גשר הפקק

גשר הפקק – סיפורו של מקום * הסורים התלוננו על הקמתו ב-1957, והאו"ם דחה אותם * מיקומו מעל סכר אגם החולה היקנה לו את שמו האלמותי, שגם ועדת השמות הממשלתית לא הצליחה לשנות * במלחמת ששת הימים הוא נפגע ונאסרה תנועת טנקים עליו * אחרי המלחמה הוחלף בגשר ביילי חדש עד לגשר הבטון כיום   

גשר הפקק בסביבות 1968. עבודות להנחת צינורות מים מנחל ג'ילבון לשדות של קיבוץ גדות [ארכיון גדות] להגדלה – לחצו על התמונה

מי לא עבר על גשר הפקק בדרכו צפונה על דרך מע"צ הנהדרת לאורך נהר הירדן, לצד אתרי הליכה רטובים ומסלולי טיולי שטח?

כל תקופה ועולם המושגים שלה. שנות העימותים בין ישראל לסוריה לאורך הגבול הישן 1967/1948 על השטחים המפורזים ומקורות המים, העניקה למקומות שונים כינויים מיוחדים, שוותיקי קיבוצי הגבול של אז זוכרים היטב עד היום: חלקת ה-120 דונם, חלקת ה-160, האף של דה גול, דרך הפטרולים, שבעת האלונים, גשר החביות, פרדס חורי ועוד.

והיה את גשר הפקק.

רשימה זו מוקדשת לגשר החביב, החצי-היסטורי, שחוצה את הנהר ומחבר את חלקי כביש 918 מדרום לצפון ולהיפך.

על המשמר, 1.4.1957

הגשר הנמצא כשלושה ק"מ צפונית לגשר בנות יעקב, הורכב והוצב במבצע לילי של חטיבת גולני במרץ 1957. הוא נועד להעברת ציוד הנדסי לעבודות החולה וכדי לאפשר ציר תנועה נוסף ונוח לחקלאי הקיבוצים, שעבדו בחלקות שממזרח לנהר, אותם שטחי מריבה שבגללם פרצו תקריות אש.

אורכו של הגשר באותם ימים היה 120 רגל [כ-40 מטר] והוא יכול היה לשאת משקל של כ-45 טון. מאז הקמתו עבר לפחות ארבעה גלגולים עד היום.

ידיעה על הקמת הגשר התפרסמה ב"על המשמר" ב-1 באפריל 1957, תוך ציון העובדה שזה קרה בליל אמש [כלומר 31.3.57]. מעיון ברשימת תלונות סוריה בפני משקיפי האו"ם עולה כי תחילת בניית הגשר, כולל הכנת הדרך ממערב, היתה ב-19.3.57 או יום קודם. נראה שסיום הגשר היה ב-31.3. יצוין כי בתלונה ישראלית לאו"ם שהוגשה כמה ימים לאחר מכן, נכתב כי הסורים ירו בליל ה-31.3 כמה צרורות לכיוון פרדס חורי, הצמוד לגשר מצידו הצפוני.

הסורים הופתעו למראה הגשר החדש, שפרץ לשטח שממזרח לנהר אל מול בתי הכפר ג'לבינה והמוצב, והגישו תלונה לועדת שביתת הנשק של האו"ם, בטענה כי הגשר הוקם על אדמה בבעלות ערבית [חוות חורי] והוא עלול לשמש את ישראל לצרכים צבאיים. הם דרשו מהאו"ם לפתוח בחקירת הנושא ולהורות על הפסקת פעולות ההקמה.

ישראל טענה כי הגשר הוקם עבור העבודות על אדמות החולה וכדי לאפשר העברת דחפורים וציוד כבד לחלק הדרומי של האגם.

דמשק, 27 למרץ 1957: התלונה הסורית לאו"ם על הקמת גשר הפקק [ארכיון המדינה]

עין לחולה צופייה. רכב או"ם סמוך לגשר הפקק

ב-24 באפריל 1957 דחה ראש משקיפי האו"ם במזרח התיכון, הקולונל ביירון לירי, את התלונה הסורית, וקבע כי הגשר לא הוקם על אדמות השייכות לערבים ולכן אין מקום להתנגדות, על אף שישראל בהחלט מסוגלת להשתמש בו לצרכים צבאיים [טנקי שרמן ו-AMX וכן זחל"מים יכלו לנוע עליו].

אגב, בימים שאחרי הקמת גשר הפקק התרבו תקריות ירי באיזור היאחזות דרדרה [כקילומטר צפונית לגשר] והיו כמה נסיונות של חוליות סוריות לחדור אליו.

הימים ימי תקריות אינטנסיביים, וידיהם של אנשי ועדת שביתת הנשק מישראל וסוריה ושל משקיפי האו"ם היו מלאות עבודה. עשרות רבות של תלונות הדדיות נרשמו מינואר 1957 עד אוגוסט אותה שנה, ולאחריה. תקריות ירי וחדירות לאורך הגבול משני הצדדים (כולל גיחות מטוסים מצד ישראל). לא עבר כמעט יום בלי אירוע, לפעמים גם שניים ושלושה. וכמו להוסיף גפרור לתבערה – קם לו בלילה בהיר אחד גשר הפקק.

גשר הפקק בראשיתו ועדר צאן קטן. ניתן לראות את מי אגם החולה: מה ששמר על הרום שלהם היה סכר שגמים מתחת לגשר

הגשר נקרא פקק מכיוון שעבר מעל סכר אגם החולה, שהורכב מכלונסאות (שגמים) מפלדה במטרה לסכור את יציאת המים מדרום האגם. עם הקמת הסכר עלו מי החולה ואיפשרו למחפרים הגדולים לצוף עליו ולחפור תעלות מקשרות באגם.

ב-30.10.1957 נפתח הפקק מתחת לגשר, למחרת אף היה במקום טקס חגיגי [לפני שהבינו את הנזק שהייבוש גרם לסביבה, לטבע ולאדם], המים שטפו דרומה בשצף-קצף בדרך לייבוש האגם, ובכך הגיעו לסיומן שש שנות עבודה על מפעל הייבוש/ניקוז הלאומי.

מעריב 31.10.1957

על פתיחת הפקק כתב י. כנרות ב"מעריב": "מפותיה של ישראל נתיישנו אתמול וכדי לעדכנן יטול כל איש מכם מפתו, יתבונן היטב בזוויתה הצפונית העליונה ויעביר קולמוסו לשתי ולערב על השטח הסגלגל דמוי הכינור המסומן בשם 'אגם החולה' – כי הוא אינו קיים עוד. ליתר דיוק, מהנדסינו עוד מעניקים לו לאגמנו כמה ימי חיים נוספים, אבל עתה זוהי באמת שאלה של ימים אחדים.

"עמדנו בשמש הצהריים על גשר הביילי האדום, המקשר את שתי גדות הירדן הגועש, זה 'גשר המריבה' ששימש עילה לאחת 'התלונות' הסוריות האחרונות למועצת הביטחון נגד ישראל. עמדנו והתבוננו בזרם האדיר שעבר אותה שעה תחתינו,שוטף ויורד, שוטף וגורף איתו את החולה אל הכינרת".

גשר מעל מים סוערים 1957. טקס פתיחת סכר השגמים ומי החולה שזורמים בשצף

הפקק משתחרר מתחת לגשר [צילום: האוסף הציוני]

ערכו של גשר הפקק זינק תוך זמן קצר. גשר החביות מעל הירדן שחיבר בין קיבוץ חולתה להיאחזות דרדרה [בין מערב הנהר למזרחו] הוגדר כרעוע בגלל טרקטורים ומחפרים של כ-30 טון שעברו עליו, זעזעו והחלישו אותו וגרמו להורדת סיווגו. ב-1958 הוחלט לסגור אותו ולהפנות את התנועה לגשר הפקק [ראו המכתב מימין].

עניין זה הצריך סלילת דרך בין דרדרה לפקק, וכך החל פרויקט סלילת דרך מע"צ, שחיברה את דרדרה עם משק הגוברים [קיבוץ גדות]. באותו זמן נסללה הדרך גם כלפי צפון והיא התחברה עם נוטרה, גונן ולהבות, שמיר וכפר סאלד. הפרויקט הסתיים בנובמבר 1958.

משני צידי דרך מע"צ ניטעו אקליפטוסים, שצמחו במהרה והסתירו מעיני הסורים את התנועה על דרך זו, שהיתה אז דרך סולינג, ושימשה בעיקר כדרך הפטרולים הישראלית לצרכי הצבא בלבד. ב-1958 בעקבות ההפגזה הסורית הגדולה על קיבוצי האיזור, הוחלט להעביר את האיזור המשקי של גדות מערבה. בשטח שהתפנה נסלל המשך דרך מע"צ שחיברה כעת בין צומת גדות לגשר הפקק.

דרך מע"צ בשנות ה-90 [מקור: האוסף הציוני]

באותה שנה יצאה פלוגה מגולני למבצע לילי – הצבת שישה עמודי גבול, אחד כל 100 מטר, לאורך הגבול עם ג'לבינה, כדי לסמן את השטח בבירור ולמנוע מפלחים ערבים לרעות את עדריהם בשטח ישראל. הכוח יצא לדרכו לא לפני שגשר הפקק כוסה ביריעות ובדים כדי להבליע את צעדי החיילים שנשאו מטען כבד.

ב-1961 קבעה ועדת השמות הממשלתית בראשות פרופ' בירן את שמו הרשמי של גשר הפקק – גשר ש"ן, ראשי תיבות של שביתת נשק, לאות הערכה לפעילותה של ועדת שביתת הנשק הישראלית מול הסורים והאו"ם. השם הרשמי "גשר ש"ן" לא תפס. גשר הפקק נותר מאז ועד היום בשמו המקורי והמיוחד.

בתחנת שאיבה ליד הגשר נקבעה נקודת ציון לזכרו מישה פקטורי, מהנדס מים בן 50, שנורה ונהרג על-ידי הסורים ב-16.6.1957 מתחת לגשר בנות יעקב, כשחיפש היכן להציב מתקן למדידת זרימת מי הירדן.

עד למלחמת ששת הימים עברה על הגשר בעיקר תנועה של חקלאים, אבל גם כוחות קטנים של צה"ל, שביצעו מארבי לילה או איבטחו בחשאי עבודות חקלאיות. מספר שנים לפני מלחמת ששת הימים חוזק הגשר והוגבה.

זכרונות של חייל בגולני: מארב ממזרח לגשר הפקק

בעניין גשר הפקק, כתב לנו דני א' אנקדוטה מימיו כחייל ותיק בגולני 1964: "זה קרה 100 מטר או 200 ממזרח לגשר הפקק [אבל עברנו את זה גם באיזור שממערב לתל חמרה וגם מתחת לתל עזזיאת]. השיטה אותה שיטה. באנו בלילה. עברנו ברגל על גשר הפקק. היינו שלושה, אבל באו איתנו עוד עשרה לחפור לנו. אנחנו ישבנו בצד כמו אצילים פולנים, והעשרה חפרו כמו משוגעים.

"אחרי שעה היה לנו בור, מטר וחצי על מטר שטח, מטר עומק, כמה מטרים ממזרח לגבול הבלתי מסומן. נכנסנו לבור, המ"פ שם מעלינו מחפה ראש, ברזנט מתוח על מסגרת מתכת. מעל זה פיזרו אדמה. נקברנו בתוך הבור. שמענו אותם מתרחקים. ניסיתי את המ.ק. 10. טססס, טססס, אין כלום. נרדמתי.

"התעוררתי כשהביאו את האוכל. לא לנו. לסורים במוצב מעלינו. ג'לבינה. בשבע בבוקר הגיע הטרקטור. נהג בו יואב ממחלקת הנדסה. הוא חרש את האדמה, אבל האמת שהוא סתם שוטט סמוך לגבול שאף אחד לא באמת יודע איפה הוא עובר בדיוק.

"כל פעם יואב גנב מטר ועוד מטר. אנחנו היינו מתים שהסורים יירו עליו, או יותר טוב שיירדו וינסו לחטוף אותו. בשביל זה אנחנו כאן. היו לי 70 מחסניות למקלעון. את האמא שלהם אני אקרע להם, ומחר יכתבו עליי משהו במעריב או בידיעות. הסורים ישבו למעלה עם ארבעה גוריאנובים, אצבע מעוצבנת על ההדק. הטרקטור של יואב היה ממוגן, אבל כדור אחד של גוריאנוב היה קורע אותו. יואב לא ידע את זה. גם אני לא ידעתי. רק אחרי שנה אני אדע, אחרי שראיתי זחל"ם שלנו שנראה כמו מסננת ביום טוב.

"יואב כבר גנב עשרה מטר לטובת מדינת ישראל. אנחנו קבורים באדמה, כדי להרוג כל מי שיירד אליו מג'לבינה. בינתיים התחיל לרדת גשם. יואב המשיך לחרוש. כל תלם הוא התקרב אלינו יותר. חשש מסוים עלה בי. אולי הוא לא יודע היכן אנחנו? הוא תיכף ירמוס אותנו!!! איך לא חשבו על זה?

גשר הפקק [מסומן בחץ] כפי שנשקף מהכפר ג'לבינה

"השדה הפך לאגם של בוץ. הטרקטור של יואב התחיל להתחפר. זחלילים, בטח, אבל התחפר. יואב ירד ממנו, הרביץ קריצה לכיוון שלנו. הוא כן ידע היכן אנחנו. הלך ברגל עד שנעלם מאחורי העצים של דרך מע"צ.
"הערב התחיל לרדת. נשארנו מתחת לג'לבינה. לא באדמה. אנחנו כבר היינו במים. הבור שלנו התמלא מים. נהייה לי קר. אמא, כמה קר היה לי. הלוואי שנוכל לירות, והקנה של האפ-אן יתחמם קצת.
שיט. המחסניות. היכן המחסניות? אני עומד עליהן. הן בתוך הבוץ הנוזלי. חוץ מאחת, זו שבמקלעון. רק שלא יירו עלינו. איזו פאשלה. המקלעון לא יירה כי המחסניות שלו מלאות בוץ. לא חשוב, כבר נסתדר. אולי הסורים יבואו בכל זאת וינסו לגנוב את הטרקטור. יאללה שיבואו.
"סוף דבר: לא באו. חבל. היינו קורעים להם את האמא".

גשר הפקק במלחמת ששת הימים

בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים מולכדו גשר הפקק וגשר בנות יעקב, מחשש שישמשו את הסורים. עם פרוץ המלחמה הופעל המילכוד על גשר הפקק, כנראה בעקבות הפגזה סורית, שניים מהמטענים התפוצצו והגשר נטה מעט על צידו והוכרז כלא עביר לטנקים.

בעקבות כך נמנע מטנקים שהיו בחולתה לתת סיוע צמוד מיידי לגדוד 33, שפעל ב-9 ביוני 1967 בלחימה על מוצבי הסורים בגזרת ג'לבינה-דרדרה-תל הילאל. כדי להגיע לצד המזרחי של הירדן באיזור זה נאלצו הטנקים לעשות סיבוב גדול ולהגיע מכיוון צומת גומא וגונן. אגב, גדוד השריון הפיקודי [גש"פ 181] הותיר בפרדס חורי מחלקת טנקים שתפקידה היה להגן על גשר הפקק.

גשר הפקק לאחר מלחמת ששת הימים. בעקבות פיצוץ מטענים נטה מעט על צידו [מאלבום משפחת דורי]

סימון גשר הפקק במפת מודיעין פיקוד צפון 1967

ב-25 ביולי 1967 החליף חיל ההנדסה את גשר הפקק החבול בגשר ביילי חדש בסיווג 80, שהיה עביר לכל כלי הרכב המשוריינים, כולל לטנקי הצנטוריון הכבדים.

זה היה האות לפתיחת הגשר לתנועה אזרחית וממנו אל דרך מע"צ. אגב, באותו יום התיר צה"ל לאזרחים בפעם הראשונה להגיע למעיינות הבניאס ולכפר, שנכבשו במלחמה, כך שגשר הפקק המחודש שימש מאז ועד היום מטיילים רבים.

גשר הפקק בשנות ה-80 [צלם לא ידוע]

הגשר ביוני 1968, הנחת קו מים מוואדי ג'ילבון לשדות של גדות [ארכיון גדות. תודה ליהודה יגר]

גשר הפקק והעבודות לצנרת מים לקיבוץ גדות בתחילת שנות ה-70 [ארכיון גדות]

ביוני 1968 צולם גשר הפקק על-ידי חברי גדות בזמן עבודות להעברת קו מים לשדות הקיבוץ. במסגרת פרויקט מקומי זה, הכינו את חלקת ג'לבינה לעבודה. בחלקה עבר ואדי הג'ילבון שאותו היטו לתעלת הג'ילבון של היום ומילאו אותו בעפר, סיקלו אותה, פילסו אותה והניחו קו מים.

התנועה על הגשר היתה אפשרית לכלי רכב אחד בלבד, ומי שהגיע ממול היה אמור להמתין [מעניין איך עבדה באותם ימים "הסבלנות" הישראלית הטיפוסית]. מדי פעם התבצעו על הגשר עבודות תחזוקה.

גשר הפקק בשנות ה-70 אחרי ריבוד אספלט [צלם לא ידוע]

גשר הפקק בתחילת שנות ה-70 – גשר ביילי חדש שהחליף את קודמו הרעוע. קטע הגשר ודרך מע"צ רובדה בחומר מצעים. הבתים בכפר ג'לבינה במורדות הגולן עדיין על תילם. האבק בתמונה או מרוח מזרחית שרקיה, או כלים שעבדו והעלו את אבק אדמת הכבול [צלם לא ידוע]

גשר הפקק 1992 [מקור: האוסף הציוני]

40 שנים שרד הגשר עד שהתגלו בו ליקויי בטיחות. הוא עבר מדי פעם עבודות חיזוק ותחזוקה, אבל בדצמבר 2007 סגרה החברה הלאומית לדרכים את הגשר, עד לפתיחת גשר חדש ביולי 2008. בכל אותם חודשים תושבי הקיבוצים שהיו בעבר על גבול סוריה [כמו גונן, להבות, שמיר, חולתה ועוד] ורצו להגיע לרמת הגולן (ולהיפך), נאלצו לעשות לשם כך סיבוב גדול. ב-2011 הוקם גשר הבטון הנוכחי.

גשר הפקק כיום

תודה על העזרה בהכנת הרשימה: לעוזי גל מגדות, אמנון לוין מחולתה, לאיתן ישראלי מעמיר. מקורות: ארכיון גדות, ארכיון המדינה, ארכיון צה"ל, ארכיון הגולן, קק"ל, האוסף הציוני אוניברסיטת הרווארד, אוסף העיתונות העברית של הספריה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, יד בן צבי, אתר "ישראל נגלית לעין"

17 מחשבות על “גשר הפקק

  1. אכן הגשר הוגדר כלא עביר לטנקים, אלא שטנק שרמן בודד, שנתקע בתחילת המלחמה, שכח, או לא ידע, ובגמר התיקון, דהר דרך גשר הפקק כדי לחבור לחבריו, שכאמור, עשו איגוף מצפון והגיעו אח"כ עד המורתפע.

    אהבתי

    • אמנון, הסיפור עם הטנק נכון, אבל זה קרה בגשר החמישה שהסיווג שלו במלחמה היה 5 טון. מזל שהשרמן לא נפל למים.

      אהבתי

  2. שבוע טוב שלמה. בלוג מעניין כרגיל. שים לב לטעות באחד התאריכים בקטע האחרון. פתיחת הגשר החדש קדמה לסגירת הישן??
    40 שנים שרד הגשר עד שהתגלו בו ליקויי בטיחות. הוא עבר מדי פעם עבודות חיזוק ותחזוקה, אבל בדצמבר 2007 סגרה החברה הלאומית לדרכים את הגשר, עד לפתיחת גשר חדש ביולי 2007. בכל אותם חודשים תושבי הקיבוצים שהיו בעבר על גבול סוריה [כמו גונן, להבות, שמיר, חולתה ועוד] ורצו להגיע לרמת הגולן (ולהיפך), נאלצו לעשות לשם כך סיבוב גדול. ב-2011 הוקם גשר הבטון הנוכחי.
    בברכה שאול פיגנבוים

    אהבתי

  3. יבורך שלמה, כתבה טובה מפורטת ומעלה פרק היסטורי חשוב שודאי אינו ידוע לציבור הרחב.
    אישית הכתבה האירה לי נשכחות. שנת 1958 הושלמה דרך מ.ע.ץ . ק.ק.ל שכרה טרקטורים עם דיסקוס שיעברו על השטחים של הביצות שהתייבשו עם ירידת מי האגם. התארגנו מספר קיבוצים לבצע העבודה. הנסיעה השכם בבוקר על דרך מ.ע.ץ לנוטרה שם ריכזו הטרקטורים הייתה מפחידה מאד. זכורה לי היטב.

    אהבתי

  4. צריך להזכיחר את הפצצות שנפלו על העצים בדרך המע'ץ ונהיו כמו זיקוקי דינור על ראשי הלוחמים מגדוד 33 וגרמה לנפגעים רבים. ביום התשעה ביוני.
    תודה על כתבה מרתקת על גשר קטן.

    אהבתי

  5. אגדה של מקום. חבל שהמטיילים הרבים על הגדות מתחת לגשר משאירים תמיד ליכלוך אחריהם והצפרדע זבל הגדולה נשארת ריקה.

    אהבתי

  6. שיר שנכתב על גשר אלנבי אבל מתאים גם לגשר הביילי של הפקק
    גשר ביילי גשר גשר
    בין גדותיים ירוקות
    אך מה אלה היריות ומה הפשר
    של כל שוחות המקלעים העמוקות?

    אהבתי

  7. אחרי שנסגר או עמד להיסגר גשר הפקק (הש.נ. שהנו השם הרשמי של הגשר בכרוניקה של ממשלות ישראל עד היום. לראיה, כך הוא מופיע בתרשומות של רשות המים), היה ויכוח גדול שהיה ויכוח פוליטי – באם להאריך את כביש 918 בצד המזרחי של הירדן אל הפיתול הגדול של הכביש לגולן (99) ליד מוצב מורתפע, או להמשיך בתוואי הקיים אל מערב הירדן ואל צומת משמר הירדן/גדות. זה היה ויכוח ארוך שנים שבסופו הוחלט להקים את הגשר במתכונתו הנוכחית.
    בנוסף, על המתכננים היה לתת מענה לבעיה "קטנה" – תנועת הפלטות הטקטוניות שיוצרות את בקע ים המלח (הירדן, השבר הסורי/אפריקני ועוד שמות), כאשר התנועה בין שתי הפלטות עשויה להגיע לכמה מ"מ בשנה. רמז – נמצא ויושם פתרון.
    בעיה אחרונה הנה גודל המפתח שמתחת לגשר. המפתח הנוכחי קטן ממה שהיה קודם לכן עקב קיומן של דרכי השירות. לאוהבי הז'אנר, מומלץ לראות זאת בשעת אמת בעת אירועי שיא זרימה שעשויה להגיע עד קרוב ל- 200 קוב/שנייה!!!

    אהבתי

  8. יהודה זיו מתבדח על חשבון הגשר ואומר שאגודת רופאי השינים בחרה בו כמקום כינוסה הראשון: שהרי במקום גם ש"ן וגם גשר וגם סתימה (פקק) בטרם הוסרה.

    אהבתי

    • כשהיינו בכתה ט' למיטב זכרוני, בשלהי אוקטובר 1957, לקחו אותנו מביה"ס בכפר-בלום ל"גשר הפקק" דאז. ואמרו לנו שעכשיו נראה היסטוריה. – באיבחת באגרים יפורק- ישסף-ישטף ה"פקק" ותוך שלושה ימים אגם החולה יעלם. אגב יש מצב שהקהל שעל הגשר בתצלום פתיחת הסכר, הם אנחנו, שכן זכורנו שהתלבשנו חגיגית, ומלבדנו לא היה שם ממש קהל רב…
      האפקטים של האשדות הכבירים היו מעל ומעבר. נהמת המים החרישה הכל! מאז ועד היום אינני זוכר נחשולי ענק שכאלה. אך החולה לא התייבשה אחרי שלושה ימים. גם לא מקץ שלושה שבועות. וגם לא אחרי שלושה חודשים. אי שם בשלהי אפריל העסק התחיל לעבוד, ואז פטר מירום מחולתה יכול היה להתחיל לצלם את "שירת האגם הגווע" עם הדגים בבוץ.
      הגשר אכן נקרא גשר ש"נ עם התוספת ההומוריסטית של יהודה זיו. אך ישיבות ועדות שביתת הנשק הלבנונית והסורית היו במלון "שולמית" בראש-פינה, ב"ארזים" במטולה, בראש-הנקרה הלבנונית, ובבית-המכס העליון.
      ויש לי בעיה אישית עם הגשר. – שמעתי פעם, איכשהו, ששמו של הגשר היה "גשר הפק"ק", שזה ראשי תיבות של משהו עם הקרן-הקיימת.
      אין לי שום סימוכין לכך, ואינני זוכר את המקור. אולי עוזי או איתן מגדות יודעים איזה דבר… ותהי לחידה.
      כל הכבוד לשלמה ולמדור.
      מיכאל בן-דרור. שדה-נחמיה.

      אהבתי

  9. גשר הפקק קרוי על שם פקק הלבה האדיר שגלש מרמת הגולן לעמק החולה ויצר פקק בדרום העמק, אשר מנע זרימה סדירה של מים בערוץ הירדן וכך נוצרה ימת החולה.
    וכך כתבתי על כך פעם:
    "בשנות החמישים, החליטה מדינת ישראל, במסגרת המפעל הציוני, כי ימת החולה וביצותיה ייובשו והאזור כולו יהפוך להיות לאזור עיבוד חקלאי ולגן פורח. לשם כך, נפתח "הפקק", שנוצר כתוצאה מזרימת הלבה לאגן, באזור הידוע כיום כ"גשר הפקק" או בשמו הגאוגרפי "גשר סומכי". פתיחת הפקק אפשרה את זרימתם החופשית של מי הירדן שנאגמו באגם החולה, באופן חופשי אל הירדן ההררי וממנו אל הכנרת.
    במקביל, נעשו פעולות תיעול נרחבות לצורך ניקוז המים מאזור הימה והביצות. בין היתר, נכרו שתי תעלות, אליהן נותבו מי הירדן ומקורותיו (שהינם הנחלים חצבני, בניאס ודן). התעלה העיקרית, בה זורם הירדן כיום, ידועה כ"תעלה המזרחית". תעלה זו שאורכה הינו כ- 11.5 ק"מ מתחילה בכפר בלום וסופה במפגש עם התעלה המערבית. תעלה זו שאורכה רב יותר – כ- 18 ק"מ – הינה תעלה, שנכרתה כחלק ממפעל ייבוש החולה, ושימושה העיקרי הינו תעלת ניקוז לחלקו המערבי של עמק החולה. שתי התעלות נפגשות ביניהן
    במקום שהיה בעבר מרכזה של ימת החולה. מנקודת המפגש של שתי התעלות, זורם הירדן דרומה בתעלה הידועה כ- "תעלת הירדן הדרומית" שאורכה כ- 3.5 ק"מ עד לגשר הפקק ומשם זורמת היא באפיק הירדן ההררי. יש לציין, כי באזור אף הותקנה תעלה נוספת, הידועה כ"תעלת ההגנה". תעלה זו נכרתה ממזרח לתעלה המזרחית ומטרתה איסוף מי הנגר והנחלים מרמת הגולן והולכתם, ממזרח לאזור שבו שכנה ימת החולה אל התעלה הדרומית, עמה היא נפגשת צפונית לגשר הפקק." (ת"א (נצרת) 1283-04 אדרי דוד ואח' נ' מדינת ישראל).

    אהבתי

  10. "התעלה העיקרית, בה זורם הירדן כיום, ידועה כ"תעלה המזרחית". תעלה זו שאורכה הינו כ- 11.5 ק"מ מתחילה בכפר בלום וסופה במפגש עם התעלה המערבית".

    למיטב ידיעתי נקודת המפגש נמצאת בסמיכות לגשר החמישה , מצפון לגשר .

    אהבתי

  11. חסר הסיפור של גילוי צינור המים באזור פרדס חורי שהתגלה במקרה באחת ההפגזות בתחילת שנות ה-60 וקיבוץ גדות שלף חלק גדול ממנו והשתמש בו כמדומני בחלק מהזרמת המים מג'לבינה

    אהבתי

  12. שלמה שלום.
    לאחר בירור בארכיון, נמצא שצינור המים שמופיע בכמה תמונות הונח כבר ב- 1968 על ידי קיבוץ גדות. המים הם מי מעיינות ג'לבינה (ארבע-חמש נביעות). נתון זה גם מאפשר לתארך את שדרוג הגשר כפי שנראה בתמונות וכפי שכתוב בכתבה.
    בברכה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s