הבריחה מנפח

קמ"ן חטיבה 188 משה צוריך מתאר את רגעי נטישת מחנה נפח, זמן קצר לפני שהטנקים הסורים ליחכו את גדרות הבסיס * "מיפקדת האוגדה יצאה מנפח, התחילה בריחה המונית לכיוון גשר בנות יעקב. בריחה זה לא מילה – זוועה" * 49 שנים למלחמת יום כיפור

מראה מחנה נפח מכביש הנפט לכיוון צפון. הסורים היו פה ב-1973

רשימה זו מתפרסמת ביום ה-7 באוקטובר 2022 – 49 שנים למלחמת יום כיפור. אותו יום בשנת 1973 שהיה אולי הקשה ביותר במלחמה ההיא ברמת הגולן.

כשהשמש עלתה בבוקר היום השני למלחמה, הלכה והתבררה תמונת הקרב. בעוד שחטיבה 7 הצליחה איכשהו לעמוד בפרץ בגזרה הצפונית, חטיבה 188 שהתפזרה במשך ליל אמש לכל מיני מקומות במרכז ובדרום רמת הגולן, ושגם כך היתה מעוטת טנקים, היתה במגמת קריסה.

במחנה נפח, הבסיס המרכזי של צה"ל ברמת הגולן, שעליה הגנה חטיבה 188, שמעו יותר ויותר את שעטת הסורים המתקרבת. הדיווחים היו מדאיגים.

לקראת השעה 14:00 התמונה באיזור נפח התבררה כקריטית: סמח"ט 188 סא"ל ישראלי נהרג ומיד אחריו המח"ט אל"מ בן-שהם. שניהם על הגנת המחנה, כקילומטר מדרום. טנק אחד של כוח צביקה בתפקיד הנער עם האצבע על הסכר, ואין מי שיעצור את הלבה הסורית הרותחת ששוטפת כל מה שנקרה בדרכה. חטיבה 679 שהגיעה בחלקה, והיתה מצפון לנפח, לא הצליחה לבלום את שטף תנועת האויב. הורדת טנק אחד, צצו שניים במקומו.

ברגעים האלה התברר שצריך לנטוש בסיס במרכז רמת הגולן. לא מוצב בקו הגבול, אלא בסיס מרכזי שמרוחק כעשרה ק"מ מהגבול. עכשיו צריך לאסוף כל מה שאפשר לקחת בידיים, להשמיד כמה שיותר מסמכים מסווגים, לעזוב את החמ"ל הקטן והעמוס שממכשירי הקשר שלו בקעו קריאות מפקדים בחזית שהתחננו לתגבורות, לעלות על טנדר, על קומנדקר, על נגמ"ש, ולעוף מפה כמה שיותר מהר. פשוט לברוח. כמו שברחו הסורים במלחמת ששת הימים מהמיפקדה שלהם בקונייטרה, ומכל הבסיסים והמוצבים. שש שנים חלפו והגלגל התהפך. עכשיו זו היתה הבריחה הישראלית הגדולה מנפח.

יחלפו יום או יומיים עד שהמחנה שננטש בחופזה אוייש מחדש.

להלן קטע רלוונטי מתוך עדותו של רס"ן משה צוריך, קצין המודיעין של חטיבה 188, בתחקיר מחלקת היסטוריה 9 באפריל 1974, שבו תיאר את האירוע הטראומתי. נפח, רמת הגולן – זה מה שהיה שם בסביבות השעה 14:00 של ה-7.10.1973. בכחול – הערות הבלוג.

מקור: ארכיון צה"ל.

צוריך: "קצין הקשר חנן תפס את מח"ט 820, אמר לו – תעצור פה, תשים פה מפקד רציני שינהל את זה. אמר לו – לא, לא, אני קיבלתי פקודה לפוצץ את גשר בנות יעקב"

רס"ן צוריך: "…פתאום הודיעו שטנקים סורים הגיעו לאיזור תל יוסוף-סינדיאנה [כשני ק"מ ממזרח לנפח], ומדני פסח [סמג"ד 82] הפסקנו לשמוע אותו ברשת. הגענו למסקנה שהוא הושמד…

"אנחנו יצאנו ברגע שראינו שטנקים סורים הגיעו לנפח. רפול [מפקד אוגדה 36] יצא מהבונקר, אנחנו יצאנו גם כן עם הנגמ"ש שלנו, יצאנו איתו אחורנית. עברנו את עלייקה [כשני ק"מ מערבית לנפח], ואז אני אמרתי מספיק. עצרתי את הנגמ"ש ואמרתי לחבר'ה – תשמעו, מספיק, יותר אנחנו לא בורחים. כל הזמן נסוגים. מפה הסורים לא יעברו.

"שם היה מיקוש. משני עברי הכביש. מיקוש סורי ישן. אמרתי – פה אנחנו עושים בלימה. כי התחילו לברוח טנקים אחורנית שהיו בשטח. אנחנו בכוח עוצרים את הטנקים. גם מיפקדת האוגדה יצאה מנפח. התחילה בריחה המונית לכיוון גשר בנות יעקב. מה זה בריחה, זה לא מילה.

החצר האחורית של נפח שנת 2022. רק"מ סורי וישראלי ממלחמת יום כיפור

"קצין הקשר חנן תפס את מח"ט 820, אמר לו – תעצור פה, תשים פה מפקד רציני שינהל את זה. אמר לו – לא, לא, אני קיבלתי פקודה לפוצץ את גשר בנות יעקב. אחרי זה החפ"ק שלו נע והיתה בריחה. מה זה בריחה, אני מנסה לזכור את זה – זוועה.

"שמתי את הנגמ"ש, אמרתי מפה אנשים לא זזים אחורנית. עצרתי שם סוללה של 120 מ"מ, עוד כמה נגמ"שים. עוד כמה טנקים, ששם מילואימניקים אומרים לי – תשמע, הקנה מקולקל. אמרתי – לא אכפת לי מה אתה עושה, אתה נמצא פה. עצרנו שם ליד מחנה חומה [שני ק"מ מערבית לעלייקה]. פתאום בא רמ"ט אוגדה 36, מן [מנחם אבירם רמ"ט אוגדה 36]. חבר'ה מה קורה? אמרו לו – תשמע, הסורים הגיעו לנפח ויש בריחה. תראה, אנחנו מנסים לבלום. אמר – אתם יודעים מה? בואו ניכנס לנפח לראות מה קורה.

"טוב, הג'יפ נוסע קדימה והנגמ"ש מאחוריו, נוסעים לכיוון נפח. עברנו את מחנה עלייקה, היתה שם פרוסה סוללה ופתאום ראינו מישהו מבוהל – חבר'ה, תשמעו, הסורים עומדים מסביב לנפח, ישנו שמה רק משוגע אחד בתוך טנק שלו, יורה שם לכל הכיוונים [הכוונה לכוח צביקה] והסורים לא נכנסים. הוא היה מבוהל, ממש היסטרי. אמרנו לו יהיה בסדר. החלטנו להיעצר בעלייקה ונודע לנו אז, השעה היתה 14:30, שהמח"ט נהרג.

"אז הוחלט, מאחר ומי שנשאר הכי בכיר בחטיבה זה אני – אז אני אהיה המפקד של החטיבה, של השאריות. עצרתי ליד מחנה עלייקה, פתאום ראינו סורים, כוח סורי מגיע מכיוון נפח. התקשרתי עם הפיקוד, דיברתי עם קצין האג"מ הפיקודי [אורי שמחוני], אמרתי – דע, כוח טנקים סורים נע מכיוון נפח. ובכל מקרה אין שום כלי שיעצור אותם על גשר בנות יעקב. אמרתי לו שאני משתדל, מנסה לבלום אותם פה, לא יודע מה אני יכול לעשות. אמר – בסדר, תחזיקו מעמד. ואז התחילו להגיע עוד טנקים פגועים, לקחתי, שמתי כל מיני טנקים בשני צידי הציר ובכוח עצרתי אותם. אמרתי להם לנסוע, אתם לא זזים ולא יעזור לכם שום דבר. אתם משני צידי הציר, פגועים, לא פגועים, לא זזים מפה.

"פתאום הגיע צביקה [גרינגולד], היה מנותק לחלוטין [באפיסת כוחות], שרוף גם. השאיר את הטנק שלו, וכך הצלחנו לרכז עד הערב איזה 20 טנקים. היו שם קצינים. חילקתי להם תפקידים – אמרתי להם – אתה מ"פ, לפי הדרגות, וקראתי לחבר'ה של מחנה ירדן להביא תחמושת ומכונאי, לנסות לתקן כל מיני תקלות. ביקשתי מהפיקוד שישלחו איזה קודקוד רציני שייקח את העסק בידיים. אני רס"ן, קמ"ן, מבין בלוחמת שריון, אבל צריך אדם עם ניסיון לנהל את זה. יותר מזה אני לא יכול. אמרו אל תדאג, נשלח מישהו. ואני נמצא פה, בולם. אם עוברים מפה, אין יותר מי שעוצר על גשר בנות יעקב".

עד כאן עדותו של צוריך מ-1974 על הבריחה מנפח.

תרשים – נטישת מחנה נפח

הדקות ההן של שעות הצהריים ב-7.10.2022 עדיין חקוקות בצוריך גם כיום. מנקודת ראות של 49 שנים הוא הוסיף בשיחה איתנו: "הטנקים הסורים הגיעו לנפח מכיוון ציר הנפט [מדרום] ועמדו ממש בשער הראשי. כמה דקות לפני שהם הגיעו לשם, התחלנו לעזוב. קיבלנו הוראה מהפיקוד ביחד עם מטה אוגדה 36 של רפול, לעזוב את המחנה ולהכין את גשרי הירדן לפיצוץ. רפול נע לוואסט ואנחנו, המסגרת הפיקודית של חטיבה 188, שהיו קצין הקשר ואני, יצאנו לכיוון עלייקה".

שאלה: בתחקיר ב-1974 השתמשת במילה "זוועה" לתאר את התחושה שלך כשאתם עוזבים את נפח והסורים משתלטים על השטח. תגדיר "זוועה".

צוריך: "ככה הרגשתי. כי זו פעם ראשונה שאתה רואה נטישה. אתה נוטש את המקום שהיית אמור להגן עליו, וזה ממש מה שנקרא בריחה. זו ההרגשה שליוותה אותי, ולכן עצרתי את הנגמ"ש ליד מחנה עלייקה, ואמרתי יותר לא יורדים מרמת הגולן. חייבים להגן עליו. לא היו לנו יותר כוחות. סך הכול יש תחושות, יש רגשות, ובדיעבד כשאתה יודע מה היתה המגמה שלהם, זו התחושה של אותו רגע שאין מי שיעצרו אותם.

"כשאתה מזכיר לי את זה עכשיו, אני חוזר לאותו רגע, אני בסיטואציה, אני עוצם את העיניים ומרגיש את אותה הרגשה. צריך להבין – זו תחושה קשה. מאוד מאוד קשה, שאין לך מה לעשות. זו לא הרגשה של פחד. כל תקופת המלחמה לא פחדתי ולא חשבתי על המשפחה. אתה קודם כל חושב על המדינה. זה משהו שהוא מעל המשפחה שלך, ומה שהיה שם זה חוסר אונים".

——————————————————————————————————————————

באותו עניין: לחצו כאן וצפו בצוריך מתאר את מלחמת יום כיפור – הפיקו וראיינו: יאיר כידן וגלעד אלון, "דור כיפור". 

22 מחשבות על “הבריחה מנפח

  1. כתוב פה בטעות שטנקים סורים הגיעו לנפח מציר הנפט (ממערב) וצ"ל מדרום. או דרום מזרח.
    החסימה המתוארת פה שהקמ"ן צוריך הקים, מעידה על יכולתו הדלה של רפול כמפקד אוגדה, שברח ממחנה נפח צפונה לכיוון וואסט ולא דאג להקמת החסימה הזו בעצמו.

    אהבתי

    • הם אכן הגיעו מדרום, אבל כשהגיעו לפני כביש 91 פנו מכיוון מערב ימינה לכיוון שער הבסיס.

      תיקנתי לדרום. זה אכן מדויק יותר.

      אהבתי

  2. במלחמת ההתשה שימשתי כמ"פ מסייעת בגד' 51 של גולני ונפצעתי במלחמת ההתשה בגזרת ירדנה – בית יוסף , לאחר אישפוז ארוך וכמה ניתוחים שובצתי כמד"ר בה"ד 3 בחווארה ליד שכם , שם תפסה אותי מלחמת יום הכיפורים . ביום ו' נתקבלה הפקודה לגייס את אנשי המיל' של הבסיס , בכך עסקנו משך כל יום הכיפורים. כשנסתיימה המשימה בשעות אחה"צ , ביקשתי ממפקד הבסיס , יהודה גולן , לעלות ולחבור לחט' גולני בצפון . הוא תכנן שאשאר עימו כק.אג"מ בחט' 5 שהוא שימש כמפקדה . כשהתעקשתי אישר לי לעלות לחט' . עליתי לצפון , בכניסה לראש פינה בחורשת האקליפטוסים פגשתי את מג"ד 12 , יענקלה שחר ז"ל איתו הייתי מיודד . ביקשתי להצטרף אליו , תחת פיקודו עמד חלק מן הגדוד עם 5-6 זחל"מים . כעבור זמן קצר ניתנה הפקודה לגדוד לעלות לכיוון נפח ולתפוס את תל אבו-נידא ( תל אביטל ) שם היתה נחיתת מסוקים סורים ובהם יחידת קומנדו .
    נסענו מזרחה , חצינו את גשר בנות יעקב ואז נתקלנו בשטף של נגמ"שים , כמתואר בכתבה , תומ"תים וטנקים שברחו מנפח מערבה לכיוון גשר בנות יעקב וכמעט דרסו אותנו , זאת היתה סכנת נפשות שכן חלק גדול מן הכלים היה פגוע מן הלחימה בסורים . לבסוף הצלחנו לחמוק מתאונות קשות , הגענו לנפח , משם עלינו לתל אבו נידא , החשש היה לתקיפתו ע"י קומנדו ושיריון סורי . שם נערכנו איבטחנו את המקות תחת הפגזות ארטילריה , מטוסים סורים עד למחרת בבוקר , אז ניתנה לנו הפקודה לעלות לחרמון שנכבש ע"י קומנדו סורי ולהשתתף בלחימה שם . כשהתברר שהמצב בחרמון קשה , הפסיק מח"ט גולני אמיר דרורי ז"ל את ההתקפה והגדוד קיבל פקודה לרוץ לבוקעתא שם הושמדה סיירת חט' 7 והמקום עמד במרכז התקפה של חטיבת רגלים סורית. כאן מתחיל סיפור אחר אותו נספר בהזדמנות אחרת .

    Liked by 1 person

  3. הייתי סמל במילואים באזה בסיס נידח בצומת גולני, הגעתי במוצש בלילה מאוחר מסיסמה ברדיו. ביום ראשון בבוקר 7/10 הוטל עלי להוביל משאית תחמושת עם 500 פצצות120 ממ למחנה צנובר ומשם יגידו לנו לאן להביא. יצאנו ב9 בבוקר מצומת גולני לטבריה ואחרי פקקי תנועה איומים בכל כבישי הצפון הצלחנו בערך ב1 בצהריים להשתחל ולעבור את גשר בנות יעקב. היתה מהומה ומלא אנשים בחוסר מעש כמו עדר ללא רועה.
    איך שעברנו את הגשר רץ אלינו קצין וצעק לכולם להתפזר ולתפוס מחסות כי תכף הולכת ליפול ארטילריה. קפצנו לצד הדרך אבל במקום ארטילריה קיבלנו 2 מיגים שהורידו פצצות בערך קילומטר מאיתנו והסתלקו. הנהג שלי היה מילואמניק מבוגר אמר לי חבוב תודה רבה אני את שלי עשיתי תמשיך מכאן הלאה. אמרתי לו אדוני אין לי רשיון ג אני מבקש אותך למלא את המשימה. אמר לא תודה ופשוט התנדף. מרמת הגולן זרמו כלי רכב, חיילים הלכו בצידי הדרך וחצו את הגשר, פצועים עייפים וכל מיני גמורים הסתובבו שם וצעקו שהסורים כבשו את הגולן והמדינה הלכה פייפן. נשארנו בשטח כל הלילה ובאופק שמענו את התפוצצויות כל הזמן. זה היה לילה מפחיד כי חששו שנותקף מקומנדו סורי. בקיצור כל הלילה ישבתי בקבינה בחצי שכיבה עם עוזי דרוך. למחרת הגיעו אנשים מצנובר ולקחו את המשאית, אני הצטרפתי לאיזה יחידה לעשות כל מיני שליחויות ומטלות. אריק.

    אהבתי

  4. איפה ההגיון? חטיבה 7 לוחמת עם כוח מלא וקילומטר ממנה חטיבה 188 אוכלת חצץ עם 4 וחצי טנקים שצריכים לבלום את המאמץ העיקרי מכודנא למשתא ונפח בלי שאיזה גנרל עם קצת בינה מלאכותית יעביר פלוגות ת"פ. דומני שאפילו את חטיבת אורי אור שלחו תחילה צפונה והוא לבד הבין את המצב וחזר לכיוון נפח לתקוף את הסורים מהאגף.
    אם אני לא טועה חמ"ל פיקוד צפון שהתחיל את המלחמה בבונקר בנפח התקפל בלילה מאוחר לאחור ובמקומו רפול תפס פיקוד.

    אהבתי

  5. הבריחה היתה למחנה חומה של הנדסה קרבית והמחנה הזה היה בין מחנה ברק בעליקה לצומת נשוט. בשער עמדו כמה נגמשים וחיילי הנדסה עם הציוד עליהם חיכו לפקודה לצאת לשטח ולעשות כמה מכשולי נ"ט ומיקוש. קיבלנו בשקם בחינם טמפו ומצופים, אוירה עצובה וההרגשה שהגולן נכבש ואנחנו בדרך לקו הירוק של פעם לקווי 67. אבל הסורים לא המשיכו מנפח למטה, למה? תשאלו את הרמטכ"ל הסורי. שום כוח רציני לא עמד בינם לגשר בנות יעקב.

    זו שאלת השאלות למה הסורים לא ניצלו הצלחה. מזל שלנו.

    אהבתי

  6. שרשרת מחדלים בהערכות של פקוד צפון שלמרות שהאלוף והקמן הפקודי טענו אחרי זה שהריחו או הרגישו או צפו את המתקפה הסורית הם לא עשו די להציב כבר ביום שישי חטיבות מילואים שימלאו את השורות הדלילות ואחרי זה בועדת אגרנט זרקו במרומז את האחריות על בן שהם.

    אהבתי

  7. העיוורון והיהרות של הפיקוד העליון (רמטכ"ל ואלופי פיקוד) גרם לאסון של תחילת המלחמה. בכיפור בבוקר, ברגע שהובן שהמצרים והסורים יתקפו באותו יום ושהמילואים לא גויסו במועד, היה חייב הרמטכ"ל להבין שהמעוזים בקו התעלה לא יחסיקו מעמד אפילו שעתיים ושהם מלכודת מוות, ושחייבים לפנות אותם מיד (בסך הכל הם היו נקודות תצפית), וכך גם חלק ממוצבי קו הגולן. הרמטכ"ל ואלופי הפיקוד אפילו לא עסקו בענין, וכך בוזבזו היומיים הראשונים של המלחמה בסיני בניסיונות לחבור למעוזים ולחלץ נצורים במחיר של מאות אבדות, וברמת הגולן במקום להתארגן כראוי להגנה פיזרו פלוגות מוקטנות מול חטיבות סוריות, וממוצב החרמון בכלל שכחו. חצי שעה של הערכת מצב שקולה וחלק גדול מאסון המלחמה הזאת היה נמנע.

    אהבתי

      • צריך לבדוק במרשתת. ניתן למצוא סיפור על קמב"ץ שלקח בזוקה יחד עם חייל ושיתקו טנק סורי. על שני לוחמים שירו מגג בונקר הפיקוד על כיתת חרמ"ש סורית שירדה מנגמ"ש והבריחו אותה על הטנקים של 679 שהגיחו דרך הסדהא (המ"מ חנן אנדרסון), על כח חיים דנון. והיו עוד. כל אלה לחמו על הגדרות של נפח ועצרו את הכוחות העדיפים פי כמה של הסורים. מהבונקר יצאו בעיקר אנשי החפקים שלא היה להם מה לחפש שם.

        אהבתי

        • בדור כיפור ביוטיוב יש את העדות שתיארת. מדובר על גולנצ'יק שהתפנה עם חיילי שריון ממוצב בקו, עצמאית, נדמה לי 111 או 110, אחרי שראה שאין לו מה לעשות שם (לא היה להם שום נשק ותחמושת, גם המרגמה נפגעה). בקיצור, הוא מספר שהגיע לנפח וראה את כולם בורחים, ורק הוא וכמה חבר'ה מהשריון שהגיעו איתו, הבריחו את החוליה הסורית שהייתה על הגדר.

          אהבתי

  8. מה שמתאר משה צוריך זו בדיוק התמונה בה נתקלתי בעלותי לרמה לאחר שאספו אותי מביתי בגדות בשבת אחה"צ, במכנסים קצרים וסנדלים, כאיש מילואים בחט' 188. במחנה ירדן ציידו אותי בשמיכה דקה ובתת מקלע "עוזי" ללא מחסניות. זו הייתה יכולתו של מחסן חרום בפרוץ המלחמה…

    אהבתי

  9. עלינו בשיירת דרגים לכיוון ראש הגשר, מולנו ירדו ברגל חיילים רבים חלקם פצועים, הדרך היתה סתומה עד שבסוף קיבלנו פקודה לחזור לכיוון גדות. בלילה עלינו דרך גשרון מתחת לכפר הנשיא, הגענו למחנה ירדן כמו גנבים בלילה. הרגשה של חורבן הבית.

    אהבתי

  10. כשלון מהדהד של מפקד האוגדה רפול. לא קרה נכון את תמונת הקרב למרות הידיעות על תנועת הסורים על ציר הנפט. אני שימשתי כמפקד טנק שעלה עם הכח הראשון מחטיבה 679 יחד עם המחט אורי אור ב7 בבוקר ה 7 לאוקטובר. נשלחנו לאבטח את האגף הדרומי של חטיבה 7. השעות הראשונות עברו בשקט. הטעות של רפול היתה שלא עצר את החטיבה והורה להתארגן להגנה על נפח ובכך היה חוסך חייהם של לוחמי 679 שנתקלו בסורים בתנאים נחותים ונפלו בקרב. רפול לא הבין בלוחמת שריון שעוצמתו יכולה לבוא לידי ביטוי רק שהוא פועל במסגרות מסודרות והיררכיות. ולחשוב שאחרי כל זאת מונה לרמטכל ופקד על הצבא במלחמת לבנון הראשונה שגם בה התגלו כשלים רבים. מי אמר שאומץ לב הוא תנאי מספיק לתבונה צבאית?. עד היום מיסרת אותי המחשבה למה לא עצרו אותנו לפני נפח לקבוצת פקודות, לתיאום כונות?

    אהבתי

    • ברוך הנהג, דומני שלרפול לא היה מושג מה מצב הסורים איפה הם ומה כוונותיהם. אחריותו למצב הכשלים בגולן אינו נופל מאלוף הפיקוד וכל היתר. רפול נבחר לרמטכל בגלל לחצים פוליטים כפי שהיה מאז ימים ימימה וכמו שהיה עם אביב כוכבי וכמו עכשיו עם הרצי. ברמות האלה רק אם יש לך מליץ יושר ברמת שר הביטחון וצפונה אתה ממונה, במקרה שלו היה עיזר ויצמן הממליץ עליו ובגין שראה בו בר כוכבא המודרני האריך את כהנותו בשנה נוספת.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s