אקספרס עתלית-תל עזזיאת

מפגש מדהים מ-1967: יהודה שפר, סייר האוויר של פיקוד צפון, נפגש עם מפקד מוצב תל עזזיאת שירה עליו אש נ"מ * מדוע הוסע חוסיין אבו עזאר ממחנה השבויים אל המוצב עליו פיקד?

תל עזזיאת, יוני 1967. מימין: יהודה שפר; חוקר שבויים; מפקד תל המוצב הסורי אבו עזאר ורס"ן אלי הלחמי מאמ"ן. להגדלה – לחצו על הצילום

הצילומים האלה מדהימים, גם מפני שאינם מוכרים. כך גם הסיפור שמאחוריהם. הוא התרחש מספר ימים לאחר כיבוש הרמה הסורית. המקום: תל עזזיאת. כוכב האירוע: מפקד המוצב הסורי.

ימים אחדים אחרי שתל עזזיאת נכבש, כשכוחות צה"ל החלו להסתובב בשטח הרמה הסורית שאך זה נכבשה, לומדים אותו ואת הנוף החדש, עלה אחד מכלי הרכב על מוקש. זה קרה בשביל שהוביל מדרך המוצבים הסורית אל תל עזזיאת. בצה"ל חששו ממיקוש פראי שעל קיומו לא היה ידוע. בשעת בוקר הגיעה משלחת צה"לית מיוחדת לעתלית, למקום שבו נכלאו שבויי המלחמה, ומשם נשלף מפקד תל עזזיאת שהוסע למוצב שלו לצורך תחקור.

מי שמספר על כך הוא יהודה שפר, שבזמן מלחמת ששת הימים היה סייר אוויר וקצין פענוח בפיקוד צפון בדרגת סגן. במהלך הפגישה איתו השבוע על חלקו ומשימותיו בצילום שטח סוריה ובפענוח (הראיון עימו יפורסם כאן בימים הקרובים), צץ גם הסיפור המעניין הזה.

בספר "משני עברי הרמה" של יחזקאל המאירי נכתב כי שמו של המפקד הוא חוסיין אבו עזאר. סידורי הוצאתו מהכלא תואמו על-ידי פיקוד צפון עם המשטרה הצבאית וגורמים נוספים. בעתלית התייצבו מלבד שפר, גם רס"ן אלי הלחמי, רע"נ סוריה במחלקת מחקר באמ"ן, חוקר שבויים, הצלם של פיקוד צפון ונהג.

בירידה מדרך הפטרולים, במהלך נסיעה על שביל הגישה למוצב, ביקש אבו עזאר לעצור את הרכב וסיפר שדרך הגישה ממוקשת. עם חדירת כוחות צה"ל בין מוצבי הגזרה הצפונית ותחילת הלחימה, הוא חשש מכיתור וכיבוש המוצב שלו מאחור ונתן פקודה לפזר מוקשים נגד רכב ונגד אדם על השביל ובמקומות בהן הגדר היתה פרוצה. כשגדוד 51 הסתער על המוצב נתקלו הלוחמים במוקשים גלויים רבים שפוזרו בשטח, שלא לומר הושלכו, במהלך חפוז של הסורים שהיו תחת אש ארטילריה והופתעו לגלות את כוחות צה"ל מתקדמים לעברם. רבים מהם בחרו להימלט מהמוצב המותקף אל תל פאחר.

לשאלת חוקר השבויים, לא זכר מפקד תל עזזיאת כמה מוקשים הוטמנו והיכן. לדבריו, לא ידוע לו באיזו רמת דיוק או קפדנות מולאה פקודתו.

בשלב זה ירדו הנוסעים מהרכב והתקדמו למוצב ברגל. בראש הלך שפר, כשהוא בודק כל צעד ושעל, מאחוריו פסע הקצין הסורי, אחריו חוקר השבויים ובסוף הלחמי, הצלם וגם הנהג, שלא רצה להישאר לבד בשטח באמצע שומקום ובסביבה שבה נמצאים מוקשים חיים. יצוין כי המשטרה הצבאית לא התלוותה לתחקור, ולא נעשו שום סידורי אבטחה מיוחדים למנוע את בריחתו.

שפר נראה בצילום עם אקדח למותניו ובידו פוטוסטט מוקטן של תל עזזיאת. הסורי נראה בסרבל אסירים מוכתם או מזוהם. הוא אינו מגולח, בניגוד לצילום מוקדם יותר מיום נפילתו בשבי (ראו למטה).

בספר של המאירי נכתב כי דרגתו היתה מולאזם תאני (סגן משנה) אלא ששפר זוכר כי אבו עזאר היה איש מילואים בדרגת סרן (נקיב), עובד בנק בדמשק, נשוי, שגוייס בתקופת הכוננות הממושכת שקדמה למלחמת ששת הימים.

בחזרה לתל עזזיאת. מימין: אבו עזאר, הלחמי ושפר. להגדלה – לחצו על הצילום

בצילום כאן נראה אבו עזאר, רס"ן הלחמי ושפר (מאחוריו מבצבץ ראשו של הנהג). הקצין הסורי מדגים לישראלים שימוש במק"כ נ.מ 14.5 מ"מ, שממנו נהגו הוא וחייליו לירות על מטוס הסיור של הפיקוד. שפר היה זה שטס עליו לצורך ביצוע צילומים. כמעט תמיד, הוא מספר, היתה נורית אש אל הפייפר שהקפיד לטוס במרחק של מאות מטרים מקו המוצבים, מעבר לטווח ירי המקלעים (טילי נ"מ עוד לא היו בגזרה). הסורים מעולם לא הצליחו ליירט פייפר. הכי קרוב שהגיעו היה קליע שפגע במטוס הקל ונתקע בו לא הרחק משפר. סייר האוויר לקח את הקליע למזכרת.

אני שואל את שפר מדוע סייר אוויר צריך להיות נוכח בחקירתו של מפקד המוצב הסורי. הוא עונה: "הסיבה שהייתי בתחקיר בשטח היא העובדה שעבדתי על המוצב הזה באופן רצוף. כסייר אוויר, כמפענח צילומי אוויר וכראש מדור. אני חתום על הפוטוסטט של המוצב ומטבע הדברים בקיא בכל מרכיבי המוצב – עמדות, ביצורים, מכשולים, שבילים. ברגע שהתקבלה הידיעה על עליית הרכב על מוקש הודעתי לג'מקה (סא"ל זלמן גנדלר, קמ"ן פיקוד צפון) שאני משתתף בבדיקה. נוצר צורך אישי, מעבר לחקירה גופא, לוודא שלא פספסתי איזה שדה מוקשים חדש. משהתברר שזה מיקוש פראי הוקל לי".

בגמר התחקיר, הודיע שפר לפיקוד צפון על הממצאים. מודיעין הפיקוד יחד עם המבצעים ומפקדה מקומית שהיתה בבניאס (שפר לא בטוח במיקום, ומוסיף שייתכן שהיתה במסעדה או בנפח) הורו על סגירת השטח ונאסרה תנועה וכניסה גם למוצבים אחרים. קצין ההנדסה הפיקודי עבד בימים הבאים על סריקת השבילים המרכזיים ופינויים.

האירוע המרגש מאותו יום היה המפגש של אבו עזאר עם הכלב שלו, שכנראה אומץ על-ידי המוצב. כשהשישה הגיעו למוצב הגיח הכלב ועט על בעליו בשמחה. זה שלף את המימיה שלו ונתן לכלב לשתות. האירוע הפיג את המתח. הקצין הסורי, זוכר שפר, שיתף פעולה מרצון וללא הסתייגויות.

התחקיר נמשך עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, אז הוחזר הקצין הסורי לעתלית. בהמשך הזמן הושב לארצו.

מפקד תל עזזיאת, אבו עזאר (מימין), וסגנו לאחר שנכנעו בתום הקרב על המוצב. צילום: "במחנה"

כיבוש תל עזזיאת נחשב לאחד מקרבות המופת של הזירה הסורית בששת הימים. כוח גולני, בפיקודו של מג"ד 51 סא"ל בני ענבר, בליווי מספר טנקים תקף את המוצב מצידו העורפי. גם עלייה של אחד הטנקים על מוקש ומספר זחל"מים שנפגעו לא מנעו מהכוח לכבוש את המוצב בקלות יחסית. כ-50 סורים נהרגו בקרב, מול הרוג ישראלי אחד. 20 חיילי אוייב נלקחו בשבי, בהם מפקד המוצב וסגנו. עשרות אחרים נמלטו ממנו.

כשאנחנו שואלים את שפר איך זה להגיע אחרי כל השנים שבהן הכיר את תל עזזיאת רק מלמעלה, אל המוצב הסורי המאיים ביותר. שפר שובר את המיתוס. "מה עשה המוצב הזה בסך הכל? בעיקר היה יורה על חקלאים. תל עזזיאת לא היה כזה גדול כמו שעשו ממנו".