תול"רים במעלה גמלא

האם מחלקת ג'יפי תול"ר של גדוד 51 הופקרה לגורלה בקרב מעלה גמלא במלחמת יום כיפור, כפי שטוענים אנשיה? * או שמא, כפי שמספר הסמג"ד ציון זלוף, שעיקר הטענות מופנות אליו, הוא השתמש בג'יפים כדי לחפות על הזחל"מים שהיו חשופים לאש הטנקים הסורים? * לוחמי התול"ר מנסים לקבע את סיפורם בתודעה ובמור"ק של גולני, ונתקלים בתגובה נזעמת של הסמג"ד בסיפור שהפך לרשומון    

ג'יפ התול"ר של אורי אורן, צילום מכתבה בערוץ הראשון. הנהג יוסי (שטיין) אבני, מאחוריו משה פרנקל ז״ל והמ"מ אורן מעל התותח

בשלוש השנים האחרונות אורי אורן מכתת רגליים ממקום למקום, מאתר לאתר, מפוסט בפייסבוק לכתבה בטלוויזיה, במטרה להציף את סיפור מחלקת התול"ר שלו מגדוד 51 במלחמת יום כיפור, ובעיקר כדי שסיפורם כפי שהם מספרים אותו יוכר ויאוזכר במורשת הקרב של חטיבת גולני.

לראיון כאן ב"נעמוש" הוא הגיע עם קלסר עבה, עמוס בתכתובות ובעדויות, מתוגבר בסמל המחלקה שלו דוד ברטל, כדי להנציח גם כאן, כמו בכל מקום שרק אפשר, איך ארבעה ג'יפים עם תותחים ללא רתע הצליחו לעצור או לעכב ארבעה טנקים סורים, בחלקו המזרחי של מעלה גמלא, ביומה השני של המלחמה.

יש להם טענות על ניסיונות לדחוק את סיפורם, לגמד אותו, להשכיח ולהתעלם ממנו, אבל הם נחושים להגן על כבודו של המור"ק שלהם, עד שיוכר רשמית בהיסטוריה של החטיבה. עיקר טענותיהם מופנות כלפי ציון זלוף [זיו], שהיה סמג"ד 51 במלחמת יום כיפור, ופיקד עליהם בהיתקלות במעלה גמלא. זלוף מצידו יוצא מגדרו כדי להדוף את הטענות ויורה אש שלא היתה מביישת אף תול"ר. על כך בהמשך.

אורי אורן, יליד קרית ענבים ["סבא וסבתא שלי הם ממייסדי הקיבוץ"], התגייס לצה"ל באוגוסט 1970. שירת למעלה משנה כלוחם בסיירת גולני, עבר קורס קצינים ובסיומו נשלח לקורס תול"רים בבה"ד 3. בנובמבר 1972 הפך למ"מ תול"ר בפלוגה המסייעת של גדוד 51.

מחלקת תול"ר מורכבת מארבעה ג'יפים ועליהם תותחי 106 מ"מ, עם פגזים שהתרמילים שלהם מחוררים כדי לחלק את לחץ הגזים הנפלטים בזמן ירי. בשל כך נותר התותח ללא רתע. בכל ג'יפ שישה פגזים וארבעה אנשי צוות – מפקד, תותחן, טען ונהג.

מימין הנהג יוסי (שטיין) אבני, מאחוריו התותחן אלי ג׳אנו

השבוע שלפני יום כיפור תשל"ד מצא את גדוד 51 מסיים תעסוקה מבצעית בגבול עזה, ומשם נוסע להתארגנות בבסיסו בטירת הכרמל. ביום שישי ה-5 באוקטובר 1973 התייצבו הלוחמים למסדר יציאה לחופשה רגילה. חלק מהחיילים נכשל במסדר והגדוד נשלח למקצה שיפורים. גם המסדר השני לא עבר בהצלחה, הגיע זמן מסדר שלישי, הבוקר הלך והתארך, ואז הודיעו פתאום לחיילים שהיציאות בוטלו בשל המתיחות בגבולות. החיילים הממורמרים נערכו לארוחה מפסקת בבסיס.

למחרת בשבת אחה"צ, עם תחילת המלחמה, נע הגדוד באוטובוסים אל ראש פינה. על הגדוד פיקד סא"ל יודקה פלד, שקיבל את המושכות 48 שעות קודם לכן, לאחר שהמג"ד מיקי כהן נאלץ לעבור ניתוח. בלילה של ה-6-7 באוקטובר פוצל גדוד 51. שתי פלוגות בפיקודו של המג"ד נעו לכיוון נווה אטי"ב, לקראת ניסיון לכבוש מחדש את מוצב החרמון שנפל, ופלוגות ג' והמסייעת בפיקודו של הסמג"ד ציון זלוף נעו לכיוון נפח. הפלוגה המסייעת כללה את מחלקת תול"ר, מחלקת מרגמות 81 ומחלקת מק"כים.

לפני בית המכס התפנצ'ר אחד מגלגלי הג'יפ של מ"מ התול"ר אורי אורן. לפי התרגולת הם הניחו מוט של מכוש מתחת לטמבון, הנהג שם פרונט ספיישל, הג'יפ התרומם ושני חבר'ה פירקו את הגלגל בזריזות והרכיבו חדש. מי צריך ג'ק? לאחר מכן הם המשיכו בעקבות הכוח. השעה היתה בסביבות 09:00.

חלק ממחלקת תול"ר 51. עומדים מימין: משה פרנקל, שלמי פרטוש, חיים חכם, דודי ברטל, אלי דבש, יוסי (שטיין) אבני. הלוחם התחתון לא מזוהה

אנשי התול"ר מספרים שבאיזור בית המכס ראו את מפקד החטיבה המרחבית 820, אל"מ צבי ברזני, עומד על הכביש ומנסה למנוע תנועה מזרחה. באותה שעה התקדמו טנקים סורים אל נפח מדרום וממזרח, כשמולם טנקים בודדים של חטיבה 188. לדברי אורן, הסמג"ד זלוף התעלם מאזהרות המח"ט והמשיך לכיוון נפח. אורן שהגיע למקום באיחור קל נתקל גם הוא במח"ט 820. מספר אורן: "ברזני עמד על הכביש ואומר לי – או! תול"רים! יש טנקים סורים בנפח, תעמוד פה ותירה לשם. ואני יודע שהגדוד כבר התקדם הלאה, אז לא שמעתי בקולו והמשכתי קדימה".

לשאלה איך קצין זוטר מתעלם מפקודה של אל"מ, הוא עונה: "אמרתי לו שהכוח שלי נמצא קדימה ואני צריך לחבור אליו. היה שם קצת כאוס ואף אחד לא ידע מכלום, והוא עומד ועוצר אנשים מלהמשיך הלאה. היו שם גם אזרחים מהיישובים".

לוחמי מחלקת תול"ר מגדוד 51 במלחמת יום כיפור. מימין: מקס מרדכי, ישראל מורגנשטרן, אלי ג׳אנו ושלומי פרטוש

בהיותו בנפח קיבל זלוף פקודה מסמח"ט גולני, סא"ל רובקה אליעז, פקודה לנוע לעזרת גדוד התומ"תים 405 באיזור ג'וחאדר. התותחנים נתקלו בלילה בטנקים סורים, שהשמידו מטווח קצר שתי סוללות וגרמו לנפגעים רבים.

חצי גדוד 51 נע כעת על ציר הנפט דרומה, עם כעשרה זחל"מי לוחמים, שניים או שלושה זחל"מי מרגמה 81 וארבעה ג'יפי תול"ר. לדברי אורי אורן ודוד ברטל, שני הקילומטרים הראשונים עברו ללא בעיות, אבל אז זוהו טנקים סורים במרחק כמה מאות מטרים והכוח הסתובב לאחור, חזר לנפח ומשם ירד לכיוון צומת בית המכס, פנה דרומה וירד לעמק הבטיחה שלחופי הכינרת. לאחר מכן החלו בעלייה לכיוון גמלא. זו היתה דרך כורכר צרה, או אם תרצו שביל עיזים רחב.

הכוח עלה מזרחה סמוך לשעה 12:00, בהובלת מחלקת התול"ר. מספר אורי אורן: "אני מוביל את הכוח עם ארבעה ג'יפים ואחרינו הזחל"מים הישנים ממלחמת ששת הימים. עלינו עד שהגענו לאיזור שפת המצוק [כ-7 ק"מ מתחילת העלייה]. בכל הזמן הזה אף אחד לא ירד מולנו. ציון היה כ-100 מטר מאחוריי בזחל"ם שלו, ובנקודה זו קיבלתי ממנו פקודה לתפוס את תא השטח הבא. הגענו לשטח שהיה פלאטו [מישורי], מכאן נותרו עוד כשישה קילומטרים עד לצומת דליות. התקדמנו כמו שתרגלנו – שני ג'יפים בראש ושניים מחפים עליהם. באיזשהו שלב כשהגענו לראות את השטח הבא, כ-1.5 ק"מ מזרחית לשפת המצוק, לפני שהגענו לתצפית תא השטח הבא, הגיעה מולנו השיירה של גדוד 405".

השיירה כללה מספר כלים ובהם תומ"ת ורכב פיקוד, ועליהם חיילים רבים, חלקם פצועים והרוגים. "את המראה הזה אני לא שוכח עד היום", מספר סמל המחלקה דוד ברטל. "ראיתי את האימה על הפנים של כל מי שישב שם". אורי אורן: "הם עברו אירוע קשה וחטפו די חזק. הם צעקו לנו שיש מאחוריהם טנקים סורים, שנסתובב ונחזור למטה. אנחנו לא שמענו בקולם והוריתי להמשיך הלאה. בשלב זה כבר לא היה לי קשר עם ציון".

נתקלו בטנקים סורים במעלה גמלא, לוחמי מחלקת תול"ר גדוד 51

אורן מספר כי בשלב זה הוא הציב את סמל ברטל וג'יפ הגור שלו ברתק, והוא עם ג'יפ הגור שלו התקדמו אל תא השטח הבא, שהיה מדרון קדמי. לטענתם, בדיעבד נודע להם, שבעקבות אזהרת התותחנים על טנקים סורים שנמצאים בעקבותיהם, סובב הסמג"ד זלוף את הזחל"מים ונע חזרה אל הכינרת, לא לפני שהוריד לצד הדרך חוליית בזוקה של שלושה אנשים.

לדברי אורן וברטל, המצב בשלב זה: מחלקת תול"ר נמצאת אי שם קדימה לכיוון צומת דליות, כשהיא נעה לבדה לקראת אפשרות להיתקלות עם טנקים סורים, כאשר יתר הכוח נע בכיוון ההפוך – מערבה.

ברטל מספר, שהמ"מ אורן דהר קדימה והוא כבר לא ראה אותו. הוא ראה את זחל"ם הסמג"ד, שהיה כ-100 מטר מאחוריו, סב על עקבותיו ויורד. ברטל: "ראיתי איך ציון מסובב את הזחל"ם כשלפני זה הוא ירד ואמר משהו לאחד החיילים. היה רעש חזק של מנועי הזחל"מים והוא סובב אותם אחורה ונסע. עד היום אני זוכר את הרגשת הריקנות הקשה על כך שנשארנו לבד".

בינתיים, קדימה בתא השטח הבא – גבעה הנמשכת מצפון לדרום בקו גובה 400 מטר, הבחין אורן בטנקים סורים על ציר הדרך – ציר פיקרדו. "פתאום מדרום לדרך יש רכס בגובה 400 מטר, שהולך מצפון לדרום, כ-4 ק"מ ממזרח לשפת המצוק. לרכס הזה אני רוצה להגיע, כדי לתפוס עמדה לתא השטח הבא. ממש 200 מטר לפני הרכס הזה אני רואה ארבעה טנקים עולים עליו ממזרח למערב. בשלב ראשון לא זיהיתי באיזה טנקים מדובר, אבל אז ראיתי את צבעי הטנקים, את הטנק עצמו, שלא דומה לשוט או לשרמן, ואני מבין שזה טנקים סורים ואחר כך מזהה טי-55. אני נמצא ליד הכפר הסורי לשעבר ג'רניה, שמה שנותר ממנו זה גלי אבנים. היה גל אבנים קרוב לדרך, ואני שובר אליו ומסתתר מאחוריו, כאשר אני עם החזית של הג'יפ לכיוון ההתקדמות".

בג'יפ של אורן היו יוסי שטיין אבני הנהג, אלי ג'נו התותחן ומשה פרנקל הטען-קשר, שהיה גם החובש של המחלקה. פרנקל נהרג בהמשך המלחמה, בקרב השני לכיבוש החרמון. בין חפציו נמצא יומן מפורט של ההתרחשויות שעבר, שאותו כתב בכל הזדמנות במהלך ימי המלחמה על גבי ניירות וקופסאות סיגריות. ראו בהמשך ציטוטים מהיומן על הקרב בגמלא.

תרשים היתקלות – מחלקת תול"ר 51 מול טנקים הסורים בציר פיקרדו/מעלה גמלא 7.10.1973 [קרדיט: נעמוש]

ההיתקלות עם הסורים התרחשה כ-3.5 ק"מ מזרחית משפת המצוק, במחצית הדרך לכיוון צומת דליות. העמדה שאורן תפס לא היתה טובה, כפי שהוא מספר: "מבחינת עמדת אש, זו לא עמדת אש. עמדת אש של ג'יפ תול"ר זה שאתה לוקח חצי סיבוב ימינה, מצודדים את התותח 90 מעלות וזו העמדה. הג'יפ השני שאיתי, בפיקודו של שלמה פרטוש, עשה כמוני, נכנס אחריי וגם לו אין עמדת אש ולא תצפית, הוא פשוט נמצא מאחוריי. בשלב זה אני מחליט לירות. התרגולת היא שהנהג עוזב את הג'יפ, קופץ עשרה מטר לצד, תופס עמדה עם המקלעון שלו לכיוון החזית, המפקד קופץ ימינה, תופס עמדת תצפית ומכוון את התותחן, שנשאר בג'יפ והטען טוען את הפגז. אני נותן פקודת אש, ג'נו ירה והפגז פגע בזחלים של הטנק הצפוני ביותר, שעמד כ-200 מטר מאיתנו. הפגז לא התפוצץ, כי הוא נדרך רק אחרי 300 מטר, והטנק היה כ-200 מטר מאיתנו. אבל הפגז קרע את הזחל, ולמעשה הטנק הסורי הושבת מבחינת תנועה. עד הרגע שירינו, הסורים לא ראו אותנו. הם הרי נוסעים תמיד במדפים סגורים, דבר שמגביל אותם מאוד בראייה. רק אחרי שירינו הם זיהו אותנו".

מיד עם הפגיעה בזחלים, פתחו הטנקים הסורים באש תותחים ומקלעים לעבר הג'יפים. פגזים החלו להתעופף מעליהם, אחד מהם פגע על הקרקע במרחק 50 מטר, אבל לא התפוצץ. שני הג'יפים שהיו מאחור בחיפוי, בפיקודו של סמל ברטל, ירו שני פגזים. ברטל: "ראיתי טנקים סורים מול העיניים, אבל הזווית שלי לא היתה טובה והתותחן טוביה היסס אם לירות. הגור שלי בפיקודו של עוזי מלמן עמד מימיני וצדוק גבאי התותחן הוציא שני פגזים, אבל לא פגע".

ברטל זוכר שראה חיילים סורים והורה לנהג אלי דבש לירות עם המקלעון, ואז ראה את המ"מ אורי מתקדם לכיוונו ברגל ממזרח, ובעקבותיו שני הג'יפים שלו".

אורי אורן: "אחרי שירינו את הפגז, ניסיתי לקרוא לציון, שלא ענה לי. קראתי גם למיפקדת הגדוד וגם הם לא ענו. היינו לבד ורציתי שיסייעו לי. יש לציון מרגמות 81, הוא יכול להרביץ חנ"מ או עשן. היתה עלינו אש חזקה, ותכלס אחרי שאף אחד לא ענה לי החלטתי לסגת. פתחנו רימוני עשן ונרות עשן, עשינו דילוג לאחור ומאחר שלא היה לי קשר עם ברטל הגעתי אליו כדי לכנוס אותו".

פיקרדו 45: איזור ההיתקלות במפת קוד כפי ששירטט המ"מ אורי אורן

אזכור על ההיתקלות הופיע ביומן המבצעים של חטמ"ר 820 בשעה 12:45 ממח"ט 820 לעמי, ע' קמב"צ 820: "הוראה לכוח גולני 999 להמתין במקום על פיקרדו, רואה התקפת טנקים שלהם על הסוללה שלנו בפיקרדו 45, ממוקם עם תול"רים לפנים". לא ברור מי "רואה התקפת טנקים שלהם". ייתכן שההודעה מתייחסת לדיווח של סמג"ד 51.

מחלקת הג'יפים שוב היתה ביחד. במהלך התנועה חזרה הם אספו את חוליית ציידי הטנקים שהושמטה קודם לכן על-ידי הסמג"ד ציון, ונפרסו במדרון אחורי על המצוק. הם היו רחוקים כעת מהטנקים הסורים כשלושה קילומטר, טווח לא יעיל לירי תול"ר. בכל מקרה, הטנקים הסורים לא התקדמו יותר.

בשלב זה, בשעה 12:00 לערך, החלה לעלות לכיוונם מהכינרת פלוגה של כעשרה טנקים, שוט קל, מגדוד 39 בפיקוד המג"ד יואב וספי והמ"פים אבנר ואברהם סלע. צנטוריונים אלה סופחו זמן קצר קודם לכן לחטיבה 4 [במסגרת אוגדת דן לנר] בפיקודו של אל"מ יעקב הדר ["פפר"], שהורכבה עד אז מהשרמנים הזקנים. במהלך העלייה נתקלו הטנקים בג'יפי התול"ר. מ"פ הטנקים סלע סיפר לימים, כי העובדה שהטנקים הסורים השתהו בעקבות ההיתקלות בתול"רים, עזרה להם לתפוס את הסורים במקום שבו היו ולפגוע בהם. אורי אורן מספר כי הוא עלה על הטנק הראשון, שהיה בפיקוד המג"ד וספי, ודיווח לו מה קורה.

לדברי ברטל, סיפור ההיתקלות שלהם ארך כשעה: "תאר לך שהסורים היו מתקדמים ומגיעים למצוק איפה שהיינו, אף טנק ישראלי לא היה מצליח לעלות כי זה שביל צר". אורן: "בגדול, התוצאה בעקבות ההיתקלות שלהם בנו היתה שהם לא התקדמו הלאה, וכשגדוד 39 הגיעו למעלה הם החלו את המלחמה שלהם ודחקו את הסורים לאחור".

מחלקת התול"ר חברה ליתרת הגדוד באיזור גשר אריק. הם מספרים שחבריהם הלוחמים בזחל"מים הסתכלו עליהם בפליאה: "הם אמרו לנו – חשבנו שאתם לא בין החיים. במילים האלה. כבר אז הבנו שהשאירו אותנו די לבד שם למעלה, אבל לא דיברנו על זה, כי היינו בתוך מלחמה".

בהמשך פעלה מחלקת התול"ר של גדוד 51 בגזרות שונות – אבטחת מיפקדת אוגדה 36 במובלעת וחילוץ חייל מהמרגמות שנשכח באחד המוצבים שפונו ["מצאנו אותו חורפ בבונקר ולקחנו אותו"]. בקרב לכיבוש החרמון בסוף אוקטובר מונה אורי אורן למפקד כוח חילוץ. בקרב זה נהרג הטען-קשר פרנקל, ששימש חובש קרבי.

בשנים האחרונות הם פועלים שהקרב הקטן שלהם יוזכר ויהיה ידוע, ולטענתם נאבקים בכאלה שרוצים לשכתב את ההיסטוריה. במיוחד חורה להם שהמור"ק הרשמי של חטיבת גולני לא מקבל את הגרסה שלהם. אורי אורן: "לא אגיד לך שלא יצאנו עם טראומה מהמלחמה הזו. לא דיברנו כל השנים. אחרי המלחמה היה תחקיר של פיקוד צפון על הקטע הזה של קרב גמלא. הם זימנו את הסמ"פ שלנו, בנצי מוסקוביץ', שלא היה בקרב הזה, הוא הגיע למלחמה רק יומיים אחר-כך, וגם הבחור השני שזימנו לתחקיר, הרס"פ אהרון גרוס, לא היה איתנו במעלה גמלא. אל תשאל אותי למה אותי לא זימנו. תחקרו אותם על קרב גמלא והשמיעו להם הקלטת קשר, שבה אני נשמע זועק לעזרה. חיפשתי את זה אחר-כך בארכיון צה"ל ולא מצאתי".

מי ידע אחרי המלחמה על הסיפור לכם?

אורן: "עד לפני שלוש שנים גם ציון לא ידע מה היה שם. אף אחד לא בא ולא תיחקר ולא שאל. לפני שלוש שנים ציון הזמין אותי לאזכרה של פרטוש, אחד הבחורים שלנו שנפטר ממחלה והיה מפקד ג'יפ הגור שלי. נפגשתי עם ציון, הוא נתן לי תעודת הערכה, מאוד יפה מצידו, ישבנו ודיברנו, וסיפרתי לו את הסיפור פעם ראשונה אחרי 47 שנים".

היומן של פרנקל: "פתאום יצאו לקראתנו 4 טנקים, ירו עלינו מכל הצדדים" 

לעזרתם הם מגייסים את יומנו של משה פרנקל, ששימש בג'יפ של המ"מ אורי אורן כטען-קשר-חובש. פרנקל כתב מתחילת מלחמת יום כיפור יומן אישי על קורותיו, והקפיד לכתוב כל כמה שעות. קטעי היומן נמצאו בין חפציו לאחר שנהרג ב-22 באוקטובר 1973, בקרב לכיבוש מוצב החרמון.

להלן תיאוריו מתחילת העלייה במעלה גמלא:

"12:00: סכנה! הג’יפים עולים לפני הזחל"מים לפתוח ציר שנכבש ע"י הסורים. החבר'ה בג'יפ משקשקים, אבל צוחקים. אני פוחד, אבל הולך בלב שקט.

12:30: אנחנו עוד בדרך הקשה והמפחידה, שומעים כל הזמן פיצוצים. הפחד גדול. אחד הזחל"מים שלנו נתקע. ברגע זה זיהינו טנקים, לא ברור של מי [אלה הטנקים הסורים]. 12:43: כנראה שאותו טנק עולה באש. אנחנו מתכוננים כנראה להתקפה.

13:10: הג’יפ שלנו הולך אל המטרה הבלתי מזוהה, כאשר שאר הג'יפים מחפים עלינו משמאל… 13:20: כרגע גילינו 11 חיילים. אלה הם חיילינו, גדוד תותחנים, אשר הושמד בחציו. יש להם הרוגים ופצועים רבים. הכלים שלהם מטווחים והם יורדים ברגל למטה. הם נראים ממש כמו בסרטים, ממש זוועה. הם נראים עייפים, סחוטים ועצובים. 13:45: מחפשים את הטנקים. החרמ"ש [הכוונה לתותחנים] ממש היו סחוטים וסיפרו שיש להם כ-20 פצועים בשטח. המצב גרוע [בנקודה זו מתחיל הקרב מול הטנקים הסורים].

מחבר היומן משה פרנקל עם אביו יהודה בסיום הטירונות, ינואר 1972. השתתף בקרב מעלה גמלא, נהרג בקרב החרמון

15:00 [נכתב כשעתיים אחרי ההיתקלות עם הטנקים הסורים]: אני לא יודע איך, אבל יצאנו בשלום מאותה רמה. נסענו על הציר של התותחנים. עלינו כ- 4 ק"מ, פתאום יצאו לקראתנו 4 טנקים. ירו עלינו מכל הצדדים. ירינו פגז אחד, המשיכו לירות עלינו. פתחנו רימוני עשן שחלקם לא נפתחו והתחלנו לדהור בכל הדרך. דרך של כ-4 ק"מ כשכל הזמן יורים עלינו. המשכנו הלאה בדהירה. הודות לאורי, כנראה, הצלחנו להגיע לסוף השביל. אורי שלט טוב".

16:00: נערכנו שוב במחנה ירדן וכבר למעלה. אנחנו רואים את הקרב שמשתולל למעלה. ושוב כל הצוות לא מבין איך אנחנו, הצוות של אורי, בחיים. ממשיכים הלאה".

עד כאן היומן.

"הסיפור שלנו לא מוצא חן בעיני ציון בגלל שהוא עשה אחורה פנה"

אורן וברטל מספרים שבחטיבה לא התעסקו בכלל בקרב במעלה גמלא, כי הטראומה הגדולה אחרי המלחמה היתה קרב החרמון, וכל תשומת הלב הלכה אליו. ובכל זאת, לדבריהם, ראוי ונכון היה לשמוע מהם. אורן: "אני למעשה כתבתי את הסיפור שלנו, העברתי לציון וגם למור"ק גולני. הם פרסמו סיפור לא נכון, ואז התחילה התכתבות והתדיינות".

אורי אורן 1971, סיירת גולני

הם מבקשים שהסיפור שלהם יוכר על-ידי החטיבה וייכנס למור"ק שלה – "הסיפור האמיתי, כמו שאנחנו מספרים אותו והחיילים במחלקה חתמו על זה. אנחנו לא מחפשים צל"ש ולא התנצלויות".

היו מקומות שהעצימו את פועלם וכתבו שהם אלה שמנעו מהסורים לרדת אל הכינרת. אלא שמתחקירים מאוחרים ומתחקורי שבויים עלה שלסורים לא היו כוונות בשלב זה של המלחמה לרדת אל הכינרת, וכי הגדוד שבו נתקלו מחטיבה 47 טעה בתנועה. גם לעכב כוח טנקים, או לשבש את תנועתו על-ידי ארבעה ג'יפי תול"ר לכבוד ייחשב.

באירוע של גדוד הטנקים 39 קיבל אורי אורן את הכבוד לספר על הקרב שלהם, שעה ארוכה לפני הגעת הטנקים של צה"ל. הם טוענים, שהסיפור שלהם לא נראה לציון זיו ואינו מקובל עליו. ברטל: "אני יכול להעריך למה זה לא מוצא חן בעיניו, זה בגלל שהוא עשה אחורה פנה. הסיפור שלנו לא מוציא אותו טוב ולא עושה לו נעים. אנחנו רק רוצים שההיסטוריה תסופר כפי שהיא קרתה, ולא לפי גרסאות לא נכונות". הנהג של ברטל, אלי דבש, סיפר לימים כי חוליית ציידי הטנקים שציון הוריד "הופקרה גם כן". לדבריו, כשאותם חיילים ראו את הג’יפים יורדים, הם רצו לעברם באמוק, עלו עליהם וירדו איתם.

אורי אורן: "אולי זה לא הכי נעים בעולם לשמוע, אבל במפגש שהיה לנו לפני כשלוש שנים בקיבוץ עברון, איתי ועם כמה מאנשי מחלקת התול"ר, ציון אמר – הפקרתי את מחלקת תול"ר לטובת הצלת שאר הכוח, במילים שלו".

כלומר, אתם תעכבו את הטנקים הסורים והם ירוויחו את הכמה דקות כדי לחזור למטה.

אורן: "אני לא יודע להגיד לך, אני אמרתי לך מה שהוא אמר לנו".

מ"מ תול"ר 51 ממלחמת יו"כ אורי אורן [מימין] וסמל המחלקה דוד ברטל, 2023

ברטל: "אתה רוצה פרשנות? ציון לא מצא לנכון להישאר – א') כי לא היו לו את הכלים להילחם בטנקים. זה הצד השכלתני. ו-ב', כנראה שהוא לא מצא לנכון להישאר".

אורן: "ברגע שהתחלתי לנוע למעלה לא היה לי יותר קשר עם ציון. התקדמנו מהר מאוד. עברו 50 שנה, אפשר לדבר על הכל. היה לי קשר עם אחד הבחורים שהיה בכוח של ציון,  מנחם שוטלנד מהמרגמות, והוא לאחרונה דיבר איתי וסיפר לי על החוליה שציון הוריד, ציידי טנקים עם בזוקות. וכשהוא נסוג, הוא השאיר אותם שם ומי שאסף אותם אחר כך זה אנחנו בג'יפים. מה עבר לו בראש, אני לא יכול להגיד לך, אבל אנחנו יודעים שהירידה שלו היתה זריזה מאוד ומהירה. ובמילים האלה, אני חוזר עוד פעם – הפקרתי את מחלקת תול"ר על מנת להציל את שאר הכוח. מאיפה זה בא לו, אתה צריך לשאול אותו. אני באופן אישי לא מקבל את המילה הזו 'הפקרתי'".

ציון זלוף מגיב: "קרב מעלה גמלא הוא אירוע שולי, לא סיפור גבורה"

ציון זלוף, סמג"ד 51 במלחמת יום כיפור ולימים אל"מ ומדריך ראשי בפו"מ, הודף את טענותיהם של המ"מ אורן והסמל ברטל. "כל הסיפור של מעלה גמלא מסופר בזמן האחרון עשרות פעמים, כי המ"מ החליט אחרי 47 שנה שלא כך הם פני הדברים. אבל יש תחקיר מסודר שעשה פזי שחם ממורשת גולני, הוא פירסם את זה לפרטי פרטים, זה הסיפור הנכון ולצערי המ"מ לא מוכן לקבל את זה".

רס"ן ציון זלוף, סמג"ד 51 במלחמת יום כיפור, אחרי כיבוש מוצב החרמון באוקטובר 1973 [מתוך כתבה של הערוץ הראשון]

סיפור המלחמה של הסמג"ד רס"ן ציון זלוף החל בשבת ה-6 באוקטובר 1973 לפני הצהריים, כשנשלח ממחנה הגדוד בטירה למחנה עמוס ליד עפולה, כדי להביא אמצעי לחימה, ציוד ומנות קרב. בדרך לעפולה, הוא מספר, חלף עם טנדר ה-D-200 שבו נסע על פני גלידת תל חנן בכביש שיוצא מחיפה לעמק יזרעאל: "על הכביש עמד בעל הגלידריה, שעצר כל רכב צבאי והכריח את החיילים להיכנס ולאכול גלידה. ישבתי אצלו כמה דקות ואכלתי גלידה עם הנהג שלי. ואז הגיע ירי, מ"פ מגדוד 12 שנהרג אחר-כך בקרב על החרמון [סגן ירמיהו נטל]. הוא ראה את הטנדר שלי, עצר ושאל אותי איפה גולני. אמרתי לו – גולני יושב על ידך ואוכל גלידה אמריקאית בחינם. הוא מצטרף אליי ואנחנו יושבים ואוכלים. פתאום מגיעה שיירה של 22 זחל"מים בפיקודו של רס"ר מסדנה בבת גלים. שלחו אותו להעביר אותם לרס"ן שחיכה לו בצומת ג'למה. הרס"ר הזה מגיע לגלידת תל חנן, אנחנו ביום שבת, יום כיפור, אין אף אחד על הכביש. הוא עוצר את השיירה, כי ראה את הטנדר שלי עם סימון גולני, והוא מניח שאני הרס"ן שצריך לתת לו את הזחל"מים. הוא מצדיע לי ואומר – המפקד, הנה ה-22 זחל"מים לרשותך. אמרתי לו תודה רבה, אתה משוחרר, ועכשיו כל ה-22 הזחל"מים נוסעים אחרי הטנדר שלי והמ"פ ירי במאסף עם האוטו הפרטי שלו.

"הגענו למחנה עמוס, היו שם חיילים בודדים והמחסנים היו סגורים. הוריתי לזחל"מים להתנגש עם הגלגלת שלהם מקדימה בקירות, פירקנו את הבלוקים ואמרתי לכל נהג להעמיס על הזחל"ם שלו מכל טוב – מק"כים, מקל"פים, תחמושת, וככה גדוד 51 שעד אז לא היה לו רכב אחד קיבל את כל השיירה הזו".

המלחמה החלה בינתיים וזלוף הסיע את הזחל"מים לכינוס החדש של גדוד 51 בראש פינה. המג"ד יודקה פלד הוביל חצי גדוד לכיוון החרמון, וציון עם שתי פלוגות נשאר בחורשת הזיתים ראש פינה עם פקודה להיות בהאזנה לרשת פיקוד צפון. בבוקר יום ראשון קיבל פקודה ממרדכי שוורץ [שוורצי], ע' קצין אג"מ של הפיקוד, לנוע מיד לעזרת מחנה נפח המותקף. הכוח שלו עם כעשרה זחל"מים וארבעת ג'יפי התול"ר החל בתנועה וחצה את גשר בנות יעקב.

"בצומת בית המכס", מספר זלוף, "אני פוגש את מח"ט 820 ברזני ואת קצין האג"ם שלו חגי לוי, עם ג'יפ שעומד לרוחב הכביש וחוסם את הדרך. ברזני אומר לי – תעצור, מי אתה? אני אומר לו – אני סמג"ד 51. הוא אומר לי – אתה לא נוסע מפה קדימה עוד מטר, אף כלי שהוא לא טנק לא ממשיך מזרחה. כנראה שזו היתה הנחיה פיקודית. אמרתי לו – יש לי פקודה מאג"מ הפיקוד שנפח נופלת. הייתי עצבני עליו מוות שהוא עומד על הכביש ולא נותן לי לנסוע".

לדברי זלוף, אחרי ויכוחים התיר לו ברזני להמשיך עם ארבעת הג'יפים וזחל"ם הפיקוד בלבד, כשיתר הכוח נותר מאחור. אלא שגולני כמו גולני – לא חלפו דקות והזחל"מים שנותרו מאחור בפיקודם של מ"פים נחושים נתנו גז וחלפו על פני המח"ט.

ציון זיו [זלוף] 2021 באנדרטת חללי חטיבת גולני בקרב החרמון [צילום מיוטיוב של "מצייני הדרך"]

הכניסה לנפח היתה טראומתית. מהמחנה עלה עשן, טנקים פגועים עמדו ליד מנחת המסוקים והמקום נראה נטוש. זלוף נכנס עם הזחל"ם לתוך המחנה, כשיתר הזחל"מים המתינו בחוץ. "בדיוק כשנכנסתי יצא משם רפול [מפקד אוגדה 36] עם החפ"ק שלו. הוא נהג את הג'יפ שלו עם יד שמאל חבושה. חשבתי שנפצע בקרב, אבל אחר כך הסתבר לי שזה מהנגרייה שלו. הוא יצא מנפח כי לא היתה ברירה. זה חפ"ק של אוגדה והטנקים הסורים עוד מעט יקחו אותו בשבי. עצרתי את הזחל"ם ליד בונקר הפיקוד, בפנים ראיתי את פיני קופרמן, סמח"ט 820, עומד ושורף מסמכים. הוא אומר לי – ציון, תברח מפה, אין לך מה לעשות פה. יצאתי מהבונקר ואיך שאני עולה לזחל"ם, אני מקבל פקודה מסמח"ט גולני, רובקה. הוא קיבל הודעה שסוללות ארטילריה שלנו שנמצאות באיזור רפיד נדרסו על ידי טנקים סורים, ואמר לי – תיסע לשם ותראה מה אפשר לעזור ותנסה לחלץ אותם".

במאמר מוסגר יצוין, כי לפי יומן המבצעים של פיקוד צפון, שפורסם בספר "הסורים על הגדרות", הפקודה לחלץ את גדוד הארטילריה נמסרה לרובקה אליעז בשעה 09:33, ונכתב בה ששתי פלוגות יעלו דרך מעלה גמלא ויחברו לכוח הארטילריה שנמצא בקצה המזרחי של המעלה. בפקודה הודגש שרובקה לא חייב למלא את המשימה בעצמו. ואכן רובקה העביר אותה לציון.

הדרך המהירה מנפח לרפיד היא לנוע דרומה על ציר הנפט, אולם בפיקוד ידעו שבאיזור ציר הנפט בואכה נפח יש כבר שריון סורי משעות הלילה, ולכן הפקודה היתה לעלות מציר גמלא. באותו זמן ממש ביצע מח"ט 188, איציק בן-שהם, תנועה בכיוון ההפוך, כשירד מדרום הרמה דרך מעלה גמלא, כדי לחזור לנפח ולארגן את הלחימה על המחנה.

לא ברור אם רובקה העביר את הפקודה כלשונה, מאחר שרס"ן ציון זלוף בחר להוביל את הכוח שלו מדרך הנפט לכיוון הטנקים הסורים המתקרבים. זלוף: "אני לתומי עולה על דרך הנפט עם כל השדרה מאחוריי, אין לי מושג שמשמאלי, קרי ממזרח לדרך הנפט, הכל זרוע בטנקים סורים. זה האיזור של לחימת כוח צביקה גרינגולד וחטיבה 679. היתה שם מלחמה לא נורמלית, ואני נע על ציר הנפט ומולי מגיע בקומנדקר גיורא גולדברג, ע' קמב"צ של חטמ"ר 820. הוא נוסע מכיוון חושניה ומנפנף לי בידיים שאעצור. הכרנו מבית הספר. הוא שאל אותי – לאן אתה נוסע, ציון? כל האיזור כבוש, חושניה בידי הסורים. תסתובב מהר ותחזור אחורה לפני שיכסחו לך את כל הכוח. ובאמת התחלנו לקבל פגזים ממזרח, אבל אף אחד לא פגע.

ציר הנפט לכיוון דרום, סמוך למחנה נפח. מכאן נע הכוח של גדוד 51

"הסתובבתי וחזרתי לנפח, אני לא מספר כלום לסמח"ט [לרובקה]. המשימה שלי היא להגיע לאיזור רפיד ולנסות לחלץ כוח, ואת זה אני עושה. עשיתי אחד ועוד אחד, ואמרתי שהדרך הכי נוחה ובטוחה להגיע לרפיד היא לעלות דרך גמלא. המשמעות היא לרדת לבית המכס חזרה, ומשם לכביש שיורד לבטיחה דרך מחנה ירדן".

לקראת צהריים, חצי גדוד 51 הגיע לתחילת העלייה לגמלא. זלוף: "בהמשך העלייה, קילומטר או שניים ממני, אני רואה ענן אבק גדול, והיחידי שמדבר איתי זה שוורצי מהפיקוד. אמרתי לו – אני רואה ממול ענן אבק, זה שלנו או שלהם? הוא אומר לי זה שלנו, תמשיך קדימה. המשכתי הלאה, אבל לאט לאט התעורר בי הספק. החלטתי לאסוף מודיעין בעצמי. הורדתי חוליה של הקמ"ן עם נשק נ"ט שיילכו ימינה, דרומה מהציר, ולשני תול"רים אמרתי שיתקדמו כשאני בתצפית עין עליהם וימשיכו לאט לאט קדימה. רציתי לראות מה קורה. המצב ברגע זה הוא ששני תול"רים מקדימה, שני תול"רים מאחורי הזחל"ם שלי, חוליית נ"ט מימין בתקווה שיוכלו לראות דרך הסלעים מה קורה קדימה, ויתר השדרה מאחור.

"על כל זחל"ם אצלי היו 12-15 איש, היה ברור שצריך לחלץ אותם מאש הטנקים"

"תוך כדי נסיעה, לפני שהגענו למעלה גמלא ולכנף, יישובים שעוד לא היו בשנת 1973, אני רואה מולי מגיע תותח מלא בפצועים, מסתבר שזה היה תומ"ת לא של גדוד 405, מישהו זרק לי שזה גדוד תותחים של שבטה [בה"ד 9], ומי שפיקד עליו זה בן עמי, שאחר כך התנדב להיות המס"ח של חטיבת גולני בקרב החרמון השני. הכלי הזה יורד ואני גם רואה חיילים שלהם רצים מבוהלים על הגבעות מדרום, סמוך לציר. אתה לא מאמין למה שאתה רואה. בריחה המונית כזו, ובלי נשק. המשכתי לנסוע על הציר ומולי מגיע כלי הפיקוד של סוללת הארטילריה, ובתוכו מפקד הסוללה יוסי קורן והסמג"ד אורי מנוס. הם נעצרו על ידי, חיוורים לגמרי. הם נלחמו מיום שבת כל הלילה, ירו 2,000 פגז, נגמרה להם התחמושת. לנסוע צפונה הם לא יכולים, אז החליטו להזיז את נקודת התחמוש והתדלוק של הארטילריה לעמק הבטיחה. זאת אומרת, כלים שרוצים לתחמש מחדש צריכים לרדת מרמת הגולן, ואז לעלות שוב.

"יוסי קורן, מפקד סוללה א' שהגיעה מאיזור נחל בזלת, סיפר לי שהם הסתתרו בוואדי מהטנקים הסורים ואיכשהו התחברו למעלה גמלא, ויורדים כדי לתחמש ולתדלק. המפגש היה בתחילת המעלה. הוא אמר לי – אל תעלה, טנקים סורים רודפים אחרינו. ואני אומר לו שקיבלתי פקודה לעלות ולחלץ. הוא אמר לי – אל תעלה, כי הטנקים יחסלו אותך. אני אומר לו – יש לי ארבעה תול"רים, אלה יהיו הטנקים שלי. אני נוסע עם תול"רים מקדימה, ויהיה מה שיהיה".

זלוף ביקש מקורן שייתן לו סיוע ארטילרי על מטרות שהוא, ציון, יעביר לו בהמשך. קורן הסכים, ואכן זמן קצר לאחר מכן יצר איתו זלוף קשר. זלוף: "ראינו טנקים סורים עולים על גבעה ונתתי לקורן נקודת זיהוי מזרחית לטנקים הסורים, כי היינו די קרובים אליהם. הוא ירה ואני תיקנתי אותו פעם ופעמיים. המשכנו להתקדם לאט לאט, שני תול"רים מקדימה, אני אחריהם ושני תול"רים צמודים אליי מאחורה. הטנקים הסורים הופיעו מאחורי גבעה, מזרחית למזרעת כנף, מול הפנים שלי. עולים ונעמדים, ולא יורים. שני התול"רים הקדמיים היו בסיטואציה מאוד אומללה: פתאום מופיעים מולם שלושה טנקים, או ארבעה. הם יכולים פשוט לרסס את הג'יפים במקלעים ולגמור את הפרשה גם בלי לירות בתותחים".

זלוף זוכר שהמ"מ אורי אורן שבר ימינה ואחריו הגור שלו, בפיקודו של שלומי פרטוש. זלוף: "הג'יפ של המ"מ היה תקוע מתחת לטנקים הסורים, ואני לא מקנא בו. הוא ירה פגז מעל מכסה המנוע שלו, כלומר חזיתית. עד לפני שנתיים המ"מ ידע שהוא ירה ראשון את הפגז. אבל מי שבאמת ירה ראשון היה הג'יפ שעמד משמאלי. הוא ראה טוב מאוד כמוני את הטנקים הסורים, שנעמדו במדרון קדמי, כי יש להם הנמכת תותח של 5 מעלות בלבד. ומה שקורה עכשיו זה שמיד נתתי פקודה בקשר לירות על הטנקים, היתה השהיה קצרה בגלל ההפתעה ואז צעקתי לג'יפ שהיה צמוד אליי מאחור – אש-אש. הג'יפ הזה של עוזי מלמן ירה ראשון שני פגזים, ומיד אחריו נורה פגז מג'יפ המ"מ מטווח כ-300 מטר. הפגז הזה פגע מתחת לשרשרת הימנית של הטנק הקיצוני משמאל, אבל לא התפוצץ בגלל הטווח הקרוב. במצב הזה הטנקים הסורים מבינים שהם חוטפים אש נ"ט וחוזרים ברוורס למדרון אחורי. היות והסורים חזרו אחורה, זו היתה ההזדמנות של שני הג'יפים הראשונים לפתוח נרות עשן ורימוני עשן, להסתלק מהשטח ולחזור לכיוון שלי".

אנחנו מציינים בפני זלוף, כי לטענת אנשי מחלקת התול"ר, הוא סובב את הזחל"מים וירד לאחור תוך שהוא נוטש אותם. על כך הוא עונה: "הזחל"מים שלי מלאים בחיילים, על כל זחל"ם בין 12 ל-15 איש. פגז אחד שהם יקבלו ירים את כולם. היה ברור שצריך לחלץ את הזחל"מים מאש הטנקים. הבעיה שלי היתה שהיה מאוד קשה לסובב את הזחל"מים על הדרך הצרה. הבעיה שלי לא היתה התול"רים שקדימה. יש להם תותחים, זה התפקיד שלהם. הבעיה שלי היתה איך להוריד מהר את השיירה למדרון אחורי. כי אם הטנקים האלה היו מחליטים להסתער עלינו, חבל על הזמן. היתה להם את כל ההזדמנות לעשות את זה. מה היה עוצר אותם, ג'יפ תול"ר? הם כבר היו מעל הכינרת".

מכאן רואים את הכינרת. איזור גמלא 1977 [צילום: ראובן מילון, האוסף הציוני]

תוך כדי שהזחל"מים עמלים להסתובב חזרה כמה שיותר מהר, עם כל ההמולה שנלוותה לכך, שוב עלה בקשר שוורצי מאג"מ הפיקוד. "אני אומר לשוורצי – יש טנקים סורים מולי בטווח קצר, 300 מטר, 500 מטר, הוא אומר לי – לא יכול להיות. אמרתי לו – אל תתווכח איתי, אני נמצא תחת אש, לא אתה. ביקשתי ממנו מטוסים כדי לדפוק את הטנקים, הוא אומר לי – אין לי מטוסים, כולם ירדו לדרום. ואז הוא אומר לי – תעזוב את השטח, תיסוג אחורה, מאחוריך יש טנקים שלנו, סע לתפוס את צומת בית המכס דחוף, יש ידיעה שמסוקים סורים הולכים לתפוס את בית המכס. בשבילי זה בלבלה אחת גדולה. אתה גם מדבר עם הפיקוד, גם מפעיל ארטילריה וגם עסוק עם הכוח שלך. קראתי למיקי, מ"פ המסייעת, שהיה אחריי בזחל"מים, אמרתי לו – תקפל את התול"רים ואני מוריד את יתרת הכוח למטה ועולה לצומת בית המכס".

למטה פגש הסמג"ד זלוף את אלוף דן לנר, מפקד אוגדה 210: "ראיתי אותו עם משקפי השריון שלו. עליתי לכלי שלו ואמרתי לו – המפקד, יש טנקים סורים כאן מעלינו. הוא אמר לי – מר בחור, תוריד את הכוח שלך, תפנה את הציר ואני עולה עם הכוח שלי. הם התחילו לעלות עם השרמנים, ואז הגיע המג"ד וספי עם ה'שוטים' שלו והוא זה שפתר את הבעיה של הסורים".

ומה עם ג'יפי התול"ר? זלוף: "אמרתי למ"פ המסייעת, שהג'יפים נשארים בחיפוי לטובת ירידת הכוח, שהיה חשוף. זה התפקיד של הג'יפים האלה, לעמוד עם התותחים שלהם ולחפות לטובת הירידה למטה".

על חוליית הנ"ט שהוא הוריד לצד הציר: "אמרתי להם להתקפל ולחזור לזחל"מים. שני התול"רים שהיו קדימה התחברו אל שני התול"רים האחוריים והם עמדו בעמדות. בשלב זה הסורים עלו חזרה לעמדות והחלו לירות, אבל פגעו רק בבזלת, היו כמה פגזים שעפו לכיוון המים של הכינרת. מי שראה את זה הם החבר'ה מהארטילריה שתחמשו למטה".

אנחנו מציינים בפני הסמג"ד כי חוליית התול"ר שהוא הוריד נאספה על-ידי הג'יפים, והוא עונה: "אולי, אני לא יודע, היתה בהלה כזו שאתה מנסה לעשות סדר עדיפויות וחוטף כל הזמן הודעות בקשר. זה אומר לך תעשה ככה וזה תעשה ככה, ואני מנסה לפתור את הבעיה. וברגע שהתול"רים נסוגו והיו ליד המצוק של מזרעת כנף והמשיכו לרדת, הטנקים הסורים עלו שוב מעל הגבעה והחלו לירות. זה היה נס משמיים. כל פגז היה יכול להוריד אותנו".

סוף העניין, לדבריו – התול"רים חזרו למטה כשהכוח עוד היה בעמק הבטיחה, התחברו אליו ונסעו למשימתם הבאה בצומת בית המכס.

קרוב ל-47 שנים שהסיפור של גדוד 51 ממעלה גמלא לא העסיק כמעט איש, ואז פתאום צץ. אנשי מחלקת התול"ר הרגישו ששכחו אותם, תחושה שמלווה ונשמעת מיחידות ולוחמים רבים מכל המלחמות, וזלוף מצא את עצמו בעמדת מגננה.

בגיל 76 הוא לובש שוב את החגור ומשיב מלחמה: "אני לא ראיתי את אורי מאז מלחמת יום כיפור, עד לפני שנתיים. דיברתי איתו בטלפון לא פעם, הזמנתי אותו לאירועים, והוא לא בא. הפידבק שקיבלתי מהחברים שלו היה שאעזוב אותו כי הוא הלום קרב לגמרי. ואז לפני ארבע שנים שלומי [ממחלקת תול"ר] חלה בסרטן ונפטר. אתה מצפה שהמ"מ של הבחור יבוא להלוויה ויספר למשפחה עליו, אבל אורי לא בא, לא להלוויה ולא לאזכרה. באזכרה של השנתיים לשלומי התקשרתי לאורי ואמרתי לו – אתה המ"מ של שלומי, המשפחה רוצה לדעת פרטים. ביקשתי שיגיע שעה לפני האזכרה ונשמע ממנו מה עובר עליו. הוא הגיע, ישבנו באוטו וסיפרתי לו מה קרה עם הגדוד ואיך עלינו לחרמון, ועל הקשר עם משפחות שכולות והאירועים שאנחנו עושים, ואני מסתכל עליו ורואה שהוא שום הלום קרב, הוא בהכרה מלאה והכל בסדר.

"ואז התחלנו לדבר על מעלה גמלא שכך וכך קרה, והוא אומר לי – לא, אני זוכר שהייתי בחזית ואני יריתי את הפגז הראשון. אז אמרתי לו – הלו, אתה כנראה לא יודע מה קרה במחלקה שלך בכלל. היות ולא עשית תחקיר ולא בדקת עם החיילים שלך, אתה מספר לי שאתה ירית ראשון? אז אני אומר לך היות והבחור שירה את שני הפגזים הראשונים נמצא פה באזכרה, לך תשאל אותו – גבאי הוא זה שירה ראשון. אומנם הוא לא פגע, אבל הוא ירה. ואורי אומר לי – לא יכול להיות דבר כזה".

ג'יפ תול"ר 106 מ"מ [אתר מורשת סיירת חרוב]

מה לגבי הטענה שלהם שהסתובבת ונעלמת? גם כשהג'יפים חזרו אחר-כך לתחתית המצוק הם כבר לא ראו אותך.

זלוף: "הם לא היו צריכים לראות אותי. אני הפעלתי את הארטילריה, אני הורדתי חוליה, אני אבטחתי את הנסיגה שלהם. ראינו הכל מול העיניים. מה הם רצו, שנרוץ אליהם ונוציא אותם מהג'יפ? זה בדיוק התפקיד שלהם, הם תותח מול תותח. תבין, אורי הוא בסך הכל מ"מ. הקשר שיש לו הוא רק לגורים שלו, אין לו מושג מה קורה בראייה הכללית – מה קרה עם הארטילריה, מה קרה עם הטנקים, מה קורה עם הפיקוד, למה אני נוסע למטה, למה אני צריך להגיע עכשיו לצומת בית המכס. הוא לא יודע את כל אלה. אני קיבלתי משימה מהפיקוד ואני הלכתי לבצע".

זלוף סבור שהוא יודע איך הכל נדלק פתאום: "מישהו כתב שמחלקת התול"ר הצילה את הכינרת והיה פה קרב גבורה, ואורי עף על זה. אבל לא היה פה שום קרב גבורה. היה חילוץ של הכוח למטה. התול"רים ירו כולה שלושה פגזים ונסוגו אחורה. תברר עם פזי שחם מגולני שעשה את התחקיר".

הם לפחות עיכבו את הטנקים הסורים.

"בוודאי שזה עיכב. כל העניין הזה שאנחנו יורים והם יורים, ואנחנו מחלצים את הכוח לקח זמן. אבל עכשיו לבוא ולהגיד שהצלנו את המולדת? קשקוש בלבוש".

בדיעבד, מספר זלוף, הוא למד לדעת מי היו הטנקים שנגדם התמודדו: "חטיבה 47 הסורית קיבלה פקודה לכבוש את רמת מגשימים, ולשם נשלח הרמ"ט שלהם, שנפל בשבי של כוחותינו. התפקיד של המח"ט ושל המג"ד שהיו איתו היה להיכנס מערבית לרמת מגשימים, כדי לאבטח את האגף של כוח הרמ"ט. בפועל, הטנקים של חטיבה 47 טעו ונכנסו לציר פיקרדו, שזה ציר מעלה גמלא, והחלו לנוע מצומת דליות מערבה. הם לא ידעו איפה הם נמצאים בכלל, וכאשר המח"ט הגיע לעמדות ממזרח למזרעת כנף, הוא דיווח שהוא רואה את הכינרת, ומהצד השני אמרו לו שיעצור במקום ולא ימשיך כי זאת כנראה מלכודת. זאת אומרת, ההיתקלות נערכת במקום שבו הטנקים הסורים קיבלו פקודה לעצור. את זה המ"מ אורי לא צריך לדעת וגם לא ציון ולא אף אחד. להגיד לך שבזכות זה שהיינו שם עיכבנו אותם? אכן עיכבנו, אבל להפוך את זה לאיזה קרב מי יודע מה? בולשיט. לספר לך כמה היתקלויות היו לנו במלחמת יום כיפור?".

הם טוענים שהפקרת אותם.

"מה זה להפקיר? זה בדיוק התפקיד של התול"רים, מה רצית? שהזחל"מים יעמדו שם ויתמודדו עם טנקים? אמרתי להם שמפקד, ואני פה המפקד, צריך לפעמים לסכן כוח אחד כדי להציל את עיקר הכוח. זה שאני משאיר את התול"רים קדימה כדי שיאבטחו את ירידת הזחל"מים זה סיכון, אבל מה רצית, שהזחל"מים יאבטחו?".

זלוף יוצא גם נגד טענת התול"רים, על כך שסובב את הכוח לאחור מיד כשהתותחנים הזהירו אותו מהטנקים שדולקים  בעקבותיהם: "אלה שקרים. אני נשארתי למעלה והפעלתי את הארטילריה. הייתי אחרי שני הג'יפים הקדמיים, והייתי איתם כל הזמן בקשר עין. אורי טוען שברגע שסוללת הארטילריה ירדה אני ירדתי בעקבותיה. לא דובים ולא זבובים. יותר מזה, תשאל את יוסי קורן [מפקד הסוללה], כשפגשתי אותו פעם ראשונה למטה הוא אמר לי שיש טנקים סורים בעקבותיו ושלא אעלה, ואני אמרתי לו – יש לי תול"רים ואני עולה. הוא ענה לי – אתה התחלקת על השכל. כיום אורי אורן מנסה לשכנע את יוסי קורן, שהוא לא ירה פגזי ארטילריה, ומנסה לשכנע אותו שציון לא היה למעלה ולא תיקן את הארטילריה, לא יאומן".

הכתבה בערוץ 13 על התול"רים במעלה גמלא, ששודרה לפני שנה וחצי, הוציאה אותו מהכלים. בכתבה נאמר בין היתר כי 16 לוחמי גולני על ג'יפי תול"ר עצרו חטיבת שריון סורית שלמה, ששעטה אל הכינרת ואל טבריה, בקרב שהיה אחד הגורליים בחזית הצפון.

לוחמי מחלקת תול"ר 51 במעלה גמלא, בכתבה בערוץ 13 [לצפייה לחצו כאן]

מספר זלוף: "אתה יודע איך ידעתי על הכתבה? יום לפני הצילומים בשטח אורי שולח לי בערב סמס ואומר לי – אתה מוזמן להגיע מחר בתשע בבוקר למעלה גמלא, ערוץ 13 הודיעו לנו שרוצים לעשות כתבה. ומי שבישל את כל העסק זה הסמל שלו, ברטל, כי הבת שלו עבדה בערוץ 13. אני מתקשר מיד לאורי, מצלצל פעם ופעמיים ושולח לו סמס, והוא לא עונה. רציתי להגיד לו – מי שמך שאני אוזמן למעלה גמלא לכתבה בטלוויזיה? מי אתה בכלל שאתה תגיד לי את זה? אתה כולך ביזבז, סגן משנה. הוא מודיע לי מעכשיו לעכשיו שמחר יש כתבה במעלה גמלא ושאגיע. אתה מבין מה קורה פה? הכתבה עצמה היא בולשיט אחד גדול. הרמתי טלפון לערוץ 13, ואני מדבר עם התחקירנית שלהם. אני אומר לה מה זה הבישול הזה? את יכולה לומר לי כמה זמן כל המהלך הזה של ההתקשרות שלכם עם אורי? היא אמרה שזה לפחות שלושה שבועות או חודש, וכל הזמן הזה לא יצרו איתי קשר ולא הזמינו. שלחתי לה במייל את התחקיר שעשו במור"ק של גולני, אמרתי לה תקראי מה כתוב, וכל הבולשיט שמסביב לא מעניין אותי".

הוא מסכם: "מעלה גמלא זה אירוע שולי במלחמת יום כיפור, שיש שרוצים להפוך אותו לאירוע מספר 1. לא עיכבנו את הסורים שעות ולא היה קרב גבורה. זה פשוט מאוד אירוע של היתקלות עם שלושה טנקים, שנגמר בזה שכל הכוח שלנו ירד חזרה לבטיחה. אורי אורן רוצה לצאת גיבור. של נעליך. לא היתה פה גבורה. היו שלושה פגזים שנורו, שלושתם פיקששו וירדנו למטה, ותגיד לציון תודה רבה שאף חייל לא נשרט".

נספחים לכתבה זו

לבקשתו של ציון צירפנו כאן את מכתבו של פזי שחם ממורשת חטיבת גולני

תגובת מפקד המחלקה אורי אורן ואנשי התול"ר למכתב של פזי שחם

כשלים היסטוריים בכתיבת מורשת – בקרב גמלא מח׳ תול״ר גדוד 51. 

פזי שחם תפקידך אכן לדבר עם לוחמים בדרגים שונים ולפרסם את האמת דבר שלא עשית, לא טרחת לדבר עם אף אחד מהחיילים הלוחמים והקצין שהיה בשטח בקרב מול גדוד שריון סורי מחטיבה 47. כישלון חרוץ.

הנך ניזון אך ורק מסיפוריו של ציון ומשמש שופר לכתיבת עובדות שאינן נכונות. מי שמך להחליט שהקרב במעלה גמלא הינו שולי?

האתוס אינו מופרך קיבלת את העובדות לקרב גמלא והחלטת להתעלם.

כך מתאר מ"פ ו' אברהם סלע מגדוד 39

https://drive.google.com/file/d/1GwRR570u2hWoTscVDX0okkDSC1oF_stI/view

וכך כתבו : יהודה וגמן, אליעזר בריליאנט, ניצן שפירא ודני אשר המומחים.

 

• יהודה וגמן כך כתב

עדות מעולה ממקור ראשון. ייכנס למחקר שלי. תודה.

השב למגיב

• 2

בתאריך 18/05/2021 שעה 12:18

אליעזר בריליאנט כך כתב

ראשית, תודה לאורי על הסיפור ממקור ראשון על ניסיון הבלימה של מחלקת התול”רים
צריך הרבה אומץ ונחישות ו… לנסות לבלום טנקים באמצעות תול”ר ע”ג ג’יפ.
באשר לבלימה/עיכוב של הכוח הסורי:
הכוח הסורי, ככל הידוע גדוד, היה שייך לחטיבת השריון 47.
חטיבה זאת הייתה חטיבה “פוליטית” ששימשה בעיקר לדיכוי מהומות, שהכישורים הראשונים שנדרשו ממפקדיה היו נאמנות למשטר וחברות במפלגת הבעת’.
בלילה שלפני המלחמה, נשאלו מפקדי החטיבות הסוריות על מידת מוכנותם, המפקד היחידי שאמר שעדיין אינו מוכן, היה מח”ט 47 (מקור – פסח מלובני)
כך שהחטיבה לא הצטיינה במקצועיות ואו ברוח לחימה (ראה גם את הטעות בניווט המיוחסת למח”ט) ולכן,
סביר שאפילו שאותו פגז שלא התפוצץ ושגרם נזק קל לאחד הטנקים, גרם להיסוס ולעיכוב בהתקדמות של הכוח הסורי שגם כך כפי שנאמר, לא הצטיין ברוח לחימה ונתן עוד פסק זמן להגעת הטנקים הראשונים של גדוד 39 (שוט קל).

השב למגיב

• 18

בתאריך 18/05/2021 שעה 05:42

ניצן שפירא  כך כתב

אורי שלום,

במהלך ההתקפה הסורית בגולן, חטיבות השיריון הסורי המשיכו להתקדם תחת אש ונבלמו או נסוגו רק כשמרבית הטנקים נפגעו – והנה כאן בגרסה שלך – חטיבת השיריון הסורי 47 עצרה את התקדמותה אל שפת הכנרת רק מפני שאחד הטנקים שלה איבד את כושר התנועה לאחר שנפגע ע”י פגז תול”ר לא דרוך…

אתה חייב להסכים איתי שזה פנטסטי (אם כי לדעתי, בלתי סביר בעליל )

קצת סדר:
אל איזור מעלה הגמלא הגיע גדוד אחד של חטיבה 47 בפיקודו של המח”ט לאחר שככל הנראה טעה בדרכו. שאר החטיבה בפיקוד הרמ”ט נע דרומה לו אל איזור אל-על.

כאמור, עפ”י גרסתך (שאני לא כופר בה), שני תול”רים בפיקודך ניתקלו ב-4 טנקים (יתרת מח’ התול”רים שלך נשארה מאחור בחיפוי). ככל הנראה המשמר הקדמי של הגדוד הסורי. ממקומך, לא ראית את יתרת הגדוד הסורי למרות שכבר היית במישור הרמה. פגעת בפגז לא דרוך בזחל של אחד הטנקים והסורים עצרו, פתחו עליך באש – ואתה בחסות מיסוך עשן הצלחת לסגת. בדרכך למטה פגשת את טנקי השרמן וטנקי השוט שלגד’ 39 שבהמשך הצליחו להשמיד כ-15 טנקים מתוך הגדוד הסורי ולמעשה הוציאו אותו מכלל פעולה.

לדעתי, אם מגמת התנועה והמשימה של הכוח הסורי אכן הייתה לרדת לכיוון הכנרת, אני מניח שנטרול טנק בודד, לא היה גורם לו לעצור במקומו. כאמור, כוחות סורים אחרים לא “התנהגו” בצורה כזו.

הכוח של גד’ 39 שהתקדם במעלה הדרך השמיד 3 טנקים סורים (ככל הנראה אותם טנקים שאתה נתקלת בהם) אבל יתרת הכוח הסורי היה 4 ק”מ מזרחה (2 ק”מ דרום-מערב לצומת דליות) ושם הושמד. …

אין באמור כדי לזלזל חלילה במעשה האמיץ שלך.

השב למגיב

• 1

בתאריך 18/05/2021 שעה 11:57

יהודה וגמן  כך כתב

היי ניצן
יש הבדלים בהתנהגות של הסורים במקרים שונים. היו מקרים שבהם הם לא נעצרו למרות אבידות כבדות והיו מקרים שבהם פגז אחד עצר אותם. 47 נראים לי עם מוטיווציה נמוכה ומבולבלים וגם כנראה כבר מבינים שהם מבורברים. לכן ייתכן ששהתקלות עם התול”ר, שלא גרמה להם נזק, שיכנעה אותם סופית לעצור. הסיפור של אורן מרתק וחשוב לא בגלל כן עצר או לא עצר אלא מכיוון שלראשונה הוא ממי שנכח במפגש עצמו.
כל טוב.

השב למגיב

• 1.1

בתאריך 18/05/2021 שעה 12:24

ניצן שפירא  כך כתב

אשמח לשמוע על מקרה נוסף שבו פגז בודד עצר התקדמות גדוד טנקים סורי.

השב למגיב

• 1.1.1

בתאריך 18/05/2021 שעה 13:25

אליעזר בריליאנט  כך כתב

בהמשך למה שכתבתי על התנהלות חטיבה 47 הוסיף:
כל החטיבות המשוריינות/ממוכנות אשר היו ששייכות ואו מסופחות לדיוויזיות החי”ר, חצו את קו ההגנה כבר בערב/בלילה של 6.10 – מלבד חטיבה 47, חטיבה זאת חצתה את הקו רק בשעה 10 לערך היום ראשון 7.10.
חלק ממנה פנה לכיוון מעלה גמלא, למרות שלא עמד מולה שום כוח (מלבד אותה מחלקת תול”ר) היא הגיע לאזור המעלה רק בשעה 15:00 לערך דבר זה לעצמו מצביע על הססנות/חוסר נחישות/רוח קרב ולכן, בהחלט יתכן שאותו פגז בודד, תרם להססנות שממילא הייתה.

השב למגיב

• 2

בתאריך 18/05/2021 שעה 15:53

אורי אורן כתב כך

ניצן שפירא,
איני חולק על התנהגות הכוח הסורי מחטיבה 47 ברם על עובדות אין ויכוח.
כעובדה לאחר ההיתקלות שלנו עם הטנקים הם עצרו ןירדו למדרון אחורי איני מוריד מערכה של פלוגה ו׳ מגדוד 39 שבשלב הראשון להיתקלות שלהם לאחר הגעתם לשפת המצוק פגעו ב – 10 טנקים של האויב.
מה שחשוב זו התוצאה עיכוב של טנקי האויב ב – שעתיים עד שלוש שעות מנעה מהם להגיע לשפת המצוק, אילו היו מגיעים לשפת המצוק לעניות דעתי אף טנק שלנו לא היה עולה לרמה.

השב למגיב

• 19

בתאריך 18/05/2021 שעה 06:12

דני אשר  כתב כך

תודה לאורי אורן שהביא לראשונה את הסיפור המדויק של מחלקת התול"ר מגדוד 51. תודה גם לניצן שפירא המומחה שהציג את המשמעות האמיתית של הפעולה.הסורי שבתכנית ההתקפה המקורית התכוונו לכבוש את כל רמת הגולן ובתוך כך לבלום את הגעת התגברות של כוחות המילואים באזורי הגשרים, שינו את תכניתם בשל הזזת שעת ה”ש” מהבוקר לאחה”צ בעקבות התיאום עם המצרים. שינוי זה הביא לביטול הנחתות הקומנדו בקרבת הגשרים. מאותו רגע כבר אי אפשר היה לחבור אליהם. התכנית הסורית שינתה יעדיה לחסימה במעלות הצירים ובמיצרים בקרבתם. הכוחות הסורים לא הורשו להתקדם מערבה מעבר לאזורי החסימה באל על, גמלא, קצביה ומרחב בית המכס העליון – צנובר. מכאן וכמובן גם תודות לעליה המהירה של גדודי המילואים לא נמצאו כוחות סורים מערבית למרחבים אלה. ברור מאליו שבגזרה הצפונית של דיביזיה 7 נבלמו הסורים רחוק מיעדיהם.

תחקיר של אל"מ יהודה וגמן על חוט השערה בעמוד 10,11,12 ניתן לקרוא על קרב גמלא מזוית הראיה הסורית

https://archive.kippur-center.org/research/yv-golan-heights-race-2020.pdf?fbclid=IwAR2ke0gkqxbidbyAXTwog3PX8suaHn2r2_eD7gYPwCgiAv46dGKWTzV6SY4

אנו מוצאים כי כל דרך להעלות את האמת שלנו כפי שקרתה בשטח הינה כשרה נוכח ההתעלמות וההסתרה של פועלינו באירוע זה.

בזמן הקרב רק אנחנו מח׳ תול״ר נכחה בשטח בעת ההיתקלות ולכן לא ברורה לנו תמיהתך לעדות שהועברה אליך ולהתעלמותך ממנה.

העובדה שציון לא היה נוכח בזמן הקרב של מח׳ תול״ר.

לא היה מפקד בשטח פרט למ״מ התול״ר.

עוד נחזור לזה בהמשך

עדות מ"פ מגדוד 95 השרמנים מפגש עם יח' חי"ר ויח' תומת"ים

נא לשים לב לשעת המפגש עם יח' חי"ר ויח' תומ"ת 12:30 – 13:00.

עדויות מ"פ מגדוד 95 השרמנים אשר פגשו את שתי הפלוגות של גולני בפיקוד ציון הסמג"ד ומיקי מוסברג ז"ל מ"פ המסייעת בגשר אריק. 

"באו החרמש ואמרו ש – 6 טנקים רודפים אחריהם. זה היה ליד גשר אריק וגשר אריק היה מוכן לפיצוץ "

 " המ"פ של החרמש ושל הטולרים והסבירו איפה שהטנקים נמצאים "

 עדויות מ"פ מגדוד 95 השרמנים אשר פגשו את שתי הפלוגות של גולני בפיקוד ציון הסמג"ד ומיקי מוסברג ז"ל מ"פ המסייעת בגשר אריק.

 עדות מפגש גדוד 95 עם גולני גדוד 51 בגשר אריק.

 אנחנו מחלקת תול"ר באותו זמן ניהלנו קרב מול הטנקים של חטיבה 47 על הרמה באיזור ג'רניה עד השעה 15:00.

מיומן אירועים של אוגדה 210 מארכיון צה"ל: בבוקר עוד רצו להעלות את גדוד 39 דרך ציר אל – על

זה מהדו"ח של מפקד חט' 4 סיכום ראשוני

מיומן הארועים של פיקוד צפון:  

לא עוברות כמה דקות ומעבירים

 ב – 10 כבר יש הבנה שלכל חט' 4 וגדוד 39 יש 22 טנקים

באותה שעה עולות 2 פלוגות של גולני למעלה גמלא

ועדת אגרנט מזכירה את הקרב במעלה גמלא של גדוד 39

יש עדות של אלוף דן לנר, מפקד אוגדה 210 על הקרב של גדוד 39

 

עדות של מח"ט 4, יעקוב פפר בועדת אגרנט

רישומים של גדוד 39ביומן הפיקודי

המידע מהתחקיר של אוגדה 210

מקום המפגש של של מג"ד 39 יואב וספי ז"ל עם גולני

13:20 – מדווח ציון על טנקים היורדים מאלמגור, בעדותו בספר כנגד כל הסיכויים.

          גדוד הטנקים 39 נמצאים על גשר אריק ב – 13.54

מתוך עדות של ציון בספר כנגד כל הסיכויים :

ציטוט מעדותו של ציון  בספר כנגד כל הסיכויים: ״כשטור של גולני ירד חזרה לציר הפרוס במקביל לשפת הכנרת , הם ראו מולם על הצירים היורדים מאלמגור כורזים טנקים בודדים נעים בתנועה מהירה״.

הטנקים מגדוד 39 הגיעו לגשר אריק ב – 13:54.

מכאן ניתן להבין שציון היה במקביל לשפת הכנרת בשעה 13:25 ובשעה 13:54 פגש את גדוד 39 לייד גשר אריק.

  

אנחנו מחלקת תול"ר ניהלנו קרב מול גדוד מחטיבת טנקים 47 הסורית ברמה באיזור ג'רניה.

ירדנו לפטיחה רק בסביבות השעה 15:00.

13:00-13:30 מ״פ החרמש ומ״פ התול"רים נותנים הסבר איפה הטנקים של הסורים נמצאים המפגש היה ליד גשר אריק.

13:54 גדוד טנקים 39 עם 10 טנקים על הגשר.

עדות המפגש של גולני עם יואב וספי ז״ל מגד 39.

לסיכום נושא זה אילו היית קורא את יומנו של משה פרנקל ז״ל היית צריך להבין את אשר התרחש בשטח.

להזכירך משה פרנקל תיעד את מהלך קרבות יום כיפור בזמן אמת דקה אחר דקה זילזול בעדות חיה מהשטח בילתי ניתפס.

הוזמנו ע״י קצין המורשת אבשה ( אבשלום שחר ) לאתר מורשת גולני ושם סיפרנו את סיפורינו.

זו פעם ראשונה שמורשת גולני מרימה את הכפפה שומעת ומקליטה את עדות המחלקה ממקור ראשון.

על כך אנו מברכים את אבשה.

מצורף תיעוד מהפגישה עם אבשה.

https://drive.google.com/file/d/1u7og2n-2k7i8caCB5N_iXwUIyI_sFwvo/view?usp=drivesdk

על פניו נראה שאף אחד ממורשת גולני כולל ציון ״המפקד״ לא ידע על שהתרחש בקרב, בחרתם להתעלם.

לגבי הגרסה הנוספת

הטיעון שלך הינו שיקרי ומרושע שכן ציון במילותיו הוא בפני אנשי מח׳ תול"ר במפגש בקיבוץ עברון אמר בלשונו :

״ הקרבתי את מח׳ תול״ר על מנת להציל את שאר הכוח ״

דבריו ״ הקרבתי ״ לא מקובלים כלל אבל ניתן להבין שהוא ירד לפטיחה ולא היה שם.

ההיסטוריה תישפט.

כל הטיעונים לגבי הארטילריה הינם חסרי חשיבות ואינם נוגעים לנו שכן מסופר מה עשה ציון עם התותחנים,

אין לזה קשר, אלינו זה לא היה לידנו אלה ככל הנראה היכן שהוא במורד הדרך.

טיעוניו רק מוכיחים את טענתנו שציון בכלל לא היה איתנו בקרב שהתפתח אלא הוא הסיג את הכוח ואת עצמו ממקום האירוע לפני שפרצה האש !!!

ברצוננו לציין שעד שאנחנו ירדנו לפטיחה שעה 15:00 לאחר שחברנו עם מג"ד 39 יואב וספי ז״ל לא ירד פגז אחד לא לידנו ולא מזרחה לנו בצומת דליות, זאת למרות בקשותיו של מ״מ המחלקה לסיוע מרגמות, ארטילריה.

לאור העדויות של הטנקיסטים ועדותו של ציון על מקום הימצאו למטה באיזור הכנרת תמוהה הכיצד יכול היה לטווח את התומת״ים, ויתרה מזאת ״לתקן״ את הנפילות של הפגזים.

שאורי ניפגש עם יוסי קורן אכן נאמר לו שציון יצר עימו קשר נתן ליוסי נתונים לא מדויקים שלא איפשרו לו לבצע ירי.

 

לאחר ביצוע נסיגה מאזור ג׳רניה בחסות רימוני עשן ונרות עשן שפיזרנו תחת אש תופת התפרסנו על שפת המצוק ואבטחנו לכיוון מזרח המ״מ ירד רגלית מהג’יפ חבר עם מפקד הגדוד יואב וספי ז״ל דיווח לו על מיקום האויב.

מאחר ולא היינו יעילים ביצענו חיקוי המפקד וירדנו לחבירה עם שאר הכוח.

לסיכום

כל אי הנעימות נגרמה עקב חוסר רצונו של ציון לקבל את גירסתנו בקרב גמלא באותו יום 7.10.1973 ולהכיר בכך שאנו ניהלנו קרב נגד גדוד מחטיבת שריון סורית 47.

קרב שהוא לא היה נוכח בו

לפזי שחם

בתור אחד המגדיר עצמו ״ היסטוריון ״ הרי שלא לחקור, לא להתייחס, לא לתחקר את הנוגעים בדבר ולהסיק מסקנות המתבססים אך ורק על גרסת המפקד מעלה תמיהה גדולה.

אילו היית רציני בדיווחים שלך ובתעוד האירוע שאתה כותב ומפרסם היית צריך להסתפק ביומנו של פרנקל משה ז״ל אשר תיעד וכתב בזמן אמת את הקרב.

זה בלתי ניתפס שאנו מח׳ תול״ר שישה עשר לוחמים מספרים אותו הסיפור ואתם מעבירים מורשת קרב פרי עטו של פזי שחם ״השופר״ עושה דברו של ציון בלי להתייחס כלל וכלל לגרסת הלוחמים.

לציון זלוף

היית אמור לקבל את עדויות מחלקת תול״ר שישה עשר לוחמים המתארים את אותו אירוע ותומכים בעדותו של חברם פרנקל משה ז״ל. וחוסך לכולם את הוויכוח המיותר.

 

לדוד כץ

חבל שבגלל אינטרסים אישיים אתם מזייפים את מורשת גולני בכל הקשור לקרב מחלקת תול״ר ביום ראשון 7.10.73 במעלה גמלא.

לאבשה – אבשלום שחר

מודים לך על שהרמת את הכפפה ונתת אמון במחלקת תול״ר ובסיפור הקרב שלה במעלה גמלא.

לא זכור לנו מקרה מאז הוקמה חטיבת גולני מזה 75 שנה שמחלקת תול״ר עצרה חטיבת טנקים ומקבלת יחס מזלזל ופוגעני, ולא לתת את המקום הראוי לקרב שניהלנו.

————————————————————————————————————————————-