מיג על הצלחת

פרוטוקול דיון ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון, בעקבות תקרית ספינת המשמר שנתקעה על שרטון בחוף הצפון-המזרחי בכינרת, באוגוסט 1966 * היו"ר ח"כ הכהן חושש שצהלות השמחה בעקבות הפלת מיג 17 יפגעו במוניטין הרוסי, ומזהיר – "האם אנחנו רוצים שהסורים ירכיבו את המטוסים שלהם בטייסים רוסים?" * הרמטכ"ל רבין: "כפי שידוע, הכינרת היא ריבונית, כולל 10 מטר מהחוף. באיזו מידה מממשים את זה עד המטר האחרון – זו שאלה אחרת"

נסיונות חילוץ הנמ"כ בכינרת סמוך לחוף הצפון-מזרחי הסורי, אוגוסט 1966 [מקור: מוזיאון חיל הים והעפלה]

בבוקר יום שלישי ה-17 באוגוסט 1966 התקיימה בירושלים פגישה דחופה של ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון.

על הפרק עמדו שני נושאים בוערים, שלכבודם הופיעו בוועדה גם ראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול, והרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין. הנושא העיקרי בדיון היה תקרית בכינרת, שבמהלך הימים הבאים הלכה והסתבכה עוד יותר: ספינת משמר של חיל הים שהתקרבה לחוף הצפון-מזרחי, לפנות בוקר של ה-15 באוגוסט 1966, נתקעה על שרטון כ-50 מטר מהחוף. בהמשך פתחו לעברה הסורים באש וניסו לסכל את הפעולות לחילוצה. הסורים אף הפעילו רביעיית מיגים שתקפה את שתי הספינות. אחד המיגים הופל באש מקלעים ושבריו נמשו על-ידי חיל הים. בנוסף הופל מיג 21 על-ידי מיראז'. נסיונות חילוץ הספינה נמשכו כ-12 ימים, עד שהצליחו.

האירוע הביטחוני השני היה עריקתו לישראל של מטוס מיג 21 עיראקי עם הטייס שלו [מבצע יהלום של המוסד].

תרשים אירוע הספינה בכינרת [מקור: מייק אלדר]

התמקדנו באירוע הכינרת, שהיה לא רק במישור הצבאי, אלא גם פוליטי. במרכזו – נושא הריבונות על הכינרת. כידוע, לישראל היתה ריבונות מלאה על אגם הכינרת, כולל עשרה מטר של חוף, לפי הסכמי שביתת הנשק 1949, שהתבססו על תוכנית החלוקה בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי ב-1923.

אלא שבדיון זה חשף הרמטכ"ל יצחק רבין מציאות קצת שונה. לדבריו, בסיכום של בן גוריון עם מזכ"ל האו"ם בשנת 1955 הוסכם, כי ספינות משמר של משטרת החופים [שהופעלו למעשה על-ידי אנשי חיל הים] יוכלו להתקרב רק עד 250 מטר מהחוף.

להלן הפרוטוקול של אותו דיון הנוגע לתקרית בכינרת [מקור ארכיון המדינה]. 

היו"ר ח"כ דוד הכהן [מפא"י] הציע לחברי הוועדה להתחיל בשאלות אל ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול ולרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין, שהוזמנו במיוחד לדיון זה.

הכהן פתח עם שתי שאלות: "אין ספק שכל הכינרת פלוס עשרה מטרים, מאז ומתמיד היו שייכים לנו, הם שטח ריבוני שלנו. אבל אם זכור לי היטב, אנחנו פעם התחייבנו לא להתקרב לפינה ההיא [הצפון-מזרחית] עד למרחק של 250 מטר. אחר כך ביטלנו את ההתחייבות הזאת, אבל האו"ם לא קיבל את הביטול. אני השתתפתי בדיונים האלה. אני שואל כיצד סירה שלנו בחצות הלילה בכל זאת הגיעה למרחק של 50 מטר מהמקום הזה. והיא התקרבה לשם לא על-מנת לדוג, אלא זו היתה סירה עם כלי נשק. מדוע היא ניגשה לשם?

"קראנו את הדיווח [בעיתונים] איך הסירה הגיעה לשם, איך ירו עליה והיא לא השיבה. מה אומרים על כך מפקחי או"ם? מה הם ידווחו לאו-תאנט [מזכ"ל האו"ם] ולכל העולם – שאנחנו ירינו קודם או שהסורים ירו ראשונים? כיצד קורה שמפקחי האו"ם יושבים בטבריה ומביטים, והם בכל זאת לא מפקחים על הצד הסורי, שייתכן שיש עליהם השפעה של הממשלה הסורית"…

הרמטכ"ל רבין: "בטבריה לא רואים שום דבר, לא ביום ולא בלילה. גם לא שומעים כלום".

קריקטורה במעריב 16.8.1966

ח"כ הכהן: "אני רוצה לשמוע איזה דיווח הם ימסרו, האם הם יודעים או לא? לא פעם דיברנו פה על צנזורה. האם אי אפשר לעשות דבר בעניין זה? אני מתכוון לקרקיטורות המתפרסמות בימים האחרונים על המיגים. בכל מקום מיגים. דייג ישראלי מוציא מיג מהכינרת, הכינרת מלאה מיגים, בארוחת צהריים אצל או-תאנט הנציג הרוסי לא בא, אבל על הצלחת שלו מונח מיג. מה זה? פעם ביקשה שרת החוץ לא לצייר את הכושים כפי שנהגו לצייר, – איש שחור עם פה פתוח עם שיניים לבנות בולטות. גם פה, אי אפשר לעשות דבר? אני חושב שאילו אני הייתי צרפתי לא הייתי נהנה מזה שכל כך משבחים את המיראז' שמפיל את המיגים. הדבר ברור: טייסים ישראלים הפילו מטוסים סורים, לא צריך להדגיש כל כך שאלה מיגים רוסים. האם אנחנו רוצים שהם ירכיבו את המטוסים שלהם בטייסים רוסים? אתם מעודדים את זה?".

ח"כ אריה בן אליעזר [חרות]: "השאלה שעורר חבר הכנסת הכהן בקשר לפרסום הרב על המיגים, יש בזה משהו, אבל זה לא נתון בידינו. אפילו אם נימנע מלומר מיג, כל העיתונות העולמית, בעיקר העיתונות המערבית, יעשו לזה בוודאי פרסום מקסימלי. אבל אני רוצה להתייחס לבעיה הזאת לא מנקודת ראות הקריקטורה והפרסום, אלא מה באמת יכולה להיות התוצאה של ההתפתחות הזאת. לדעתי יש כאן עניין של יוקרה רוסית. הרוסים אולי לא יחשבו פעמיים אם למסור כלים כאלה לידי טייסים כאלה, לידי אומות כאלה, שמעמידים במבחן את טיב האווירון.

"מצד שני, אני חייב לומר שאנחנו צריכים לקחת בחשבון תגובה רוסית, שתסיק מסקנה נוספת: אם אנחנו [הרוסים] חייבים לתת מיגים, ואיננו יכולים לתת אותם בידי טייסים כאלה, אולי ניתן אותם יחד עם הטייסים. זו כמובן השערה. אני מציע לרשום את ההשערה הזאת לכל החישובים שיהיו לנו".

ח"כ יזהר הררי [הליברלים]: "כל העניין התחיל בכל זאת מהסירה. אני רוצה לשאול מתי אנחנו התחלנו להפציץ את המוצבים הסורים ומה התוצאות? האם באמת הפצצנו אותם היטב או לא? מתי הופיעו האווירונים שלנו – בשעה שהם ירו או בשעה שהאווירונים שלהם הופיעו?

"לגבי הפגיעה במיג 17, שאני מתפעל ממנה ביותר, רציתי לדעת מה היה שם בדיוק? האם זה היה מזל שהוא הופל, אם כי גם מזל חשוב מאוד. אשר לפגיעה במיג 21, זו כבר פעם שנייה שאנחנו מפילים מטוס כזה, אבל תמיד מאחור. האם הבעיה היא שהם לא מוכנים להילחם, או ששוב יש לנו מזל? עוד לא קרה שמיג 21 באמת יילחם איתנו ושבקרב כזה אנחנו ננצח, תמיד מפילים אותם מאחור.

"יו"ר הוועדה דיבר נגד הפרסומים על המיגים, אינני מסכים איתו. אני רוצה להוסיף שכשהייתי בליבריה ושוחחתי ארוכות עם שר החוץ, הוא השמיע באוזניי בכל פעם שהם לא יעזרו למצרים, יהיו נייטרלים. אז חשבו שתהיה מלחמה על המים. ברגע מסוים אמרתי לו: איך אתם תהיו נייטרלים, אתם שייכים למערב. אתה חושב שאם באמת תתחיל מלחמה בין נשק רוסי מצד אחד ונשק מערבי מצד שני, המערב ייתן לנשק הרוסי לנצח? לא חשוב אם אני מאמין בזה או לא, אבל עליו זה עשה רושם עצום, שהם מוכרחים להיות עם אמריקה. ובכן, כל הפלת המיגים יש לה לדעתי השפעה, פרט לזה שטייסים רוסים אף פעם לא יבואו [לסוריה]. אבל יש לזה לדעתי השפעה עצומה בכל המדיניות שלנו לגבי אפריקה, אסיה והעולם כולו, ואין לנו מה להתבייש בפרסום הדברים האלה. אפילו יותר ממה שזה באמת".

ספינות מנסות לחלץ את ספינת חיל הים שנתקעה סמוך לחוף הסורי [מאלבומו של מייק אלדר]

ח"כ חיים לנדאו [חרות]: "מה המסקנה של הרמטכ"ל, פרט למה שהוסק מהתקרית הקודמת, לגבי רמת הטייסים הסורים, לגבי היכולת שלהם, יכולת השימוש בכלים אלה. האם נוספה עוד אינפורמציה על רקע התקרית הזאת?

"ועוד שאלה בעניין זה, היא בקשר למה שהסורים קוראים גבול ההתקרבות שלנו בכינרת. זה מושג חדש. הם השתמשו בו כאילו אנחנו מוגבלים בכינרת מבחינת התקרבותנו, והכוונה כמובן לגדה המזרחית. אני רוצה לדעת מה עומד מאחורי זה. האם רק העובדה שלא התקרבנו, אבל תמיד טענו שכל הכינרת פלוס 10 מטר בחוף הם שלנו, על פי הסכם שביתת הנשק, או שיש מאחורי זה משהו. או שעל פי המציאות נוצרו עובדות, שבסופו של דבר מתנקמות בנו. מתברר שאם לא מנסים, נוצרו עובדות פוליטיות ריבוניות מעצמן. לא שמעתי דבר מדובר ממשלתי בנקודה זו, לגבי המושג החדש הזה – גבול ההתקרבות שלנו בכינרת. בימי המנדט, כאשר הסורים רצו לדוג בכינרת, הם קיבלו רישיון ממושל מחוז בריטי בטבריה. הם ידעו שהכינרת היא בריבונותה של ישראל. עכשיו נוצרו עובדות חדשות, והן קשות מאוד. לא היתה תגובה ממשלתית לגבי זה שהסורים השתמשו במושג פוליטי זה – גבול התקרבותנו לגדה המזרחית של הכינרת.

"אני רוצה לשאול מה נעשה בקשר לעיבוד הקרקעות? כבר עברו כמה שבועות. על סמך הניסיון הסורי בכינרת, יש להניח שהם החליטו לפעול באווירונים. אנחנו חייבים להניח שהם החליטו להפעיל את האווירייה שלהם. עד עכשיו יצאנו מזה בשלום, כל זה טוב ויפה, אבל עצם העלייה שלהם על שימוש בנשק זה, מחייבת הגנה אנטי-אווירית באיזורי הספר ההם, אובייקטים שיכולים להיות נוחים ביותר להתקפה סורית. איזור דן, האם בשטח זה נקט הצבא באמצעים מיידייים?".

ח"כ יצחק רפאל [מפד"ל]: "אני רוצה להשלים שאלה אחת שהתחיל בה חבר הכנסת לנדאו. האם על יסוד מה שקרה עם שלושת המטוסים בצפון לפני כמה שבועות, ובכינרת, אנחנו יכולים כבר להסיק מסקנות על הטייסים הסורים?".

ח"כ יעקב מרידור [חרות]: "האם נלקח בחשבון הלקח של האינצידנט האחרון מבחינת הכוח הימי על הכינרת? כלומר, האם יש לנו מספיק ספינות משמר? האם זה לא יהיה נכון שבמקום פטרול על סירה אחת יהיה פטרול של שלוש סירות, או סירה גדולה עם שתי סירות עזר? לאור התקרית האחרונה נראה לי שהכינרת עצמה תיהפך לזירת התכתשויות, ועלינו לראות את העניינים בהתפתחות הנכונה ולהיות מוכנים לכך. אני חושב שיש להגביר את כוח הסירות שלנו בכל המובנים. ייתכן שיש להכניס לכינרת משהו מהסוג של הקומאר [ספינות טורפדו רוסיות]. איני אומר שדווקא הקומאר, אבל משהו יותר חזק".

הרמטכ"ל רבין: "כשזה יעלה על שרטון זה יהיה חמור".

ח"כ מרידור: "אפשר להיזהר משרטונים, אני רואה בזה הכרח של מחשבה ושל תכנון. נוסף על כך, אני הייתי מציע, אם מותר לי להציע, שנחשוב על אפשרות של הכנסת דמורליזציה בשורות הטייסים של ארצות האויב, ובעיקר עיראק. אני חושב שאצל המצרים זה יעבוד, גם אצל הסורים. אילו הטייסים היו יודעים שמחכה להם פרס כספי רציני מאוד, נניח 50 אלף או 100 אלף דולר, עבור כל מיג שיביאו הנה, ונוסף על כך זכות למקלט בטוח, היינו משיגים דבר אחד: אינני יודע אם היינו משיגים הרבה מיגים, אבל היינו מכניסים דמורליזציה מוחלטת בשורות הטייסים של ארצות האויב. כי אז היו חוששים לתת להם להתרומם באוויר, וכשהם באוויר – יצטרכו לשמור עליהם. דבר כזה יכול לעזור".

הקרב בכינרת, מעריב 16.8.66

הרמטכ"ל רבין: "כפי שידוע, הכינרת היא ריבונית, כולל 10 מטר מהחוף. באיזו מידה מממשים את זה עד המטר האחרון – זו שאלה אחרת.

"ב-1955 הגיעו המרשלד [מזכ"ל האו"ם דאז] ובן גוריון להסכם, שלפיו סירות המשמר לא יתקרבו למרחק של יותר מ-250 מטר מהגבול, מתוך רצוננו, וכל עוד אנחנו מסכימים לכך, אלא אם תהיה פרובוקציה סורית. במסגרת זו לא היה מקום לסירה להיות 50 מטר מהחוף.

"הסירה הגיעה למקום בשעה 4 בבוקר. היו ערפילים, דמדומים. היו שתי טעויות של מפקד הסירה: טעות אחת שהוא הגיע למרחק של 50 מטר, וטעות יותר גדולה שהוא עלה על שרטון. אבל זאת עדיין לא סיבה לפתוח באש. יתר על כן, הסירה היתה תקועה שם מ-4 בבוקר עד 6, הסורים ראו אותה, לא פתחו עליה באש. הפתיחה באש בוצעה רק כאשר הגיע הכלי השני שבא לגרור אותה. הם חיכו עד שהסירה תיקשר לגוררת, כדי שגם הסירה השנייה תהיה במצב של תמרון יותר קשה, ורק אז פתחו באש. לא היה מקום לפתיחה באש גם על רקע הפסקת האש ללא תנאים.

"לגבי השאלה מה ידווחו משקיפי האו"ם: תצפית האו"ם הקרובה ביותר נמצאת בערך שני ק"מ צפונה. אין ספק שהאו"ם לא יכול לקבוע בוודאות מי פתח ראשון באש. כי מי שלא היה במקום וראה – לא יכול לקבוע זאת בדיוק. לעתים קורה שאנשי האו"ם אוכלים או ישנים, הסורים מתחילים לירות, עוברות כמה דקות עד שהאנשים מתלבשים, יוצאים ומרכיבים את המשקפות, ואז הם רואים מצב של חילופי אש, והם קובעים שאינם יודעים מי התחיל. היו מקרים שאנחנו פתחנו ראשונים באש, והם דיווחו שהסורים התחילו. עלול לקרות גם ההיפך. מכל מקום, במקרה הזה היגיון נסיבתי לא תופס, כי סירה התקועה על שרטון אין שום היגיון צבאי שהיא תפתח באש.

"אציין את השלבים השונים של התקרית. בשלב ראשון הסירה נתקעה. בשלב השני – חילוץ שנמשך שעה וחצי תחת אש. בשלב זה אש נשק קל, כולל תול"רים. בערך בשעה 7:30 נפסקה האש. בשעה 9, לאחר שעה וחצי של הפסקה, היתה תקיפת מטוסים. בשלב זה פתחו המוצבים הסורים באש. על הסירה היו ארבעה אנשים, אחד מהם נפצע קל. החילוץ של האנשים התנהל ללא קושי, ולצורך חיפוי על החילוץ הופעלו מטוסים. היתה הוראה ברורה לא להפציץ את הכפרים. לכן יכולנו לפגוע רק בכמה כלי נשק שהיו פזורים לאורך החוף. המפציצים שיתקו את האש. פעולה זו הביאה להפסקת האש ואיפשרה את החילוץ ללא בעיות. מאז הפצצת המטוסים לא היתה אש.

תקרית הכינרת, תמונת הניצחון ב"דבר השבוע" 19.8.1966

"המטוסים שלנו הופיעו בשלב של גמר התקיפה על-ידי המיג 17. המגע עם המיגים היה עדיין על הגבול. הפגיעה היתה בעומק השטח. יש כל היסוד להניח שהמיג הראשון הופל על-ידי שלושה מקלעים 0.5, לאחר שהמקלע 20 מ"מ השתתק. הוא תקף את הסירה נמוך מאוד, ממש על פני המים. אשר להפלתו, יש פה גם מזל, גם עניין של אומץ ואימון האנשים. אם האנשים עומדים ויורים כל הזמן, וארבעת המיגים ירדו על הסירה שלוש פעמים – האש של הסירה פגעה. יש לנו יותר מיסוד סביר להניח שהמיג 17 נפגע מאש הסירה, כי קודם הוא הוציא עשן שחור. יכול להיות שזאת פגיעה לא רצינית, אבל מאחר שהמטוס טס נמוך הטייס נכנס לנפילה.

"למה המטוס השני הופל מאחור? המטרה של כל טייס בקרב אוויר היא להתלבש על המטוס המותקף מאחור. המטרה היא לתמרן באוויר ולהתלבש על הזנב. למה הטייסים שלנו מצליחים? הם יותר טובים. שנית, כנראה שהיתה גם הוראה למיגים לברוח, לנתק מגע. אנחנו יודעים שבדרך כלל כלפי מטוסים מנמיכי טוס, שתוקפים מטרות קרקע, החשוב ביותר זה הרבה אש, מכוונת טוב. ככל שיש יותר קליעים באוויר, זה מרתיע את הטייס. יש יותר סיכויים שהמטוס ייפגע. במטוסי הסילון יש יותר חלקים רגישים מאשר במטוסים המיושנים.

ח"כ הכהן: "שאלתי מה עמדת הצרפתים לגבי זה שאנחנו כאן מעלים את המיראז'ים?".

רבין: "זו שאלה פוליטית".

ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול: "נשאלה כאן שאלה – מה ידווחו אנשי האו"ם. כמובן שקשה לדעת. אבל בול [ראש משקיפי האו"ם במזרח התיכון] הזדרז לשלוח אלינו מכתב, מכתב מאוד מנומס, בו הוא אומר: שני הצדדים הפרו את הפסקת האש ללא תנאים. הוא אחר כך גם פירסם את המכתב. הזמנתי אותו אליי, החלטתי להזמין אותו לפני שידעתי שיש מכתב, ואמרתי לו מה שאמרתי. התרעמתי על כך שהעמיד אותנו ואת הסורים יחד, בעוד שברור לעין מה קרה כאן. והרי הממשלה הסורית עצמה הודיעה שזאת פעולת עונשין מתוכננת. הוא היה עם עוד שני אנשים, הם התרשמו מאוד, הקשיבו היטב, ולא אמרו דבר. אמר שהוא מצטער שתמיד צריך להיפגש בנסיבות אלה. אחר כך הוא פירסם את המכתב.

"יש אצלנו ספק אם כדאי שגם אני אפרסם את הדברים שאמרתי לו. זה קשור כבר עם ההחלטה אם להעלות את זה לדיון במועצת הביטחון או לא. לי נראה שזה לא נחוץ. כי מה יהיה הסוף? נניח שאנחנו נציע גינוי, אין שום ביטחון שגם ידידים לא מזמרח לא יצטרפו לזה. אבל הסוף יהיה שיהיה וטו סובייטי והצעתנו תיכשל, והעולם אינו יודע חוכמות. הוא ישמע שישראל הציעה לגנות – ולא גינו. ואיננו יודעים אם להעמיד את זה עוד פעם בניסיון ידידים באמת. כשחזרתי מאפריקה סיפרתי שיש אצל עמי אפריקה זהירות יוצאת מגדר הרגיל. הם רוצים להיות בידידות, הבטיחו שלום וכו'. אבל כל אפריקה רוצה להיות יחד, אינם רוצים לריב עם גורמים ערבים.

"אבל אני מצאתי לנכון לקיים איתו שיחה די ארוכה. הוא אומר שיעיין עוד פעם, אבל אין לי ספק שזוהי בוודאי דרכם להגיד ששני הצדדים צודקים. בייחוד שהוא מלווה את המכתב שלו בזה שהוא רוצה להמשיך במאמצים להגיע להסדר גם על עיבוד הקרקעות, וכך הלאה. אנחנו כמובן אמרנו שמצידנו נשמח אם הוא יביא לסוף פסוק. במקרה זה, הם התחילו. הסירה עלתה על שרטון, יכולנו באמת לטעון שהפעם לא יכולות להיות טענות כלפינו.

"אני רוצה להגיד שיש לנו קצת נחת רוח. זו עוד לא מלחמה, אלה דברים ספורדיים, אבל גם במקרים כאלה טוב שאתה יוצא כשידך על העליונה. אבל זה צריך להיות מלווה במחשבה רצינית כיצד זה יכול להתפתח. קשה לדעת אם התקריות האלה עם המטוסים יעכבו בעד הסובייטים מלספק לסורים נשק נוסף. הם יכולים להגיד: תשלחו אלינו 20 בחורים, אנחנו נאמן אותם יותר טוב. ייתכן שאימון טוב לא מספיק. צריך גם רוח. ייתכן שיש הבדל בין אנשים ששייכים לעם שיודע שזאת החזית האחרונה, ובינם. לעומת זאת, לגבי המחשבה שמא הרוסים ישלחו לסוריה טייסים – אילו אני הייתי סורי, הייתי חושב פעמיים אם לקבל מיגים רוסים עם טייסים, ושמחר הם יכולים לקחת [לכבוש] את סוריה ודמשק. אני הייתי חושב על זה הרבה, אבל כל אחד חושב את מחשבותי.

"…במכתב דובר על גבול של 250 מטר. במכתב אנחנו אומרים שזאת היתה תקרית. הוא לא טען למה התקרבנו למרחק כזה, לא בשיחה איתי ולא במכתב. מפניהם של האנשים לא יכולתי לדעת מה מחשבותיהם. הפנים היו קפואים. ניסיתי לדובב אותם בכל מיני דרכים, לאחר החלק הרשמי. על כל פנים, לא במכתב ולא בשיחה לא באה הטענה למה הגענו לשם. אני אמרתי שידוע ומוסכם שהכינרת היא שלנו, כולל 10 מטר מהחוף. הוא לא העיר דבר. אבל אינני בונה על זה. הם יכתבו לאו-תאנט מה שיכתבו.

משקיף או"ם במהלך נסיונות החילוץ של הספינה הישראלית [מסומנת בחץ] שנתקעה על שרטון בכינרת ["העולם הזה"]

"…נחת הרוח אצלי מהולה בחומרה. בדאגה חמורה. אי אפשר לדעת איך יתגלגלו הדברים. לכולם יש הרגשת סיפוק. לי גם כן, אבל עלינו גם לדאוג. לו שאלו אותנו, אילו הסירה היתה שואלת בלילה, לולא קרה לה מה שקרה, ושעתיים היא בכל זאת לא עוררה שום תגובה – אנחנו ודאי לא היינו אומרים לה להתקרב למרחק של 50 מטר, ומה גם שיש פקודה לא להתקרב. כי מספיק מה שהיה לפני כן. בישיבה הקודמת אמרתי פה – לא בכל שבוע ולא בכל חודש, אלא אם כן אין מנוס.

"אשר לכוח הימי על הכינרת, הגברת הפטרולים – בדרך כלל שטות שתי סירות. מה שהזכרתם פה, זה ייקח עוד כשנה וחצי עד שנתיים. אינני מומחה ואינני יודע אם אפשר יהיה להעביר אותן לכינרת. אינני בקיא בזה. את הנמ"כים [ספינות נושאות מכוניות] בדרך כלל בונים גם בארץ, זה עולה קצת יותר ביוקר. אחדים מוזמנים מהחוץ".

רבין: "סירות הפטרול החדשות מוזמנות".

אשכול: "הכנסת דמורליזציה בשורות הטייסים של האויב – אילו אפשר היה לעשות זאת בכל צבאות האויב, אינני מבטל את זה. יכול פעם להיות מומנט כזה. צודק מי שאמר שאין לצהול. השמש הזאת מטילה גם צל ארוך.

"האם פעולת הסורים הפתיעה? כן ולא. אם הרמטכ"ל ירצה להוסיף בעניין זה קצת אינפורמציה – יוסיף. בדרך כלל צריך היה לחשוב שסוריה רוצה להיות הדוברת, להגיד לארצות ערב אחרות: אתם פחדנים ושקרנים. אנחנו נראה להם, אנחנו עושים את ההטיה [הטיית מקורות הירדן], ואם קורה איזה דבר אנחנו הולכים באווירונים. הם הודיעו שנהרגו לנו 60-50 איש, שהרסו לנו 11 או 12 סירות מלחמה צבאיות, הפילו לנו כמה אווירונים, ומה לא. ובאותו רגע לא מתביישים לבקש להחזיר להם את שברי המיג באמצעות בול.

"אני מסכים למה שנאמר כאן, שעד כמה שאפשר יש להתאפק במקרים כאלה. לא להתפאר, לא לצאת בתרועות. כאשר באתי לשם [לכינרת] היו כמה עיתונאים. אחר כך כל עיתונאי מפרש וכותב. אינני יודע אם הצנזור יכול למנוע קריקטורות וצילום של מיג. היושב ראש אמר: בכל מקום מיגים, מיגים, מיגים. לפי שעה אין להם אחרים. יש גבול למה שהצנזור יכול לעשות. תלכו אתם לכנסת, תעבירו חוק שמה שהצנזור אומר – כך יהיה. אתם יודעים שאנחנו מתהלכים עם העיתונאים בכפפות משי. ולפעמים, כשאומרים לעורכי עיתונים לא לפרסם דבר-מה – קם עורך עיתון וכן מפרסם. היה אפילו מקרה שהרמטכ"ל הביא מישהו למשפט עורכים, והוטל עליו קנס של 3,000 לירות. אחר-כך הקנס הורד ל-2,000 לירות, והוא שילם. אבל בדרך כלל אני מסכים שאין לצאת בתרועות ניצחון, כי זה רחוק מהסוף".

—————————————————————————————————————————–

2 מחשבות על “מיג על הצלחת

  1. ארוע מביך עבור חיל הים שלנו שלמזלו יצא הפסדו בשכרו בהפלת המיגים הסורים, הרבה הנציחו עצמם בצילום ליד כנף המיג 17 שהוצגה בחצר משטרת טבריה.

    אהבתי

  2. להשכלה כללית :
    מוצב כפר עקב – היום , מלון כינר .
    מוצב נוקייב – קצת מצפון לעין גב – יש אנדרטה מצד הכביש לכוון החוף.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s