הדקה בה נעצר הזמן

יוסי פרידמן לא מבין איך הכל השתבש * למה לא עלו לכביש הנפט, מי הורה לוורדי ולקרינסקי לתקוף חזיתית ומה קרה בדקה בה רץ להעביר את פקודת המג"ד למ"פים? * קמב"צ גדוד 12 חוזר למוצב, לדרך ההטיה ולעין א-דייסה ביחד עם לוחמים נוספים ועם בנו של המג"ד מוסא קליין * פרק נוסף בעלילה הסבוכה של תל פאחר

 

יוסי פרידמן, קמב"צ כדוד 12 של גולני בכיבוש תל פאחר. יש כמה פינות מהקרב שלא נסגרו לו

אחרי כמאה מטר בעלייה מדרך ההטיה לכיוון עין א-דייסה, יוסי פרידמן נעצר לרגע ואומר: "צחוק בחייך, לא עוברים את זה? אתה יודע מה אני עשיתי עם זחל"מים? טראסות הייתי עובר".

פרידמן היה ב-9 ביוני 1967 קמב"צ גדוד 12 של גולני, שנע בזחל המג"ד מוסא קליין לכיבוש מוצב תל פאחר. כל קצין זוטר הכיר היטב את פקודת הקרב – הגעה לתל פאחר ממזרח ותקיפתו מהעורף. בשביל זה היו צריכים לעלות מדרך ההטיה אל כביש הנפט. אבל מאיפה בדיוק היו אמורים לעלות לדרך הנפט? על-פי קציני גדוד 12 הפיצול היה צריך להיות בוואדיון שמדרום לעין א-דייסה, במרחק כ-900 מטר מדרום לתל.

סגן שלמה סגל, מ"פ ב', שנסע על הטנק המוביל של הכוח, ירד ממנו בנקודת הפיצול ועלה ברגל כדי לבדוק אם הדרך עבירה מבחינה טופוגרפית. כעבור דקות אחדות, כשהגיע המג"ד למקום בזחל"ם שלו, סגל חזר ודיווח שטנקים וזח"למים יכולים לעלות. אלא שהמג"ד החליט להמשיך מאותו מקום היישר אל תל פאחר ולתקוף אותו מהחזית.

מה גרם לקליין להחליט כך? האם הדרך בכל זאת לא היתה עבירה כפי שטען מ"פ כוח הטנקים שהיה במקום, או שקליין חשב שמסוכן להעלות את הכוח בדרך הזו מכיוון שיהיה חשוף לאש ממערב (בורג' בביל ותל עזזיאת)?

פרידמן טען כל השנים שהדרך מציר ההטיה לציר הנפט היתה עבירה. דני ביזר, שהיה מ"מ בפלוגה א' ועוסק בשנה האחרונה בתחקור של הקרב, הגיע החודש לביתו של פרידמן באיילת השחר ולקח אותו לתל פאחר כדי לבדוק את העניין בשטח. אנשים נוספים שהצטרפו לסיור היו ישראל הוברמן, שנפצע בזחל"ם שלו בדרך ההטיה לפני תל פאחר והגיע עם בתו ענת ועם נכדותיו (סיפורו פורסם כאן בבלוג), דודי קליין, בנו של המג"ד מוסא קליין, בתו עדי, וד"ר יוסף דרור, גיסו של קליין, בן 82, שבמשך שנים אסף עדויות רבות על הקרב שלא תוחקר ועדיין מחפש תשובות. לאלה נוספו הצלמים מירב ויונתן, שתיעדו את החבורה הנוסעת לאיטה מתל פאחר בדרך ההטיה ולאחר מכן במוצב עצמו.

ד"ר דרור, שלחם בגדוד הראשון של הפלמ"ח, מספר על נסיונותיו במשך השנים להבין את השתלשלות האירועים בקרב ואת דרך קבלת ההחלטות: "לא יכולתי לעשות שום דבר כי היתה שם חומה בצורה ביותר ואתה לא יכול להילחם במערכת הזו. צה"ל לא אוהב תחקירים, החל ממלחמת העצמאות. המבנה של עשיית תחקירים עקום מיסודו – מי שעושה את התחקיר העיקרי זה החתול שנותנים לו לשמור על השמנת. זה משהו מהותי ביותר שטבוע מעצם המבנה של ענף היסטוריה. ככל שהמערכה קשה יותר, יש יותר פאשלות".

דרור שוחח עם יוסי פרדימן לפני 20 שנה בטלפון, וזוהי פגישתם הראשונה. "הטענה הבסיסית שלי שאם בתחקיר לא תופסים את הפיון שהיה שם במקום, לא משנה אם זה חייל או קצין, אז כל התחקיר שווה מעט מאוד".

"להוציא את הדובים מהיער". יוסי פרידמן (מימין), ביזר, דרור, עדי ודודי קליין בדרך ההטיה

פרידמן: "במלחמת לבנון הראשונה יצא לי במקרה להיפגש בביירות עם יונה אפרת (מח"ט גולני במלחמת ששת הימים). אנחנו היינו מיודדים. שאלתי אותו – תגיד לי יונה, איך זה שעד היום צה"ל לא עשה תחקיר יסודי על תל פאחר? אז הוא עונה לי: יוסי, אל תוציא את הדובים מהיער".

מגיעים בנסיעה איטית על דרך ההטיה המשובשת לאיזור עין א-דייסה ומתחילים לחפש איפה יש שלוחה או מקום שממנו אפשר היה לעלות. ענן בצבע אפור-זועם התיישב מעל האיזור. גשם קל ירד מדי פעם.

גבעת הכתף שמעל תל פאחר

פרידמן: "ביום המלחמה הגענו למקום הזה. סדר התנועה היה מחלקת טנקים בראש, אחריה זחל מג"ד, אחריו מחלקת טנקים נוספת ואחרי זה סדר הפלוגות שלנו, פלוגה א', פלוגה ג' ופלוגה ב'. יש סברות וטענות שהגדוד טעה בניווט ולא הגיע לנקודה הנכונה בקו ההטיה, שבה היינו צריכים לטפס לציר הנפט ולגלוש ולתקוף את תל פאחר מלמעלה למטה. בנקודה הזאת בשביל לזהות את הסביבה יש את גבעת הכתף העגולה, שחולשת על תל פאחר. מי שיושב עליה שולט על תל פאחר.

"כעיקרון, לצורך התוכניות לקראת העלייה מתוואי ההטיה לדרך הנפט, בדקנו כמה פעמים עם מודיעין פיקוד צפון, והמפענחים של הפיקוד אישרו את התוואי הזה כמה פעמים ואמרו שאין סיבה שהטנקים לא יוכלו לנסוע פה. מה שכן, צריך מישהו שיילך רגלי לפניהם למצוא להם את התוואי המתאים, ולצורך זה שלמה סגל, מ"פ ב', ישב על הטנק של מ"פ הטנקים ועשה את הניווט. הוא עצר את הטנקים במקום הזה וירד ברגל והתחיל לבדוק את הציר. אני לא אומר שהוא הלך את כל הציר עד למעלה. כשזחל המג"ד הגיע לפה סגל בדיוק ירד מאיזור הסלעים ברגל ובא למג"ד ואמר לו שנראה שאין שום בעיה, הטנקים יכולים לעלות. בשלב הזה אני זוכר את מ"פ הטנקים נשכב מתחת לטנק שלו שהיה לפנינו ונכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות. הוא כנראה היה משוכנע שלעלות הוא לא יוכל. היו לו עוד תלאות בדרך – טנק אחד איבד קלאץ' ועוד תקלות, וככה הוא איבד איזה שלושה טנקים בדרך. לא יודע להסביר את זה. המג"ד קרא לו, אבל הוא לא היה מוכן לצאת. הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו. ואז המג"ד משיקוליו החליט שממשיכים בציר הלאה, והזחל שלנו הפך להיות הראשון".

ביזר: "הגאיון שעולה לציר הנפט מסתיר אותך מתל פאחר ,אבל לא מסתיר אותך ממערב. זה היה עשוי להיות השיקול של המג"ד להמשיך על דרך ההטיה ולא לטפס באיטיות בוואדיון".

במעלה הגבעה לעין א-דייסה. מימין: דודי קליין, דני ביזר, עדי קליין וישראל הוברמן

האם כשהטנקים נעמדו פה, אתה ראית כמה מהם עולים לעמדות אש על עין א-דייסה? פרידמן: "לא ראיתי, לא מכיר דבר כזה".

פרידמן אומר שמשהו בשטח התעוות לו. "אולי אני טועה בפיתול הזה או הבא. אנחנו היינו אמורים לעלות מוסתרים. לפי דעתי זה זהו" – ומצביע על השלוחה שבין גלי אבנים. "שם היה הכוח אמור לטפס כשכוח הטנקים יבצע חיפוי".

אם נתקדם עוד מאה מטר אתה תזהה את המקום? פרידמן: "אחת האפשרויות בתוכנית היתה שאם הטנקים לא יעלו, שנרד מהזחל"מים ונעלה רגלית אל ציר הנפט. בכל אופן, לא עמדנו פה הרבה זמן (הכוונה לזחל"ם הפיקוד), אולי שלוש דקות עד הרגע שהמג"ד החליט שממשיכים".

כמה זמן סגל שעלה לבדוק היה לפניכם? פרידמן: "סיפור של עשר דקות".

בעשר הדקות האלה כמה הוא היה יכול לטפס? "כולה 40 או 50 מטר".

כעת חוצים את הגדר לכיוון העלייה לעין א-דייסה. ביזר מבחין בזוג צבאים על קו הרקיע ומצביע עליהם לדודי ועדי קליין. יוסי פרידמן פוסע לכיוון הכפר והוואדי שמצפון לו. החבורה מטפסת לאו דווקא באיטיות כמו שמצופה מבני 70 פלוס-מינוס. גם ד"ר דרור הנמצא בעשור התשיעי לחייו רותם את עצמו במעלה הגבעה, כאילו לא עברו 65 שנה מהיום שהיה בפלמ"ח. דרור: "מה שאנחנו עושים היום זה התחקיר הנכון והאמיתי, למרות שאינו מסתמך על ניירות ופקודות מבצע".

חורבות עין א-דייסה כ-800 מ' מדרום לתל פאחר (קבוצת העצים). להגדלה – לחצו על הצילום

אחרי כ-100 מטר פרידמן נעצר להתבונן סביב ואומר: "אני רואה דרך נהדרת".

זו הדרך שסגל עלה בה? "כן".

טנקים וזחל"מים יכולים לעלות? "בלי בעיות בכלל".

ביזר: "אז אנחנו מסכימים שאפשר לעבור?". פרידמן: "בטח".

חלק מהאנשים מתקדמים על השלוחה שמדרום לעין א-דייסה עד למרחק של כ-450 מטר מדרך ההטיה, בערך מחצית הדרך עד לציר הנפט. ליד חורבות הכפר הנטוש נראה שועל רץ בוואדי. בגלל התגברות הגשם נקטעה המשך הדרך, אבל 550 המטרים שנותרו עד לכביש הנפט נראו עבירים. בדרך למטה ביזר ניסה את מזלו – הוא בחר ללכת בנתיב השומר על גובה של 2.5 מ' מתחת לשיא הגובה של השלוחה באותו מקום – אולי ימצא שרידים של עקבות טנקים, תרמילים, או תחבושות אישיות.

ביזר אומר שכתף השלוחה, עליה הצביע פרידמן כמקום בו היו הטנקים אמורים לעמוד בעמדות אש ולחפות על תקיפת תל פאחר מדרום מזרח, תואמת פחות או יותר את עדותו של מ"פ א', אהרון ורדי. "עכשיו אני חושב שהתוכנית המקורית היתה הגיונית", הוא אומר.

שלמה סגל

כמה מילים על שלמה סגל, מפקד פלוגה ב', שתפקידו הראשון בקרב היה להוביל את הגדוד לנקודת העלייה מדרך ההטיה לכיוון דרך הנפט. סגל ישב על הצריח של הטנק המוביל בטור מגבעת האם ועד לעלייה בוואדיון שמדרום לעין א-דייסה. עזרא ברוש, מפקד הטנק המוביל, מספר: "סגל היה איתי בטנק מגבעת האם. הוא ישב מאחוריי על הצריח. היינו הטנק הראשון בכוח, הזחל של מוסא קליין היה אחרינו. נעצרנו בעין א-דייסה, שם סגל הראה לנו את הכיוון לעמדות האש ואז נעלם לי מהטנק. הוא ירד, לא ידעתי לאן, כנראה הלך לחפש את הדרך לזחל"מים. אנחנו הטנקים התחלנו לעלות על הטרשים כדי להגיע לעמדות אש על תל פאחר לפי התוכנית".

סגל חזר בהמשך לדרך ההטיה ואמר למג"ד קליין שהדרך למעלה עבירה. המג"ד החליט לוותר על התוכנית המקורית ולהמשיך קדימה. כשהטור הגיע למרגלות התל הצפוני, סגל הלך כנראה לחלץ פצועים מטנק פגוע ושם נפגע ונהרג. את הפיקוד על הפלוגה במקומו תפס אברהם סולוביץ' הסמ"פ. בשיחה שנערכה לפני מספר חודשים עם פליקס רוטר, קצין הקשר שהיה בזחל"ם המג"ד, הוא סיפר מה קרה לאחר שהזחל נפגע: תשבי (מ"פ ג') הגיע ומיד הם עלו לזחל"ם שלו, עקפו זחל פגוע ואת הטנק הפגוע של יעקב העליון. כמה מטרים לאחר מכן פליקס חטף כדור בבטן, וכך גם סגל שלא שרד את הפציעה.

איך זה קרה, למה ואיפה. דודי קליין (משמאל), בנו של המג"ד מוסא קליין שנהרג בתל פאחר, מקבל הסברים מדני ביזר

פרידמן ממשיך לספר את החלק שלו בקרב תל פאחר. אחרי המפגש עם סגל שאמר שהדרך לכביש הנפט עבירה ואחרי שלדבריו הטנקים התחילו לעשות בעיות, המג"ד קליין החליט להמשיך בתוואי ההטיה אל המוצב. פרידמן שנמצא בזחל"ם הזה אומר שהוא לא יודע מה היו שיקוליו של קליין.

פרידמן: "אנחנו מובילים, הטנקים אחרינו ושאר הכוח אחרינו ונפתחו קצת מרווחים בין הכלים. נסענו עד שהגענו מתחת לתל פאחר, שם עצרנו ואז הזחל נפגע בדופן ימין שלו, לא יודע ממה, והחל לעלות באש. ירדנו מהזחל בלי נפגעים ואז המג"ד שלח אותי לזרז את הכוח שיגיע אליו. אני רצתי בעיקול הזה של הדרך. המרחק הזה היה כלום, אולי דקה. מול הגאיון שמפריד בין המוצב הדרומי לצפוני פגשתי את הזחל"מים של ורדי, הם היו ריקים וישבו בהם רק הנהגים. שאלתי אותם איפה ורדי והם אמרו לי שהוא עלה בגאיון. אוקיי, חזרתי מיד חזרה, אבל המג"ד כבר לא היה. כנראה טיפס לתל מאיפשהו. מעט מאוד זמן אחרי זה החלו להגיע ולהתקבץ יתר הכוחות – חלק מהטנקים הראשונים, שארית פלוגה א' עם שמיל. מתקבצים במקום שהזחל שלנו נדלק. החלה להיות סמטוחה, בלגן ונפגעים, אנשים שלא ידעו מה לעשות, לא קיבלו הוראות. בקטע הזה שמיל וחייליו החלו לפנות אנשים מטנקים שנפגעו. בינתיים הגיעו החלק של פלוגה ב', של סולוביץ'. להם היתה משימה כללית – להיות כוח עתודה לכיבוש המוצב הדרומי והצפוני ולאחר מכן לרדת ולטהר את בורג' בביל שמתחת לתל פאחר. מאחר שהם הגיעו ותל פאחר עוד לא נכבש והחלו להיות נפגעים, שלחתי את סולוביץ' לטהר קודם כל את בורג' בביל עד שנדע מה קורה, וכך היה. הוא ירד עם אנשיו לבורג' בביל ואני תפסתי את הזחל של המחלקה המיוחדת בפיקוד של עזרא (סלע) ואמרתי בוא נעשה איגוף צפוני. השארתי הודעה לשוורץ או שמיל, שאם הציר פתוח אדווח להם בקשר ושהם יעשו כמוני, וכך היה".

בצהוב: תוואי ההטיה. בכחול: הדרך שתוכננה כנראה לעלייה אל דרך הנפט (בלבן). להגדלה – לחצו

מי נתן את ההוראה לעלות על התל ולתקוף? "לא יודע. בשבילי זה חלק מאוד תמוה בכל העניין. תשמע, מצד אחד יכול להיות שקליין עלה לפינה וראה אותם (את ורדי וקרינסקי) עולים בגאיון ואז בדיעבד אישר את הפעולה הזו. מצד שני, יכול להיות שהם עלו בלי פקודה. המרחק שאני הייתי צריך לעשות את העיקול שהסתיר מאיתנו את ורדי הוא כלום, זה דקה עד שהגעתי לזחלים שלהם ולא מצאתי אותם".

אז בדקה הזו שאתה רץ אליהם ניתנה ההוראה לתקוף? לפי מה שדני ביזר סיפר לי, אלכס פקד על ורדי לעלות. זה לא מתיישב לי כי אלכס לא היה אצלנו בזחל, דני טוען שהוא כן היה אצלנו בזחל, אבל נניח שאני לא זוכר, השאלה היא באיזה שלב אלכס הגיע לוורדי. בכל אופן לא בשלב שהזחל שלנו נפגע והמג"ד שולח אותי לוורדי לזרז אותו. כל הצעד הזה מאוד לא ברור ומציק לי".

היחיד שיכול לפתור את התעלומה הוא ורדי, וזה מה שהוא סיפר בסיור הקצינים בתל פאחר בחודש אוקטובר 2013: "כשהפלוגה שלי הגיעה לעיקול שנעלם בצד ימין אחרי גבעת הטרשים, עצרנו כי הטנק האחרון נעצר. אחרי כמה דקות, אולי עשר דקות של עצירה, אלכס קרינסקי שהיה בזחל המג"ד הגיע אליי ומסר לי את הפקודה של מוסא – לעלות ולתקוף את היעד. נדמה לי שגם אמר 'מיד'. בדקתי איזה זחל"מים נשארו לי בפלוגה, אספתי את כל הזחל"מים ומתוך השבעה שהיו לי הגיעו אליי רק שלושה. היתר היו תקועים בשטח, חלקם נפגעו מטנקים של תל עזזיאת והבניאס, ובכל אופן מצאתי את עצמי רק עם 25 חיילים של הפלוגה במקום 60… אמרתי לאלכס – תשמע, כיוון שהגדוד ייכנס פה לשטח השמדה, בוא תיקח חצי מהכוח שלי. נתתי לו 12 אנשים, אמרתי לו שיתפוס את פאתי היעד בשטח הצפוני על מנת שהגדוד לא יהיה בסכנה ואני עם 12 אנשים במקום עם 60 במקור תוקף ועולה על היעד הדרומי, היעד המקורי שלי".

פרידמן אומר שהוא מעולם לא שוחח על העניין עם ורדי: "זה דבר שצריך לתחקר לעומק. אני לא מצליח להבין מה קרה פה. זו נקודה שלא נסגרה ויש לי הרגשה שהיא לא תיסגר. אין ספק שזה לא היה צריך להיות ככה. לא ברור איך דברים השתבשו ולמה זה היה צריך להיגמר בזה ש-12 לוחמים מכאן ועוד 12 משם עולים על תל פאחר. נשאלות פה הרבה שאלות שאין לי עליהן תשובות. למשל, למה לא עשו קבוצת פקודת מזורזת ואירגנו הכל מחדש. אני טוען שלא היתה שום טעות בניווט, או דברים כאלה, רק חסר להבין מה היו השיקולים של המג"ד".

מה קרה אחרי שאתה עולה עם הזחל של עזרא סלע? "אני נהגתי בזחל"ם. הייתי פצוע קצת באצבע. היה לי חתך אחרי שהחזקתי את היד מחוץ לזחל כשהוא חטף משהו בדופן שהצית אותו. נתקע לי רסיס ביד, עד היום הוא שם. בקיצור, לא הייתי יכול להפעיל עוזי. אז הורדתי את הנהג ונכנסתי במקומו, אמרתי לעזרא (סלע) יאללה עושים איגוף צפוני והוא אמר קדימה. עלינו לתל פאחר, עשינו איגוף והגענו אליו ממזרח. פספסנו את הכניסה של בודקה הש"ג ונכנסנו דרך סככת המינהלות שלהם. זיהינו את ורדי בתל הדרומי ומיד נשפכנו לתעלות שלו. בדיוק קיבלנו פגז. לא יכולנו לעשות שם כלום. לצאת לא יכולנו, נשארנו שם עד סוף הקרב. היה קשה לצאת מהדרומי ולעבור לצפוני כי ירו עלינו כל הזמן. היה מקום אחד שכל מי שעבר בו חטף, והיו פצועים בתעלות. היה לנו חייל שצעק כל הזמן 'אני לא רואה בעיניים, לא רואה בעיניים'. רציתי לחלץ את החייל הזה, אבל ורדי אמר לי לא לעבור בקטע הזה של התעלה כי כל מי שעובר חוטף. בכל זאת עברתי שם כדי לנסות לחלץ את הפצוע, ואז אני חוטף כדור ונשברה לי היד. גם לא יכולתי להגיע לפצוע וגם נפצעתי".

במחשבה נוספת פרידמן אומר: "אני לא מבין איך פספסתי את הבודקה של הכניסה והמשכתי הלאה. זה היה יכול לשנות את כל הקרב".

ביזר: "או שלא היינו מדברים עכשיו".

פרידמן: "נכון, או שלא היינו מדברים עכשיו".

פרידמן אומר שהסיור הזה עם ההסברים של ביזר סגר לו כמה פינות – "אבל יש לי בעיה מאוד קשה בכל הנושא של ורדי ואלכס קרינסקי. לא מסתדר לי עניין הזמנים. זה שהמג"ד שלח אותי לזרז אותם וכשהגעתי לשם אחרי זמן קצר מאוד הם כבר לא היו, נשארה לי מזה תחושה לא טובה. אין לי תשובות לדילמה מה בדיוק קרה שם, ואם המג"ד אכן נתן פקודות לעלות חזיתית או לא. בחיים לא נקבל תשובה".

בתעלות של תל פאחר. דני ביזר (מימין) מסביר את החלק שלו בקרב

ביזר מתאר למשפחת קליין איך הסתער בתעלה עם חייליו, את הרימון שהסורים השליכו לעברו, הוא נפצע ושוכב שעתיים סמוך לפתח התעלה. בשלב כלשהו הוא מזהה את המג"ד צפונית למקום בו שכב פצוע. ומוסיף שוורדי סיפר כיצד החליף איתו כמה קריאות ואז ראה את המג"ד מסמן בידיו אל עבר התל הדרומי וצועק "איתן איתן" (שם הקוד של הגדוד) ואחר כך נעלם. דודי הבן, עדי הנכדה ויוסף הגיס מקשיבים בתשומת לב. מנסים להבין איך ואיפה. ממשיכים לחזית המוצב שם נמצאה גופתו של קליין  ע"י כוחות גולני שהגיעו בסוף הקרב. את הסיפור של ביזר הם שומעים בפעם הראשונה.

פה מצאו אותו, אומר קליין, פה, עם הפנים לשם. הוא שואל אם לא יכלו לירות מתעלה קרובה, ואם לא יכול להיות שנהרג מאש כוחותינו. ביזר מראה לו שאין קו ראייה ממרגלות התל למקום בו נמצאה גופתו של אביו ולכן לא יתכן שנורה ע"י כוחותינו שם.

ד"ר דרור נראה מרוצה: "במשך 40 שנה חיפשתי מאיפה בא הסיפור על הטעות כביכול בניווט. הרשומונים מהקרב כל כך רבים". המסקנה שלו מהסיור בשטח: "צירוף האירועים מראה שהיתה דמורליזציה מוחלטת של פלוגת השריון, וזה מה ששיבש את הקרב. זה אומר שהניהול מלמעלה, החל מרמת הפיקוד וכלה ברמת הסמח"ט והמח"ט, היה בעייתי מאין כמוהו. אם כותבים שהיתה טעות בניווט זו עלילה כדי להסיט את האש ממהלכים לא תקינים של ציוות כוחות. הסיפור הזה של פרידמן ששאל את יונה אפרת מדוע לא עושים תחקיר והוא ענה שלא רוצים להחריד דובים מרבצם, זה התחקיר כולו".

עדי ודודי – הנכדה והבן של מוסא קליין, מג"ד 12 שנהרג בתל פאחר. לכל הצילומים – לחצו להגדלה