אין טרטור בשמיים

25 שנה לאסון המסוקים * אסף שחר, בנו של מרדכי שוורץ שבקרב תל פאחר היה סמ"פ ג' בגדוד 12, כותב על הלילה ההוא שבו הוא וחבריו המתינו במוצב ריחן בלבנון להליקופטרים ההם שייקחו אותם הביתה

אסף שחר [משמאל] וחבריו גורן ושהם במוצב ריחן בלבנון

מאת אסף שחר

עוד שעה ידפקו בדלת ביתם של אבי ואמי, כאשר האורות בבתים במדינת ישראל מתחילים לדלוק כמו פטריות לאחר הגשם, לאור החדשות הדרמטיות שיהפכו את חייהם של מאות בתי אב לטרגדיה ולכאוס בלתי נסבל.

מדינת ישראל לא תלך לישון באותו לילה נורא של 4.2.1997. צוות ותיק של חה"ן גולני באותו ערב שוכב בחלקו הדרום מערבי של מוצב ריחן כ-25 ק"מ מגבול ישראל, עמוק בתוך לבנון. "מוצב המוות" קראו לו בצבא. רק מי שהיה שם, ואלוהים יודע מה היה שם באמת, שוכבים במוד קרבי, חובשים קסדות, לבושים באפודים וממתינים לבואם של מסוקים שייקחו אותנו הביתה.

הקשר עובד באופן מוצפן. אנחנו לוחשים אחד לשני – מתי כבר יגיעו המסוקים וייקחו אותנו מפה. 28 יום סגרנו. מארבים, תו"סים ועוד שלל פעילויות שלבנון מציעה בנסיבות של שנת 1997. עוד 10 דקות ואנחנו נהיה בדרך הביתה. כל הפטנטים נוסו על-מנת להבטיח יציאה וכניסה בטוחה ללבנון.

התגייסנו לצבא מתוך ציונות ואהבת הארץ, ולבנון פשוט היתה שאיפת כולנו. חלקנו הלכו להדרכה, חלקנו יצאו לפיקוד, אבל חלק קטן סיים שלוש שנים בתוך צוות לוחמים ותיק.

אהבנו את לבנון. אהבנו את הפעילות המבצעית. אהבנו לשרת. מיטב הנוער של מדינת ישראל היה שם איתנו. לא היינו מסכנים ולא הרגשנו פראיירים. הרגשנו שזאת המשמרת שלנו וזה התור שלנו.

לבנון היתה רכבת הרים. ימים שמחים, ימים עצובים של אובדן חברים. המעברים בלבנון היו מהירים מאוד. סגרנו 28. כל אחד דמיין וחלם חלומות קטנים – מה הוא יעשה כשיגיע הביתה בחופשה שלו. אני התגעגעתי לקציצות של חיה. ביליתי את רוב חופשת הקו שלי אצל גורן, ממתין לשעה 20:00 שחיה תגיד שהקציצות מוכנות. היתה אווירה אחרת בארץ, תקופה שלאחר רצח רבין. ימים של חשבון נפש.

ידיעות אחרונות, 4.2.1997

עוד כמה דקות וכבש המסוק ייפתח ונתחיל לדלג אליו, והביתה. ממתינים, ופתאום שקט! מכשיר הקשר מפסיק לשדר. לוחצים על המע"ד, אבל אין שום רעש. אין שום טרטור בשמיים. אין כלום.

הדיווח הראשון שאנחנו מקבלים בשטח, שמסוקים נפלו מעל הבופור. אייל שחר, מפקד הפלוגה, מכנס אותנו חזרה למוצב להמשך משימות. כל אחד מתכנס לתוך עצמו, עושה חישוב מחדש מהיר וחוזר לשגרה מבצעית מהר. בלבנון אין פריבילגיה. לא עוצרים. ממשיכים קדימה כל הזמן.

הכל מהיר והדיווחים ממשיכים. עכשיו מגיע דיווח שמסוקים התרסקו בדרך לארץ. הדיווחים מתחילים להתייצב עד שהתמונה מתבהרת, והתובנה ששני מסוקים התרסקו בדרכם ללבנון מתחילה לחלחל לכל אחד ואחד. המשימה שלנו זה להגיע למוצב שכן. אין זמן לכלום, חוץ מלממש את הפעילות המבצעית.

אנחנו לוחמים, ולוחמים בלבנון. זר לא יבין זאת. עולים על ציר חנף, ציר שמוביל מריחן לעישייה, מגיעים למוצב מאוחר בלילה, מתארגנים ומתחילים לנוע לארץ, למשטח הלבן. אנחנו באיזה שלב של נתק מכל הכאוס שמלווה עכשיו את מדינת ישראל. עידן אחר בצבא. אין פלאפונים, אין תקשורת.

אסף שחר בלבנון

נכנסים לארץ. אורות לבנון מאחור. זה הרגע שבו אנחנו מתכנסים בתוך עצמנו, מתחילים להבין את גודל האסון. כל אחד נזכר בחברים. בביאן, יונתן. הכרנו את רובם. כולם מלח הארץ, מיטב הנוער. אבוקסיס שהיה בחה"ן ןחזר אחרי קורס קצינים לנח"ל.

כשאני אכנס הביתה, אמא שלי תחשוב שנס קרה. בלילה לפני זה דפקו על דלת בית השכנים, שיידעו איפה אני משרת. בבית שמש של שנות ה-90 כולם הכירו את כולם, ומסתבר שבאותו הלילה הגיעו המנחמים, כי היה ברור לכולם שגם אני לא אחזור יותר. באותו לילה נפתח חפ"ק בין חיה לבין צביה על-מנת לוודא שהילדים בחיים.

לבנון תישאר איתנו לעד. היא בתוכנו 24/7 לילות ובקרים.

6 מחשבות על “אין טרטור בשמיים

  1. מוצב בסוף העולם ריחן חור לא מהעולם הזה, החיילים בנגמש בשירי דיכאון פוחדים שיעלו על מטען צד ושרים
    אלונקה אותי סוחבת בין הרים ובין סלעים
    שם תמצא את הרובאים
    איזה מין שבוזים איזה בלגן
    זונה דופקיםפ בכסף גולני מקבלים ב….

    אהבתי

  2. כל מוצבי השרשרת של צה"ל בדרום לבנון הוקמו כי ראו שצד"ל לא מסוגל לעמוד מבחינה צבאית מול חיזבאללה. בכל קרב שהתפתח הצד"ל היו מתקפלים מהר מאד, הבינו שאי אפשר לסמוך עליהם ובנו את המוצבים. על הדרך שלטו במעברים וכל הסחורות שעברו אנשים וגורמים שונים שילמו מס פרוטקשן שהיה הולך לראש הכנופיה אנטון לחאד שהיה מקבל מזוודות דולרים כוןלל שליטה על נמל צור ועל כל הסחורות שעברו. אני זוכר טונות של סיגריות מזויפות שנכנסו ללבנון. על זה חיילים שלנו שילמו בחייהם. עד שבא אהוד ברק.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s