הדקה בה נעצר הזמן

יוסי פרידמן לא מבין איך הכל השתבש * למה לא עלו לכביש הנפט, מי הורה לוורדי ולקרינסקי לתקוף חזיתית ומה קרה בדקה בה רץ להעביר את פקודת המג"ד למ"פים? * קמב"צ גדוד 12 חוזר למוצב, לדרך ההטיה ולעין א-דייסה ביחד עם לוחמים נוספים ועם בנו של המג"ד מוסא קליין * פרק נוסף בעלילה הסבוכה של תל פאחר

 

יוסי פרידמן, קמב"צ כדוד 12 של גולני בכיבוש תל פאחר. יש כמה פינות מהקרב שלא נסגרו לו

יוסי פרידמן, קמב"צ כדוד 12 של גולני בכיבוש תל פאחר. יש כמה פינות מהקרב שלא נסגרו לו

אחרי כמאה מטר בעלייה מדרך ההטיה לכיוון עין א-דייסה, יוסי פרידמן נעצר לרגע ואומר: "צחוק בחייך, לא עוברים את זה? אתה יודע מה אני עשיתי עם זחל"מים? טראסות הייתי עובר".

פרידמן היה ב-9 ביוני 1967 קמב"צ גדוד 12 של גולני, שנע בזחל המג"ד מוסא קליין לכיבוש מוצב תל פאחר. כל קצין זוטר הכיר היטב את פקודת הקרב – הגעה לתל פאחר ממזרח ותקיפתו מהעורף. בשביל זה היו צריכים לעלות מדרך ההטיה אל כביש הנפט. אבל מאיפה בדיוק היו אמורים לעלות לדרך הנפט? על-פי קציני גדוד 12 הפיצול היה צריך להיות בוואדיון שמדרום לעין א-דייסה, במרחק כ-900 מטר מדרום לתל.

סגן שלמה סגל, מ"פ ב', שנסע על הטנק המוביל של הכוח, ירד ממנו בנקודת הפיצול ועלה ברגל כדי לבדוק אם הדרך עבירה מבחינה טופוגרפית. כעבור דקות אחדות, כשהגיע המג"ד למקום בזחל"ם שלו, סגל חזר ודיווח שטנקים וזח"למים יכולים לעלות. אלא שהמג"ד החליט להמשיך מאותו מקום היישר אל תל פאחר ולתקוף אותו מהחזית.

מה גרם לקליין להחליט כך? האם הדרך בכל זאת לא היתה עבירה כפי שטען מ"פ כוח הטנקים שהיה במקום, או שקליין חשב שמסוכן להעלות את הכוח בדרך הזו מכיוון שיהיה חשוף לאש ממערב (בורג' בביל ותל עזזיאת)?

פרידמן טען כל השנים שהדרך מציר ההטיה לציר הנפט היתה עבירה. דני ביזר, שהיה מ"מ בפלוגה א' ועוסק בשנה האחרונה בתחקור של הקרב, הגיע החודש לביתו של פרידמן באיילת השחר ולקח אותו לתל פאחר כדי לבדוק את העניין בשטח. אנשים נוספים שהצטרפו לסיור היו ישראל הוברמן, שנפצע בזחל"ם שלו בדרך ההטיה לפני תל פאחר והגיע עם בתו ענת ועם נכדותיו (סיפורו פורסם כאן בבלוג), דודי קליין, בנו של המג"ד מוסא קליין, בתו עדי, וד"ר יוסף דרור, גיסו של קליין, בן 82, שבמשך שנים אסף עדויות רבות על הקרב שלא תוחקר ועדיין מחפש תשובות. לאלה נוספו הצלמים מירב ויונתן, שתיעדו את החבורה הנוסעת לאיטה מתל פאחר בדרך ההטיה ולאחר מכן במוצב עצמו.

ד"ר דרור, שלחם בגדוד הראשון של הפלמ"ח, מספר על נסיונותיו במשך השנים להבין את השתלשלות האירועים בקרב ואת דרך קבלת ההחלטות: "לא יכולתי לעשות שום דבר כי היתה שם חומה בצורה ביותר ואתה לא יכול להילחם במערכת הזו. צה"ל לא אוהב תחקירים, החל ממלחמת העצמאות. המבנה של עשיית תחקירים עקום מיסודו – מי שעושה את התחקיר העיקרי זה החתול שנותנים לו לשמור על השמנת. זה משהו מהותי ביותר שטבוע מעצם המבנה של ענף היסטוריה. ככל שהמערכה קשה יותר, יש יותר פאשלות".

דרור שוחח עם יוסי פרדימן לפני 20 שנה בטלפון, וזוהי פגישתם הראשונה. "הטענה הבסיסית שלי שאם בתחקיר לא תופסים את הפיון שהיה שם במקום, לא משנה אם זה חייל או קצין, אז כל התחקיר שווה מעט מאוד".

"להוציא את הדובים מהיער". יוסי פרידמן (מימין), ביזר, דרור, עדי ודודי קליין בדרך ההטיה

"להוציא את הדובים מהיער". יוסי פרידמן (מימין), ביזר, דרור, עדי ודודי קליין בדרך ההטיה

פרידמן: "במלחמת לבנון הראשונה יצא לי במקרה להיפגש בביירות עם יונה אפרת (מח"ט גולני במלחמת ששת הימים). אנחנו היינו מיודדים. שאלתי אותו – תגיד לי יונה, איך זה שעד היום צה"ל לא עשה תחקיר יסודי על תל פאחר? אז הוא עונה לי: יוסי, אל תוציא את הדובים מהיער".

מגיעים בנסיעה איטית על דרך ההטיה המשובשת לאיזור עין א-דייסה ומתחילים לחפש איפה יש שלוחה או מקום שממנו אפשר היה לעלות. ענן בצבע אפור-זועם התיישב מעל האיזור. גשם קל ירד מדי פעם.

גבעת הכתף שמעל תל פאחר

גבעת הכתף שמעל תל פאחר

פרידמן: "ביום המלחמה הגענו למקום הזה. סדר התנועה היה מחלקת טנקים בראש, אחריה זחל מג"ד, אחריו מחלקת טנקים נוספת ואחרי זה סדר הפלוגות שלנו, פלוגה א', פלוגה ג' ופלוגה ב'. יש סברות וטענות שהגדוד טעה בניווט ולא הגיע לנקודה הנכונה בקו ההטיה, שבה היינו צריכים לטפס לציר הנפט ולגלוש ולתקוף את תל פאחר מלמעלה למטה. בנקודה הזאת בשביל לזהות את הסביבה יש את גבעת הכתף העגולה, שחולשת על תל פאחר. מי שיושב עליה שולט על תל פאחר.

"כעיקרון, לצורך התוכניות לקראת העלייה מתוואי ההטיה לדרך הנפט, בדקנו כמה פעמים עם מודיעין פיקוד צפון, והמפענחים של הפיקוד אישרו את התוואי הזה כמה פעמים ואמרו שאין סיבה שהטנקים לא יוכלו לנסוע פה. מה שכן, צריך מישהו שיילך רגלי לפניהם למצוא להם את התוואי המתאים, ולצורך זה שלמה סגל, מ"פ ב', ישב על הטנק של מ"פ הטנקים ועשה את הניווט. הוא עצר את הטנקים במקום הזה וירד ברגל והתחיל לבדוק את הציר. אני לא אומר שהוא הלך את כל הציר עד למעלה. כשזחל המג"ד הגיע לפה סגל בדיוק ירד מאיזור הסלעים ברגל ובא למג"ד ואמר לו שנראה שאין שום בעיה, הטנקים יכולים לעלות. בשלב הזה אני זוכר את מ"פ הטנקים נשכב מתחת לטנק שלו שהיה לפנינו ונכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות. הוא כנראה היה משוכנע שלעלות הוא לא יוכל. היו לו עוד תלאות בדרך – טנק אחד איבד קלאץ' ועוד תקלות, וככה הוא איבד איזה שלושה טנקים בדרך. לא יודע להסביר את זה. המג"ד קרא לו, אבל הוא לא היה מוכן לצאת. הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו. ואז המג"ד משיקוליו החליט שממשיכים בציר הלאה, והזחל שלנו הפך להיות הראשון".

ביזר: "הגאיון שעולה לציר הנפט מסתיר אותך מתל פאחר ,אבל לא מסתיר אותך ממערב. זה היה עשוי להיות השיקול של המג"ד להמשיך על דרך ההטיה ולא לטפס באיטיות בוואדיון".

במעלה הגבעה לעין א-דייסה. מימין: דודי קליין, דני ביזר, עדי קליין וישראל הוברמן

במעלה הגבעה לעין א-דייסה. מימין: דודי קליין, דני ביזר, עדי קליין וישראל הוברמן

האם כשהטנקים נעמדו פה, אתה ראית כמה מהם עולים לעמדות אש על עין א-דייסה? פרידמן: "לא ראיתי, לא מכיר דבר כזה".

פרידמן אומר שמשהו בשטח התעוות לו. "אולי אני טועה בפיתול הזה או הבא. אנחנו היינו אמורים לעלות מוסתרים. לפי דעתי זה זהו" – ומצביע על השלוחה שבין גלי אבנים. "שם היה הכוח אמור לטפס כשכוח הטנקים יבצע חיפוי".

אם נתקדם עוד מאה מטר אתה תזהה את המקום? פרידמן: "אחת האפשרויות בתוכנית היתה שאם הטנקים לא יעלו, שנרד מהזחל"מים ונעלה רגלית אל ציר הנפט. בכל אופן, לא עמדנו פה הרבה זמן (הכוונה לזחל"ם הפיקוד), אולי שלוש דקות עד הרגע שהמג"ד החליט שממשיכים".

כמה זמן סגל שעלה לבדוק היה לפניכם? פרידמן: "סיפור של עשר דקות".

בעשר הדקות האלה כמה הוא היה יכול לטפס? "כולה 40 או 50 מטר".

כעת חוצים את הגדר לכיוון העלייה לעין א-דייסה. ביזר מבחין בזוג צבאים על קו הרקיע ומצביע עליהם לדודי ועדי קליין. יוסי פרידמן פוסע לכיוון הכפר והוואדי שמצפון לו. החבורה מטפסת לאו דווקא באיטיות כמו שמצופה מבני 70 פלוס-מינוס. גם ד"ר דרור הנמצא בעשור התשיעי לחייו רותם את עצמו במעלה הגבעה, כאילו לא עברו 65 שנה מהיום שהיה בפלמ"ח. דרור: "מה שאנחנו עושים היום זה התחקיר הנכון והאמיתי, למרות שאינו מסתמך על ניירות ופקודות מבצע".

חורבות עין א-דייסה כ-800 מ' מדרום לתל פאחר (קבוצת העצים) . להגדלה - לחצו על הצילום

חורבות עין א-דייסה כ-800 מ' מדרום לתל פאחר (קבוצת העצים). להגדלה – לחצו על הצילום

אחרי כ-100 מטר פרידמן נעצר להתבונן סביב ואומר: "אני רואה דרך נהדרת".

זו הדרך שסגל עלה בה? "כן".

טנקים וזחל"מים יכולים לעלות? "בלי בעיות בכלל".

ביזר: "אז אנחנו מסכימים שאפשר לעבור?". פרידמן: "בטח".

חלק מהאנשים מתקדמים על השלוחה שמדרום לעין א-דייסה עד למרחק של כ-450 מטר מדרך ההטיה, בערך מחצית הדרך עד לציר הנפט. ליד חורבות הכפר הנטוש נראה שועל רץ בוואדי. בגלל התגברות הגשם נקטעה המשך הדרך, אבל 550 המטרים שנותרו עד לכביש הנפט נראו עבירים. בדרך למטה ביזר ניסה את מזלו – הוא בחר ללכת בנתיב השומר על גובה של 2.5 מ' מתחת לשיא הגובה של השלוחה באותו מקום – אולי ימצא שרידים של עקבות טנקים, תרמילים, או תחבושות אישיות.

ביזר אומר שכתף השלוחה, עליה הצביע פרידמן כמקום בו היו הטנקים אמורים לעמוד בעמדות אש ולחפות על תקיפת תל פאחר מדרום מזרח, תואמת פחות או יותר את עדותו של מ"פ א', אהרון ורדי. "עכשיו אני חושב שהתוכנית המקורית היתה הגיונית", הוא אומר.

שלמה סגל

שלמה סגל

כמה מילים על שלמה סגל, מפקד פלוגה ב', שתפקידו הראשון בקרב היה להוביל את הגדוד לנקודת העלייה מדרך ההטיה לכיוון דרך הנפט. סגל ישב על הצריח של הטנק המוביל בטור מגבעת האם ועד לעלייה בוואדיון שמדרום לעין א-דייסה. עזרא ברוש, מפקד הטנק המוביל, מספר: "סגל היה איתי בטנק מגבעת האם. הוא ישב מאחוריי על הצריח. היינו הטנק הראשון בכוח, הזחל של מוסא קליין היה אחרינו. נעצרנו בעין א-דייסה, שם סגל הראה לנו את הכיוון לעמדות האש ואז נעלם לי מהטנק. הוא ירד, לא ידעתי לאן, כנראה הלך לחפש את הדרך לזחל"מים. אנחנו הטנקים התחלנו לעלות על הטרשים כדי להגיע לעמדות אש על תל פאחר לפי התוכנית".

סגל חזר בהמשך לדרך ההטיה ואמר למג"ד קליין שהדרך למעלה עבירה. המג"ד החליט לוותר על התוכנית המקורית ולהמשיך קדימה. כשהטור הגיע למרגלות התל הצפוני, סגל הלך כנראה לחלץ פצועים מטנק פגוע ושם נפגע ונהרג. את הפיקוד על הפלוגה במקומו תפס אברהם סולוביץ' הסמ"פ. בשיחה שנערכה לפני מספר חודשים עם פליקס רוטר, קצין הקשר שהיה בזחל"ם המג"ד, הוא סיפר מה קרה לאחר שהזחל נפגע: תשבי (מ"פ ג') הגיע ומיד הם עלו לזחל"ם שלו, עקפו זחל פגוע ואת הטנק הפגוע של יעקב העליון. כמה מטרים לאחר מכן פליקס חטף כדור בבטן, וכך גם סגל שלא שרד את הפציעה.

איך זה קרה, למה ואיפה. דודי קליין (משמאל), בנו של המג"ד מוסא קליין שנהרג בתל פאחר, מקבל הסברים מדני ביזר

איך זה קרה, למה ואיפה. דודי קליין (משמאל), בנו של המג"ד מוסא קליין שנהרג בתל פאחר, מקבל הסברים מדני ביזר

פרידמן ממשיך לספר את החלק שלו בקרב תל פאחר. אחרי המפגש עם סגל שאמר שהדרך לכביש הנפט עבירה ואחרי שלדבריו הטנקים התחילו לעשות בעיות, המג"ד קליין החליט להמשיך בתוואי ההטיה אל המוצב. פרידמן שנמצא בזחל"ם הזה אומר שהוא לא יודע מה היו שיקוליו של קליין.

פרידמן: "אנחנו מובילים, הטנקים אחרינו ושאר הכוח אחרינו ונפתחו קצת מרווחים בין הכלים. נסענו עד שהגענו מתחת לתל פאחר, שם עצרנו ואז הזחל נפגע בדופן ימין שלו, לא יודע ממה, והחל לעלות באש. ירדנו מהזחל בלי נפגעים ואז המג"ד שלח אותי לזרז את הכוח שיגיע אליו. אני רצתי בעיקול הזה של הדרך. המרחק הזה היה כלום, אולי דקה. מול הגאיון שמפריד בין המוצב הדרומי לצפוני פגשתי את הזחל"מים של ורדי, הם היו ריקים וישבו בהם רק הנהגים. שאלתי אותם איפה ורדי והם אמרו לי שהוא עלה בגאיון. אוקיי, חזרתי מיד חזרה, אבל המג"ד כבר לא היה. כנראה טיפס לתל מאיפשהו. מעט מאוד זמן אחרי זה החלו להגיע ולהתקבץ יתר הכוחות – חלק מהטנקים הראשונים, שארית פלוגה א' עם שמיל. מתקבצים במקום שהזחל שלנו נדלק. החלה להיות סמטוחה, בלגן ונפגעים, אנשים שלא ידעו מה לעשות, לא קיבלו הוראות. בקטע הזה שמיל וחייליו החלו לפנות אנשים מטנקים שנפגעו. בינתיים הגיעו החלק של פלוגה ב', של סולוביץ'. להם היתה משימה כללית – להיות כוח עתודה לכיבוש המוצב הדרומי והצפוני ולאחר מכן לרדת ולטהר את בורג' בביל שמתחת לתל פאחר. מאחר שהם הגיעו ותל פאחר עוד לא נכבש והחלו להיות נפגעים, שלחתי את סולוביץ' לטהר קודם כל את בורג' בביל עד שנדע מה קורה, וכך היה. הוא ירד עם אנשיו לבורג' בביל ואני תפסתי את הזחל של המחלקה המיוחדת בפיקוד של עזרא (סלע) ואמרתי בוא נעשה איגוף צפוני. השארתי הודעה לשוורץ או שמיל, שאם הציר פתוח אדווח להם בקשר ושהם יעשו כמוני, וכך היה".

מפה לכתבה

בצהוב: תוואי ההטיה. בכחול: הדרך שתוכננה כנראה לעלייה אל דרך הנפט (בלבן). להגדלה – לחצו

מי נתן את ההוראה לעלות על התל ולתקוף? "לא יודע. בשבילי זה חלק מאוד תמוה בכל העניין. תשמע, מצד אחד יכול להיות שקליין עלה לפינה וראה אותם (את ורדי וקרינסקי) עולים בגאיון ואז בדיעבד אישר את הפעולה הזו. מצד שני, יכול להיות שהם עלו בלי פקודה. המרחק שאני הייתי צריך לעשות את העיקול שהסתיר מאיתנו את ורדי הוא כלום, זה דקה עד שהגעתי לזחלים שלהם ולא מצאתי אותם".

אז בדקה הזו שאתה רץ אליהם ניתנה ההוראה לתקוף? לפי מה שדני ביזר סיפר לי, אלכס פקד על ורדי לעלות. זה לא מתיישב לי כי אלכס לא היה אצלנו בזחל, דני טוען שהוא כן היה אצלנו בזחל, אבל נניח שאני לא זוכר, השאלה היא באיזה שלב אלכס הגיע לוורדי. בכל אופן לא בשלב שהזחל שלנו נפגע והמג"ד שולח אותי לוורדי לזרז אותו. כל הצעד הזה מאוד לא ברור ומציק לי".

היחיד שיכול לפתור את התעלומה הוא ורדי, וזה מה שהוא סיפר בסיור הקצינים בתל פאחר בחודש אוקטובר 2013: "כשהפלוגה שלי הגיעה לעיקול שנעלם בצד ימין אחרי גבעת הטרשים, עצרנו כי הטנק האחרון נעצר. אחרי כמה דקות, אולי עשר דקות של עצירה, אלכס קרינסקי שהיה בזחל המג"ד הגיע אליי ומסר לי את הפקודה של מוסא – לעלות ולתקוף את היעד. נדמה לי שגם אמר 'מיד'. בדקתי איזה זחל"מים נשארו לי בפלוגה, אספתי את כל הזחל"מים ומתוך השבעה שהיו לי הגיעו אליי רק שלושה. היתר היו תקועים בשטח, חלקם נפגעו מטנקים של תל עזזיאת והבניאס, ובכל אופן מצאתי את עצמי רק עם 25 חיילים של הפלוגה במקום 60… אמרתי לאלכס – תשמע, כיוון שהגדוד ייכנס פה לשטח השמדה, בוא תיקח חצי מהכוח שלי. נתתי לו 12 אנשים, אמרתי לו שיתפוס את פאתי היעד בשטח הצפוני על מנת שהגדוד לא יהיה בסכנה ואני עם 12 אנשים במקום עם 60 במקור תוקף ועולה על היעד הדרומי, היעד המקורי שלי".

פרידמן אומר שהוא מעולם לא שוחח על העניין עם ורדי: "זה דבר שצריך לתחקר לעומק. אני לא מצליח להבין מה קרה פה. זו נקודה שלא נסגרה ויש לי הרגשה שהיא לא תיסגר. אין ספק שזה לא היה צריך להיות ככה. לא ברור איך דברים השתבשו ולמה זה היה צריך להיגמר בזה ש-12 לוחמים מכאן ועוד 12 משם עולים על תל פאחר. נשאלות פה הרבה שאלות שאין לי עליהן תשובות. למשל, למה לא עשו קבוצת פקודת מזורזת ואירגנו הכל מחדש. אני טוען שלא היתה שום טעות בניווט, או דברים כאלה, רק חסר להבין מה היו השיקולים של המג"ד".

מה קרה אחרי שאתה עולה עם הזחל של עזרא סלע? "אני נהגתי בזחל"ם. הייתי פצוע קצת באצבע. היה לי חתך אחרי שהחזקתי את היד מחוץ לזחל כשהוא חטף משהו בדופן שהצית אותו. נתקע לי רסיס ביד, עד היום הוא שם. בקיצור, לא הייתי יכול להפעיל עוזי. אז הורדתי את הנהג ונכנסתי במקומו, אמרתי לעזרא (סלע) יאללה עושים איגוף צפוני והוא אמר קדימה. עלינו לתל פאחר, עשינו איגוף והגענו אליו ממזרח. פספסנו את הכניסה של בודקה הש"ג ונכנסנו דרך סככת המינהלות שלהם. זיהינו את ורדי בתל הדרומי ומיד נשפכנו לתעלות שלו. בדיוק קיבלנו פגז. לא יכולנו לעשות שם כלום. לצאת לא יכולנו, נשארנו שם עד סוף הקרב. היה קשה לצאת מהדרומי ולעבור לצפוני כי ירו עלינו כל הזמן. היה מקום אחד שכל מי שעבר בו חטף, והיו פצועים בתעלות. היה לנו חייל שצעק כל הזמן 'אני לא רואה בעיניים, לא רואה בעיניים'. רציתי לחלץ את החייל הזה, אבל ורדי אמר לי לא לעבור בקטע הזה של התעלה כי כל מי שעובר חוטף. בכל זאת עברתי שם כדי לנסות לחלץ את הפצוע, ואז אני חוטף כדור ונשברה לי היד. גם לא יכולתי להגיע לפצוע וגם נפצעתי".

במחשבה נוספת פרידמן אומר: "אני לא מבין איך פספסתי את הבודקה של הכניסה והמשכתי הלאה. זה היה יכול לשנות את כל הקרב".

ביזר: "או שלא היינו מדברים עכשיו".

פרידמן: "נכון, או שלא היינו מדברים עכשיו".

פרידמן אומר שהסיור הזה עם ההסברים של ביזר סגר לו כמה פינות – "אבל יש לי בעיה מאוד קשה בכל הנושא של ורדי ואלכס קרינסקי. לא מסתדר לי עניין הזמנים. זה שהמג"ד שלח אותי לזרז אותם וכשהגעתי לשם אחרי זמן קצר מאוד הם כבר לא היו, נשארה לי מזה תחושה לא טובה. אין לי תשובות לדילמה מה בדיוק קרה שם, ואם המג"ד אכן נתן פקודות לעלות חזיתית או לא. בחיים לא נקבל תשובה".

בתעלות של תל פאחר. דני ביזר (מימין) מסביר את החלק שלו בקרב

בתעלות של תל פאחר. דני ביזר (מימין) מסביר את החלק שלו בקרב

ביזר מתאר למשפחת קליין איך הסתער בתעלה עם חייליו, את הרימון שהסורים השליכו לעברו, הוא נפצע ושוכב שעתיים סמוך לפתח התעלה. בשלב כלשהו הוא מזהה את המג"ד צפונית למקום בו שכב פצוע. ומוסיף שוורדי סיפר כיצד החליף איתו כמה קריאות ואז ראה את המג"ד מסמן בידיו אל עבר התל הדרומי וצועק "איתן איתן" (שם הקוד של הגדוד) ואחר כך נעלם. דודי הבן, עדי הנכדה ויוסף הגיס מקשיבים בתשומת לב. מנסים להבין איך ואיפה. ממשיכים לחזית המוצב שם נמצאה גופתו של קליין  ע"י כוחות גולני שהגיעו בסוף הקרב. את הסיפור של ביזר הם שומעים בפעם הראשונה.

פה מצאו אותו, אומר קליין, פה, עם הפנים לשם. הוא שואל אם לא יכלו לירות מתעלה קרובה, ואם לא יכול להיות שנהרג מאש כוחותינו. ביזר מראה לו שאין קו ראייה ממרגלות התל למקום בו נמצאה גופתו של אביו ולכן לא יתכן שנורה ע"י כוחותינו שם.

ד"ר דרור נראה מרוצה: "במשך 40 שנה חיפשתי מאיפה בא הסיפור על הטעות כביכול בניווט. הרשומונים מהקרב כל כך רבים". המסקנה שלו מהסיור בשטח: "צירוף האירועים מראה שהיתה דמורליזציה מוחלטת של פלוגת השריון, וזה מה ששיבש את הקרב. זה אומר שהניהול מלמעלה, החל מרמת הפיקוד וכלה ברמת הסמח"ט והמח"ט, היה בעייתי מאין כמוהו. אם כותבים שהיתה טעות בניווט זו עלילה כדי להסיט את האש ממהלכים לא תקינים של ציוות כוחות. הסיפור הזה של פרידמן ששאל את יונה אפרת מדוע לא עושים תחקיר והוא ענה שלא רוצים להחריד דובים מרבצם, זה התחקיר כולו".

עדי ודודי - הנכדה והבן של מוסא קליין, מג"ד 12 שנהרג בתל פאחר. לכל הצילומים - לחצו להגדלה

עדי ודודי – הנכדה והבן של מוסא קליין, מג"ד 12 שנהרג בתל פאחר. לכל הצילומים – לחצו להגדלה

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “הדקה בה נעצר הזמן

  1. עם כל הכבוד למר פרידמן קשה להעלות על הדעת ששני קצינים זוטרים זממו אמבוש על המג"ד שלהם מתחת לאפו כשהוא במרחק קצר ועלו על התל על דעת עצמם כי אולי הריחו הזדמנות וחיפשו לעצמם את הצלש.
    העובדה שפרידמן לא זוכר אם אלכס קרינסקי היה על הזחלם כשנסע איתו ביחד שעה ארוכה עד הגיעם לתל פחר מדברת בעד עצמה.

  2. לא הבנתי את המשפט: "פרידמן טען כל השנים שהדרך מציר ההטיה לציר הנפט היתה עבירה." – – – עבירה למי? לזחל"מים ולטנקים? והאמנם כך "טען כל השנים", ואיש לא מצא לנכון להתייחס לטענתו? מוזר.

    עוד אנו קוראים כאן, מפיו של פרידמן, הקובל על כך ש"צה"ל לא עשה תחקיר יסודי על תל פאחר".

    והשוו למתפרסם כאן:
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4040289
    "יוסי פרידמן, קמב"ץ 12, שעשה את כל התחקירים מיד אחרי הקרב."

    וכאן:
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4109716
    "אני מסתמך בעיקר על עדותו של הקמב"ץ של גדוד 12, יוסי פרידמן. ראיינתי אותו בביתו, והוא טען את הדברים הבאים:
    1. פרידמן בעצמו, בצומת הקריטית בעין א-דיסה, עלה רגלית כדי לבדוק את המתלול, וחזר עם מסקנה שהוא עביר. אולם טנקי השרמן המיושנים לא הצליחו לטפס, זחליהם התחפרו בעפר, והתמסורות שלהם שכוללת מצמד ידני, בניגוד לטנקים החדישים בעלי מצמד שמן חצי אוטומטי, התחילו להישרף."

    בדומה לזה התפרסם כבר בשעתו, שלוש שנים לאחר המלחמה, בספרו של יחזקאל המאירי, עמ' 120 [וכבר ציטטתי משם באשכול המפורסם ב'פרש']:

    "המפקדים מטכסים עצה, כיצד להיחלץ מהמיצר. הקמב"ץ יוסי חוזר בינתיים מבדיקת השטח, מציע לטפס עם הטנקים. המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון."

    מי לדעתכם סיפר זאת להמאירי? מי יכל לספר זאת?

    כל זאת לעומת החידוש בפוסט הנוכחי. הפעם פרידמן לא מספר על עצמו שהוא זה שיצא לבדיקת השטח (אלא מ"פ ב', ז"ל) ואף לא על מצמדי הטנקים שהתחילו להישרף בעלייה. הסיפור הוא אחר לגמרי:

    "סגל בדיוק ירד מאיזור הסלעים ברגל ובא למג"ד ואמר לו שנראה שאין שום בעיה, הטנקים יכולים לעלות. בשלב הזה אני זוכר את מ"פ הטנקים נשכב מתחת לטנק שלו שהיה לפנינו ונכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות. הוא כנראה היה משוכנע שלעלות הוא לא יוכל. היו לו עוד תלאות בדרך – טנק אחד איבד קלאץ' ועוד תקלות, וככה הוא איבד איזה שלושה טנקים בדרך. לא יודע להסביר את זה. המג"ד קרא לו, אבל הוא לא היה מוכן לצאת. הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו. ואז המג"ד משיקוליו החליט שממשיכים בציר הלאה, והזחל שלנו הפך להיות הראשון".

    כלומר, הבעיה במצמד קרתה עוד בדרך ("טנק אחד אביד קלאץ'"), ואין לה קשר לעלייה במדרון.

    [המשפט שבהמשך: "פרידמן ממשיך לספר את החלק שלו בקרב תל פאחר. אחרי המפגש עם סגל שאמר שהדרך לכביש הנפט עבירה ואחרי שלדבריו הטנקים התחילו לעשות בעיות" – – – לא ברור: "הטנקים התחילו לעשות בעיות" מכוון על בעיות במצמדים בגלל העלייה, כגירסתו הראשונית? או שמא מספר על מפקד "הטנקים" שהתחיל…?]

    והשוו לשתי עדויות אחרות, משניים שהיו אף הם באותו זחל המג"ד, שהתפרסמו בפוסט
    https://naamoush.wordpress.com/2013/12/28/%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A6%D7%90%D7%9F-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%94/
    בראיון עם פליקס רוטר, שבתשובה לשאלה "מה אתה זוכר מהתנועה בדרך ההטיה?" השיב: "זוכר טנק שעולה ומחליק ולא מצליח לעלות לעבר דרך הנפט. היו דיבורים בקשר עם הטנק שניסה לעלות. אמרו לו סע ימינה, סע קצת שמאלה, היתה שם מדרגת סלע והוא לא הצליח לעלות." (בהמשך נשאל פליקס: "אתה זוכר שהמ"פ שלמה סגל חוזר מלמעלה ואומר שהדרך עבירה ואפשר לעלות?" והוא משיב: "לא זוכר"…).

    ובדומה לזה סיפר שם גם מנחם רובינשטיין: "אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'. זה מה שאני זוכר שצעקו שם. טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח."

    האם יתכן שאותו מ"פ טנקים ניסה לטפל בטנק שפרס שרשרת, דבר שבעיני פרידמן נראה כ"נכנס להלם קרב"? אשאיר את הדיון בזה לפוסט עתידי בכותרת "למחוק את העלילה", הפעם על מ"פ השריון…

    ועוד חידוש בפוסט זה, שוב מפיו של פרידמן: "אחת האפשרויות בתוכנית היתה שאם הטנקים לא יעלו, שנרד מהזחל"מים ונעלה רגלית אל ציר הנפט" – כלומר, מראש נשקלה האפשרות שיתכן שהטנקים לא יצליחו לעלות, ואז, כך לפי ה"תוכנית", יש לתקוף את התל רגלית. אלא מאי, שהמג"ד "משיקוליו" החליט לשנות את שתוכנן מראש…

  3. לא הבנתי את המשפט: "פרידמן טען כל השנים שהדרך מציר ההטיה לציר הנפט היתה עבירה." – – – עבירה למי? לזחל"מים ולטנקים? והאמנם כך "טען כל השנים", ואיש לא מצא לנכון להתייחס לטענתו? מוזר.
    דני> כן גם לזחל"מים וגם לטנקים וזאת על סמך חוות דעתו של שלמה סגל ז"ל שבדק בזמן הקרב את העבירות. רק בסיור האחרון כפי שתאר שלמה מן בדקנו את הנושא (יוסי פרידמן ואנכי והתלווה אלינו בנו של מוסא ז"ל). היתה גם הבדיקה שעשה קמ"ן החטיבה והמח"ט יחד עם ורדי מיד לאחר הקרב בה הם ירדו ועלו בנתיב מעין א'דיסה לדרך הנפט בג'יפ. איש לא תיחקר את פרידמן.

    "יוסי פרידמן, קמב"ץ 12, שעשה את כל התחקירים מיד אחרי הקרב."
    דני> לא עשה בעצמו תחקירים ולא השתתף בתחקירים של אחרים.

    "1. פרידמן בעצמו, בצומת הקריטית בעין א-דיסה, עלה רגלית כדי לבדוק את המתלול, וחזר עם מסקנה שהוא עביר. אולם טנקי השרמן המיושנים לא הצליחו לטפס, זחליהם התחפרו בעפר, והתמסורות שלהם שכוללת מצמד ידני, בניגוד לטנקים החדישים בעלי מצמד שמן חצי אוטומטי, התחילו להישרף."
    דני> לא תואם את גירסתו האחרונה וכן ראיון מצולם שעשיתי בביתו. מי שעשה את הבדיקה הוא שלמה סגל ז"ל.
    אשר לאי היכולת של השרמנים לטפס, גם פליקס מאשר את הדבר אם כי זכרונו מעורפל בנידון.

    "המפקדים מטכסים עצה, כיצד להיחלץ מהמיצר. הקמב"ץ יוסי חוזר בינתיים מבדיקת השטח, מציע לטפס עם הטנקים. המאמץ עולה בתוהו. מצמדי הטנקים מאיימים להיחרך. המעלה התלול מכשיל כל נסיון."

    מי לדעתכם סיפר זאת להמאירי? מי יכל לספר זאת?
    דני> ידוע שהמאירי היה מקורב לדדו והספר נכתב בהשראתו של דדו שאף פתח בפניו מקורות שעד עצם היום הזה חסויים מחקירת השבויים. בנסיבות אלו גם היה מקושר למח"ט יונה אפרת ולמפקד הסיירת. ממי ספציפית קיבל את העדות אינני יודע.

    "סגל בדיוק ירד מאיזור הסלעים ברגל ובא למג"ד ואמר לו שנראה שאין שום בעיה, הטנקים יכולים לעלות. בשלב הזה אני זוכר את מ"פ הטנקים נשכב מתחת לטנק שלו שהיה לפנינו ונכנס להלם קרב, למרות שלא היו יריות. הוא כנראה היה משוכנע שלעלות הוא לא יוכל. היו לו עוד תלאות בדרך – טנק אחד איבד קלאץ' ועוד תקלות, וככה הוא איבד איזה שלושה טנקים בדרך. לא יודע להסביר את זה. המג"ד קרא לו, אבל הוא לא היה מוכן לצאת. הוא שכב בין השרשראות של הטנק ואי אפשר היה לתקשר איתו. ואז המג"ד משיקוליו החליט שממשיכים בציר הלאה, והזחל שלנו הפך להיות הראשון".
    דני> זה גם מה שמסר כאשר סיפר לנו את קורות הקרב בביתו.

    "הטנקים התחילו לעשות בעיות" מכוון על בעיות במצמדים בגלל העלייה, כגירסתו הראשונית? או שמא מספר על מפקד "הטנקים" שהתחיל…?]
    דני> עפ"י יוסי מ"פ הטנקים "עשה בעיות".

    ובדומה לזה סיפר שם גם מנחם רובינשטיין: "אחד הטנקים נע לפנינו במטרה לעלות אל דרך הנפט. הוא מנסה לטפס ולא מצליח לעלות (הכוונה לעין א-דייסה) שורף קלאץ'. זה מה שאני זוכר שצעקו שם. טנק שני גם מנסה לעלות, פורס שרשרת ולא מצליח."
    דני> מנחם גם אמר שהיה סגור בעמדת המקלען הקידמי ולא יכול לומר אם זה היה בעיו א'דיסה או מתחת לתל הצפוני.

    • בספרו של המאירי, עמ' 118, מופיע המשפט הבא [שגם אותו כבר ציטטתי ב'פרש', יותר מפעם אחת]:
      "הקמב"ץ, סגן יוסי, מפציר במג"ד: "תן לי לרדת. אני אבדוק את הדרך". השיירה עוצרת."

      מסופר כאן על שיחה שהתנהלה בתוך הזחל"ם. אתה יודע מי היה באותו זחל"ם, ומאלו שכבר דיברת/ם איתם לא שמעת ככל החזיון הזה. אז מי לדעתך יכל לספר זאת להמאירי? (דדו? אפרת? שבויים סורים? או שמא…)

      "מנתהלאיטו" טוען שהוא ראיין את פרידמן בביתו, והציטוטים שהבאתי למעלה הם ממנו. אם הוא ירצה, הוא יוכל לפרסם כאן בדיוק, מהנמצא ברשימותיו, מה בדיוק הייתה הגירסה אז.

  4. אני מביא כאן דברים בשם יוסי פרידמן:
    יחזקאל המאירי ז"ל היה קרוב משפחה של יוסי פרידמן.
    בנסיבות אלה אכן דיבר עם יוסי על הקרב.
    את המשפט הנ"ל יוסי לא אמר לו אלא המאירי בדה ממוחו הקודח.
    לשאלתי, יוסי אמר שיתכן וכבר היה שבוי בגרסה של "טעות בניווט" שהיתה מקובלת או נוחה למח"ט והאמירה הנ"ל היתה ברוח הדברים.

    באותו זחל"ם היו: אלכס קרינסקי ז"ל, יוסי פרידמן יבדל לחיים ארוכים, פליקס רוטר, מנחם רובינשטיין ודן שילון.
    יוסי לא זוכר שיחה כזו וגם לא פליקס ורובינשטיין ואפילו לא דן שילון 🙂

    • נניח לרגע ל"שיחה", ונתמקד ב"עובדה":

      'מתנהלאיטו' כתב כך:
      "אני מסתמך בעיקר על עדותו של הקמב"ץ של גדוד 12, יוסי פרידמן. ראיינתי אותו בביתו, והוא טען את הדברים הבאים:
      1. פרידמן בעצמו, בצומת הקריטית בעין א-דיסה, עלה רגלית כדי לבדוק את המתלול, וחזר עם מסקנה שהוא עביר. אולם טנקי השרמן המיושנים לא הצליחו לטפס…….."

      ומאחר ולפרידמן גירסה אחרת בנושא, הרי, להסברו הנ"ל, נאלץ לומר שאף 'מתנהלאיטו' "בדה ממוחו הקודח" את הדברים שכתב, או שטעה ויחס את הדברים ש"המאירי בדה ממוחו הקודח" ומופיעים בספרו, ויחסם לפרידמן.

      אשאיר את זה כך, לפני שגם אני אתחיל לקדוח…

  5. תחת התמונה המסומנת (על מפת מגוגל ארת') נרשם: "בכחול: הדרך שתוכננה כנראה לעלייה אל דרך הנפט (בלבן)"

    אלא שהסימון בכחול מטעה: דרך הנפט, הנראית בלבן במפה, עם העיקול שבה (בפנייה ממזרח למערב) היא *הדרך החדשה*, בה נוסעים כיום. התוכנית הייתה להגיע עד "ציר הנפט" – מקביל לצינור הנפט (הטמון באדמה) – *בדרך הישנה*, הנמצאת מערבית לדרך החדשה (בקו ישר עם הדרך בה נוסעים היום מתל-פאחר צפונה). המסלול המתוכנן היה איפוא קצר יותר.

  6. בין אם הפוטוסטט "של זמיר" היה בידי אחד המפקדים בעת הקרב ובין אם נשמט מידיו של מאן דהוא לאחר מכן, אני נוטה כיום להסתמך על הסימון האדום של נתיב העליה בהפוטוסטט של זמיר ולא על השערות קודמות שהעלינו.
    (בקרוב יהיה לכך חיזוק נוסף!)
    כלומר נתיב העליה מעין א'דיסה לגבעת הרתק ומשם כמעט צפונה לצד המזרחי של תל פאחר.

    • לא היה ברור לי האם אתה מקבל או שולל את דבריי, ובדקתי בפוטוטסאט הנ"ל ומהסימון האדום שבו ראיתי שאתה מקבלם. הדבר שכעת איני מבין הוא, מדוע יש לבדוק – לגבי מיקום ציר הנפט – את הסימון באדום *על* הפוטסטאט, בשעה שהדרך הישנה המקבילה לצינור הנפט היא עובדה קיימת גם ללא הסימון באדום, והיא נראית בהדפסת הפוטוסטאט כשלידה הרישום: "לסיר אדיב". הלא כן?

  7. אינני שולל את דבריך חו"ח.
    כסימנו את הנתיב בזמנו לא היה לנו המידע שיש בידינו היום.
    נקודת החיבור לדרך הנפט בשרטוט שהפנית אליו מגוגל ארת' (הסימון הקודם שלנו), הנתיב עולה ישר מזרחה ולא כפי שמסומן על הפוטוסטט, עליה מזרחה מעין א'דיסה לגבעת הרתק ומשם לדרך הנפט. ברור שלא התכוונו גם בזמנו לנתיב הכביש כפי שהוא כיום אלא לדרך המקבילה לצינור הנפט.

  8. אני המתנהלאיטו, ראיינתי את יוסי פרידמן בביתו בראש פינה בשנת 1978. לא הקלטתי אותו, והדפים שבהם רשמתי את דבריו אבדו לי. רשמתי את עדותו בפורום פרש לפני כשנתיים, כפי שזכרתי אותם. אני מודה שייתכן שטעיתי – והטענה שפרידמן הוא זה שבדק את המתלול, מקורה בספרו של המאירי, ולא בראיון עם פרידמן. לעצם החידה אם העליה הייתה עבירה לזחל"מים אם לאו, אין זה משנה – לכולי עלמא, מישהו (סגל או פרידמן) בדק רגלית, ודיווח שלדעתו העליה עבירה.
    אגב, ספרו של המאירי מכיל הרבה מאד פרטים שלא ברור איך יכול היה להשיג אותם, וכוונתי לפרטי פרטים על הכוחות הסוריים, כולל שמות ודיאלוגים מפורטים. או שהיו לו מקורות יוצאי דופן באיכותם, או שבאמת בדה חלק מהפרטים – לא ברור לי. שאלתי אותו בזמנו במכתב, אך בתשובתו שנמצאת בידי, הוא טען שהמקורות עדיין חסויים, 11 שנה אחרי הקרב.

    מה שכן זכור לי בוודאות מהשיחה עם פרידמן, הוא שהוא העלה את ההשערה שהייתה תחרות סמויה בין הגדודים 12 ו-51, ושלדעתו אז, ייתכן שזאת הסיבה, שאלכס העביר לורדי פקודה שקליין לא התכוון אליה – להסתער חזיתית מהמקום בו עצרו. הלא אם הפקודה של קליין הייתה להסתער מאותו מקום, אזי לא ברור מדוע שלח את פרידמן, על פי עדותו גם בפוסט הזה, ובפיו הפקודה להגיע עד לזחל של קליין שהיה קדימה יותר.

    זאת בעיני החידה השניה מהקרב הזה, שייתכן שלא נדע לעולם, אבל היא אולי מסקרנת יותר מהראשונה. כי באשר ל"טעות בניווט", כבר ברור לכל שלא הייתה כזאת, והחידה היחידה שנותרה היא מדוע בחר קליין להמשיך על דרך ההטיה. אבל לפחות, ברור מה הייתה הפקודה. באשר להסתערות הרגלית מתחילת הואדיון, במקום מהמקום בו היה קליין – לא ברור אם הייתה פקודה כזאת בכלל.

    כמו כן, באשר לתחקירים שלא נעשו: אני זוכר במעומעם שפרידמן סיפר לי, שבהיותו הקצין הבכיר בגדוד אחרי שהמג"ד נהרג והסמג"ד נפצע קשה, הוא ביצע תחקירים ראשוניים, ועל בסיסם העלה את השערת התחרות. אבל ייתכן שגם כאן אני טועה, מפני שככל שזכור לי, היה קצין נוסף שאמר לי שהוא ביצע תחקירים אחרי הקרב – אורי אלחנני, שהיה מפקד יחידת אגוז אחרי המלחמה. אותו פגשתי בביתו החיפאי, גם כן ב-1978.

    • אדון אבנר היקר המכונה המתנהלאיטו…
      לפני שאתה מפרסם "עובדות" כביכול המבוססות על זכרונך שאתה בעצמך מעיד שאולי מטעה אותך , היה ראוי להרים טלפון למר יוסי פרידמן ולוודא את גירסתו שוב לגבי האם עשה תחקירים על הקרב והאם היה הוא זה שבדק את עבירות השטח בשביל הטנקים .
      וטוב מאוחר מלעולם לא אז קדימה…שנס מותניך ולעבודה , אני מצפה לראות פה תיקון המעוות בצורת פוסט ממך לגבי שני הסעיפים הנ"ל !
      עבורך אין זה משנה …סגל או פרידמן אבל עבורי בתור מקורב ליוסי ועבור הבנת הקרב זה חשוב ביותר.
      ולגבי שמואל'ק מי שלא תהיה….ראשית אשמח לדעת מי אתה שמתחבא מאחורי השם הזה ?
      ושנית אני רוצה לראות אותך גיבור גדול מגיע לכנס הלוחמים בספטמבר ומתעמת עם יוסי פרידמן על טענותייך ורמיזותיך לגביו .

  9. שמואל'ק מציג את יוסי כנותן גירסאות שונות…נתפס לקטנות כגון אם יוסי זוכר או לא זוכר אם קרינסקי היה איתו בזחלם כשכל לוחם קרבי בר דעת יודע שלקמב"צ או כל מחזיק תפקיד פיקודי יש על הראש דברים קצת יותר חשובים בעליה והערכות לקרב מאשר לזכור עוד קצין שסופח איתו לזחלם.
    מציג אותו כשקרן בזה שמביא את טענתו ופליאתו. של יוסי שצה"ל לא תיחקר את הקרב אל מול מקורותיו מהשד יודע איפה שיוסי היה הקצין שתיחקר ריאשונית את הקרב.
    מציג את יוסי שפה טען שסגל עלה לבדוק את המתלול אבל כביכול בעבר טען שהוא עצמו עשה זאת.
    וכו…וכו…אלו דוגמאות קטנות מרפרוף מהיר ואני בטוח …דני ביזר שאתה יכול למצוא עוד בעצמך.
    דבר אחד אני יודע…יוסי מדקלם את גירסתו לקרב שנים ואני מדבר על אותה גירסה אז שלא יבוא שמואל'ק ויבלבל במוח !

  10. תודה truthfinder, הבנתי,

    אני כותב את הדברים, כי הבנתי ששמואל"ק לא יגיב בעצמו.
    מהכרותי את שמואל"ק, כוונתו להבין לעומק ולפרטי פרטים.
    בטח שאין לו כוונות זדון.
    כל האנשים שדיברתי איתם ושהשתתפו בקרב הביעו את רצונם "שהאמת תצא לאור" כולל יוסי פרידמן. (קיבלתי אישור של יוסי לכתוב את הנאמר כאן)
    אם נחסום אנשים ששואלים שאלות נפסיד הרבה מההבנה של מה שאירע, ביחוד אחרי שעברו כל כך הרבה שנים ולא נתקרב "לאמת".
    לענין מיקומו של קרינסקי בתחילת הקרב,
    זו דוגמה מצוינת לריבוי גירסאות ולעיסוק בפרטים.
    גירסה א': ורדי זוכר שקרינסקי הגיע אליו עם פקודת המג"ד לתקוף ממערב
    גירסה ב': יוסי טען שלא יכול להיות כפי שורדי טוען, כי אלכס לא היה בזחל"ם של מוסא.
    גירסה ג': איש צוות בטנק של ברוש טוען שאלכס היה על הטנק שלהם עד שהגיעו מתחת לתל הצפוני על תוואי ההטיה.

    אם נתנהג כפי שאתה ממליץ, אז ורדי "מואשם" בקלות דעת לפי ב' (כבר דנו בכך בעבר).
    לדעתי (זו רק דעתי, כי חשבתי הרבה על כל האפשרויות ושקלתי אותן עפ"י הגיוני בהנחה שאף אחד מהמעורבים לא היה: פחדן, שקרן, קל דעת) ורדי קיבל פקודה דרך קרינסקי, וגם יתכן מאד שאלכס לא היה בזחל"ם של מוסא.

    אז נחזור לדיון העקרוני,
    עפ"י הדוגמה הנ"ל עלולות להיווצר האשמות לא מוצדקות, כפי שאתה עצמך היית רוצה למנוע.

    מטרת הבלוג הזה היא לערב את הציבור (ולא רק את המעורבים בו ישירות) בידע ובדיון בנושא.

    לכן, הבה נהיה סבלניים ונקבל בברכה כל תגובה שאינה השמצה בוטה או שקר.

  11. תשמע דני אני מאד בעד שאלת שאלות…הצלבת נתונים …והצגת זויות ראיה של לוחמים בקרב על רגעים ואירועים בקרב דרך עיניהם…אני סמוך ובטוח שרק ככה ניתן לתפור את התמונה הכללית.
    והאמן לי שגם אני שואל שאלות קשות אבל אין מבחינתי מקום לסובלנות על פיקפוק ורמיזות בוטות בקשר ליושרו של לוחם (יוסי) בהקשר לדיווחויו על דברים שעשה או לא עשה !
    ולצערי הרב שמואל'יק עשה זאת פה ובגדול…מבלי שדיבר עם יוסי פעם בחייו כמדומני ובהסתמך על ספר שכתב המאירי ועוד בחוצפתו מרמז שמי היה יכול לומר לו (להמאירי) נתונים אלו אם לא פרידמן (ראה ערך השיחה בזחלם שבה כביכול יושב יוסי על ראשו של המג"ד כדי שיתן לו לבדוק את השטח, שיחה שלא היתה מעולם)!
    או כמו עיניין התחקירים שלאחר הקרב שהעלה פה שמואל'ק …שבא ואומר , ראו איזה פלא אותו יוסי פרידמן שכבל על כך שלא נעשה תחקיר צה"לי מסודר היה הוא זה שתיחקר ראשון את הקרב בתור הקצין הבכיר לאחר המג"ד והסמג"ד הפצוע. (דבר שלא התרחש ולא מעניין אותי שהסתמך על המידע אותו סיפק מתנהלאיטו שבעצמו לא בוטח בזכרונו לגבי זאת ).
    אז בוא ותאמר לי אתה דני איזו תועלת להבנת תמונת הקרב יש בבחישה בנתון זה ???
    אני אעזור לך…שום כלום !!! , מה שכן יש פה זה העמדת יוסי באור של חוסר אמינות , שכחה או שקר .(לא נראה לי שיוסי שכח אם ביצע תחקיר).
    דיברת גדולות ונצורות על חופש הבעת דעות , הצגת זויות ראיה…הכל טוב ויפה ואני מוסיף בוא נשמור על טוהר הדיון ואחריות תוך שימוש בעדויות רלוונטיות ממקור ראשון ולא ממתווכים כגון המאירי ומתנהלאיטו (שגם הוא, מתנהלאיטו הציג חוסר רצינות ואחריות כשהוא פירסם נתונים שדלה מזכרונו 34 שנה אחרי שראיין את יוסי מבלי לוודא את אמיתותם עם יוסי שנית וחטא בחוסר דיוק לגבי ארועים) .
    מקווה שהמסר עבר אין לי דבר להוסיף יותר.
    *** גילוי נאות – אני מדבר כאן ומציג את דעותיי האישיות מבלי שום תאום עם יוסי וכמדומני מבלי שאף קורא בלוג זה אלא מתוך הכרות קרובה עם האיש ותפיסת עולמי לגבי התנהלות עקרונית של דברים.

  12. אינני חייל גולני שלחם על התל, אבל במשך שנים ארוכות חיפשתי קצינים שידעו מה קרה על התל, למרות דיווחים סותרים………..אני הכרתי את מוסה עשרים שנה וידעתי בבטחון שהוא חייל מקצועי ואמיץ מאד. הספור שהוא טעה לא הסתדר לי, בתחילה ברמה הרגשית, אז התחלי לחפש את הקצינים שיכלו לשפוך אור נכון יותר………………….היום, אחרי 47 שנים, מוסה לא טעה ולא בגללו הסתבך הקרב ההירואי הזה שגבה חיים של רבים ומוסה ביניהם…………..

  13. לא יכולי למחוק את שכתבתי ולכן אחזור שוב, פחות או יותר. הכרתי את מוסה 20 שנה, עקבתי אחרי התקדמותו בצבא מטוראי ועד סא"ל…..זמן לא רב אחרי הקרב על התל החלו להישמע אמירות שהקרב הסתבך בגלל טעות של מוסה. הדברים לא הסתדרו, בתחילה בהיבט הרגשי, והספורים לא נתנו לי מנוח. בעבודת נמלים ובקצת קשרים הצלחתי למצוא קצינים והיסטוריונים שידעו על הקרב. כשחיברתי את כל מה ששמעתי מאנשים אמינים ורציניים שלא היו זקוקים לכסת"ח והם היו אמינים ובקיאים בנושא. אחרי 47 שנים אני יכולה לומר בוודאות שמוסה לא טעה ולא בגללו הסתבך הקרב ההירואי שגבה מחיר כבד שלרבים ומוסה ביניהם…………..

  14. מוסה היה קצין אמיץ, אין ספק, אבל לומר שבוודאות הקרב לא הסתבך בגללו זו קביעה שלא לגמרי מסתדרת עם העדויות בבלוג הזה. למיטב הבנתי, בשום מקום בבלוג עדיין לא ניתן הסבר מוצק ומוכח לסיבות לשינוי תוכנית הקרב שבוצע על ידי מוסה (וכנראה לא דווח באופן מסודר לחמ"ל ולמח"ט). קשה עד בלתי אפשרי כמובן לשפוט את קבלת ההחלטות של מוסה תחת האש והנפגעים (ולמרבה הצער אין את מי לשאול), אבל תמונת השטח, מצב הכוחות וצורת הלחימה על היעד לאחר שינוי התוכנית לא ממש מסתדרת עם הקביעה שלך – "אני יכולה לקבוע בוודאות שמוסה לא טעה". הוא אולי לא טעה בניווט, אבל אי אפשר לומר שתוכנית הקרב החילופית שביצע הצליחה להכריע את הקרב, אולי סביר יותר לומר שהיא גרמה להסתבכות ולנפגעים רבים. מה מנע ממוסה למשל, באותה נקודת עיכוב ופיצול (בה התעכבו הכוחות כ-20 דקות), להרים קשר למח"ט ולומר לו "תשמע, הגדוד תקוע, לדעתי אי אפשר לעלות לאיגוף המתוכנן בדרך הנפט, מה אתה מציע לעשות". ככה, פשוט. יכול להיות שלמח"ט הייתה הצעה חילופית, אולי יכול היה להזיז כוח אחר, אולי לומר למוסה "תשמע, תעזוב את זה, חטיבה 8 מצליחה לאגף מלמעלה, תל פאחר לא דחוף לי כרגע", אולי לומר לו "תחזור לנתיב בו עלתה חטיבה 8 ומשם תגיע לדרך הנפט". אולי, ובכל מקרה, אם היה שואל – האחריות על מה שקורה הייתה מתגלגלת למעלה, למישהו בעל ראיית שטח רחבה יותר באותו רגע. אבל מוסה לא שאל, אלא רץ קדימה עם פחות מ-30 חיילים (אלי עודף ביטחון עצמי? אולי יהירות? אולי חשש מה יאמרו עליו אם לא ייקח את היעד?), ועוד טיפס לבדו על התל, והתוצאה ידועה. אז לומר שהקרב בוודאות לא הסתבך בגלל מוסה או שהוא לא טעה בשיקול הדעת – זו קביעה שנמצאת במקרה זה בתחום מאוד מאוד אפור ולא לגמרי ודאי. נמתין לקרוא פה עוד עדויות, אולי נלמד יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s