הסורים על הגדרות של נפח

תיעוד נדיר של שריון סורי על גדרות נפח * איציק וימר, קצין מחטיבה 188, שהיה עם מצלמה לא החמיץ את ההזדמנות לצלם את איזור המחנה שהיה זרוע בכלים פגועים משני הצדדים * ומי יזהה לנו פרצופים שנקרו בדרכו אחרי המלחמה ובמובלעת הסורית?

אוקטובר 1973, טנק T-62 סורי על הגדרות של מחנה נפח [צילום: איציק וימר]

הגדר הראשונה צצה במלחמת ששת הימים. "לשכב על הגדר בשביל החברים", הפך לביטוי של רעות ואחוות לוחמים. הוא נלקח מהקרב על תל פאחר שבו שני לוחמים נשכבו על גדרות המוצב הסורי ואפשרו לחבריהם לדלג על גבם פנימה.

הגדר השנייה הופיעה במלחמת יום כיפור. "הסורים על הגדרות" הפך למסר של פחד ותבהלה – פלשתים עליך שמשון.

"הסורים על הגדרות" הוא ביטוי שפשוטו כמשמעו – הצבא הסורי חוצה את הגבול מערבה אל תוך שטח ישראל ב-6 באוקטובר 1973. אצל רבים נתפס הביטוי שהסורים כבר הרבה יותר קדימה, הם על הגדרות של נפח, מנסים לפרוץ לבסיס המרכזי של צה"ל ברמת הגולן, שיושב במקום אסטרטגי, בין בית המכס לקונייטרה, צמוד לציר הנפט שמשמש לו מעין אוטוסטרדה לדרום רמת הגולן ולצפונה. בצהרי יום ראשון ה-7.10.1973 התחכך השריון הסורי בגדרות של נפח, לאחר שחצה את פתחת כודנה, נכנס לחושניה ולרמתניה ומשם התקדם צפונה תוך שהוא מתגבר על כוחות דלים של טנקים ישראלים.

התחלנו לברר מהו המקור ל"הסורים על הגדרות". זה נשמע כמו הודעת מצוקה ברשת הקשר. חיפשנו ברשת חטיבה 188, שניהלה מנפח את קרבות הבלימה, ולא מצאנו. חיפשנו ברשת חטמ"ר 820, שגם היא היתה בחמ"ל בנפח, ולא מצאנו. זה יכול היה להופיע גם ברשת של אוגדה 36, שמשעות הלילה הראשון פיקדה מנפח על הקרבות, אבל איפה הרשת הזו בדיוק? גם רשת פיקוד צפון ברובה נעלמה כאיננה.

בספר "סיפור של חייל" מ-1985, שכתב רפאל איתן [רפול], מפקד אוגדה 36 במלחמת יום כיפור, מצאנו סימני נפט קלים: "בשעות הבוקר מגיעים טנקים סוריים לגדרות של נפח, עכשיו אנחנו מוקפים, אין לנו כלים להילחם בהם… הסורים מתכוננים להסתער על הגדרות". ד"ר דני אשר, שחיבר את הספר "הסורים על הגדרות", לא ידע לומר מהו המקור לביטוי, ומיהו אביו מולידו. ב"על בלימה" שכתב אבירם ברקאי, בפרק "הקרב על נפח", נכתב כי חנן שוורץ, קצין הקשר של 188, שלח שלושה טנקים של חטיבת המילואים 679 אל ציר הנפט וצעק לעברם – "הסורים נמצאים על הגדרות ממזרח". בדו"ח שכתב צבי בר, מח"ט 820, הוא ציין: "…ביום א' הם [הסורים] היו על הגדרות שלנו בנפח, ורק אז עזבנו".

ועדיין לא נמצא המקור להגדרה המדויקת שחיפשנו. אשר סדן, שהיה ע' קמ"ן חטיבה 820 במלחמת יום כיפור, אומר כי למיטב זכרונו ייתכן שהשימוש במושג הזה החל כשנה וחצי לפני המלחמה, במסגרת תוכניות ההגנה על רמת הגולן, והוא קשור לכיבוש זמני של מוצב 111. המסר הזה היה – "תתעוררו, קורה משהו".

כחול – כוחות צה"ל, אדום – צבא סורי

סדן צילם ביום שלישי 9.10.73 טנק סורי סמוך לגדרות של נפח – ראו כאן. ברשת בכלל, בספרים או בסרטים בכלל ממלחמת יום כיפור, לא ראינו כמעט תמונות של טנקים סורים ליד נפח.

איציק וימר 1972

עד שלאחרונה קיבלנו משלוח יוצא מן הכלל מאיציק וימר, שלפני מלחמת יום כיפור היה מ"פ בגדוד 74, חטיבה 188. סיפורו של וימר מובא בהמשך, רק נציין שימים אחדים אחרי פרוץ מלחמת יום כיפור, אחרי שלא נקרא למילואים, הוא עלה על מדים והגיע לרמת הגולן, כאן מילא תפקידים מזדמנים [ראו סיפורו בהמשך]. ואולי חלק מתרומתו הצנועה למלחמה ההיא מסתכמת בצילומים באיכות גבוהה, שהנציחו את הקטסטרופה שליחכה את שוליו של מחנה נפח. טנקים סורים, נגמ"ש, גופת חייל, צריחים מוטלים על האדמה ועוד. הטנקים הסורים הגיעו קרוב מאוד לגדר המזרחית של נפח, צמוד לדרך שמובילה אל ציר הנפט, וכאן צולמו.

להלן התמונות שצילם וימר עם הסבר בחלק מהן ותרשים המתאר עד הגעתם של טנקים סורים אל הגדרות של נפח. למיטב זכרונו, את הצילומים בנפח ביצע ביום שבת 13 באוקטובר 1973, שישה ימים אחרי שהמחנה כמעט ונכבש על-ידי הסורים.

לא הכול וימר זוכר – מקומות, תאריכים, פרצופים. נשמח לקבל הערות משלימות וזיהוי לאנשים שצילם.

תמונה 1 

טנקים סורים עם הפנים לנפח, במרחק קצר מהמחנה [צילום: איציק וימר]

בצילום שני טנקים סורים T-62 מחטיבה 91. המרחק שלהם מגדרות נפח הוא כ-40-30 מטר. וימר אומר שהטנקים הללו עמדו מצפון מזרח למחנה. אחרי שמשעות הבוקר המוקדמות שטפו הסורים כל הנקרה בדרכם, מחושניה/רמתניה לכיוון צפון, הם הגיעו בסביבות השעה 12:00 למצב שבו אין מולם שום כוח משמעותי. אף אחד כבר לא יכול היה למנוע מהם להיכנס לבסיס ולעשות בו כבשלהם, או פשוט לנצל הצלחה ולהתגלגל מערבה אל בית המכס בואכה גשר בנות יעקב. אלא שהסורים נעצרו כאן. לא נכנסו פיזית למחנה, ולא המשיכו על ציר הכביש מערבה. תמיהה גדולה עד היום.

תמונה 1א'

טנק סורי סמוך לנפח [צילום: איציק וימר]

מהצילום הקודם של שני הטנקים הגדלנו את הטנק השמאלי. בעזרת דובר ערבית פוענח מה נכתב בחזיתו – המספר 556 ואות שנראית כמו ש' בעברית. מעל הטנק משמאל נראית גדר ומאחוריה תוואי דרך.

תמונה 2

טנק סורי על נפח [צילום איציק וימר]

T-62 סורי שכבר החל לרמוס את הגדר של נפח. הגדר במצב קריסה. עוד לחיצת דוושה אחת והטנק בתוככי הבסיס, אבל אז הוא נעצר. למה? האם נפגע בדיוק? מהצד המצולם הוא נראה שלם לגמרי. יצוין כי היו טנקים סורים שננטשו סמוך לנפח על אף שלא נפגעו.

תמונה 3

טנק סורי סמוך לנפח, על הגדר של ציר הנפט [צילום איציק וימר]

צילום של טנק על גדרות ציר הנפט, סמוך מאוד לנפח. הפעם המבט הוא לאורך הגדר יותר דרומה.

תמונה 3א'

צריח T-62 במלוא הדרו, הגדלה של התמונה הקודמת

תמונה 3ב'

מחנה נפח דרום-מזרח

הגדלנו את תמונה 3 וקיבלנו מבט מפורט יותר של האיזור הדרום-מזרחי של מחנה נפח 1973 [איזור הסדנה].

תמונה 4

נגמ"ש סורי על גדרות נפח [צילום: איציק וימר]

לצד הדרך, סמוך מאוד לגדרות של נפח [שנמצאות בגבו של הצלם]: נגמ"ש סורי BTR-60 מתוצרת בריה"מ. שמונה גלגלים, מהירות 80 קמ"ש, שלושה אנשי צוות ועד שמונה לוחמים, בחזיתו מקלע כבד 14.5 מ"מ מסוג KPVT. ייתכן ששימש לוחמי קומנדו או חפ"ק.

תמונה 5

נגמ"ש סורי סמוך לגדרות מחנה נפח 1973 [צילום איציק וימר]

הפגיעה שעצרה את הנגמ"ש הסורי. פגז חדר בקלות את השריון הדק, סמוך לפתח הכניסה, ופער חור ענק. אין לקנא במי שישב שם. בתמונה 4 ניתן לראות שהנגמ"ש מחורר גם בירי מקלע. אנשי טנקים ישראלים שנלחמו כאן, או שנסוגו מקו החזית, ידעו לספר כי נתקלו סמוך לנפח בלוחמים סורים. חלקם נהרגו, חלקם נלקחו בשבי.

תמונה 6

טנק סורי פגוע סמוך לנפח [צילום איציק וימר]

טנק סורי T-62 ללא צריח סמוך לגדרות נפח. אחרי המלחמה סיכם שר ההגנה הסורי מוסטפא טלאס את הלחימה על נפח: "בלחימתה של חטיבה 91 התמקד כל הזעם שהצטבר בעם הסורי, שהיה נחוש להילחם ולשחרר את השטח הכבוש. בקרב זה הציגו אנשי השריון הסורים דוגמה יוצאת דופן של גבורתם, אומץ לבם ונחישותם" [מתוך ספרו של פסח מלובני].

תמונה 7

טנק סורי וגופת חייל [צילום איציק וימר]

סמוך לטנק הסורי (מתמונה 8) גילה וימר גופת חייל סורי מפוחמת ללא ראש. צולם סמוך לגדרות של נפח, בפינה על ציר הנפט שממזרח למחנה. ברקע מימין – הר אביטל וצמוד לו הר בנטל, מימין התחלת השיפוע של השיפון.

תמונה 7א' 

הגדלה של החלק הימני בתמונה 7: כששלושה הרים נפגשים בעין העדשה – מימין שיפון, אביטל ובנטל [צילום: איציק וימר]

תרשים: טנקים סורים על הגדרות של נפח 

תרשים – טנקים סורים על נפח. צהרי יום ראשון 7.10.1973. אדום – טנק סורי. ירוק – נגמ"ש סורי. כחול – טנק ישראלי

שרטטנו מפה משוערת של התקפת הסורים על מחנה נפח. המפה מבוססת על תחקירי מפקדים ועל עדויות מאוחרות של מספר קצינים, שזכרו איפה ראו טנקים סורים נטושים ופגועים. התרשים משתדל לשקף את השעות הקריטיות של מחנה נפח בין השעות 12:00 ל-15:00, כשקומץ טנקים ישראלים נלחמו מול מסה קריטית של שריון סורי, בעיקר מחטיבה 91. מספרם של הטנקים בתרשים זה משקף מצב יחסי.

הסורים תקפו את הבסיס בעיקר מכיוון כללי דרום-מזרח. המשולש הירוק הנראה בתרשים צמוד לגדר המחנה הוא נגמ"ש סורי שנפגע, כך גם הטנק שלפניו. שניהם מופיעים בצילומים כאן. המשולש האדום הימני ביותר הוא טנק סורי, שהצליח לחצות את הכביש הראשי [כביש 91] ולהתייצב בין שרידי הכפר נפח, מצפון-מזרח לבסיס נפח, שם סיים את חייו.

רוב הטנקים הישראלים שהגנו על מחנה נפח נלחמו בעיקר באיזור סינדיאנה, כשני ק"מ מדרום-מזרח לנפח, עד שבשלב מסוים הבינו שמלחמתם כאן לשווא. הסורים כבר עקפו אותם וקיצרו טווחים לנפח. בשלב זה היפנה מח"ט 188 בן-שהם את הכלים לעבר נפח והחל לנוע לכיוון הבסיס, שעל גדרותיו כבר צבאו הסורים. בלחימה על הגנת נפח נהרגו בן-שהם, סגנו ישראלי וקצין האג"מ בני קצין.

תמונה 8 

נפח 1973, טנק סורי עם זחל פרוס [צילום איציק וימר]

עוד טנק סורי על אם הדרך, כביש 91, סמוך לנפח. הצילום נעשה מאחורי הטנק כשהוא עם הפנים לכיוון מזרח, אל צומת נפח [צומת השריון]. משמאל לטנק – שרידי מבנים של הכפר נפח הנטוש. מימין לטנק: מבנים ומגדלי סילו של מחצבת כפר גלעדי – והכניסה לציר "פלא" שהולך דרומה ומסתיים בחושניה. הטנק עצמו מרוטש לאחר שנפגע בכמה מקומות, מנותק מהזחל. הוא מהווה עדות נוספת להישגם של הסורים – להגיע ללב רמת הגולן תוך פחות מ-24 שעות מתחילת המלחמה.

תמונה 8א'

הגדלה של תמונה 8 – כפר נפח 1973 [צילום איציק וימר]

תמונה 8ב' 

הגדלה של תמונה 8 – מחצבת נפח שאותה החזיק ותפעל קיבוץ כפר גלעדי

תמונה 9 

טנק סורי שאיבד צריח [צילום איציק וימר]

T-62 סורי בקרבת נפח. פיצוץ של תחמושת בתוך הטנק הביא להתנתקות הצריח. איציק וימר שצילם את התמונות מספר שבקרבת נפח היו פזורים למעלה מעשרה כלים סורים פגועים, בהם נגמ"שים: "לא את כולם צילמתי כי המראה היה לי קשה. לאיש שריון, שלא ראה אף פעם טנק מרוסק, קשה לראות טנקים במצב כזה. אתה מאמין שזה כלי עם עוצמה שמגן עליך, ופתאום לראות כל כך הרבה טנקים פגועים זה לא קל".

תמונה 10 

צנטוריון מרוסק סמוך למחנה נפח [צילום: איציק וימר]

"תמונה קשה מאוד", מסכם את וימר את המראה הזה. "צנטוריון מרוסק לגמרי, הצריח עם התותח מוטלים מימין, למעלה נשאר סל צריח, לא יודע איך הגיע לשם. רואים את מה שנשאר מהטלפון האחורי. נראה לי שהטנק סחב איתו כבלי גרירה. אני לא רואה מספר צ'. לפי הפלטות העליונות שמעל המנוע ייתכן שזה שוט מטאור. זחל שמאלי עף. מצד שמאל לטנק נראה לי כמו גנרטור. אם אני לא טועה צילמתי את זה בחורשה קרוב לצומת נפח, שממנו הולכים לוואסט".

תמונה 10א' 

השוט המרוסק מקרוב

תמונה 11 

צריח שוט, ללא מילים [צילום איציק וימר]

צריח שוט על האדמה סמוך למחנה נפח. הזכיר לנו את האנדרטה לזכרם של סמח"ט 188 דוד ישראלי והמ"פ יואב ברקאי מ-179. על הצילום הזה אומר לנו וימר: "אתה מבין מה קורה לאדם כמוני שרואה טנק במצב כזה? אין מילים. אתה שריונר ואתה חושב שאתה מוגן בתוך מפלצת של פלדה ומי יעשה לך משהו? ופתאום אתה רואה צריח שעף כמו צעצוע".

תמונה 12 

טנק גישור סורי [צילום: איציק וימר]

טנק גישור סורי על תובה של מה שנראה כ-T-55, ולפניו שוט ישראלי. צולם בציר אמריקה בכניסה למובלעת.

תמונה 13 

הרב גורן בנפח רמת הגולן 1973 [צילום איציק וימר]

במלחמת יום הכיפורים כיהן הרב שלמה גורן כרב הראשי האשכנזי לישראל, וסייע בנושא זיהוי של חללי צה"ל, על סמך נסיונו הרב לאורך השנים כרב הצבאי הראשי. בצילום זה הוא נראה עם אנשי יחידת הרבנות הצבאית בשער מחנה נפח. נזכרנו בסיפורו של שלומי רנות, שהיה ע' קמ"ן 188 ועבר בהמשך עם אנשי הסיור של חטיבה 679. רנות סיפר שפינה ארבע גופות של אנשי סיור 679, שנהרגו מדרום לנפח סמוך לציר הנפט מפגיעת פגז. כשרנות הגיע לכביש הראשי ליד נפח הוא פגש ברב גורן, שאמר לו שהוא עושה מצווה גדולה, הדריך אותו איך להגיע לנקודת ריכוז החללים במחנה עלייקה ונתן לו במתנה ספרון עם הקדשה אישית.

תמונה 14 

התגודדות מאחורי הטנדר. מה מחלקים פה? [צילום: איציק וימר]

קצין בדרגת סגן יושב בטנדר, ומחלק כנראה מנות קרב. שלושה מהמתגודדים הם קציני שריון, לפי הדרגה של אחד מהם והאקדחים של שניים אחרים. מימין נראה שוט קל. צולם כנראה במובלעת הסורית.

תמונה 15 

רגע קשה: מטוס של חיל האוויר נופל [צילום איציק וימר]

וימר שעלה לרמת הגולן יומיים או שלושה אחרי תחילת מלחמת יום כיפור, הגיע בטרמפ. כאן באיזור משמר הירדן/גדות נראה מטוס ישראלי שנפגע. וימר אינו יודע מה עלה בגורלו של הטייס.

תמונה 15א' 

צילום מקרוב של שובל המטוס הישראלי שנפל

תמונה 16 

תאג"ד בחורשה של צומת גדות [צילום: איציק וימר]

צילום תאג"ד בחורשה שממזרח לצומת גדות, לשעבר משמר הירדן הישנה. "במקום הזה חטפתי את השוק של החיים", מספר וימר. "היו כאן הרוגים, פצועים, בלגן ובריחה מרמת הגולן. זוכר טנקים שעוצרים כאן והמפקדים צועקים שאין להם משקפת ואין להם ציוד. יכולתי לצלם כאן הרבה פצועים והרוגים, אבל לא יכולתי".

תמונה 16א' 

בתאג"ד בצומת גדות

תקריב של התמונה הקודמת. צלמים שהגיעו ברכב. מי יזהה את הצלם שמגיח בבהילות מהדלת האחורית.

תמונה 17 

תאג"ד בצומת גדות [צילום: איציק וימר]

צילום נוסף של התאג"ד בחורשת משמר הירדן הישנה.

תמונה 17א'

הגדלת צד ימין של תמונה 17

תמונה 18 

הכניסה למשמר הירדן 1973 [צילום איציק וימר]

תמונה 18א' 

הגדלה של תמונה 18, משמר הירדן וממזרח לה [צילום: איציק וימר]

תמונה 19 

תצפית ממשמר הירדן הישנה לכיוון רמת הגולן [צילום: איציק וימר]

תמונה 20 

מי הפנתרים שרוצים להגיע לדמשק? [צילום: איציק וימר]

זחל"ם "הפנתרים לדמשק" צולם במובלעת הסורית: השאלה היא מי רוצה להגיע לדמשק? האם היחידה הספציפית שאליה משתייך הזחל"ם, ושאנשיה קוראים לעצמם פנתרים, על משקל "אריות הגולן", או שמדובר באנשי ארגון הפנתרים השחורים של אז. נקודה למחשבה: שלושה מגיבורי הסדרה "שעת נעילה" היו אנשי הפנתרים השחורים. רבים מהצופים מתחו ביקורת על שרבובם לסדרה ולמלחמה. אבל הנה – כאן בתמונה יש כביכול מחאת "הפנתרים שחורים" שרוצים לדמשק…

תמונה 21 

[צילום: איציק וימר]

הבחור מצילום 20 – בזחל"ם הפנתרים, אוכל לתיאבון.

תמונה 22 

מקדימה: משה צוריך, קמ"ן חטיבה 188 במלחמת יום כיפור. ומי מזהה את הסגן שמאחוריו? [צילום: איציק וימר]

על זחל"ם במובלעת הסורית. בחזית התמונה רס"ן משה צוריך, קמ"ן חטיבה 188. הסגן שמאחוריו אינו מזוהה.

תמונה 23 

שלושה בשקי שינה במובלעת [צילום איציק וימר]

רגעים של עייפות בסוריה. מימין סגן ספי בן יוסף, קצין הסיור של חטיבה 188, באמצע סגן חיים וידל, ע' קמ"ן חטיבה 188 – ומי יזהה את השמאלי?

תמונה 24 

מימין: המג"ד רן גוטפריד במחנה ירדן ברמת הגולן, נובמבר 1973 [ צילום: איציק וימר]

מקימים מחדש את העניינים. רן גוטפריד, מג"ד 93 מחטיבה 679, נפצע ביום ראשון בצהריים, זמן קצר אחרי שהכוח שבפיקודו יצר מגע עם טנקים סורים שהתקדמו צפונה מכיוון סינדיאנה לנפח. חודש לאחר מכן, לאחר שהשתחרר מבית החולים, שב גוטפריד לרמת הגולן ומונה למג"ד 71. את התפקיד מילא במובלעת ובתל שמס עד לאפריל 1974. [ראו את סיפורו כאן]. מחפשים זיהוי של שני הקצינים שניצבים ליד גוטפריד.

תמונה 25 

שש-בש במובלעת. שני השחקנים אינם מזוהים [צילום: איציק וימר]

תמונה 26

מי יזהה את הקצין? [צילום: איציק וימר]

תמונה 27 

ומי יזהה אותו? מילואימניק ותיק במובלעת [צילום: איציק וימר]

הסיפור של איציק וימר במלחמת יום כיפור 

איציק וימר התגייס בנובמבר 1968 ואחרי שעבר את כל המסלולים בשריון, כולל קורס קצינים, שובץ כמ"מ בגדוד 74 של חטיבה 188. כבר למחרת הגעתו ביוני 1970 השתתף במבצע קיתון 10 – פשיטת כוחות צה"ל על מוצבי הסורים באיזור תל פארס.

מפקדי גדוד 74 בשנת 1972. בחזית מימין: מיכאל ברקו מ"פ ז', המג"ד אהרון סטולר [טל] ואיציק וימר מ"פ ח'. מאחור: חיים מורנו מ"פ ו'

ב-21 בנובמבר 1972, בהיותו מ"פ ח' בגדוד 74 [הפלוגה הדרומית של חטיבה 188 ברמת הגולן] נפצע וימר במהלך יום קרב ארוך מול הסורים. זה קרה מרסיסי פגז שפגע בטנק שלו על ציר הנפט סמוך לג'וחאדר.

כתפו רוסקה וידו נפגעה. במשך כשמונה חודשים עבר מספר ניתוחים והליך שיקום. תנועת היד שלו הוגבלה, הוא הוכר כנכה צה"ל, השתחרר והחל ללמוד באוניברסיטה.

1972, הטנק של וימר לאחר שנפגע [צילום: איציק וימר]

הפגיעה היתה בחלק העליון של הצריח, והתאים התפרקו וחוררו, אנטנות קשר קוצצו

יומיים-שלושה לאחר תחילת מלחמת יום הכיפורים, כשאף אחד לא צלצל אליו מהחטיבה, עלה וימר על מדים ונסע צפונה. "בצומת גדות נתקלתי בזוועה", הוא מספר. "היה שם איזור שאליו אספו פצועים והרוגים. המשכתי והגעתי לעלייקה, שם פגשתי כמה אנשים מוכרים. את דני ורדי, שהיה לפני כן מג"ד 53, את עודד ארז, מג"ד 53 הנוכחי, את צביקה גרינגולד, המ"פ במילואים ["כוח צביקה"], ובחור נחמד בשם שמחה אפלבאום, שהיה כמעט בן 40, ניצול שואה שהיה באושוויץ ובירקנאו ובצעדת המוות, והגיע לדרגת סא"ל. במנגנון שהקמנו שם אני הייתי הקמב"צ, ורדי מח"ט, גרינגולד קצין אג"מ ואפלבאום הסמח"ט. ומה שעשינו למעשה, ליקטנו כלים מכל מקום שאפשר. ליקטנו זה לשון המעטה, למעשה גנבנו מאיפה שרק אפשר כלים, ששיפצו קצת וליקטנו אנשים. היה קשה לאסוף ולצוות אותם, ולהעלות אותם שוב על טנקים".

וימר מספר על קטע שכתב הסופר והעיתונאי אהרל'ה בכר בידיעות אחרונות: "בכר ראה את שמחה מדבר עם לוחמים, שירדו מהרמה ולא רצו לחזור ולהילחם. הם היו בטנקים שנפגעו ובבית היו להם אישה וילדים. הוא אמר להם שהוא מבין אותם, שהם עשו את שלהם ומי שלא רוצה להילחם שלא יעלה. ואז אחד החיילים ראה את המספר שצרוב לשמחה על יד ואמר – אני עולה, וכולם אחריו עלו חזרה.

"גם לי היה אירוע סוריאליסטי דומה. הגעתי לסדנה בנפח למצוא טנקים ואנשים, ואני רואה באמצע הבסיס קונצרטינת תיל ובאמצע יושבים חיילים. אני אומר להם – מה אתם עושים פה? ענו לי – אנחנו מחטיבה 7, מסרבים לחזור ולעלות על הטנקים. אני אומר להם מה התפקיד שלכם? זה אומר נהג וזה נהג וזה נהג. רוב הניצולים הם נהגים, כי ככל שאתה גבוה יותר בטנק ככה הסיכוי שלך למות גבוה יותר. הם היו בפחד ממה שהם ראו במלחמה ולא רצו להילחם יותר. שאלתי אותם – האם בשביל חטיבה 188 אתם מוכנים להילחם? הם הרימו ידיים – כן. אז אמרתי – אוקיי, צאו החוצה. בדיוק הגיע קצין השלישות של חטיבה 7 ואמר לי – מה אתה עושה? הם עריקים, סרבנים. אמרתי לו – מה אכפת לך, איתי הם מוכנים להצטוות, אני אקח אותם. הפיתיון שזרקתי להם לצאת מהמצב שבו הם היו מצא חן בעיניהם. אני לא שאלתי שאלות, רציתי רק לצוות עוד טנקים.

"היה לי רגע שהצלחתי לשים יד על נגמ"ש עם מערכות קשר משהו לא נורמלי. אחר כך הסתבר שזה נגמ"ש הפיקוד של אוגדה 146 של מוסה פלד, והצלחתי לגנוב לו את הנגמ"ש. לא משנה שאחרי זה הם הגיעו אליי וחטפתי על הראש והם לקחו אותו חזרה".

סא"ל דני ורדי, לשעבר מג"ד 53, נקרא אחרי המלחמה להקים מחדש את חטיבה 188, נפצע ממוקש במובלעת הסורית [צילום: איציק וימר]

החבורה הזו שאיציק וימר היה חלק ממנה עסקה בשיקום חטיבה 188. "היה שלב שדני ורדי בא אליי, הוא לא הכיר אותי קודם, ואמר לי – תכין את כל הכוח שיש לנו, משהו כמו שבעה או תשעה טנקים, תעשה להם מהר שיבוץ קרבי, יש פקודה מהפיקוד לפרוץ לכיוון תל חרה ואתה תפקד על הכוח הזה. אמרתי לו – אני לא חשבתי שאעלה שוב על טנק אחרי מה שעברתי. כי הייתי מוגבל בתפקוד שלי. אמרתי לו – זו פעולת התאבדות, האם יש לנו סיוע ארטילרי או אווירי? אמר לי – אין כלום, זו הפקודה. התחלתי לארגן את העניינים, אבל למזלי אחרי כמה שעות הפקודה בוטלה".

בשנים האחרונות החל וימר לפעול להנצחת חטיבה 188. לדבריו, גבורת לוחמי החטיבה לא זכתה לכבוד ולהערכה הראויים, וסיפורם הלך ונשכח. "היום, 50 שנה אחרי, אני מוצא את עצמי שוב מתנדב לחטיבה 188, מתנדב לשיקום. לא לשיקום החטיבה, אלא לשיקום הזיכרון ולשיקום זיכרון חבריי הלוחמים, שבלמו את הסורים בגבורה, שילמו בחייהם, ופועלם חייב להישמר גם למען הדורות הבאים".

איציק וימר ברמת הגולן 1971

——————————————————————————————————–