קש"א מוצב החרמון

מלחמת יום כיפור, נפילת מוצב החרמון * עופר רבינוביץ', הקש"א של המוצב, נמלט בלילה ביחד עם עוד 16 חיילים ונפצע בדרך ממארב סורי * לאחר שהשתחרר מבית החולים מצא את עצמו בבית ההבראה בתחקיר לילי אגרסיבי מול אנשי מחלקת היסטוריה של צה"ל, בניסיונם לגלות מה עלה בגורלו של במבי, בנו של רמ"ח היסטוריה * להלן סיפורו דרך התחקיר שהפך לטראומה

חודשיים אחרי המלחמה. עופר רבינוביץ' ליד שברי פנטום ליד החרמונית

זה קרה בחצות הלילה בעכו, בבית ההבראה של האגודה למען החייל. מישהו טילטל את סגן עופר רבינוביץ' שישן.

הקצין הצעיר בן ה-21, שהחלים מפציעה מירי בבטן, עדיין עם תפרים מהניתוח, מזכרת טרייה מנפילת מוצב החרמון, התעורר. הובילו אותו לחדר האוכל, שם ישבו שני קצינים, שהזדהו כאנשי מחלקת היסטוריה של צה"ל. הם באו לתחקר אותו על אירועי נפילת המוצב הבכיר.

מה היה כל כך דחוף לאנשי מחלקת היסטוריה להעיר באישון לילה חייל פצוע ולדרוש ממנו תשובות להמון שאלות?

כיבוש מוצב החרמון הוא אחד ההישגים הגדולים של הצבא הסורי במלחמת יום כיפור. המקום נכבש כשעה אחרי פתיחת המלחמה בצהרי יום ה-6 באוקטובר 1973, בחסות מאות פגזי ארטילריה, הפצצה ממטוסים, עשן קרב, ומוצב שלא ידע מימינו ומשמאלו, והיה מאובטח ברמה מינימלית. בחסות כל אלה שטפו הסורים את המקום ולא הותירו סיכוי לכ-60 חיילי צה"ל שהיו בו, שרובם לא היו כלל לוחמים. חלק נהרגו, חלק נשבו, חלק הצליחו להימלט. רבינוביץ' נמנה עם ברי המזל שנמלטו בחסות החשיכה.

בדרך למטה נתקלו הנמלטים במארב סורי. רבינוביץ' נפצע מכדור בבטנו. סג"מ צבי אילון "במבי" הגיע אליו, ניסה לטפל בו ונפצע קשה. אחרי מספר דקות השתכנע רבינוביץ' שבמבי אינו בין החיים והחל לזחול מהמקום, חרף פציעתו הלא פשוטה. הוא הצליח להגיע לכוחות צה"ל, אבל במבי לא. הסורים מצאו למחרת את במבי בפרפורי נשימתו האחרונים. הם קברו אותו בשטח, ולמעשה גורלו לא היו ידוע עד אחרי כיבוש המוצב בחזרה על-ידי צה"ל ב-22.10.73.

במבי היה בנו של אל"מ אברהם אילון (לנטש), ראש מחלקת היסטוריה של צה"ל. האבא החל להפוך כמעט כל אבן בתחתית החרמון כדי לדעת מה קרה לבנו, כולל תחקור שבויים סורי והתחקיר המפורט שעבר רבינוביץ'. ב-22 באוקטובר לאחר כיבוש החרמון נחת עליו לנטש עם הליקופטר, הופגש עם אל-ג'וג'ו, מ"פ הקומנדו הסורי, שהראה לו איפה נקבר במבי.

רבינוביץ' לא שכח את התחקיר הלילי שעבר. תחקיר הזוי, בעיניו, שעשה לו רע. לא הספיקו לו מוראות הקרב שעבר, נפילת המוצב, תחושת הכישלון וההשפלה, הפציעה הלא פשוטה, השעות שזחל בלילה, הפחד שחיילי צה"ל יירו בו – ובא גם התחקיר הזה.

סגן רבינוביץ' מקיבוץ חניתה התגייס ב-1969, שירת בתותחנים וערב מלחמת יום כיפור היה קצין ארטילריה בגדוד 334 [גדוד שכלל מרגמות 120, מרגמות 160, סוללת 155 ואף תותחי 130 מ"מ סובייטים – שלל ממלחמת ששת הימים]. עימו למוצב החרמון עלו והגיעו באותו סוף שבוע גורלי שני חבריו לגדוד, קת"קים אף הם – סג"מ אבינועם גוטרמן וסג"מ צבי אילון [במבי]. לרשותם עמד זחל"ם [נהוג ע"י אלי ברגיג], שתי משקפות 20×120, מכשירי קשר 25, קשר קווי מהמוצב אל מיפקדות הסיוע ועוד.

המוצב בכללותו היה מאויש בכ-60 חיילים, מהם מחלקת חי"ר קטנה מגדוד 13 לאבטחת המוצב. מלבד חיילי גולני, יתר החיילים לא היו לוחמים.

להלן התחקיר שעבר רבינוביץ' ב-20 באוקטובר 1973 בעכו. המתחקר הראשי היה רס"ן יעקב זיסקינד. שמו של השני אינו ידוע. התחקיר נמצא בארכיון צה"ל.

1972, עופר רבינוביץ' במפגש עם הרמטכ"ל דוד אלעזר בסיום השלמה חילית בבה"ד 9 בצריפין

תחקיר סגן עופר רבינוביץ', אוקטובר 1973

שאלה : מה שמך, מספרך האישי והאם אתה בשירות סדיר ?

תשובה: שמי סגן עופר רבינוביץ', מספרי האישי 2084468 והנני בשירות סדיר.

מה תפקידך בצבא?

קש"א.

שימשת כקש"א במוצב החרמון.

בדיוק.

כמה זמן היית במוצב?

מיום שישי, ערב יום כיפור, יום אחד.

כתוצאה ממה עלית לשם?

היתה כוננות והייתי מיועד לשם בימי כוננות.

אולי תספר על הנסיבות שבהן עלית, מה ראית כשהגעת? תתייחס לחיים במוצב, לשגרה, מה היה שם הכוח, מה היו הנוהלים, הכוננות וכו'?

עליתי ביום שישי אחר הצהריים, עליתי לשם בזחל"ם עם עוד קת"ק אחד ששמו גוטרמן. הגענו למעלה עם חושך. באנו למפקד המוצב, סידרו לנו שם מקום שינה. ארגנו קשר קווי לסיוע לנפח. היינו צריכים להתחבר להורדה מסוימת בתוך המוצב ולארגן את התצפית שלנו בפנים. שם היה כבר הקת"ק שלנו במבי. הוא עלה למוצב לפנינו וישב שם כבר בין שבוע לשבועיים.

איפה הוא היה לפני כן?

לפני כן הוא שימש בכמה תפקידים. בגדוד היתה לו סוללה ב'. אני הייתי מפקד סוללה א'. הוא ישב שם בתצפית מעל לשבוע. נדמה לי שמתקופת ראש השנה, היו שם כמה קת"קים שהתחלפו. זה מה שעשינו ביום שישי עד שבת בבוקר. בשבת בבוקר עסקנו שם בתצפית ודיווחנו על כל מה שרואים. צפינו על כל הגזרה שנצפית. בעיקר למזרח, דרום-מזרח, דרומה. כלומר, לכיוון הסורי. עד הצהריים עסקנו בתצפית. בצהריים הגיע אלינו איזה עדכון מודיעיני בנושא תוספת כוחות לקו, וכך זה נמשך עד סביבות השעה 1400.

כשהגעתם למוצב בערב, אני מניח שהרבה לא ראית, אבל בבוקר מה ראית? כמה איש היו במוצב? כמה אנשים שאינם לוחמים היו? באיזו צורה הם היו מאורגנים? תן לנו יותר פרטים.

במוצב היה מפקד כללי, כנראה מטעם חטיבה 820. הוא היה המפקד על כל העסק. היה שם כוח של גולני בסדר גודל של 12-10 איש, נ"מ, שהוא היה המפקד שלהם. היו שם עוד מספר אנשי תחזוקה של המקום – אפסנאים ובעלי תפקידים כאלה אשר מטפלים במוצב. היו שם כמה אנשי קשר מטעם החטיבה ומטעם הפיקוד. חוץ מזה, אני יודע שהיו שם אנשי חיל אוויר ומודיעין ואנשים אחרים, שאינני יודע בדיוק מה תפקידם. עד כמה שידוע לי, סדר גודל האנשים במוצב היה בסביבות 60 איש.

מוצב החרמון 1973 [האוסף הציוני]

מי היה מפקד המוצב?

מפקד המוצב היה גדי.

סגן?

כן.

מגולני?

לא, מהחטיבה שם. למפקד של גולני קראו חגי?

האם הייתם בכוננות גבוהה? האם קיבלתם התראה על מלחמה, או קיבלתם התראה על מצב כוננות גבוהה?

קיבלנו התראה על מצב כוננות גבוהה.

כיצד נערכתם לקראתה מהבוקר?

היתה כוננות. אני הייתי עסוק בנושא התצפיות וזיהוי סוללות אויב, כך שלא עקבתי אחרי הנעשה במוצב.

האם היו איתכם טנקים במוצב?

לא.

איזה סוג נשק בינוני, או נשק יותר רציני מרובים היה לכם?

היה מא"ג, אינני יודע בדיוק כמה היו. היה F-2 אחד, נדמה לי, שהיה גם מק"כ ובזוקה, ואיזה ררנ"ט לאחד החיילים.

חוץ מל-10-15 חיילי גולני, אילו סוגי נשק היו לחיילים שהם לא מקצועיים?

לחיילים שאינם מקצועיים היה עוזי, כך אני מתאר לעצמי, כי כשאני ראיתי אותם אחר-כך אז היה להם עוזי.

האם היו גם אנשי מילואים במוצב?

היה לי תצפיתן מילואים ונהג נגמ"ש.

האם היה נגמ"ש במוצב?

כשהגענו בערב היה נגמ"ש במוצב, אך איני יודע היכן הוא היה בבוקר. יכול להיות שהוא היה במוצב התחתון, כי הוא היה מסייע בבוקר לסיור, ומשפתחו את הציר הוא היה מעלה את האנשים חזרה, כך שלא ברור לי בדיוק היכן הוא היה.

האם היו תצפיות לעבר מוצב החרמון הסורי?

בשמירה שהיתה בחוץ. היו תצפיות לשם.

עכשיו אנו מתקרבים לשעת הצהריים, ואז מה קרה?

בסביבות 14:00 ישבנו בתצפית ואז החלה פתאום הפגזה רצינית מאוד.

של איזה כלים?

הכלים הרגילים. היה ידוע לנו כי יש להם שם סוללה של 240 מ"מ, ושל מרגמות באיזור ח'אדר, אני מעריך שהן גם כן השתתפו. מיד הקת"ק גוטרמן לקח את הזחל"ם שלנו, כי תפקידו היה לנסוע לעיקול הטנק [כקילומטר מדרום מערב למוצב החרמון]. הוא טוען כי הוא ראה שהטילו פצצה ממטוס על המוצב.

אתה לא ראית?

ראיתי את המטוס מטיל פצצות יותר למטה, אבל לא על המוצב. עמדת התצפית היא כזו, שהיא נותנת לך מבט לכיוון השטח הסורי, ולא לשום כיוון אחר.

עם מי היה לך קשר באותו הזמן?

היה לי קשר קווי ואלחוטי עם מיפקדת הסיוע בנפח. התחילה הפגזה, ואז לא יכולנו להישאר בחוץ. עמדת הקת"ק הזו קיבלה פגיעה ישירה ונהרסה. נכנסנו לתוך המוצב והיינו בפנים בשעה שהוא היה תחת הפגזה. היתה הפגזה כבדה מאוד. קשה היה להוציא ראש החוצה. כשהיינו מנסים להציץ החוצה, שמענו ממש את הפגזים על המוצב. בשלב מסוים הגיע טלפון מהחטיבה כי מוצב הר דב זיהה שנחתו מסוקים בהר העליון. ירו קצת בנק"ל והמריאו מיד. לא דווח על חיילים שירדו או משהו כזה. בכל זאת, נכנסו לכוננות.

מה זה נקרא "נכנסו לכוננות"? האם עד אז לא הייתם בכוננות?

היינו בכוננות במוצב, אבל אז מפקד החוליה של גולני אירגן את האנשים ואמר לכל אחד מה הוא עושה בדיוק. בכל מקרה, את שאר האנשים ריכזו למטה לתוך האולם.

תאר קצת את המוצב.

אני איני מכיר את המוצב הזה. זה מוצב גדול מאוד המורכב מהרבה מאוד חדרים, הרבה בונקרים, תעלות, בכמה קומות. יש למטה אולם, שבו היינו בעת ההפגזה, שמעליו שתי קומות. לשם ריכזו את כולם. משם גם הכניסה הראשית. זה האולם שמיועד להתרכז בו בזמן הפגזה. בשלב זה הוצאנו כל פעם מישהו שהציץ לראות האם יש שם חיילים [סורים]. הוא לא זיהה כלום. בסביבות 14:30, כחצי שעה אחרי שהודיעו כי המסוקים נחתו, הודיעו כי רואים חיילים סוריים מתקרבים למוצב מכיוון מערב, על ציר הכביש. הודענו על כך לחטיבה.

האם ביקשתם סיוע?

בתחילה חשבו שיסתדרו לבד. ניהלו שם חילופי אש עם המא"ג. הסורים לא הסתערו, הם תפסו עמדות לכיוון מערב.

אתה ראית את זה?

לא.

אתה היית בצד השני?

לא, אני לא יכולתי לצאת החוצה. רק החבר'ה של גולני יצאו לעמדה הצופה על זה.

אבל החבר'ה של גולני היו מעטים ואתם הייתם עם נשק ביד?

היה לנו עוזי, והעוזי לא היה יעיל. הם עמדו במרחק של 200 מטר.

כמה הם היו בערך?

בהתחלה העריכו אותם בכ-50. שאר האנשים ישבו למטה בתוך האולם הזה.

גם אתם כקת"קים?

כן.

איפה במבי היה באותו הזמן?

במבי גם כן היה באולם.

דיברת איתו, הייתם ביחד?

כן, אסור לשכוח שעדיין היתה הפגזה על המוצב, למרות שהסורים עמדו בחוץ, וכשההפגזה קצת יותר נחלשה, הם התחילו לתת בנק"ל. ואז במבי ניסה לעלות לעמדת תצפית שנייה פתוחה, שהיתה למעלה במוצב, אך אי-אפשר היה לעלות לשם. זו היתה עמדת פח כזו, שכמעט ולא היתה מוגנת והם ריססו אותה כל הזמן. שאר האנשים היו למטה באולם.

האם באותו זמן ניסיתם לטווח ארטילריה שלנו?

פנינו לחטיבה ואמרו לנו כי מיד נותנים לנו אש על האיזור שלנו. אש על מוצבנו. ירינו מספר פגזים, לא הרבה.

מרגמה 160 על שלדת שרמן מגדוד 334 במהלך מלחמת יום כיפור


האם לא היתה לכם מרגמה?

לא, האש שלנו עצרה אותם קצת. הם כל הזמן ניסו להיכנס דרך הפתח הראשי ושם הם גם הצליחו.

האם המוצב ממוקש מסביב?

כן , אבל הם נכנסו מהאזור של הכביש.

הפתח היה סגור או פתוח?

פתוח.

למה?

אין שם שער.

גדרות תיל יש?

בפתח אין.

האם יש אמצעים לנעילה, או מיקוש, או קיים המתקן לנעילה?

לא ידוע לי.

באיזו שעה אנו מחזיקים כרגע?

16:30-17:00

עדיין אור יום?

עדיין אור יום. ואז, לפי מה שאני מעריך כי קרה, הודיעו כי יורדים עוד אנשים מכיוון מצפה שלגים.

מדוע אתה אומר שאתה מעריך?

כי בשלב הזה ניהלו איתם חילופי אש. פתאום שמענו יריות מתוך המוצב. מכיוון דרום שלו, ששם יש מספר פתחי חירום. אמרו כי יש שם מספר מקומות שדרכם אפשר להיכנס. אני מתאר לעצמי שהצליחה להיכנס לשם חוליה שלהם. אני לא ראיתי את זה, אך נשמעו משם יריות. ואז התחילו לטהר בפנים ולהשליך רימונים.

כאשר אתם נמצאים בתוך האולם הגדול?

כן.

האם דלתות האולם היו נעולות והאם הדלתות היו כבדות?

כן, האולם היה נעול, אלה היו דלתות פח כבדות אשר עמדו יפה נגד כדורים.

ירו עליהם?

כן, ירו עליהם.

כמה אנשים היו באולם?

אני מעריך שכמעט כולם.

זאת אומרת היו 60, מינוס 10-5 אנשי גולני. כך שהיו באולם לפחות 45 איש?

כן.

מוצב החרמון במלחמת יום כיפור [ארכיון צה"ל]

היה שם אוכל ומים?

היה אוכל ומים.

איך הייתה האווירה באולם?

היתה שם נטייה להתרגשות (אם נאמר באופן עדין), ואנחנו ניסינו להשקיט את האנשים, לפזרם לפינות, לפתחים, ודאגנו שלכל איש שיש לו נשק, שיהיה בפתח. זה מה שהיינו צריכים לעשות שם. יכול להיות שאם היינו עולים יותר למעלה, אולי זה היה עוזר. בכל אופן, המצב הוא כרגע, מבחינת עובדות שהיינו באולם, שמענו אותם למטה יורים בתוך הבונקרים. הקשרים עלו מהבונקר שלהם ואמרו כי הם [הסורים] הגיעו לבונקר של הקשר.

האם הבונקר שלהם היה נמוך יותר מהאולם?

הוא יותר נמוך מכיוון דרום. הם אמרו כי הם נכנסו באזור שלהם והגיעו אל הבונקר שלהם. בשלב הזה כבר לא היה לנו קשר אלחוטי. מתוך האולם היה לנו קשר קווי ותיארנו כל הזמן לחטיבה מה קורה.

עם מי דיברתם בחטיבה?

דיברו שם עם קצין האג"ם והיה שם קטע שדיברו עם המח"ט. הוא אמר לא לדאוג, לא להיכנס לפאניקה ויהיה בסדר. מפקד המוצב מטעם החטיבה ביקש תגבורת.

הוא היה בתוך האולם?

כן.

מי פיקד על הלחימה בחוץ?

המפקד של גולני.

אם כך, סגן גדי הזה היה מפקד המוצב ומי שניהל את הלחימה בחוץ, לפי דבריך, היה מ"מ מגולני עם חייליו.

כן.

מה היה תפקיד מפקד המוצב בעת הלחימה?

הוא ניסה להשליט סדר בפנים ולארגן את האנשים.

איתכם ביחד?

כן.

ועדיין יש לכם קשר עם החטיבה, וביקשתם תגבורת?

ואז אמרו שנותנים אש על כוחותינו. ירו ובכל פעם שירו אש על מוצבנו בחוץ, הם היו נרגעים ולא היו יורים עלינו. אבל כפי שאמרתי לך, בשלב זה נכנסה חוליה והתחילה להתקדם בפנים ואז כבר עבר זמן קצר מאוד עד שהם הגיעו לאיזור שלנו.

כמה זמן?

רבע שעה. הם הגיעו אלינו והשליכו לתוך האולם כמה רימוני רסס, אך אף אחד לא נפגע מזה. היו שם דלתות, אבל היה פתח אחד שהגיע מהבונקרים, שלא היו בו דלתות. היתה שם דלת יותר חלשה. הצליחו לפתוח אותה עם יריות, לפתוח שם חור ולהכניס רימונים דרכו.

האם יריתם לעבר הדלת?

לא עמדו בקו אחד עם הדלת, אבל ירו לעבר הפתח הזה. ואז הם זרקו שם רימון עשן והתחיל לצאת עשן. החברה פחדו שזה פגז או משהו דומה והתחילו לרוץ שם במנהרות.

לאן? האם פתחו את הדלתות?

לא פתחו את הדלתות, אלא יצאו מדלת אחת שלא נשאר ממנה כלום. פתחו אותה ויצאו ממנה.

לאן היא הובילה?

היא הובילה לכיוון צפון.

האם זה לכיוון הפתח של המוצב, באופן כללי?

לא, זה לא לכיוון הפתח הראשי, אלא לכיוון עמדת שמירה. אנו יצאנו לשם ואחרי זמן מה התברר שאנו שם רק קבוצה של 15.

כלומר, מתוך 45 יצאתם 15 לכיוון הפתח הזה שפתחתם?

כן.

מי היו, פחות או יותר, 15 האיש האלה?

היה שם גדי . גם מפקד גולני הגיע לשם. הוא ירד בשלב מסוים למטה, כי הוא נפצע בחזה. הוא ירד לאולם, ובשלב מסוים הסורים נכנסו פנימה.

לא סיפרת לי על זה.

אחרי שהוא נפצע, הוא ירד לרגע למטה לטפל בעצמו, ואז הם כבר זרקו רימונים פנימה ואז הוא נשאר למטה.

איפה היו החיילים שלו?

המשיכו לירות למעלה.

האם שמעתם חילופי אש והיו עדיין קרבות למעלה?

כן.

האם לחיילי גולני היו נפגעים?

היה הרוג ושלושה פצועים.

האם המ"מ סיפר את זה?

כן.

מה הוא סיפר עוד על הלחימה למעלה?

הוא סיפר כי הם עומדים שם ומנהלים איתם ירי. כן סיפר שקשה מאוד לעמוד שם, כי זו עמדה לא נוחה ולא מוגנת היטב. ככלל, עד כמה שאני נוכחתי, עמדות ההגנה של המוצב היו מאד לא נוחות. אנו היינו במין מחילה כזו עם מחסה ראש, כמין מנהרה כזו. הלכנו לאורכה והגענו עד כמעט לקצה.

האם שם היתה יציאה?

יש משם יציאה עקיפה מהמוצב. יש שם בונקר לוחמים, ובסוף עמדת תצפית היוצאת לתוך המוצב, אבל היא גלויה, אז לא רצינו לצאת משם. נשארנו לשבת בתעלה הזו וחיכינו.

האם כולכם הייתם מזוינים?

כן.

האם במבי היה אתכם?

כן.

האם היה כבר חושך?

אז כבה האור במוצב והיה חושך גמור.

האם הגנרטור כבה?

כן.

ובחוץ היה עדיין אור, או שהיה כבר חושך?

בחוץ היו דמדומים.

איזו שעה זו היתה להערכתך?

17:30-17:00.

האם ניתקתם את הקשר עם מפקד המוצב בזמן הנסיגה? או שהודעתם כי פורצים דלת, זורקים רימונים וכו'?

לא, אז כבר לא.

מי ישב ליד הטלפון?

הטלפון היה במקום בו נפלו הרימונים, כך שבשלב זה לא עמד לידו אף אחד. השלב בו הוכנס רימון הוא בערך השלב בו נותק הקשר.

הקשר נותק כתוצאה מכך שהיה ליד מקום האש?

בדיוק, הוא לא נותק, אך פשוט אי-אפשר היה לגשת לטלפון. ישבנו שם בתעלה, שמענו אותם מטהרים בונקרים.

האם ראיתם אותם?

לא ראינו אותם, שמענו.

עד הסוף לא ראית אף אחד?

לא, אחרי איזה זמן שמענו אותם צועקים בחוץ בערבית. ואז, בשלב שהיינו בתעלה, המטוסים שלנו ירדו על המוצב.

איך ידעתם כי הם שלנו?

ניחשנו, אני מעריך כי הם שלנו. מה עוד שת"א באחת הפעמים בהם דיבר עם החטיבה ביקש שיבואו מטוסים לעזרה. ישבנו בפנים ושמענו אותם צועקים. האש קצת נרגעה. הערכנו כי הם השתלטו על המוצב. כעבור זמן מה שמענו שוב שהיריות מתחדשות והנחנו כי אולי עלה כוח שלנו למעלה והוא מנסה לתפוס את המוצב מחדש. שמענו יריות בדלת.

האם בתוך המחילה שוחחתם ביניכם על הנושאים האלה?

כן , שוחחנו בלחש, כדי שלא ישמעו אותנו, כי הסורים היו קרובים מאוד אלינו. שמענו אותם מסתובבים בחוץ מעל הראש, ומדברים ביניהם.

למה חיכיתם בשלב הזה?

חיכינו עד שתבוא עזרה מבחוץ. שמענו שוב יריות וטיהורים בפנים, ושזה די מתקרב אלינו. חשבנו אז כי הכוח שלנו נכנס. כל הזמן היה ספק האם הם ישתלטו. אח"כ שוב נרגעו היריות. אחד החברה מהמודיעין אמר כי הוא זז קצת לשמוע האם אלה דיבורים בעברית או בערבית. הוא חזר ואמר כי הדיבורים בערבית. השעה היתה בערך 20.30.

כלומר, מ-17:30 עד 20:30, בערך כשלוש שעות הייתם במחילה בשקט.

כן.

האם היו יריות, או שהם הפסיקו כבר את היריות?

היו צרורות בודדים, שאני מניח כי נבעו מפחדים.

מה עלה בגורלם, בשלב זה, של החבר'ה שהיו באולם הגדול למטה?

אינני יודע.

האם היה קשר טלפוני בין אגפי המוצב?

יכול להיות שהיה קיים, אבל לא השתמשו בו.

האם במבי היה לידך באותו הזמן?

כן, הוא היה לידינו.

האם במשך השלוש שעות האלה דיברת אתו, תפסת איתו שיחה?

לא, הוא היה בקצה באחד של השורה ואני הייתי בקצה השני.

האם הייתם כולכם מסודרים בשורה בתוך המחילה?

כן .

שניים-שניים או אחד-אחד?

תשובה : כן .

האם הייתם כולכם מזוינים בנשק?

לא כולם, אני חושב שהיו כאלה שהיו בלי נשק. הנשק שלי נשאר תקוע בעמדת קת"ק והעמדה נפגעה. בשלב מסוים, אחד החבר'ה נתן לי את הנשק שלו, שאני אשתמש איתו.

מי זה היה מחיך האוויר, איזה תפקיד היה לו?

איני יודע, משהו סודי. הוא נתן לי את הנשק שלו. ישבנו שם עד 20:30, עד שהובהר לנו סופית כי הערבים בפנים ואז החלטנו לנסות לצאת את המוצב.

מה זה החלטנו? מי החליט, מי התייעץ, מי פקד?

מפקד המוצב, גדי. הוא נתן את הפקודות בשלב הזה.

האם ניכר היה כי ברור לו מה שהוא עושה, או שזה היה מתוך התייעצות?

זה היה מתוך התייעצות. הוא התייעץ בעיקר עם חגי, המפקד של גולני.

המפקד שהיה פצוע, מה היתה הפציעה שלו?

חללי כדור בחזהו. אבל הוא היה מאושש, בהכרה ועבד בסדר.

האם הייתם רגועים, או היתה קצת בהלה?

אומנם היינו מפוחדים, אבל אפשר לומר כי היינו רגועים, שקלנו את האפשרויות לצאת בצורה די קרה.

להערכתך, כמה חיילים סוריים היו במוצב באותו הזמן?

אין לי שום קנה מידה להעריך את זה.

האם היו הרבה צעקות?

בשלב זה, בלילה, כמעט ולא היו צעקות. הם התארגנו להגנה. בקרבתנו העמידו גם כן עמדה של שניים ושמענו אותם מדברים ביניהם.

באיזה מרחק הם היו מכם?

10-5 מטר. החלטנו לעזוב את המוצב. גדי אמר כי ישנה אפשרות לצאת. אני לא הכרתי את כל המחילות, אך אני חושב שהוא הכיר. התחלנו ללכת אחריו בתוך המחילה. היה די הרבה רעש.

ללכת או לזחול?

ללכת. זו מחילה כזו בתוך המוצב. אני חושב שהסורים שמעו אותנו, אבל הם חשבו כנראה כי אנו חיילים שלהם. הצלחנו לצאת לצד המזרחי של המוצב. עברנו שם דרך שדה המוקשים.

האם ידעתם עליו מראש?

כן.

האם בצד מזרח המדרון הוא תלול?

כן.

האם לא היו חיילים סוריים באותו איזור?

לא.

מה היה מצב התאורה בחוץ?

אור ירח.

מוצב החרמון בשנות ה-70 [ארכיון הגולן]

האם היתה איזו פעילות ארטילרית שלנו או שלהם?

בשלב זה היה שקט. גם ירי נק"ל לא היה. יצאנו החוצה דרך שדה המוקשים וירדנו לעמק הבולען . עמק הבולען נמצא כאן מצפון.

מתוך איזה שיקול?

מתוך שיקול ללכת פה ולרדת למוצב שלנו הנמצא פה בצומת.

איזה מוצב יש כאן בצומת?

רכבל תחתון.

האם הוא היה מאויש?

כן, היו שם חבר'ה שלנו וקיווינו כי יש שם חבר'ה שלנו.

למה לא לרדת ישר דרומה וללכת כך?

כי זה היה הרבה יותר רחוק והיה זה שטח שיכול להיות בו סורים.

האם השטח הזה ניתן למעבר?

זה שטח קשה מאוד לתנועה, אני מניח כי באופן תיאורטי הוא ניתן למעבר.

לעומת זאת, כלפי צפון, היה ברור כי תצטרכו לחתוך את ציר התנועה של הסורים.

כן, זה היה ברור לנו. לא ידענו כי באיזור הזה (?) יש סורים.

האם חשבתם שהם רק במוצב?

כן.

האם כשדיברתם, העליתם אפשרות כי הם באו רגלי, או רק בהליקופטרים?

העלינו אפשרות שהם באו רגלי, כי אמרו לנו שראו תנועה של כ-25 איש, אבל לא התייחסו לזה. זהו, ירדנו לכאן (?), נענו כאן (?), קבוצה של 20-15 איש.

לא 15?

יש פה עוד אחד שהצליח לצאת והוא טוען כי היו 20 איש. אני טוען שהיו בסביבות 15 איש.

מי זה האדם הזה?

הוא אחד מהמודיעין.

האם זה אותו אחד שניסה להאזין מקודם?

לא, הוא מהיחידה שלו, אבל הוא אדם אחר. נענו כאן (?) . כשעלינו מה (?) לכביש.

כשעליתם לכביש מעל עמק האשחר, יש פה איזה נ.ג., שקע?

מה…(?), עלינו מעמק הבולען לשקע. יצאנו מהמוצב הזה, בגיא הזה ירדנו למטה, פה עלינו לשקע פעם אחת, הלכנו לאורך השקע בחצי עיגול. עלינו לכביש והתחלנו לרדת פה, כשנתקלנו במארב.

עכשיו ספר על המארב, עליכם ועל המארב.

בהתחלה פתחו עלינו באש מכאן, מימיני למטה, ועד כמה שאני מכיר שם את השטח, זה נראה לי מכאן (?), מטווח 100 מטר, ירו עלינו מכאן אש חזקה.

כמה איש להערכתך היו בנקודה הזו?

היו שם לפחות ארבעה-חמישה איש שלהם.

עפר רבינוביץ' מתוך סרט לזכרו של במבי ב-2016

האם זה מקום נוח למארב נ"ט כנגד רכב שיעלה, או משהו כזה?

בדיוק, הוא שולט יפה מאוד על הכביש. בתחילה, איך שהם התחילו לירות, חשבנו שאלה כוחות שלנו, לכן צעקו להם משהו בעברית ואותתו בפנס ירוק, שזה סימן לכוחותינו.

מי אותת?

זה היה חגי. חגי ניווט את הכוח. הוא הלך שם ראשון. ואז שאפנו לרדת למטה באלכסון, כדי להתרחק מהמארב, אך פתאום נפתחה אש גם מכאן וגם מפה, ממש למטה מולנו.

כלומר, היו להם לפחות שלוש נקודות עצירה?

כן, בשלב יותר מאוחר אני שמעתי גם צעקות מהכיוון הזה. משם עוד לא ירו.

אתה אומר כי היו בערך ארבעה-חמישה איש, באילו סוגי נשק ירו עליכם משם?

מקלעים, נדמה לי קלצ'ניקובים.

האם היה משהו יותר רציני – ררנ"טים או נ"טים?

לא. אני שמעתי פיצוצים, אבל נדמה לי כי אלו היו רימונים. לאר.פי.ג'י שלהם יש שובל אדום, ואנו לא ראינו אר.פי.ג'י.

היה ליל ירח?

כן, היה ליל ירח.

איזו שעה זו היתה בערך?

23:00.

למה אתה זוכר כל כך טוב את השעה?

אחרי שנפצעתי הסתכלתי על השעון, נפצעתי כמה דקות אחרי זה.

האם נפצעת פה?

כן.

האם הלכתם בשורה האחד אחרי השני?

כן.

מה בערך היה הסדר?

שום סדר קבוע.

באילו מרחקים הייתם האחד מהשני?

מטר, מטר וחצי . פה, בקטע הזה על הכביש, בעת מעבר הכביש, גדי ובמבי היו אחרונים במאסף כדי שאף אחד לא יפגר.

מה זאת אומרת 'יפגר', הרי כולם היו בריאים בשלב הזה של היציאה?

היו שם חבר'ה מהתחזוקה, שלא היו רגילים ללכת. מישהו גם יצא שם עם סנדלים, כי העסק תפס אותו עם סנדלים והיה לו קשה יותר ללכת. אבל כל אימת שנפתח פער היו נעצרים ומחכים.

האם הלכתם בהליכת לילה?

לא, בהליכה מבצעית.

האם דיברתם ביניכם?

כשהיה שקט לא דיברו, אבל לא היתה תנועה מאובטחת או משהו כזה.

אתה אומר שגדי ובמבי היו בסוף, חגי ניווט ואתה היית באמצע. איפה אתה היית בשורה, באותה הזדמנות?

אני הייתי פחות או יותר באמצע הטור.

כמה קצינים היו שם, לפי הערכתך?

ארבעה קצינים הזכרתי כבר, והיה עוד סג"מ מהקשר שיצא. ברגע שנפתחה האש, פחות או יותר, העסק התפרד. לא היינו כוח מאורגן. היינו כוח אורגני, אך לא היינו רגילים לפעול יחד. האש נפלה בין האנשים. האנשים נשכבו על האדמה.

איך זה קרה, האם ראו אתכם על איזשהו רקע?

הם ישבו פה בשטח יותר נמוך, כאשר אנו היינו פה על קו רקיע. כאן ישנה ירידה.

האם השתמשתם בפנס בירידה?

לא, אבל אמרתי שנצנצו לעברם בפנס ירוק איך שהם פתחו באש.

הירידה פה היתה קלה או קשה?

ירידה קשה.

מהו סוג הקרקע שם?

סלעית, טרשית.

האם יש מקומות מסתור כאשר נשכבים?

יש מקומות מסתור. אין הרבה סלעים גדולים, אבל פה ושם יש, ואפשר להיצמד לקרקע.

האם היו שם שיחים, צמחיה?

שיחים מאוד נמוכים, בגובה של פחות מ-20 ס"מ.

האם היה חם, קר?

בשלב זה עדיין היה חם והכל היה בסדר. בשלב מאוחר יותר היה לי קר. עם הפתיחה באש, כאשר נשכבנו, בשלב הראשון המגמה הכללית שלנו היתה לנסות לעבור קדימה את המארב, בדילוגים ממחסה למחסה. ואז יצא לי לעשות את זה עם במבי ביחד. פתאום יצא לי לרוץ לידו והתחלנו לעבור ביחד ממחסה למחסה.

בתור זוג?

כן.

ספר זאת ביותר פרטים.

פתאום מצאנו את עצמנו מאחורי אותו מחסה, מאחורי סלע די גדול. ואז אמרנו שנרוץ קדימה באלכסון, כי ראינו שיש אש מימין. התקדמנו כך בסביבות 50 מטר.

האם דיברתם ביניכם באותם ה-50 מטר?

דיברנו מעט. הוא הספיק לומר לי שהעוזי שלו לא יורה. אמרתי לו שזה לא נורא ועדיף כי לא נירה, כיוון שאז יגלו אותנו. כיוון שבלאו-הכי אנחנו לא מהווים פה כוח שלם היכול לירות ולהסתער, אז עדיף שלא נירה, כי גם אז האפקטיביות תרד. בשלב הזה התייחסתי אל מקור האש פה".

האם ניתן היה לזחול שם?

ניתן היה לזחול. היינו מדלגים ממחסה למחסה, קופצים יורדים, קופצים יורדים. בשלב מסוים רצתי כ-20 מטר לפניו. התקדמתי די יפה. התרחקתי ממקור האש מס' 1 . פתאום נפתחה עלי פה אש מטווח קרוב מאוד.

למה אתה אומר "עליך"?

בכיוון שלי, אני חושב שהם זיהו אותי.

אותך כן ואת במבי לא?

במבי עוד נשאר במחסה מאחור. לא רצנו ממש האחד ליד השני.

האם רצתם בשיטה שהאחד רץ, משתטח, והשני מצטרף?

כן.

איזה מרחק היה לכל דילוג?

השתדלנו שיהיה קטן ככל האפשר, אך מצד שני רצינו להשיג מרחק. כל הזמן היתה ההתנגשות הזו בין לרוץ עוד קצת ולקחת סיכון, או להשתטח. המרחקים נעו בין 10-5 מטר. באחד הקטעים האלה נפגעתי בבטן בצד ימין. אני רצתי הנה (?), ואז פתאום מטווח קרוב מאוד של 20 מטר בערך נפתחה עלינו אש. אני נפגעתי פה. הכדור נכנס מפה ויצא מכאן. זה הפיל אותי לאדמה. במבי בא לראות מה קורה איתי. הוא הצליח להגיע אליי בשלום. כשהוא רכן מעלי הוא נפגע בחזה. כנראה שראו שהוא מגיע אליי וזה משך קצת את האש אליו. הוא שכב לידי. ניסיתי לראות מה קורה איתו. הוא אמר בתחילה כי כואב לו מאוד. לאחר מכן הוא הפסיק לדבר (אני סיפרתי זאת לאביו, איילון). בשעה הראשונה של הפציעה שלי …

שעה?

סך הכל אני שכבתי בשטח בסביבות שלוש-ארבע שעות, במקום שנפלתי, מ-11:30 עד 02:00 בקירוב.

למה שכבת שם עד 02:00, לא יכולת לזוז?

ב-02:00 ירד הירח. חיכיתי עד שיירד הירח. כל משך השכיבה שלנו שם לא יכולתי ליצור איתו שום קשר, הוא שכב שני מטר ממני ולא יכולתי לדבר איתו. ניסיתי כמה פעמים.

עופר רבינוביץ'

קש"א החרמון עופר רבינוביץ', מתוך סרט על גדוד 334 במלחמת יום כיפור

מה אמרתם האחד לשני כשעוד דיברתם?

הוא שאל אותי מה קרה לי. אמרתי לו שנפצעתי בבטן ושימשיך להתקדם לבד, משום שאני בלאו-הכי לא יכול לזוז כרגע. לא הספקתי לומר את זה ואז הוא נפגע. הוא נפל ממש עליי. סידרתי אותו לידי. השכבתי אותו יותר בנוח. הוא נשם קשה מאוד. בשלב מסוים, עד כמה שאני שמעתי, הוא הפסיק לנשום.

בדקת את זה?

לפי שמיעה. לא הייתי במצב שהייתי יכול לתפקד. סבלתי מאוד מהפציעה בבטן. בכל אופן, במשך שעה פסקו כמעט לחלוטין הכאבים שלי.

איך אתה מסביר את זה?

אינני יודע, אולי הגוף התרגל לפצע, או משהו כזה. יכול להיות שגם נבהלתי בהתחלה מאוד מעצם הפציעה. בכל אופן, אחרי ששכבתי איזה זמן במנוחה עברו לי הכאבים. אומנם הרגשתי כי אני נוקשה וקשה לי מאוד להתכופף ולעשות תנועות. אך כל זמן ששכבתי במנוחה, זה לא כאב לי.

האם במבי ניסה לחבוש אותך כשהוא הגיע אליך?

לא, הוא לא הספיק. נפגעתי, הוא הגיע אליי ונפגע גם כן.

באיזו תנוחה הוא היה כשהוא נפגע? הוא היה זקוף למחצה?

הוא היה חצי זקוף, הוא רכן על ארבע מעליי.

אם על ארבע, אז הוא קיבל את זה בצד ולא ממש בחזה.

אני לא ראיתי בדיוק את הפצע, אבל היה נדמה לי כי אני רואה פצע מאחור, באזור החזה, פה.

מתי היה נדמה לך, מתי ראית את זה?

הוא נפל עליי ואז שמתי עליו יד והרגשתי מאחור, באיזור החזה את איזור הפציעה. ירד ממנו הרבה יותר דם מאשר ממני.

האם שוחחתם?

קשה לקרוא לזה שיחה. הוא אמר לי כי זה מאוד כואב לו, מאוד כואב לו, והוא איבד את ההכרה. הוא הפסיק לדבר. לחשתי לו והוא לא ענה. הורדתי אותו ממני הצידה. לחשתי לו – 'במבי, במבי', והוא לא ענה לי.

האם ניסית לבדוק האם הוא חי?

בשלב יותר מאוחר ניסיתי לבדוק.

כמה זמן אחרי זה, בערך?

כשעה.

איך ניסית לבדוק את זה?

הנחתי עליו יד ולא הרגשתי כי הוא נושם.

צבי אילון במבי ז"ל בסיום קורס

איפה הנחת עליו את היד?

באיזור הבטן. ואחר-כך שמתי יד גם על היד שלו וראיתי שהוא די קפוא, אך גם הידיים שלי היו קרות מאוד (לכן, קשה לי להניח לפי זה). ואז הנחתי שהוא מת. כשאני מסתכל על זה מאוחר יותר, זה לא נראה לי מבוסס. הבנתי שהוא פצוע ונפגע באופן רציני על-סמך מה שהצלחתי לבדוק שם, כאשר זה מה שעלה בדעתי לעשות ברגעים אלה.

האם הייתם בתוך מחפר?

לא, שכבנו במין שטח פתוח כזה, במין קפל קרקע מאוד קטן.

האם האויב, פחות או יותר, היה במרחק של 20 מטר?

כן, ובמשך הזמן ששכבתי, שמעתי אותו מזיז אבנים ומשתעל.

האם הוא ניסה להתקדם אליכם?

לא. הוא שכב במקומו ושמעתי אותם צועקים מעמדה לעמדה, להעיר האחד את השני ולשמור על עירנות. אני לא מבין ערבית, אך כך זה נשמע מהטון של הצעקות. בשלב מוקדם יותר של הפציעה שלי, בערך חצי שעה או פחות אחרי הפציעה, שמעתי מישהו צועק שם למעלה בעברית, שכל מי שנשאר ינסה להגיע לכיוון הכביש למעלה, לשפר עמדות לאחור, כי הם היו קדימה והבנו שהם כאן.

מי זה צעק?

בשלב מאוחר יותר, הסתבר לי כי זה היה גדי. אחרי שנגמר העסק, בבוקר למחרת, פגשתי אותו והוא אמר לי שזה הוא קרא. הוא ריכז לידו עוד שלושה אנשים, באיזור הזה של הכביש שחצינו אותו וניסה לחצות שוב כאן (?), במקום יותר דרומי קצת. עם המארב הזה היתה לו בעיה. הוא זרק לשם רימון ושאלו אותו בערבית – "מי זה?". הוא צעק לעברם "אוסקוט" והצליח לעבור אותם.

זה המארב הזה שלא פתח עליכם באש?

לא, זה מארב מס' 2. היה שלב מסוים שהוא ירה למטה. עליי ועל במבי ירה מארב מס' 3 ואז הוא הקיף ועבר את המארב הזה. פתאום שמעתי את אלה שהיו במארב מס' 3 צועקים לעוד איזה כוח לשים לב, ומארב מס' 4 הזה צעק למארב מס' 3, בטון כזה, אשר ממנו הבנתי כי הוא רוצה להסביר לו שהוא מבין ושלא יצעק, כי הוא מגלה את עצמו. ואז, אני מבין שגדי תפס את העסק והצליח להתחמק ממנו גם כן. הוא ירד פה. שמעתי אותו פה צועק – "לרוץ אל הכביש". הוא רץ מהר והנחתי שהוא על הכביש והגיע למוצב שלנו שהיה פה.

כל הזמן הזה אתה שוכב בשקט ולא זז?

תרשים ההיתקלות של החיילים במארב סורי באיזור הרכבל העליון. הכוח הישראלי הגיע ממזרח ונקלע לאש צולבת

מאותו מקום שגדי יצא בו קודם?

כן, ועוד שעה להגיע לפה, בדומה למה שגדי ביצע. ואז, בדקתי שוב מה המצב עם במבי. הנחתי את היד שלי על היד שלו וראיתי כי הוא קר. בשבילי, באותו הרגע, זה היה כאילו אימות למה שחשבתי קודם ויותר לא בדקתי שום דבר במפורט.

כלומר, לפני יציאתך שמת ידך על ידו והרגשת כי היא ללא תנועה.

כן. וזה היה כאילו אישור בשבילי. הייתי כל כך קרוב אליהם, שחששתי לבצע איזושהי תנועה חדה, או להתרומם יותר מדי ולמשוך בכך תשומת לב.

האם ניסית להתקרב לפנים שלו?

הייתי קרוב מאוד.

באיזה מרחק?

מטר.

וצפית עליו? הסתכלת עליו?

הסתכלתי, אבל אז כבר ירד הירח וראיתי אותו במטושטש. קשה להגיד כי זיהיתי איזושהי הבעה או משהו דומה על פניו. משך כל השלוש שעות הללו הוא לא זז ולא שמעתי אותו נושם.

ואת עצמך שמעת נושם?

את עצמי לא שמעתי, אבל שמעתי הזזת אבנים והשתעלויות של הסורים ממרחק 20 מטר. חוץ מזה, במבי לא השמיע קול.

מה היו הדברים האחרונים שהוא הספיק לומר לך?

הוא אמר שנורא כואב לו. חוץ מזה לא אמר דבר.

האם הוא ביקש שתחבוש אותו?

הוא נאנח. הוא לא ביקש שום דבר באופן מיוחד.

האם הוא נאנח הרבה זמן?

לא, לא הרבה זמן. כל העסק היה די במהירות. אני מעריך כי עבר פרק זמן של דקה עד שהוא איבד את ההכרה.

פרץ האש שפגע בך ואחרי זה בעיקר בו, היה פרץ חזק או כדור בודד?

אלו היו יריות רצופות, צרור אחרי צרור.

מכלי נשק אחד או מכמה?

אני מניח כי מכמה כלי נשק.

האם אתה סבור כי הוא נפגע מיותר מכדור אחד?

אני חושב שמכדור אחד.

במה הוא היה מזוין, מה היה לבושו?

עוזי וכובע פלדה.

לבוש רגיל, ודאי דגמ"ח?

כן.

חגור היה לו?

לא, בעמדה שנפגעה נשאר החגור. מה שנותר לי עוד לספר הוא שבתחילה עשיתי כמה תנועות לראות האם בכלל הסורים מגיבים על התנועות שלי. ראיתי שהם לא מגיבים, אז התחלתי לזחול. בתחילה זחלתי כשני מטר ונחתי, ושוב שני מטר ונחתי. בטני היתה מאוד נוקשה והיה לי קשה מאוד לזוז. יותר מאוחר, כנראה עקב התנועה, היה לי יותר קל. זחלתי עד למעלה. לקח לי כשעה להגיע מכאן עד למעלה, לכביש. הייתי זוחל קטעים קטנים מאוד ונשאר במקום. בדרך עברתי ליד עוד חייל שלנו פצוע קשה. הוא היה איש תחזוקה ואמר לי שהוא פצוע קשה ולא מסוגל לזוז. אמרתי לו שאני הולך להביא עזרה.

עופר רבינוביץ' כחודשיים אחרי מלחמת יום כיפור בחרמונית, ליד שרידי משאית שהובילה תותח

אתה יודע מה שמו?

לא, לא הכרתי אותו. הכרתי רק את פניו כשהייתי בבוקר במוצב. אני יודע רק שהוא היה איש תחזוקה שם. עליתי לכביש. בכביש המשכתי לזחול לכיוון נ.ג. 2072. עליתי על הציר הזה שמסומן, אבל ירדתי הנה, כי שמעתי פה קודם את הכוחות. עליתי פה בגיא, נעתי בגיא הזה כך ומנקודה זו כבר הלכתי. יש פה סלעים גדולים מאוד והתנועה היתה קשה גם בגלל הפציעה. כשהתחלתי לחתוך כאן (?), חשבתי בתחילה כי אני כבר כאן (?). עברתי את העיקול, עליתי על השביל הזה (?), חשבתי שאני פה והתחלתי ללכת הנה (?), אך פתאום שמעתי את הצעקות שלהם והבנתי שטעיתי וחזרתי בטעות חזרה. לאחר שראיתי את העיקול הזה ואת העיקול הזה, הבנתי איפה אני בדיוק וירדתי חזרה. כיוון שהעיקול הזה הוא מקום תצפית לא רגיל על כל הסביבה (הכוונה היא לעיקול הטנק, שגם שם היה לנו קת"ק), פחדתי שהם השתלטו גם עליו, אז בנקודה מסוימת חתכתי ישר למטה והלכתי על הכביש.

איפה אורי אור פגש אותך? [הערת הבלוג: לא ברור למי הכוונה. אורי אור, מח"ט 679, לא היה אמור להיות בסביבה באותה שעה]

הגעתי הנה למקום הזה בסביבות 05:00. היה עוד חושך מוחלט. כוח שלנו ישב פה (?) ואמרתי לעצמי, שאם אני אכנס לשם בלילה יש סיכוי שיירו בי, לכן העדפתי להמתין כחצי שעה במקום, עד שיעלה השחר ויהיה לפחות אור קלוש, כדי שהאנשים שיראו אותי לא ייבהלו פתאום ויירו בי. ואז בסביבות 05:30-05:45 התחלתי לרדת למטה. במרחק של כמה מאות מטרים מהם עצרתי וצעקתי להם, כשלפני כן האזנתי ושמעתי קריאה בעברית אשר עודדה אותי, משום שאז ידעתי כי יש שם כוחות שלנו. צעקתי כמה פעמים בעברית שאני חייל פצוע של צה"ל. לא ענו לי. שמעתי כי הם מתווכחים ומישהו שואל: "מה זה? מי זה?", "מה קורה שם?". הבנתי שיש תשומת לב לנושא שלי והמשכתי לרדת עוד קצת. היו דמדומים, חצי חושך, חצי אור. הדליקו פרוז'קטור. הסתבר לי שיש שם טנקים. ואז אינסטינקטיבית הרמתי ידיים למעלה, כך שגם אם הם יחשבו כי אני ערבי, שלא יירו בי.

איפה השארת את הנשק?

באיזור הפציעה. לא הצלחתי לזחול איתו מבלי שהוא ירעיש בהיתקלו באבנים. החשש הגדול שלי היה שהם יגלו אותי בקטע הזה, כאשר שכבתי בין הכוחות שלהם כשאני זוחל החוצה. אז זה היה הסיכון הכי גדול במשך הזחילה שלי. כשהגעתי לכאן (?), אמרתי כי יש שם חייל פצוע, אך היתה פקודה מפורשת לא לעלות למעלה.

מקום ההיתקלות במארב הסורי, צולם חודשיים אחרי [צילום: עופר רבינוביץ']

כשהגעת למוצב [ברכבל תחתון] עם מי דיברת?

פגשתי שם את גדי. הוא היה פצוע בצד ימין מכדור. הוא נפגע מהמארבים האלה. אני שמעתי ממנו שהוא יצא עם עוד שלושה אנשים מתוך ה-15 פלוס אנשים. אני הייתי החמישי. הודיעו לחטיבה כי גם אני יצאתי. ואז הגיעה פקודה לעזוב את מוצב הרכבל התחתון עם הטנקים. שם החובש כבר טיפל בי. חבשו אותי, שמו אותי על אלונקה ולא נתנו לי ללכת. פינו אותי למסעאדה. זה לקח כשלוש-ארבע שעות להגיע עם הנגמ"ש והטנקים (הגענו בסביבות השעה 10:00) כי הפגיזו את הסביבה. בשלב מאוחר יותר שמעתי שעוד שני חבר'ה שנתקלו איתנו במארב הצליחו לרדת למג'דל שמס ושם הם נאספו. אלה עוד שני חבר'ה מהכוח של ה-15, שאיני בטוח בדיוק שהם הגיעו למארב, אז עזבו אותנו לפני המארב (למרות שלא נראה לי סביר כי הם עזבו אותנו לפני המארב, אך מישהו אמר לי כי הם התפצלו מהכוח לפני כן והחליטו לרדת מכיוון אחר), הגיעו ישר עד מג'דל שמס. כשהגעתי לכאן, הסתבר לי שיש עוד אחד, אשר בעת ההיתקלות במארב רץ ישר קדימה ומטה. הוא נפצע משני כדורים ברגליים והלך ברגל מרחק עצום, אין לי מושג בכלל איך הוא הצליח לעשות את זה. הוא ירד מה…(?) והגיע לקלעת נמרוד ברגל ופינה עצמו לצפת או ראש פינה בטרמפים. מתוך החשבון יוצא כי שמונה הצליחו להגיע. בזמן ששכבתי שם בעת הפציעה, השטח היה מופגז. כל הזמן עברו מעלינו פגזים שנחתו באיזור הזה (?).

האם האש היתה על כוחותינו?

אינני יודע של מי.

האיזור הזה הוא איזור המוצב?

בזמן התנועה שלנו, איך שירדנו לוואדי, התחילו לעוף פגזים וליפול באיזור הזה, על המדרונות שבינינו לבין הכביש. זו יכולה להיות אש שלהם, ויכולה להיות אש על כוחותינו, אין לי מושג מי ירה. גם בזמן ששכבתי פה, במשך כל שלוש השעות, שמעתי פגזים נופלים באיזור הזה (?).

האם במשך כל הזמן הזה ששכבתם שם פצועים, לא היה ניסיון סורי לגשת אליכם?

לא.

היו שם הרבה כוחות שלהם במארבים, לפחות 20 איש?

אפילו יותר.

האם הם דיברו עם מישהו בקשר?

הקשר ביניהם היה בצעקות.

אולי שמעת, כלפי חוץ, איזושהי קריאה החוזרת על עצמה?

לא, אינני זוכר.

האם היה ליל ירח בהיר?

בהיר לחלוטין.

האם אתה ראית אותם?

לא ראיתי אותם, ראיתי את רשפי היריות.

בשיחזור, כשהגעת כבר לפה ושוחחת עם חברים שחזרו משם, אילו מסקנות העלית לאחר שנוספו פרטים נוספים והניסיון והחוויות של האחרים?

שיחה ממש, בשלב מאוחר יותר, היתה לי רק עם האדם הזה שפגשתי פה, שהצליח להגיע בכוחות עצמו לקלעת נמרוד. אני התפניתי לבית החולים בצפת ודיברתי איתו לאחר שהתחלתי כבר להחלים. דיברנו על מה שהיה במוצב ועל כל הנושא של הבריחה. הוא חשב שהסורים נתנו לנו לברוח משם בכוונה, כדי שנעלה על המארב. אני הנחתי כי כשנענו בתוך המוצב הם פשוט חשבו שאנחנו סורים ולא כוחות שלנו. חוץ מזה, אני פשוט לא מכיר מספיק את המוצב ואיך היו צריכים להגן עליו, בשביל לדעת מה לא היה בסדר ומה היה צריך לעשות יותר טוב, כך שקשה לי מאוד להסיק מסקנות. יכול להיות שאם היינו חושבים על זה קצת יותר ושוקלים את הבחירה של ציר התנועה, היינו מגיעים למסקנה שבכל מקרה טוב יותר לאגוף את זה מימין או משמאל. כי זה האיזור שהם נחתו ובו וטבעי היה שהם יניחו שם חסימות.

על סמך מה אתה יודע כי הם נחתו שם, הרי לא ראית אותם.

אמרו לי שהם נחתו באיזור הרכבל, ופה זה רכבל עליון, במקום הזה בדיוק.

זה היה איזור נחיתת ההליקופטרים?

כן. אמרו לנו – באיזור רכבל עליון, וזה יכול להיות כל הרכס הזה. במבט לאחור, טבעי להניח שהם יניחו חסימות. הצרה היתה שהיינו שם די בלחץ ולא חשבנו שהם יניחו חסימות לכיוון כוח שלנו, אלא רק יסתפקו בשמירה על המוצב. אם היינו עולים על הדבר הזה, יתכן שהיינו חוטפים, או כך(?) או כך(?).

דרך ההימלטות של עופר רבינוביץ' ממוצב החרמון

האם מישהו תיחקר אותך עד היום?

תיחקרו אותי, בעיקר בנושא של אנשים שהיו. הימצאותם, אילו אנשים.

אילו גורמים תיחקרו אותך?

היו אצלי מחיל האוויר. היה איזה סא"ל שאמר לי שהוא מרכז את הרשימות של כל הגורמים שהיו במוצב. הוא לא אמר לי את שמו. הוא קירח לגמרי. זה היה בבית החולים, כשהייתי מאושפז כבר יום או יומיים. הוא שאל אותי על שמות האנשים. הסברתי לו שאני לא מכיר הרבה משום שבאתי ערב קודם.

האם סיפרת עוד למישהו את הסיפור השלם כפי שסיפרת לי? האם אתה חושב שיש לך להוסיף עוד פרטים, או שזה הסיפור השלם?

זהו הסיפור השלם. לא היה שום גורם שבא לתחקר בנושא זה.

אנחנו עסקנו פה בנושא של שיחות כאן. ניסיתם לשחזר אחורה את הבריחה בעיקר, משום שזה מה שאיחד אתכם כאן? אילו עוד פרטים שמעת מחברים שלא ידעת אותם?

בפרטים הטכניים על המקומות שבהם הלכנו אין לי שום חידושים, כי את השטח הכרתי היטב משום שהסתובבתי שם הרבה פעמים קודם לכן והייתי הרבה פעמים בתצפיות בחרמון. בגלל זה גם הלכתי כפי שהלכתי, כאשר הבחור ההוא, שלא הכיר את השטח, החליט שהוא הולך מערבה עד שהוא יגיע לים. הוא הגיע לקלעת נמרוד. באשר לבריחה עצמה, בציר התנועה אין לי שום ספקות. גם באשר למספר האנשים, 15 או 20, הוא די מוגדר. לא היו יותר מ-20 איש.

האם כמעט כל האנשים נפגעו באותו פרץ אש ראשון?

כן. אני נוכחתי לדעת שחוץ ממני ומבמבי שהצלחנו להתקדם, ואולי עוד איזה דמויות בודדות מאוד שראינו, לא ראיתי אף אחד זז שם. יש לי הרושם שהם נפגעו. שוב, בעיניי לא ראיתי שמישהו נופל מפגיעה, או שסתם נצמד לאדמה משום שיורים. קשה לי מאוד לשפוט בנושא הזה.

האם זה הכל לפי דעתך?

זה הכל. באיזור הזה ישב לנו קת"ק. מסיפור מאוחר יותר התברר שנחתו באיזור שלו שני מסוקים ופתאום התפוצצו לידו, אז הוא לקח טייס אחד שלהם בשבי. הוא היה שם עם זחל"ם. בבוקר הוא הצטרף לשיירה שבה התפניתי מהחרמון. הוא עלה פתאום לנגמ"ש בו התפניתי וסיפר לי שהוא ישב שם כל הלילה, פתאום נחתו לידו שני מסוקים ופתאום הם התרסקו, הוא לא יודע איך.

אולי היו מטוסים באוויר?

יכול להיות.

שני מסוקים נחתו לידו ופתאום התפוצצו והוא לא ירה לעברם? גם לא הזחל"ם שלו?

לא היה לו כמעט נשק. היה לו צ.ס. זה היה זחל"ם הגנה מפני רסיסים.

הוא לא יכול היה לפנות לסיוע למוצב?

לא, זה לא היה זחל"ם לוחמים. היו שם הוא, הנהג ועוד אחד באבטחה. זה אותו קת"ק שסיפרתי עליו בהתחלה. הוא שבה טייס אחד שהצליח לצאת מאחד המסוקים והיה פצוע. לאחר מכן הוא מת מהפצעים. בכל אופן, ההרגשה הכללית שלי היא שכל העסק הוא די בנס, די במזל. די בנס שנותרו מי שנותר.

מדוע רק ה-15 מתוך ה-40 פלוס עזבו? מה היתה הסיבה לחלוקה?

כשזרקו את רימון העשן, היתה נסיגה לתוך התעלה ההיא בצורה בלתי מאורגנת לחלוטין, והבחור שירד פה סיפר לי שהאחרים נכנסו לתוך איזה חדר והסתגרו בפנים. אינני יודע מתוך איזה שיקול. בשלב הזה לא פיקחו על הנושא.

הבחור הזה לא היה בתוך ה-15?

הוא היה בתוך ה-15, אבל הוא אומר שהוא עבר ופתאום הוא ראה כי חבר'ה שלו מסתגרים שם בחדר.

כלומר, חוץ מהאולם הגדול היו עוד חדרונים?

כן.

של מה, ללינה, שינה?

לא. עם כל מיני מכשירים ומתקני חימום וקירור. כל העסק שם לא היה גמור והיה בבנייה כל הזמן. ואז התפצלנו ונשארה החבורה שלנו שהצליחה לצאת ביחד, מבלי שיצרנו כל קשר מחודש עם החבר'ה שהסתגרו בפנים.

האם אתה סבור שאם היה שם טנק או נגמ"ש, הוא יכול היה לסייע?

אם היה שם בשלב הראשון, דרך קבע, היה מחסל את ההתקפה בלי בעיות. גם אם היה כוח בחוץ הוא היה עושה זאת.

על סמך מה, הרי לא ראית?

על סמך התיאור שאמרו לי, הוא יכול היה לצאת קצת החוצה, להתקדם.

מי תיאר לך את ההתקפה?

חגי תיאר אותה בשברי מילים, וגם גדי קפץ לכמה דקות למעלה בזמן שחבשו את חגי (חגי היה המ"מ של גולני וגדי מפקד המוצב).

האם אתה מכיר את שמות המשפחה שלהם?

לא.

מאיזה גדוד חגי?

מגדוד 13. גדי הוא מחטמ"ר 820, אינני יודע מאיזה גדוד.

תודה רבה.

עד כאן התחקיר

עופר רבינוביץ' 2021: מספיק היה עוד 15 לוחמים כדי למנוע את נפילת מוצב החרמון

רבינוביץ' חזר לשירות אחרי שהחלים, התקדם בתפקידים בשירות מילואים והיה מג"ד 316 בתותחנים בתקופת מלחמת לבנון. "כיום אני סובל מטראומה בעקבות מה שעברתי במלחמה, , אבל דרך העיסוק בנושא אני חי עם זה בשלום".

אנחנו מחזירים אותו עופר לליל ה-20 באוקטובר בבית ההבראה בעכו, מול אנשי מחלקת היסטוריה.

בשעה שהתחקיר הזה התקיים, מוצב החרמון היה עדיין בשליטת הסורים. "הושיבו אותי מולם, שמו לי פנס לעיניים, כאילו שאני שבוי בחקירה", הוא מספר לנו. "הרגשתי תחת לחץ. גם סגנון השאלות היה בבירור של חוסר אמון, כך גם החזרה על שאלות בצורות אחרות. היה כלפיי חוסר אמון שנבע מספקנות גדולה של לנטש [רמ"ח היסטוריה, אביו של במבי] כלפי הגרסה שלי. הוא לא האמין שהבן שלו נהרג. חשב שאולי נפצע או נלקח בשבי. האנשים שלו באו לחלץ ממני מידע ולראות מה לא נכון. לנטש עלה לחרמון מיד אחרי שכבשו אותו, הוא פגש את המ"פ הסורי שהראה לו איפה המקום. זה היה בדיוק איפה שסיפרתי להם".

 אל"מ אברהם אילון לנטש [מימין] במהלך מלחמת יום כיפור [צילום: ארכיון צה"ל]

הוא מספר שאחרי המלחמה לנטש הזמין אותו אליו כמה פעמים. עופר הלך אליו באי רצון בולט. לנטש ניסה לפייס אותו. "הוא ניסה לשקם את היחסים בינינו ואמר לי שאני כמו הבן שלו, אבל הטראומה שהיתה לי מהחקירה לא עזבה אותי. היום אחרי כל השנים ההן הייתי מתחבר אליו בלי בעיה".

עניין נוסף שטורד אותו מהמלחמה הוא הצל"ש שנשקל בזמנו לתת לבמבי. רבינוביץ' נקרא לוועדת הצל"שים ונשאל אם לבמבי מגיע אות הצטיינות. הוא ענה שבסך הכל במבי עשה מה שהיה צריך לעשות. "עשיתי טעות, הייתי צריך להמליץ עליו, הוא הרי לא היה חייב להגיע אליי תחת אש הסורים ובכל זאת הגיע לעזור. אני מכה על חטא שלא לחצתי על צל"ש לבמבי. הייתי צעיר ולא הבנתי מספיק טוב".

כקת"קים הם ביקשו למנוע את נפילת המוצב על-ידי ירי ארטילרי של צה"ל על המוצב: "היתה לנו אפשרות להסתייע בכל יחידות האש שהיו פזורות ברמת הגולן. אבל פה לא טיווחתי כלום כי הרשתות היו חסומות והיה בלגן. היתה בכל זאת הנחתה כי איכשהו הצלחתי ליצור קשר עם מחנה נפח וביקשתי שיירו קצת עלינו. זו היתה אש לא מבוקרת. המג"ד שרגא בן צבי, שישב בתל אבו נידה [הר אביטל], הוא כביכול הפעיל אש על החרמון. זו היתה רק סוללה אחת שירתה בצורה שקראנו לה 'פזר-גשש'. אין מי שצופה ומטווח, והם יורים קצת ימינה וקצת שמאלה, בתקווה שמשהו יפגע. שמענו את הנפילות בסביבות המוצב, היתה תחושה שאולי זה יעכב את הסורים, אבל בסוף הם מצאו את הדרך להיכנס למוצב".

הוא מרבה לשחק בנדמה לי, כשהשאלה הגדולה שרודפת אותו וכנראה את כל מי שהיה במוצב הזה בצהרי ה-6 באוקטובר 1973 – האם ניתן היה למנוע את נפילתו לידי הסורים. "בגדול היה אפשר בקלות", הוא אומר. "ימים ספורים לפני המלחמה, כשכבר היה מידע שהסורים מתכוננים ליום קרב ואולי לבצע מחטף, יכלו לחפור שוחות קטנות מסביב למוצב, לתגבר קצת את החיילים. הרי כל מוצב בגולן תוגבר בכמה חיילים, רק מוצב החרמון לא תוגבר אפילו בחייל אחד. זה עד כדי כך זועק, שאתה מתחיל לחשוב שמישהו ידע ועשה בכוונה".

 עמק בולען שמצפון למוצב החרמון 1973, דרכו נסוגו חיילי המוצב

אנחנו שואלים כמה תוספת כוח יכולה היתה למנוע את כיבוש המוצב. עופר: "מספיק היה אפילו 15 לוחמים נוספים. או אפילו שהמ"פ של גולני מגדוד 13, במקום לשבת במסעאדה ולא לעשות כלום, היה עולה לחרמון ומתגבר בעצמו עם החפ"ק שלו את המוצב. היה מכלול שלם של חוסר מוכנות".

על הביקורת שהוטחה במפקד המוצב, גדי זידובר, על שאירגן הימלטות של 17 קצינים וחיילים, תוך השארת כל היתר במוצב, אומר עופר: "הסיטואציה היתה שאנשים התפזרו במחילות במוצב. זה מוצב גדול עם מספר רב של בונקרים ומחילות ביניהם, ואנשים התפצלו. הקבוצה שיצאה זו קבוצה שנותרה מרוכזת כל הזמן יחד. היה אפילו מישהו שהחל לצאת איתנו אבל חזר. אני יכול להבין את הכעס על ההחלטה הזו, כמו שהרגשתי נקיפות מצפון על הפצוע, איש התחזוקה, שפגשתי בדרך ולא יכולתי לקחת אותו. הוא נפל בשבי וחזר, ונולדו לו אחר-כך חמישה ילדים. הוא בינתיים נפטר ואחד הבנים שלו צילצל אליי להגיד שאבא שלו לא כעס עליי ושלא אקח ללב. בכל אופן, בחזרה למוצב – גדי עשה החלטה ברגע מסוים, כשהבין שאין מה לעשות וחייבים לצאת. הוא נתן פקודה להתארגן לצאת ולהיות מוכנים להיתקלות. ובשלב מסוים באמת התרוממנו בלחישות בינינו ויצאנו. רק כשיצאנו הוא ספר כמה יש והיו 17 איש. לא היה משהו אחר לעשות. זה היה שלב שהסורים שטפו את המוצב למעלה ואנחנו לכודים בבונקר למטה ואין שום סיכוי ללקט את כולם ביחד. יש אנשים שעד היום באים בטענות ולא מפסיקים לפמפם ביקורת. לטעמי זה משרת כל מיני אינטרסנטים שלא רוצים להציף את המחדלים בהכנות המוקדמות של המקום. חבל על גדי, שהיה בחור מאוד מאוד נחמד ומת בגיל צעיר משברון לב".

———————————————————————————-

5 מחשבות על “קש"א מוצב החרמון

  1. זוועה רק לחשוב ע ל המצעד הלילי נס בעור שיניו מהמוצב הכי הכי בצפון. העינים של המדינה התהפך, הרגליים של המדינה, הבורחות.
    לא לקנא בחיילים שנוטשים והסורים מזנבים בהם. מלחמת יום כיפור המקוללת.

    אהבתי

  2. במוצב החרמון היו 14 לוחמים מגולני, והשאר, נדמה לי 46 חילים, ראו את עצמם כלא לוחמים והתחבאו באולם התת קרקעי. לעומת זאת, במלחמת העצמאות, כשהצבא המצרי הפגיז ותקף את קיבוץ נגבה, כל הגברים בקיבוץ הגנו מתוך העמדות, והאימון שלהם היה די אפסי. מדוע לא אימנו את שאר 60 החילים לירות ברובה? מדוע לא קבעו לרובם עמדה שאליה ירוצו במקרה חירום?

    לחלק מהלוחמי גולני היו תמ"ק עוזי , שאיתו לא ניתן להתגונן מתקיפת קומנדו סורי. כי העוזי לא אפקטיבי בטווח של יותר מבערך 100 מטר.
    מדוע לא ציידו לפחות את הלוחמים בקלצ'ניקוב? כבר ב 1967 תפסו כמויות גדולות של קלצ'ניקוב ותחמושת מתאימה. מה גם שהקלצ' תמיד היה מאוד זול (יוצר בסין ובעוד מדינות) ולסוחרי נשק בעולם היה קל להשיגו.
    שנים לפני המלחמה, הרמטכ"ל דדו קיים דיון בענין הצטידות ברובה, ולאחר שנים אכן הצטידו ברובה הגליל. לדעתי זו היתה בחירה רעה, לא כל כך בגלל תכונות הגליל, אלא בגלל שההצטידות בקלצ'ניקוב יכלה להיות די מידית.

    אהבתי

  3. יכול להבין את הלחץ של ראש מחלקת הסטוריה ומתחקריו שנשלחו להביא כל פיסת מידע אפשרית, מעריך שבשלב התחקור של רבינוביץ האל'מ אילון התפלל שהבן שלו נמצא בשבי הסורי. לא מקנא בו.

    אהבתי

  4. תמונה נאמנה של היהירות, הברדק, חוסר הרצינות, חוסר המוכנות של הצבא לקראת המלחמה הזאת. כדאי שכל האנשים שממשיכים לפמפם על "הדרג המדיני שהפקיד את הדרג הצבאי" במלחמת יום כיפור, יבינו שצה"ל לא נערך ולא התכונן ולא לקח ברצינות את האויב, מתוך זלזול, מתוך היהירות שאחרי נצחון ששת הימים. והיו לזה אחראים בפיקוד הצבא. כמו שנאמר פה, עוד 15 חיילי גולני במוצב, היו מן הסתם מונעים את נפילתו, ואת מותם של עוד כ-100 חיילים אחר כך בנסיונות הכיבוש מחדש. צה"ל ידע במשך 10 ימים לפחות שהמצב בגזרת הגולן מתחמם, עובדה שחטיבה 7 הועברה מסיני לגולן ערב ראש השנה לצורך תיגבור (ואוי ואבוי לנו במלחמה אם 7 לא הייתה שם). מישהו בפיקוד צפון (אלוף יצחק חופי), באוגדה 36 (רפול, רפאל איתן) או בחטיבה המרחבית 820 היה צריך להבין את התמונה הכוללת ולתת דגש על חיזוק המוצב הכי חשוב והכי רגיש בגזרת הצפון. זה לא נעשה. בכיה לדורות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s