"כתבתי על התצ"א – נטוש"

ראיון עם תא"ל במיל' ד"ר דני אשר, היסטוריון וחוקר צבאי, שהיה מפענח צילומי אוויר באמ"ן במלחמת ששת הימים * דני הוא זה שפיענח את צילום האוויר מעל מחנות קונייטרה, שאותו הגדיר כאיזור נטוש, אבל זכה לפרשנות בומבסטית והשפיע על שר הביטחון דיין להורות על תקיפת הרמה * על המרגל אלי כהן הוא אומר: "התרומה המודיעינית שלו על מוצבים ברמת הגולן היתה בין אפס לשום דבר" * על הסורים בששת הימים: הם לא רצו להצטרף למלחמה, הם מכירים במגבלות הכוח שלהם

יוני 1967, סגן דני אשר מאחורי מקלע גוריונוב באחד המוצבים הסורים שנכבשו במלחמת ששת הימים

ד"ר דני אשר, תא"ל במיל', היסטוריון צבאי, חוקר מלחמות, הוא אדם עסוק. מאוד עסוק. הפעילויות שלו כוללות הרצאות, ראיונות, עבודות מחקר, פרויקטים, ובעיקר 21 ספרים [ה-22 בדרך] שחיבר ופירסם על מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, מלחמת העצמאות, ארטילריה, משטרה צבאית, צבאות ערב, ואולי הכי חשוב ומסקרן – "מעשה אמ"ן", שלושה כרכים על שורשי המודיעין בצה"ל והתפתחותו. משימה שהטיל עליו לפני כעשר שנים רב אלוף אביב כוכבי, בזמן ששימש ראש אמ"ן.

"אני חי את הדברים האלה", מספר דני, "החומרים האלה יושבים אצלי רובד על רובד, הכל מאורגן ומסודר. עשיתי המון מחקרים עבור צה"ל וגם מחוץ לצה"ל, כולל במימונים זרים". כך למשל, היה מחקר גדול על הארטילריה של צה"ל במלחמת יום כיפור במימון שבדי.

מלחמת ששת הימים מצאה את דני אשר בדרגת סגן, דחוק באיזו פינה בבור של המטכ"ל, כאחד המפענחים האיים באמ"ן של תצלומי אוויר. התמחותו היתה הכרת השטח ופענוח תצ"א של קו ההגנה הסורי השני והשלישי, ועומק המדינה כולל דמשק. ככזה הוא מצא את עצמו, בדיעבד, מעורב בסיפור החלטתו הדרמטית של שר הביטחון משה דיין, שהורה לפיקוד צפון לעלות על הרמה הסורית בבוקר ה-9 ביוני 1967, שעות אחדות בלבד אחרי שבוועדת השרים לענייני ביטחון הביע התנגדות נחרצת לתקיפת רמת הגולן וכיבושה.

דני אשר, יליד כפר סבא, התגייס ב-1962 והגיע לשריון כתותחן בשרמן בגדוד 52 בפלוגה ס' של סרן אהוד אלעד. באותם ימים הגדילו את תותחי ה-75 מ"מ וה-20 ליטראות בטנקים ל-105 מ"מ, הרעש היה גדול, וכובעי הטנקיסטים המיושנים מעור, ממלחמת העולם השנייה לא הגנו על אוזניהם של החיילים והמפקדים. שמיעתו של דני נפגעה, והוא וכמה מחבריו נמצאו על-ידי רופא צבאי בקורס קציני שריון כלא כשירים יותר לשרת בטנקים. תחנותיו הבאות היו קורס קצינים וקורס קמ"נים. במלחמה על המים מול הסורים בשנת 1964 הוא השתתף כקמ"ן של גדוד 52.

תא"ל במיל' ד"ר דני אשר עם הספר "מעשה אמ"ן" שחיבר

בהמשך היה מדריך סיור בבית ספר לשריון, ובין היתר הסב את אנשי פלוגת הסיור לפלוגת סיור משוריינת של חטיבה 8 בפיקודו של רס"ן רפי מוקדי, שבמלחמת ששת הימים היו בכוחות שהובילו לכיבוש הרמה הסורית. במקום להשתחרר מהצבא וללמוד בטכניון, הוא נענה להצעה לחתום קבע ונשלח לאמ"ן במטכ"ל.

ב-1966 עבר קורס קציני פענוח, שאותו הוא מגדיר "קורס אדיר, שחיל המודיעין שם עליו המון מאמצים. טסנו והסתובבנו בגזרות השונות, ולמדנו לפענח. הקורס התקיים בצריף של שק"ם קצינים בקריה בתל-אביב. בין המדריכים היו חיליק לייבל, שהיה מגדולי המפענחים, ומוישה שחם שהיה הספץ של פיקוד צפון. לאחר מכן עברתי למחלקת מחקר בענף 1, שעוסקת בגאוגרפיה ובשטח. בתחילת דרכי עסקתי בגזרה הירדנית – מחנות חדשים שהקים הצבא הירדני בגדה המערבית, תעלת הע'ור, סכר מוחייבה, ואז עברתי למדור סוריה ב-1965".

בין מדור סוריה בענף 1 לבין ההתעסקות של פיקוד צפון בסוריה היתה חלוקת תפקידים. אמ"ן במטכ"ל עסק בעומק סוריה, בעוד שפיקוד צפון טיפל בנושא מוצבי הסורים בקו הראשון. ההתמחות של דני אשר כמפענח היתה מקונייטרה מזרחה – דמשק, דרעא, חומס, חמה. הוא הגיע לאמ"ן בתקופה שבה נחשף אלי כהן בסוריה והוצא להורג.

אלי כהן ז"ל

על תרומתו של אלי כהן במידע על צבא הסורי, תכנוניו וביצוריו בגבול עם ישראל, סופר רבות בספרים ובכתבות. אלא שלדברי דני אשר הדברים אינם מדויקים. "כל זה קשקוש בלבוש, כולל סיפור האקליפטוסים שהוא אמר לסורים לשתול במוצבים. העצים האלה מוכרים לאמ"ן ולכל מי שצפה על מורדות הרמה, עוד לפני שאלי כהן הגיע בכלל לסוריה. הוא הגיע לאל חמה, כמו שכתוב שם על שלט, כי זה היה מקום תיירותי, אבל אני לא זוכר שקראתי חומר שלו על המוצבים הסורים בגולן. אולי זה לא הגיע אליי, אבל גם לא היה על מה לדווח. להערכתיף אף אחד גם לא שלח אותו להסתובב בחזית רמת הגולן".

הסיפורים האלה על אלי כהן מופרכים?

אשר: "אני לא ממעיט מערכו כגיבור, אבל התרומה המודיעינית שלו בכל מה שקשור למוצבים ברמת הגולן היתה בין אפס לשום דבר. לכל אורך הרמה היו מוצבים שהשקיפו מגבוה, והם היו מוכרים לנו מתצלומי אוויר ומתצפיות. אני תמיד מספר על הטנק בעמרת עז א-דין [מוצב סורי מעל קיבוץ האון]. בכל פעם שהקיבוצים עבדו בחלקות למטה, הסורים היו פותחים באש ואז מטוסים שלנו היו מגיעים ופוגעים בטנק שעמד שם. כמה ימים אחרי מלחמת ששת הימים הגעתי לטנק הזה, דפקתי על הפח שלו והתברר שזה טנק דמה. בקיצור, בכל פעם שהמטוסים שלנו היו עוברים שם, חייל סורי היה שופך על הטנק חבית של סולר ומדליק, ועשו הצגה שלמה".

על הצבא הסורי בגולן של אז הוא מספר: "הגענו לרמת התמחות גבוהה של עומק שטח הרמה. פענחתי לא מעט גיחות אוויר, וההיכרות שלנו ושלי גם עם מוצבי הסורים בקו הראשון של רמת הגולן, ומזרחה מהם, היתה היכרות טוטאלית. ידענו שלכל חטיבה סורית בגולן היה גדוד ארטילריה 122 מ"מ קצר, סוללה בכל שלוש החטיבות שהיו לאורך הקו. חטיבה אחת שהגנה מקלע צפונה, חטיבה שהגנה בציר בית המכס לכיוון נפח וחטיבה שלישית בדרום, באיזור גמלא, פיק, סקופיה ואלעל. ההיכרות שלנו עם המוצבים הסורים היתה ברמה אינטימית. המוצבים בקו לא היו עבורנו סוד.

"עיקר האינפורמציה של הקו הראשון באה ממטוס קל, שהיה טס מעל עמק החולה והיה יושב בו סייר אוויר ומצלם במצלמת-יד F8 מוצב מוצב, מגדילים ורואים את הכול. ידענו בכל מוצב איפה יש בונקר, איפה יש מרגמה, ויכולנו ללכת אחורה ולשחזר מתי חפרו בונקר כזה או אחר. היו גיחות צילום של הווטורים. הם טסו וצילמו מתחילת שנות ה-60. הצילומים צולמו מגובה 36 אלף רגל, שזה 12 ק"מ, ואלה הצילומים הכי טובים שיש. ב-1966 טסו גם מיראז'ים לגיחות צילום. היתה להם מצלמה מאוד מסובכת, מצלמת 'תשבץ', שנתנה צילום הפוך. אני פענחתי את גיחת התשבץ הראשונה שעשה מיראז'. הוא נכנס מטבריה, עבר מעל שדה H5 בירדן, הסתובב במפרק ויצא בים המלח. בדרך גילינו תחנת מכ"מ חדשה בג'בל חושה, המגינה על הבסיסים המזרחיים של ירדו והמערביים של עיראק".

על המוצבים הסורים בגולן הוא מספר: "מי שבנה אותם זה הצרפתים ממלחמת העולם השנייה, ואפילו הטורקים בראשונה. רוב המוצבים שאתה מכיר, בעיקר תל פאחר, אלה מוצבים שתכננו מומחים גרמנים, משנת 1952 עד 1954. בתל פאחר זה מאוד בולט – הקיפודים האלה שהולכים לכל מיני פינות וגדרות התיל האלה מסביב. תבדוק את המוצבים הגרמנים ממלחמת העולם השנייה, אנחנו מכירים את שיטת ההתבצרות וזה אותו דבר. אחר כך באו שיטות הגנה סובייטיות, שלא ויתרו על מוצבים שהיו כבר ברמה, כמו תל עזזיאת או דוריג'את ובעליות של אל חמה. הדוקטרינה הרוסית מדברת על סגירת המרחב ברצועות הגנה, או בתעלות הגנה, שסוגרות מרחבים בין שטחים בלתי עבירים.

"אתה לוקח מצד אחד את הכפר ונחל דבורה ומצד שני את הזויתן שיורד לכינרת, ובין לבין אתה בונה מערכים שביניהם יש תעלה ראשונה ותעלה שניה, ותעלה שלישית זה כבר בעורף, כשבאמצע יש תעלות בריח. ההיכרות של פיקוד צפון עם המוצבים האלה היתה טוטאלית, וגם של המטכ"ל.

"אני התעסקתי בעיקר בעליות לרמה. השקענו בנושא המון מאמצים. אחד הצירים שדיברנו עליו זה הציר ליהודיה, שעולה מגשר אריק – בימים שעוד לא היה גשר, אבל משם אפשר לפלס ולהגיע לקצביה. ידענו את זה, והכרנו גם את האפשרויות לעלות מגמלא, כשעוד לא היו כבישים, או מעין גב באיזושהי דרך עוקפת מהוואדיות, או לעלות מגונן לכיוון תל שיבן".

על טיב עבודתו כמפענח בגזרה הסורית הוא מפרט: "מפענח יודע ומכיר בערך כל גזרה, ואני הכרתי את כל הגזרות. למשל, במלחמת ששת הימים גיליתי שדה מוקשים חדש של המצרים במתחם הרפאים בג'בל חרים. אבל בעיקר הייתי המפענח של סוריה, יותר מדויק – עומק סוריה. כל היעדים האסטרטגיים, מתקני דלק, תחנות כוח, עמודי חשמל, קווי מתח, טלפון. אחרי המלחמה הגעתי עם רס"ן משה וחצי לרמת הגולן. הוא היה מפקד בית ספר לצניחה, הוא אירגן ארבעה קומנדקרים לאנשים שלו, לאיתור שטחי הצנחה והנחתה ממסוקים, וביקש ממני שאצטרף כנציג אמ"ן. באתי והבאתי איתי צלם, ועלינו מאל חמה לפיק וסקופיה, ואני מרגיש כאילו שעברתי שם אלף פעמים. הכרתי כל בור בכביש וכל עמוד חשמל, וההיכרות היתה מוחלטת, בטח עם מחנות ומיתקנים. אני זוכר שהיה בית חולים שדה בציר הדרומי, באיזור חירבת נוב, ושם גיליתי בחדר הניתוח פצועים סורים שמתו על שולחן הניתוחים".

סגן דני אשר כמפענח בענף 1 באמ"ן

מה היתה הפעילות שלכם בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים?

דני אשר: "עד ששת הימים עסקנו בעליות לרמת הגולן, המוצבים, ההיערכות הסורית ומיתקנים בעומק סוריה. הסורים באותה תקופה לא ערכו שום שינוי. הם לקחו שלוש חטיבות ואיגדו אותן תחת מיפקדת החזית בקונייטרה, ולקחו מיפקדה שאחראית על דמשק ומיפקדה שאחראית על הגולן ועוד אחת על העורף של החזית. ואז אנחנו מגיעים למלחמה, וביום הראשון שלה הסורים בעצם לא משתתפים בלחימה, גם לא מפעילים את חיל האוויר".

היו פה ושם גיחות, היתה תקיפה על סכר דגניה או באיזור התעשייה בעין המפרץ.

"אז מיג פה ומיג שם, אבל אף חייל סורי לא יצא מהמוצב שלו, להוציא כמה טנקים מחטיבה 11 שהלכו לעבר דן [ביום השני למלחמה]. היתה מיפקדה ערבית משותפת, והיה גנרל מצרי עבד אלמונעם ריאד, שישב בירדן והיה אחראי על החזית. הוא רצה שתהיה חזית מזרחית שתתקוף, אבל חיל האוויר הסורי לא תקף. יש תיאוריה שלי, שמגובה בתוכניות של חטיבה 11 הסורית שהכרתי. הסורים ברמות השונות תכננו התקפות לעבר שטחנו, כמו תוכנית נאצר, כולל חציית הירדן, והמאמץ העיקרי שלהם היה באיזור של גשר אריק".

לא באיזור של דוריג'את וגשר בנות יעקב?

"לא באיזור של דוריג'את. הם העבירו קדימה חטיבה של דרג שני, חטיבה 18 הממוכנת. רוב החטיבות שלהם היו ממוכנות והשריון שלהם היה רק תחילתה של הטנקאות הסורית. הם סללו את כל הדרך שהולכת בוואדי אל הווא ליד בריכת המשושים ויורדת מהאיזור של מחנה ירדן. לא היה את הכביש של היום, ושם נמצאו אחרי המלחמה כלים שרופים של חטיבה 18 שחיל האוויר דפק אותם".

ביום השני למלחמה הסורים מנסים לתקוף את קיבוץ דן ואת מוצב אשמורה, ומורידים הפגזה נרחבת על כל הקו.

"ההתקפה על דן היתה היחידה של הסורים, אבל מה הם חיפשו שם? זו היתה התקפה בשוליים, שהיתה התקפת הטעיה כחלק מתוכנית התקפה כללית שלא יצאה אל הפועל. הם תקפו את דן במוטיבציה לא גבוהה. חוץ מזה, אצלנו סיפרו שאלפי פגזים נפלו על ראש פינה. אלפים בטח לא היו, אף אחד לא באמת ספר. או סיפרו שהרסו את גדות. אז את גדות הרסו כבר לפני כן [בתקרית של ה-7 באפריל 1967], ואמרו שירו גם על צפת, למרות שלמיטב ידיעתי אין להם טווח לצפת, אבל ראש פינה היתה בהחלט יעד. ישבו שם מיפקדת גוש תל חי [חטמ"ר 3] והיה גדוד הנדסה, ואם אתה יורה מאיזור בית המכס העליון אתה מגיע לראש פינה, גם הסוללות קצרות הטווח".

היתה לסורים תוכנית התקפית, שתכליתה להגיע לצפת.

"אין צבא שאין לו תוכניות אופרטיביות. אני חושב שהסורים עשו תוכניות, כי יש מטה כללי ויש שר הגנה, חאפז אסד, שהיה גם מפקד חיל האוויר, ומורידים פקודות ויש מפקד המג'מועה [אוגדה] של החזית והוא צריך לתכנן, והוא עושה חיצים על המפה. לצפת הם רצו להגיע גם במלחמת העצמאות. היעד של הפלישה הסורית ב-1948 היה חיפה. הם ניסו קודם להיכנס מאיזור מלכיה, ומצפת רצו להגיע לנצרת, ומשם אתה כבר דרך שפרעם מגיע לפאתי חיפה. ואז צפת נפלה בידי חטיבת יפתח של הפלמ"ח, והסורים לקחו את כל החטיבה הקרבית שלהם, שחזרה דרך מרג' עיון ורמת הגולן, וירדה ונכנסה בעמק הירדן. עם פתיחת מלחמת ששת הימים, הסורים לא היו במעגל של המלחמה. לדעתי הם החליטו החלטה ברמה מדינית גבוהה – אנחנו לא מצטרפים למלחמה".

למה לא?

"כי 'אנחנו' [הסורים] חלשים מדי. אני לא זוכר שהם החליטו להילחם. אף צבא ערבי לא רצה להיכנס למלחמה הזו. אף צבא ערבי לא יזם כניסה למלחמה. אנחנו עד היום לא יודעים מה המצרים התכוונו בצעדים שהם עשו [לפני המלחמה]. מי שפתח את המלחמה זה אנחנו. הירדנים במצוות מפקד החזית המזרחית, שהיה הגנרל המצרי עבד אלמונעים ריאד, כבשו את ארמון הנציב. אבל ארמון הנציב זה שטח הפקר. הבעיה היתה שהידיעה על הארמון הגיעה מג'אבל זה לג'אבל אחר, ומישהו אצלנו פיענח כאילו שהם רוצים לתקוף את הר הצופים. ולתקוף את הר הצופים זה סיפור מורכב מבחינתנו. אם זה היה רק ארמון הנציב, אני לא בטוח שהיינו נכנסים למלחמה. ומכיוון שהירדנים נכנסו, ואני לימים הייתי קמ"ן חטיבת ירושלים, אז אני מכיר את הסיפור, אז גם אנחנו נכנסנו לשטח ההפקר, ואז כבר כבשנו את ארמון הנציב ואת מוצב הנקניק וגם את הפעמון, ואז הירדנים מגיבים, והגנרל המצרי לוחץ. הוא רצה שהירדנים יפעילו את חיל האוויר".

תצ"א מ-1966 של איזור זעורה עין פית

בשעות הלילה שלפני בוקר ה-5 ביוני 1967, חזר דני אשר לביתו בכפר סבא. "עבדנו כל הזמן ב'בור'. היה שם חדר של ראש אמ"ן [אלוף אהרל'ה יריב], היתה ספרייה ששם עשו דיונים, ולנו המפענחים סידרו איזו פינה. עבדתי כל הלילה על פענוח מערכים חדשים שבנתה דיביזיה 7 המצרית בפתחת רפיח, נסעתי הביתה ובבוקר כשקמתי שמעתי ברדיו את סיסמאות הגיוס. יצאתי לדרך חזרה לקריה ובשמיים ראיתי רביעייה של האנטרים, ואף מיראז' לא היה מאחוריהם. שמעתי פיצוצים. הם תקפו את מפעל אלבר בכפר סבא, והיו לנו שם הרוגים. מה הם חיפשו באלבר, אני לא יודע. אחר כך תקפו את מפעל אביק בנתניה. שני המפעלים האלה הם לא מטרות. לדעתי, המטוסים האלה חיפשו את השדה האדום. זה שדה תעופה שנבנה בשנת 1951, כשבן גוריון החליט שהוא הולך עם האמריקנים. מדינת ישראל בנתה שדה גדול למפציצים אמריקאים, בין בצרה לרעננה. התחילו לבנות שדה של 2.5 ק"מ, אבל לא סיימו אותו וב-1964 מחקו אותו. מה שנשאר ממנו כיום זו דרך חקלאית בתוך פרדס. ההאנטרים האלה באו לתקוף אותו. ומקלקליה ירו על תל אביב, ופגעו בבית בכיכר מסריק, וירו על צהלה. ונפלו פגזי מרגמה אחדים בשכונות המזרחיות של כפר סבא. חטיבה 5 נכנסה לקלקיליה ביום הראשון למלחמה וכיסחה את העיר. פוצצו את הבתים וגירשו חלק מהתושבים, אתה יודע את זה, או לא יודע?".

באותם ימים פוזרו מרבית המפענחים של אמ"ן בין בסיסי חיל האוויר רמת דוד ותל נוף, כדי לקצר את הזמן. על הפרוצדורה הוא מספר: "ברמת דוד ישבו הווטורים של 110, כולל גף צילום, ואמרו שמיד אחרי שינחתו ניקח את הסרט. אבל זה היה קצת מסובך, כי קודם היה צריך לפתח נגטיב ואחר כך קונטקטים, ומהם לבחור מה להדפיס. זו פרוצדורה של שעות. והסיפור אומר שמטוס צילום שבא לנחיתה אומרים לו – אתה לא יכול לנחות, כי הפייפר שצריך לקחת את הסרט לשט"ל 121 בתל-אביב עומד על המסלול. אני מאדיר את האבסורדים שהיו בעניין. ומה שקרה היה שחלק גדול מהגיחות המשיכו להגיע בדרך הרגילה לשדה דב, עם פייפר, לפיתוח ולהדפסה. ואז עשו שלושה קונטקטים, כל אחד עם 250 תצלומים, ואתה משאיר קונטקט אחד למפענחים בחיל האוויר, שעובדים בעיקר על שדות תעופה ונ"מ, ועותק אחד הולך לירוקים. והשגרה היתה שהפענוח של חלק לא קטן מהגיחות נעשה בענף 1, איפה שאני הייתי".

בוא נדבר על המעורבות שלך מעט לפני פתיחת החזית הסורית בששת הימים.

"הגענו ליום חמישי ה-8 ביוני 1967, אני ועוד מפענח אחד, עזריה ברגרבסט, עובדים ובמהלך היום עברנו על תצ"א של גיחה שנעשתה כנראה יום קודם [ביום רביעי]. זו היתה גיחה לעומק רמת הגולן, שהלכה מברכת רם דרך מסעאדה, בואכה קונייטרה ותל אבו נידה. זה היה איזור שהכרתי מצוין. הכרתי את המחנות שהיו במנסורה, אחמדיה, תל אבו נידה, בוקעתא, ואני רואה שכולם ריקים".

מה זאת אומרת?

"במחנה הקומנדו הסורי שהיה בתוך תל אבו נידה היו תמיד רכבים, ובתצ"א שקיבלתי אני רואה רק מבנים. אין רכב ואין אנשים בתוך הבתים. מפענח יודע להרגיש אם יש בבתים אנשים. ואני כותב על המחנות האלה – 'נטוש'. את הגיחה ביצע ווטור. הוא צילם המון, אבל פענחו רק חלק של אותו צילום. את התוצאות של אותו צילום סיכמנו והעברנו לרס"ן אלי הלחמי [ויסברוט], שהיה בענף 5 האחראי על המערך הסורי. זה הסתדר לו עם משהו, והוא עשה מזה לקט וכתב על כך שהצבא הסורי נטש את רמת הגולן".

יצוין כי בפרשנות שנתן ויסברוט לאותו תצ"א הוא כתב: 1. מחנות קונייטרה ריקים. לא ברור להיכן הוסגו הכוחות שהיו מרוכזים במחנות ובסביבתם. 2. להערכתנו ייתכן שהמערך הסורי ברמת הגולן מתמוטט. 3. לא ברור אם מצב זה יחזור על עצמו…

בראיון שערכנו עם אלי הלחמי ויסברוט בשנת 2013 הוא סיפר כי מסיבות בירוקרטיות, התעכב הלקט הזה שנשלח לראש אמ"ן, והוא נחשף בפניו רק אחרי שעות ארוכות, לפנות בוקר של יום שישי ה-9 ליוני. סיפר ויסברוט: "הוא קרא את מה שכתבתי, שנראה שהצבא הסורי מתמוטט, ואמר לי אין מה לעשות, בבוקר יש הפסקת אש. אמרתי לו – אבל תראה את הסורים האלה שיוצאים נקיים מהמלחמה, הם יספרו אחר כך שישראל פחדה מהם. אהרל'ה הודה לי על כל מה שעשיתי בימים האלה, ואז ביקשתי ממנו אישור לצאת בבוקר מהבור לחופשה, לנסוע לירושלים לבקר את החברים שלי שכבשו את הכותל. הוא אמר לי – הרשות נתונה, סע לשלום".

בחזרה לדני אשר שאומר: "מהזווית שלי, ויסברוט הלך עם הפרשנות שלו צעד אחד יותר מדי".

למה צעד קדימה מדי?

"כי אני לא יודע עד היום אם הכוחות שהיו שם הלכו קדימה לחזית, או הלכו אחורה [לכיוון דמשק]. הגזרה של הצילום היא כעשרה קילומטר, והצילום הוא ממורדות החרמון עד מדרום לקונייטרה, ובתוך זה לא היה צבא סורי. אני לא נתתי את הפרשנות, זה אלי נתן. אני כתבתי רק 'נטוש'.

"ואז למחרת ביום שישי עלו על רמת הגולן, ובשבת הגיעו ידיעות שהיה קרב קשה בתל פאחר עם הרבה הרוגים, והיו דיווחים  מגזרת קלע שהיה צבא סורי שנלחם שם, ואיך זה יכול להיות, הרי אמרנו שזה נטוש. בשבת קרא לי ראש הענף, סא"ל הנס לודוויג פון שטרים [לוץ], ואמר לי – ועדת חקירה! ממתי כותבים בדו"ח מה שלא רואים? זו היתה הטענה שלו. אמרתי לו – אבל ראיתי שאני לא רואה את מה שיש בשגרה. בקיצור, הוא נבהל שעלו על רמת הגולן, כביכול בגללנו, והגיעו דיווחים קשים על אי הצלחות, ואנחנו הרי אמרנו שהרמה נטושה. אבל לא אמרנו נטוש על קלע ועל תל פאחר, אמרנו במפורש שזה נטוש באיזור קונייטרה. אבל מי שפירש את זה, הלך עם זה צעד קדימה. זה הסיפור, ולימים זה הפך להיות סוגיה אם מפענח צריך לכתוב רק את מה שהוא רואה, או שמותר לכתוב גם את מה שהוא לא רואה".

ומה דעתך בנושא?

"אני בטוח שמפענח צריך לכתוב את מה שהוא רואה, אבל גם את מה שהוא לא רואה. בקיצור, למחלקת היסטוריה ובספר אודות אהרל'ה יריב, ויסברוט סיפר שדני אשר אמר".

העיר קונייטרה אחרי מלחמת ששת הימים [צילום: אמ"ן]

אז אתה "האשם".

"כן. הלכו לחפש את אלי, כי כביכול המלחמה בגולן לא הצליחה. דיין נתן הוראה לדדו לתקוף, ודדו הפעיל את חטיבה 8 וחטיבה 1 על בסיס תכנונים ישנים של תוכניות 'מרקחת'. הם הלכו והתברברו, לא הגיעו לזעורה כמו שצריך, ולתל פאחר לא הגיעו מהכיוון הנכון והיו צריכים לשכב על הגדרות".

לדעתך, משה דיין קיבל את ההחלטה לתקוף את הרמה הסורית על סמך פענוח אותה גיחה שזכה לפרשנות מרחיקת לכת?

"אני לא יודע, אני לא מכיר את הראש של משה דיין. יש כאלה שחושבים שזקני הגליל השפיעו [השמיעו את דרישתם בוועדת שרים לענייני ביטחון ב-8 ביוני בערב]. ויסברוט כתב מה שכתב ורץ לכותל, ואני נשארתי בבור, הייתי בסך הכל בדרגת סגן, וראש הענף שהיה מהצבא הבריטי, יקה, לימים פרופסור בוועדה לאנרגיה אטומית, איש מאוד חכם, די נבהל, כי האחריות מונחת לפתחו".

ואתה כאן בסך הכל במעמד של ש"ג.

"אני קצין זוטר, אבל בסך הכל עושה את העבודה שלי, והשאלה אם עשיתי את העבודה שלי נכון, או לא עשיתי נכון. זה היה התצ"א וזה הדו"ח, וזה מה שראיתי וכתבתי. אתה רוצה ועדת חקירה? שתהיה ועדת חקירה. הדו"ח הזה התייחס רק לגזרה של מסעאדה, מנסורה, תל אביטל, כל הדרג השני של חטיבות מיפקדת החזית באיזור קונייטרה, ולא היה שם שום דבר. גם על יד מיפקדת החזית פתאום לא היו רכבים. אז היה לי דו"ח שהיה כתוב 'נטוש', ועם זה אלי הלך והוסיף את הפרשנות שלו".

מה קורה הלאה?

"כשהמלחמה נגמרת ביום שבת אני יושב עם אל"מ יובל נאמן, שהיה סגן ראש אמ"ן במילואים, איש חכם, ועשינו מפה של קווי סיום הלחימה. הסברתי ליובל נאמן את תנאי השטח, ואני מסמן את תל פארס ותל חזקה, ותל אביטל והחרמון, שרק יום למחרת שלחו במסוק כיתה של גדוד 13 לתפוס אותו, ואז יובל נאמן מתח קו, וזה הקו שהפך להיות קו הגבול החדש עם סוריה. כך שיש לי חלק שלא כתוב בספרים בקביעת הקו החדש".

תל אבו נידא (אביטל) ובמרכזו מחנה הקומנדו הסורי בגולן [צילום: אמ"ן]

דני מספר שאחרי המלחמה מצא ברמת הגולן מפה צבאית סורית של דמשק. הוא פנה לראש יחידת המיפוי באמ"ן וביקש תקציב להכנת מפה כזו בעברית. "זו היתה מפה טופוגרפית מצוינת בגודל של 1 ל-20 אלף של מרכז דמשק. ידעתי לסמן עליה איפה המטה הכללי ואיפה יש תחנת שידור וכל מיני מקומות. אבל אמרו שאין תקציב לזה. הייתי כבר סרן באמ"ן, אז הלכתי למוסד ולהם היה תמיד כסף, אז עשינו מפת דמשק מפורטת, ששיפרנו אותה אחרי תפיסת חוליית מחבלים של הפתח שנכנסו מסוריה. הבאתי מתורגמן, תחקרתי את המפקד שלהם על התצ"א, הוא הצביע על מקומות ואמר – זה היה הבית של אלי כהן, וזה המחובאראת. הוא התמצא מצוין בתצ"א, וככה עשינו מפה מפורטת של דמשק".

ביקשנו מדני אשר שיסכם את מלחמת ששת הימים, כהיסטוריון וחוקר צבאי. "אני מתעסק עם מלחמות ישראל, מעצמאות, קדש, יום כיפור ושל"ג, ואני לא כל כך שמח על ששת הימים. כי אם מסתכלים על כל 70 השנים של מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים היא מיפנה, אבל לא לחיוב. בכל המערכות שלנו מול הערבים, זו פעם ראשונה שכבשנו אדמות ערביות. קודם היה לנו עניין עם הפלסטינים, שהשתלטנו על אדמות שלהם, על שטחי מולדת שלא שייכים לאף מדינה ערבית, אלא היו נניח של המנדט הבריטי. אני מדבר על רמת הגולן, שהיא אדמה סורית לכל דבר, כמו שסיני היא שטח מצרי לכל דבר. פגענו בכבוד הערבי.

"ששת הימים הביאה עלינו את מלחמת יום הכיפורים, שהיתה מלחמה קשה, ותוצאות ששת הימים מלוות אותנו עד היום מבחינה כלכלית, חברתית ובטחונית. היום ברור לכל אחד שמלחמת ששת הימים מבחינה היסטורית היא מהפך, ולא מהפך לחיוב. אנחנו צברנו בעקבותיה הרבה אלבומי ניצחון, שגררו אותנו לשאננות, שעקבותיה ניכרים עד היום. אני לא הרגשתי תחושה של אופוריה. אז כבשנו את הר הבית, אז מה?

"אחרי אותה מלחמה, הייתי בטוח שמחזירים את כל השטחים כבר מחר או בעוד שבוע, לקחתי אקדח ומימייה והסתובבתי בשטחי הגדה המערבית כמו עכבר מסומם. הלכתי לבד ברגל את כל הוואדיות, הגעתי ליריחו ולגשר דמיה, נסעתי במוניות עם אפנדים ערבים, הכל לבד. בתור אדם סקרן הייתי חייב להספיק לבקר בכל המקומות האלה".

ביקור מפענחים בסוללת 122 ארוך ברמת הגולן

סוריה של היום דומה באופי וברוח לסוריה של 67? בכל זאת, אסד הבן עדיין הנשיא.

"הסורים לא ויתרו על רמת הגולן. עשינו מול אסד האבא מאמצים מדיניים, אבל הוא לא ויתר על הרעיון שהוא ישכשך את הרגליים שלו בכינרת. אהוד ברק הלך בזמנו רחוק מאוד ובא לקראתם. העניין הוא שאנחנו לא נותנים מספיק חשיבות לעניין של כבוד. הכבוד לא מאפשר להם לסגת ממשהו שמבחינתם הוא חשוב. ורמת הגולן מבחינתם היא רמת גולן סורית".

ומה עם העבר היהודי של הגולן?

"זה שהברון היו לו כמה שטחים שהוא קנה בגולן, וזה שפעם היתה התיישבות יהודית בימי בית שני, או בתקופות המשנה, זה פחות מעסיק את הסורים. אבל אני יכול לספר כמה סורים חיו בחושניה וכמה זקנות היו בקצביה. אני ראיתי בזמנו כמה זקנים בחספין, ואחר כך העבירו אותם לסוריה. זה לא היה סיפור סימפטי. אנחנו מנסים למחוק את העבר הזה של הסורים".

מה עם הגולן כעומק אסטרטגי ליישובי הקו הירוק בזמנו?

"תראה, זו לא תחושה נעימה שבתור קיבוץ יש מי שיושב מעליך. יש לזה משמעות ברמה הטקטית. אבל סוריה של היום היא לא סוריה של פעם, והמצב הכי נוח זה לשמר סטטוס קוו. אני שומע היום על צעירים ממג'דל שמס ומבוקעתה, שרוצים להתגייס לצה"ל".

כי הם רואים סוריה מתפוררת.

"הם רואים את סוריה מתפוררת, והם לומדים היום במכללת תל חי, משחקים כדורגל בליגה איזורית, ויש שם דוגמניות וספריות, והם רוצים את החיים הטובים. אנחנו נמצאים בגולן יותר מ-50 שנה, ויש כיום בכפרים אנשים מבוגרים מעטים, שחיו עוד תחת הסורים ומספרים בגאווה מתוך כבוד לאומי שיש להם עוד זיקה לסוריה, אבל זה בגלל שיש להם אחים בחאדר או בג'אבל דרוז, ובכל מקרה מטבע הדברים הדור הזה הולך ופוחת, והזמן עושה את שלו".

אנשי "העם עם הגולן" תמיד מביאים את מלחמת יום כיפור כדוגמה, מה היה קורה אלמלא כבשנו את רמת הגולן ב-1967, שאחרת הסורים היו יורדים וכובשים את הכינרת ואת עמק החולה תוך שעות.

"אני לא בטוח שהיו להם יומרות לכך. הסורים מכירים במגבלות הכוח שלהם. הם לא גמרו את מלחמת העצמאות בהצלחות גדולות. להילחם בישראל זה לא סיפור פשוט. כל מי שניסה, זה התהפך עליו בסוף. זה שהם אחרי מלחמת יום כיפור חזרו לאיזור קונייטרה, מבחינתם זה הרבה. הם הרוויחו כמה דברים בעקבות אותה מלחמה. הם יודעים להציג את המלחמה הזאת כניצחון, ויש להם אתרי הנצחה. אז מה אם ביום כיפור הגענו עד כ-40 ק"מ מדמשק, או הפגזנו אותה בתותחים ארוכי טווח? אף פגז לא באמת נפל על דמשק, אולי הגיע פגז או שניים לשדה תעופה אל מאזה, והנזק שהם עשו היה שום דבר. אני מנסה להציג תמונת מצב אמיתית, ולהעמיד סיפורים בפרופורציה. אני פשוט יודע מה הנזק שיכולים לגרום תותחי 175, שהם לא מדויקים. זה לא נעים שיורדים עליך כמה פגזים, ויכול להיות שהפסיקו לטוס משם כמה שעות, אבל זה הכל. מפה להגיד ששלטנו על דמשק?".

————————————————————————————————————————————

65 מחשבות על “"כתבתי על התצ"א – נטוש"

  1. דני אשר טועה ב"מלחמת ששת הימים היא מיפנה, אבל לא לחיוב", כי רק בגלל תוצאות מלחמת ששת הימים הגענו לשלום עם מצריים. נשיא מצריים סאדאת, רצה מאוד את סיני, ולאחר מלחמת יום כיפור הבין שלא יוכל לקבל את סיני אלא אם יעשה שלום אמיתי עם ישראל.
    זו היתה החלטה קשה מאוד עבורו, כי כל העולם הערבי, כולל הוא עצמו, רצה שקודם כל ישראל תסכים לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, ושישראל תחזיר גם לירדן ולסוריה את כל השטחים שנכבשו ב 1967, כולל ירושליים המזרחית. לדעת הערבים, כאשר סאדאת הסכים לשלום עם ישראל תמורת סיני "בלבד", הוא הפקיר את ירדן וסוריה והפקיר את הפליטים הפלסטינים.
    רק בגלל תוצאות ששת הימים, גם נשיא סוריה, חאפז אסד, הסכים לשלום עם ישראל תמורת החזרת **כל** רמת הגולן, (אלא שישראל לא היתה מוכנה לכך)
    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3579184,00.html

    Liked by 1 person

  2. התחברתי לדברים על אלי כהן,לא פעם שמעתי מבכירי המוסד בדימוס שאמרו שאלי כהן לא הביא שום מידע צבאי משמעותי כמו שציירו אותו כל מיני מקורבים מטעם. אולי ברמה המדינית אלי כהן הביא חומר. צריך אומץ לצאת נגד מיתוס ועל כך תבורך.

    אהבתי

  3. אני מרפרף על הגיגי הכותב
    וכבר יודע דעומד לפני חרטטן המחפש כותרות זולות באמצעות שחיטת פרות קדושות
    אני לא מדבר כרגע על תרומתו או אי תרומתו של אלי כהן
    אני בטוח שעל דעתו יש עשרות שחולקים עליה
    אני מדבר על האופן שהוא מציג את הסורים\מצרים כעם שוחר שלום המקדש את כבוד האדם וחירותו
    כעם שתרומתו למדע ולתרבות לא תסולא מפז (ככה זה בדמיונו של תבוסתן )
    "כי 'אנחנו' [הסורים] חלשים מדי. אני לא זוכר שהם החליטו להילחם. אף צבא ערבי לא רצה להיכנס למלחמה הזו. אף צבא ערבי לא יזם כניסה למלחמה. אנחנו עד היום לא יודעים מה המצרים התכוונו בצעדים שהם עשו [לפני המלחמה]. מי שפתח את המלחמה זה אנחנו

    Liked by 1 person

    • מה שאתה מנסה לומר שדני אשר תת אלוף במילואים ומומחה להסטוריה של המזרח התיכון הוא עוכר ישראל ולבטח שמאלני שממומן על ידי קרנות עוכרות ישראל שתפקידם לשחוט פרות קדושות, כן שמענו אותך.

      Liked by 1 person

  4. אתחיל בזה שיש עד היום מדריכי תיירים המגיעים ל- "בניין החזית המערבית" שמצפון לקוניטרה וטוענים כי בחווה שממול הבניין גידלו אקליפטוסים אשר עפ"י הוראות אלי כהן הי"ד הציע לנטוע במוצבים…, טעות פטאלית מאחר ומיד עם כיבוש הרמה הוצב הגדוד שלנו – 334 בחווה זו ושם אכן גידלו עצי אשוח וברושים, אך לא אקליפטוסים…
    אשר ל- אנטנימי הטוען שישראל פתחה במלחמה או שאינו למד את מהלכי מצרים טרם מלחמת הימים, את ההתנשאויות של נאצר, את סילוק האו"ם מ-רצועת עזה, את ההתרברבות שלו עם טייסי חיל האויר המצריים ב-רפידים, את סגירת מיצרי טיראן למעבר אוניות לאילת, את סגירת תעלת סואץ לאניות ישראליות וכן הלאמה של אוניה ישראלית שעברה בתעלה וכיו"ב…, מה לעשות כל המידע לעיל אינו מנוקד…, דהיינו הטיעון שמעלה "אנחנו עד היום לא יודעים מה המצרים התכוונו בצעדים שהם עשו [לפני המלחמה]." כולל הסורים אשר המשיכו לירות על כל ישובי הגזרה, הניחו מוקשים בשטחים החקלאיים בישראל, ירו על דייגי הכנרת, וכן עיבו את המוצבים שלהם טרם פרוץ המלחמה,הינו לא רק מגוחך אלא, כלל בלתי סביר, לשיטתו היה על ישראל להמתין ליוזמה ולתכניות צבא מצרים וסוריה.

    Liked by 1 person

    • נאצר לא היה ברפידים ואפילו לא בביר גפגפה. פגישתו עם הטייסים הייתה באבו סוויר- אבל מה זה חשוב. למה לקלקל סיפור יפה. יש רעים ואנחנו הטובים

      אהבתי

  5. אל כהן היה איש מוכשר מאוד, אמיץ מאוד, וההתברגות שלו לקרבת הצמרת הסורית בתוך שנים ספורות הייתה הצלחה אדירה שלו ושל שולחיו. אבל בין זה לבין סיפורי המעשיות על האקליפטוסים במוצבים ועל החלק שלו במידע על הביצורים הסוריים ברמת הגולן (שכפי שאומר כאן המרואיין – היה אפשר לנתח מכל טיסת צילום) – אין כנראה כלום. חבל שבמסגרת העצמת המיתוס הזה לא מעט ישראלים (מדריכי טיולים, למשל) מתנהגים כמו אנשי קול הרעם מקהיר. ממש לא צריך את הניפוח של המציאות, היא מספיק מוצלחת גם בלי הדימיון המפותח הזה.

    אהבתי

  6. לדני, בן גילי , שריונר כמוני, (מ"מ וסמ"פ בסדיר גד 46 והסיור) משתפר ומתחדד הזיכרון במשך 55 שנים . האויב נהיה ידיד או לפחות לא אויב, חטיבה 37 שאני הטנק המוביל שפרצה לרמה מעל גונן לא הייתה ואולי היה זה חלום. גם נאצר נהיה ציוני דגול וחוסיין נצר למוחמד נהפך ליהודי. אסד בכלל יו"ר ההסתדרות הציונית. ישראל יזמה ובלה בלה בלה. כבוד לעובדות ההסטוריות שגם הערבים מאשרים אותם. הלו זה מודיעין ????

    Liked by 1 person

  7. אין לי קשר לכותב המאמר, דני אשר, אבל ברצוני להבהיר את אמירתו שהסורים לא רצו מלחמה.
    אין מחלוקת שהסורים שנאו אותנו והיו רוצים להשמיד אותנו. אין מחלוקת שלפני מלחמת ששת הימים הם עודדו מחבלים לחבל בישראל, וירו על מוצבינו ועל ישובים שלנו. אבל, למרות שזה לא הגיוני, הם עדיין פחדו ממלחמה מלאה איתנו . ב 5.6.67 פתחנו את המלחמה בתקיפת שדות התעופה המצרים, ולכן נשיא מצריים נאצר פנה לירדן ולסוריה בבקשה שיתקפו אותנו. לירדנים לא היתה ברירה כי בטמטומם הסכימו קודם שגנרל מצרי יפקד על צבאם. אבל הסורים, אלה שכל הזמן חרחרו מעשי איבה, נבהלו והחליטו לא ממש להילחם אלא לצאת ידי חובה בכמה תקיפות של מטוסים, תקיפה קרקעית אחת על קיבוץ ובהפגזות.
    בימים הראשונים השתדלנו לא להגיב בתקיפה קרקעית על סוריה כי עדיין לא היינו בטוחים אם המלחמה עם מצריים תתמשך, והכוח שהיה לנו מול ירדן וסוריה היה מינימלי. כן תקפנו בקטן מול ירדן כי הירדנים באמת הפריעו בהפגזת שדות תעופה שלנו, ותקפנו אותם לא לפי התכנית המוכנה (תקיפה דרך בקעת הירדן) אלא מקומית כדי להפסיק את הפגזת שדות התעופה. תקפנו גם באיזור ירושליים, ולא כמו שתיאר פה דני אשר, אבל על זה אכתוב לחוד

    Liked by 1 person

  8. אני לא מבין דבר אחד איך קצין זוטר יחסית בדרגה רב סרן מעז לכתוב השערה גורפת על צלום אויר של אזור מוגבל,הרי כל הכוחות האלה יכלו לנוע לחזית מחוץ לטווח הצילום ואז צה"ל היה באמת נתקע בתל פאחר ובזעורה עם אבדות גדולות פי כמה. זה היה צבא זחוח של מחרחרי קרבות, ואיני מתפלא שדיין המתין עם ההחלטה ללכת לגולן עד הסוף. הוא ידע טוב עם מי יש לו עסק.

    אהבתי

  9. כתבה מעולה. ומעולה לא פחות שהצלחת להגיע לעדות זו ולהוריד אותה מטה לנייר (למחשב).
    מתוך לקט של עדויות כגון זו ניתן לבנות נכון את ההיסטוריה, שלפעמים, מה לעשות, בנויה לא תמיד מתוך האמת.
    קראתי בעיון רב ואהבתי את מה שקראתי.

    אהבתי

  10. א. " אז כבשנו את הר הבית, אז מה? "

    שכחת את ההתרגשות שאחזה בכל העם היהודי עם כבוש הכותל והר הבית ?
    הרי שם נמצאים הלב והנשמה של העם היהודי.
    על כך ייאמר – אז מה ? !

    ב. " ,,,הסורים היו יורדים וכובשים את הכינרת ואת עמק החולה תוך שעות.
    – אני לא בטוח שהיו להם יומרות לכך ".

    הבה נדבר בשפת העובדות :
    מי שבלם את הסורים ביום ראשון והשיג אותם לאחור , היו כדלהלן :
    חטיבה 179 – רן שריג – צומת קצביה.
    גדוד 278 – יוסי עמיר – אלעל. ( היה שייך ל 179 וצורף לחטיבה 9 ).
    גדוד 39 – יואב וספי – מעלה גמלא. ( במסגרת חטיבה 4 ).
    חטיבה 679 – אור אור – נאפח. ( ובכללם רן גוטפריד – גדוד 93 , במחצבה ).
    שרידי חטיבה 188 ושרידי גדוד 266 מחטיבה 179 – ציר הנפט.
    הדברים היו תלויים על בלימה ,
    ואם לא מסירות הנפש שלהם , מדינת ישראל הייתה בסכנה.

    אהבתי

    • בעקבות צפיה בסרטון של אורי מילשטיין על קרב עמק הבכא בהשתתפות
      רב-סמל שאול חמישה – מפקד טנק.
      יש להוסיף לרשימה את :
      גדוד 71 – מג"ד משולם רטס ז"ל – פיתחת קוניטרה .
      לחימה רצופה מעל עמדות בחרמונית, אל מול הפיתחה.

      ( חטיבה 7 – באה לידי ביטוי קריטי בעיקר ביום שלישי – עמק הבכא ).

      אהבתי

      • היו עוד רבים וטובים, הקרבות שעכבו את כיבוש נאפח ב 7/10 (בן שהם וישראלי ז״ל), כוח טייגר של חטיבה 7 שמנע איגוף ועוד, היומיים הראשונים במלחמה הם פאזל אחד גדול, שכל חלק ממנו מכיל מעשי גבורה והקרבה, לדעתי אם הסורים היו מממשים את היממה הראשונה בתכנית משרוע 110 הם היו ממשיכים להתגלגל מטה אל החולה.

        אהבתי

        • "לדעתי אם הסורים היו מממשים את היממה הראשונה בתכנית משרוע 110 הם היו ממשיכים להתגלגל מטה אל החולה."

          להלן מתוך הויקיפדיה על תכנית משרוע 110.
          "סוריה נערכה לניצול הצלחה לאחר כיבוש שטח רמת הגולן מישראל. אחת העדויות לתוכניות לניצול הצלחה נמצא במפת שלל שנתפסה במלחמה באחד הגדודים בחטיבת טנקים 46 בדיוויזיה 5 הסורית. על פי המפה היה אמור הגדוד לאחר הצלחת המבצע לחבור לכוח קומנדו שיונחת במסוקים ולהתבסס במושב אלמגור ממערב לנהר הירדן."

          אהבתי

          • והרי במלחמת ששת הימים עוסקים אנו. משרוע 110 לא הייתה תוכנית התקפה אלא שמו של תרגיל ההסחה הסורי השווה תורתית ל"תחריר 41" המצרי. התוכנית הסורית טרם מלחמה ביום הכיפורים תכננה גם חסימות קומנדו סורי על גשרי הירדן וחבירה אליהם (דרך אגב – לסורים לא הייתה חטיבה 46 אלא חטיבה משוריינת 12 של דיביזיה 5 והיא שתכננה חבירה לכוח הקומנדו הסורי שהתוכנן להנחתה באזור גשר אריק)
            . מציע לא להשתמש בויקפדיה ככוח עליון (אני קובע זאת כאחד מכותבי הערכים שזוכים מדי פעם לליטוש ושיפור על ידי כאלה החושבים שהם מבינים בעניין). התוכנית הסורית קוצצה ערב מלחמת יום הכיפורים בעקבות שינוי שעת ה"ש" בתיאום עם המצרים. שום כוח לא הונחת בגשרים, שום כוח לא תוכנן ולא חבר כשבכל מקרה שום כוח סורי לא חצה את הירדן ולא הגיע לחופי הכנרת. מציע להרחיב דעת מספרי "הסורים על הגדרות" העושה שימוש בכל המפות ומסמכי השלל הסוריים שנפלו לידנו.

            Liked by 1 person

  11. דני אשר הוא יהודי בר סמכא על כל מלחמות ישראל והוא לפחות מנתח דברים לאשורם בהתבוננות מפוכחת של היסטוריון מומחה שנשען על עובדות ולא על רגשות. מוקדש בחיבוק למגיבים בניחוח משיחי בצבעי בן גביר סמוטריץ שמתאכזבים לקרוא "דברי בלע" אלה. אגב המתנחלים ברחבי יו,ש ובגולן הם בדיוק מה שמצבע עליהם דני אשר כאחד הדברים השלילים שבאו בעקבות מלחמת ששת הימים, כן אותם גידולי הפרא שהצמיחו הלוינגרים והחנן פורתים וממשיכיהם היום בכהנא חי ונערי הגבעות. הם הם המסוכנים לישראל יותר מטנקים סורים שיושבים מעל דן דפנה.

    אהבתי

    • אכן כן, יש סימנים מחשידים לנוכחות בני אדם: כביסה תלויה בחוץ, עגלת ילדים בחצר, סלי קניות בפתח הבית, מכונית בחנייה, כלב קשור לשער, גינה ירוקה ומטופלת שמישהו משקה…..וכן, מצלמה ברזולוציה טובה רואה לא רק מ-12 ק"מ אלא גם מ-500 ק"מ, מלוויין בחלל. בדיוק בשביל זה יש אנשי מקצוע שלומדים את התחום, מכירים את הסימנים המחשידים ויודעים להצביע על מה שקורה. ואם אשר ואנשיו ראו שמחנות קונייטרה נטושים זה בדיוק היה מתפקידם להצביע על המצב הזה ולומר – אולי יש פה הזדמנות.

      Liked by 1 person

  12. לשלמה: התמונה האחרונה מהסוף אינה של תל פארס, אלא של הר בנטל, במבט מתל אבו-נידא (הר אביטל). רואים היטב את "כביש הלוע" ולצדו המחנה הסורי ששרידיו עדיין קיימים בשטח.

    אהבתי

  13. דני אשר שוגה ב"הסורים לא ויתרו על רמת הגולן…העניין הוא שאנחנו לא נותנים מספיק חשיבות לעניין של כבוד. הכבוד לא מאפשר להם לסגת ממשהו שמבחינתם הוא חשוב." עובדה שבמשך כ 50 שנה הכבוד שלהם התנגד לסיפוח חבל אלכסנדרטה הסורי לטורקיה, אך לפני כ 20 שנה התחממו היחסים עם טורקיה ומאז הם מדחיקים את הדרישה להחזרת החבל למחסן הגרוטאות.
    מדיניות היא שאלה של אינטרסים, והכבוד נסוג מפני האינטרסים, גם אצל הערבים.
    עוד על חבל אלכסנדרטה:
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%92%27%D7%A7_%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%A1%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%98%D7%94

    אהבתי

  14. ההאנטרים שדני אש ר ראה בשמי כפ"ס התחילו קודם במחנה סירקין כנף 12, תקפו את שדה התעופה והשמידו נורד ופייפר וחייל נהרג, משם המשיכו צפונה, היו להם כנראה רשימה מסודרת של מטרות והם לא הפציצו סתם את אלבר שהיה מפעל נחושת ואלומיניום שסיפק חומרים לתעשיות הבטחוניות, אביק היה מפעל תרופות ופגיעה בו הוא שיבוש של החיים האזרחיים. להערכתי שום דבר לא מקרי. לגבי השדה האדום בבצרה שאם הופסקה בנייתו ב1964 הירדנים ידעו מצילומי אויר שהשדה לא רלבנטי וחסכו הפצצה של שביל חקלאי בלב פרדסים. חדירת הטופולוב למחרת מוקדם בבוקר היה מחדל של האבטחה האוירית ובנס לא עלה לנו בעשרות רבות של הרוגים בנתניה.

    אהבתי

    • את התקיפה בסירקין ביצעו לפי פסח מלובני האנטרים עיראקים. הרביעיה הירדנית, שאני ראיתי, חצתה את הגבול מדרום לתול כרם תקפה מרגמות באזור כפר יעבץ, את אביק הסתובבה וחיפשה את השדה האדום, לא זיהתה ותקפה את בית החרושת אלבר במערב כפר סבא.

      Liked by 1 person

  15. כולה איזה כ"ל שעושה רוח ובטוח שהוא הליקופטר.
    לא מספיק לנו ה"היסטוריון הצבאי" אורי מילשטיין צריך עוד גאון מסוגו?

    אהבתי

  16. פעם היה ווטור צנוע לצילום היום יש לנו מטוס ביון המתקדם ביותר בעולם "אורון". יכולת איסוף מודיעין בטווחים רחוקים מאוד רזולוציות גבוהות, הרתעה בסדר גודל של מעצמה.

    אהבתי

  17. לגזור ולשמור איך קציני צבא בדרג נמוך מגלים תבונה ערנות ויוזמה עד כדי השפעה על חשיבה של שר ביטחון ( ועוד קליבר כמו דיין!)בעניין כה מהותי כמו פתיחת חזית.

    אהבתי

  18. כותב המאמר, דני אשר, שוגה ב"אף צבא ערבי לא רצה להיכנס למלחמה הזו. אף צבא ערבי לא יזם כניסה למלחמה. אנחנו עד היום לא יודעים מה המצרים התכוונו בצעדים שהם עשו".
    המצרים כן רצו מלחמה, וביטלו ברגע האחרון התקפת פתע על ישראל עם שחר ב 27.5.67, כ 10 ימים לפני מלחמת ששת הימים, כי שגרירי ארה"ב ובריה"מ הזהירו באמצע הלילה בו זמנית אותם ואותנו לא לתקוף. אילולא האזהרה האמריקאית, הם היו מבצעים את התקפתם, זאת בהסתמך על בכירים מצריים שכתבו זכרונות ו\או התראינו, ביניהם זכריה מוחי א דין וחוסיין אל שפעי, סגניו של הנשיא נאצר, הרמטכ"ל המצרי מחמוד פאוזי, השר סאמי שאראף, ראש לשכת הנשיא עבד אל מאג'יד פריד והדיפלומט סאלאח בסיוני.

    Liked by 1 person

    • לתקוף את מה?, עד לאן? מה המשימה? האם הייתה פקודה? האם בוצעו הכנות מקדימות? מציע שתקרא גם את שאד'לי, גמאסי, כמאל חסן עלי (מח"2 בדיביזיה 4 – חוד החנית) כל הפוליטיקאים שמניתי לא היו שותפים של ממש ובחזקת פטפטנים. פאוזי קשקשן ידוע – כך ע"פ המצרים. שום תוכנית, שום הכנות לתקיפה. בקושי הכנות להגנה של צבא מצרים ב-1967. אתה מוזמן גם לקרוא את ספרי – המעגל הקרוב.

      אהבתי

      • לדעתך הם פטפטנים אבל לדעת הסטוריונים רצינים דבריהם היו אמיתים וההתקפה המצרית נעצרה בלילה האחרון למועד המתוכנן.

        מקורות:
        Michael B. Oren (2002). Six Days of War: June 1967 and the Making of the Modern Middle East. Oxford University Press. p. 120.

        Avi Shlaim; William Roger Louis (13 February 2012). The 1967 Arab-Israeli War: Origins and Consequences. Cambridge University Press, p. 67, p. 68

        Ami Gluska (12 February 2007). The Israeli Military and the Origins of the 1967 War: Government, Armed Forces and Defence Policy 1963–67. Routledge. p. xv.. p. 68

        Jeremy Bowen (27 September 2012). Six Days: How the 1967 War Shaped the Middle East. Simon and Schuster. p. 57.

        Richard Bordeaux Parker (1 January 1993). The Politics of Miscalculation in the Middle East. Indiana University Press. p. 79.

        ניסיתי להוסיף ציטוטים, אבל אז האתר לא מקבל את התגובה שלי. (אולי ארוכה מדי?)

        הבכירים המצרים סיפרו על ההתקפה שנים לאחר המלחמה, כשהם כבר זקנים ולא היתה להם שום מוטיבציה לספר בדיות. זה לא תרם לקורות החיים שלהם ולא היה להם שום רווח . אם הסטוריונים בכירים סמכו על כך,(ויש עוד ברשימה) סימן שההתקפה המצרית היתה אמיתית.

        אהבתי

        • ההתקפה לא נעצרה. היא אפילו לא התחילה. אין תכנית, אין היערכות, אין כוננות לביצוע, אין יעדים. כדאי לבדוק עובדתית מה קרה בשטח. על מה שקורה כשעוברות השנים אצל גנרלים אמר לי פעם האלוף עמירם לוין: דני ככול שעוברות השנים הייתי יותר קרוב והרגתי יותר ערבים

          אהבתי

          • זו דעתך האישית, שלא נתמכת בסימוכין. מצד שני עומדים הסטוריונים שטוענים ההיפך, מבוסס על בכירים במצריים.
            בנוסף, לא העלית שום נימוק מדוע בכירים מצריים ימציאו התקפה מצרית כזו, וכך יסתרו את המיתוס הכל ערבי שמצריים נפלה קרבן לתוקפנות ישראלית למרות שבכלל לא התכוונה להילחם.

            אהבתי

            • מכיר (כולל אישית) בכירים מצרים שדנו בנושא ושללו מכל וכל כוונה מצרית "אמיתית" ויכולת לתקוף. תרשה לי לא להסתמך על היסטוריונים , יהיו בכירים כאשר יהיו, המתבססים על סיפרי זיכרונות. מציע לחפש מסמכים ופקודות. לחפש תוכניות ולבדוק מהלכים ויכולות. קרא את מח"ט 2 בדיביזיה 4 במלחמת ששת הימים כמאל חסן עלי. חטיבתו, חטיבת מחץ של הצבא המצרי, קיבלה במלחמה 16 פקודות שונות ואף אחת מהן לא להתקפה. גמאסי ק' האגם של מורתג'י עויד בג'ידי במפקדת החזית ולא מבין מדוע כולם נסוגים. גם הוא לא הכיר תוכנית התקפה

              אהבתי

              • כפי שכתבתי, הסטוריונים רצינים קבעו שהמצרים כן עמדו לתקוף בתקופת ההמתנה, ומסתמכים על 2 סגני נשיא של מצריים, הרמטכ"ל, שר, ראש לשכת הנשיא ודיפלומט בכיר.
                לא לנו לקבוע מדוע מח"ט מצרי וגמאסי, קצין האג"מ של מורתג'י לא ידעו על כך.
                מאוד משונה שגמאסי ק' האגם במפקדת חזית סיני, לא ידע מדוע כולם נסוגים. הרי ידוע ששר המלחמה המצרי עאמר הורה על נסיגה מצרית כללית. היתכן שגמאסי לא ידע על כך? קשה להאמין. בכל מקרה, אם גמאסי לא ידע שניתנה פקודת נסיגה כללית, זה מסביר מדוע הוא לא ידע שניתנה פקודה להתקיף.

                אהבתי

                • אף מפקד מצרי לא ידע על כך בזמן אמת. אכן היו למצרים תוכניות מגרה בשלבים היוליים כמו תקיפות מהאוויר וביתור דרום הנגב ומרחב אילת. שום דבר לא פורט והפך לתוכנית אמיתית אלא שנים רבות אחר כך במוחם הקודח והמתנצל של מפקדי המלחמה כמו הגנרל הכושל פאוזי. סיפור ציפה שחלק מההיסטוריונים הרצינם, שלא חקרו את העניין – בעיקר לא מהיבט התכנון המפורט והיכולת המעשית – אמצו לסיפורם. זה בהחלט מתאים לג'אנר של מחפשי ה- הם התחילו!!!

                  אהבתי

                  • 1 עדיין לא התיחסת לטענתי ש"אם [ קצין האג"מ של החזית המצרית] גמאסי לא ידע שניתנה פקודת נסיגה כללית, זה מסביר מדוע הוא לא ידע שניתנה פקודה להתקיף.
                    2 לביסוס טענתך כי "אף מפקד מצרי לא ידע על כך בזמן אמת" הבאת רק 2 אוטוביוגרפיות של קצינים מצרים, גמאסי וחסן עלי. ואולי היה להם אינטרס להכחיש שידעו על פקודה למתקפה? מזכיר לך שקודם מניתי הסטוריונים רצינים שטוענים שהיה תאריך למתקפה המצרית וכי היא בוטלה ברגע האחרון.
                    3 המקורות המצרים לטענה שהיתה התקפה מצרית מתוכננת, היו אז בכירים, למשל מוחי א דין, שהיה אז סגן של הנשיא נאצר, וכאשר נאצר התפטר (וחזר בו) בעקבות תבוסתם המהממת, הוא מינה את מוחי א דין למחליפו בתפקיד הנשיא, כלומר הכי בכיר לאחר נאצר עצמו. איזה אינטרס היה למוחי א דין בזקנתו, שנים לאחר שפרש, להמציא טענה על התקפה מצרית אז?

                    אהבתי

                    • אכן רבים מראשי השלטון, כמו כמה ממפקדי הצבא לא הבינו את מהלכי נאצר משהכניס את חלק מכוחותיו לחצי האי סיני. לא הבינו בזמן אמת וגם לא אחר כך. הסוגיה בדבר "למה התכוון נאצר"? העסיקה ומעסיקה רבים וטובים. מכאן להגיע למסקנה שהתכוון לכבוש את תל אביב או למזער את באר שבע ודימונה, ארוכה הדרך. נאצר הסתבך כשהכניס כוחות לא מוכנים ולעיתים כוחות סוג ב' (הטובים יותר היו מעורבים בלחימה בתימן) לתוך סיני בלי תוכנית ובלי תוכלת. אז יסלחו לי כל אנשיו כמו גם החוקרים המכובדים שציינת. אף אחד מהם לא בדיוק מבין איךמכינים צבא למלחמה, לא כל שכן לפעילות התקפית. בלי תוכנית מפורטת ומתורגלת אין ביצוע. את זה ידע פאוזי וגם מוחי דין. לא בטוח שאת זה ידעו מייקל אורן ואבי שליים וכל ידידי האחרים אותם מנית.

                      אהבתי

  19. התקרית ב7 באפריל67 העמידה את הסורים במקומם והוציאה מהם את החשק להלחם מול ישראל, הם שלחו ארגון הפתח במקומם שיציקו לנו ויותר מזה הם לא היו מסוגלים. בששת הימים הם התמוטטו עוד לפני שפענחו את התצא בתל אביב.

    אהבתי

  20. ראיתי לפני 30שנה עבודת דוקטורט של בחור מצרי למכון מחקרים בלונדון והוא כתב שנאצר היה רברבן חסר תקנה אבל בלי קבלות, הוא שלח את הצבא שלו לסייני במאי 67 אבל שקשק מפחד שתיפתח מלחמה ושלח כמה וכמה שליחים רוסים ואירופים להרגיע את ישראל שאין לו כוונות התקפיות, הוא רק רוצה להיות הגיבור של העולם הערבי. הצבא שלו היה מסובך עם תימן, הגבול עם לוב היה בסכנת יציבות אז מי רוצה עימות מול ישראל. עוד הוכחה: מצריים דחפה את הסורים לפרויקט ההטיה מי ירדן והבטיחו להם סיוע וגיבוי עד חצי המלכות אבל כשהסורים קיבלו מהלומות מישראל המצרים עשו פרצוף של מה, מה פתאום?? הם לא רצו להרגיז את ישראל בנושא שהוא קזוס בלי. השכנות הערביות יסתפקו בססטוס קוו של תקריות גבול קלות רק לא מלחמה בישראל.

    Liked by 1 person

    • הטענה שלך שגויה. מול דוקטורנט אחד מלפני 30 שנה עומדים הסטוריונים רצינים, כולל כמה שבד"כ הם לא מאוהבי ישראל, ומשוכנעים שנאצר כל יומיים שלושה החריף עוד את הסכסוך והוא עצמו העריך בימים האחרונים של תקופת ההמתנה שישראל תתקוף אותו.
      מי אלה השליחים שנאצר כביכול שלח כדי להרגיע את ישראל? לדעתי זה בלוף. בכל הספרים , גם היותר חדשים, לא מוזכרים שליחים כאלה.

      טעית גם בענין הכביכול הוכחה המצרית לסורים בענין הטית מי הירדן. נאצר אמר בעקביות בכל נאומיו, שמצריים לא מוכנה למלחמה עם ישראל ולא נגררת לפרובוקציות סוריות. פתאום, בשבועות שלפני מלחמת ששת הימים, הכריז במפתיע ובסתירה לכל נאומיו הקודמים, שהוא ילחם בישראל, ובלשונו, בעזרת אללה הוא יבטל את תוצאות מלחמת 1948 (מלחמת העצמאות).
      לפני המלחמה, לוסיוס באטל, השגריר האמריקאי הקודם בקהיר שיחסיו עם ההנהגה המצרית היו טובים, נשלח לקהיר , נפגש עם נאצר ודיווח ש:
      "In April 1967, after meeting with Nasser,… Lucius Battle, reported back to Washington… that the Egyptian leader was anxious to create a foreign policy crisis in order to deflect mounting internal pressure against his regime"
      https://en.wikipedia.org/wiki/Origins_of_the_Six-Day_War

      אהבתי

  21. יש מושג במדעי המדינהו (…גם בהסטוריה) : קאזוס-בלי (האות ב' מנוקדת בצירה). שפירושו בלטינית: סיבה למלחמה . ב- 15 למאי 1967 (שלושה שבועות לפני מלחמת ששת-הימים), מצרים החלה להכניס כוחות לסיני. האמתלה לכך היה כוונה (הוצהרה פומבית) להרתיע את ישראל מלנקוט צעדים צבאיים נגד סוריה לאור התחממות החזית ברמת הגולן. בהמשך הזרמת כוחות מאסיבית של דיביזיות , ויחידות עצמאיות רבות של סד"כ מגוון לרבות כוחות קומנדו שפונו באופן מזורז מתימן לחזית בסיני. לא זו אף זו. נאצר הורה לכוחות האו"מ (שהוצבו לאחר מבצע קדש ולאחר מימוש הנסיגה הישראלית מכל סיני. לאורך גבול רצועת עזה ובשארם-א-שיח) לעזוב מייד ולפנות את עמדותיהם. מזכיר האו"מ נחפז לפנות את כוחותיו ללא דיון במוסדות האו"מ. בהמשך ב – 22.5.67 הכריז נאצר על מצור – ימי נגד מדינת ישראל שלמימושו הוצבו תותחי 130 מ"מ במייצר שארם – א שיח' מול איי סנפיר וטיראן. מעט הרחבה לרקע מדיני. אבא אבן שר החוץ דאז טס לארה"ב כדי לשכנע את המדינות הימיות הערבות להסכם חופש השייט שהובטח לישראל (ארה"ב, צרפת, בריטניה, איטליה), להפעיל את מה שהוחלט בהסכם , בין היתר כתמורה לנסיגת ישראל ב – 1956 מסיני [מבצע-קדש]. ההסכם נעלם 'יוק' (בתורכית: אין). גם ראש המוסד, מאיר עמית נסע בשליחות אשכול להציג את עמדת ישראל נוכח המצב. האמריקאים אמרו לו : "מיסטר מאיר עמית , סע בחזרה לישראל – זקוקים לך שם עכשיו" . בעגה הדיפלומטית פרוש הדבר, יש לכם אור ירוק להסיר את האיום . לסיכום: פינוי האו"מ, סגירת המייצרים, הזרמת סד"כ לסיני [בניגוד להסכם של פינוי צה"ל אחרי מבצע קדש] ובנוסף ביצוע גיחות צילום מעל הנגב לרבות דימונה[!] במהלך שלושת שבועות ההמתנה לפני ה – 5.6.67 היו במצטבר סיבות לקאזוס-בלי ואידך זיל גמור .

    9 .

    Liked by 1 person

  22. מספיק עם התמימות לחשוב ולנסות לקבע בהסטוריה שהסורים או המצרים לא רצו מלחמה, מזכיר לי את אייבי נתן שטס 3 פעמים למצרים כשליח לענייני שלום מטעם עצמו במזרח התיכון וכל פעם גורש מיד כשהמצרים מדביקים לו תואר ליצן. המצרים יכלו להיות אלה שיפתחו במלחמה ראשונים אבל חיכו וחיכו ולרוע מזלם דיין מונה לשר ביטחון 3 ימים קודם והוא רצה שהמלחמה תהיה על שמו, ביום ראשון בערב נתן פקודה לחיל האויר להלום למחרת בבסיסי האויר של מצרים. כל היתר רשום בהסטוריה.

    אהבתי

  23. דני אשר, כותב המאמר, טועה בטענתו שכאילו אילולא תגובתינו לכיבוש ארמון הנציב לא היינו מגיבים להפגזות הירדניות המסיביות לכל אורך הגבול עם יהודה ושומרון. היינו תוקפים בכל מקרה כי אי אפשר היה לעבור בשתיקה על הפגזות אלה, שנורו גם על שדות תעופה של ח"א.

    דני אשר גם שוגה ב"מי שפתח את המלחמה זה אנחנו. הירדנים … כבשו את ארמון הנציב. אבל ארמון הנציב זה שטח הפקר. הבעיה היתה …ומישהו אצלנו פיענח כאילו שהם רוצים לתקוף את הר הצופים…. אם זה היה רק ארמון הנציב, אני לא בטוח שהיינו נכנסים למלחמה."
    זה תיאור ממש לא נכון. ממש לא היה בלבול בין ארמון הנציב ובין הר הצופים. בצה"ל ידעו שמדובר בארמון הנציב, ושר הבטחון דיין הורה לא לתקוף שם, כי באותו שלב לא ידענו כמה זמן תימשך המלחמה עם המצרים, ומול ירדן וסוריה נשארו לנו כוחות מינימלים. אלא שעוזי נרקיס, אלוף הפיקוד הכושל, שיקר שכאילו כוחותינו כבר יצאו להתקפה ואי אפשר לעצור אותם כי אין איתם קשר, וכך כן כבשנו את ארמון הנציב חזרה מידי הירדנים.

    עוזי נרקיס היה מפקד כושל ששנה אחרי המלחמה העיפו אותו מהצבא בגלל הכשלון שלו בפעולת כראמה ב 1968.
    במלחמת העצמאות, עוזי נרקיס היה אחראי לנפילת מחלקת הל"ה בדרך לסיוע לגוש עציון שהוא היה אז מפקדו, כי מחלקת הל"ה יצאה למסע הרגלי באיחור קריטי כי מפקדה דני מס חשב שהגוש במצב חירום ואולי יפול אם ידחה את המסע. בגלל האיחור המחלקה לא הספיקה להגיע לגוש בחשיכה, ונטבחה באור יום. עוזי נרקיס, מפקד הגוש, הוא שהגזים ושיקר כל הזמן שמצבינו בגוש איום ונורא למרות שזה לא היה נכון. בין השאר, נרקיס טען ש 3 פצועים קשה עומדים למות ואין איך לטפל בהם, ומחלקת הל"ה נשאה אמצעי חבישה ופלזמה, אבל שלושת הפצועים עברו את המלחמה בשלום ומצבם לא היה חמור כל כך.

    במלחמת העצמאות עוזי נרקיס שדד בכוח רכבים צבאים של יחידות אחרות שעלו לירושליים לטובת יחידתו בפלמ"ח. אח"כ בן גוריון הרחיק אותו לנגב.

    אהבתי

    • נרקיס שיקר כמו עוד אלופים ומפקדים,לא יותר ולא פחות.
      מציע לך יהודה להפחית במינון שעות צפיה ב"היסטוריון מנפץ המיתוסים " שמציף את מרכולתו הדלוחה בספרים וביוטיוב..

      אהבתי

    • ב1967 צה"ל פתח במתקפה יזומה ומתוכננת רק בסיני .(נכון – כתגובה לריכוזי כוחות מצרים בחצי האי) ההתקפה לעבר ירדן בגדה המערבית הייתה תגובתית והתפתחה בעקבות "כניסתם (ללא קרב) להר העצה הרעה ובתוכו ארמון הנציב. נכון מירדן תקפו מטוסים ירדנים ועיראקים ומספר תותחים מטרות ספורדיות ((ולא אש מאסיבית) לעבר מספר מטרות בשטחנו וללא נזקים של ממש ואז יצאנו להתקפה…. לרמת הגולן הסורית עלינו רק ביום החמישי למלחמה והסיפור מופיע בפוסט.

      אהבתי

      • חבל שאתה עדיין לא מודה בטעותך, ומתעקש שההפגזות הירדניות היו ספורדיות, למרות שבפועל היתה הפגזה ארטילרית מסיבית, נהרגו 15 ירושלמים ונפצעו 1000. בנוסף ההפגזה סיכנה שדות תעופה של ח"א.

        נמנעת מלספר שגם לאחר שהירדנים ירו עלינו בתותחים ובמטוסים, הם סירבו להצעתינו לשקט תמורת שקט, אולי כי לא האמינו לטעניתנו שכבר חיסלנו את ח"א המצרי.

        אהבתי

          • ציטוט מויקיפדיה:
            "ב-5 ביוני בשעה 9:40 החל צבא ירדן לתקוף את הכוחות הישראלים בגזרת ירושלים בירי מנשק קל, ולאחר מכן פתח בהפגזה כבדה על ירושלים המערבית שבריבונות ישראל. התגובה ישראלית הראשונית הייתה מתונה, ונערכו ניסיונות הידברות ישירים ועקיפים מצידה על מנת להימנע מהסלמה. בתיווך האו"ם הושג הסכם להפסקת אש, אך ירדן הפרה אותו תוך זמן קצר
            … מאש זו נהרגו במשך היום כ-15 מתושבי העיר, וכאלף נפצעו"

            https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91_%D7%A2%D7%9C_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%A9%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D

            אהבתי

            • עוד מקור לכך שמהפגזות ויריות הירדנים על ירושליים נהרגו 15 אזרחים
              טקסט מעיתון על המשמר" מ 7.6.67, המביא פרטים ממסיבת עיתונאים של ראש העיר, תדי קולק:
              "במסיבת עתונאים שקיים הערב טדי קולק בלשכתו מסר, כ־ לצה"ל לא היו אבידות רציניות בהר־הצופים, מאחר שהמקום מחופר ־היטב. מיספר האזרחים שנפגעו בירישלים מגיע ל־‭. 500‬ כ־‭15‬ אזרחים נהרגו. כל ההרוגים נפגעו שעה שנמצאו ללא מחסה. במקלטים לא נפגע איש"
              https://www.nli.org.il/he/newspapers/ahr/1967/06/07/01/article/6

              אהבתי

            • יפה שאתה מצטט קטעי עיתונות. הנפגעים מההפגזות הירדניות היו רובם ככולם מאש מגן שהפגיזו הירדנים בליל 6-7 ביוני כתגובה ללחימה במרחבי ירושלים. אכן האש לא שוגרה רק אל מול טורי הכוחות הלוחמים ואל עבר שטחי הכינוס וההיערכות שלהם (שם נפגעו למשל רבים מהצנחנים שתוכננו להיכנס לקרב) אלה גם לעבר הרחובות והשכונות בהם נעו הכוחות. אכן הארטילריה הירדנית לא תמיד הייתה מדויקת ולא ידעה להבחין בלילה בין חיל לוחם לסתם אזרח שישן במיטתו. מכאן שהירדנים יזמו את המלחמה?

              אהבתי

              • אתה ממשיך וטוען "עובדות" לא נכונות, וזאת ללא סימוכין, ומשאיר לחולקים עליך לטרוח ולצטט. ככה עושים?
                למרות הכחשתך, כן נהרגו אזרחים בירושליים המערבית מאש הירדנים, גם באור היום הראשון למלחמה, והפעם לא אטרח להביא סימוכין. ממליץ שתבדוק את עצמך.
                האג'נדה שלך, שתקפנו את ירדן ללא הצדקה כי האש הירדנית היתה "ספורדית" והיו "רק" כמה תקיפות של מטוסים ירדנים, היא ממש לא נכונה.
                הנה מה שהירדנים באמת עשו החל מתחילת המלחמה, בוקר 5.6.67:
                (לפי מיכאל אורן, שיש ימים של מלחמה, החל עמ' 229- 239 )
                -אחרי שעה 09:00 חוסין גילה כי המפקד המצרי ריאד כבר הורה להשמיד שדות תעופה ישראלים, ביקש מסוריה להזיז לירדן 9 חטיבות שיצטרפו ל 150 הטנקים בעיראקים ויחצו את הירדן לצד המערבי, לתפוס את ארמון הנציב בירושליים, לחטיבה 60 להגיע לכביש יריחו ירושליים, וחטיבה 40 להגיע לחברון. חוסיין שמע ולא ביטל את הפקודות הנ"ל.
                -אחרי 0930 השגריר אמריקאי ברנס העביר לחוסיין את הודעת ישראל שאם לא יתחיל, ישראל לא תיגע בירדן. חוסיין השיב לו שירדן כן תילחם.
                -בשעה 09:30 מקלעים ירדנים ירו על ירושלים
                -בשעה 10:00 החלו תותחים ירדנים לירות על בסיס ח"א רמת דויד, ועל פרברי ת"א.
                הירדנים ירו על ירושליים גם ממרגמות ומתותחי לא רתע. ישראל השיבה אש מנשק קל בלבד.
                -11:15 תותחים ירדנים החלו לירות על ירושליים את הראשונים מבין 6000 פגזים שנורו על ירושליים. נפגעו 150 קשה, ומתוכם מתו 20
                -11:30 הקונסול הבריטי בירושליים דיווח כי הירדנים ממטירים המון אש על העיר במקלעים מרגמות וכנראה גם תותחים
                -11:40 ביזמת משקיף האו"ם גנרל בול, ישראל הסכימה להפסקת אש של והודיעו לירדנים בועדת שביתת הנשק שחיל האויר המצרי כבר חוסל. -הירדנים לא הסכימו לעצור את האש.
                -בשעה 12:00 16 מטוסים ירדנים הפציצו יעדים בישראל. אשה נהרגה.
                -החל 12:30 ישראל תקפה שדות תעופה ירדנים והשמידה מטוסיהם על הקרקע.מטוסי פוגה ישראלים השמידו עשרות טנקים ומשאיות תחמושת של חטיבה 40 לאחר שחצו הירדן בגשר דאמיה.
                -13:00 הירדנים עלו על הר ארמון הנציב, וירו בתותחי לא רתע ומרגמות על רמת רחל, מחנה אלנבי ושכונת אבו תור.
                -החל מ 14:30 צה"ל כובש את ארמון הנציב,הלחימה במשך 4 שעות.
                -החל מ 16:00 צה"ל מתקדם מעפולה וממגידו לכיוון ג'נין, כדי לשתק את הארטילריה הירדנית שמסכנת את רמת דויד ולכבוש את ג'נין
                -החל מ 16:30 חטיבת הראל כובש את הר אדר (גבעת הראדאר) ממערב לירושליים.

                האם אתה עדיין טוען שיכולנו לא להגיב לירדנים שכבשו את ארמון הנציב ואז לא היתה מלחמה? האם אתה עדיין טוען שהאש הירדנית היתה ספורדית ולא גרמה לנו נזקים של ממש ?

                אהבתי

            • כן. בדוק עם מייקל אורן מי נהרג ומתי? אכן נהרגו ישראלים מהתקיפה האווירית למשל שני הרוגים מתקיפת האנטארים ירדנים בצהרים את ביהח"ר אלבר בכפר סבא. על זה מייקל אורן לא כתב. סיפור יפה אבל לא מחקר של ממש. מציע שתקרא שוב את הדיווח של טדי קולק.
              לירדנים לא הייתה כוונה להצטרף למלחמה. היוזמה של עבדל מונעם ריאד המפקד המצרי של החזית המזרחית כחלק ממפע"מ. קרא את חוסיין פותח במלחמה. יותר מדויק ממיקל אורן וחבריו אך לא בסטסלר.

              אהבתי

              • דני אשר, מדוע אתה מטעה ב"לירדנים לא הייתה כוונה להצטרף למלחמה.". טענתך זו היא אבסורדית, לנוכח הסירובים החוזרים של ירדן להפסקת אש, הירי הירדני הכבד וההפגזות על ירושליים ועל מטרות אזרחיות אחרות, הפגזת בסיס ח"א רמת דויד, קידום חטיבות הטנקים הירדנים אל ממערב לירדן והלאה ועוד. עוד מעט תגיד שאסור היה לנו לפגוע בטנקים הירדנים והיינו צריכים לאפשר להם להגיע לקו הירוק בשלום כי ירדן לא רוצה מלחמה. !

                גם ממש לא הגיוני שאתה מתעקש רק על ספר אחד ישן מלפני כ 50 שנה, בעוד שיש שפע של ספרים על מלחמת ששת הימים מהעשורים האחרונים, ועם ידע שלא היה קודם.
                אגב, אם לא ידעת, להסטוריונים דווקא יש מחלוקות לרוב ביניהם והם נוהגים להתווכח בינם לבין עצמם ולכן טעית כשייחסת דעה אחידה שיטתית ל "מייקל אורן וחבריו".

                אהבתי

                • שמור מרחק בין הגיון לעובדות. היש לך ספק שחוסיין לא התכוון להיכנס למלחמה ? חוסיין אולץ לפעול בניגוד לדעתו ואת הפעלת הכוחות ביצע למרות דעתו בהנחייתו של עבד אל מונעם ריאד ובהשראת נאצר שהסתבך במלחמה. כל הפעילות הצבאית של הצע"י הייתה הגנתית. גם הירי הספורדי לעבר בסיסי חיל האוויר, התקיפות מהאוויר ואפילו הכוונה לפשוט עם שני גדודי קומנדו מצרים על שדות תעופה, פשיטות שכשלו, אינן אלא חלק מפעילות הגנתית. כך גם ההיערכות בקווי המגע ושינויי ההיערכות של חטיבות השריון הירדניות. הכול כחלק מתוכנית הגנה אל מול חשש מפלישה ישראלית לגדמ"ע.
                  אף אחד מספרי ההיסטוריונים שהזכרת אינו נשען על חומר צבאי של ממש ועל ניתוח מהלכים. מייקל אורן הוא אכן סופר מצויין אך מומחה צבאי שלא ברמה הגבוהה. הזמן לא תמיד משפר תובנות של אמת. צר לי אך איני מתכוון להטעות מי שדעותיו "מוצקות". איש באמונתו…. ולצורך זה מותר גם להתעלם מעובדות.

                  אהבתי

                  • דני אשר, לא רק שאתה טועה, אלא אפילו לפי ההסטוריון שעליו בחרת להסתמך, אפרים קם, אתה שוגה. יותר מזה, גם הוא מתאר את האירועים בירדן ביום פרוץ המלחמה, בדיוק כמו מיכאל אורן, שמשום מה טעית והודעת שהוא אינו מדייק..

                    הנה ציטוט של אפרים קם משנת 1992:
                    "בשעה 0900 בערך הגיע המלך חוסיין לחדר המלחמה, ושמע על הוראות ריאד. המלך לא ניסה לבטל את ביצוען או לעכבן, למרות שעמדה לרשותו שהות של כשעה- מהגעתו עד לפתיחה באש ע"י הכוחות הירדנים."

                    "בשעה 1000-1030 הגיע לידי המלך חוסיין…שגר של ממשלת ישראל…"לא ננקוט שום פעולה צבאית נגד ירדן, אלא אם תתקוף זו אותנו". השדר…העניק למלך את ההזדמנות האחרונה לעצור על סף המלחמה אולם חוסיין… "הם פתחו בקרב" הוא אמר, "הם מקבלים את תשובתנו דרך האויר"

                    בפרפרזה על דבריך: היש לך ספק שחוסיין **כן** התכוון להיכנס למלחמה ?

                    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s