מנפח לנפח

חפ"ק חטיבה 188 שהצטופף בנגמ"ש אחד יצא ממחנה נפח בערב היום הראשון למלחמת יום כיפור ברמת הגולן, כדי לעשות סדר ולייצב את קו הגבול שנפרץ * שניים מבין עשרת נוסעיו – שלומי רנות שהיה ע' קמ"ן החטיבה, ודרור סופר, מפקד הנגמ"ש, מתארים יממה הזויה מלאת כאוס כולל מפגש מטווח אפס עם טנק סורי שטעה בדרכו * המח"ט בן-שהם חזר עם הנגמ"ש לנפח באיגוף עמוק, עלה לטנק ויצא ללחימה אחרונה שלו

צילום אוויר של מחנה נפח מצפון לכיוון דרום. המחנה ננטש בשעות לפנה"צ של ה-7.10.73 [Google Maps]

בחמ"ל הרוגש והעמוס של מחנה נפח באותה שבת של ה-6 באוקטובר 1973, בשעה 18:00, כארבע שעות אחרי שהסורים החלו לתקוף, יצא אל"מ איציק בן-שהם, מח"ט 188, מהבונקר, עלה על נגמ"ש הפיקוד שלו עם מספר קצינים והחל בתנועה דרומה, כדי לשלוט מקרוב על הנעשה.

כוחותיו שעל הקו הפכו נואשים מרגע לרגע. מה שנראה תחילה כיום קרב עם אפשרות למחטף סורי קטן בשטח ישראל, התפתח במהירות לפריצת הגבול על-ידי מאות טנקים ונגמ"שים סורים. זו היתה מ-ל-ח-מ-ה.

הטנקים של חטיבה 188 היו פרוסים סמוך למוצבים, שאותם איישו מספר מצומצם של לוחמי חי"ר מגדוד 50 [בדרום הרמה] ומגדוד 13 [בצפון]. תוך פחות משעתיים החלו טנקי הצנטוריון לכרוע תחת הנטל. חלקם נפגעו, חלקם נותרו ללא תחמושת ונאלצו לחזור אחורה. אל המציאות הזו יצאו בן-שהם וקציני המיפקדה שלו, במטרה לעשות סדר ולייצב את העניינים.

אלה היו 16 שעות גורליות בחייו של אותו נגמ"ש, שהלכו והתעצמו. הם יצאו מנפח בדרך אחת וחזרו בדרך אחרת לגמרי, מפתיעה שלא לומר תמוהה. אנו מביאים כאן את הסיפור מנקודת מבטם של שניים מנוסעי אותו נגמ"ש חפ"ק 188 – סמ"ר דרור סופר, מפקד הנגמ"ש, ושל סגן שלומי רנות, שהיה ע' קמ"ן החטיבה.

סופר, חייל בשירות סדיר מקיבוץ גן שמואל, הביא את הנגמ"ש לנפח בשעות לפני הצהריים של אותו יום כיפור בשבת. סופר, שהיה מפקד טנק בפלוגה ג' בגדוד 53 [בפיקודו של רס"ן עודד ארז], מצא את עצמו ללא הצנטוריון שלו כמה ימים לפני תחילת המלחמה עם שני מט"קים נוספים. הוא אינו זוכר את הסיבה לכך. שבוע שלם עבר עליו בחוסר מעש, עד שהמ"פ שלו עוזי אוריאלי קרא לו בבוקר יום שבת ה-6.10.1973 והורה לקחת את נגמ"ש החוליה הטכנית ולהביא אותו לנפח, כדי שישמש כחפ"ק 188.

היה זה נגמ"ש M-113 חדש, שנוקה ורוקן מכל הציוד הטכני שבו. סופר מספר שהוא עוד לא הבין מה משמעות ההוראה – שעד היום היא מעסיקה אותו במחשבות.

נגמ"ש M-113 [צילום יד לשריון]

רק אחרי שהגיע לנפח התברר לו כי הנגמ"ש שבפיקודו מיועד להיות נגמ"ש הפיקוד של המח"ט איציק בן-שהם. טכנאי קשר מיהרו להתקין בנגמ"ש מערכות קשר ואנטנות, ומקלע 0.5 על כיפת המפקד.

זמן קצר לאחר מכן פגש סופר בחברו הטוב מהקיבוץ שלמה טייכמן, שהיה מפקד צוות בסוללה ב' של גדוד הארטילריה 405, ועם התחלת גיוס החירום מיהר להגיע לנפח ומשם לסוללה שלו סמוך לתל ג'וחאדר. זו היתה פגישה קצרה ואחרונה. טייכמן נהרג בשעות הערב של אותו יום, כשהסורים גילו את הסוללה שלו במקומה והשמידו אותם מטווח קרוב.

את הנגמ"ש הממותקן העמיד סופר ליד בונקר הפיקוד. כמו כולם, הוא המתין במתח להתפתחויות. דקות אחדות לפני השעה 14:00 זה החל: שני מטוסי סוחוי סורים צללו מעל הבסיס והשליכו כמה פצצות. "ראיתי את המטוסים", מספר סופר, "אבל לא יכולתי לירות עליהם מהמקום שעמדתי. גם לא ידעתי בשנייה הראשונה שהם הולכים להפציץ אותנו".

ממש באותן שניות הגיע לשערי המחנה סגן שלומי רנות, ע' קמ"ן במילואים של חטיבה 188. קבלת הפנים שקיבל היתה ענן אבק ועשן.

רנות התגייס לצה"ל ב-1968, שירת בסיירת שריון מחטיבה 401 ולאחר מכן היה קמ"ן גדוד 46, תחת פיקודו של סא"ל משולם רטס [נהרג במלחמת יום כיפור ברמת הגולן]: "אני דור קלאסי של מלחמת ההתשה. מבחינתי זו היתה המלחמה הכי קשה והכי איומה שעברתי. יום כיפור על ידה היתה קלה יותר. היא ארכה כשבועיים, ההתשה לקחה שנה וחצי. שירתתי בסיני על הקו, שהיה יום יום מטחנת בשר. ההתשה השאירה אצלי את חותמה בצורה מאוד רצינית. גדוד שהגזרה שלו היתה 140 ק"מ, מהאגם המר הקטן עד ראס סודר. כל יום פתיחת ציר בתעלה. אתה נוסע בזחל"מים ויש קטעים שאין בהם סוללה, ובצד שני עומד תותח 57 מ"מ דו קני, ומה שאמור להוריד מטוסים תוקע את הזחל"מים, ואין לך איך לברוח מזה. ככה יום אחרי יום, ואתה תקוע שם שלושה חודשים בלי לצאת הביתה, בלי טלפונים, בלי רדיו, קולטים רק את קול קהיר, ודואר שמגיע פעם בעשרה ימים. זו היתה מלחמה שלימדה אותך להיות גבר. מי ששרד אותה יצא מחוסן".

ראס סודר, סוף ההתשה. שלומי רנות עם חברתו דרורה שהפכה לאשתו

אחרי ההתשה עבר רנות קורס קמ"נים וקורס פענוח, וב-1971 הוצב במדור סוריה בפיקוד צפון. ראש המדור היה משה צוריך, קצין מערך סוריה היה ראובן פניכל וקצין שטח היה רנות. אחרי שהשתחרר משירות קבע בפיקוד צפון, עבר להתגורר במושב רמות בדרום רמת הגולן. העיסוק היומיומי שלו היה רכיבה באיזור דרום רמת הגולן. "הכרתי לא את הדרכים ולא שבילי עיזים, אלא כל חור".

במילואים הוצב כע' קמ"ן חטיבה 188 בפיקודו של צוריך. רנות מספר: "צוריך מיומו הראשון במודיעין פיקוד צפון, גדל שם עם נעליים חצאיות. הוא לא היה בשדה אף פעם, לא היה לו נשק, הוא לא נעל נעליים גבוהות. אבל במודיעין קבעו שכדי להתקדם אתה חייב לעשות תפקיד שדה אחד. תפקיד השדה שנתנו לו זה להיות הקמ"ן של 188".

רנות השתתף באוגוסט 1973 בתרגיל חטיבתי גדול, שבמרכזו תנועה מהגליל אל רמת הגולן, צליחה רטובה על רפסודות מעל גשר אריק, עלייה לרמת הגולן ותרגיל אש מדרום לצפון. מח"ט 188 בתרגיל היה אל"מ איציק בן-שהם, שרק נכנס לתפקידו. רנות מספר כי התרגיל היה מוצלח מאוד ונתן לו המון. "זה היה תרגיל מלא, שבו אתה מתרגל את פיקוד החטיבה ומכיר את אנשי המטה. בהזדמנות זו כדאי לציין שלחטיבה היה פלס"ר מילואים נהדר, וחבל שאף אחד לא מזכיר אותם".

הוא מספר שידע על ריכוזי הכוחות הסורים המתאספים למרגלות גבול ישראל. "אני כקמ"ן בפיקוד כמעט כל שבוע הייתי בא לראות מה נשמע. ידענו הכל, וזה הלך והתגבר. דיברו על יום קרב גדול. בשבת ביום כיפור קיבלתי טלפון בשעה 10 מצוריך שאגיע. הייתי אז במושב ובדיוק הגיע אוטובוס לפנות את הילדים והנשים. אשתי ובתי הצעירה פונו לנהלל, ואותי לקח אחד מהחבר'ה לנפח. התפלאתי שצוריך ביקש שאגיע לנפח. הבסיס שלנו היה בעלייקה".

בחמ"ל של 188

בחזרה לתחילת המלחמה ולהפצצת מחנה נפח. רנות ניסה לרדת לחמ"ל וגילה שהסיפור מאוד לא פשוט באותן דקות. בשל העובדה שהבונקר במחנה היה המקום הממוגן היחיד, הגיעו אליו בריצה חיילים וחיילות רבים, שמילאו את הכניסה וסתמו את המדרגות. "היו שם אולי אלף איש", מספר רנות. "מהכניסה לבונקר ובמורד המדרגות עמדו, ישבו ורבצו בצפיפות. הייתי צריך לדרוך על אנשים כדי לרדת. אילן הקמ"ן של חטיבה 7 הגיע באותו זמן עם יאנוש [בן גל, מח"ט 7] ושניהם לא יכלו להיכנס בגלל הצפיפות. איכשהו הצלחתי להגיע לחמ"ל שלנו".

רנות מתאר איך נראה באותן שעות החמ"ל בנפח, שמלכתחילה נועד לשרת לכל היותר את החטיבה המרחבית 820, וכעת מצא את עצמו מחולק לשלושה חמ"לים – פיקוד צפון, חטיבה 188 וחטיבה 820. "היו שם שלושה חדרים. מצד שמאל חדר בגודל של שלושה מטר על שניים, שישה מטר רבוע. זה היה החפ"ק של 188. ממול היה החפ"ק של חטיבה 820, וחדר שלישי מקדימה בגודל אולי חמישה מטרים, היה חפ"ק הפיקוד ואת העניינים ממנו ניהל קצין האג"מ אורי שמחוני. היה שם גם נציג מחיל האוויר וחפ"ק של אגד ארטילרי. לדעתי בארבעה על חמישה מטר עמדו כל הזמן 30 איש. מכשירי הקשר עובדים, מהומת אלוהים ואתה לא יכול לדבר".

חלקו הדרומי של מחנה נפח

אלוף פיקוד צפון יצחק חופי הוזעק לפני הצהריים לדיון מטכ"ל בת"א. בהיעדרו הוא קבע כי בן-שהם ישמש מפקד רמת הגולן עד לשובו. אלא שלא כולם קיבלו את מרותו. כשבן-שהם ביקש ממח"ט 7 יאנוש בן גל שישלח אליו כוחות, נענה בסרבנות, בסגנון – אתה לא תחלק לי פקודות. אורי שמחוני ביקש כמה פעמים מבן-שהם שייצא לשטח כדי לפקד על כוחותיו, אבל מח"ט 188 נותר נאמן לתפקידו בחמ"ל. רק בשעה 18:00, אחרי שחופי חילק את הגזרות בין שני המח"טים – בן גל בצפוני ובן-שהם בדרומי, ואורי שמחוני המשיך לדרוש מבן-שהם לצאת לשטח, עזב בן-שהם את המקום ויצא לנגמ"ש שלו עם קציניו.

נגמ"ש הפיקוד יצא מיד לציר הנפט דרומה. היו בו נהג ששמו אינו ידוע, מפקד הכלי סמ"ר דרור סופר, המח"ט אל"מ בן-שהם, קצין הקשר סרן חנן שוורץ, קצין המודיעין רס"ן משה צוריך, עוזרו סגן שלומי רנות, קצין סיור בסדיר סגן ספי בן יוסף, קצין קישור ארטילרי סגן יצחק וייס, וטכנאי הקשר יוסי גבריאלי ואבי סק. סך הכל עשרה אנשים.

נגמ"ש הפיקוד של 188 על ציר הנפט

רנות הופתע לגלות שמדובר בחפ"ק הכולל נגמ"ש בודד, בלי נגמ"ש מודיעין ובלי נגמ"ש סיוע ארטילרי חטיבתי.

הם נעו עם אור אחרון דרומה, כשרשת הקשר עמוסה בדיווחים על קו הגבול הנפרץ ומפקדים שמבקשים תגבורות. רנות תפס פינה בירכתי הנגמ"ש, ומרבית הזמן היה ללא תעסוקה. "הסתכלתי כל הזמן החוצה. הכרתי את השטח מעולה, ידעתי כל הזמן איפה אנחנו והבנתי את התמונה הגדולה. בשלב זה מדברים כל הזמן בקשר עם אנשי הקו, בעיקר עם המג"ד עודד ארז. הרשת גועשת ואנחנו בעיקר אוספים דיווחים. זה בלגן, זה לא מצב נורמלי, אתה עוד לא יודע שזו מלחמה, אתה לא מבין לאן זה הולך. ניסינו להבין מאיפה הסורים מנסים לעשות מחטף. זו אי הבנה עמוקה שמחלחלת לכל הדרגים. בשלב הזה כל מפקד מוצב שעולים עליו, חושב שדווקא עליו הסורים מנסים לעשות מחטף. כל מוצב צועק הצילו, אבל אף אחד לא רואה את התמונה הכוללת. ראו את העצים, אבל לא את היער".

דרור סופר בקיבוץ גן שמואל 2022

דרור סופר השתדל להיות מרוכז בהובלת הנגמ"ש. בשל כך לא היה כל-כך קשוב לדיבורים ברשת הקשר. בתום נסיעה של כחצי שעה על ציר הנפט הגיע הנגמ"ש סמוך לצומת ג'וחאדר. השעה היתה בסביבות שש וחצי. מתוך מעביר מים הגיחו שלושה חבר'ה, בוקרים מרמת הגולן, שהרכב שלהם נפגע. "אמרנו להם תעופו הביתה ברגל, יש פה מלחמה", מספר רנות. "אותם ראינו באור אחרון, את זה אני זוכר טוב".

לאחר שהנגמ"ש נכנס לצומת במטרה לעלות לתל ג'וחאדר ולחבור למג"ד 53 ארז, החלה לרדת עליו הפגזה די מדויקת. המח"ט הורה להסתובב ולחזור צפונה על ציר הנפט כ-500 מטר. כאן עלו על רמפת טנקים גדולה ומכאן המשיך המח"ט לפקד על הגזרה. החושך כבר ירד וההפגזה נמשכה. הנגמ"ש ירד מהרמפה והמשיך בציר הנפט חזרה לכיוון נפח כ-500 מטר נוספים, אבל הפגזים המשיכו לרדוף אותם.

שלומי רנות 2022

מספר רנות: "הבנו שהסורים מטווחים אותנו, כי הם מזהים את הקוד שלנו ברשת החטיבתית. צה"ל לא עבר למפות קוד מלחמה, ולסורים היו את המפות קודם. הם זיהו את נגמ"ש הפיקוד ברשת החטיבתית, והיינו צריכים להגיע למקום שאפשר לנוע בו שמאלה וימינה, לא על ציר הנפט [שמשני צידיו יש גדרות]. נסענו צפונה כשלושה קילומטר לצומת ציר המים, שם יש צינור ראשי, כדי שנעמוד על הצומת הזו, ואם ימשיכו לירות נרד על ציר המים דרומה, לפחות שתהיה אפשרות לתמרן. עמדנו עם הפנים דרום-מערבה לציר המים ומשם מנהלים את המלחמה. השעה היתה שמונה או תשע בערב. כבר לא ירו עלינו ולא איימו עלינו".

סופר: "הארטילריה הסורית התחילה לסגור עלינו ובן-שהם הבין שאם נמשיך לג'וחאדר אנחנו נעלה בסערה השמיימה. אנחנו מתמקמים במפגש ציר הנפט עם ציר המים, ושם מדמימים מנוע".

בשלב זה בערך הורה בן-שהם לטנק שלו שהיה בחושניה להגיע אליו. מעט אחר-כך נפגש החפ"ק בציר הנפט עם שדרה של ארבע-חמש משאיות דרגים, שהגיעו מנפח, בהובלת קמב"צ 820, סגן גיורא גולדברג. בן-שהם הורה לגולדברג לסובב את השיירה ולחזור כלעומת שבאו. בדרך חזרה דיווח גולדברג, כי באיזור צומת משתא מסתובבים טנקים סורים.

סופר מספר כי הנסיעה היתה ללא אורות – "היה קשה לראות את הדרך והיה צריך להיות כל הזמן מרוכז בהובלה של הנגמ"ש". הוא זוכר במעומעם אפשרות שקודם לכן נפגשו לרגע עם זחל"ם החוליה הטכנית, בפיקודו של הרס"פ דוד נוריאן. למחרת יימצאו 12 אנשי החוליה הרוגים במעביר מים בחושניה, אחרי שעברו התעללות קשה על-ידי הסורים. רנות לא זוכר מפגש עם החוליה הטכנית.

המפגש עם הטנק הסורי

"עכשיו", ממשיך רנות, "הגיע סיפור הזוי. אנחנו עומדים ומחכים לטנק המח"ט שיגיע אלינו מצפון, ממשתא. אנחנו שומעים טנק מתקרב, ומדברים איתו בקשר ואומרים לו – אנחנו 400-300 מטר לפניך, תתכונן לעצור בצומת. הוא אומר – אני לא רואה שום דבר. אנחנו מדליקים לו פנס, הוא לא רואה את הפנס. אנחנו מאותתים לו עם האורות של הנגמ"ש, הוא אומר – אני לא רואה. אנחנו אומרים לו – אבל אנחנו רואים אותך, אתה מגיע. הטנק בא ממשתא, וכשהוא עבר אותנו ואנחנו עשרה מטר מהצומת, צעקנו לו – עצור עצור עצור, פספסת אותנו. הוא עבר אותנו 20 מטר ועצר על ציר הנפט עם הפנים לג'וחאדר. אני קופץ החוצה להגיד לו שיסתובב וייכנס אלינו בציר המים, ואז אני רואה שזה טנק טי-55 סורי. 20 מטר מבדילים בינינו, ובעודנו מדברים הוא פתאום ממשיך לנסוע לכיוון ג'וחאדר. הציר עולה ויורד והטנק נעלם מאחורי גבעה, נכנס לשטח מת ואנחנו רואים שהוא מאיר עם זרקור. באותו רגע מגיע טנק המח"ט. הם נסעו זה אחרי זה בהפרש של 300 מטר. עצרנו את הטנק ואמרנו לו – יש טנק סורי לפניך, אבל אז בן-שהם אמר לו אל תרדוף אחריו, והודיע לעודד ארז שטנק סורי מגיע מכיוון ציר הנפט".

[יצוין כי דרור סופר זוכר כי הטנק הסורי הגיע מכיוון דרום, מג'וחאדר. רנות עומד בתוקף על דעתו שהטנק הזה הגיע מצפון, ממשתא]

מפת קוד 1973, נגמ"ש 188 בצומת מחזה-צבעון

השוט שהגיע היה בפיקודו של יהודה פורת מקיבוץ דפנה, חברו של סופר לפלוגה. סופר מספר שרעש זחלי הטנק המתקרב היו חשודים בעיניו: "זיהיתי שזה לא טנק ישראלי. הטנק הזה נעמד ממש קרוב. הזיכרון שלי הוא שהיה ממש עשרה או 15 מטר. באותם רגעים הגלגלים לא עובדים כמו ברגיל, אתה לא מבין את המשמעות. זה טנק סורי שהגיע למרחק יריקה מהנגמ"ש של המח"ט. אני זוכר שהטנק הזה היה עם מדפים סגורים. היה מפגש מאוד מאוד קצר, והוא מיד נסע משם. רק יותר מאוחר הבנתי מה קרה".

להערכתו של רנות, מפקד הטנק הסורי הלך לאיבוד, היה מבולבל ולא זיהה את הנגמ"ש הישראלי. זאת הנקודה שבה המח"ט הבין שהוא אינו יכול לחזור לנפח, כי באיזור מסתובבים טנקים סורים. "אין ברור מזה", אומר רנות. "לא חלמנו שיהיו טנקים סורים במשתא".

סופר מתייחס לכך שאין ברשת החטיבתית שום הודעה של המח"ט על מפגש עם טנק סורי. סופר אומר שגם הוא שם לב לזה – "זה מוזר לי מאוד".

אל"מ בן-שהם

באותו זמן פעל בן-שהם לקבל לגזרתו תגבורת מחטיבה 7. תחילה ניסה להשיג את גדוד 71 של משולם רטס. רנות, שהיה שנה וחצי הקמ"ן של רטס בגזרת התעלה, זיהה היטב את קולו של המג"ד ברשת הקשר. "למשולם היה קול מיוחד, שמעתי את כל השיחות איתו ואיך יאנוש חיפף את זה ובמקום גדוד 71 שלח אלינו את גדוד 82, שהיה גדוד לא מאומן".

סופר משבח את המח"ט על תפקודו: "אני לא זוכר את בן-שהם באותו לילה קשה מאבד שלווה. בדיווחים שלו היה תמיד איזשהו רוגע. אני מניח שהוא עשה את זה במודע, בניסיון לתת ביטחון לאנשים שביקשו סיוע מהצד השני של המיקרופון. זה לא היה לילה קל. כל המהלך הזה של ההוראה שקיבלתי מהמ"פ שלי, לקחת את הנגמ"ש ולהגיע איתו לנפח וכל ההתגלגלות לאחר מכן, זה היה יכול להיגמר אחרת".

מאחר שהדרך חזרה לנפח כבר היתה מסוכנת, הורה בן-שהם למפקד הנגמ"ש לנוע דרומה על ציר המים. הנגמ"ש נע בראש ואחריו הטנק. זוהי נסיעה רגועה בחושך. הסורים לא יורים עליהם ואין הפרעות. אחרי כמה קילומטרים הם פגשו בשיירת נכאים – זחל"ם ומשאית די 400 מנהלתית, שהוביל אורי מנוס, סמג"ד 405. במשאית היו פצועים והרוגים מהארטילריה: "מנוס סיפר לנו שטנקים סורים נכנסו לסוללה שלו, שהיתה מאחורי ג'וחאדר וכיסחו אותם והם לא היו מוכנים לזה. הם היו שיירה של הרוגים ופצועים. מהמפגש הזה אנחנו מבינים שהסורים פה על ידינו, ואז בן שהם מקבל החלטה עקרונית שהוא מחפש דרך לחזור לנפח".

ההחלטה לחזור לנפח טורדת עד היום את מנוחתו של רנות, ולא רק הוא. רנות: "הוא החליט שהוא רוצה לחזור לנפח, אולי כי היה לו בראש ששם היה החפ"ק, אבל נפח היא לא הגזרה שלו. הוא מפקד ממוצב 110 דרומה".

איזור התנועה של חפ"ק 188 ב-6-7.10.1973

כך או כך, באישון לילה בן-שהם החליט לחזור לנפח, ולעשות זאת בסיבוב ענק. במקום לחזור מצומת משתא צפונה על ציר הנפט, כשבעה ק"מ, דבר שכבר לא היה אפשרי בגלל הטנקים הסורים שבשטח, הוא הורה לנוע מערבה לכיוון גמלא, לרדת משם אל הכינרת ואז לעלות לכיוון מחנה ירדן ובית המכס, ומשם לנפח – דרך של קרוב ל-50 קילומטר.

את כל התנועה הזו יעשו בבוקר. בינתיים שיירת המח"ט נעה דרומה על ציר המים והגיעה לאיזור האתר אל ארבעין [כ-2.5 ק"מ מדרום למושב יונתן, שלא היה קיים ב-1973]. משם יכלו להבחין מה קורה על הכביש באיזור צומת דליות. על אף החושך, אי אפשר היה לטעות: גם כאן נראו טנקים סורים נעים על הדרך.

"ראינו צלליות בחושך וזיהינו שאלה סורים", מספר רנות. "אמרנו – אופס, אנחנו סגורים בתוך קופסה, תקועים במרחב הזה, אי אפשר לצאת. בן-שהם החליט שלא זזים. אני זכרתי מהתרגיל החטיבתי שיש במקום הזה מין מחפורת ענקית. זו מחצבה שחפרו כדי לקחת חומר לכיסוי ציר המפלים. לתוך הבור הזה נכנסנו וכאן בילינו עד אור ראשון, אולי שש בבוקר. אני זוכר שרוב העיסוק באותו לילה במחפורת היה כוח צביקה. אתה תשמע ברשת החטיבתית המון דיבורים בין צביקה לבן-שהם. כוח צביקה גזל בשקט 50 אחוז מתשומת הלב ברשת הקשר. לא ידענו בדיוק כמה כוח יש לו, אבל היה ברור שזה כוח שאמור לבלום את הסורים בצומת משתא".

בחזרה לנפח: "צוריך וחנן סירבו לפקודת המח"ט לעלות איתו לטנק"

בסביבות השעה 06:00 יצא נגמ"ש החפ"ק לדרך הארוכה בחזרה לנפח. שני הכלים חצו את הכביש בנסיעה מהירה ממזרח למערב וירדו מגמלא אל עמק הבטיחה. רנות מספר שעם ירידתם לכיוון הכינרת הם איבדו את רשת הקשר. הנסיעה היתה איטית, בקצב של הטנק. "הירידה מגמלא בעייתית לטנק ולאחר מכן העלייה מהבטיחה לכיוון מחנה ירדן הוא ציר קשה עם עליות וסיבובים, זה לוקח זמן".

ההגעה לאיזור נפח ארכה כשלוש שעות. סופר זוכר את הנסיעה ארוכה כמו הנצח – "בכל שלב שלא יהיה, אני לא מבין את גודל מה שקורה".

איזור מחנות עלייקה, כשני קילומטר ממערב למחנה נפח

ב-09:00 בערך הם עצרו ב"צומת הזבל", כך כונה אז צומת כביש 91 עם הפנייה לכיוון מושב קדמת צבי, קילומטר לפני מחנה נפח. כשנגמ"ש הפיקוד של חטיבה 188 הגיע לכאן, כבר היה הסמח"ט דוד ישראלי בלחימה על טנק מחטיבה 179, בפיקודו של יואב ברקאי, שעליו עלה. בהיעדרו עבר ניהול העניינים במיפקדה העיקרית לידיו של קצין האג"מ רס"ן בני קצין.

רנות מספר כי בשלב זה הורה בן-שהם לקצין הקשר חנן שוורץ להצטרף אליו לטנק ללחימה. מספר רנות: "חנן ענה לו – אני לא טנקיסט, אני לא עולה לטנק. את זה שמעתי במו אוזניי. שלוש פעמים בן-שהם אמר לחנן להצטרף והוא סירב. זה פשוט היה סירוב פקודה, אין לזה הגדרה אחרת. חנן אמר לו – אני מעלה את יוסי גבריאלי, הוא עולה במקומי, ויוסי עלה לטנק. ואז בן-שהם אמר לצוריך – תעלה אתה לטנק, וצוריך ענה לו אותו הדבר. צוריך אומר לו – שלומי קצין קרבי, הוא יעלה במקומי. זה היה דיון של סירובי פקודה בין צוריך וחנן לבין בן-שהם. ואז בדיוק הגיע ג'יפ ועליו בני קצין, ששמע שאנחנו כאן ומיד ירד אלינו מנפח ואמר לצוריך – עזוב, אני עולה לטנק עם בן שהם. והוא עלה לטנק והם נסעו".

רנות אומר שלא היתה לו שום בעיה להצטרף לטנק המח"ט, במידה וקצין לא היה מגיע: "בהתשה בתעלה ישבתי הרבה על טנקים, זה לא היה לי זר. אבל בני קצין עלה והם יצאו".

מנפח לנפח – תרשים תנועת נגמ"ש חפ"ק 188. 1) 6.10.1973 שעה 18:00 – יציאה מנפח דרומה על ציר הנפט. 2) הנגמ"ש מתקרב לג'וחאדר, סופג הפגזה כבדה, סב על עקבותיו ומתמקם בצומת המים. 3) 21:00 – מפגש עם טנק סורי ומיד לאחריו חבירה עם טנק המח"ט שהגיע מחושניה. 4) אחר חצות 7.10.1973 – הנגמ"ש והטנק מגיעים לאתר אל ארבעין ושם ממתינים במחסה עד הבוקר. 5) בסביבות 06:00 תנועה מערבה, ירידה אל הכינרת ועלייה לכיוון בית המכס. 6) תחנה אחרונה עלייקה – המח"ט בן-שהם עוזב את הנגמ"ש ועובר לטנק, יתר אנשי החפ"ק חוזרים לנפח  

החבורה התעכבה בצומת עוד כרבע שעה ואז חזרו לנגמ"ש והגיעו למחנה נפח. רנות: "היה קצת ירי בסביבה וכל המחנה היה שומם. אין חיילים. נעצרנו עם הנגמ"ש ליד הבונקר, אותו בונקר שיום קודם היה מלא באנשים, ירדנו לחמ"ל שלנו, אותו חמ"ל שיום קודם אי אפשר היה להכניס אליו סיכה, והמקום היה ריק, נטוש. אני כקמ"ן לוקח את המפה שלנו ועם שדכן מתחיל לחבר מפות ולהכין חמ"ל. בעודי עובד עם הסיכות, שמעתי שאגות מלמעלה של חנן – נוסעים מפה, נוסעים מפה, יש סורים במחנה.

"מיד עזבנו הכל. הייתי צריך להשיג את הנגמ"ש בריצה. בהיעדרו של בן-שהם, חנן לקח פיקוד בהיסטריה מוחלטת ואנחנו יוצאים מנפח ופונים שמאלה בפול גז לכיוון גשר בנות יעקב. הנגמ"ש הזה מעולם לא נסע כל כך מהר. אני חשבתי שהוא רוצה להגיע לעלייקה, כי שם המיפקדה העיקרית של החטיבה. כשעברנו את עלייקה שאלתי את חנן – לאיפה? והוא אמר למפקד הנגמ"ש – סע סע סע. היה לי קלצ'ניקוב, שמתי לחנן בגב ואמרתי לו בהיסטריה – חנן אם אתה לא עוצר אני יורה. עצרנו על גדרות מחנה חומה [כ-4 ק"מ מנפח] שהיה מחנה של הנדסה. ירדנו מהנגמ"ש ובאותו זמן מלא ברחנים שלנו יורדים על הכביש מרמת הגולן, ורק מעט מאוד עולים".

בשלב זה הגיע ג'יפ סיור ובו מנחם מן אבירם, סגן מפקד אוגדה 36 [בפיקודו של תא"ל רפאל איתן]. מן עצר על ידם ושאל מה קורה. "אמרנו לו שיש סורים בנפח. ואז ירד טנק שלנו מלמעלה. עצרנו אותו ואז הגיעו מלמטה שלושה או ארבעה זחל"מים עם מרגמות 120. מן אמר להם תעמדו בצד, אנחנו עושים קו הגנה שני כזה, כי הסורים תיכף באים. הוא ניהל את כל האירוע. אחרי רבע שעה הוא אמר – אני לא רואה את הסורים, אנחנו עושים התקפת נגד על נפח. הוא הוביל עם הג'יפ בראש, אחריו הנגמ"ש שלנו, אחרינו הטנק ובעקבותיו זחל"מי המרגמה. נסענו ככה לנפח, אף אחד לא ירה עלינו.

"הגענו לשער המחנה, לפני הכניסה עמד טנק שוט בצד הימני של הכביש ובער. ראינו טנק סורי ממול לנפח בחורשה של כפר עתיק, שכנראה הוא זה שדפק את השוט, אבל חבר'ה מ-679 הורידו את הסורי והוא לא הפריע לנו. עמדנו בכניסה למחנה, ואז מן אמר לחנן ולצוריך – אתם עומדים פה וכל טנק שמגיע אתם נותנים לו את הרשת של 188 ומכניסים אותו ללחימה על ציר הנפט. ולי הוא אמר – קח את הג'יפ שלי, תיסע לפילון ל-679, יש שם עוד טנקים שעוד לא הגיעו למלחמה. תאסוף כמה שאתה יכול ותביא אותם איתך, ובזה נפרדתי מ-188. ירדתי וחזרתי עם שמונה טנקים, וביומיים הבאים המשכתי עם הפלס"ר של 679".

הזיכרון של סופר מהרגעים שאחרי שבן-שהם עזב את הנגמ"ש אינו ברור. "הבנתי בהתחלה שאנחנו נכנסים לנפח ובאיזשהו שלב אנחנו עוזבים את נפח בהחלטה חפוזה. הורדנו כמה מפות ויצאנו מנפח באווירה כללית של בריחה".

בן-שהם, ישראלי, קצין, רנות, סופר – איך זה נגמר

סיכומו של דבר: המח"ט בן-שהם, סגנו ישראלי וקצין האג"מ קצין נהרגו בלחימה מדרום לנפח. רנות עם הג'יפ שלו הצטרף ביומיים הבאים לפעילות של פלס"ר 679, סופר המשיך עם הנגמ"ש לקרבות ההבקעה במובלעת הסורית.

לסופר אין זיכרון ברור של האירועים. "אני יודע על חלק גדול מהדברים שראיתי וששמעתי, מהריחות שהרחתי, אבל מבחינה גופנית שום דבר לא קיים אצלי בצורה חדה. ביום חמישי בהבקעה לשטח סוריה יש בנאדם שנסע איתי בנגמ"ש ונהרג ליד כתף ימין שלי. הוא היה חוקר שבויים בשם זאב שטנדר, שחטף פגיעת ראש. איתנו בנגמ"ש היה גם זקן סורי. פתאום ממול באה שיירת טנקים של צה"ל, שיירת רפאים שחזרה מקרב, ואז הבחור הזה זאב עלה לסיפון לראות אותה ונהרג. עד היום אני לא יודע בוודאות איך נהרג. אין לי את התמונה של מה שהיה ממש על ידי".

המט"ק סמ"ר דרור סופר 1973

רנות סוחב מאותה מלחמה שלל שאלות ותהיות, שהפכו לביקורות נוקבות על התנהלות פיקוד חטיבה 188. על כך נפרסם בקרוב.

סופר, לעומתו, מרגיש אחרת: "יש בי המון תחושות טובות מהיממה הזו. אני רואה בעצמי כמי שהתמזל מזלו להוביל מח"ט ברגעים כאלה. אני יודע שלאורי שמחוני [קצין אג"מ של פיקוד צפון] היתה ביקורת לא קלה על בן-שהם, והיה לי קשה מאוד עם זה הרבה שנים, אבל לאחרונה אני מבין יותר את האמירות האלה. בכל מקרה, אני תמיד אשמור על כבודו של בן-שהם".

סופר הוא אחד האנשים שפעלו לפני כ-15 שנה להוצאת ספר על קורות חטיבה 188 במלחמת יום כיפור. מי שדחף אותו לכך היה בן דודו, פרופ' רפי נגלר, שהיה נער במלחמת יום כיפור. ותיקי 188 ראו איך סיפורה של חטיבה 7 משגשג, ואיך הם שנלחמו בגבורה לא פחותה אינם מוכרים. כך יצא לבסוף בשנת 2009 הספר "על בלימה", שחיבר אבירם ברקאי והפך להצלחה גדולה.

סופר מסכם: "כל השנים ראינו את התיעוד המשמעותי בחטיבה 7 – ספרים, סרטים והרצאות בפני תיכוניסטים שמביאים אותם לעמק הבכא. כל זה בא מקהלני [מג"ד 77], שהגיע לנקודות שאפשרו לו לעשות את הדברים האלה. אין לי אליו ביקורת, הביקורת היחידה היא שאנחנו לא מופיעים בסיפור של חטיבה 7, אבל ב'על בלימה' כולם מופיעים, כולל תותחנים וצנחנים. אם המח"ט והסמח"ט היו שורדים את הקרב, היינו במקום אחר מבחינת התיעוד. היוזמות לתיעוד משמעותי כזה מגיעות בדרך כלל מהדרגים האלה. לנו לא היה אותם, וזה נפל אצלנו על מ"מים ומ"פים, כמו בקמן ואיילנד. זה התחבר להם מצוין, והתחלנו לעבוד. בנינו חבר נאמנים ופה בגן שמואל עשינו את הישיבה הראשונה ויצאנו לדרך. הספר היכה גלים, ספרים חולקו בשריון, דיברו עליו בפו"מ והיו עליו המון הרצאות. עברנו שנים לא פשוטות, אבל הגענו לתוצאה הכי טובה שאפשר היה לקבל".

***********

תגובת הקמ"ן משה צוריך לדבריו של רנות: "שלומי רנות אינו דובר אמת. או שיש לו בעיית זיכרון קשה. שלומי עזב את החטיבה ללא רשות והלך לחפש יחידות אחרות. כעת מנסה כבר שנים להצדיק את מעשיו. לא יודע היכן היה שלומי באותו אירוע. הוא מצטיין לפי מיטב זיכרוני ולא רק ישנם עדויות לכך מאנשים נוספים שהיו שם. האמת !!! כשחזרנו לנפח ובן שהם המח"ט החליט להיכנס לציר הנפט ולפקד על הכוחות שהיו שם, כולל צביקה גרינגולד והמח"ט דוד ישראלי, הוא ביקש אכן מקצין הקשר וממני להצטרף אליו לטנק המח"ט. כשהייתי כבר ליד הטנק מרחוק נשמע צופר של ג'יפ. היה בו קצין האג"מ בני קצין, שהיה במשך כל הלילה בבונקר בנפח. הוא הגיע לטנק ואמר לי – צוריך, אתה לא טנקיסט, כעת המח"ט צריך לוחמים טנקיסטים, תשאל ואני אהיה איתו. המח"ט הסכים איתו והחלפנו. אותו דבר החליט המח"ט לגבי קצין הקשר שיישאר, ואיתו בטנק יהיה הקשר האישי שלו גבריאלי. זה מה שהיה והתרחש. אני מאחל לשלומי שיתאפס ויתחיל לספר את האמת. ובאם איננו זוכר או לא יודע שישתוק. צר לי עליו ועל השקרים שהוא מפיץ".

קצין הקשר חנן שי [שוורץ] סירב להגיב.

—————————————————————————————————————

55 מחשבות על “מנפח לנפח

  1. ליבי ליבי על המח'ט בן שוהם שנאלץ להתחנן בפני קציניו מי יצטרף אליו בטנק, בכל טנק מג'ד יש לפחות קצין קשר אז על כמה וכמה טנק מח'ט. מזל שקצין אג'ם הציל המצב. לא נעים.
    ינוחו בשלום על משכבם.

    אהבתי

  2. תיקון טעות, הייתי מט"ק בפל' ג' (ולא פל' ב' ככתוב) בפיקודו של עוזי אוריאלי, הרס"פ דוד נוריאן ז"ל לא היה מפקד הנגמ"ש(נגמ"ש חוליה טכנית) כי אם מפקד הזחל"ם אליו עברה החוליה הטכנית(כל יושבי הזחל"ם נתפסו ונהרגו בשבת בלילה) מהנגמ"ש שהפך להיות נגמ"ש הפיקוד של בן שוהם בעקבות ההוראה שקיבלתי בשבת בבוקר מעוזי אוריאלי לקחת את הנגמ"ש מחושניה שם היתה הפלוגה יחד עם מפקדת גד' 53 למחנה נפח.

    אהבתי

  3. רק לי לא ברור מה דחוף היה כל כך לאלוף הפיקוד יצחק חופי לעזוב את הגזרה ולנסוע לקריה בתל-אביב לדיון בשעה שהסורים פורצים מכל עבר, את פיקוד הצפון מנהל סא"ל (אורי שמחוני) מתוך חדרון בנפח, שני המח"טים שלו מתנהלים כל אחד לעצמו, והמילואים עדיין בבתי הכנסת? נראה שגם האלוף וגם הרמטכ"ל לא הבינו כלל את גודל האירוע ואת עומק המשבר, ולאור ההתנהלות המתוארת כאן, לא פלא שחצי מקו רמת הגולן קרס בתוך שעות, ורק במאמץ רב נדחפו הסורים בחזרה לאחור. פשוט ברדק אחד גדול, וכואב הלב על החיילים והקצינים הזוטרים שנאלצו לסחוב על גבם את 48 השעות הנוראיות האלה.

    אהבתי

    • אדוני זה לא מדויק מה שאתה רושם. חופי נסע לתל אביב בשעה 10 בבוקר 4 שעות לפני שהכל התחיל וחזר לנפאח ב4 וחצי אחהצ. הסורים גם בשעה2 עדיין לא פרצו מכל עבר.

      אהבתי

    • לאלוף חופי לא היתה ברירה כי דדו, הרמטכ"ל הכושל, קרא לו שוב לקריה בת"א. דדו קרא פעמיים באותו יום גם לאלוף פיקוד הדרום, גורודיש. ועדת אגרנט מתחה ביקורת על דדו בענין זה ובענינים אחרים ובצדק.

      אהבתי

  4. "רנות סוחב מאותה מלחמה שלל שאלות ותהיות, שהפכו לביקורות נוקבות על
    התנהלות פיקוד חטיבה 188. "
    זאת מתוך חכמה שלאחר מעשה.
    בפועל בשעת מעשה , זה אחרת.
    אולי לא צריכה להיות ביקורת , אלא רק לנסות להבין.

    אהבתי

    • חיים היקר.
      זה שלומי רנות.
      נכון שבאופן טבעי, תוך כדי הארוע אין מרחב לביקורת. אלא שה״תהיות״ עלו לי עוד תוך כדי המלחמה, והתדהמה האמיתית הגיעה כשפתחתי את רשימת הצל״שים בקיץ 1974, וראיתי את שמותיהם של צוריך וחנן שוורץ בינהם. הצל״שים הגיעו לעשרות רבות (לפחות) של לוחמים ששילמו ביוקר על המחדל של אותם קצינים.

      אהבתי

  5. לא בסדר להביא את דעת רנות ש"ההחלטה לחזור לנפח טורדת עד היום את מנוחתו של רנות, ולא רק הוא", בלי לציין שהמח"ט בן שוהם ביקש מראש וקיבל רשות לחזור לנאפח בדרך הארוכה. מכאן שהאלוף חופי ראה ערך בחזרת בן שוהם לנאפח, בניגוד לדעתו של המספר, סגן רנות.

    אהבתי

  6. הסיפור על המפגש עם שלושת הישראלים ליד הג'וחדר נראה חופף לאירוע שבו נשבו 3 תושבי טובא שהמלחמה תפסה אותם במקום, ונשבו ביום השני על ידי הסורים

    אחת הגרסאות בעל-פה מתייחסת אליהם כאל גנבי חציר (אותה תכננו לגנוב במשאית שהביאו), ולא כאל רועי בקר

    https://www.nli.org.il/he/newspapers/mar/1974/06/07/01/article/35?&dliv=none&e=——-he-20–1–img-txIN%7ctxTI————–1&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign=%22%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%99%D7%99+%D7%A6%D7%94%22%D7%9C%22&utm_content=itonut

    אהבתי

  7. 48 השעות הראשונות של כל מלחמה הן הזמן הכי קריטי, הכי חשוב בכל מערכה, בעיקר אם אתה בצד המותקף. הן הקובעות האם תשרוד או תתאושש, כמה מהכוח שלך יאבד ויושמד, כמה תצליח לספוג וכמה מהר תתארגן להתקפת נגד. צה"ל היהיר של 1973 נתפס לא מוכן, לא מאורגן, לא בנוי נכון, לא עם "המכנסיים למטה", אלא עם "התחתונים למטה", ו-48 השעות האלה היו עבורו קטסטרופה. היו לצה"ל בפיקוד של הרמטכ"ל דדו יותר משלוש שנים מאז הפסקת האש של מלחמת ההתשה באוגוסט 1970 כדי להתארגן, לבנות נכון את הכוח, להכין תוכניות, לתרגל, להיות מוכן להפתעה. זה לא שלא נעשה דבר, הרי חיל האוויר הכפיל את כוחו והחליף כמעט את כל המטוסים לחדשים, השיריון גדל ב-50% ועוד, אבל למרבה הצער – כל זה נותר ביום כיפור על הנייר, במחסן, בבית. וזה המחדל הגדול של המלחמה – לא הסיפורים על הדרג המדיני, לא הקונספירציות, ולא ההתראות למיניהן – הרי כל קצין מודיעין שדה ראה מולו בקווי הגולן והתעלה איך הצד השני נבנה להתקפה. הסיפור פשוט: המנהיגות הצבאית – הרמטכ"ל ואלופי הפיקוד בדרום ובצפון – היו עיוורים ויהירים, וישנו טוב מדי בלילה. חופי היה צריך להפוך שולחנות כדי לקבל אוגדת מילואים לתיגבור ולא רק את חטיבה 7. וזה כל הסיפור, ונכון עשתה ועדת אגרנט כששלחה את מי ששלחה הביתה. אגב, המצב כיום מזכיר ואף יותר מכך את ערב אוקטובר 73', כולם ישנים, שום דבר לא מוכן ולא מאורגן. הצבא תקוע – פיזית ותודעתית – בסמטאות של חברון, בזמן שמסביב הגלים מצטברים לצונאמי. ניפגש, אולי, אחרי האסון.

    Liked by 1 person

    • אתה טועה בענין היהירות. אלוף פיקוד הצפון, האלוף חופי דאג והתריע ובזכות דרישותיו החוזרות חטיבה 7 עלתה לרמה. האלוף גם דאג לקדם ימ"חים קרוב לרמה (למשל מכורדני לפילון)

      נפלו לנו קרבנות רבים לשווא בתחילת המלחמה בגלל הרמטכ"ל הכושל דדו, הלא מקצוען, לא מאורגן ולא מסודר. דדו היה אמנם היה איש חם וחביב ואף תיפקד לא רע בהמשך המלחמה, אך היה אחראי ישירות לכך שצה"ל הגיע לא מוכן למלחמה. בנוסף, דדו חזר והורה לא להרשות לאויב השג טריטוריאלי אפילו זמני, למרות שידע ואמר שהסדיר בלבד לא יכול לבלום את האויב על קוי החזית.

      בגלל הוראה זו של דדו, בדרום רמת הגולן ביממה הראשונה, הטנקים הסורים פרצו, מוטטו אותנו ולא נותרו דוברי עברית בדרום רמת הגולן, כביטויו הידוע של רפול, מה שגרם לשר הבטחון דיין להתבטא על אבדן הבית השלישי. לפי האלוף ינוש, צריך היה דווקא לעשות ההפך , וכן לוותר על שטח כדי ליצור שטח הריגה כשאנו בתוואים שולטים. כך אמר ינוש לחוקר של ועדת אגרנט. (מקור :
      https://archives.mod.gov.il/Month ago/Pages/6.10.1973.aspx
      עמ' 22 מתוך 26)

      האלוף ינוש גם טען ששליחת קבוצות טנקים קטנות אז משולה להתקפה התאבדותית כמו קרב אז'נקור.

      החל מדקה 36:00

      ברמת הגולן היו 180 טנקים ולאחר יממה איבדנו רבים מהם, ושדירת הפיקוד של חטיבת הטנקים 188 נהרגה, כך שהחטיבה לא תפקדה יותר.

      בגלל הוראתו זו של דדו, בחזית המצרית נשלחו הטנקים שלנו להתאבד בקבוצות קטנות . לפי האלוף סקל, בסיני צריך היה דווקא לעשות ההפך, כן לאפשר לאויב לכבוש זמנית שטח, ולתקוף אותו עם בוא המילואים. (עמנואל סקל, "שריון" גליון 44 עמ' 108
      https://yadlashiryon.com/yad-lashiryon/amutat-yad-leshirion/bitaon-magazin

      , היו לנו כ 280 טנקים בסיני, ואחרי יממה נשארו רק כ 110 טנקים. !

      אהבתי

      • "האלוף ינוש גם טען ששליחת קבוצות טנקים קטנות אז משולה להתקפה התאבדותית,,,".

        חטיבה 188 הייתה מחולקת במשימותיה למחלקות מכיון שהם
        החזיקו את הקו בשגרה.
        לעומת זאת חטיבה 7 הגיע על מנת לתגבר את רמת הגולן
        וממילא כוחותיה היו מרוכזים.
        כך שזה לא מדויק לומר שהייתה כאן שליחת קבוצות טנקים קטנות.

        אהבתי

        • כפי שגם אתה כותב, חטיבה 188 פעלה במחלקות, "מכיון שהם החזיקו את הקו בשגרה". עובדתית, זה זהה ל"שליחת קבוצות טנקים קטנות". ולפי ינוש, ולא רק הוא, זו לא הפעלה נכונה של הכוח.

          אהבתי

    • חופי נלחם להשאיר לפחות את הגדוד של 179 שהטנקים שלו היו מזוודים בפילון -ולא נתנו לו. דרך אגב, רק בגלל הלחץ שלו, חלק מחטיבה 7 עלה לרמה שבוע קודם. גדוד אחר שלה עלה יומיים לפני המלחמה ולקח את הטנקים של 179 מילון. הממשלה לא רצתה לשתק את המשק שוב עם גיוס מילואים כמו שהיה במאי. האשמים העקריים במחדל הם דיין וראש אמ"ן שהיה שבוי בקונספציה שיהיה זה רק תרגיל כמו במאי.

      אהבתי

      • לא נכון ש"הממשלה לא רצתה לשתק את המשק שוב עם גיוס מילואים כמו שהיה במאי". אף אחד לא שאל את הממשלה. דדו, הרמטכ"ל הוא זה שלא אישר גיוס מילואים לפני המלחמה, אפילו יום לפני המלחמה. מוזר, אבל זה מה שהיה.
        אגב, במאי גויסו מילואים רק בגלל המצעד בירושליים, ולא גויסו בכלל חילי מילואים בגלל כוננות "כחול לבן" במאי.

        אהבתי

  8. היום ישראל מטווחת מהמדינות סביבה בטילים מדוייקים שאין לנו מענה להם.
    יש לנו גם אוייב מבית עם כ-300 אלף כלי נשק ותחמושת ללא סוף שבבוא העת יצאו וירו בכל מה שזז ויבזזו הכל.
    היום המצב גרוע בהרבה.

    אהבתי

  9. קצין הסיור ספי בן יוסף מאיילת השחר.
    במלחמת לבנון 1982 נהרג בגזרה המזרחית מעבר לאגם קרעון ע"י כוחותינו כשחזר ממארב

    אהבתי

    • מבט אינטימי מיוחד במינו, על אחד השחקנים המרכזיים על המגרש בשעות הקריטיות של נסיון הבלימה.
      בנוסף, החיכוכים, יחסי הכוחות, הפוליטיקות הקטנות והיכולת למצות את הכח במשולש בן שהם, שמחוני ויאנוש מרתקים לא פחות ולדעתי שווים מחקר מעבר לפולקלור שמתפתח סביב היחסים בינהם.

      אהבתי

  10. דרור סופר שלום (כותב אורי מנוס סמג"ד 405). אתה כותב שבצומת ציר המים פגשת אותי עם משאית וזחל"ם של ניצולי סוללה ב' שהיו בתנועה לעבר מפקדת הגדוד העורפית בקצביה. כדי להתין ולהתארגן מחד"ש לאחר שהתומ"תים שלהם הושמדו ע"י טנקים סורים. אני לא הייתי איתם נשארתי לפקד על יתרת הגדוד ובן שוהם יצר איתי קשר באותו הזמן שהייתי בקדמת העמדה של סוללה ב' כדי לחלץ פצועים שנשארו במקום. קראת ללוחמי סוללה ב' "ברחנים". תאור מנותק מהמציאות. אותם חיילים צעירים מרביתם כחצי שנה בצבא. לאחר התופת שעברו וראו את חבריהם נהרגים לידם. התאוששו וחזרו לגדוד להמשך לחימה עם תותחים
    שארגנו להם

    אהבתי

    • אורי מנוס שלום רב, דבר ראשון חשוב לי להדגיש שזהו לא תאור שלי!!!!!, מעולם לא היה עולה בדעתי לקרוא לשארית סוללת בועז שהכילה פצועים לרוב קצינים וחיילים צעירים חלקם הגדול חווה לפניי כשעתיים את החוויה הנוראית ביותר שאפשר לחוות, אחד מאותם מפקדי הצוותים חברי הטוב ביותר כאח הוא היה לי שלמה טייכמן ז"ל עלה השמיימה באותה ההתקפה על הסוללה, מה שהיה ידוע לי במהלך כל השנים הוא שמי שהוביל את שני הכלים (משאית וזחל"ם) היה חנן אנדרמן שהיה קצין צעיר בסוללה, אני מתנצל וצר לי מאוד על כך שהתאור הזה מופיע בכתבה גם אם לא ממני, אשמח מאוד אם ייצא לנו לשוחח בהזדמנות.

      Liked by 1 person

  11. לא ברור לי מדוע זה לא היה חפ"ק מוכן בחטיבה 188, שהינה חטיבת הקו הראשון בגולן. פיקוד צפון היה כבר בכוננות מזה מספר ימים. חטיבה 7 כבר עלתה. החזית תוגברה גם בארטילריה. כל אלה מעידים על כוננות גבוהה. חפ"ק חטיבה אמורה לכלול שלושה כלים: נגמ"ש מח"ט (או טנק), נגמ"ש מודיעין ונגמ"ש מס"ח. ומה עושים כאן, לוקחים אחרי תחילת הקרבות נגמ"ש חימוש יחיד, פורקים אותו מציודו וממתקנים בציוד קשר לחפ"ק. משהו כאן לא נשמע טוב.

    אהבתי

    • מדוע אתה עוסק בזוטות למרות שביממה זו, היממה הראשונה למלחמה, היו לנו כשלונות כבדים, למשל האוגדונר רפול ששלח כוחות למקומות לא נכונים במקום למקומות הנכונים מה שעלה לנו בהרוגים רבים. בנוסף, לא הראית שפעילות המח"ט בן שוהם בנגמ"ש הזה גרמה לשליטה לא ראויה בכוחות שלו.

      אתה גם מתעלם מכך שאח"כ בן שוהם עבר לטנק שלו, ששם היו לו עוד פחות קציני מטה. כפי שעשה מחט 14, רשף, בחזית התעלה, ואף אחד לא מותח עליו ביקורת אלא להיפך.

      אהבתי

  12. התגובה הקנטרנית שלך מלמדת על חוסר הבנה בהכנת מפקדות לקרב. מח"ט 14 בחזית התעלה , דרך משל, היה לו מס"ח בנגמ"ש נפרד עם קמב"ץ משלו. איני סבור שאי הכנת חפ"ק היא זוטות .נגמ"ש בחפק מצוייד באמצעי שליטה עדיפים על טנק, וכאשר המח"ט בטנק מגבה אותו המפקדה העיקרית. אני לא צריך להראות שפעולתו של בן שוהם בנגמ"ש "גרמה לשליטה לא ראויה בכוחות" אלה דבריך. אני לא נכנסתי לעניין זה בכוונת מכוון. העובדה שלדעתך היו פשלות חמורות יותר באותו יום אינה מעלה ואינה מורידה.

    אהבתי

    • 1-ההתמקדות שלך היא בקטנות זעירות במיוחד. בן שוהם היה בנגמ"ש רק 3 שעות ואח"כ עבר לטנק שלו. אתה לא יכול להוכיח שנגרם נזק משהותו בנגמ"ש ב 3 השעות האלה וכל הכתיבה הזו על 3 השעות האלה היא קטנונית.
      -2- המח"ט רשף, בליל הקרב הקשה שלו ב 15 לחודש, פיקד מהטנק וגם נלחם בעצמו מהטנק בהיותו באמצע מערך מצרי, לא יתכן שהיו לידו נגמ"שים כי אם כן, הם היו נטבחים ע"י המצרים. כלומר מח"ט יכול לתפקד טוב גם ללא הנגמ"שים שמרכיבים את החפ"ק שלו. לפי אותו ההגיון, אין לבקר את בן-שוהם על שהטנק שלו היה כל החפ"ק שלו.
      -3- כתבת ש"העובדה שלדעתך היו פשלות חמורות יותר באותו יום אינה מעלה ואינה מורידה.". זה מזכיר לי שפעם הייתי מא"גיסט ועמדתי למסדר בוקר. הבודק לא ידע כלום על מקלע המאג, ולכן נגע באצבע בחיבור בין 2 רגלי הדורגל (ששם יש תמיד קצת שחור) , מצא שחור ופסק מסדר נוסף.

      אהבתי

      • יהודה אתה טועה , בן שהם ז"ל נמצא ומתפקד מהנגמ"ש במשך 15 שעות, החל מ18:00 בשבת לפנות ערב ועד 09:00 ביום ראשון בבוקר, אלו פרטים שחשוב לדייק בהם.

        אהבתי

        • אתה צודק. כתוב " 21:00 – מפגש עם טנק סורי ומיד לאחריו חבירה עם טנק המח"ט שהגיע מחושניה", ובטעות הבנתי מהמשפט הזה שבשעה זו המח"ט עבר מהנגמ"ש לטנק . מצטער.
          עדיין, התמקדות בפשלה הזעירה הזו שלבן שוהם לא היו כל נגמ"שי החפ"ק, היא לגמרי לא במקום, והעובדה היא שאף אחד לא מציין נזק שנגרם מהכאילו פשלה הזו.

          אהבתי

  13. רק רוצה לחזק את בני.
    נושא מבנה חפ״ק חטיבה אינו שנוי במחלוקת.
    נגמ״ש המח״ט מאויש בקציני אג״מ וקצין הקשר.
    מח״ט שיוצא ללא נגמ״ש מודיעין צמוד מוותר על עידכוני מודיעין מהפיקוד ומגיזרתו ופועל ללא הבנת מצב האויב ומיקומו.
    מח״ט שיוצא ללא מס״ח והצוות שלו, מוותר על שליטה בסיוע הארטילרי ובסיוע אוויר.
    ללא אלו יכולת ההשפעה והשליטה של המח״ט על הקרב נפגמת בצורה קיצונית.
    מי שאחראי על הכנת החפ״ק הוא קצין הקשר.
    הסברים רק מחנן.

    אהבתי

    • יוסי כתב : "נושא מבנה חפ״ק חטיבה אינו שנוי במחלוקת". בפועל , מסוכן מדי לקרב נגמ"שים לקו הקדמי, ולכן לכל מח"ט יש שיקולים שונים. המח"ט אורי אור נסע בזחל"מ בודד שכן התקרב לקו הקדמי. נראה לי שהמח"ט יוסי פלד הפעיל חפ"ק כהלכתו, כמובן לא קרוב מדי לקו הקדמי. החפ"ק של המח"ט אמנון רשף, בחזית המצרית, היה הטנק שלו. לא ראיתי שמישהו ביקר אותם על כך. אם כך, מדוע צריך לעסוק ולבקר דווקא את החפ"ק של בן שוהם?

      אהבתי

      • התקן לחפ"ק כולל 2 או שלושה טנקים. לפחות טנק מח"ט וטנק מס"ח. לצידם יש 3 נגמשים, כאשר החפ"ק עולה ,עפ"י צרכי ותנאי הלחימה, על הנגמ"שים 20א 27א ו-23א או על הטנקים. יש בדרך כלל 20ג ו27ג. הקמ"ן למיטב זכרוני, נשאר על 23א -בשני המצבים- ואינו נצמד לטנק בקרב תנועה. לפעמים הצטרף לחפ"ק גם נגמ"ש הרדיו-טלפון 24א. בקרב הקשה של חטיבה 14 בליל 15/10/73, עלה המח"ט על הטנק 20ג שלצידו נע על המס"ח עם הקמב"ץ שלו על הנגמ"ש 27א הוא היה בתוך הכוחות. באותו קרב, לחם אמנון רשף ממש בין כוחות האוייב על טנק- בתוך כוחות חטיבתו- ופיקד על כח שמנה 7 גדודים. בטנק המח"ט היה גם קצין הקשר וקס. בסביבה לידו היה גם הנגמ"ש 20א עם קצין האגם אהוד סוקול. כל הגורמים עבדו בתיאום, כל אחד הפעיל את רשתות הקשר שלו. המס"ח בן-דוד הפעיל אש ארטילרית ברשתות הסיוע; הקמ"ן העביר מידע מודיעיני טרי שהתקבל תוך כדי הקרב מהגנ"ד, וקצין האגם סוקול תיאם בין הכוחות. לעיתים ירד מהנגמ"ש כדי לברר אישית מה קורה ליחידה מסויימת בתוך הכאוס, וחזר וטיפס על טנק המח"ט כדי לדווח לו. כך התנהל החפ"ק של אחד מטובי המח"טים שהיו לעם ישראל. לא טנק לבדו ולא נגמש בודד מאולתר, עמוס מטה שלם, ללא יכולת ממשית להפעלת המטה. מובן שהחפ"ק צריך את ההכנה המתקראת בפי האזרח ק שלעיל "זעירה" . כך מפעילים חפ"ק. לא קופסת סרדינים מאולתרת. אני לא מבין כיצד יכולים 10 אנשים להסתדר בתוכה. זה לא מא"ג עם פיח. זה פיקוד על חטיבה.

        אהבתי

        • בני כתב על אמנון רשף: " אחד מטובי המח"טים שהיו לעם ישראל". לא ברור מדוע אתה חושב כך. הזכרת את קצין האג"ם שלו סוקול, ולו יש ביקורת על רשף: " צומת טירטור לכסיקון היה מערך מצרי כבד…שלמעשה ביתר את החטיבה לשניים. לראייתו של אהוד מפקד החטיבה כשל בכך שלא האציל סמכות לסגנו איתן אריאלי לפיקוד על הכוח שאיתו, (המפוצל מהכוח שעם המח"ט.)" ועוד ביקורות.

          עוד ביקורת: "…חטיבה 14(אירוע חילוץ אנשי מעוז "פורקן")-פיקוד ישיר על הכוחות בתוך הכוחות, ע"י חפ"ק מח"ט (המח"ט על טנק). באירוע זה אפשר לראות את צד החיסרון שבניהול קרבי כזה, כאשר טנק המח"ט הסתבך בקרב אישי ולמעשה המח"ט לא שלט בפעולה בקטע הקריטי שלה."
          (מהספר של מגידו "חמוטל ומכשיר לא בידינו" פרק י"ב.

          יש ללחוץ כדי לגשת אל summery.pdf

          לגבי המלחמה הזו, חבל שיש נטיה להאליל מפקדים שלחמו בקרב מרובה קרבנות כמו רשף, וגם מפקדים שבפועל נכשלו רבות, כמו רפול.
          לגבי החפ"ק של רשף, נראה שאתה מכיר את הנושא, ולכן אני מקבל את דבריך ומתנצל על שכתבתי שהחפ"ק של רשף היה רק הטנק שלו עצמו. עדיין, רשף נהג בחוסר אחריות כשלקח עימו נגמ"שי חפ"ק פגיעים לקרבות טנקים שהתנהלו בטווח של עשרות מטרים.
          לגבי החפ"ק של בן שוהם, עדיין נראה שהבעיה הזו היא זוטות. החפ"ק של המח"ט אורי אור היה זחל"ם בודד כל המלחמה, ואף אחד לא מותח עליו ביקורת. זאת למרות שחטיבת אורי אור לחמה כחטיבה, ואילו חטיבת בן שוהם לא הופעלה כחטיבה אלא לחמה כמחלקות שהעמדות שלהם מרוחקות אחת מהשניה.

          אהבתי

  14. יוסי ,
    במלחמת יום הכיפורים בימיה הראשונים ,
    איפה היה סיוע אווירי ?
    ואיפה היה סיוע ארטילרי ?
    ואיזה מודיעין היה ?
    היו רק טנקים וטנקים !
    והכוחות שהיו בחזית הם היו המודיעין !

    אהבתי

    • אני אומר לך היכן היה סיוע ארטילרי: לצה"ל היו 44 קנים כנגד 1100 קנים סוריים. 2 סוללות מתוך ה-11 הושמדו ביום הראשון. כל השאר כמעט כילו את כל התחמושת שלהן. זה מה שהיה. צהל הקדיש 50 אחוז לחיל האויר. את רוב השאר לשריון. יבש את הארטילריה. ואח"כ באים להתבכיין היכן הייתה הארטילריה. הארטילריה נתנה סיוע של 200 אחוז מכוחותיה הדלים.

      אהבתי

      • לא התכוונתי לפגוע חלילה בחיל התותחנים.
        חיילי חיל התותחנים עשו מעל ומעבר.
        אלא שפשוט בגלל ההפתעה ,
        המציאות בימים הראשונים הייתה כזאת.
        טייסי חיל האוויר ולוחמי חיל התותחנים ,
        עשו כמיטב יכולתם על מנת לסייע ,
        ורבים מהם שילמו בחייהם.

        אהבתי

  15. יש לי רק שאלה אחת לדרור/שלומי. האם החפ"ק החטיבתי שהיה בעליקה היה מורכב על זחלמים או נגמשים? יתכן שפשוט הועדף נגמש במקום זחל"ם.

    אהבתי

    • בני, ביממה הראשונה של המלחמה (וגם יום אחרי זה) אוגדה 36 ״לא היתה בנמצא״.
      היו רפול בג׳יפ, בהמשך עם דני אגמון (קמ״ן האוגדה) וביום ראשון מן אבירם – בג׳יפ סיור נוסף.
      לא היה לאוגדה שום קשר עם נגמ״שי החפ״ק האורגנים של 188.

      אהבתי

  16. אני רוצה לחזק ולכבד ביותר את הפוסט האחרון של בני.
    אני כמובן לא יודע מי אתה מלבד שמך הפרטי, אבל ברור שאתה שולט היטב ומנוסה בתחום הפיקוד והשליטה בחטיבה בקרב, ובדרך ששו נוהלה במלחמה בחטיבות שונות.
    לצערי, הרבה מגיבים בחוסר נסיון וידע הכי בסיסי ושאינו שנוי במחלוקת.

    אהבתי

    • לשלומי,
      נראה לי ש – בני , הינו
      רס"ן (מיל') בני ארבל.
      קצין קשר.
      אם תחפש ביוטיוב תמצא מספר סרטונים איתו.
      אני מניח שמחמת צניעותו לא ציין זאת.

      אהבתי

      • כתבתי שעשית הדין עם בן שוהם על שהחפ"ק שלו כלל רק נגמ"ש או טנק אחד , היא עיסוק בזוטות. ומה הבעיות הגדולות שבהם כן צריך לעסוק? הנה לדוגמא מה שכתב אבירם ברקאי על מעללי פיקוד צפון : " מסתבר ש:
        -פיקוד צפון לא הוריד לכוחות פקודות מבצעיות;
        -פיקוד צפון לא הוריד כל פקודה מקדימה לכוחות להיערך על פי אחת מתוכניות ההגנה, אלא להיערך ליום קרב;
        -…פיקוד צפון לא השכיל לצופף את קו הבלימה באמצעות קידום כוחותיה של חטיבה 7 אל קווי החזית;
        -פיקוד צפון לא נקט אמצעים נאותים בעניין אמצעי תאורה כשחשבו שהמלחמה אמורה להתחיל בשעה 1800;
        -פיקוד צפון לא נערך תודעתית ומעשית (סד"כים) מול תוכנית המלחמה הסורית המעודכנת שהגיעה אליהם מאמ"ן באביב 73 והגיעה שוב בתחילת חודש אוקטובר וגרסה שהמאמץ העיקרי הסורי יהיה מול הגזרה הדרומית ולא מול פתחת קוניטרה;
        -פיקוד צפון לא הניח מוקשים בהנחה חפוזה ומאולתרת כשנודע כבר בשבת שתפרוץ מלחמה…
        -…מה פשר השאננות שאחזה באלוף חופי ביום שישי 5 באוקטובר כאשר במהלך דיון המטכ"ל לא ביקש, לכל הפחות, להשלים את מצבת הטנקים בגזרתו ל-220 הכמות המוקצית עפ"י "תוכנית גיר" למתקפה מוגבלת, והסתפק ב-177 טנקים? השלמה שהיתה יכולה להיות בעלת חשיבות מכרעת. אולי התוספת שהיתה מונעת את הפריצה בגזרה הדרומית." "
        זאת על סמך: "מפקדת פיקוד הצפון שלפי המחקר שלי-של ברקאי] וגם מחקרו של סא"ל צבי עפר ממחלקת ההיסטוריה ודוח ועדת נבו (שבדקה את הלחימה ברמת הגולן) "
        קישור לדברי אבירם ברקאי:

        אהבתי

    • שלומי כתב: "לצערי, הרבה מגיבים בחוסר נסיון וידע הכי בסיסי ושאינו שנוי במחלוקת". המשפט הזה נכון במיוחד לגבי מה ששלומי כתב: "לו בן-שהם היה נשאר ברמת הגולן, היה יכול להיות המפקד של בלימת הסורים וזריקתם מהגולן" כי מלבדו, אין מי שחושב שבן שוהם היה מסוגל לבלום את הסורים עם מעט מאוד הטנקים שהיו לו, ולא כל שכן לזרוק את הסורים מהגולן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s