"הייתי על תקן נוסע חופשי"

סגן איציק וייס צורף לנגמ"ש החפ"ק של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור על תקן מפקד סיוע חטיבתי, והוא בסך הכל קש"א * "לא היה לי מכשיר קשר, אף אחד לא ביקש ממני כלום, לא ידעתי מה קורה איתי" * וגם: זיכרון כאוב מהסוללה של גדוד 405 שהושמדה

סרן וייס עם תא"ל נתי שרוני קצין תותחנים ראשי בסיום קורס קציני תותחנים ב-1974

איציק וייס היה במלחמת יום כיפור קצין בדרגת סגן בחיל התותחנים, ממ"ח בהשלמה חילית, שנשלח לצפון רמת הגולן לפריסת כוננות. הסוללה שלו מבה"ד 9 נפרסה ליד בוקעתה, וסגן וייס מצא את עצמו כקש"א של חטיבה 7, אלא שחיש מהר הוא נשכח מאחור, הפך לקש"א של חטיבה 188, נסע איתה ביממה הראשונה של הלחימה, אבל לא הועיל לה בגרם אחד של חנ"מ.

קצת סדר: וייס התגייס בפברואר 1969, הלך לקורס טיס, אבל אחרי הגיבוש עבר לתותחנים וסיים קורס קצינים. ערב מלחמת יום כיפור שימש מפקד מחלקה בהשלמה חילית בבה"ד 9. לפני ראש השנה 1973 נכנסו גם בבה"ד 9 לכוננות ועשו סיור עמדות ברמת הגולן. שלושה ימים לפני יום כיפור נשלחו כל התומ"תים המזוודים של הבה"ד לעבדת. ביום שישי ה-5 באוקטובר 1973 קיבל בה"ד 9 פקודה להיות ערוך לירידה לסיני. תוך כדי ההכנות והעמסות תותחים על מובילים, שונתה הפקודה: אתם עולים לרמת הגולן.

וייס אירגן לעצמו סוללת צוערים, שהורכבה מערב רב של בעלי תפקידים מפה ומשם, נסע איתה למחנה פילון ומשם הופנה עם הסוללה שלו לתפוס מקום בחלק הצפוני של הגולן.

איציק וייס 1973

בשבת בבוקר עזב את הסוללה שלו ליד בוקעתה, ועם זחל"ם ועליו טכנאי קשר ושני קת"קים הגיע למס"ח סא"ל אריה מזרחי, מג"ד 405, ששלח אותו לגדוד 71. "התייצבתי לפני הצהריים אצל המג"ד [משולם רטס] בצומת וואסט, ואמרתי לו – אני הקש"א שלך. הוא אמר לי – יופי שבאת, יש בדיוק קבוצת פקודות בנפח, תעלה על הג'יפ שלי וניסע".

הם נסעו לנפח, או ליתר דיוק למחנה סופה בעלייקה. וייס הותיר בזחל"ם שלו בוואסט את כל הציוד שלו, כולל נשק וקסדה. בעלייקה קיבלו מידע כי הארטילריה הסורית הורידה רשתות הסוואה ויש כוננות ספיגה. יום קרב, לא מלחמה.

מספר וייס: "קבוצת הפקודות היתה בערך בשעה 13:30, ובשעה חמישה לשתיים התחילה הפגזה על הבסיס. איך שהתחילה ההפגזה אני רואה את המג"ד רטס טס החוצה ועולה על הג'יפ. אני רודף אחריו ברגל, לא מצליח להשיג אותו. הוא נסע בלעדיי, השאיר אותי לבד וכל הציוד לא איתי. נכנסתי לבונקר, נגמרה ההפגזה, יצאתי והלכתי ברגל למיפקדת הסיוע בנפח. מפקד הסיוע הגזרתי היה אריה שוורץ [מג"ד 334], ובאותו זמן היה שם גם אברהם בר דוד, שהיה המת"פ [מפקד תותחנים פיקודי]. אמרתי להם – חבר'ה, אני פה, חופשי ומוכן לפקודה".

לקראת השעה 18:00 הגיע לחפ"ק בנפח אלוף הפיקוד יצחק חופי, שהורה למח"ט 188, אל"מ איציק בן-שהם, לקחת פיקוד על החלק הדרומי של רמת הגולן ולצאת לשטח. בן-שהם ביקש שיצרפו אליו מס"ח, ומיפקדת הסיוע שלחה איתו את הקש"א סגן איציק וייס, במקום מג"ד ארטילריה.

חפ"ק חטיבה אמור לכלול שלושה זחל"מים – למח"ט, לקמ"ן ולמס"ח, אבל ב-188 הסתפקו בנגמ"ש אחד. הסיבה ככל הנראה – בן-שהם החליט שלא לנוע בשלושה זחל"מים מיושנים ולא ממוגנים מספיק, ולהסתפק בנגמ"ש M-113, כי זה כל מה שהיה לחטיבה 188. נגמ"ש זה הופקע מהחוליה הטכנית של גדוד 53 והושמש במהירות לחפ"ק, אולם בלי כל מכשירי הקשר הדרושים. בעקבות כך, מצא את עצמו וייס ללא מכשיר קשר.

וייס נדחק לירכתי הנגמ"ש: "אני יושב שם ואין לי שום כלים לסייע. אין לי כלום, לא רשת קשר ולא מכשיר קשר". אנחנו שואלים אם פנה לקצין הקשר של 188, רס"ן חנן שוורץ, והוא עונה: "לא פניתי, לא הכרתי שם אף אחד. הצטרפתי לחבורת אנשים זרים לי. לא ידעתי מה קורה איתי. תבין, הייתי בסך הכל סגן, זה לא בדיוק מס"ח. מס"ח זה סא"ל עם ניסיון גדול".

הנגמ"ש של בן-שהם וצוותו נע על ציר הנפט דרומה. כשהתקרב לאיזור ג'וחאדר החל לקבל הפגזה. בעקבות כך חזר לאחור והמתין בצומת ציר המים, שם התחבר לטנק המח"ט שהגיע מחושניה בלילה. לפני כן נתקל שם בטנק, ותוך דקה התברר שהנ"ל הוא טנק סורי שטעה בדרכו. לפני שהעניינים התחממו, הטנק נתן גז וניתק מגע.

וייס מספר שהוא לא כל-כך שמע את דיווחי פלוגות הטנקים של גדוד 53, שהיו פרוסים לאורך מוצבי הגזרה הדרומית, וביקשו תגבורות, מילוי בטן וסיוע ארטילרי. "לא שמעתי כלום, או שאני לא זוכר. בוא נגיד ככה – אני בנגמ"ש הזה על תקן 'נוסע חופשי'. אף אחד לא ביקש ממני כלום לכל אורך הנסיעה".

באותן שעות הסורים נעו בחופשיות באיזור ציר הנפט דרום, צומת משתא ומערבה לכיוון יהודיה וגמלא. הנגמ"ש והטנק של 188 מצאו מסתור לילה במחפורת סמוך לאיזור מעלה גמלא. עם בוקר החליט המח"ט לשוב לנפח, במטרה לארגן טוב יותר את ההגנה על המחנה, שהסורים התקדמו אליו. חפ"ק 188 ירד לכינרת ומשם עלה לרמה דרך מחנה ירדן וצומת בית המכס. וייס: "כבר היה ברור שהמצב קשה, שהסורים מתקדמים בכל מקום, שטנקים ותותחים שלנו נפגעים, שיש אנשים שלנו שמתחבאים במעברי מים, שהסורים מאיימים עלינו חזק".

קילומטר לפני נפח עזב המח"ט את הנגמ"ש ועבר לטנק, כדי לפקד ולהילחם ממנו. וייס מספר שבן-שהם דיבר עם קציניו מי מהם יצטרף עמו, ובכל מקרה לא היה לו מקום עבור הקש"א. וייס המשיך מכאן עם יתר הקצינים לנפח. בנפח ירד שוב לחמ"ל של מיפקדת הסיוע, אבל תוך זמן לא רב ניתנה הוראה לעזוב את המחנה: "הטנקים הסורים הגיעו לגדרות של נפח, ירו לתוך הבסיס ופגעו בבית הכנסת. שמענו בקשר שחי"ר שלהם מתקרב ואז הוחלט לנטוש את המקום".

הוא הצטרף לקומנדקר של אריה שוורץ, המס"ח הגזרתי, והקמב"צ שלו. בדרך אספו חיילים מבוהלים וירדו לכיוון גשר בנות יעקב. בדרך לשם אחד החיילים פלט ברכב צרור מהעוזי. הנוסע שישב לצידו של וייס קיבל שלושה כדורים – ביד, ברגל ובחזה, וייס נשרט בראשו מכדור שחלף ליד עינו.

מלחמת יום כיפור, תותחנים בפעולה ברמת הגולן

בצד המערבי של גשר בנות יעקב פגש וייס בחברו דוד הרמתי, מפקד סוללה בגדוד 405. "הוא אמר לי – איציק תעלה איתי, הסוללה שלי נפגעה, חסרים לי 25 איש, אני רוצה לראות מה קורה. האיזור שם היה בידי הסורים. הצטרפנו לכוח הראשון שעלה, ונכנסנו לסוללה [כ-1.5 ק"מ ממערב לג'וחאדר]. ראיתי מחזות קשים של אנשים שרופים, כמו גחלים, אי אפשר להכיר אף אחד. כל הסוללה הושמדה. הרגשתי בחילה. הרמתי רצה לפנות את הגוויות ואמרתי לו אל תיגע בהן, אולי לפי המיקומים יוכלו לזהות מי שייך לאיזה צוות. בינתיים ראיתי שיירת טנקים וזחל"מים על הדרך. זו היתה החטיבה של יוסי פלד, שבדיוק הגיעה לגולן. ניגשתי למח"ט ואמרתי – אני קש"א ואני פנוי. הוא ציוות אותי לגיא יעקובסון, מג"ד 94, שהקש"א שלו רוזוליו קיבל רסיס באוזן, והחלפתי אותו".

המשך קורותיו של הקש"א וייס היה כיבוש מחדש של תל פארס וצומת רפיד. וייס החליף במהלך המלחמה כעשרה טנקים. מט"ק נהרג מטר ממנו, הוא עצמו הוכרז כנעדר במיפקדת קתמ"ר, רשם מפגש קרוב במובלעת עם חי"ר עיראקי ["מיד ביקשתי אש על כוחותינו כשאנחנו נסוגים בין הפגזים"] וזה רק חלק מהתלאות שעבר.

ב-23 באוקטובר סיים את המלחמה, קפץ הביתה לכמה שעות ומיד למחרת חזר לעבדת להשלים את קורס הקצינים. בגיל 26 מונה למג"ד – מפקד גדוד "רוכב" 7032 באגד 209. "הייתי בתפקיד הזה 11 שנה ולא רציתי לעזוב, זה התפקיד הכי יפה שיש".

————————————————————————————————————————

16 מחשבות על “"הייתי על תקן נוסע חופשי"

  1. במקום מפקד סיוע בדרגת מג"ד מקבלים קצין קישור ארטילרי שיש לו פיקוד ישיר לסוללה אחת בצפון הגולן שצריכה להוריד סיוע על ג'וחדר והמשמעות סוללה 155 ממ על קצה הטווח ועל כן איננה יעילה. במילא גם אין לו קשר למפקדת הסיוע.
    חלם זה כאן.

    אהבתי

  2. מה שחסר לי בכל סדרת הכתבות האלה היא השאלה, האם המח"ט בכלל ביקש או התבקש להפעיל אש סיוע. אני מניח שאם היה צורך דוחק,הקשר"ח שהיה בנגמ"ש יכול היה לפנות מקמ"ש ולמצוא עבור קצין הארטילריה גם את התדרים הנדרשים.

    אהבתי

    • בעיון ברשת הקשר טופי אפשר לראות משעות הערב 19:00 ואילך בקשות לתאורה, ובהמשך בקשות להנחתת ארטילריה הן מצד המח"ט והן מצד כוחות בקו או טנקים בקרבות ש' ב-ש'. מחצות הלילה הבקשות של מח"ט 188 לארטילריה גוברות – 20 ל-22: מה עם הארטילריה שביקשתי?…[ובהמשך] והאם נתת לצביקה את הארטילריה למחזה?

      כמו שאפשר להתרשם: הכל התנהל בצורה עקיפה. הימצאות הקש"א וייס בנגמש החפק לא נוצלה כלל לקשר ישיר של החפ"ק עם הסוללות המטווחות ושליטה יעילה על הנעשה.

      לקריאת רשת טופי – https://naamoush.wordpress.com/2022/11/16/%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%99-188/

      אהבתי

      • כתבת "הימצאות הקש"א וייס בנגמש החפק לא נוצלה". לענין זה, גם הקש"א וייס היה צריך ליזום, להזכיר למח"ט את נוכחותו בנגמ"ש ולבקש שאחד ממכשירי הקשר בנגמ"ש יפעל בתדר שדרוש לקש"א. אבל לפי עדותו, הוא לא יזם מאומה: "אנחנו שואלים אם פנה לקצין הקשר של 188, רס"ן חנן שוורץ, והוא עונה: "לא פניתי, לא הכרתי שם אף אחד. הצטרפתי לחבורת אנשים זרים לי. לא ידעתי מה קורה איתי."
        חבל מאוד.

        אהבתי

        • אתה יודע כמה מכשירי קשר היו בנמ"ש?
          אתה יודע אם הייתה לו בכלל קסדת vrc?
          האם היו בכלל הוראות קשר?
          האם בכלל תודרך מי יחידות האש בגזרה?
          הוא אומר שלא שמע את הקשר!
          יש מישהו שצריך לדעת חוץ ממנו את כל התשובות ויכול היה להסב את תשומת ליבו לפחות שדרושה ארטילריה.
          תחשוב מה היית עושה במקומו, אם המג"ד שלך היה נוטש אותך ללא ציוד אישי אפילו. רחוק מהזחל"מ המצוייד שלך שבו היו לך כל האמצעים הנדרשים לק. קישור ארטילרי.
          כאוס. אמרנו כבר?

          אהבתי

          • הקש"א וייס סיפר שהיה מספר שעות במפקדת הסיוע בנפח, לפני שהורו לו להיות הקש"א של המח"ט בן שוהם. לכן היה לו מספיק זמן לקחת איתו הוראות קשר כמו תדרים, אות קריאה וכינויי הקשר של הסוללות שאותם יטווח. קשה להאמין שהמת"פ בר-דוד והמס"ח שוורץ שלחו אותו לעזור לבן שוהם בלי לתת לו את הכלים האלה. לחילופין היה עליו להתעקש לקבל הוראות אלה לפני שעלה על נגמ"ש החפ"ק של בן-שהם.

            אהבתי

            • לא כתוב כלום, מתי הגיע לנפח, האם נאמר לו דבר מה על תפקידו, האם ישב בכלל בבונקר הפיקוד, לאיזה גזרה יצא (הסוללה שלו הייתה בכלל בבוקעתה). לפי הכתבה נודע לו שהוא יודע עם בן שוהם רק כאשר חופי הורה לו לצאת. אני לא רואה כאן שמץ ראיה ליכלתו להתכונן למשהוא.

              אהבתי

              • דווקא כן כתוב.
                -שאלת מתי הגיע לנפח- כתוב שעם תום ההפגזה הסורית הלך ברגל מעליקה לנפח. מכיון שבן שוהם יצא מנפח אחרי שעה 18:00, יוצא ש הקש"א וייס שהה בנפח לפחות שעה.
                -שאלת : האם נאמר לו דבר מה על תפקידו- כתוב שכאשר וייס הגיע למפקדת הסיוע בנפח, הציג את עצמו, ואח"כ מפקדת הסיוע שלחה אותו לחפ"ק של בן שוהם. על זה כתבתי: " קשה להאמין שהמת"פ בר-דוד והמס"ח שוורץ שלחו אותו לעזור לבן שוהם בלי לתת לו את הכלים האלה. לחילופין היה עליו להתעקש לקבל הוראות אלה לפני שעלה על נגמ"ש החפ"ק של בן-שהם."

                -שאלת " האם ישב בכלל בבונקר הפיקוד" – השאלה לא רלבנטית. כן רלבנטי שמפקדת הסיוע ידעה עליו והורתה לו להצטרף לחפ"ק של בן שוהם.
                -כתבת: " לאיזה גזרה יצא". הקש"א אמור לצאת עם מפות של האזור והוראות קשר מתאימות לאזור הכללי שבא בחשבון, ללא התחשבות בגזרה הספציפית שאליה פנו בפועל. אם אין לוציוד ומפות, הגיוני שיודיע מראש למח"ט בן שוהם שיהיה לו קשה לתפקד.
                -כתבת: "הסוללה שלו הייתה בכלל בבוקעתה". זה לא רלבנטי. הקש"א מקבל הוראות איזה סוללות \ גדודים הוא רשאי להפעיל, וזה לא קשור לזהות היחידה המקורית שלו.

                אהבתי

    • קשקוש
      קשא יכול לקבל סוללה וגדודים לרשותו וזה לא משנה שהוא רק מסול
      מה שמפליא. ברגע שהמחט עזב על הטנק
      והוא נשאר לבד על הנגמש
      היה יכול להתלוות למחט עם הנגמש שהיו עליו מכשיר קשר. ולהיות 27 בנגמש

      אהבתי

  3. בושה וחרפה, איזה בלגן, ככה צה"ל נערך ויצא למלחמה? פלא ש-2,800 לוחמים לא חזרו? רק מקווה שבימינו לא כולם במערכת הביטחון ישנים על האף כמו באוקטובר 1973.

    אהבתי

  4. חייב להגיב ליהודה ק.

    1. מס״ח הוא מג״ד תותחנים. סא״ל מנוסה שמפקד על סוללות הגדוד שלו וסוללות נוספות – כולל הזמנה ותיאום סיוע אוויר.
    2. קש״א הוא קצין צעיר – מקביל למ״מ. היית דורש מ מ״מ לתפקד כמג״ד?
    3. גם אם לאיציק היו כל המפות ותדרי הקשר הגזרתיים, לא היה לו מה לעשות איתם כיוון שלא עמד לרשותו שום מכשיר קשר ולו לדקה!
    לא בטוח בכלל שבן שהם היה מודע להימצאו. בכל מקרה לא ניסו להעזר או להפעיל אותו.

    אהבתי

    • אתה טועה בקשר לקש"א כי במלחמת יום כיפור הקצין הצעיר שהיה נשלח לפי הצורך לפלוגת טנקים\ חי"ר נקרא אז קת"ק (כנראה: קצין תצפית קדמי). מי שנשלח למפקדת הגדוד היה קש"א והוא לא היה קצין צעיר אלא מפקד סוללה, מקביל למ"פ.

      אתה טועה בענין היעדר מכשיר הקשר כי או המס"ח או הקש"א וייס היו צריכים להודיע למח"ט בן שוהם שיש בנגמ"ש שלו קש"א, ולכן, כאשר יצטרך סיוע ארטילרי יהיה עליו לפנות מכשיר קשר לטובת הקש"א.

      לענין מודעות בן שוהם לגבי הקש"א, כנראה שאתה טועה כי לפי הכתבה "בן-שהם ביקש שיצרפו אליו מס"ח, ומיפקדת הסיוע שלחה איתו את הקש"א סגן איציק וייס, במקום מג"ד ארטילריה." בן שוהם דרש קצין ארטילריה וקיבל אותו, ומכאן הגיוני שידע על הקש"א וייס שצורף אליו. בכל מקרה, כאשר הקש"א וייס הגיע לנגמ"ש החפ"ק, היה עליו להתיצב לפני בן שוהם ולהבהיר לו את המצב.

      שאלתך "היית דורש מ מ״מ לתפקד כמג״ד?" לא רלבנטית, כי מפקדת הסיוע שלחה קש"א במקום מס"ח, בידיעה כי זה לא הצעד האופטימלי אבל סביר שהיניחו שיתרום לניהול הקרב, גם אם פחות מאשר מס"ח היה תורם.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s