"ביזיון כזה עוד לא היה"

משה גת, סמח"ט גולני במלחמת ששת הימים, היה בזמנו אופוזיציה חריפה לכל ההתנהלות של קרב תל פאחר * גם כיום הוא לא בורר במילים

גת ויונה

חיוכים בשרגא. משה גת (משמאל) עם מח"ט גולני, יונה אפרת. גת: "אחרי המלחמה היו כמה תחקירים, אבל הם האלה היו שווים לתחת"

הקריאה בקשר החטיבתי והפיקודי "תל פאחר בידינו" נשמעה במהלך ה-9 ביוני 1967 לפחות פעמיים, ובכל פעם התברר שהשמחה היתה מוקדמת מדי. הסמח"ט משה גת שמע את הקריאה הזו בשידור ישיר כשהגיע בסביבות השעה 18:00 לכניסה המזרחית של התל ומצא שם כוח של סיירת גולני תחת מסתור ואת המפקד רובקה אליעז מדווח על כך בקשר. מה קורה כאן? תבע לדעת, למה אתם בחוץ? הוא לא הבין איך הדיווח התיישב עם העובדה שמתוך המוצב נשמעו עדיין יריות והמצב הכולל לא היה ברור. לאחר הוראה שלו, נכנסו לוחמי הסיירת לתוך המוצב לטהר את קיני ההתנגדות האחרונים. אחריהם נכנסו גם גת וסגנו רס"ן חיים יפרח וכעבור כ-20 דקות בישר הסמח"ט רשמית על נפילת פאחר.

אלא שמתברר שהמקום לא היה מטוהר לגמרי. יומיים אחר כך, מספר גת, הוא חזר לתל פאחר עם קצין נוסף כדי להראות לו דבר-מה. לפתע קפץ מאחת התעלות חייל סורי שהיטיב להסתתר ובידו רובה. גת הקדים אותו וירה בו למוות. סיפור מפתיע ומעניין שמספר השבוע משה גת בראיון לבלוג.

גת אינו בשיאו בימים אלה. הוא מנסה להתאושש מסוג של שבץ בו לקה. הוא עדיין חלש והזיכרון שלו מתל פאחר לא מצליח לרדת ליותר מדי פרטים. על אף זאת עדותו חשובה גם מפני שהוא בעל התפקיד הבכיר ביותר שנותר מחטיבת גולני של 1967.

גת, בן 84, יליד פולין, איבד את הוריו שנהרגו בעת שלחמו במסגרת הפרטיזנים מול הגרמנים והאוקראינים. עם עלייתו לארץ הצטרף לאצ"ל, נלחם בתש"ח בחטיבת גבעתי, בהמשך הצטרף לגולני, השתתף במבצע קדש ובהמשך גם בפשיטה על נוקייב, שם שימש מפקד כוח החסימה. בגולני מילא בין היתר תפקידים של מפקד הסיירת ומג"ד 13. חצי שנה לפני מלחמת ששת הימים מונה לסמח"ט. בתקופת ההתשה היה מח"ט בבלוזה בסיני ואחרי שחרורו מהצבא שימש במשך 26 שנים סמנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל.

קצינים מגולני זוכרים אותו כמפקד אמיץ, צנוע, שאינו מרבה במילים. חיילים זוכרים משפט קבוע שנהג לומר באקצנט פולני בעת שהיו מתלוננים על חוסר במזון: לחם יש? ריבה יש? אז אין בעיות!

חיים יפרח, שהיה מקורב אליו בתקופת גולני ולאחריה, אומר עליו: "משה גת הוא אדם נפלא, גבר גדול וחזק עם לב אנושי חם, איש שטח מעולה ומפקד מצוין. באופיו היה מאוד שתקן, התערב רק אם היה לו מה לומר. תמיד היתה לו את האמת שלו ומעולם לא היסס לומר אותה. מעולם לא החניף ולא חשש להציג את דעתו גם אם מפקדיו לא אהבו לשמוע זאת. הוא עשה את זה גם כשזה היה כרוך בסיכון קידומו. אני מאחל לו בריאות טובה".

אחרי מלחמת ששת הימים הפך גת לאופוזיציה חריפה לתל פאחר, בכל הקשור לניהול הקרב ואף להאדרתו. בראיון כאן סיפר שמיל גולן, שהיה סמ"פ א' בגדוד 12, כי בתחקיר שנערך על התל בהשתתפות כמה לוחמים, התנהל דיון על סוג התחמושת שבו השתמשו. גת קטע את הדיון ואמר שלא משנה מה הנשק, חשוב מה היוזמה שגילו המפקדים, וכאן התפוצץ התחקיר.

גת לא זוכר את האירוע הזה. הוא מדבר באופן כללי על תל פאחר. מי שזוכרת טוב יותר היא אשתו, יעל, שמדי פעם השתלבה בשיחה.

איך אתה רואה את הקרב בתל פאחר? גת: "אני לא רואה את הקרב הזה יפה, ומדוע? כי כשהגענו למוצב כולם היו בחוץ. אף אחד לא נכנס. היו בחוץ וחיכו לנו. ומי היה בחוץ? מפקד יחידת הסיור, רובקה. היו איתו עוד אנשים והם חשבו שהמוצב נכבש וגם דיווחו כך. וכשאני באתי עם הכוח שלי וראינו שיורים עלינו התחלנו להיכנס בפנים".

מוישה גת כיום

משה גת, אפריל 2014. "ועוד איך כעסתי"

כשגת אומר "התחלנו" הוא מתכוון גם לרס"ן חיים יפרח, ששימש במלחמה כסגנו לאחר שקודם לכן סיים את תפקידו כמפקד בי"ס למ"כים בג'וערה והצטרף לגת. עם תחילת העלייה לרמה הסורית, שהה גת בחפ"ק העורפי שהתמקם בחורשת טל. החפ"ק הקדמי עם המח"ט יונה אפרת היה מתחת לגבעת האם. כשהקרב על תל פאחר הסתבך והקשר עם המפקדים בשטח הפך לקלוש עד בלתי מושג, גת עזב את החורשה והחל לנוע למעלה. אני שואל אותו אם זה בגלל שהמח"ט נתן לו פקודה, או שזו היתה החלטה שלו והוא עונה: "זה חצי חצי, זה גם יונה וגם לא יונה".

בניגוד לחיים יפרח שזוכר אותם נוסעים בשני זחל"מים, גת זוכר שהם נסעו בג'יפ עם עוד שניים שישבו מאחורה. "כיוון הנסיעה שלנו היה מסביב. לא הלכנו ישר למוצב (כמו גדוד 12 שנע בדרך ההטיה), אלא עשינו סיבוב ובאנו מאחורה" (במסלול שעשה חלק מחטיבה 8 – דרך מוצב נעמוש ומשם מזרחה לדרך הנפט).

יעל: "כל הבלגן קרה כשהיה שם מח"ט שמעולם לא לחם. לא היה להם שום מושג".

למי לא היה מושג? יעל גת: "יונה לא היה איש לוחם, הוא היה לבלר. בזה הוא היה מצוין. ואז משה לקח עליו את העסק בלי חוכמות".

גת: "הגענו מאחור ואני רואה את הסיירת, והיה שם מישהו שאני לא זוכר את שמו שנהרג שם".

זה היה צבי פז, 'גולדה'. "נכון, גולדה. והיה רובקה ועוד כמה אנשים, דוד כהן גם היה. אלה האנשים שהיו שם".

כשהגעת מה היה המצב על התל? "המצב היה שמצד אחד יושבים אנשים בחוץ, ומצד שני נכנסו בפנים כמה אנשים, אחד מהם היה המג"ד מוסא קליין שנהרג. אני ראיתי אותו שם הרוג. היה שם עוד אחד שהיה פצוע ביד, שהוא לא יודע עד היום איפה הוא היה".

כשאתה מגיע אתה שומע את רובקה אומר 'התל בידי' וצעקת עליו מה פתאום בידך, תיכנס פנימה. "בדיוק, הוא מדווח שהמוצב בידינו, הוא עצמו עומד בחוץ ומהתל יורים עלינו".

סיפרו שמאוד כעסת על זה. "מה זה כעסתי, ועוד איך כעסתי. אז אמרתי אנחנו נכנסים פנימה. כשאנחנו נכנסנו פנימה כל הערבים היו בתוך המוצבים, אתה מבין? אני לא כל כך נכנס לזה, לא כל כך מנתח את זה, אבל אלה הדברים".

היה תחקיר אחרי המלחמה. "היו כמה תחקירים, אבל התחקירים האלה היו שווים לתחת".

למה? "כל אחד דחף את הצד שלו, אף אחד לא אמר את האמת. מה שהיה אמת זה שהמוצב היה אצל הערבים, הם החזיקו אותו והיהודים היו בחוץ. עד שאנחנו באנו והשתלטנו על המוצב. נכנסנו לתעלות. רובקה נפצע באמצע, משהו קרה לו, גם דוד כהן, הם נפצעו שם ואנחנו נלחמנו על המוצב וזהו".

אבל את החלק הדרומי של המוצב כבר תפסו חיילים רבים של הגדוד. "זה מצחיק מה שהיה שם. בדרומי היו מלא חיילים, כל הגדוד היה בדרום, שם בערך נהרג מוסא קליין, והם (הסיירת) היו בחוץ, שכבו אחרי גבעה. היו גם כמה טנקים שהיו בחוץ, הם תפסו עמדות שלא ראו אותם, אתה מבין?".

איפה תפסו עמדות? "הם הגיעו מכיוון תל פאחר (הכוונה מהצד הצפוני). היו כמה טנקים שלא הופעלו ולא באו במגע, הם תפסו עמדות ולא ראו אותם".

לא ידוע לי על טנקים שהיו שם, אבל שמעתי שבתחקיר שנערך בתל פאחר אתה אמרת שלא משנה מה יורים ומי יורה, חשוב מה המפקד יוזם. "אם אתה חושב שאני זוכר כל פרט אתה טועה. היו טנקים, ארבעה טנקים, היו שם זחל"מים, כולם נשארו בחוץ כולל חיילים, ונכנסו בצד דרום כמה בודדים. ביזיון כזה עוד לא היה".

אם זה ביזיון, איך זה הפך למורשת קרב מפוארת? יעל גת: "כי בסוף הם נכנסו וכבשו וניצחו".

עם שושנה דמארי

גולני שלה. המח"ט יונה אפרת (מימין) והסמח"ט משה גת עם שושנה דמארי באחת מהופעותיה בחטיבה

יש לך מושג לפי הדיווחים בקשר ומהשיחות שלך אחר כך עם המח"ט, למה מוסא קליין החליט לא להגיע אל דרך הנפט ולתקוף משם על-פי התכנון? משה גת: "את מוסא אני פגשתי הרוג כשהוא נכנס ועלה על הגבעה ונהרג שם. זה מוסא קליין. אבל לא משנה למה הוא לא עלה לדרך הנפט, יש דבר אחר עם מוסא קליין: למה הוא הלך לבד למעלה רק עם רץ? (הקש"א). זה רק אלוהים יודע. וגדוד שלם היה אחריו. מישהו יודע למה?".

למה הוא לא טיפס לדרך הנפט, אתה יכול להעריך? "למה? יש 20 תירוצים למה הוא לא עלה משם".

יעל: "אתה רוצה לדעת למה? כי היו שם כמה טמבלים".

גת: "היה צריך להיכנס מאה או מאתיים איש למעלה, והוא (מוסא) נכנס לבד".

כשהגדוד נע בדרך ההטיה הוא נפגע מירי טנקים מצד מערב. ידעתם משהו על הכלים האלה? "ידענו שיש שם טנקים, אבל אם הם ירו או לא ירו אני לא יודע".

היו לך שיחות אחרי המלחמה עם יונה אפרת על תל פאחר, איך נהרגו כל כך הרבה ואיך הקרב הסתבך? "היו לנו הרבה שיחות, אבל לא היה לו מה לספר. זה היה ביזיון. סך הכל הדבר הזה היה לא טוב, התוכנית לא היתה טובה, ההתקפה לא היתה טובה. הדבר היחיד שהיה טוב זה שנכנסנו למוצב מסביב. זה הדבר היחידי שהיה טוב. זה מה שאני יכול לספר לך".

כשאתה מותח ביקורת על התכנון, גם לך כסמח"ט יש אחריות כמי שהיה שותף לזה. "מה שיכולתי לראות ראיתי וגם אמרתי. למה אתה חושב אני הלכתי מסביב?".

יעל: "בוא אני אגיד לך, מפקד החטיבה לא התאים, הקצינים לא התאימו".

גת: "תגיד לי, מה שמו של קצין השלישות?".

מתי רבינוביץ'. "מתי, בדיוק. תגיד לי, מה הוא עשה שם? איך הוא הגיע למוצב? מה היה לו לחפש שם?".

הוא היה על הזחל"ם של המג"ד. "מוסא במקום לעלות עם כמות של אנשים, הוא עלה עם רץ אחד. למה מג"ד שיש לו גדוד רץ למעלה ראשון כשאין אף אחד אחריו?".

הוא לא עלה ראשון. לפני שעלה הוא שלח למעלה כוח של יותר מ-30 איש, הוא הגיע אחריהם. "אני שואל אותך, מה הוא חשב שיהיה שם? שיהיה שם מסיבה?".

יעל: "מאיר הר ציון היה חבר טוב שלי, הוא תמיד אמר לי שבהתחלה כולם מתקשטים בנוצות ואחרי הקרב מתברר שזה הכל בלגן אחד גדול. מוישה הרגיש שהכל לא היה בסדר. היה מח"ט שהיה בחור טוב, אבל לא היה לוחם. רובקה (מפקד סיירת גולני) היה שחצן גדול ורצה לקחת את כל הקרדיט. ורובקה לא היה לבד, היו שם כמה כאלה. למזלנו אנחנו חיים מהטמטום של האוייבים שלנו".

זחלם מוישה גת

פיקוד גולני על זחל"ם אחד. מימין: בני ענבר, מג"ד 51 ויונה אפרת המח"ט. שלישי משמאל: משה גת. מי מזהה את כל היתר?

מאותו יום שישי ה-9 ביוני 1967 היא נזכרת בסיפור שנצרב אצלה: "גרנו בפתח תקווה, זה היה יום שישי וידעתי שהם בקרבות. פתאום נכנסת אליי אישה הביתה, אני לא הכרתי אותה, היא לא הכירה אותי, אבל ידעה מי אני. היא אומרת לי – יש לי חייל בגולני, בן יקר, זה הבן שלי, ויש לי הרגשה שהוא מת. הרגשה של אמא. ולא הכרתי אותה, לא ידעתי מי היא. והבן שלה רב טוראי, בן יקר, זה השם שלו. אני זוכרת את זה עד היום. היא ביקשה שאברר לה. אז צלצלתי למחנה פילון, כי מוישה היה קודם מג"ד בפילון, אז מישהו ענה לי ואמר – תשמעי גברת, שני מג"דים כבר הלכו, אבל בעלך עוד חי. זו היתה התשובה" (הכוונה למוסא קליין, מג"ד 12, וליצחק חלפון, מג"ד 33 שנלחם בגזרת גונן-גדות). למחרת מוישה שלח לי אוטו ובשבת הייתי ברמה. שם פגשתי את השליש מתי, אמרתי לו – תגיד לי, בן יקר אחד מהגדוד של מוסא קליין הוא נהרג? הוא אמר לי כן".

סיפור מעניין, אבל אין חייל בשם הזה שנהרג בתל פאחר. "היו לו שני שמות, בן יקר ועוד משהו. הם שינו את השם. היא באה אליי עם אינסטינקט של אם, היא ידעה טוב מאוד".

התיאור של יעל גת עשוי להתאים לחיילים שהתגוררו בפתח תקווה – יוסי קילמן ויואל זבדי. יעל חושבת שהשם השני של בן יקר היה יואל, אבל האחים של זבדי וקילמן מכחישים את הסיפור.

תוספת מאוחרת לראיון: בן יקר אליהו נהרג באסון בית המכס כשבוע לאחר קרב תל פאחר, באירוע בו נהרגו 11 חיילי גולני בפיצוץ בונקר תחמושת.

גת מסכם: "היה קרב ביזיון, לא הגיע לאף אחד צל"ש".

אבל היו חיילים שלא אשמים במחדלי הפיקוד ולחמו היטב. "בסדר, אבל לא הגיע לכל הכמות כזו (20)".

יעל: "על צל"שים יש תמיד לחצים וקומבינות, ככה זה בכל כישלון. תעשה פעם מחקר איך מחלקים צל"שים".

מה דעתך? משה גת: "אני לא נכנסתי לזה".

יעל: "מאיר הר ציון אמר לי פעם אל תחשבי שמי שמקבל צל"ש הוא באמת גיבור. גם אני פישלתי, הוא אמר לי. לא כולם חוקרים מה באמת היה. להיפך, למשה דיין ולדדו היה אינטרס לחלק כמה שיותר צל"שים ולהפוך קרב פשלאי לגבורה. רוב הקרבות היו כאלה, שתדע לך. אני זוכרת שהיינו בהונולולו איפה שהיפנים תקפו את פרל הרבור. אז יש שם בית קברות של אלפיים איש על שטויות. אצלנו זה גבעת התחמושת ותל פאחר. כנראה שעם צריך להתבסס על מעשי גבורות".

גת: "שתבין איך הכל עבד. את הר חרמון הרי לא כבשו במלחמה עצמה. כבשו איזה שבועיים אחרי זה. אני עליתי לכבוש אותו. האו"ם היה צריך לבוא לסמן את הגבול החדש, אז שלחו אותי לעשות את זה וככה עלינו למוצב החרמון ותפסנו אותו. ככה גם כל הקרב בתל פאחר, זה היה מזל אחד גדול".

גת עם אבא אבן

משה גת (מימין) עם שר החוץ אבא אבן שביקר ברמת הגולן לאחר המלחמה. משמאל: אל"מ דן לנר, ראש מטה פיקוד צפון

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “"ביזיון כזה עוד לא היה"

  1. רק רצינו לחזור הביתה בשלום

    עם כל הכבוד לגב' גת ולמרות שלמרבה הצער יש הרבה אמת בדבריה רצוי היה שהיא תסתפק בהעלאת זיכרונות ולא בניתוח קרב תל פאחר.
    למרות שהבדלי השקפה ונקודת ראות שונות מבורכים ומרכיבים את לב ליבם של המאמרים אמירות כגון "מח"ט שמעולם לא לחם" "ביזיון" וכיוצא
    באלה אינם ראויים להאמר על קומץ אנשים ומפקדיהם אשר חרפו נפשם מי כך ומי אחרת על כיבוש ההר.
    אגב תשעים ותשעה אחוזים מהלוחמים "מעולם לא לחם" כי היו בני 18-21,פשוט מאד קראו להם והלכו.

    • לורנס,
      חשיבות האמירות היא בכך שניתן ללמוד מהן מה היתה דעתו של הסמח"ט משה גת על הדברים אז.
      כלומר, הערכתו את תיפקוד המח"ט היתה נמוכה.
      אלה לא דברים שניתן לטאטא מתחת לשטיח וטוב שכך. (אם לא עכשיו אי מתי?).
      באופן דומה, בראיון איתה אמרה אשתו של המח"ט, דרורה אפרת, כי היא ידעה שמוסא טעה בניווט.
      כלומר, יונה אפרת חשב, וכך הסביר לאישתו, שמוסא קליין טעה בניווט.
      מדברים אלה אנחנו למדים על דעותיהם של המח"ט והסמח"ט שלא השתנו במשך השנים.
      מה עושים עם תובנות אלה? כל אחד יסיק את מסקנותיו. (רבים מאיתנו הקצינים הזוטרים בגדוד לא חושבים שמוסא טעה בניווט אלא החליט להמשיך צפונה על תוואי ההטיה משיקולים שאינם ידועים לנו.)
      בתל פאחר נהרגו 34 מאנשינו ונפצעו כמאה, זאת עובדה.
      אם היה כישלון צריך לשפוט גם לאור התוצאה ולא רק לפי הגבורה של מי שלחם שם.
      כבוד לגיבורים ולמשפחותיהם בודאי, לימוד והסקנת מסקנות הם חובה לצה"ל למען העתיד.

  2. משה גת אמר: "מה שהיה אמת זה שהמוצב היה אצל הערבים, הם החזיקו אותו והיהודים היו בחוץ. עד שאנחנו באנו והשתלטנו על המוצב. נכנסנו לתעלות. רובקה נפצע באמצע, משהו קרה לו, גם דוד כהן, הם נפצעו שם ואנחנו נלחמנו על המוצב וזהו".

    דני> מבלי להפחית מחלקם של משה גת וכל מי שהיה איתו, המצב לא היה כל כך חד משמעי כפי שניתן להבין מדבריו של גת.
    על התל הצפוני לחמו כבר שלוש לפני שגת ואנשיו הגיעו הכוח של קרינסקי, הכוח שלי והכוח של סולוביץ'. אלו היו אמנם כוחות קטנים (27 לוחמים סה"כ) שלא השלימו את הטיהור אבל פרט לירי צלפים ותול"ר ממרכז המוצב לעבר הדרומי והשער, הסורים לא נלחמו יותר. גם יאיר ישי שהצטרף לכוח של גת מעיד כי לא היתה כבר התנגדות בראש המוצב הצפוני.
    אילו הסורים היו נלחמים במשך הזמן עד שהגיע גת, הם היו מחסלים את הפצועים ששכבו שלוש שעות על התל הצפוני.

    ועוד אומר גת: "זה מצחיק מה שהיה שם. בדרומי היו מלא חיילים, כל הגדוד היה בדרום, שם בערך נהרג מוסא קליין, והם (הסיירת) היו בחוץ, שכבו אחרי גבעה. היו גם כמה טנקים שהיו בחוץ, הם תפסו עמדות שלא ראו אותם, אתה מבין?".

    דני> אהרון ורדי מ"פ פלוגה א' חילק את 25 החיילים שהיו זמינים בתחילת הקרב וחצים עלו עם קרינסקי למוצב הצפוני.
    הכוח של ורדי תוגבר רק בסביבות השעה חמש (שעה וחצי לאחר תחילת הקרב בדרומי) ע"י הכוח של שמיל (גם הוא מפלוגה א' שזו היתה משימתו המקורית). עם שמיל היו כ-25 חיילים, כלומר בשלב זה היו כ-50 חיילים בדרומי, רחוק מרוב הגדוד. בכוח של ורדי נשארו רק שני חיילים כשירים.
    כ"כ המג"ד מוסא קליין נהרג בראש התל הצפוני ולא בתל הדרומי כפי שנאמר.

    את האחריות לכך שהגדוד מצא את עצמו מתחת לצד המערבי של התל אין להטיל על המ"פים ומטה (אלא על מג"ד ומעלה). אני מעיר את ההערות הנ"ל לא כדי להתנצח אלא כדי להעמיד דברים על דיוקם.

  3. שום דבר לא חדש כאן לעומת מה שלמדנו מעשרות המאמרים והעדויות שנכתבו בבלוג: תוכנית גרועה, תנועה גרועה אל היעד, שחצנות ויהירות, גבורה אישית של עשרות ספורות של לוחמים וקצינים זוטרים שעשו הכל כדי לנצח (וחלקם שילמו בדמם) לעומת אוזלת יד של המפקדים הבכירים, מהמח"ט ועד פיקוד צפון. ברור שבנו מסביב מיתוס של גבורה וחילקו 20 צל"שים, ככה עושים המפקדים הבכירים בכל פעם שיש ביזיון, מקרבות מלחמת העצמאות, דרך המיתלה ב-56', גבעת התחמושת ב-67', החווה הסינית והחרמון ב-73' ועד המבצעים ה"מפוארים" של מלחמת לבנון השנייה. זו דרכו של צה"ל. חבל שמצבו של משה גת לא מאפשר להוציא ממנו יותר מידע על מה שהתרחש בפיקוד החטיבה ערב הקרב וביום הקרב. מעניין אגב, איפה הוא היה בשלבי התכנון ולמה לא אמר את מה שחשב (אם חשב) באותה נקודה, למה חפ"ק הסמח"ט התמקם בחורשת טל, רחוק מכל נקודה בה יכול היה להשפיע או להביא לידי ביטוי את חצי החטיבה שנשארה בחורשה ולא יצאה ליום הקרב בתל פאחר ותל עזזיאת, ולמה בכלל צה"ל יצא לקרב ההבקעה הכי חשוב בחזית הצפון עם פחות משני חצאי חטיבות (כחצי מחטיבה 8 ושליש וקצת מחטיבת גולני). גם זה מראה על יהירות ועל זלזול ועל חוסר מקצועיות שהתחילה גבוהה למעלה, בצמרת פיקוד צפון. וכבר נאמר, שאילו הסורים היו מתארגנים בסוף יום הלחימה ב-9 ביוני, הם יכלו לנפנף בקלות את צה"ל מרמת הגולן, כי מחטיבה 8 לא נותר הרבה, גולני היו מוכים ומפורקים ומאחוריהם לא עמד כמעט דבר.

  4. מבלי להתעלם מהמחדלים והטעויות שנעשו, אתה נוחתן לצבא הסורי קומפלימנטים שאינם מגיעים לו. האם מישהו בדק הכיצד זה התמוטט הצבא הסורי מול הכוחות המועטים שעלו עליו ? (ואגב שכחת את חטיבה 3 המוגברת מאוד שהסתערה, גם היא באופן די פרטיזני, מדרום לשתים האחרות). משהו גרם לצבא הסורי להתפורר, כך שאיני סבור כי בשלב זה היה יכול להתעשת.
    ובאשר לכוחות שכביכול לא היו מאחורי החטיבות המבקיעות, צריך לזכור שמאחריהן עמדו 3 חטיבות שריון נוספות- 37,45ו-10 שעלו מהזירה הירדנית. כך שלא צריך כל כך להיות מודאגים.

    • צריך לזכור שגורם משמעותי בנפילת הרמה היה הדיווח השגוי בכוונה של רדיו דמשק כי קונייטרה נפלה, במטרה להציג לעולם את התוקפנות הישראלית עם תחילתה של הפסקת אש, או תחילת המו"מ על הפסקת אש, במטרה שנחטוף על הראש מהרוסים.
      הדיווח נוצל מיד על ידי אמ"ן שדאג לשדר זאת בקול ישראל בערבית, כך שהרדיו עצמו עשה עבודה של 4-3 חטיבות. הדיווח הביא למנוסה סורית גדולה וקונייטרה ורוב שטח הרמה נכבשו ביום שבת ללא קרב.

  5. לעניין תגובתו של בני: חטיבה 3 אכן הסתערה על קו המוצבים הסורי מדרום לגזרת ההבקעה ועד צפון הכנרת אבל המבצע המוצלח למדי שלה לא היה קשור לקרב ההבקעה הפיקודי, זה היה משהו שנע בין תקיפת הסחה שאישר אלוף הפיקוד לבין "פירצה" בפקודות אותה ניצל בסגנון צה"לי מאוד מח"ט 3 כדי להכניס את החטיבה שלו – שיועדה בכלל להגנה – לקרב ההתקפה על הגולן. חטיבה 45 ("ברק") הגיעה מצפון השומרון רק במהלך שבת בבוקר ורק אז עלתה לצפון הגולן כדי להמשיך את מה ש-8 וגולני התחילו ביום שישי והתקדמה לכיוון קונייטרה; חטיבה 37 הייתה שם מלכתחילה אבל לא כל כך במסגרת חטיבתית, יחידותיה פוזרו בין יחידות אחרות (גולני, 8) לצורך תגבור וסיוע; חטיבה 10 ("הראל") נלחמה מצפון לירושלים, לא זכור לי שהספיקה להגיע בזמן לקרב כלשהו ברמת הגולן. כך שאכן, לא היו לפיקוד צפון עתודות רציניות בסוף יום ההבקעה ב-9 ביוני. אם הצבא הסורי היה מארגן התקפת נגד בלילה או אור ליום שישי, המצב בצפון לא היה טוב. תקן אותי אם אני טועה.

    • ובכן ארז אתה טועה!חטיבה 10 נלחמה ממערב ומצפון לירושלים בשני ימי הלחימה הראשונים,המשיכה לכיבוש יריחו,אך ביום ו ' גד טנקים 95 של החטיבה קיבל פקודה לנוע על שרשרות במהירות לאורך הבקעה למגידו שם חיכו לו מובילי טנקים אזרחיים מהירים שלקחו את הטנקים לדגניה לשם הגיעו לפנות בוקר של ה10 לחודש,האוגדונר אלעד פלד החליט שלא יסכן את הגדוק בההבקעה מאל חמה בכביש הפתלתל עמוס מצדיות ובורות ייקוש מפק הגדוד התמקמה בצומת גולני ובעוד הטנקים בדרך לצומת גולני התקבלה פקודה לנוע במהירות לגונן.ב10 ליוני 14:00 ערוך היה הגדוד לטיפוס לרמה לכיבוש מוצבי דרבשייה עם 2 בולדוזריםדי9 שפרצו נתיב לטיפוס.ראש הממשלה הגיע במסוק לברך ולעודד היו לנו רק 4 שעות עד למועד הפסקת האש של מועצת הביטחון,כמעט לא קרב נכבשה דרבשייה משם במהירות על ציר הנפט למפק הדוויזיה הסורית בחושניה.,הצבא הסורי בבריחה,חניון לילה בחושניה.עם שחר 11 ליוני בתנועה מבצעית להעמקת תחומי הרמה הכבושים הצבנו את הגבול המזרחי של הרמה כ1 קמ מזרחית לצומת בוטמייה על הכביש המוביל לדמשק.לאחר הסכמה עם משקיפי אומ שוודים שהגיעו מדמשק ליישם את החלטת מועצת הביטחון בשטח…אך הבינו שפרגמטיות חיונית והסתלקו מהשטח עד שנציב מחסום כפי שהוסכם איתם.
      לדבריהם הצבא הסורי בבריחה …ואין מניעה להמשיך לנסוע ….. ראוי לציין שכבר למחרת 12 ליוני הגיעו מודדים ואנשי מנגנון הקישור לאומ לסימון הגבול של כוחותינו

  6. נתחיל בכך שחטיבה 37 לא היתה בחזית רמה"ג מלכתחילה, פרט לגדוד 377 עליו דובר רבות. לחטיבה היו עוד גדוד טנקים וגדוד חרמ"ש אורגניים וכן סופחה אליה פלוגה של 15 טנקי צנטוריון.
    כל החטיבות שלחמו בירדנים היו כבר בתנועה ביום ו. סביר להניח שעד שהסורים היו מתארגנים למתקפת נגד, ניתן היה לפרוס את הסד"כ המתגבר מולם.
    כמו כן, יש לזכור כי חיל האויר הסורי הושמד כליל. כך, שלו היו תוקפים, הם היו מוצאים עצמם חסרי הגנה ונתונים לחסדי חיה"א הישראלי.

    עד כאן הערה קצרה מצידי. הנושא ראוי לליבון רציני.
    אני מציע לשלמה לחשוב על אירגון דיון רציני בגורמי התמוטטות המערך הסורי ורפיונם הבלתי סביר, כולל הסגת גרעין השריון האיכותי שלהם מהזירה.

  7. עזרא ברוש הגיב
    6/5/14

    "בזיון כזה עוד לא נכתב"

    "שאל שמיל, אם מ"פ הטנקים לא תפקד איפה היה הסמ"פ ?"

    אם המח"ט (אפרת) לא תפקד איפה היה הסמח"ט?

    אומר כך , אני מצוי לא רע בכיבוש הרמה בחלק הצפוני בלבד, מקבת על ציר קדחת דרך ההטעיה.
    גדוד 13 בציר המערבי מגבעת האם לתל עזזית, שהלך לפי התכנית ולא היה משהו מיוחד ממה שנאמר ע"י המודיעין על מוצב זה, ב- 9.6.67 המוצבים היו כמעט עזובים כשבעזזית מחלקה סורית, שכמעט לא נלחמו!
    ראו דוחו"ת מפקדים מ"פ גולני ומ"מ טנקים שוקי נחום וגרטי משה.
    זה שהמח"ט והסמח"ט לא ראו ולא השכילו להפנותם לעזרת גדוד 12 שהסתבך, רק לפנות ערב הצטרפו לסוף הקרב. ולמה קרה מה שקרה יש לקרוא את דו"ח מ"פ הטנקים על התוכנית והמשימה שקיבל.להוביל את גולני, ולתת סיוע לאורך המוצבים מגבעת האם, נעמוש בחריאת בורג' בביל שיפרה, היא תל פאחר שעד יום הקרב לא הוזכר שם זה בשום תדרוך לפני המלחמה, וציר שני עזזית וצפונה "לרמת הבניאס" אין סודה על מה מלין גת משה? לא נשמע לי טוב שנשות המפקדים מספרות את הסיפורים ממה ששמעו בדיעבד.
    על הסיפור של פיקוד צפון שהיה מודיעין, סיורים, תרגולים ותכנון ידוע , הכל נשאר במגירות!
    ב-9.6.67 פיקוד החטיבה כשל, ולא קצינים מפקדים ולוחמים שעשו את מה שהיה ידוע להם בזמן אמת, ובמציאות שהתפתחה.
    למרות שרק שליש הלוחמים תפקד
    כדאי שנתעדכן באיזו שעה שמע פיקוד החטיבה פעמים תל פאחר בידינו? אולי בחלקו הדרומי של מוצב תל פאחר זה היה נכון, לא נשמעה אף עדות ולא סיפור מלוחמים שמוצב תל פאחר הוא כפי שהתגלה באמת כל המודיעין עליו היה שגוי ומה שנמסר היה ברובו שגוי.
    במפגש שהיה במודיעין 8200 504 שנים אחרי המלחמה, סופר ע"י קצינים שהיו אז בתפקיד וקצינים שהיו ב-67 שאיסוף השטח היה מניירת שנזרקה מחוץ למוצבים, וצילומים שלא נתנו תמונה ברורה על המוצבים, דבר שהוליך שולל את המפענחים.
    ראוי שהקצונה הגבוהה של פיקוד צפון של ששת הימים ידברו קצת יותר בצניעות ולא ברברבנות וסיפורי העברת האשמה למפקדים בשטח.
    קרב באיזור תל פאחר החל בערך בשעה 14:00 עד 17:00 ולפי דבריו של הסמח"ט שמע דו"ח ב- 18:00 זמן הגעתו לתל פאחר ממזרח זה לא תואם את לוח הזמנים הידוע. ב- 18:30 היה פינוי הנפגעים בתהליך. אני מציע לדני בייזר ושלמה מן לראיין לוחמים במיטבם ועם זיכרון ולא לחזור על סיפורים של אחרים, ועוד לטעון שפרטים מסויימים אינם זוכרים. זו הבושה הגדולה ביותר של קרב תל פאחר.
    שאלה גדולה מדוע מפקדים כדני בייזר, ומורד שמואל ואחרים פתחו את התחקיר על תל פאחר אחרי 47 שנים, ולא קציבים בכירים שהיו ב-67 בפיקוד הבכיר, למרות שאותם קצינים לא היו בשטח בהזמן אמת, אבל מספרים סיפורים ששמעו מאחרים, איפה הדוחו"ת והתחקירים שלהם.
    בהזדמנות זו אומר לשמואל'ק, אינני מכיר אותך ואת כישוריך, כמפענח את הסתיבורת בדברי המספרים (רוב החומר מסיפורים אחד לשני) והסבריך המלומדים על כל בבלוג "נעמוש הרמה הסורית".
    ספק אם היית פעם לוחם בשטח המדובר ומה על מפקדים להחליט בשטח, וכדוגמא: הפענוח המלומד על תצלום הטנק של ברוש שצולם למחרת בבוקר ע"י אחד מלוחמי השריון, שלא נראה לך אמין, וראית שם צל של מבנים, ועוד כמה שטויות, אספר לך ששלמה מן צילם את המקור מעל שולחן מטבח שמסביב אור וצל, עם מצלמה פשוטה, והעלה זאת לבלוג כאחד הצילומים המטושטשים, ואתה פיענחת סיפור ודברים מטופשים!
    מטרתם של דני ושלמה לאסוף חומר רב כמה שאפשר לסנן ולערוך מורשת קרב קרובה לאמת מפי לוחמים. ותיעוד שנשאר. גם אני הייתי בתחקירים בעשור הראשון של 67 (מלחמת ששת הימים) אולי על כך מספר שמיל.
    תחקיר שזימן מאיר פעיל ועוד הסטוריון של משרד בבטחון שבו היו חיילי גולני ושריון, "התפוצץ" מפני שישבו על תל פאחר וכמה מהמשתתפים סיפרו סופרים שסיפרו לוחמים אחרים ולא אלה שהיו שם בקרב. כדוגמא כשאחד הלוחמים סיפר ושאלתיו איפה היה על מה שהוא מספר והתברר שהיה באחד הזחלים בעין אדסה! אז איך ראה מה קורה על התל.
    והסיפורים נוצרו מסיורים שעשו מפקדים ולוחמים עם נשותיהם ומשפחותיהם ולא תחקיר של אנשי מקצוע, גם שחזור שעשו גולני היה זה לצורך סרט תדמית לתפוצות.

    כששכבתי ברמב"ם לאחר הניתוחים, ולאחר שיצאתי מסכנת חיים בחודש הראשון, לקחו קציני חש"ן את אשתי לרמה לאורך תוואי הקרב עד תל פאחר שם צילמו אותה עם הגלגל המניע (שעד היום שם) צילום שנעלה לבלוג בקרוב , טוב שיהיו כמה עובדות, טוב מראה עיניים מסיפורים.

    לפי דבריו של הסמח"ט הגיע לתל פאחר מציר הנפט ב-18:00 ולא יודע מה היה בתל פאחר בין 14:30 ל- 18:30.
    לפי דבריו אמת "חצי חצי גם יונה וגם לא יונה הזכרון של יעל על "הלבלר" זה מצויין לבלוג" (ציתות לא שיניתי (עב)).
    אם הסמח"ט ורובקה (מפקד הסיירת) עם הסיירת הגיעו בשעה 18:00 תבינו איזה סיפור מרתק עלה לבלוג. אבל יש שמאמינים בחוסר האמת של עצמם. גם טנקים לא היו בשעה 18:00 בכניסה לתל פאחר מצד מזרח (ציר הנפט), זה היה אחרי.

    התאורים בכתבה מבולבלים ומבלבלים. וזכרונה של אישה "מצילים" את הכתבה מקרב תל פאחר.
    לכותבים ולמספרים תכבדו את הבלוג ואת דני בייזר ושלמה מן שעושים עבודת קודש ומחפשים את האמת למורשת קרב!!!!

    • שלום עזרא. אפתח ואסיים בזה: אתה צודק. אפתור את עצמי מפירוט, כך שאתה יכול להחיל זאת על כל דבריך!

      אל הדברים שמכאן ואילך, למרות שנרשמים באותה משבצת של תגובה, יש להתייחס כאל הערות שרשמתי לעצמי:

      ניסיתי לאמץ את זכרוני. על התמונה בה נראה טנק המיוחס למ"מ מחלקת הטנקים הראשונה שהגיעה לצדו המערבי של תל-פאחר, כתבתי ופרסמתי (לפני למעלה מחצי שנה, כאן http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=542422#post4440066 , קודם שהייתי בכלל בשטח, וידיעתי ניזונה רק מתמונות): "נראה שהיא צולמה מהתל הדרומי". על כך ענה לי אחד שיודע: "היא מהתל הצפוני". את זה זכרתי, אך לא זכרתי היכן פרסמתי את הפקפוק שלי, בלוויית כמה שטויות, על אמינות הסיפור. נו מילא, גם בגילי הזכרון לא משהו.

      כשגם מנועי החיפוש ברשת לא הועילו, בא לעזרתי (משום-מה לא חשבתי בתחילה על אפשרות זו) מנוע החיפוש של תיבת-הדוא"ל הפרטית שלי. כן, שם, באימייל פרטי, העליתי את ספקותיי לפני שני נמענים מכובדים. נכון, הזכרתי שם צל (שעכשיו מוסבר שהוא מצילום חובבני. מוזר לי, אך אקבל זאת), ועוד פרטים (שטויות, למדתי), שלבינתיים, עד שתועלה שוב התמונה ברוב הדרה ובהירותה, לא אפרסמם. למען הסר ספק, אין לי אפילו שמץ של תרעומת על הנמענים, שכדי לברר את הנושא העבירו את תוכן הדברים שכתבתי (כאמור, באימייל פרטי) למקור שאצלו התמונה. רשמתי זאת כאמור רק כהערה לעצמי, למקרה שאשוב ואחפש את הדברים שכאילו פרסמתי כאן בבלוג.

      משהו אחר, חשוב יותר (בעיניי לפחות), עוסק בשאלה שאני שואל את עצמי. איך זה שמשפטים כמו – בהתייחס לגדוד שהלך מגבעת האם לתל עזזיאת [אגב, זה גדוד 51, לא 13] – "זה שהמח"ט והסמח"ט לא ראו ולא השכילו להפנותם לעזרת גדוד 12 שהסתבך", חוזרים ומתפרסמים, בהתעלם מן העובדה שכבר צויינה יותר מפעם אחת (גם כאן: https://naamoush.wordpress.com/2014/02/14/%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%90-%D7%94%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%93/comment-page-1/#comment-581 ), ציטוט:

      כאן המקום להזכיר שוב את המופיע בספרו של מתתיהו מייזל, 'המערכה על הגולן', עמ' 306:
      "תוך זמן קצר התבררה חומרת המצב, והמח"ט החל לאלתר אמצעים וכוחות כדי לסייע לגדוד 12 ולבצע את המשימה. בשעה 15:30 הודיע המח"ט לגדוד 51 על שינוי משימה, משום הטעות של גדוד 12: "אני רואה את [גדוד] 12 בין [תל] פח'ר לבורג' [בביל]. כנראה ש-12 טועה. "היכון לעשות את האיגוף של 12. רוצה להעביר אותך דרך א-דיסה מזרח לפח'ר. מתקדם אליך…"."
      כנראה, כך אני משער, היה גם למייזל מקור אמין, כיומן תקשורת, שעל-פיו רשם את מועד ההודעה של המח"ט לגדוד 51 (15:30) ואת תוכן ההודעה

      עד כאן הציטוט.

      כיוצא בזה, איני מבין (גם זה, לעצמי), כיצד ניתן לטעון שמאחר ו"איסוף השטח היה מניירת שנזרקה מחוץ למוצבים, וצילומים שלא נתנו תמונה ברורה על המוצבים", הרי שזה ה"דבר שהוליך שולל את המפענחים" – שעה שכבר התפרסם (כאן https://naamoush.wordpress.com/2014/01/11/%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%98-%D7%94%D7%96%D7%94/ ) פוטוסטאט שנערך שנה לפני המלחמה, וכל המעיין בו רואה שהמפענחים עשו עבודה לא רעה (וכפי שכבר כתב דני, כאן https://naamoush.wordpress.com/2014/01/23/%D7%AA%D7%9C-%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%94/comment-page-1/#comment-490 : "זה סימון של המשרטט ומגיע לו קרדיט.")

      שיהיה קיץ בריא ושמח לכולם.

  8. התגובות מדברות מעצמן לביזיון אחראים מראש הפרמידה הבסיס היה כמה עשרות לוחמים להם מגיעה התהילה.

  9. קראתי בתשומת לב את דברי המגיבים ואת דבריו של משה גת והתרשמותי שיונה אפרת לא קרא את המתרחש בשטח, שלוחמים ראו רק את בשטח לחמתם ולא ראו את מהלך הקרב בכללותו. זה היה קרב שמלכתחילה היה אמור להתבצע בלילה, זה היה קרב שרובקה אירגן לו כוח קטן וגם התמהמה מכניסה לחפירות, ושאר חיילי הסיירת היו בחורשת טל…………….מודיעין לא אמין על המוצב, העדר הפגזה ארטילרית מהקרקע או ומהאויר שיכלו להקל על ההבקעה של גולני…………..הרבה טעויות וחוסר קריאת המצב של המח"ט הפכו את הקרב של גדוד לקרב של עשרות בודדות של לוחמים צעירים אשר הלכו אחרי קריאת "אחרי" של המג"ד מוסה ובנחישותם ובדמם כבשו את התל……………

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s