התרסקות הטופולב: 9 גופות לא זוהו

הפלת מטוס הטופולב העיראקי שהתרסק במחנה עמוס במלחמת ששת הימים, גבתה את חייהם של 14 חיילי צה"ל * תשעה מהם לא זוהו ונקברו בקבר אחים בחיפה * הליך התרת עגינות של האלמנה שולמית צור, שבעלה גיל צור היה בין ההרוגים, חושף את רגעי התופת * מתוך העדויות: "הגופות היו שרופות לגמרי כמו פחם, אספנו את הגוויות שהיו חרוכות ולא ניתן לזהות אותן"

מפציץ העל הסובייטי טופולב Tu-16 מהסוג שתקף במלחמת ששת הימים את ישראל והופל [מתוך הרשת]

יעפי התקיפה של זוג מפציצי טופולבים עיראקים בבוקר היום השני למלחמת ששת הימים, הם מהאירועים המשמעותיים והזכורים שנרשמו בעורף הישראלי ביוני 1967.

הגירסה הישראלית מספרת על מטוס אחד שתקף את נתניה, הטיל עליה שתיים או שלוש פצצות שלא התפוצצו, ואז פנה צפונה כדי לתקוף את בסיס חיל האוויר ברמת דוד. הוא יורט מעל שדות עמק יזרעאל על-ידי סוללת נ"מ ומטוס מיראז', ונפל והתרסק בשטח מחנה עמוס. גירסה אחרת מסר מפקד חיל האוויר הירדני, היא מדברת על שני טופולבים עיראקיים שחדרו לשמי ישראל. האחד הפציץ את נתניה וחזר בשלום לבסיסו, השני ניסה לתקוף את בסיס רמת דוד, אולם נפגע מאש נ"מ ומטיל שנורה ממיראז' וסופו שנפל במחנה עמוס וארבעת אנשי צוותו נהרגו.

הגירסה לפיה היו שני טופולבים נראית סבירה יותר לנוכח הפרשי הזמן בין התקיפה באיזור מגידו לבין התקיפה בנתניה. שעת התרסקות המטוס במחנה עמוס היא 05:45 בבוקר, כפי שעולה ממסמכים חדשים שבידינו. העיתון "דבר" דיווח למחרת כי שני מטוסי חיל האוויר הפילו מטוס אליושין מעל עפולה בשעה 05:50.

דיווח על האירוע נמסר מבסיס רמת דוד לפיקוד צפון ומופיע ביומן המבצעים בשעה 06:00 [כלומר, האירוע התרחש כמה דקות קודם לכן]: "מטוס אליושין ניסה להתקיף את כנף 1. הופל באש הנ"מ של הכנף לאחר שפגע בכמה מבנים בכנף. המטוס נפל על מצבור דלק במחנה עמוס".

השעה בה הותקפה נתניה היא אחרי 06:00. העיתון "דבר" ציין למחרת בדיווח כי נתניה הותקפה בשעה 06:30. ב"על המשמר" ציינו את השעה 06:15. הדודה מנתניה של כותב שורות אלה, סיפרה לנו אחרי המלחמה כי היא יצאה מביתה אחרי השעה 06:00 לכיוון בנק הפועלים, וזמן קצר לאחר מכן המטוס תקף.

מראה כללי של איזור מחנה עמוס ובסיס חיל האוויר ברמת דוד. 7 ק"מ בקו אוירי מפרידים ביניהם

חיזוק נוסף לגירסת שני המפציצים, ניתן בישיבת ועדת שרים לענייני ביטחון ב-6 ביוני 1967 בשעה 16:00, כשראש אמ"ן אלוף אהרון יריב סקר את ההתפתחויות האחרונות: "…אחרי לחץ קשה של המצרים על העיראקים, הם הסכימו לשלוח מפציצים, ושלחו 3-2 מפציצים. טופולב 16 מעיראק ניסה להפציץ אותנו ולחזור, הוא לא גרם הרבה נזק [הכוונה לתקיפת נתניה], אוירון אחד שלהם הופל על יד מגידו ומאז הם לא באים יותר".

12 חיילי סיירת כרמל נהרגו מיידית בהתרסקות. שלושה מהם נהרגו מרסיסים וזוהו בלי בעיות, תשעה אחרים נשרפו כליל ולא זוהו. שניים נוספים, אריה גלזר ושלמה בוכריס, חיילי הג"א, נהרגו מעט מאוחר יותר בהתפוצצות של פצצת נפל מהמטוס שעליה שמרו.

גיל צור דרעי

בתיק שתוכנו הותר לאחרונה לפרסום על-ידי ארכיון המדינה, לפי בקשתנו האתר "נעמוש", ניתן כעת ללמוד פרטים נוספים על האירוע. התיק עוסק באחד ההרוגים באירוע, סמל גיל צור דרעי, לאחר שאשתו שולמית ביקשה כנראה בשנת 1969 מבית הדין הרבני בחיפה להינשא שוב, ואז שאלו אותה הדיינים על-פי מה זוהה בעלה כחלל וביקשו פסיקה חד משמעית של הרב הראשי לצה"ל.

חלק גדול מהתיק מואפל בשל צנעת הפרט, אבל הקטעים הגלויים מביאים פרטים על רגעי התופת בשעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי ה-6 ביוני 1967 סמוך לעפולה.

גיל צור דרעי נולד ב-1936 בטוניס. בגיל 5 וחצי התייתם מאביו. בשנת 1952 עלה לישראל במסגרת "עליית הנוער" והגיע לקיבוץ שריד. ב-1954 התגייס לצה"ל, שירת בצנחנים, השתתף בפעולות תגמול ובמבצע סיני. ב-1957 הצטרף למושב ניר יפה בחבל מגידו שבתענכים והפך לחקלאי ונהג טרקטור. ב-1959 נישא לשולמית וב-1965 הם הולידו את בתם זוהר. את שירות המילואים עשה צור בפלוגת הסיור של גוש כרמל בפיקוד צפון, שם היה מפקד ג'יפ.

תיק "גיל צור" משוייך לרבנות הצבאית הראשית, ועיקרו ממצאים ועדויות משטח האירוע. במסמך נאמר כי מטוס האויב נפל על מצבור דלק, ולדברי שליש היחידה רס"ן אריה ארצי קבוצת חיילים נספתה במלכודת האש. חלקי הגופות הובאו לקבורה בקבר אחים בחיפה, למחרת היום.

חלקי גופה לא מזוהים. טופס 241 – "נעדר גיל צור"

בטופס 241 "הודעה על נפגע", שהוציאה מיפקדת גוש כרמל של פיקוד צפון למחרת האירוע, נכתב כי רב"ט גיל צור נעדר לאחר התפוצצות מטוס טופולב בשטח מחנה עמוס. לפי המסמך ההתרסקות אירעה בשעה 05:45 – "חלקי גופה בלתי מזוהים הועברו לבי"ח רמב"ם". על המסמך חתום רס"ן ארצי.

מעריב 18.6.1967. מודעת אבל לזכרם של צור וטיירי למרות שטרם נמסרה הודעה רשמית למשפחות [החלל פייבל נפל בקרב על ירושלים]

תשעת הלא מזוהים נקברו בקבר אחים בחיפה. תשע המשפחות לחצו לקבל הודעה רשמית על נפילתם, אבל בצה"ל התמהמהו. פיקוד צפון והרבנות הצבאית היו עסוקים באותם ימים בהליך קבורתם של מאות מחללי המלחמה וזיהוי לוחמים שנשרפו. לבני המשפחות, לראשי היישובים שבהם התגוררו החללים ולחברים היה ברור שהתשעה אינם בין החיים. למרות שהודעות רשמיות עדיין לא נמסרו, התפרסמה ב-18 ביוני במעריב מודעת אבל מטעם מפעל טרקטורים בעמק, לזכרם של אלישע טיירי וגיל צור. הם פשוט חתכו עניין והחליטו לעשות סוף לשמועות.

רק יומיים אחר-כך, ב-20 ביוני 1967, נמסרה למשפחות תשעת החללים הודעה רשמית על נפילתם על-ידי קציני העיר, כפי שהעיד מברק מטעם קצין העיר עפולה שנמצא בתיק. ב-23.6.67 פורסמה מודעת אבל לזכרו של צור מטעם ועד מושב ניר יפה.

על אף שחלפו שנה וחצי מסיום המלחמה וגיל צור לא חזר מאז הביתה, דייני בית הדין הרבני בחיפה לא השתכנעו ב-100 אחוז שהוא אינו בין החיים. כאן נכנס לעניינים הרב גורן, שהתגייס למשימה לאשר כי צור נפל במלחמה ולאפשר לשולמית להינשא שוב כדת משה וישראל.

דו"ח קצין השלישות: אין כל ספק שכל 9 הנעדרים נהרגו וחלקי גופם הועברו לקבורה 

להלן דו"ח מסכם שכתב קצין השלישות של גוש כרמל, רס"ן אריה ארצי:

"ב-6 ביוני 1967 בשעה 05:45 לערך נפל מטוס אויב עיראקי במחנה עמוס, על מצבור דלק והתפוצץ. כתוצאה מכך נדלק הדלק ופרצה שריפה חזקה מאוד. לאחר שהאש כובתה בדקנו את שטח האסון ומצאנו מספר גופות, שזיהינו אותן מיד ופינינו לבית החולים עפולה. לאחר מכן מצאנו חלקי גופות רבים חרוכים, שלא ניתן לזהותן ולפי פקודת הרב הפיקודי פונו על-ידי קצין הדת לבי"ח רמב"ם בחיפה.

אנדרטת ההנצחה במחנה עמוס לזכר חללי התרסקות מטוס הטופולב במלחמת ששת הימים [צילום: אבישי טייכר]

"עם גמר העבודה ערכנו מסדר נוכחות ביחידות גוש כרמל במחנה עמוס, והוברר לנו כי חסרים 10 חיילים מיחידת סיור גוש כרמל. במסדר שאלנו את החיילים אם ראו את החסרים והם טענו שראו אותם בערב שלפני האסון, וחלקם בשעות הבוקר המוקדמות. מאחר שפונו פצועים לבית החולים עפולה קיוויתי למצוא אותם בין הפצועים. שלחתי לשם את קצין החינוך הגושי ולמחרת היום את קצין הדת הגושי, והחסרים לא נמצאו. אציין שליד אחת הגופות החרוכות מצאנו ארנק שהיה רשום בו כורש יחיא. העברנו גם זאת לבית חולים רמב"ם, כנראה לפי זה זוהה הנפגע כי ראיתי במדור הנפגעים תעודת פטירה של רבנות פיקוד צפון ע"ש כורש יחיא, אך היה כתוב 'כורט' ולכן היה ויכוח אם מדובר על אותו אדם. למחרת האסון דיווחנו לשל"ר מדור נפגעים את שמות הנעדרים ופרטי המקרה, וגם ציינו שהעברנו חלקי גופות לבי"ח רמב"ם.

"ברצוני לציין שבימים הראשונים לאחר המקרה הופיעו נציגי כל משפחות 9 הנפגעים וכן נציגי היישובים, כך שאין להניח בשום אופן שאחד מ-9 הנפגעים ניצל. ואין כל ספק שכל 9 הנעדרים נהרגו וחלקי גופם הועברו לקבורה.

"להלן שמות 9 הנעדרים: סמל ישעיהו אבן טוב ממעגן מיכאל; סמל זאב גרויסורט מקיבוץ עין השופט; טוראי אלישע טיירי ממדרך עוז; טוראי דוד יפלח ממושב דבורה; רב"ט יורם מושקט מנחשולים; טוראי אשר נגל מקיבוץ אלונים; טוראי יחזקאל שיפר ממולדת; טוראי מיכאל שליט מגן השומרון; רב"ט גיל צור מניר יפה".

איש הרבנות הצבאית: אי אפשר היה לזהות את הגוויות החרוכות 

רס"ל מרדכי קוטנר כתב לרב הצבאי הראשי גורן על קבורת החללים הבלתי מזוהים: "אני הח"מ רס"ל קוטנר מרדכי, שהייתי אחראי לחללים שהגיעו לעפולה או לבית חולים עפולה, מאשר בזה כי ביום שהופל מטוס עיראקי במחנה עמוס יצאתי אני עם חוליית מילואים, שאינני זוכר את מספרם. במקום מצאנו את הרב הפיקודי עם מספר קצינים בשטח ההתפוצצות. לפי הוראות של הרב הפיקודי אספנו את הגוויות שהיו חרוכות ולא ניתן לזהות אותן, למרות שחלקיהם העיקריים כמו רגליים, ידיים ושלדים היו.

"לא הצלחנו לזהות אף אחד מהתשעה פרט לעשירי שזוהה על ידי כתוצאה ממסמכים שנמצאו על ידו. אם אינני טועה, שמו של המזוהה היה כורש, או משהו דומה לזה. לפי פקודת הרב הפיקודי נקברו תשעת החללים בארונות נפרדים, אם כי כל הארונות הוטמנו בקבר אחרים בבית הקברות הצבאי בחיפה, וקבענו במקום הקבר שלט 'אלמונים בלתי מזוהים'".

"נקבר כאלמוני ועתה זוהה". הרב גד נבון מאשר שגיל צור הינו חלל צה"ל

מסמך שכתב סרן אריה שומר, ששימש ראש לשכת הרב שלמה גורן: "הרב גד נבון מסר לי היום, יום א' 13 ביולי 67', טלפונית את עדותו על נפילת מטוס עיראקי על מצבור דלק במחנה עמוס, שגרם להריגת 10 איש. להלן דבריו: 'אני מאשר שאכן הייתי בשטח עם מספר קצינים ופיקדתי אישית על זיהוי הגופות בבית החולים עפולה (ר"מ 2). זיהינו רק אחד מתוך עשרה, בשם כורש. את שאר 9 הגופות אי אפשר היה לזהות כלל מאחר והיו חרוכות ובלתי ניתנות לזיהוי. למרות זאת קברנו את כל תשעת החללים בארונות נפרדים".

תוספת למסמך בכתב יד: "לשאלה על סמך מה קבע שהיו שם תשעה חללים מחוץ למזוהה בשם כורש, עונה הרב נבון: השלדים היו שלמים אם כי חרוכים".

שולמית צור: שמעתי שמשהו קרה במחנה עמוס, נסעתי לשם ושאלתי איפה גיל, אמרו לי שאינם יודעים דבר 

ב-1969 מסרה האלמנה שולמית צור עדות בפני הרב גורן.

הרב גורן: האם את יכולה לספר איך קרה האסון כפי שאת יודעת?

שולמית: "כפי שאני יודעת, סיפרו לי שהוא חזר יחד עם הסיירת, 18 איש במספר, לפנות בוקר בין השעות 3 ל-4 וישבו לשתות כוס קפה ולשמוע חדשות. חבר שלו באותו ג'יפ סיפר לי שהם היו אז כשהאסון קרה ליד הג'יפ, או בג'יפ עצמו. בעלי היה הנהג של הג'יפ, והחבר אינו זוכר שום דבר מה קרה. החבר של בעלי מצא את עצמו בבית החולים ושם שאל איפה דוד וגיל, אלו השניים שהיו איתו ביחד. גם דוד נפל. החבר הזה שמו מרדכי סוברינו וגר במושב ברק לידינו בתענכים.

"כששמעתי שמשהו קרה במחנה עמוס נסעתי למחנה עמוס ושאלתי איפה גיל, אמרו לי שאינם יודעים שום דבר עד שהסיירת תחזור מהשדה ואז יידעו מי חסר. ואז נקבע שיש תשעה איש שלא זוהו. לא קראו לי ללוויה ולא הייתי בעת הקבורה. ידוע לי רק שיש בחיפה קבר אחים. בטוח שהוא היה שם כי היה יחד עם הבחור הזה מרדכי".

25 ביולי 1969: הרב גורן מתחקר את חברו של גיל צור 

ללשכת הרב גורן הגיע גם מרדכי סוברינו ממושב ברק, שהיה חברו של גיל.

הרב גורן: מה אתה יודע על הזמן שלפני ההתפוצצות של המטוס העיראקי במחנה עמוס ביחס לחייל גיל צור?

סוברינו: "גיל צור היה מפקד הג'יפ שבו אני שירתתי ביחידת הסיור של גוש כרמל. בלילה שלפני יום ההתפוצצות ישבנו כל היחידה ביחד ליד הג'יפים ב-12:00 בלילה. הלכנו לישון, כל אחד תפס לו מקום אחר, אבל כולם ישנו מסביב לג'יפים. היינו 5 ג'יפים. ראיתי את גיל בלילה, לפני השינה שתינו קפה ביחד. בבוקר לא ראיתי אותו. בזמן שהמטוס חג מעל המחנה קיבלנו הודעה מפי המפקד בן מאיר להתפזר עם הרכב. ראיתי את גיל צור היכן הוא ישן, זה היה בניגוד ממולי. אני רצתי למקום אחר וגיל צור לקח את הג'יפ והסתלק יחד עם החבר'ה לכיוון אחר. אני לא ראיתי אותו בורח עם הג'יפ, אבל ההיגיון מחייב שהוא עלה על הג'יפ, הוא ישן ליד הג'יפ, זה אני משוכנע. ולבסוף המקום שבו ישנו לא נפגע והמטוס נפל על שלושת הג'יפים שהתרחקו מהמקום למרחק של כ-75-50 מטר. אני מתחייב לברר מי נסע עם גיל צור בג'יפ, או מי ראה אותו, ואני אביא אותו להעיד".

האלוף הרב שלמה גורן בכותל המערבי במלחמת ששת הימים, לצד אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס [האוסף הציוני]

7 ביולי 1969: הרב גורן מתחקר את קצין השלישות של גוש כרמל, רס"ן אריה ארצי 

הרב גורן: האם היית נוכח במחנה עמוס בעת נפילת המטוס העיראקי טופולב?

רס"ן ארצי: "לנתי באותו לילה במחנה עמוס, ובערך ב-05:45 שמענו התפוצצות אדירה. התלבשתי ויצאתי החוצה וראיתי שריפה ענקית, כל מצבור הדלק עלה באש".

שאלה: האם היה הרבה דלק?

תשובה: "היו הרבה חביות עם דלק. לאחר שכובתה האש יצאתי לבדוק את השטח ובנוסף לפצועים אספנו 10 גופות חרוכות, כאשר ליד אחד מצאנו את התעודות על שם כורש ממדרך עוז".

דו"ח חלל – גיל צור. בטעות נרשם שהוא רווק

שאלה: באיזה מצב היו הגופות? שלדים שלמים או חסרים?

תשובה: "היו שלדים כמעט שלמים, היה חסר כף יד או כף רגל, אבל העצמות של השלדים ראו בבירור".

שאלה: האם מצאתם 10 גולגלות?

תשובה: "אני חושב שכן".

שאלה: האם אתה בעצמך ראית את השלדים ואת הגולגלות?

תשובה: "כן, אני גם עזרתי לאסוף אותם. נאלצנו להשתמש בשמיכות רטובות כי הגופות היו חמות נורא".

שאלה: מי עוד היה איתך בטיפול בגופות?

תשובה: "סרן הלביץ דוד, קצין קישור בגוש כרמל, ועוד חיילים מהמחנה".

שאלה: היה איתך קצין דת של הגוש?

תשובה: "מאחר שהשתחררנו ונקראנו ב-5 ביוני בקריאה פומבית, אינני זוכר אם גויס קצין הדת מחדש באותו יום. אינני זוכר גם את שמו, אני זוכר שהיה עורך דין, זה לא היה קצין הדת שטקל".

שאלה: מה עשית עם השלדים?

תשובה: "הגיע הרב פימה עם צוות של אנשים וביקשו ממני שתי משאיות והם לקחו את הגופות. זה היה באותו יום בסביבות השעה 10:00".

שאלה: איך יכולת לקבוע מי היו החללים?

תשובה: "עשינו מיד מסדרים בכל היחידות שהיו במחנה. היחידה סיירת גוש כרמל שאוהליה שכנו ליד מצבור הדלק, מנתה כ-60-50 חייל, וכולם היו באותו לילה במחנה. במסדר הוברר שהחסרים בנוסף לכורש, שגם הוא היה מהסיירת, כולם היו מהסיירת".

שאלה: איך אתה יכול לקבוע מי לן במחנה באותו לילה?

תשובה: "הסיירת היא יחידה בעלת משמעת גבוהה, ובכוננות. והג'יפים נשרפו יחד עם האנשים והאוהלים".

שאלה: האם הסיירת לנה באוהלים?

תשובה: "בשני אוהלים גדולים ובאוהלי סיירים, וגם בשקי שינה".

שברי מטוס הטופולב העיראקי במחנה עמוס

שאלה: האם אתה גבית עדות או שמעת את סיפור המאורע מפי מפקד הסיירת?

תשובה: "הייתי נוכח במסדר שערך לאחר האסון מפקד הסיירת, ושמעתי איך שהמפקד שאל כל אחד ואחד מהסיירת האם זה וזה היה כאן הלילה, והחיילים ענו כן על כל אחד מעשרת החסרים".

שאלה: באיזה מצב היו הגופות שרופות?

תשובה: "שרופות לגמרי כמו פחם. בלי בשר, רק שלדי העצמות היו קיימים, אבל גם היו שחורים".

שאלה: האם אתה בטוח שהיו 10 גופות, או שמא היו מעורבבות?

תשובה: "לא מצאנו את כולן במקום אחד, אלא במקומות שונים ומרוחקים אחד מהשני, כך שלא היה חשש של ערבוב הגופות. אלא שלא רק שמצאנו 10 גופות שונות, מצאנו יותר מ-10 גופות, אבל אלו היו פגועים מרסיסים ויכלנו לזהות אותם כי היו שלמים. על המקום היו 12 חללים ואחרי כן מת עוד אחד מפצעיו מקיבוץ מגידו, ונדמה לי עוד אחד".

שאלה: האם אתה יודע איך קברו אותם והאם היית בקבורה?

תשובה: "לא הייתי נוכח בקבורה, אבל אני יודע שנקבר כל אחד בארון נפרד בחלקה מיוחדת בבית הקברות הצבאי בחיפה".

שאלה: לצורך מה באת אליי אז אחרי האסון?

תשובה: "במשקים היה ידוע שהם נהרגו, וכן נשותיהם ידעו כבר שהם נהרגו מפי שמועה, והתחיל לחץ על היחידה שעליי להודיע רשמית על נפילתם. מדור נפגעים לא רצה להודיע מבלי אישור הרב הראשי, לכן באתי לבקש אישורו של הרב הראשי. נתתי עדות, והרב הראשי אישר את נפילתם ובאותו יום הודיעו למשפחות על נפילתם".

מפקד גוש כרמל לאלמנה: "קדושת המטרה שלמענה נפל היא הגנת המולדת והשמדת האויב" 

העיתון "דבר" 7.6.1967

במכתב תנחומים לאלמנה שולמית צור ב-26 ביוני 1967 כתב מפקד גוש כרמל, סא"ל חיים ארד: "גברת צור נכבדה, אני הכותב שורות אלו מפקדו של בעלך רב"ט צור גיל ז"ל, אשר בתאריך 7 יוני 1967 כ"ח באייר תשכ"ז נפל חלל על הגנת המולדת בעת מילוי תפקידו, אני תקווה שמכתב זה יקל עלייך את סבלך הרב, למרות שאין בכוח מכתב ובכוחן של מילים לנחם ולמעט יגונה של אלמנה. קדושת המטרה שלמענה נפל היא הגנת המולדת והשמדת האויב, שכוונתו היתה להשמיד את עם ישראל ולמחוק את מדינת ישראל. תהיה קדושה זו נחמתך. עם ישראל חי ולא ישכח את בניו גיבוריו, שנפלו על מזבח המולדת ובנופלם נתנו לנו את חייהם".

בשיחה שקיימנו לצורך כתבה זו עם רחל יפלח, אלמנתו של דוד יפלח, שהיה אחד מתשע הגופות שלא זוהו תחילה, היא סיפרה כי בבוקר ה-6 ביוני היא לא שמעה את ההתפוצצות מביתה במושב דבורה, כ-6.5 ק"מ ממחנה עמוס. כעבור שעה החלו לדבר על האירוע במושב, היא נסעה מיד לבית החולים בעפולה, לא מצאה שם את בעלה, אבל פגשה את חברו מרדכי סוברינו שנפצע קל ולא ידע לומר לה מה קרה עם בעלה.

"הסיירת התכוננו לצאת לג'נין", היא מספרת, "ומי שהיה בג'יפים הלך ומי שהיה ליד המקלחות ניצל. נשארתי עם שלושה ילדים קטנים, הגדול בן תשע וחצי. בשנה הראשונה הייתי 'אאוט' לגמרי, ואחר-כך שיקמתי את עצמי, נישאתי מחדש ונולדו לי שני ילדים. עבדנו כאן בחקלאות, גידלנו כותנה וסלק סוכר, וככה החיים נמשכו".

סיכומו של דבר: ב-1 בספטמבר 1969 שלח הרב הצבאי הראשי, אלוף שלמה גורן, מכתב לבית הדין הרבני בחיפה על היתר עגונה: "רב"ט גיל צור, בעלה של הגב' שולמית צור, נספה בנפול מטוס אויב על מחנה צבאי במלחמת ששת הימים בתאריך כ"ז באייר תשכ"ז, 6.6.1967, והובא לקבורה בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בחיפה בכ"ח באייר תשכ"ז 7.6.1967. על סמך העדויות שגבינו והחקירות שערכנו בנדון, אני מאשר את מותו הוודאי של החייל גיל צור בנפול המטוס על המחנה הצבאי".

[לא הצלחנו לאתר את שולמית צור ובתה זוהר]

——————————————————————————————————————-