6.80 מטר מהעץ הבודד

כמה מטרים וסנטימטרים אפשר לעבור מערבה מהעץ שבפסגת תל עזזיאת בלי להיחשב כעבריין גבול? * ארבעה סיכומים מדו"חות ועדת שביתת הנשק ישראל-סוריה: גופת אלי כהן, פינוי כפר הבדואים קראד אל בקרה וסיכום סיור של הגנרל אוד בול 

העץ בתל עזזיאת, או מה שנותר ממנו מההפצצות, אחרי כיבוש המוצב ב-1967 [מתוך הספר "מערכות הצפון" בהוצאת משרד הביטחון]

במסמכי ועדת שביתת הנשק ישראל-סוריה [ועש"ן] אפשר מדי פעם למצוא אוצרות. כך לפי בקשתנו נפתחו בארכיון המדינה בשנים האחרונות עוד ועוד תיקים עם מסמכים ותכתובות, שחושפים את ההתנהלות המייגעת דאז בין שתי המדינות הניצות.

להלן כמה עדויות מעניינות. מקור: ארכיון המדינה.

תל עזזיאת: איפה בדיוק – אבל בדיוק! – עובר הגבול?

בפסגת תל עזזיאת עבר הקו הירוק, הלוא הוא קו הפסקת האש. קו גבול זה נקבע על-פי הסכמי חלוקת א"י-סוריה בין בריטניה לצרפת לפני כ-100 שנים. אולם מפה לחוד ומציאות לחוד.

לאחר כמה קרבות שנערכו על תל עזזיאת ב-1948 יצאה סוריה כשידה על העליונה. ישראל ירדה מן הגבעה ולמעשה ויתרה עליה. הסורים ניצלו זאת עד תום. במהלך שנת 1954 הם החלו לבנות על התל את המוצב, שלימים נודע לשמצה. מתל עזזיאת נפתחה הרעה על חקלאי ותושבי שאר ישוב, דן ודפנה, עובדי חוץ וחיילי צה"ל מוסווים, שפטרלו או ארבו מתחת לעזזיאת. כל תלונות ישראל לאו"ם על בניית המוצב ובהמשך כנגד פעילותו לא הועילו.

מסמך מעניין מ-1964 מציג את טענות ישראל לגבי קו הגבול שחוצה את תל עזזיאת מצפון-מזרח בכיוון דרום. בסיכום פגישה שהתקיימה בטבריה ב-8.3.1964 בין קציני קישור לאו"ם ישראלים למשקיפי או"ם, נמסר כי יו"ר המשקיפים בצפון קיבל את טיעון ישראל, כי חלק משטח המוצב שוכן בשטח מפורז – "והורה לאנשיו בתצפיות להתייחס לכל מעבר של חיילים סורים 6.80 מטר מערבית לעץ הבודד בראש הצוק, כעל הפרת הסכם שביתת הנשק".

מיקומו בעבר של העץ המפורסם בחצר מוצב תל עזזיאת

כשתוהים לגבי המרחק של שישה מטר ועוד 80 סנטימטר, מדובר ככל הנראה במרחק שהיה מחומת המוצב עד לשפת הגבעה, כפי שניתן להתרשם מצילום האוויר כאן. כלומר, שפת המצוק שמתוחמת בחומת אבן שטוחה היא הגבול, ומעבר לה זו כבר נחשבת הפרה.

יצוין שתצפיות האו"ם הקרובות ביותר לתל עזזיאת היו בתל דן, 2.5 ק"מ מצפון, ובגבעת האם, כ-1.5 ק"מ מדרום. משם יכלו המשקיפים לתפוס במשקפותיהם חייל סורי שירד מאותה שפת אבן, כלומר עבר יותר מ-6.80 מטר.

קצת הרחבה של הנושא ניתנה על-ידי רס"ן שמואל גת, מאנשי ועש"ן [ועדת שביתת נשק], באותה שנת 1964: "העליתי הטענה שהמשקיפים בדרך כלל נוטים לקבל עובדת מיקומו של המוצב הסורי בתל עזזיאת כעובדה שאין עליה עוררין. התרשמתי שדרך זאת של איפה ואיפה היא מסוכנת ביותר, ושומה על המשקיפים להתייחס למוצב הנ"ל כהפרת ההסכם וכל תנועה בו חייבת להיות נושא לדיווח. הוא [ראש משקיפי האו"ם] אומנם ניסה להשתמט תוך חזרה על פזמון סימון הגבול וכד', אך כשהצגתי בפניו דו"ח ועדת משנה סורית-ישראלית לסימון הגבול משנת 1950, בו נקבע בפירוש מיקומו של העץ על הפסגה, ומכאן אפשר בבירור לקבוע שחלקו של המוצב שורר במפורז, הסכים עמי שאכן הנושא טעון בדיקה.

"מסרתי לידיו העתק הדו"ח תוך הדגשה שאני מצפה עד לפגישתנו הבאה לשינוי בעמדה. הוא אומנם ניסה להסביר אי-מתן תשומת לב להימצאות המוצב בכך כי מוצב סטטי הופך לעובדה, שעם הזמן מאבדת את ערכה המיוחד. כשהצגתי בפניו כי במקרים אחרים, כגון עמדה שלנו בקרבת פרדס חורי משמשת נושא לדיווח יומי, הנשמע היטב על-ידי קציני הקישור שלנו בתצפיות, הופתע והבטיח לבדוק העניין".

המגעים להחזרת גופת אלי כהן / דו"ח פגישה עם משקיפי האו"ם ב-26.5.1965

אלי כהן ז"ל

מתוך דו"ח של סא"ל צבי שפן: "יו"ר המשקיפים מסר כי קיבל תשובה שלילית בקשר לאפשרות להחזרת גופתו של אלי כהן ז"ל. לעומת זאת נשאו מאמציו לקבלת המכתבים שהושארו על-ידי אלי כהן פרי. בתחילה טענו הסורים כי המכתבים נמצאים בתיק בית המשפט וכי הם יוכלו למסור לידיו רק את תצלומיהם. לבסוף הצליח הנציג הסורי הבכיר לקבל את המסמכים המקוריים, ואלה יישלחו לישראל עוד באותו היום על-ידי שליח מיוחד. הודענו ליו"ר כי אנו מעריכים מאוד את המאמצים שנעשו על ידו בקשר לכך ומודים לו על כך. יחד עם זאת, אנו מבקשים שלא ירפה ממאמציו וימשיך לדרוש את הסגרת הגופה.

"תשומת לבו הופנתה לעובדה כי בעבר היה נהוג תמיד לכבד את גופותיהם של המתים ולהסגירן לצד השני. כדוגמה הובא מקרהו של החייל הישראלי שהתאבד בכלא סורי [אורי אילן ז"ל], שגופתו הוסגרה על-ידי הסורים, והמקרה האחרון של גופות שני מסתננים סורים, אשר אנו הצענו להחזירן עוד לפני שקיבלנו פנייה כלשהי בקשר אליהם מהשלטונות הסורים. היו"ר נתבקש על-ידינו להמשיך בלחצו על שלטונות סוריה בקשר להסגרת הגופה, והבטיח לעשות כן".

1964: הגנרל אוד בול מבקר בתל דן, באלמגור ותל קציר – דו"ח סיכום

הגנרל אוד בול נודע בשנות ה-60 בישראל בזכות היותו ראש משקיפי האו"ם במזרח התיכון. במסגרת תפקידו היה עליו לפקח על קיום הסכמי הפסקת אש בין ישראל לשכנותיה, ולטפל בתלונות הצדדים השונים.

ב-23.12.1964 סייר הגנרל בול במספר מקומות על הגבול הסורי, כאורח ועדת שביתת הנשק הישראלית. סא"ל צבי שפן, יו"ר משלחת ישראל בוועדת שביתת הנשק צפון, ליווה את הגנרל בסיור, ולאחר מכן כתב על כך דו"ח. הסיור נערך כחודש אחרי תקרית גדולה בתל דן, עם תחילת המלחמה על המים.

להלן הדו"ח: "ביקורו של הגנרל אוד בול באיזור הצפון נערך בימים 15 ו-16 לדצמבר 1964. לקראת ביקורו נפגש עמי המשקיף האחראי מטבריה ותיאם עמי את תוכנית הסיור. כמו כן הזמין אותי להתלוות לגנרל בעת סיוריו בשטח.

הגנרל בול 1963 [צילום: משה פרידן]

להלן פרטי הסיור: הגנרל הגיע לטבריה ב-15.12 בשעה 10:30 והתאכסן במלון גלי כינרת. בשעה 10:55 עלה למטה המשקיפים, מקום בו קיים דיון עם יו"ר הוועדה ועם המשקיף האחראי.

בשעה 12:00 נערכה לכבודו ארוחת צהריים במטה המשקיפים. בארוחה זו נוכחו הגנרל, יו"ר הוועדה, המשקיף האחראי בטבריה, סא"ל גת, סא"ל שפן, קמב"צ טבריה [מטעם האו"ם], שלישו האישי של הגנרל וקפטן בריזי (המודד) ממבצעים דמשק.

בשעות אחר הצהריים נסענו לאיזור דן. בסיור השתתפו כל אותם האנשים שנכחו בארוחה, פרט לקמב"צ טבריה אשר נשאר במשרד, ובמקומו נסע מייג'ור בריקה ממבצעים טבריה. המקומות שבהם ביקרנו:

מעביר המים של בראדה: במקום זה ניתן תדריך לגנרל על-ידי המשקיף האחראי מטבריה ועל-ידי קפטן בריזי. בהזדמנות זו הדגשנו לגנרל כי מעביר המים וקטע הדרך לאורך 80 מטר בערך לכיוון מזרח נמצאים בשטח אשר נמדד בזמנו על-ידי צוות המודדים של מנגנון ההפוגה (קפטן רייכרט), וכי אין כל ספק כי המקום נמצא בתחום השטח הריבוני של ישראל. בהזדמנות זו קוימה שיחה על-ידי סא"ל גת עם יו"ר הוועדה, בה הוצבע על חוסר ההיגיון שבקביעת מנגנון ההפוגה, כי קטע כלשהו מדרך שוויקה עובר בשטח שבמחלוקת.

מאיזור מעביר המים חזר הסיור לכביש הראשי המוביל לקיבוץ דן, ומשם המשיך לנקודת תצפית של האו"ם מס' 1 [תל דן]. בנקודת התצפית קיבל הגנרל סקירה אודות השטח מאת מייג'ור גרנט (המשקיף הקנדי), שהיה בתפקיד בנקודה זו. בסקירה זו הצביע המשקיף על המערך הסורי המוגבר בתל חמרה ותל עזזיאת, וכן על עבודות בחפירת התעלה על-ידי הסורים, תעלה החוצה את תל חמרה ונמשכת לאורך הרכס של ההר. דאגנו לכך כי הגנרל יראה את המקום בו נפגע המקלט של נקודת התצפית בפגיעה ישירה על-ידי פצצת מרגמה 120 מ"מ בעת התקרית ביום 13.11.1964.

מנקודת תצפית מס' 1 המשכנו אל נקודת תצפית מס' 2 [גבעת האם]. הדרך היתה גרועה מאוד והיה חשש כי המכוניות תשקענה בבוץ. בנקודת תצפית זו ניתנה סקירה אודות השטח על-ידי קפטן דויט (המשקיף הקנדי), שהיה בתפקיד באותו הזמן בנקודת התצפית. הוסבר לגנרל הן על-ידי המשקיף האחראי, והן על ידי, כי אנו מטפלים עתה בשיפור הדרך ובהתקנת מקלט עבור המשקיפים בנקודות התצפית.

בשעות הערב חזרה השיירה לטבריה. בשעה 20:00 נערכה מסיבה במטה המשקיפים, בה חילק הגנרל מדליות למספר משקיפים. במסיבה זו השתתפתי.

למחרת ב-09:00 יצאנו לאלמגור. בסיור זה לא השתתף סא"ל גת. במקום מייג'ור בריקה הצטרף לסיור מייג'ור גרין ממבצעים בטבריה. באלמגור ביקרנו במקום בו מוקמה התצפית הניידת של האו"ם ושם נמסרה לגנרל סקירה על-ידי מייג'ור גרין. במיוחד התעניין הגנרל בבעיית העבודות על יד חירבת זינה ובמקומו של קו שביתת הנשק באותו האיזור.

מתוך הערות הגנרל לדברי הקמב"צ התרשמתי כי הגנרל לא זנח עדיין את המחשבה למקם בסביבת אלמגור נקודת תצפית קבועה של האו"ם. הוא סבור כי ייתכן על-ידי כך לבטל את נקודת התצפית 'פוקספרוט' או 'דלתה' שבשטח הסורי. במקום זה גם הפניתי את תשומת לבו של הגנרל לחדירות הדיג של הסורים לשטח הכינרת, ולחומרה שבה אנו מתייחסים לחדירות אלה.

הגנרל חזר לביקור קצר במשק תל קציר [הערת הבלוג: כנראה טעות ברישום, ומדובר באלמגור], מקום בו הוגש לו כיבוד קל בחדר התרבות. משם המשיך הגנרל אל הר האושר וערך ביקור קצר בכנסייה ובהוספיס האיטלקי.

בשעה 11:00 הגענו למגרש הכדורסל של תל קציר. במקום זה ניתן הסבר על-ידי קפטן בריזי, אשר תיאר את מקומו של 'הקו השחור' בשטח. הסבריו הושלמו על-ידי דברי מייג'ור גרין. מתל קציר ירדנו לכביש המוביל לעין גב, וממנו פנינו ונכנסנו אל חלקת הבוסטר. בעת הנסיעה הזכיר הגנרל כי היה מעוניין לסיים את הטיפול בנושא 'הקו השחור' ועל-ידי כך לייצב את השקט באיזור המפורז הדרומי.

ב-16 בדצמבר היו הגנרל והנלווים אליו אורחי המשלחת הישראלית בארוחת הצהריים במלון גלי כינרת.

רצ"ב העתק ממכתב מאת הגנרל בול שנשלח בעקבות הסיור.

מכתב התודה של הגנרל אוד בול על סיור הגבול

פינוי הכפר קראד אל בקרה

ב-1 בנובמבר 1956, בעיצומו של מבצע סיני, כשכל תשומת הלב הופנתה דרומה, הסתיימה אחת הסאגות המתישות באיזור הגבול עם סוריה, כשהכפר קראד אל בקרה שמדרום-מערב לקיבוץ חולתה פונה מיושביו, כ-700 איש. חלק מתושבי המקום עברו לכפר שעב בגליל וחלק עברו את הגבול לסוריה.

היה זה לאחר חמש שנים של התדיינות בין ישראל לסוריה בתיווך האו"ם. בישראל דרשו את פינוי הכפר מאחר שחששו שתושביו יפריעו לפעילות ייבוש החולה. גם כך חלק מתושבי הכפר שיתפו פעולה עם הסורים והעבירו להם מידע מכל הסוגים, שלא לדבר על סכסוכים על מרעה עם חברי חולתה ואיילת ועוד. תושבי הכפר סירבו להכיר בישראל, לא הסכימו לקבל תעודות זיהוי כחולות ודחו כל הצעה לסייע להם בצורות שונות. "נעקר קן המרגלים והמרצחים", נכתב בעיתונים של אז על פינוי הכפר העוין.

להלן דו"ח כתוב בכתב יד שמסכם את יום הפינוי. לא ידוע מי כתב אותו.

תושבי קראד אל בקרה עם שוטרי ישראל לפני עזיבתם ["ידיעות אחרונות"]

"ב-1.11.56 נסתיימה פרשת קראד בקרה ואחרון תושבי המקום עבר מזרחה לסוריה, אחרי פעילות רבה מצידנו בשטח זה. הפעילות התגשמה בפניות ממושכות מצידנו שנמשכו מאז יום שני 22.10.56 שבו נתבקשו תושבי המקום לפנות את קראד בקרה ולהחליט: מזרחה לסוריה או מערבה לישראל. תושבי הכפר הביעו אצונם לעזוב את ישראל מזרחה וניתן להם זמן מסוים לעזוב את הארץ והובטחה להם עזרה להעברת חפציהם לגבול.

"ביום רביעי בשעה 17:00 ביקרו במקום המושל ונציגו והתברר שרוב הכפר עזב את המקום וכל הנשים והילדים עברו זה מכבר את הגבול. רק כ-15 איש נותרו במקום לשם העברת יתר החפצים. בו במקום חתמו כל 15 הנוכחים על הצהרה כי יעזבו את המקום לכל המאוחר בשעה 12:00 בצהריים, דבר שהתבצע יותר מאוחר.

לשם ביצוע העברתם בזמן, נשארו במקום הנציג וקצין המבצעים של הממשל. לאחר שעזבו תושבי המקום כבר ב-11:30 הוחל בשעה 12:00 בהריסת בנייני המקום. בשעה 12:00 חצה אחרון תושבי קראד בקרה את הגדה, ובגדה שלנו נותרו 4 עגלות ובהן שקי חיטה שלא הספיקו התושבים לקחת עימם. ראויה לציון העזרה שהוגשה לנו על-ידי קיבוץ הגוברים ואיילת השחר, במסירת מכוניות להעברת החפצים והמטלטלים של התושבים, דבר שסייע לפינוי הכפר בהתאם לזמן שנקבע. כמו כן יש לציין את שיתוף הפעולה והתיאום שבין הממשל וחטיבה 3 לבין משטרת ישראל, שסייעה להצלחת המבצע".

———————————————————————————————–

8 מחשבות על “6.80 מטר מהעץ הבודד

  1. פינוי הכפר היה חייב המציאות בשטח. כי תושביו מרביתם עסקו בריגול ופעולות חבלה זעירות כגון מיקוש לפי הוראות של הצבא הסורי. תושבינו באזור סבלו לא מעט מסכסוכים ונזקים וגנבות מאנשי קראד אל בקרה. הפעולה הייתה המשך למדיניות של הריסת הכפרים הערביים בגליל מ-48.

    אהבתי

  2. על כפר באקרה אוסיף שהם לא היו בעלי האדמות אלא הם בדואים שהובאו מאפגניסטן בתור אריסים לעבד אדמות של שייחים ערבים ולא היה להם שום צד בבעלות על הקרקע, נוסף על כך המילטנטים שלהם דיכאו כל רצון של אנשים בכפר להתחבר לישראל ולראיה גבר בן 40 שהביע תמיכה בישראל וקרא לתושבים לגלות נאמנות לשליטים היחדשים של האזור הלוא הם הישראלים נרצח , הרוצח נתפס וישב בכלא שנים אחדות אבל אחרי שהכפר פונה שחררו אותו ובתנאי שיחצה את הגבול לסוריה וכך היה.

    אהבתי

  3. בקרוב ניישם את הפינוי המוצלח הזה גם על טובא זנגריה אהבתי את התיאור : "נעקר קן המרגלים והמרצחים", נכתב בעיתונים של אז על פינוי הכפר העוין.

    אהבתי

    • איך אתה לא מתבייש לכתוב דברים כאלה, בני טובא זנגריה משרתים בפלמ"ח ובצה"ל מאז 48', רבים מהם קצינים, הבכירים שבהם הגיעו לדרגות אל"מ וסא"ל, ארבעה מבני הכפר נפלו במהלך שירותם בצה"ל. עד לאן מגיעה גזענות ושנאה…. מצפה ממנהלי הבלוג למחוק דברי בעל שכאלה, אין לזה מקום כאן אלא בקבוצות שנאה למיניהן.

      אהבתי

  4. על מה הנך מלין?כפר טובה זנגריה שיתף פעולה עם הסורים לפני מלחמת ששה הימים אתה יכול לברר וזה ידוע, ממנו יצאו חולית המרצחים בדרכך לסוריה ונתקלה במארב ישראלי והרגה שני חיילים. זה קרה ממש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים., הכפר הזה המשיך להיות עוין את ישראל אחרי ששת הימים, תשאל בבקשה בקיבוץ כפר הנשיא איזה צרות מעוללים להם צדיקי טובה, מציע שתברר בחצור או בראש פינה כמה פעמים בחודש יורים עליהם במקלע בני הכפר רק לשם שעשוע ופרסום בטיקטוק , תעשה בירור עם כל בעלי עסקים בכל אצבע הגכליל תושבי איזה כפר משליטים טרור פרוטקשן ואוי למי שלא משלם, הצתות, יריות וזריקת רימונים, מכות ואיומים, תברר אצל הקיבוצים על טרור חקלאי ושריפת שדות עקירת עצים, חבלה בטרקטורים ושריפת מיבנים, מאיפה יוצאים הבחורים המצוינים שאחראים לכל הטוב הזה? משטרת ישראל החלשלושה עומדת חסרצת אונים, על הרבה פחות מכל מעללים אלה זרקו את בני הכפר קראד אל בקרה בשנות ה50 לכל הרוחות אבל כיום הארץ השתנתה ומדינת ישראל לצערי הרב לא מושלת ונותנת לערבים בכל הארץ מפרוטקשן טובה זנגריה ועד פרוטקשן הבדואים בנגב לעשות ככל העולה על רוחם, תברר בבסיסי שיבטה וצאלים כמה כמויות נשק, רובים טילי כתף, כוונות טלסקופיות, רימונים וכמו כן ציוד אישי של חיילי מילואים נגנבים שם כל חודש וכל שבוע, אז אל תתבכין על גזענות ושנאה, בגלל יפי נפש צדקנים שכמוך מדינת היהודים הולכת וניגמרת. תתעשת חביבי.ץ עם כל הכבוד בגלל סא"ל אחד או שניים שיצאו מכפר של שנאה יוקדת למדינת ישראל על זה לא בונים חומה ולא מלמדים סנגוריה.

    אהבתי

    • "כפר טובה זנגריה שיתף פעולה עם הסורים לפני מלחמת ששה הימים אתה יכול לברר וזה ידוע, ממנו יצאו חולית המרצחים בדרכך לסוריה ונתקלה במארב ישראלי והרגה שני חיילים" ??? איך אפשר לכתוב דבר כזה על כפר שלם, שיש בו כיום 7,000 תושבים? באירוע שהזכרת – יומיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים – נתקלה חוליית מודיעין סורית במארב צה"לי. זו היתה חדירה דומה למה שיחידות צה"ליות עושות אצל השכנים, ולמרבה הצער – זה הסתיים לא טוב מבחינתו (יש בבלוג כמה פוסטים על התקרית). שוב – מדובר בצוות מודיעין סורי מיומן, לא "חוליית מרצחים", ולא "הכפר ממנו יצאו". נכון, כנראה שהם פגשו מישהו בכפר, אבל לא ידוע מי ומה, ובטח לא מגרשים כפר שלם בגלל אדם אחד. עובדה שגם אז לא נענש איש. יש כיום עבריינים קשים בכפר הזה, אולי אפילו מדובר בעשרות. זה עניין לטיפול משטרתי, לא לגירוש של 7,000 אזרחים ישראלים, שרובם המכריע שומרי חוק ומאות מהם שירתו ומשרתים בצה"ל ובמג"ב. לא היית מציע גירוש אילו מדובר היה בכפר יהודי עם עבריינים, ויש לא מעט יישובים כאלה: ראה למשל את המושבים בנגב, שבהם מתגורררים ראשי "משפחות פשע". נגרש כל מושב כזה בגלל משפחה כזאת? ובכלל, כדאי ללמוד על מה שקורה במגזר הערבי, על ההבדל בין מה שקורה בכפרי הבדואים בצפון לבין מה שקורה בנגב, להבין מאיפה זה בא (מהתנועה האסלאמית שהיא דומיננטית בנגב), ואיך מדינת ישראל נרדמה בשמירה ונתנה לבלגן הזה להתפתח. ונקודה אחרונה מהנגב: יש שם עבריינים, יש גם עבריינות לאומנית, מדובר מן הסתם בכמה מאות אנשים מבין עשרות אלפים שקמים בוקר הולכים לעבודה וללימודים ושומרים על החוק כמו כולנו. לא כדאי להיסחף ולהתלהם, עדיף לפתור בעיות כאלה נקודתית, וכמו שאמרתי – משטרה, שב"כ, בתי משפט. זאת הדרך.

      אהבתי

  5. מלחמת קדש פרצה ב- 29 לאוקטובר 1956. פינוי הכפרים כראד אל בגארה (הכורדים של הבקר) וכראד אל רנאמה (הכורדים של הצאן) היה בימים שקדמו למלחמה לא ב-1 לנובמבר, אז הייתי כבר בעזה. הכפרים שהיו באזור המפורז ובחסות האו"מ הטרידו לא מעט: בחירור צינור המים לשם השקאת העדרים, ובגניבות משטחי גדות כי שטחים שלהם הפרידו בין חלקות של איכרי המושבה משמר הירדן שנהרסה ועברו לחכירת גדות, איילת השחר, חולתה ומושב משמר הירדן – ראה מפה מנדטורית משנת 1945.
    בימים שלפני קדש, הסורים העריכו כי המלחמה תופנה אליהם, כך גם הכפריים שהיה להם קשר רצוף עם הסורים דרך מעברות הירדן. ישראל לחצה עליהם להתפנות – אם פנימה לכפר שעב לשם התפנה חלק מהם עוד בשנת 1951 ואם לסוריה. למרבה ההפתעה הסורים הסכימו לקבל אותם וחלקם אכן עבר לסוריה. חבר איילת השחר בעל דמיון פורה ופרוע טען כי חברי גדות ( הגוברים החליפו את שמם לגדות ב- 1955) ואחרים וכן משמר הגבול, גרשו את הכפריים בכוח דרך גשר בנות יעקב ולא היא. הכפריים עברו דרך מעברות הירדן צפונה מגדות. הם פנו וביקשו עזרה בהעברה בתמורה כספית והפעלנו במשימה זו שתי משאיות וטרקטור עם עגלה.
    עזי גל, גדות

    אהבתי

  6. מתוך האתר " רגעים היסטוריים":
    http://www.historicalmoments2.com/

    ב-3 במאי 1948 בלילה נערך מבצע מטאטא במטרה להרחיק את הבדואים בשטח המשתרע בין כביש טבריה-ראש פינה במערב עד לירדן במזרח. מטרות המבצע הוגדרו: "חיסול בסיסי האויב המחבל ומטריד את התחבורה בגליל, הריסת נקודות היאחזות לכוחות פולשים ממזרח, חיבור הגליל התחתון והעליון ברצועה רחבה ובטוחה יחסית [של שטח יהודי רצוף]".

    למבצע קדמה הרעשת מרגמות, ועם התקרבות לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ"ח נמלטו הערבים מזרחה.

    לטענת הסורים מדובר היה בכ-2,000 איש בני השבטים ערב אל-שמלינה באזור שפך הירדן לכנרת, ערב אל-סמכיה ערב אל-סויאד וערב אל-זנגריה בירדן ההררי. בני שבט ערב אל-הייב בכפר טובא שגילו עמדה אוהדת ליישוב היהודי ואף נלחמו לצידו במסגרת הפלהיב לא נפגעו. למחרת פוצצה יחידת ההנדסה של הפלמ"ח עשרות בתים בזנגריה ובכפרים נוספים.

    כתוצאה מהמבצע, חובר הגליל העליון אל שאר חלקי הארץ ונתאפשרה תחבורה חופשית אליו וממנו, ללא צורך בנסיעה בשיירות מאובטחות. לדברי יגאל אלון למבצע הייתה "השפעה פסיכולוגית עצומה" על ערביי צפת ועמק החולה שנותקו מסוריה, וסלל את הדרך לכיבושם.

    פלהיב (או פלה"ב) הייתה יחידת הבדואים של הפלמ"ח במלחמת העצמאות והיוותה את הגרעין ליחידת המיעוטים של צה"ל.
    רוב החיילים היו בני השבטים ערב-אל-היב וערב-אל-זנגרייה מהכפר טובא-זנגרייה."

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s