סיירת, שריון, מרגמות – פאנל חטיבה 1 מ-1967

סיירת גולני מגיעה לתל פאחר בשלב האחרון של כיבוש המוצב – עדותו של המ"פ רובקה אליעז * וגם: שלום סלע, קצין תיאום השריון עם גולני, ואלי עשת, מג"ד המרגמות 334 * תמליל פאנל חטיבת גולני מיוני 1967 לסיכום הקרבות (חלק ג')

לפניכם חלק ג' בתמלול דיון לסיכום פעילות חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. הפאנל התקיים ב-19 ביוני 1967 בהשתתפות כל בכירי החטיבה ומספר מ"פים. המסמך הזה נמצא בארכיון צה"ל ותוכנו מתפרסם כאן לראשונה במסגרת "עדויות חטיבה 1", הכוללות תחקור של מספר קצינים בענף היסטוריה מספר חודשים לאחר המלחמה. חלק א' וחלק ב' כבר התפרסמו, ובפוסט הנוכחי מובאים סיכומי סיירת גולני, קצין הקישור לשריון וגדוד המרגמות החטיבתי 334.

הטקסט הצבוע בכחול – פרשנות והסברים של דני ביזר, שהיה מ"מ בכיבוש תל פאחר וכיום חוקר את הקרב.

המח"ט אל"מ יונה אפרת: "לפני שאני נותן לשאול שאלות, אני רוצה להשלים על-ידי ראובקה [מפקד סיירת גולני] את התמונה של הקרב שנערך כאן. גם עם ראובקה וגם עם סא"ל סלע מהטנקים. אני רוצה דבר אחד להגיד לעניין של ראובקה. ראובקה לא היה מתוכנן. ראובקה, זאת אומרת הסיירת, לא מתוכנן להיכנס לתוך היעד. הפקודות המוקדמות שנתנו היו מאוד כלליות, ואף אחת לא דיברה על זה שהוא באיזשהו צורה יתלבש על העניין. עוד כאשר עברנו את גבעת האם נפגשתי עם ראובקה. הוא כבר היה שם והצליח להשתלט על שני זחל"מים 90 מ"מ מחטיבה 45. אני מבין שנעזבו שם. זה היה בעצם מחטיבה 8. יותר מאוחר הסתבר לי, כאשר נסענו ביוזמתו, הודיע לי שנוסף לשני הזחל"מים האלה ישנו עוד זחל אחד קטן לא שלנו, והוא יזם את העניין הזה ושאל אם הוא יכול לעשות משהו על בסיס זה. נתנו לו את הפקודה לנוע מהר בדרך המתוכננת לכניסה שגדוד 12, כפי שראיתי, לא נכנס בדרך המתוכננת. הדרך המתוכננת לכניסה ליעד, ושם לתקוף את היעד הצפון-מזרחי מאחור, ואני עוד פעם אומר הצפון-מזרחי מאחור. זאת הפקודה שראובקה קיבל ממני. כפי שאמרתי, כוח שלא אורגן מראש היה על היעד הזה. כוח שכולו אורגן בידי ראובקה וביוזמתו".

רובקה אליעז, מפקד סיירת גולני (ארכיון צה"ל)

מפקד הסיירת, סרן ראובקה אליעז: "לפני שאני מתחיל בתיאור המעשה, אני רוצה להקדים ולומר שהסיירת סייעה לגדוד 12 לתת את המכה האחרונה לאויב בתל פאחר ולהכניע אותו, לכבוש חלק מהמוצב ולתת את המכה האחרונה. בשלב א' הכוח של הסיירת היה שני זחל"מים 90 מ"מ, ג'יפ סיור, עוד זחל"ם אחד וטנק אחד. אנחנו התארגנו בגבעת האם והתחלנו לנוע על דרך הנפט דרך נעמוש בסדר תנועה כזה: ג'יפ הסיור הוביל ראשון, אחריו הטנק, אחריו סג"מ יונתן, שני זחל"מים 90 מ"מ בפיקוד סמל וייסהוט. התחלנו לנוע בערך מהמקום הזה. ראינו טנק אחד בדרך. שאלנו אותו למי הוא שייך, הוא אמר שאינו יודע היכן הכוח שלו. אמרתי לו להצטרף אלינו. התחלנו לנוע בצורה כזאת, מכאן עכשיו באיזור הזה יש פה שלוחה ויש פה דרך שהיתה מאוד […] (לפי מפה) דרך הנפט, אף אחד לפנינו, לא ראיתי שום קולי שמישהו נסע לפניו בדרך הזאת.

"המשכנו והתחלנו לטפס עם הדרך הזאת עד לאיזור הזה, בערך פה. כאן התגלה לנו ממערב תל פאחר מונח על כף היד. פה חטפנו אש טנקים ומקלעים מאחד הכיוונים באיזור הזה. הזחל נפגע פגיעה ישירה [עין פית] ובסיבוב פה עשינו לאחור פנה, וחזרנו לדרך הנפט. כאן המח"ט אמר לי בפירוש לבוא בחזרה לדרך הנפט. אני חשבתי לעצמי למשוך מזרחה ולרדת בדרך (משהו כזה). חזרתי חזרה ובערך באיזור הזה בשלוחה עצרנו לשנייה, הסתכלנו על היעד והיה מצב מאוד לא ברור".

הערת המח"ט: "להבהרת העניין, מוצבי זעורה היו בידינו, עין פית והמוצבים שמסביבה לא היו בידינו וזאת היתה הסיבה שלא נתתי לראובקה לנוע לכל כיוון אחר, אלא חזרה ולהיכנס מהכיוון הזה".

ראובקה: "ליד השלוחה הזאת עצרתי לשנייה, אני חיכיתי עם הג'יפ ונתתי פקודה לסמל וייסהוט לקחת את שני התותחים והזחל"מים ולגלוש למטה. הוא גלש למטה ותפס עמדות על הדרך משני הצדדים של הדרך לכיוון הבניאס. אני רוצה להדגיש שבאיזור הזה, באיזור הצפון מזרחי נראה שקט לגמרי. מה שאנחנו [ראינו] זה היה מספר זחל"מים פגועים [ביעד הדרומי של התל] ובאיזור הזה היה שקט. אני גלשתי אחריהם עם ג'יפ הסיור שלי והכוח של יונתן שנשאר עם הזחל הצטרף ברגל בשלב הראשון, ואחר כך תפס טרמפ עם הגלדיאטור של רס"ן גולדה והגיע גם כן עד כאן. גולדה השאיר את הגלדיאטור והכוח של יונתן רץ והגיע עד לבודקה של הש"ג.

"במקום הזה סמל וייסהוט ביקש ממני רשות לפתוח באש על כיתת מרגמות ושריונית, שנעו על כביש הבניאס והוא קיבל אישור. באותו שלב קיבלנו הפגזה שאינני יודע של מי, של כוחותינו או של האויב, על המשטח הזה פה. ובאותו שלב כל האירועים האלו היו אחד אחרי השני. רס"ן גולדה שאל אותי מה העניינים, אמרתי לו שאני מנסה לברר מה שלנו ומה שלהם. והוא עמד שם וצפה. כאן יש חירבה, עמד וצפה וכאן קיבל כדור, אני יודע עכשיו בוודאות שזה מצלף שעמד פה בבית הזה. פה השטח מאפשר את זה. הוא נהרג. גררנו אותו עד לבודקה של הש"ג.

"באותו שלב הגיע הזחל"ם של סולוביץ'. שאלתי אותו איפה הגדוד נמצא והוא אמר שהוא מנותק מהגדוד וזהו. ברגע שהוא אמר לי את זה אמרתי לו שיציב את הזחל לכיוון עין פית, מכיוון שמשם ירו עלינו ויוריד את הכוח למטה. שאלתי אותו מה התדר של גדוד 12 והוא אמר לי את התדר של גדוד 12. מיד עם ה-GRC עברנו לתדר ויצרנו קשר עם ורדי. ורדי אמר לי שיש לו חובש אחד והוא ושניהם חיים, והוא מדרום. ביקשתי ממנו שלא יירו לעברנו ושלחתי, והוא ביקש שאשלח לו משהו. שלחתי חוליה בפיקודו של סג"מ יונתן דרך מגרש הכדורסל. אמרתי לו [ליונתן] לנסות להתחבר אליו ושייזהר שלא ידפוק חבר'ה מגדוד 12.

"כוח של יונתן יצא וסגן סולוביץ' הלך איתו עד כאן לבודקה. אמרתי לו להתלבש על התעלה הצפונית ושייזהר לא לפגוע בגדוד 12. הוא הגיע מכאן, נכנס לתוך התעלה והתחיל לטהר את התעלה ולצעוק כל הזמן '12, 12'. אני אמרתי לו לצעוק מוסא, אבל מישהו [כנראה סגן יאיר ישי] תיקן אותי אחר כך ואמר לו לצעוק '12', כנראה מפני שמוסא זה שם ערבי. עכשיו באותו זמן דיווחתי לחטיבה. המח"ט שאל אותי איפה אני, אם אני נמצא ביעד או מחוצה לו. עניתי שאני נמצא על היעד ואני מבקש שיפסיקו את האש, אנחנו נסתדר לבד, יש עוד קיני התנגדות.

דרך הנפט מכיוון דרום עד לכניסה לתל פאחר. מכאן הגיעו הסיירת וכוח הסמח"ט

"איך שגמרתי להגיד את המילים האלה, הופיע סרן דוד כהן [לשעבר מפקד הסיירת, חזר והצטרף בששת הימים ליחידה כדי לסייע] עם ג'יפ תול"ר וזחל"ם. הכוח הזה של דוד שאל אותי מה העניינים. הסברתי לו בקצרה, גמרתי להסביר לו את העניינים, הופיע הסמח"ט עם זחל"ם ויפרח והקש"א. עם הסמח"ט הרבה לא דיברתי. המשכתי לנוע חזק. כשנכנס הכוח של סגן סולוביץ' הכנסתי גם זחל. יש פה דרך אשר מובילה עד לאיזור הזה. הכנסנו פה זחל 90 מ"מ שהוא נעצר וסתם לנו את הדרך. הזחל הזה היה בפיקודו של סמל וייסהוט. הוא נעמד בזווית כזאת עם נהג המילואים וסתם את הדרך. סרן דוד כהן ואני רצינו להיכנס עם הזחל, כאשר ראינו שהדרך סתומה עצרנו, קפצנו מהזחל ורצנו אל התעלה עד לאיזור הזה.

"כאן הכוח של סולוביץ' הוציאו שבוי החוצה. קראתי לו לבוא אליי והוא בא, אמרתי לו להרים את הידיים ולשבת בצד על יד גל האבנים. הוא עשה מה שאמרתי לו. המשכנו וירדנו עד למקום הזה. יש פה בודקה שנראה מחסן תחמושת. אנחנו נכנסו לתעלה ולמעשה פה התחלנו לראות את הסורים שלחמו. נוצר מצב כזה שעכשיו אני יודע אותו: הם נלחצו כנראה על-ידי המג"ד מוסא וכל החבר'ה שהיו פה, ויצרו פה מעין כיס כזה באיזור הזה במרכז היעד. פה ראינו שלושה אנשים. פה ראינו סורים שעמדו עם כובעים והעיניים בחוץ וירו לעברנו. כאן דוד צעק 'רימון' וראינו רימון אויב שהתפוצץ לידינו. זרקנו מספר רימונים לעברם וירינו בררנ"טים, וכאן דוד ירה לעבר המקום הזה.

"לאחר מכן זרקתי רימון לכאן ולכאן. הרימון התפוצץ, קפצתי ראשון פנימה תוך כדי אש והמחסניות שלי נגמרו. כאן בתעלה הסיפור כבר ידוע. כאן התחילה היאבקות וכאן נהרגו לנו שני אנשים מהסיירת, סמל רימון וטוראי יעל. כאן דוד שבר את הרגל ולי היד יצאה מהכתף. במקום הזה מיד אחרינו קפץ רס"ן יפרח והסמח"ט. ביקשתי מיפרח שייקח את מה שנשאר פה וימשיך לטהר. גם הסמח"ט אמר לו. לאחר מכן פינו את סרן דוד אל הזחל התקוע שעמד פה, ואני יצאתי עם הסמל וייסהוט החוצה. אני הלכתי עוד וצעקתי ליונתן שנמצא באיזור הזה, הוא לא נפגש עם ורדי, צעקתי לו שיחזור לכוח של הסמח"ט וימשיך בטיהור היעד. יונתן נע לשם ועזר בטיהור היעד. לאחר מכן המשכתי ללכת ברגל, הגעתי לפה, פתאום ראיתי מגיע כוח. לא ידעתי אם הוא ירה או לא ירה, אבל פחדתי מאוד שהכוח הזה, טנקים וחי"ר, צעקתי להם לא לפתוח באש על כוחותינו ומכאן למעשה העלו את דוד על הג'יפ וירדנו למטה. נמצא כאן יונתן וסמל וייסהוט וסרן דוד".

הערת מח"ט: "יש לכם מה להוסיף?".

סמל וייסהוט: "ראיתי פה טנק ופה שריונית, כיוונתי את הזחל"ם וכפי שראיתי דפקנו בו והורדנו גם את הטנק וגם את השריונית. נכנסנו לתעלה, לדעתי זה לא היה כל כך הגיוני להיכנס לתעלה עם הזחל"ם".

מח"ט: "למה נתקעתם שם?".

וייסהוט: "זה היה נהג מילואים, אמרתי לו להיכנס ברוורס, הוא לא הצליח לנסוע ברוורס ונתקע. יותר מאוחר הצלחנו לזוז".

דוד כהן

סרן דוד כהן: "נתקלתי בכמה חיילים מגדוד 12, אני משער שאלה היו ארבעת החיילים של סולוביץ' שנשארו בתוך היעד. שאלתי אותם מה הם עושים כאן, הם טענו שנשארו בחיפוי, אמרתי להם להצטרף אלינו מהר והם הצטרפו. משם פגשתי את סמל וייסהוט. הוא פינה אותי ואז ראיתי את החבר'ה מגדוד 51 באים. פתחו עליהם באש והם נשכבו ופתחו באש לעבר שלוחה מסויימת. אני ראיתי שהם לא מאתרים את האש טוב. אמרתי לסמל וייסהוט, אתה רואה את הטנק הזה? תן לו התראה לפתוח באש לעבר שלוחה מסוימת" (משפט לא ברור).

הסמח"ט סא"ל משה גת: "מה שראובקה אמר אני חושב זה מה שהיה. יש אולי בגלל התנועות כמה אי הבהרות. ראשית כל, דוד הגיע יחד איתנו דרך פה, אנחנו נסענו לפני גדוד 51 עם הזחל שלו לפני ששלחתי אותם בחזרה והגענו לכיוון נעמוש. בנעמוש חיכינו. אני רציתי לאסוף את ראובקה, אבל הוא רץ כל כך מהר, רציתי לצעוק לו, אבל הוא עבר אותי ולא הספקתי לעצור אותו. את סרן דוד כהן הצלחתי לעצור. הוא נסע בזחל"ם. בנעמוש עצרנו את ראובקה. בנעמוש הציע יפרח שנוסיף לטהר את היעד על מנת שהטיהור יהיה מושלם".

הערה: "איש לא טיהר לפנינו את נעמוש?"

גת: "לא, אף אחד לא טיהר. כשעמדנו בנעמוש וחיכינו לדוד ראינו שחטיבה 8 מתחילה לברוח ואז צעקנו להם שיישארו איתנו לטהר את נעמוש. היו שם כמה הרוגים שנשארו. נעמוש לא טוהרה בכלל, היה שם תאג"ד" (משפטים לא ברורים).

הערת המח"ט: "התוכנית היתה כזאת – חטיבה 8 נעה לפנינו בדרך הזאת, שאחר כך כולנו עלינו פה מגבעת האם דרך גור אל עסקר בדרך הפטרולים, פנתה דרומה וחצתה את נעמוש. מה שעשו שם נסעו בטנקים ובזחל"מים, נכנסו בדרך הפטרולים ישר לתוך נעמוש עם אש. פה נפצע המג"ד שלהם [אריה בירו, מג"ד 129], באיזור הזה כמדומני עברו את העסק הזה, עברו כל הטנקים של חטיבה 8 וחלק לא מבוטל של חטיבה 1 כולל המח"ט שלכם, שהיה בנעמוש וחזר מנעמוש. פרצנו אחרי הטנקים שלנו שהיו שם. כל האפשרויות ואחרי כל זה היה שם תאג"ד של חטיבה 8. הגיע זחל שהיה עם הסמח"ט, במקום היו ערבים כי אף אחד לא ירד לטהר את היעד. כולם עברו אותו, הטנקים וכל הכוחות, ואז כשהגיע הרכב הקל יותר התחילו להיהרג והיו שישה הרוגים ופצוע [סורים]".

גת: "לחלק הדרומי [של נעמוש] כמעט שלא הגענו. הוצאנו חוליה מהסיירת והיא טיהרה חלק מנעמוש כולל את הבית הזה. כשהגענו להנה דוד נסע ראשון עם הזחל ואני אחריו. אנחנו ראינו פה על היעד כשנסענו יש ירידה כזאת [המשפט הבא נמחק]. יפרח ירה לשם עם המקל"פ, צעקתי לו שיפסיק לירות כיוון שהוא עלול לפגוע באנשים שלנו. עד שהגעתי להנה חשבתי שזה כבוש (הכוונה לתל פאחר). כשהגעתי לראובקה (הוא כבר לא זוכר) אבל הוא אמר לי שהיעד בידינו והכל טוב [הודעה ביומן המבצעים], יש מספר צלפים.

"עכשיו חקרתי ובדקתי מה קרה. כשהגענו הנה, פה במוצב הזה היה ורדי ועוד שני חיילים חיים. במוצב הזה היו גם פצועים וביעד הזה היה גם רב"ט אייזנברג, היחידי שנשאר חי מהכוח של סגן סולוביץ' שנכנס פנימה [גם סגן יאיר ישי ואפרים אמדי נותרו בחיים]. פה במוצב הזה באיזשהו מקום, וראובקה עם הכוח שלו, אינני זוכר כמה בדיוק, עמד פה ליד הבודקה. זה היה המצב, ועל המוצב הזה היו כ-20 חיילים סורים, מהם 5 היו הרוגים ולמחרת [מצאו] עוד  10-8 [הכוונה כנראה למוצב הצפוני בלבד]. אני מעריך שפה היו בסביבות 30 סורים. פה [?] אני לא יודע כמה ואני מניח שגם פה [?] היה מצב דומה.

"כשראובקה דיווח, אני מבין, הוא חשב שזה כבר כבוש. איך שלא יהיה, ירדנו כולנו, היה שם קשר והקש"א עם הקשרים שלו. ירדתי לראות מה נשמע ביעד, וראובקה נע קדימה עם יחידת הסיור [12 חיילים בלבד]. אינני רוצה לתאר מה שהיה למעלה. נדמה לי שראובקה לקח את הבונקר הזה, ולא את זה. פה הוא נפצע עם דוד, לאורך כל היעד הזה [הצפוני] היו איזה 20 הרוגים ופצועים [של האויב?], והבעיה היתה להתחיל לטפל בפצועים. הכוח של המח"ט לא הגיע והפצועים ביקשו עזרה [כלומר אחרי השעה 18:30 וכוח המח"ט עם רכבי פינוי עדין לא הגיע לתל], התחלנו לארגן אותם ולחבוש. בהמשך הגיע הכוח ואפשר היה לפנות את הפצועים".

תרשים הקרב על גבי תצ"א של תל פאחר. 1) מיקום כוח הסיירת בהגיעו לתל. 2) המקום בו נהרג רס"ן גולדה. 3) תעלת כוח סולוביץ'. 4) תעלת כוח אלכס. 5) המקום בו נהרג מג"ד 12. 6) מיקום המ"פ ורדי. 7) כוח הסמ"פים. 8) כוח דני. 9) המבנה שהפך לכיס ההתנגדות העיקרי של הסורים. הקו הצהוב: המסלול שעשתה הסיירת אל תוך המוצב

עדותו של קצין קישור לשריון סא"ל שלום סלע: אי אפשר היה לקבל תמונה מדויקת על הנעשה

סא"ל שלום סלע שדבריו בפאנל חט' 1 מובאים כאן, היה קצין קישור לשריון שישב בזחל"ם המח"ט ותיווך בין שתי פלוגות הטנקים ו' ו-ז' לבין הגדודים שתחת פיקודם הם היו.

סא"ל שלום סלע, קצין קישור לשריון

סא"ל שלום סלע: "חבל שהמ"מים של פלוגות ו' ו-ז' [מגדוד 377] אינם כאן [שוב רואים כאן דפוס של אי שיתוף הקצינים שלחמו בשטח בפאנל שנועד לתחקר את הקרב. המ"מ המוביל של פלוגה ז', עזרא ברוש נפצע קשה והיה באותו זמן בבית החולים, אבל המ"מ השני של פלוגה ז', מאיר צוק, היה כשיר להופיע. והיכן היה המ"פ זאב נמיר? מדוע הוא לא הופיע בתחקיר? היכן היו מפקדי פלוגה ו'? איש מהם לא נפגע]. אני לא הייתי כל הזמן עם הפלוגות, יותר מאוחר הצטרפתי לפלוגה ז', יותר נכון למה שנשאר מפלוגה ז' בשלב האחרון של כיבוש תל פאחר. אני אתאר בקצרה כי אני לא השתתפתי בלחימה של החטיבה. מחצית הפלוגה בפיקודו של המ"פ נשארה למעשה ליד תל דן וכל הזמן ריתקה בזמן העלייה של חטיבה 8 וגם של האחרים וגם שלנו, ריתקה את מחנה הבניאס [מ"פ ז' זאב נמיר היה עם הפלוגה בתל פאחר].

"מחלקה אחת גם את החלק הצפוני של תל עזזיאת. מגבעת האם. שתי מחלקות נוספות מפלוגה ו' בפיקודו של סמ"פ סגן גדי, למעשה סייעה בעיקרה בזמן ששיתקה את הכוח בתל עזזיאת ונתנה סיוע לבורג' בביל ולבחריאת. פלוגה ז' נכנסה ללחימה […] מרגע שקיבלה פקודה מהמח"ט. מחלקה ראשונה שלה פנתה מיד לבורג' בביל וברגע שמג"ד 51 ניגש אליה ולקח אותה ת"פ, הוא לקח מחלקה מגבעת האם, זאת שלמעשה לא היתה צריכה לסייע ורץ איתה קדימה. אחר כך המחלקה הזאת הצטרפה אליו בשלב הנוסף של המלחמה. דהרה 100 מטר ונותקה לי ואחר כך היא עזבה אותי [שתי מחלקות מפלוגה ו'  פיצחו עמדות בתל עזזיאת, בחריאת ובורג' בביל. אחת המחלקות נשארה בגבעת האם עד שנשלחה לסייע בתל פאחר, אבל התמהמהה כנראה בגלל חוסר תחמושת והגיעה רק בסיום הקרב. המחלקה השנייה בפיקודו של גרטי המשיכה לתל עזזיאת].

"בשלב הראשון של הלחימה שתי המחלקות למעשה היו מיועדות, מחלקה אחת מפלוגה ז' ומחלקה אחת מפלוגה ו', שהם היו מיועדות לבורג' בביל ובחריאת ובהמשך לתל עזזיאת, ושלוש מחלקות בפיקודו של מ"פ ז' לתל פאחר עם גדוד 12. אנחנו נתעכב בעיקר גם על הפעולה לעבר תל פאחר. מה קרה שם? לפי התדריכים המוקדמים, לפי ניווט השטח, השטח השתבש עקב הלחימה, עקב תנאי הלחימה, כיוון הלחימה על היעד, כפי שהסביר כאן מג"ד 12 [מה הכוונה "השטח השתבש"?].

העלייה היתה צריכה להיות מדרום לצפון למעשה [האם הכוונה לכיוון ההסתערות על היעד? אם כך אז צ"ל ממזרח למערב], והיא היתה ממערב למזרח. הטנקים נכנסו לשטח ההשמדה אשר הוכן מראש על-ידי כלי נ"ט שהיו כאן בתוך היעד וגם באגפיו. אני רוצה לציין שכל נ"ט חוץ מהטנק שהיה כאן [כנראה טנק ה-AMX שעמד בצומת לבורג' בביל מתחת לתל הצפוני] ותותחי נ"ט בתוך היעד [ביעד היה תותח נ"ט אחד ושני תול"רים], גם באגף כאן לאורך הדרך היו עוד מספר נ"ט אשר ירו כל הזמן עד לטיהור הסופי של היעד [הכוונה לטנקים שהיו בחירבת סודה].

"חוץ מזה, הכוח שעלה על תל פאחר חטף גם אש מעבר רמת הבניאס, ששם עמדו מספר טנקים או תותחים 81 מ"מ – תשעה במספר [זה מידע חדש אם כי כבר שיערנו את האפשרות הזו בעבר. לעומת הנאמר כאן ע"פ יומן המבצעים, מ"פ ז' נמיר דיווח שהוא רואה את הטנקים מרמת הבניאס נסוגים. כיוון היחיד לנסיגה כזו הוא צפונה לעבר תל חמרה. ביומן המבצעים מופיעה גם אזהרה מפיקוד צפון על קיום של טנקים במוצב], אשר הטווח שלהם בהחלט הספיק לסייע לכוח שלהם שלחם בתוך תל פאחר. ככה שהטנקים למעשה נכנסו כולם בלי יוצא מהכלל לשטח ההשמדה. תוך שלוש דקות נפגעו שלושה טנקים. קרה כאן דבר נוסף שמספר טנקים נוספים מתוך התשעה שהיו כאן בשטח פגעו בהם פגזים, וכפי שידוע לכם פגז בתוך טנק גורם להדף. לפני כן הוא גם גרם לשיבוש הקשר בתוך הטנק. המ"פ עצמו נפגע, הטנק שלו חטף פגז ויחד עם המ"פ גם הצוות בתוך הטנק נפגע וקיבל הלם [זה כנראה הסבר מדוע התפקוד של המ"פ היה לקוי]. זה ידוע לי מהדיווחים של מ"פ הטנקים למעשה.

שרמנים על הרמה. הטנק של המ"פ נמיר קיבל פגיעה והצוות לקה בהלם

"כאשר ישבתי עם המח"ט בתוך הזחל"ם [בחפ"ק ליד גבעת האם] הצטיירה לנו תמונה שלמעשה נשארו כאילו רק שני טנקים בפלוגה הזאת. זה היה אמצעי הקשר הראשון אשר נתן אפשרות למח"ט לקבל תמונה על הנעשה במתחם עצמו [העובדה שזה אכן היה אמצעי הקשר היחיד. האמצעי הזה היה לקוי ביותר, אך קיומו של קצין קישור לשריון במקום קשר ישיר עם המג"ד של הכוח היה הנוהל הצה"לי באותו זמן. המ"פ דיווח על השמדת הפלוגה למעשה. מדוע לא ראה סלע לנכון להגיע מיד למקום ולתפוס את הפיקוד?]. מ"פ הטנקים, באמצעות סרן משה [הראל] שבא אליו, הקש"א דיווח על כך שנהרג המג"ד, נהרגו המ"פים וקיבלנו תמונה שבתל פאחר הלחימה בתוך היעד השתבשה בשלב זה, ואז גם המח"ט החליט להעביר את כוח הסיור וגם הסמח"ט מכיוון דרום לצפון [מדובר כאן על הודעה שהועברה אחרי השעה 16:00. המצב של פלוגת הטנקים דווח כבר חצי שעה קודם].

"ניגשנו עם המח"ט ליעד ואי אפשר היה לקבל תמונה מדויקת על הנעשה [השעה היא 18:30. המקום הוא למרגלות התל הצפוני. במקום זה ניתן היה לברר את מצב הטנקים כי כבר הירי נפסק. את הנעשה בתוך התל צריך לברר כאשר נמצאים לפחות מצדו השני של התל או בתוכו. הלחימה בתל נפסקה ב-18:22. המח"ט נכנס לתל כשכבר היה חושך]. הסתבר לנו שמתוך הטנקים שעמדו מעבר לסוללה אפשר היה לרכז כוח אשר התחיל להעסיק את תל פאחר בקצה הצפוני [הכוונה למחלקה של צוק שעמדה מערבית לטרשית] ובאותו זמן קיבלנו מראובקה דיווח שהוא למעשה התחיל בטיהור הקטע הזה ומבקש להפסיק את האש בקטע הצפוני. האש הועברה למעשה, הצוותים קיבלו הוראה לחפש אחרי כל הנ"ט שנמצא מחוץ למתחם על מנת לאפשר קידום הטנקים קדימה [באותו זמן כבר לא היה ירי של טנקי אויב]. שני טנקים מהמקום הזה נשארו בחיפוי ואני ועוד שני טנקים בדרך הזאת התחלנו לנוע לעבר היעד והצטרפתי לראובקה ולסמח"ט ולמעשה כבר עם גמר טיהור היעד.

"היעד טוהר אחר כך עוד פעמיים [?] אבל הלחימה העיקרית באותו שלב על היעד נגמרה. בשלב הבא הגענו להנה עם שני הטנקים הראשונים ואז נפתחה אש גם מהמוצבים כאן וגם סוללת מרגמות מאיזור אל פית פתחה באש לכיוון היעד. הטנקים התחילו לירות לעבר עמדות המרגמה שלמעשה ראינו אותם בטווח של 1,800-1,500 וחוץ מזה החלו לרתק את הצלפים והכוח שכנראה ברח מתוך היעד הזה מתוך הבוקשות. בשלב זה הגיעו עוד שלושה טנקים שהסמח"ט הביא אותם בדרך הנפט הנה, והועמדו גם כן בעמדות והיכו אש לכיוון הכוחות שהסתתרו בתוך המוצבים. באותו זמן הגענו לשם מכיוון מזרח, קיבלנו אש בזמן שהתארגן הכוח אחרי שלב הלחימה [הרבה פירוט על פעולות אחרי גמר הלחימה בתל פאחר, אבל על הלחימה של הטנקים בשעות הרלוונטיות אין כאן כמעט כלום].

"אם כבר התחלנו לדבר על השתתפות הטנקים בלחימה הזאת, גם בתל פאחר נפגעו שלושה טנקים. מה שקרה שם, המחלקה שהובילה למעשה המ"מ שלה נהרג [זה כבר גובל בחוצפה. המ"מ הוא עזרא ברוש. האם אי אפשר היה שבוע אחרי הלחימה לברר מה גורלו?], גם הצוות שלה אחר כך, עוד שני אנשים שנשארו שלמים. אני השתייכתי למעשה לטנק שנע קדימה והכוח הזה שעקף את היעד הוא בא מצפון לדרום. תמונה בהרבה יותר בהירה של לוחמת הטנקים היתה עם שחר, כשהטנקים בראש היתה המחלקה הזאת בפיקודו של סמ"פ שהגיעה מגבעת האם ועוד מחלקה נוספת פחות טנק שאמרנו צירפו אליו, והוא הלך למעשה בראש הכוח שכבש" [כבש את מה? שום טנק לא השתתף בלחימה בתוך היעד].

הערת המח"ט: "אנחנו למעשה נתנו פה תיאור כללי של העניין שאמרנו. נדמה לי שיש עוד כמה נקודות שכדאי להבהיר ולברר, ומעל הכל יש לי כאן נושא שאני רוצה להסביר לכם, כדאי שתראו אותו בתמונה החטיבתית מה עשתה החטיבה ומה היו ההחלטות. אבל אני רוצה לעשות את זה אחר כך. אלי יציג לנו את השלב שהוא התחיל להילחם לפני החטיבה, כשהחטיבה התארגנה בין תוכנית לתוכנית. הוא אישית [היה] שם עם מטוסים וכיוון את הארטילריה והמרגמות שלו ירו וקיבלו".

עדותו של מג"ד המכמ"ת סא"ל אלי עשת: 9,100 פצצות לטובת החטיבה

סא"ל עשת

סא"ל אלי עשת, מג"ד המכמ"ת: "המכמ"ת עלה ב-19.5, היום זה בדיוק חודש, בעלייה בהולה מאוד. במקרה כל הפורום הזה היה אז נוכח במיפקדת החטיבה, ועלייה בהולה לצפון לאור איזה שיחות בין שני פא"חים סורים שהערב הם יעשו ליהודים זיקוקי דינור. אז העלו את כל המכמ"ת, פרשו אותו בחמש סוללות נפרדות ובערך ב-4 אחרי הצהריים היינו מוכנים. מה-19.5 ועד התחלת ההתקפה בסיני עשינו את הדברים הבאים: דילגנו בסוללות בין דפנה לצמח בכל מיני חורים, הכנו עמדות עם צמ"ה בכל מיני מקומות באופן כללי באיזור פרדס חורי [ליד קיבוץ חולתה]. הקמנו את הסוללה הרביעית, נגררת בת שישה קנים, שבסוף נשארו ממנה רק ארבעה, שהיתה היתה על בסיס אנשים מבה"ד 9 ואנשים מהגדוד בפיקוד הגדוד.

"ב-4.6 עליתי עם המח"ט לקבוצת פקודות לפיקוד, ושם היה ברור לי שמחר בבוקר מתחילה המלחמה. שם סוכם בין המח"ט והסמח"ט שאני הולך לתצפיות אוויר. למחרת ב-4 בבוקר הגעתי לשדה התעופה מגידו עם סטים של [מפות] ירדן וסוריה, ופה אני אפריד את הסיפור שלי לשניים. ב-5.6 הטיסו אותי לגזרה הסורית מספר פעמים. באותו היום טסתי 8-6 שעות. חלק מהזמן לא אישרו לפתוח באש כיוון שהסוללות שלהם לא פעלו במידה מספקת. הסיכום של היום הזה, טיווחתי לטובת חטמ"ר 2 [גזרת הכינרת] 81 מ"מ הידועים של תאופיק עם הגמ"ק של חטמ"ר 2 וטיווחתי שתי סוללות 122. קבוצה אחת בדרך מפיק לאל-על וקבוצה שנייה בסקופיה. תוך כדי הטיווחים שלנו הורידו אותי לפי פקודה של פקח אוויר, בגלל תקיפות מטוסינו בשטח. זה פחות או יותר הסיכום לאותו יום.

"בבוקר באותו יום, זה הבוקר הראשון של המלחמה, היה לנו התענוג לשכב תחת שלושה מיגים שעלו על שדה התעופה מגידו. זה היה טוב מאוד. היו שם רקטות, אבל זה היה בסדר. למחרת עוד הפעם טסתי שם עוד כ-7-6 שעות. הייתי בגזרה הסורית, לא נתנו אישור לפתוח באש, אין פרנסה. הורידו אותי חזרה. בצהריים הזעיקו אותי עוד פעם, ראיתי מטוס שלנו בוער ליד טורען. דיווחתי וקיבלתי הוראה לאבטח את הטייס, שנפל ליד הכפר הערבי. הסתובבנו כשעה עם הפייפר עד שבא הליקופטר להוציא אותו. חזרתי למגידו והייתי בדרך לחדר האוכל. קיבלתי פקודה לעלות מיד לגזרה הירדנית. יום לפני זה גם הייתי בגזרה הירדנית ממזרח לאום אל פאחם ליד ג'נין. לא נתנו לנו לעבור את הגבול. דיווחתי רק מה אני רואה.

"ביום השני ביקשתי מראש אישור לעבור את הגבול וקיבלתי. אמרו לי לעבור לרשת מפקד סיוע חטיבה 37. התקשרתי איתו באלחוט והוא ביקש ממני לתת צל איפה הוא נמצא. הם נמצאו באותו זמן פה. לא יכלו לצאת מהפיתחה הזו לעמק הזה. הוא ביקש ממני לאתר ארטילריה ירדנית צפונה מטובאס. התחלתי לחפש. טסנו בגובה 5,000, ראיתי מקום חשוד, דיווחתי. ביקש ממני לאתר ארטילריה דרומה מטובאס. המשכתי לכיוון שכם, בערך בכביש היורד לג'בולי. פתאום אני רואה מסביב למטוס פטריות של אש נ"מ מסוג א'. הטייס התחיל לעשות כל מיני תמרונים והסתלקנו צפונה.

"כשאני מגיע צפונה אז מתגלה לי מול הפיתחה של חטיבה 37 פלוגה מוגברת של טנקים פטון ירדנים, שהיא ברכס אחורי לגבי 37 ומוכנה לעלות בעמדת אש במקום יפה. דיווחתי על זה למפקד הסיוע, דיברתי עם תאג"ד, קיבלתי גדוד תומ"ת והתחלתי לטווח אותם. בהתחלה לא היה ידוע מה הם עושים, אחר כך התחילו להתרוצץ, התפצלו למחלקות, התחלתי להנחית על כל מחלקה כזו. התחילו להתפזר על שטח גדול מאוד והם התפזרו. הסיכום היה שאני ראיתי בוודאות שנגמרו הרבה וראיתי שנפגעו ליד המספון, חלק מהם עמד. ביקשתי סיוע אוויר, הביאו אורגנים, נשארתי למעלה, ראיתי איך דופקים אותם, דיווחתי על כל אחד שנפגע. חזרתי למגידו ואמרו לי לחזור לחטיבה. זה החלק הזה.

"הגדוד ביום הראשון של המלחמה היה מפוצל באופן כזה, ששתי סוללות נמצאות בפרדס חורי בפיקוד הסמג"ד [רס"ן אברהם בר-דוד], סוללות מתנייעות. סוללה מתנייעות ונגררות נמצאות צפונה בפיקוד קצין ניהול אש. הגדוד ירה באותו היום, טווח על-ידי מת"צ אוויר, מג"ד 402, כאשר בגזרה הצפונית ירו כ-600 פצצות על חמש מטרות. תל חמרה, המוצב הזה, שתי הסוללות האלה ונדמה לי גם המשטרה [בניאס] ושתי הסוללות האלה. פחות או יותר למטרות האלה 600 פצצות. תוך כדי הפצצה הונחתה אש נ"ט יעילה כולל פגיעה ישירה במרכז ניהול האש הגדודי. שם נהרגו קשר עם שני חבר'ה. בחלק התחתון מפרדס חורי הגדוד ירה 800 פצצות על 14 מטרות תוך הפגזה, שלדעתי היא יוצאת מן הכלל. על הסוללה שם נהרגו שלושה אנשים, מהם אחד קשר שהלך לתקן את הקווים תחת אש, נהג זחל"ם ועוד בחור אחד שנפגעו פגיעות ישירות בשוחות האישיות.

"לקראת ההתקפה החטיבתית שבוטלה [ב-7.6], הגדוד היה צריך לדלג עם ארבע הסוללות, כלומר גם השתיים מפרדס חורי ולעבור לאיזור דפנה. הוא דילג בלילה. למחרת קיבלנו פקודה לצאת לאבטחה. הגעתי פחות או יותר מעל חורשת טל שהיתה מופגזת. לא היה ברור מה הולך. ביקשתי רשות מהמח"ט לטווח, אמר לי לא אקטואלי. אמרתי כן אקטואלי לא אקטואלי, טיווחנו את כל היעדים. גמרנו לטווח, קיבלנו פקודה לחזור בחזרה. באותו הזמן דיווחו לי מהעמדה של דפנה, שיש עליהם אש יעילה. שאלתי מאיפה פחות או יותר, אמרו לי מהסוללה של הבניאס. שתי הסוללות האלה נתתי להם פקודה, היות וזה ללא תצפית, לטווח נ.צ מרכזי ולפזר ב-100 מטר, והעסקנו את הסוללות האלה.

צילום בזמן אמת: מרגמות 120 בירי לעבר תל עזזיאת (צילום: יוסף לויטה, "במחנה" ארכיון צה"ל)

"באותה הפגזה בסוללה הנגררת נפגעו שני צוותים בפגיעה ישירה, אחד על התחמושת של הצוות שלא התפוצצה, ואחד עשה חורים בקנה של מרגמה 120 ונהרגו שלושה אנשים. אני נסעתי לסוללה והגעתי לדפנה, ראיתי מה נעשה שם. חזרתי לחטיבה. למחרת היה שקט. אני מקווה שלא טעיתי בימים. למחרת היה יום שקט ולא היתה פעילות רבה בגזרה ולא ירינו באותו יום [8.6].

"בערב עליתי עם המח"ט לפיקוד לשמוע את הדברים הכמעט מצערים של האלוף [שאין אישור לתקיפה]. למחרת בבוקר באופן פתאומי לגמרי תפסו אותנו לצאת לרמה. ביקשתי אישור להתחיל לטווח, לא אושר כי היתה אי בהירות גדולה מאוד. לקחתי את גדעון [עציון] שהיה קש"א של 13 פנוי באותו זמן, אמרתי לו סע עם זחל"ם קדימה וטווח את כל היעדים. נסע קדימה וטיווח את כל היעדים בצורה הבאה: תל עזזיאת, בורג' בביל, תל פאחר, כאשר על תל עזזיאת המכמ"ת, על בורג' בביל המכמ"ת, תל פאחר שלוש סוללות מגד"ש 828.

"בשלב הזה אני עם המח"ט נסענו לעבר גבעת האם. מערבה מגבעת האם ראיתי את ההפגזה על הדרך שעולה. בזמן העלייה של חטיבה 8 התקשרתי עם המת"צ, אמרתי לו מת"צ אוויר. הגיע מת"צ אוויר, מג"ד 402, נתתי לו את סוללה ד' שלנו. איתר עוד פעם את היורים, התחיל להפעיל אש, ההפגזה השתתקה בשלב מסוים. אחר כך החלה עוד הפעם [ע"פ דו"ח הסיוע שלא התפרסם עדיין בבלוג, זה ירי לשיתוק סוללה במחנות הבניאס] ההפגזה השתתקה. הגדוד באותו זמן ירה על תל עזזיאת כולל 81. [תותחי] 25 ליטראות ירו כל הזמן על תל פאחר, כאשר אני הייתי משנה את הקצבים לפי המצב של הכוח. 81 גם לפי הוראה שלי טיווח את רמת הבניאס ותל חמרה.

"כאשר התחלנו לעלות מגבעת האם, ביקשתי מהמח"ט אישור להנחית על בורג' בביל. קיבלתי סוללה אחת של המכמ"ת שירתה הנה. באותו זמן אחת עוד התעסקה עם אש, גם שתי סוללות ירו על תל עזזיאת וגד"ש 828 על תל פאחר. היות וחטיבה 8 כבר עלתה ואני ראיתי שהמכמ"ת של 9 פרוש בכפר סאלד היה פנוי, ביקשתי מהמח"ט באלחוט תוספת אש. קיבלתי שתי סוללות מכמ"ת. באותו זמן סוללה א' שלנו התפנתה, ומגבעת האם טיווחתי אש אל תל פאחר והתחלנו להתקדם עם המח"ט. השארתי את גדעון בגבעת האם, והוא טיווח את שתי הסוללות של המכמ"ת לתל פאחר, כך שבאותו זמן ירו על תל פאחר שש סוללות [הרבה אש. חבל שהסיוע נפסק מאד מוקדם].

"תוך כדי התקדמות לעבר בורג' בביל, המח"ט דיווח לי ברשת הפיקוד שיש איזושהי הפרעה מאיזור הנקניק הזה [שני מוצבי טנקים סומנו בצורה מאורכת על המפה: בורג' בביל ורמת הבניאס]. ביקש שאני אוריד הרבה עשן. הנחתנו לשם פצצות זרחן, אחר כך ביקשו שנפסיק עם זרחן כי צריך לראות לאן לעבור ולהמשיך, והמשכנו לעשות מיסוך נפיץ. תוך כדי המעבר באותו זמן ה-81 ירה על תל חמרה, וה-81 של גדוד 51 ירה על תל עזזיאת. תוך כדי התקדמות זה היה בגור אל עסקר, היינו באיזור הזה בערך, והמצב היה ששלוש סוללות שלנו עכשיו יורות על תל עזזיאת, סוללה אחת שלנו ועוד שתיים ממכמ"ת אחר על תל פאחר והגדה של תל פאחר, והמח"ט דיווח לי ברשת הפיקוד, לא, סליחה, בשלב הזה בערך תוך כדי ההתקדמות שלנו, הקש"א של גדוד 12 [משה הראל] ביקש להפסיק את האש ומיד אחרי זה נפסק הקשר איתו [15:00בערך].

אש על הרמה. תותח 25 ליטראות מהסוג שפעל למען כוחות גולני

"כעבור כמה דקות המח"ט שמע שנפסק הקשר, לא היה קשר עם גדוד 12 ברשת הפיקוד, המח"ט הודיע לי ברכב שהקש"א של גדוד 12 נהרג. הוא יושב פה [כלומר, משה הראל נכח בדיון. לכן ייתכן שהיו עוד נוכחים שלא קיבלו פתחון פה]. לא נעים, אבל המח"ט נתן פקודה לסמח"ט לעלות למעלה. גדעון היה עדיין איתי. אמרתי לו שיצטרף מיד אל הסמח"ט ויעלה למעלה לדווח מה קורה שם, כדי שנוכל לדעת אם נמשיך עם אש הארטילריה או לא, כי היה מסוכן להמשיך בגלל שייתכן שכוחות שלנו עלינו על היעד. ואומנם כך זה היה. גדעון באותו זמן בתנועה עובר שם בציר נעמוש ועם הסמח"ט לתל פאחר [הסמח"ט הגיע לתל פאחר בשעה 18:00, שעתיים אחרי שיצא לדרך]. אנחנו עקפנו בדרך מצפון לבורג' בביל, באותו זמן רמי [זיו, קש"א 51] שירו אז לטובתו שלוש סוללות על תל עזזיאת, היות ובני [מג"ד 51] החליט לשנות קצת את התוכנית ולתפוס את סודה מוקדם, העבירה סוללה אחת מתל עזזיאת וטיווח גם את סודה [יתכן וזה גרם להפסקת ירי הטנקים משם]. אני הערכתי שיורים מכאן. הנחתתי לשם אש שלנו, עוד הפעם אני אומר ללא תצפית, הגענו לתל פאחר [השעה 18:30 למרגלות התל ממערב].

"תוך כדי הדרך לתל פאחר, מחנות הבניאס הועסקו על-ידי סוללות שלנו. ובזמן שאנו נחנו, עברנו והתחלנו לטפס לתל פאחר מצפון לדרום [ממערב למזרח?], תיקנתי אש של אחת הסוללות על צריף גדול שעמד בחלק הדרומי שלו [מוזר שאש הסיוע הופסקה בשעה 15:00 מחוסר ודאות היכן כוחותינו, ואילו מפקד הסיוע והמח"ט מחליטים אחרי השעה 18:00, כשהם מתקרבים לתל פאחר, אחרי שהמח"ט שלח עוד כוחות לתל, לירות על הסככה שבתל הדרומי. הכוחות של שמיל נמצאו במרחק של מטרים מהמקום. עמדת הש"ג, שם התרכזו הסיירת ואחרים, נמצאת במרחק 100 מטר]. למעשה, עוד 81 הטריד פה בחמרה, כן יש פה עוד מומנט אחד. רמי דיווח לי מתל עזזיאת שיורים עליו מטנקים. התחלנו לברר מאיפה יורים. חשבתי בהתחלה אולי זה טנקים שלנו. אני הערכתי שזה מרמת הבניאס ונתתי ליענקל'ה פקודה שיעסיק עם 81 מ"מ גם את רמת הבניאס בנוסף לתל חמרה. הוא הוציא כדי מחלקה בתל חמרה, אין מחלקה באותו הזמן.

"הגענו לתל פאחר [השעה 19:00] וכאן הסיפור הידוע, הוצאת הפצועים וכו'. באותו זמן ריססנו עם אש ארטילריה, עד שארגנתי את שיירת הפצועים להורדה מתל פאחר, שירדה בציר מצפון לתל הזה. וברגע שהתחילה לרדת נתתי פקודה ל-81 להעסיק את תל חמרה במשך שעה, כדי שלא יהיה מישהו שיירה על השיירה.

"תוך כל התכנון שהיה במשך הלילה עם כל מיני שינויי משימות, הסיכום היה כפי שידוע שאנחנו מטווחים את תל חמרה ומחנה הבניאס, אמרתי לגדעון שהוא מצוות עם סמג"ד 13 לצורך תקיפת העיירה. הסיוע בשלב זה בסוללות 120 על מחנה הבניאס, שיוציאו על זה 1,100 פצצות בבת אחת. בהמשך התוכנית היתה ששתי סוללות יורות על העיר ושתי סוללות בכוננות לירות על תל חמרה, או ארבעת הסוללות אם כאן העיר מתקשה. אמנם זה היה כך. ארבע הסוללות ירו הנחתה רצינית לכאן. עד גמר ההנחתה ועד הכניסה של גדוד 51 נתתי אותם לגדעון לטובת העיר. 81 כל אותו הזמן הטריד והעסיק את תל חמרה, כאשר אני ביקשתי שיעסיק גם את החלק הזה. למעשה, מחמרה באותו הזמן לא היתה אש בכלל. תוך כדי הדרך למטה מכאן לכאן, הסתכלתי על דפנה לראות את הבחורים יורים, ראיתי את הפצצות יוצאות מהקנה – ופתאום אש גדולה. התקשרתי עם הסמג"ד, שאלתי מה קרה, אמרו לי זחל"ם התפוצץ ונהרגו שני אנשים.

"עם גמר ההפצצות בבניאס לא ירינו יותר למעשה שום דבר. תוך כדי ההתארגנות דילגתי שתי סוללות של המכמ"ת לכאן. אחרי כמה שעות שתיים נוספות בתנועה לקונייטרה אחרי מיפקדת החטיבה. אנחנו עומדים עם מיפקדת החזית. הם מתפרשים פה ומאז אנחנו תקועים פה.

"סך הכל הוצאות תחמושת: עד המלחמה המכמ"ת הוציא 2,200 פצצות, במלחמה של החטיבה הוא הוציא 4,900 פצצות. סך הכל 7,100 פצצות. בנוסף לזה כ-2,000 של גד"ש 828 ו-334 על העסק הזה. סך הכל הערכה שלי שרק במלחמה הוציאו לטובת החטיבה כ-7,000 פצצות. תוך כדי המלחמה כולל היומיים הקודמים נהרגו במכמ"ת כעשרה אנשים, נפצעו שפונו 15 אנשים, נפצעו שלא פונו כעשרה אנשים. רוב הפצועים ישנם בגדוד" [ניכרת ההכנה של עשת לדיון בניגוד ליתר המשתתפים שבאו אפילו בלי דיווח על הנפגעים, שלא לדבר על ההרוגים].

______________________________________________________________________________________________

בפרק הבא של פאנל חטיבה 1: סיכומיהם של מג"די 51, 13, 17.

לפרק גדוד 12 בפאנל החטיבה לחצו כאן