מפגש תל פאחר 2022

מפגש תל פאחר ביום השנה ה-55 לקרב – 9.6.2022 * מאות הגיעו כדי להיות שוב ביחד ולהתרשם מהחידושים שהציג האתר * חלוקת הספר החדש על הקרב, אריק קילמן מספר על אחיו יוסי, הבת של רחמים משיח מדברת על החסך הגדול, ההפתעה שחיכתה לדוברת רוזנבלום, הסיירת של הוברמן דוהרת שוב על דרך ההטיה ועוד ועוד * סיקור מקיף של אירוע שייזכר לשנים 

היציע המרכזי באירוע תל פאחר 2022. בחזית: בני משפחתו של דוד שירזי ז"ל

יום חמישי ה-9 ביוני 2022 הפציע, ושוב כל הדרכים הובילו לתל פאחר – מדרך הנפט ודרך ההטיה, מהבניאס וגבעת האם. תכונה כזו לא זכורה בשמונה השנים האחרונות, שבהן מתקיים מפגש הלוחמים ובני המשפחות השכולות.

כבר שעתיים לפני האירוע נסגר מגרש החניה של האתר בגלל עומס רכבים. לוחמי גדוד 12 של גולני הוסבו לש"גימלים והיפנו את הבאים לחנות בטור ארוך לאורך כביש הנפט. אומנם לא מעט ביטלו את הגעתם ברגע האחרון, בגלל בריאות שהתערערה ומחלות שחזרו, אבל גם כך נרשמה נוכחות מכובדת. האוטובוס הקבוע בפיקודם של שרהל'ה ואיציק מוזן, יצא לדרכו מוקדם מאשקלון ועצר בתחנות הקבועות לאורך כביש החוף וצומת אלונים.

גדוד 12 העמיד באתר ההנצחה הפקה מתוקתקת ומשומנת, שקידמה את הבאים. דוכני מים, פירות וכיבוד קל. אווירה של הפנינג ברחבי האתר. כ-300 איש הגיעו, רבים ביקרו לראשונה בקטע של החלק הדרומי שנפתח לראשונה יום קודם, וניסו את הפטנט החדש שצץ ברחבי האתר – הפעלת ברקודים בסלעי ההסבר שמעניקים תוספת קולית להסברים על נבכי הקרב.

שמואל מוראד, שהיה בקרב מ"מ בפלוגה א', נפצע במהלך הקרב וקיבל את עיטור המופת, הינחה את האירוע.

מנחה מפגש תל פאחר 2022 שמואל מוראד

שרהל'ה סייג הקריאה את שמות 34 החללים, שלום אביטן אמר קדיש, רפי בן מרדכי [החובש בכוח "גולדה"] הדליק אבוקת זיכרון, עמיק הכהן מסיירת גולני הקריא יזכור, ובהמשך הניחה ג'ודית הרטמן זר פרחים על אנדרטת הנופלים.

אריק קילמן נאם בשם המשפחות השכולות, פליקס רוטר דיבר בשם הלוחמים, וכן נאם מג"ד 12, סא"ל שחר ברקאי, שאמר בין היתר כי הרוח של לוחמי תל פאחר שורה לכל אורך דורות לוחמי החטיבה מ-1967, כולל היום בקרב חייליו שלו.

כן דיברו אהרון ורדי, מרכז פרויקט השדרוג של אתר תל פאחר, וכותב שורות אלו, שלמה מן, לכבוד יציאתו לאור של הספר החדש "תל פאחר". בחלק האמנותי הופיע הצמד דנדן ויאן.

יוסי, אחי: הנאום של אריק קילמן

אריק קילמן, שאחיו יוסי קילמן, נפל בלחימה בתעלות המוצב, נאם בשם המשפחות השכולות.

"כמעט בכל שנה, ב-54 השנים האחרונות, אנחנו עומדים כאן, על התל האיום הזה, אשר נכבש בגבורה ובדם רב של טובי הלוחמים, נערים בני 20-19, אשר נלחמו כאן כאריות ב-9 ליוני 1967. בין אותם גיבורים היה גם אחי היקר, יוסי. כן, 55 שנים עברו מאז נפל כאן אחי יוסי קילמן.

לא אשכח את אותו יום שלישי הארור, ערב שבועות, שבו הודיעו לנו על נפילתו של יוסי. ביום ראשון שלפני כן, לאחר סיום המלחמה, התפרסמה בעיתון 'הארץ' תמונה של חייל במדים מנומרים, עומד עם נשקו ליד הבניאס. התמונה לא היתה ברורה,  והחייל נראה כמו יוסי-אחי. משקפיים, שיער בהיר ומבנ ה גוף דומה. כולנו הנחנו כי זה יוסי והשמחה בביתנו היתה רבה.

עבר עוד יום, ולא שמענו כלום ממנו. ביום השלישי דפקו נציגי קצין העיר על דלתנו, ובאותה דקה השתנו חיינו מקצה אל הקצה.

אריק קילמן בדבריו כנציג המשפחות השכולות – לזכרו של אחיו יוסי, ולזכרם של כל חללי הקרב [צילום: ברוך תגר]

אני רוצה לספר לכם קצת על יוסי: יוסי נולד בברגן בלזן, מחנה ריכוז מהגדולים באירופה, שבו הושמדו עשרות אלפי יהודים. לידתו בישרה להוריי, פולה וזאב, כי ניצלו מן המשרפות הנוראיות. זה היה הרגע בו הבינו הוריי שהתחילו בחיים חדשים

בשנת 1949, כעשרה חודשים לאחר לידתו של יוסי, עלתה המשפחה החדשה לארץ והתחילה בחיים חדשים. התחילה מאפס בחיים מלאי תקווה. יוסי גדל בפתח תקווה והיה ילד פעלתן. לימים יטען מורה אהוב שלו, כי ליוסי היתה כאילו הרגשה כי לא הוקצבו לו ימים בנדיבות רבה. משום כך דאג למלא את חייו במאורעות, עיסוקים והרבה פעילויות. כילד הוא צייר, פיסל, גידל חיות שונות, ניגן על פסנתר והתחיל לתופף. בהתחלה על סירים באמצעות כפיסי עץ, סכינים וכפיות.

בגיל 16 שיכנע את הוריי לקנות לו תופים, וכך עם שלושה חברים הקים להקה. אתם מתארים לעצמכם את השכנים שספגו מעל ראשם מוסיקה רועשת ובנוסף תיפופים סולו של יוסי. אז לא נהגו לקרוא למשטרה על כל רעש. יוסי היה מרכז הלהקה – תופף, שר, הלחין והנהיג את הלהקה. באותם ימים הצליחה הלהקה מאוד, ואף הופיעה בהיכל התרבות ובמספר לא קטן של
מקומות בולטים.

אוגוסט 1966. פרידה. הגיעה שעתו של יוסי להתגייס וללבוש בגאווה את המדים. הוריי קיבלו את הגיוס ברגשות מעורבים. מצד אחד, גאווה גדולה על הזכות לסגור מעגל עם השואה, ומצד שני חשש ופחד גדול שיאבדו את היקר להם מכל – את יוסי.

יוסי לעומת זאת היה חדור מוטיבציה להיות לוחם. כחייל בגולני, עבר יוסי טירונות וקורס מ"כים לפני המלחמה. במהלך הטירונות התגלה כישרונו המוסיקלי ואף הוצע לו להצטרף ללהקה צבאית. הוא סירב. סירוב ראשון שעלה לו בחייו.

יוסי חיכה בכיליון עיניים להשתתף במלחמה. בתקופת ההמתנה, כאשר התרחשה לחימה בסיני וביהודה ושומרון, כתב יוסי שני מכתבים. לחברתו ולמשפחתנו.

קהל המוזמנים באירוע תל פאחר 2022

אקריא לכם את אשר כתב, ושנראה כמו מכתבי פרידה סופיים:
"הורים, אריק וסבתא, שלום.
לאחר כמה ימים של מלחמה יוצאים לקרב הגורלי.
שלכם האוהב לנצח. יוסי.
ואז חתם – מכיר לכם תודה.

ולחברתו כתב:
יעל שלי, אין זמן, יוצאים לקרב. רוצה שתדעי שאני אוהבך כשם שלא עשה זאת איש מעולם. זכריני, ואם יקרני משהו דעי שלעולם לא הפסקתי לאהוב.
שלך לנצח, יוסי.

יוסי עלה על התל בזחל"ם של דני ביזר. בדרך נפצע יוסי בידו ודני המ"מ הורה לו להתפנות יחד עם עוד שני חיילים. יוסי סירב והסוף ידוע. זה הסירוב השני שעלה לו בחייו. כשנפצע דני בכניסה לתל, פרץ יוסי עם עוד שני חיילים אל התעלות ושם נפגע
ונהרג.

המקום המדויק אינו ברור, אבל דבר אחד ודאי – יוסי איננו. ומאז, במשך 54 שנים, בערב יום הזיכרון, אני פוקד את יד לבנים פתח תקווה בטקס הזיכרון, ולמחרת את בית העלמין בקרית שאול לטקס זיכרון נוסף. הוריי שנפטרו, היו פוקדים את קברו של יוסי מדי שבוע. עכשיו הם קבורים בחלקה סמוכה. ואצלי, כאח שנותר כבן יחיד, נשאר רק העצב שמלווה אותי ברגעי שמחה.
והדבר היחיד שמנחם אותי ברגעי העצב האלה, הוא לראות את הקשר העמוק שיש ללוחמי גולני ולתכתובות שרצות בווטסאפ הקבוצתי.

סיפורו של יוסי אינו מיוחד. לצערי הרב קיימים עוד 33 סיפורים אישיים של צעירי בנינו, שחירפו נפשם למוות. הצעירים האלה, שחייהם נגדעו, היו יכולים להקים משפחות, להתפתח ולקדם את מדינת ישראל. לצערי, כולם נשארו בגיל 19, כך אנחנו זוכרים אותם וכך נזכור אותם לעולם. כל שנה עומד כאן נציג אחר ומספר את הסיפור האישי של כל אחד מהנופלים, שלצערנו נגדע ממש באיבו.

לפני שאסיים אני רוצה להשמיע לכם שיר מהתקופה ההיא, שיוסי אהב מאוד ואף ניגן עם הלהקה. בואו נשמע את 'קליפורניה החולמת'.

[לאחר השמעת השיר California Dreamin] אני רוצה להודות לשלמה על המסירות בה תיעד את הקרב על התל, והצוות בראשותו של ורדי, שהשקיעו הרבה מאמצים והביאו לשיקום התל. מי ייתן ולא נדע עוד צער".

הנאום של פליקס רוטר: בבתי הספר שבהם לימדו איך התקפה נשברת, גולני לא למדו

פליקס רוטר, קצין הקשר של גדוד 12, נשא דברים בשם הלוחמים. במהלך הקרב היה רוטר בזחל"ם המג"ד, ובהמשך נפצע בבטנו ופונה משדה הקרב.

רוטר אמר בין היתר: "המקום הזה בו אנו מכונסים כרגע, מקום קדוש הוא. האדמה הזו עליה אנו יושבים ודורכים, התקדשה בדם יקיריכם – חברינו, אחינו. במקום הזה לחמו, נפצעו, נהרגו – וניצחו, לוחמי גדוד 12 גולני, שריונאים מגדוד 377 במילואים, לוחמי סיירת גולני ונהג זחל"ם במילואים אחד, שמחוסר נהגים קפץ להגה ושם נהרג תוך כדי ההסתערות.

פליקס רוטר, קצין הקשר של גדוד 12 במלחמת ששת הימים, בנאומו

"בספרי הדרכה בקורסים לפיקוד של צבא ארה"ב נאמר, שבאם התוקף סופג אחוז מסוים של נפגעים, התוקף נסוג וההתקפה נשברת. גולני לא למדו בבתי הספר האלה. גדוד 12 לא קראו את הספרים האלה. למרות מספר הנפגעים העצום, איש לא נסוג לאחור, ההתקפה לא נבלמה, להיפך, היא נמשכה ביתר עוז וביתר דבקות, עד הניצחון.

"לפני ימים אחדים חגגנו את חג מתן תורה. גם אנחנו זכינו לצאת חיים מתל פאחר, מהאש ומתמרות העשן, כמו במעמד הר סיני. כל אחד יצא מהקרב עם לוחות הברית הפרטיים האישיים שלו, החקוקים על לוח לבנו. הברית שהיא ברית עולם עם זיכרון אחינו הנופלים, דיברות שחקוקות יותר מעשר, וביניהן חברות, נאמנות' היחלצות מכל משימה, ובשתי מילים – ערכי גולני".

ניצחנו בזכות כולם: הנאום של אהרון ורדי

אהרון ורדי נואם במפגש תל פאחר

אהרון ורדי, שבקרב על תל פאחר במלחמת ששת הימים היה מ"פ א' בגדוד 12, עמד בחמש השנים האחרונות בראש התוכניות והביצועים לשדרוג אתר תל פאחר.

ורדי אמר בדבריו: "בשעות אלה, לפני 55 שנה, הקרב היה בעיצומו. לחמנו כאן יחד – גדוד 12, פלוגת השריון, סיירת גולני, לוחמי הנדסה ובא"ח גולני, הסיוע הארטילרי והסמח"ט. בזכות שילוב כל הכוחות, הנחישות והדבקות במטרה, נכבש המוצב לאחר יותר משלוש שעות והיה לסמל וביטוי לערכי לחימה עליהם התחנכנו. סיפור הקרב, בו איבדנו 34 לוחמים ויותר מ-100 נפצעו, שייך לכולנו.

"לפני חמש שנים קיבלנו על עצמנו לשקם את אתר ההנצחה בתל פאחר. רגשות וזכרונות ליוו אותנו בכל התהליך. תיקנו טעויות והקפדנו לבטא בשטח את הסיפור המלא והנכון. הוקמה אנדרטה חדשה לחטיבת גולני, וחנכנו אותה לפני שנה. חידשנו את האנדרטה הזו להתייחדות המשפחות עם הלוחמים שנפלו בקרב תל פאחר.

קהל המוזמנים באירוע תל פאחר 2022 [צילום: רפי מן]

"מבקרים במקום המיוחד הזה, בשנה אחת, עשרות אלפי בני נוער, מבוגרים מהארץ ומחו"ל בליווי מדריכים. לא אחת שמענו הסברים לא מדויקים שהשאירו את המבקרים עם שאלות רבות. אכן, הקרב היה מסובך ומורכב בביצועו, וקשה הרבה יותר בתיאורו היום לאחרים. לכן, החלטנו לספר את סיפור הקרב באמצעות המחשה בשטח, לאפשר למדריכים וגם למבקרים להכיר את אשר אירע כאן ב-9 ביוני 1967. סיפור, שעל אף ששדרת הפיקוד נפגעה במהלך הקרב וקצינים שהלכו בראש נהרגו, בוצע בנחישות של מפקדים ולוחמים מן השורה, באומץ לב ודבקות במטרה. לערכי לחימה אלה יש משמעות לדורות הבאים.

"חקרנו לעומק את המהלכים של כל כוח וחלקו בכיבוש היעד. את אלו הבאנו לידי ביטוי בהצבת דמויות מייצגות ומספר זחל"מים. פעלנו להמחיש את הלחימה ולציין את הלוחמים שהשתתפו בכוחות השונים, באמצעות ברקוד והאינטרנט.

מפגש ה-9.6.2022 בתל פאחר, נאומו של ורדי

"כפי שהבטחנו, המשפחות השכולות, הלוחמים, התורמים ואורחינו היום, יקבלו ספר שכותרתו: תל פאחר – כשהלוחמים הסתערו והגבעה נצבעה באדום. בספר זה צוינו הלוחמים שהשתתפו בקרב.

"לפני חודש וחצי פרצנו דרך ליעד הדרומי, שבו לחמו לכיבושו כ-50 לוחמים מכל היחידות. הדרומי היה סגור למבקרים מאז המלחמה, מחשש להימצאות מוקשים ונפלי פגזים. אתמול, בטקס צנוע עם אלוף פיקוד צפון אמיר ברעם, נחנכה הדרך רשמית. קדמו לכך מאמצים של כמה שנים, שלאור בקשתו של יו"ר עמותת גולני, אלוף במיל' משה קפלינסקי, לאלוף פיקוד הצפון, זה קרה. האלוף הטיל את משימת הפריצה על יחידות ההנדסה בפיקוד צפון, כאשר המימון למאות טונות של המצע הבזלתי והחומרים השונים גויס בצורה נדיבה ומרגשת ע"י משפחת שמיל גולן בארץ, ועל ידי רחלי, בתו בחו"ל. יחד עם חלק מהתרומות שנאספו כאן בארץ, הדרומי שוב יהיה חלק מהמוצב כולו".

בהמשך הודה ורדי לשורה ארוכה של גופים ציבוריים, עמותות, תורמים וגורמים שונים, שסייעו כולם ביחד לחידוש פניו של האתר. וסיים את דבריו: "כל מעשינו היו והינם למען הנצחת הנופלים בקרבות חטיבת גולני ובקרב תל פאחר, ולכבודם אנו עמלים, וכן למען הנחת המורשת לדורות הבאים".

משפחתו של יוסי גינצבורג ז"ל בתל פאחר. יוסי שנפצע בקרב תל פאחר הלך לעולמו שבוע לפני מפגש תל פאחר 2022. מימין האחים של יוסי – שיקה ויעקב, בתו של יוסי הדר מנצובסקי, פטריסיה ושלי, נשותיהם של יעקב ושיקה, והנכד של יוסי – מאור

סא"ל שחר ברקאי, מג"ד 12, נואם במפגש תל פאחר, 9 ביוני 2022 [צילום: בני רווח]

הבת של רחמים משיח ז"ל: מאמינה שעוד אפגוש את אבא

בין 17 המשפחות השכולות שהגיעו לאירוע, היתה גם נציגות נכבדה של משפחת רחמים משיח ז"ל, כולל בתו ויקי טל. משיח נהרג מפגיעת פגז והתפוצצות של זחל"ם המרגמה מפלוגת השריון מגדוד 377. ויקי היתה אז בת תשעה חודשים. אמה שרה הפכה לאלמנה בגיל 20 פלוס תינוקת.

ויקי כתינוקת בשנות ה-60 עם תמונת אבא

"גרנו בטירת הכרמל", מספרת ויקי, "ולמעשה סבתא שלי, אמא של אמא, גידלה את שתינו. קשה להבין כמה החסך הזה של אבא מלווה אותי לאורך כל החיים. ילד בן 11 אולי יכול לספוג, אני הייתי בת תשעה חודשים כשזה קרה, והגננת תמיד היתה מציגה אותי בפני הילדים האחרים כויקי שאין לה אבא, שנהרג במלחמה. ככה עברתי את כל החיים".

כשאביה הוזעק בצו 8 לקראת מלחמת ששת הימים, הוא עמד להיכנס לאוטובוס שהגיע כדי לאסוף אותו. כשירד למטה נזכר שלא נישק את ויקי ורצה לחזור הביתה לרגע, אבל אשתו אמרה שלא צריך, שהיא תעשה זאת במקומו וכשהוא יחזור הוא ינשק את הילדה. "תאר לעצמך תינוקת, שפתאום לא רואה יותר דמות כמו אבא שהיא מכירה. זה כאב מאוד עמוק. הכאב הוא לא רק שאין לך אבא, אלא שלא זכית לזכור ממנו כלום".

לדבריה, אביה לקח איתו את מעט התמונות שבו היא מצולמת איתו – "וכולן נשרפו. יש לי אחת אחרונה עם אמא ואבא, שאני חייבת למצוא.

לא מזמן היא גילתה  שאביה היה מצטיין במקצוע לשון בבית הספר אליאנס במצרים, שבו למד, ולאחר מכן גם באליאנס בחיפה. "אני כיום מורה ללשון בבית ספר בסמת בחיפה, וכנראה שזה לא מקרי".

חשוב לה לשדר מסר: "תינוקות שמאבדים אבות, זה פשוט אסון. זה לא ילד קטן שכבר יודע מה זה אבא, מדובר כאן בתינוקות, ואני מאוד הייתי רוצה לדבר עם עוד תינוקות כמוני. המגע והקשר עם אבא פתאום נעלמים, וזה התסכול. המלחמה הזו השליכה את השלכותיה על המשפחות השכולות בצורה מאוד קשה".

לפני כשנתיים נפגשה עם שלמה קריאף, שהיה עם אביה בזחל"ם בזמן שנפגע. קריאף, שאיבד את רגלו כתוצאה מהפגיעה, הצליח למלט את עצמו מהזחל"ם שניות אחדות לפני שהתפוצץ. "נפגשתי איתו לפני כשנתיים, ממש במקרה. הבת שלי שיתפה סטורי עם תמונה של אבא שלי, ואז חבר של חבר הראה לאבא שלו, ושלמה אמר – בטח שאני מכיר את משיח.

"נפגשנו והוא סיפר לי בבכי איך אבא שלי נהרג. אני ידעתי כל השנים שאבא נהרג בפיצוץ זחל"ם ונשרף כליל, לא ידעתי שהיה שלם בהתחלה ושהיה אפשר להציל אותו. לא הבנתי ששני אנשים פחדו וברחו מהזחל"ם, וזה כואב לי. זה כואב לי כי אבא שלי היה יכול להינצל. הוא היה שלם בתוך הזחל"ם, כמו שקרייף סיפר, ואז התפוצץ. כל פעם כואב לגלות עוד דבר. ביקרתי את הזחל"ם פעמיים במקום שבו הוא עומד [מתחת לתל פאחר], וחבל שאי אפשר לראות אותו, כי הוא מוסתר בשטח. שמעתי שיש תוכניות להזיז את הזחל"ם, ומאוד חשוב לי שיראו אותו. הוא לגמרי מפורק, אבל הוא שם".

החסך הגדול של חייה. ויקי טל, בתו של רחמים משיח ז"ל, במפגש 2022 בתל פאחר

היא מספרת שהיא מאוד מאמינה בנומרולוגיה, ומציגה את קשר המספרים המעניין שיש לה עם אביה רחמים: "אני נולדתי ב-9.9.66 ואבא נהרג ב-9.6 כשהייתי בת 9 חודשים. נולדתי ביום שישי ב-9 בבוקר, וזה לגבי כל ה-6 וה-9 האלה. אבא שלי נולד ב-2.3 ונהרג בגיל 23, ושתיים כפול שלוש זה שש. אני מאמינה שזה מכוון למעלה. זה אומר שיש אלוהים שמכוון הכל ויודע מה הוא עושה, גם אם הוא עושה דברים לא טובים. זה מחזק אותי. אבא זה חסך שמלווה אותי כל החיים, אבל אני מאמינה שיום אחד אזכה לראות את אבא שלי".

המקטרת של דב והחלום שהתממש

רגעים מיוחדים במינם התרחשו במפגש של שלמה וקנין, סמל בפלוגה א' של גדוד 12, עם דוברת, בתו של דב רוזנבלום ז"ל, סמל נוסף באותה פלוגה מגדוד 12, שנהרג בקרב תל פאחר.

בערב שלפני היציאה לקרב, ישבו וקנין ורוזנבלום בישיבת סגל של הפלוגה. מספר וקנין: "דב נהג לעשן במקטרת בישיבות האלה, וכך היה גם כאן. אחרי שסיים לעשן, הוא נתן לי את הפייפ ואמר – תעשה לי טובה, תשמור על זה. שמתי את המקטרת בתיק, והיא ליוותה אותי כל השנים. עברתי דירות פעמים לא מעטות, אבל המקטרת נשארה איתי. סך הכל, דב ואני היינו חברים מאוד טובים, התגייסנו ביחד והיינו גם בקורס מ"כים.

עשן לבן. דוברת, בתו של דב רוזנבלום ז"ל, עם המקטרת שקיבלה משלמה וקנין, משמאל [צילום: רוית]

"לפני חודשיים דב רוזנבלום בא לי בחלום ואמר לי – תיתן לבת שלי את מה שנתתי לך. השגנו את הטלפון של סאלי אשתו, דיברנו איתה ואמרתי לה מה הסיפור. היא אמרה לי שדב לא היה מעשן. אמרתי לה – על ידך הוא לא היה מעשן, אבל איתנו הוא היה מעשן.

"קבענו להיפגש באירוע בתל פאחר, וכאן נתתי לבתו דוברת את המקטרת של אבא. היא התרגשה מאוד, לא ידעה מה להגיד. אמרתי לה – 55 שנה שהמקטרת הזו היתה איתי, עכשיו אני נותן לך את זה כמו שאבא שלך אמר לי בחלום".

משפחות רוזנבלום ו-וקנין בצילום משותף אחרי מסירת המקטרת בתום 55 שנים [צילום: בני רווח]

צפו בשלל צילומים מהאירוע *** תודה לצלמים רפי מן, ברוך תגר, אורית ברשי, בני רווח, ארמנדו פולק

כאן נלחמנו. יאיר ישי [משמאל] שהיה המפקד האזורי של המושב אלמגור וצורף לגדוד 12, נזכר באירועי כוח סולוביץ שבו נלחם בתעלה הצפונית

חיילי גדוד 12 של גולני בטקס תל פאחר 2022. קיבלו שיעור חי ומוחשי לקרב שעליו נשענת בין היתר מורשת הגדוד והחטיבה

איתן תגר, לוחם ההנדסה מקרב תל פאחר ויוזם פרויקט הברקודים "אבנים מספרות" [צילום: ברוך תגר]


ותיקי הלוחמים מששת הימים ועוד אחד מהדור הבא [צילום: ברוך תגר]


הקראת שמות 34 חללי קרב תל פאחר. שרהל'ה סייג, שמואל מוראד ולוחם גדוד 12 [צילום: בני רווח]


עמיק הכהן [שני מימין] מסיירת גולני 1967 מקריא "יזכור" [צילום: ברוך תגר]

הספר החדש "תל פאחר" – כשהלוחמים הסתערו והגבעה נצבעה באדום

להלן דברים שחלקם נאמרו על ידי כותב שורות אלה [שלמה מן], מחבר הספר "תל פאחר", שהתפרסם וחולק לראשונה בטקס השנתי באתר תל פאחר ב-9 ביוני 2022.

זהו ספר שני על קרב תל פאחר שיוצא תוך חמש שנים מאז "תל התעלות". הספר החדש נולד מיוזמה של ורדי ומוראד, שבמסגרת שיפוץ אתר תל פאחר, דיברו על חוברת הסברה שתחולק בכניסה לאתר. אבל מי בדיוק יעמוד כאן יום יום ויחלק?

היוזמה גדלה והתפתחה לספר, שבשונה מ"תל התעלות", כתוב בצורה עלילתית וכרונולוגית, תוך הבאה לידי ביטוי של מרבית הלוחמים שהשתתפו בו.

כך למשל, יוסי גינצבורג מפלוגה א', שנפצע קשה ברגלו מירי כדור קלצ'ניקוב, במסגרת הלחימה בכוח אלכס. כשהוא שוכב כאוב מתחת לעצים עם רגל מידלדלת, חלפה בו המחשבה שהוא לא יוכל יותר לשחק כשוער בקבוצת הכדורגל של הפועל כפר-סבא. עם יוסי שוחחתי לאחרונה לפני כשלושה חודשים. הוא הבטיח להגיע לאירוע 2022, וכמובן לקרוא את הספר, אבל נפטר והלך לעולמו שבוע לפני האירוע, בגלל דלקת ריאות חריפה. בני משפחתו מילאו את הבטחתו במקומו, והגיעו לכנס בתל פאחר.

שני ספרים תוך חמש שנים. "תל התעלות" ו"תל פאחר" על סלעי הבזלת

לכתוב ספר על קרב, על היסטוריה צבאית, זה אתגר גדול, שלא לומר מעמסה. לאורך חודשי כתיבת הספר, ישבה על הצוואר משקולת של 200 קילו. האם אני מדייק? האם אני טועה? איזו עדות להעדיף – את זו של החייל שהיה בתעלה מימין, או את זו של החייל שהיה משמאל?

כי קרב תל פאחר הוא קלסיקה של ראשומון. קחו שני חיילים שהיו יחד באותה תעלה ונלחמו מטר אחד מהשני, כתף לצד כתף, תנו להם בסוף הקרב נייר ועט, ותקבלו שני סיפורים שונים. וכבר שבוע אחרי סיום המלחמה, כשהתפרסמו הכתבות הראשונות בעיתונים על קרב תל פאחר, היו לא מעט חיילים שנלחמו כאן ונדהמו – מה?? זה הקרב שבו נלחמנו??? בכלל לא דומה!

וככה זה עד היום.

כך שאם מישהו מכם יתקשר אליי בעוד שבוע ויגיד לי – מה שכתוב בעמוד 88 לא היה ולא נברא, אני אגיד לו – וואלאק אתה צודק.

ככה זה על קרב שלא תוחקר בזמנו באופן יסודי, כמו שהיה צריך להיעשות לגבי קרב כל כך קשה ומסובך, שגבה מחיר דמים יקר. היום ממרחק של 55 שנים, כל מה שיש לנו זה תחקירונים אחדים מאזור 1967, וקטעי זכרונות של הלוחמים ממרחק 50 שנים, שחלק מהם כבר מעורפלים. זה מה שיש ועם זה צריך להתמודד, כדי לדייק ככל הניתן.

הספר הזה ישמש את הדורות הבאים להבין ולדעת מה היה כאן. אני מקווה שלכם הקוראים הוא יהיה מעניין ומרתק.

יצוין כי מחיר הספר הינו 70 שקלים. את הספר ניתן יהיה לרכוש רק מתחילת יולי 2022. להזמנות ניתן לפנות לשמואל מוראד בהודעת ווטסאפ למספר 052-5353153 ולהשאיר שם, כתובת ומס' סלולר.

הספר הופק והודפס בהוצאת ספרי ניב מהרצליה. עריכה: אבנר אפנדוביץ'. עיצוב הספר: חן עופר. עיצוב כריכה: אנסטסיה כץ.

הקהל צובא על נקודות חלוקת ספר "תל פאחר" בסיום אירוע תל פאחר 2022

חלוקת ספר "תל פאחר" למשפחות השכולות

הספר נחשף לראשונה לקראת סיום האירוע, כשכותב שורות אלה הציג אותו לנוכחים. הספר חולק תחילה לבני המשפחות השכולות, שנקראו לבמה לקבל אותו מידיהם של ורדי, מוראד ומן. כל משפחה שכולה קיבלה שני ספרים במעמד זה [ונוספים בהמשך, לפי בקשות].

בסיום האירוע קיבלו לוחמי הקרב ומוזמני האירוע את הספר בחמש נקודות חלוקה בחניית האתר. היה קצת לחוץ וצפוף, אבל לבסוף קיבלו כולם את מבוקשם.

להלן צילומי חלוקת הספר למשפחות השכולות שהגיעו לטקס [לא כולל את אחייניו של מישאל לוי ז"ל, שהעדיפו לקבל את הספר בנקודת החלוקה].

מיכה תשבי, שנקרא על שם הדוד מיכה תשבי ז"ל, מ"פ ג' בגדוד 12 שנהרג, מקבל את הספר מידי מוראד ומן

שלום אביטן, אחיו של יעקב אביטן ז"ל, מקבל את הספר מידי ורדי, מוראד ומן

משה שירזי, אחיו של דוד שירזי ז"ל, מקבל את הספר מידיהם של ורדי, מוראד ומן [צילום: רפי מן]

גילי ויורם זבדי, האחות והאח של יואל זבדי ז"ל, עם ספרי תל פאחר שלהם

איציק דוד-זאדה, אחיו של שלמה דוד זאדה ז"ל, עם הספר החדש

משפחת רחמים משיח ז"ל עם הספר. מימין האח אלי, האחות מזל והבת של רחמים, ויקי

חיים סייג, אחיו של מיכאל סייג ז"ל, ואשתו שרהל'ה מקבלים את הספר

שלום וזאב שטיגליץ, אחיו של אליהו שטיגליץ ז"ל, עם ורדי, מוראד ומן במעמד הענקת ספר תל פאחר

ניבה קרינסקי, אשתו של אלכס קרינסקי ז"ל, מקבלת את ספר תל פאחר החדש

יוסי וג'ודי, האח והאחות של אלי הרטמן ז"ל, מקבלים את ספר תל פאחר [צילומים: רפי מן]

אריק קילמן, אחיו של יוסי קילמן ז"ל, עם ספרי תל פאחר שקיבל מידי ורדי, מוראד ומן

עובדיה סולימן, שהיה חברו הטוב של אלברט אמר ז"ל, מקבל את ספר תל פאחר בשם המשפחה

סאלי, אשתו של דב רוזנבלום ז"ל, ונכדתה אריאל עם ספר תל פאחר החדש. על ידן – ורדי, מוראד ומן

רחל שטרן, אחותו של משה דרימר ז"ל, לצידם של ורדי, מוראד ומן, עם ספרי תל פאחר החדשים

אמנון שוקרון, בנו של אמנון שוקרון ז"ל, ובנו עמרי מקבלים את ספר תל פאחר

בתיה מורג, שהיתה פקידת הסיירת בסוף שנות ה-60, מקבלת את הספרים עבור משפחות חללי הסיירת יעל ירון ואברהם רימון ז"ל

זוכרים את האחים מיכאל ואלימלך זכרם לברכה. חיים סייג ויהודית אנג'ל הרטמן עם דמעות בעת נגינת התקוה

מימין: דוד עמיאל, עזרא ברוש וד"ר ישראל הורנר [צילום: ברוך תגר]


אחוות לוחמים ותיקים. מרקי אסף [מימין] וזמיר כהן [צילום: ברוך תגר]


פליקס רוטר, קצין הקשר של גדוד 12 בקרב על תל פאחר. מאחוריו אורי קידר מפלוגה ג' [צילום: בני רווח]


כאן פלוגה ג'. הדר דור-און [מימין] ואורי קידר [צילום: ברוך תגר]


עושים כבוד למ"פ. איציק חדד [מימין] ודניס כדורי [משמאל] עם אהרון ורדי [צילום: איתן תגר]


מאיר ברק [מימין], מ"מ בפלוגה ג', ואמנון נמט ממחלקת תול"ר [צילום: ברוך תגר]


היפות והאמיצות. חיותה [מימין], שהיתה פקידת המג"ד מוסה קליין ז"ל, ורחלי, הפקידה של פלוגה ב' בגדוד 12 בששת הימים


אלי רפופורט רגב [מימין], רפי אלקריף ואיציק מוזן [צילום: ברוך תגר]


שרהל'ה סייג [מימין] ורונית ורדי [צילום: ברוך תגר]


דוד אלשייך ממחלקת מרגמות בפלוגה המסייעת עם נכדתו [צילום: ברוך תגר]

אורי נאמן גרונר, מ"מ בפלוגה ב' בקרב תל פאחר

שמואל מוראד ובנו מתן באירוע

חידוש מעניין: אבן מספרת. סלע פלוגה ב', הברקוד מוטבע בתחתית הטקסט

הכניסה לאתר תל פאחר שעה לפני תחילת הטקס 2022 [צילום: רפי מן]

עומס חניה על כביש הנפט סמוך לתחילת האירוע בתל פאחר

גבעת האם/תל פאחר: הסיור של הוברמן

מסורת קטנה שמתפתחת: חלק מהאנשים שמגיעים בשנים האחרונות למפגש תל פאחר, עושים זאת מגבעת האם מזרחה, בדרך שעשה גדוד 12 אל הקרב ההוא.

למעלה מ-50 איש נפגשו הפעם בנקודת ההתחלה בצומת גומא, קיבלו סקירה היסטורית מהוברמן על ההתכתשות בין ישראל לסוריה סביב המים והשטחים המפורזים, ומשם למלחמת ששת הימים וכיבוש רמת הגולן.

לאחר מכן, כ-15 כלי רכב החלו לנוע לגבעת האם, שאיבדה בימים האחרונים את אחד מסימני ההיכר שלה ב-15 השנים האחרונות – זחל"ם חלוד, שנפגע בתחילתו של קרב תל פאחר, ויומיים לפני הטקס הוחזר למקומו המקורי. לאחר סקירה גאוגרפית והיסטורית על גבעת האם, החלה עלייה מזרחה והתחברות עם דרך ההטיה. עצירה ליד אותו זחל"ם המוות, שלבקשת הוברמן נעטף בדגל המדינה.

משם המשיכו לעיקול בתוואי ההטיה, שמשם הסתערו הכוחות הראשונים מפלוגה א' חזיתית אל התל. עצרו בצומת האיי.אם. אקס, קיבלו הסברים על הכוחות הלוחמים שהיו כאן ועל עבודת התאג"ד, חלפו על פני גל-עד השריון והגיעו לתל פאחר כשעה לפני תחילת האירוע.

לפניכם מספר תמונות מהסיור

שיירת הרכבים בדרכה לתל פאחר [צילום: אורית ברשי]


דברים שרואים מכאן. משתתפי הסיור של ישראל הוברמן צופים מגבעת האם לכיוון תל פאחר. לחצו להגדלה [צילום: ארמנדו פולק]


שיח מ"מים, מגדוד 12 דאז. חנניה בולחובר מפלוגה ג' [מימין] מול משה פלווס מפלוגה ב', על דרך ההטיה מדרום לתל פאחר [צילום: ארמנדו פולק]


ישראל הוברמן ורחל שטרן דרימר ליד "זחל"ם המוות" שהוחזר למקומו המקורי על דרך ההטיה [צילום: ארמנדו פולק]


ליד זחל"ם הגבורה והעוז. ישראל הוברמן ובידו עיטור העוז, עם בנותיו טלי וענת [מימין] והנכדים יואב, נועם, יאיר וגילי


משתתפי הסיור בגבעת האם [צילום: אורית ברשי]


"זחל"ם המוות" בדרך ההטיה נעטף בדגלי ישראל וגולני [צילום: אורית ברשי]

סיירת הוברמן בשטח

החבר'ה מעל חיים שלמברג, מי שהיה סמל המחלקה המיוחדת

דמויות לוחמים מסתערים בדרך העולה לתל פאחר [צילום: אורית ברשי]

————————————————————————————————————————————–

8 מחשבות על “מפגש תל פאחר 2022

  1. פעם ראשונה שבאתי למפגש תל פאחר .
    היה מרגש לפגוש את הלוחמים ואת המשפחות.
    קבלנו את הספר החדש – תל פאחר.
    אני כבר קורא אותו , ואכן נראה לי שספר זה
    הוא הספר המוסמך לסיפור קרב תל פאחר.
    וכלשונו של המחבר ( כמובן , שלמה מן הי"ו ) במבוא :
    " דפים אלה מתיימרים לשקף באופן קרוב ככל שניתן את העובדות
    והאירועים כפי שהיו במהלך הקרב ".

    אהבתי

  2. ממשיך לקרוא את הספר החדש – " תל פאחר " של שלמה מן.
    דברים מתבהרים ומתחדדים .

    נראה לי שהרשומה כאן באתר – "לא הייתי קורא לזה הצלחה גדולה",
    ראיון עם הלל בן מאיר- קמב"צ גולני בששת הימים מסייעת להבנה מעמיקה יותר.

    בספר , בעמוד 143 : " בחפ"ק החטיבה חלפו 30 דקות ארוכות ,,,ועד שהמח"ט יונה אפרת הבין שמשהו השתבש".
    בראיון אומר הקמב"צ כדלהלן :
    "אני אומר בכאב לב שכמעט ולא היה לנו קשר. הקשר היה משובש ועם גדוד 12 לא היה לנו קשר, עם גדוד 51 כמעט ולא, למעשה המח"ט יונה היה די מנוטרל בקטע הזה, כי בלי קשר אין לו הרבה מה לעשות, הוא לא יכול היה להשפיע."
    וכן –
    "היינו בהאזנה לרשתות הקשר של הפיקודים, אבל הקשר לא עבד טוב, אני לא יודע מאיזה סיבה".
    אם כן היה שיבוש מערכת הקשר של המח"ט .

    בעמוד 237 התייחסותו של וורדי להחלטת המג"ד : " מוסה לא טעה,,,אני מעריך שהייתי מתנהג כמוהו בנקודת ההחלטה לשנות את כיוון ההגעה ליעד".
    ועל כך אומר הקמב"צ :
    " לא היתה טעות. מוסא נקלע למצב שהוא לא יכול אחרת. הרי הוא לא יכול לסובב שם טור ממונע ולהתחיל לחזור ולחפש את הנתיב המקורי, זה בלתי אפשרי. מוסא נתן פקודה שכל מפקד בר דעת שהוא רציני היה נותן – לפרוק מהזחל"מים ולהתחיל לכבוש אותו באמצעים שהיו לנו."
    גם המג"ד וגם סרן קרינסקי שניהם מפקדים וותיקים ומנוסים , שניהם דוחפים קדימה.
    נראה שהאינטואיציה שלהם הורתה להם שזה מה שצריך לעשות.
    ומדברי הקמב"צ :
    "גדוד 12 מי ששם הכריע זה חיילים. חיילים הלכו שם עם הראש בקיר, במובן החיובי. חתרו למגע, חתרו לירי, חתרו למפגש עם הסורים ולעימות, וזה הסתדר."

    יהי זכרם של הנופלים ברוך.
    ת.נ.צ.ב.ה.
    אמן.

    אהבתי

  3. בספר "תל פאחר" של שלמה מן ישנה התייחסות חשובה לחלקם
    של הטנקים בקרב. ( פרק שמתחיל בעמוד 95 , ועוד ).

    אחד מן הנושאים שהיה ראוי לבחון אותם לעומק , אם היה מתבצע תחקיר,
    הוא הפסיביות של השריון בקרב.
    אומנם לא של כל צוותי הטנקים,
    אבל בשורה אחרונה הטנקים לא באו לידי ביטוי ראוי בכיבוש היעד.

    חשבתי על שתים מהסיבות לכך :
    א. ההכפפה של השריון ליחידה אחרת נטלה מהם את היוזמה והפכה אותם לפסיביים.
    במילים אחרות : שילוב לא נכון של שריון וחי"ר בביצוע המשימה.
    ב. בשריון יש משמעת חזקה . (יותר מאשר בחי"ר ).
    משמעת זה דבר טוב , אולם כשזה יותר מדי זה פוגם בעצמאות המחשבית
    של הלוחם, במקוריותו ובנטילת יוזמה כשצריך.

    במסגרת ראיונות עם לוחמים שלחמו במלחמת יום הכפורים ,
    הועלה לרשת בשבועות האחרונים סרטון של תת אלוף יום טוב תמיר שהיה
    מג"ד שריון גדוד 9 בגזרת תעלת סואץ במלחמת יום הכפורים.
    להפתעתי הוא התייחס בדבריו לשתי הנקודות הנ"ל , אם כי בדברים קצרים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s