו אל ממערב לגבעה הטרשית (המקום שאליו המשיכו רוב הכוחות שנסעו על התוואי) היו מוסתרים ממנו.

          "מרגע זה פעלו בשטח כוחות קטנים בלבד, ביוזמתם של הקמב"ץ, הסמג"ד וסמ"פים א' וג'" – – – – למשפט זה צריך להוסיף את מ"פ ג', שעמד בראש פלוגתו ועמו הסמג"ד.

          אהבתי

          • {תיקון: בתגובה למעלה, צ"ל: שהעץ הנראה בה}

            גם את המסופר ב-2014, על השלב שבו נפגש קליין עם כוח ביזר:

            "כנראה שהוא כבר ידע איזה חרבון יש לו פה, בצד הזה [צפונית מזרחית, ב-"גיא ההריגה"], כי פה היה מלא פצועים והרוגים, שנפגעו. פה כבר התחיל ירי נ"ט גם מהתל הצפוני, עליהם, על החבר'ה האלה, לא עלינו, והיה להם כבר המון נפגעים, והוא כנראה יודע את זה"; "זה עוד היה בשלב שעוד הגיעו אנשים מהדרך, הוא אפילו לא ראה אותם. זה היה פספוס. האחרון כאילו. הוא עומד פה והוא לא רואה את הדרך למטה"

            – לכאורה אין לקבל כאוסף של עובדות מוחלטות. כי:

            "והוא כנראה יודע את זה" – – – הוא ראה פצועים, כן, אך האם ידע על ההרוגים? אולי, אך אין עדות שגם אותם ראה.

            "לא רואה את הדרך למטה" – – – כאמור, מהמקום הנ"ל אפשר לראות קטע מתוואי-ההטיה, אלא שרוב הכוח הגיע על זחל"מים והמשיך בנסיעה אל מערב הגבעה הטרשית, והאזור ההוא היה מוסתר מהמקום בו היה המג"ד.

            אהבתי

      • בחודש החולף התפרסמו בבלוג (וצויין למעלה) פרטים חדשים, הקשורים להגעת הכוחות לאזור, עוד טרם עלה המג"ד על היעד.

        ומהם:

        אל מתחת ליעד הגיע זחל"ם שעליו גדי שרלין, מ"מ מפלוגה א'. ניתנה פקודה [לא ברור ממי: מהמ"מ ללוחמיו, או שמישהו אחר פקד על המ"מ] לרדת מהזחל"ם ולעלות רגלית. זה היה "לפני העלייה" [ומההקשר מסתבר שהכוונה, לפני העלייה על הדרך המפותלת העולה מתוואי-ההטיה אל מרגלות היעד. הוזכר גם שהיה זה "לפני הגדרות", ולהנ"ל נראה שאין הכוונה *סמוך* לגדרות, אלא מרחק של כ-300 מטר, בקו-אווירי, לפני הגדרות]. הלוחמים התקדמו קצת, והגיעו אל המקום בו היו פצועים רבים [לעיל תיארתי את המקום הזה, שהיה אח"כ לתאג"ד: על הדרך העולה מתוואי-ההטיה, במרחק שבין 150 ל-165 מטר מתחילת העלייה]

        ובהמשך לזה סיפר אחד הלוחמים, שנפנה לטפל בפצועים הנ"ל ובאותו רגע פנה אליו המג"ד – כשלידו עוד שני לוחמים, ואולי עוד שניים [כלומר, שלושה/חמישה עם המג"ד] – וקרא לו להצטרף אליהם. הוא לא הצטרף אליהם [ולעיל הבאתי, מעדות קדומה, שהמג"ד שלחו להצטרף לטיפול בפצועי הטנק המוביל].

        ונשאלת השאלה: איפה היו שאר לוחמי הזחל"ם הנ"ל מפלוגה א'? הרי סופר שהם קיבלו פקודה לעלות רגלית? מדוע הם לא עלו – ועל כל פנים המג"ד לא ראה אותם?

        אהבתי

        • בענין המסופר על הנמצאים עם המג"ד:

          "המג"ד היה עם הקשר שלו ועם רץ מג"ד ואולי עוד שני חיילים",

          – צריך בירור:

          אכן ידוע (על פי עדות ביזר) שבשלב מסויים פגש המג"ד בשטח שני חיילים, רימר וזבדי (הם נשרו מ"כוח אלכס" שכבר עלה, בתחילת הקרב, חזיתית למוצב הצפוני). יתכן ואלה הם שני החיילים שהוזכרו בדברי המספר,

          ידוע גם שהקש"א הראל (על פי עדותו) שהיה צמוד למג"ד נשא עמו מכשיר קשר (אותו נטל, בהוראת המג"ד, מהזחל"ם שנטשו). אפשר איפוא וזו הסיבה שהמספר חשב שהוא "הקשר שלו" (וכמוזכר לעיל, מאז אכן שימש הקש"א כקשר המג"ד).

          אך למי כוונתו בתיאור "רץ מג"ד"? ומנין הבטחון שהלוחם המדובר שימש בתפקיד רץ?

          בהמשך דברי המספר מופיע גם המשפט:

          "אם הייתי הולך איתו [=עם המג"ד, כשקרא לו להצטרף אליהם], לא הייתי מדבר איתך. אני זוכר שהיו שם גם מ"כים בשם פנקס ואביטן. הם נהרגו אחר-כך".

          – וגם זה לא ברור:

          איפה "היו שם" המכ"ים הנ"ל? עם המג"ד? והרי ידוע (עדות חמאווי-גרנות) ששניהם היו עם העולים ראשונה ב"כוח אלכס"! ולפי הנ"ל גם מסתבר שהם נהרגו לא "אחר-כך", אלא עוד קודם להגעת המג"ד והקש"א!

          (ב'תל התעלות' נכתב: "בהמשך הצטרפו אביטן ושטיגליץ לקרינסקי". זו ט"ס, וצ"ל: אביטן ופנקס)

          על הקשר והרץ של המג"ד סופר ב'תל התעלות', בהקשר לנוסעים עמו בזחל"ם:

          "דן שילון, כתב קול-ישראל . . . בא במקומו של לוחם, הקשר זאב באום, שהורד מהזחל"ם בחורשת טל ונאלץ לחפש לעצמו מקום בכלי אחר . . . בעל תפקיד אחר שהיה אמור להיות בזחל"ם הפיקוד הגדודי היה רץ המג"ד. לתפקיד נבחר המ"כ יעקב אביטן מפלוגה א', אבל מפאת חוסר מקום עלה לבסוף על הזחל"ם המ"פ שלו, אהרון ורדי".

          ברם . . .

          אהבתי

        • ברם, נראה שיש מקום לבדוק את הדברים:

          אילו היתה לפנינו עדות ברורה, של מי שיכול להעיד בזכרון ברור, שברי לו שיעקב אביטן היה עמו בזחל"ם בו נסעו לוחמי פלוגה א', ניחא.

          אבל עדות שכזו טרם התפרסמה.

          העדויות שכן התפרסמו, הן של מי שזכרו את הגעתו של אלכס קרינסקי כשבפיו הפקודה לעלות על היעד, אך לא זכרו לספר שאלכס לא הגיע לבדו.

          ועל כך להלן.

          אהבתי

        • בסלע המיוחד לכוח שעלה למוצב הדרומי, נחקקה כעובדה הידיעה כאילו מפלוגה א' "נותרו למפקד הפלוגה 25 לוחמים בלבד", שהגיעו עמו אל מתחת למוצב הסורי. כבר הערתי למעלה, תוך ציון העובדה שהערה זו פורסמה כבר לפני שלוש שנים, שמדובר בידיעה מוטעית, שרק משום עקשות יש הדבק בה.

          להלן ארחיב בנושא.

          אהבתי

        • כך אנו קוראים בספר 'תל התעלות':

          "הכוח הראשון שהגיע למרגלות המוצב, בפיתול של תוואי ההטיה מערבה, כלל שלושה זחל"מים מפלוגה א'";

          "הכוח נעצר מאחורי טנק שעמד על הדרך. דקה לאחר מכן הגיע סרן אלכס קרינסקי, מ"פ שנספח לגדוד וסייע למג"ד. קרינסקי, שהיה בזחל"ם החפ"ק הגדודי, מסר לוורדי את פקודת קליין לעלות ולתקוף את היעד מהחזית";

          "כ-25 לוחמים ירדו מהזחל"מים".

          בהמשך מסופר על חלוקת הכוח לשני כוחות קטנים: "13 חיילים שעלו לחלק [ה]דרומי, ו-12 לצפוני".

          בהמשך נמנו בשמותם 12 לוחמים שעלו לדרומי. על אחד מהם יש ספק אם נכלל במס' הנ"ל ולכן הוא הוזכר בתוספת הסתייגות, "וייתכן", אם כי מסיפורו, שהובא בהמשך הספר [אגב: שמו חסר באינדקס השמות], עולה שעלה ליעד עם המ"פ [בהמשך אכתוב עוד בעניינו].

          לאחר מכן נכתב: "זהותו של החייל ה-13 אינה ידועה". משמע שזה ברור וודאי שהיה לוחם נוסף, מס' 13, שעלה לדרומי.

          כמה עמודים אח"כ הוזכר שוב מס' הזחל"מים הנ"ל:

          "הייתי מתחת לתל פאחר עם שלושה זחל"מים בלבד",

          ההגעה של אלכס לבדו, אך ללא אזכור כמה זמן חיכו [זמן שצויין לעיל: "דקה לאחר מכן"]: "עד שהגיע ברגל אלכס"

          וגם מס' הלוחמים, הפעם בהשמטת ה-"כ-":

          "הורדתי את האנשים מהזחל"מים, ספרתי אותם, היו 25 לוחמים. את הנהגים השארתי על הזחל"מים".

          [כל הנ"ל פורסם בבלוג ב-2014, חוץ מהסיפא על הנהגים]

          מס' הזחל"מים הנ"ל מופיע עוד פעמיים בהמשך הספר:

          "שהגיע עם שלושה זחל"מים מתחת למוצב הדרומי"; "שלושה זחל"מים ריקים מפלוגה א', למעט נהגיהם",

          וגם נמנו בשמותם "11 הלוחמים" שנמסרו לפיקודו של אלכס.

          והתמיהה העולה מכל זה:

          אם ברור שהיו "13 חיילים שעלו לחלק [ה]דרומי, ו-12 לצפוני", ושאלכס הוא שהשלים את מס' העולים לצפוני ל-12, מדוע לכתוב בצורה משוערת: "כ-25 לוחמים ירדו מהזחל"מים", ולא לכתוב בבירור שמדובר ב-24 לוחמים?

          אלא שהסיבה לכך היא עדות נוספת, שאף היא הובאה בספר, ממנה עולה שבזחל"מי פלוגה א' הראשונים לא היו יותר מ-22 לוחמים.

          על כך, ועל תמיהות נוספות, להלן.

          אהבתי

          • הערה:

            הניסוח של "כ-25" (לוחמים, שירדו מהזחל"מים), המופיע ב'תל התעלות' – שבהקדמתו התאריך: מרץ 2017 – נעתק ב-27 במאי 2017 לויקיפדיה: "כ-25 במספר", וכך נמצא שם עד היום.

            עד אז הייתה הגירסה שם: "25 הלוחמים שהיו על שלושת הזחל"מים", בלי ה-"כ-".

            לעומת זאת, מס' הלוחמים בשני הכוחות הראשוניים כבר לא מופיע בערך שבויקי, זאת משום שבאותה הזדמנות מחק הויקיפד את האמור בו אודות הגרסאות השונות בנושא (מסתבר שמחיקה זו נעשתה מפני שב-2016 ציינתי כי לויקיפד הנ"ל קשה לפרגן ולציין היכן וע"י מי נאספו הגרסאות הללו…).

            אהבתי

        • העדות הנוספת, אותה הזכרתי למעלה, הובאה בספר, אחרי יותר מעשרה עמודים מאלו בהם התפרסם המס' הכללי הנ"ל ("כ-25 לוחמים ירדו מהזחל"מים"; "הורדתי את האנשים מהזחל"מים, ספרתי אותם, היו 25 לוחמים"):

          הובאה שם עדות של אחד הלוחמים שלא הגיע למקום עם לוחמי פלוגה א', אלו שהגיעו אל מרגלות היעד בזחלמ"ים שיועדו לה:

          "הייתי בזחל"ם המרגמה של השריון. בשלב מסוים עצר אותנו סרן ג'ינג'י [אלכס קרינסקי] ואמר לנו, 'מה אתם עושים כאן? למה אתם מחכים? תרדו ותעלו למעלה'. עמדנו שם וחיכינו לפלוגה א' . . . שתי דקות או שלוש אחרי שהייתי בדרך למעלה, ראיתי שהזחל"ם שלי [זחל"ם המרגמה הנ"ל] חטף פגיעה ישירה".

          יותר מעשרים עמודים אח"כ הובאה בספר עדות נוספת, שדוברה סיפר שכאשר קרינסקי ירד מהזחל"ם בו נסע, ביחד עם המג"ד, הוא "לקח חבר'ה מהזחל מאחורינו" – הכוונה לזחל"ם המרגמה של השריון – "אלה היו אנשי חימוש".

          העדות הנ"ל ניתנה כנראה בתחילת 68', ופורסמה בבלוג כשלוש שנים קודם הדפסת הספר.

          שני עמודים אח"כ הועתק בספר שידור שהונפק, זמן קצר אחרי הקרב (ולמרות זאת, בשיבושים לא מעטים) ע"י אחד מהנוסעים עם המג"ד: "סרן אלכס הג'ינג'י, שהיה עימנו בזחל"ם, קופץ עכשיו למטה עם שני קשרים ומסתער אל המוצב…" (על השוואת עדות זו למובא לעיל, אכתוב בהמשך).

          ולאור כל זאת, גם אם נרצה לקבל את מס' 25 כמדוייק, נמצא שהוא כולל בתוכו לפחות שלושה – קרינסקי ושני הלוחמים הנ"ל – שהגיעו לאזור שלא בזחל"מי פלוגה א'. לכן כתבתי למעלה שבזחל"מי פלוגה א' הראשונים לא היו יותר מ-22 לוחמים.

          לפיכך ברור שהנחקק בסלע על הגעת פלוגה א' אל מרגלות היעד עם "25 לוחמים", מוטעה.

          אהבתי

          • למובא בתגובה למעלה, בנידון העדות שכנראה ניתנה בתחילת 68', ע"י מי שנסע עם המג"ד וסיפר שקרינסקי "לקח חבר'ה מהזחל מאחורינו",

            יש להוסיף:

            עדות ממוקדת יותר מפי הנ"ל נרשמה עשרה ימים אחרי הקרב, ופורסמה בבלוג ב-2014:

            "אלכס הלך עם *שני* אנשים במטרה לכבוש את היעד . . . זאת אומרת שאלכס ירד מהזחל"ם, לקח *שני* חבר'ה מזחל שהיה מאחורינו".

            עד כמה שעדות זו מדוייקת – אכתוב בהמשך.

            אהבתי

            • לחבר אלדר. נכון אתה צודק אין כאן מקום לכול מני אמירות כדי להראות מי מדייק יותר בעובדות ההיסטוריות ומי צודק גם אם טועים במעט זה לא משנה את עיקר האירועים שהיו בשטח בזמנו. כי עברו כמעט 60 שנים מאז.ואי אפשר לדייק .העיקר נאמר.

              אהבתי

        • *מס' הזחל"מים*

          אז בכמה זחל"מים הגיע, אל מרגלות היעד, הכוח הראשוני מפלוגה א'?

          אפתח בתיאור הגירסה הראשונה, ובמצוטט לעיל מ'תל התעלות': "הכוח הראשון שהגיע למרגלות המוצב, בפיתול של תוואי ההטיה מערבה, כלל שלושה זחל"מים מפלוגה א'"; "הייתי מתחת לתל פאחר עם שלושה זחל"מים בלבד",

          ואכן, כך זכר המ"פ לדווח זמן קצר אחר כך, כפי שסופר, בנוכחותו, עשרה ימים אחרי הקרב, על סמך דברים שמסר קודם לכן.

          אמנם בעדות שנרשמה מפיו, באותה הזדמנות, לא הוזכר במפורש מס' הזחל"מים שעמם הגיע, אלא שהמס' נלמד מדבריו על מס' זחל"מי הפלוגה שלא הגיעו למקום, ארבעה, מתוך השבעה שהיו לפלוגה.

          (המענין הוא שמס' הלוחמים הוזכר כבר אז – הן ע"י המעיד, וקודם לכן ע"י מי ששמע הפרטים ממנו – כמשוער: "כ-25 אנשים", ורק אחד משומעי הדברים, חזר עליהם בלא ה-"כ-": "25 איש").

          בדומה לזה הוא סיפר גם ששה-עשר יום אח"כ: לא הזכיר במפורש שהגיע עם שלושה זחל"מים, והדבר נלמד מדבריו על מס' הזחל"מים שנשארו מאחור, מתוך שבעת זחל"מי הפלוגה.

          האמירה שפלוגה א' הגיעה אל מרגלות היעד עם שלושה זחל"מים מופיעה גם בדו"ח החטיבתי. זה פורסם בבלוג ב-2015 ותואר כנכתב, כנראה, ימים אחדים אחרי המלחמה. מסתבר שהאמור בו נכתב ע"פ הנשמע בנוכחות מפקד הפלוגה, כנ"ל, עשרה ימים אחרי הקרב.

          על מס' הנוסעים בשלושת הזחל"מים הללו נכתב בדו"ח הזה: "בסביבות 25 חייל כולל מפקדים". צויינה שם גם אי-וודאות בקשר למס' הלוחמים שעלו לכל יעד.

          יצויין עם זאת שבספר של מחלקת היסטוריה, מ-74', לא נרשם בכמה זחל"מים הגיע הכוח הראשוני. גם לא נזכר כמה נסעו בהם. נכתב רק מס' העולים לכל אחד מהמוצבים, וגם זה שלא בהחלטיות. גם בפרסום משנת 80' לא הוזכר מס' הזחל"מים והנוסעים, אם כי פורט בדיוק מס' העולים למוצבים.

          מעניין לציין שגם בעדות מאוחרת, משנת 97', לא פירש הדובר בכמה זחל"מים הגיע הכוח הראשוני, והדבר נלמד מדבריו על מס' הזחל"מים הפגועים (אם כי האמור שם שנפגעו ארבעה, אינו תואם במדוייק למתואר על ידו אחרי המלחמה, שנפגעו שלושה ואחד התעכב מאחור. וכבר הערתי למעלה, 29 בנובמבר, על טעותו בזיהוי שני הזחלמ"ים שנותרו ב-97' על תוואי-ההטיה),

          – ורק בעדויות המאוחרות עוד יותר, החל מאוקטובר 2013, הוזכרה במפורש הגעה בשלושה זחל"מים.

          אהבתי

        • *אסימון למס' הזחל"מים*

          גירסה שניה:

          אחד מהמגיעים בכוח הראשוני זכר שהיו בו רק שני זחל"מים.

          אמנם באוקטובר 2013, שינה את דעתו – וזכרונו, שזכר שהיו שני זחל"מים – והסכים לדברי האומר שהיו שלושה זחל"מים.

          וכך אמר בהסבר חזרתו:

          "אני אמרתי שניים. עכשיו נופל לי האסימון", שהיו שלושה: בראשון היה המ"פ, בשני המ"מ, ובשלישי סמל המחלקה דב רוזנבלום.

          וההסבר: "למה עשרים וחמישה אנשים עלו? הוא [אלכס קרינסקי] עלה [למוצב הצפוני] עם שנים-עשר, ואנחנו עלינו [למוצב הדרומי] עם שלושה-עשר. אני ספרתי שמות. למה? כי הנהגים, הנהגים שהיו בתוך הזחל"מים, שנספרו, הרי לא אישרו לנו יותר מעשרה בזחל"ם, אם אתה זוכר. היתה פקודה. הנהגים, אני חושב שהיו בחלקם אנשי מילואים בכלל, לא יודע בדיוק, הם לא עלו איתנו. הם נשארו. ולכן בעצם אתה [המ"פ] אומר עשרים וחמישה אנשים, כך שבשלושת הזחל"מים היה מקסימום אולי שלושים איש. זה היתה הפקודה של כמה לעלות".

          הסבר זה, שתוכנו הובא בשעתו גם בבלוג, תמוה ביותר:

          גם אם נקבל את ההנחה שהמעיד חשב שידע בבירור שהיו בדיוק 25 לוחמים שעלו על היעד ("אני ספרתי שמות", למרות שב-2017, ב'תל התעלות', אין 25 שמות, כנ"ל), הרי שברור שלא כל ה-25 הגיעו בזחל"מי פלוגה א' – שהרי אלכס קרינסקי ברור שלא הגיע איתם [באותה עת, 2013, טרם התפרסמו העדויות על כך שעם אלכס הגיע לכוח גם שני לוחמים מהמחלקה המסייעת שנסעו בזחל"ם המרגמה של השריון, כך שיש לצמצמם עוד יותר את מס' הנוסעים בזחל"מי פלוגה א', כפי שהתבאר לעיל] – ועל כן, גם אם יחשיב תשעה לוחמים לזחל"ם (היינו שבמס' של "עשרה בזחל"ם" יכלול גם את הנהגים), הרי שהיו צריכים להיות, בשלושה זחל"מים, לפחות 27 לוחמים! וכיצד זה היו בו רק 24?! [ולפי העדויות הנ"ל, לא יותר מ-22].

          היה מקום לומר שהדובר עצמו תפס כעבור זמן שההסבר שנתן מופרך, ולכן, כעבור כמה חודשים, ינואר 2014, *חזר בו*, כשסיפר לבלוג שהכוח הראשוני הגיע ב*שני* זחל"מים, כשאת מס' הנוסעים בהם הוא משער בסדר גודל של עשרים וארבעה [לא ברור מה אירע לספירת השמות עליה סיפר ב-2013].

          הדובר הוסיף וסיפר אז, שלמרות ונאסר עליהם להעלות לכל זחל"ם יותר מעשרה לוחמים – ולפי זה היו אמורים להיות בשני הזחל"מים רק עשרים לוחמים! – הרי שבכל זאת, הצטרפו לזחל"מים קציני מילואים, שלא היו אמורים להיות עמם.

          (באותה הזדמנות נשמעה גם עדות הסמ"פ, על פקודה שקיבל, בחורשת טל, להוריד מהזחל"מים כל מי שלא שייך לפלוגה, כך שלא יהיו יותר מעשרה לוחמים בזחל"ם. מהנ"ל לא ברור: האם הסמ"פ לא ביצע את הפקודה שקיבל לגבי שני הזחל"מים הנ"ל? עוד זאת, שכבר הערתי בעבר, 2016, כי ידוע רק על קצין מילואים אחד שלא השתייך לפלוגה ובכל זאת היה עם הנוסעים בזחל"מי הכוח הראשוני)

          אך מה לעשות, שכעבור פחות משנתיים הוא *חזר בו* שוב, ודבק שוב בגירסה התמוהה על שלושת הזחל"מים! (וגם הפעם מס' הלוחמים שבפיו מוערך: 24-25).

          נ.ב.
          החשיבות בהצגת גרסאות אלו: מפני שיש בהם כדי ללמד על הדרך בה שבה הוחלט על קביעת עובדות.

          אהבתי

        • לפני שמונה שנים התפרסמה בבלוג עדותו של קמב"ץ גדוד 12, בה סיפר שכאשר רץ – בפקודת המג"ד – לאחור, מצפון לדרום, על דרך תוואי-ההטיה העוברת מצידה המערבי של הגבעה הטרשית, היה זה כבר אחרי עליית הכוח הראשוני אל המוצבים הדרומי והצפוני, שלכן הוא פגש רק את הזחל"מים הריקים של הכוח, שנותרו בהם רק הנהגים.

          כך התפרסם גם ב-2017, בספר 'תל התעלות'.

          בכמה זחל"מים ונהגים הוא פגש? לא פורש, לא בבלוג ולא בספר.

          אבל, בשעה שנמסרה העדות הזו, מס' הזחל"מים והנהגים פורש גם פורש.

          הנה ציטוט מדוייק מהעדות:

          מוסא שואל אותי: "מה קורה עם פלוגה א'? למה פלוגה א' לא מגיעים?"
          אני אומר: "אני לא יודע, אבל אני חוזר בדרך, אני רץ בדרך ואני מזרז אותם אליך".
          הוא אומר לי: "תעשה את זה מהר, כמה שיותר מהר, שמ"פ א' יגיע אליי".
          וכל זה אחרי – אנחנו מדברים, אנחנו נמצאים – אחרי הסלעים האלה פה [=הכוונה: שהדיבור נעשה מצדה הצפוני של הגבעה הטרשית], מצד שני של העיקול.
          אני רץ ברגל לכאן, אני פוגש פה *שני* זחלים עם *שני* נהגים.
          "מי אתם"? – "פלוגה א'".
          "איפה ורדי, איפה המ"פ?" – "עלו, כולם עלו, בגיאיון הזה למעלה, לתוך התל".
          אני חוזר בחזרה, מיד חוזר בחזרה בריצה לצד שני…

          [שתי הערות ביניים:
          א, כבר הערתי למעלה, 27 ביולי, על כך שבבלוג שוכתבה עדות הנ"ל, כולל גם כמו גם הוספת דברים שלא נאמרו בה, שהוספתם היא לי כתמרור אזהרה שלא לסמוך יתר על המידה על הנמצא בשכתוב מסוג זה.
          ב, אל האמור בעדות הנ"ל: "מה קורה עם פלוגה א', למה פלוגה א' לא מגיעים? . . . שמ"פ א' יגיע אליי" – אתייחס בהמשך].

          מדוע לא פורש בבלוג מס' הזח"לים והנהגים בו נקב הקמב"ץ?

          אולי בשגגה. קורה.

          ואולי משום שכחודשיים קודם לכן סיפר מי שסיפר, בוודאות שהופעלה באסימון [שלעיל הוכחתי את האבסורד שבה], על שלושה זחל"מים?

          אהבתי

        • ציינתי למעלה (15 דצמבר) שבספר 'תל התעלות' נמנו בשמותם שנים-עשר לוחמים שהיו בכוח הראשוני שעלה למוצב הדרומי, ושביחד איתם עלה לשם עוד אחד ("זהותו של החייל ה-13 אינה ידועה").

          אלא שבין השנים-עשר שנמנו מופיע גם שמו של לוחם שסיפורו הובא בבלוג ב-2014, והוא סיפר שלא היה עם הכוח הראשוני הנ"ל; שנסע באחד הזחל"מים שנתקעו ושעלה ליעד רק מאוחר יותר.

          הערתי על כך בבלוג ב-2016.

          אינני יודע מדוע ב-2017, בספר, הוא הוזכר עם העולים בכוח הראשוני, ונכון לעכשיו, כל עוד לא פורש שהנ"ל חזר בו ושינה את סיפורו הנ"ל, אפשר לסכם שידועים רק אחד-עשר שמות של העולים למוצב הדרומי.

          אהבתי

        • מהנ"ל עולה שכיום ידועים עשרים-ושלשה שמות מלוחמי הכוח הראשוני, שחולקו על מנת לעלות בשתי קבוצות, חלקם למוצב הדרומי וחלקם למוצב הצפוני.

          מתוך ה-23 הנ"ל, ידוע על שישה שלא היו, בתכנון שלפני הקרב, שייכים לפלוגה א'.

          נמצא כי השייכים לפלוגה א' – בכוח הראשוני – היו שבעה-עשר.

          מתוך ה-23 הנ"ל, ידוע על (לפחות) שלושה שהגיעו לאזור שלא בזחל"מי פלוגה א'.

          כך שמהנוסעים כן בזחל"מים הראשונים של פלוגה א' ידועים רק עשרים.

          ובהתאמה למסופר (והובא גם למעלה) שלא היה אישור להעלות לכל זחל"ם יותר מעשרה לוחמים (לא כולל את הנהג), הרי שמס' זה, 20, מתאים לדברי העדים שסיפרו על *שני* זחל"מים שהגיעו ראשונים.

          כעת, אם נניח שהיו עוד שני לוחמים – שעלו ביחד עם העולים ראשונה למוצב הדרומי – ורק שמותיהם נשכחו עם השנים,

          נצטרך לומר שבאופן חריג, היו בזחל"מים יותר מעשרה לוחמים.

          ואכן, כך סיפר (לפני כשמונה שנים) המ"מ מהכוח הראשוני, שאמנם נאסר לעלות יותר מעשרה לוחמים, "אבל", היו נוספים שעלו.

          יצויין כי ההסבר הנ"ל נרשם מפיו כשאחז בגירסת ה*שני* זחל"מים, וראו לעיל. באותה הזדמנות גם גרס שסמל המחלקה והוא נסעו באותו זחל"ם. חודשים ספורים קודם לכן הוא גרס שסמל המחלקה היה בזחל"ם שלישי, אחריו.

          עוד יצויין, בהתאם להנ"ל, שאכן ידוע כי לפחות על אחד הזחל"מים היה קצין ותיק ש"סיפח את עצמו" לגדוד,

          (אחרי פעולה "הרואית" של גניבת נשק, חגור וקסדה מלוחם אחר. כך הוא העיד על עצמו, וגם על כך שעד לאותה נסיעה לא שמע מעולם על היעד, למרות שבעברו היה בסיירת גולני ואף הקמ"ן הגדודי; הרגיש זר בזחל"ם; ולא חשב שצריך לכפוף עצמו לפקודות. אותו קצין זכר לספר, כעבור שנים, שהוא נסע בזחל"ם עם קצין שכמדומה לו היה מ"מ. הפרטים הללו פורסמו בבלוג, 2015, אך אינם נמצאים בספר).

          אהבתי

        • לעיל (8 בדצמבר) כתבתי ש*אין* עדות ברורה, של מי שיכול להעיד בזכרון ברור, שברי לו שיעקב אביטן היה עמו בזחל"ם בו נסעו לוחמי פלוגה א'.

          מה כן יש?

          ובכן, לפני למעלה משמונה שנים, כשנידונה סוגיית העולים בכוח הראשוני, עורר אחד הלוחמים על משהו מוזר:

          הוא זכר שיעקב אביטן, מי שהיה מ"כ באותה מחלקה מפלוגה א' שעלתה ראשונה על היעד, מונה, זמן קצר לפני הקרב, לתפקיד רץ מג"ד. בתפקיד זה הוא היה אמור להיות עם המג"ד, וכיצד הוא הגיע משם – מזחל"ם המג"ד – בחזרה אל המחלקה שעלתה על היעד?

          על כך השיב לו מי שהשיב, בהאי לישנא: לא היה לו מקום אצל מוסא, כי היה שם דן שילון והיה שם קצין השלישות וכל זה, ואמרו לאביטן "בינתיים תהיה בפלוגה של ורדי, ונתחבר", משהו כזה.

          על יסוד הדברים הללו נכתב בספר 'תל התעלות', שאביטן, מ"כ מפלוגה א', נבחר לתפקיד רץ המג"ד וככזה "היה אמור להיות בזחל"ם הפיקוד הגדודי", "אבל מפאת חוסר מקום עלה לבסוף על זחל"ם המ"פ שלו, אהרון ורדי".

          ברם, בדברים דלעיל לא נאמר שאביטן היה עם המ"פ באותו זחל"ם, אלא רק שהצטרף לפלוגה א'.

          אפשר שהמענה על כך שבזחל"ם עם המג"ד לא היה מקום, ניתן כהשערה, "משהו כזה", ואינו ודאי,

          – ולצורך כך נכון לבדוק את מס' הנוסעים עם המג"ד, כדלהלן.

          אהבתי

        • בספר 'תל התעלות' אמנם לא נמנו במס' הנוסעים עם המג"ד בזחל"ם, אך הם פורטו בשמות, בזה אחר זה.

          (שניים מהם הוזכרו רק בשם אחד, אם-כי רק על אחד מהם צויין ש-"שמו המלא אינו ידוע", אולי משום שבעניינו גם לא ברור: האם השם האחד שידוע, הוא שם פרטי או משפחה? כך או כך, באינדקס השמות שניהם לא הוזכרו. את שמו המלא של אחד מהם כתבתי בבלוג ב-2016, שנה לפני הדפסת הספר)

          מי שיספור את השמות, יגיע למס' של תשעה נוסעים (חוץ מהנהג) – ואם הוא זוכר את שנכתב בספר, במקום אחר, על הפקודה שאמרה שמס' הלוחמים בכל זחל"ם לא יעלה על עשרה – הוא יתקשה להבין את האמור בנידון הזחל"ם המדובר, שמפאת חוסר מקום בו הורדו ממנו *שני* לוחמים.

          אלא שמשמות . . . . . . . . .

          אהבתי

        • אלא שמשמות נוסעי הזחל"ם המדובר, שהוזכרו בסמיכות זה לזה, נשמט שם אחד, שאת שמו, כנוסע בזחל"ם הנ"ל, ימצא הקורא במקומות אחרים בספר.

          בנוסף לכך, הרי שמי שמכיר את החומר שהתפרסם בבלוג, אמור לדעת שבזחל"ם המדובר היה עוד נוסע, שכלל לא הוזכר בספר, גם לא ברשימת "הלוחמים שהשתתפו בקרב".

          כלומר, אחד-עשר לוחמים, ובנוסף להם גם הנהג (ששמו, כפי שצוין בספר, לא ידוע).

          אחד מ*שני* הלוחמים שעליהם סופר ב'תל התעלות' שהורדו מהזחל"ם מחוסר מקום, היה כאמור רץ המג"ד, יעקב אביטן, שהנידון כאן (ובהמשך) עוסק בענין הצטרפותו לכוח הראשוני שעלה על היעד. אותו אי אפשר לשאול, כיון שבהמשך לאותה עלייה, למוצב הצפוני, הוא נהרג (כאשר למיקום המדוייק של נפילתו יש לייחד עיסוק נפרד).

          ואילו הלוחם השני . . . . . . . . .

          אהבתי

        • ואילו הלוחם השני, שגם עליו סופר שהורד מזחל"ם המג"ד מפאת חוסר מקום, הוא הורד ממנו – כך סופר ב'תל התעלות' ביותר ממקום אחד – כדי לפנות מקום לנוסע אחר שהגיע במקומו, ומיהו? כתב קול-ישראל…

          אמנם קודם נכתב שם, שהמג"ד קליין צירף לזחל"ם שלו את קצין השלישות החטיבתי, כך שבאותה מידה אפשר לומר שזהו הנוסע שבא "במקומו של לוחם" (הקשר הנ"ל).

          כך או כך, שתי העובדות הללו יש בהן כדי להעלות תמיהה רבתי על המג"ד (אמנם בספר 'תל התעלות' ישנו פרק מיוחד שנאספו בו ביקורות רבות על ניהול הקרב, "בטן מלאה", אולם הבא להלן לא נמצא בפרק זה):

          אמנם נכתב בספר שהצירוף של קצין השלישות ושל כתב קול-ישראל לזחל"ם הפיקוד, מעיד על בטחונו של המג"ד שתל-פאחר ייכבש ללא כל קושי,

          אך הרי הם באו, לפי הנ"ל, על חשבון שני לוחמים, רץ המג"ד והקשר, שבכל מקרה נחוץ שבעלי תפקידים אלו יהיו דווקא *בסמיכות* למג"ד!

          על אחת כמה וכמה בדיעבד, כשנודעה התסבוכת של הגדוד בהגעה אל השטח שממערב ליעד, מקום בו אין למג"ד יכולת לראות את כל הגדוד, התברר עד כמה נחוצה הייתה במיוחד שהייתם של השניים הנ"ל לידו.

          ותמיהה רבתי זו די בה כדי להורות, שכדאי לבדוק שוב את הרצאת הדברים והעובדות שהובאו ב'תל התעלות', ולגלות שתמונת המצב הייתה שונה מכפי שתואר בו,

          – וכדלהלן.

          אהבתי

        • ב'תל התעלות' נכתב על הקשר, שהורד מזחל"ם המג"ד "בחורשת טל ונאלץ לחפש לעצמו מקום בכלי אחר (בהמשך הצטרף לזחל"ם המחלקה המיוחדת)". ואם יכול להשתמע מכך שתחילה עלה לזחל"ם אחר ורק "בהמשך" הצטרף לזחל"ם המיוחדת, הרי שבמקום אחר בספר נכתב עליו שכבר בחורשת טל הוא עלה על זחל"ם המיוחדת.

          הידיעה על כך שהקשר הורד מזחל"ם המג"ד כבר בחורשת טל, פורסמה בשמו בבלוג בתחילת 2014. לדבריו, אחרי שדן שילון מקול-ישראל הגיע בפתאומיות והוכנס לזחל"ם, נעשה בו צפוף, ואז הורה לו המג"ד לרדת ולעבור לזחל"ם אחר. הוא עשה זאת, אחרי שהשאיר הוראות מסויימות לשני לוחמי קשר נוספים שנשארו בזחל"ם, ועלה לזחל"ם סמוך, של המיוחדת.

          אלא שכעבור חצי שנה פורסם בבלוג על הקשר הנ"ל שמעברו – מזחל"ם המג"ד הצפוף אל זחל"ם המיוחדת – נעשה ב*גבעת האם* [ולא בחורשת טל],

          ואף בפרסום נוסף, ב-2016, הובא שוב בשמו שהוא הצטרף לזחל"ם המג"ד בחורשת טל[*], ואחריו הצטרפו לזחל"ם עוד לוחמים, כולל שילון. רק אח"כ, בגבעת האם, הורה לו המג"ד לרדת (בגלל שילון) ולהעביר את המ"ק לאחד הקצינים [כנראה הכוונה לקצין הקשר הגדודי שנסע אף הוא בזחל"ם הזה], ושם, בגבעת האם, הוא הצטרף לזחל"ם המיוחדת, שבדיוק עבר במקום.

          ~ [*] הערה: מאחר ונקודת ההיערכות החטיבתית הייתה בחורשת המייסדים (ליד יסוד-המעלה), ורק במסע לעבר היעד עצר גדוד 12 בצד חורשת טל, על כן אפשר ונפל פה אי-דיוק, והדובר עלה על הזחל"ם המדובר בחורשת המייסדים (אלא אם כן יתברר שהרישום הנ"ל מדוייק, ויתבאר באיזה זחל"ם הגיע מנקודת ההיערכות לחורשת טל). על זמני היציאה מחורשת המייסדים ומחורשת טל אכתוב בתגובה נפרדת. ~

          אך כאמור, וכפי שציטטתי למעלה, ב-2017 נכתב ב'תל התעלות' כגירסה הראשונה, שהירידה מזחל"ם המג"ד והמעבר לזחל"ם המיוחדת, אירעה בחורשת טל.

          אהבתי

          • באשר לזמני היציאה מחורשת המייסדים ומחורשת טל:

            לפי 'תל התעלות', הגדוד יצא מחורשת המייסדים "בסביבות" 10:15, נסע דרך קריית שמונה, וב-12:00 בצהריים היה בצומת חורשת טל, לצד הדרך, ממתין לפקודה לנוע אל היעד.

            אלא שביומני המבצעים בהם נרשמו דיווחי הקשר – היומנים התפרסמו בבלוג, חלקם גם בספר, אך הידיעות דלהלן לא נכללו בו – ישנן ידיעות מדוייקות יותר על זמני התנועה.

            ביומן שנרשם ב-10:23 בזחל"ם המח"ט, מדובר על "תזוזה מאכסניה".

            [בבלוג פורסם שההודעה הזו היא מ- ואל "אג"מ". צריך לבדוק במקור]

            ביומן אחר, שנרשם במפקדה בהגושרים, נכתב שב-10:46 קיבל גדוד 12 "אישור לנוע", והיה זה אחרי שהגדוד כבר יצא מקרית שמונה, שהרי כעבור ארבע דקות דווח שעבר את הגושרים, כך שכעבור כמה דקות נוספות כבר הגיע הגדוד לחורשת טל. ב-11:00 נתקבלה מהגדוד השאלה "מתי רשאי לנוע?", והתשובה על כך הייתה: "שלילי, אין אישור לנוע".

            עוד נכתב ב'תל התעלות':

            "בשעה 13:34 דיווח רובקה שהציר מתחיל להתפנות. כעבור דקה הודיע המח"ט לאג"מ החטיבה: "מתחילים לנוע, הציר פנוי"."

            ידיעה זו נסמכת על הנרשם בזחל"ם המח"ט, ושם ש*כבר* בשעה 13:34 דיווח המח"ט ל-"18" [לא התבאר מיהו. אולי צ"ל: 48 שהוא הסמח"ט] כי "מתחילים לנוע", ובהערות ליומן נרשם שהיה זה "לאחר דווח של רובקה שהציר פנוי" (וכעבור דקה הדיווח הנ"ל לקצין אג"מ החטיבתי).

            ולפי זה תמוהה העובדה שבהמשך הספר, פורש הדיווח (שפורסם בבלוג כנרשם ב13:47) "המילטון" – כמורה על תזוזת הגדוד מחורשת טל בשעה 13:46.

            אגב, בספר הועתק גם הדיווח, בשעה 13:37 – "נפתח הציר", אך משום מה לא נרשם לצידו מי דיווח למי. לפי שהתפרסם בבלוג, ההודעה נשלחה אל קצין אג"ם של פיקוד צפון.

            וכנראה, את הצילום מההודעה זו ראיתי, המדווח הוא "או[לר]", כלומר, קצין אג"ם של חטיבת גולני.

            ועוד תיקון: בבלוג פורסמה הודעה שנרשמה ב-13:30, בה שואל "אולר" (הנ"ל) את "51" – שהוא מג"ד 51 של גולני – "מה המצב מבחינת הציר". בהודעה הבאה, ב-13:34, משיב "1" – קיצור למג"ד 51 הנ"ל – "לאולר": "יש…..", כשסימון הנקודות מורה על קושי בפענוח הכתוב ע"י הבלוג.

            ולדידי ברור שלא רשום כאן "1", אלא "21" – הוא שם הקוד של מח"ט גולני – וכנראה שכך צ"ל גם ברישום שלפניו [וכך מובן גם מהענין, שפנייה בנושא הזה לא הייתה אמורה להיות מופנית דווקא למג"ד 51]. והמענה של המח"ט: "יש מעט כלים".

            אהבתי

        • ב'תל התעלות' הובא סיפורו של דן שילון, ש"בסיום קבוצת פקודות" צירף אותו המח"ט "לזחל"ם של מוסא קליין. נכנסתי לזחל"ם, לחצתי לו יד…".

          עוד צויין בספר, קודם לכן, שקבוצת הפקודות המדוברת נערכה בחורשת תל-חי.

          והאמור על הצטרפות שילון לזחל"ם "בסיום קבוצת פקודות", מתאים לסיפורו ב-2013, לבלוג.

          אבל ב-2016 פורסם בבלוג, שאחרי אותה קבוצת פקודות נסע שילון לקריית-שמונה, ממנה העביר חומר בטלפון, ורק אח"כ חזר והגיע לחורשת טל, שם עלה לזחל"ם של קליין.

          אהבתי

        • שבעה וחצי חודשים אחרי הקרב, תוחקר הקש"א שנסע עם המג"ד בזחל"ם הפיקוד. הוא נשאל, האם המג"ד והקש"א הסתפקו בזחל"ם אחד, והוא השיב בחיוב, ושהיה זה הזחל"ם שלו, של הקש"א. המתחקר קיבל את הדברים, ולא הוסיף להקשות בנושא.

          ברם . . . . . . . . .

          אהבתי

        • ברם, כנראה שבנידון דנן יהיה זה נכון לקבל עדות מאוחרת, גם אם בתקופה הסמוכה למלחמה היא לא סופרה.

          ולמרות שבדרך כלל, על פי רוב, קשה לקבל עדות יחיד שאין לה מקבילה בעדויות נוספות שהיו נוכחות באותו אירוע, מכל מקום, לכל כלל יש גם יוצאים מהכלל,

          וכמו כן גם בענייננו, קרב תל-פאחר, שנמצאת בדומה לזה דוגמה לעדות יחיד (אלא שבשונה מהאמור כאן, היא דווקא ניתנה בסמוך לקרב, שמכאן הבסיס לנתינת האמון בה) על אירוע מסויים, שכמעט ולא נמצאה לו מקבילה בעדויות מאוחרות של שאר המשתתפים באותו אירוע, שלא זכרו את קיומו גם אחרי שנשאלו עליו (כולל בעל העדות עצמו של זכר את עדותו!).

          העדות המדוברת . . . . . . . . .

          אהבתי

        • העדות המדוברת, שתוכנה התפרסם בבלוג, נמסרה ב-2013. היא תועדה ע"י דני ביזר, בתקופה שקודם הקמת הבלוג [באותה תקופה, החל מפברואר 2013, הצטרף דני לכתיבה בשרשור ארוך בפורום פרש, שהחל ממאי 2011, שנתיים קודם הקמת הבלוג, עסק בקרב תל-פאחר].

          המעיד הוא הקש"א, המספר על נסיעתו בזחל"ם אל תל-פאחר, *אחרי* שכבר עברו את גבעת האם, והמשיכו בנסיעה: "בשלב הזה אני בזחל *שלי*, המג"ד בזחל *שלו*, עם פרידמן ופליקס, ואני אחריהם".

          "ואז, פתאום הם חוטפים איזה פצצה, מרגמה או משהו, ליד הזחל"ם" – יודגש שאין מדובר כעת על אירוע פגיעת המרגמה בזחל"ם *שלו* (של הקש"א), שאירע מאוחר יותר, מערבית לתל הצפוני – "ואז הם קופצים כולם למטה, פוחדים שידלק או מה, ולא חוזרים. חוזר הנהג, הוא לא יכול ליסוע. נדפק לו כל הגלגל וכל ה… יש לו רק זחלים. אז מוסא אומר: 'לזחל"ם של הקש"א'. אז הם באו וכולם עלו אליי".

          הקש"א אף זכר לספר על אנקדוטה מאותו אירוע, בו נוסעי זחל"ם המג"ד הגיעו לזחל"ם שלו: "פה העליתי גם את דן שילון, הכתב. בקפיצה או בנפילה, נדפק לו כנראה הטייפרקודר, כזה שהיום כבר לא רואים, טייפ גדול מאוד עם סלילים. כנראה שנדפקו לו גם הסוללות, ולא יכל להוציא קשר. ואני אומר לקשר שלי, נאג'ה, מנתניה, 'תוציא לו מתח מהסוללה'. הקשרים המיומנים ידעו להוציא להפיק מהסוללה של המ"ק 9 גם 220 אם היה צריך… היו מכוונים את החוטים. וההוא [דן שילון] גם אומר: 'הודות לתושיה של קצין השריון משה הצלחתי להפעיל את הטייפ מחדש'. ואנחנו נוסעים".

          באיזה מקום אירעה הפגיעה הנ"ל בזחל"ם המג"ד? כאמור, מדובר בעדות מאוחרת, והמעיד אף ציין שאינו יכול לציין את את המרחק המדוייק. בכל זאת, ממרחק הזמן, נקב במרחק של 800 מטר, או קילומטר אחד, מתל-פאחר. לפיכך נוסף בבלוג (מה שלא נאמר בעדות עצמה) שהיה זה על דרך תוואי-ההטיה. בהקשר זה יצויין כי בתחקיר שנערך לו שבעה וחצי חודשים אחרי הקרב, נאמר כי ה*הגעה* לעין א-דיסה הייתה כאשר המג"ד נמצא בזחל"ם הקש"א.

          אהבתי

          • בספר 'תל התעלות', בפרק העוסק בפעולת המג"ד, כולל פירוט הנוסעים עמו בזחל"ם, לא נכנס הסיפור הנ"ל של הקש"א.

            אלא שבמקום אחר בספר, בו פורט סדר התנועה מגבעת-האם לדרך-ההטיה, הוזכרו, *בנפרד*, זחל"ם המג"ד וזחל"ם הקש"א, באופן שמשתמע שאלו שני זחל"מים נפרדים. נערך שם גם "סך הכל" של כלי הרכב הקרביים, ואף ממנו עולה שאלו, זחל"ם המג"ד וזחל"ם הקש"א, נחשבים ככלי רכב נפרדים.

            (אגב, ה"סך הכל" הנ"ל כולל בתוכו "זחל"ם תאג"ד" אחד, אך כבר הערתי למעלה, 15 בנובמבר, שבראיון עם אנשי התאג"ד שהתפרסם בשעתו בבלוג דובר על *שני* זחל"מים שלהם. כמו כן, אחרי הדפסת הספר התגלה שמס' הרק"ם היה גדול יותר)

            אהבתי

            • לאור זאת, היה ראוי לכלול בספר את הסיפור על איחודם של נוסעי שני הזחל"מים הללו בזחל"ם אחד.

              אגב, יש לציין שבדו"ח של גולני, שנכתב בתקופה שאחרי המלחמה, הוזכרו רק זחל"מי הפלוגות, אך לא הוזכר הזחל"ם בו נסע המג"ד, הגם שזחל"ם הסמג"ד (שהי' עם מ"פ ג') כן הוזכר.

              אהבתי

            • לעיל כתבתי: "*אחרי הדפסת הספר התגלה* שמס' הרק"ם היה גדול יותר", ובזה לא דייקתי. בדבריי נשענתי על כך שהספר נחתם במרץ 2017, בעוד רק ביולי אותה שנה התפרסמה בבלוג ידיעה מפורטת על כלי נוסף,

              אך שוב ראיתי שכבר ב-2014 התפרסמה בבלוג ידיעה על הכלי הזה, והיא נעתקה גם באחד מעמודי הספר.

              כך שה"סך הכל" המופיע בספר אינו מתאים לנתון שכבר נכלל בתוכו.

              אהבתי

          • יתכן ורמז למסופר בעדות המאוחרת הנ"ל – על פגיעה בזחל"ם המג"ד שאירעה עוד קודם ההגעה לתל-פאחר, קודמת לזו שאירעה בהגעת כוח המג"ד, בזחל"ם הקש"א, אל מערבית לתל הצפוני – ניתן למצוא בעדות קדומה, שנרשמה מפיו של אחד מנוסעי זחל"ם המג"ד בתקופה של אחרי המלחמה, ואף נדפסה בספר (אלא ששמו של המעיד חסר באינדקס השמות, עמ' 236-237).

            הוא השתתף בקבוצת הפקודות שנערכה בחורשת תל-חי, משם נסע במכונית עם המג"ד עד לגשר שלצד חורשת טל, שם עלו לזחל"ם. בדרך משם, כך זכר המעיד, היתה הפגזה שפגעה בזחל"ם שלהם, ופצעה את הקמב"ץ בידו [הקמב"ץ סיפר על כך, שהוא נחתך קצת באצבעו וקיבל רסיס ביד, היות והחזיקה מחוץ לזחל"ם]. לאחר סיפור זה סיפר המעיד על הפגזה אחרת, כבדה, שהיתה כאשר עברו באזור גבעת-האם (הוא הוסיף וסיפר שלמרות זאת, וזה מעניין [למרות שהפרט הזה נשמט מהספר], חלק מהנוסעים ישבו על דופן הזחל"ם). רק אח"כ סיפר המעיד על הפגיעה *הנוספת* [בזחל"ם הקש"א], זו שאירעה מערבית לתל הצפוני.

            אמנם המעיד הזה לא סיפר [יוער עם זאת שהעדות שנרשמה מפיו היא קצרה] על המעבר מזחל"ם המג"ד אל זחל"ם הקש"א, אך דבריו על הפגיעה המוקדמת בזחל"ם, תואמים למסופר בעדותו המאוחרת של הקש"א.

            נותר רק לברר את המיקום של הפגיעה המוקדמת הזו, האם קודם גבעת האם, בדרך הנסיעה אליה מחורשת טל, או ברמת הגולן, בדרך תוואי-ההטיה, כנ"ל.

            אהבתי

        • ולפי האמור, שידועים לנו אחד-עשר שמות של לוחמים שהגיעו לתל-פאחר עם המג"ד והקש"א,

          הרי שכאשר הם נחלקים בשני הזחל"מים שיצאו לדרך מחורשת טל, נמצא ששניהם לא היו מלאים.

          כך שיש אפשרות ואותו קשר, שסיפר כי נאלץ לחפש לעצמו מקום בזחל"ם אחר (ועלה לזחל"ם המיוחדת), ירד מזחל"ם המג"ד אחרי הפגיעה בו, ואז, במעבר נוסעיו לזחל"ם הקש"א, כבר לא נמצא לו מקום.

          ולפי זה אפשר בהחלט שאף רץ המג"ד, יעקב אביטן – שלעיל עסקנו בענין הצטרפותו לכוח הראשוני שעלה על היעד – התחיל את הנסיעה בזחל"ם המג"ד.

          אלא שלגביו, היות ואין עדות שהוא נפרד מהמג"ד עוד קודם ההגעה לתל-פאחר, ואין עדות ברורה שהוא הגיע באחד מזחל"מי פלוגה א', אפשר והוא הצטרף לעוברים אל זחל"ם הקש"א, הצטופף עם הנוסעים בו עד ההגעה לתל-פאחר, ורק אז הצטרף אל אלכס קרינסקי, בעלייה על התל.

          ועוד משהו: בהנחה שבכל אחד מהזחל"מים נהג חייל מילואים שאינו לוחם גולני, הרי שאם נקבע שהפגיעה בזחל"ם המג"ד הייתה על תוואי-ההטיה, הרי שהיה צריך לצרף לזחל"ם הקש"א גם את החייל שנהג בזחל"ם המג"ד. אך אם נאמר שהפגיעה הייתה עוד קודם ההגעה לגבעת האם, יש אפשרות ושם הורד אותו חייל שכבר לא היה צורך בו כנהג.

          אהבתי

        • אלא שלא רק רץ המג"ד, לשעבר מ"כ במחלקה שהגיעה ראשונה, לא היה בזחל"מי מחלקה זו שהגיעו ראשונים.

          שהרי ידועים עוד לוחמים ממחלקה הזו, שלא נמנו עם הכוח העולה לראשונה חזיתית על היעד.

          ומכאן ברור שהזחל"ם השני של המחלקה הזו, שכנראה ובו היו הלוחמים הללו, התעכב ולא הגיע עם שני הזחל"מים הראשונים.

          אהבתי

        • ואחרי שאנו יודעים שחוץ מאלכס קרינסקי, שהגיע מהזחל"ם בו נסע עם המג"ד, עד לשני הזחל"מים מפלוגה א', הגיעו כנראה עוד שלושה לוחמים (ובוודאות: עוד שני לוחמים, וכנ"ל), נשאלת השאלה: איך זה שהמ"פ והמ"מ זכרו שאלכס הגיע לבדו?

          אהבתי

        • כמובן שהתשובה המתבקשת, והכי סבירה, לשאלה הנ"ל, נעוצה בתעתועי הזכרון האנושי. בדוגמתם כבר נכתב לעיל, ואף יכתב בהמשך.

          אלא שכ*אפשרות* בלבד, יתכן ואפשר להציע כאן סוג של הסבר, לכך שרק הופעתו של אלכס קרינסקי נותרה זכורה למספרים:

          היות והוא, קצין בדרגתו, היה הדובר, שמסר – בשם המג"ד – את הפקודה לעלות חזיתית על היעד. כידוע, הופעתו הייתה מרשימה, הוא היה גבה קומה וטיפוס נמרץ מאוד.

          סביר להניח שהגיע בריצה מהירה אל הזחל"ם הראשון של פלוגה א', ויתכן והקדים בריצתו את החיילים הנוספים שהצטרפו אליו: הרי כשהוא עבר ליד זחל"ם המרגמה והורה לשני לוחמים שהיו בו להצטרף אליו, הוא לא נותר להמתין להם עד שיקומו ויקפצו החוצה, אלא הזדרז לרוץ לאחור, אל פלוגה א'.

          בהנחה שגם רץ המג"ד, יעקב אביטן, ירד עמו מזחל"ם המג"ד – כנ"ל [*] – יתכן והוא, אביטן, נשאר להמתין לשני הלוחמים הנ"ל והגיע איתם מעט באיחור.

          [*] לכך יש לציין גם לעדות – הבאתיה בתגובה למעלה (21 בדצמבר) – של אחד מהנוסעים עמם באותו זחל"ם, שזכר, זמן קצר אחרי הקרב, שאלכס קפץ מהזחל"ם עם *שני* קשרים (ואינו מפרט שהשניים שהצטרפו הגיעו מזחל"ם שנסע מאחור). ב-2013 חזר המעיד וסיפר על הפרט הזה, בצורה דומה (וסביר שהסתמך בה על עדותו הקדומה), בתוספת אמירה שאלכס ביקש מהמג"ד רשות לרדת מהזחל"ם עם השניים הנ"ל. לעומת זאת, נוסע אחר באותו זחל"ם, שמסר עדות בתחילת 68', פירש בדבריו ששני המצטרפים לאלכס הגיעו מהזחל"ם האחורי, והדבר זכה לאישור מפי אחד משני הלוחמים שנסעו באותו זחל"ם, הוא זחל"ם המרגמה, והצטרפו לאלכס. אם נרצה להשוות את הגרסאות, ולומר שחוץ מאביטן הצטרף לאלכס עוד לוחם שהיה עמם באותו זחל"ם, נצטרך להגדיל ולצופף את מס' הנוסעים באותו זחל"ם (אחרי שהצטופפו כולם במעבר לזחל"ם הקש"א, כנ"ל).

          אפשרות נוספת: יתכן שתוך כדי ריצה הוא הורה – לשלושה שרצו אחריו – לעצור בקצה (הדרומי של) הגבעה הטרשית (קרוב יותר אל המוצב הצפוני, שהוא תכנן עלייה גם עליו), בעוד הוא המשיך ורץ אל זחל"מי פלוגה א' כדי לתאם את העלייה לשני המוצבים, ורק אח"כ, קודם תחילת העלייה אל היעד, הצטרפו השלושה לכוח שלו.

          אהבתי

        • בקשר לנכתב לעיל,

          – על המתפרסם בראשון לנובמבר, שהזחל"ם שעליו מ"מ מפלוגה א' הגיע אל מתחת ליעד, שם ניתנה פקודה לרדת ממנו ולעלות רגלית וכו', כאשר אחד המגיעים מספר על התקדמותו, אל המקום שהיה אח"כ לתאג"ד, שבו פגש בהמשך במג"ד (ובהמשך לזה השאלה: מה קרה לשאר לוחמי הזחל"ם הנ"ל? ואיך זה שהמג"ד לא ראה אותם?) –

          יש להוסיף ולהעיר:

          הרי ב-2014 וב-2016 סיפר הסמ"פ שהוא היה בזחל"ם הזה (עם המ"מ הנ"ל), ושהם נעו בסוף שדרת הזחל"מים,

          ואיך זה שגם אותו, את הסמ"פ, המג"ד לא ראה, וגם הוא, הסמ"פ, לא ראה את המג"ד?

          וכבר הערתי בשעתו, ששינוי חשוב ישנו בסיפור הסמ"פ:

          ב-2014 הוא סיפר על הגעתם לשטח "גיא ההריגה" כשהם נוסעים בזחל"ם (וכך התפרסם גם בתקופה שאחר המלחמה),

          ואילו ב-2016 הוא סיפר שהם הגיעו לשם רגלית!

          אהבתי

        • כתוצאה מכך, ובהתחשב בעובדה שידועים עוד שמות של לוחמים שהשתייכו במקור למחלקת פלוגה א' שממנה הגיע רוב הכוח שעלה ראשונה על היעד, אלא שהם לא עלו ביחד עם הכוח הנ"ל (כנ"ל בתגובה 12 בינואר),

          ובהתחשב בכך שהתברר שלא כל זחל"מי המחלקה הנ"ל הגיעו ביחד אל מול התל הדרומי (כנ"ל באריכות, ובתגובה 29 בדצמבר),

          על כן סביר להניח שגם לוחמי פלוגה א' שראו את המג"ד קודם עלייתו לתל הצפוני, השתייכו למחלקה הזו (והיו בזחל"ם השלישי), ולא למחלקה שנסעה בסוף הטור, ביחד עם הסמ"פ.

          אהבתי

        • הזכרתי למעלה (19 בספטמבר) את *הזמן המשוער* שנדפס ב'תל התעלות', כמועד העצירה של פלוגה א' מתחת לתל הדרומי: 14:50.

          כדי לברר על סמך מה שוער הזמן הנ"ל, יש לבחון את העדויות שניתנו מפלוגה א' לגבי מועד ההגעה.

          כפי הנראה, הזמן הנ"ל נשען על עדות מאוחרת, שניתנה לפני יותר משמונה שנים, ושחלק מתוכנה אף פורסם בבלוג.

          לעדות זו, הזחל"ם הראשון של פלוגה א' עצר בפיתול הדרך שמול התל הדרומי [המקום בו עובר ואדי אל-חאצין. כבר הערתי בעבר על כך שבמפות גוגל יש כאן טעות בשם הוואדי, והנרשם שם הוא שמו של וואדי שמקומו כ-400 מטר, בקו-אווירי, דרומה שם],

          שם המתין עד שהגיע אליו קרינסקי [מכיוון המשך התוואיי, כמאה מטר צפונית-מערבית לפיתול הנ"ל] עם הפקודה לעלות על היעד.

          ההמתנה הנ"ל ארכה, לדברי המעיד, "כמה דקות. לא יכול לשער אם זה עשר דקות, רבע שעה, אולי פחות" [המילים "אולי פחות" חסרות בתעתיק שהתפרסם בבלוג].

          אהבתי

          • פחות משנה לאחר שסופר על ההמתנה, עד לבואו של קרינסקי, שארכה "כמה דקות. לא יכול לשער אם זה עשר דקות, רבע שעה, אולי פחות", סיפק – אותו מקור – הערכה מצומצת יותר של זמן:

            ההמתנה היתה של חמש דקות.

            אהבתי

          • בערך באותה תקופה התפרסמה בבלוג עדות נוספת, של מי שגם הוא היה במקום (אך גם היה עד שמיעה לעדות המאוחרת על "כמה דקות. לא יכול לשער אם זה עשר דקות, רבע שעה, אולי פחות"). גם הוא דיבר על עצירה, בערך מתחת למוצב הדרומי, שאחריה, *תוך דקות*, ראה את אלכס מגיע.

            אהבתי

          • ואילו ב'תל התעלות' קוצר הזמן עוד יותר:

            "הכוח נעצר מאחורי טנק שעמד על הדרך. *דקה* לאחר מכן הגיע סרן אלכס קרינסקי"

            וזאת למרות שבמקום אחר בספר נרשמה השעה 14:50 כזמן המשוער לעצירה, וכאמור, נראה כי הזמן המוקדם הזה חושב לפי העדות ב-2013, בה הוזכרה המתנה של "עשר דקות, רבע שעה" וכנ"ל.

            אהבתי

          • אלו הן העדויות המאוחרות.

            ומה התפרסם מהעדויות הקדומות?

            ובכן, באלו – מאותו מקור שסיפר לאחרונה על המתנה של "כמה דקות. לא יכול לשער אם זה עשר דקות, רבע שעה, אולי פחות"; ושאח"כ סיפר על "חמש דקות" – נמצאת גירסה אחרת:

            בתיאור שמסר עשרה ימים אחרי הקרב, כלל לא הזכיר המתנה מתחת לתל הדרומי, אלא רק שכאשר הגיע לשם מסר לו אלכס את פקודת המג"ד.

            לא זו בלבד, אלא שסיפר אז שההימצאות במקום הזה נחשבה לשהייה במקום בו נשקפת לכוח סכנת אש של האוייב שביעד, ומסיבה זו שלל אפשרות של המתנה במקום!

            ובעדות נוספת, כעבור 16 יום, אף אמר במפורש, שכאשר הגיע אל מתחת ליעד, אלכס כבר המתין לו שם!

            אהבתי

          • אף שלחקר הקרב עדיף כמובן לסמוך על עדות קדומה מול מאוחרת,

            מכל מקום נכון שלא להתעלם מהעולה מהעדות המאוחרת:

            הדובר אינו שולל אפשרות, של המתנה, במשך *רבע שעה*, במקום גלוי לעמדות האוייב שמעליו.

            זה לא סתם. משהו מסתתר מאחורי זה.

            וכנגד זה . . . . . . .

            אהבתי

          • וכנגד זה, כאשר נשאל הדובר (ב-2014) – אחרי שסיפר שהשיחה עם אלכס, קודם העלייה על היעד, ארכה "דקות" – מדוע לא המתינו במקום עוד כמה דקות עד להגעת שאר הכוח, הייתה התשובה:

            מי שעומד למטה, במקום המדובר – בפיתול הדרך שמול התל הדרומי [המקום בו עובר ואדי אל-חאצין] – ורואה שהוא גלוי לאוייב הנמצא ביעד שמעליו, אינו יכול לחכות דקה או אפילו שנייה אחת. בכל הזמן הזה היתה אש מסביב, אמנם לא פגיעות ישירות, וזה לא איפשר את השהייה במקום גם לא לזמן קצר.

            אלא שכאמור, זה אחרי שתוארה (ב-2013) המתנה לא קצרה במקום, עד להגעתו של אלכס, עם אפשרות שהמתנה זו ארכה *רבע שעה*…

            אהבתי

    • כך נחקק בסלע על כוח המחלקה המיוחדת:

      "ביצע איגוף עמוק והגיע עד לפאתי מוצבי הבניאס, פנה לדרך הנפט ונע דרומה לתל פאחר. תוך שהוא יורה במקלע ליעד הצפוני וגופו חשוף, נפגע ונהרג רב"ט ברוך (אברהם) צוקרמן. הכוח נכנס ראשון דרך השער הדרומי,"

      על המתואר כאן יש להעיר כמה הערות. נפתח בבדיקת האופן בו נרשם שם החלל:

      השם אברהם מוקף בסוגריים. מדוע?

      הכלל הוא, בשלטי הנצחה הנמצאים באתרי קרב, שחללים בעלי שני שמות מוזכרים בשני השמות. בנוסף לזה, חלל שבנוסף לשמו/שמותיו היה לו גם כינוי, אף הוא נרשם, אלא שבין סוגריים.

      (יש ובין סוגריים נרשמו גם שמות משפחה מקוריים של חללים שלהם שם משפחה מחודש, לדוגמה: צבי פז, שבין סוגריים נרשם ששם המשפחה המקורי הוא גולדה).

      בכותרת ערכו שבספר 'יזכור' – ומשם לאתר האינטרנט – נרשם אברהם-ברוך צוקרמן בשני שמותיו הפרטיים, ובנוסף לכך נרשם בין סוגריים כינויו: בורא [וכינוי זה, כך נראה, מקורו בשם ברוך]. כך בכותרת, ואילו מתוך הפירוט עליו עולה שהוא נקרא בעיקר בשמו השני, ברוך. בשם זה גם נקראה החוברת הזכרון שנדפסה לזכרו.

      כך גם בשלטי השמות שהוצבו בתל-פאחר בשנים האחרונות, ששני השמות הפרטיים נרשמו בזה אחר זה (בחלק מהשלטים ניתן קו-מחבר בין שני השמות הפרטיים, כדי להדגיש שמדובר בשני שמות פרטיים, ובאחרים הם ללא קו זה), ואחריהם הכינוי בין סוגריים. כך גם בשלט החדש שהוצב לאחרונה.

      בשלטים קדומים יותר, נכתב רק "צוקרמן ברוך", כנראה משום שבעיקר נקרא בשמו השני, ברוך, ואילו הכינוי "בורא" לא מופיע עליהם.

      נמצא שהנוסח הנחקק לאחרונה על סלע המחלקה המיוחדת:

      "ברוך (אברהם) צוקרמן"

      – נוסח בו השם הראשון הופך לשני ומופיע בין סוגריים, הוא חדשני, ולא מצאתי לו חבר אלא פעם אחת בספר 'תל התעלות' (כאשר בשאר המקומות בספר זה הוא מוזכר רק בשמו השני עם שם המשפחה) – וסביר להניח שמרישום מוטעה זה נעתק ונחקק בסלע.

      אהבתי

      • – נוסח שונה של כתיבת שמו נמצא ב*תוספת* שנכתבה באתר האינטרנט של יזכור:

        "בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש מפקד החטיבה שהוענק לרב טוראי אברהם (בורא) צוקרמן ז"ל הומר לעיטור המופת".

        כאן מוזכר רק השם הראשון, והכינוי בין סוגריים. כנראה שבטעות נשמט השם השני.

        אגב, התוספת הנמצאת כאן: בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש מפקד החטיבה . . . הומר לעיטור ה…" – נמצאת גם בערכיהם של חללים נוספים הרשומים באתר האינטרנט הנ"ל.

        לא ברור באיזה תחקיר מדובר, ועל כל פנים, בעניינו של אברהם ברוך צוקרמן, העובדה שהצל"ש הומר לעיטור מופת התפרסמה מכבר בכמה וכמה ספרים ופירסומים, הרבה לפני 2017.

        אהבתי

      • כעת אתייחס למשפט אחר מהציטוט הנ"ל שנחקק בסלע המחלקה המיוחדת:

        "הכוח נכנס ראשון דרך השער הדרומי,"

        ובהשוואה לנוסח הקודם שהתפרסם בבלוג (וידוע בכינוי "הנוסח הכחול"), שבו רק:

        "הכוח נכנס ליעד דרך השער הדרומי"

        – למדנו שחשוב היה להדגיש שהכוח הזה, שאמנם לא היה הראשון שעלה על המוצב הדרומי, היה הראשון שנכנס אליו *דרך השער*, בשונה מהכוח הראשוני שעלה למוצב הזה כשהוא עובר על גדרות חזיתו המערבית.

        אבל, הנוסח הזה יש בו כדי להטעות:

        אמנם, בהגעה למוצבי תל-פאחר בנסיעה על דרך-הנפט מצפון לדרום, יש שני שערים – ושניהם בצד *המזרחי* של המוצבים – שהראשון הוא של המוצב הצפוני, והשני של הדרומי,

        שלכן, רק מי שמכיר טוב את השטח ואת אירועי הקרב, יבין שהאמור על כניסה "דרך השער הדרומי" מכוונת על השער למוצב הדרומי, שבמזרחו יש שער, שבהתייחס לשער המוצב הצפוני הוא, שער המוצב הדרומי, דרומי.

        אך מי שאינו מכיר כנ"ל, כמבקר המקבל את המידע רק מהסלעים, יוטעה לחשוב ש-"השער הדרומי" הוא שער הממוקם בצד דרום של המוצב,

        ועדיין לא יהיה ברור לו: בצד דרום של איזה מוצב מהשניים, הצפוני או הדרומי?

        שהרי גם המופיע בהמשך, על תנועת הכוח "סמוך לסככות", עדיין אין בו כדי ללמד שמדובר במוצב הדרומי, שהרי כיום אין בו אפילו סככה אחת (וגם בשעת הקרב לא היו בו "סככות", אלא סככה אחת, כנ"ל בתגובות למעלה). רק מהמופיע בהמשך, על חבירה לכוח שכבר היה במקום, יוכל המבקר לדעת שמדובר במוצב הדרומי, אף זאת רק אם קודם לכן הוא קרא את הסלע המספר על הכוח הראשוני במוצב הדרומי.

        ולפיכך ראוי לציין לשבח את ה-"נוסח האדום" שהתפרסם בשעתו בבלוג, שבו נכתב כי הכוח המדובר "הגיע אל החלק הדרומי של התל".

        אהבתי

        • יצויין כי התנסחות ברורה לגבי מיקום הכניסה חשובה במיוחד לאור העובדה שבשתי מפות (שרטוט על צילומי-אוויר מרחפן) שנדפסו בספר 'תל התעלות', סומן בטעות מסלול הכניסה של המחלקה המיוחדת, כאילו נכנסו באזור הכניסה לתל הצפוני,

          (ובהשוואה לסימון על המפה בספר של מחלקת היסטוריה, הרי שדווקא שם הסימון הוא נכון: כניסה דרך שער המוצב הדרומי)

          – למרות שבפנים הספר נכתב לנכון כי הכוח "חלף על פני הכניסה הצפונית של המוצב ונכנס לחלק הדרומי".

          אהבתי

      • יתכן ויהיו בין המבקרים באתר שיקראו את הנחקק בסלע הנ"ל ויתמהו: מאחר והכוח הזה הגיע ליעד מצפון מדרום, למה הם פסחו על השער הראשון (של המוצב הצפוני) ונכנסו בשער השני (של המוצב הדרומי)?

        בספר של מחלקת היסטוריה, 1974, נכתב על נוסעי הזחל"ם הזה: "הם החטיאו את הכניסה למוצב הצפוני".

        ובין הערות הביקורת על ספר זה (בתגובה שתחילתה צוטטה למעלה, שהיא "ארוכה כאורך הגלות"), ב-2016, טען המעיר שזו טעות, שכן:

        "המציאות: יוסי פרידמן שנהג בזחלם נסע באופן מודע אל הסככות שביעד הדרומי. ההחטאה לא היתה טעות."

        ועל כך הערתי בשעתו שכאן הטעות היא של המעיר, אחרי שכבר ב-2013 התפרסם בבלוג סיפורו של הקמב"ץ שהסביר מדוע לא נכנס עם הזחל"ם למוצב הצפוני:

        "פספסנו את הכניסה של בודקה הש"ג … אני לא מבין איך פספסתי את הבודקה של הכניסה והמשכתי הלאה. זה היה יכול לשנות את כל הקרב".

        וראו שם על גרסה שונה. לפועל, כשנדפס 'תל התעלות' הובאה בו *רק* גירסת הקמב"ץ:

        "פספסנו את הכניסה של בודקה הש"ג ונכנסו לחלק הדרומי".

        יתכן ועל סלע הנצחה "לא מתאים" לכתוב את כל האמת, אפילו אם מדובר במילים ספורות, או אפילו רק מילה אחת, באופן שיבהיר את התמונה,

        ולכן הועדף להעלים את ההחמצה הזו.

        אהבתי

      • ועוד בסלע המחלקה המיוחדת:

        "הכוח נכנס ראשון דרך השער"

        כנראה שכאן היה חשוב למנסח לפרט ולחקוק בסלע שכניסת הכוח הזה נעשתה *דרך השער*

        כך כבר בשעתו, כשהתפרסם בבלוג ה"נוסח הכחול",

        (וראו שם שהתפרסם גם "נוסח האדום", שאמור היה להיות מפורט יותר, ולמי שניסח אותו היה מובן שפרט זה אינו הכרחי והסתפק ב-"הזחל"ם הגיע אל החלק הדרומי של התל").

        פרט זה, על כניסה דרך השער, אינו מופיע בספר 'תל התעלות', שבו רק: "ונכנס לחלקו הדרומי, מכיוון סככות המינהלה"; "ונכנסנו לחלק הדרומי דרך סככת המינהלות שלהם",

        [כנ"ל בתגובה למעלה, בתל-פאחר היתה רק סככה אחת. זו שמישהו המציא פעם בעניינה שהיא סככת "מינהלות" או "מינהלה", והמצאתו אומצה משום-מה. אזכיר שעדיין לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע היה חשוב כל כך לכבוש את "סככת המינהלה" המפוצלחת והפגועה הזו – אך זה כבר ענין אחר לדון בו].

        ואפילו לא בסלע המיוחד לכוח הסמ"פים, שגם בו (כמו בספר) לא נכתב שנכנסו דרך השער, רק שהגיעו "ליעד הדרומי . . . נכנסו ללחימה . . .".

        נראה שגם למי שהחליט שדווקא בסלע המחלקה המיוחדת חשוב לפרט שכניסתה נעשתה דרך השער, כנראה שפחות חשוב היה לפרט כיצד זה נעשה: השער היה פתוח? נפרץ? איך?

        האמת תאמר שהעדויות שעד כה ניתנו בענין הזה, אינן החלטיות. יש מי שזכר שהכניסה היתה דרך השער, אך הוא אינו זוכר אם השער היה פתוח או סגור.

        לאידך, לדבריו ברור לו שהכניסה היתה מצד דרום של הסככה [ולא כסימונים במפות שנדפסו בספר 'תל התעלות', ולא כסימון שהתפרסם בבלוג לפני שנתיים].

        באחת התגובות שנכתבה בעבר בבלוג נכתב ששני השערים, זה של המוצב הצפוני וזה של המוצב הדרומי, היו פתוחים. אך אין מדובר בעדות ראייה.

        בעדות הראייה שהתפרסמה בבלוג נאמר שהשער במוצב הדרומי היה סגור. באותה עדות – נמצאת בספר 'תל התעלות', אך הפרט דלהלן משום-מה הושמט! – דובר על כניסת הזחל"ם לתוך גדר והפלתה.

        אך עדיין לא ברור: הכוונה לגדר שעמדה בתוך השער, מה שכונה 'חמור ספרדי', או גדר שלצד השער?

        בעדות נוספת, של מי שהיה במקום, דובר – ומעניין שגם זה בחלק שמשום-מה הושמט מהספר! – על קפיצת הזחל"ם מעל תעלה בנסיעה מהירה שמשכה אחריה את הגדר…

        – ולאור עדות זו, שמדברת על מעבר מעל תעלה, הרי שהכניסה לא היתה דרך השער (שאם עוברים דרכו כבר אין צורך לעבור מעל תעלה).

        כנראה שבענין הזה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה, ויתכן שתיחקור עדים נוספים ישפוך אור גם על הענין הזה.

        אהבתי

    • לגבי מיקום נפילתו,

      מהנוסח הנחקק בסלע:

      "…פנה לדרך הנפט ונע דרומה לתל פאחר. תוך שהוא יורה במקלע ליעד הצפוני וגופו חשוף, נפגע ונהרג"

      – משתמע שנפגע לאחר שהכוח כבר פנה דרומה, והתקרב לתל-פאחר מצפון לדרום.

      כך, בצורה ברורה עוד יותר, נכתב גם בספר 'תל התעלות':

      "האש הסורית . . . גברה כשהתקרבו לתל פאחר מכיוון צפון. ברוך צוקרמן נפגע בראשו ונהרג",

      – וכך גם סומן בו ב-"מפת הנופלים בתל פאחר ולמרגלותיו", ששמו של ברוך צוקרמן נרשם עליה כ-100 מטר צפונית לאזור הכניסה למוצב הצפוני.

      במקום אחר בספר מועתק מנוסח הצל"ש שהוענק לו: "במוצב תל פאחר, ירד הכוח הרגלי מן הזחל"ם לתקיפת היעד. רב"ט צוקרמן ז"ל נשאר לחפות מן הזחל"ם . . . נהרג תוך כדי מתן החיפוי",

      – כלומר, לא כשהתקרבו לתל-פאחר מכיוון צפון, אלא אחרי שכבר הגיעו למוצב ונוסעי הזחל"ם כבר ירדו ממנו.

      אלא שבין העדויות שנאספו בבלוג לא נמצאה אפילו עדות אחת שתתאר את המופיע בנוסח הצל"ש הנ"ל, ובספר 'תל התעלות' אין שום התייחסות לסתירה בין שני התיאורים!

      לא זו בלבד, אלא שיש התעלמות מעדות ברורה ומפורשת שהתפרסמה בבלוג שבעה חודשים קודם שהספר הושלם, בה המעיד מספר שצוקרמן נפגע (לא כאשר היו על כביש הנפט, מצפון לדרום, אלא) כאשר הזחל"ם היה עדיין על תוואי-ההטיה, כשמסלול הנסיעה הוא עדיין מדרום לצפון!

      אהבתי

    • "הכוח נכנס ראשון דרך השער הדרומי,"

      – אם כבר הוחלט שחשוב להדגיש את ה-"ראשון",

      הרי שעדיף היה לציין שכוח המחלקה המיוחדת (עם הקמב"ץ) היה הראשון שביצע את האיגוף הצפוני,

      וכמו כן לציין, בסלע המיוחד לכוח הסמ"פים, שהאיגוף שלהם היה כבר איגוף שני.

      (וכבר התבאר למעלה שחוץ מאפשרות האיגוף הצפוני, שהיה צעד מסוכן שגבה חיים ופגיעות קשות, בהיותו גלוי לעמדות האוייב שהיו בצדו הצפוני של היעד, היתה אפשרות להגיע לשני המוצבים, הדרומי והצפוני, בצורה קלה מהירה ובטוחה יותר, אילו הכוחות היו חוזרים ועולים במסלול בו עלו קודם הכוחות הראשוניים, שכבר טיהרו את עמדות האוייב ששלטו על המסלול שעשו)

      אהבתי

    • בסלע המחלקה המיוחדת נכתב שהאיגוף שלה "היה איגוף עמוק והגיע עד לפאתי מוצבי הבניאס",

      בסלע כוח הסמ"פים מדובר רק על "איגוף המוצב מצפון",

      ואילו בסלע כוח סולוביץ מדובר רק על "איגוף המוצב",

      כל זאת אחרי שכבר התברר בבלוג, על פי עדויות, שכל שלושת הכוחות המאגפים הנ"ל עשו איגוף צפוני עמוק, ולא נעו בדרך הסמוכה לצדו הצפוני של המוצב.

      אהבתי

        • שאלה טובה (כשהיא באה ממי שאינו מכיר את הנושא).

          ובכן, בהנ"ל יש הנצחה של טעות בזכרון – אחרי שנים רבות (וכמובן שאין לבא בטענות אל הטועה שכשל בזכרונו) – שכבר נקבעה בדפוס בספר 'תל התעלות':

          על כוח הסמ"פים נכתב בספר הנ"ל: "הם עלו בדרך האוגפת לכיוון התל, נראה שירדו ממנו בשלב מסויים ונעו בשטח פראי ובהמשך התחברו אליה שוב, כשהם נעים צמוד לגדרות, עד שהגיעו לדרך הנפט (ראה מפה)",

          וגם במפה המדוברת, ובעוד מפה בספר, סומן מסלול האיגוף של הכוח הזה, כשהוא עובר בדרך הסמוכה לצדו הצפוני של המוצב.

          הדבר הזה כבר התברר כטעות, והכיתוב הנ"ל שנחקק בסלע אינו מתקנה (דבר שאפשר היה לעשות במילה אחת) אלא נותן לה מקום.

          כנ"ל לגבי האיגוף של כוח סולוביץ, שהנחקק בסלע נותן מקום לטעות ולחשוב שעשו איגוף דרומי.

          אבל, אכן, אם קביעת הנוסח שיחקק על הסלעים נעשתה מתוך גישה של ?So what וכאילו בכלל לא חשוב אם מסמנים מסלול לא נכון (כנ"ל שכך בספר הנדפס), הרי שמצד גישה שכזו אפשר גם לכתוב שהגדוד לכתחילה הגיע ליעד במסלול המתוכנן והכל התנהל למישרין, למה לא באמת?

          אהבתי

        • ובהמשך להנ"ל, ?So what , עובדה היא שכל הפירסומים עד כה עדיין לא הצליחו לשרש ידיעות מוטעות:

          הנה רק אתמול כתב מישהו – נאך איינער אן אנונימי… – כאן בבלוג, כאילו מג"ד 12 הוא חניך האסכולה "של לוחמי מלחמת העולם השנייה, שבה תוקפים היישר קדימה, בלי הרבה תיחכום ומחשבה, מי שנופל נופל ומי שמגיע על הרגליים לסוף המסלול מנצח".

          והוא ממשיך וכותב: "נכון, יש פה הרבה אומץ, יש רוח לחימה, יש חתירה לניצחון בכל מחיר, יש את הגישה שאומרת שעם הסתערות חזיתית מהירה מכריעים קרב, אבל המחיר, המחיר… חכם הרבה יותר לעבוד לאט, עם רתקים, עם ריכוך היעד מרחוק, לא לדפוק את הראש בקיר."

          "ועל ה"ראש בקיר" של תל פאחר נכתב למעשה כל הבלוג הזה. אם היה פה בקרב ההבקעה מפקד אוגדה מעורב ופעיל, שמנהל את העסק עם ראיה רחבה מרחוק, אולי כל זה היה קורה ככה, אבל למעשה נתנו פה עצמאות לכל מח"ט ומג"ד להחליט מה לעשות בגזרה הצרה שלו."

          "ואף אחד לא אמר למוסא קליין לא להסתער משטח המוות הנחות לתל פאחר. ככה לא מנהלים קרב הבקעה מערכתי. אז ניצחנו, אבל המחיר…."

          והכותב יכול להיות "חכם הרבה יותר" אם היה מכיר את תולדות קרב תל-פאחר, שמדבריו שצוטטו עיל נראה שהוא לא, ואז היה יודע שדבריו אינם תואמים למה שקרה בשטח.

          אהבתי

          • סליחה שאני מתערב כאורח, אבל אחרי הכל – מהם "תולדות קרב תל-פאחר"? העניין הכי חשוב והכי מהותי בניהול הקרב הזה היה הרגע שבו המג"ד החליט לנטוש את תוכנית האיגוף והטיפוס לציר הנפט, מסיבות שעד היום לא הובררו לגמרי, ולהתקדם הישר לשטח ההשמדה מתחת למוצב ולהסתער משם. נכון, משם היו בהמשך כל מיני מהלכים של איגופים מימין ומשמאל ומהבניאס ומהכפר פיק, אבל כל אלה לא משנים את העובדה העיקרית: גדוד 12 ניסה לבצע הסתערות חזיתית משטח נחות אל תוך המוצב. ראש בקיר – כמו שאומרים. האם היה נכון לפעול ככה? האם היתה זאת טעות טרגית לא לבצע את ציר הנפט בכל זאת, אפילו ברגל? אין לדעת, לא נותר מי שיסביר. אבל להבנתי זה מה שהתכוון מי שצוטט פה למעלה שדיבר על "אסכולת מלחמת העולם", ועל כך שלא היה מפקד שניהל מלמעלה את העסק. הרי בוא ניזכר בקלטת או ביומן של מח"ט "גולני" מאותו רגע. נדמה לי שהוא אמר משהו כמו "2 טועה", כשראה מרחוק את שינוי הנתיב. זאת אומרת שהוא לא היה מעורב ולא פיקד ולא שלט ולא דווח, ולא ביקשו ממנו אישור למהלך והוא לא נתן אישור כזה. אז נכון, הכל היה תחת אש ולחץ ונפגעים, אבל אולי 5 דקות חשיבה ושליטה באותו רגע היו משנים את ההיסטוריה ואת גורלם של עשרות. זה לא קרה. עשו מהר מהר "קדימה הסתער". ולטעמי זה עיקר הסיפור של תל פאחר.

            אהבתי

            • סליחה שאיני יכול להתפנות כעת להכנסת אורחים המתבקשת. רק זאת אודיעך, שהמעוניין להכיר את פרטי קרב תל-פאחר יוכל לעשות זאת אם יקרא בעיון את תחקירי הקרב שהתפרסמו בבלוג הזה. פרטים חשובים הנמצאים בתחקירים אלו לא תמצא במקום אחר, גם לא בנדפס. בטוחני שאם תעשה זאת, הרי שכאשר תחזור ותקרא את הדברים שכתבת כאן, תמצא בהם טעויות חמורות בפרטי האירוע, שלכן טעית (וכן גם הכותב האנונימי שציטטתי ממנו למעלה) בתיאור ובהערכת פעולת המג"ד.

              אבהיר רק שבהנ"ל אין כוונתי לדבריך על איגוף מימין, או "מהכפר פיק", שגם בזה טעית, אך זה לא קשור לעובדה העיקרית של השינוי בתוכנית.

              אהבתי

          • ובהקשר לסלעים,

            ובהקשר לדברי הכותב שציטטתי ממנו לעיל, שכתב דבריו על פוסט #659

            מזל גדול שלא הוחלט – ואני כותב זאת מתוך תקווה שגם בעתיד לא יוחלט – להקים סלע הנצחה לחיילי האוייב.

            החשש הוא שבסלע שכזה (שיכל להיות מוצב מעל החדרון בו התחבאו השבויים "האמיצים") עוד עשויים לחקוק את השקרים שלמרבה הפליאה נמצא להם מקום ב*שני* פוסטים בבלוג.

            החקוק בסלע עוד עלול להיות מנוסח בערך כך:

            *פלוגת שומרי כבוד הצבא הסורי האמיצים – בפיקוד מולאזם ……..*

            הצליחה לעצור את הכוחות המתקיפים, ושלוש פעמים אילצה אותם לסגת ולהיערך מחדש. הקרב נמשך עד השעה 20:00. אחד הלוחמים הצליח להרוס מספר טנקים ומשוריינים, ולוחם אחר במו ידיו הכניס רימון יד לתוך מיצדית (בלוקהאוס) שנכבשה בידי חיילי גולני. דרכם של השבויים היתה מלאה טנקים ומשוריינים הרוסים של צה"ל.

            *

            לפי "חוקת הסלעים" מותר להזכיר שמות מפקדים, ובכל זאת יתכן ובסלע הנ"ל עדיף יהיה לוותר על השם המיוחס למפקד שלו מיוחסים השקרים הנ"ל, עד שיוכח שקיים היה מישהו בשם הזה ושהוא היה מפקד המוצב.

            *

            אגב יש לציין שבפירסום בבלוג לא צויין כי המקור לשקרים הנ"ל התפרסם לראשונה בבטאון הצבא הסורי, ג'יש אל-שעב, שנה אחרי המלחמה.

            דומני שאין צורך להסביר מדוע הפרטים דלעיל שקריים.

            גם לא לתאר בפירוט את הטררם שהתעורר לפני כשלוש שנים, אחרי שבספר (הגנוז) מטעם סיירת גולני הוזכרה נסיגה יחידה…

            משום מה, כשהתפרסמו דברי השקר הללו בבלוג, הוקדם להם משפט המציין שאלו דברי *אמת*.

            סביר להניח שהפרט הנכון המסופר באותו ביטאון סורי, על קרב פא"פ עם קצין ישראלי, מקורו בפירסומים ישראליים על הקרב של מפקד הסיירת, ראובקה אליעז.

            [אגב, לפני שמונה שנים התפרסמו בבלוג דבריו של אחד מלוחמי הסיירת, שהעיר על כך שבשעתו הם שיערו השערה שהלוחם היה רוסי, לא סורי]

            יש לציין שבספר 'תל התעלות' – 2017 – כל הפייק המיוחס למפקד הסורי, לא נדפס.

            יתכן ובאחת ההערות שאכתוב בהמשך אתייחס לפייק אחר, ממפקד אחר, שכן נדפס.

            אהבתי

            • למעלה כתבתי: "יש לציין שבספר 'תל התעלות' – 2017 – כל הפייק המיוחס למפקד הסורי, לא נדפס."

              לצערי טעיתי, הפייק הזה כן נדפס בספר…

              (בשעתו חיפשתי רק באינדקס השמות שבסוף הספר, ובו לא נכללו אף אחד מהשמות שהוזכרו בפנים)

              אגב, בספר נוסף שאת הדברים הוא "אמר בשובו לארצו לאחר כמה שבועות", וזו הוספה שאינה במקור (כאמור לעיל, הדברים התפרסמו בשנה שאחרי המלחמה, ולא צויין מתי נאמרו).

              אהבתי

  12. כמה ביקורת יש כאן. נראה כי כל המלחמה, הכאב והאובדן מתגמדים כנגד קולמוסו המושחז של אחד שמואל'ק.

    אהבתי

  13. לא הבנתי מה "פייק" יש בדבריו / תיאוריו של מפקד המוצב הסורי: האם לא נפלו 34 מחיילי צה"ל בקרב? האם לא נפצעו / נפגעו 100-80 מהחיילים? האם לא נפגעו / הושמדו כלי רכב משוריינים רבים של כוחותינו – זחל"מים וטנקים? מי פגע בהם – רוח אלוהים? יד הנפץ? הרי היו אלה מן הסתם חיילים האוייב הסורים. למה קשה כל כך לקבל את דברי הצד השני, שלחם לא רע ואפילו באומץ, לא נסוג ולמרבה הצער פגע לא רע? אז הוא לא הכי מדייק בפרטים הקטנים, נו אז מה – הרי גם אצלנו לא תמיד מדייקים. רק מציין, שלפי המסופר על קרב גבעת התחמושת, על תעלה שבה נקברו כמה עשרות מהחיילים הירדנים שנהרגו במקום, הציבו הצנחנים שלט שבו נכתב "כאן נקברו X חיילים ירדנים אמיצים". זו לא פחיתות כבוד לעשות דבר כזה. אגב, לא זכור לי שקראתי פה בבלוג מה נעשה עם גופות הסורים בתל פאחר ובתל עזזיאת, האם הסורים קבורים בשטח התל? באזור בו כולנו דורכים ומטיילים? למיטב זכרוני, צוין בכמה מקומות שלפחות בעזזיאת נותרו חלק מהגופות בשטח.

    אהבתי

    • בתחילה חשבתי לומר שאתה צודק, וסתם לא הבנת.

      אח"כ שמתי לב שאפילו לא קראת.

      שכך עולה מהאופן בו כתבת, שהצבת נקודותיים אחרי המשפט "בדבריו / תיאוריו של מפקד המוצב הסורי:" – מכך משתמע שדבריך שבהמשך גם הם מדבריו – כשאתה שואל: "האם לא נפלו 34 מחיילי צה"ל בקרב?",

      – וזה למרות שבדברים שהובאו בשמו של אותו "מפקד" *כלל לא הוזכרו* חללי צה"ל!

      כלומר, בדבריו לא רק שלא הוזכר הסכום הכללי שלהם (אינני יודע אם אתה יודע שכאשר פורסמו הדברים, שנה אחרי המלחמה, המס' עוד לא עמד על 34), אלא לא הוזכר אפילו מספר כללי (כמו "עשרות").

      כדי לדעת על חללי צה"ל אין צורך להגיע לאותו פרסום בבטאון הצבא הסורי!

      ולכן בדבריי דלעיל לא התייחסתי כלל למובא שם בענין זה.

      אעשה זאת כעת, בקצרה:

      אותו מקור סורי, שכמובן שלא הזכיר את הסורים שנסוגו מהמוצב עוד בתחילת הקרב,

      [באחד הראיונות שפורסמו בבלוג, ב-2014, סיפר מפקד הכוח שעלה למוצב הדרומי שהוא וחייליו ירו על קבוצה של חיילים סורים שברחו מזרחה. לדבריו, בקבוצה זו היו עשרה או חמישה-עשר בורחים (בספר 'תל התעלות' הובא שהיו בה "כעשרה", ולא הוזכר הירי עליהם…)]

      וכמובן שלא את חדר המחבוא של השבויים, ממנו יצאו בידיים מורמות ובלבוש תחתון בלבד,

      הכתיר את הכוחות בתל-פאחר כ-"מועטים", אך "אלו הצליחו להפיל חללים רבים מבין חיילי הרגלים של האויב ולהרוס את כליו."

      אך כל מי שמכיר את העדויות על הקרב, יודע שיחסית לסכום הכוחות, הסכום הכולל של סורים במוצב תל-פאחר לא היה כ"כ מועט לעומת המסתערים עליהם.

      אהבתי

    • כמו כן, מי שמכיר את פרטי הקרב כפי שנמסרו זמן קצר אחריו, יודע שעיקר הפגיעות ב"גיא ההריגה" נגרמו מעמדה סורית שהיתה צפונית-מערבית לתל-פאחר [בסלעי ההסבר היא בכלל אינה מוזכרת. כנראה שיש לכך סיבה…],

      כמו כן, ידוע גם כי *רוב* הפגיעות בכלים לא היו תוצאה מירי של הסורים שהיו ב*תל-פאחר*, אלא של "גיבורים גדולים" מהסביבה הדי-רחוקה,

      וזה למרות שאכן, ומה שנכון נכון, היו כלים שנפגעו מפגזים שנורו עליהם מתל-פאחר: בצדו המערבי של המוצב נפגע טנק אחד שהצליח להגיע קרוב אליו (וגם פגיעה זו הייתה רק לאחר שהטנק נעצר אחרי שנפגע מירי שהגיע מצפון-מערב), וארבעה זחל"מים שאיגפו את היעד מצפון והגיעו אל המוצב הדרומי, שם נפגעו מפגזים שנורו עליהם מהמוצב הצפוני.

      אהבתי

    • ועוד כתבת-שאלת: "האם לא נפצעו / נפגעו 100-80 מהחיילים?" – והתשובה היא כנ"ל: באותו פירסום סורי אין התייחסות בכלל למס' הפצועים הישראלים!

      וגם כאן, כדי לדעת על מס' הפצועים הישראלים אין צורך להגיע לאותו פרסום בבטאון הצבא הסורי! (אגב, לידיעתך: מס' הפצועים היה גדול ממאה. וגם כאן, חלק לא מבוטל מהם נפגעו שלא ממוצב תל-פאחר עצמו).

      ובהנ"ל גם מענה לשאלתך מי פגע בכלי הרכב המשוריינים, זחל"מים וטנקים, שהתשובה היא: כוחות סוריים, ברובם לא ממוצב תל-פאחר.

      ולהמשך דבריך: "אז הוא לא הכי מדייק בפרטים הקטנים, נו אז מה – הרי גם אצלנו לא תמיד מדייקים."

      – הסיפא שלך מדוייקת וצודקת. אז מה? תופעה זו צריכה להקבע כנורמה? אני מהסוברים אחרת, ושמי שיכול לתקן אי-דיוקים זכותו לעשות זאת (למרות שכפי שבטח שמת לב מהתגובות, גם בפוסט הנוכחי, יש אלמנט שלו זה מפריע. אך זה כבר ענין אחר, שלא כעת הזמן, בימים שלפני יוהכ"פ, לעסוק בו).

      אהבתי

    • – אך ברישא שלך, טעית בגדול. האם מדובר בפרטים קטנים?

      האם השקר (שפורסם בבלוג בהקדמה שאלו דברי *אמת*!) כאילו הסורים הצליחו שלוש פעמים לאלץ את המסתערים עליהם לסגת ולהיערך מחדש, הוא שקר קטן?

      ואם זה דבר קטן, מדוע עורר מי שעורר, לפני כשלוש שנים, את הטררם כנגד ספר מטעם סיירת גולני, בו הוזכרה רק נסיגה אחת? (וההוצאה ההיא של הספר, להזכירך, נגנזה. תוכל לקרוא על כך בפירוט בבלוג).

      האם תיאור של חייל סורי, ה"גיבור" שבמו ידיו הכניס רימון יד לתוך מיצדית שנכבשה בידי חיילי גולני – זהו דבר קטן?! הרי זה שקר גדול, פנטזיה דמיונית (אולי זה מה שהזכירך את דמותו הדמיונית של "יד הנפץ"…), שבמציאות אין לה אפילו צל של אחיזה, כי פשוט כל הענין לא היה ולא נברא!

      עזוב רגע את ה"גיבור" עם הרימון; איפה היא אות עמדה שנכבשה בידי חיילי גולני שנשארו להתבצר בתוכה?

      [אכן, גם בענין הזה יש דברים קטנים. הנה, בשני הפוסטים בהם השקר הזה פורסם בבלוג, צויין בסוגריים שהמיצדית המדוברת היא "(בלוקוס)", כי כך הועתק בחוברת שהביאה את הדברים מהבטאון הסורי. מהו "בלוקוס" אתה יודע? – כנראה שלא, וזו כנראה גם הסיבה שהמילה והסוגריים הושמטו מהפירסום ב'תל התעלות'. בדבריי למעלה תיקנתי ורשמתי: "בלוקהאוס", כשהכוונה למבנה ("האוס") של מיצדית מבודדת שמטרתה להגן על שטח ולחסום ("בלוק") את הגישה אליו].

      אהבתי

    • מענין לענין, בענין אחר: הזכרת את המסופר על קרב גבעת התחמושת, שבאחת התעלות [המקום המדוייק ידוע] נקברו [לא "עשרות", אלא שבעה-עשר] לגיונרים. נכון, היה מי [שמו ידוע, והוא לא מהצנחנים. זו כמובן לא טעות שלך, כי כנראה שאבת את הדברים מהפרסום האינטרנטי, שרק לפני חודש חזר מי שחזר על הטעות הזו, וגם הוא דילג על המס' שהוזכר בשלט], שמצא לנכון לציין זאת על שלט קרטון אותו תלה על רובה מכודן מנשק השלל. כמה זמן נשאר במקום השלט עם הרובה? לא הרבה. התמונה מהם, שצולמה זמן קצר אח"כ ופורסמה בספר שנדפס זמן קצר אחרי המלחמה, הגיעה לידיעתו של חוסיין, שבספרו השתבח בנוסח שנרשם ע"י אותו כותב. ועם זאת, עובדה היא שבמשך עשרות שנים לא עלה בדעתו של אף אחד להנציח במקום את אותם חיילי אוייב, שלפחות חלקם פגעו והרגו את חיילי צה"ל [על שטח הגבעה עצמה נפלו עשרים-ואחד צנחנים; כמה מהם נפגעו מאש שנורתה מבחוץ]. אך כידוע, הרוחות נושבות, וכו' וכו', ואין הזמן מתאים להאריך בדברים שאינם משבחם של ישראל.

      אהבתי

      • גבעת התחמושת זה ממני והלאה לי נקעה נפשי מהמור"ק של זה אחרי שמפקד מוערך כמו דודיק רוטנברג גדוד 66 הטיח רעל בעמיתו לקרב דדי יעקובי ואמר שמפקד אחד אשם בתוצאות הקשות של גבעת התחמשות. חסר בסיס עובדתי וזה התקבע אצל חלק מהלוחמים בקרב כ"אמת הסטורית". בקרוב מתנוסס על קירות אתר הגבעה במחיר שווה לכל נפש. בתל פאחר "אמת " כזו לא השתרשה בגולני אצל אף אחד והתוצאות ברמת הגולן היו קשות לא פחות מהגבעה בצפון י-ם.

        אהבתי

        • ל-"אנונימי" [אם הנך ה"אנונימי" שלדבריו התייחסתי לעיל],
          הכרזתך כי בקרוב תתנוסס וכו' – אותה פליטת-פה אומללה ובלתי-מבוססת מלפני שלוש וחצי שנים (שיש לקוות שהאומר מזמן כבר הספיק להתחרט עליה) – גם היא בלתי-מבוססת. לא יקום ולא יהיה.
          חוגמח"ט

          אהבתי

  14. בתל פאחר הגויות רוכזו באחד הבונקרים .
    כנראה לאחר מכן נמסרו לסורים.
    יש להניח שכנ"ל גם בתל עזאזיאת.

    אהבתי

  15. מעתיק לכאן מתוך ראיון עם אל"מ אלי הלחמי, שהיה בששת הימים ולפני ראש המדור הצבאי של סוריה, לבנון ועיראק במודיעין הצבאי, ופורסם ב-2017 ב"מבטמל"מ" – נדמה לי שזה בטאון המרכז למורשת המודיעין:

    "שלושה ימים אחרי שהמלחמה הסתיימה ואספו את השבויים, ריכזתי
    את התחקור. מצאתי את סגן חוסיין עזר, אז מפקד תל עזזיאת…..
    שלפתי אותו ונסעתי עם סגן יהודה שפר, שהיה אז קצין שטח בפיקוד צפון,
    לתל עזזיאת….,כשהגענו הבחור רעד כעלה נידף, פחד שעומדים להוציא אותו להורג.
    הרגעתי אותו, קניתי לנו פיתות וחומוס הגענו לתל עזזיאת. בכניסה שכבו
    גוויות של חיילים סורים שנהרגו בהפצצות וכלבים משוטטים אכלו את
    הגופות. שאלתי אותו 'מי החברה האלה?' הוא הסב את מבטו ואמר שאלה
    החיילים שלו, אבל שאינו יודע את שמותיהם והוסיף 'אולי הסמלים יודעים'.

    עורך/כים: רון כתרי ואפי מלצר
    שם הספר: מבט מל"מ : כתב עת לענייני מודיעין ובטחון מבית המרכז למורשת המודיעין – גיליון 78
    שם ההוצאה: המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר
    שנת ההוצאה: תשע"ז – 2017
    עמוד: 21

    אהבתי

    • בתל עזאזיאת הסורים פיזרו מוקשים בשטח, לכן מטעמי בטחון התעכב פינוי הגופות
      עד לסילוקם של מוקשים אלו.

      אהבתי

  16. הפכתם אתר הנצחה זה ומורשת לבמת התנגחות ורעשי רקע לא סימפטים!!
    לכל הקשקשנים וגיבורי המקלדת חדל חדל חדל…!
    ההיסטוריה על תל אל פאחר התקבעה בספר התעלות וגם אם מסופר על יענקל שקפץ מפה ולא קפץ משם זה זוטי דברים.
    ההסטוריה תחיה בשלום עם טעויות קטנות.
    חשוב יותר לנהוג כבוד ודרך ארץ איש ברעהוו. אנו בשיאם של ימים נוראים
    הקיטוב בישראל עמוק הריקבון והשחיתות מאיים לפורר את שארית כוחה של ישראל.
    סזה מתחיל כאן באתר וממשך בחיים האמיתים.
    אנא חדלו מהלהג והקשקשת והלבנת הפנים, אין זה לכבודם של המתים ואין לכבודם של החיים.
    מזכיר כי אין אלוהים מכפר על עברות בין אדם לחברו.
    תדלגו על הזוטות הקטנות ותתקדמו.
    שנה טובה לכולם!!

    אהבתי

  17. להשכלה כללית לגבי הביטוי "מילה בסלע" :

    אמר רב דימי: "מילה – בסלע, משתוקא – בתרין".
    עיבוד לעברית:
    אמר רב דימי: מילה אפשר לקנות במטבע אחת הקרוי סלע, שתיקה – בשני מטבעות (בשני סלעים).
    (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יח ע"א)

    מהאקדמיה ללשון העברית :

    כשאתם אומרים מילה בסלע – זה לא בדיוק מה שחשבתם…
    ‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍
    טוב לדעת כי מקור מטבע הלשון הנפוץ הוא במשפט מן התלמוד הבבלי: "מילה בסלע, משתוקא בִּתְרֵין" – כלומר 'דיבור בסלע, שתיקה בשתיים'.
    ‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍
    מהו סֶלַע במשפט התלמודי? סלע הוא שמו של מטבע עתיק אשר נהג בארץ בתקופת חז"ל – אם כן לפנינו מימרה בשבח השתיקה: אם ערכו הכספי של דיבור הוא סלע, ערכה של השתיקה הוא שתי סלעים.
    ‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍
    בימינו נדמה כי נשכח החלק השני של המימרה "משתוקא בתרי" (או "שתיקה בתרי"), כך קיבל הביטוי המקוצר "מילה בסלע" משמעות כמעט הפוכה: דברים נכוחים שלכל מילה בהם ערך רב.
    ‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍
    בשימוש זה המילה 'סלע' אינה מציינת מטבע קטן כי אם אבן גדולה. כך יובן הביטוי "כל מילה בסלע" כיד הדמיון הטובה: כל מילה חזקה כסלע איתן; כל מילה ראויה להיחקק בסלע; כל מילה שוברת סלעים ועוד.
    ‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ ‍‍

    אהבתי

  18. כשלון מוחלט של קרב.איזה מגד עוזב את החיילים שלו ועולה למוצב אויב ונכנס לתעלה עם טוראי להילחם? תיתן לסגן שלך המשימה לעלות ולדווח מה המצב, אתה המגד תישאר למטה עם יתר הפלוגות ותארגן אותם בצורה מסודרת לקרב. פשוט הפםקרות. והמחט איפה היה? מקרב אלמגור 1951 תל פאחר 67 החרמון ומעוז בודפשט והחוה הסינית 1973 גאוה גדולה להכלל בהיסטורית הכשלונות של תפארת צבא הגנה לישראל. רק החיילים הצילו את המצב.

    אהבתי

    • "כשלון מוחלט של קרב." – – – מה אתה מציע, לחקוק את המשפט הזה במקום?

      "איזה מג"ד עוזב את החיילים שלו ועולה למוצב אויב ונכנס לתעלה עם טוראי להילחם? תיתן לסגן שלך המשימה לעלות ולדווח מה המצב, אתה המג"ד תישאר למטה עם יתר הפלוגות ותארגן אותם בצורה מסודרת לקרב. פשוט הפקרות." – – – האם אתה מודע לכך ששאלתך כבר התפרסמה בדפוס?

      כן, נדפס ספר, בו סופר על אל"מ במיל' שיש לו "יש בטן מלאה" על "כשלים מהותיים בקרב", בהם גם כשל בתיפקוד מפקד הגדוד שלו: "הגעתו של המג"ד אל לב היעד בלווית קצין אחד בלבד ולחימתו בתעלה כאחד החיילים".

      יתכן ותיאור נכון יותר של המאורעות היה מציג תמונה נכונה על שהיה נראה אז בעיני המג"ד, כזו שתוכל לתת הסבר על מעשיו.

      אהבתי

    • אף במקום נוסף, באותו ספר, נכתב כך:

      "לאחר המלחמה הושמעה ביקורת על התנהלותו של המג"ד מוסא קליין, שבמקום לנהל את הקרב מאחור ולדאוג להעלות כוחות אל המוצב בצורה מסודרת, הגיע בעצמו ללב היעד עם אדם אחד בלבד, טיהר קטע תעלה כאחרון החיילים, ולאחר מכן נהרג. עקב כך נותר גדוד 12 ללא יד מכוונת."

      אמנם לא צויין מתי בדיוק, לאחר המלחמה, הושמעה הביקורת הזו, ומי השמיע אותה.

      ובכן, לראשונה היא הושמעה מפי המח"ט, עשרה ימים אחרי הקרב. היה זה לאחר שתוארה עליית המג"ד והקש"א לתל הצפוני, אך מבלי לפרט את פועלו על התל ("טיהר קטע תעלה כאחרון החיילים"). בהמשך לזה אמר המח"ט: במקום לרוץ קדימה היה המג"ד צריך גם לארגן את הכוח מאחור.

      רק כעבור שנים רבות ("לאחר המלחמה", כמובן), בשנת 2001, פורסמה ביקורת שנרשמה מפי הסמג"ד, על כך שמפקדו פעל כלוחם מן השורה ולא כמג"ד. לדבריו, לא הייתה סיבה לכך שהמג"ד יעלה על היעד כשהוא משאיר את רוב הגדוד למטה, מבלי לדעת מה קורה.

      כעבור חצי שנה פורסמו מפיו הדברים הלהלן:

      "מפקד הוא לא לוחם. מפקד ברמה של מג"ד הוא לא לוחם. לא צריך לרוץ עם העוזי ולהרוג את האוייב. מפקד צריך לנהל את הגדוד ולדאוג שכל העניינים מתנהלים כפי שצריך להתנהל".

      אהבתי

      • אגב, כשפורסמו הדברים האחרונים, הוקדם להם התיאור (שלא מפי הסמג"ד):

        "לאחר ששלח את חיילי פלוגה א' להסתער ראשונים על המוצב, מחליט המג"ד לעלות על התל עם עוד מספר לוחמים, עד שלבסוף הוא מוצא עצמו לוחם לבדו בתוך התעלות, מנותק מחייליו"

        – שאינו מדוייק: המג"ד עלה לתל עם לוחם אחד בלבד (ששימש כקשרו), ובשום שלב הוא לא לחם לבדו בתעלה.

        אהבתי

    • עוד נכתב בספר על מטרת העלייה של המג"ד:

      "על מנת להיווכח בנעשה."

      במקום אחר בספר, ניתנה סיבה אחרת:

      "בתל פאחר נאחזו שני כוחות בשטחו של האויב, והיה חשש שהם יורים אלה על אלה."

      כיוצא בזה אנו קוראים בתוכנית העתידית לסיפור הקרב:

      "המג"ד חשב כנראה שכוחותיו כבר כבשו את התל והם יורים אלה על אלה"

      השאלה היא:

      מי העיד על כך, ומדוע היה חשש ש*שני* הכוחות הנ"ל יורים אלה על אלה?

      על כך ועוד – בהמשך.

      אהבתי

      • והרי שני הכוחות – שעלו ראשונים על היעד, בהסתערות חזיתית ממערב למזרח, אחד על התל הדרומי ואחד על התל הצפוני – היו מתואמים מראש וידעו האחד על השני, ומדוע לחשוש שהם יירו זה על זה?

        אהבתי

      • רק בעדות מאוחרת, כעבור 45 שנה, סיפר מי שהיה אז עם המג"ד, שהמג"ד אמר לו שמטרת עלייתם ליעד הייתה כדי לתאם שהכוחות לא יפגעו האחד בשני.

        אבל בעדויות קדומות שלו, הן בתחקיר מטעם מחלקת היסטוריה והן בדו"ח שכתב, הוא לא הזכיר את הפרט הזה, ובעצם, לא נתן סיבה לעליית המג"ד:

        בתחקיר הוא סיפר, שרק אחרי שכבר עלו על התל הצפוני והיו כבר קרובים לשיא היעד, החל המג"ד לצעוק אל המ"פ שהיה על התל הדרומי, שלא לירות לעבר התל הצפוני.

        ובדו"ח שכתב הוא ציין, שאחרי שכבר עלו והגיעו אל המקום הנ"ל, התנהלו שם חילופי יריות, שאילצו אותם למצוא מחסה, ואז ניסה המג"ד לעשות את התיאום הנ"ל עם הכוח שעל התל הדרומי.

        [העדות הנ"ל, שהמג"ד צעק לעבר התל הדרומי שלא לירות – לא נכללה בספר 'תל התעלות'. הועתק רק (מבלי לציין שזו עדות קדומה) החלק המספר על "חילופי יריות", כאשר מעדות זו יכול להשתמע שאכן היה ירי מהתל הדרומי לעבר המקום המדובר על התל הצפוני].

        אהבתי

      • המעניין הוא, שבכל העדויות של הנ"ל, גם בקדומות, הוא לא זכר לספר על פגישת המג"ד עם חיילים נוספים, גם לא עם הכוח של המ"מ דני ביזר.

        זה כמובן דבר שקורה, שפרט כזה או אחר נעלמים מהזכרון, וכמובן שאיני בא בטענה על כך. בפרט שבנידון דידן, יש אפשרות לדחוק ולומר שבדיוק באותו רגע הוא עסק במשהו אחר ולא הבחין בדיוק בפרטי האירוע.

        על כל פנים, אם נקבל את העדות המאוחרת (שסופרה כאמור כעבור 45 שנה) על אמירת המג"ד "בא נעלה, כדי שלא ירו אחד על השני", נראה לי לפרשה, לאור האמור לעיל, באופן אחר:

        כשהגיע דני עם הכוח שלו וקיבל מהמג"ד הוראה לעלות על היעד [על נוסח הפקודה כתבתי למעלה,9 במאי 2021], באותו זמן – כך סיפר דני – לא נשמעו במקום קולות ירי, ודני עלה עם הכוח בגיאיון שבין שני המוצבים.

        בהמשך נשמעו כמובן קולות ירי, חלקם – בוודאות – היו אלו שהוחלפו בין כוח דני לבין כוח האוייב.

        למג"ד הייתה כעת סיבה טובה לחשוש שהכוח שהוא שלח מסובך בירי דו"צ, עם הכוחות שעלו לפניו, וזו יכלה להיות סיבה לעלייתו על היעד, וגם לצעקתו – למפקד הכוח שהיה במוצב הדרומי – שלא לירות.

        אהבתי

    • שאלה חשובה יותר שיש לשאול (וקצת מפליא שדווקא השואל שמעליי, החותם בועז, מתעלם ממנה):

      האמנם הפרסומים האחרונים, המספרים על החלטת המג"ד "לתקוף את תל פאחר מחזיתו" (כך נחקק על הסלע המיוחד למג"ד), מספרים את כל הידוע על ההחלטה הזו?

      האם אין כאן פרטים נוספים, חשובים, שמשום-מה מועלמים?

      אהבתי

      • כך קורה, כאשר בפרסומים האחרונים הועלמה העדות שהזכירה שבתכנון הקרב הוזכרה האפשרות שאם הטנקים לא יצליחו לעלות מזרחה, מדרך תוואי-ההטיה אל ציר הנפט, ירדו הלוחמים מהזחל"מים ויעלו רגלית – ולא ימשיכו בנסיעה עד להגעה מערבית ומתחת לחזית מוצב תל-פאחר.

        וכך קורה . . . .

        אהבתי

      • וכך קורה, כאשר בפרסומים האחרונים הועלמה העדות על כך שהחלטת המג"ד להמשיך קדימה, שלא כמתוכנן, נעשית לא רק מבלי שידאג ליידע את הפיקוד שמעליו, כמו המח"ט וכמו קצין אג"ם החטיבתי,

        אלא שאף רוב הפיקוד הגדודי הנתון למרותו, הנמצא עם רוב הגדוד בהמשך הטור, כמו הסמג"ד, מ"פ ג' וסגנו, וסמ"פ א', לא מקבל עדכון על שינוי התוכנית.

        וכך קורה . . . .

        אהבתי

      • וכך קורה, כאשר בפרסומים האחרונים הועלמה העדות שסיפרה על הגעת ראש הגדוד, טנקים וזחל"מים, אל מתחת למוצב הדרומי ועצירה שם על הדרך.

        כדי שהקורא יבין על איזה מקום מדובר, אצרף כאן תמונה שפורסמה בבלוג ב-2014, ממנה ניתן לראות את הדרך – תוואי ההטיה – שעליה נסעו ובה נעצרו הטנקים והזחל"מים, כפי שהיא נשקפת מהמוצב הדרומי של תל-פאחר.

        הועלמה גם הידיעה על כך שעמדת התותח שבמוצב הדרומי,

        כמו גם עמדות הירי שבו, וגם אלו שבמוצב הצפוני המשקיפות על קטע הדרך הזה, דממו במשך אותה עצירה.

        אהבתי

      • מה מספר השילוט על הסלעים לגבי ההסתערות החזיתית?

        הנה כך תוארה ההסתערות הזו בסלע המיוחד למג"ד:

        "על פי פקודת המג"ד – כוחות פלוגה א', הראשונים מכוחות החי"ר שהגיעו ליעד, הסתערו חזיתית לעבר המוצב הסורי המאיים",

        איך אמור קורא הנוסח הזה להבין על "פקודת המג"ד": שכל "כוחות פלוגה א'" יסתערו חזיתית? ועל איזה חלק של היעד? על שני חלקיו?

        ואיך אמור הקורא להבין את שאירע בפועל כתוצאה מהפקודה הנ"ל: האמנם "כוחות פלוגה א'" – שלושת המחלקות – אכן הסתערו?

        ~ כשיגיע הקורא לסלע אחר, במיקום אחר, הוא יגלה שמדובר בכוח קטן מפלוגה א' שהשתתף בהסתערות הראשונית. באותו סלע כלל לא הוזכרה פקודת המג"ד בנידון ~

        ומה היתה תוכנית המג"ד לגבי שאר הפלוגות? מה היתה תוכניתו עבורן?

        בהמשך לתיאור הנ"ל, נחקק באותו הסלע: "דקות לאחר תחילת ההסתערות נפגע זחל"ם המג"ד".

        איך אמור הקורא להבין את זה: האם אחר שנתן את פקודתו הנ"ל, נשאר המג"ד במקום ואז נפגע הזחל"ם שלו? (בין נתינת הפקודה ובין תיאור הפגיעה לא הוזכרה פעולה נוספת שלו).

        המציאות, כפי שתועדה בעדויות על הקרב, כלל אינה משוקפת בתיאור הנ"ל. ויש עוד פרטים שהועלמו, כדלהלן.

        אהבתי

      • המציאות היתה, שהמג"ד לא נשאר באותו מקום – אלא התקדם בנסיעה, עם הזחל"ם שעליו היה. הנסיעה היתה למרחק של כ-450 מטר, מהמקום בו ירד ממנו אלכס קרינסקי, ועד המקום בו נפגע הזחל"ם. מסלול הנסיעה היה כדלהלן: צפונה, עד אחרי הגבעה הטרשית המקבילה ליעד ממערבו, ואז פנייה מזרחה בדרך העולה מול המוצב הצפוני.

        ישנו עוד פרט על פועלו של המג"ד, שלא נמסר בנוסח הסלעים (ואף לא בנוסח המוצע לברקוד):

        לאחר שהזחל"ם שבו נסע נפגע, שלח המג"ד את הקמב"ץ שאתו, לאחור, כדי לבצע פעולה מסויימת.

        מי שמגלה מעט עניין בתולדות הקרב, ימצא את העובדה הזו מפורשת בספר 'תל התעלות':

        "הקמב"ץ נשלח אחורה לזרז את הכוחות"

        ואף בציטוט מפיו של הקמב"ץ:

        "ואז המג"ד שלח אותי לזרז את הכוח שיגיע אליו".

        אך לאור הידיעה הזו, הענין כבר נעשה בלתי ברור:

        אם המג"ד כבר פקד על "כוחות פלוגה א'" (כך בנוסח הסלעים) להסתער "חזיתית לעבר המוצב הסורי המאיים", מדוע הוא הורה לשאר הכוחות להגיע "אליו", אל המג"ד, ולא לעלות בדרך ההסתערות של הכוח הראשוני?

        אהבתי

        • בסיפורו של הקמב"ץ, כפי שהובא בבלוג וב'תל התעלות', נאמר שהמג"ד שלח אותו במטרה "לזרז את הכוח שיגיע אליו", מבלי לנקוב בשם הכוח, או בשם מפקד הכוח.

          בהמשך לזה סופר מפיו:

          "רצתי בעיקול של הדרך. המרחק הזה היה כלום, אולי דקה. מול הגאיון שמפריד בין המוצב הדרומי לצפוני פגשתי את הזחל"מים של ורדי, הם היו ריקים וישבו בהם רק הנהגים. שאלתי אותם איפה ורדי והם אמרו לי שהוא עלה בגאיון. צעדתי מיד חזרה"

          מי שקורא את הדברים, בנוסח זה, אינו מבין:

          אם המג"ד שלח אותו "לזרז את הכוח", והוא רץ ומוצא רק שני זחל"מים ריקים (עם נהגים, אותם הוא שואל על מ"פ א' ונענה שהוא עלה), מדוע הוא חוזר מיד חזרה? הרי ברור שאין זו כל פלוגה א', ובטח שלא כל הגדוד. מדוע הוא לא ממשיך בריצה דרומה, כדי לזרז את שאר הכוח (חצי פלוגה א', ושתי הפלוגות הנוספות, ג' ו-ב')?

          ברם . . . .

          אהבתי

          • ברם, בהזדמנויות קודמות סיפר הקמב"ץ שהוא נשלח לאחר ש-המג"ד רואה שפלוגה א' לא מגיעה אליו", ושהמג"ד אמר לו "רוץ תזרז את ורדי" (בויקיפידיה נרשם בשמו שהעיד "שהוא עצמו נשלח עם הפקודה לפלוגה א' להגיע אל המג"ד").

            לדבריו, הוא הופתע לשמוע מנהגי שני הזחל"מים הריקים שפגש, שהמ"פ "עלה". הוא שאלם לאן בדיוק ולמה, אך הם לא ידעו להסביר.

            לפיכך מובן, שמאחר שהפקודה שאמר לו המג"ד היתה לזרז אליו את מ"פ א', ומאחר ואותו הוא לא מצא, הוא לא המשיך דרומה בחיפוש אחר שאר הכוח (שהיה מוסתר בעיקול הדרך דרומה) – כאמור, משום שהפקודה שניתנה לו לא היתה כללית ("לזרז את הכוח"), אלא ספציפית (כנ"ל) – והחליט לחזור צפונה, אל המקום שממנו נשלח.

            אהבתי

      • ומה מספר השילוט על פלוגת השריון שצורפה לגדוד 12 לכיבוש תל פאחר?

        הנה:

        "ראשוני הטנקים של מחלקה 3 שהגיעו לכפר עין א-דיסה עלו לעמדות אש וירו לעבר תל פאחר."

        ובהמשך:

        "על פי פקודת מג"ד 12 המשיכו הטנקים לנוע על דרך תוואי ההטיה צפונה לכיבוש תל פאחר מהחזית"

        ואיזה פרט משום-מה מועלם?

        והרי מאחר וראשוני הטנקים כבר *עלו* לעמדות אש, וכבר "ירו לעבר" וכו', מה גרם להם לרדת משם? כבר לא היה צורך שהם "ירו לעבר"?

        אהבתי

        • כנראה שבתקופה ההיא עדיין לא הייתה קיימת ,
          תורת לחימה של שילוב לחימת שריון ורגלים יחד .
          לכאורה חלק מהטנקים היה צריך להישאר בחיפוי.

          אהבתי

          • תודה,

            אמנם מבלי להיכנס לדיון מה היה קיים בתקופה ההיא ומה לא, ולא למידת ההצלחה של השילוב שכן היה, הרי שלא בזה עסקתי בתגובתי.

            ברור שהטנקים היו צריכים להשאר בחיפוי, ולכאורה אפשר להוסיף ולומר, שלא רק "חלק" מהם – אלה שעלו ראשונים ותפסו עמדות אש – אלא מוטב היה שכל הטנקים היו נשארים בחיפוי. משם הם יכלו להיות אפקטיביים, הרבה יותר מאשר בהיותם בשטח נחות, ממזרח ליעד.

            בהנ"ל אני אני סומך על דבריו איש שריון מאותה מחלקה, 3, שבראיון ב-2013 סיפר שבשטח הזה אי-אפשר היה לירות בגלל הזווית. דבריו אלה הובאו בספר 'תל התעלות' [אמנם שמו חסר באינדקס השמות]. מדובר במפקד טנק שהספיק ליטול חלק במבצע קדש תחת פיקודו של משה בריל, כך שאמירתו נחשבת כמגיעה מבר סמכא. כדאי לציין שבאותו ראיון הוא אף התייחס להחלטה לתקוף את תל-פאחר חזיתית, אותה הגדיר: "החלטה טפשית" [דעתו זו לא מופיעה בספר].

            ולא זו בלבד, אלא שהטנקים שכן עלו – כנ"ל – יכלו, בנוסף לחיפוי הראשוני, גם להתקדם בשטח ולהגיע אל היעד מדרום-מערב, *כמתוכנן*.

            אך כאמור, לא בזה עסקתי בתגובתי למעלה, אלא בכך שבשילוט הפזור בתל הועלם משום-מה מידע חשוב, המצטרף – עם פרטים נוספים שהועלמו – לפאזל שלם, שהמסקנה העולה ממנו פשוטה וברורה.

            אהבתי

              • כפי הנראה היה בקרב זה שילוב נדיר של שגיאות ,
                של החילות השונים שהיו מעורבים בקרב .

                אהבתי

                • הממ… אינני מבין את שכתבת / שרצית לכתוב…

                  ובכל אופן, כדאי לזכור שפלוגת השריון המדוברת היתה ת"פ גולני, כך שההחלטה הקריטית על שינוי התוכנית אינה נזקפת לחובתה.

                  אהבתי

                    • ובנסיון לחזור לנושא המדובר בפוסט, מידע למבקרים באתר ע"ג סלעים:
                      מה קראת שם על חלקו של חיל המודיעין?

                      ולחילופין, על איזו שגיאה נדירה של החיל רצית לספר?

                      [אגב, זו סיבה מודיענית המקשה עליך לבחור לעצמך כינוי כלשהו?]

                      אהבתי

  19. וכמה צלשים… אפשר לחשוב איזה נצחון מזהיר. אני אומר לכם היו אולי 10 חיילים סורים בכל תל פאחר הזה שנלחמו והם נעו ממקום למקום. 10 חיילים אולי 15 לא יותר.

    אהבתי

          • תודה.

            איני יודע על סמך מה הינך קובע שהמודיעין לא מסר את המיקום המדויק שבו ניתן לעלות מזרחה (העובדה שהכוח ניסה לעלות במקום אחר, שבו לא ניתן לעלות – זו לא אשמת המודיעין).

            כמו כן, על סמך מה קבעת שהמודיעין שגה לגבי גודלו של הכוח שהיה בתל-פאחר (זה שנשלח לשם גדוד חי"ר בלוויית פלוגת טנקים, מעיד שחשבו שכוח האוייב שם מצומצם?),

            ובמיוחד, קביעתך בנידון הטנקים הסורים – כשמכבר התפרסם שבקבוצת הפקודות, בבוקר יום הקרב, דווח על המצאות טנקים בחירבת סודה וברמת הבניאס. מי דיווח זאת, לא המודיעין?

            אהבתי

            • מענין לענין, ובנושא המדובר בפוסט (מידע למבקרים באתר ע"ג סלעים):

              על אחד הסלעים נחקק: "הכוח נע על תוואי ההטיה והגיע לעין א–דיסה, משם היה אמור לעלות אל דרך הנפט ולפרוץ למוצב מעורפו."

              הקורא נוסח זה יכול להבין כי "משם", מהמקום הנקרא עין א-דיסה – "והגיע לעין א-דיסה" (ולא "לאזור", "לסביבות", וכיו"ב) – כלומר, דרך הכפר, תוכננה העלייה מזרחה.

              ואין זה נכון.

              אהבתי

            • ובקשר לזה, שלדעתי שגית בכך ששייכת לחיל המודיעין שגיאה בהערכת "גודלו של הכוח שנמצא במוצב."

              – שעל כך הערתי למעלה שהעובדה היא שלכיבוש תל-פאחר נשלח גדוד חי"ר בלוויית פלוגת טנקים, דבר שאינו מעיד על כך ששוער שכוח האוייב שם מצומצם, אלא להיפך –

              חשבתי שאולי נגררת לטעות זו בעקבות כותרת שהתפרסמה בספר 'תל התעלות', בשמו של קצין שנספח לגולני:

              "על-פי המודיעין, תל פאחר היה מוצב מצ'וקמק".

              זו הכותרת, ותחתיה פורסמו הפרטים שמסר הקצין הנ"ל [שמו חסר באינדקס השמות]:

              "בהתאם למודיעין שהיה בידינו, תל פאחר היה מוצב מצ'וקמק ובו תעלת קשר קטנה וסככה. למוצב הזה לא יוחסה כל חשיבות. בהתאם למודיעין הזה הוקצה הסיוע . . . עוצמת אש דלילה. המודיעין היה לקוי ביותר. בתצ"א לא זוהו תעלות הקשר המכוסות. בפועל היה בתל פאחר כוח כפול מזה שהוערך, והמוצב היה מבוצר בצורה בלתי רגילה לאותה התקופה."

              ובכן, כמה מילים על הפרסום הנ"ל:

              לראשונה פורסמו הדברים בבלוג ב-2014, ביחד עם עוד תיאורים שנאספו שנים קודם לכן, כמה מהם תוארכו לשנת 97'.

              עם הפרסום בבלוג, הערתי על דברי הקצין הנספח: "הזחל"ם שלי היה אמור תוך כדי התנועה לפנות מציר הנפט מערבה לתל פאחר, לטהר את המוצב ולהצטרף לגדוד בדרכו לתל חמרה". שאלתי: "מה זה "הזחל"ם שלי היה אמור"? כל הגדוד היה אמור!",

              – וכנראה שבעקבות ההערה הזו הושמטו הדברים מהספר הנ"ל.

              אך עוד הערתי שם גם על דבריו בגנות המודיעין. שהרי בתחילת 2014 התפרסם בבלוג פוטוסטט *מפורט* – מתצ"א שפיענוחו נעשה ביוני 66' –
              שבו *מידע מודיעיני רב*, עם סימוני תעלות, עמדות, מיצדיות וכו' וכו'. לאותו פירסום נלווה תיאור שכתב חוקר הקרב (ממשתתפיו ופצועיו) דני ביזר: "על הפוטוסטט צויין מודיעין רב ואיכותי על עמדות לחימה ועמדות לנשקים השונים, תעלות, בונקרים, גדרות ואזורים ממוקשים . . . הוא מוכיח שהמודיעין של הפיקוד עשה עבודה טובה וסיפק מידע חשוב ללוחמים." (במערב התל הצפוני מופיע גם הרישום: "תעלה מכוסה". בספר הנ"ל נדפס חלקו של הפוטוסטט הזה, אך שטח המוצב יצא מוקטן בהדפסה, כך שאי-אפשר להבחין בכל הפרטים הרבים שסומנו בו). עם פירסומו סופר שהוא נמצא כשבוע אחרי הקרב, ממערב לתל, ולפיכך שאלתי על האמירה הנ"ל בגנות המודיעין: האמנם *לפני* הקרב לא היה המידע הנ"ל בידי הכוח התוקף?

              דבר זה אינו מסתבר בעליל (לא אאריך כאן בפרטי הענין, ואסתפק באמור לעיל שהעובדה שלכיבוש היעד נועדו גדוד חי"ר ופלוגת שריון, מעידה שהפיקוד לא זלזל ביעד שלפניו), כך שמהנכון היה לוותר לגמרי על פרסום האשמה זו, ובטח שלא לזכות אותה בכותרת.

              אגב, מפיו של אותו קצין נספח נשמע גם סיפור פנסטסטי, על מכשיר קשר שהגיע לידו במהלך הקרב, שבאמצעותו הוא שוחח עם המג"ד כשזה היה על היעד, עד ש"לפתע נשמעו יריות וידעתי שנפל"…

              גם על כך הערתי בשעתו, והסכים עמי דני ביזר, שזהו סיפור מוזר – וגם הפרט הזה הושמט מהספר הנדפס.

              ועוד משהו: אותו קצין סיפר אז שהוא פיקד על זחל"ם מפלוגה א', ובאוגוסט אשתקד התפרסם בבלוג מידע על קצין שבא מהקריה בתל-אביב ונספח לגדוד, כשהועלה לאחד הזחל"מים של פלוגה *ב'* על חשבון מקומו של אחד הלוחמים – כאשר עורך הבלוג העיר שם שייתכן והכוונה לקצין הנספח הנ"ל [שכאמור, סיפר שפיקד על זחל"ם מפלוגה *א'*].

              לפי המידע הנ"ל, הזחל"ם שעלה עליו הקצין מת"א, כנ"ל, קיבל "פגיעת נ"ט ישירה והיו בו הרוגים", ועל כך העיר עורך הבלוג: "יצוין כי אף זחל"ם מפלוגה ב' לא נפגע". אמנם ציון זה אינו מדוייק, שהרי מכבר שהתפרסם על אחד מזחל"מי פלוגה ב' שנפגע מפגז בשעה שהחל באיגוף היעד מצפון. אותה פגיעה גרמה לשניים מנוסעי הזחל"מ להפצע.

              פגיעת פגז בזחל"ם שגרמה ל*הרוגים* הייתה רק בזה של אנשי השריון, שעמם נסעו גם לוחמי המחלקה המיוחדת של גולני. ידועים כמעט כל נוסעי הזחל"ם הזה, אך איש אינו טוען שפיקד עליו קצין שהגיע מהקריה בת"א.

              אהבתי

            • שבוע טוב.
              " מכבר התפרסם שבקבוצת הפקודות, בבוקר יום הקרב, דווח על המצאות טנקים בחירבת סודה וברמת הבניאס. מי דיווח זאת, לא המודיעין? "
              ומה עשו עם המידע הזה ? ?

              אהבתי

              • " העובדה היא שלכיבוש תל-פאחר נשלח גדוד חי"ר בלוויית פלוגת טנקים, דבר שאינו מעיד על כך ששוער שכוח האוייב שם מצומצם, אלא להיפך –".

                ולמוצב כזה נכנס פנימה מג"ד בגולני בלווי חייל אחד בלבד ?!
                לא סביר .

                יותר סביר שזה לא היה ידוע.

                אהבתי

                • אתה שואל איך זה ש-"למוצב כזה" – שלכיבושו נשלח גדוד חי"ר בלוויית פלוגת טנקים – "נכנס פנימה מג"ד בגולני בלווי חייל אחד בלבד?!"

                  אצא מנקודת הנחה שאתה אמור להכיר את פרטי קרב תל-פאחר, ולכן אעיר ששאלתך עלולה להטעות את מי שאינו מכירם. לפיכך אקדים ואציין לידוע: קודם שהמג"ד נכנס פנימה אל המוצב, בלוויית חייל נוסף (ששימש אז כקשר שלו, אף שלא היה זה תפקידו הרשמי), הוא ידע שכבר עלו למוצב – לשני חלקיו – חיילים מהגדוד שלו. כמה בדיוק, הוא כנראה לא ידע, אבל לפי המסופר, הוא ידע שפלוגה אחת כבר שם, והיה זה בפקודה שלו. אין כל ידיעה על כך שדווח לו שלפועל לא כל הפלוגה עלתה, אלא רק מחלקה פלוס.

                  יתירה מזו: כלל לא ברור שקודם עלייתו הוא ידע מה קורה עם פלוגה נוספת (פלוגה ג'), ומאחר והוא לא שמע ממנה, הוא יכל לחשוב שגם היא עלתה למוצב (בעקבות פלוגה א').

                  ועד שאתה קובע מה סביר ומה לא, אשאל אותך: האם ידוע לך שתוכנית הקרב של החי"ר היתה כדלהלן: פלוגה אחת למוצב הדרומי, פלוגה שניה למוצב הצפוני, ופלוגה נוספת תשמש כעתודה. תוכנית כזו מעידה מה? שלפי המודיעין מדובר במוצב מצ'וקמק שאין לייחס לו כל חשיבות?

                  ואם תשאל, אם כך, מדוע שונתה התוכנית? – אפנה אותך לסידרה של שאלות (תחילתן למעלה, בתגובה מה-20 לפברואר), שבהצטרפות כולן לעוד סידרה של ידיעות, המסקנה המתבקשת היא שהיתה סיבה שגרמה לכל המסובב, שינוי התוכנית וכו', אלא שמפני סיבה (אחרת), הסיבה הנ"ל וכל הפרטים הנלווים אליה, מועלמים.

                  אהבתי

                  • " אלא שמפני סיבה (אחרת), הסיבה הנ"ל וכל הפרטים הנלווים אליה, מועלמים."
                    מועלמים ? !
                    מה יש להעלים אחרי חמישים וחמש שנה ? !

                    אהבתי

                    • שאלה מצויינת.

                      אפשרות:

                      אולי מחשבה שגילוי הסיבה יפגע בשמם הטוב של מקבל/י ההחלטות?

                      אהבתי

              • אתה שואל מה עשו עם המידע על המצאות טנקי אוייב באזור שמצפון-מערב לתל-פאחר,

                וזו שאלה טובה (שיש לציין שנשאלה מכבר, עם פרסום הידיעה הנ"ל), אך ברור שאינה על חיל המודיעין, כן?

                אז על מי אתה כן שואל?

                על פיקוד גולני? ובעיקר על מג"ד גולני, שהיה בקבוצת הפקודות בה נמסר המידע הזה, ובכל זאת בחר לשנות את התכנית,מבלי להודיע על כך לפיקוד שמעליו, והמשיך עם הגדוד שלו, כשהוא לוקח עמו גם את פלוגת הטנקים שתחת פיקודו (כאשר חלק ממנה, טנקים שכבר עלו לעמדות אש באזור עין א-דיסה, נצטוו לרדת משם ולהמשיך עם כולם) בתוואי המוביל אל צדו המערבי של היעד. עליו אתה שואל?

                אהבתי

                • נראה לי שטיפול בטנקים של האויב בגזרה ושמסכנים את פעילות כוחותינו ,
                  אמורים להיות מטופלים לא על ידי מג"ד חי"ר ,
                  שעם כל הכבוד לא אמור להבין בלוחמת שריון בשריון ,
                  אלא על ידי החטיבה / האוגדה / הפיקוד.

                  אהבתי

                  • נכון, לא המג"ד צריך לטפל בטנקים של האוייב שמסכנים את הכוח שלו. אבל, האם זה נשמע לך סביר שלמרות הידיעה על הטנקים האלה הוא משנה את התוכנית ולוקח את הגדוד שלו לאזור המדובר, מבלי להודיע על שינוי התוכנית לפיקוד שמעליו, לו רק כדי לברר מה נעשה עם הסכנה הנ"ל?

                    בנוסף לזאת, האם היה בסמכותו להפעיל ( / לדרוש הפעלת) מיסוך עשן כדי למנוע מטנקי האוייב לפגוע בכוח שהוא מוביל?

                    אהבתי

                    • הסכנה הייתה קיימת לכל הכלים בטור הממונע של הגדוד ושהסתרך מאחור .
                      ( הכלי של הוברמן לא נפגע באזור המדובר אלא עוד לפני כן ).
                      לגבי ההחלטה על השינוי בתוכנית –
                      נראה לי שזה קשור למשהו שכבר איננו יכולים לדעת היום,
                      דהיינו מה ידע המג"ד על המוצב שאותו הוא אמור לכבוש.

                      אהבתי

          • נכון, בתוואי ההטיה נפגעו כמה זחל"מים מאש הטנקים הנ"ל.

            ועדיין, ההתקדמות צפונה – בשינוי התוכנית – היתה מסוכנת עוד יותר.

            חלק מהטנקים כבר עלו לעמדות אש, וגם שאר הטנקים יכלו לעלות ולתפוס עמדות גם לכיוון צפון-מערב.

            לפי העדויות, הכוח לא ניסה לעלות מזרחה במקום בו גם לזחל"מים היתה אפשרות לעלות, כמתוכנן, אך עדיין הייתה קיימת האופציה לעליה רגלית, שיש מי שסיפר שצויינה כאפשרות במקרה ולא תצליח העליה ברק"מ.

            בענין ההתקדמות צפונה אל האזור המדובר, אצטט לפניך קטע קצר מהמובא בספר 'תל התעלות' בשמו של דני ביזר (בהנחה שהספר לפניך, הרי שתוכל לראות שם דברים נוספים בענין):

            "ההחלטה להיכנס למוצב דרך האזור המערבי שלמרגלותיו חרצה את גורל הקרב במידה רבה. כיוון שמודיעין פיקוד צפון סימן את שדות המוקשים ועמדות הטנקים באזור, יכלו מתכנני התנועה לעבר תל פאחר לדעת כי השטח בין בורג' בביל למרגלות תל פאחר הוא שטח השמדה הנשלט על-ידי טנקים סוריים."

            ועיקר: לגבי שינוי התוכנית, כבר הוזכרו למעלה כמה עובדות, שבהחלט יכולות לענות על הערכת המצב באותה עת.

            לאידך . . .

            אהבתי

            • " חלק מהטנקים כבר עלו לעמדות אש,
              וגם שאר הטנקים יכלו לעלות ולתפוס עמדות גם לכיוון צפון-מערב."

              זוהי בדיוק ההוכחה עד כמה לא מובן היה לחי"ר ,
              אופן ההפעלה של טנקים בקרב .
              לפחות בזמנו.

              אהבתי

                • איננו עוסקים בהאשמות.
                  רק מנסים להבין.

                  העובדה היא שהשריון לא בא לידי ביטוי בלחימה.
                  לדעתי ההכפפה הפיקודית של השריון ליחידת חי"ר
                  הפכה אותם לפסיביים, ממתינים שיגידו להם מה לעשות.
                  ( ואם אין מי שיגיד , אז יש בעיה ).
                  וזאת במקום להיות יוזמים, מסתערים, פורצים.
                  ( ואומנם היו מי שעשו כן ).

                  כל מי שהיה שם אני מצדיע לו.

                  אהבתי

                  • הדברים שכתבת אינם סותרים את שכתבתי בענין שינוי התוכנית שהביא לשינוי פני הקרב.

                    דומני ואין חולק על כך ש*בפועל* את כיבוש תל-פאחר עשו לוחמי החי"ר ולא השריון,

                    (כאשר השריון תרם חלקו בפגיעת פגז בשתי עמדות קדמיות, כאשר באחת מהן, זו שבמוצב הצפוני, ככל הנראה נעשתה הפגיעה רק לאחר שהעמדה כבר טוהרה ע"י החי"ר)
                    הדברים שכתבת אינם סותרים את שכתבתי בענין שינוי התוכנית שהביא לשינוי פני הקרב.

                    דומני ואין חולק על כך ש*בפועל* את כיבוש תל-פאחר עשו לוחמי החי"ר ולא השריון,

                    (כאשר השריון תרם חלקו בפגיעת פגז בשתי עמדות קדמיות, כאשר באחת מהן, זו שבמוצב הצפוני, ככל הנראה נעשתה הפגיעה רק לאחר שהעמדה כבר טוהרה ע"י החי"ר)

                    כמובן שהדבר אינו באשמת השריון! השריון פעל כמתוכנן, אך הפקודה שניתנה לו, בשינוי התוכנית ובהגעה אל מתחת ליעד, עיקרה ממנו את האפשרות להיות יעיל.

                    ובענין שבו עסקתי, שינוי התוכנית, אינני מבין את דבריך שהשריון היה פסיבי, תמורת ליזום, להסתער ולפרוץ. האם אתה טוען שהיה עליו *לסרב לפקודה* שניתנה, לשינוי התוכנית, ולהתעקש על השארות (באיזור עין א-דיסה) בעמדות אש, כולל התקדמות לעמדות אש נוחות יותר (מהמקום המכונה "גבעת הרתק")? או שמא אף ליזום הסתערות ופריצה ליעד ממזרח, כמתוכנן, אך בלי החי"ר?

                    יש מצב, שתשעה טנקים, שחלקם נשארים לחיפוי ברתק וחלקם מוצא את הדרך לעלות מזרחה ולרדת על היעד כמתוכנן, נכנס לשני המוצבים, דורס ומרסס, באופן שהוא מצליח להגיע להכרעה – עד להגעת החי"ר שיעסוק בטיהור.

                    (ולכותבך בין סוגריים: תזכיר לי בבקשה, מי מהשריון עשה כן, יזם הסתער ופרץ, מבלי שניתנה לו פקודה?)

                    אלא אם אתה מדבר על השלב המאוחר יותר, לאחר שכבר שונתה התוכנית והכוח הגיע לצדו המערבי של היעד, שאז אכן היו טנקים (לא כולם. היו את אלה שקיבלו פקודה לעלות חזיתית, נשמעו לפקודה וחלקם נפגעו) שנשארו במקום מוגן, ועליהם נשמעה טענה – שהתפרסמה בקול רעש גדול לפני שמונה שנים (ובקיצור מאד, לפני חמש שנים, בספר 'תל התעלות') – שלא יזמו ולא איגפו וכו' וכו'.

                    אך כאמור, זה היה בשלב יותר מאוחר, והדיון שהיה כאן (למעלה) עוסק בשלב ההתחלתי.

                    (ולכולם אפשר להצדיע, גם לאלו שנטען עליהם ש-"עמדו אחד אחרי השני כמו במסדר יום העצמאות ולא נקטו יוזמה". הרי זה הסדר במסדר שכזה, מצדיעים…)

                    אהבתי

                    • התכוונתי לעזרא ברוש וליעקב העליון.
                      שניהם נפגעו.
                      אולם את מה שעשו שמיל וחבריו ,
                      יכלו לעשות גם שאר צוותי הטנקים.
                      אולם כבר נאמר – אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

                      אהבתי

                    • לא ראיתי שדיברת על נפגעים (ולא רק השניים שהזכרת נפגעו), אלא על יוזמה, מבלי שתנתן פקודה, להסתער וכו'.

                      (וכל זה רק בדרך אגב, כי אינו קשור לנידון, שינוי התוכנית שהביא לשינוי פני הקרב, כנ"ל)

                      אהבתי

    • לאידך, המבקרים היום בתל-פאחר מקבלים את האינפורמציה הבאה על המהלך הקריטי של שינוי התכנית (מהלך שהוגדר ככזה שחרץ במידה רבה את גורל הקרב):

      "כאשר התברר כי נבצר מהטנקים לעלות לדרך הנפט כמתוכנן, והתעורר החשש שייפגעו לוחמים וזחל"מים רבים שהצטברו בציר התנועה, החליט המג"ד לשנות את התוכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו."

      להלן תערך בדיקה עד כמה נכונה, או לא נכונה, האינפורמציה הזו.

      אך קודם לכך יצויין, שהנוסח הנ"ל (שפורסם כבר ב-23 ביוני 2019) שונה במעט מהצעות הנוסח הקודמות:

      ב-10 ביולי 2018: "בשל אי יכולת הטנקים לעלות במעלה ההר אל ציר הנפט כמתוכנן והנפגעים הרבים שהצטברו החליט המג"ד ומחוסר ברירה לשנות את התכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו."

      וכעבור שבועיים: "בשל אי יכולת הטנקים לנוע במעלה אל ציר הנפט כמתוכנן, והחשש לקיום נפגעים רבים שהצטברו בציר התנועה, החליט המג"ד לשנות את התוכנית ולתקוף את תל פאחר מחזיתו."

      על כך הערתי למחרת, להלן ציטוט:

      "והחשש לקיום נפגעים רבים שהצטברו בציר התנועה," – – – האם גם השערות ראוי שיקבעו בשילוט?
      אגב, המשפט עצמו משובש. מה זה "לקיום נפגעים"?
      רק כעת שמתי לב שכבר בנוסח הכחול שבפוסט הקודם נכתב: "והנפגעים הרבים שהצטברו" – אך כמדומני שכלל לא ברור שבעת שנתקבלה ההחלטה כבר היו נפגעים רבים, ושהיה ידוע למג"ד על כך.

      עד כאן ציטוט מתגובתי, שבתגובה עליה, ראו שם, נכתב: "כל מה שכתבת נכון וביחוד אין לכתוב כאן הנחות שאין לנו כל הוכחה לגביהן."

      כאמור, אמנם בעקבות הערתי על המשפט המשובש ("לקיום נפגעים") תוקן הנוסח ("והתעורר החשש שייפגעו"), אך עדיין, עצם האינפורמציה אינה אלא הנחה שאין הוכחה לגביה. וכדלהלן.

      אהבתי

    • לפני שלושה וחצי חודשים התבשרנו על פרסום נוסף של האינפורמציה הנ"ל. להלן ציטוטים:

      "כמה טנקים התקשו לעלות, ובינתיים התעצמה האש הסורית. כלים ולוחמים החלו להיפגע, והמג"ד קליין מצא את עצמו בדילמה עצומה";
      "לבסוף החליט המג"ד שהגדוד ימשיך לנוע על דרך ההטיה לכיוון המוצב הסורי, ויתקוף אותו תוך נחיתות טופוגרפית. היתה זו ברירת מחדל לנוכח הנסיבות בשטח.";
      "טנק בפיקודו של מפקד המחלקה סגן עזרא ברוש, הצליח לעלות כמה עשרות מטרים ולירות מספר פגזים אל המוצב, אבל יתר הטנקים התקשו להתגבר על תנאי הקרקע".
      "בעקבות כך, ולאחר שלא נמצאה הדרך לעלייה מזרחה, והירי ממוצבי הסורים התגבר, החליט מפקד גדוד 12 סא"ל משה "מוסה" קליין על שינוי תוכנית התקיפה"

      תחילה אציין את הפרטים שבוודאי אינם נכונים:

      אהבתי

  20. קיבלתי את הקשיור באמת אתר מענין גדוש בהמון מידע
    מזכיר לך אמרת שתדבר עם שלמה מן על הדרכת סיור תל פחר עזזיית ובניאס
    רציתי להזכיר תחילה את שבוע הבא בסיור עמק זבולון מרמת יוחנן, אושה, דרך יער ציפורי
    ראשית ההתיישבות ,מורשת ,קרבות מלחמת העצמאות, מגיע עם רעייתי והנכד .
    גם יוס מגיע להתראות חבר יקר !!

    אהבתי

כתיבת תגובה