טראסט מוחות

מבחר צילומים משולחן חפ"ק פיקוד צפון בהר כנען מהימים הראשונים של מלחמת יום כיפור * חקה, דדו, טליק, קותי, מוטי, בר-לב ושמחוני במאמץ להצלת רמת הגולן * התמונות ומה שעומד מאחוריהן

חדר המלחמה של פיקוד צפון בהר כנען, יום ראשון 7 באוקטובר 1973 [צילום: מיקי אסטל, "במחנה" / ארכיון צה"ל]

פיקוד צפון במלחמת יום כיפור: יומיים-שלושה ראשונים של בלבול, חרדה, ייאוש, ערפל קרב, מאמץ בלימה, התעשתות והתאוששות. ליקטנו מספר צילומים מחפ"ק הפיקוד המלמדים על האווירה והתחושות. דכדוכים לצד חיוכים, ובעיקר מאמץ מחשבתי משותף במטרה לפתור את הפלונטר ולהדוף את הסורים חזרה למקום שממנו באו.

פיקוד צפון, כמו כל עם ישראל, הופתע מהמלחמה שנחתה עליו. חוצפתו ותעוזתו של הצבא הסורי לא נרשמו בתחזיות של אמ"ן. החל משעות אחה"צ של ה-6 באוקטובר 1973, החלו טנקים סורים לשעוט בצירים ראשיים בשטח ישראל. רמת הגולן עמדה בפני סכנת נפילה. חמ"ל פיקוד צפון פיקד על המשימה למנוע זאת בכל מחיר.

תחילת המלחמה: חפ"ק פיקוד צפון בנפח 

חפ"ק צפון החל את המלחמה במחנה נפח ביום שישי ה-5 באוקטובר 1973, יממה לפני תחילת המלחמה.

החפ"ק הפיקודי באותם ימים היה בהליך בינוי בבית ההבראה של המשטרה בהר כנען. המלחמה תפסה את פיקוד צפון ללא חפ"ק מסודר וללא אמצעי קשר. כך שביום שישי בבוקר התפצל אג"מ פיקוד צפון לשלושה מוקדים – נצרת, הר כנען ונפח.

אלוף הפיקוד יצחק חופי [חקה] שהה זמן קצר בחפ"ק המאולתר בנפח ביום שבת בבוקר, ניהל קבוצת פקודות קצרה, מינה את אל"מ בן-שהם, מח"ט 188, למפקד גזרת רמת הגולן, הורה להכין את החפ"ק בהר כנען לקראת שחר יום ראשון וטס לדיון במטה הכללי בקריה בתל-אביב.

הבונקר בנפח לא היה בנוי לשמש חפ"ק פיקודי, לא מבחינת גודלו ולא מבחינת אמצעי הקשר. בנפח פעלו כבר שני חפ"קים, של חטמ"ר 820 ושל חטיבה 188, ועל אף זאת בשבת בבוקר השתחל לשם מוקד שליטה נוסף. חפ"ק פיקוד צפון בנפח הפך לאחד הידועים במלחמות ישראל, לאחר ריב על חלוקת כוחות ומחלוקת על סמכויות בין מפקדי חטיבה 188 וחטיבה 7. אירוע שהפך קצין אג"מ פיקודי בדרגת סא"ל, אורי שמחוני, למפקד חזית רמת הגולן כולה עד לשובו של האלוף מתל-אביב. באותן שעות התקבלו בו החלטות חשובות כמו הזזת כוחות ופיצול הרמה לשניים.

לא קיים כנראה צילום של חמ"ל פיקוד צפון מנפח. לפחות לא נתקלנו בכזה. צילומי חפ"ק צפון, שחלקם פורסמו וידועים, צולמו ביום ראשון ושני, ה-7 וה-8 באוקטובר 1973, בעיצומם של קרבות הבלימה.

חמ"ל פיקוד צפון באולם הקולנוע של בית ההבראה לשוטרים 

שעות לפני תחילת המלחמה, החלו עבודות חפוזות כדי להשמיש במהירות חפ"ק פיקודי בהר כנען. אולם הקולנוע  בבית ההבראה של המשטרה נבחר לשמש כמוקד השליטה של הפיקוד. קצין הקשר הפיקודי, סא"ל אברהם קיים, ניצח על העבודות, שבסיומן העמידו הטכנאים את מערכות הקשר. קצין נוסף שעסק בנושא זה היה רס"ן משה כפרי, הקמב"צ הקודם של פיקוד צפון, שנקרא כמה ימים לפני המלחמה כדי לסייע לקמב"צ החדש רס"ן אהרון ורדי, שהתמנה לתפקיד באוגוסט 1973. ורדי נותר עד kתחילת המלחמה במטה פיקוד צפון בנצרת ועסק בגיוס כוחות ובתיאום לוגיסטיקה ואספקה.

לאחר שהקמב"ציה הודיעה אחר חצות שבין שבת לראשון כי החפ"ק מוכן, עזבו האלוף חופי ואורי שמחוני את נפח ונסעו לכנען. כאן התמקמו לקראת בוקר כדי לנהל את קרבות הבלימה, כ-30 ק"מ ממזרח.

הבמאי והקולנוע. מאחורי אלוף הפיקוד [מימין] וקצין הקשר נראים כיסאות הקולנוע בבית ההבראה של המשטרה בהר כנען, באולם שהפך לחמ"ל פיקוד צפון

בצילום מוגדל זה ניתן להתרשם מעט ממיקום חפ"ק צפון ["ארמון"] בקדמת אולם הקולנוע. בשיחה עם קמב"צ הפיקוד במלחמת יום כיפור, אהרון ורדי, הוא סיפר, כי לאור העובדה שהחפ"ק היה בתהליך הקמה – מה שהוקם בחופזה באולם הקולנוע לא היה חפ"ק פיקודי דוקטורינרי. סביב מטה האלוף מוקמו פינות עבודה עבור הארטילריה, חיל האוויר, מודיעין, חימוש, לוגיסטיקה, אג"מ ועוד. כל אלה היו ממוקמים כ-10 מטר האחד מהשני. המקום רחש ורעש עם עשרות רבות של קצינים וחיילים, וכמובן המולת רשתות הקשר. במהלך הימים הועתקו מספר יחידות, ובהן האג"מ, מהקולנוע למבנים נפרדים בשטח בית ההבראה לשעבר, כדי שכל מחלקה תוכל לעבוד ללא הפרעות.

ורדי זוכר היטב את הגנרלים בדימוס, שהגיעו לתת עצות. שמחוני סיפר לימים, כי הם יותר הפריעו מאשר הועילו. חקה לא ידע מה לעשות עם הגווארדיה הוותיקה, שהגיעה עם רצון טוב לתת כתף בשעות הקשות. הוא רחש כבוד לאלופים במיל', וגם לרבי האלופים במיל' שהגיעו [רבין ובר-לב], אבל מצידו לא היה בהם צורך. אף אחד מהם לא היה מעודכן בתוכניות של פיקוד צפון, וחקה התייגע מאינסוף הרעיונות שנזרקו לחלל.

שמחוני סיפר שחקה והוא מצאו בהמשך שיטה איך לצאת בסדר עם כולם. מושיבים אותם בחדר סמוך, נותנים להם תה עם עוגיות, ומבקשים מהם לשרטט תוכנית פעולה לאיזו חטיבה. זה הקל מעט על ההצטופפות סביב שולחן האלוף בן ה-46, חסך בלבולי מוח ונתן לגנרלים תחושה שהם תרמו את חלקם. "בכל מקרה, מי שנתן את הטון היה חקה", מעיד ורדי, "הוא התייעץ עם כולם והחליט לבד".

חפ"ק צפון בכנען: איך בולמים ומתגוננים 

חמ"ל פיקוד צפון בזמן ביקור הרמטכ"ל לשעבר בר-לב ביום ראשון ה-7.10.1973 בשעות הערב. מימין: אלוף מנחם מנדי מרון, ראש מה"ד [בהמשך המלחמה פיקד על אוגדה 440 בסיני]; סמל מודיעין מפיקוד צפון לא מזוהה – נראה ברקע; סא"ל אורי שמחוני, קצין אג"מ פצ"ן; רא"ל במיל' חיים בר-לב; אלוף במיל' מוטי הוד, מפקד אוויר בפצ"ן; אלוף יצחק חופי, אלוף פיקוד צפון; אל"מ אברהם אילון, ראש ענף היסטוריה; סא"ל חגי מן [במשקפי שמש], קצין המודיעין הפיקודי; אל"מ לא מזוהה; סרן אריה רייזל, מחקר סוריה במודיעין צפון. הקצין בגבו למצלמה אינו מזוהה [צילום: מיקי אסטל, "במחנה" / ארכיון צה"ל]


חפ"ק צפון בכנען [מיקי אסטל]

זהו הצילום האולטימטיבי מבין כל תמונות חפ"ק צפון, שצולמו במלחמת יום כיפור. זאת, בזכות ריכוז הנוכחים מעל המפה והעניין הרב שניכר מפניהם, וגם בזכות הדומיננטיות של אורי שמחוני. קצין אג"מ צפון גוהר מעל חיים בר-לב, שנראה סובל מעט מהסיטואציה. לא נורא, הסיגר שהוא אוחז ינחם אותו.

יד שמאל של שמחוני נראית מטושטשת בשל התנועה שלה, תנועה שעוד תפגע במישהו, והמישהו הזה נמצא ממש מתחת שמחוני ומנסה לתפוס את ידו המונפת של קצין האג"מ, כדי שלא תפגע בו. זהו תא"ל יקותיאל אדם, שהוקפץ כדי לסייע לאלוף הפיקוד.

ברגע ביצוע הצילום, אורי שמחוני הוא האיש שמנהל את העניינים. הוא מסביר, הוא מראה, הוא מציג נתונים ועובדות.

מימין: צילום המשך של הצילום העליון. כאן ניתן לראות את ידו של הקצין עם משקפי השמש משמאל נשלחת אל המפה אל מול היד של שמחוני. זהו סא"ל חגי מן, קצין המודיעין של הפיקוד. אלוף הפיקוד, חקה, שיושב לצידו של בר לב, בפוזה של מתעמק במצב.

מספר קמב"צ פיקוד צפון דאז, אהרון ורדי: "התמונה הכללית בחמ"ל היא לחץ עצום, אי בהירות למה שקורה בחזית, מהומה שקשורה למודיעין, לקבלת החלטות. 24 שעות ראשונות עם תמונת מצב לא ברורה, כשחקה בחלק מהזמן לא היה בחמ"ל, אלא נסע למטכ"ל, ואז אורי שמחוני ואני ניהלנו את העניינים. אני הייתי על יד אורי וגם שוורצי [מרדכי שוורץ, ע' קמב"צ], שהיה האחראי על החלטות אופרטיביות, והיה את אורי גרונר, ואני כקמב"צ אחראי על כל הפעולות העכשוויות" [אגב, כל ארבעת האחרונים השתתפו בקרב תל פאחר 1967 במסגרת חטיבת גולני].

בצילום: לנטש, ראש ענף היסטוריה 

ראש ענף היסטוריה, אל"מ אברהם אילון [לנטש], בחמ"ל של פיקוד צפון בהר כנען

שימו לב בצילום העליון לאל"מ שעמד מעל חקה, משמאל. זהו אל"מ אברהם אילון [לנטש], ראש ענף היסטוריה במלחמת ששת הימים ומלחמת יו"כ. לנטש היה צמוד ברוב ימי המלחמה לאלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל, ורשם את החלטותיו ומעשיו.

אלא שמאחורי הקלעים היה לנטש עסוק בדרמה של חייו. כל מעייניו היו נתונים לאתר את בנו, צבי אילון [במבי], שהיה קצין תצפית ארטילרי במוצב החרמון, שנפל ביום הראשון למלחמה. במבי נמלט בלילה מהמוצב עם מספר חיילים, ובמהלך הירידה מהחרמון נקלע להיתקלות עם מארב סורי. כשניסה לטפל בקש"א של המוצב, עופר רבינוביץ', נפצע במבי קשה ונפל בשבי הסורי בפרפורי גסיסתו האחרונים. כל זה לא היה ידוע עדיין ללנטש, שסבור שבנו חי ולכל היותר נפל בשבי.

אחרי כיבוש מוצב החרמון ב-22 באוקטובר, הופגש לנטש עם מפקד הקומנדו הסורי שנפל בשבי, שהראה לו בשטח היכן קבור בנו.

בר-לב מגיע לחפ"ק צפון 

חפ"ק צפון במלחמת יום כיפור. יושבים במרכז השולחן – מימין: תא"ל קותי אדם, רא"ל במיל' חיים בר-לב ואלוף יצחק חופי [מתוך "הסורים על הגדרות"]

בבוקר יום ראשון חקה עידכן את הרמטכ"ל במצב הקשה ברמת הגולן. "אני חושש שזה יהיה בלתי אפשרי לבלום את הסורים", אמר לו. סגן הרמטכ"ל, אלוף ישראל טל, סיפר אחרי המלחמה כי התקבל רושם לא טוב באשר למצבו של חקה. אלוף פיקוד צפון נשמע תשוש ומיואש. דדו הציע לשלוח לעזרתו את תא"ל במיל' קותי אדם, שבתפקידו הקודם שימש רמ"ט פיקוד צפון ולאחר שפרש מצה"ל עבר לתפקיד ניהולי במוסד.

בינתיים, אחרי שמשה דיין אמר לגולדה שקו הגבול ברמת הגולן מתמוטט, הציעה ראש הממשלה שהרמטכ"ל הקודם, חיים בר-לב, שכבר עבר לפוליטיקה וכיהן כשר המסחר והתעשייה, יעלה לצפון ויבדוק האם באמת הסורים עלולים לרדת לעמק הירדן. לפי גרסה אחרת, הגיוס של בר-לב היה ביוזמתו של דדו. בכל מקרה, בר-לב נענה להצעה, עלה על מדים ונסע לצפון.

בספר "בר-לב" [מאת כרמית גיא] נכתב כי הוא הגיע לחפ"ק בכנען ביום ראשון ה-7 באוקטובר אחרי השעה 18:30. קצין האג"מ, אורי שמחוני, סיפר לימים כי בר-לב הגיע עם צלמים ועיתונאים, התנהלות שהיתה זרה לחקה. נראה שלפמליה של בר-לב הצטרף צוות של דובר צה"ל. הצלם היה מיקי אסטל מהשבועון "במחנה".

בספר מסופר, כי מיד כשהגיע לכנען, הורה בר-לב לכבות את מכשירי הקשר, זאת אומרת להחליש את הווליום, ביקש כוס תה, שאל כמה שאלות ואז ביקש להחזיר את קולות הקשר והבין את תמונת המצב: חטיבה 7 בצפון הגולן מחזיקה מעמד, אבל המצב בדרום הרמה קשה. זמן קצר לאחר מכן נסע בר-לב למיפקדת אוגדת לנר, כדי להתרשם מהמצב בשטח. הוא חזר לחפ"ק בכנען אחרי כשעתיים, ועבר על התוכניות עם שמחוני. להגיד שחקה היה מאושר מנוכחותו של בר-לב? רחוק מזה.

חפ"ק הר כנען. צילום מקרוב – בר-לב מביט בחקה במבט חמור סבר

לימים סיפר שמחוני, כי בר-לב התרשם שחקה שבור וממוטט, ודיווח על כך לרמטכ"ל. בספר הביוגרפיה שלו מתואר בר-לב כמי שהסמכותיות, השקט וקור הרוח שהקרין, מול האווירה הקודרת ששידר שר הביטחון דיין בביקורו בחפ"ק צפון בבוקר אותו יום [אין צילומים שלו מהר כנען], החזירו את המערכת של פיקוד צפון למסלולה.

אלא שבהמשך פרק זה בספר הכחיש חקה כי זה היה המצב: "חיים בא אליי ליום אחד, ליתר דיוק לכמה שעות. בא, שמע, אמר מה שאמר והלך. אחר כך בנו תילי תילים כאילו הוא בא להציל אותנו. אך כל איש צבא מבין שתוכניות מבצעיות שהוכנו זמן רב לא משתנות בן רגע. הוא לא היה צריך להציל את פיקוד הצפון". ואורי שמחוני הוסיף: "חיים בר לב השפיע לטובה, אך לא הציל את הפיקוד, כי הפיקוד לא היה ממוטט".

בין ייאוש לשבירה 

חפ"ק צפון, 8 באוקטובר 1973. מימין: [עומד] אלוף מנחם מנדי מרון, ראש מה"ד; אל"מ אברהם ארנן, עוזר מיוחד לקמ"ן פיקוד צפון; אלוף ישראל טל, ראש אג"מ וסגן הרמטכ"ל; אל"מ במיל' יהודה רשף, קצין אג"מ שני בפצ"ן; רא"ל במיל' חיים בר-לב; אלוף במיל' מוטי הוד, יועץ חיל האוויר בפיקוד צפון; אלוף פיקוד צפון יצחק חופי; סא"ל אברהם קיים, קצין קשר פיקודי [ארכיון צה"ל]

חקה לא היה שבור? פיקוד צפון לא היה ממוטט? חקה ושמחוני סיפרו אחרי המלחמה כי על אף המצב הקשה של הכוחות, צמרת פיקוד צפון היתה בשליטה על האירועים.

ובכל זאת, אם בר-לב היה צריך להביא הוכחה שחקה לא בפוקוס, הוא היה יכול להשתמש בצילום הדרמטי הזה.

אלוף יצחק [חקה] חופי בחפ"ק צפון במלחמת יום כיפור

לא צריך להיות מומחה לשפת גוף כדי לאבחן את מצבו של חקה: בוהה, מכונס בעצמו, סחוט, מנותק, אולי גם מיואש. מצב הכוחות על הרמה הולך ומתדלדל, מח"ט 188 וסגנו נהרגו, ונראה ששום כוח לא ימנע מהסורים לכבוש את הגולן ומי יודע מה הלאה. סביבו התנהל דיון ער בין מוטי הוד, בר-לב, ישראל טל ומנחם מרון, גיבורי מלחמת ששת הימים. הם מעלים רעיונות ושוברים את הראש למצוא פיתרונות, אבל אלוף הפיקוד לא איתם.

רגע קשה של חקה במלחמת יום כיפור.

שיעורי בית: מפה לפענוח 

כך נהדוף את הסורים. אחת מתוכניות פיקוד צפון במלחמת יום כיפור

מהצילום הקודם התמקדנו במפה שעל שולחן האלוף. הפכנו אותה כדי שהקמ"נים שקוראים כאן וכל מי שבקיא יתרגמו אותה לעומק.

באופן כללי, נראה שהחץ המרכזי במפה מלמד על התכנון להדיפת הסורים מדרום רמת הגולן לכיוון קונייטרה, באופן כזה שהוא יקפל את הסורים לאחור. מצד של ימין של המפה רשימת כוחות ומילות קוד.

טליק ובר-לב: "אמרתי לחיים שחקה מנהל מלחמה עם רוחות רפאים, לא את המלחמה האמיתית" 

חפ"ק פיקוד צפון, 8.10.1973: אלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל [מימין] עם רא"ל במיל' חיים בר-לב, לשעבר הרמטכ"ל [צילום: מיקי אסטל / דובר צה"ל]

בודדנו מהצילום את טליק ובר-לב. אם תרצו, הם משמשים כאן מעין אופוזיציה למיפקדת פיקוד צפון. הם אינם משוכנעים שחקה שולט במצב, והם כן משוכנעים שפיקוד צפון קורא לא נכון את תמונת המלחמה.

טליק המריא לפיקוד צפון בבוקר יום שני ה-8 באוקטובר. עמו בהליקופטר היו אלוף מנדי מרון, ראש מה"ד, אל"מ אברהם אילון, ראש ענף היסטוריה, ויגאל לוטן, ראש לשכתו של טליק.

בספר "פרקים במלחמת יום כיפור" מאת טליק ובנו יאיר טל, סיפר סגן הרמטכ"ל דאז: "במיפקדת הפיקוד בכנען בלגן שקשה לתאר דוגמתו. המקום הומה ככוורת. מרוב רעש, אפילו בצעקות אי אפשר לשמוע זה את זה. לפחות 100 אנשים באולם ענק אחד. דבר נורא. חקה יושב ליד שולחן באמצע, עם אוזניות כמו טייס, ולפניו על השולחן מפות. מסביב לחקה עומדים בצפיפות כולם. חלקם נשענים על הכתפיים שלו. אי אפשר להבין מה קורה.

"אני מבקש קצין מודיעין וקצין קשר של הפיקוד, ויוצא החוצה. אני מקים לעצמי חפ"ק קטן עם מנדי, לנטש ויגאל. באמצעות קצין הקשר אני עולה על רשתות הקשר של הכוחות שלנו. אני עובר על רשתות הקשר של הכוחות בצורה מסודרת, מדרום לצפון, שומע את המג"דים והמח"טים, מקבל מידע מהקרבות, ולאט לאט על המפה שלפניי אני מקבל את תמונת הקרב.

"כך למשל אני שומע את דיווחי הסיירת של מוסה פלד, ואני שומע מג"ד אחר מדבר, ואת גיא יעקובסון (מג"ד בחטיבה 205 של יוסי פלד) מדבר. אני שומע את גיא, הוא יודע לפקד. זה נעים, זה משרה ביטחון. יש מעבר של חטיבה דרך חטיבה. מוסה [פלד] כנראה רוצה את הצנטוריונים בכוחות הקדמיים. אני חושש מירי בין כוחותינו. אני מתערב ברשת ועושה סדר. אני נוכח שיש עיכוב בכוחות האוגדה, ולגדוד אחר חסר דלק. למרכז הרמה אני מגיע כעבור יותר משעה".

בהמשך סיפר טליק, כי הוא יצר קשר עם אורי אור, מח"ט 679, ולמד ממנו שהם מנהלים קרב עיקש בסינדיאנה, טנקים בודדים מול כ-100 טנקים. "אני אומר לו שהוא עושה טוב ושהכל תלוי בו עכשיו, כולנו תלויים בו".

טליק חזר לחפ"ק בכנען: "על המפה של חקה אני רואה חיצים כחולים היכן שהסורים נמצאים. לפי המפה של חקה, הסורים נסוגו וכוחותינו נמצאים קדימה. אני ניגש לחיים בר-לב ואומר לו שהמצב הוא לא כמו שחקה חושב. אני מתאר לו את המצב האמיתי, ואומר לו שחקה מנהל מלחמה עם רוחות רפאים, ולא את המלחמה האמיתית.

"אני מבקש מחיים שיסביר לחקה את המצב, מתוך מחשבה שהיות שחיים רב-אלוף והיה רמטכ"ל, אז הפרסטיז'ה של חקה לא תיפגע והוא לא ייעלב. אולם חיים אומר לי שאני סגן הרמטכ"ל וזוהי חובתי. אני ניגש אל חקה ומבקש שיעזוב את השולחן, כדי שנדבר שנינו לבד. על מפה בצד, היכן שהיה קצת יותר שקט, אני מציג לו את המצב כפי שאני קורא אותו, ועל המפה שלו אני מוחק באמצעות פלנלית חיצים אדומים וכחולים במקומות שלא שיקפו נכון את מה שקורה בשטח".

עד כאן דבריו החמורים של טליק, שמעמידים באור לא מחמיא את התנהלותו של אלוף פיקוד צפון.

דדו כאן, וגם זעירא 

חפ"ק פיקוד צפון 8.10.1973. מימין: ראש לא מזוהה; תא"ל קותי אדם, סגן בחרום של אלוף הפיקוד; הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר; אלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן; אלוף במיל' רחבעם זאבי, עוזר מיוחד לרמטכ"ל; אלוף במיל' מוטי הוד [עם שפם], יועץ אוויר של פיקוד צפון; קצין לא מזוהה [במשקפי שמש]; רס"ן יוסי פרי, ע' קצין אספקה פיקודי; אלוף יצחק חופי [ביד מושטת על המפה], אלוף פיקוד צפון; רס"ר זאב [לופו] אייל, מפקד מחנה פיקוד צפון; קצין מאמ"ן מחקר לא מזוהה; השלושה שצמודים לשמאל התמונה אינם מזוהים

הרמטכ"ל דוד אלעזר, ששלושה ימים קודם הרגיע את בכירי צה"ל ששום דבר רציני לא יקרה, הגיע לחפ"ק בהר כנען ביום שני ה-8.10.1973 בשעות הצהריים בהליקופטר, זמן קצר אחרי שסגנו טליק עזב את המקום. אל דדו התלווה מר "סבירות נמוכה", המעריך הלאומי, ראש אמ"ן אלי זעירא, שהיה האחראי לקונספציה השגויה.

בצילום זה דדו וחקה הם הדומיננטיים. חקה ביד בוטחת מצביע על אוגדה 210 שתעלה מדרום לכיוון צפון. דדו בפוזה של בעל הבית, משדר ביטחון בנוסח – אל דאגה, אנחנו בדרך לשבור להם את העצמות. כל היתר מקשיבים לטראסט המוחות הבכיר, שאמור להציל את המולדת.

בתמונה התחתונה – צילום קרוב יותר של הסיטואציה: דדו וחקה מובילים את ההתקפה העתידית על המפה, בתנועת מלקחיים לכיוונו של מוטי הוד, מגיבורי מלחמת ששת הימים. בדיון בין שני ענקי היבשה, הוד שומר בינתיים על דממה. הגדלנו לעצמנו את התמונה וגילינו שהשעון על ידו של דדו מורה על 12:25.

דדו בחפ"ק פיקוד צפון, השעון שלו מורה על 12:25. משמאל אלוף חופי. בין שניהם יושב אלוף במיל' מוטי הוד

שיעורי בית: פענחו את המפה 

מפת רמת הגולן במלחמת יום כיפור

סובבנו את המפה שמעליה ניטש דיון ערני, כדי שהקמ"נים הקוראים כאן ויתר המבינים, יסבירו מה רואים. מה מסמלת קופסת הגפרורים והנרתיק השחור שנראה כמו סלולר של אחד הגנרלים, שהקדים את זמנו ב-20 שנה.

ביציע הכבוד 

האנשים שעומדים לחקה על הראש. מימין: אלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן; אלוף במיל' רחבעם זאבי, עוזר מיוחד לרמטכ"ל; סא"ל יוסי ברנע מפקד הל"א בפצ"ן; רס"ן יוסי פרי, ע' קצין אספקה פיקודי; רס"ר זאב [לופו] אייל, מפקד מחנה פיקוד צפון; קצין מאמ"ן מחקר; קצין לא מזוהה

עמלנו לזהות את העומדים בשורה השנייה של חזית שולחן החפ"ק. האלופים זעירא וגנדי [מימין] הם הבכירים כאן, אבל הרס"ן מהאספקה תפס עמדה קדומנית, ויש לו בהחלט שאיפות.

דדו וחקה 

חפ"ק צפון, עם הרמטכ"ל דוד אלעזר [מימין] ואלוף יצחק חופי [מתוך הספר "דדו"]

177 טנקים שהיו פרוסים ברמת הגולן, מדרום עד צפון, מצאו את עצמם בתחילתה של המלחמה מול כאלף טנקים סורים – יחס של כמעט פי שישה לרעת צה"ל. בשיחה עם הרמטכ"ל דוד אלעזר, אמר לו חקה כי הוא לא בטוח שכוחות אלה יצליחו להחזיק מעמד.

הרמטכ"ל נמצא כל העת בקשר רציף עם חקה ברשת הקשר מהבור בקריה. ביום שני לפני הצהריים, 8.10.1973, הוא הגיע לבקר בחפ"ק צפון, זמן קצר אחרי שסגנו טליק חזר מכנען לתל-אביב. במהלך השעה שבה הוא נמצא עם חקה, טיפל דדו במצב בחזית סיני, כאן כבר עברו מבלימה לתקיפה וביקשו אישור לכבוש את העיר סואץ. האישור ניתן מהר כנען.

ברמת הגולן באותו זמן, תוקפות אוגדות מוסה פלד ודן לנר מדרום לצפון-מזרח. פלד לכיוון רפיד וכודנה, לנר בציר יהודיה-חושניה. אוגדת רפול בולמת בצפון. ניסיון של חטיבת גולני לכבוש את מוצב החרמון נכשל.

הג'סטה של דדו 

צ'אפחה של כבוד מהרמטכ"ל דדו לאלוף הפיקוד חקה [מתוך הספר "דדו" מאת חנוך ברטוב]

וואו, איזו ג'סטה של דדו עם צ'אפחה חביבה לחקה. אלוף הפיקוד, איש עם סבר פנים אדיש בדרך כלל, מגיב באינסטינקטיביות. מופתע מהרגע, הוא מנסה לבלום את ידו המושטת של הרמטכ"ל. חלק מהנוכחים בחפ"ק מחייכים לנוכח מחוות העידוד של הרמטכ"ל, שחילצה את האלוף מהעגמומיות והעייפות.

זוהי דרכו של דדו לעודד את חקה, שכל מיני לשונות הלשינו שהוא קרוב להתמוטטות. זוהי גם דרכו של דדו לשדר לחברים מפיקוד צפון שהכל תחת שליטה. צ'אפחה שפירושה – חבר'ה, נכון, קרתה לנו פאשלה קטנה, לא הערכנו מספיק את הסורים, אבל לא נורא, עוד יום יומיים זה יהיה מאחורינו, ואולי אפילו נגיע לדמשק ונלמד אותם מה זה להתעסק איתנו.

קותי ודדו 

חפ"ק פיקוד צפון 1973. מימין: תא"ל קותי אדם, הרמטכ"ל אלעזר ואלוף במיל' רחבעם זאבי [מתוך הספר "דדו"]

גם קותי נכנס לתמונה. התת-אלוף, שבעברו פיקד על חטיבת גולני, ששימש רמ"ט פיקוד צפון והיה אחראי לביצורים ברמת הגולן ובמוצב החרמון, הוזעק מהמוסד לתפקידים מיוחדים כדי לשמש סגנו של אלוף הפיקוד, וככזה שפע ברעיונות איך לבלום את הסורים.

צילום נוסף מאותה סדרה:

בחמ"ל פיקוד צפון. מימין תא"ל יקותיאל אדם והרמטכ"ל דוד אלעזר

הצילום הבא הופך את קותי לדומיננטי בדיון המשולש. קותי משרטט חיצים, דדו וחקה מרוכזים וקשובים. האלופים רחבעם זאבי מימין ויונה אפרת משמאל בתפקיד של סטטיסטים בסצנה. יתר הנוכחים אינם מזוהים.

בחפ"ק צפון. מימין: אלוף במיל' רחבעם זאבי; אדם לא מזוהה; הרמטכ"ל דוד אלעזר; רס"ן במשקפיים מפיקוד צפון לא מזוהה; חייל לא מזוהה; תא"ל קותי אדם, עוזר לאלוף פיקוד צפון; אלוף יונה אפרת [רוכן מעל חקה], אלוף פיקוד מרכז; אלוף יצחק חופי, אלוף פיקוד צפון [צילום: דוד רובינגר / ארכיון צה"ל]

בודדנו את השלושה מכל היתר, וכך זה נראה. מנורת שולחן מאירה את החזית.

חפ"ק צפון במלחמת יום כיפור: דדו, קותי וחקה

גם רבין ואהרל'ה יריב כאן 

חפ"ק פיקוד צפון במלחמת יום כיפור. מימין: קצין חצי מוסתר לא מזוהה; אל"מ בני ענבר, קצין קישור של אוגדה 146; אל"מ יששכר שדמי, רמ"ט פיקוד צפון לשעבר, שהגיע לסייע לרמ"ט אורי בר און; רא"ל במיל' יצחק רבין; אלוף במיל' אהרל'ה יריב, שהיה ראש אמ"ן; אלוף יצחק חופי, אלוף פיקוד צפון; אלוף במיל' מוטי הוד, יועץ אוויר בימי הלחימה הראשונים בפיקוד צפון. את העומדים מעליהם לא זיהינו בוודאות. משמאל ייתכן תא"ל אהרון דוידי ועל ידו ייתכן אלוף במיל' מאיר זורע [צילום מתוך הספר "הסורים על הגדרות"]

יצחק רבין מזכיר בספרו "פנקס שירות" בקצרה את ביקורו בפיקוד צפון, אליו הגיע עם הרמטכ"ל דוד אלעזר ביום שני ה-8 באוקטובר, באישור שר הביטחון דיין. בצילום נראה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים מרוחק מעט מהשולחן, כשאל"מ במיל' יששכר שדמי, ששימש רמ"ט נוסף בפיקוד צפון, מנהל שיחה עם אהרל'ה יריב. רבין כמו רבין – צנוע, לא מנסה להתבלט ובעיקר מקשיב. אלוף הפיקוד אינו נראה בתמונה. ייתכן שעזב את השולחן לכמה דקות לשיחה בארבע עיניים עם הרמטכ"ל.

אל"מ במיל' יששכר שדמי, לשעבר רמ"ט צפון, שהגיע לסייע כרמ"ט שני, אמר אחרי המלחמה: "אני ראיתי את המלחמה [בחזית הסורית] כאבודה. מעולם לא ראיתי את צה"ל במצב כזה. ואחר כך כשבא דדו ונתן את התדריך הראשון, וכאשר שמעתי אותו משוחח בטלפון עם האלוף – הוא שואל, נותן תשובה, מחליט – אתה מרגיש שלא הכל אבוד. וזה מה שנתן דדו במלחמה הזאת… היתה לו תחושה באותה שעה שגורל מדינת ישראל ועם ישראל מונח על כתפיו לבדן".

מעל היושבים בולטת נוכחותם של שלושה קצינים במיל'. לא זיהינו אותם בוודאות. מי שמזהה מוזמן לרשום לנו ונעדכן.

חפ"ק אוויר: בלי בשורות וישועות 

חפ"ק חיל האוויר בפיקוד צפון במלחמת יום כיפור. מימין: רב"ט לא מזוהה; אל"מ רפי סברון, ראש החפ"ק; אלוף במיל' מוטי הוד, יועץ אוויר של פיקוד צפון; אל"מ במיל' ניותק אלדר [עם המקטרת] [מתוך "הסורים על הגדרות"]

צילום של עמדת חיל האוויר בחפ"ק פיקוד צפון במלחמת יום כיפור. שלושת הקצינים הם מגיבורי מבצע מוקד במלחמת ששת הימים – ההתקפה המדהימה שהכריעה את חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה בתוך מספר שעות. במלחמת יום כיפור הקסם פג.

חיל האוויר, בפיקודו של אלוף בני פלד, התקשה להתמודד מול סוללות טילי הנ"מ הסוריות ולא הצליח ביום השני למלחמה לבלום את השריון הסורי. חיילי צה"ל ביבשה תלו את מבטחם בחיל האוויר הבלתי מנוצח שלהם, אבל מהר מאוד התברר שהם חיים באשליות. סקייהוקים ופנטומים נפלו כמו זבובים מול עיניהם הנדהמות, דבר שגרם לדמורליזציה. בהמשך הימים הבאים התאושש חיל האוויר וחזר לעצמו וליכולותיו המוכרות.

חמ"ל המודיעין 

עמדת מודיעין פיקוד צפון בחמ"ל בהר כנען

צילום שעלה בדף הפייסבוק של אבי הוברמן: פינת מחלקת המודיעין הפיקודית בחמ"ל בהר כנען. ברקע מביט בחיילים אלוף יצחק חופי. שני מימין [מביט ימינה] ראובן פניכל, שהיה ראש מדור סוריה בפצ"ן. משמאל עומד סמל מבצעים במילואים, שנראה גם באחד הצילומים למעלה מצד ימין מאחורי אורי שמחוני ומוטי הוד.

לפי צילום זה, רשת מודיעין פיקוד צפון עובדת במלוא המרץ. על-פי כמה עדויות מהשטח לא הועברו דיווחי מודיעין משמעותיים לכוחות, בין השאר לחטיבה 7 בקרבות הבלימה שלה, כפי שסיפר כאן אילן סהר, קמ"ן חטיבה 7.

—- כתבה זו הסתמכה בין היתר על הספרים "הסורים על הגדרות" בעריכת דני אשר, "פרקים למלחמת יום הכיפורים" מאת ישראל ויאיר טל, "דדו" מאת חנוך ברטוב, "בר לב" מאת כרמית גיא, "פנקס שירות" מאת יצחק רבין, מסמכי איסוף חומרים ועדויות בוועדת אגרנט, ראיון עם אהרון ורדי

————————————————————————————————————————

15 מחשבות על “טראסט מוחות

  1. בור פיקודי צריך כניסה נפרדת ושומר בכניסה ולא כל מי שרוצה נכנס אלא רק באישור מיוחד. בגלל שפיקוד צפון לא היה עם חפ"ק מסודר יצא שחמישים איש עומדים לאלוף מעל הראש, ואיך אפשר לקבל החלטות טובות במלחמה גורלית כשיש אוירה של שוק הכרמל.

    אהבתי

  2. לא נאה ולא בסדר לקבוע לפי מספר צילומים אם האלוף חופי מתפקד טוב או שלא כל כך. יש אנשים מופנמים ויש אנשים מוחצנים וכל אחד מאלה מציג חזות שונה. צריך לשפוט לפי הביצועים של מפקדת פיקוד צפון והביצועים היו טובים בהכנה למלחמה, גרועים ביממה הראשונה למלחמה אבל לאחר היממה הראשונה היו די בסדר.
    במהלך המלחמה האלוף חופי נזף באוגדונרים משה פלד ורפול על פשלות כבדות שלהם, ולכן לא פלא שהם שמרו לו טינה והכפישו אותו אח"כ שלא בצדק.

    אהבתי

  3. בנוסף, אני רוצה לתקן את עצמי. כתבתי שביצועי מפקדת פיקוד צפון היו גרועים ביממה הראשונה וזה לא מדויק. הביצועים אכן היו גרועים בתחילה אבל בהמשך היממה הראשונה האלוף חקה הציל את המצב משגיאתו של רפול, עלה בקשר ישירות מול המח"ט אורי אור והורה לו לחזור מידית מאזור קוניטרה שם לא תרם כלום, לכיוון מחנה נפח שהיה תחת התקפת טנקים סורים, והטנקים של המח"ט אור אכן הצילו את המצב ופגעו קשה מהצד בטנקים הסורים.
    עוד לענין חוות דעת על סמך צילומים- אכן סביר שפניו של האלוף חופי שיקפו את מצב רוחו, ואילו האוגדונר רפול למשל, פניו תמיד הביעו נחישות ורצינות. מה עדיף? רפול שכשל קשה מספר פעמים למרות ההצגה של נחישות, או האלוף חופי שחוץ מהשעות הראשונות היה בסדר ?

    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%98%D7%99%D7%91%D7%94_679_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

    אהבתי

  4. מטריד מה שאומר אלוף טל שהתרשם שחופי לא ידע מימינו ושמאלו ותמונת המלחמה שהייתה לו הייתה מעוותת. אם טליק לא היה שם לב איך המלחמה הזאת הייתה נגמרת? רק לאלוקים הפתרונים. ומזל שהסורים היו האויבים שלנו עם כל הנזק שהם גרמו.

    אהבתי

    • מה שאמר האלוף טל לא אמין בכל נושא שהוא, ואין לסמוך עליו כלל. האלוף טל היה אחד האחראים למחדלים הקשים בהכנת צה"ל למלחמת יום הכיפורים וחבל מאוד. הרמטכ"ל דדו הצטער מאוד על ששגה ומינה את האלוף טל לסגן רמטכ"ל.

      אהבתי

      • יהודה אם ישרל טל היה אחראי למחדל יו'כ אז מה האחריות של זה שמעליו?תנוח דעתך שגם טל הצטער שדדו היה רמטכ'ל יום כיפור והוא גם מתח בקורת על דדו בועדת אגרנט,אני מציע לך לקרוא שם באם אינך בקי.
        עוד בנוגע לטל מר שריון בודאות הבין טוב יותר את מה שנעשה בחזית הצפון יותר מחאקה או רפול שני אנשי צנחנים וחי'ר שלא הבינו הרבה בשיריון ולא קלטו עד הסוף מה קורה.

        אהבתי

        • ארנון, אכן הרמטכ"ל דדו נכשל בגדול בהכנת צה"ל למלחמה, ורפול נכשל בגדול בתור אוגדונר ברמת הגולן. אבל האלוף חופי,דאג והתכונן למלחמה, תפקד רע בשעות הראשונות של המלחמה אבל אח"כ היה די בסדר.
          לעומת זאת, קשה להגיד מילה טובה על האלוף טל. האיש היה עריץ, שדרס בכוח כל מי ומה שלא מצאו חן בעיניו, וכפה את חשיבתו על אחרים. הנה מספר "מחמאות" של בכירים על האלוף טל:

          – הרמטכ"ל שאחרי דדו, מוטה גור הביע לפני אנשיו את פליאתו, כיצד מצאה ועדת אגרנט את קודמו דוד אלעזר אשם בכל המחדלים, אך לא התייחסה כלל לתפקודו של אלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם, האיש שהיה האחראי הבלעדי על גיוס המילואים.

          – במלחמה השר דיין דיבר עם הרמטכ"ל דדו על מי שיחליף את גורודיש, וגם אמר: "כמו שאריק הוא סופר־אוונטוריסט, ככה טליק יכול להיות פעם נעול על מצב, שאנחנו אף פעם לא נוכל להשיג שום דבר" . בסוף החליטו שזה יהיה רב אלוף ברלב, אגב- בהמשך האלוף טל אכן הפגין פסימיות יתר כאשר התנגד לצליחת התעלה, שבפועל שברה את המצרים וגרמה לנשיא המצרי סאדאת לטלפן למוסקבה באמצע הלילה ולזעוק הצילו.

          – גשר הצנע תרם רבות לצליחת התעלה, והיה עדיף בהרבה על גשר הגלילים שהאלוף טל תמך רק בו. אבל הוא נבנה בסתר מפחד זעמו של האלוף טל. איימו במשפט צבאי על ראש הפרויקט של גשר הצנע.

          – האלוף גביש סיפר שהאלוף טל התנגד לשיפוץ התמסחים ועצר את השיפוץ באמצעו כך שהיו מעט מדי כאלה. כידוע התמסחים הצילו את הצליחה ביממה הראשונה. כשנודעה הצלחת התמסחים, האלוף גביש טלפן לאלוף טל והעמידו על מקומו, וגם אמר :"שטליק לא יבוא ויגיד צה“ל לא התכונן. זו אחריות שלו. לא היו עוד הרבה כלים, אבל אילו לא הפסיק אז היו עוד כך וכך כלים לצליחה".

          – האלוף גביש בספרו, התיחס לתכנית הקרבית של האלוף טל במלחמת ששת הימים. כידוע אז האלוף טל היה מפקד האוגדה הטובה ביותר שנלחמה בציר הקשה בסיני מרפיח לאל עריש. האלוף גביש ביקר בזהירות את האלוף טל על שהלך עם ראש בקיר ולא נקט באסטרטגיה העקיפה שהביאה לתוצאות מצוינות עבור 2 האוגדות האחרות שנלחמו בסיני, של שרון ושל יפה.

          – רב אלוף צבי צור אמר על ניהול מלחמת יום כיפור: ”כשדדו לא היה – המטה הכללי לא כל־כך תפקד. במקום ניהול, נשמעו הרצאות והסברים", וזאת על ממלא מקום הרמטכ"ל האלוף טל.

          – הרמטכ"ל דדו, הגיב לשקר של האלוף טל, שטען לאחר המלחמה שכביכול הזהיר מפני מלחמה, ואמר: "בערב יום כיפור אני נשארתי במטכ"ל עד 18:00 והוא נסע הביתה מוקדם ולא שמעתי ממנו מחשבה על מלחמה".

          – האלוף דורון אלמוג, בכנס אלופים ב 1999, הגיב על דברי האלוף טל בכנס שכביכול המצרים והסורים לא הפתיעו את צה”ל באותה מלחמה וכי צה”ל הגיע מוכן מכל הבחינות. האלוף אלמוג אמר שזה לא נכון, שבמלחמת יום הכיפורים היתה הפתעה גם ברמה האסטרטגית, גם ברמה האופרטיבית וגם ברמה הטקטית, וכי הוא וחבריו לא הוכנו למלחמה כראוי. אלמוג הוסיף כי אין לאלופי 1973 זכות להעניק לעצמם ציונים על תפקודם אז. זכות זאת שמורה ללוחמים, שלמרות מחדלי טל וחבריו הצילו את עם ישראל. (אחיו של האלוף אלמוג נהרג במלחמה [דימם למוות כי הופקר], וגם 11 מבני המחזור שלו בפנימיה הצבאית).

          – האלוף אברהם אדן אמר שהאלוף טל יבש פרויקטים כדי להעביר את הכסף שלהם לפיתוח הטנק הישראלי שכידוע יצא שנים לאחר המלחמה. בין השאר נפגעו טנקי שוט-קל, גשרים חלופים, נגמ"שים, לא אושרו מקלעי מאג לצריח המפקד בטנק ונשארו עם בראונינג עם מעצורים, אושרו רק 100 כיפות מפקד וכנות מקלעים לכל שנה, למרות שכלקח ששת הימים המשופרות מאפשרות למפקד להיות רק עם ראש בחוץ במקום חצי גוף בחוץ (הספיקו רק 200 עד המלחמה. בחודשים שאחריה אושר תקציב ל כל 2600 הטנקים). במלחמה נפגעו בצריח 1500 קצינים ומט"קים.

          – האלוף אדן אמר שהאלוף טל התנגד לפני המלחמה לקנות 1000 עודפי טנקי סנטוריון ופטון כמעט במחיר של הפלדה לטובת הסבה עתידית שתהיה בסוף זולה בהרבה מטנק ישראלי. נוכח הסירוב של טל, האלוף חורב, ראש אג"א הודיע שיקנה כמות מסוימת בתקציב חלקי חילוף שלו.

          אם תרצה, אעביר את המקורות לכתוב.
          לדעתי טוב היה אם צה"ל היה נפטר מהאלוף טל מיד לאחר מלחמת ששת הימים.

          אהבתי

          • מסכים. ואוסיף: הוא גם הורה לסגור גדודי חת"ם לפני המלחמה (דבר שסוכל עקב המלחמה). הוא חילק את המובילים המועטים בניגוד לפקודה שהורתה על קדימות לארטילריה. כתוצאה מכך, נסעה רוב ארטילרית המילואים על זחלים. הכלים שהתניידו כמעט כולם, על פלטפורמות שרמן מיושנות, נתקעו ברובם על צירי התנועה, כל שבמתקפת הנגד של ה8/10 כמעט לא הייתה ארטילריה בקו החזית. מעולם לא ניתן הסבר רשמי מדוע דדו סילק אותו מהדרך לאחר המלחמה.

            אהבתי

          • האלוף טל היה מגדולי החולקים על דעת זעירא ראש אמ"ן ואמר שיש לראות את מערך החרום הסורי לא רק כמטרות הגנתיות כמו שהעריך זעירא כי אם כוונה למתקפה כללית לכיבוש רמתצ הגולן. והביא כהוכחה את הצטידות הסורים בטנקי גישור שאין להם שום מטרה אחרת מלבד לחצות את תעלות הנ'ט. וגם הצטידות מוגברת בטק'א. כל זאת בדיון אצל הרמטכ'ל ב-30 בספט'. ראש אמ'ן דחה את דעתו של סגן הרמטכ'ל.

            אהבתי

            • האלוף טל התמחה בלשקר לאחר מעשה וכל עשה גם אחרי מלחמת יום כיפור, כש"שיפר" את טענותיו רטרואקטיבית. והנה שוב:
              הרמטכ"ל דדו, הגיב לשקר של האלוף טל, שטען לאחר המלחמה שכביכול הזהיר מפני מלחמה, ואמר: "בערב יום כיפור אני נשארתי במטכ"ל עד 18:00 והוא נסע הביתה מוקדם ולא שמעתי ממנו מחשבה על מלחמה".

              אהבתי

  5. אני עליתי עם 3 רכבי הקשר הראשונים ל"ארמון" מנצרת . להערכתי הגענו לאולם הקולנוע שבבית ההבראה של השוטרים לקראת 19:00 ופרסנו את מערכות הקשר (מערכות רדיו) והיו מוכנים לקראת 04:00 (התמודדנו עם שינויי מיקומים, החלטות משתנות, אי סדר וכד, אשר עיכבו את הפריסה), חקה עזב את נפח לקראת חצות, האם יש מידע אם איזה מערכות חקה פקד על הכוחות, בשעות כל כך קריטיות ( אצלו ברכב הוא יכול היה להתמודד עם רשת "נסיך" בלבד (רשת מנהלות ותיאומים למפקדי ומטה פיקוד הצפון).

    אהבתי

  6. המפה המהופכת הראשונה מראה במרכזה את השבירה מזרחה של קו הגבול של אז מצפון מזרח לתל פארס (ודרומית מערבית לכודנה) והפניה של הקו דרומה לכיוון מוצב 115. אם כך, החץ הגדול נראה כהצעה למתקפת נגד מזרחה שתחצה את הגבול מדרום לתל פארס, באזור הברך של קו הגבול, ותנוע צפונה בשטח הסורי דרך כודנה כדי לסגור ממזרח על הכוחות הסורים שחדרו לדרום לרמה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s