קול אחר

התקרית הגדולה ב-13 בנובמבר 1964, שבשיאה הופגז קיבוץ דן ומטוסי חיל האוויר הפציצו את מוצבי הסורים, קיבלה קונצנזוס בארץ ובחלק ממדינות העולם לפיה הסורים הם הרעים בסיפור * מכתב ששלח שגריר ישראל בארה"ב, אברהם הרמן, למשרד החוץ בירושלים, מעמיד את הנושא באור אחר * הרמן הצביע על קו פעולה מיליטריסטי של ישראל וצה"ל והזהיר: "אני חייב לשאול עצמי למה אנחנו חותרים" * כדאי להקשיב לקול אחר

תקרית ה-13 בנובמבר 1964. עשן מיתמר מטנק פנצר סורי ומבתים בכפר נוחיילה [צילום: דובר צה"ל]

ה-13 בנובמבר 1964 הוא תאריך בלתי נשכח בהיסטוריה של קיבוץ דן, בהיסטוריה של פיקוד הצפון, וגם בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי, במקרה הזה – המלחמה על מקורות המים של מדינת ישראל.

עשרה ימים קודם לכן, ב-3 בנובמבר 1964, מיד עם כניסתו של דוד אלעזר לכהונתו כאלוף פיקוד הצפון, הוא החליט להראות לסורים מי כאן בעל הבית. לאורך 60 ק"מ של הגבול היו מספר נקודות חיכוך, שאחת מהן, ואולי המשמעותית מכולן, היתה הדרך שנסללה כשנתיים קודם לכן מצפון למוצב תל דן, ובצמוד לו, שנועדה לקבוע את זכויות ישראל על מעיינות הדן.

הסורים התנגדו לדרך הזו, וכל אימת שפטרול ישראלי היה נע עליה, היו יורים באוויר לאות מחאה. דדו החליט שמספיק עם הריטואל הזה, ויומיים אחרי שנכנס לתפקידו, הוא הורה להשיב באש ישירה על ירי המקלע הסורי. כך נולד באותו 3 בנובמבר הפיאסקו, שבו טנקים של צה"ל ירו בתגובה על המוצב הסורי בכפר נוחיילה, ולא הצליחו לפגוע בטנקים הסורים שהיו שם [ראו כאן].

בצה"ל פרצה שערוריית-ענק, והגנרלים הרלוונטיים החליטו להחזיר במהרה את כבודם האבוד. כעבור עשרה ימים הוליד צה"ל פרובוקציה בתל דן, שגרמה בסופו של דבר לסורים לפתוח באש, כלומר – רשמית הם אלה שהתחילו, על-פי דו"ח האו"ם. מכאן קצרה היתה הדרך אל תקרית נרחבת, שבשיאה פגעו הצנטוריונים הישראלים בקולגות שלהם מסוג טי-34, הפגיזו את נוחיילה, ראו את הסורים ממטירים אש ועמורה על קיבוץ דן, ובתגובה המריאו בצעד חריג ביותר עשרות מטוסים ישראלים, כדי להפציץ כל מה שזז בצד הסורי הסמוך.

יום הקרב הזה הסתיים בתום שעות ארוכות, כשקיבוץ דן עלה לכותרות והפך לגיבור היום במדינת ישראל הקטנה והצנועה של אז. משרדי החוץ והביטחון הזמינו את כל כלי התקשורת לתעד את המבנים בקיבוץ, שנהרסו ונפגעו. מי שהתעסקו בזה רבות באותם ימים היו גם הדיפלומטים של ישראל באו"ם ובשגרירויות ברחבי העולם, שעבדו קשה במטרה לשכנע מי היו המנוולים בסיפור הזה.

זה היה הנרטיב הישראלי של אז. אחרי שהמו"מ על איפה עובר קו הגבול עם סוריה לא הסתיים בהסכמות במספר מוקדים, הדרך של ישראל היתה לקבוע עובדות בשטח. ומכיוון שצה"ל הוא הצבא החזק באיזור, ישראל היא שקבעה במקרים רבים את קו הגבול בהתאם להבנתה ולצרכיה, על אפה ועל חמתה של סוריה.

יש לזכור שתיק הביטחון ב-1964 היה בידיו של ראש הממשלה, לוי אשכול. מי שהכתיב בפועל את המדיניות היה צה"ל. רבין היה הרמטכ"ל, ומאחוריו דחפו אותו מטכ"ל לוחמני ואלופים הששים לכל עימות, במטרה ללמד את הערבים לקח. אולם, לא משנה כמה מהלומות, השפלות ועלבונות צבאיים חטפו הסורים, הם סירבו ללמוד את הלקח והמשיכו לירות אל עבר ישראלים או כוחות צבא שהפגינו ריבונות בשטחים שנויים במחלוקת. כזה היה הריטואל בין סוריה לישראל סביב הקו הירוק עד לסיום מלחמת ששת הימים.

כל הפתיחה הזו מובילה אותנו למכתב יוצא דופן, ששלח בזמנו ד"ר אברהם הרמן, שגריר ישראל בארה"ב באותם ימים. הרמן כתב את המכתב מעט אחרי שנרגעו הרוחות במועצת הביטחון של האו"ם, בעקבות תקרית ה-13.11.1964.

הרמן שלח את המכתב לאריה לבבי, שהיה אז סמנכ"ל משרד החוץ, ובו העמיד דברים באור אחר מהמדיניות של ישראל – להצביע תמיד על היריבים שמנגד – מצרים, ירדן או סוריה, כעל הרעים, הזדוניים וחורשי הרעות, ששוב פתחו בירי על אזרחים תמימים, חקלאים או דייגים, כאילו סתם כך. אז נכון שיש לא מעט ערבים רעים, זדוניים וחורשי רע, אבל את אותו הדבר הערבים אמרו על ישראל, ובסופו של דבר האו"ם היה זה שקבע מי התחיל הפעם והוציא הודעת גינוי.

המכתב של הרמן הוא חריג בתכתובת הענפה של שגרירי ישראל ברחבי העולם, שתפקידם להדהד הלאה דף מסרים שמכתיב משרד החוץ, או לבקש הבהרות איך להתנהל בכל מיני מצבים. הרמן מציב כאן מראה מול הפנים של מדינת ישראל, ולמעשה אומר – חבר'ה, אתם שם בירושלים, תסתכלו איך אנחנו נראים מכאן, מאמריקה הגדולה. לא בדיוק צדיקים גדולים. ויש לו גם ביקורת גדולה על התנהלות צה"ל.

לא נכביר בעוד מילים. ניתן למכתב של הרמן לדבר. בכחול בסוגריים – הערות הבלוג. מקור: ארכיון המדינה.

ניו יורק 1964, אברהם הרמן, שגריר ישראל בוושינגטון, בין רה"מ לוי אשכול [משמאל] והנשיא לינדון ג'ונסון [צילום: משה מילנר, לע"מ]

22.12.1964, י"ז בטבת תשכ"ה

אל: מר אריה לבבי, סודי, אישי

"אריה היקר, ברצוני לכתוב לך הפעם מכתב אישי בנוגע לשני נושאים עיקריים. אני מעביר העתק ממכתב זה למר משה ביתן [דיפלומט].

אברהם הרמן כשכיהן שגריר בקנדה בשנות ה-50 [ויקיפדיה]

"הנושא הראשון נוגע למצב בגבול הסורי. בכוונה נמנעתי מלהביע דעה בעניין זה, עד לאחר סיום הוויכוח במועצת הביטחון. כל זמן שהתקיים הדיון הזה, היה ברור שעל כולנו לדאוג רק דאגה אחת, והיא הדאגה החיצונית. כלומר, להבטיח שמועב"ט לא תגנה אותנו על ההפצצה. מאחר שמטרה זאת הושגה, מחובתי עכשיו לנגוע בשאלה.

"זכור לי היטב שבן גוריון אמר פעם, אחרי שקרא את הנאום של אבא אבן במועצת הביטחון, על תקרית הכינרת, שזה היה נאום משכנע מאוד, וששיכנע גם אותו. לפי דעתי, זה לא יהיה טוב אם יסיקו מסקנה דומה בארץ ממה שקרה כעת במועצת הביטחון.

"לפני ימים אחדים שוחחתי עם יפתח, שאמר לי שכאן בוושינגטון הדעה הכללית היתה שהפעילות הישראלית לפני ה-13 בנובמבר ובאותו יום היתה קצת פרובוקטיבית. כאילו רצינו שהסורים יגיבו כדי שנוכל לתת להם דפיקה. אני מוכרח להגיד שגם עליי עשו המאורעות אותו רושם.

"הרושם הזה התחזק כאשר שמעתי את הפרטים המדויקים סביב העניין של הפסקת האש השנייה, שנקבעה לשעה שלוש אחה"צ ב-13 בנובמבר.

"כדאי שארחיב קצת את הדיבור על הנקודה הספציפית הזאת. במברק הראשון שנתקבל מקדרון [אברהם קדרון, איש משרד החוץ] על מאורעות ה-13 בנובמבר, הוזכר דבר הפסקת האש השנייה בשלוש אחה"צ, בצורה שעוררה רושם גם אצל קומיי [מיכאל קומיי, שגריר ישראל באו"ם באותה תקופה] וגם אצלי, כאילו גם במקרה זה היו הסורים אשמים. עובדה היא שגם קומיי וגם אני בדיונינו הראשונים השתמשנו בעניין זה כטענה נוספת נגד הסורים. לאחר מכן התברר מה שהתברר.

"אני הסקתי מזה שתי מסקנות: ראשית, שהקומוניקציה בין צה"ל ומשרד החוץ, וייתכן בין משרד החוץ לבין לשכת רה"מ, לא היתה שלמה לגמרי. שנית, הסקתי את המסקנה שבאיזה זמן שהוא נפלה ההכרעה לא לתת למאורעות ה-13 בנובמבר להיגמר בלי דפיקה רבתית של הסורים.

"אני מצידי נוטה לראות את כל המהלכים האלה כדבר מסוכן מאוד. אני חייב לשאול עצמי למה אנחנו חותרים. לי נדמה שהאינטרס העליון של מדינת ישראל היום הוא לעכב, ובמידת האפשר למנוע, תהליך של אחדות ערבית תוקפנית נגדנו. אנו מצווים לנצל כל דבר שמפריע לערבים להגיע לאחדות תוקפנית כזאת, ולהימנע מכל דבר העשוי לעודדה.

קיבוץ דן מלקק את פצעיו. אם וילדה הפעוט אחרי ההפגזה הגדולה ב-1964 [ארכיון דן]

"לכן, נשאלת השאלה מה המגמה המעשית במדינה שיכולה להצדיק מה שעשינו, והאם מה שעשינו היה בגדר מה שצריכה להיות מדיניותנו הכללית.

"אומרים שהמגמה המיידית בגבול היתה להבטיח, שלא יהיה ערעור על כך שמעיינות הדן נמצאים בתוך הגבול שלנו. אם זאת היתה המגמה, נדמה לי שמה שעשינו סיכן את המגמה הזאת – ולגבי סכנה זאת אינני רואה בסיום המועהב"ט סוף פסוק. במקום לעשות את הדבר יחד עם האו"ם, פעלנו באמצעות האו"ם ובאמצעות פעולה ישירה בבת אחת, אך גם כאן בלי תיאום.

"העיתוי של הפעולה הישירה היה בניגוד מוחלט למטרה של ההליכה יחד עם האו"ם. נוצר רושם ברור, שקיים אצלנו מצב של 'ויתרוצצו', כאשר אסכולה אחת טוענת שאין לסמוך על האו"ם ואסכולה שנייה שכן ניתן להבטיח את מגמתנו הצודקת באמצעות האו"ם. מכיוון שלא היתה התאמה בין שני הגלים האלה, נוצר מצב שהאסכולה של הפעולה הישירה ('אקטיביסטית' בלעז) רצה עם הכדור לאורך כל הדרך [הרמן התכוון כנראה למושג טאצ'דאון מהפוטבול האמריקני].

"לי נדמה שכתוצאה מכך נעשו דברים חמורים. הייתי יכול לדבר על החללים שלנו, אך אני נמנע מלעשות זאת שמא יראו בי 'תבוסתן' עוד יותר מאשר הנני. על כן אסתפק בבחינת התוצאות של הפעולה ה'אקטיביסטית' בצורה הקרה ביותר. פעולה זאת החטיאה את המטרה המדינית-בטחונית, כי נוצר מצב שנתן דחיפה לתהליך של אחדות ערבית תוקפנית. אולי ישיבו לי שאין הוכחות לכך. אינני מקבל את הטענה הזאת. לי נדמה שניתנה דחיפה פסיכולוגית לתהליך הזה, ואצל הערבים אין דבר יותר חמור מאשר דחיפה פסיכולוגית.

"נוסף לזה, נוצר מצב שהובטח – שלא נוכל להתקדם למגמה המוגברת של סימון הגבול לטובתנו, אלא באמצעות האו"ם. אני מקווה שזה ברור. אני מוכן להסתכן בנבואה, שאם נחדש את הפטרול, הסורים יירו עליו [הנבואה התגשמה], ובסופו של דבר, אם לא מיד, נקבל הוראה לחדול להשתמש בשביל, עד שהוא יימדד.

"אני מקווה שמתחשבים ברצינות באפשרות הזאת, ושההחלטה שלנו תהיה לדחוף מיד בצורה חזקה למדידת גבול בקטע תל דן. את הדבר הזה יכולנו להשיג בלי האירועים של ה-3 ושל ה-13 בנובמבר, בהמשך ישיר לתהליך שאנו בעצמנו הנהגנו בפנייתנו לאו"ם ב-27 וב-28 לאוקטובר.

"יכולתי להרחיב את הדיבור בעניין זה, ואולי כדאי שאעשה זאת, כי אני כולי מאמין שלא ניתן יהיה להגיע לידי בהירות של קו פעולה ושל מדיניות, בלי להיות אכזרי לגמרי בבדיקה עצמית. ראש הממשלה הוא שצריך להכריע, אך הוא יכול להכריע רק אם כל השיקולים יובאו בפניו, ובתקיפות.

"אינני יכול להיגמל מהרושם שאנשי הצבא שלנו נוטים לראות בדברים האלה דברים מקצועיים ביטחוניים, שזר לא יבינם. אני מתקומם נגד זה. כל אחד מסוגל להבין מה שהם מבינים, כפי שהם מסוגלים להבין כל מה שאני מבין. אין זה תפקידם להגדיר מה נחוץ לביטחון ישראל. זה תפקיד הממשלה. תפקידם לבצע את מדיניות הממשלה מהבחינה המקצועית שלהם, כפי שזה התפקיד של אנשי משרד החוץ לבצע את מדיניות הממשלה, מהבחינה המקצועית שלהם.

"על מנת לא להרחיב את הוויכוח, אני מציע שוב שהצעד הבא בגבול יהיה באמצעות בול [אוד בול, ראש משקיפי האו"ם במזה"ת], ולא באמצעות פטרול, ואני חושב שהסברתי מדוע אני חושב כך".

עד כאן המכתב הנוקב של השגריר אברהם הרמן.

לא ידוע אם דבריו של השגריר זכו למענה מצד משרד החוץ, או האם הגיעו לעיונו של שר החוץ, או אפילו לראש הממשלה אשכול. רוב הסיכויים שזה נסגר בעשר עיניים, והמכתב תוייק, העלה אבק, סופו שנגנז בארכיון המדינה ולא נודע כי בא אל קרבו.

[אגב, הנושא השני שבו עסק מכתבו של הרמן היה עמדת ישראל על אפשרות סיוע של האמריקנים למצרים].

————————————————————————————————————————————

23 מחשבות על “קול אחר

  1. הסורים לא היו טלית שכולה תכלת.
    להלן מעט ממעלליהם :
    הם השתלטו על תל עזאזיאת שהייתה באזור המפורז .
    בחמת גדר הם ירו על חיילנו והשתלטו על השטח.
    שבעה חיילי צה"ל נהרגו ושנים נפלו בשבי .
    מדי פעם חטפו אנשים ליד כפר נחום .
    ( ראה : "שבויי סוריה – סיפורם של ישראלים בצינוק סורי מאת יחזקאל המאירי." ).
    מדי פעם רצחו אזרחים.
    כשזה היה נח להם והיכן שהיה נח להם הם יזמו פתיחה באש.
    התיאור המקדים של העורך מציג אותנו באור לא נכון .
    התגובות שלנו לא חייבות להיות נגדם דווקא בנקודות הגבול הרצויות להם.
    כמובן שאנחנו צריכים לפעול בתבונה.
    כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ. ( משלי כד ו ).

    אהבתי

    • הגבוּל לא סוּמן באוֹפן מדויק בכוונה בכדי להגיע להסכם. הסוּרים היו יכולים להתלונן באו״ם במקוֹם להפציץ ישוּבים אזרחיים או נקודות צבאיות. הכנרת היתה בצד הגבול הישראלי לפי ההסכם ולמרות זאת הם ירוּ על דייגים ישראלים. הנסיון להכתים את ישראל ״מניח״ שצריך לתת לסוּרים הנחה כי הם ״נעלבים״ בקלוּת?! ישראל פגעה בצבא הסוּרי ולא הפציצה כפרים סורים.

      Liked by 1 person

  2. שתי מדינות קטנות קטנוניות ולא הכי חשובות או נחשבות בעולם הגדול שמקדשות את הדם המוות וההרס בשביל שני דונם פה שני דונם שם של קוצים ודרדרים ובתווך ארגון אומות מאוחדות מעניק קייטנה חינם לשכירי חרב משועממים מהודו קמרון ופינלנד שישמשו בייביסטר בפעוטון אגם הדרעק של המזרח התיכון.

    אהבתי

  3. בלי להיכנס לשאלה אם הפעולה היתה מוצדקת או לא, חשוב שהממשלה תכתיב לצבא מדיניות ולא ההפך. אבל פה קרה ההפך- דדו, אלוף פיקוד צפון הצית את התקרית בלי שהממשלה דנה או ידעה על כך. חבל שהממשלה לא הדיחה אותו מתפקידו כדי לוודא שלהבא אף גנרל לא יכניס את ישראל לבעיה.
    אם דדו היה מודח, אולי הוא לא היה מגיע להיות רמטכ"ל, ואולי רמטכ"ל אחר היה כן מכין כראוי את צה"ל למלחמת יום כיפור.

    אהבתי

  4. מי היה מאמין שמכתב צידי ולא חשוב כזה יהפוך בימינו למדיניות הרשמית של משרד החוץ העלוב שלנו
    הרמן הוא אביו הרוחני של אלון ליאל\שוברים שתיקה \מחסום ווטש ושאר הקליפות שנמצאות במשרד החוץ והדיפ סטייט
    במדינת ישראל

    אהבתי

    • לפי ההגיון שלך גם בן גוריון היה "אביו הרוחני של אלון ליאל\שוברים שתיקה \מחסום ווטש ושאר הקליפות שנמצאות במשרד החוץ והדיפ סטייט".
      למה? כי גם כשכולם העריצו את ראש הממשלה בן גוריון, הוא לא פעל בכוח כאשר הערבים הפרו את הסכמי שביתת הנשק כמו:
      – הירדנים שלא הרשו לנו מעבר ליד לטרון בדרך הראשית מתל אביב לירושליים, ולא הרשו ביקור ישראלים בכותל המערבי ובאוניברסיטה בהר הצופים.
      -הסורים שלא אפשרו כניסת ישראלים ל"אל חמה", הקימו מוצב מבוצר בתל עזאזיית וירו על סירות ישראליות בקצה בצפון מזרחי של הכינרת

      לפי ההגיון שלך גם בגין היה אביו הרוחני של שוברים שתיקה כשהחזיר למצרים את כל סיני.
      לפי ההגיון שלך גם יצחק שמיר היה "אביו הרוחני..של שוברים שתיקה" כאשר התאפק ולא השיב לעיראקים שירו עלינו סקאדים במשך מספר שבועות.

      לפי ההגיון שלך גם נתניהו היה "אביו הרוחני של שוברים שתיקה כי כאשר החמאס ירה עלינו מאות רקטות לפני שלוש שנים הוא התאפק והגבנו רק בפגיעה בבנינים ריקים בעזה.

      ומדוע כל ראשי הממשלה הנ"ל התאפקו ואו מסרו אדמות? כי הם שקלו את טובת מדינת ישראל, כלומר מה היתרונות ומה החסרונות של פעולת נקמה.

      Liked by 1 person

  5. אם כל הכבוד לשגריר הנכבד הוא יושב כל יום לארוחות צהריים עם בכירי הממשל האצמריקאי במסעדות יוקרתיות בניו יורק וושינגטון ואוכל על חשבונם מבלה איתם בקוקטיילים , הם מטפטפים לו ארס נגד ישראל, הוא מדבר מגרונם.

    אהבתי

    • אל תשכח שאנו קיימים פה בין ארצות ערביות עוינות רק בגלל ארה"ב, שמימנה אותנו, שמספקת לנו נשק, שמטילה וטו באו"ם על החלטות עוינות לנו, שלוחצת על הערבים לעשות שלום איתנו וחלקם אכן עשו שלום בניגוד מוחלט לדעת הציבור שם.
      אם ארה"ב תעצור פתאום אספקת מנועים למטוסי הקרב שלנו, תוך תקופה קצרה לא יהיה לנו חיל אויר.
      צריך קצת צניעות כשמדברים על האמריקאים.

      אהבתי

        • אתה צודק, אבל ארה"ב היא מעצמה שיש לה עוד אינטרסים שחלקם אולי מנוגדים לאינטרסים הישראלים. לכן ארה"ב אף פעם לא תמכה בנו ב 100%, אבל מצד שני בלי התמיכה שלה יתכן שאנו לא היינו שורדים.
          וביחס לתקופה לפני ששת הימים עליה כתבת- במלחמת העצמאות הפרנו את הפסקות האש שהאו"ם הכתיב, ונשיא ארה"ב טרומן חרג ***ולא הפעיל*** עלינו סנקציות. כך נשארו בידינו רוב הגליל וכל הנגב.
          אחריו, הנשיא האמריקאי אייזנהאואר בשנות החמישים, היה הנשיא הכי גרוע לישראל, למרות שאישית היה אדם הגון וממש לא אנטישמי כמו ניקסון. האינטרסים האמריקאים של אז היו חיזור אחר הערבים ונאסר שליט מצריים. בכל זאת, הם מכרו לנו חיטה במחיר מצחיק כאשר היינו קרובים לקריסה כלכלית, סידרו את תכנית ג'ונסטון, הסכם מי הירדן שחילק את המיים עם הערבים, ומימנו את רוב המוביל הארצי. . האמריקאים יזמו את תכנית אנדרסון לשלום ישראלי מצרי עם הבטחה לסיוע כספי לשתי המדינות.
          גם הנשיא האמריקאני קנדי לא היה פרו ישראלי אבל אישר מכירת טילי הוק נ"מ לישראל.
          הנשיא ג'ונסון כבר היה די פרו ישראלי, ובזכותו קיבלנו הישג מדיני ענק לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר לא כפו עלינו נסיגה מלאה ומידית כפי שקרה לאחר מבצע סיני, אלא בתנאי שהערבים ישלימו עם קיומינו.
          נשיאי ארה"ב אח"כ היו די פרו ישראלים, אבל כמובן לא ב 100%.

          על מצבה העלוב של ישראל בשנות החמישים:

          יש ללחוץ כדי לגשת אל Jimes-Heb_Vol2_Yossi-Goldstein_2018-05-27.pdf

          אהבתי

  6. הכתבה אודות מכתב השגריר מזעזע. ידוע שהוא היה מזוהה עם השמאל (אגף מפ"ם דאז) וטוב שנגנז בארכיון.כל מי שטוען שדדו כאלוף הפיקוד בזמנו פעל על דעתו ללא תיאום עם הממשלה טועה בגדול הרי הפעלת המטוסים נגד הסורים הייתה בהסכמתם של האמריקאים .ראו את דוחות המודיעין ומפגש של נציגי ארה"ב עם הרמט"כל רבין. במצודת כוח בלילה שלפני התקרית..אני יודע מי היה נוכח בפגישה ואך אשרו האמריקאים את התגובה שלנו. הכול רשום ומוקלט בענף היסטוריה במודיעין.

    אהבתי

  7. מתערב שהשגריר הזה לא ביקר מעולם בשטחים המפורזים ועמד על הביעיתיות שבהם, כל הכבוד לפיקוד צפון ולחיילים שעמדו על המשמר כל השנים ודאגו לאינטרסים הבטחוניים שלנו.

    אהבתי

  8. ליהודה .ק. אני מציע לך לפנות לאגף המודיעין ענף היסטוריה ולצפות בחומר הקשור לכתבה לפני שאתה פוסק שמה שאני כתבתי לא נכון .ושוב אני מצהיר מתוך ידיעה ברורה שללא אשור האמריקאים להפעלת חיל האוויר האירוע לא היה קורה. ולכן לא היה גינוי במועצת הביטחון בזמנו.

    אהבתי

    • כל מה שכתבת, פשוט לא נכון.
      אם היו לך הוכחות למה שכתבת, היית מציג אותם פה. אבל במקום זה, אתה מפנה אחרים לערוך חיפוש אחרי הביסוס לטענות הלא נכונות שלך !

      אהבתי

  9. יחיאל עטר אם אתה יודע דברים אז שתף אותנו שנדע גם אנו
    מה כל הדיבורים האלה שנלך לארכיונים? אף אחד לא הולך לארכיון בשביל דבר כזה אבל אם אתה אומר שאתה יודע מי נכח במפגשים ושיש לך חומר שהאמרקנים אישרו לישראל לתקוףך עם מטוסים אז תכתוב שנדע.שבת שלוםן ותודה

    אהבתי

  10. יפה שהחברים מבקשים שאני אאמת את שכתבתי. .אני אבדוק עם הגורמים אם אני יכול לפרסם את שמות האנשים שהיו במפגש עם הנציגים האמריקאים. בקרוב אתן תשובה .בכל אופן ניתן להוציא חומר מהמודיעין לפרשיה זו.

    אהבתי

    • וגם חשוב להודיע שכדור הארץ לא עגול אלא הארץ שטוחה. ואם החברים מבקשים שאני אאמת את שכתבתי, אני אבדוק עם הגורמים אם אני יכול לפרסם את ההוכחות לכך.

      אהבתי

  11. ליהודה .ק. אין לי ויכוח אתך בנושא זה מה שאני יודע אתה רחוק מהפרשה ואין לך מוסג איך התנהלו הדברים.ולכן היפנתי אותך לאגף המודיעין ולא לענף היסטוריה של צ.ה.ל אני לא מצפה ממך לתגובה .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s