מדן לנוחיילה – לציון ההפגזה הגדולה

57 שנים לאחר ההפגזה שפגעה קשות בקיבוץ דן [נובמבר 1964], יצאו חברי המשק לציין את האירוע בסיור אל חורבות הכפר-מוצב הסורי נוחיילה, שממנו החלה התקרית * זה החל כאירוע מורשת והסתיים בחשיפה מעניינת של אמל"ח סורי שלא היה ידוע

חברי קיבוץ דן בדרך לסיור בנוחיילה

אותו יום שישי בצהריים בקיבוץ דן היה פסטורלי ושליו כמו תמיד. אברהם לבנון שטף כלים בגן. הילדים שיחקו בחוץ. רותי תבורי היתה לבדה בבית התינוקות. נילי לב ארי ורותי פריד היו בביתן. סימה רוגני יצאה מחדר האוכל אחרי משמרת כדי לנקות קצת את דירתה. גם נעמי פתחה עסקה בניקיון הבית. זיוה מימיס עבדה כמטפלת במוסד החינוכי. מיכל גבישי היתה בפעוטון עם הילדים. ראובן דרורי היה בישיבת מזכירות הקיבוץ. ניצה רונן הניחה תקליט על הפטפון.

על דרך הפטרולים שמתחת למוצב תל דן, כקילומטר אחד מצפון לבתי הקיבוץ, עבר סיור רגלי של צה"ל. הסורים צפו בו במשקפות. הם לא אהבו את דרך הפטרולים הזו, שנסללה כשנתיים קודם לכן, ולא את החיילים שהולכים עליו, אבל הבליגו.

סיור צה"ל על דרך הפטרולים של מוצב תל דן 1964

דקות אחדות לאחר הסיור הרגלי, יצא סיור ממונע על הדרך השנויה במחלוקת. על הזחל"ם הזה הסורים לא יכלו להבליג. הם ירו, כהרגלם, צרור באוויר, כדי לבטא את מורת רוחם. לזה בדיוק חיכו כוחות צה"ל שחלקם הסתתרו.

טנקי צנטוריון עלו בדהרה ממדרון אחורי והחלו לירות לכיוון הכפר נוחיילה ועל הטנקים שעמדו שם. בתגובה השיבו הסורים באש. חיש מהר התרחבה הגזרה. מאות פגזים נורו אל איזור דן מכל מוצבי הסורים בסביבה – מנוחיילה, מתל חמרה, מרמת הבניאס, מתל עזזיאת, ולפי תצפיות אוויר גם מבסיס התותחים בזעורה. קיבוץ דן כולו ירד למקלטים לשלוש שעות של תופת.

יום שישי ההוא, ה-13 בנובמבר 1964, נכנס להיסטוריה הקטנה והמכובדת של משק דן.

57 שנים בדיוק לאחר יום הקרב שהחברים הוותיקים לא שוכחים, ציינו בקיבוץ את האירוע ההיסטורי בטיול לכפר הסורי נוחיילה שעומד ממול לתל דן – הרוס, קודר וזועף.

עודד לב ארי וניצה רונן מוותיקי דן מתחת למוצב תל דן, בתחילת הסיור לנוחיילה 13.11.2021

לסיור הגיעו ארבעה דורות של חברי המשק, חלק מהם ותיקים שגילם סביב ה-80 ובראשם עודד לב ארי, אחיו של יוסי לב ארי, מאגדות הקיבוץ שהלך לעולמו בינואר 2021, ושי שלי אייזנברג, נכדתו של יוסי לב ארי וילדיה; הגיעה גם ניצה רונן, אשתו של ישראל רונן, שהיה המא"ז של הקיבוץ ובמלחמת ששת הימים ניהל את הגנת המשק מפני התקפה חזיתית של הסורים, שנהדפה בקושי ובאומץ; הגיע זוהר רודולף, בנו של דן רודולף, שבמלחמת ששת הימים פיקד על מחלקת תול"ר בגזרת דן, ולא יכול היה להגיע לסיור.

למעלה מ-50 איש הגיעו לסיור ששילב היסטוריה וטבע, ואורגן ביוזמתה של יהודית ארזי, מנהלת השימור של הקיבוץ.

"יפה" [משמאל למעלה] הלוא היא נוחיילה במפת מודיעין של פיקוד צפון 67'. מתחת לנוחיילה מוצב תל דן [מסומן בחצי עיגול אדום – מיקוש]

מתחת למוצב תל דן נתן עודד לב ארי בן ה-80 סקירה כללית על פרויקט ההטיה הסורי, שניסה למנוע מים ולהצמיא את מדינת ישראל, ועל המלחמה הנחושה של צה"ל לסיכולו.

הוא הזכיר נשכחות מימיו כתלמיד בתיכון, כשיהודים וערבים היו שותים ממעיינות הדן. "היינו באים למיגלש המים שבנו על הדן ועמדנו מצד אחד, והרועות הערביות היו באות עם העדר שלהן מהצד השני ונותנות לעיזים ולכבשים שלהן לשתות".

במאי 1962 סללה ישראל דרך פטרולים בצמוד מאוד למוצב תל דן, בצעד הצהרתי שאותת לסורים שמעיין הדן הוא כולו ישראלי, ואין לאף אחד אחר זכויות על המים. הסורים לגמרי לא קיבלו את סלילת הדרך, גם לא את עניין הזכויות. מאז השתרש נוהג שבכל פעם שסיור ממונע של צה"ל עובר על הדרך, היו הסורים יורים באוויר כדי למחות. כך בדרך כלל זה היה נגמר, וכולם היו מרוצים בערך. בשלב שבו החל פרויקט ההטיה במורדות החרמון שממול, החליטו בצה"ל לנצל את הירי הסורי לשום-מקום, ולהגיב בירי אל הבולדוזרים הסורים במטרה לחסל אותו.

ב-3 בנובמבר 1964 מיד לאחר הירי לאוויר של הסורים, עלו ממדרון אחורי בתל דן שלושה טנקי צנטוריון וירו עשרות פגזים אל שני הטנקים הסורים שעמדו בנוחיילה. 89 פגזים נורו, אף אחד לא פגע ובצה"ל ובגייסות השריון פרצה סערה. שלחו מיד את צוותי הטנקים למטווחים ולאימונים, וכעבור עשרה ימים חזרו ל"אירוע מתקן", שהתפתח לקרב שנמשך כשלוש שעות ובשיאו שותפו בצעד חריג גם מטוסי חיל האוויר. מוצבי הסורים הופצצו, מיג 21 הופל, ארבעה חיילי צה"ל ושבעה סורים נהרגו, הרס רב נגרם לקיבוץ דן.

נובמבר 1964, פנצר סורי שנפגע בנוחיילה [צילום: יחידת דובר צה"ל]

לב ארי סיפר: "הקיבוץ קיבל התראה להיכנס לכוננות ספיגה. בצהריים עבדתי בהגשה בחדר האוכל והפגז הראשון נפל על עץ הפיקוס שעל יד המועדון ומיד אחרי זה החלה הפגזה מאוד חזקה. סיפרו שעל דן ירדו 300 פגזים תוך שעה, ובאמת היה הרס עצום בכל הקיבוץ. המועדון נפגע, הבית של ההורים שלי נפגע. על המרפסת ישב "סבא מיצי" ולא רצה לרדת למקלט, כי היו לו בעיות ברגל והוא קיבל רסיס באף. גם טיבי קיבל רסיס קטן, היו לנו שני פצועים, וכל האירוע שלהם נגמר במרפאה בדן.

"אחרי הפגז הראשון, מיד רצתי לבית התינוקות שהיה בין הספרייה למועדון, נכנסתי לחדר של הבת הגדולה שלי,  טלי. היא לא היתה, מישהו כבר לקח אותה למקלט ועד היום אני לא יודע מי זה. במקומה לקחתי את ארז צוקרמן ודגנית ורצתי איתם למקלט. כשנגמרה ההפגזה ויצאנו, ראינו מעל המקלט חור גדול. כל הרסיסים נפלו על המיטה של ארז, אותו ארז שהיה אחר כך מפקד השייטת ומח"ט גולני".

חברת קיבוץ דן מול נזקי ההפגזה בתקרית ה-13.11.1964 [ארכיון דן]

ניצה רונן, שהיתה חדשה יחסית בקיבוץ דן, מספרת: "כמה דקות לפני תחילת התקרית הלכתי לחדר המוסיקה לקחת תקליטים. באתי הביתה והנחתי תקליט בפטיפון, אני אפילו זוכרת איזה, ואז שמעו את הצרורות הראשונים. ישראל הגיע מיד, שם אותי במקלט. זה היה במקלט המשקפיים בין שורת הבתים של שיכון א'. אחרי זה הוא רץ למקלט של המטה, לקח את עמירם כחובש והם התרוצצו בכל הקיבוץ ועברו ממקלט למקלט לראות אם יש נפגעים".

המא"ז של דן, ישראל רונן (מימין), וניצן הדר בוחנים פגיעות ב-D6 לאחר ההפגזה של 13.11.1964 [מאלבום משפחת רונן]

הוותיקים סיפרו שלא היה כמעט בית אחד שלא נפגע, אם בפגיעה ישירה ואם מרסיסים. מגדל הסילו נפגע והגרעינים נשפכו החוצה, מערכת החשמל ניזוקה, בית התינוקות, מרפאת שיניים, שני אסמים, הרפתות, מוסך, טרקטורים, מדגרה. את ארוחת הערב של אותו יום הם סעדו לאור נרות.

בעקבות ההרס החל בשעות ערב גל של טלפונים מקיבוצים ואזרחים, שהציעו להגיע ולעזור בשיקום – הכל בהתנדבות. חברי המשק הציגו בפני העיתונאים והצלמים הרבים שהגיעו למחרת את הנזקים, הצטלמו כשהם יורדים למקלטים ותינוקות בידיהם וקיבלו ים של כתבות מפרגנות בעיתונים וברדיו.

ראש הממשלה לוי אשכול עם חברי הקיבוץ למחרת ההפגזה ב-1964 [ארכיון המועצה האזורית גליל עליון]

ראש הממשלה אשכול ביקר אצלם ועמו הרמטכ"ל רבין ופוליטיקאים רבים. כולם הגיעו להביע הזדהות, להרגיע ולחבק. במשרד החוץ הסיעו משלחות של שגרירים ונספחים צבאיים, והציגו בפניהם את ההרס כדי להוכיח שהסורים הם הרעים בסיפור.

הכפר הסורי נוחיילה 1964

עודד מזכיר שבין גלי ההתנדבות הם זכו להופעות חינם של אמנים. "הגיעו אמנים וכמעט כל ערב היתה אצלנו הופעה. קיבלנו למשל את הגשש החיוור לקראת המופע הראשון שלהם. אני זוכר שאמרתי לאשתי – מהחבר'ה האלה אין מה לצפות, לא ייצא מהם שום דבר". אורי זוהר, שהופיע בפניהם, סיים במשפט – "להתראות בהפגזה הבאה". גם אריק לביא היה.

ממזכירות איילת השחר התקשרו והציעו שקבוצת הכדורעף שלהם תופיע במקום קבוצת הפועל דן, במשחק שעמד להיערך באותו ערב מול עין החורש…

על המשמר 15.11.1964

העיתונאי והסופר מנחם תלמי תיאר את התקרית בכתבת צבע במעריב: "כאן במשעול התחוח הזה רץ הקצין כשפיקודו זב הדם מוטל בזרועותיו. כאן במחפורת הזו נקטלו החייל והקצין. שקע מפויח ותמים בקיר המחפורת וכובע פלדה מיותם המונח במהופך, הם הסימנים היחידים שנותרו פה לאסון החטף המחריד. כאן בין רשתות ההסוואה וחריץ הקרקע נבלעה ונחנקה זעקתם האחרונה. איש לא שמע אותה במהומת הפגזים שהפכה את התל לגיהנום של הלמויות. עכשיו שוררת כאן דממה עייפה ומפויסת. עלים יבשים צונחים חירש מענפים מרובבי אבק. ואתה יכול להלך בראש זקוף, להציץ לכל עבר ללא מורא. אתה יכול להישען אל חומת שקי העפר ולהסתכל אל מוצב נוחיילה, ממנו נפתחה הרעה. לפי המפה, מפרידים בינך לבינו אלף מטרים תמימים. אך לעומד כאן בקצה של תל דן נראית נוחיילה כה קרובה עד כי תוכל לשלוח יד ולגעת בה".

כאחד מלקחי תקרית האש הכושלת של ה-3.11.1964 הוחלפו חלק מתותחי הצנטוריונים מ-75 ל-105 מ"מ, המדויק יותר. העניין נשמר באותה תקופה בסוד. אחרי תקרית ה-13.11 הגיעו צעירי הקיבוץ למוצב תל דן ואספו את התרמילים, כדי שישמשו לקישוט. אחרי שלושה ימים הגיעו חיילים, עברו מבית לבית ואספו את התרמילים האלה, כדי שאיש לא יידע שהיו פגזי 105.

רענן פורת מוותיקי דן, מספר איך בזכות התקרית זכה לחופשה לא צפויה: "בנובמבר 1964 הייתי חייל בגולני, שכבתי במארבים בנירים בגבול רצועת עזה, נגד פדאיון שבאו לגנוב ציוד. חזרנו  מהמארב בחצות, הגיע טלפון מהמרכזיות של אז ואמרו שרוצים אותי. פקידה שאלה אותי מה שם אבא שלך. אמרתי טיבי, ואז אמרה אבא שלך נפצע בקיבוץ. אני לא ביקשתי שום דבר, אבל ביום ראשון הוציאו אותי לעשרה ימי חופשה בגלל התקרית הזו".

ילדי המקלטים בקיבוץ דן [ארכיון הקיבוץ]

עודד לב ארי: "כל פעם שבצה"ל עמדו להוציא סיור, היו נותנים התראה לקיבוץ להיות בכוננות ספיגה, ואצלנו היו מכינים את הילדים. היו אומרים להם שיתכוננו לישון הלילה במקלט. היתה פעם אחת שאמרו לנו בצה"ל שלמחרת ייצא פטרול ושנהיה בכוננות ספיגה. באותו יום אמרו לילדים שבלילה הם הולכים לישון במקלטים, אבל בהמשך היום הכוננות בוטלה. כשנילי אמרה להם שבסוף הם לא יישנו הלילה במקלטים, הילדים כעסו – אבל הבטחת!".

מבחינה צבאית, ההפגזה שנחתה על דן היתה הראשונה מאז "הפגזת האלף" בדצמבר 1958, שבה ירו הסורים אש ארטילרית אל יישובים ישראלים. על אף תקריות הגבול הרבות שנמשכו באותן שש שנים, נמנעו הסורים מלירות על הקיבוצים.

מדוע הופגז קיבוץ דן בתקרית ה-13.11.64?

תשובה אחת עשויה להיות בתגובה לעוצמת האש הישראלית והפגיעות הטובות. תשובה אפשרית נוספת: לפי ספר של חיל האוויר, שפירט את פעולת המטוסים בתקרית זו, פעלו מתוך קיבוץ דן שתי מרגמות 120, ואי לכך לא ראו הסורים שום בעיה עקרונית או מצפונית לירות אל יישוב אזרחי, בצדק מבחינתם. מאידך, אש מרגמות נורתה גם אל שאר ישוב וקיבוץ דפנה הסמוכים. הנזקים אצלם היו קטנים.

חברי דן על חורבות נוחיילה

מתל דן המשיכה הקבוצה בהליכה של כרבע שעה אל חורבות הכפר נוחיילה. בתחילת דרכו אי-שם בעבר היה זה כפר קטן ושליו של עובדי אדמה. מתישהו באמצע שנות ה-50 הפכו אותו הסורים למוצב צבאי מול גבול ישראל. חברי דן מציינים שזה היה כמו היאחזות נח"ל סורית.

עין בארד וראג'ר ברקע משמאל 2021

ממבני ומוצבי נוחיילה ההרוסים, המשיך הסיור עוד כ-200 מטר צפונה לפיקניק במעיינות אל בארד השלווים, שמוצאם מהחרמון, והם יוצרים כמה פלגי מים באיזור. במרחק עשרות מטרים מצוי קו צינור הנפט שאינו פעיל.

בשנה האחרונה הוצבו בשטח כמה שלטים שמספרים על ההיסטוריה של האיזור, כמו הקרב על המים. יוזמה מעניינת עבור מטיילים ברגל וברכב.

מה עושה שטוג IV בנוחיילה? התגלית המפתיעה

צילום מתוך התובה של הפנצר4. הרס רב, דפנות מפויחות ומחוררות, רסיסי פגזים

בחזית של נוחיילה לכיוון דרום [למוצב תל דן] ניצב טנק פנצר 4 בצבע חלוד עז. 57 שנים שהוא עומד במקומו, עדות ליום הקרב הגדול מנובמבר 1964. טנק מתוצרת גרמניה הנאצית עם תותח 75.

הסורים רכשו כ-20 כלים כאלה בתחילת שנות ה-50. קציני ורמאכט לשעבר הגיעו לדמשק כדי להדריך איך להשתמש בהם.

נוחיילה 2021, טנק הפנצר 4 שנפגע בתקרית ה-13.11.1964

טנק הפנצר עומד חשוף ומהווה אטרקציה למטיילים שעוברים במקום. לא רבים יודעים שבמרחק עשרות מטרים מצוי טנק סורי נוסף. אשר ארזי מקיבוץ דן בישר לנו בתחילת הסיור על קיומו. לדבריו, זהו אינו בדיוק טנק, אלא סוג של משחית טנקים.

הופתענו. לנו ידוע שמשחית טנקים שהיה בשירות הצבא הסורי באותה תקופה היה SU-100, וגם הוא לא היה בנוחיילה. הסקרנות היתה עצומה.

שטוג 4 בעמדתו בנוחיילה, צילום מדרום לכיוון צפון

עם סיומו של הביקור בעין בארד, הלכנו ביחד עם חבר המשק יום טוב מזרחי מטנק הפנצר פחות מ-100 מטר לכיוון מערב, שם נמצא הטנק השני, טנק חסר צריח שיושב לבטח במחפורת בעומק של כשני מטר, מוסתר ממוצב תל דן.

כדי לירות לכיוון ישראל היה עליו לצאת ממסתורו, לעלות על התלולית שלפניו, לירות פגז או שניים ולחפוז חזרה למקום מסתורו. בחזית השטוג גילינו לפחות חמש פגיעות.

חברי קיבוץ דן, יום טוב מזרחי [מימין] ואשר ארזי, על גג השטוג 4 

ארזי בדק ומצא כי מדובר בטנק הנאצי Sturmgeschütz ["תותח סער"] ובקיצור שטוג 4. זהו למעשה תותח 75 שמורכב על שילדה ונועד לסייע לחי"ר בהתקפה על יעד מבוצר.

נורמנדי יוני 1944, חייל אמריקאי בוחן שטוג 4 גרמני [מתוך הרשת]

לפי דיווחים, כמה שטוגים נפלו שלל בידי הסובייטים במלחמת העולם השנייה ובשנות ה-50 הם מכרו כמה מהם לסורים. בדיווחי התקשורת על תקרית ה-13.11 נמסר כי שני טנקי פנצר סורים הושמדו. רק דיווח אחד מהתקרית ציין כי הטנקים של צה"ל פגעו בפנצר ולאחר מכן בתותח סער גרמני. זהו אם כן הכלי הזה.

שטוג 4 במחפורת בנוחיילה

שוחחנו עם שלום כהן, תותחן בצנטוריון מגדוד 82 שהשתתף בתקרית ה-13.11.1964, שזכר את הכלי הסורי. מהעמדה שלנו, אמר, צפינו על T-34 ועל שתי מטרות נוספות שהיו משנות מיקום, וזה היה אחד מהם.

"היו שתי עמדות כאלה והיינו רואים את החיילים הסורים שמתחלפים במשמרות. שתי העמדות האלה היו עמדות לחיסול שלנו, שהיו מצויינות במספרים". בנוסף, אמר כהן, לסורים היה תול"ר שהיה יורה ובורח.

שטוג 4, התותח הנאצי המסתער, מחופר סביב קוצים בנוחיילה הסורית

קצין מודיעין אוויר של פיקוד צפון באותה תקופה, יהודה שפר, מספר כי בנוחיילה היו שניים או שלושה טנקים. "אנחנו במהלך כל המלחמה על המים זיהינו אותם, האחד כטנק פנצר והשני בסימן שאלה עם נטייה לכיוון אס.יו 100, כי הוא נראה מוזר.

"מה שיותר מוזר הוא ששניהם נמצאו אחד ליד השני, בעוד שבמהלך הקרבות הפנצר עמד בקצה אחד של הכפר והטנק השני בצד האחר. אני לא יודע איך הם הגיעו לקירבה הזו. את הטנק שהיה בסימן שאלה זיהינו גם לפי הדיווח של חטיבה 7. הם דיווחו שרעש הפגז שלו הוא אחר, ואנחנו לא ידענו מה זה רעש אחר. הטנק הזה היה מוזר, כי לא היו לו את הבליטות שאנחנו רגילים לראות בפנצר".

נוחיילה 2021, השטוג 4 וברקע הפנצר [הגדילו את התמונה]

שפר ציין כי אחרי מלחמת ששת הימים נמצאו ברחבי הרמה שניים-שלושה שטוג-4.

הימצאות טנק/תותח סער מסוג שטוג בסד"כ הסורי, גם אם מדובר בבודדים, אינה מוזכרת בדיווחי מודיעין של צה"ל ממלחמת ששת הימים ולפניה, ולא בספרים ובסיכומים שאחרי המלחמה.

הצד האחורי של השטוג 4. יושב במחפורת כשהתלולית שלפניו מסתירה אותו מהטנקים הישראלים שבמוצב תל דן

לסורים היו טנקים מסוג T-34, T-54, איי.אמ.איקס, פנצר ו-SU-100, שהשתתפו בקרבות המלחמה ביוני 1967, אבל שטוג לא היה ברשימה. עכשיו אפשר לכלול אותו בקטנה בסד"כ האויב דאז.

———————————————————————————————————————

8 מחשבות על “מדן לנוחיילה – לציון ההפגזה הגדולה

  1. יתכן שהשטוג לא זוהה כי ישב על תובה של פנצר4, ראיתי כלי כזה במוזאון נשק גרמני, היו כל מיני דגמים שלו. זוכר שהיה כתוב עליו שהוא משמש חיל תותחנים שמסתער עם כוחות שריון ורגלים. על כל פנים תגלית יפה שמתחבאת בחול.

    אהבתי

  2. בפגז הראשון יצאנו בריצה החוצה למיקלט, ראיתי את הפיקוס עומד כרות וחשבתי לעצמי מי האדיוט שכרת את העץ היפה הזה…. לא חשבתי אותו רגע שזו הייתה פצצה.

    אהבתי

  3. אני דודו, בן כיתה של אשר ארזי, קבוצת חרמון. אני חי באמסטרדם. כל הכבוד אל המאמר. את היום של הפגזה אני זוכר ( גם בהולנד) כמו אתמול. אני התגייסתי שנה אחד אחרי התקרית לצבא.( מחזור נובמבר ׳65) לגולני גדוד 51. אני האיתי ,כל יתר הבני כיתה הלכו לצנחנים, אני האיתי ״הג׳ובניק ״היחידי בכיתה! כך אמרו🤪

    אהבתי

  4. אגב טנק פאנצ'ר, יש אחד כזה מדרום לצומת כורסי שהיה מוסתר בצמחיה, לפני כמה שבועות חישפו את הצמחיה באזור והטנק נחשף שוב

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s