ההטיה – סוף

הסורים הרחיקו את העבודות במפעל הטיית נחלי הירדן אל מחוץ לטווח התותחים, אבל גם זה לא עזר * ביולי 1966 תקף חיל האוויר הישראלי את הכלים ההנדסיים בעין סופירה עם 4 טון פצצות חנ"מ ו-24 פצצות נפלם – ולקינוח הופל מיג 21 * כך נעצר סופית הפרויקט שנועד לצמצם את כמות המים בישראל

עין סופירה, שרידי עבודות תוואי ההטיה שהתקיימו כאן ב-1966 [מתוך עמוד ענן]

המלחמה של ישראל כנגד נסיונות הטיית מקורות המים על-ידי הסורים החלה בנובמבר 1964 והסתיימה ביולי 1966. את סיפור התקריות הגדולות הבאנו כאן בכמה פרסומים [ראו הבולט שבהם], ועכשיו לסיפור התקרית האחרונה שחיסלה סופית את הפרויקט – הפצצת ציוד ההטיה הסורי על-ידי מטוסי חיל האוויר בעין סופירה בדרום רמת הגולן.

תמצית העלילה: הפגזת כלי ההטיה הסורי החלה באיזור תל דן ומזרחה לקראת סוף 1964, ובהמשך הדרימה לאיזור בית המכס העליון ולאלמגור/כורזים. הפגיעות בכלים לא הרתיעו את הסורים, שהמשיכו לעבוד במקטעים שונים. הם הרחיקו את העבודות ל-11 ק"מ מהגבול, אבל תותחי השריון הישראלי הצליחו איכשהו לצלוח את הטווח ולפגוע בטרקטורים או בסמוך אליהם בקובת קרעה [כיפת הנשרים בשמורת נחל יהודיה].

אלא שהסורים לא אמרו נואש והמשיכו בעבודות במקטע אחר, כ-15 ק"מ מהגבול שבגזרת אלמגור. מכאן יכול היה צה"ל להיות בקשר עין עם דרום הרמה, אבל לא כל-כך בטווח ארטילרי. המרחק הפעם היה מאתגר במיוחד. מדובר בעבודות לחציבת מנהרה באורך של כשלושה ק"מ, שתיקח את המים אל התחנה הסופית שלהם – מאגר ליד הירמוך.

הפעלת מטוסים היתה האפשרות הטובה ביותר לפגוע בעבודות בעין סופירה. באותן שנים היה מדובר בצעד חריג במיוחד שמחייב סיבה טובה באמת. תקיפה אווירית לעומק שטח סוריה היתה עלולה לגרום להתלקחות רצינית עד כדי למלחמה. כל האפשרויות נלקחו בחשבון, וכל מטוסי חיל האוויר היו בזמן הפעולה בכוננות.

הסיבה לתקוף צצה במהלך אפריל-מאי 1966, בעקבות מספר פעולות חבלה של אנשי פת"ח בעידוד הסורים, שגרמו להרוגים ולנזקים. השיא היה ב-13 ביולי 1966 כשקומנדקר עלה על מוקש ליד אלמגור והחייל חיים פרץ ואזרח עובד קק"ל יהושע לוי נהרגו. בעקבות כך, אישר ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול לרמטכ"ל יצחק רבין להפעיל את חיל האוויר כנגד העבודות בעין סופירה. התקיפה התבצעה ביום חמישי ה-14 ביולי 1966.

לפניכם המסמך הצ"הלי המפרט את הרקע להפצצת ציוד ההטיה הסורי בעין סופירה – התכנון, השיטה והביצוע. המסמך יצא בזמנו בסיווג "סודי". מקור: ארכיון צה"ל.

הפעולה בעין סופירה – מתוך תיק מבצעים שוטפים בפיקוד צפון

בשנת 1967-1966 עדיין לא ירד נושא ההטיה של מקורות הירדן מעל שולחנן של מדינות ערב, אולם המאפיין את עבודות ההטיה בשנה זו ביחס לשנה החולפת, הוא בכך שהן בוצעו בעיקרן בשטח סוריה בלבד ובקרקעות מרוחקות מגבול ישראל, ובכך שהן לא כללו בניית המנהרות הדרושות, שכן העבודה בסכר המחוייבה שבירדן אומנם נמשכה, אולם לפי שעה מבלי לחרוג מהקצבות המים של תוכנית ג'ונסטון המוסכמת על ישראל, ואילו בלבנון נפסקה העבודה כליל.

להלן פירוט העבודות בנושא המים שבוצעו בשטח סוריה:

א) בתקופה שעד לפעולת חיל האוויר נגד הצמ"ה שעבד על תוואי ההטיה ב-14 ביולי 1966, עבדו הסורים רק בגזרה הדרומית של התוואי בקטע עין סופירה. הם עבדו בקצב ניכר עם עד כ-12 כלי צמ"ה. אולם אופיו הקשה של השטח מנע התקדמות מהירה, ובמשך תקופה של כשלושה חודשים וחצי פולס על ידם תוואי באורך של 1.5 ק"מ ונחפרה תעלה באורך 1.3 ק"מ בלבד.

ב) לאחר פעולת חיל האוויר המשיכו הסורים לעבוד בגזרה הדרומית. הם הקדישו את עיקר מאמציהם להכשרת דרכי גישה אל התוואי ודרכי חיבור בין קטעי התוואי, בהם פוסקת רציפות התעלה המתוכננת על-יד מכשולי הטבע. קצב עבודתם היה איטי ומספר כלי הצמ"ה העובדים הגיע עד חמישה בלבד, שהוגבר אומנם בחודשים הראשונים של שנת 67'. לעומת זאת, עברו הסורים לעבוד גם בגזרה המרכזית וביצעו שם את העבודות שבאותו פילוס תוואי באורך 800 מטר והכשרת דרכי חיבור ושתי דרכי גישה מאיזור חושניה לתוואי.

ג) בנוסף לעבודות הנ"ל החלו הסורים ב-27 באוקטובר 1966 לדפן בבטון את הגבוהה מבין תעלות ההשקאה הניזונות ממעיין הדופילה, הנובע בשטח הסורי הסמוך לגבול [קיבוץ שמיר] ושממימיו נהנית ישראל. זאת כדי להטות את מימי המעיין ולמונעם מישראל אשר השיגה בשנת 1952 סאמצעות ועש"ן הסדר לחלוקת מימיו. אם אומנם יצליחו הסורים להטות את מימי המעיין על-ידי הארכה ודיפון התעלה הנ"ל, עלולה ישראל לאבד עד כשני מיליון מ"ק מים לשנה.

הרקע

בתגובה על מיקוש דרכים בצפון הארץ בתקופת 18 באפריל עד 13 יולי 1966 הורה הרמטכ"ל על השמדת ציוד מכני הנדסי בתוואי ההטיה בעין א-ספירא, תוך כוננות מיידית להפעלת תוכנית תקיפה נרחבת נגד מטרות בסוריה והגנת שמי המדינה במקרה של תגובה סורית חריפה.

התוכנית כללה בנוסף לתקיפת המטרות בתוואי עין א-ספירא על-ידי חיל האוויר, גם הגברת הכוננות בפיקוד צפון (כולל פלגה 788 חיל הים), מתן התראה ליישובים על אפשרות של הפגזה, ביצוע מארבים וכוננות נ"מ של חיל הים.

תוכנית חיל האוויר

בעקבות הוראת הרמטכ"ל פורסמה בבוקר ה-14 ביולי 1966 על-ידי אוויר-3 פקודת מבצע "סחף זוטא", שכללה בעיקר את הסעיפים הבאים:

א) מהות המבצע: מבצע חיל אוויר מצומצם, כאשר כל חיל האוויר עומד בכוננות למבצע תקיפה נרחב נגד מטרות בסוריה.

ב) כוחות אוויר מיועדים למבצע: 28 מטוסים לתקיפה; מטוס אחד לצילום ושניים לחיפוי, שישה לפיטרול ועוד שני הליקופטרים.

ג) מטרות: כמטרות נקבעו תשעה כלים מכניים כבדים, שלושה מקלעי נ"מ דו-קניים 14.5 מ"מ ומחלקה של חיילים מצויידים בנשק קל שהיו מפוזרים לאורך התוואי.

ד) הגדרת המשימה: "לתקוף את עבודות ההטיה הסוריות בעין א-ספירא ולהשמיד את הציוד ואת הנ"מ הנמצא במקום".

ה) השיטה: רביעייה של מטוסי מיסטר (טייסת 109) תבצע יעף הפצצה אחת מדרום לצפון בשעת הש' (16:00).

רביעייה של מטוסי ווטור (טייסת 110) תבצע דקה אחרי המיסטרים שני יעפי הפצצה בנפלם ויעף צליפות אחד.

רביעייה נוספת של מטוסי ווטור תבצע יעפים כנ"ל – אחרי הרביעייה הראשונה. 16 מטוסי אורגן, סמב"ד ומיסטר יהיו במעגל המתנה וייכנסו לתקיפה לפי הוראת החפ"ק או יחידה איזורית בלבד.

ארבע רביעיות מטוסי שחק [מיראז' 3] יהיו בכוננות מיידית ליירוט בנוסף לשתי רביעיות שהוקצו לפיטרול.

כל יתר המטוסים בכוננות לתקיפה.

פריסת יחידת בקרה בגבעת המורה.

כוננות יחידה טילי קרקע-אוויר.

הפעלת חפ"ק מבצעי חיל אוויר בפוריה לצד החפ"ק הפיקודי.

הפעלת שלושה ג'יפי קס"א.

העיתון דבר 15.7.1966

הביצוע

בשעה 16:00 החלה תקיפת מטרות הקרקע על-ידי חיל האוויר. בתקיפה השתתפו 4 מיסטרים מטייסת 109 ו-7 מטוסי ווטור מטייסת 110. בוצעו 11 גיחות תקיפה בהן הטילו בסך הכל 4 טון פצצות חנ"מ ו-24 פצצות נפלם. כן הותקפו המטרות בצליפה. 16 מטוסי אורגן, מיסטר וסמב"ד, המתינו המעגל ההמתנה וחזרו לבסיסיהם. מטוס ווטור בחיפוי שני מטוסי שחק צילם את המטרות אחרי התקיפה. מספר מבני שחק של טייסת 117 ו-119 פיטרלו בעת תקיפת מטרות הקרקע, אך לא הזדמן להם מגע עם מטוסי האויב.

זה נוצר רק כאשר מטוסי התקיפה קיבלו כבר פקודה לעזוב את השטח. יצרה אותו רביעייה של מטוסי שחק מטייסת 101, שבשעה 16:35 הגיעה לידי מגע עם ארבעה מטוסי מיג 21 סוריים, שהמריאו משדה התעופה דמיר רק בשעה 16:23. המטוסים הסורים הגיעו לאיזור הפעולה בשעה 16:30 בערך והחלו לחפש את מטוסינו. הללו לא נתנו להם זמן רב לחיפושים. אדרבה, מטוסי השחק השליכו את המיכלים הנתיקים שלהם ופרט למספר 2 של המבנה שנאלץ לעזוב את השטח עקב קלקול בתותחים ובכוונת, שברו לתקיפת מטוסי האויב.

מס' 4 דיווח על זוג מיגים לפניו, שטס בשורה עורפית. הוא פתח ברדיפה אחריהם והגיע למצב ירי. הצרורות הראשון והשני לא פגעו, אך הצרור השלישי השיג תוצאות: פגיעה בשורש הכנף הימנית של מיג שהתפרקה. בעקבות הפגיעה נראתה להבה חזקה והמטוס נכנס לסחרור. כן נראה באוויר מצנחו של הטייס הסורי שנטש את מטוסו.

גובה ההפלה היה בין 1,000 ל-2,000 רגל מעל השטח. מס' 4 מעריך את הטווח ההתחלתי בעת פתיחת האש לכ-300 מטר ובזמן הפגיעה לכ-200 מטר.

מיד לאחר הפגיעה במיג, שבוצעה מעל הצלע הדרומית של הירמוך, חזרו שלושת מטוסי המיג הנותרים לבסיסם. לאחר מכן העלו הסורים זוגות נוספים של מיג 21 לפיטרול באיזור קונייטרה, בהפרשים של 30 דקות בין מבנה למבנה, אולם צילום השטח על-ידי ווטור הושלם בשעה 17:16 ללא הפרעה.

תקרית עין סופירה 1966, גזרת הפעולה בדרום רמת הגולן

מבדיקת תצלומי האוויר ומתחקיר הטייסים מצטיירות הפגיעות במטרות כדלהלן:

א) נפגע מפצצות ונשרף מנפלם ריכוז של כלי הנדסה הכולל שלושה טרקטורים ומשאית בטקע הצפוני של התוואי. ב) נפגע מצליפה טרקטור בודד דרומית מהריכוז הנ"ל. ג) הושמדה פלגת נ"מ ואוהל תחמושת התלקח. ד) נפגעו מצליפה 4 כלים בקטע הדרומי של התוואי.

בתלונתם לאו"ם אישרו הסורים את תקיפת המטרות והצביעו על פגיעות ב-4 מקומות נוספים, שלהם אין סימוכין ממקור טייסינו. כן הודו הסורים בהפלת מטוס מיג מעל איזור הקרב, אך הוסיפו כי שני מטוסי מיראז' ישראלים הופלו גם הם.

עד כאן המסמך.

היסטוריה בתקרית עין סופירה: מיראז' הפיל מיג 21

תושבי טבריה וכל יישובי הכינרת ועמק הירדן צפו בהפצצה שהדיה ושובליה נשמעו ונראו היטב, ולאחר מכן בתקרית האוויר שבה הופל המיג. המרפסות והבתים בטבריה ובכל איזור רכס פוריה, יבנאל ואלמגור מלאו בבני אדם נרגשים, חלקם מצויידים במשקפות שעקבו אחרי הנעשה.

בתקרית ה-13.11.1964 בתל דן וקיבוץ דן נפגע מיג 21 סורי בקרב אווירי, אבל הצליח כנראה לנחות בבסיסו. בתקרית עין סופירה היתה זו ההפלה הראשונה הוודאית של מיג 21 על-ידי מיראז'. בתקרית האוויר הגדולה הבאה, ב-7 באפריל 1967, כבר יופלו שישה מיגים.

הכבוד להיות טייס המיראז' הראשון בעולם שהפיל מיג 21 נפל בחלקו של סרן יורם אגמון, לימים תא"ל. לבטאון חיל האוויר הוא סיפר: "דאגנו במהלך כל הפעולה שמלאכת הווטורים והמיסטרים התוקפים לא תופרע. ביצענו פיטרול כאשר מהשטח היתמרו עמודי עשן. לפתע קיבלנו הודעה מבקר האוויר לפנות מערבה בכוח מנוע מלא. היה ברור שמשהו עומד להתרחש. פנינו מערבה. המוביל פתח מבער. מתוך שיקולי חיסכון בדלק, החלטתי שלא לפתוח מבער והמשכתי מערבה. בנקודה מסויימת הורה לנו הבקר לפנות מזרחה. לפתע הבחנתי משמאל בנקודה נוצצת בגובה נמוך מאוד. הנקודה התקדמה בכיוון דרום-מזרח לאיזור מפגש הירמוך והכינרת. הודעתי למוביל שאני נמצא בקשר עין עם מטוס אויב.

עשה היסטוריה: יורם אגמון ליד המיראז' שלו מס' 159 עם סימון הפלת מיג 21 [צילום: חיל האוויר]

"הורדתי את האף והשלכתי את הבידונים. צללתי בחדות למטה, מתאמץ להמשיך ולשמור על קשר עין עם המטוס. את כל הפעולות ביצעתי מבלי להסיר את העין מהנקודה המנצנצת. טסתי בגובה נמוך של כ-500 רגל, במהירות גבוהה. במרחק 2,000 מטר לערך זיהיתי זוג מטוסי מיג 21. הפער בינינו הלך והצטמצם, כאשר הם קיבלו התראה על נוכחותי וביצעו שבירה שמאלה. למרות שידעתי שהמיג-21 שובר טוב, הפתיעה אותי הזווית החדה בה התבצעה השבירה. המיג הימני נעלם לי ואני משכתי בחדות למעלה, כדי להאט ולסגור על המיג השמאלי.

"בטווח של 350 מטר נכנסתי אליו ליעף ושיגרתי לעברו צרור קצר, אך ללא כל תוצאות. ביצעתי מיד תימרון נוסף וצמצמתי את הטווח בינינו עד ל-250 מטר. את הצרור השני כיוונתי בדייקנות ומיד הבחנתי בפיצוץ עז בכנף ימין של המיג. הכנף נקרעה מעל גוף המטוס, שהסתחרר ימינה. חלפתי משמאלו וראיתי את הטייס נוטש. לקחתי כיוון מערבה והצטרפתי למיבנה באיזור הכינרת. בזכות המבער הסגור, היה די דלק כדי לחזור לבסיס האם אחרי ההפלה: באז, גלגול ונחיתה. בדיר המטוסים מצאתי המולה גדולה. לא היה גבול לשמחה. מאוחר יותר התברר שאותו יום היה גם אקורד הסיום של תוכנית ההטייה הסורית. המטרה הושגה מעל ומעבר".

סוף דבר

מזימת ההטיה הסורית סוכלה בכוח על-ידי צה"ל. מי שחשב שהמכות שספגו הסורים ירפו את ידיהם – התבדה. הסורים המשיכו בשלהם – תקריות גבול, מיקוש, חבלות ואור ירוק לארגוני טרור לפעול משטחם וליצור תקריות.

הרמטכ"ל הסורי אחמד סוידאני שביקר בעין סופירה אחרי הפצצת חיל האוויר, אמר למפקדים שהתלוו אליו כי יש לאמץ את שיטת הלחימה בוייטנאם – לוחמת גרילה בכוחות קטנים שתגרום לישראל ריתוק כוחות גדולים להגנה.

מלחמת ששת הימים שתצוץ כ-11 חודשים לאחר מכן תשים סוף לסאגה הזו ותקבע גבולות חדשים, ללא שליטה סורית על מקורות המים.

21.7.1966, שבוע אחרי ההפצצה בעין סופירה: רה"מ אשכול, הרמטכ"ל רבין ואלוף הפיקוד דדו בקיבוץ מעיין ברוך המוטרד בענייני ביטחון [צילום: משה מילנר, לע"מ]

4 מחשבות על “ההטיה – סוף

  1. מתוך הויקיפדיה :

    "דאסו סופר מיסטר (בצרפתית: Dassault Super Mystère B2) הוא מטוס קרב סילוני על־קולי, חד־מושבי, בן הדור השני של מטוסי הקרב תוצרת חברת דאסו תעופה הצרפתית (מכונה בישראל סמב"ד, בשל סימולו SMB2 שבוטא "סופר מיסטר בה דה") והוא פיתוח של מטוס המיסטר."

    "דאסו מיראז' 3 (בצרפתית: Dassault Mirage III, מצרפתית: Mirage – "חזיון תעתועים") מתוצרת חברת דאסו תעופה הצרפתית הוא מטוס קרב על-קולי מהדור השני של מטוסי הקרב, המטוס המבצעי הראשון בסדרת מטוסי מיראז', שיוצר בצרפת ובמדינות נוספות במגוון דגמים ופיתוחים. מטוס זה היה מטוס היירוט העיקרי של חיל האוויר הישראלי בשנות ה-60 של המאה ה-20, והוא כונה בשם שחק."

    אהבתי

  2. "עוצו עצה ותופר
    דברו דבר ולא יקום".

    כבוד גדול לצבא הגנה לישראל שמיישם את תורת השם על משנאינו.

    אהבתי

  3. מתוך הויקיפדיה :

    " מטוס המירז' אותו הטיס אגמון ועמו הפיל את מטוס המיג 21 הסורי היה מירז' 59
    (מאוחר יותר שונה מספרו ל-159),
    שהיה אחד משני מטוסי מירז' שבהם הושג מספר ההפלות הגדול ביותר למטוס כלשהו בחיל האוויר.
    בסך הכל הפילו טייסי חיל האוויר שטסו במטוס זה 13 מטוסי אויב. "

    אהבתי

  4. אני שואל האם ארה"ב הסכימה להפעלת חיל האוויר במבצע זה ונתנה את הסכמתה. מי יודע אך זה התנהל .שיכתוב. שיכתוב כי פעולה כזאת עם מסת מטוסים הייתה צריכה הסכמה שלהם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s