55 שנים עברו

במקלט ברמת-גן עם שקי חול ועורף אזרחי איתן * ת"א וירושלים תחת הפגזות ומפציץ עיראקי שמשגע את נתניה * 55 שנים למלחמת ששת הימים, זכרונות של ילד

רמת-גן, ערב מלחמת ששת הימים. סוניה, ברוך, אולגה ורפי בכניסה לבניין בארלוזורוב 13

זהו צילום מלחמת ששת הימים האישי שלי. נראים בו סבא ברוך וסבתא אולגה, הדודה סוניה בת ה-20 ואחי רפי בן הארבע וחצי. אני בן השש וחצי, נמצא כנראה מצידה האחר של המצלמה. בכניסה לבניין נראים כמה שקי חול.

כאן בבניין ישן ברחוב ארלוזורוב 13 ברמת-גן התגוררו סבתא וסבא, ילידי צ'כוסלובקיה, ניצולי שואה, שבקושי רב מילטו את עצמם ואת ארבעת ילדיהם הקטנים, ובהם אמי בת השלוש, מזרועות הנאצים. במשך שנה שלמה הם היו במסע תלאות וסיוטים ביערות, עברו מנקודה לנקודה כשהם מתקיימים בתת-תנאים. שרדו את תקופת האימים, עלו ארצה באונייה, הגיעו למעברה ואחר-כך נקלטו בנתניה הקטנה, ברחוב שוהם ליד השוק.

בסוף שנות ה-50 עברו לרמת-גן. סבא עבד כחשמלאי באמקור, סבתא היתה עקרת בית. ואז במאי 1967 הרגישו שוב את החרב המונפת מעל ראשיהם. החרב הפעם היתה נאומיו התוקפניים של הנשיא המצרי גמאל עבדול נאצר למחוק את מדינת ישראל, והצבא שלו שהתקדם צפונה אל הנגב.

בשיחות של המבוגרים דיברו על מלחמה קשה שעומדת לפרוץ ושעל תל אביב יפלו פצצות. באוויר הוזכרה גם אפשרות של פצצת אטום שיזרקו עלינו.

ברחוב ארלוזורוב 13 ברמת-גן התכוננו כמו כולם לגרוע מכל. זו היתה "תקופת ההמתנה". סבא ברוך והשכן שלום ["שולם"] יצאו לחצר עם אתי חפירה ומילאו שקי חול. שורה של שקים נערמה בכניסה ועוד כמה סוככו מלמעלה. עד לתחילת המלחמה עלה גובהם של השקים לכשלושה מטר. המקלט היה למעשה קומת הקרקע של חדר המדרגות, פלוס חצי קומה מתחת (בדרך למרתף נמוך לאחסון חפצים).

שקי החול היו משענת קנה רצוץ, אבל פסיכולוגית היוו בטון מזוין ששום פצצה כבדה לא תפצח. מעין תעודת הביטוח שלנו מפני הגרוע מכל.

תל-אביב, ערב מלחמת ששת הימים. ילדים ממלאים שקי חול [ארכיון צה"ל]

הוריי, אחי ואני התגוררנו ברחוב סמוך, שלוש דקות ברגל. מכיוון שבבניין שלנו היתה בעיה לסדר מקלט ארעי דומה, נקבע אצלנו במשפחה שבמקרה של אזעקה נרוץ לבניין של סבא וסבתא. כך זה קרה לפחות פעמיים.

הפעם הראשונה היתה בשעת ערב, ה-5 ביוני 1967, ביום הראשון למלחמה. בדיעבד, האזעקה היתה כנראה בעקבות ירי של תותחי לונג-טום ירדנים מקלקיליה אל תל-אביב. כשהגענו למקלט הוא כבר היה גדוש בשכנים. חלק ישבו, חלק עמדו, היו שם שני נרות קלושים, ואני בטעות, או במעשה קונדס, הדלקתי את האור בחדר המדרגות, ושברתי את נוהל ההאפלה. כולם התנפלו עליי בגערות, כי עכשיו מטוסי האויב יגלו אותנו ויפציצו את הבניין. מישהו נחפז לנורה וסובב אותה החוצה עד שכבתה.

האזעקה השנייה היתה בשעת בוקר למחרת. זו היתה כנראה אזעקה שהופעלה לנוכח חדירת הטופולב העיראקי, שהוריד שלוש פצצות על מרכז העיר נתניה. למרבה המזל הן לא התפוצצו.

השכן שלום עמד ממש בכניסה וצפה החוצה, מהרווח של שקי החול. גם אני רציתי לראות את המלחמה שמתחוללת שם בחוץ. הלכתי ונעמדתי על ידו, ואז סבא וסבתא צעקו שאחזור מיד פנימה, אל עומק חדר המדרגות הקריר והמגן עלינו מכל הרע שבעולם.

המפציץ הכבד טופולב Tu16. אורך כ-35 מטר, גובה 10.30 מ', מוטת כנפיים 33 מ', משקל נשיאה כ-40 טון [מתוך הרשת]

אחרי המלחמה התברר שיש לנו קשר לאירוע הטופולב, בזכות קרובת משפחה של אבא, שרה, הידועה בכינויה "סורי", תושבת נתניה, שהתקפת המטוס תפסה אותה ברחוב סמוך לדירתה הצנועה ברחוב שמואל הנציב פינת הרצל. היא ההונגרייה למודת ההפצצות בבודפשט נשכבה מיד עם הפנים על המדרכה, כשהיא מגוננת בשתי ידיה על ראשה. היא שמעה את רעם הנפילות הקרובות, וכך נותרה שרועה במשך דקות ארוכות. את אבא הסיטואציה הזו, כפי ששמע ממנה, הצחיקה מאוד משום-מה. שנים רבות אחר-כך היה מזכיר מדי פעם בהתלהבות את הסצינה הזו.

המפציץ העיראקי שהצליח לחדור את מעטפת ההגנה של שמי ישראל, להגיע לאחת מערי החוף המרכזיות ולפגוע בה [הרוגה ומספר פצועים, ונזק לבניינים], היה אחת מההצלחות הקטנות הבודדות של שלושת צבאות ערב. המטוס הופל והתרסק על מחנה עמוס סמוך לצומת מגידו – 14 חיילי מילואים נהרגו. את קול הרעם מקהיר זה לא שיכנע. הם דיווחו בעברית מצחיקה על עליונותם האווירית, ואוי ואבוי לפושעים הציונים. האוי ואבוי שיכנע אותי שהסוף קרוב. גם סבתא הייתה מאיימת עלינו ככה אם לא נאכל, ופחדנו.

הצלחות נוספות שהיו לערבים כנגד העורף הישראלי באותם ששת ימי המפלה: מטוסי מיג סורים תקפו מפעלים באיזור התעשייה בעכו; מטוס מיג סורי תקף את סכר דגניה והרג שוטר; הירדנים הפגיזו במרגמות את ירושלים – כ-15 הרוגים ישראלים; ירו בתותחים אל תל-אביב ופגעו בשני בניינים במרכז העיר; מטוסים ירדנים פגעו במפעל אלבר בכפר-סבא – ארבעה פועלים נהרגו; תותחים סורים הפגיזו את יישובי ישראל לאורך קו הגבול – שמונה חיילים נהרגו רק בראש פינה, ונזקים ניכרים לעשרות יישובים; ניסיון לכבוש בהתקפה ישירה את קיבוץ דן.

קחו את הסיכום הספציפי הזה – מטוסי אויב שהפציצו בשטח ישראל, תותחים וארטילריה שהפגיזו ערים מרכזיות כמו ירושלים ותל אביב, ואת יישובי הגבול בעוטף עזה, הרי יהודה, הגלבוע, הכינרת, עמק החולה והגליל העליון, עם למעלה מ-40 הרוגים ועשרות פצועים בהתקפות הללו, ותקבלו מדינה קטנה תחת מתקפה כוללת, ואזרחים שמכונסים בפחד בחדרי מדרגות בחסות כמה שקי חול.

תערבבו את הסיכום הזה עם כל אירועי מלחמת ששת הימים – בניצחונות של צה"ל בשלוש חזיתות, ותקבלו קוריוזים זניחים במלחמה שבה אירוע רדף אירוע, וכל קרב האפיל על קודמו.

מדינה מאחורי הצבא. יוני 1967, תושבי חדרה מלווים במחיאות כפיים את לוחמי הצנחנים בדרך לצפון [צילום: בניה בן נון]

גם שלל הבעיות שנוצרו לאורך השנים בעקבות כיבוש עזה, יו"ש והגולן, שרק הולכות ומתעצמות, לא הצליחו להקהות את ההתרגשות שחווינו אז, כל המדינה, לפני 55 שנים, בישראל הישנה והתמימה של אז. בטח לא זכרונותיו של ילד קטן, שרק בקע מהקליפה היישר אל מציאות שבה החלש לכאורה יוצא מנצח.

מלחמת ששת הימים עברה ביעף ובנעימים. הייתי לקראת סיום כיתה א'. האזנו עם המבוגרים לחדשות ברדיו, הבנו שמשהו מופלא עובר על המדינה. בלעתי את כותרות העיתונים והתלהבתי משלל הצילומים. היינו מרוצים מעצמנו עד השמיים. לעגנו לערבים עם "סליחה שניצחנו", בטוחים שלימדנו אותם לקח בל יימחה, שהורדנו אותם על הברכיים ושיותר לא תהיה עוד מלחמה.

55 שנים אחר-כך אנחנו ממשיכים לכתת חרבותינו לרובים ומזמרותינו לתותחים.

—————————————————————————————————————–

12 מחשבות על “55 שנים עברו

  1. תיאור נהדר.
    לגבי "בטוחים שלימדנו אותם לקח בל יימחה, שהורדנו אותם על הברכיים ושיותר לא תהיה עוד מלחמה." , בכל זאת צמחה לנו תועלת גדולה מהמלחמה הזו, והיא כיבוש חצי האי סיני.. לאחר עוד מלחמה, מלחמת יום כיפור, הנשיא המצרי סאדאת ירד מהעץ של הצעותיו הכביכול לשלום, ועשה איתנו שלום, וזאת תמורת השבת סיני למצריים בלבד

    אהבתי

  2. בששת הימים הייתי כבר גדול, חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני

    אבלל

    במבצע קדש שהתנהל באוקטובר נובמבר 1956 הייתי ילד כמעט בן 9 והתחושות ששלמה סיפר דומות לשלי

    אני זוכר מילוי שקי חול, הצבתם בכניסות לחדרי המדרגות אני זוכר צביעת פנסי המכוניות בכחול , אני זוכר הדבקת תחבושות דביקות על החלונות כדי שלא יתנפצו לרסיסים
    אני זוכר את ההאפלה וכיצד השכונה פתאום הפכה לחשוכה ומאיימת משהו

    ומעל הכל אני זוכר את הפגזת המשחתת המצרית איברהים אל אוול על יעדים בעירי היפה חיפה בלפנות בוקר אחד.

    המשחתת המצרית נלכדה לאחר קרב והפכה להיות אח"י חיפה.

    לשמחתי אנו גרנו באחוזה בצד הפונה לכיוון עתלית ומביתי הייתי רואה את מחנה גדוד 51 שליד טירת הכרמל.

    אבל דודתי גרה בצד הפונה לנמל ברחוב הרצליה רחוב שהיה סואן ורועש ביחוד מאוטובוסים שאסון צרפתיים רעשניים ומעלים פיח .

    הכניסה לנוסעים הייתה מאחור שם היה יושב הכרטיסן בתוך כלוב.

    מיד משפחתה עברו להתגורר עימנו ולאחר לילה או שניים חזרו לביתם בטענה כי השקט ורחש הרוח בצמרות האורנים לא נותן לה לישון.

    היו זמנים

    אהבתי

      • מכירה, השיר Poupee de cire, poupee de son הושר על ידי France Gall שייצגה את לוכסמבורג באירוויזיון 1965 וזכתה במקום ה-1. השיר זכה לגרסאות אינספור ברחבי העולם ואצלנו ע"י שלישיית גשר הירקון.

        אהבתי

  3. 2022 זאת לא ישראל שהייתה, איבדנו אותה מזמן אי שם בין יום כיפור למלחמת לבנוןו.
    אורי זוהר מת השבוע וחיים טופול באלצהיימר, גיבורי תרבות נעלמים וזכרונות של מלחמת ששת הימים צוללים לתהומות הנשיה.
    נשאר רק להתרפק. אני עודני מתצגעגע לאז.

    אהבתי

  4. חשוב להזכיר את 780 חללי המלחמה הזאת, את 2,000 הפצועים ומאות הלומי הקרב שסוחבים סיוטים עד היום. חטיבות צה"ליות כמו 55, 7, 45, גולני, שאיבדו 100-60 הרוגים כל אחת, מספרים שהדור העכשווי לא תופס בכלל. מתחת לשמחת הניצחון מתחבאות מאות טרגדיות. וכל זה עוד הקדים את שלוש השנים הקשות של מלחמת ההתשה והטרור שהרים ראש, ואת המכה במלחמת יום כיפור. ב-10 השנים שבין מבצע קדש למלחמת ששת הימים היו צריכים להפוך כל אבן כדי להגיע להסדר עם מדינות ערב, זה לא נעשה (אולי זה היה בלתי אפשרי, אבל לא ממש ניסו), ואנחנו משלמים על זה עד היום, כל יום.

    אהבתי

  5. אלוהים צבאות אלוהי היהודים הונה ושיקר את בני ישראל. הבטיח ארץ זבת חלב ודבש והוביל אותם לארץ אוכלת יושביה, ארץ מדממת ללא הפסקה. ארץ ללא שום תקוה לחיים נורמלים. כל הפרויקט הנצחה שאתם עושים נשען על שכול ומתים. בתי קברות ודמעות לנצח. "העם הנבחר" נבחר על ידי האלוהים לחיים של סבל מתמשך, שכול ויגון הרס חורבן וגלות. על כל "הטוב" הזה יש אנשים שמתפללים לךאלוהים 3 פעמים ביום ומברכים את שמו. הנצחון במלחמת ששת הימים היה נצחון הונאה. אנחנו 55 שנים סובלים מהנצחון הזה.

    אהבתי

  6. שלמה, לא רק את דודתך סורי ניסה הטופולב לחסל גם את דודך השניה מחרב לאת. הוא זרק פצצות לא רחוק באלישיב.

    אהבתי

  7. בדקתי באם יחדור היום לנתניה טופולוב רוסי עדכני Tu160 מהם כישוריו, ובכן:
    צוות: 4 איש
    אורך: 54.1 מטר
    מוטת כנפיים: 55.7 מטר במצב פרוס, 35.6 מטר במצב מכונס
    גובה: 13.1מטר
    שטח הכנף: פרוס 400 מ"ר, מכונס 360 מ"ר
    משקל ריק: 110 טון
    משקל מלא: 267 טון
    משקל המראה מרבי: 275 טון
    יחידת כוח: 4 מנועי סילון טורבו מניפה מתוצרת קוזניצוב, המייצרים 30,900 ליברות דחף כל אחד, ועם הפעלת מבער אחורי 55,100 ליברות דחף כל אחד.
    מהירות מקסימלית: 2.05 מאך
    טווח: 12,300 ק"מ ללא תדלוק באוויר, ובמטען ומהירות רגילים
    רדיוס קרבי: 7,300 ק"מ
    סייג רום: 16,000 מטר
    שיעור נסיקה: 70 מטר לשנייה
    מטען כנף: 743 ק"ג למ"ר במצב מכונס
    בקיצור כל העיר הלכה קאפוט.

    אהבתי

  8. למתנאל שכתב. אם ינסה המפציץ הזה להתקרב לגבולנו הוא מהר מאד יופל ע"י מערכת טילים מיוחדת שיש לנו כמו קלע דוד ועוד .היום זה אחרת מתקופת ששת הימים ועל לך לדאוג.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s