"אתה גורם נזק למתים"

ברוך גורודיש, קצין אג"מ של חטיבת גולני בקרבות מלחמת ששת הימים, לא הסכים להתראיין על קרב תל פאחר – "צריך לתת לקרב הזה למות" * כך נשמע הראיון העצבני איתו בשנת 2014

רס"ן ברוך גורודיש בקבוצת פקודות של גולני לפני יציאתה לקרבות הרמה הסורית [צלם לא ידוע. מקור: ארכיון צה"ל]

ברוך גורודיש היה במלחמת ששת הימים קצין אג"מ של חטיבת גולני. בלחימה של החטיבה על תל פאחר ותל עזזיאת הוא היה במיפקדה העיקרית, בכניסה לקיבוץ הגושרים, ניהל משם את התיאום בין הכוחות, רשת קשר, לוגיסטיקה, פינוי נפגעים ועוד. חשיבותו היתה גדולה במיוחד לאחר שהקשר של חפ"ק המח"ט יונה אפרת עם גדוד 12 בתל פאחר נותק או השתבש.

ברוך גורודיש הוא אחיו הצעיר של שמואל גונן-גורודיש, שבמלחמת ששת הימים היה מח"ט 7 [בקרבות כיבוש פיתחת רפיח וסיני] ובמלחמת יום כיפור כיהן כאלוף פיקוד דרום. אחרי המלחמה נמצא על-ידי ועדת אגרנט כאחד האחראים למחדל אוקטובר 1973. גורודיש נאלץ לעזוב את הצבא, עבר לאפריקה ושם ניהל עסק לכריית יהלומים עד לפטירתו בשנת 1991 בגיל 61.

האח הצעיר במשפחה היה יואל גורודיש, שהגיע בצה"ל לדרגת תא"ל. ברוך, האח האמצעי, היה במלחמת ששת הימים בדרגת רס"ן. ב-1968 קיבל את הסא"ל והחליף את משה יוסף כמג"ד 12 של גולני. בהמשך היה גורודיש סמח"ט גולני, אבל בעקבות הדחתו של אחיו החליט לעזוב את צה"ל. לעיתון "במחנה" סיפר אחרי שנים: "להיות גורודיש היה אז מאוד לא נעים. ניתקו קשר, התעלמו, לא רצו לקחת אותנו טרמפ. אמרתי לדדו שבצבא הזה אני לא רוצה לשרת".

ברוך גורודיש היה ממקימי היישוב שערי תקווה ב-1983, כחלק מתנופת הבנייה ביהודה ושומרון שיזם אריק שרון.

ב-2013 צלצלנו לגורודיש וביקשנו לראיין אותו על קרב תל פאחר. הוא סירב בעקשנות ובכעס, וטען שהקרב הזה היה כישלון והוא אינו רוצה לעורר מתים. יצוין כי הלך-רוח זה הביע במרומז בתחקיר שעבר ב-1968, שאותו גילינו בארכיון צה"ל והתפרסם כאן ב-2014 תחת הכותרת "כל העסק הזה נראה לי תמוה" [לקריאה – לחצו כאן]. לפני פרסום אותו תחקיר צלצלנו אליו שוב, הודענו לו על מציאת המסמך ושאלנו אם הפעם ירצה להתראיין. הוא סירב שוב.

בימים האחרונים החלטנו לנסות שוב את מזלנו, אחרי שבע שנים. ברוך גורודיש היה מהקצינים המקורבים ביותר למח"ט יונה אפרת, והוא לבטח ידע כמה סודות מאחורי הקלעים – בניסיוננו ללמוד ולהבין עוד ועוד על הלכי הרוח בצמרת החטיבה בנוגע לקרב תל פאחר – דברים שלא תמצאו במסמכים רשמיים.

בטלפון הנוכחי שהרמנו ל"גורו" נראה שאיחרנו. אשתו מסרה שמצבו כיום של בעלה בן ה-87 אינו טוב בלשון המעטה.

מצאנו לנכון לפרסם כאן את השיחה בת כעשר דקות שניהלנו איתו בשנת 2014.

נעמוש: …אני מתעסק עם מחקר על קרב תל פאחר ומוצא לנכון לפנות אליך. מצאתי לפני כמה ימים עדות שלך שנתת למחלקת היסטוריה של צה"ל בשנת 1968, אתה זוכר את זה?

גורודיש: "לא".

הם עשו מספר תחקירים עם כמה קצינים מהחטיבה ומהקרב, מצאתי של מתי רובינוביץ', קצין השלישות, ושל הקש"א משה הראל וגם את שלך.

"מי זה משה הראל?".

הוא היה הקש"א של גדוד 12, היה עם מוסא כשהם עלו על התל.

"אני ב-1967 הייתי קצין אג"מ של החטיבה, ומה שקרה עם מוסא קליין בחפ"ק שלו אני לא יודע".

היה גם תחקיר חטיבתי אחרי המלחמה בניהולו של יונה כמה ימים אחרי המלחמה.

"לא זוכר".

לפני כמה חודשים פניתי אליך ורציתי לראיין אותך, ולא הסכמת.

"אני לא רציתי לדבר על מוסא".

לא התכוונתי לדבר איתך רק על מוסא, אני התכוונתי לדבר איתך על כל קרב תל פאחר, על תל עזזיאת ועל כל הלחימה של החטיבה.

"העניין הוא שתל פאחר היה כישלון ולא צריך לדבר על כישלון, זו הבעיה. לא צריך ללכלך היום על גולני.  הבנת?".

זה לא קשור, אם תל פאחר היה כישלון אז היה כישלון. אם כי במבחן התוצאה גולני עמדו. התל נכבש, אומנם לא בקלות…

"תגיד לי, איפה אתה שירתת בצבא?".

הייתי בגולני תקופה קצרה ואחר כך בחיל הים ככתב צבאי.

"אז מה לך ולקרבות של גולני? אני לא מבין אותך".

אני חוקר את כל מלחמת ששת הימים בחזית הסורית, גם את גולני וגם את גדוד 12 בתל פאחר.

"רוב הקצינים של 12 נהרגו בקרב על תל פאחר".

אני מדבר איתך על קצינים זוטרים, אני מתכוון לורדי, שמיל, שאתה בטח מכיר אותם. אני בקשר עם הלוחמים ועם משפחות שכולות.

ברוך גורודיש [מימין] בקבוצת פקודות של גולני בניהולו של המח"ט יונה אפרת [ארכיון צה"ל]

"מה המטרה שלכם? אני לא מבין".

המטרה שלנו היא להציף חזרה את האירועים האלה, את הקרב הזה. לתת ביטוי לחיילים שנלחמו. זה החזר חוב מוסרי ללוחמים שקצת השתכחו. רציתי לדבר איתך גם כן. דיברתי איתך לפני כמה חודשים ולא רצית…

"גם היום אני לא רוצה".

למה?

"תראה זה לא הגיוני שאיש חיל הים יעשה תחקיר על הקרב הזה".

מה זה קשור? אני עובד בצמוד למ"מ שלחם בתל פאחר.

"מי זה הבחור? איך קוראים לו?".

דני ביזר קוראים לו.

לא הכרתי קצין כזה.

הוא היה מ"מ בפלוגה א' של ורדי. הוא נפצע בהסתערות עם הכוח שלו על החלק הצפוני ואנחנו עובדים ביחד.

"רגע, לא התקיפו את תל פאחר מצד צפון. אני לא יודע על מה אתה מדבר".

הוא התקיף את התל הצפוני.

"תגיד לי בחור, ירו עליך פעם?".

לא.

"אז איך אתה רוצה לעשות מחקר על קרב אם לא ירו עליך ולא הרגשת אף פעם מה זה כשיורים עליך?".

אני בנאדם מהסוג שחוקר קרב ולא ירו עליו. על כל מי שכתבו ספרים ומחקרים על קרבות ירו?

"אז מה בעצם אתה רוצה?".

אתה היית קצין אג"מ ושותף לתכנונים לכיבוש תל פאחר, אתה היית במיפקדה העיקרית בהגושרים וחשוב לשמוע גם אותך בסיפור הזה.

"אני לא רוצה לפגוע במתים, אתה מבין?".

אז אל תפגע במתים.

"אני לא רוצה לשקר, אתה מבין? אם אני אומר חצי אמת אני משקר".

אז איך אני אתחקר קרב שלא תוחקר בזמנו כמו שצריך? אתה איש חיוני להבנת המהלכים סביב הקרב הזה. זה נכון שעברו 40 וכמה שנים מאז…

"ידידי היקר, אתה לא תשכנע אותי וחבל על הזמן שלך. צריך להשאיר את תל פאחר למות, וזהו".

מה זאת אומרת למות?

"אם אתה תעורר אותו אתה גורם נזק למתים. אתה הבנת?".

אני לא חושב ככה.

"אבל אני חושב ככה. זה קשור אליי אישית, אני שירתתי ביחד איתם, תן להם את מנוחתם. מה אתה רוצה מהם? למה אתה מעורר את המתים במקום שיישארו במנוחתם אני לא מבין".

מחקר על קרב זה גם לעורר כמה מתים, מה לעשות?

"אני לא רוצה לעורר מתים, הם חברים שלי ואני לא רוצה לפגוע במשפחות שלהם".

בסדר, אז לא צריך לפגוע. אגב, מה עשית אחרי מלחמת ששת הימים?

"הייתי חניך בפו"מ ואחרי זה הייתי מג"ד 12 בגולני. שנה שלמה הייתי מג"ד 12".

אז החלפת את משה יוסף.

"לא זוכר את מי החלפתי. משה יוסף היה מג"ד 12? הוא לא היה סמח"ט של יונה?".

לא, משה גת היה סמח"ט של יונה.

"אני לא זוכר את הדברים האלה, אני כבר לא צעיר".

בסך הכל אתה אומר שתל פאחר היה כישלון, אבל יונה עשה ממנו סיפור הצלחה.

"גם יונה אפרת היום מנוחתו עדן. תשמע, כל המלחמה ההיא היתה הצלחה, כל המלחמה מא' עד ת', אבל היו גם כשלונות בתוך זה".

אז תל פאחר היה כישלון שבתוך ההצלחה.

"אני לא עוסק בפוליטיקה. יונה אפרת היה המח"ט שלי וגם הייתי חבר טוב מאוד של יונה. ויום לפני שהוא נפטר, הוא עבד במשרד ממשלתי של נתיבי נפט, הוא הזמין אותי אליו למשרד בהרצליה או ברמת השרון, ואמרתי לו – יונה למה אתה מזמין אותי? והוא אמר כי אני רציתי לפגוש אותך על כוס קפה. ולא ידעתי שבעוד יום הוא ימות".

יום לפני מותו הוא עוד עבד במשרד?

"יום או יומיים קודם הוא עוד עבד. אני עד היום לא יודע מה היה לו. שאלתי יום אחד את אשתו מה היה לו והיא אמרה לי – גורודיש, תעזוב את זה. זו היתה דרורה".

אז בגדול, הזכרונות שלך מתל פאחר לא מחמיאים לקרב.

"למה אני לא רוצה להתראיין? כי אני חושב שזה היה כישלון. אתה רוצה לכתוב את זה? תכתוב, אני אגיד שלא אמרתי את זה. אם אתה לא הבנת אותי, שמעת?".

דיברתי עם קצינים מהחטיבה והרבה אומרים שזה כישלון, אפילו שמיל אמר. זו לא בושה.

"למה להתעסק עם זה? ריבונו של עולם".

אם לא יתעסקו עם קרב שלא יצא מוצלח, איך ההיסטוריה תדע ותשפוט?

"כל ההיסטוריונים לא שווים שום דבר, כל מה שאני קראתי על ההיסטוריה זה שקר".

אז בוא תיתן את האמת שלך.

"אדוני, אתה לא מכיר אותי ואתה לא תשכנע אותי. בסדר? שתהיה בריא אדוני, שלום לך".

עד כאן השיחה החצי הזויה עם גורודיש.

המחקר של גורודיש על הארטילריה: היה צורך חיוני בקת"ק לגדוד 12 בתל פאחר 

נזכרנו שברשותנו עבודה שעשה גורודיש בהיותו חניך בפו"מ בנושא "לקחים בהפעלת הארטילריה בכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים". את העבודה הוא הכין ביחד עם רס"ן נחום שלום ורס"ן גדעון צדקוני. עבודה זו התבססה על דוחות מפקדי יחידות חיל התותחנים, קש"אים, מפקדי עוצבות וקצין תותחנים ראשי. העבודה הוגשה במאי 1968.

העבודה מציינת כי לרשות חת"מ בכל גזרות פיקוד צפון עמדו 57 סוללות תותחים ומרגמות ו-245 קנים. לא נפרט את העבודה כולה, רק נציין ממנה שני לקחים שנכתבו בנושא מתן קישור ארטילרי עד לרמת פלוגה:

"הוברר לנו שלמירב החטיבות שפעלו בצפון הגזרה (חוץ ממקרה אחד) לא הורדו קת"קים: 1) חטיבת חי"ר 1 [גולני] – לא הורדו קת"קים. 2) חטיבת חי"ר 3 – חסרו קת"קים בשני גדודים. 3) חטיבה ממוכנת 8 – לא הורדו קת"קים. לפי עדויותיהם של שלושה מפקדי הסיוע של העוצבות דלעיל עסקו מפקדי הסיוע והקש"אים בטיווח ובקרת אש בגלל חוסר קת"קים בגדודים/פלוגות.

"לפחות באחד המקרים שוכנענו שהיה צורך חיוני בקת"ק אחד או יותר, וזה בקרב גדוד חי"ר 12 מחטיבה 1 על תל פאחר, כאשר לא היו קת"קים לפלוגות ובהיעדר קשר ברשת המבצעים (בין המ"פים למיפקדת הגדוד) לא יכול היה הקש"א לתת סיוע ברגעים גורליים של הקרב, בגלל אי ידיעה נכונה על מיקום הפלוגות הלוחמות".

לקח נוסף מתוך העבודה: "הסיוע העיקרי לחטיבה 1 לכיבוש מוצב תל פאחר היה גד"ש 828, אשר בכל שלבי הלחימה לכיבוש יעד זה ירה 2,290 פגז. התברר שכמות תחמושת גדולה זו לא השאירה נפגעים על המוצבים. 1) תחמושת זו אינה מתאימה ליעד מסוג זה. 2) משקל הפגז וכמות המזרעות של החנ"מ.

————————————————————————————————————————————

8 מחשבות על “"אתה גורם נזק למתים"

  1. גורודיש ברוך,היה בזמני בשנים 1965-1966סמג"ד של גבי בראשי בגדוד 12! אני זוכר אותו כטירון וכמ"כ בגדוד,כאדם קשה מאוד,ויחסיי האנוש שלו היו מתחת לכל ביקורת,בלשון המעטה! החיילים ובכל הפלוגות שנאו אותו! אין פלא לאור הכתבה, שהוא התבטא והתיחס למראיין בזלזול ובהתנשאות!!! לדעתי הקידום שלו בצה"ל,היה פועל יוצא מאחיו שהיה נושא להערצה בדרכים הגבוהים בצה"ל!!!!!!

    אהבתי

  2. "לא צריך לדבר על כישלון"… בדיוק התרבות הקלוקלת של מערך השדה בצה"ל. לא מדברים על כשלונות ואז חוזרים על אותם מהלכים שוב ושוב, מלחמה אחרי מלחמה. מהאסונות של קרבות מלחמת העצמאות, דרך קרב המתלה ב-56', גבעת התחמושת ותל פאחר ב-67', החרמון והחווה הסינית ב-73'. לא מתחקרים ולא מדברים כי "אסור לפגוע במתים", וכי מפקדים וקצינים ייפגעו וייעלבו… וככה אף אחד לא לומר ולא מפיק לקחים ואותן בעיות של פיקוד ושליטה ותוכניות קרב מתבצעות שוב ושוב.

    Liked by 1 person

  3. שלמה, שוב בפעם האלף, כל הכבוד על החריצות וההתמדה.

    1. מר גורודיש מבטא פה גישה פסולה לדעתי, שצריך לתחקר רק קרבות מסוימים ושאחרים אין צורך. לזכותו ייאמר, במידה מסוימת, שהוא מסווג את הכישלונות בצד של "אין צורך לתחקר"… וזאת בשעה שהגישה שרווחה אז בצה"ל (לא יודע על היום) היא שאם הקרב הצליח, אז הכל בסדר ואין מה לחקור.
    שימו לב, שבחיל האויר ככל שידוע לי, פועלים לפי הגישה הבריאה שמתחקרים כל גיחה של כל מטוס, ולא משנה כמה מוצלחת או כושלת או שגרתית. מהצלחות צריך ללמוד כמו מכישלונות. בגלל שמלחמת 1967 הייתה כל כך מוצלחת – לא תיחקרו אותה כמעט, מה שסלל את הדרך למחדלים נוראיים מספר שנים אחרי זה (והותיר את העבודה לאנשים חרוצים כמו שלמה מן).
    2. ראוי לציין גם את הרעיון הפסול, שרק מי שירו עליו יכול לעשות מחקר ולהביע דעה… זה כבר מחריג כמה מאות היסטוריונים מצויינים, וגם מהדהד את התפיסה השגויה שמי שהיה חייל טוב ומ"כ טוב, יהיה גם אלוף טוב (*).
    ניהול ופיקוד הם מקצועות בפני עצמם, ואת זה עדיין לא הפנימו לגמרי בצה"ל.
    3. על אופיו המיוחד של האח הגדול, שמואל גורודיש ז"ל, אפשר לקרוא בין היתר בספרו המצוין של אשר פורת, שהיה הרופא החטיבתי של חטיבה 7 תחת גורודיש. הוא סיפר ששמואל גורודיש התאכזר לכל קציני המטה שלו שרעדו ממנו מפחד, אבל התייחס באופן אבהי ודואג לחיילים הפשוטים. "אנשים הם גם בני אדם", וראוי להתייחס למורכבות של כל אדם.

    (*) על רפאל איתן ז"ל אמר מאיר פעיל, שהוא היה המ"כ הכי טוב בצה"ל…

    Liked by 1 person

  4. לא התפלאתי לקרוא שמר גורודיש מסרב לעשות תחקיר של כשלון צבאי בנימוק פסול שזה כאילו יפגע במתים,לפי שיטה זו הנלוזה אח שלו שמואל צריך לצאת גיבור ישראל מהתנהלותו כאלוף ה דרום ערב מלחמת יום הכיפור שהמעוזים תפקדו כמו בית זונות אחד גדול ומה הפלא שנפלו כמו זבובים.

    Liked by 1 person

  5. בניגוד לדעת המרואין המתנשא יהיה כבוד למתים ולא שום נזק אם יתחקרו כמו שצריך ובלי הנחות את הקרב וכל קרב! שיצא משליטה ומפרופרוציה ויסיקו מסקנות. למנוע לעתיד עוד חללים. כנראה שגם לגורדיש חלק בקרב הבעיתי ולכן פוסל מראש כל נסיון לתחקר. לצערי הוא לא היחיד בצה"ל שחושב שלא צריך לחקור שום דבר. תרבות ארגונית שגויה ומסוכנת, אין לה מקום בשום צבא ושום ארגון.

    אהבתי

  6. שלמה שלום זה יאיר כהנוביץ, אנחנו מכירים, הייתי מ"מ בגדוד 33 של חלפון ז"ל לצערי נפצעתי די רציני בשטח הכינוס מול מוצב אשמורה לפני הכניסה לרמת הגולן. בימים ההם הייתי סטודנט שנה ב' בפקולטה לחקלאות ברחובות. אחד המרצים לכלכלה בפקולטה היה אפרים ריינר שהיה סמח"ט חטמ"ר 3 לשם הוא עבר אחרי פיקוד על גדוד 33, יום אחד ב 1967 נפגשנו בהפסקה בין ההרצאות ואפרים סיפר לי שהוא קיבל משימה ממענף ההסטוריה של צה"ל והוא נוסע לתל פאחר לראות מקרוב ולסקר את הקרב. נסעתי איתו, אפרים היה איש חכם ונעים להתרועע ונהניתי מאד מהסיור איתו, לא ידעתי על תפקידו של מיודעי ברוך גורודיש בקרב. ההתרשמות שלי שההתקפה השלומיאלית באה מכוון "שטח ההריגה" מול המוצב וזה נראה לי כמו התאבדות. את ברוך גורודיש הכרתי בבהד 1 כממ"ח ב"דוּּ" של המחלקה שלי אהרון ורדי היה עמיתי בקורס וגם למדנו ביחד בתיכון בכפר גלים. ברוך גורודיש היה שיא הטנטיפטיות וההתנשאוּת שניתן היה לשער והשיחה שלך איתו מאד הזכירה לי את צורת דיבורו מול הצוערים, בקיצור היה מרבה ללגלג ולהתגולל עלינו.
    אני מציע לך לחפש את הדוח שכתב אפרים ריינר על קרב תל פאחר.
    בהוקרה
    יאיר כהנוביץ
    נס ציונה

    Liked by 1 person

  7. מר גורדיש מי גורם נזק למתים ?
    אולי אתה גורם להם נזק בהתעקושתך לשמור על שתיקה ולא לספר על מחדלי הפיקוד
    זה הנזק הכי גדול
    לא רק למתים , גם ללוחמי העתיד שיהרגו בגלל טיוח של אנשים כמוך שמכסים על המפקדים ולא מוכנים לחסוף את האמת.
    אתה זה שתתבייש לך !!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s