אולי היינו אריות

בין שני קרבות – השיר שעשה את ההבדל * לזכרו של יורם טהרלב מ"גבעת התחמושת"

מאי 1968, גבעת התחמושת לפני שהפכה לאתר הנצחה ומורשת [צילום: משה מילנר, לע"מ]

השבוע הלך לעולמו המשורר יורם טהרלב, שחיבר את השיר האלמותי "גבעת התחמושת". תיאורים חיים על כיבוש המוצב הירדני העיקש. ביחד עם הלחנה סוחפת של יאיר רוזנבלום, הם חתומים על שלאגר ענק שמרטיט לבבות עד היום.

אם תרצו, זה לא רק שיר על קרב ספציפי בירושלים. אין לוחם מקרב תל פאחר שלא ימצא את עצמו מזדהה עם מילות השיר האלמותי. גם לוחמי גדוד 12 חוו את הגדרות והטרשים, את התעלות והבונקרים, גם הם השאירו שם לנצח את אחיהם הגברים וגם הם בסך הכל רצו לחזור הביתה בשלום.

תל פאחר יכול להשתלב יפה במילות שיר גבעת התחמושת. צריך רק לדייק את הלחן.

בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסנו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של … [השלם את החסר]

–

מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות מאה עשרים
מאה וכמה בחורים
על… [השלם את החסר]

–

תל פאחר לא היה מזל שצמד-חמד כמו טהרלב ורוזנבלום ייקחו אותו לידיים שלהם. העניינים פשוט התגלגלו אחרת.

יורם טהרלב [אתר הבימה]

אחרי מלחמת ששת הימים התבקש טהרלב על ידי המנהל המוזיקלי של להקת פיקוד מרכז לחבר שיר על חטיבת הצנחנים. בדיוק אז נתקל טהרלב בגליון "במחנה" עם תיאורי צל"שניקים ובהם של לוחמי גבעת התחמושת. הוא נשבה בקסמם של הטקסטים, שילב אותם בשיר וביחד עם המלחין היצירתי חרץ את גורלו של הקרב הזה להפוך לעוד יותר מפורסם ומדובר. מפקדים ולוחמים מהקרב על כיבוש ירושלים הודו כי השיר המצמרר הפך את הקרב להרואי פי כמה.

"גבעת התחמושת" נחשב בעיני רבים לגולת הכותרת בקריירות של טהרלב ורוזנבלום. בסלנג של מצעד הפזמונים, זה מסוג השירים שקופצים מהפינה לשיפוטכם היישר לפסגה. והתחמושת אכן זינקה למקום הראשון. אגב, אחרי כמה שבועות הורידו אותו לגמרי מהמצעד, כי חששו שעם הזמן יתחיל להידרדר בדירוג. זה לא היה לכבודו של השיר שכבר זכה למעמד של קדוש.

תל פאחר היה קרב קשה, מסובך, מצולש, רווי דמים, רצוף מעשי גבורה וכשלים, לא פחות ממקבילו הירושלמי, אם לא יותר. אם טהרלב היה מקבל פנייה מלהקת פיקוד צפון או מחטיבת גולני, הוא יכול היה ליפול שבי בסיפורו של שירזי שנשכב על הגדרות למען החברים. הוא היה יכול לעשות מטעמים מההיאבקות פנים אל פנים של מ"פ הסיירת רובקה עם קצין סורי בתעלה; להגג מילים קסומות על דמותו של המג"ד מוסא קליין, שעלה כמעט לבד אל פסגת התל ונהרג שם, ולהתלבש על סיפור הצל"ש של דרימר שירה עד אשר נשרף בלהבות.

עטיפה אחורית של התקליט "איפה המרכז?" של להקת פיקוד מרכז 1968, ובראשו "גבעת התחמושת"

אבל גבעת התחמושת זכתה. היא חילצה מטהרלב ומשותפו לעשייה יאיר רוזנבלום את שיר המלחמה הטוב ביותר של צה"ל ושל מדינת ישראל בכל הזמנים. השיר מיתג את הגבעה בצפון ירושלים כקרב של גבורה, הקרבה ורעות, יותר מאשר כל קרב אחר. מאז 1967 נרשמו בצה"ל קרבות גדולים ומדוברים לא פחות, אבל אף אחד מהם לא זכה שתנוח הרוח על משורר כלשהו, לכתוב שיר שיתקרב ברמתו לזה שזכתה לבצע להקת פיקוד מרכז ב-1968.

על תל פאחר חובר שיר נוגה מאת דרורה חבקין ודני ליטני [להאזנה לחצו כאן], בביצוע להקת פיקוד צפון, אבל הוא לא תפס, ונמוג אל תהומות השכחה של שירי מלחמת ששת הימים:

על גדר מוקשים חייל בגופו נשכב
לרעיו הוא קרא לעבור מעליו
אז פנים אל פנים התנהל הקרב
עד אשר טוהרו כל עמדה ומוצב
מפקדו של הגדוד כאן נתן את חייו

גם שיר של אהובה עוזרי אחרי מספר שנים [ראו כאן], לא קידם בהרבה את יוקרתו של קרב תל פאחר:

זה קרה בתשעה ביוני
גדוד ברק עלה לרמה
השמש היכתה בלוחמים
את פניהם קידמו פגזים

הרמה הנוקשה
את דמנו היא לגמה
אחדים נותרו בחיים
את זכרם הם מכבדים

בין שני שירים. תל פאחר נותר מאחור

"גבעת התחמושת" הוכיח ששיר טוב הוא מנוף מצוין לקדם סיפור או עניין. לפני שנה וחצי החליט אחד מחיילי קרב תל פאחר, אורי קידר, ליזום הוצאת שיר חדש על כיבוש תל פאחר, במטרה להעלות את הקרב לתודעה אחרי 55 שנים. היוזמה הצליחה, השיר יתפרסם בקרוב ויתרום ודאי להעלאת קרנו של הקרב מהרמה הסורית 1967. אבל הוא לא יוכל להתחרות עם זה שחובר על כיבוש המוצב בירושלים.

לפני כחמש שנים, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, התראיין ישראל הוברמן הצל"שניק מתל פאחר בערוץ 12. כשיצא בסיום פגש ביורם טהרלב. הוברמן פנה למשורר ובמעין התרסה ביקש שיכתוב שיר גם על תל פאחר, אולי כדי להחזיר לו מעט מכבודו. טהרלב ענה שהוא כבר לא כותב מילים לשירים ["אנשים זקנים לא צריכים לכתוב פזמונים"], והוסיף שמה שהיה עם גבעת התחמושת באופורויה שאחרי מלחמת ששת הימים לא יכול לחזור. הוא צדק. היום זהו עידן ציני, שרחוק מתקופת התמימות דאז.

כיבוש מוצב תל פאחר, שחטיבת גולני השקיעה בזמנו ככל יכולתה כדי להאדיר אותו ולהתהדר בו, נכנע ללא תנאי למילים ולמנגינה דרמטיות. שני קרבות קשים, עם החומרים המתאימים להפוך למיתוסים לאומיים, להמנונים ממש. אלא שרוח הקודש הממסדית ששרתה על טהרלב ורוזנבלום, כיוונה אותם לגבעת התחמושת, ובעזרתם הפך הקרב הזה לאב-כל-הקרבות. תל פאחר משקיף עליו מאז ועד היום מלמטה, ממוזער וקצת נשכח.

——————————————————————————————————————-