רמת הגולן – פעם והיום

שמות ומקומות מהגולן הסורי לשעבר, שהשתנו ב-55 שנות שלטון ישראל

שריד מהגולן הסורי לצד הגולן הישראלי

55 שנים של שלטון ישראלי על רמת הגולן מחקו כמעט לחלוטין כל סממן למה שהיה בו עד ל-10 ביוני 1967. סוריה ששלטה על הגולן בגאון, וצפתה על ישראל מגבהים של מאות מטרים, נשברה מול מיתקפה זועמת שעלתה משדות כפר סאלד וגונן, והגיעה אל גב ההר, בואכה קו התלים. כאן התקבע גבול חדש, ועמו כ-1,800 קילומטרים מרובעים של אדמה ומים לשטחה של ישראל.

בשלב הבא, המיידי, אסרה ישראל את שובם של עשרות אלפי אזרחים סורים, שנמלטו מכפריהם מזרחה. על פי ההערכות, בין 70 ל-100 אלף סורים מצאו את עצמם בסיומה של מלחמת ששת הימים ללא קורת גג ובלי אדמותיהם. בשלב השני הרסה ישראל את כל העיירות והכפרים הסורים בגולן, והתירה את הישארותם של התושבים הדרוזים בלבד.

במקביל, החלה ליישב יהודים בעשרות מקומות ברחבי רמת הגולן, שינתה שמות מקומות מערבית לעברית ודרשה מהדרוזים לקבל תעודות זהות כחולות. הדרוזים התעקשו להפגין נאמנות לסוריה, עשרות קיני ריגול נחשפו במהלך השנים ומאות הושלכו לכלא, אבל מאז כבר גדל בגולן דור דרוזי שלא ידע את דיין ודדו. ב-1981 הצביעה הכנסת על חוק רמת הגולן, שסיפח למעשה את חבל הארץ הצפון-מזרחי.

מה היה הגולן הסורי לפני מלחמת ששת הימים, ומה ומי החליפו מיוני 1967 את מה שהיה פעם?

אספנו את המקומות העיקריים שהשתנו – בצורתם, בייעודם ובשמם, כתוצאה מהכיבוש הישראלי של רמת הגולן במלחמת ששת הימים. לא פירטנו חלק גדול מבסיסי הצבא הסורי, שהפכו לבסיסי צה"ל ולשטחי אימונים, כמו זעורה, קלע, נפח ועלייקה.

בניאס: פעם כפר שליו שישב על המעיינות המפכים ומתחת לאתר היסטורי-ארכאולוגי, בסמיכות למחנה מיפקדה אזורי של הצבא הסורי – כיום שמורת טבע פופולארית. השם המקורי נותר.

דרוזי, ישראלים, עתיקות, מעיינות וכפר שנהרס. בניאס 1969 [צילום: יצחק עמית]

תל עזזיאת: פעם מוצב סורי פעיל שישב על קו הגבול – כיום מוצב זנוח ומתפורר. ועדת השמות הממשלתית קבעה את שמו החדש – תל עזז.

תל פאחר: פעם מוצב סורי בשרשרת המוצבים הסמוכים לגבול ישראל – כיום אתר הנצחה ומורשת של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. שמו העברי הוסב למצפה גולני, אבל שמו המקורי נותר מושרש.

רמת הבניאס [טחונת אום-רעי]. פעם מחנה של הצבא הסורי, ששלט על השדות החקלאיים שממזרח לקיבוץ דן – כיום קיבוץ שניר.

ג'ובתא אל זית. פעם כפר סורי גדול סמוך לקלעת נמרוד – כיום מושב נווה אטי"ב שאחראי על תפעול אתר החרמון.

ראוויה: פעם בסיס של הצבא הסורי וכפר מה"ל – כיום איזור של בסיסי אימונים ושטחי אש של צה"ל, וצומת בשם העברי רוויה.

בית המכס העליון: פעם בתקופת השלטון הצרפתי שימש תחנת מעבר מן ואל האיזור הבריטי, ולאחר מכן הפך למיפקדה סורית איזורית – כיום בית מלון בשם "פרא" ואתר הנצחה ל-11 חללי גדוד 13 ממלחמת ששת הימים.

קנעבה. פעם כפר ומוצב סורי, ממזרח לקיבוץ גונן – כיום היישוב קלע-אלון-ברוכים.

קלע אל קרענה. פעם כפר סורי קטן – כיום אתר הטבע בריכת המשושים.

חירבת אל בוטיחה. פעם איזור חיכוך של הצבא הסורי עם צה"ל ממזרח למושב אלמגור – כיום פארק הירדן עם מסלולי מים, בריכות ופיקניק.

שפך הירדן [סדרת אבו זינה]. פעם מוצב סורי שהיה מעורב בתקריות אש עם דייגים ישראלים בכינרת – כיום מוצב הרוס ואיזור של קמפינג על שפת הירדן מתחת לגשר אריק.

מסעודיה. פעם כפר סורי קטן ומוצב על חוף הכינרת הצפון-מזרחי – כיום שמורת הבטיחה [בקעת בית ציידא] שאליה נשפכים נחלים מהגולן אל האגם, מסלולי הליכה וקמפינג.

כפר עקב. פעם כפר חקלאים קטן ומוצב סורי בחוף הצפון-מזרחי של הכינרת – כיום חוף ומלון כינר.

כורסי. פעם כפר מה"ל ומוצב סורי – כיום גן לאומי עם עתיקות ושמורת טבע על חופי הכינרת. השם המקורי נשמר.

נוקייב. פעם מוצב סורי לחופי הכינרת, שהיה מעורב בתקריות רבות עם דייגים ישראלים. נפגע בפעולה של חטיבת גולני ושייטת 13 בשנת 1962 – כיום מצפה הנצחה ומורשת ואיזור של חופי רחצה.

תאופיק: פעם כפר ואיזור של מוצבים סורים ממזרח לתל קציר. צה"ל פשט על הכפר ב-1960 והרס רבים מהמבנים – כיום יער עין עקוב ואיזור של טיולים ופיקניקים.

אל חמה. פעם כפר סורי קטן, מחנה צבאי ומקום נביעת מעיינות חמים – כיום אתר מרחצאות חמת גדר, חוות תנינים ועתיקות.

עמרת עז א-דין. פעם מוצב סורי ששלט מגובה של כ-500 מטר על האון ושדותיו – כיום קיבוץ מבוא חמה.

כפר חרב. פעם כפר סורי גדול – כיום קיבוץ כפר חרוב.

פיק. פעם עיירה ובסיס צבאי סורי – כיום קיבוץ אפיק, עם מספר מבנים נטושים של הצבא הסורי ותצפית אל הכינרת וסוסיתא.

סוקופיה. פעם כפר סורי גדול – כיום היישוב בני יהודה בדרום רמת הגולן.

אלעל: פעם כפר ומחנה סורי – כיום מכינה קדם צבאית חרדית, סמוך ליישוב אליעד.

פעם זה היה אלעל הסורי. כיום הדרכים מכאן מובילות לרחבי הגולן הישראלי

חספין. פעם כפר ומחנה צבאי סורי [עם סממנים יהודיים מתקופת בית שני] – כיום יישוב דתי גדול.

אל מורתפע. פעם מוצב סורי סמוך לגשר בנות יעקב, שהציק לקיבוץ גדות – כיום "מצפה גדות", אתר הנצחה ומורשת של חטיבת אלכסנדרוני [לשעבר חטמ"ר 3].

וואסט. פעם כפר סורי שבסביבתו פזורים בונקרים וחניון רכב של הצבא הסורי – כיום צומת דרכים חשוב בעומק רמת הגולן. זכה לשם העברי צומת האמיר, ע"ש האמיר פעור ושרידי ארמון הקיץ שהקים. אבל השם צומת וואסט עדיין מושרש.

קצרין. פעם כפר סורי בסמיכות למוצבי הצבא הסורי שממזרח לבית המכס – כיום מועצה מקומית גדולה ברמת הגולן. השם לא השתנה.

עין סמסם: פעם כפר ואיזור של מוצבים סורים – כיום המושבה קדמת צבי שהוקמה סמוך לחורבות הסוריות.

תל אבו חנזיר. פעם תל שבראשו מוצב סורי – כיום הר שיפון שלמרגלותיו אתר הנצחה של חטיבה 679 במלחמת יום כיפור [סמוך לשיפון נמצא הר יוסיפון, לשעבר תל יוסוף].

קרחתא. פעם כפר סורי מדרום לתל שיבן – כיום מושב שעל.

עין זיוון. פעם כפר סורי צ'רקסי – כיום קיבוץ שהותיר את השם המקורי.

תל אבו נידה. פעם איזור של מחנות הצבא הסורי באיזור קונייטרה – כיום הר אביטל ועליו בסיס מודיעין ויחידות נוספות של צה"ל.

ג'בל א-שייח: סקירה זו מסתיימת עם המקום הישראלי המזוהה ביותר עם רמת הגולן – הר החרמון. פעם הר טרשים ללא דרכים ומקומות – כיום אתר שלג וסקי, מוקד משיכה אדיר למטיילים, כולל מוצבי צה"ל. מאז כיבושו של החרמון ללא קרב יומיים אחרי סיום מלחמת ששת הימים, הוא עבר במלחמת יום כיפור קרב קשה על השליטה בו בין ישראל לסוריה, והפך לסמל – "העיניים של המדינה". ביום בהיר עם ראות טובה, ומגובה של כ-2,200 מטר, ניתן לראות את הבירה דמשק.

————————————————————————————————————————————————–

22 מחשבות על “רמת הגולן – פעם והיום

  1. כתוב "אל חמה. פעם כפר סורי קטן, מחנה צבאי ומקום נביעת מעיינות חמים". ראוי להזכיר כי אזור אל חמה נכלל בתוך הגבולות הבינלאומים של ישראל. בראשית שנות החמישים, כשהיינו חלשים, ויתרנו מעשית על האזור הזה (אבל לא ויתרנו רשמית)

    אהבתי

  2. מגיעה מילה טובה לפקוד צפון ומערכת הביטחון על סילוק הסורים כולם מהגולן במהירות ואלגנטיות , אם היו משאירים אותם היום הדרך לחרמון היתה עוברת דרך אבנים ובקבוקי תבערה,אם היו חכמים מספיק לעשות אותו דבר ביהודה שומרון כמו שהתכוון דיין תחילה היינו היום במצב מעולה, אבל דיין התקפל מול דעת קהל מחו"ל והחמיץ הזדמנות הסטורית למדינה יהודית מלאה בין הים לבין הירדן. אלפי ערבים משכם ויריחו שחצו את הגשרים לירדן בבהלה חזרו תוך שבוע.

    אהבתי

    • חביב ומעניין.
      אוסיף – מ"ידע אישי":
      יהודיה פעם כפר קטן של חושות אבן שנקרא במפות הסוריות ע'רביה ובסוגרים יהודיה. בסביבה שרידי בית כנסת. קצ'ה ישב בו אחרי המלחמה ורעה עדרי בקר בסביבה.
      גובתא אל זית נקרא למיטב זכרוני (מסייעת גדוד 13 ישבה בו באימון קיץ סמוך לתום המלחמה) – ז'בתא א-זית.
      בניאס – היה למיטב ידיעתי כפר של קצינים סוריים. נראה אז כפר עשיר.

      אהבתי

    • שכחת להוסיף לבקבוקי תבערה ואבנים גם פרוטקשן – כדי שלא ייפרצו את רכבי המטיילים
      ולא ישרפו את המתבנים ושאר הציוד החקלאי של יישובי הגולן –
      בקיצור תענוג של כתבה –
      -זה הדבר הכי טוב שיצא ממלחמת ששת הימים
      הגולן -מקום לדוגמא איך נראה איזור ללא ערבים

      אהבתי

      • "ולא ישרפו את המתבנים ושאר הציוד החקלאי של יישובי הגולן "
        וכך זה בגליל וגם בנגב.
        ומי עושה את זה ?
        בני הדודים שלנו שבתוך ה"הקו הירוק" !
        אז מה המסקנה שלך ?

        אהבתי

  3. 55 שנים ישראליות זה יותר ממה ששלטה סוריה כמדינה החל מ-1946 על רמת הגולן. יש בעיה מבחינה משפטית בינלאומית בהכרה על שליטה ישראלית בגולן אבל נגיד בעדינות שאנחנו לכל הפחות דייר מוגן שיש לו זכויות רבות על השטח.

    אהבתי

  4. חסרים לי עוד ישובים סורים לשעבר כמו חושניה שם שכן גדוד 12 בהפגזה סורית באימון קייץ ביוני 1970 וכפר נפח,

    אהבתי

  5. הי שלמה. "נעלבתי" עד עמקי נשמתי ואני קורא להחזיר את הכבוד האבוד לתל אבו חנזיר קצת צפונית לנפח שעוברת ויוהד ושמו בישראל הוא תל שיפון. בששת הימים בשבת בבוקר אחרי קרב ראוויה היגענו פלוגת הטנקים של רן שריג גדוד 266 חטיבה 37 למרגלותיו של המתחם שניראה נטוש. רן שלח אותי בגיפ סיור למעלה לבדוק אם נשארו סורים. חוץ מבונקר סגור אחד עם כבשים לא נשארו חיילים שם.אגב ,ביום כיפור לחמתי עם הגדוד שלי בינו לבין נפח במסגרת חטיבה 679 גדוד 93 שגלעד הזיכרון לגדוד נמצא למרגלות התל. כך , שלמה היקר תל אבו חנזיר הוא תל שיפון.בברכה ושבת שלום , רן גוטפריד

    אהבתי

  6. כמו שהיהודים זוכרים את ארץ ישראל על שמותיה התנ"כיים, כך הסורים שגרו ברמת הגולן יזכרו גם בעוד 50 דורות את הכפרים שבהם גרו אבותיהם ולא ישכחו, לא יעזור שום שם עברי כתחליף. בדיוק כמו שכל פלשתיני זוכר את הכפר ההרוס של אבותיו שנחרב ב-48', או הדירה ביפו או בעכו. ככה לעולם לא ייגמר הסכסוך, גם בעוד מאות שנים נריב על אותה פיסת קרקע, ושני הצדדים – אנחנו והם – צודקים, כל צד מנימוקיו. מש"ל, ועצוב מאוד. אין עתיד.

    אהבתי

    • לפני 100 שנה היוונים גורשו מטורקיה, מקום בו היו רוב ברציפות במשך הרבה אלפי שנים, וגם (משמעותית פחות) טורקים גורשו מיוון. הסבל שעברו היה נורא והם לא קיבלו שום פיצוי. אח"כ עוד היו בטורקיה פוגרומים נגד יוונים ומס כבד מיוחד שהוטל על יוונים ויהודים עשירים. כידוע שנאת היוונים לטורקים היא רבה כבר מאות שנים וכל יווני שגורש מטורקיה זכר תמיד את ביתו וכפר. אבל במשך הדורות הזכרון הלך ושכך, ולא בטוח אם הוא קיים היום.
      https://en.wikipedia.org/wiki/Population_exchange_between_Greece_and_Turkey

      נקווה שאם לא נגיע להסכם שלום, ישכך מעט הסכסוך והזכרון הכואב, ושהפלסטינים יקבלו כעובדה שלא תהיה חזרת פליטים פלסטינים לתוך ישראל שבגבול הקו הירוק.

      אהבתי

      • לנו יש במרכז ווארשה ( רשום בטאבו הפולני על שמנו) בית דירות וחנויות גדול שעכשיו הוא משרד ממשלתי גדול. סבתי, שהייתה הניצול היחידי ממשפחתי (אבי עלה כסטודנט לטכניון ב37) שיפצה את המבנה מהריסות אחר המלחמה ואז הולאם על ידי בממשלה הפולנית הקומוניסטית שמסרבת להחזירו עד היום בטענה שהולאם וזה אחריות לא של הממשל הפוסט קומוניסטי (שמשתמש בבנין).(אגב , קרוב לשליש מווארשה היה שייך ליהודים ואף אחד לא קיבל פיצוי על רכושו) בנינו חיים חדשים בישראל , משלמים מיסים, משרתים בצבא וכד.אנו לא יורים בפולנים ולא מפוצצים בנינים אצלהם ומקטרים ללא הפסקה. הפלסטינאים שלא מורשים להקים בתים ולקבל אזרחות במדינות ערב חוץ מאשר במחנות פליטים ולא מוכנים לשום פשרה בנושא .לא ישכחו לעולם כל עוד לא ישוקמו דבר שהם לא רוצים. הם הפליטים היחידים בעולם שלא מוכנים להשתקם כבר 74 שנים. הסדרים כאלו ואחרים עם עוני נורא ומנוון כן, פתרון לעולם לא כל עוד היהודים לא הושמדו. תראה את סיפרי הלימוד שלהם בכל מדינות ערב ותבין מה יהיה בעתיד.לנצח נאחז חרב

        אהבתי

        • המסקנה מדבריך היא שעלינו לעקוב אחרי ספרי הלימוד שלהם כל הזמן ולהתריע. התרעותינו יכולה להיות אפקטיבית באשר לספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, כי הרשות חיה על תרומות של ארה"ב, האיחוד האירופי וכו', וצריך להשתמש במנוף הזה.

          המצב מזכיר את המשל העממי על צפרדע שנפלה לדלי חלב, וכדי לא לטבוע היא שחתה כל הזמן. בסוף החלב הפך לחמאה והיא יכלה לקפוץ החוצה מהדלי ולהינצל.

          אהבתי

  7. היי שלמה.
    רשימה יפה ומפורטת . אישית חסר לי הכפר עין פיט. סבלנו קשות מסוללת תותחים בכפר במלחמת השחרור.
    הישובים שהופגזו מעין פיט דן, דפנה, ושאר יישוב שננטש מכל תושביו. יורם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s